Ramban on Exodus 15
Ramban on Exodus 15:1
אז ישיר משה לשון רבינו שלמה, כשראה הנס עלה בלבו שישיר שירה וכן עשה ויאמרו לאמר וגו'. וכן אז ידבר יהושע (יהושע י יב), כשראה הנס אמר לו לבו לדבר וכן עשה ויאמר לעיני ישראל, וכן שירת הבאר שפתח בה אז ישיר ישראל (במדבר כא יז) פירש אחריו עלי באר ענו לה, וכן ובית יעשה לבת פרעה (מלכים א ז׳:ח׳), חשב בלבו לעשות לה הבית. אז יבנה שלמה (שם יא ז), פירשוהו חכמי ישראל (סנהדרין צא:) שבקש לבנות ולא בנה. זהו לישב פשוטו. ומה יאמר הרב בפסוק יעשו עגל בחורב (תהלים קו יט), כמה ימרוהו במדבר יעציבוהו בישימון (שם עח מ), וכל המזמור כן, יהרג בברד גפנם (שם מז), ישלח בהם ערוב (שם מה), וכן ומאין יבאו אליך (מלכים ב כ׳:י״ד), מן המכים אשר יכוהו ארמים (שם ח כט, ט טו), וכן ומשה יקח את האהל (שמות ל״ג:ז׳), כי איננו לשון הוה, שלא לקחו אלא פעם אחת. אבל דרך הלשון הוא לומר עתיד במקום עבר, וכן יאמרו במקומות רבים ההפך והטעם, כי מנהג הלשון שהמספר ענין יעמיד עצמו בזמן שיחפוץ, וירמוז למעשה ממנו. פעם יעמיד עצמו בזמן המעשה וידבר בו בענין הווה, ועומד עליו בתחלתו, ויאמר "ישיר ישראל" כאלו משוררים לפניו, וכן כלם, ופעם יאחר עצמו ויאמר זה נעשה כבר, והכל לאמת ענין, ולכן רוב שיבא זה יהיה בענין הנבואות:
“Entonces cantará Moshé.” Este es el lenguaje de Rabenu Shlomó: cuando vio el milagro, subió a su corazón cantar una canción, y así lo hizo: “y dijeron, diciendo...”. Así también: “entonces hablará Yehoshúa” (Josué 10:12): cuando vio el milagro, su corazón le dijo hablar, y así lo hizo: “y dijo ante los ojos de Israel”. Así también el cántico del pozo, que comenzó con “entonces cantará Israel” (Números 21:17), y después explicó: “sube, pozo; respondedle”. Así también: “y una casa hará para la hija de Faraón” (I Reyes 7:8): pensó en su corazón hacerle la casa. “Entonces edificará Shelomó” (I Reyes 11:7), lo explicaron los Sabios de Israel: quiso edificar, pero no edificó. Esto es para asentar el sentido simple.
Pero ¿qué dirá el maestro sobre el versículo “hicieron un becerro en Jorev” (Salmos 106:19), “cuántas veces lo rebelaron en el desierto, lo entristecieron en la soledad” (Salmos 78:40), y todo ese salmo es así: “destruirá con granizo sus viñas” (Salmos 78:47), “enviará contra ellos mezcla de animales” (Salmos 78:45)? Así también: “¿de dónde vendrán a ti?” (II Reyes 20:14), “de las heridas con que lo hirieron los arameos” (II Reyes 8:29; 9:15). Y así también: “Moshé tomará la tienda” (Éxodo 33:7), que no está en lenguaje presente, pues no la tomó sino una sola vez.
Más bien, el camino de la lengua es decir el futuro en lugar del pasado, y así también dicen en muchos lugares lo contrario. La razón es que la costumbre del lenguaje es que quien narra un asunto se coloca a sí mismo en el tiempo que quiere, y desde allí alude al hecho. A veces se coloca en el tiempo del hecho y habla de él en lenguaje presente, permaneciendo allí en su inicio, y dice “cantará Israel”, como si estuvieran cantando delante de él; y así todos los casos. Otras veces se coloca después y dice: esto ya fue hecho. Todo es para afirmar el asunto. Por eso la mayoría de las veces que esto aparece es en asuntos de profecías.
Ramban on Exodus 15:2
כי גאה גאה על השירות, ועל כל מה שאקלס בו עוד יש בו נוספות. לשון רש"י. (רש"י על שמות ט״ו:א׳) עשאו לשון רוממות וגודל. ואולי כן הוא, וכמוהו ופה ישית בגאון גליך (איוב לח יא), כי גאו המים (יחזקאל מז ה), ויגאה כשחל תצודני (איוב י טז), לשון גדל ורבוי. והנכון דעת אונקלוס (תרגום אונקלוס על שמות ט״ו:א׳), לשון גאות ממש, כי נתגאה על הסוס שמתגאה במלחמה ועל הגבור הרוכב בו, כי את שניהם רמה בים, וכן וברוב גאונך (שמות ט״ו:ז׳), וכן כלם לשון גאות, כי המתגאה ירומם עצמו במעלה:
“Porque se enalteció grandemente.” Según Rashi: por encima de todos los cánticos, y por encima de todo lo que yo pueda alabarlo, todavía hay en Él más. Lo hizo lenguaje de elevación y grandeza.
Quizá así sea, y semejantes a ello son: “aquí pondrá límite a la soberbia de tus olas” (Job 38:11), “porque crecieron las aguas” (Ezequiel 47:5), “te enalteces como león contra mí” (Job 10:16), lenguaje de grandeza y aumento.
Pero lo correcto es la opinión de Onkelos: es lenguaje de verdadera grandeza y soberbia, porque se enalteció sobre el caballo que se enaltece en la guerra y sobre el poderoso que lo monta, pues a ambos arrojó al mar. Así también: “con la grandeza de Tu majestad” (Éxodo 15:7), y todos son lenguaje de grandeza, porque quien se engrandece se eleva a sí mismo en altura.
Ramban on Exodus 15:3
עזי וזמרת יה פירוש ר"א כי מלת עזי מושכת, עזי וזמרת עזי יה והטעם, הודה כי עזו ותקפו אשר יזמר בו הוא השם, והוא היה ישועתי. זה אלי ואנוהו, אושיבנו בנוה, זה אלהי אבי וארוממנהו, שאספר גבורותיו וזה הוא ודאי פשוטו של מקרא. אבל לא הזכיר השם שלם, והזכיר ממנו שתי אותיות בלבד, ודרך משה רבינו בכל התורה להזכיר השם הגדול כלו אשר אמר לו, זה שמי לעולם וזה זכרי לדור דור (שמות ג׳:ט״ו). וכבר דרשו (תנחומא סוף פרשת תצא) בפסוק כי יד על כס יה (שמות י״ז:ט״ז), נשבע הקב"ה שאין הכסא שלם ואין השם מלא עד שימחה זרעו של עמלק: ועל דרך האמת, בעבור כי ישועת הים כולה היתה על יד מלאך האלהים, הוא שכתוב עליו כי שמי בקרבו (שמות כ״ג:כ״א), וכמו שאמר וירא ישראל את היד הגדולה (שמות י״ד:ל״א), כי "היד" ירמוז למדת הדין אשר היא היד הגדולה והנוקמת, והיא המקרעת הים, כמו שפירש הנביא עורי עורי לבשי עוז (ישעיה נא ט), הלא את היא המחרבת ים מי תהום רבה (שם י), וכמו שכתבתי למעלה (עי' לעיל יד לא), בעבור כן אמר כי עוזו וזמרתו השם הזה, כי ביה ה' צור עולמים (ישעיה כו ד) וכן ביאר מה לך הים כי תנוס (תהלים קיד ה), מלפני אלוה יעקב (שם ז). וכן אמרו במכילתא (בשלח ג) ירדו לים שכינה עמהם, שנאמר (שמות י״ד:י״ט) ויסע מלאך האלהים. ובאלה שמות רבה (שמות רבה ל׳:א׳) אמר אין עוז אלא דין, שנאמר ועוז מלך משפט אהב (תהלים צט ד). זה אלי ואנוהו ואעלה אותו אל נוה עליון. אלהי אבותי, שנראה להם באל שדי, ועתה ארומם אותו בשם השלם, כי מעתה יהיה השם איש מלחמה ויהיה ה' שמו, כטעם עתה ארומם עתה אנשא (ישעיה לג י) ויתכן שירמוז זה לשבע. ספירות בחכמה, כמו זה שמי לעולם וזה זכרי (שמות ג׳:ט״ו). ובמכילתא (בשלח ג) אלי, עמי נהג במדת רחמים, ועם אבותי במדת הדין, ומנין שאין אלי אלא מדת רחמים, שנאמר אלי אלי למה עזבתני (תהלים כב ב), אל נא רפא נא לה (במדבר יב יג), אל ה' ויאר לנו (תהלים קיח כז). ואם כן יאמר זה אלי, כי עמי הוא "אל" בזה, כי יתעלה עם הרחמים להיות רחמן בדינו:
“Mi fuerza y canción es Yah.” Rabí Abraham explicó que la palabra “mi fuerza” se arrastra: mi fuerza y canción de mi fuerza es Yah. El sentido es que reconoció que su fuerza y su poder, con el cual canta, es Hashem, y Él fue mi salvación.
