Ibn Ezra on Bereshit 3
Ibn Ezra on Bereshit 3:1
והנחש. י"א כי האשה היתה מבינה ויודעת לשון החיות, ויפרשו ויאמר הנחש ברמיזה ואחרים אמרו שהוא שטן ואיך לא יראו סוף הפרשה, כי אלך ילך השטן על גחון, ואיך יאכל עפר ומה טעם לקללת, הוא ישופך ראש", ורבים השתבשו לחקור למה היה קולל הנחש, ואם היתה לו דעת שלמה, או צוה שלא ישיא האשה, ויאמר רב סעדיה גאון אחר שהתבררה לנו שאין דבור ודעת כי אם באדם לבדו, נצטרך לומר כי הנחש גם האתון לא דברו רק מלאך דבר בשבילם, והשיב עליו רב שמואל בן חפני, והנה קם ר' שלמה הספרדי בעלי השירים השקולים, וחכם גדול היה והשיב על רב שמואל, והישר בעיני שהם הדברים כמשמעם, והנחש היה מדבר, והיה הולך בקומה זקופה, והשָם דעת באדם שם בו, והנה הפסוק העיד כי היה ערום מכל חית השדה רק לא כאדם, ופי' ערום חכם שיעשה דבריו בערמה, ואל תתמה בעבור היות ערום אחר ערומים, והם שני טעמים, כי באלה הצחות בלשון, כמו "בלחי החמור חמור חמורתים (שופ', טו טז), וכן "על שלשים עיירים, ושלשים עיירים להם" (שם יו"ד ד), ועוד אם המלאך דבר על פיו אין חטא לנחש וזה המלאך לא יתכן להיות שלוחו של השם, ואין המלאך ממרה פי השם, והשואלים איך (וי"ג אנה) מצא הנחש את האשה איננה שאלה,
**Y la serpiente.** Hay quienes dicen que la mujer entendía y conocía el lenguaje de los animales, e interpretan “dijo la serpiente” como una señal. Otros dijeron que era Satán. ¿Cómo no miran el final de la sección? ¿Acaso Satán camina sobre su vientre? ¿Come polvo? ¿Qué sentido tendría la maldición “él te herirá en la cabeza”? Muchos se confundieron investigando por qué fue maldecida la serpiente: si tenía conocimiento completo, o si se le había ordenado no seducir a la mujer. Rav Saadia Gaón dijo: después de que nos quedó claro que habla y conocimiento solo hay en el hombre, debemos decir que ni la serpiente ni la burra hablaron, sino que un ángel habló por ellas. Rav Shemuel ben Jofni le respondió. Luego se levantó Rabí Shelomó el español, autor de poemas métricos, gran sabio, y respondió a Rav Shemuel. Lo recto a mis ojos es que las cosas son según su sentido simple: la serpiente hablaba y caminaba erguida. Quien puso conocimiento en el hombre lo puso también en ella. El versículo testifica que era astuta más que toda bestia del campo, aunque no como el hombre. **Arum** significa inteligente, que actúa con astucia. No te asombres de que aparezca **arum** después de **arumim**, pues tienen dos sentidos; tal belleza existe en la lengua, como “con la quijada del asno, asnos amontoné” (Jueces 15:16), y “sobre treinta asnos, y treinta ciudades tenían” (Jueces 10:4). Además, si un ángel habló por su boca, no habría pecado en la serpiente; y ese ángel no puede ser enviado de Hashem, porque un ángel no desobedece la palabra de Hashem. Quienes preguntan dónde encontró la serpiente a la mujer, no hacen una pregunta.
