Ramban on Exodus 13:1

וְטַעַם קַדֶּשׁ לִי שֶׁיְּקַדֵּשׁ אוֹתָם מִיָּד, שֶׁתִּהְיֶה הַמִּצְוָה נוֹהֶגֶת בַּמִּדְבָּר. וְהוֹסִיפָה הַפָּרָשָׁה מִצְוֹת רַבּוֹת שֶׁיִּזְכְּרוּ הַיּוֹם וְהַחֹדֶשׁ שֶׁיִּהְיֶה אָבִיב, וְיִשְׁמְרוּ אֶת הַחֻקָּה הַזֹּאת לְמוֹעֲדָהּ, וְזֶה רֶמֶז לְעִבּוּר הַשָּׁנָה כִּי לֹא נַעֲשֶׂה פֶּסַח רַק בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב, וְהוֹסִיפָה בֶּחָמֵץ "לֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבוּלֶךָ", וּמִצְוַת הַטּוֹטָפוֹת:

El sentido de “Conságrame” es que los consagre inmediatamente, para que la mitzvá rija en el desierto. La sección añadió muchas mitzvot: que recuerden el día y el mes, que sea Aviv, que guarden este estatuto en su tiempo señalado —esto es una alusión a la intercalación del año, porque el Pésaj solo se hace en el mes de Aviv—; añadió respecto al jametz: “no se verá para ti levadura en todos tus límites”; y añadió la mitzvá de los totafot.

Ramban on Exodus 13:2

וְהָיָה כִי יְבִיאֲךָ ה' אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי אע"פ שֶׁלֹּא מָנָה אֶלָּא חֲמִשָּׁה עֲמָמִין, כָּל שִׁבְעָה עַמִּים בַּמַּשְׁמָע שֶׁכֻּלָּם בִּכְלַל הַכְּנַעֲנִי הֵם, וְאַחַת מִן הַמִּשְׁפָּחוֹת הָיְתָה שֶׁלֹּא נִקְרָא לָהּ אֶלָּא כְּנַעֲנִי. לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על שמות י"ג:ה'). וּבֶאֱמֶת שֶׁהֵם בִּכְלַל כְּנַעֲנִי שֶׁהֵם בָּנָיו כֻּלָּם (בראשית י טו טז), וּלְכָךְ כְּשֶׁאָמַר (שמות י"ג:י"א) "וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ ה' אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי", יִכְלֹל בּוֹ אֶת כֻּלָּם, וְכֵן אָמַר הַכָּתוּב בְּכָל מָקוֹם "אֶרֶץ כְּנַעַן", אֲבָל בְּכָאן אֵין טַעַם שֶׁיַּזְכִּיר רֻבָּם וְיַנִּיחַ קְצָתָם בִּכְלַל כְּנַעֲנִי: וְדַעַת רַבּוֹתֵינוּ (ספרי דברים כו ט) שֶׁהָיְתָה אֶרֶץ חֲמִשָּׁה עֲמָמִים הַלָּלוּ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, וְלֹא הָיְתָה כֵן אֶרֶץ הַשְּׁנַיִם הַנִּשְׁאָרִים, וּלְכָךְ יְבַשֵּׂר אוֹתָם בָּאָרֶץ הַזֹּאת, כָּךְ שָׁנִינוּ בְּסִפְרֵי לְעִנְיַן הַבִּכּוּרִים, "וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ", מַה אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ הָאָמוּר לְהַלָּן אֶרֶץ חֲמִשָּׁה עֲמָמִים אַף אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ הָאֲמוּרָה כָּאן אֶרֶץ ה' עֲמָמִים. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אֵין מְבִיאִים בִּכּוּרִים מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן שֶׁאֵינָהּ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ. הֲרֵי מִעֲטוּ אֶרֶץ שְׁנֵי הָעֲמָמִים מִן הַבִּכּוּרִים לְפִי שֶׁאֵינָהּ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, וְר' יוֹסֵי מִעֵט אַף עֵבֶר הַיַּרְדֵּן שֶׁהָיְתָה שֶׁל אֱמוֹרִי לְפִי שֶׁגַּם הִיא אֵינָהּ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, וְהָאֱמוֹרִי הַמֻּזְכָּר כָּאן הוּא אוֹתוֹ שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עַצְמָהּ. וְכָעִנְיָן הַזֶּה שָׁנוּי בַּמְּכִילְתָּא בַּפָּרָשָׁה הַזֹּאת: וְעוֹד שָׁנוּי בְּסִפְרֵי (דברים יח ב) "וְנַחֲלָה לֹא יִהְיֶה לוֹ", זוֹ נַחֲלַת חֲמִשָּׁה עֲמָמִין, "בְּקֶרֶב אֶחָיו", זוֹ נַחֲלַת שְׁנֵי עֲמָמִים. הִפְרִישׁוּ בִּפְנֵי עַצְמָן ה' עֲמָמִין הַלָּלוּ, לְפִי שֶׁהֵם עִקַּר הָאָרֶץ שֶׁבָּהּ הִבְטִיחָם שֶׁהִיא זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ. וְרַשִׁ"י בְּפָרָשַׁת שׁוֹפְטִים וְשׁוֹטְרִים (שם) נִתְקַשָּׁה בְּזוֹ הַבָּרַיְתָא. וְעַל הַדַּעַת הַזּוֹ הַכָּתוּב לְמַעְלָה (ג ח) "אֶל אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ", לֹא בַּעֲבוּר זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הוֹסִיף שָׁם אֶת הַפְּרִזִּי, אֶלָּא בַּעֲבוּר אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה, וְהֵם הַשִּׁשָּׁה גּוֹיִם הַנִּזְכָּרִים בְּכָל מָקוֹם, כִּי הַגִּרְגָּשִׁי פָּנָה וְלֹא נִזְכַּר בַּתּוֹרָה רַק בַּפָּסוּק "וְנָשַׁל גּוֹיִם רַבִּים מִפָּנֶיךָ" וְגוֹ' (דברים ז א), וְלָכֵן אָמַר רַבִּים. וְכֵן כָּתוּב (שם כ יז) "כִּי הַחֲרֵם תַּחֲרִימֵם הַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי הַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי", וְלֹא הִזְכִּיר הַגִּרְגָּשִׁי, יִרְמֹז כִּי לֹא יָבֹא עִמָּהֶם בַּמִּלְחָמָה וְיִפְנֶה מִפְּנֵיהֶם:

“Y será cuando Hashem te lleve a la tierra del cananeo.” Aunque solo enumeró cinco pueblos, los siete pueblos están incluidos, porque todos están dentro del término “cananeo”; y una de las familias no tenía otro nombre sino “cananeo”. Este es el lenguaje de Rashi. En verdad, todos ellos están incluidos en “cananeo”, porque todos son sus hijos. Por eso, cuando dijo: “y será cuando Hashem te lleve a la tierra del cananeo”, los incluye a todos. Así también la Escritura dice en todo lugar “tierra de Canaán”. Pero aquí no tendría sentido que mencionara a la mayoría de ellos y dejara a algunos incluidos solamente en el nombre “cananeo”. La opinión de nuestros Sabios es que la tierra de estos cinco pueblos era la que fluía leche y miel, pero no así la tierra de los otros dos pueblos que quedaban. Por eso les anuncia esta tierra. Así enseñamos en Sifré respecto a los bikurim: “Y nos dio esta tierra, tierra que fluye leche y miel”: así como la tierra que fluye leche y miel mencionada allí es la tierra de cinco pueblos, también la tierra que fluye leche y miel mencionada aquí es la tierra de cinco pueblos. Rabí Yosí dice: no se traen bikurim del otro lado del Jordán, porque no es tierra que fluye leche y miel. Así excluyeron la tierra de dos pueblos de los bikurim porque no es tierra que fluye leche y miel; y Rabí Yosí excluyó también el otro lado del Jordán, que era del emorí, porque tampoco ella fluye leche y miel. El emorí mencionado aquí es el que estaba en la propia tierra de Israel. Un asunto semejante está enseñado en la Mejiltá sobre esta sección. También está enseñado en Sifré: “y heredad no tendrá” se refiere a la heredad de los cinco pueblos; “en medio de sus hermanos” se refiere a la heredad de los dos pueblos. Separaron estos cinco pueblos por sí mismos porque ellos son lo principal de la tierra acerca de la cual les prometió que fluía leche y miel. Rashi, en la sección Shoftim, tuvo dificultad con esta baraita. Según esta opinión, el versículo de arriba: “a una tierra buena y amplia, a una tierra que fluye leche y miel” (Éxodo 3:8), no añadió allí al perizí por causa de “fluye leche y miel”, sino por causa de “tierra buena y amplia”. Estos son los seis pueblos mencionados en todo lugar, porque el guirgashí se retiró y no fue mencionado en la Torá salvo en el versículo: “desalojará muchos pueblos de delante de ti...” (Deuteronomio 7:1). Por eso dijo “muchos”. Así también está escrito: “ciertamente los destruirás: al jití, al emorí, al cananeo, al perizí, al jiví y al yevusí” (Deuteronomio 20:17), y no mencionó al guirgashí, insinuando que no vendría con ellos a la guerra, sino que se retiraría de delante de ellos.

Ramban on Exodus 13:3

וְטַעַם וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי חַג לַה' שֶׁיָּבִיאוּ חַגֵּיהֶם בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, וְלֹא יְאַחֲרוּ עוֹד, שֶׁאֵין לוֹ תַּשְׁלוּמִין אַחַר כָּךְ. אֲבָל הָרִאשׁוֹן יֵשׁ לוֹ תַּשְׁלוּמִין כָּל שִׁבְעָה לְעִנְיַן הֶחָג (חגיגה ט.). וּשְׁנֵיהֶם שָׁוִים לְעִנְיַן מִקְרָא קֹדֶשׁ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ לְמַעְלָה (יב טז) "וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ וְגוֹ' וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ" וְגוֹ':

El sentido de “y en el séptimo día, fiesta para Hashem” es que traigan sus ofrendas festivas en el séptimo día y no las retrasen más, porque después ya no tiene compensación. Pero el primer día tiene compensación durante los siete días en lo referente a la ofrenda festiva. Ambos son iguales respecto a ser “convocación sagrada”, como dijo arriba: “en el primer día habrá convocación sagrada... y en el séptimo día habrá convocación sagrada”.

Ramban on Exodus 13:4

בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי. בַּעֲבוּר זֶה שֶׁעָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם, וְכֵן "וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ" (שמות י"ח:כ'), וְרַבִּים כֵּן. יֹאמַר, כִּי בַּעֲבוּר זֶה שֶׁעָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם אֲנִי עוֹבֵד אֶת הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת, כְּעִנְיָן שֶׁאָמַר לְמַטָּה (שמות י"ג:ט"ו) "עַל כֵּן אֲנִי זֹבֵחַ לַה' כָּל פֶּטֶר רֶחֶם" וְאָמַר זֶה, כְּלוֹמַר תַּגִּיד לוֹ זֶה שֶׁאַתָּה רוֹאֶה בְּעֵינֶיךָ שֶׁעָשָׂה ה' לְךָ בְּצֵאתְךָ מִמִּצְרַיִם. וְרַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ (במכילתא כאן) כִּי עַל מַצָּה וּמָרוֹר שֶׁמֻּנָּחִים לְפָנָיו יִרְמֹז. וְיִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה שִׁעוּרוֹ וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם, כְּאוֹמֵר כָּךְ וְכָךְ עָשָׂה ה' לִי, כִּי מִלַּת בַּעֲבוּר תְּשַׁמֵּשׁ גַּם בְּעֶצֶם עִנְיָן, כְּמוֹ "בַּעֲבוּר הַיֶּלֶד חַי צַמְתָּ וַתֵּבְךְּ" (שמואל ב י"ב:כ"א), אֵינוֹ בִּגְלַל. וְרַבִּי אַבְרָהָם אָמַר (אבן עזרא על שמות י"ג:ח') כִּי בַּעֲבוּר זֶה שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה וְעוֹבֵד לְפָנָיו בַּאֲכִילַת הַפֶּסַח וְהַמַּצָּה עָשָׂה ה' לִי אוֹתוֹת עַד שֶׁהוֹצִיאַנִי מִמִּצְרַיִם, וְאֵינוֹ נָכוֹן. וְעוֹד אֲפָרֵשׁ הַכָּתוּב (רמב"ן על שמות י"ג:ט"ז):

“Por causa de esto Hashem hizo para mí.” Es decir: por causa de esto que Hashem hizo para mí al salir yo de Egipto. Así también: “les harás saber el camino por el que han de andar” (Éxodo 18:20), y muchos casos semejantes. Quiere decir: por causa de esto que Hashem hizo para mí al salir de Egipto, yo realizo este servicio, como dijo más abajo: “por eso yo sacrifico para Hashem todo el que abre matriz” (Éxodo 13:15). Y dijo esto como diciendo: le dirás esto que tú ves con tus ojos, que Hashem hizo por ti cuando saliste de Egipto. Nuestros Sabios interpretaron que alude a la matzá y al maror que están colocados delante de él. También puede ser que su medida sea: “contarás a tu hijo: por causa de esto Hashem hizo para mí al salir yo de Egipto”, como diciendo: tal y tal hizo Hashem por mí. Porque la palabra “por causa de” también puede usarse respecto al asunto mismo, como: “por el niño vivo ayunaste y lloraste” (II Samuel 12:21), donde no significa “a causa de”. Rabí Abraham dijo que significa: por causa de esto que yo hago y sirvo delante de Él comiendo el Pésaj y la matzá, Hashem hizo para mí señales hasta sacarme de Egipto. Pero esto no es correcto. Todavía explicaré el versículo.

Ramban on Exodus 13:5

וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת ה' בְּפִיךָ שִׁעוּרוֹ וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ כִּי בְּיָד חֲזָקָה הוֹצִאֲךָ ה' מִמִּצְרָיִם לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת ה' בְּפִיךָ וּפֵרוּשׁוֹ שֶׁתִּכְתֹּב עַל יָדְךָ וְעַל בֵּין עֵינֶיךָ יְצִיאַת מִצְרַיִם וְתִזְכֹּר אוֹתָהּ תָּמִיד, לְמַעַן שֶׁתִּהְיֶה תּוֹרַת ה' בְּפִיךָ לִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְתוֹרוֹתָיו כִּי הוּא אֲדוֹנֶיךָ הַפּוֹדְךָ מִבֵּית עֲבָדִים:

“Será para ti como señal sobre tu mano y como recuerdo entre tus ojos, para que la Torá de Hashem esté en tu boca.” Su medida es: será para ti como señal sobre tu mano y como recuerdo entre tus ojos, porque con mano fuerte Hashem te sacó de Egipto, para que la Torá de Hashem esté en tu boca. Su explicación es que escribas sobre tu mano y entre tus ojos la salida de Egipto, y la recuerdes siempre, para que la Torá de Hashem esté en tu boca, para guardar Sus mandamientos y Sus enseñanzas, porque Él es tu Señor, que te redimió de la casa de esclavos.

Ramban on Exodus 13:6

וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ ה' אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי בַּעֲבוּר כִּי מִצְוַת פֶּטֶר חֲמוֹר אֵינֶנָּה נוֹהֶגֶת אֶלָּא בָּאָרֶץ. וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט "קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר", כָּל הַנִּמְצָאִים בְּיִשְׂרָאֵל הַיּוֹם, כִּי בַּעֲבוּר שֶׁפְּדָאָם מִמָּוֶת בְּהַכּוֹתוֹ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם צִוָּה שֶׁיִּהְיוּ קְדוֹשִׁים לוֹ לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת ה' לְכָל אֲשֶׁר יְצַוֶּה בָּהֶם, וְלֹא צִוָּה לָהֶם עַתָּה פִּדְיוֹן עַד שֶׁהֶחֱלִיפָם בַּלְוִיִּם וְצִוָּה בְּפִדְיוֹן הָעוֹדְפִים (במדבר ג מו), אֲבָל הַמִּצְוָה בַּנּוֹלָדִים לֹא נָהֲגָה בַּמִּדְבָּר, וְצִוָּה כִּי כַּאֲשֶׁר יָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ תִּנְהַג בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה וּבְפֶטֶר חֲמוֹר וְצִוָּה בְּפִדְיוֹנָם לְדוֹרוֹת:

“Y será cuando Hashem te lleve a la tierra del cananeo.” Esto se dijo porque la mitzvá del primogénito del asno no rige sino en la tierra. Según el sentido simple, “conságrame todo primogénito” se refiere a todos los primogénitos que se encuentran hoy en Israel, porque al redimirlos de la muerte cuando golpeó en la tierra de Egipto, ordenó que fueran santos para Él, para servir en el servicio de Hashem en todo lo que les ordenara. Pero no les ordenó ahora su redención hasta que los reemplazó por los levitas y ordenó redimir a los sobrantes. Pero la mitzvá respecto a los que nacieran después no rigió en el desierto. Ordenó que, cuando entraran en la tierra, rigiera en el hombre, en el animal y en el primogénito del asno, y ordenó su redención para las generaciones.

Ramban on Exodus 13:7

וְטַעַם כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְךָ וְלַאֲבֹתֶיךָ שֶׁנִּשְׁבַּע לַאֲבוֹתֶיךָ לָתֵת לְךָ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר לְמַעְלָה (שמות י"ג:ה') "אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ", אוֹ שֶׁיִּקְרָא דְּבַר הַשֵּׁם שְׁבוּעָה, כִּי אָמַר כֵּן פַּעֲמַיִם "וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ וּלְהַעֲלוֹתוֹ מִן הָאָרֶץ הַהִיא אֶל אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה" (שמות ג':ח'), וְעוֹד "וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי" (שם ו ח):

El sentido de “como juró a ti y a tus padres” es que juró a tus padres dártela a ti, como dijo arriba: “que juró a tus padres darte”. O bien llama “juramento” a la palabra de Hashem, porque así lo dijo dos veces: “descendí para salvarlo y hacerlo subir de aquella tierra a una tierra buena y amplia” (Éxodo 3:8), y también: “os llevaré a la tierra por la cual alcé Mi mano” (Éxodo 6:8).

Ramban on Exodus 13:8

וְהַעֲבַרְתָּ כָל פֶּטֶר רֶחֶם לַה' לְשׁוֹן הַפְרָשָׁה, שֶׁתַּעֲבִירֶנּוּ מִן הָעֵדֶר לִהְיוֹת לַה', וְחָזַר וּפֵרֵשׁ מַה הִיא הַעֲבָרָה זוֹ, שֶׁכָּל פֶּטֶר שֶׁגֶר בְּהֵמָה הַזְּכָרִים וּפֶטֶר חֲמוֹר וּבְכוֹר אָדָם בְּבָנָיו יִהְיוּ לַה'. וְרַשִׁ"י כָּתַב (רש"י על שמות י"ג:י"ב) וְהַעֲבַרְתָּ כָל פֶּטֶר רֶחֶם לַה', בִּבְכוֹר אָדָם הַכָּתוּב מְדַבֵּר:

“Harás pasar todo el que abre matriz para Hashem.” Es lenguaje de separación: que lo apartes del rebaño para que sea de Hashem. Luego volvió y explicó qué es este “pasar”: que todo primer nacido de animal macho, el primogénito del asno y el primogénito humano entre sus hijos serán de Hashem. Rashi escribió: “harás pasar todo el que abre matriz para Hashem”; el versículo habla del primogénito humano.