“Este es mi Dios y lo embelleceré”: lo haré morar en una morada. “Dios de mi padre y lo exaltaré”: contaré Sus poderíos. Este es ciertamente el sentido simple del versículo.
Pero no mencionó el Nombre completo; solo mencionó de él dos letras. Y el camino de Moshé Rabenu en toda la Torá es mencionar todo el gran Nombre que Él le dijo: “este es Mi Nombre para siempre y este es Mi recuerdo de generación en generación” (Éxodo 3:15). Ya interpretaron sobre el versículo “porque la mano está sobre el trono de Yah” (Éxodo 17:16): el Santo, bendito sea, juró que el trono no está completo y el Nombre no está completo hasta que sea borrada la descendencia de Amalek.
Según el camino de la verdad, puesto que toda la salvación del mar fue por medio del ángel de Dios, sobre el cual está escrito: “porque Mi Nombre está en él” (Éxodo 23:21), y como dijo: “Israel vio la gran mano” (Éxodo 14:31), porque “la mano” alude a la medida del juicio, que es la gran mano vengadora, la que partió el mar, como explicó el profeta: “despierta, despierta, vístete de fuerza” (Isaías 51:9), “¿no eres tú quien secó el mar, las aguas del gran abismo?” (Isaías 51:10), y como escribí arriba; por eso dijo que su fuerza y su canción son este Nombre, porque “con Yah Hashem está la Roca de los mundos” (Isaías 26:4).
Así también explicó: “¿qué tienes, mar, que huyes?” (Salmos 114:5), “delante del Dios de Yaakov” (Salmos 114:7). Así dijeron en la Mejiltá: descendieron al mar y la Shejiná estaba con ellos, como está dicho: “se desplazó el ángel de Dios” (Éxodo 14:19).
En Shemot Rabá dijeron: no hay “fuerza” sino juicio, como está dicho: “la fuerza del Rey ama la justicia” (Salmos 99:4).
“Este es mi Dios y lo embelleceré”: y lo elevaré a la morada superior. “Dios de mis padres”, que se les reveló como El Shadai, y ahora lo exaltaré con el Nombre completo, porque desde ahora Hashem será hombre de guerra y Hashem será Su Nombre, como el sentido de: “ahora Me levantaré, ahora Me alzaré” (Isaías 33:10).
Puede ser que esto aluda a siete sefirot en la sabiduría, como “este es Mi Nombre para siempre y este es Mi recuerdo” (Éxodo 3:15).
En la Mejiltá: “mi Dios”: conmigo actuó con la medida de misericordia, y con mis padres con la medida del juicio. ¿De dónde sabemos que “mi Dios” no es sino la medida de misericordia? Porque está dicho: “Dios mío, Dios mío, ¿por qué me has abandonado?” (Salmos 22:2), “Dios, por favor, sánala” (Números 12:13), “Dios es Hashem y nos iluminó” (Salmos 118:27). Si es así, dirá: “este es mi Dios”, porque conmigo Él es “El” en esto, pues se eleva con la misericordia para que haya misericordia en Su juicio.
Ramban on Exodus 15:4
ימינך ה' תרעץ אויב לשון רש"י (רש"י על שמות ט״ו:ו׳), פשטו של דבר, ימינך הנאדר בכח מה מלאכתה, ימינך ה' תרעץ אויב, וכמה מקראות דוגמתו כי הנה אויביך ה' כי הנה אויביך יאבדו (תהלים צב י), עד מתי רשעים ה' עד מתי רשעים יעלוזו (שם צד ג), נשאו נהרות ה' נשאו נהרות קולם (שם צג ג). ורבים ככה. ואינו נכון לדעתי, כי הפסוקים יכפלו מלות לומר כי תמיד יהיה ככה מבלי שיבארו ענין רק בפעם השנית, ואלו אמר ימינך ה' ימינך ה' תרעץ אויב, היה כמות אלו הנזכרים: ור"א אמר (אבן עזרא על שמות ט״ו:ו׳) כי פירושו ימינך ה' שאתה נאדרי בכח ימינך ה' תרעץ אויב, שהוא כמו אלה הנזכר ויותר נכון לומר ימינך ה' הוא נאדר בכח להשפיל לכל גאה ורם, ימינך ה' תרעץ אויב בכח גדול והזכיר ימין בלשון זכר ונקבה, כמו והנה יד שלוחה אלי והנה בו מגלת ספר (יחזקאל ב ט), והוא כפול כדרך הנבואות, ודרך האמת ידענה המשכיל מן הפסוקים הראשונים שפירשתי, וכך אמרו (שמו"ר כד א) היתה ידו אחת משקעתן וידו אחת מצלת אותם, כי הכח מציל, כענין שנאמר ועתה יגדל נא כח אדני (במדבר יד יז):
“Tu diestra, Hashem, quebranta al enemigo.” El lenguaje de Rashi: el sentido simple del asunto es: Tu diestra, poderosa en fuerza, ¿cuál es su obra? Tu diestra, Hashem, quebranta al enemigo. Hay varios versículos semejantes: “porque he aquí Tus enemigos, Hashem, porque he aquí Tus enemigos perecerán” (Salmos 92:10), “¿hasta cuándo los malvados, Hashem, hasta cuándo los malvados se alegrarán?” (Salmos 94:3), “alzaron los ríos, Hashem, alzaron los ríos su voz” (Salmos 93:3). Y muchos son así.
Pero según mi opinión no es correcto, porque esos versículos duplican palabras para decir que siempre será así, sin explicar el asunto sino en la segunda vez. Si hubiera dicho: “Tu diestra, Hashem, Tu diestra, Hashem, quebranta al enemigo”, sería como estos mencionados.
Rabí Abraham dijo que su explicación es: Tu diestra, Hashem, con la cual Tú eres poderoso en fuerza; Tu diestra, Hashem, quebranta al enemigo, y que es como los casos mencionados.
Más correcto es decir: Tu diestra, Hashem, es poderosa en fuerza para humillar a todo altivo y elevado; Tu diestra, Hashem, quebranta al enemigo con gran fuerza. Mencionó “diestra” en lenguaje masculino y femenino, como: “y he aquí una mano extendida hacia mí, y en ella había un rollo escrito” (Ezequiel 2:9). Está duplicado al modo de las profecías.
El camino de la verdad lo conocerá el entendido por los primeros versículos que expliqué. Así dijeron: una de Sus manos los hundía y una de Sus manos los salvaba, porque la fuerza salva, como está dicho: “ahora, que se engrandezca la fuerza de mi Señor” (Números 14:17).