Ibn Ezra on Bereshit 3:2
וטעם אף כי יורה כי דבר דברים אחרים, ואמר בסוף קל וחומר שאמר לכם לא תאכלו פרי כל עץ כלל "לא הזכיר הנחש השם הנכבד והנורא כי לא ידעו, גם האשה הוסיפה על מצות השם, ולא תגעו בו, וכן הוסיפה אשת מנוח עד יום מותו (שופ' יג ז):
El sentido de **af ki**, “aunque”, indica que dijo otras palabras, y al final formuló un argumento de menor a mayor: “¿os dijo que no comáis del fruto de ningún árbol en absoluto?”. La serpiente no mencionó el Nombre honorable y temible porque no lo conocía. La mujer añadió al mandato de Hashem “ni lo tocaréis”, y así también añadió la esposa de Manoaj “hasta el día de su muerte” (Jueces 13:7).
Ibn Ezra on Bereshit 3:3
והייתם כאלהים. כמלאכים:
**Y seréis como Dios.** Como ángeles.
Ibn Ezra on Bereshit 3:4
ותרא האשה. בלבה:
**Y vio la mujer.** En su corazón.
Ibn Ezra on Bereshit 3:5
ונחמד העץ, בעבור שתשכיל ותפקחנה עיניה,
**Y el árbol era deseable.** Porque haría entender y abriría sus ojos.
Ibn Ezra on Bereshit 3:6
וטעם עמה שיחד אכלוהו וגלתה לו סוד הנחש, והנה לא היה אדם שוגג על כן נענש, ורבים אמרו כי עץ הדעת עץ תאנה בעבור שמצאו "ויתפרו עלה תאנה" (בראשית ג ז), ואלו היה כן היה הכתוב אומר ויתפרו עלה עץ הדעת, גם רבים אמרו שחטה היה, והנכון בעיני ששני עצים הם בתוך גן עדן ואינם במקום אחר על כל פני האדמה, והאחד עץ הדעת והוא יוליד תאות המשגל, וע"כ כסו האדם ואשתו ערותם, ופי' ויתפרו ידוע וכן שק תפרתי עלי גלדי (איוב טז טו), והמבקשים מחט מהבילים כי בעץ דק יעשו צרכם, וכאשר אכל אדם מעץ הדעת ידע את אשתו וזאת הידיעה כנוי למשגל ובעבור עץ הדעת נקרא כן, גם הנער כאשר ידע הטוב והרע אז יחל לתאות המשגל,:
El sentido de “con ella” es que lo comieron juntos, y ella le reveló el secreto de la serpiente. Adam no fue accidentalmente engañado; por eso fue castigado. Muchos dijeron que el árbol del conocimiento era una higuera porque encontraron “cosieron hojas de higuera” (Génesis 3:7). Si fuera así, la Escritura habría dicho “cosieron hojas del árbol del conocimiento”. Muchos otros dijeron que era trigo. Lo correcto a mis ojos es que dos árboles estaban dentro del Gan Edén y no en otro lugar de toda la tierra: uno era el árbol del conocimiento, que engendra el deseo de unión sexual; por eso el hombre y su esposa cubrieron su desnudez. El sentido de “cosieron” es conocido, como “cosí saco sobre mi piel” (Job 16:15). Quienes buscan una aguja dicen vanidades, pues con una madera fina pudieron hacer lo que necesitaban. Cuando Adam comió del árbol del conocimiento, conoció a su esposa; este “conocer” es expresión figurada de la unión sexual. Por eso se llamó árbol del conocimiento. También el niño, cuando conoce el bien y el mal, comienza a tener deseo sexual.
