Ramban on Exodus 14:1

וְחִזַּקְתִּי אֶת לֵב פַּרְעֹה וְרָדַף אַחֲרֵיהֶם בַּעֲבוּר שֶׁפָּחַד פַּרְעֹה מֵהֶם בְּמַכַּת הַבְּכוֹרוֹת וּבִקֵּשׁ מֵהֶם "וּבֵרַכְתֶּם גַּם אוֹתִי" (שמות י"ב:ל"ב), לֹא הָיָה בְּלִבּוֹ לִרְדֹּף אַחֲרֵיהֶם אֲפִלּוּ אִם יִבְרְחוּ, אֶלָּא שֶׁיַּעֲשֶׂה מֹשֶׁה בָּהֶם כִּרְצוֹנוֹ, וְעַל כֵּן הֻצְרַךְ לוֹמַר כִּי הוּא יְחַזֵּק אֶת לִבּוֹ לִרְדֹּף אַחֲרֵיהֶם. וּלְמַטָּה (שמות י"ד:י"ז) אָמַר פַּעַם אַחֶרֶת "הִנְנִי מְחַזֵּק אֶת לֵב מִצְרַיִם וְיָבֹאוּ אַחֲרֵיהֶם", כִּי בִּרְאוֹתָם שֶׁנִּקְרַע הַיָּם לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהֵם הוֹלְכִים בַּיַּבָּשָׁה בְּתוֹכוֹ, אֵיךְ יִמְלָאֵם לִבָּם לָבֹא אַחֲרֵיהֶם לְהָרַע לָהֶם, וְאֵין בְּכָל הַמּוֹפְתִים כַּפֶּלֶא הַזֶּה, וְזֶה בֶּאֱמֶת שִׁגָּעוֹן לָהֶם, אֲבָל סִכֵּל עֲצָתָם וְחִזֵּק אֶת לִבָּם לִכָּנֵס בַּיָּם:

“Y fortaleceré el corazón de Faraón, y los perseguirá.” Puesto que Faraón les temió por la plaga de los primogénitos y les pidió: “bendecidme también a mí” (Éxodo 12:32), no estaba en su corazón perseguirlos aunque huyeran, sino dejar que Moshé hiciera con ellos como quisiera. Por eso fue necesario decir que Él fortalecería su corazón para perseguirlos. Más abajo dijo otra vez: “he aquí que Yo fortalezco el corazón de Egipto, y vendrán tras ellos” (Éxodo 14:17), porque cuando vieran que el mar se había partido delante de los hijos de Israel y que ellos caminaban en seco dentro de él, ¿cómo se llenaría su corazón para entrar tras ellos y hacerles daño? No hay entre todos los prodigios maravilla como esta. En verdad esto fue locura para ellos, pero Él frustró su consejo y fortaleció su corazón para entrar en el mar.

Ramban on Exodus 14:2

וַיֻּגַּד לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם כִּי בָרַח הָעָם אִיקְטוֹרִין שָׁלַח עִמָּהֶם, וְכֵיוָן שֶׁהִגִּיעוּ עַד שְׁלֹשֶׁת יָמִים שֶׁקָבְעוּ לֵילֵךְ וְלָשׁוּב וְרָאוּ שֶׁאֵינָם חוֹזְרִים לְמִצְרַיִם חָזְרוּ וְהִגִּידוּ לְפַרְעֹה בַּיּוֹם הָרְבִיעִי, חֲמִישִׁי וְשִׁשִּׁי רָדְפוּ אַחֲרֵיהֶם, לֵיל שְׁבִיעִי יָרְדוּ לַיָּם, בְּשַׁחֲרִית אָמְרוּ שִׁירָה, וְהוּא יוֹם שְׁבִיעִי שֶׁל פֶּסַח, לְכָךְ אָנוּ קוֹרִין הַשִּׁירָה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי. זֶהוּ לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על שמות י"ד:ה'), וְכֵן הוּא בַּמְּכִילְתָּא (כאן). וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' וְאָמַר פַּרְעֹה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, כִּי כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ כֵּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְשָׁבוּ וְחָנוּ לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן, הֻגַּד זֶה לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם וְאָמַר כִּי בָרַח הָעָם וְהֵם נְבֻכִים בַּמִּדְבָּר וְאֵינָם הוֹלְכִים אֶל מָקוֹם יָדוּעַ לִזְבּוֹחַ. וְזֶה טַעַם "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יֹצְאִים בְּיָד רָמָה" (שמות י"ד:ח'), שֶׁעָשׂוּ לָהֶם דֶּגֶל וְנֵס לְהִתְנוֹסֵס, וְיוֹצְאִים בְּשִׂמְחָה וּבְשִׁרִים בְּתֹף וּבְכִנּוֹר כִּדְמוּת הַנִּגְאָלִים מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת, לֹא כַּעֲבָדִים הָעֲתִידִים לָשׁוּב לַעֲבוֹדָתָם, וְכָל זֶה הֻגַּד לוֹ:

“Y fue informado al rey de Egipto que el pueblo había huido.” Había enviado guardianes con ellos. Cuando llegaron al final de los tres días que habían fijado para ir y volver, y vieron que no regresaban a Egipto, volvieron y lo informaron a Faraón en el cuarto día. En el quinto y sexto día los persiguieron. La noche del séptimo bajaron al mar, y por la mañana dijeron la canción. Ese fue el séptimo día de Pésaj; por eso leemos la canción en el séptimo día. Este es el lenguaje de Rashi, y así está en la Mejiltá. Según el sentido simple, esto es lo que Hashem habló y lo que Faraón dijo sobre los hijos de Israel. Cuando los hijos de Israel hicieron así, volvieron y acamparon delante de Pi Hajirot, frente a Baal Tzefón, esto fue informado al rey de Egipto. Dijo que el pueblo había huido, que estaban confundidos en el desierto y que no iban a un lugar conocido para sacrificar. Este es el sentido de “los hijos de Israel salían con mano elevada” (Éxodo 14:8): hicieron para ellos bandera y estandarte para elevarse, y salían con alegría y cantos, con tambor y arpa, como redimidos de esclavitud a libertad, no como esclavos que van a volver a su trabajo. Todo esto le fue informado.

Ramban on Exodus 14:3

וַיִּירְאוּ מְאֹד וַיִּצְעֲקוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה', וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה הַמִבְּלִי אֵין קְבָרִים בְּמִצְרַיִם אֵינֶנּוּ נִרְאֶה כִּי בְּנֵי אָדָם הַצּוֹעֲקִים אֶל ה' לְהוֹשִׁיעָם יִבְעֲטוּ בַּיְּשׁוּעָה אֲשֶׁר עָשָׂה לָהֶם וְיֹאמְרוּ כִּי טוֹב לָהֶם שֶׁלֹּא הִצִּילָם. אֲבָל הַנָּכוֹן שֶׁנְּפָרֵשׁ כִּי הָיוּ כִּתּוֹת, וְהַכָּתוּב יְסַפֵּר כָּל מַה שֶׁעָשׂוּ כֻּלָּם. אָמַר כִּי הַכַּת הָאַחַת צוֹעֶקֶת אֶל ה', וְהָאַחַת מַכְחֶשֶׁת בִּנְבִיאוֹ וְאֵינָהּ מוֹדָה בַּיְּשׁוּעָה הַנַּעֲשֵׂית לָהֶם, וְיֹאמְרוּ כִּי טוֹב לָהֶם שֶׁלֹּא הִצִּילָם. וְעַל זֹאת כָּתוּב "וַיַּמְרוּ עַל יָם בְּיַם סוּף" (תהלים קו ז), וּלְכָךְ יַחֲזִיר הַכָּתוּב "בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" פַּעַם אַחֶרֶת, וַיִּצְעֲקוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה', כִּי הַטּוֹבִים בָּהֶם צָעֲקוּ אֶל ה' וְהַנִּשְׁאָרִים מָרוּ בִּדְבָרוֹ. וּלְכָךְ אָמַר אח"כ (שמות י"ד:ל"א) "וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת ה' וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ". לֹא אָמַר "וַיִּירְאוּ יִשְׂרָאֵל אֶת ה' וַיַּאֲמִינוּ" אֲבָל אָמַר "הָעָם", כִּי "בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" שֵׁם לִיחִידִים, וְ"הָעָם" שֵׁם לֶהָמוֹן, וְכֵן "וַיִּלֹּנוּ הָעָם" (שמות