Ramban on Exodus 15:5
אמר אויב לעמו כשפתם בדברים. ארדפם ואשיגם ואחלק שלל עם שרי ועבדי. לשון רש"י. (רש"י על שמות ט״ו:ט׳) וראיתי במדרש חזית כך, תני רבי ישמעאל, אמר אויב ארדוף אשיג היה ראוי להיות תחלת השירה, ולמה לא נכתב, אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה (ראה קהלת רבה א יב) ואונקלוס (תרגום אונקלוס על שמות ט״ו:ט׳) סובר כן, ולכך תרגם דהוה אמר שנאה, על תחלת מחשבתו ברדפו אחריהם. ולדעתי בדרך הפשט הוא סדור בפסוק הראשון ממנו, כי מתחלה (שמות ט״ו:ד׳) אמר שטבעו בים וירדו במצולות, והיה זה כאשר שבו המים ויכסו את הרכב ואת הפרשים (שמות ט״ו:ה׳), ואח"כ (שמות ט״ו:ח׳-י׳) שב לומר איך נעשה זה, כי ברוח אפך היא רוח קדים עזה נערמו מים מתחלה וקפאו התהומות, ומפני זה חשב האויב שירדוף וישיגם בים ויחלק שללם ותמלא נפשו מהם, ונשפת עליהם ברוחך וכסמו הים והזכיר זה כי גם במחשבתו זאת סבה ופלא מאת השם שחזק לבם וסכל עצתם לבא בים, כאשר פירשתי למעלה (יד ד כא). על כן אמר אחריו מי כמוכה באלים, עושה גדולות ונפלאות בדבר והפכו:
“Dijo el enemigo” a su pueblo cuando los sedujo con palabras: “perseguiré, alcanzaré, repartiré botín con mis ministros y mis siervos”. Este es el lenguaje de Rashi.
Vi en Midrash Jazit así: enseñó Rabí Yishmael: “Dijo el enemigo: perseguiré, alcanzaré” debía haber sido el comienzo del cántico. ¿Y por qué no fue escrito así? Porque no hay orden estricto de antes y después en la Torá.
Onkelos también opina así, y por eso tradujo: “que decía el enemigo”, refiriéndose al comienzo de su pensamiento cuando los perseguía.
Según mi opinión, en el camino del sentido simple, está ordenado con el versículo anterior. Primero dijo que fueron hundidos en el mar y descendieron a las profundidades, y esto fue cuando volvieron las aguas y cubrieron los carros y los jinetes. Después volvió a decir cómo se hizo esto: por el viento de Tu ira, que es el fuerte viento oriental, se amontonaron primero las aguas y se congelaron los abismos. Por esto pensó el enemigo que perseguiría y los alcanzaría en el mar, que repartiría su botín y se llenaría su alma de ellos. Entonces soplaste sobre ellos con Tu viento y el mar los cubrió.
Mencionó esto porque también en este pensamiento hubo una causa y una maravilla de parte de Hashem: fortaleció su corazón y confundió su consejo para que entraran al mar, como expliqué arriba. Por eso dijo después: “¿Quién como Tú entre los poderosos?”, que hace grandezas y maravillas en una cosa y en su contrario.
Ramban on Exodus 15:6
נשפת ברוחך אמר ר"א (אבן עזרא על שמות ט״ו:י׳) מגזרת נשף, כי בנשף הביא רוח שהטביעה אותם. ורש"י פירש (רש"י על שמות ט״ו:י׳) לשון הפחה, כמו וגם נשף בהם ויבשו (ישעיה מ כד). ויפה פירש. ודעתי עוד שענינו כמו בבי"ת, נשבת ברוחך, מלשון כי רוח ה', נשבה בו (ישעיה מ ז), ישב רוחו יזלו מים (תהלים קמז יח), כי שתי האותיות האלה ישמשו בענין אחד, כמו על גפי מרומי קרת (משלי ט ג), על גבי, אם בגפו (שמות כ״א:ג׳), וכן ורכוש להם יבזור (דניאל יא כד), בזר עמים (תהלים סח לא), לשון פזור. וכן בשמות יחליפו אותם, שובך (שמואל ב י׳:ט״ז), שופך (דהי"א יט טז): ולרבותינו במשנה (פאה פ"ו מ"א) הבקר לענים הבקר, כמו הפקר, ומן עבשו פרודות (יואל א יז) יאמר עפוש (פסחים מה:), ואמר בן פקועה (חולין סט) במקום בן בקועה, מפני שנבקעה ומצאו שם בן תשעה חי. וכן על דעתי הכפישני באפר (איכה ג טז), הכבישני, מלשון ומלאו את הארץ וכבשוה (בראשית א כח), יכבוש עונותינו (מיכה ז יט). ובלשונם עוד מדה כפושה (יבמות קז:), כמו כבושה: וענין הכתוב, כי ברוחך הקשה והעזה נערמו מי הים, ונשפת ברוחך אשר אתה מנהג הים וכסמו ים זהו וישב הים לפנות בקר לאיתנו (שמות י״ד:כ״ז), כי שב לנשוב בו הרוח כאשר יעשה באיתנו בשוא גליו.
“Soplaste con Tu viento.” Rabí Abraham dijo que viene de la raíz de neshef, crepúsculo, porque en el crepúsculo trajo un viento que los hundió. Rashi explicó que es lenguaje de soplo, como “también sopló sobre ellos y se secaron” (Isaías 40:24). Y explicó bien.
Mi opinión además es que su sentido es como con bet: soplaste con Tu viento, de la expresión “porque el viento de Hashem sopló sobre él” (Isaías 40:7), “hace soplar Su viento, fluyen las aguas” (Salmos 147:18). Porque estas dos letras se usan en un mismo sentido, como “sobre las alturas de la ciudad” (Proverbios 9:3), es decir, sobre; “si vino solo” (Éxodo 21:3), y así también “les esparcirá riqueza” (Daniel 11:24), “esparció pueblos” (Salmos 68:31), lenguaje de dispersión.
También en los nombres intercambian estas letras: “Shovaj” (II Samuel 10:16), “Shofaj” (I Crónicas 19:16).
En el lenguaje de nuestros Sabios en la Mishná: hefker para los pobres es hefker, como hefker. De “se pudrieron los terrones” (Joel 1:17) dicen ipush, putrefacción. Y dicen “ben p’kuá” en lugar de “ben b’kuá”, porque fue abierta la madre y hallaron allí una cría de nueve meses viva. Así también, según mi opinión, “me hizo rechinar con ceniza” (Lamentaciones 3:16) es “me sometió”, de la expresión “llenad la tierra y sometedla” (Génesis 1:28), “someterá nuestras iniquidades” (Miqueas 7:19). En su lenguaje hay también “medida kefushá”, como kevushá.
El asunto del versículo es que con Tu viento duro y fuerte se amontonaron las aguas del mar, y soplaste con Tu viento, con el cual Tú diriges el mar, y el mar los cubrió. Esto es: “el mar volvió al amanecer a su fuerza” (Éxodo 14:27), porque volvió a soplar en él el viento como acostumbra hacer en su fuerza, al levantar sus olas.
