Ramban on Exodus 10
Ramban on Exodus 10:1
כי אני הכבדתי את לבו הודיע הקב"ה למשה שהוא הכביד את לבם עתה אחרי שפחדו ממנו בברד והתודו על עונם. ואמר לו הטעם כי עשיתי כן, למען שאשית בקרבם אלה האותות אשר אני חפץ לעשות בהם שידעו מצרים את גבורתי, לא שאעניש אותם יותר מפני הכובד הזה. ועוד כדי שתספר אתה וכל ישראל לדורות הבאים כח מעשי, ותדעו כי אני ה', וכל אשר אחפוץ אעשה בשמים ובארץ:
“Porque Yo he endurecido su corazón.” El Santo, bendito sea, informó a Moshé que Él había endurecido ahora sus corazones después de que temieron por el granizo y confesaron su pecado. Le dijo la razón: hice así para poner en medio de ellos estas señales que deseo hacer en ellos, para que Egipto conozca Mi fuerza; no para castigarlos más por este endurecimiento. Y también para que tú y todo Israel contéis a las generaciones venideras el poder de Mis obras, y sepáis que Yo soy Hashem, y que todo lo que deseo hago en el cielo y en la tierra.
Ramban on Exodus 10:2
וטעם התעללתי כי אני מצחק בו, שאני מכביד את לבו ועושה הנקמות בו, כטעם יושב בשמים ישחק ה' ילעג למו (תהלים ב ד). והנה הודיע הקב"ה עתה למשה מכת הארבה ושיגיד אותה לפרעה, כי מה טעם בא אל פרעה, כי לא יאמר לו כלום, ולא נזכר רק בדברי משה אל פרעה, כי הכתוב קצר בזה וכן קצר למעלה במכת הברד שסיפר דברי הקב"ה אל משה התיצב לפני פרעה ואמרת אליו (שמות ט׳:י״ג), ולא הזכיר דברי משה אל פרעה כלל, כמו שפירשתי (שם יט), וסבת זה שלא ירצה להאריך בשניהם, ופעם יקצר בזה ופעם בזה. ובאלה שמות רבה (שמות רבה י״ג:ד׳) ראיתי ולמען תספר באזני בנך, הודיעו הקדוש ברוך הוא למשה מה מכה יביא עליהם, וכתב אותה משה ברמז, ולמען תספר באזני בנך ובן בנך, זו מכת הארבה, כמה דתימר עליה לבניכם ספרו ובניכם לבניהם וגו' (יואל א ג):
El sentido de “Me burlé de Egipto” es: Yo juego con él, porque endurezo su corazón y hago venganzas contra él, como: “El que habita en los cielos se ríe; Hashem se burla de ellos” (Salmos 2:4).
El Santo, bendito sea, informó ahora a Moshé la plaga de langosta y que debía decírsela a Faraón, porque ¿qué sentido tendría “ven a Faraón” si no le dijera nada? Solo se menciona en las palabras de Moshé a Faraón, porque la Escritura abrevia aquí. Así también abrevia arriba en la plaga del granizo, donde contó las palabras del Santo, bendito sea, a Moshé: “preséntate ante Faraón y dile” (Éxodo 9:13), pero no mencionó en absoluto las palabras de Moshé a Faraón, como expliqué. La razón es que la Escritura no quiere extenderse en ambos lados; a veces abrevia en este y a veces en aquel.
En Shemot Rabá vi: “Para que cuentes en los oídos de tu hijo.” El Santo, bendito sea, informó a Moshé qué plaga traería sobre ellos, y Moshé la escribió por alusión: “para que cuentes en los oídos de tu hijo y del hijo de tu hijo” se refiere a la plaga de langosta, como está dicho: “sobre ella contad a vuestros hijos, y vuestros hijos a sus hijos...” (Yoel 1:3).