Ibn Ezra on Bereshit 3:7
ועץ החיים. שיוסיף חיים ויחיה האדם שנים רבות ואין מלת לעולם עד עולם ועד, והנה כן "ועבדו לעולם" (שמות כא ו) "וישב שם עד עולם" (ש"א א כב), ורבים אחרים, ומפרשים אמרו בפ' "כי ביום אכלך ממנו מות תמות", כי לא נברא על מתכונת שימות רק כאשר חטא נגזר עליו המות, ורבים ישאלו מה חטאו זרעו, ואלה דברי רוח, כי רוח אחד לאדם ולבהמה שבה יהיה וירגיש בעולם הזה, וכמות זה כן מות זה מלבד החלק העליון שיש לאדם מותר מן הבהמה, וכבר הביא אחד מרופאי יון ראיות גמורות שלא יתכן שלא יהיה לחיי האדם קצב:
**Y el árbol de la vida.** Añade vida y hace que el hombre viva muchos años. La palabra **leolam**, “para siempre”, no siempre significa eternamente sin fin, como “lo servirá para siempre” (Éxodo 21:6), “se quedará allí para siempre” (I Samuel 1:22), y muchos otros. Algunos comentaristas explicaron “el día que comas de él morirás” diciendo que el hombre no fue creado con una naturaleza que debía morir, sino que, al pecar, fue decretada sobre él la muerte. Muchos preguntan: ¿qué pecado cometió su descendencia? Estas son palabras vanas, pues un mismo espíritu tiene el hombre y la bestia, por el cual vive y siente en este mundo; como muere este, así muere aquel, salvo la parte superior que tiene el hombre por encima de la bestia. Uno de los médicos griegos ya trajo pruebas completas de que no es posible que la vida humana no tenga un límite.
Ibn Ezra on Bereshit 3:8
וישמעו מתהלך בגן., קול השם, וזה היה סמוך לערב בעת התנופף רוח היום, ומצאנו לקול הליכה, כמו "קולה כנחש ילך" (ירמי' מו בב) "קול השופר הולך וחזק מאוד" (שמות יט יט), ויאמר ר' יונה המדקדק הספרדי כי הטעם והאדם מתהלך בגן, גם הוא אמר שפי' ביום אכלך ממנו אלף שנים כדרך הדרש, ואחרים אמרו ביום ששי נברא וביום ששי מת, ואחרים אמרו אז תהיה חייב מיתה, ואחרים אמרו כי יש מות עונש, כמו "כי בן מות האיש העושה זאת" (ש"ב יב ה), ואחרים אמרו כי מאז תחול שתמות והביאו ראיה מהתינוק, והישר בעיני מה שאמרו הקדמונים שעשה תשובה, כטעם רגע אדבר:
**Y oyeron que se paseaba en el jardín.** Era la voz de Hashem. Esto fue cerca de la tarde, cuando soplaba el viento del día. Encontramos “andar” aplicado a la voz, como “su voz irá como serpiente” (Jeremías 46:22), “la voz del shofar iba fortaleciéndose mucho” (Éxodo 19:19). Rabí Yoná, el gramático español, dijo que el sentido es que el hombre se paseaba en el jardín. Él también dijo que “el día que comas de él” significa mil años, al modo del midrash. Otros dijeron que fue creado en el sexto día y murió en el sexto día. Otros dijeron: entonces serás merecedor de muerte. Otros dijeron que hay una muerte como castigo, como “hijo de muerte es el hombre que hizo esto” (II Samuel 12:5). Otros dijeron que desde entonces comenzaría el proceso de morir, y trajeron prueba del bebé. Lo recto a mis ojos es lo que dijeron los antiguos: hizo teshuvá, como “en un momento hablaré”.
Ibn Ezra on Bereshit 3:9
ויקרא. טעם אַיֶכָּה פתחון הדברים, וכן "אי הבל אחיך" (בראשית ד ט) והנה כחש קין והשיב לו השם "קול דמי אחיך צועקים":
**Y llamó.** El sentido de **ayeka**, “¿dónde estás?”, es apertura de conversación, como “¿dónde está Hevel tu hermano?” (Génesis 4:9). Kayin negó, y Hashem le respondió: “la voz de la sangre de tu hermano clama”.
Ibn Ezra on Bereshit 3:10
לבלתי עם למ"ד כטעם שלא, ובלא למ"ד כטעם רק,.
**Lebilti** con lamed significa “para que no”; sin lamed significa “solo”.
Ibn Ezra on Bereshit 3:11
אֲכָל ממנו. שם הפועל וכן, לבלתי שמור מצותיו (דבר' ח יא):
**Comer de él.** Es infinitivo, como “para no guardar Sus mandamientos” (Deuteronomio 8:11).
Ibn Ezra on Bereshit 3:12
אשר נתת עמדי, אתה נתת הנותנת לי, וטעם עמדי בגן, והוא כמו עמי, אכן לא מצאנוהו כי אם בלשון יחיד המדבר.