ט"ו:כ"ד). וְכָךְ הִזְכִּירוּ רַבּוֹתֵינוּ (במדב"ר כ כג) "וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת" (במדבר כה א), בְּכָל שֶׁנֶּאֱמַר "הָעָם" לְשׁוֹן גְּנַאי הוּא, וְכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר "יִשְׂרָאֵל" לְשׁוֹן שֶׁבַח הוּא: וְהִנֵּה לֹא אָמְרוּ "לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּלְחָמָה", אֲבָל לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר, וּמִמּוּתֵנוּ בַּמִּדְבָּר, כִּי טֶרֶם יִרְאוּ מִלְחָמָה לֹא הָיוּ חֲפֵצִים לָצֵאת אֶל הַמִּדְבָּר פֶּן יָמוּתוּ שָׁם בְּרָעָב וּבְצָמָא, וְיִתָּכֵן שֶׁאָמְרוּ לוֹ כֵּן בְּצֵאתָם וְעוֹדָם בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם כַּאֲשֶׁר הֵסֵב אוֹתָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר יַם סוּף. אוֹ שֶׁאָמְרוּ לוֹ מִתְּחִלָּה אָנָה נֵצֵא, אִם דֶּרֶךְ פְּלִשְׁתִּים יִלָּחֲמוּ בָּנוּ, וְאִם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר טוֹב לָנוּ לַעֲבֹד אֶת מִצְרַיִם מִמֻּתֵנוּ בַּמִּדְבָּר. וְאֶפְשָׁר עוֹד לוֹמַר כִּי הָיוּ הָעָם מַאֲמִינִים בַּה' וּמִתְפַּלְּלִים אֵלָיו לְהַצִּילָם, אֲבָל בְּמֹשֶׁה נִכְנַס סָפֵק בְּלִבָּם פֶּן יוֹצִיאֵם לִמְשֹׁל עֲלֵיהֶם. וְאע"פ שֶׁרָאוּ הָאֹתוֹת וְהַמּוֹפְתִים, חָשְׁבוּ שֶׁעָשָׂה אוֹתָם בְּדֶרֶךְ חָכְמָה, אוֹ שֶׁהַשֵּׁם הֵבִיא עֲלֵיהֶם הַמַּכּוֹת בְּרִשְׁעַת הַגּוֹיִם, כִּי אִלּוּ חָפֵץ הַשֵּׁם בִּיצִיאָתָם לֹא הָיָה פַּרְעֹה רוֹדֵף אַחֲרֵיהֶם: וְאוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על שמות י"ד:י') תִּרְגֵּם בְּכָאן וַיִּצְעֲקוּ "וּזְעִיקוּ", עֲשָׂאוֹ עִנְיַן תַּרְעֹמֶת, לוֹמַר שֶׁלֹּא הִתְפַּלְּלוּ אֲבָל הָיוּ מִתְרַעֲמִים לְפָנָיו עַל שֶׁהוֹצִיאָם מִמִּצְרַיִם, כִּלְשׁוֹן "וַיִּצְעֲקוּ אֶל פַּרְעֹה לֵאמֹר לָמָּה תַעֲשֶׂה כֹה לַעֲבָדֶיךָ" (שמות ה':ט"ו), וְכָמוֹהוּ "וַתְּהִי צַעֲקַת הָעָם וּנְשֵׁיהֶם גְּדוֹלָה אֶל אֲחֵיהֶם הַיְּהוּדִים" (נחמיה ה א), מִתְרַעֲמִים עֲלֵיהֶם בְּקוֹל גָּדוֹל וּצְעָקָה. וּבַמְּכִילְתָּא (כאן), תָּפְשׂוּ לָהֶם אֻמָּנוּת אֲבוֹתָם, וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה הַמִבְּלִי אֵין קְבָרִים בְּמִצְרַיִם, מֵאַחַר שֶׁנָּתְנוּ שְׂאוֹר בָּעִסָּה בָּאוּ לָהֶם אֵצֶל מֹשֶׁה, אָמְרוּ לוֹ הֲלֹא זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ אֵלֶיךָ וְגוֹ'. וּשְׂאוֹר שֶׁבָּעִסָּה הוּא הַיֵּצֶר הָרַע, וְהָיָה דַּעְתָּם לוֹמַר כִּי מִתְּחִלָּה צָעֲקוּ אֶל ה' לָתֵת בְּלֵב פַּרְעֹה לָשׁוּב מֵאַחֲרֵיהֶם, וְכַאֲשֶׁר רָאוּ שֶׁלֹּא הָיָה חוֹזֵר אֲבָל הָיָה נוֹסֵעַ וְקָרֵב אֲלֵיהֶם, אָז אָמְרוּ לֹא נִתְקַבְּלָה תְּפִלָּתֵנוּ וְנִכְנְסָה בְּלִבָּם מַחְשָׁבָה רָעָה לְהַרְהֵר אַחֲרֵי מֹשֶׁה כַּאֲשֶׁר בַּתְּחִלָּה:

Ramban on Exodus 14:4

כִּי אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת מִצְרַיִם הַיּוֹם לֹא תֹסִיפוּ לִרְאֹתָם עוֹד עַל דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ הִיא מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה לְדוֹרוֹת (מכילתא כאן). וְאִם כֵּן יֹאמַר הַכָּתוּב אַל תִּירָאוּ, הִתְיַצְּבוּ בִּמְקוֹמְכֶם וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת ה' שֶׁיּוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם הַיּוֹם מִיָּדָם וְאַל תָּשׁוּבוּ לַעֲבוֹדָתָם, כִּי מִצְרַיִם אֲשֶׁר רְאִיתֶם אוֹתָם הַיּוֹם הקב"ה מְצַוֶּה אֶתְכֶם עוֹד שֶׁלֹּא תּוֹסִיפוּ בִּרְצוֹנְכֶם לִרְאוֹתָם מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם, וְתִהְיֶה מִצְוָה מִפִּי מֹשֶׁה לְיִשְׂרָאֵל, וְלֹא הֻזְכְּרָה לְמַעְלָה. וְכֵן "וְלֹא יָשִׁיב אֶת הָעָם מִצְרַיְמָה לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס וַה' אָמַר לָכֶם לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה עוֹד" (דברים יז טז), שֶׁהִיא מִצְוָה בֶּאֱמֶת, לֹא הַבְטָחָה:

“Porque los egipcios que habéis visto hoy no volveréis a verlos jamás.” Según la opinión de nuestros Sabios, esta es una mitzvá negativa para las generaciones. Si es así, la Escritura quiere decir: no temáis; permaneced firmes en vuestro lugar y ved la salvación de Hashem, que hoy os salvará de sus manos, y no volváis a servirlos. Porque respecto a los egipcios que habéis visto hoy, el Santo, bendito sea, os ordena que no volváis voluntariamente a verlos desde ahora y para siempre. Será entonces una mitzvá dicha por boca de Moshé a Israel, aunque no fue mencionada antes. Así también: “no hará volver al pueblo a Egipto para aumentar caballos, pues Hashem os dijo: no volveréis más por este camino” (Deuteronomio 17:16), que verdaderamente es una mitzvá, no una promesa.

Ramban on Exodus 14:5

מַה תִּצְעַק אֵלָי אָמַר ר"א (אבן עזרא על שמות י"ד:ט"ו) כִּי מֹשֶׁה כְּנֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל, שֶׁהָיוּ צוֹעֲקִים לוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר "וַיִּצְעֲקוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה'". וְאִם כֵּן לָמָּה אָמַר מַה תִּצְעַק אֵלָי, רָאוּי לָהֶם לִצְעֹק. וְאוּלַי יֹאמַר מַה תַּנִּיחֵם לִצְעֹק דַּבֵּר לָהֶם וְיִסָּעוּ, כִּי כְּבָר אָמַרְתִּי לְךָ "וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה" (שמות י"ד:ד'). וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (מכילתא כאן) שֶׁהָיָה מֹשֶׁה צוֹעֵק וּמִתְפַּלֵּל, וְהוּא הַנָּכוֹן, כִּי לֹא יָדַע מַה יַעֲשֶׂה, וְאַף עַל פִּי שֶׁאָמַר לוֹ הַשֵּׁם "וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה", הוּא לֹא הָיָה יוֹדֵעַ אֵיךְ יִתְנַהֵג, כִּי הוּא עַל שְׂפַת הַיָּם וְהַשּׂוֹנֵא רוֹדֵף וּמַשִּׂיג, וְהָיָה מִתְפַּלֵּל שֶׁיּוֹרֶנּוּ ה' דֶּרֶךְ יִבְחַר, וְזֶה טַעַם מַה תִּצְעַק אֵלָי, שֶׁהָיִיתָ צָרִיךְ לִשְׁאֹל מַה תַּעֲשֶׂה וְאֵין לְךָ צֹרֶךְ לִצְעֹק, כִּי כְּבָר הוֹדַעְתִּיךָ "וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה". וְלֹא סִפֵּר הַכָּתוּב צַעֲקַת מֹשֶׁה, כִּי הוּא בִּכְלַל יִשְׂרָאֵל:

“¿Por qué clamas a Mí?” Rabí Abraham dijo que Moshé representa aquí a todo Israel, que clamaban a Él, como dijo: “los hijos de Israel clamaron a Hashem”. Si es así, ¿por qué dijo: “¿Por qué clamas a Mí?”? Era apropiado que ellos clamaran. Quizá quiere decir: ¿por qué los dejas clamar? Háblales y que avancen, porque ya te dije: “Me glorificaré en Faraón” (Éxodo 14:4). Nuestros Sabios dijeron que Moshé clamaba y rezaba, y esto es lo correcto, porque no sabía qué hacer. Aunque Hashem le había dicho: “Me glorificaré en Faraón”, él no sabía cómo se desarrollaría, pues estaba a la orilla del mar y el enemigo perseguía y alcanzaba. Rezaba para que Hashem le enseñara qué camino elegir. Este es el sentido de “¿por qué clamas a Mí?”: debías preguntar qué hacer, y no necesitas clamar, porque ya te he informado: “Me glorificaré en Faraón”. La Escritura no contó el clamor de Moshé porque está incluido en el de Israel.

Ramban on Exodus 14:6

וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים אָמַר ר"א (אבן עזרא על שמות י"ד:י"ט) מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים הוּא הַשַּׂר הַגָּדוֹל הַהוֹלֵךְ בֶּעָנָן, וְהוּא הַכָּתוּב עָלָיו "וַה' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם", וְכַאֲשֶׁר נָסַע הַמַּלְאָךְ הַזֶּה הַהֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיֵּלֶךְ מֵאַחֲרֵיהֶם נָסַע עַמּוּד הֶעָנָן עִמּוֹ, וַיְהִי הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ בֵּין מַחֲנֶה לְמַחֲנֶה וַיָּאֶר לְיִשְׂרָאֵל אֶת הַלָּיְלָה בְּעַמּוּד הָאֵשׁ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה בִּשְׁאָר הַלֵּילוֹת, לַעֲבֹר הַיָּם, כִּי בַּלַּיְלָה עָבְרוּ. וְעַל דַּעְתִּי זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים הָיָה בִּתְחִלַּת הַלַּיְלָה, וּמַלְאַךְ הָאֱלֹהִים הַהֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל רֶמֶז לְבֵית דִּינוֹ שֶׁל הקב"ה, שֶׁנִּקְרֵאת מִדַּת הַדִּין "מַלְאָךְ" בִּמְקוֹמוֹת מִן הַכָּתוּב, וְהוּא הַשּׁוֹכֵן בְּעַמּוּד הָאֵשׁ, וְהוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם לַיְלָה לְהָאִיר לָהֶם, וְעַל כֵּן הִזְכִּיר הָאֱלֹהִים. וְיִתָּכֵן שֶׁאֵינוֹ נִסְמָךְ, אֲבָל הוּא בֵּאוּר: וְרָאִיתִי בַּמְּכִילְתָּא דְּר' שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי, שָׁאַל רַבִּי יוֹנָתָן בֶּן יוֹחַאי אֶת ר' שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי, מִפְּנֵי מָה בְּכָל מָקוֹם כָּתוּב "מַלְאַךְ ה'" וְכָאן "מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים", אָמַר לוֹ, אֵין אֱלֹהִים בְּכָל מָקוֹם אֶלָּא דַּיָּן וְכוּ'. רָמְזוּ לְמָה שֶׁאָמַרְנוּ. וְהִנֵּה עַתָּה נָסַע בְּעַמּוּד הָאֵשׁ מִלִּפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וְהָלַךְ מֵאַחֲרֵיהֶם, וְנָסַע עוֹד עַמּוּד הֶעָנָן מִפְּנֵיהֶם וַיַּעֲמֹד מֵאַחֲרֵיהֶם, וְהִנֵּה שְׁנֵי הָעַמּוּדִים מֵאַחֲרֵיהֶם. וְשָׁב לְבָאֵר כִּי בָּא עַמּוּד הֶעָנָן הַזֶּה בֵּין מַחֲנֵה מִצְרַיִם וּבֵין מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, לוֹמַר שֶׁלֹּא הִפְסִיק עַמּוּד הֶעָנָן בֵּין עַמּוּד הָאֵשׁ לְמַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, אֲבָל הִפְסִיק בֵּין מַחֲנֵה מִצְרַיִם וּבֵין עַמּוּד הָאֵשׁ, וַיְהִי הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ בֵּין מַחֲנֶה לְמַחֲנֶה, וְהָיָה לְיִשְׂרָאֵל אוֹר בְּעַמּוּד הָאֵשׁ אע"פ שֶׁהוּא מֵאַחֲרֵיהֶם, מִפְּנֵי שֶׁהָיָה לְמַעְלָה וְלֹא הָיָה עַמּוּד הֶעָנָן מַפְסִיק אוֹתוֹ לָהֶם כַּאֲשֶׁר לְמִצְרַיִם: וְזֶה טַעַם וַיָּאֶר אֶת הַלָּיְלָה, כִּי הֵאִיר לָהֶם הַלַּיְלָה, אֲבָל לֹא כִּשְׁאָר הַלֵּילוֹת לַנְחֹתָם בַּדֶּרֶךְ, כִּי לֹא הָיָה הוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם. וְהָיָה זֶה, שֶׁאִלּוּ הָיָה עַמּוּד הָאֵשׁ הוֹלֵךְ לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל כִּשְׁאָר הַלֵּילוֹת, וְעַמּוּד הֶעָנָן בֵּין מִצְרַיִם וּבֵין יִשְׂרָאֵל, הָיוּ יִשְׂרָאֵל מְמַהֲרִים לָלֶכֶת, וְהַמִּצְרִים לֹא יִרְאוּ וְלֹא יָבֹאוּ אַחֲרֵיהֶם, וְעַתָּה הָלְכוּ יִשְׂרָאֵל לְאִטָּם וְאֵין הַמֶּרְחָק רַב בֵּינֵיהֶם, וְהָיוּ הַמִּצְרִים רוֹאִים אֶת מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל מִתּוֹךְ הֶעָנָן וְהוֹלְכִים אַחֲרֵיהֶם, כִּי יִרְאוּ הָאֵשׁ מִתּוֹךְ הֶעָנָן, אֶלָּא שֶׁלֹּא הָיוּ יְכוֹלִים לִקְרַב אֲלֵיהֶם מִפְּנֵי הֶפְסֵק שְׁנֵי הָעַמּוּדִים. וְזֶה טַעַם וְלֹא קָרַב זֶה אֶל זֶה כָּל הַלָּיְלָה: וַיְהִי בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר וַיַּשְׁקֵף ה' אֶל מַחֲנֵה וְגוֹ' כִּי הֵסִיר עַמּוּד הָאֵשׁ מִמַּחֲנֵה יִשְׂרָאֵל כְּמִנְהַג כָּל הַיָּמִים, וְשָׂמוֹ הַיּוֹם מַשְׁקִיף עַל מַחֲנֵה מִצְרַיִם, בֵּינָם וּבֵין עַמּוּד הֶעָנָן אֲשֶׁר יִשְׁתַּמְּשׁוּ בּוֹ יִשְׂרָאֵל בַּיּוֹם. וַיָּהָם אֵת מַחֲנֵה מִצְרָיִם בְּהַשְׁקִיף עַמּוּד הָאֵשׁ עֲלֵיהֶם, כִּי יַגִּיעַ עֲלֵיהֶם חֻמּוֹ הַגָּדוֹל וְלֶהָבָה תְּלַהֵט רְשָׁעִים (תהלים קו יח). וּכְבָר פֵּרַשְׁתִּי בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית (בראשית א ד) כִּי יְסוֹד הָאֵשׁ יִקָּרֵא חֹשֶׁךְ, וְ"הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ" הוּא עַמּוּד אֵשׁ וְעָנָן, אֲבָל עַמּוּד הָאֵשׁ הָיָה מֵאִיר לְכָל יִשְׂרָאֵל בְּעַמּוּדוֹ, וְהָיָה עַתָּה מַחְשִׁיךְ לְמִצְרַיִם מִפְּנֵי הֱיוֹתוֹ בָּא בְּעַמּוּד הֶעָנָן אֲשֶׁר יַחְשִׁיךְ עָלָיו כַּשֶּׁמֶשׁ אֲשֶׁר הֶעָנָן יְכַסֶּנּוּ. וְהִנֵּה עָשָׂה הַכֹּל בִּשְׁנֵי עַמּוּדִים הַלָּלוּ. וְזֶהוּ הַנָּכוֹן בַּפְּסוּקִים הָאֵלֶּה:

Ramban on Exodus 14:7

וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַיָּם וַיּוֹלֶךְ ה' אֶת הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים וְגוֹ' הָיָה הָרָצוֹן לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ לִבְקֹעַ הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים מְיַבֶּשֶׁת, שֶׁיֵּרָאֶה כְּאִלּוּ הָרוּחַ הִיא הַמַּחֲרֶבֶת יָם, כְּעִנְיָן שֶׁכָּתוּב (הושע יג טו) "יָבֹא קָדִים רוּחַ ה' וְיֵבוֹשׁ מְקוֹרוֹ וְיֶחֱרַב מַעְיָנוֹ", הִשְׂגִּיא לְמִצְרַיִם וַיְאַבְּדֵם, כִּי בַּעֲבוּר זֶה חָשְׁבוּ אוּלַי הָרוּחַ שָׂם הַיָּם לֶחָרָבָה, וְלֹא יַד ה' עָשְׂתָה זֹּאת בַּעֲבוּר יִשְׂרָאֵל, אע"פ שֶׁאֵין הָרוּחַ בּוֹקַעַת הַיָּם לִגְזָרִים לֹא שָׂמוּ לִבָּם גַּם לָזֹאת, וּבָאוּ אַחֲרֵיהֶם מֵרֹב תַּאֲוָתָם לְהָרַע לָהֶם, וְזֶה טַעַם "וְחִזַּקְתִּי אֶת לֵב פַּרְעֹה וְיָבֹאוּ אַחֲרֵיהֶם", שֶׁחִזֵּק לִבָּם לֵאמֹר אֶרְדֹּף אוֹיְבַי וְאַשִּׂיגֵם בַּיָּם, וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל, וְלֹא זָכְרוּ עַתָּה כִּי ה' נִלְחָם לָהֶם בְּמִצְרָיִם:

“Moshé extendió su mano sobre el mar, y Hashem condujo el mar con un viento oriental...” La voluntad delante de Él, bendito sea, fue partir el mar mediante un viento oriental secante, para que pareciera como si el viento fuera el que secaba el mar, como está escrito: “vendrá un viento oriental, viento de Hashem; se secará su fuente y se agotará su manantial” (Oseas 13:15). Así engrandeció el error de los egipcios y los destruyó. Porque por esto pensaron que quizá el viento había convertido el mar en tierra seca, y no la mano de Hashem lo había hecho por Israel. Aunque el viento no parte el mar en secciones, tampoco pusieron atención a esto, y entraron tras ellos por su gran deseo de hacerles daño. Este es el sentido de “fortaleceré el corazón de Faraón y vendrán tras ellos”: fortaleció sus corazones para decir: perseguiré a mis enemigos y los alcanzaré en el mar, y no habrá quien salve de mi mano. No recordaron ahora que Hashem había peleado por ellos en Egipto.

Ramban on Exodus 14:8

וַיְכַסּוּ אֶת הָרֶכֶב וְאֶת הַפָּרָשִׁים לְכֹל חֵיל פַּרְעֹה כָּךְ דֶּרֶךְ מִקְרָאוֹת לְדַבֵּר כֵּן בְּלָמֶ"ד יְתֵרָה, כְּמוֹ "לְכֹל כְּלֵי הַמִּשְׁכָּן" (שמות כ"ז:י"ט), "לְכָל כֵּלָיו תַּעֲשֶׂה נְחֹשֶׁת" (שם ג), וְאֵינָהּ אֶלָּא לְשׁוֹן תִּקּוּן. לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על שמות י"ד:כ"ח). וְאֵינוֹ כֵן בַּמָּקוֹם הַזֶּה, רַק פֵּרוּשׁוֹ וַיְכַסּוּ אֶת הָרֶכֶב וְאֶת הַפָּרָשִׁים וּלְכָל חֵיל פַּרְעֹה הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם בַּיָּם, וְהַחֵיל אֵינָם הָרֶכֶב וְהַפָּרָשִׁים, אֲבָל הֵם עַמּוֹ אֲשֶׁר לָקַח עִמּוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר לְמַעְלָה (יד ט) "כָּל סוּס רֶכֶב פַּרְעֹה וּפָרָשָׁיו וְחֵילוֹ", וְכָמוֹהוּ כִּסּוּי בְּלָמֶ"ד, "כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים" (ישעיה יא ט), "וְעָשִׂיתָ מִכְסֶה לָאֹהֶל" (שמות כ"ו:י"ד), וּבָא "עַל" "הַמְכַסֶּה עַל הַקֶּרֶב" (ויקרא ד ח), וְכֵן רַבִּים:

“Y cubrieron los carros y los jinetes de todo el ejército de Faraón.” Así es la manera de los versículos, hablar con una lamed adicional, como: “para todos los utensilios del Mishkán” (Éxodo 27:19), “para todos sus utensilios harás cobre” (Éxodo 27:3), y no es sino una expresión de corrección. Este es el lenguaje de Rashi. Pero no es así en este lugar. Su explicación es: cubrieron los carros, los jinetes y a todo el ejército de Faraón que venía tras ellos en el mar. El ejército no son los carros y los jinetes, sino su pueblo que tomó consigo, como dijo arriba: “todo caballo de carro de Faraón, sus jinetes y su ejército” (Éxodo 14:9). Hay semejante uso de “cubrir” con lamed: “como las aguas cubren el mar” (Isaías 11:9), “harás una cubierta para la tienda” (Éxodo 26:14). También viene con “sobre”: “la grasa que cubre sobre las entrañas” (Levítico 4:8), y muchos casos semejantes.