Ramban on Exodus 15:7
וטעם צללו כעופרת, שבאו במצולות כמו העופרת והזכיר בזה בשירה פעמים, כמו אבן (שמות ט״ו:ה׳), כעופרת, כי גם זה להם מיד ה', שהיו בהם אנשים רבים יודעים לשחות והיו קרוב ליבשה, אף כי רוכבי הסוסים במים כלם היו ראוים להנצל כי הסוסים שטים הרבה על פני המים, וכן תופשי המגינים נצלים במים, ובכאן לא נמלט מהם אחד וזהו טעם וינער ה' את מצרים (שמות י״ד:כ״ז), שהיה השם מגביהם ברוחו הקשה ומשפילם בים, מלשון וינערו רשעים ממנה (איוב לח יג), והיה החסון לנעורת (ישעיה א לא), מה שמפיץ ומפיל מן הפשתן המתקן אותו:
El sentido de “se hundieron como plomo” es que llegaron a las profundidades como el plomo. Lo mencionó en el cántico dos veces: “como piedra” y “como plomo”, porque también esto les vino de la mano de Hashem. Había entre ellos muchos hombres que sabían nadar y estaban cerca de tierra firme. Más aún, todos los jinetes montados en caballos dentro del agua eran aptos para salvarse, porque los caballos nadan mucho sobre la superficie del agua. También quienes sujetan escudos se salvan en el agua. Pero aquí no escapó ninguno de ellos.
Este es el sentido de “Hashem sacudió a Egipto” (Éxodo 14:27): Hashem los elevaba con Su viento fuerte y los bajaba al mar. Es de la expresión “serán sacudidos de ella los malvados” (Job 38:13), “el fuerte será como estopa” (Isaías 1:31), aquello que se dispersa y cae del lino cuando lo prepara quien lo trabaja.
Ramban on Exodus 15:8
מי כמכה באלים ה' בחזקים, כמו ואת אילי הארץ לקח (יחזקאל יז יג), אילותי לעזרתי חושה (תהלים כב כ). לשון רש"י. (רש"י על שמות ט״ו:י״א) ובאמת שהלשון לשון תוקף וחוזק, אבל מי כמכה באלים במלאכי מעלה שהם נקראים אלים, מלשון זה אלי ואנוהו (שמות ט״ו:ב׳) והקב"ה נקרא אל עליון על כלם, וכן ועל אל אלים ידבר נפלאות (דניאל יא לו), כמו הוא אלהי האלהים (דברים י יז), וכן הבו לה' בני אלים (תהלים כט א), כמו בני האלהים, כי יקראו אלים ובני אלים, וכן יקראו האלהים ובני אלהים, כי גדול ה' מכל האלהים (שמות י״ח:י״א), ויבאו בני האלהים להתיצב על ה', (איוב א ו). ויש אומרים (הרד"ק בספר המכלול י ב) כי "בני" איננו סמיכות, וכן בני שלשים (בראשית נ כג), אנשי מחקה על הקיר (יחזקאל כג יד). וזה טעם מי כמכה נאדר בקדש, שאין כמהו אדיר במעון הקדש בשמים ובמכילתא (כאן) מי כמוכה באלו שהם משמשים לפניך במרום, שנאמר (תהלים פט ז ח) כי מי בשחק יערוך לה', ידמה לה', בבני אלים אל נערץ בסוד קדושים רבה:
“¿Quién como Tú entre los elim, Hashem?” Según Rashi: entre los fuertes, como “tomó a los poderosos de la tierra” (Ezequiel 17:13), “mi fuerza, apresúrate a ayudarme” (Salmos 22:20).
En verdad, el lenguaje es de vigor y fortaleza. Pero “¿quién como Tú entre los elim?” se refiere a los ángeles superiores, llamados elim, del lenguaje de “este es mi Dios y lo embelleceré”. El Santo, bendito sea, es llamado El Elyón sobre todos ellos. Así también: “contra el Dios de los dioses hablará maravillas” (Daniel 11:36), como “Él es Dios de los dioses” (Deuteronomio 10:17). Así también: “dad a Hashem, hijos de elim” (Salmos 29:1), como “hijos de Dios”, porque son llamados elim e hijos de elim, y también son llamados elohim e hijos de elohim: “porque grande es Hashem sobre todos los dioses” (Éxodo 18:11), “vinieron los hijos de Dios a presentarse ante Hashem” (Job 1:6).
Hay quienes dicen que “hijos de” no es construcción posesiva, como “hijos de treinta” (Génesis 50:23), “hombres dibujados sobre la pared” (Ezequiel 23:14).
Este es el sentido de “glorioso en santidad”: no hay como Él, glorioso en la morada de santidad en los cielos.
En la Mejiltá: “¿Quién como Tú entre estos que sirven delante de Ti en lo alto?”, como está dicho: “¿quién en los cielos se comparará con Hashem, se asemejará a Hashem entre los hijos de elim? Dios temible en el gran consejo de los santos”.
Ramban on Exodus 15:9
נורא תהלות יראו מלהגיד תהלותיו פן ימעטו, כמו לך דומיה תהלה (תהלים סה ב). לשון רש"י. (רש"י על שמות ט״ו:י״א) וגם ר"א פירש כי כל המהללים יראים להלל שמו, כי מי ישמיע כל תהלתו, והם חייבים להלל שמו כי הוא לבדו עושה, פלא ולפי דעתי כי טעם נורא תהלות שהוא נורא בתהלות, כי יעשה דברים נוראים ומתהלל בהם, שעשה נקמות בעוברי רצונו והושיע בהם את עבדיו, והנה הוא בזה נורא ומהולל מאד ובעבור כי מלכי ארץ נוראים בעשק ונלוז, אמר כי ה' הוא נורא בדברים אשר הוא מהולל בהם. וכן לך דומיה תהלה על דרך הפשט התוחלת לך תהלה, כי כל המיחלים לך יפיקו רצונם ויהללו שמך בציון וישלמו שם את נדרם אשר נדרו בעת צרתם, מלשון אך לאלהים דומי נפשי כי ממנו תקותי (תהלים סב ו), וידום השמש וירח עמד (יהושע יג י). וכן אך אל אלהים דומיה נפשי, מיחלת. כך נראה לי. ואחרים שמעתי אומרים, לך משתתקת התהלה כי לא תשיג תהלה לפעליך הגדולים והנוראים, מלשון ולילה ולא דומיה לי (תהלים כב ג), ויהיה טעם אלהים בציון (שם סה ב), האלהים אשר בציון, כלומר השוכן שם. והנכון מה שאמרנו:
“Temible en alabanzas.” Según Rashi: se teme contar Sus alabanzas, no sea que se disminuyan, como “para Ti el silencio es alabanza” (Salmos 65:2).
También Rabí Abraham explicó que todos los que alaban temen alabar Su Nombre, porque ¿quién puede expresar toda Su alabanza? Pero están obligados a alabar Su Nombre porque Él solo hace maravillas.
Según mi opinión, el sentido de “temible en alabanzas” es que Él es temible en las alabanzas, porque hace cosas temibles y es alabado por ellas, pues hizo venganzas contra quienes transgreden Su voluntad y con ellas salvó a Sus siervos. En esto Él es temible y muy alabado. Y puesto que los reyes de la tierra son temibles por opresión y perversidad, dijo que Hashem es temible en las cosas por las que Él es alabado.
Así también “para Ti el silencio es alabanza”, según el sentido simple: la espera dirigida a Ti es alabanza, porque todos los que esperan en Ti obtendrán su voluntad, alabarán Tu Nombre en Tzión y allí pagarán sus votos que hicieron en el tiempo de su angustia. Es de la expresión: “solo en Dios espera silenciosa mi alma, porque de Él viene mi esperanza” (Salmos 62:6), “el sol se detuvo y la luna permaneció” (Josué 10:13). Así también: “solo hacia Dios está silenciosa mi alma”, es decir, espera. Así me parece.
He oído a otros decir: ante Ti la alabanza se calla, porque no alcanza a alabar Tus obras grandes y temibles. Es de la expresión: “y de noche, y no hay silencio para mí” (Salmos 22:3). Y el sentido de “Dios en Tzión” será: el Dios que está en Tzión, es decir, que mora allí. Pero lo correcto es lo que dijimos.