Ramban on Exodus 10:3
ויבא משה ואהרן כתב רבי אברהם (אבן עזרא על שמות י׳:ג׳) ידענו כי לעולם לא יבא משה אל פרעה בלא אהרן עמו כי הוא המליץ, אבל הזכיר עתה משה ואהרן בעבור שצוה פרעה להשיב את שניהם וגירש אותם באחרונה, שלא עשה כן בכל המכות:
“Y vinieron Moshé y Aharón.” Rabí Abraham escribió: sabemos que Moshé nunca iba a Faraón sin Aharón con él, porque él era el intérprete. Pero ahora menciona a Moshé y Aharón porque Faraón ordenó hacer volver a ambos y finalmente los expulsó, cosa que no hizo en todas las demás plagas.
Ramban on Exodus 10:4
הנני מביא מחר ארבה אמרו המפרשים שהיו ימים רבים בין מכת הברד למכת הארבה בעבור הצומח לכם מן השדה (שמות י׳:ה׳) ועל דעתי לא היו ימים רבים ביניהם, רק מעט, כי בידוע הוא שלא נמשך דין המצריים יותר משנה, כי משנות משה רבינו יוודע זה, כמו ששנינו במסכת עדיות (ב י) משפט המצרים במצרים שנים עשר חדש, וכן אמר (שמות י׳:ה׳) יתר הפליטה הנשארת לכם מן הברד וכתיב (שמות י׳:י״ב) אשר השאיר הברד, כי היתה השנה ההיא בעצמה, אם כן היה הברד בחדש אדר בשנה ההיא, לא מקודם לכן, כי השעורה אביב והחטה אפילה ולא יזיק אליה אם יכה הברד מה שצמח ממנה כי תשוב ותצמיח. ועדיין לא פרחה הגפן ולא הנצו האילנות, ולכך אמר הכתוב (שמות ט׳:כ״ה) ואת כל עץ השדה שבר, כי שבר הענפים והפארות. ואחרי כן בחדש ימים בניסן צמחה החטה והכוסמת, והיא הפליטה הנשארת להם מן הברד, והתחילו העצים להוציא פרח והנצנים נראו. וזה טעם הצומח, כי בא הארבה ואכל פרחיהם והשחית הכל אשר לא השאיר להם פרח או ציץ, ובחדש הזה עצמו נגאלו, והכתוב שאמר (שמות י׳:ט״ו) ואת כל פרי העץ, יאמר על הנץ שיעשה פרי, כמו שאמר (שם) כל ירק בעץ:
“He aquí que mañana traigo langosta.” Los comentaristas dijeron que hubo muchos días entre la plaga del granizo y la plaga de la langosta, por lo que dice: “lo que os crece del campo” (Éxodo 10:5).
Según mi opinión, no hubo muchos días entre ellas, sino pocos, porque es sabido que el juicio de los egipcios no duró más de un año. Esto se sabe por los años de Moshé Rabenu, como enseñamos en la Mishná, en el tratado Eduyot: el juicio de los egipcios en Egipto fue de doce meses. Así también dijo: “el resto de lo salvado que os quedó del granizo” (Éxodo 10:5), y está escrito: “lo que dejó el granizo” (Éxodo 10:12), porque fue en ese mismo año.
Si es así, el granizo fue en el mes de Adar de aquel año, no antes, porque la cebada estaba en espiga y el trigo era tardío. No le dañaría que el granizo golpeara lo que había crecido de él, porque volvería a brotar. La vid todavía no había florecido y los árboles todavía no habían dado brotes. Por eso la Escritura dijo: “y quebró todo árbol del campo” (Éxodo 9:25), porque quebró las ramas y los ramajes.
Después, en un mes, en Nisán, brotaron el trigo y la espelta, y eso era lo salvado que les quedó del granizo. Los árboles comenzaron a sacar flor y aparecieron los brotes. Este es el sentido de “lo que crece”, porque vino la langosta y comió sus flores, destruyó todo, y no les dejó flor ni brote. En ese mismo mes fueron redimidos.
Y el versículo que dice: “todo fruto del árbol” (Éxodo 10:15), se refiere al brote que producirá fruto, como dijo allí: “todo verdor en el árbol”.
