Ramban on Exodus 12:1

הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים זוֹ מִצְוָה רִאשׁוֹנָה שֶׁצִּוָּה הקב"ה אֶת יִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי מֹשֶׁה, וְלָכֵן אָמַר "בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם", כִּי שְׁאָר מִצְוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה הָיוּ בְּהַר סִינַי. אוֹ שֶׁבָּא לוֹמַר "בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם", לֹא בְּעִיר מִצְרַיִם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (מכילתא כאן) חוּץ לַכְּרַךְ. וְהָיָה רָאוּי שֶׁיֹּאמַר תְּחִלָּה דַּבְּרוּ אֶל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם וּגְמַר הַפָּרָשָׁה, אֲבָל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן הֵם בִּמְקוֹם יִשְׂרָאֵל, וְאָמַר לָכֶם כְּנֶגֶד יִשְׂרָאֵל לְדֹרֹתָם, וְחָזַר וְאָמַר "דַּבְּרוּ אֶל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל", שֶׁיְּצַוֵּם בְּמִצְוַת שָׁעָה לָקַחַת פֶּסַח מִצְרַיִם מִבֶּעָשׂוֹר: וּלְפִי מִדְרָשׁוֹ לָכֶם לוֹמַר שֶׁקִּדּוּשׁ הַחֹדֶשׁ צָרִיךְ בֵּית דִּין מֻמְחִין (ר"ה כה:) וּלְכָךְ לֹא נֶאֱמַר בַּתְּחִלָּה "דַּבְּרוּ אֶל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל", שֶׁאֵין בְּקִדּוּשׁ הַחֹדֶשׁ אֶלָּא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם. וְטַעַם הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים, שֶׁיִּמְנוּ אוֹתוֹ יִשְׂרָאֵל חֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, וּמִמֶּנּוּ יִמְנוּ כָּל הֶחֳדָשִׁים שֵׁנִי וּשְׁלִישִׁי עַד תַּשְׁלוּם הַשָּׁנָה בִּשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה זֶה זִכָּרוֹן בַּנֵּס הַגָּדוֹל, כִּי בְּכָל עֵת שֶׁנַּזְכִּיר הֶחֳדָשִׁים יִהְיֶה הַנֵּס נִזְכָּר, וְעַל כֵּן אֵין לֶחֳדָשִׁים שֵׁם בַּתּוֹרָה, אֶלָּא יֹאמַר "בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי" (שמות י"ט:א'), וְאוֹמֵר "וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי נַעֲלָה הֶעָנָן" (במדבר י יא), "וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ" וְגוֹ' (שם כט א), וְכֵן כֻּלָּם: וּכְמוֹ שֶׁתִּהְיֶה הַזְּכִירָה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת בִּמְנוֹתֵנוּ מִמֶּנּוּ אֶחָד בְּשַׁבָּת וְשֵׁנִי בְּשַׁבָּת, כַּאֲשֶׁר אֲפָרֵשׁ (רמב"ן על שמות כ':ח'), כָּךְ הַזְּכִירָה בִּיצִיאַת מִצְרַיִם בִּמְנוֹתֵנוּ הַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וְהַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי וְהַשְּׁלִישִׁי לִגְאֻלָּתֵנוּ, שֶׁאֵין הַמִּנְיָן הַזֶּה לַשָּׁנָה, שֶׁהֲרֵי תְּחִלַּת שְׁנוֹתֵינוּ מִתִּשְׁרֵי, דִּכְתִיב (שמות ל"ד:כ"ב) "וְחַג הָאָסִיף תְּקוּפַת הַשָּׁנָה", וּכְתִיב (שם כג טז) "בְּצֵאת הַשָּׁנָה", אִם כֵּן כְּשֶׁנִּקְרָא לְחֹדֶשׁ נִיסָן רִאשׁוֹן וּלְתִשְׁרֵי שְׁבִיעִי, פִּתְרוֹנוֹ רִאשׁוֹן לַגְּאוּלָּה וּשְׁבִיעִי אֵלֶיהָ, וְזֶה טַעַם רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם, שֶׁאֵינֶנּוּ רִאשׁוֹן בַּשָּׁנָה, אֲבָל הוּא רִאשׁוֹן לְשֵׁם שֶׁנִּקְרָא לוֹ לְזִכְרוֹן גְּאֻלָּתֵנוּ: וּכְבָר הִזְכִּירוּ רַבּוֹתֵינוּ זֶה הָעִנְיָן, וְאָמְרוּ, שְׁמוֹת חֳדָשִׁים עָלוּ עִמָּנוּ מִבָּבֶל (ירושלמי ר"ה א ב, ב"ר מח ט), כִּי מִתְּחִלָּה לֹא הָיוּ לָהֶם שֵׁמוֹת אֶצְלֵנוּ, וְהַסִּבָּה בָּזֶה, כִּי מִתְּחִלָּה הָיָה מִנְיָנָם זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרַיִם, אֲבָל כַּאֲשֶׁר עָלִינוּ מִבָּבֶל וְנִתְקַיֵּם מָה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (ירמיה טז יד-טו) "וְלֹא יֵאָמֵר עוֹד חַי ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כִּי אִם חַי ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה וַאֲשֶׁר הֵבִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפוֹן", חָזַרְנוּ לִקְרֹא הֶחֳדָשִׁים בַּשֵּׁם שֶׁנִּקְרָאִים בְּאֶרֶץ בָּבֶל, לְהַזְכִּיר כִּי שָׁם עָמַדְנוּ וּמִשָּׁם הֶעֱלָנוּ הש"י, כִּי אֵלֶּה הַשֵּׁמוֹת נִיסָן אִיָּר וְזוּלָתָם שְׁמוֹת פַּרְסִיִּים, וְלֹא יִמָּצֵא רַק בְּסִפְרֵי נְבִיאֵי בָּבֶל (זכריה א ז, עזרא ו טו, נחמיה א א) וּבִמְגִלַּת אֶסְתֵּר (ג ז). וְלָכֵן אָמַר הַכָּתוּב "בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן הוּא חֹדֶשׁ נִיסָן", כְּמוֹ "הִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל" (שם). וְעוֹד הַיּוֹם הַגּוֹיִם בְּאַרְצוֹת פָּרַס וּמָדַי כָּךְ הֵם קוֹרְאִים אוֹתָם נִיסָן וְתִשְׁרֵי וְכֻלָּם כָּמוֹנוּ. וְהִנֵּה נַזְכִּיר בֶּחֳדָשִׁים הַגְּאֻלָּה הַשֵּׁנִית כַּאֲשֶׁר עָשִׂינוּ עַד הֵנָּה בָּרִאשׁוֹנָה:

“Este mes será para vosotros cabeza de los meses.” Esta es la primera mitzvá que el Santo, bendito sea, ordenó a Israel por medio de Moshé. Por eso dijo “en la tierra de Egipto”, porque las demás mitzvot de la Torá fueron dadas en el monte Sinaí. O bien vino a decir “en la tierra de Egipto”, no en la ciudad de Egipto, como dijeron nuestros Sabios: fuera de la ciudad. Habría sido apropiado que dijera primero: “Hablad a toda la congregación de Israel, diciendo: este mes será para vosotros...”, y continuara toda la sección. Pero Moshé y Aharón están aquí en lugar de Israel, y dijo “para vosotros” frente a Israel para sus generaciones. Luego volvió y dijo: “Hablad a toda la congregación de Israel”, para ordenarles la mitzvá temporal de tomar el Pésaj de Egipto desde el día diez. Según su midrash, “para vosotros” enseña que la santificación del mes requiere un beit din de expertos. Por eso al principio no se dijo: “Hablad a toda la congregación de Israel”, porque en la santificación del mes solo participan Moshé, Aharón y quienes son como ellos. El sentido de “este mes será para vosotros cabeza de los meses” es que Israel debe contarlo como el primer mes, y desde él contará todos los demás meses: segundo, tercero, hasta completar el año en doce meses. Así esto será recuerdo del gran milagro, porque cada vez que mencionemos los meses, el milagro será recordado. Por eso los meses no tienen nombre en la Torá, sino que dice: “en el tercer mes” (Éxodo 19:1), y dice: “en el segundo año, en el segundo mes, se elevó la nube” (Números 10:11), “y en el séptimo mes, el primero del mes...” (Números 29:1), y así todos. Así como el recuerdo del día de Shabat se da al contar desde él “primero en la semana” y “segundo en la semana”, como explicaré, así el recuerdo de la salida de Egipto se da al contar el primer mes, el segundo mes y el tercer mes de nuestra redención. Este conteo no es para el año, pues el inicio de nuestros años es desde Tishrei, como está escrito: “la fiesta de la cosecha, al giro del año” (Éxodo 34:22), y está escrito: “al salir el año” (Éxodo 23:16). Por tanto, cuando llamamos a Nisán “primero” y a Tishrei “séptimo”, su explicación es: primero de la redención y séptimo respecto a ella. Este es el sentido de “primero es para vosotros”: no es primero del año, sino primero por el nombre que recibe para recordar nuestra redención. Nuestros Sabios ya mencionaron este asunto y dijeron: los nombres de los meses subieron con nosotros de Babilonia, porque al principio no tenían nombres entre nosotros. La razón es que, al principio, su conteo era recuerdo de la salida de Egipto. Pero cuando subimos de Babilonia y se cumplió lo que dijo el versículo: “Ya no se dirá: vive Hashem, que hizo subir a los hijos de Israel de la tierra de Egipto, sino: vive Hashem, que hizo subir y trajo a los hijos de Israel de la tierra del norte” (Jeremías 16:14-15), volvimos a llamar los meses con los nombres con los que se llamaban en la tierra de Babilonia, para recordar que allí estuvimos y de allí nos hizo subir Hashem, bendito sea. Estos nombres, Nisán, Iyar y los demás, son nombres persas, y solo se encuentran en los libros de los profetas de Babilonia y en la Meguilat Ester. Por eso dijo el versículo: “en el primer mes, que es el mes de Nisán”, como “echó pur, que es la suerte”. Y hasta hoy los pueblos en las tierras de Persia y Media los llaman así: Nisán, Tishrei y todos los demás, como nosotros. Así, en los meses recordamos la segunda redención, tal como hasta ahora hacíamos con la primera.

Ramban on Exodus 12:2

אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבֹת טַעַם הַמִּצְוָה הַזֹּאת, בַּעֲבוּר כִּי מַזַּל טָלֶה בְּחֹדֶשׁ נִיסָן בְּכֹחוֹ הַגָּדוֹל, כִּי הוּא מַזַּל הַצּוֹמֵחַ, לְכָךְ צִוָּה לִשְׁחֹט טָלֶה וְלֶאֱכֹל אוֹתוֹ, לְהוֹדִיעַ שֶׁלֹּא בְּכֹחַ מַזָּל יָצָאנוּ מִשָּׁם אֶלָּא בִּגְזֵרַת עֶלְיוֹן. וְעַל דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ שֶׁהָיוּ הַמִּצְרִים עוֹבְדִים אוֹתוֹ (שמו"ר טז ב), כָּל שֶׁכֵּן שֶׁהוֹדִיעַ בַּמִּצְוָה הַזֹּאת שֶׁהִשְׁפִּיל אֱלֹהֵיהֶם וְכֹחָם בִּהְיוֹתוֹ בַּמַּעֲלָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁלּוֹ. וְכָךְ אָמְרוּ (שם) "קְחוּ לָכֶם צֹאן וְשַׁחֲטוּ" אֱלֹהֵיהֶם שֶׁל מִצְרַיִם:

“Cada hombre un cordero por casa paterna.” El sentido de esta mitzvá es que el signo zodiacal de Aries, el cordero, está en el mes de Nisán en su gran fuerza, porque es el signo del crecimiento. Por eso ordenó degollar un cordero y comerlo, para hacer saber que no salimos de allí por el poder del signo zodiacal, sino por decreto del Altísimo. Y según la opinión de nuestros Sabios, que los egipcios lo adoraban, con mayor razón esta mitzvá hizo saber que Él humilló a sus dioses y a su fuerza cuando este estaba en su nivel más alto. Así dijeron: “Tomad para vosotros ganado menor y degollad”, es decir, los dioses de Egipto.