Ramban on Exodus 15:10
נטית ימינך תבלעמו ארץ הטעם, כי אחר שנשפת ברוחך וכסמו הים נטית עליהם ימינך וזרועך ותבלעמו ארץ והענין, כי אחר שטבעו השליכם הים כמנהג הימים, וכן אמר (שמות י״ד:ל׳) וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים, ושם יכלו וישובו לעפר על הארץ כשהיו. והנה הם נבלעים ונשחתים, כמו יחד סביב ותבלעני (איוב י ח), בלע ה' ולא חמל (איכה ב ב), ודרך אורחותיך בלעו (ישעיה ג יב), השחיתו. ורבותינו אמרו (מכילתא כאן) שפתחה הארץ את פיה ובלעה אותם שזכו לקבורה בשכר שאמרו ה' הצדיק (שמות ט׳:כ״ז), ואין לשון "ימין ו"יד נטויה רק לנקמה ולהשחתה, ואולי יפרשו נטית ימינך להמיתם בים, ותבלעמו הארץ אחר כך, והיא הקבורה שזכו אליה:
“Extendiste Tu diestra, los tragó la tierra.” El sentido es que después de que soplaste con Tu viento y el mar los cubrió, extendiste sobre ellos Tu diestra y Tu brazo, y la tierra los tragó.
El asunto es que, después de hundirse, el mar los arrojó según la costumbre de los mares. Así dijo: “Israel vio a los egipcios muertos a la orilla del mar” (Éxodo 14:30). Allí se consumieron y el polvo volvió a la tierra como era. Así fueron tragados y destruidos, como “juntos me rodeaste y me tragaste” (Job 10:8), “Hashem tragó y no tuvo compasión” (Lamentaciones 2:2), “los que guían tus caminos te destruyen” (Isaías 3:12), es decir, destruyeron.
Nuestros Sabios dijeron que la tierra abrió su boca y los tragó, porque merecieron sepultura como recompensa por haber dicho: “Hashem es el justo” (Éxodo 9:27). El lenguaje de “diestra” y “mano extendida” solo se usa para venganza y destrucción. Quizá ellos expliquen: extendiste Tu diestra para hacerlos morir en el mar, y luego la tierra los tragó; esta es la sepultura que merecieron.
Ramban on Exodus 15:11
נחית בחסדך עם זו גאלת נהלת בעזך אמר ר"א כי הוא עבר במקום עתיד כי כן יבא בנבואות. ועל דעתי כי יאמר נטית ימינך על האויב ותבלעם הארץ, ונחית בחסדך בעמוד הענן לנחותם הדרך עם זו גאלת, ונהלת אותם בעז ידיך אל נוה קדשך, כי אליו הולכים וכן ונהרו אליו כל הגויים (ישעיה ב ב). ו"נוה קדשך", הוא בית המקדש כאשר יאמר עוד, מקדש אדני כוננו ידיך (שמות ט״ו:י״ז). וכן אמרו במכילתא (כאן) אין נוה אלא בית המקדש, שנאמר (ישעיה לג כ) חזה ציון קרית מועדנו עיניך תראנה ירושלם נוה שאנן:
“Condujiste con Tu bondad al pueblo que redimiste; lo guiaste con Tu fuerza.” Rabí Abraham dijo que está en pasado en lugar de futuro, porque así aparece en las profecías.
Según mi opinión, dice: extendiste Tu diestra contra el enemigo y la tierra los tragó; y condujiste con Tu bondad, mediante la columna de nube, para guiarlos por el camino, al pueblo que redimiste; y los guiaste con la fuerza de Tus manos hacia la morada de Tu santidad, porque hacia ella se dirigen. Así también: “fluirán hacia él todas las naciones” (Isaías 2:2).
“La morada de Tu santidad” es el Bet Hamikdash, como todavía dirá: “el Santuario, Señor, que Tus manos establecieron” (Éxodo 15:17). Así dijeron en la Mejiltá: no hay “morada” sino el Bet Hamikdash, como está dicho: “mira a Tzión, ciudad de nuestras reuniones; tus ojos verán Jerusalén, morada tranquila” (Isaías 33:20).
Ramban on Exodus 15:12
שמעו עמים ירגזון יאמר, כאשר שמעו העמים ירגזון מתגרת ידיך, וחיל אחז יושבי פלשת בעת ששמעו. ויתכן שיאמר כי כבר שמעו העמים כל אשר עשה השם בארץ מצרים וירגזון תמיד מן המחלה אשר שם בהם, ויתפלל שתפול עליהם אימה ופחד שלא יצאו לקראת ישראל למלחמה. ואמר ר"א (אבן עזרא על שמות ט״ו:ט״ז) כי תפול עליהם שב אל פלשת אדום ומואב, לא אל כנען, וזהו שאמר עד יעבור עמך ה', כי עליהם עברו טרם בואם אל ארץ כנען, ולא נלחמו עמהם ואם יצא אדום לקראתו בעם כבד וביד חזקה (במדבר כ כ), לבל יעברו בארצו, לא נלחם בהם, ולולא כי נפל עליהם אימתה ופחד היו חפצים להלחם בם משנאתם אותם. ולא הזכיר עמון, כי עמון ומואב כגוי אחד הם. ויתכן שגם על הכנעני נפל פחדם ולא נלחם בהם עד עברם, כי הכנעני מלך ערד יושב הנגב (במדבר כא א) איננו כנעני ביחוסו, כדעת רבותינו (במד"ר ותנחומא שם):
“Oyeron los pueblos, temblarán.” Quiere decir: cuando los pueblos oyeron, temblarán por la lucha de Tu mano, y el estremecimiento tomó a los habitantes de Peléshet en el momento en que oyeron.
También puede decir que los pueblos ya oyeron todo lo que Hashem hizo en la tierra de Egipto, y temblarán siempre por la enfermedad que puso en ellos. Y reza para que caiga sobre ellos terror y miedo, para que no salgan al encuentro de Israel en guerra.
Rabí Abraham dijo que “caiga sobre ellos” vuelve a Peléshet, Edom y Moav, no a Canaán. Esto es lo que dijo: “hasta que pase Tu pueblo, Hashem”, porque por ellos pasaron antes de llegar a la tierra de Canaán y no pelearon con ellos. Y aunque Edom salió a su encuentro con un pueblo numeroso y mano fuerte para no dejarlos pasar por su tierra, no luchó contra ellos. Si no hubiera caído sobre ellos terror y miedo, habrían querido luchar contra ellos por su odio hacia ellos. No mencionó a Amón, porque Amón y Moav son como una sola nación.
También puede ser que su temor cayera sobre el cananeo y no luchara contra ellos hasta que pasaron, porque el cananeo, rey de Arad, que habitaba en el Néguev, no era cananeo por linaje, según la opinión de nuestros Sabios.
Ramban on Exodus 15:13
ה' ימלוך לעולם ועד יאמר, כי הראה עתה כי הוא מלך ושלטון על הכל, שהושיע את עבדיו ואבד את מורדיו, כן יהי הרצון מלפניו לעשות בכל הדורות לעולם, לא יגרע מצדיק עיניו, ולא יעלימהו מן הרשעים המריעים. ובאו כזה פסוקים רבים, כגון ימלוך ה' לעולם אלהיך ציון לדור ודור הללויה (תהלים קמו י), יהי שם ה' מברך מעתה ועד עולם (שם קיג ב), והיה ה' למלך על כל הארץ (זכריה יד ט). ואונקלוס (תרגום אונקלוס על שמות ט״ו:י״ח) נתיירא ממנו בעבור שהמלכות לאלהים היא לעולמי עד, ולפיכך עשאו לשון הוה ה' מלכותיה קאים לעלם ולעלמי עלמיא, כדרך מלכותך מלכות כל עולמים (תהלים קמה יג) ולא הבינותי דעתו בזה, שהרי כתוב יהי כבוד ה' לעולם (שם קד לא), וימלא כבודו את כל הארץ (שם עב יט), יתגדל ויתקדש, יאמן ויגדל שמך (דהי"א יז כד). ויתכן שטעמם כסוד הברכות:
“Hashem reinará por siempre jamás.” Quiere decir que ahora mostró que Él es Rey y Gobernante sobre todo, pues salvó a Sus siervos y destruyó a Sus rebeldes. Así sea Su voluntad hacer en todas las generaciones, para siempre: que no aparte Sus ojos del justo ni los oculte de los malvados que hacen mal.