Ramban on Exodus 10:5
ויפן ויצא מעם פרעה בעבור שפחדו מאד בברד, חשב משה שיפחדו גם עתה שימותו ברעב אם יאבדו יתר הפליטה הנשארת להם, ויצא בלא רשותו טרם שיענוהו הן או לאו, כדי שיתיעצו בדבר, חשב מחשבות אמת, כי כן עשו ואמרו לפרעה הטרם תדע כי אבדה מצרים ובדברי רבותינו (שמו"ר יג ד) ראה אותן שפונים זה לזה, מאמינים לדבריו, יצא משם כדי שיטלו עצה לעשות תשובה. והנכון בעיני, כי כן היה עושה בכל עת בואו אל פרעה אל היכלו, מתרה בו ויוצא מלפניו, אבל הוצרך הכתוב להזכיר זה בכאן בעבור ויושב את משה וגו':
“Y se volvió y salió de la presencia de Faraón.” Puesto que se habían atemorizado mucho por el granizo, Moshé pensó que ahora también temerían morir de hambre si se destruía el resto salvado que les quedaba. Salió sin permiso de Faraón antes de que le respondieran sí o no, para que consultaran el asunto. Pensó pensamientos verdaderos, porque así hicieron y dijeron a Faraón: “¿Todavía no sabes que Egipto está perdido?”
En las palabras de nuestros Sabios: vio que se volvían unos hacia otros, creyendo sus palabras; salió de allí para que tomaran consejo y se arrepintieran.
Lo correcto a mis ojos es que así hacía cada vez que iba a Faraón a su palacio: le advertía y salía de delante de él. Pero la Escritura necesitó mencionarlo aquí por causa de “e hicieron volver a Moshé”, etc.
Ramban on Exodus 10:6
מי ומי ההולכים היה פרעה רוצה שילכו ראשיהם זקניהם ושוטריהם, אנשים אשר נקבו בשמות; ומשה ענהו כי גם הבנים והבנות ילכו כי חג ה' לנו, ומצוה על כלנו לחוג לפניו, אז חרה לפרעה על הבנים והבנות, ואמר שלא ישלח הטף בשום פנים, כי הם לא יזבחו, אבל ישלח כל הזכרים הגדולים בעבור החג שאמר, וישארו הטף והנשים:
“¿Quiénes y quiénes son los que van?” Faraón quería que fueran sus jefes, sus ancianos y sus oficiales, hombres designados por nombre. Moshé le respondió que también los hijos y las hijas irían, porque “fiesta de Hashem tenemos”, y es mitzvá sobre todos nosotros celebrar delante de Él.
Entonces Faraón se enojó por los hijos y las hijas, y dijo que no enviaría a los pequeños de ninguna manera, porque ellos no sacrificarían. Pero sí enviaría a todos los varones adultos por causa de la fiesta que mencionó, y quedarían los pequeños y las mujeres.