Ramban on Exodus 12:3

בֵּין הָעַרְבָּיִם מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּלְמַעְלָה קָרוּי בֵּין הָעַרְבַּיִם, שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ נוֹטָה לְצַד מְבוֹאוֹ לַעֲרֹב. וּלְשׁוֹן בֵּין הָעַרְבַּיִם נִרְאֶה בְּעֵינַי, אוֹתָן שָׁעוֹת שֶׁבֵּין עֲרִיבַת הַיּוֹם לַעֲרִיבַת הַלַּיְלָה. עֲרִיבַת הַיּוֹם בִּתְחִלַּת שֶׁבַע, כִּי יִנָּטוּ צִלְלֵי עָרֶב, וַעֲרִיבַת הַלַּיְלָה בִּתְחִלַּת הַלַּיְלָה. עֶרֶב, לְשׁוֹן נֶשֶׁף וְחֹשֶׁךְ, כְּמוֹ "עָרְבָה כָּל שִׂמְחָה" (ישעיה כד יא), לְשׁוֹן רַשִׁ"י. (רש"י על שמות י"ב:ו') ור"א הֵשִׁיב מִן הַכָּתוּב שֶׁאָמַר (שמות ל':ח') "וּבְהַעֲלֹת אַהֲרֹן אֶת הַנֵּרֹת בֵּין הָעַרְבַּיִם", כִּי שָׁם כָּתוּב "יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר" (שמות כ"ז:כ"א), וְעוֹד מִן הַכָּתוּב בַּפֶּסַח עַצְמוֹ "שָׁם תִּזְבַּח אֶת הַפֶּסַח בָּעָרֶב כְּבֹא הַשֶּׁמֶשׁ מוֹעֵד צֵאתְךָ מִמִּצְרָיִם" (דברים טז ו), כִּי בְּבֹא הַשֶּׁמֶשׁ שְׁקִיעַת הַחַמָּה. וְאֵין זֶה תְּשׁוּבָה עַל הָרַב, שֶׁכְּבָר אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (ברכות ט.) בָּעֶרֶב אַתָּה זוֹבֵחַ, כְּבֹא הַשֶּׁמֶשׁ אַתָּה אוֹכֵל, מוֹעֵד צֵאתְךָ מִמִּצְרָיִם אַתָּה שׂוֹרֵף. וּכְבָר כָּתַב הָרַב זֶה: וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי בָּזֶה, כִּי הַלַּיְלָה נִקְרָא "עֶרֶב", כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שמות י"ב:י"ח) "בָּעֶרֶב תֹּאכְלוּ מַצּוֹת", וְהוּא בַּלַּיְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות י"ב:ח') "וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה צְלִי אֵשׁ וּמַצּוֹת" וְכֵן "וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר" (בראשית א ה), עַל תְּחִלַּת הַלַּיְלָה כְּצֵאת הַכּוֹכָבִים, וְכֵן "בְּנֶשֶׁף בְּעֶרֶב יוֹם בְּאִישׁוֹן לַיְלָה וַאֲפֵלָה" (משלי ז ט). וְיִקָּרֵא ג"כ סוֹף הַיּוֹם "עֶרֶב" כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ "וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה בָּעֶרֶב וְלוֹט יֹשֵׁב בְּשַׁעַר סְדֹם" (בראשית יט א). וְכֵן "וַיְהִי בָעֶרֶב וַתַּעַל הַשְּׂלָו" (שמות ט"ז:י"ג), וְלֹא בָּא הַשְּׂלָו בַּלַּיְלָה. וְכֵן רַבִּים. וּכְתִיב "עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרַיִם אָשִׂיחָה וְאֶהֱמֶה" (תהלים נה יח): וְהִנֵּה אֵלֶּה הַשְּׁלֹשָׁה עִתִּים כּוֹלְלִים כָּל הַיּוֹם, אִם כֵּן אַחֲרֵי הַצָּהֳרַיִם יִקָּרֵא עֶרֶב מִיָּד, וְכַעֲלוֹת הַשֶּׁמֶשׁ וְכָל עֵת הֱיוֹתוֹ בַּמִּזְרָח יִקָּרֵא בֹּקֶר, וְהוּא אַרְבַּע שָׁעוֹת, כְּמוֹ שֶׁהֵעִידוּ עַל תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר שֶׁקָּרֵב בְּאַרְבַּע שָׁעוֹת (עדיות ו א), וְאַחַר הַבֹּקֶר יִקָּרֵא הָעֵת צָהֳרַיִם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר "מֵהַבֹּקֶר וְעַד הַצָּהֳרַיִם" (מלכים א י"ח:כ"ו), וְהֵן שְׁתֵּי הַשָּׁעוֹת הַחֲמִישִׁית וְהַשִּׁשִּׁית, וְהוּא מִלְּשׁוֹן "צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה" (בראשית ו טז), כְּעִנְיַן זֹהַר. וְיַזְכִּיר בָּהֶן לְשׁוֹן רַבִּים, בַּעֲבוּר שֶׁהֵן שְׁתַּיִם. וְהִנֵּה הֵם שְׁנֵי צָהֳרַיִם, אוֹ מִפְּנֵי שֶׁיַּצְהִירוּ כָּל הַצְּדָדִין, כִּי בַּבֹּקֶר הָאוֹר בַּמִּזְרָח, וּבָעֶרֶב הוּא בַּמַּעֲרָב, וּבְאֶמְצַע הַיּוֹם בְּגֹבַהּ הָרָקִיעַ מֵאִיר לְכָל הַצְּדָדִין. וְכַאֲשֶׁר יַעַבְרוּ הַצָּהֳרַיִם וְיָסוּר הַשֶּׁמֶשׁ מִזְּרֹחַ בִּשְׁנֵי הַצְּדָדִין יִקָּרֵא "עַרְבַּיִם" מִפְּנֵי שֶׁיַּעֲרֹב הַשֶּׁמֶשׁ מִשְּׁנֵי הַצְּדָדִין הָהֵם, וְהַזְּמַן הַזֶּה הוּא כָּל עֵת זְרֹחַ הַשֶּׁמֶשׁ בָּרָקִיעַ. אֲבָל בִּשְׁקִיעַת הַחַמָּה, וְהוּא כְּמוֹ שָׁעָה וּרְבִיעַ עַל דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ (פסחים נח:), אֵינוֹ זְמַן הַשְּׁחִיטָה וְאֵינוֹ נִקְרָא עַרְבַּיִם, אֲבָל הוּא עֶרֶב יוֹם: וְאָמַר בֵּין הָעַרְבָּיִם, כִּי בֵּין בַּמָּקוֹם הַזֶּה אֵינֶנּוּ מַבְדִּיל, אֲבָל הוּא כְּעִנְיָן בְּתוֹכָם, וְהוּא כְּמוֹ "בֵּינוֹתֵינוּ בֵּינֵינוּ וּבֵינֶיךָ" (בראשית כו כח), "בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה הִיא" (שם כג טו), "עַל בֵּין עֲבֹתִים" (יחזקאל יט יא), "מִבֵּינוֹת לַגַּלְגַּל" (שם י ו), כְּמוֹ בְּתוֹכָם, "מִבֵּין הַשְּׂרֵפָה" (במדבר יז ב), מִתּוֹכָהּ, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר "וַתָּקָם בְּעוֹד לַיְלָה" (משלי לא טו), בְּתוֹךְ לַיְלָה, וְכֵן בֵּין הָעַרְבָּיִם, וְלֹא נֶאֱמַר בָּעַרְבָּיִם, שֶׁלֹּא יִהְיֶה בְּמַשְׁמַע עֶרֶב יָמִים רַבִּים. וְהִנֵּה אָמַר הַכָּתוּב שֶׁנִּשְׁחַט אֶת הַפֶּסַח בְּתוֹךְ הָעַרְבַּיִם, כִּי זְמַן הַשְּׁחִיטָה מִן הַתּוֹרָה הוּא מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּלְמַעְלָה עַד תְּחִלַּת שְׁקִיעַת הַחַמָּה, וְכֵן אָמַר "בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ בֵּין הָעַרְבָּיִם פֶּסַח לַה'" (ויקרא כג ה), שֶׁהוּא זְמַן הַשְּׁחִיטָה, וְכֵן "בֵּין הָעַרְבַּיִם תַּעֲשׂוּ אֹתוֹ" (במדבר ט ג), עַל תְּחִלַּת הָעֲשִׂיָּה שֶׁהִיא הַשְּׁחִיטָה, וְכֵן "בֵּין הָעַרְבַּיִם תֹּאכְלוּ בָשָׂר" (שמות ט"ז:י"ב), הֵם הַשָּׁעוֹת הַנִּזְכָּרוֹת, כִּי הָיָה לָהֶם לַאֲכִילַת הַבָּשָׂר זְמַן גָּדוֹל. וְאָמַר (שם יג) "וַיְהִי בָעֶרֶב וַתַּעַל הַשְּׂלָו", כִּי עָלָה בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן לְשָׁעָה אַחַת בָּעֶרֶב: וְיִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה הַלָּשׁוֹן כְּדִבְרֵי רַשִׁ"י, שְׁנֵי עֲרָבִים, עֶרֶב בֹּקֶר וְעֶרֶב יוֹם, כִּי כֵן יֹאמַר הַכָּתוּב מִנְחַת הַבֹּקֶר וּמִנְחַת הָעֶרֶב, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב ג':כ') "וַיְהִי בַבֹּקֶר כַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה", וְאוֹמֵר (עזרא ט ד-ה) "עַד לְמִנְחַת הָעָרֶב וּבְמִנְחַת הָעֶרֶב קַמְתִּי מִתַּעֲנִיתִי", וּמִנְחָה לְשׁוֹן מְנוּחַת הַשֶּׁמֶשׁ וְהַשְׁקֵט אוֹרוֹ הַגָּדוֹל, כְּדִמְתַרְגְּמִינַן "לִמְנָח יוֹמָא" (בראשית ג ח), וְהֵן מִנְחָה גְּדוֹלָה וּמִנְחָה קְטַנָּה שֶׁהִזְכִּירוּ חֲכָמִים (ברכות כו:). וְהִנֵּה כָּל הַזְּמַן הַזֶּה לְהַדְלָקַת הַנֵּרוֹת וְלַקְּטֹרֶת שֶׁאֵינָן כְּשֵׁרִין בַּלַּיְלָה אֶלָּא בִּזְמַן תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם וְקוֹדְמִין לוֹ. וְלָזֶה יִטֶּה דַּעַת אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על שמות י"ב:ו') שֶׁאָמַר "בֵּין שִׁמְשַׁיָּא", שֶׁמֶשׁ הַמִּזְרָח וְשֶׁמֶשׁ הַמַּעֲרָב, וְאָמַר הַכָּתוּב (שמות כ"ז:כ"א) "יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר", שֶׁתִּהְיֶינָה דּוֹלְקוֹת כָּל הַלַּיְלָה: וְהִנֵּה נוּכַל לְפָרֵשׁ "שָׁם תִּזְבַּח אֶת הַפֶּסַח בָּעָרֶב" (דברים טז ו), בַּזְּמַן הַנִּזְכָּר, כִּי נִקְרָא עֶרֶב, וְיִהְיֶה "כְּבֹא הַשֶּׁמֶשׁ מוֹעֵד צֵאתְךָ מִמִּצְרָיִם" מְחֻבָּר עִם "וּבִשַּׁלְתָּ וְאָכַלְתָּ", וְכֵן רַבִּים. אֲבָל עַל דַּעְתִּי אֵין "תִּזְבַּח אֶת הַפֶּסַח" עַל הַשְּׁחִיטָה, אֲבָל יֹאמַר בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ, שָׁם תַּעֲשֶׂה זֶבַח הַפֶּסַח בַּלַּיְלָה כְּבֹא הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁהוּא מוֹעֵד צֵאתְךָ מִמִּצְרַיִם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שם טז א) "הוֹצִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ מִמִּצְרַיִם לָיְלָה". וְאָמַר עַל זוֹ הָעֲשִׂיָּה וּבִשַּׁלְתָּ וְאָכַלְתָּ בַּמָּקוֹם הַהוּא הַנִּזְכָּר, וְהַפֶּסַח עַצְמוֹ יִקָּרֵא זֶבַח, "לֹא תִשְׁחַט עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי" (שמות לד כה), פִּסְחִי: וְזֶה טַעַם כָּל הַפָּרָשָׁה (דברים טז א) "שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב וְעָשִׂיתָ פֶּסַח לַה' אֱלֹהֶיךָ כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב הוֹצִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ מִמִּצְרַיִם לָיְלָה וְגוֹ' לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ", הִזְכִּיר הָעֲשִׂיָּה וְהַלַּיְלָה, וְצִוָּה אֵיךְ יֹאכְלוּהוּ, וְהִזְכִּיר שִׁבְעַת הַיָּמִים (פסוק ג-ד), וְאֵין בְּכָל הַפָּרָשָׁה הַהִיא זֵכֶר לְיוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר וְהַשְּׁחִיטָה בּוֹ, וְכֵן אָמַר "וְלֹא יָלִין מִן הַבָּשָׂר אֲשֶׁר תִּזְבַּח בָּעֶרֶב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן לַבֹּקֶר" (דברים טז ד). וְהִנֵּה בָּעֶרֶב בְּיוֹם הָרִאשׁוֹן, יוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר, הָרִאשׁוֹן בְּשִׁבְעַת הַיָּמִים הַנִּזְכָּרִים, כִּי יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לֹא הֻזְכַּר כָּאן כְּלָל, וְכֵן "בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב תֹּאכְלוּ מַצֹּת" (שמות י"ב:י"ח) הוּא לֵיל חֲמִשָּׁה עָשָׂר. וְהִנֵּה פֵּרוּשׁ "אֲשֶׁר תִּזְבַּח בָּעֶרֶב" שֶׁלֹּא יָלִין לַבֹּקֶר מִן הַבָּשָׂר אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה אוֹתוֹ זֶבַח בְּעֶרֶב יוֹם הָרִאשׁוֹן:

Ramban on Exodus 12:4

וּמַצּוֹת עַל מְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ שִׁעוּרוֹ וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה צְלִי אֵשׁ, וּבְמַצּוֹת עִם מְרוֹרִים יֹאכְלוּהוּ, וְכֵן "עַל מַצּוֹת וּמְרוֹרִים" (במדבר ט יא), כְּמוֹ עִם, וְכָמוֹהוּ "וַיָּבֹאוּ הָאֲנָשִׁים עַל הַנָּשִׁים" (שמות ל"ה:כ"ב), וְכֵן "רֹאשׁוֹ עַל כְּרָעָיו וְעַל קִרְבּוֹ" (שמות י"ב:ט'). וְלֹא אָמַר "עִם", לְלַמֵּד שֶׁאֵינוֹ חוֹבָה שֶׁיְּהֵא כּוֹרְכָן בְּבַת אַחַת וְאוֹכְלָן. וְיֶחְסַר הַכָּתוּב בֵּי"ת, כְּמוֹ "יִרְחֲצוּ מַיִם" (שמות ל':כ'), "וַיָּמָת סֶלֶד לֹא בָנִים" (דהי"א ב ל). וִילַמֵּד הַכָּתוּב שֶׁאֵין מִצְוָה בַּמְּרוֹרִים אֶלָּא עִם אֲכִילַת הַבָּשָׂר, אֲבָל הַמַּצּוֹת חָזַר וְצִוָּה (שמות י"ב:י"ח) "בָּעֶרֶב תֹּאכְלוּ מַצּוֹת", אֲפִילּוּ בִּפְנֵי עַצְמָן, כְּדַעַת רַבּוֹתֵינוּ (פסחים קכ.): וְיוֹתֵר נָכוֹן שֶׁנֹּאמַר כִּי וּמַצּוֹת נִמְשָׁךְ לְמַעְלָה, וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר וּמַצּוֹת, וְחָזַר וְצִוָּה עִם מְרוֹרִים יֹאכְלוּהוּ לַבָּשָׂר הַנִּזְכָּר. וְהִנֵּה צִוָּה בַּאֲכִילַת הַבָּשָׂר וּבַאֲכִילַת הַמַּצּוֹת, וְלֹא צִוָּה בַּאֲכִילַת הַמְּרוֹרִים, רַק אָמַר שֶׁיֹּאכְלוּ לַבָּשָׂר עִם מְרוֹרִים, יִרְמֹז שֶׁאֵין בַּמְּרוֹרִים מִצְוָה רַק לֶאֱכֹל הַבָּשָׂר עִמָּהֶם, וּבִזְמַן שֶׁאֵין בָּשָׂר אֵין בַּמְּרוֹרִים מִצְוָה וְגַם אֵינָם מְעַכְּבִים הַבָּשָׂר. וְאִם אָכַל פֶּסַח וְלֹא אָכַל מְרוֹרִים יְדֵי פֶּסַח יָצָא, כִּי הַמִּצְוָה בַּפֶּסַח כְּמוֹ הַמִּצְוָה בַּמַּצָּה, כָּל אַחַת צַוָּאָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ:

“Y matzot con hierbas amargas lo comerán.” Su medida es: comerán la carne en esta noche, asada al fuego; y con matzot, junto con hierbas amargas, la comerán. Así también “con matzot y hierbas amargas” (Números 9:11), como “con”. Y semejante es: “vinieron los hombres junto con las mujeres” (Éxodo 35:22), y también “su cabeza con sus patas y con sus entrañas” (Éxodo 12:9). No dijo “con” para enseñar que no es obligación envolverlos juntos y comerlos de una vez. Al versículo le falta una bet, como “lavarán agua” (Éxodo 30:20), “murió Séled no hijos” (I Crónicas 2:30). La Escritura enseña que no hay mitzvá en las hierbas amargas sino junto con la comida de la carne; pero respecto a las matzot volvió y ordenó: “por la tarde comeréis matzot” (Éxodo 12:18), incluso por sí solas, como la opinión de nuestros Sabios. Más correcto es decir que “y matzot” se arrastra desde arriba: “comerán la carne y matzot”; y luego volvió a ordenar: “con hierbas amargas lo comerán”, refiriéndose a la carne mencionada. Así, ordenó comer la carne y comer las matzot, pero no ordenó comer las hierbas amargas; solo dijo que comieran la carne con hierbas amargas. Esto insinúa que no hay mitzvá en las hierbas amargas sino comer la carne con ellas, y cuando no hay carne no hay mitzvá en las hierbas amargas, y tampoco impiden cumplir con la carne. Si comió Pésaj y no comió hierbas amargas, cumplió con la obligación de Pésaj, porque la mitzvá del Pésaj es como la mitzvá de la matzá: cada una es un mandamiento independiente.