**Que diste conmigo.** Tú diste a la que me dio. El sentido de “conmigo” es “en el jardín”, y es como “conmigo”; aunque no lo encontramos sino en primera persona singular.
Ibn Ezra on Bereshit 3:13
וָאוֹכל האל"ף סימן המדבר והנח הנעלם שיש אחריו תמורת אלף השרש, ובא עם קמץ קטן בעבור שהוא סוף פסוק, ולא יתכן שיבוא וי"ו קמוץ עם הפועל כי לעולם הוא בשוא:
**Y comí.** La alef es signo de primera persona. La letra débil oculta que viene después sustituye a la alef de la raíz. Viene con qamatz pequeño porque está al final del versículo. No es posible que venga una vav con qamatz junto al verbo, porque siempre lleva shevá.
Ibn Ezra on Bereshit 3:14
השיאני פתני:
**Me sedujo.** Me engañó.
Ibn Ezra on Bereshit 3:15
ארור. לנחש שיהי' חייו קצרים, והנכון שיהי' חסר בהליכתו.
**Maldita.** Para la serpiente significa que su vida será corta. Lo correcto es que quedará disminuida en su forma de caminar.
Ibn Ezra on Bereshit 3:16
על גחונך, החזה ולא נדע אם הנו"ן שרש כאדון או נוסף כזדון, והאומר שנקרא כן בעבור הרוח שיגיח ממנו זה דרך דרש, וכן אמרו על גיחון גם פישון מגזרת כי תפושו (ירמי' נ יא) גם פרת מגזרת פרו ורבו, והנה הנהר הגדול הוא חדקל עמד בפניהם ולא יכלו לעבור ויאמרו שתי מלות הן, שהמים חדים וקלים:
**Sobre tu vientre.** Es el pecho. No sabemos si la nun es raíz, como en **adon**, o añadida, como en **zadon**. Quien dice que se llama así por el viento que sale de ella, eso es midrash. Así también dijeron sobre Guijón, y sobre Pishón lo derivaron de “porque os regocijáis” (Jeremías 50:11), y sobre Perat de “fructificad y multiplicaos”. Pero el gran río, Jidékel, quedó ante ellos y no pudieron explicarlo; entonces dijeron que son dos palabras, porque sus aguas son agudas y ligeras.
Ibn Ezra on Bereshit 3:17
ואיבה.: הוא ישופך ראש. זרעה יככה בראש וכן אשר בשערה ישופני (איוב ט יז), דלא תראה מהכתוב אחריו, ויחסר הבי"ת כמו בי"ת הנמצא בית ד' (מ"ב יב יז):
**Y enemistad. Él te herirá la cabeza.** Su descendencia te golpeará en la cabeza, como “con tormenta me quebranta” (Job 9:17). No se ve esto del texto siguiente. Falta la bet, como la bet que aparece en “la casa de Hashem” (II Reyes 12:17).
Ibn Ezra on Bereshit 3:18
עקב. הוא הרגל ואם הראש ראשון זה אחרון, וכן "ואת עקבו מים (יהושע ה יג):
**Talón.** Es el pie. Si la cabeza es lo primero, esto es lo último. Así también “y su talón en las aguas” (Josué 5:13).
Ibn Ezra on Bereshit 3:19
הַרְבֶּה אַרְבֶּה, שם הפועל:
**Multiplicar, multiplicaré.** Es infinitivo absoluto.
Ibn Ezra on Bereshit 3:20
עצבונך. בעת הענוי, בצאת דם בתולים:
**Tu dolor.** En el momento del sufrimiento, cuando sale la sangre de virginidad.
Ibn Ezra on Bereshit 3:21
והרונך. הנו"ן נוסף, כי ההריון כבד על האשה וכן הלידה:
**Y tu embarazo.** La nun está añadida, porque el embarazo es pesado para la mujer; así también el parto.
Ibn Ezra on Bereshit 3:22
תשוקתך. משמעתך, והטעם שתשמעי כל אשר יצוה עליך כי את ברשותו לעשות חפצו:
**Tu deseo.** Tu obediencia. El sentido es que escucharás todo lo que él te ordene, porque estás bajo su autoridad para hacer su voluntad.