Ramban on Exodus 10:7
כי רעה נגד פניכם כתרגומו. זה לשון רש"י. (רש"י על שמות י׳:י׳) ומה טוב היה שיפרשהו אלינו, והנוסחאות מן התרגום מתחלפות בו, יש שכתוב בהן ארי בישא דאתון סבירין למעבד לקבל אפיכון אסתחרת. ונראה לזאת הנוסחא שרצה אונקלוס (תרגום אונקלוס על שמות י׳:י׳) לפרש הרעה שאתם חושבים לעשות ישבה נגד פניכם להעיד בכם שאתם רוצים לברוח, כלשון והושיבו שנים אנשים בני בליעל נגדו ויעדוהו לאמר (מלכים א כ״א:י׳) והוא כלשון וישבו לאכל לחם (בראשית לז כח), ואסתחרו. קום נא שבה (שם כז יט), אסתחר. ויש נוסחאות כתוב בהן לקביל אפיכון לאיסתחרא, יאמר הנה הרעה הזאת מזומנת לשוב לנגד פניכם, כי עליכם תחזור, מלשון ולא תסוב נחלה (במדבר לו ז), לא תסתחר: וזה כמדרש חכמים שאמרו באלה שמות רבה (שמות רבה י״ג:ה׳) דרך הבחורים והזקנים לזבוח, שמא הקטנים והטף, מי שאומר דבר זה אין דעתו אלא לברוח, ראו כי אותה שאתם מבקשים לעשות, שיש בדעתכם לברוח, היא תשוב נגד פניכם שלא תצאו מכאן כלומר מדה כנגד מדה. ועוד מצאתי בו נוסחא אחרת לית קביל אפיכון לאסתחרא, יאמר אין בהכרת פניכם להסב הרעה אשר בלבבכם, כי הכרת פניכם ענתה בכם. ודרך הפשט דעו כי רעה נגד פניכם, עומדת וקרובה לבא עליכם מאתי, כי אגמול אתכם רעה בראותי שאתם חפצים לברוח:
“Porque el mal está frente a vosotros.” Como su traducción. Este es el lenguaje de Rashi. ¡Qué bueno habría sido que nos lo explicara!, porque las versiones de la traducción varían en esto.
Hay versiones en las que está escrito: “porque el mal que pensáis hacer está puesto frente a vuestros rostros”. Parece, según esta versión, que Onkelos quiso explicar que el mal que pensáis hacer está frente a vosotros para testificar contra vosotros que queréis huir. Es como: “sentad a dos hombres hijos de Belial frente a él, y que testifiquen contra él diciendo” (I Reyes 21:10). Es como el lenguaje de “se sentaron a comer pan” (Génesis 37:25), traducido “se asentaron”; “levántate ahora, siéntate” (Génesis 27:19), traducido “siéntate”.
Hay versiones en las que está escrito: “frente a vuestros rostros para volver”, es decir: he aquí que este mal está destinado a volver frente a vosotros, porque volverá sobre vosotros. Es del lenguaje de: “no se desviará la heredad” (Números 36:7).
Esto es como el midrash de los Sabios en Shemot Rabá: el camino de los jóvenes y los ancianos es sacrificar; ¿acaso los pequeños y los niños? Quien dice esto no tiene intención sino de huir. Ved que ese mal que buscáis hacer, que tenéis en vuestra mente huir, volverá contra vosotros para que no salgáis de aquí, es decir, medida por medida.
También encontré otra versión: “no está frente a vuestros rostros para cambiar”, es decir, en el reconocimiento de vuestros rostros no hay cómo ocultar el mal que está en vuestro corazón, porque la expresión de vuestros rostros testificó contra vosotros.
Según el sentido simple: sabed que el mal está frente a vosotros, parado y cercano a venir sobre vosotros de mi parte, porque os pagaré con mal al ver que deseáis huir.