Hay muchos versículos semejantes: “Hashem reinará para siempre; tu Dios, Tzión, de generación en generación. Haleluyá” (Salmos 146:10), “sea el Nombre de Hashem bendito desde ahora y para siempre” (Salmos 113:2), “Hashem será Rey sobre toda la tierra” (Zacarías 14:9).
Onkelos tuvo reserva de esto porque el reino pertenece a Dios por los siglos de los siglos, y por eso lo hizo lenguaje presente: “el reino de Hashem permanece para siempre y por los siglos de los siglos”, como “Tu reino es reino de todos los mundos” (Salmos 145:13).
No entendí su opinión en esto, pues está escrito: “sea la gloria de Hashem para siempre” (Salmos 104:31), “y se llenará Su gloria toda la tierra” (Salmos 72:19), “sea engrandecido y santificado”, “sea fiel y engrandecido Tu Nombre” (I Crónicas 17:24). Puede ser que su sentido sea según el secreto de las bendiciones.
Ramban on Exodus 15:14
כי בא סוס פרעה ברכבו ובפרשיו אמר ר"א (אבן עזרא על שמות ט״ו:י״ט) שגם זה מן השירה, כי היו משוררים ואומרים כי בא סוס פרעה ברכבו ובפרשיו בים וישב עליהם את מי הים בעוד בני ישראל הולכים ביבשה בתוך הים, והוא נס בתוך נס ואיננו בלשון השירה והנבואות. אבל פירושו, אז ישיר משה, כי בא סוס פרעה ביום ההוא מיד, לא מיום המחרת או אחרי כן. או טעמו אז ישיר, כאשר בא סוס פרעה בים והשיב עליהם ה' מי הים בעוד בני ישראל הולכים ביבשה בתוכו, להגיד כי בלכתם בתוכו ביבשה אמרו השירה. ואמר עוד, כי אז לקחה מרים הנביאה את התוף בידה וענתה להם הפסוק הראשון של השירה שתענינה כן אחרי משה וישראל:
“Porque vino el caballo de Faraón con su carro y sus jinetes.” Rabí Abraham dijo que también esto forma parte del cántico, porque cantaban y decían: “porque vino el caballo de Faraón con su carro y sus jinetes al mar, y Hashem devolvió sobre ellos las aguas del mar mientras los hijos de Israel caminaban en seco dentro del mar”. Esto sería un milagro dentro de un milagro, pero no está en el lenguaje del cántico y las profecías.
Más bien, su explicación es: “entonces cantó Moshé” porque el caballo de Faraón vino en aquel día inmediatamente, no al día siguiente ni después. O su sentido es: entonces cantó, cuando el caballo de Faraón entró en el mar y Hashem devolvió sobre ellos las aguas del mar mientras los hijos de Israel caminaban en seco dentro de él; para decir que mientras caminaban dentro de él en seco dijeron el cántico.
Y dijo además que entonces Miriam la profetisa tomó el tambor en su mano y les respondió con el primer versículo del cántico, para que ellas respondieran así después de Moshé e Israel.
Ramban on Exodus 15:15
אחות אהרן הנכון בעיני כי מפני שהוזכרו בשירה משה ומרים ולא הוזכר אהרן רצה הכתוב להזכירו, ואמר אחות אהרן דרך כבוד לו, שהוא אחיה הגדול ואחותו הנביאה מתיחסת אליו, שגם הוא נביא וקדוש ה' ויתכן שדרך הכתובים ליחס אל גדול האחים, וכן ובני כלב אחי ירחמאל (דהי״א ב מב), שהיה גדול מאחיו, שנאמר (דהי״א ב ט) את ירחמאל ואת רם ואת כלובי:
“Hermana de Aharón.” Lo correcto a mis ojos es que, puesto que en el cántico fueron mencionados Moshé y Miriam, y no fue mencionado Aharón, la Escritura quiso mencionarlo y dijo “hermana de Aharón” como honor para él, porque él era su hermano mayor, y su hermana la profetisa se relaciona con él, pues también él era profeta y santo de Hashem.
También puede ser que sea el modo de las Escrituras relacionar a una persona con el mayor de los hermanos. Así: “los hijos de Kalev, hermano de Yerajmeel” (I Crónicas 2:42), porque era mayor que sus hermanos, como está dicho: “a Yerajmeel, a Ram y a Keluvai” (I Crónicas 2:9).
Ramban on Exodus 15:16
שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו במרה נתן להם מקצת פרשיות של תורה שיתעסקו בהם, שבת פרה אדומה ודינין. ושם נסהו, לעם, לשון רש"י (רש"י על שמות ט״ו:כ״ה) והיא דעת רבותינו (סנהדרין נו:). ואני תמה, למה לא פירש כאן החקים האלה והמשפטים ויאמר "וידבר ה' אל משה צו את בני ישראל" כאשר אמר בפרשיות הנזכרות למעלה דברו אל כל עדת בני ישראל וגו' (שמות י״ב:י״ג), וכן יעשה בכל המצות באהל מועד, בערבות מואב, ופסח מדבר (במדבר ט ב). ולשון רש"י שאמר פרשיות שיתעסקו בהם, משמע שהודיעם החקים ההם ולימד אותם עתיד הקב"ה לצוות אתכם בכך, על הדרך שלמד אברהם אבינו את התורה, והיה זה להרגילם במצות ולדעת אם יקבלו אותם בשמחה ובטוב לבב, והוא הנסיון שאמר ושם נסהו, והודיעם שעוד יצוום במצות, זהו שאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך והאזנת למצותיו אשר יצוה אותך בהם: ועל דרך הפשט, כאשר החלו לבא במדבר הגדול והנורא וצמאון אשר אין מים שם להם במחייתם וצרכיהם מנהגים אשר ינהגו בהם עד בואם אל ארץ נושבת, כי המנהג יקרא חק, כענין הטריפני לחם חקי (משלי ל ח), חקות שמים וארץ (ירמיה לג כה), ויקרא משפט בהיותו משוער כהוגן, וכן כה עשה דוד וכה משפטו כל הימים (שמואל א כ״ז:י״א), כמשפט הראשון אשר היית משקהו (בראשית מ יג), וארמון על משפטו ישב (ירמיה ל יח), על מדתו או שייסרם בחקי המדבר, לסבול הרעב והצמא, לקרוא בהם אל ה', לא דרך תלונה. ומשפטים, שיחיו בהם, לאהוב איש את רעהו, ולהתנהג בעצת הזקנים, והצנע לכת באהליהם בענין הנשים והילדים, ושינהגו שלום עם הבאים במחנה למכור להם דבר, ותוכחות מוסר שלא יהיו כמחנות השוללים אשר יעשו כל תועבה ולא יתבוששו, וכענין שצוה בתורה (דברים כג י) כי תצא מחנה על אויביך ונשמרת מכל דבר רע: וכן ביהושע נאמר ויכרות יהושע ברית לעם ביום ההוא וישם לו חק ומשפט בשכם (יהושע כד כה), אינם חקי התורה והמשפטים, אבל הנהגות ויישוב המדינות, כגון תנאים שהתנה יהושע שהזכירו חכמים (ב"ק פ:), וכיוצא בהם ואמר ושם נסהו, להודיע כי אשר הוליכם בדרך הזה שאין שם מים והביאם אל המים המרים, לנסיון, כמו שאמר ויענך וירעיבך ולמען נסותך להטיבך באחריתך (דברים ח טז):
“Allí le puso estatuto y juicio, y allí lo probó.” En Mará les dio algunas secciones de la Torá para que se ocuparan de ellas: Shabat, la vaca roja y leyes civiles. “Y allí lo probó”: al pueblo. Este es el lenguaje de Rashi, y es la opinión de nuestros Sabios.