Ramban on Exodus 13:9

וּלְטוֹטָפוֹת בֵּין עֵינֶיךָ אֵין לְמִלָּה הַזֹּאת מִשְׁפָּחָה יְדוּעָה, אֲבָל בַּעֲלֵי הַלָּשׁוֹן יַחְשְׁבוּ לְיַחֵס אוֹתָהּ אֶל לְשׁוֹן "וְהַטֵּף אֶל דָּרוֹם" (יחזקאל כא ב), "וְעָלֵימוֹ תִּטֹּף מִלָּתִי" (איוב כט כב), עִנְיָן מֻשְׁאָל מִן "וְהִטִּיפוּ הֶהָרִים עָסִיס" (עמוס ט יג), יֹאמַר שֶׁתַּעֲשֶׂה מִיְּצִיאַת מִצְרַיִם עַל יָדְךָ אוֹת וּבֵין עֵינֶיךָ דִּבּוּר, יִזַּל כַּטַּל עַל שׁוֹמְעָיו. אֲבָל רַבּוֹתֵינוּ יִקְרְאוּ הַדָּבָר הַמֻּנָּח בָּרֹאשׁ "טוֹטָפוֹת" כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (שבת נז:) לֹא בְּטוֹטֶפֶת וְלֹא בְּסַנְבּוּטִין, וְאָמַר רַבִּי אַבְהוּ (שם) אֵי זֶהוּ טוֹטֶפֶת הַמַּקֶּפֶת מֵאֹזֶן לְאֹזֶן, וְהֵם בַּעֲלֵי הַלָּשׁוֹן שֶׁמְּדַבְּרִים בּוֹ וְיוֹדְעִים אוֹתוֹ וּמֵהֶם רָאוּי לְקַבְּלוֹ. וְאָמַר טוֹטָפוֹת וְלֹא אָמַר "טוֹטֶפֶת" בַּעֲבוּר שֶׁהֵם בָּתִּים רַבִּים כַּאֲשֶׁר קִבַּלְנוּ צוּרָתָם מִן הָאָבוֹת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁרָאוּ הַנְּבִיאִים וְהַקַּדְמוֹנִים עוֹשִׂים כֵּן עַד מֹשֶׁה רַבֵּינוּ: וְהִנֵּה שֹׁרֶשׁ הַמִּצְוָה הַזֹּאת שֶׁנַּנִּיחַ כְּתָב יְצִיאַת מִצְרַיִם עַל הַיָּד וְעַל הָרֹאשׁ כְּנֶגֶד הַלֵּב וְהַמֹּחַ שֶׁהֵם מִשְׁכְּנוֹת הַמַּחְשָׁבָה וְהִנֵּה נִכְתֹּב פָּרָשַׁת קַדֶּשׁ וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ בַּטּוֹטָפוֹת מִפְּנֵי הַמִּצְוָה הַזֹּאת שֶׁנִּצְטַוִּינוּ בָּהֶם לַעֲשׂוֹת יְצִיאַת מִצְרַיִם טוֹטָפוֹת בֵּין עֵינֵינוּ, וּבְפָרָשַׁת שְׁמַע וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ נִצְטַוִּינוּ שֶׁנַּעֲשֶׂה הַמִּצְוֹת גַּם כֵּן טוֹטָפוֹת, דִּכְתִיב (דברים ו ו) "וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ, וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ", וּלְכָךְ אָנוּ כּוֹתְבִים גַּם שְׁתֵּי הַפָּרָשִׁיּוֹת הָהֵן לְטוֹטָפוֹת שֶׁהֵם מִצְוַת הַיִּחוּד וְזִכְרוֹן כָּל הַמִּצְוֹת וְעָנְשָׁן וּשְׂכָרָן וְכָל הַשֹּׁרֶשׁ בָּאֱמוּנָה. וְאָמַר בְּשֶׁל יָד וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְכָה, וְדָרְשׁוּ בּוֹ (מנחות לו:) שֶׁהוּא שְׂמֹאל שֶׁהַלֵּב נוֹטֶה לוֹ: וְעַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת מָה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב "בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי", כִּי כְּמוֹ "זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ" (שמות ט"ו:ב'), יֹאמַר כִּי בַּעֲבוּר שְׁמוֹ וּכְבוֹדוֹ עָשָׂה עִמָּנוּ וְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרַיִם, וְהָיָה זֶה לְךָ לְאוֹת עַל זְרוֹעַ עֻזְּךָ, כְּטַעַם "כִּי תִפְאֶרֶת עֻזָּמוֹ אָתָּה" (תהלים פט יח) וְהִנֵּה הָאוֹת כְּאוֹת הַמִּילָה וְהַשַּׁבָּת. וּבַעֲבוּר שֶׁהַכֹּל בִּכְלָל הוּא הָאוֹת עַל הַיָּד, הֶעְתִּיקוּ אֲבוֹתֵינוּ מִמֹּשֶׁה מִפִּי הַגְּבוּרָה שֶׁיִּהְיֶה בַּיִת אֶחָד, כְּעִנְיָן שֶׁאָמַר הַכָּתוּב "אֲחוֹתִי כַלָּה" (שה"ש ה א), בַּעֲבוּר שֶׁהִיא מִתְאַחֶדֶת וּכְלוּלָה מִל"ב נְתִיבוֹת, וּכְתִיב "שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי" (שם ב ו): וְאָמַר וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ, שֶׁיֻּנְּחוּ בִּמְקוֹם הַזִּכָּרוֹן בֵּין הָעֵינַיִם שֶׁהוּא רֵאשִׁית הַמּוֹחַ, וְהוּא תְּחִלַּת הַזִּכָּרוֹן וּמַעֲמַד הַצּוּרוֹת אַחֲרֵי הִפָּרְדָן מִלְּפָנָיו, וְהֵם