Ramban on Exodus 10:8
ואחריו לא יהיה כן הכתוב מודיע אותנו מדרך הנבואה שאחריו לא יהיה כן. וכתב רש"י (רש"י על שמות י׳:י״ד) ואותו שהיה בימי יואל שנאמר בו כמוהו לא נהיה מן העולם (יואל ב ב), למדנו שהיו גדול משל משה, אותו של יואל היה על ידי מינים הרבה שהיה יחד ארבה וחסיל וילק וגזם, אבל של משה שלא היה אלא מין אחד, וכמוהו לא היה ולא יהיה. וקשה עלי מאמר הרב, שהרי כתוב (תהלים עח מו) ויתן לחסיל יבולם ויגיעם לארבה, וכתיב (תהלים קה לד) אמר ויבא ארבה וילק ואין מספר. ואולי יאמר הרב שהיה מין הארבה של משה גדול משל יואל, ושאר המינין של יואל גדולים משל משה. ואלה דברים בטלים. אבל בכל גבול מצרים נמשך, לפניו לא היה כן ארבה כמוהו ואחריו לא יהיה כן שם ויתכן כי בעבור היות ארץ מצרים לחה מאד ביאור, לא יהיה שם ארבה גדול, כי דרכו לבא בשני עצירת המטר, וכאשר הוא מוזכר ביואל (א כ): וכתב רבינו חננאל בפירוש התורה שלו מעת עתרת משה רבינו ועד עכשיו אין ארבה מפסיד בכל מצרים, ואם יפול בארץ ישראל ויבא ויכנס בגבול מצרים אינו אוכל מכל יבול הארץ כלום עד עכשיו, ואומרים כי זה כבר ידוע הוא לכל, בא וראה, כי בצפרדע אמר (שמות ח׳:ה׳) רק ביאור תשארנה, ולפיכך נשאר אלתמס"ח עד עכשיו, אבל בארבה כתיב לא נשאר ארבה אחד בכל גבול מצרים, ועל זה נאמר (תהלים קה ב) שיחו בכל נפלאותיו עד כאן לשון הרב: ודעתי בפשט הכתוב, כי בעבור שמכת הארבה רגילה לבא לפעמים בכל הדורות, ועוד שבאה זאת כדרך המקרים כי רוח הקדים נשאו, בעבור זה אמר כי היה גדול מאד מכל אשר נהיה במקרה העולם, כי לפניו ואחריו איננו בא כמוהו, ובגדלו ידעו כי מכת אלהים היא שאין רגילות לבא כן באחד הזמנים, וגם אותו של יואל מכה מאת אלהים:
“Y después de él no habrá así.” La Escritura nos informa por vía profética que después de él no habrá así.
Rashi escribió: y aquella langosta que hubo en los días de Yoel, sobre la cual se dijo “como ella no hubo desde siempre” (Yoel 2:2), aprendemos que fue mayor que la de Moshé. La de Yoel fue por muchas especies juntas: langosta, jasíl, yélek y gazam; pero la de Moshé fue solo de una especie, y como ella no hubo ni habrá.
Me resultan difíciles las palabras del maestro, porque está escrito: “entregó al jasíl su cosecha y su esfuerzo a la langosta” (Salmos 78:46), y está escrito: “dijo, y vino langosta y yélek sin número” (Salmos 105:34). Quizá el maestro diría que la especie de langosta de Moshé fue mayor que la de Yoel, y las demás especies de Yoel fueron mayores que las de Moshé. Pero estas son palabras vanas.
Más bien, “en todo el territorio de Egipto” se arrastra: antes de ella no hubo langosta así, y después de ella no habrá así allí. Puede ser que, puesto que la tierra de Egipto es muy húmeda por el río, no haya allí grandes langostas, porque su costumbre es venir en años de falta de lluvia, como se menciona en Yoel.
Rabenu Jananel escribió en su comentario a la Torá: desde la oración de Moshé Rabenu hasta ahora, la langosta no daña en todo Egipto; y si cae en la tierra de Israel y viene y entra en la frontera de Egipto, no come nada de toda la producción de la tierra hasta ahora. Dicen que esto ya es sabido por todos. Ven y observa: respecto a la rana dijo: “solo en el río quedarán” (Éxodo 8:5), y por eso quedó el cocodrilo hasta ahora. Pero respecto a la langosta está escrito: “no quedó una sola langosta en todo el territorio de Egipto”. Sobre esto se dijo: “hablad de todas Sus maravillas” (Salmos 105:2). Hasta aquí las palabras del maestro.
Mi opinión sobre el sentido simple del versículo es que, puesto que la plaga de langosta suele venir a veces en todas las generaciones, y además esta vino de forma parecida a los sucesos naturales, porque el viento oriental la trajo, por eso dijo que fue muy grande, mayor que todo lo ocurrido en los sucesos del mundo. Antes y después no vendría una como ella. Por su tamaño supieron que era una plaga de Dios, pues no es habitual que venga así en ningún tiempo. Y también aquella de Yoel fue una plaga de parte de Dios.