Yo me asombro: ¿por qué no explicó aquí estos estatutos y juicios, diciendo “Hashem habló a Moshé: ordena a los hijos de Israel...”, como dijo en las secciones mencionadas arriba: “hablad a toda la congregación de los hijos de Israel...”, y así hace con todas las mitzvot en el Ohel Moed, en las llanuras de Moav y en el Pésaj del desierto?
El lenguaje de Rashi, que dijo “secciones para que se ocuparan de ellas”, implica que les informó aquellos estatutos y se los enseñó: en el futuro el Santo, bendito sea, os ordenará esto. Fue del modo en que Abraham nuestro padre enseñó la Torá. Esto fue para acostumbrarlos a las mitzvot y saber si las aceptarían con alegría y buen corazón. Esta es la prueba que dijo: “y allí lo probó”. Les informó que todavía les ordenaría mitzvot. Esto es lo que dijo: “si escuchar escuchas la voz de Hashem tu Dios y prestas oído a Sus mandamientos”, que Él te ordenará en ellos.
Según el sentido simple, cuando comenzaron a entrar en el desierto grande y temible, con sed y sin agua, les puso normas para su sustento y sus necesidades, conductas que debían seguir hasta llegar a una tierra habitada. Porque una conducta se llama “estatuto”, como “aliméntame con el pan de mi porción” (Proverbios 30:8), “los estatutos de los cielos y la tierra” (Jeremías 33:25). Y se llama “juicio” cuando está medido apropiadamente, como: “así hacía David, y así era su costumbre todos los días” (I Samuel 27:11), “según la costumbre anterior con que le servías de bebida” (Génesis 40:13), “el palacio se asentará sobre su medida” (Jeremías 30:18), es decir, sobre su medida.
O bien los instruyó con los estatutos del desierto: soportar el hambre y la sed, clamar en ellos a Hashem y no por vía de queja. Y juicios por los cuales vivieran: amar cada uno a su prójimo, conducirse según el consejo de los ancianos, andar modestamente en sus tiendas en lo referente a las mujeres y los niños, mantener paz con quienes vinieran al campamento a venderles algo, y reprensiones morales para que no fueran como campamentos de saqueadores que hacen toda abominación y no se avergüenzan. Es como lo que ordenó la Torá: “cuando salgas en campamento contra tus enemigos, te guardarás de toda cosa mala” (Deuteronomio 23:10).
Así también en Yehoshúa se dice: “Yehoshúa hizo pacto con el pueblo aquel día, y le puso estatuto y juicio en Shejem” (Josué 24:25). No son estatutos de la Torá y juicios legales, sino conductas y ordenamiento de las ciudades, como las condiciones que estableció Yehoshúa, que mencionaron los Sabios, y semejantes.
Y dijo: “allí lo probó”, para informar que el hecho de conducirlos por este camino donde no había agua y llevarlos a aguas amargas fue para prueba, como dijo: “te afligió y te hizo pasar hambre... para probarte, para beneficiarte al final” (Deuteronomio 8:16).
Ramban on Exodus 15:17
וטעם ויורהו ה' עץ שהראה אותו עץ ואמר לו השלך את העץ הזה אל המים וימתקו. ובעבור שלא מצאתי לשון מורה אלא בענין למוד, ויורני ויאמר לי (משלי ד ד) למדני, וכן כלם, נראה בדרך הפשט כי העץ ההוא ימתיק המים בטבעו, והוא סגולה בו, ולימד אותה למשה.ורבותינו אמרו (מכילתא ותנחומא כאן) שהיה העץ מר והוא נס בתוך נס, כענין המלח שנתן אלישע במים (מלכים ב ב׳:כ״א) ואם כן אמר ויורהו כי לא היה העץ נמצא במקום ההוא, והקב"ה הורהו את מקומו או שהמציאהו אליו בנס. ושוב מצאתי בילמדנו (מדרש תנחומא כאן) ראה מה כתיב שם, ויורהו ה' עץ, ויראהו לא נאמר אלא ויורהו, הורהו דרכו כלומר שהורהו ולמדהו דרכו של הקב"ה שהוא ממתיק המר במר:
El sentido de “Hashem le mostró un árbol” es que le mostró un árbol y le dijo: arroja este árbol a las aguas y se endulzarán.
Pero puesto que no encontré el lenguaje “mostrar” sino en sentido de enseñanza —“me instruyó y me dijo” (Proverbios 4:4), es decir, me enseñó, y así todos—, parece según el sentido simple que aquel árbol endulzaba las aguas por su naturaleza, pues tenía esa propiedad, y Hashem se la enseñó a Moshé.
Nuestros Sabios dijeron que el árbol era amargo, y fue un milagro dentro de otro milagro, como el asunto de la sal que Elishá puso en las aguas (II Reyes 2:21). Si es así, dijo “le mostró” porque el árbol no se encontraba en aquel lugar, y el Santo, bendito sea, le mostró su lugar, o se lo hizo aparecer por milagro.
Después encontré en Yelamdenu: mira qué está escrito allí: “Hashem le mostró un árbol”; no se dijo “se lo hizo ver”, sino “le enseñó”. Le enseñó Su camino, es decir, le mostró y le enseñó el camino del Santo, bendito sea: que Él endulza lo amargo con lo amargo.
Ramban on Exodus 15:18
אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך פירש ר"א (אבן עזרא על שמות ט״ו:כ״ו) להבין טעם מה שיצוך לעשות. והישר בעיניו תעשה, מצות עשה והאזנת למצותיו, מצות לא תעשה ובמכילתא (כאן) אמרו והישר בעיניו תעשה, זה משא ומתן, מלמד שכל הנושא ונותן באמונה ורוח הבריות נוחה הימנו מעלה עליו כאלו קיים כל התורה כלה ועוד אבאר זה בהגיעי בפסוק ועשית הישר והטוב (דברים ו יח), אם ייטב עמי האל הטוב:
“Si escuchar escuchas la voz de Hashem tu Dios.” Rabí Abraham explicó: para entender el sentido de lo que Él te ordenará hacer. “Y lo recto ante Sus ojos harás”: mitzvot positivas. “Y prestarás oído a Sus mandamientos”: mitzvot negativas.
En la Mejiltá dijeron: “y lo recto ante Sus ojos harás”: esto se refiere al comercio. Enseña que todo el que negocia con honestidad y el espíritu de las criaturas está satisfecho con él, se le considera como si hubiera cumplido toda la Torá entera.
Todavía explicaré esto cuando llegue al versículo “harás lo recto y lo bueno” (Deuteronomio 6:18), si el Dios bueno hace bien conmigo.