מַקִּיפִים אֶת כָּל הָרֹאשׁ בִּרְצוּעוֹתֵיהֶם, וְהַקֶּשֶׁר שֶׁהוּא עַל אַחֲרִית הַמּוֹחַ הַמְּשַׁמֵּר הַזְּכִירָה, וּלְשׁוֹן "בֵּין עֵינֶיךָ", שֶׁיִּהְיוּ בְּאֶמְצָעוּת הָרֹאשׁ לֹא מִצַּד אֶחָד, אוֹ שֶׁשָּׁם שָׁרְשֵׁי הָעֵינַיִם וּמִשָּׁם יִהְיֶה הָרְאוּת. וְכֵן וְלֹא תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם לָמֵת, וּלְפָרֵשׁ זֶה חָזַר וְאָמַר וּלְטוֹטָפוֹת לְבָאֵר שֶׁאֵין הַמִּצְוָה בֵּין הָעֵינַיִם לְמַטָּה, אֲבָל בְּגֹבַהּ הָרֹאשׁ מֻנָּחִים שָׁם כְּטוֹטָפוֹת. וְאָמַר לְשׁוֹן רַבִּים שֶׁהֵם בָּתִּים רַבִּים כַּאֲשֶׁר קִבַּלְנוּ: וְעַתָּה אֹמַר לְךָ כְּלָל בְּטַעַם מִצְוֹת רַבּוֹת הִנֵּה מֵעֵת הֱיוֹת ע"ג בָּעוֹלָם מִימֵי אֱנוֹשׁ הֵחֵלּוּ הַדֵּעוֹת לְהִשְׁתַּבֵּשׁ בָּאֱמוּנָה, מֵהֶם כּוֹפְרִים בָּעִקָּר וְאוֹמְרִים כִּי הָעוֹלָם קַדְמוֹן, כִּחֲשׁוּ בַּה' וַיֹּאמְרוּ לֹא הוּא (ירמ' ה יב), וּמֵהֶם מַכְחִישִׁים בִּידִיעָתוֹ הַפְּרָטִית וְאָמְרוּ אֵיכָה יָדַע אֵל וְיֵשׁ דֵּעָה בְעֶלְיוֹן (תהלים עג יא), וּמֵהֶם שֶׁיּוֹדוּ בַּיְּדִיעָה וּמַכְחִישִׁים בַּהַשְׁגָּחָה וַיַּעֲשׂוּ אָדָם כִּדְגֵי הַיָּם שֶׁלֹּא יַשְׁגִּיחַ הָאֵל בָּהֶם וְאֵין עִמָּהֶם עֹנֶשׁ אוֹ שָׂכָר, יֹאמְרוּ עָזַב ה' אֶת הָאָרֶץ. וְכַאֲשֶׁר יִרְצֶה הָאֱלֹהִים בְּעֵדָה אוֹ בְּיָחִיד וְיַעֲשֶׂה עִמָּהֶם מוֹפֵת בְּשִׁנּוּי מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם וְטִבְעוֹ, יִתְבָּרֵר לַכֹּל בִּטּוּל הַדֵּעוֹת הָאֵלֶּה כֻּלָּם, כִּי הַמּוֹפֵת הַנִּפְלָא מוֹרֶה שֶׁיֵּשׁ לְעוֹלָם אֱלוֹהַּ מְחַדְּשׁוֹ, וְיוֹדֵעַ וּמַשְׁגִּיחַ וְיָכוֹל. וְכַאֲשֶׁר יִהְיֶה הַמּוֹפֵת הַהוּא נִגְזַר תְּחִלָּה מִפִּי נָבִיא יִתְבָּרֵר מִמֶּנּוּ עוֹד אֲמִתַּת הַנְּבוּאָה, כִּי יְדַבֵּר הָאֱלֹהִים אֶת הָאָדָם וִיגַלֶּה סוֹדוֹ אֶל עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים, וְתִתְקַיֵּם עִם זֶה הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ: וְלָכֵן יֹאמַר הַכָּתוּב בַּמּוֹפְתִים "לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֲנִי ה' בְּקֶרֶב הָאָרֶץ" (שמות ח':י"ח), לְהוֹרוֹת עַל הַהַשְׁגָּחָה, כִּי לֹא עָזַב אוֹתָהּ לַמִּקְרִים כְּדַעְתָּם וְאָמַר (שם ט כט) "לְמַעַן תֵּדַע כִּי לַה' הָאָרֶץ", לְהוֹרוֹת עַל הַחִדּוּשׁ, כִּי הֵם שֶׁלּוֹ שֶׁבְּרָאָם מֵאַיִן. וְאָמַר (שם ט יד) "בַּעֲבוּר תֵּדַע כִּי אֵין כָּמֹנִי בְּכָל הָאָרֶץ", לְהוֹרוֹת עַל הַיְּכֹלֶת, שֶׁהוּא שַׁלִּיט בַּכֹּל, אֵין מְעַכֵּב בְּיָדוֹ, כִּי בְּכָל זֶה הָיוּ הַמִּצְרִיִּים מַכְחִישִׁים אוֹ מִסְתַּפְּקִים. אִם כֵּן הָאֹתוֹת וְהַמּוֹפְתִים הַגְּדוֹלִים עֵדִים נֶאֱמָנִים בֶּאֱמוּנַת הַבּוֹרֵא וּבַתּוֹרָה כֻּלָּהּ: וּבַעֲבוּר כִּי הקב"ה לֹא יַעֲשֶׂה אוֹת וּמוֹפֵת בְּכָל דּוֹר לְעֵינֵי כָּל רָשָׁע אוֹ כּוֹפֵר, יְצַוֶּה אוֹתָנוּ שֶׁנַּעֲשֶׂה תָּמִיד זִכְרוֹן וְאוֹת לַאֲשֶׁר רָאוּ עֵינֵינוּ, וְנַעְתִּיק הַדָּבָר אֶל בָּנֵינוּ, וּבְנֵיהֶם לִבְנֵיהֶם, וּבְנֵיהֶם לְדוֹר אַחֲרוֹן. וְהֶחְמִיר מְאֹד בָּעִנְיָן הַזֶּה כְּמוֹ שֶׁחִיֵּב כָּרֵת בַּאֲכִילַת חָמֵץ (שמות י"ב:ט"ו) וּבַעֲזִיבַת הַפֶּסַח (במדבר ט יג), וְהִצְרִיךְ שֶׁנִּכְתֹּב כָּל מַה שֶׁנִּרְאָה אֵלֵינוּ בְּאוֹתוֹת וּבְמוֹפְתִים עַל יָדֵינוּ וְעַל בֵּין עֵינֵינוּ, וְלִכְתֹּב אוֹתוֹ עוֹד עַל פִּתְחֵי הַבָּתִּים בַּמְּזוּזוֹת, וְשֶׁנַּזְכִּיר זֶה בְּפִינוּ בַּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (ברכות