Ibn Ezra on Bereshit 3:23
ולאדם. ארורה האדמה, שלא תוציא תבואה רבה:
**Y al hombre. Maldita la tierra.** Que no producirá abundante cosecha.
Ibn Ezra on Bereshit 3:24
בעצבון תאכלנה. תאכל תבואתה, והיא דרך קצרה, וכן והיו באוכלי שולחנך (מ"א ב ז):
**Con dolor la comerás.** Comerás su producto. Es una forma abreviada, como “los que comían de tu mesa” (I Reyes 2:7).
Ibn Ezra on Bereshit 3:25
וקוץ. גדול וקטן ממנו דרדר, והוא לבדו דר כי אחיו נעדר,
**Espino.** Grande; y menor que él es el cardo. Este queda solo, pues su hermano falta.
Ibn Ezra on Bereshit 3:26
וטעם בעצבון לפתח ולשדד ולזרוע, ועוד רעה הולה שיצמח קוץ בתוך התבואה
El sentido de “con dolor” es arar, romper la tierra y sembrar. Además hay otro mal doloroso: crecerán espinos dentro de la cosecha.
Ibn Ezra on Bereshit 3:27
וטעם את עשב השדה הוא הלחם. כי בגן חיותו מפרי העץ,
El sentido de “la hierba del campo” es el pan, pues en el jardín su alimento venía del fruto del árbol.
Ibn Ezra on Bereshit 3:28
וטעם בזעת אפך שהוא צריך לטרוח לזרות ולטחון וללוש ולבשל ולא כמאכל הבהמות, ופי' בזעת ידוע מדבריהם ז"ל, והוא על משקל שינה, ושרשו "יזע" וכמוהו "לא יחגרו ביזע" (יחז' מד יח), עד שיבואו לידי זיעה, ואחר שידענו שהאדם נברא מהד' שרשים מה טעם כי ממנו לקחת, והתשובה כי העצמות תולדותם מהעפר ועל כן הם כבדות, ואין להם הרגשה והם מוסדי הגוף, הלא תראה "ותקרבו עצמות עצם אל עצמו" (יחז' לז ז) כי הם דמות בית בנוי, ואח"כ "והנה עליהם גידים ובשר עלה ויקרם עליהם עור" (שם ח) וכן והעליתם את עצמותי (בראשית נ כה):
El sentido de “con el sudor de tu rostro” es que necesitará esforzarse para aventar, moler, amasar y cocinar, no como el alimento de las bestias. La explicación de **sudor** es conocida por las palabras de nuestros sabios. Está en el peso de **sheiná**, “sueño”, y su raíz es **yaza**, como “no se ceñirán con sudor” (Ezequiel 44:18), es decir, hasta llegar a sudar. Después de saber que el hombre fue creado de los cuatro elementos, ¿qué sentido tiene “porque de él fuiste tomado”? La respuesta es que los huesos tienen su origen en el polvo; por eso son pesados, no tienen sensibilidad y son los fundamentos del cuerpo. Mira “se acercaron los huesos, hueso con hueso” (Ezequiel 37:7), pues son semejantes a una casa construida; después “había sobre ellos tendones, subió carne y los cubrió piel” (Ezequiel 37:8). Así también “haréis subir mis huesos” (Génesis 50:25).