Ramban on Exodus 14:9

וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֶת הַגְּבוּרָה הַגְּדוֹלָה שֶׁעָשְׂתָה יָדוֹ שֶׁל הַקָּבָּ"ה, וְהַרְבֵּה לְשׁוֹנוֹת נוֹפְלִים עַל לְשׁוֹן יָד, וְכֻלָּן לְשׁוֹן יָד מַמָּשׁ הֵן, וְהַמְּתַקֵּן יְתַקֵּן הַלָּשׁוֹן אַחַר עִנְיַן הַדִּבּוּר. לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על שמות י"ד:ל"א). אֲבָל אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על שמות י"ד:ל"א) לֹא פֵּרֵשׁ הַיָּד הַגְּדוֹלָה גְּבוּרָה, אֲבָל אָמַר "יָת גְּבוּרַת יְדָא רַבְּתָא". ור"א אָמַר (אבן עזרא על שמות י"ד:ל"א) הַמַּכָּה הַגְּדוֹלָה, וְכֵן "הִנֵּה יַד ה' הוֹיָה בְּמִקְנְךָ" (שמות ט':ג'), "כָּבְדָה מְאֹד יַד הָאֱלֹהִים שָׁם" (שמואל א ה':י"א): וְעַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת יֹאמַר שֶׁנִּגְלֵית לָהֶם הַיָּד הַגְּדֹלָה, וְהִיא מִדַּת הַדִּין שֶׁעָשָׂה ה' בְּמִצְרַיִם, כִּי הָיְתָה שָׁם בְּמִצְרַיִם מַכָּה בָּהֶם, וְזֶה כְּמוֹ "וְעַל הָאָרֶץ הֶרְאֲךָ אֶת אִשּׁוֹ הַגְּדוֹלָה" (דברים ד לו), וְהוּא הַיָּמִין אֲשֶׁר תִּרְעַץ אוֹיֵב, וְהִיא זְרוֹעַ ה' שֶׁאָמַר הַכָּתוּב "עוּרִי עוּרִי לִבְשִׁי עֹז זְרוֹעַ ה'" (ישעיה נא ט), "הֲלֹא אַתְּ הִיא הַמַּחֲרֶבֶת יָם" (שם י). וְלֹא יִתְעַלֵּם מִמְּךָ מַה שֶׁאָמַר "לִבְשִׁי עֹז" מִמַּה שֶׁכָּתַבְנוּ בְּפָסוּק "מִידֵי אֲבִיר יַעֲקֹב" (בראשית מט כד):

“Israel vio la gran mano.” Es decir, la gran fuerza que hizo la mano del Santo, bendito sea. Muchas expresiones recaen sobre el término “mano”, y todas son realmente lenguaje de mano; quien ordena la expresión la adapta según el asunto del discurso. Este es el lenguaje de Rashi. Pero Onkelos no explicó “la gran mano” como “fuerza”, sino que dijo: “la fuerza de la gran mano”. Rabí Abraham dijo: la gran plaga, como: “he aquí que la mano de Hashem estará sobre tu ganado” (Éxodo 9:3), “muy pesada fue allí la mano de Dios” (I Samuel 5:11). Según el camino de la verdad, dice que se les reveló la gran mano, que es la medida del juicio que Hashem hizo en Egipto. Porque allí, en Egipto, ella los golpeaba. Esto es semejante a: “en la tierra te mostró Su gran fuego” (Deuteronomio 4:36). Es la derecha que despedaza al enemigo, y es el brazo de Hashem del que dijo la Escritura: “Despierta, despierta, vístete de fuerza, brazo de Hashem” (Isaías 51:9), “¿no eres tú quien secó el mar?” (Isaías 51:10). Y no se te ocultará lo que dijo: “vístete de fuerza”, por lo que escribimos sobre el versículo “de manos del Fuerte de Yaakov” (Génesis 49:24).