כא.) אֱמֶת וְיַצִּיב דְּאוֹרָיְתָא, מִמַּה שֶׁכָּתוּב (דברים טז ג) "לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ", וְשֶׁנַּעֲשֶׂה סֻכָּה בְּכָל שָׁנָה: וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן מִצְוֹת רַבּוֹת זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרַיִם, וְהַכֹּל לִהְיוֹת לָנוּ בְּכָל הַדּוֹרוֹת עֵדוּת בַּמּוֹפְתִים שֶׁלֹּא יִשְׁתַּכְּחוּ, וְלֹא יִהְיֶה פִּתְחוֹן פֶּה לְכוֹפֵר לְהַכְחִישׁ אֱמוּנַת הָאֱלֹהִים. כִּי הַקּוֹנֶה מְזוּזָה בְּזוּז אֶחָד וּקְבָעָהּ בְּפִתְחוֹ וְנִתְכַּוֵּן בְּעִנְיָנָהּ כְּבָר הוֹדָה בְּחִדּוּשׁ הָעוֹלָם וּבִידִיעַת הַבּוֹרֵא וְהַשְׁגָּחָתוֹ, וְגַם בַּנְּבוּאָה, וְהֶאֱמִין בְּכָל פִּנּוֹת הַתּוֹרָה, מִלְּבַד שֶׁהוֹדָה שֶׁחֶסֶד הַבּוֹרֵא גָּדוֹל מְאֹד עַל עוֹשֵׂי רְצוֹנוֹ, שֶׁהוֹצִיאָנוּ מֵאוֹתוֹ עַבְדוּת לְחֵרוּת וְכָבוֹד גָּדוֹל לִזְכוּת אֲבוֹתֵיהֶם הַחֲפֵצִים בְּיִרְאַת שְׁמוֹ: וּלְפִיכָךְ אָמְרוּ (אבות פ"ב מ"א) הֱוֵי זָהִיר בְּמִצְוָה קַלָּה כְּבַחֲמוּרָה שֶׁכֻּלָּן חֲמוּדוֹת וַחֲבִיבוֹת מְאֹד, שֶׁבְּכָל שָׁעָה אָדָם מוֹדֶה בָּהֶן לֵאלֹהָיו, וְכַוָּנַת כָּל הַמִּצְוֹת שֶׁנַּאֲמִין בֵּאלֹהֵינוּ וְנוֹדֶה אֵלָיו שֶׁהוּא בְּרָאָנוּ, וְהִיא כַּוָּנַת הַיְּצִירָה, שֶׁאֵין לָנוּ טַעַם אַחֵר בַּיְּצִירָה הָרִאשׁוֹנָה, וְאֵין אֵל עֶלְיוֹן חָפֵץ בַּתַּחְתּוֹנִים מִלְּבַד שֶׁיֵּדַע הָאָדָם וְיוֹדֶה לֵאלֹהָיו שֶׁבְּרָאוֹ, וְכַוָּנַת רוֹמְמוּת הַקּוֹל בַּתְּפִלּוֹת וְכַוָּנַת בָּתֵּי הַכְּנֵסִיּוֹת וּזְכוּת תְּפִלַּת הָרַבִּים, זֶהוּ שֶׁיִּהְיֶה לִבְנֵי אָדָם מָקוֹם יִתְקַבְּצוּ וְיוֹדוּ לָאֵל שֶׁבְּרָאָם וְהִמְצִיאָם וִיפַרְסְמוּ זֶה וְיֹאמְרוּ לְפָנָיו בְּרִיּוֹתֶיךָ אֲנַחְנוּ, וְזוֹ כַּוָּנָתָם בְּמַה שֶׁאָמְרוּ זַ"ל (ירושלמי תענית פ"ב ה"א) "וְיִקְרְאוּ אֶל אֱלֹהִים בְּחָזְקָה" (יונה ג ח), מִכָּאן אַתָּה לָמֵד שֶׁתְּפִלָּה צְרִיכָה קוֹל, חַצִּיפָא נָצַח לְבִישָׁא (עי' ערוך ערך חצף): וּמִן הַנִּסִּים הַגְּדוֹלִים הַמְפֻרְסָמִים אָדָם מוֹדֶה בַּנִּסִּים הַנִּסְתָּרִים שֶׁהֵם יְסוֹד הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, שֶׁאֵין לָאָדָם חֵלֶק בְּתוֹרַת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ עַד שֶׁנַּאֲמִין בְּכָל דְּבָרֵינוּ וּמִקְרֵינוּ שֶׁכֻּלָּם נִסִּים אֵין בָּהֶם טֶבַע וּמִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם, בֵּין בְּרַבִּים בֵּין בְּיָחִיד, אֶלָּא אִם יַעֲשֶׂה הַמִּצְוֹת יַצְלִיחֶנּוּ שְׂכָרוֹ, וְאִם יַעֲבֹר עֲלֵיהֶם יַכְרִיתֶנּוּ עָנְשׁוֹ, הַכֹּל בִּגְזֵרַת עֶלְיוֹן כַּאֲשֶׁר הִזְכַּרְתִּי כְּבָר (בראשית יז א, ולעיל ו ב). וְיִתְפַּרְסְמוּ הַנִּסִּים הַנִּסְתָּרִים בְּעִנְיָן הָרַבִּים כַּאֲשֶׁר יָבֹא בְּיִעוּדֵי הַתּוֹרָה בְּעִנְיַן הַבְּרָכוֹת וְהַקְּלָלוֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (דברים כט כג-כד) "וְאָמְרוּ כָּל הַגּוֹיִם עַל מֶה עָשָׂה ה' כָּכָה לָאָרֶץ הַזֹּאת, וְאָמְרוּ עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ אֶת בְּרִית ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתָם", שֶׁיִּתְפַּרְסֵם הַדָּבָר לְכָל הָאֻמּוֹת שֶׁהוּא מֵאֵת ה' בְּעָנְשָׁם. וְאָמַר בַּקִּיּוּם "וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ". וְעוֹד אֲפָרֵשׁ זֶה בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם (ויקרא כו יא):