Ramban on Exodus 10:9
וטעם שא נא חטאתי דרך כבוד למשה, כי הוא אלהים לפרעה (שמות ז׳:א׳) וגדול מאד בארץ מצרים (שמות י״א:ג׳). והעתירו אל ה' אלהיכם, לשניהם, כי כן יאמר פרעה בכל פעם דרך מוסר, כי יודע פרעה כי משה הוא המעתיר, כי כן אמר לו למתי אעתיר לך (שמות ח׳:ח׳), והעתרתי אל ה' (שם כה), אפרוש את כפי אל ה' (שם ט כט), כי לא ידבר משה בזה לשון רבים, שלא יוציא שקר מפיו:
El sentido de “perdona ahora mi pecado” es una forma de honor hacia Moshé, porque él era como dios para Faraón y muy grande en la tierra de Egipto.
“Y orad a Hashem vuestro Dios” se dirige a ambos, porque así habla Faraón en cada ocasión por cortesía. Faraón sabía que Moshé era quien oraba, porque así le dijo: “¿para cuándo he de orar por ti?” (Éxodo 8:8), “oraré a Hashem” (Éxodo 8:25), “extenderé mis manos a Hashem” (Éxodo 9:29). Moshé no hablaría de esto en plural, para no sacar mentira de su boca.
Ramban on Exodus 10:10
וטעם לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו כי לא היה החשך הזה אפיסת אור השמש שבא שמשם והיה כמו לילה, אבל היה חשך אפלה, כלומר איד עב מאד שירד מן השמים, כי על כן אמר (שמות י׳:כ״א) נטה את ידך על השמים, להוריד משם חשכה גדולה נופלת עליהם. והיתה מכבה כל נר, כאשר בכל החפירות העמוקות ובכל מקומות החשך העצום לא יתקיים הנר, וכן העוברים בהרי חשך לא יעמד להם שם הנר ולא האש כלל, ועל כן לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו, ואלמלא כן היו משתמשין בנרות, וזהו שאמר הכתוב שלח חושך ויחשך (תהלים קה כח), כי היה שלוח חשך, לא אפיסת אור היום בלבד ויתכן שהיה איד עב מאד מורגש שהיה בו כמו ממש, כדברי רבותינו (שמו"ר יד א), כאשר הוא בים אוקינוס כעדות ר"א:
El sentido de “no vio un hombre a su hermano, y no se levantó nadie de su lugar” es que esta oscuridad no era ausencia de la luz del sol por haberse puesto el sol, como la noche. Era oscuridad de tinieblas, es decir, una niebla muy espesa que descendió del cielo. Por eso dijo: “extiende tu mano sobre los cielos” (Éxodo 10:21), para hacer descender de allí una gran oscuridad que cayera sobre ellos.
Esta oscuridad apagaba toda lámpara, como ocurre en todas las excavaciones profundas y en todos los lugares de oscuridad intensa, donde la lámpara no se mantiene. También quienes pasan por montañas de oscuridad no logran que allí les dure ni lámpara ni fuego alguno. Por eso no vio un hombre a su hermano y no se levantó nadie de su lugar. De no ser así, habrían usado lámparas.
Esto es lo que dijo la Escritura: “Envió oscuridad y oscureció” (Salmos 105:28), porque fue un envío de oscuridad, no solo ausencia de la luz del día. También puede ser que fuera una niebla muy espesa y perceptible, que tenía como una sustancia, como dijeron nuestros Sabios, tal como ocurre en el mar Océano según el testimonio de Rabí Abraham.
Ramban on Exodus 10:11
וטעם צאנכם ובקרכם יוצג כי אנשי המקנה היו, וכל רכושם וחילם במקנה היה, וחשב פרעה כי לא יניחו כל ממונם ויברחו. ואם אולי יעשו כן הנה ישאר לו עושר גדול, כי היה מקנה כבד מאד:
El sentido de “vuestro ganado menor y mayor quedará” es que ellos eran hombres de ganado, y toda su riqueza y poder estaba en el ganado. Faraón pensó que no dejarían todo su dinero y huirían. Y si quizá lo hacían, entonces le quedaría una gran riqueza, porque tenían muchísimo ganado.