Ramban on Exodus 12:5

אַל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא וּבָשֵׁל זוֹ מִצְוָה לְדוֹרוֹת, שֶׁכָּל הַמִּצְוֹת בְּכָאן בְּגוּף הַפֶּסַח מִצְוָה לְדוֹרוֹת, אֲבָל הַמִּצְוָה בָּאוֹכְלִים, כְּגוֹן "מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים" (שמות י"ב:י"א), וְהַדָּם עַל הַמַּשְׁקוֹף (שמות י"ב:ז'), אֵינֶנּוּ רַק בְּפֶסַח מִצְרַיִם. וְכֵן אָמַר הַכָּתוּב בְּפֶסַח שֵׁנִי (במדבר ט יא יב) "עַל מַצּוֹת וּמְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ, לֹא יַשְׁאִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וְעֶצֶם לֹא יִשְׁבְּרוּ בוֹ כְּכָל חֻקַּת הַפֶּסַח יַעֲשׂוּ אֹתוֹ", שֶׁהֵן צְלִי אֵשׁ, לֹא נָא וְלֹא מְבֻשָּׁל:

“No comeréis de él crudo ni cocido.” Esta es una mitzvá para las generaciones, porque todas las mitzvot aquí relacionadas con el cuerpo del Pésaj son mitzvot para las generaciones. Pero las mitzvot relacionadas con quienes lo comen, como “vuestros lomos ceñidos” (Éxodo 12:11), y la sangre sobre el dintel, son solo para el Pésaj de Egipto. Así también dijo la Escritura sobre el segundo Pésaj: “con matzot y hierbas amargas lo comerán; no dejarán nada de él hasta la mañana y no quebrarán hueso de él; conforme a toda la ley del Pésaj lo harán” (Números 9:11-12). Esto incluye que sea asado al fuego, no crudo ni cocido.

Ramban on Exodus 12:6

וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים שֶׁל עֵץ הָיְתָה נִרְקֶבֶת וְשֶׁל מַתֶּכֶת הָיְתָה נִתֶּכֶת. וְלֹא פֵּרֵשׁ הַכָּתוּב בַּשְּׁפָטִים הָאֵלֶּה, בַּעֲבוּר כִּי מוּסַר הֲבָלִים עֵץ הוּא. וְכֵן בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה כָּתוּב (שמות י"ב:כ"ט) וַה' הִכָּה כָל בְּכוֹר אָדָם וְכָל בְּכוֹר בְּהֵמָה, וְלֹא הִזְכִּיר הַשְּׁפָטִים בֵּאלֹהֵיהֶם, כִּי לְמִיתַת הַבְּכוֹרוֹת חָרְדוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (שם פסוק ל) "וַיָּקָם פַּרְעֹה לַיְלָה הוּא וְכָל עֲבָדָיו וְכָל מִצְרַיִם", וְהַשְּׁפָטִים בֵּאלֹהֵיהֶם לֹא נוֹדְעוּ עַד הַבֹּקֶר שֶׁהָלְכוּ לְבֵית תּוֹעֲבוֹתָם. וּכְתִיב "וּמִצְרַיִם מְקַבְּרִים אֵת אֲשֶׁר הִכָּה ה' בָּהֶם כָּל בְּכוֹר, וּבֵאלֹהֵיהֶם עָשָׂה ה' שְׁפָטִים" (במדבר לג ד). וְעַל דַּעְתִּי יִרְמֹז הַכָּתוּב לְשָׂרֵי מַעְלָה, אֱלֹהֵי מִצְרַיִם, כְּעִנְיַן "יִפְקֹד ה' עַל צְבָא הַמָּרוֹם בַּמָּרוֹם וְעַל מַלְכֵי הָאֲדָמָה עַל הָאֲדָמָה" (ישעיה כד כא), וְהִנֵּה הִשְׁפִּיל מַזָּלָם וְשָׂרֵי הַמַּזָּלוֹת שֶׁעֲלֵיהֶם. וְהַכָּתוּב יִרְמֹז וִיקַצֵּר בַּנֶּעֱלָם:

“Y contra todos los dioses de Egipto haré juicios.” Los de madera se pudrían y los de metal se derretían. La Escritura no explicó estos juicios porque “la enseñanza de vanidades es madera”. Así también en el momento de la acción está escrito: “Hashem golpeó a todo primogénito de hombre y a todo primogénito de animal” (Éxodo 12:29), y no mencionó los juicios contra sus dioses, porque por la muerte de los primogénitos se estremecieron, como se dice: “Faraón se levantó de noche, él, todos sus siervos y todo Egipto” (Éxodo 12:30). Los juicios contra sus dioses no se conocieron hasta la mañana, cuando fueron a la casa de sus abominaciones. Y está escrito: “Los egipcios enterraban a los que Hashem había golpeado entre ellos, a todo primogénito; y contra sus dioses Hashem hizo juicios” (Números 33:4). Según mi opinión, el versículo alude a los príncipes celestiales, los dioses de Egipto, como: “Hashem castigará al ejército de las alturas en las alturas y a los reyes de la tierra sobre la tierra” (Isaías 24:21). Así, humilló su signo zodiacal y los príncipes de los astros que estaban sobre ellos. La Escritura alude y abrevia en lo oculto.

Ramban on Exodus 12:7

אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים אֲנִי ה' אֲנִי בְּעַצְמִי וְלֹא עַל יְדֵי הַשָּׁלִיחַ. זֶה לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על שמות י"ב:י"ב). וּמִדְרַשׁ חֲכָמִים אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא וְעָבַרְתִּי בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, אֲנִי וְלֹא מַלְאָךְ וְהִכֵּיתִי כָל בְּכוֹר, אֲנִי וְלֹא שָׂרָף, וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים, אֲנִי וְלֹא הַשָּׁלִיחַ, אֲנִי ה', אֲנִי הוּא וְלֹא אַחֵר. וּפֵרוּשׁוֹ, כִּי בַּעֲבוּר שֶׁהַפָּרָשָׁה דִּבּוּר מֹשֶׁה עִם יִשְׂרָאֵל, הָיָה רָאוּי שֶׁיֹּאמַר "וְעָבַר ה' בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, וְהִכָּה כָל בְּכוֹר", וּלְכָךְ יִדְרְשׁוּ כִּי וְעָבַרְתִּי אֲנִי בְּעַצְמִי, לֹא עַל יְדֵי מַלְאָךְ שָׁלוּחַ מֵאִתּוֹ בַּמַּגֵּפוֹת, כָּעִנְיָן בְּדָוִד (שמואל ב כ"ד:ט"ז) וּבְסַנְחֵרִיב (מלכים ב י"ט:ל"ה). וְהִכֵּיתִי כָל בְּכוֹר, אֲנִי וְלֹא שָׂרָף, לוֹמַר כִּי גַּם הַמַּכָּה תִּהְיֶה עַל יַד הקב"ה, לֹא כְּמֶלֶךְ שֶׁיַּעֲשֶׂה נְקָמָה בְּשׂוֹנְאָיו לְפָנָיו עַל יְדֵי סְפַּקְלְטוֹרִים שֶׁלּוֹ, שֶׁהֵם הַשְּׂרָפִים שֶׁמֵּהֶם תֵּצֵא אֵשׁ שׂוֹרֶפֶת בְּאוֹיְבָיו, כְּעִנְיַן אֵלִיָּהוּ בְּשָׂרֵי הַחֲמִשִּׁים: וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים וְלֹא עַל יְדֵי הַשָּׁלִיחַ הַשָּׁלוּחַ מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ לְכָל הַמַּעֲשִׂים הַנַּעֲשִׂים בָּאָרֶץ, וְהוּא הַמַּלְאָךְ הַגָּדוֹל שֶׁנִּקְרָא בַּעֲבוּר כֵּן מְטַטְרוֹן. כִּי פֵּרוּשׁ הַמִּלָּה מוֹרֵה הַדֶּרֶךְ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר בְּסִפְרֵי (האזינו שלח), אֶצְבָּעוֹ שֶׁל הקב"ה נַעֲשָׂה מְטַטְרוֹן לְמֹשֶׁה וְהֶרְאָהוּ כָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וּבִילַמְּדֵנוּ (מובא בערוך ערך מטטר), "וַיִּשְׁמַע בָּלָק כִּי בָא בִלְעָם" (במדבר כב לו), שֶׁשָּׁלַח מְטַטְרוֹן לְפָנָיו. וְעוֹד שָׁם "רְאֵה הַחִלֹּתִי תֵּת לְפָנֶיךָ" (דברים ב לא), אִי אִכְפַּת לְךָ אֲנִי מְטַטְרוֹן שֶׁלְּךָ. וְאַל תִּתְמַהּ, שֶׁהֲרֵי אֲנִי עָתִיד לֵעָשׂוֹת מְטַטוֹר לִפְנֵי אָדָם עָרֵל, לִפְנֵי כּוֹרֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר "אֲנִי לְפָנֶיךָ אֵלֵךְ" (ישעיה מה ב), לִפְנֵי אִשָּׁה אֲנִי עָתִיד לְקַדֵּם, לִפְנֵי דְּבוֹרָה וּבָרָק, שֶׁנֶּאֱמַר "הֲלֹא ה' יָצָא לְפָנֶיךָ" (שופטים ד יד), וְכֵן בִּמְקוֹמוֹת רַבִּים. וְכֵן שָׁמַעְתִּי כִּי שָׁלִיחַ בִּלְשׁוֹן יָוָן "מְטַטָּר". וְדָרְשׁוּ אֲנִי ה', אֲנִי הוּא וְלֹא אַחֵר, שֶׁהוּא אֶחָד וְאֵין אֱלֹהִים עִמּוֹ לִמְחוֹת עַל יָדוֹ. וְזֶהוּ עִנְיַן הַמִּדְרָשׁ הַזֶּה:

“Haré juicios, Yo, Hashem.” Yo mismo, y no por medio de mensajero. Este es el lenguaje de Rashi. Pero el midrash de los Sabios no es así, sino: “Pasaré por la tierra de Egipto”: Yo y no un ángel. “Golpearé a todo primogénito”: Yo y no un serafín. “Y contra todos los dioses de Egipto haré juicios”: Yo y no el mensajero. “Yo, Hashem”: Yo soy Él y no otro. Su explicación es que, puesto que la sección es el discurso de Moshé con Israel, habría sido apropiado que dijera: “Hashem pasará por la tierra de Egipto y golpeará a todo primogénito”. Por eso interpretaron que “pasaré” significa: Yo mismo, no por medio de un ángel enviado por Él en las plagas, como ocurrió con David y con Sanjeriv. “Golpearé a todo primogénito”: Yo y no un serafín, es decir, que también la plaga será por mano del Santo, bendito sea, no como un rey que hace venganza contra sus enemigos ante él por medio de sus verdugos, que son los serafines de quienes sale fuego que quema a sus enemigos, como ocurrió con Eliyahu y los capitanes de cincuenta. “Y contra todos los dioses de Egipto haré juicios”: no por medio del mensajero enviado por Él, bendito sea, para todas las acciones que se realizan en la tierra. Este es el gran ángel llamado por ello Metatrón, porque el significado de la palabra indica “guía del camino”, como dijeron en Sifré: el dedo del Santo, bendito sea, se convirtió en metatrón para Moshé y le mostró toda la tierra de Israel. Y en Yelamdenu, sobre “Balak oyó que Bilam venía” (Números 22:36), dice que envió un metatrón delante de él. También allí: “Mira, he comenzado a entregar delante de ti” (Deuteronomio 2:31): si te importa, Yo soy tu metatrón. No te sorprendas, pues Yo en el futuro haré de guía delante de un hombre incircunciso, delante de Ciro, como está dicho: “Yo iré delante de ti” (Isaías 45:2); y delante de una mujer me adelantaré, delante de Devorá y Barak, como está dicho: “¿Acaso Hashem no salió delante de ti?” (Jueces 4:14). Y así en muchos lugares. También he oído que “mensajero” en lengua griega es metatar. Interpretaron “Yo, Hashem”: Yo soy Él y no otro, porque Él es uno y no hay Dios con Él que proteste contra Su mano. Este es el asunto de este midrash.

Ramban on Exodus 12:8

כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י אֲפִלּוּ עַל יְדֵי אֲחֵרִים. וְלֹא הֲבִינוֹתִי זֶה, שֶׁאִם הָאֲחֵרִים הָאֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, הֵם עַצְמָן מֻזְהָרִין עָלֶיהָ, וְאֵין אֲנִי מֻזְהָר בִּמְלַאכְתִּי שֶׁלֹּא תֵּעָשֶׂה עַל יָדוֹ, אֶלָּא שֶׁאִם מַטְעֶה אוֹתוֹ בְּאִסּוּר, מֻזְהָר עָלֶיהָ מִשּׁוּם "וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל" (ויקרא יט יד), בֵּין בִּמְלַאכְתּוֹ בֵּין בִּמְלֶאכֶת הָעוֹשֶׂה עַצְמוֹ. וְאִם אֲחֵרִים הַלָּלוּ גּוֹיִם, אֵין אָנוּ מֻזְהָרִים בַּתּוֹרָה עַל מְלָאכָה שֶׁל גּוֹי כְּלָל לֹא בְּיוֹם טוֹב וְלֹא בְּשַׁבָּת, אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שְׁבוּת מִדִּבְרֵיהֶם עִם הָאֲמִירָה שֶׁלָּנוּ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ אֲמִירָה לְגוֹי שְׁבוּת (שבת קנ.), וְזֶה דָּבָר מְבֹאָר בַּגְּמָרָא: אֲבָל מָצָאתִי בַּמְּכִילְתָּא (כאן) "כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם", לֹא תַעֲשֶׂה אַתָּה, וְלֹא יַעֲשֶׂה חֲבֵרְךָ, וְלֹא יַעֲשֶׂה גּוֹי מְלַאכְתְּךָ. אַתָּה אוֹמֵר לֹא תַעֲשֶׂה אַתָּה וְלֹא יַעֲשֶׂה חֲבֵרְךָ וְלֹא יַעֲשֶׂה גּוֹי מְלַאכְתְּךָ, אוֹ לֹא תַעֲשֶׂה אַתָּה וְלֹא יַעֲשֶׂה חֲבֵרְךָ וְלֹא יַעֲשֶׂה גּוֹי מְלַאכְתּוֹ, תַּלְמוּד לוֹמַר "שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה" (ויקרא כג ג), הָא לֹא תַעֲשֶׂה אַתָּה וְלֹא יַעֲשֶׂה חֲבֵרְךָ אֲבָל יַעֲשֶׂה גּוֹי מְלַאכְתּוֹ. דִּבְרֵי ר' יֹאשִׁיָּה. וְר' יוֹנָתָן אוֹמֵר אֵינוֹ צָרִיךְ, וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר (שמות כ':ט') "שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָל מְלַאכְתֶּךָ", וַהֲרֵי דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר, וּמָה שַׁבָּת חֲמוּרָה אֵין אַתָּה מֻזְהָר עַל מְלֶאכֶת הַגּוֹי כִּמְלַאכְתְּךָ וְכוּ'. ע"כ בְּבָרַיְתָא זוֹ. וּבְוַדַּאי הִיא אַסְמַכְתָּא בְּעָלְמָא שֶׁבָּאוּ לֶאֱסֹר מִדִּבְרֵיהֶם אֲמִירָה בִּמְלָאכָה שֶׁלָּנוּ, וְסָמְכוּ אוֹתָהּ לַמִּקְרָא הַזֶּה, אֲבָל בִּמְלֶאכֶת הַגּוֹי בְּשֶׁלּוֹ מֻתָּר. וּלְפִי דַּרְכֵּנוּ לָמַדְנוּ שֶׁלֹּא גָּזְרוּ בַּאֲמִירָה לְגוֹי אֶלָּא בְּשֶׁלָּנוּ, אֲבָל בְּשֶׁלּוֹ אוֹמֵר לַגּוֹי וְעֹשֶׂה. וְכֵן פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י (רש"י על שמות י"ב:ט"ז) בַּגְּמָרָא בָּבָא מְצִיעָא (צ.): וְשָׁם בַּמְּכִילְתָּא עוֹד, אֵין לִי אֶלָּא דְּבָרִים שֶׁהֵם מִשּׁוּם מְלָאכָה, דְּבָרִים שֶׁהֵן מִשּׁוּם שְׁבוּת מִנַּיִן, תַּלְמוּד לוֹמַר "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַיּוֹם הַזֶּה" (שמות י"ב:י"ז), לְהָבִיא דְּבָרִים שֶׁהֵן מִשּׁוּם שְׁבוּת. וּבָרָיְתוֹת כָּאֵלֶּה מַטְעוֹת וְאֵין רָאוּי לְכָתְבָן כִּפְשׁוּטָן, שֶׁגַּם זֶה נִרְאֶה שֶׁהוּא אַסְמַכְתָּא בְּעָלְמָא. וְיֵשׁ לִי בָּזֶה פֵּרוּשׁ נָכוֹן, עוֹד אֲדַבֵּר עָלָיו בע"ה (בויקרא כג כד):