Ramban on Exodus 13:10

כִּי קָרוֹב הוּא וְנֹחַ לָשׁוּב בְּאוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ לְמִצְרַיִם, וּמִדְרְשֵׁי אַגָּדָה יֵשׁ הַרְבֵּה. לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על שמות י"ג:י"ז). וְגַם הוּא דַּעַת ר"א, כִּי טַעַם וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים בַּעֲבוּר כִּי קָרוֹב הוּא וְיִנָּחֲמוּ וְיָשׁוּבוּ אֶל מִצְרַיִם מִיָּד. וְעַל דַּעְתִּי אִם הָיָה כְּדִבְרֵיהֶם, הָיָה כִּי אָמַר אֱלֹהִים מֻקְדָּם, וְיֹאמַר הַכָּתוּב וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי אָמַר אֱלֹהִים כִּי קָרוֹב הוּא פֶּן יִנָּחֵם הָעָם: אֲבָל הַנָּכוֹן שֶׁיֹּאמַר וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים אֲשֶׁר הוּא קָרוֹב וְטוֹב לַנְחֹתָם בַּדֶּרֶךְ הַהוּא, כִּי אָמַר אֱלֹהִים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה. וְטַעַם הַמִּלְחָמָה, שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם לַעֲבֹר דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, וּפְלִשְׁתִּים לֹא יִתְּנוּם לַעֲבֹר בְּשָׁלוֹם וְיָשׁוּבוּ לְמִצְרַיִם, אֲבָל בְּדֶרֶךְ הַמִּדְבָּר לֹא יִרְאוּ מִלְחָמָה עַד הֱיוֹתָם בְּאַרְצָם בְּאֶרֶץ סִיחוֹן וְעוֹג מַלְכֵי הָאֱמוֹרִי שֶׁהִיא נְתוּנָה לָהֶם וּרְחוֹקִים הֵם מִמִּצְרַיִם בָּעֵת הַהִיא. וּמִלְחֶמֶת עֲמָלֵק בִּרְפִידִים לֹא הָיְתָה רְאוּיָה לָשׁוּב בַּעֲבוּרָהּ, כִּי הֵם לֹא יַעַבְרוּ עֲלֵיהֶם, וְהוּא שֶׁבָּא מֵאַרְצוֹ וְנִלְחַם בָּהֶם לְשִׂנְאָתוֹ אוֹתָם, וְאִם יִתְּנוּ רֹאשׁ לָשׁוּב לְמִצְרַיִם לֹא יוֹעִיל כִּי יִלָּחֵם בָּהֶם בַּדֶּרֶךְ, וְגַם רְחוֹקִים הָיוּ מִמִּצְרַיִם בַּדֶּרֶךְ הֶעָקוּם אֲשֶׁר הָלְכוּ בָּהּ וְלֹא יָדְעוּ דֶּרֶךְ אַחֶרֶת: וּלְשׁוֹן רַשִׁ"י בִּרְאוֹתָם מִלְחָמָה, כְּגוֹן מִלְחֶמֶת הַכְּנַעֲנִי וְהָעֲמָלֵקִי, אִם הָלְכוּ בַּדֶּרֶךְ יְשָׁרָה הָיוּ חוֹזְרִין, מָה אִם כְּשֶׁהִקִּיפָם דֶּרֶךְ מְעֻקָּם אָמְרוּ "נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה", אִם הוֹלִיכָן בִּפְשׁוּטָה עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, מְכִילְתָּא. וְהָעִנְיָן הַזֶּה שֶׁאָמַר וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים, וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר, כִּי בְּנָסְעָם מִסֻּכּוֹת הֵחֵל עַמּוּד הֶעָנָן לָלֶכֶת לִפְנֵיהֶם וְלֹא הָלַךְ דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, אֲבָל הָלַךְ דֶּרֶךְ מִדְבַּר אֵיתָם וְיִשְׂרָאֵל הָלְכוּ אַחֲרָיו, וַיִּשְׁכֹּן הֶעָנָן בְּאֵתָם וַיַּחֲנוּ שָׁם וְהוּא בִּקְצֵה הַמִּדְבָּר:

“Porque estaba cerca.” Es decir, era fácil volver por aquel camino a Egipto. Hay muchos midrashim de agadá. Este es el lenguaje de Rashi. También esta es la opinión de Rabí Abraham: que el sentido de “Dios no los condujo por el camino de la tierra de los filisteos, porque estaba cerca” es que se arrepintieran y volvieran inmediatamente a Egipto. Según mi opinión, si fuera como sus palabras, “porque dijo Dios” debería ir antes, y el versículo diría: Dios no los condujo por el camino de la tierra de los filisteos, porque Dios dijo: “está cerca; no sea que el pueblo se arrepienta”. Pero lo correcto es que diga: Dios no los condujo por el camino de la tierra de los filisteos, que era cercano y bueno para conducirlos por él, porque Dios dijo: no sea que el pueblo se arrepienta al ver guerra y vuelva a Egipto. El sentido de la guerra es que, al tener que pasar por la tierra de los filisteos, los filisteos no los dejarían pasar en paz, y volverían a Egipto. Pero por el camino del desierto no verían guerra hasta estar en su tierra, en la tierra de Sijón y Og, reyes del emorí, que les estaba entregada; y entonces estarían lejos de Egipto. La guerra de Amalek en Refidim no era razón para volver por ella, porque Israel no pasaba por ellos, sino que Amalek vino desde su tierra y peleó contra ellos por su odio hacia ellos. Y si hubieran puesto jefe para volver a Egipto, no les habría ayudado, porque Amalek habría luchado contra ellos en el camino. Además, estaban lejos de Egipto por el camino torcido que habían tomado, y no conocían otro camino. El lenguaje de Rashi sobre “al ver guerra” es: como la guerra del cananeo y del amalekí; si hubieran ido por el camino recto habrían vuelto. Si aun cuando los hizo rodear por un camino torcido dijeron: “pongamos jefe y volvamos a Egipto”, si los hubiera llevado por el camino directo, con mayor razón. Esto viene de la Mejiltá. El asunto de lo que dijo: “Dios no los condujo” y “Dios hizo rodear al pueblo por el camino del desierto” es que, al salir de Sucot, la columna de nube comenzó a ir delante de ellos y no fue por el camino de la tierra de los filisteos, sino por el camino del desierto de Etam; Israel caminó detrás de ella. La nube se posó en Etam, acamparon allí, y ese lugar estaba al borde del desierto.