Ibn Ezra on Bereshit 3:29
ויקרא חוה. הוי"ו והיו"ד מתחלפים, וכן הנה יד ד' הויה (שמות ט ג), ואתה הוה להם למלך (נחמי' ו, י) ולא קראה ביו"ד כי מה הפרש יש בין, שמה ובין שם החיות:
**Y llamó Javá.** La vav y la yod se intercambian, como “he aquí, la mano de Hashem será” (Éxodo 9:3), y “tú serás para ellos rey” (Nehemías 6:6). No la llamó con yod, porque ¿qué diferencia habría entre su nombre y el nombre de los animales?
Ibn Ezra on Bereshit 3:30
אם כל חי. מבני אדם:
**Madre de todo viviente.** De los seres humanos.
Ibn Ezra on Bereshit 3:31
כתנור עור. יש אומר כי בתחלה הי' עצם ובשר ועתה קרם עליהם עור, וי"א כתנות לעורם, ואחרים אומרים כי יש בהמה בדמות אדם, והשם צוה ונפשט עורה ואין לנו לבקש בזאת רק נאמין שהשם עשה לאדם גם לאשתו כתנות עור, ומי ימלל גבורותיו, ומי יספר מעשיו ונפלאותיו, ואין חקר לגדולתו:
**Túnicas de piel.** Hay quienes dicen que al principio tenía hueso y carne, y ahora los cubrió con piel. Otros dicen: túnicas para su piel. Otros dicen que hay un animal con forma de hombre, y Hashem ordenó que se le quitara la piel. No debemos buscar en esto, sino creer que Hashem hizo para Adam y para su esposa túnicas de piel. ¿Quién podrá expresar Sus grandezas? ¿Quién contará Sus obras y maravillas? No hay investigación que alcance Su grandeza.
Ibn Ezra on Bereshit 3:32
ויאמר. כאשר יהיה אֶחָד בפתח קטן, יהיה בטעם, וענינו מוכרת, ואם יהיה בפתח גדול, יהיה סמוך, וכן כְּאַחַד שבטי ישראל (בראשית מט טז), על כן לא יתכן מדקדוק הלשון להיות פירושו כמו אֶחָד ומה טעם יהיה לו והיה בעל הטעמים ראוי לדבק ממנו עם לדעת,
**Y dijo.** Cuando **ejad**, “uno”, lleva pataj pequeño, tiene sentido independiente y conocido. Si lleva pataj grande, está en estado constructo, como “como una de las tribus de Israel” (Génesis 49:16). Por eso, según la gramática, no es posible explicarlo como “uno” simple. Además, ¿qué sentido tendría? El maestro de los acentos debería haber unido “de nosotros” con “conocer”.
Ibn Ezra on Bereshit 3:33
ופי' ממנו לשון רבים, כמו איש ממנו (בראשית כג ו), וכבר ביארתי בס' היסוד למה נדגש נו"ן הרבים, ואנשי מזרח הקוראים אותו בלא דגשות יטעו, וטעם הפסוק כמו והייתם כאלהים יודעי טוב ורע או פי' על מחשבתו, ואל תתמה על, מלת ממנו, כי כמוהו "נעשה אדם בצלמנו" (בראשית א כו), הבה נרדה (בראשית יא ז), וזה דבור השם עם המלאכים:
La explicación de **mimenu**, “de nosotros”, es plural, como “un príncipe de Dios eres entre nosotros” (Génesis 23:6). Ya expliqué en el Libro del Fundamento por qué se duplica la nun del plural; los orientales que lo leen sin dagesh se equivocan. El sentido del versículo es como “seréis como Dios, conocedores del bien y del mal”, o se refiere a su pensamiento. No te asombres de la palabra **mimenu**, porque semejante a ella es “hagamos al hombre a nuestra imagen” (Génesis 1:26), “descendamos” (Génesis 11:7). Es habla de Hashem con los ángeles.