“Ninguna labor se hará en ellos.” Rashi explicó: incluso por medio de otros. No entiendo esto. Si esos otros son israelitas, ellos mismos están advertidos sobre ella, y yo no estoy advertido de que mi labor no sea hecha por medio de ellos; solo que si uno lo engaña en una prohibición, está advertido por “delante del ciego no pondrás obstáculo” (Levítico 19:14), tanto en su propia labor como en la labor de quien la hace. Y si esos otros son gentiles, la Torá no nos prohíbe en absoluto la labor de un gentil, ni en Yom Tov ni en Shabat. Solo hay en ello una prohibición rabínica cuando nosotros se lo decimos, como dijeron: decirle a un gentil que haga una labor es shevut. Esto está explicado en la Guemará. Pero encontré en la Mejiltá: “Ninguna labor se hará en ellos”: no harás tú, ni hará tu compañero, ni hará un gentil tu labor. Tú dices: no harás tú, ni hará tu compañero, ni hará un gentil tu labor. O quizá: no harás tú, ni hará tu compañero, ni hará un gentil su propia labor. Por eso enseña: “seis días se hará labor” (Levítico 23:3): de aquí que no harás tú ni hará tu compañero, pero un gentil hará su propia labor. Son palabras de Rabí Yoshiyá. Rabí Yonatán dice: no es necesario, pues ya fue dicho: “seis días trabajarás y harás toda tu labor” (Éxodo 20:9). Y las cosas se deducen por kal vajómer: si en Shabat, que es más severo, no estás advertido sobre la labor del gentil como sobre tu propia labor, etc. Hasta aquí en esta baraita. Ciertamente esto es solo una asmajta, pues vinieron a prohibir rabínicamente decirle al gentil que haga nuestra labor, y la apoyaron en este versículo. Pero la labor propia del gentil está permitida. Según nuestro camino, aprendimos que no decretaron la prohibición de decirle a un gentil sino respecto a lo nuestro; pero respecto a lo suyo, se le puede decir al gentil y él lo hace. Así explicó Rashi en la Guemará de Bava Metziá. Allí en la Mejiltá también dice: solo sé cosas que son por causa de labor; ¿de dónde sé cosas que son por causa de shevut? La Torá dice: “guardaréis este día” (Éxodo 12:17), para incluir cosas que son shevut. Baraitot como estas pueden inducir a error y no conviene escribirlas según su sentido literal, porque también esto parece ser solo una asmajta. Tengo sobre esto una explicación correcta, y hablaré de ella, con ayuda de Hashem.

Ramban on Exodus 12:9

לְכָל נֶפֶשׁ אֲפִלּוּ נֶפֶשׁ בְּהֵמָה. יָכוֹל אַף לַגּוֹיִים, תַּלְמוּד לוֹמַר לָכֶם, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על שמות י"ב:ט"ז). וְגַם זֶה אֵינֶנּוּ כַּהֲלָכָה. אֲבָל לָכֶם וְלֹא לַגּוֹיִים, לָכֶם וְלֹא לַבְּהֵמָה (עי' ביצה כא.):

“Para toda alma”: incluso alma de animal. ¿Podría incluir también a los gentiles? La Torá dice: “para vosotros”. Este es el lenguaje de Rashi. Pero tampoco esto es conforme a la halajá. Más bien: “para vosotros” y no para los gentiles; “para vosotros” y no para el animal.

Ramban on Exodus 12:10

לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם מִנַּיִן לַגְּבוּלִין, ת"ל "בְּכָל גְּבוּלְךָ" (שמות י"ג:ז'). מַה ת"ל "בְּבָתֵּיכֶם", מַה בֵּיתְךָ בִּרְשׁוּתְךָ אַף גְּבוּלְךָ בִּרְשׁוּתְךָ, יָצָא חֲמֵצוֹ שֶׁל נָכְרִי שֶׁהוּא אֵצֶל יִשְׂרָאֵל וְלֹא קִבֵּל עָלָיו אַחֲרָיוּת, זֶה לְרַשִׁ"י (רש"י על שמות י"ב:י"ט). וְאֵינוֹ מְכֻוָּן אֶצְלִי, שֶׁאֵין בְּמַשְׁמַע "בִּרְשׁוּתְךָ" לְהוֹצִיא חָמֵץ שֶׁל נָכְרִי, שֶׁהֲרֵי בִּרְשׁוּתוֹ הוּא, וּבָתִּים וּגְבוּלִין שָׁוִין הֵן בּוֹ, שֶׁהֲרֵי שְׁתֵּיהֶן רְשׁוּת שֶׁלּוֹ וּמָמוֹן שֶׁל אֲחֵרִים. וְעוֹד, שֶׁחָמֵץ שֶׁל נָכְרִי שֶׁלֹּא קִבֵּל עָלָיו אַחֲרָיוּת אֵינוֹ בָּא בַּהֶקֵּשׁ הַזֶּה, שֶׁאֵין שֶׁל בָּתִּים פָּשׁוּט לְהֶתֵּר יוֹתֵר מִשֶּׁל גְּבוּלִין, אֲבָל בַּבָּתִּים הוּא בְּמַשְׁמַע אִסּוּר מִן הַמִּקְרָא הַזֶּה דִּכְתִיב "לֹא יִמָּצֵא", וְהֶתֵּרוֹ יוֹצֵא לָנוּ מִדִּכְתִיב (שמות י"ג:ז') "לֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר", שֶׁלְּךָ אִי אַתָּה רוֹאֶה אֲבָל אַתָּה רוֹאֶה שֶׁל אֲחֵרִים וְשֶׁל גָּבוֹהַּ, וְאֵין לִי אֶלָּא בַּגְּבוּלִין, בַּבָּתִּים מִנַּיִן, תַּלְמוּד לוֹמַר שְׂאוֹר שְׂאוֹר לִגְזֵרָה שָׁוָה, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בִּתְחִלַּת מַסֶּכֶת פְּסָחִים (ה.): אֲבָל הַמִּדְרָשׁ הַזֶּה שֶׁדָּרְשׁוּ מַה בֵּיתְךָ בִּרְשׁוּתְךָ אַף גְּבוּלְךָ בִּרְשׁוּתְךָ אֵינוֹ אֶלָּא לְהוֹצִיא חֲמֵצוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא בִּרְשׁוּת נָכְרִי. וְכֵן שְׁנוּיָה בַּמְּכִילְתָּא (כאן) "בְּבָתֵּיכֶם" לָמָּה נֶאֱמַר, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר "בְּכָל גְּבוּלְךָ", שׁוֹמֵעַ אֲנִי כְּמַשְׁמָעוֹ, ת"ל "בְּבָתֵּיכֶם", מַה בֵּיתְךָ בִּרְשׁוּתְךָ אַף גְּבוּלְךָ בִּרְשׁוּתְךָ, יָצָא חֲמֵצוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא בִּרְשׁוּת נָכְרִי אע"פ שֶׁהוּא יָכוֹל לְבַעֲרוֹ אֲבָל אֵינוֹ בִּרְשׁוּתוֹ, יָצָא חֲמֵצוֹ שֶׁל נָכְרִי שֶׁהוּא בִּרְשׁוּת יִשְׂרָאֵל וְחָמֵץ שֶׁנָּפַל עָלָיו מַפֹּלֶת אע"פ שֶׁהוּא בִּרְשׁוּתוֹ אֲבָל אֵינוֹ יָכוֹל לְבַעֲרוֹ וְכוּ'. וּפֵרוּשָׁהּ, שֶׁהָיָה בְּמַשְׁמָע וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ בְּכָל גְּבוּלְךָ שֶׁלֹּא נַנִּיחַ חֲמֵצֵנוּ בְּכָל גְּבוּלֵנוּ אֲפִלּוּ בְּבַיִת שֶׁל נָכְרִי, וּלְכָךְ בָּא "בְּבָתֵּיכֶם" לְהוֹצִיא בֵּיתוֹ שֶׁל נָכְרִי: וְלָמַדְנוּ מִן הַבָּרַיְתָא הַזּוֹ שֶׁלֹּא הֻזְהַרְנוּ מִן הַתּוֹרָה אֶלָּא שֶׁלֹּא נְקַיֵּם חָמֵץ שֶׁלָּנוּ בִּרְשׁוּתֵנוּ, בֵּין בְּבָתֵּינוּ בֵּין בִּגְבוּלֵנוּ, אֲבָל אִם הִפְקַדְנוּ אוֹתוֹ בְּיַד גּוֹי בַּבַּיִת שֶׁלּוֹ אֵין אָנוּ עוֹבְרִים עָלָיו בְּבַל יֵרָאֶה וּבַל יִמָּצֵא. וְכֵן הַדָּבָר, שֶׁאִם לֹא תֹּאמַר כֵּן, עַל חָמֵץ שֶׁלּוֹ עוֹבֵר בְּכָל מָקוֹם וַאֲפִלּוּ הִפְקִידוֹ בְּיַד גּוֹי בִּמְדִינַת הַיָּם, וְעַל שֶׁל נָכְרִי אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו אֲפִלּוּ בְּבֵיתוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְאִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר "בְּבָתֵּיכֶם" וְלָמָּה נֶאֱמַר "בִּגְבוּלְךָ", אֵין בֵּין בָּתֵּינוּ וּגְבוּלֵנוּ לְבָתֵּי הַגּוֹיִם וּגְבוּלֵיהֶם הֶפְרֵשׁ, אֶלָּא שֶׁלֹּא הֻזְהַרְנוּ כְּלָל מִן הַתּוֹרָה אֶלָּא מֵרְשׁוּתֵנוּ. אֲבָל מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים הֻצְרַכְנוּ לְבַעֵר חָמֵץ שֶׁלָּנוּ מִכָּל מָקוֹם: וּלְפִי זֶה אָמְרוּ בַּגְּמָרָא (פסחים ו) יִחֵד לוֹ בַּיִת אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו, לוֹמַר שֶׁחָמֵץ שֶׁל נָכְרִי שֶׁקִּבֵּל עָלָיו אַחְרָיוּת אע"פ שֶׁנִּדּוֹן כְּשֶׁלּוֹ אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא בִּרְשׁוּת יִשְׂרָאֵל, אֲבָל בִּרְשׁוּת גּוֹי מֻתָּר, וַאֲפִלּוּ מִדִּבְרֵיהֶם לֹא גָּזְרוּ עָלָיו כְּלָל. וְהָרַב לֹא סָבַר כֵּן בְּפֵרוּשׁ גְּמָרָא דִּפְסָחִים. וְזֶה שֶׁסִּיְּמוּ בַּבָּרַיְתָא שֶׁכָּתַבְנוּ, יָצָא חֲמֵצוֹ שֶׁל נָכְרִי שֶׁהוּא בִּרְשׁוּת יִשְׂרָאֵל, מֵהֶקֵּשׁ בָּתִּים וּגְבוּלִין קָאָמַר, דְּמַה בַּגְּבוּלִין מֻתָּר דִּכְתִיב "לְךָ", שֶׁלְּךָ אִי אַתָּה רוֹאֶה אֲבָל אַתָּה רוֹאֶה שֶׁל אֲחֵרִים וְשֶׁל גָּבוֹהַּ, אַף בַּבָּתִּים נָמֵי מֻתָּר. וּמוֹצִיא נָמֵי חָמֵץ שֶׁנָּפְלָה עָלָיו מַפּוֹלֶת גְּדוֹלָה שֶׁאֵין בְּיָדוֹ לְפַקֵּחַ הַגַּל, וְהוּא אָבוּד מִמֶּנּוּ וּמִכָּל אָדָם שֶׁהוּא מֻתָּר, דְּלָא קָרֵינָא בֵהּ שֶׁלְּךָ:

Ramban on Exodus 12:11

כָּל מַחְמֶצֶת לְהָבִיא אֶת תַּעֲרָבְתּוֹ, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על שמות י"ב:כ'). וְגַם זֶה אֵינוֹ, שֶׁהֲלָכָה הִיא כְּדִבְרֵי חֲכָמִים (שם מג.) עַל חָמֵץ דָּגָן עָנוּשׁ כָּרֵת, וְעַל עֵרוּבוֹ בְּלֹא כְלוּם:

“Toda cosa fermentada”: para incluir su mezcla. Este es el lenguaje de Rashi. Pero esto tampoco es así, porque la halajá sigue las palabras de los Sabios: por jametz de grano hay castigo de karet, pero por su mezcla no hay nada.

Ramban on Exodus 12:12

וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְכָל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הַפָּרָשָׁה הַזּוֹ מְקַצֶּרֶת בַּאֲשֶׁר צִוָּה אוֹתוֹ ה' בַּפָּרָשָׁה שֶׁל מַעְלָה, כִּי בְּיָדוּעַ שֶׁאָמַר לָהֶם מֹשֶׁה לְיִשְׂרָאֵל הַכֹּל בִּפְרָט וְלִמֵּד אוֹתָם כָּל הָעִנְיָן, וְנִכְלָל הַדָּבָר בַּכָּתוּב "כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ" (שמות י"ב:כ"ח). אֲבָל הִזְכִּיר זֹאת הַפָּרָשָׁה בִּכְלָל כִּי קָרָא מֹשֶׁה לְכָל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְהֵם אָסְפוּ אֵלָיו כָּל הָעָם, וְאָז אָמְרוּ אֶל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל מִשְׁכוּ הַצֹּאן מִן הָעֵדֶר אֶל בָּתֵּיכֶם לִהְיוֹת לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת מִבֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ. וְיִתָּכֵן שֶׁאָמַר מִשְׁכוּ, בַּעֲבוּר הֱיוֹת צֹאנָם רָחוֹק מְאֹד מֵהֶם בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן, כִּי תוֹעֲבַת מִצְרַיִם כָּל רֹעֵה צֹאן (בראשית מו לד), וְאָמַר וּקְחוּ לָכֶם, קְחוּ אוֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבֹת שֶׂה לַבָּיִת וְשַׁחֲטוּ הַפָּסַח בֵּין הָעַרְבַּיִם, כְּכָל הַמְפֹרָשׁ לְמַעְלָה בַּמִּצְוָה: וְשָׁנוּ בַּמְּכִילְתָּא (כאן) וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְכָל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, מַגִּיד שֶׁעֲשָׂאָן ב"ד וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, הַדָּבָר מִפִּי מֹשֶׁה לֵאמֹר לְכָל יִשְׂרָאֵל, דִּבְרֵי ר' יֹאשִׁיָּה. ר' יוֹנָתָן אוֹמֵר, הַדָּבָר מִפִּי מֹשֶׁה לֵאמֹר לַזְּקֵנִים, וּזְקֵנִים לֵאמֹר לְכָל יִשְׂרָאֵל. וְהִנֵּה לְדַעַת רַבִּי יֹאשִׁיָּה יִהְיֶה וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְכָל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁיַּאַסְפוּ אֵלָיו כָּל הָעָם, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי, וְעַל דַּעַת רַבִּי יוֹנָתָן הֵן יֹאמְרוּ לַקָּהָל, וְיִהְיֶה "דַּבְּרוּ אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות י"ב:ג') הַזְּקֵנִים הַנּוֹעָדִים לָהֶם, כְּמוֹ "וְהָיָה אִם מֵעֵינֵי הָעֵדָה" (במדבר טו כד):

“Moshé llamó a todos los ancianos de Israel y les dijo.” Esta sección abrevia lo que Hashem le ordenó en la sección anterior, porque es sabido que Moshé dijo todo a Israel en detalle y les enseñó todo el asunto. Esto está incluido en el versículo: “como Hashem ordenó a Moshé, así hicieron” (Éxodo 12:28). Pero esta sección lo mencionó de manera general: Moshé llamó a todos los ancianos de Israel, y ellos reunieron ante él a todo el pueblo. Entonces dijeron a toda la congregación de Israel: “atraed el ganado menor” del rebaño a vuestras casas, para que esté para vosotros en custodia desde el día diez del mes. Puede ser que dijera “atraed” porque su ganado menor estaba muy lejos de ellos en la tierra de Goshen, ya que todo pastor de ovejas era abominación para Egipto. Y dijo “tomad para vosotros”: tomadlos para vuestras familias, un cordero por casa paterna, un cordero por casa, y degollad el Pésaj entre las tardes, conforme a todo lo explicado arriba en la mitzvá. En la Mejiltá enseñaron: “Moshé llamó a todos los ancianos de Israel” enseña que los hizo beit din. “Y les dijo”: la palabra salió de boca de Moshé para decirla a todo Israel; son palabras de Rabí Yoshiyá. Rabí Yonatán dice: la palabra salió de boca de Moshé para decirla a los ancianos, y los ancianos para decirla a todo Israel. Según Rabí Yoshiyá, “Moshé llamó a todos los ancianos de Israel” significa que ellos reunieran ante él a todo el pueblo, como expliqué. Según Rabí Yonatán, ellos lo dirían a la congregación, y “hablad a toda la congregación de los hijos de Israel” se refiere a los ancianos designados para ellos, como: “si de los ojos de la congregación...” (Números 15:24).