Ramban on Exodus 13:11

וְטַעַם וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לוֹמַר כִּי אע"פ שֶׁהֵסֵב ה' אוֹתָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר הָיוּ יְרֵאִים פֶּן יָבֹאוּ עֲלֵיהֶם פְּלִשְׁתִּים יוֹשְׁבֵי הֶעָרִים הַקְּרוֹבוֹת לָהֶם, וְהָיוּ חֲלוּצִים כְּמוֹ הַיֹּצְאִים לַמִּלְחָמָה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים (ראב"ע) שֶׁסִּפֵּר הַכָּתוּב שֶׁיָּצְאוּ בְּיָד רָמָה וְחָשְׁבוּ לִהְיוֹת גְּאוּלִים, וְלֹא הָלְכוּ כִּדְמוּת עֲבָדִים בּוֹרְחִים:

El sentido de “los hijos de Israel subieron armados” es decir que, aunque Hashem los hizo rodear por el camino del desierto, temían que los filisteos, habitantes de las ciudades cercanas a ellos, vinieran contra ellos. Por eso iban preparados como quienes salen a la guerra. Hay quienes dicen que la Escritura cuenta que salieron con mano elevada y pensaron estar redimidos, y no caminaron como esclavos que huyen.

Ramban on Exodus 13:12

וַה' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם כְּבָר אָמְרוּ (ב"ר נא ב) שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר וַה' הוּא וּבֵית דִּינוֹ, הקב"ה עִמָּהֶם בַּיּוֹם וּבֵית דִּינוֹ בַּלַּיְלָה. אִם כֵּן פֵּרוּשׁ הַכָּתוּב שֶׁהַשֵּׁם שׁוֹכֵן בְּתוֹךְ הֶעָנָן וְהוֹלֵךְ הוּא לִפְנֵיהֶם בַּיּוֹם בְּעַמּוּד עָנָן, וּבַלַּיְלָה בֵּית דִּינוֹ שׁוֹכֵן בְּעַמּוּד הָאֵשׁ לְהָאִיר לָהֶם, כְּטַעַם "אֲשֶׁר עַיִן בְּעַיִן נִרְאָה אַתָּה ה' וַעֲנָנְךָ עֹמֵד עֲלֵיהֶם וּבְעַמֻּד עָנָן אַתָּה הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם וּבְעַמּוּד אֵשׁ לָיְלָה" (במדבר יד יד): וְרָאִיתִי בְּאֵלֶּה שְׁמוֹת רַבָּה (י"ט:ו') "כִּי לֹא בְחִפָּזוֹן תֵּצֵאוּ וּבִמְנוּסָה לֹא תֵלֵכוּן כִּי הֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם ה'" (ישעיה נב יב), לְשֶׁעָבַר אֲנִי וּבֵית דִּינִי הָיִיתִי מְהַלֵּךְ לִפְנֵיכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר וַה' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם, אֲבָל לֶעָתִיד לָבֹא אֲנִי לְבַדִּי, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נב יב) "כִּי הֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם ה' וּמְאַסִּפְכֶם אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל". וְסוֹד הַמִּדְרָשׁ הַזֶּה כַּאֲשֶׁר הִזְכַּרְתִּי, כִּי בַּגְּאֻלָּה הָרִאשׁוֹנָה הָיָה הקב"ה עִמָּהֶם בַּיּוֹם וּבֵית דִּינוֹ עִמָּהֶם בַּלַּיְלָה, אֲבָל לֶעָתִיד לָבֹא תִּתְעַלֶּה מִדַּת בֵּית דִּינוֹ בְּרַחֲמִים, וַה' הוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם, הַשֵּׁם הַמְיֻחָד, כִּי אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מְאַסְּפָם עִמּוֹ, וְלַיְלָה כַּיּוֹם יָאִיר כַּחֲשֵׁכָה כָּאוֹרָה (תהלים קלט יב), כִּי הַכֹּל בְּמִדַּת רַחֲמִים מְיֻחֶדֶת: ור"א אָמַר (אבן עזרא על שמות י"ג:כ"א) כִּי הַכָּתוּב יְדַבֵּר הוּא כִּלְשׁוֹן בְּנֵי הָאָדָם, בַּעֲבוּר כִּי כֹּחַ הַשֵּׁם וּשְׁלוּחוֹ הוּא הוֹלֵךְ עִם יִשְׂרָאֵל, כְּדֶרֶךְ "מוֹלִיךְ לִימִין מֹשֶׁה זְרוֹעַ תִּפְאַרְתּוֹ" (ישעיה סג יב). וְהָאֱמֶת שֶׁהוּא כְּדֶרֶךְ "מוֹלִיךְ לִימִין מֹשֶׁה", אֲבָל לֹא כַּאֲשֶׁר יָבִין ר"א מִמֶּנּוּ, וּכְתִיב "כֵּן נִהַגְתָּ עַמְּךָ לַעֲשׂוֹת לְךָ שֵׁם תִּפְאָרֶת" (שם יד):

“Y Hashem iba delante de ellos de día.” Ya dijeron que todo lugar donde se dice “Y Hashem” significa Él y Su tribunal: el Santo, bendito sea, con ellos de día, y Su tribunal de noche. Si es así, la explicación del versículo es que Hashem moraba dentro de la nube y Él iba delante de ellos de día en una columna de nube, y de noche Su tribunal moraba en la columna de fuego para iluminarles. Es como el sentido de: “Tú, Hashem, eres visto ojo a ojo, y Tu nube está sobre ellos; en columna de nube Tú vas delante de ellos de día, y en columna de fuego de noche” (Números 14:14). Vi en Shemot Rabá: “Porque no saldréis apresuradamente ni iréis huyendo, porque Hashem va delante de vosotros” (Isaías 52:12): en el pasado Yo y Mi tribunal caminábamos delante de vosotros, como está dicho: “Y Hashem iba delante de ellos de día”; pero en el futuro Yo solo, como está dicho: “porque Hashem va delante de vosotros, y os recoge el Dios de Israel”. El secreto de este midrash es como mencioné: en la primera redención, el Santo, bendito sea, estaba con ellos de día y Su tribunal con ellos de noche. Pero en el futuro, la medida de Su tribunal se elevará en misericordia: Hashem irá delante de ellos, el Nombre especial, porque el Dios de Israel los recogerá con Él, y la noche iluminará como el día, la oscuridad como la luz, porque todo estará unido en la medida de misericordia. Rabí Abraham dijo que la Escritura habla según el lenguaje de los seres humanos, porque el poder de Hashem y Su enviado iban con Israel, como: “condujo a la derecha de Moshé el brazo de Su gloria” (Isaías 63:12). La verdad es que es como “condujo a la derecha de Moshé”, pero no como lo entiende Rabí Abraham de allí. Y está escrito: “así condujiste a Tu pueblo para hacerte un nombre glorioso” (Isaías 63:14).