Ibn Ezra on Bereshit 3:34
וישלחהו. כל שלוח ואחריו מ"ם כמו גרוש והוא לגנאי כמו שלח מעל פני (ירמי' טו א), ולא כאשר אמר חכם גדול ספרדי שהוא לשון כבוד, כמו הולך. עמם לשלחם (בראשית יח טז), וכמו וישלחהו וילך בשלום (ש"ב ג כג), שאם כן יהיה כבוד האדמה גדל מכבוד גן עדן, ואם אמר למה נכתב "ויגרש את האדם" אם פירושו וישלחהו ויגרשהו, כן פירושו כאשר גרשו השכין את הכרובים
**Y lo envió.** Todo envío seguido de mem tiene sentido de expulsión y es deshonroso, como “envíalos de delante de Mí” (Jeremías 15:1), no como dijo un gran sabio español, que sería lenguaje de honor, como “iban con ellos para despedirlos” (Génesis 18:16), o “lo envió y se fue en paz” (II Samuel 3:23). Si fuera así, el honor de la tierra sería mayor que el honor del Gan Edén. Y si pregunta por qué está escrito “y expulsó al hombre”, si “lo envió” ya significa “lo expulsó”, la respuesta es que su sentido es: cuando lo expulsó, colocó a los querubines.
Ibn Ezra on Bereshit 3:35
ומלת כרובים י"א כנערים, תרגום ארמית כרביא. ולפי דעתי שהיא מלת לל צורות כולם. ויחזקאל שאמר בתחלה ופני שור לא, התחלפה הצורה, שהעגל לא נעשה בימיו, ואח"כ באמרו פני הכרוב (יחז' יו"ד, יד) בה"א הידיעה הצורה צורת שור כאלו אמר הצורה שהזכרתי בתחלה על כן כל צורת שור כרוב, ואין כל כרוב צורת שור, והראייה הגמורה שאמר באחרונה "כי כרובים המה" (שם שם פסוק כ), ופה אמר הכרובים והם המלאכים הידועים, ובידם חרב יש לה להט ולה שתי פיות, וזה פי' המתהפכת, והמפרשים שאומרים כי על השמש דבר איננו אמת:
**Querubines.** Hay quienes dicen que significa “como jóvenes”, según el arameo **keravya**. Según mi opinión, es una palabra general para todas las formas. Ezequiel, que primero dijo “rostro de toro”, cambió la forma, porque el becerro no fue hecho en sus días. Luego, cuando dijo “rostro del querubín” (Ezequiel 10:14) con he del artículo, la forma era la forma de toro, como si dijera: la forma que mencioné al principio. Por eso toda forma de toro es querubín, pero no todo querubín es forma de toro. La prueba completa es que al final dijo: “porque eran querubines” (Ezequiel 10:20). Aquí dice “los querubines”, y son los ángeles conocidos. En su mano había una espada con llama y dos filos; esa es la explicación de “que se revolvía”. Los comentaristas que dicen que habla del sol no dicen verdad.
Ibn Ezra on Bereshit 3:36
מקדם. פי' ממזרח, ודע כי כל מה שמצאנו כתוב הוא אמת וכן היה ואין בו ספק, ויש לו סוד, כי מאור השכל, יצא החפץ ומהשני העולה למעלה, כי תנועת החפץ לפנים הוא גם עלה תאנה לאות ונקרא השלישי בשם הבחינה, כי בתחלה יש כח בלי מפעל, והמבין זה הסוד יבין איך יפרד הנהר, וזה סוד גן עדן, וכתנות העור גם יורה זה הסוד שיש יכולת באדם שיהיה לעולם, והמשכיל יבין כי זה כל האדם:
**Al oriente.** Significa desde el este. Sabe que todo lo que encontramos escrito es verdad, así fue y no hay duda. Pero tiene un secreto: de la luz del intelecto salió la voluntad, y de la segunda, lo que sube hacia arriba, porque el movimiento de la voluntad hacia adelante también es causa. La hoja de higuera también es señal, y la tercera se llama “discernimiento”, porque al principio hay potencia sin acto. Quien entienda este secreto entenderá cómo se divide el río. Este es el secreto del Gan Edén. Las túnicas de piel también enseñan este secreto: que hay capacidad en el hombre de vivir largamente. El entendido comprenderá que esto es todo el hombre.