Ramban on Exodus 12:13

וְהוֹסִיף בְּזֹאת הַפָּרָשָׁה בֵּאוּר בִּנְתִינַת הַדָּם שֶׁתִּהְיֶה בַּאֲגֻדַּת אֵזוֹב וּטְבִילָה בַּסַּף שֶׁלֹּא נֶאֱמַר לְמַעְלָה בְּפֵרוּשׁ, אֲבָל שָׁם (שמות י"ב:ז') נֶאֱמַר סְתָם "וְלָקְחוּ מִן הַדָּם", לְלַמֵּד שֶׁכָּל לְקִיחָה הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה סְתָם שֶׁתְּהֵא בַּאֲגֻדָּה, וְשֶׁכָּל קַבָּלַת דָּם טְעוּנָה כְּלִי, כְּמִדְרָשׁ רַבּוֹתֵינוּ (במכילתא כאן) וּפֵרֵשׁ לָהֶם בַּפָּרָשָׁה הַזֹּאת (שמות י"ב:כ"ב) וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ עַד בֹּקֶר, כִּי בַּעֲבוּר זֶה נִצְטַוּוּ בִּנְתִינַת הַדָּם עַל הַמַּשְׁקוֹף שֶׁיִּהְיוּ שְׁמוּרִים שָׁם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר "וְלֹא יִהְיֶה בָכֶם נֶגֶף לְמַשְׁחִית" (שמות י"ב:י"ג): וְכָתַב רַשִׁ"י (רש"י על שמות י"ב:כ"ב) וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ, מַגִּיד שֶׁמֵּאַחַר שֶׁנִּתְּנָה רְשׁוּת לַמַּשְׁחִית לְחַבֵּל אֵינוֹ מַבְחִין בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע, וְלַיְלָה רְשׁוּת לַמְחַבְּלִים הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קד כ) "בּוֹ תִרְמֹשׂ כָּל חַיְתוֹ יָעַר". וְלֹא הֲבִינוֹתִי דְּבָרָיו בַּמֶּה שֶׁאָמַר וְלַיְלָה רְשׁוּת לַמְחַבְּלִים הוּא שֶׁנֶּאֱמַר "בּוֹ תִרְמֹשׂ כָּל חַיְתוֹ יָעַר", וְכִי אָסוּר לְאָדָם בְּכָל לַיְלָה לָצֵאת מִפֶּתַח בֵּיתוֹ עַד בֹּקֶר מִן הַמִּקְרָא הַזֶּה, וְהָיָה לוֹ לוֹמַר שֶׁהַלַּיְלָה הַזֶּה נִתְּנָה בּוֹ רְשׁוּת לַמַּשְׁחִית לְחַבֵּל, וְלָכֵן הִזְהִירָם מִמֶּנּוּ. אֲבָל לֹא רָאָה הָרַב לוֹמַר כֵּן, מִפְּנֵי שהקב"ה בְּעַצְמוֹ וּבִכְבוֹדוֹ הָיָה הַמַּכֶּה: וְהָעִנְיָן הַזֶּה שָׁנוּי הוּא בַּמְּכִילְתָּא (פסחא יא) בְּלָשׁוֹן אַחֶרֶת, וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ עַד בֹּקֶר, מַגִּיד מִשֶּׁנִּתְּנָה רְשׁוּת לַמַּשְׁחִית לְחַבֵּל אֵינוֹ מַבְחִין בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כו כ) "לֵךְ עַמִּי בֹּא בַחֲדָרֶיךָ", וְאוֹמֵר (יחזקאל כא ח) "הִנְנִי אֵלַיִךְ וְהוֹצֵאתִי חַרְבִּי מִתַּעְרָהּ וְהִכְרַתִּי מִמֵּךְ צַדִּיק וְרָשָׁע", וְאוֹמֵר (שמות ל"ג:כ"ב) "וְהָיָה בַּעֲבֹר כְּבוֹדִי", לְלַמֶּדְךָ שֶׁתְּהֵא נִכְנָס בְּכִי טוֹב וְיוֹצֵא בְּכִי טוֹב, וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא שֶׁהָאָבוֹת וְהַנְּבִיאִים נָהֲגוּ בְּדֶרֶךְ אֶרֶץ, "וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר" (בראשית כב ג), "וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר" (שם כח יח), "וַיַּשְׁכֵּם מֹשֶׁה בַּבֹּקֶר" (שמות ל"ד:ד'), "וַיַּשְׁכֵּם יְהוֹשֻׁעַ בַּבֹּקֶר" (יהושע ג א), "וַיַּשְׁכֵּם שְׁמוּאֵל לִקְרַאת שָׁאוּל בַּבֹּקֶר" (שמואל א ט"ו:י"ב). וַהֲרֵי דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר, וּמָה הָאָבוֹת וְהַנְּבִיאִים שֶׁהָלְכוּ לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ שֶׁל מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם נָהֲגוּ בְּדֶרֶךְ אֶרֶץ, שְׁאָר בְּנֵי אָדָם עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (תהלים קד) "תָּשֶׁת חֹשֶׁךְ וִיהִי לָיְלָה, הַכְּפִירִים שׁוֹאֲגִים לַטָּרֶף, תִּתֵּן לָהֶם יִלְקֹטוּן, תִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ יֵאָסֵפוּן", מִכָּאן וְאֵילָךְ "יֵצֵא אָדָם לְפָעֳלוֹ וְלַעֲבֹדָתוֹ עֲדֵי עָרֶב" (שם). ע"כ הַבָּרַיְתָא: וְהָעִנְיָן לוֹמַר שֶׁהִזְהִיר הַכָּתוּב אֶת יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם שֶׁלֹּא יָצְאוּ מִפֶּתַח בֵּיתָם בַּלַּיְלָה הַהוּא, לְפִי שהקב"ה עוֹבֵר בְּמִצְרַיִם כְּמֶלֶךְ שֶׁעוֹבֵר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וּסְפַּקְלְטוֹרִים לְפָנָיו שֶׁלֹּא יִפְגַּע בּוֹ אָדָם וְלֹא יִסְתַּכֵּל בּוֹ, כְּעִנְיַן "וּבָא ה' אֱלֹהַי כָּל קְדֹשִׁים עִמָּךְ" (זכריה יד ה), וְכֵן "וְהָיָה בַּעֲבֹר כְּבֹדִי וְשַׂמְתִּיךָ בְּנִקְרַת הַצּוּר" (שמות ל"ג:כ"ב), לְהָגֵן עָלָיו מִשְּׂרָפִים וּפָמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה. וְכֵיוָן שֶׁמָּצִינוּ בְּשָׁעָה שֶׁנִּתְּנָה רְשׁוּת לַמַּשְׁחִית לְחַבֵּל שֶׁאֵינוֹ מַבְחִין בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע, לְפִיכָךְ אֵין אָדָם רַשַּׁאי לְשַׁנּוֹת דֶּרֶךְ הָעוֹלָם שֶׁיֵּצֵא בַּלַּיְלָה, לְפִי שֶׁהוּא זְמַנָּן שֶׁל חַיּוֹת שֶׁנָּתַן לָהֶם לִטְרֹף, וְאֵין לְהַבְחִין בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע:

Ramban on Exodus 12:14

וְטַעַם וְלֹא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית הַמַּלְאָךְ הַמַּשְׁחִית בָּעוֹלָם בָּעֵת הַנֶּגֶף, כְּעִנְיַן "וַיֹּאמֶר לַמַּלְאָךְ הַמַּשְׁחִית בָּעָם רַב עַתָּה הֶרֶף יָדֶךָ" (שמואל ב כ"ד:ט"ז), לֹא הַמַּשְׁחִית בְּמִצְרַיִם, כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוּא הַמַּכֶּה:

El sentido de “no permitirá al destructor” es: el ángel destructor que actúa en el mundo en tiempo de plaga, como: “dijo al ángel que destruía al pueblo: basta, ahora retira tu mano” (II Samuel 24:16). No se refiere al destructor en Egipto, porque el Santo, bendito sea, Él mismo fue quien golpeó.

Ramban on Exodus 12:15

וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה הוּא דְּבַר הַפֶּסַח עַצְמוֹ שֶׁאָמַר לְמַעְלָה (שמות י"ב:כ"א) "וְשַׁחֲטוּ הַפָּסַח", וְאִם הוּא רָחוֹק, לֹא מַתַּן הַדָּמִים הַסָּמוּךְ לוֹ, כִּי בְּפֶסַח מִצְרַיִם בִּלְבַד נִצְטַוּוּ בְּכָךְ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (שמות י"ב:כ"ג) "וְעָבַר ה' וְרָאָה אֶת הַדָּם" וְגוֹ', וְכֵן "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת" (שמות י"ב:כ"ה), זֶבַח פֶּסַח, וְכָמוֹהוּ (דברים טו יז) "וְאַף לַאֲמָתְךָ תַּעֲשֶׂה כֵּן":

“Guardaréis esta cosa.” Se refiere a la cosa del Pésaj mismo, que dijo arriba: “degollad el Pésaj” (Éxodo 12:21), aunque esté algo alejada en el texto. No se refiere a la colocación de la sangre, que está cercana, porque solo en el Pésaj de Egipto fueron ordenados sobre esto, como dijo: “Hashem pasará y verá la sangre...” (Éxodo 12:23). Así también “guardaréis este servicio” (Éxodo 12:25) se refiere al sacrificio de Pésaj. Semejante es: “y también a tu sierva harás así” (Deuteronomio 15:17).

Ramban on Exodus 12:16

וַיֵּלְכוּ וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁיָּצְאוּ מִלִּפְנֵי מֹשֶׁה וְהָלְכוּ אֶל הַצֹּאן וְעָשׂוּ הַפֶּסַח בָּעַרְבַּיִם, וְדֶרֶךְ הַכָּתוּב לִכְפֹּל וְלֵאמֹר כֵּן עָשׂוּ, לְבָאֵר שֶׁלֹּא הִפִּילוּ דָּבָר מִכָּל אֲשֶׁר צִוּוּ, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּנֹחַ (בראשית ו כב). וְכֵן "וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת כָּל הַמְּלָאכָה וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' כֵּן עָשׂוּ" (שמות ל"ט:מ"ג). וּלְרַבּוֹתֵינוּ בָּזֶה מִדְרַשׁ (מכילתא כאן) לְפִי שֶׁלֹּא הָיָה צָרִיךְ הַכָּתוּב לְהַזְכִּיר הַהֲלִיכָה, אָמְרוּ לִתֵּן שָׂכָר לַהֲלִיכָה וְשָׂכָר לַעֲשִׂיָּה. "וַיַּעֲשׂוּ", וְכִי כְּבָר עָשׂוּ, אֶלָּא מִכֵּיוָן שֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶם לַעֲשׂוֹת הֶעֱלָה עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב כְּאִלּוּ עָשׂוּ. "כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן כֵּן עָשׂוּ", לְהוֹדִיעַ שְׁבָחָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁאָמַר לָהֶם מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עָשׂוּ. ד"א מַה תַּלְמוּד לוֹמַר "כֵּן עָשׂוּ", אֶלָּא שֶׁאַף מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן כֵּן עָשׂוּ. דָּרְשׁוּ תְּחִלָּה כִּי הַכֶּפֶל לְשַׁבֵּחַ יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא שָׁכְחוּ, וְלֹא נָפַל לָהֶם דָּבָר מִכָּל אֲשֶׁר אָמְרוּ לָהֶם, וְהוּא דֶּרֶךְ הַלָּשׁוֹן בִּמְקוֹמוֹת רַבִּים:

“Fueron e hicieron los hijos de Israel.” Salieron de delante de Moshé, fueron al ganado menor e hicieron el Pésaj por la tarde. El camino de la Escritura es duplicar y decir “así hicieron”, para aclarar que no omitieron nada de todo lo que se les ordenó, como expliqué en Nóaj. Así también: “Moshé vio toda la obra, y he aquí que la habían hecho; como Hashem había ordenado, así la hicieron” (Éxodo 39:43). Nuestros Sabios tienen aquí un midrash: puesto que la Escritura no necesitaba mencionar la ida, dijeron que fue para dar recompensa por la ida y recompensa por la acción. “E hicieron”: ¿acaso ya lo habían hecho? Más bien, desde que aceptaron sobre sí hacerlo, la Escritura lo consideró como si ya lo hubieran hecho. “Como Hashem ordenó a Moshé y a Aharón, así hicieron”: para informar la alabanza de Israel, que tal como Moshé y Aharón les dijeron, así hicieron. Otra explicación: ¿qué enseña “así hicieron”? Que también Moshé y Aharón hicieron así. Al principio interpretaron que la repetición viene a alabar a Israel, que no olvidaron ni omitieron nada de todo lo que les dijeron. Este es el modo del lenguaje en muchos lugares.

Ramban on Exodus 12:17

כִּי אֵין בַּיִת אֲשֶׁר אֵין שָׁם מֵת לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על שמות י"ב:ל') הָיָה שָׁם בְּכוֹר, מֵת, אֵין שָׁם בְּכוֹר, גְּדוֹל הַבַּיִת מֵת, שֶׁקָּרוּי "בְּכוֹר", שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פט כז) "אַף אָנִי בְּכוֹר אֶתְּנֵהוּ". ד"א מִצְרִיּוֹת מְזַנּוֹת תַּחַת בַּעְלֵיהֶן וְיוֹלְדוֹת מֵרַוָּקִים פְּנוּיִם, וְהָיוּ לָהֶם בְּכוֹרוֹת הַרְבֵּה, פְּעָמִים הֵם חֲמִשָּׁה לְאִשָּׁה אַחַת, וְכָל אֶחָד בְּכוֹר לְאָבִיו. וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט הַבְּכוֹרוֹת שֶׁמֵּתוּ בְּמִצְרַיִם בְּכוֹרֵי פֶּטֶר רֶחֶם הָיוּ, וְעַל כֵּן קִדֵּשׁ תַּחְתֵּיהֶם כָּל בְּכוֹר פֶּטֶר רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה (שמות י"ג:ב'), וְהָיָה בְּכוֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל כִּסְאוֹ (שמות י"ב:כ"ט) פֶּטֶר רֶחֶם לְאִמּוֹ, וְכֵן מִנְהַג הַמְּלָכִים לִהְיוֹת הַגְּבִירָה הַמּוֹלֶכֶת בְּתוּלָה כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר בַּאֲחַשְׁוֵרוֹשׁ (אסתר ב ג). אֲבָל עַל דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ נְתָרֵץ שֶׁהִכָּה בְּמִצְרַיִם כָּל בְּכוֹרֵיהֶם, כְּלוֹמַר בְּכוֹר הָאָב רֵאשִׁית אוֹנוֹ, וּבְכוֹר הָאֵם פֶּטֶר רֶחֶם, וְגַם גְּדוֹל הַבַּיִת וְלֹא רָצָה לְקַדֵּשׁ תַּחְתֵּיהֶם בְּיִשְׂרָאֵל רַק בְּכוֹר הָאֵם, שֶׁהוּא יָדוּעַ וּמְפֻרְסָם יוֹתֵר, וּבַבְּהֵמָה לֹא יִוָּדַע כְּלָל רַק בְּכוֹר הָאֵם, וּבָחַר מִכֻּלָּם הַמִּין הַהוּא. וְכִדְמוּת רְאָיָה לָזֶה "וַיַּךְ כָּל בְּכוֹר בְּמִצְרָיִם רֵאשִׁית אוֹנִים בְּאָהֳלֵי חָם" (תהלים עח נא), כִּי עַל הַזָּכָר יֹאמַר כֵּן:

“Porque no había casa donde no hubiera allí un muerto.” El lenguaje de Rashi: si había allí un primogénito, moría; si no había allí primogénito, moría el mayor de la casa, que es llamado “primogénito”, como está dicho: “también Yo lo pondré como primogénito” (Salmos 89:27). Otra explicación: las egipcias adulteraban bajo sus esposos y daban a luz de solteros; así tenían muchos primogénitos, a veces cinco de una sola mujer, y cada uno era primogénito de su padre. Según el sentido simple, los primogénitos que murieron en Egipto eran primogénitos que abrían matriz. Por eso, en su lugar, santificó todo primogénito que abre matriz entre los hijos de Israel, en el hombre y en el animal. El primogénito de Faraón que se sentaba en su trono era quien abrió matriz de su madre, y así es costumbre de los reyes: que la señora reina sea virgen, como se dice respecto a Ajashverosh. Pero según la opinión de nuestros Sabios, diremos que golpeó en Egipto a todos sus primogénitos, es decir, al primogénito del padre, principio de su fuerza; al primogénito de la madre, que abre matriz; y también al mayor de la casa. Pero no quiso santificar en su lugar en Israel sino al primogénito de la madre, porque es más conocido y evidente. En los animales no se conoce en absoluto sino el primogénito de la madre, y de todos eligió esta categoría. Una especie de prueba para esto es: “golpeó a todo primogénito en Egipto, principio de fuerzas en las tiendas de Jam” (Salmos 78:51), porque esto se dice del varón.

Ramban on Exodus 12:18

וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן לַיְלָה מַגִּיד שֶׁהָיָה מְחַזֵּר עַל פִּתְחֵי הָעִיר וְצוֹעֵק הֵיכָן מֹשֶׁה שָׁרוּי, הֵיכָן אַהֲרֹן שָׁרוּי. לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על שמות י"ב:ל"א). וְהָיָה זֶה כִּי מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן לָנוּ בְּמִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַהוּא, לְקַיֵּם דְּבָרָיו שֶׁאָמַר (שמות י"א:ח') "וְיָרְדוּ כָל עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה אֵלַי וְהִשְׁתַּחֲווּ לִי לֵאמֹר". וּבְבֹא פַּרְעֹה אֲלֵיהֶם שָׁלְחוּ מַלְאָכִים אֶל אֶרֶץ גֹּשֶׁן אֲשֶׁר שָׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָתֵת לָהֶם רְשׁוּת לָצֵאת, וְנֶאֶסְפוּ כֻּלָּם בְּרַעְמְסֵס, וְהָיָה יוֹם גָּדוֹל, וּמִשָּׁם נָסְעוּ בְּיָד רָמָה וּמֹשֶׁה בְּרֹאשָׁם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר לג ג) "וַיִּסְעוּ מֵרַעְמְסֵס בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח יָצְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּיָד רָמָה לְעֵינֵי כָּל מִצְרָיִם". וְהַכָּתוּב שֶׁאָמַר (דברים טז א) "הוֹצִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ מִמִּצְרַיִם לָיְלָה", כִּי מֵעֵת שֶׁפְּטָרָם פַּרְעֹה יִקָּרְאוּ יוֹצְאִים: וְכָךְ אָמְרוּ בְּסִפְרֵי (ראה קכח) וַהֲלֹא לֹא יָצְאוּ אֶלָּא בַּיּוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר לג ג) "מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח יָצְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל", אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁנִּגְאֲלוּ מִבַּלַּיְלָה. וּבַגְּמָרָא בְּמַסֶּכֶת בְּרָכוֹת (ט.), הַכֹּל מוֹדִים כְּשֶׁנִּגְאֲלוּ לֹא נִגְאֲלוּ אֶלָּא בַּלַּיְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טז א) "הוֹצִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ מִמִּצְרַיִם לָיְלָה", וּכְשֶׁיָּצְאוּ לֹא יָצְאוּ אֶלָּא בַּיּוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר "מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח יָצְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּיָד רָמָה לְעֵינֵי כָּל מִצְרָיִם". וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם בַּלַּיְלָה, וּמֵאֶרֶץ מִצְרַיִם שֶׁהִיא רַעְמְסֵס בַּיּוֹם, כִּי רַבִּים מֵהֶם יוֹשְׁבִים בְּעִיר מִצְרַיִם, וְיָצְאוּ בַּלַּיְלָה וְנֶאֶסְפוּ עִם אֲחֵיהֶם בְּרַעְמְסֵס, וְאֵינוֹ נָכוֹן, כִּי הַכָּתוּב אָמַר (שמות י"ב:כ"ב) "וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ עַד בֹּקֶר", שֶׁהָיוּ אֲסוּרִים לָצֵאת כְּלָל מִן הַבָּתִּים בַּלַּיְלָה, וְכָךְ אָמְרוּ בַּמְּכִילְתָּא (פסחא יג) "וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן לַיְלָה וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ", אָמַר לוֹ מֹשֶׁה כָּךְ נִצְטַוִּינוּ "וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ עַד בֹּקֶר", וְכִי גַּנָּבִים אֲנַחְנוּ שֶׁנֵּצֵא בַּלַּיְלָה, לֹא נֵצֵא אֶלָּא בְּיָד רָמָה לְעֵינֵי כָּל מִצְרָיִם. וְאוּנְקְלוֹס פֵּרֵשׁ כִּי הַנִּסִּים שֶׁנַּעֲשׂוּ לָהֶם בַּלַּיְלָה יִקָּרֵא "הוֹצִיאֲךָ", כִּי בַּעֲבוּרָם יָצְאוּ:

“Y llamó a Moshé y a Aharón de noche.” Enseña que iba recorriendo las puertas de la ciudad y gritando: ¿dónde vive Moshé?, ¿dónde vive Aharón? Este es el lenguaje de Rashi. Esto fue porque Moshé y Aharón pasaron aquella noche en Egipto, para cumplir sus palabras, cuando dijo: “descenderán todos estos tus siervos a mí y se inclinarán ante mí, diciendo...” (Éxodo 11:8). Cuando Faraón vino a ellos, enviaron mensajeros a la tierra de Goshen, donde estaban los hijos de Israel, para darles permiso de salir. Todos se reunieron en Ramsés, y fue un gran día. Desde allí partieron con mano elevada, y Moshé a la cabeza de ellos, como está dicho: “Partieron de Ramsés en el primer mes, el día quince del mes; al día siguiente del Pésaj salieron los hijos de Israel con mano elevada ante los ojos de todo Egipto” (Números 33:3). Y el versículo que dice: “Hashem tu Dios te sacó de Egipto de noche” (Deuteronomio 16:1), significa que desde el momento en que Faraón los liberó se llaman “salientes”. Así dijeron en Sifré: ¿acaso no salieron sino de día, como está dicho: “al día siguiente del Pésaj salieron los hijos de Israel”? Más bien enseña que fueron redimidos de noche. Y en la Guemará, en Berajot: todos reconocen que cuando fueron redimidos, no fueron redimidos sino de noche, como está dicho: “Hashem tu Dios te sacó de Egipto de noche”; y cuando salieron, no salieron sino de día, como está dicho: “al día siguiente del Pésaj salieron los hijos de Israel con mano elevada ante los ojos de todo Egipto”. Hay quienes dicen que salieron de Egipto de noche, y de la tierra de Egipto, que es Ramsés, de día; porque muchos de ellos vivían en la ciudad de Egipto, salieron de noche y se reunieron con sus hermanos en Ramsés. Pero esto no es correcto, porque la Escritura dijo: “vosotros no saldréis, ningún hombre, de la puerta de su casa hasta la mañana” (Éxodo 12:22). Les estaba prohibido salir de las casas durante la noche. Así dijeron en la Mejiltá: “Y llamó a Moshé y a Aharón de noche y dijo: levantaos, salid.” Moshé le dijo: así se nos ordenó: “vosotros no saldréis, ningún hombre, de la puerta de su casa hasta la mañana”. ¿Acaso somos ladrones para salir de noche? No saldremos sino con mano elevada ante los ojos de todo Egipto. Onkelos explicó que los milagros que se hicieron por ellos de noche se llaman “te sacó”, porque por causa de ellos salieron.

Ramban on Exodus 12:19

וְטַעַם קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי מִצְוַת מֶלֶךְ שֶׁיֵּצְאוּ מִיָּד, כִּי לֹא אֶתֵּן לָכֶם רְשׁוּת לַעֲמֹד בְּתוֹךְ עַמִּי כְּלָל, כִּי הֵם נֶהֱרָגִים עֲלֵיכֶם:

El sentido de “levantaos, salid de en medio de mi pueblo” es una orden del rey para que salgan inmediatamente, porque no os daré permiso de permanecer en medio de mi pueblo en absoluto, pues ellos están siendo muertos por vuestra causa.

Ramban on Exodus 12:20

גַּם אַתֶּם הַמַּכִּים: גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כֻּלָּם תֵּצְאוּ וְלֹא תִּתְעַכְּבוּ בְּכָאן בְּשׁוּם פָּנִים, וְזֶה לְקַיֵּם "גָּרֵשׁ יְגָרֵשׁ אֶתְכֶם מִזֶּה" (שמות י"א:א'):

“También vosotros”, los que golpeáis; también todos los hijos de Israel saldréis y no os demoraréis aquí de ninguna manera. Esto cumple: “ciertamente os expulsará de aquí” (Éxodo 11:1).

Ramban on Exodus 12:21

וְאָמַר לְכוּ עִבְדוּ אֶת ה' כְּדַבֶּרְכֶם פִּיּוּס, שֶׁיִּרְצוּ לָצֵאת וְיִשְׁמְעוּ אֵלָיו, כִּי אַתֶּם חֲפֵצִים לָלֶכֶת לַמִּדְבָּר לַעֲבֹד אֶת ה':

Y dijo: “Id, servid a Hashem conforme a vuestras palabras” como conciliación, para que quisieran salir y lo escucharan, pues vosotros deseáis ir al desierto a servir a Hashem.

Ramban on Exodus 12:22

וְטַעַם וּבֵרַכְתֶּם גַּם אוֹתִי כַּאֲשֶׁר תִּזְבְּחוּ לַה' אֱלֹהֵיכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם, וְתִתְפַּלְּלוּ עַל נַפְשׁוֹתֵיכֶם שֶׁלֹּא יִפְגַּע אֶתְכֶם בַּדֶּבֶר אוֹ בֶּחָרֶב, תַּזְכִּירוּ גַּם אוֹתִי עִמָּכֶם. וְאָמַר רַשִׁ"י, הִתְפַּלְּלוּ עָלַי שֶׁלֹּא אָמוּת שֶׁאֲנִי בְּכוֹר. וּפְשׁוּטוֹ שֶׁיְּבָרְכוּ אוֹתוֹ וְאֶת מַמְלַכְתּוֹ, כִּי בִּכְלַל בִּרְכַּת הַמֶּלֶךְ שְׁלוֹם כָּל הַמַּלְכוּת. וּבַמְּכִילְתָּא (כאן), הִתְפַּלְּלוּ עָלַי שֶׁתִּכְלֶה מִמֶּנִּי הַפּוּרְעָנוּת, כְּלוֹמַר שֶׁלֹּא יֵעָנֵשׁ עוֹד בַּעֲבוּרָם:

El sentido de “y bendecidme también a mí” es: cuando sacrifiquéis a Hashem vuestro Dios, como dijisteis, y recéis por vuestras almas para que no os alcance con peste o con espada, mencionadme también a mí con vosotros. Rashi dijo: rezad por mí para que no muera, porque soy primogénito. Su sentido simple es que lo bendigan a él y a su reino, porque dentro de la bendición del rey está la paz de todo el reino. En la Mejiltá: rezad por mí para que termine de mí la calamidad, es decir, para que no sea castigado más por causa de ellos.

Ramban on Exodus 12:23

וְטַעַם וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק שֶׁאָפוּ אוֹתוֹ מַצּוֹת מִפְּנֵי הַמִּצְוָה שֶׁנִּצְטַוּוּ "שְׂאֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם כִּי כָּל אֹכֵל מַחְמֶצֶת וְנִכְרְתָה".

El sentido de “hornearon la masa” es que la hornearon como matzot por causa de la mitzvá que se les había ordenado: “no se encontrará levadura en vuestras casas, porque todo el que coma fermentado será cortado”.

Ramban on Exodus 12:24

וְאָמַר כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם, לוֹמַר שֶׁאָפוּ אוֹתוֹ בַּדֶּרֶךְ בַּעֲבוּר כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ לֶאֱפוֹת אוֹתוֹ בָּעִיר וְלָשֵׂאת אוֹתוֹ אָפוּי מַצּוֹת, וְעַל כֵּן נָשְׂאוּ אוֹתוֹ בָּצֵק וּמִשְׁאֲרֹתָם צְרֻרֹת בְּשִׂמְלֹתָם עַל שִׁכְמָם, וּמִהֲרוּ וְאָפוּ אוֹתוֹ טֶרֶם יֶחְמָץ בַּדֶּרֶךְ אוֹ בְּסֻכּוֹת, כְּשֶׁבָּאוּ שָׁם לְשָׁעָה קַלָּה כְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ (מכילתא כאן):

Y dijo “porque fueron expulsados de Egipto” para decir que la hornearon en el camino, porque fueron expulsados de Egipto y no pudieron demorarse para hornearla en la ciudad y llevarla horneada como matzot. Por eso la llevaron como masa, con sus artesas atadas en sus mantos sobre sus hombros, y se apresuraron y la hornearon antes de que fermentara, en el camino o en Sucot, cuando llegaron allí por un momento breve, conforme a las palabras de nuestros Sabios.