Ramban on Exodus 10:12
גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות לא אמר משה דבר זה על מנת להעשות, ולא עשה כן כלל, אבל הם דברי חיזוק. יאמר כי תכבד מאד יד ה' עליו ועל עמו, עד כי גם זבחים ועולות וכל אשר לו יתן בעד נפשו. ובאמת כי כאשר אמר להם (שמות י״ב:ל״ב) וברכתם גם אותי, היה נותן ברצונו כל מקנהו לכפר עליו, אבל לא עלה על דעת משה לעשות זבח רשעים תועבה (משלי כא כז), כי ה' חפץ דכאו, לא לכפר עליו, רק להענישו ולנער אותו ואת כל חילו בים. ורבותינו אמרו (מכילתא פרק יג, תנחומא בא ז) כי "כאשר דברתם" (שמות י״ב:ל״ב) הוא על מאמרם גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות אולי רצו לומר שרמז להם לתת ככל אשר אמרו, לא שלקחו ממנו כלל, או זבחים ועולות להם כדי שיצאו, לא להקריבם עליו. וגם זה אינו נכון:
“También tú pondrás en nuestras manos sacrificios y holocaustos.” Moshé no dijo esto con intención de que se hiciera, y no lo hizo en absoluto, sino que son palabras de firmeza. Quiere decir que la mano de Hashem pesaría muchísimo sobre él y sobre su pueblo, hasta que también sacrificios, holocaustos y todo lo que tenía daría a cambio de su vida.
En verdad, cuando les dijo: “y también bendecidme a mí” (Éxodo 12:32), habría dado voluntariamente todo su ganado para expiar por él. Pero a Moshé no le vino a la mente hacer “sacrificio de malvados, abominación” (Proverbios 21:27), porque Hashem deseaba quebrantarlo, no expiarlo, sino castigarlo y sacudirlo a él y a todo su ejército en el mar.
Nuestros Sabios dijeron que “como habéis dicho” (Éxodo 12:32) se refiere a lo que dijeron: “también tú pondrás en nuestras manos sacrificios y holocaustos”. Quizá quisieron decir que les insinuó dar conforme a todo lo que habían dicho, no que tomaran de él en absoluto; o que sacrificios y holocaustos serían para ellos, para que salieran, no para ofrecerlos por él. Pero tampoco esto es correcto.
Ramban on Exodus 10:13
לא אוסיף עוד ראות פניך פעם אחרת אחרי צאתי, כי במכת הבכורות לא ראהו, כי טעם ויקרא למשה ולאהרן (שמות י״ב:ל״א), שהלך עד פתח ביתם וצעק בחשך קומו צאו מתוך עמי (שם). או ששלח להם על יד המצרים שנאמר בהם (שם לג) ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם מן הארץ. ויתכן שיאמר לא אוסיף עוד ראות פניך, בהיכלך, שלא אבא עוד אני אליך, וכך אמרו באלה שמות רבה יפה אמרת, אל תוסף ראות פני עוד, איני בא אצלך, אתה בא אצלי:
“No volveré a ver tu rostro.” Otra vez después de salir de aquí. Porque en la plaga de los primogénitos no lo vio. El sentido de “llamó a Moshé y a Aharón” (Éxodo 12:31) es que fue hasta la puerta de su casa y gritó en la oscuridad: “levantaos, salid de en medio de mi pueblo”. O que les envió mensaje por medio de los egipcios, de quienes se dice: “Egipto apremiaba al pueblo para enviarlos rápidamente de la tierra” (Éxodo 12:33).
También puede decirse que “no volveré a ver tu rostro” significa: en tu palacio; no vendré más yo a ti. Así dijeron en Shemot Rabá: bien has dicho, “no vuelvas a ver mi rostro”; yo no vendré a ti, tú vendrás a mí.