Ramban on Exodus 12:25

וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה מִשֶּׁנּוֹלַד יִצְחָק עַד עַכְשָׁו הָיוּ אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה, שֶׁמִּשָּׁעָה שֶׁהָיָה זֶרַע לְאַבְרָהָם נִתְקַיֵּם בּוֹ "כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם" (בראשית טו יג), וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה הָיָה מִשֶׁנִּגְזְרָה גְּזֵרַת בֵּין הַבְּתָרִים עַד שֶׁנּוֹלַד יִצְחָק, וּכְשֶׁתִּמְנֶה אַרְבַּע מֵאוֹת מִשֶּׁנּוֹלַד יִצְחָק תִּמְצָא מִבִּיאָתָן לְמִצְרַיִם עַד יְצִיאָתָן מָאתַיִם וְעֶשֶׂר שָׁנִים. זֶה לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על שמות י"ב:מ'). וְהוּא דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ (במכילתא כאן). אֶלָּא שֶׁאֵינוֹ מְתֻקָּן בְּפֵרוּשׁוֹ כָּל צָרְכּוֹ, שֶׁהֲרֵי כָּתוּב (בראשית יב יד) "וְאַבְרָם בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה בְּצֵאתוֹ מֵחָרָן", וּמַעֲמַד בֵּין הַבְּתָרִים הָיָה אַחַר כָּךְ יָמִים רַבִּים. אֲבָל נִצְטָרֵךְ לְתָרֵץ הָעִנְיָן כְּמוֹ שֶׁשָּׁנוּ בְּסֵדֶר עוֹלָם (פרק א), אַבְרָהָם אָבִינוּ הָיָה בְּשָׁעָה שֶׁנִּדְבַּר עִמּוֹ בֵּין הַבְּתָרִים בֶּן שִׁבְעִים שָׁנָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות י"ב:מ"א) "וַיְהִי מִקֵּץ שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה יָצְאוּ כָּל צִבְאוֹת ה' מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם", חָזַר לְחָרָן וְעָשָׂה שָׁם חָמֵשׁ שָׁנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יב ד) "וְאַבְרָם בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה בְּצֵאתוֹ מֵחָרָן". וְיִהְיֶה עִנְיַן הַכָּתוּב לוֹמַר כִּי בְּצֵאתוֹ מֵחָרָן אֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ שֶׁלֹּא חָזַר וְרָאָה עוֹד בְּבֵית אָבִיו הָיָה בֶּן שִׁבְעִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה: וְדַעְתִּי בְּדֶרֶךְ הַפְּשָׁט כִּי ה' אָמַר לְאַבְרָהָם, יָדוֹעַ תֵּדַע כִּי טֶרֶם תִּתִּי לְךָ הָאָרֶץ הַזֹּאת גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם יָמִים רַבִּים אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה, וְלֹא חָשַׁשׁ לְהוֹדִיעַ הַשְּׁלֹשִׁים, כִּי אָמַר לוֹ עוֹד "וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה" (שם טו טז), לְהוֹדִיעוֹ שֶׁלֹּא יָשׁוּבוּ מִיָּד בְּסוֹף אַרְבַּע מֵאוֹת עַד הַדּוֹר הָרְבִיעִי שֶׁיִּהְיֶה שָׁלֵם עֲוֹן הָאֱמוֹרִי, יִרְמֹז לִשְׁלֹשִׁים שָׁנָה הַלָּלוּ, כִּי עָמְדָם בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה לֹא מִפְּנֵי עֲוֹן הָאֱמוֹרִי שֶׁלֹּא נִשְׁלַם: וְיִהְיֶה שִׁעוּר הַכָּתוּב וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם עַד שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה שֶׁיָּשְׁבוּ שָׁם לִמְלֹאת לָהֶם כֵּן בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם הוֹדִיעָנוּ הַכָּתוּב כִּי עַתָּה בְּצֵאתָם נִשְׁלְמָה הַגָּלוּת הַנִּגְזֶרֶת עֲלֵיהֶם וְהוֹצִיאָם מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת, לֹא שֶׁיּוֹצִיאֵם מִמִּצְרַיִם וְיִהְיוּ עוֹד גֵּרִים בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם. וּבַעֲבוּר שֶׁכְּבָר הִזְכִּיר הָעִנְיָן הַזֶּה וְהוֹדִיעַ בּוֹ, לֹא הֻצְרַךְ בּוֹ לְהַאֲרִיךְ, כִּי לֹא בָּא הַכָּתוּב הַזֶּה רַק לְהוֹדִיעַ הַשְּׁלֹשִׁים שָׁנָה שֶׁנּוֹסְפוּ עֲלֵיהֶם. וּלְכָךְ אָמַר דֶּרֶךְ קְצָרָה שֶׁהִשְׁלִימוּ בְּמִצְרַיִם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה הַנֶּאֱמָרִים לְאַבְרָהָם אֲבִיהֶם וִידוּעִים לָהֶם, וְעוֹד שְׁלֹשִׁים שָׁנָה, וְחָזַר וְאָמַר וַיְהִי מִקֵּץ שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה לְגָלוּתָם יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְחֵרוּת עוֹלָם: וְדוֹמֶה לוֹ (דברים ב יד) "וְהַיָּמִים אֲשֶׁר הָלַכְנוּ מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ עַד אֲשֶׁר עָבַרְנוּ אֶת נַחַל זֶרֶד שְׁלֹשִׁים וּשְׁמֹנֶה שָׁנָה", לְהַשְׁלִים הַחֶשְׁבּוֹן, כִּי לֹא הָלְכוּ מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ עַד נַחַל זֶרֶד שְׁלֹשִׁים וּשְׁמֹנֶה שָׁנָה, אֲבָל יָשְׁבוּ בְּקָדֵשׁ שָׁנִים רַבּוֹת, וְאח"כ הָלְכוּ מִשָּׁם וְחָזְרוּ לְאָחוֹר דֶּרֶךְ יַם סוּף, וּבִשְׁנַת שְׁלֹשִׁים וּשְׁמֹנֶה עָבְרוּ נַחַל זֶרֶד. וְהִנֵּה שִׁעוּר הַכָּתוּב וְהַיָּמִים אֲשֶׁר הָלַכְנוּ מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ עַד אֲשֶׁר עָבַרְנוּ אֶת נַחַל זֶרֶד עַד שְׁלֹשִׁים וּשְׁמוֹנֶה שָׁנָה. וְכָמוֹהוּ, "אַשְׁרֵי הַמְחַכֶּה וְיַגִּיעַ לְיָמִים אֶלֶף שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שְׁלֹשִׁים וַחֲמִשָּׁה" (דניאל יב יב), שֶׁיַּגִּיעַ לְקִצָּם, לֹא לָהֶם עַצְמָם:

Ramban on Exodus 12:26

וְאָמַר לֵיל שִׁמֻּרִים הוּא לַה' לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם כִּי שָׁמַר לָהֶם הַדָּבָר מִן הָעֵת שֶׁגָּזַר עֲלֵיהֶם הַגָּלוּת שֶׁיּוֹצִיאֵם בַּלַּיְלָה הַזֶּה בְּבֹא הַקֵּץ מִיָּד, כִּי בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה (ישעיה ס כב). אוֹ טַעְמוֹ, לֵיל שִׁמֻּרִים הוּא לַה', שֶׁהוּא שׁוֹמֵר וּמְצַפֶּה לַלַּיְלָה שֶׁיּוֹצִיאֵם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, שהקב"ה מְצַפֶּה לָעֵת שֶׁיִּהְיוּ רְאוּיִים לְהוֹצִיאָם מִשָּׁם: וְהִנֵּה אִם נֹאמַר שֶׁטַּעַם "כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ" מֵעֵת שֶׁיִּהְיֶה לְךָ זֶרַע, וְנַתְחִיל הַחֶשְׁבּוֹן מִשֶּׁנּוֹלַד יִצְחָק, תִּהְיֶה עֲמִידָתָם בְּמִצְרַיִם מָאתַיִם וְאַרְבָּעִים שָׁנָה כְּפִי הַפֵּרוּשׁ שֶׁהִזְכַּרְנוּ, גַּם זֶה לְדַעְתִּי אֵינֶנּוּ דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט עַל נָכוֹן, שֶׁכָּל יְמֵי אַבְרָהָם לֹא יִקָּרֵא הַגָּלוּת בְּזַרְעוֹ. וְהַנָּכוֹן שֶׁיֹּאמַר "כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה" מִן הַיּוֹם הַזֶּה. וְהָעִנְיָן לֵאמֹר לוֹ, לֹא יִנְחֲלוּ בָּנֶיךָ הָאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָהֶם מִיָּד, אֲבָל יִהְיוּ גֵּרִים כָּמוֹךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה, וְעוֹד לֹא יָשׁוּבוּ הֵנָּה עַד הַדּוֹר הָרְבִיעִי לְמַלֹּאת אַרְבַּע מֵאוֹת וּשְׁלֹשִׁים. וְאִם כֵּן תִּהְיֶה עֲמִידָתָם בְּמִצְרַיִם כְּמוֹ מָאתַיִם וְעֶשְׂרִים שָׁנָה, אוֹ קָרוֹב לָזֶה. וְאִם יִהְיֶה חֶשְׁבּוֹן שֶׁל אוֹתִיּוֹת "רְד"וּ שָׁמָּה" (בראשית מב ב) מָסֹרֶת בְּיִשְׂרָאֵל, יִתָּכֵן שֶׁיִּרְמֹז לַיּוֹרְדִים עַצְמָם, שֶׁאַחֲרֵי מוֹת יַעֲקֹב יַעַמְדוּ הֵם שָׁם מָאתַיִם וְעֶשֶׂר שָׁנִים. וְעִם י"ז יִהְיוּ רכ"ז: וּכְבָר הִזְכַּרְתִּי (בבראשית טו יג) פֵּרוּשׁ רַבִּי אַבְרָהָם (שם) שֶׁמַּאֲמַר "כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ" בְּעַבְדוּת וְעִנּוּי עַד אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה מִן הַיּוֹם הַזֶּה, וְאָמַר כִּי הַשְּׁלֹשִׁים הַנּוֹסָפִים הָיוּ מִיּוֹם צֵאת אַבְרָהָם מֵאַרְצוֹ. וְהִנֵּה יִהְיֶה פֵּרוּשׁ הַכָּתוּב וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד מְלֹאת שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְד' מֵאוֹת שָׁנָה לִהְיוֹתָם גֵּרִים הֵם וַאֲבוֹתֵיהֶם בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם: וְעוֹד אֲנִי אוֹמֵר כִּי הַפְּשָׁט הַמְּחֻוָּר מִן הַכֹּל הוּא שֶׁנֹּאמַר כִּי הַגְּזֵרָה הָיְתָה אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה מִן הַיּוֹם הַהוּא, כַּאֲשֶׁר הִזְכַּרְנוּ, וְהַשְּׁלֹשִׁים שָׁנָה הָאֵלּוּ הֵם תּוֹסֶפֶת עֲלֵיהֶם בַּעֲוֹן הַדּוֹר הַהוּא, כִּי אִם נִגְזַר עַל הָאָדָם בְּחֶטְאוֹ גָּלוּת וְעִנּוּי שָׁנָה אוֹ שְׁנָתַיִם וְהוּא יֹסִיף עַל חַטָּאתוֹ פֶשַׁע בָּהֶם, יוֹסִיפוּ עָלָיו שֶׁבַע עַל חַטֹּאתָיו וְגָלוּת וְיִסּוּרִין כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה, שֶׁאֵין עָנְשׁוֹ הָרִאשׁוֹן הַבְטָחָה לוֹ שֶׁלֹּא יֵעָנֵשׁ בְּעָוֹן שֶׁיַּעֲשֶׂה. וְהִנֵּה הָיָה עַל אַבְרָהָם אָבִינוּ גְּזֵרָה שֶׁיִּהְיֶה זַרְעוֹ גֵּר בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה, וְשֶׁלֹּא יָשׁוּבוּ הֵנָּה עַד דּוֹר רְבִיעִי כִּי לֹא שָׁלֵם עֲוֹן הָאֱמֹרִי, וְלֹא הָיְתָה לוֹ הַבְטָחָה רַק בְּאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל, וְהוּא מִיָּד, אוֹ מֻפְלָג כַּמָּה, וְגַם הוּא עַל תְּנַאי כְּמוֹ שֶׁאָמַר "וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל", שֶׁיַּעֲמִיד בַּדִּין אֶת הַגּוֹי אִם עָשׂוּ כָּרָאוּי לְיִשְׂרָאֵל לְפִי מַעֲשֵׂיהֶם וּלְפִי הַנִּגְזָר עֲלֵיהֶם. וְעוֹד, שֶׁאֵין שׁוּם הַבְטָחָה שֶׁלֹּא יִגְרֹם הַחֵטְא לְבַטְּלָהּ אֶלָּא בִּמְקוֹם שְׁבוּעָה: וּמִן הַיָּדוּעַ שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם רָעִים וְחַטָּאִים מְאֹד, וּבִטְּלוּ גַּם הַמִּילָה, דִּכְתִיב (יחזקאל כ ח) "וַיַּמְרוּ בִי וְלֹא אָבוּ לִשְׁמֹעַ אֵלַי אִישׁ אֶת שִׁקּוּצֵי עֵינֵיהֶם לֹא הִשְׁלִיכוּ וְאֶת גִּלּוּלֵי מִצְרַיִם לֹא עָזָבוּ וָאֹמַר לִשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם בְּתוֹךְ אֶרֶץ מִצְרָיִם" וְגוֹ', וּכְתִיב (יהושע כד יד) "וְהָסִירוּ אֶת אֱלֹהִים אֲשֶׁר עָבְדוּ אֲבוֹתֵיכֶם בְּעֵבֶר הַנָּהָר וּבְמִצְרַיִם וְעִבְדוּ אֶת ה'", וְעַל כֵּן אָרַךְ גָּלוּתָם שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְהָיָה רָאוּי שֶׁיִּתְאָרֵךְ יוֹתֵר, אֶלָּא שֶׁצָּעֲקוּ וְהִרְבּוּ תְּפִלָּה. וְזֶה טַעַם "וַיֵּאָנְחוּ מִן הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם, וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם" (לעיל ב כג כד), "וְעַתָּה הִנֵּה צַעֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָה אֵלָי" (שם ג ט), וּכְתִיב (דברים כו ז) "וַנִּצְעַק אֶל ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קֹלֵנוּ וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת לַחֲצֵנוּ", כִּי לֹא הָיוּ רְאוּיִים לְהִגָּאֵל מִפְּנֵי הַקֵּץ שֶׁבָּא, אֶלָּא שֶׁקִּבֵּל צַעֲקָתָם וְנַאֲקָתָם מִפְּנֵי הַצַּעַר הַגָּדוֹל שֶׁהָיוּ בּוֹ, כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי בְּסֵדֶר וְאֵלֶּה שְׁמוֹת (ב כה): וְלָמָּה יִהְיֶה קָשֶׁה עַל הָרִאשׁוֹנִים לְפָרֵשׁ כִּי נִתְאָרֵךְ גָּלוּתָם עַל הַקֵּץ שְׁלֹשִׁים שָׁנָה, וְהִנֵּה נִתְאָרֵךְ עֲלֵיהֶם אַרְבָּעִים שָׁנָה בְּחֵטְא הַמְרַגְּלִים, כִּי כָּל הָאַרְבָּעִים שָׁנִים הָהֵם הָיָה לָהֶם עִנּוּי, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (דברים ח ב) "וְזָכַרְתָּ אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הֹלִיכֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר לְמַעַן עַנֹּתְךָ", וּכְתִיב (שם ג) "וַיְעַנְּךָ וְיַרְעִבֶךָ", וְהָיָה לָהֶם גָּלוּת שְׁלֵמָה בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם רַק לְנָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב, וְלֹא נִתְקַיֵּם לָהֶם "וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה", כִּי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה נִתְחַלֵּף הַדּוֹר הַהוּא בְּוַדַּאי שֶׁכְּבָר נוֹלַד, אֲבָל הַחֲטָאִים גָּרְמוּ הַכֹּל. וְאֶפְשָׁר שֶׁהָיָה זֶה סִבַּת בְּנֵי אֶפְרַיִם שֶׁיָּצְאוּ שְׁלֹשִׁים שָׁנָה קֹדֶם לְבִיאַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, וּכְמוֹ שֶׁהִזְכִּירוּ רַבּוֹתֵינוּ (סנהדרין צב:), כִּי הֵם מָנוּ וְלֹא טָעוּ, וַעֲוֹנֹתָיו יִלְכְּדֻנוֹ אֶת הָרָשָׁע (משלי ה כב). וְהקב"ה יִמְחֹל לָנוּ עַל כָּל חֵטְא וּשְׁגִיאָה:

Ramban on Exodus 12:27

וְטַעַם הוּא הַלַּיְלָה הַזֶּה לַה' שִׁמֻּרִים לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְדֹרֹתָם שֶׁזֶּה הַלַּיְלָה שֶׁהָיָה שָׁמוּר לַשֵּׁם לְהוֹצִיאָם מִמִּצְרַיִם הוּא לַה', כְּלוֹמַר מְקֻדָּשׁ לִשְׁמוֹ, שִׁמֻּרִים לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְדֹרֹתָם, שֶׁיִּשְׁמְרוּ אוֹתוֹ לַעֲבֹד בּוֹ לְפָנָיו בַּאֲכִילַת הַפֶּסַח וּזְכִירַת הַנִּסִּים, וְלָתֵת הַלֵּל וְהוֹדָאָה לִשְׁמוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (שמות י"ג:י') "וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַחֻקָּה הַזֹּאת", וְאָמַר (דברים טז א) "שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב". וְרַבִּי אַבְרָהָם אָמַר (אבן עזרא על שמות י"ב:מ"ב) כִּי טַעַם לֵיל שִׁמֻּרִים הוּא לַה', שֶׁהַשֵּׁם שְׁמָרָם וְלֹא נָתַן הַמַּשְׁחִית לָבֹא אֶל בָּתֵּיהֶם. וְאֵינֶנּוּ נָכוֹן, בַּעֲבוּר שֶׁאָמַר לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:

El sentido de “esta noche es para Hashem guardias para todos los hijos de Israel por sus generaciones” es que esta noche que fue guardada para Hashem para sacarlos de Egipto es para Hashem, es decir, consagrada a Su Nombre; “guardias para todos los hijos de Israel por sus generaciones”, para que la guarden sirviendo en ella delante de Él con la comida del Pésaj, el recuerdo de los milagros, y para dar alabanza y agradecimiento a Su Nombre, como dijo: “guardarás este estatuto” (Éxodo 13:10), y dijo: “guarda el mes de Aviv” (Deuteronomio 16:1). Rabí Abraham dijo que el sentido de “noche de guardias es para Hashem” es que Hashem los guardó y no permitió que el destructor entrara en sus casas. Pero esto no es correcto, porque dijo “para sacarlos de la tierra de Egipto”.

Ramban on Exodus 12:28

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן זֹאת חֻקַּת הַפָּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר בְּנִיסָן נֶאֶמְרָה פָּרָשָׁה זוֹ, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על שמות י"ב:מ"ג). וְכֵן הַדָּבָר, שֶׁהֲרֵי כָּתוּב בְּסוֹפָהּ (שמות י"ב:נ') "וַיַּעֲשׂוּ כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה'", לְלַמֵּד עֲלֵיהֶם שֶׁנִּמּוֹלוּ הֵם וְעַבְדֵיהֶם. וְאִם כֵּן הָיָה בַּדִּין לְהַקְדִּים הַפָּרָשָׁה הַזֹּאת קֹדֶם "וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה" (שמות י"ב:כ"ט). אֲבָל הַטַּעַם, כִּי פָּרָשַׁת הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם נֶאֶמְרָה בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, וּבוֹ בַּיּוֹם מִיָּד עָשָׂה מֹשֶׁה שְׁלִיחוּתוֹ, "וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְכָל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם" (שמות י"ב:כ"א), צִוָּה אוֹתָם בְּחֻקַּת הַפֶּסַח וְהִבְטִיחָם שֶׁיִּגָּאֲלוּ בְּלֵיל חֲמִשָּׁה עָשָׂר, וְהֵם הֶאֱמִינוּ, "וַיִּקֹּד הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ" (שמות י"ב:כ"ז). וְסָמַךְ הַכָּתוּב לָזֶה "וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה" לוֹמַר שֶׁקִּיֵּם לָהֶם הַבְטָחָתָם, וּכְשֶׁהִשְׁלִים זֶה חָזַר לְעִנְיָן רִאשׁוֹן לְהַשְׁלִים חֻקַּת הַפֶּסַח: וְהוֹסִיפָה זֹאת הַפָּרָשָׁה מִצְוֹת רַבּוֹת, אִסּוּר בֶּן נֵכָר וְעָרֵל, וְהוֹצָאָה מִן הַבַּיִת, וּשְׁבִירַת עֶצֶם, וּפֶסַח הַגֵּר, וְהֵן מִצְוֹת מִיָּד וְלַדּוֹרוֹת, וְהִשְׁלִים בָּהּ כִּי עָשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל זֶה וְעָשׂוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה'. וְאָמַר בְּכָאן, "כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", לְבָאֵר שֶׁלֹּא הָיָה בָהֶם אֶחָד עוֹבֵר אֶת פִּי ה' בְּכָל אֵלֶּה וּבְכָל אֲשֶׁר צִוָּה בְּדִינֵי הַפֶּסַח בְּכָל הַפָּרָשִׁיּוֹת הַנִּזְכָּרוֹת. ור"א אָמַר (אבן עזרא על שמות י"ב:מ"ג) כִּי זֹאת הַפָּרָשָׁה בְּפֶסַח דּוֹרוֹת נֶאֶמְרָה אַחֲרֵי פֶּסַח מִצְרַיִם, וְאָמַר "וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" עַל פֶּסַח מִדְבָּר שֶׁעָשׂוּ בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית, וְנִכְתַּב בְּכָאן עִם הַצַּוָּאָה, כְּדֶרֶךְ "וַיַּנִּיחֵהוּ אַהֲרֹן לִפְנֵי הָעֵדֻת לְמִשְׁמָרֶת" (שמות ט"ז:ל"ד). וְזֶה שִׁבּוּשׁ, כִּי לֹא נִצְטַוּוּ בְּכָל הַפָּרָשִׁיּוֹת הָאֵלּוּ אֶלָּא בְּפֶסַח מִצְרַיִם וּבְפִסְחֵי הָאָרֶץ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר לְמַעְלָה (שמות י"ב:כ"ה), "וְהָיָה כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ" וְגוֹ', אֲבָל פֶּסַח מִדְבָּר מִצְוָה שֶׁנִּצְטַוּוּ בָּהּ בְּאוֹתוֹ הַפֶּרֶק:

“Hashem dijo a Moshé y a Aharón: esta es la ley del Pésaj.” Esta sección fue dicha el catorce de Nisán. Este es el lenguaje de Rashi. Así es el asunto, pues está escrito al final: “todos los hijos de Israel hicieron como Hashem había ordenado” (Éxodo 12:50), para enseñar sobre ellos que se circuncidaron ellos y sus siervos. Si es así, habría sido lógico adelantar esta sección antes de “y fue a medianoche” (Éxodo 12:29). Pero la razón es que la sección “este mes será para vosotros” fue dicha en Rosh Jodesh, y ese mismo día Moshé cumplió inmediatamente su misión: “Moshé llamó a todos los ancianos de Israel y les dijo” (Éxodo 12:21), les ordenó la ley del Pésaj y les prometió que serían redimidos en la noche del quince. Ellos creyeron, “el pueblo se inclinó y se prosternó” (Éxodo 12:27). La Escritura unió a esto “y fue a medianoche” para decir que Él cumplió la promesa dada a ellos. Cuando completó esto, volvió al primer asunto para completar la ley del Pésaj. Esta sección añadió muchas mitzvot: la prohibición del hijo extraño y del incircunciso, sacar carne de la casa, quebrar un hueso, y el Pésaj del converso. Son mitzvot inmediatas y para las generaciones. Completó en ella que los hijos de Israel hicieron todo esto, y lo hicieron como Hashem ordenó. Aquí dijo “todos los hijos de Israel” para aclarar que no hubo entre ellos ni uno que transgrediera la palabra de Hashem en todo esto y en todo lo que ordenó sobre las leyes del Pésaj en todas las secciones mencionadas. Rabí Abraham dijo que esta sección fue dicha sobre el Pésaj de las generaciones, después del Pésaj de Egipto, y que “los hijos de Israel hicieron” se refiere al Pésaj del desierto que hicieron en el segundo año; y fue escrito aquí junto con el mandamiento, como “Aharón lo colocó delante del Testimonio para custodia” (Éxodo 16:34). Pero esto es un error, porque no fueron ordenados en todas estas secciones sino respecto al Pésaj de Egipto y los Pésaj de la tierra, como se dijo arriba: “cuando entréis en la tierra...” (Éxodo 12:25). Pero el Pésaj del desierto fue una mitzvá que se les ordenó en aquel momento.

Ramban on Exodus 12:29

כָּל בֶּן נֵכָר שֶׁנִּתְנַכְּרוּ מַעֲשָׂיו לְאָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם, וְאֶחָד גּוֹי וְאֶחָד יִשְׂרָאֵל בַּמַּשְׁמָע. לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על שמות י"ב:מ"ג) מִמְּכִילְתָּא (כאן). וְהַכָּתוּב לֹא הֻצְרַךְ אֶלָּא לְיִשְׂרָאֵל. וְכֵן תִּרְגֵּם אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על שמות י"ב:מ"ג) כָּל בֶּן נֵכָר "כָּל בַּר יִשְׂרָאֵל דְּאִשְׁתַּמַּד", שֶׁהִתְנַכֵּר לְאָחִיו וּלְאָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם בְּמַעֲשָׂיו הָרָעִים, וְהוּא מְשֻׁמָּד שֶׁהִזְכִּירוּ חֲכָמִים בְּכָל מָקוֹם, וּפֵרוּשׁוֹ מְנֻכָּר, וְשִׁעוּרוֹ מְשֻׁמְדָּע, מִלְּשׁוֹן וְאִשְׁתְּמוֹדַע יוֹסֵף לַאֲחוֹהִי וְאִנּוּן לָא אִשְׁתְּמוֹדְעוּהִי (בראשית מב ח), וְחִסְּרוּ הָעַיִ"ן, כְּמוֹ שֶׁהִבְלִיעוּהָ בְּמִלּוֹת רַבּוֹת, וְאָמְרוּ מִדָּם בִּמְקוֹם מִדָּעַם (עי' ערוך ערך מדעם) דּוֹר קְטִי (כתובות י:), דּוֹר קְטִיעַ. בָּקִי, בָּקִיעַ (סנהדרין ה:):

“Todo hijo extraño”: aquel cuyas acciones se hicieron extrañas a su Padre en el cielo; tanto gentil como israelita están incluidos. Este es el lenguaje de Rashi, de la Mejiltá. Pero la Escritura solo necesitó hablar de Israel. Así tradujo Onkelos “todo hijo extraño”: todo israelita que apostató, que se hizo extraño a sus hermanos y a su Padre en el cielo por sus malas acciones. Es el meshumad que los Sabios mencionaron en todo lugar. Su explicación es “extrañado”. Su forma sería meshumda, de la expresión “Yosef se dio a conocer a sus hermanos, pero ellos no lo reconocieron” (Génesis 42:8). Omitieron la ayin, como la absorbieron en muchas palabras; dijeron midam en lugar de midaam; dor ketí en lugar de dor ketía; bakí en lugar de bakía.

Ramban on Exodus 12:30

תּוֹשָׁב זֶה גֵּר תּוֹשָׁב. שָׂכִיר, זֶה הַגּוֹי. וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר, וַהֲלֹא עֲרֵלִים הֵם, אֶלָּא כְּגוֹן עֲרָבִי מָהוּל וְגִבְעוֹנִי מָהוּל. לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על שמות י"ב:מ"ה). וְלֹא יָדַעְתִּי לָמָּה יִכְתֹּב הָרַב הַדְּבָרִים הַנִּדְחִים בַּגְּמָרָא, שֶׁהֲרֵי הִקְשׁוּ עַל זֶה (יבמות עא.) וְהָנֵי מוּלִין נִינְהוּ, וְהָתְנַן (נדרים ג יא) הַנּוֹדֵר מִן הָעֲרֵלִים מֻתָּר בְּעַרְלֵי יִשְׂרָאֵל וְאָסוּר בְּמוּלֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ט כה) "כִּי כָל הַגּוֹיִם עֲרֵלִים וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל עַרְלֵי לֵב", וְהֶעֱמִידוּ הַכָּתוּב בְּגֵר שֶׁמָּל וְלֹא טָבַל:

“Residente”: es el guer toshav. “Jornalero”: es el gentil. ¿Qué viene a enseñar, si de todos modos son incircuncisos? Se refiere a un árabe circuncidado y a un givoní circuncidado. Este es el lenguaje de Rashi. No sé por qué el maestro escribió cosas que fueron rechazadas en la Guemará, pues allí preguntaron sobre esto: ¿acaso estos son considerados circuncidados? ¿No enseñamos que quien hace voto de no beneficiarse de incircuncisos puede beneficiarse de los incircuncisos de Israel, pero tiene prohibido beneficiarse de los circuncidados de las naciones del mundo, como está dicho: “todos los gentiles son incircuncisos, y toda la casa de Israel es incircuncisa de corazón” (Jeremías 9:25)? Y establecieron el versículo en un converso que se circuncidó pero no se sumergió.

Ramban on Exodus 12:31

וַיְהִי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הוֹצִיא ה' מִפְּנֵי שֶׁאָמַר לְמַעְלָה (שמות י"ב:מ"ב) "לֵיל שִׁמֻּרִים הוּא לַה' לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם", חָזַר וּפֵרֵשׁ כִּי לֹא יָצְאוּ בַּלַּיְלָה כֻּלָּם מִן הָאָרֶץ, אֶלָּא שֶׁנָּתַן לָהֶם רְשׁוּת לָצֵאת וְהָיוּ בְּנֵי חוֹרִין, אֲבָל בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַהוּא יָצְאוּ מִכָּל גְּבוּל מִצְרַיִם עִם כָּל צִבְאֹתָם, צְבָא הַנָּשִׁים וְעֶרֶב רַב הַנִּלְוִים עֲלֵיהֶם. ור"א פֵּרֵשׁ כִּי וַיְהִי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה שֶׁהוֹצִיא ה' אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם דִּבֵּר הַשֵּׁם אֶל מֹשֶׁה "קַדֶּשׁ לִי":

“Y fue en este mismo día que Hashem sacó...” Puesto que arriba dijo: “noche de guardias es para Hashem, para sacarlos de la tierra de Egipto” (Éxodo 12:42), volvió y explicó que no salieron todos de la tierra por la noche, sino que entonces les dio permiso de salir y fueron libres. Pero en aquel mismo día salieron de todos los límites de Egipto con todos sus ejércitos: el ejército de las mujeres y la multitud mixta que se unió a ellos. Rabí Abraham explicó que “y fue en este mismo día en que Hashem sacó a los hijos de Israel de la tierra de Egipto” significa que en ese día Hashem habló a Moshé: “Conságrame...”.