Ramban on Exodus 15:19
כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך לשון רש"י (רש"י על שמות ט״ו:כ״ו) לא אשים עליך, ואם אשים הרי הם כאלו לא הושמו כי אני ה' רופאך. זה מדרשו. ופשוטו, כאדם שאומר אני הוא הרופא המזהירך שלא לאכול דברים המחזירים את האדם לחליו, ע"כ. ואין פשוטו של מקרא שיהיה רופאך תואר, ואין דרך שיבטיח האדון את עבדיו אם תעשה כל רצוני וחפצי לא אמית אותך בתחלואים רעים ולא כן כל ההבטחות שבתורה. אבל זו אזהרה, שיזהירם שלא יהיו במורדיו כמצרים, כי בשמעם קולו ינצלו מכל אותה המחלה, כי כל המחלה ההיא ראויה לבא על כל עוברי רצונו כאשר באה על המצרים שלא שמעו אליו וזו כדרך שאמר שישים בך את כל מדוה מצרים אשר יגורת מפניהם ודבקו בך (דברים כח ס). ואמר כי אני ה' רופאך, הבטחה, שאסיר מקרבך מחלה באה כדרך כל הארץ כאשר רפאתי המים: ואמר ר"א (אבן עזרא על שמות ט״ו:כ״ו) כי האות הזה, והוא הראשון במדבר, הפך המכה הראשונה שבמצרים, כי מימי היאור היו מתוקים והפכם לרעה, ואלו היו מרים ורפא אותם, והנה השם יעשה דבר והפכו, על כן יש לך לירא מפניו שלא תמר בו שלא יריע לך כהם, ולאהוב אותו כי ייטב לך כאשר ריפא לכם המים: וענין הכתוב שמדבר בשני לשונות, למצותיו וחקיו, ולא אשים עליך כי אני ה', כבר כתבתי לך שלישים בביאור ענינו ויובן ממלת לקול וממלת אני, כי אם נשמע לקול אלהינו לשמור מצות ה' וחקיו יהיה השם הנכבד רופאנו ומכאן תקנו בברכות אשר קדשנו במצותיו וצונו, כי הברכות יש בה מלכות, והמצות נצטוו לנו מן העולם ועד העולם. והמשכיל יבין. והנני מאיר עיניך כי כל ברכה שיש בה מלכות היא כן, שחלקו כבוד למלכות העולם אשר קדשנו ואשר עשה לנו, והסמוכה לחברתה אשר לא יזכירו בה מלכות הן לנכח, אתה גבור, אתה קדוש, וכן כלם. ותקנו בעלינו לשבח נסתר מפני שמזכירין בה מלפני מלך מלכי המלכים. והבן זה:
“Toda la enfermedad que puse en Egipto no pondré sobre ti.” Según Rashi: “no pondré sobre ti”; y si la pongo, serán como si no hubieran sido puestas, porque “Yo soy Hashem, tu sanador”. Esta es su interpretación midráshica. Y su sentido simple es como una persona que dice: yo soy el médico que te advierte no comer cosas que devuelven al hombre a su enfermedad.
Pero el sentido simple del versículo no es que “tu sanador” sea un título. Tampoco es el camino que un señor prometa a sus siervos: si haces toda mi voluntad y mi deseo, no te mataré con enfermedades malas. No son así todas las promesas de la Torá.
Más bien, esto es una advertencia: les advierte que no estén entre Sus rebeldes como Egipto, porque al escuchar Su voz se salvarán de toda aquella enfermedad. Toda aquella enfermedad es apropiada para venir sobre todos los que transgreden Su voluntad, como vino sobre los egipcios que no lo escucharon. Esto es como cuando dijo que pondrá sobre ti “todas las enfermedades de Egipto de las que temiste, y se pegarán a ti” (Deuteronomio 28:60).
Y dijo: “porque Yo soy Hashem, tu sanador”, como promesa: quitaré de en medio de ti toda enfermedad que venga según el camino de toda la tierra, tal como curé las aguas.
Rabí Abraham dijo que esta señal, que fue la primera en el desierto, fue lo contrario de la primera plaga en Egipto. Las aguas del Nilo eran dulces y Él las convirtió en malas; estas eran amargas y las curó. Así, Hashem hace una cosa y su contrario. Por eso debes temer delante de Él y no rebelarte contra Él, para que no te haga mal como a ellos; y debes amarlo, porque te hará bien como curó para vosotros las aguas.
El asunto del versículo, que habla con dos expresiones, “Sus mandamientos” y “Sus estatutos”, y “no pondré sobre ti, porque Yo soy Hashem”, ya te he escrito tres veces en explicación de su sentido. Se entiende por la palabra “la voz” y por la palabra “Yo”: si escuchamos la voz de nuestro Dios para guardar los mandamientos de Hashem y Sus estatutos, el Nombre glorioso será nuestro sanador.
De aquí establecieron en las bendiciones: “que nos santificó con Sus mandamientos y nos ordenó”, porque la bendición contiene mención de realeza, y las mitzvot nos fueron ordenadas desde el mundo y hasta el mundo. El entendido comprenderá.
Te ilumino los ojos: toda bendición que contiene mención de realeza es así, pues dieron honor al Reino del mundo, “que nos santificó” y “que hizo por nosotros”. Pero la bendición contigua a otra, en la que no mencionan realeza, está en segunda persona: “Tú eres poderoso”, “Tú eres santo”, y así todas. En “Aleinu Leshabeaj” establecieron lenguaje oculto porque allí se menciona “delante del Rey de reyes de reyes”. Comprende esto.
Ramban on Exodus 15:20
ושם שתים עשרה עינות מים ושבעים תמרים איננו דבר גדול בהמצא במקום שבעים תמרים, כי בשפל מקומות ימצאו אלף תמרים ויותר מהמה, ועינות מים רבים יוצאים בבקעה ובהר, ולא יספר הכתוב זה. ור"א אמר (אבן עזרא על שמות ט״ו:כ״ז) כי יספר הכתוב שבאו במקום טוב, הפך מרה, כי באלים עינות רבות והם מים מתוקים ויפים, כי התמרים לא יצליחו בארץ שמימיה מרים, ולכן אמר ויחנו שם, כי נתעכבו שם בעבור זה ימים יותר משאר המקומות שעברו בהן אבל בפרשת אלה מסעי לא ספר דבר מי מרה, ואמר ויסעו ממרה ויבאו אלימה ושם שתים עשרה עינות מים ושבעים תמרים ויחנו שם (במדבר לג ט). ולא האריך כן בכל מקומות המסעים: ורש"י כתב (רש"י על שמות ט״ו:כ״ז) שתים עשרה עינות מים כנגד שנים עשר שבטים נזדמנו להם, ושבעים תמרים כנגד שבעים זקנים לא ידעתי מהו הזמון הזה, אם במעשה הנסים נעשו שם באותה שעה. אבל ראיתי במכילתא (כאן) ר' אלעזר המודעי אמר, מיום שברא הקב"ה את עולמו ברא שם שתים עשרה מבועין כנגד י"ב שבטי ישראל, ושבעים דקלים כנגד שבעים זקנים. וספר הכתוב זה כי חנו עליהם כל שבט על מבועו, והזקנים ישבו בצלם לשבח האל עליהם שהכין להם כן בארץ ציה. ועוד לרבותינו במדרש של ר' נחוניא בן הקנה בכתוב הזה פירוש נפלא בעינינו:
“Y allí había doce fuentes de agua y setenta palmeras.” No es una cosa grande que en un lugar se encuentren setenta palmeras, porque en tierras bajas se encuentran mil palmeras y más, y muchas fuentes de agua salen en valles y montes; la Escritura no contaría esto sin más.
Rabí Abraham dijo que la Escritura cuenta que llegaron a un lugar bueno, contrario a Mará, porque en Elim había muchas fuentes, aguas dulces y buenas, pues las palmeras no prosperan en una tierra cuyas aguas son amargas. Por eso dijo “acamparon allí”, porque se detuvieron allí por esto más días que en los demás lugares por los que pasaron.
Pero en la sección de Mas’ei no contó el asunto de las aguas de Mará, y dijo: “salieron de Mará y llegaron a Elim, y allí había doce fuentes de agua y setenta palmeras, y acamparon allí” (Números 33:9). No se extendió así en todos los lugares de los viajes.
Rashi escribió: “doce fuentes de agua”: fueron preparadas para ellos conforme a las doce tribus; “setenta palmeras”: conforme a los setenta ancianos. No sé qué significa esta preparación: si fueron hechas allí en aquel momento por obra de milagros.
Pero vi en la Mejiltá: Rabí Elazar Hamodaí dijo: desde el día en que el Santo, bendito sea, creó Su mundo, creó allí doce manantiales correspondientes a las doce tribus de Israel, y setenta palmeras correspondientes a los setenta ancianos.
La Escritura contó esto porque acamparon junto a ellas, cada tribu junto a su manantial, y los ancianos se sentaron a su sombra para alabar a Dios por ellas, porque les preparó así en tierra árida. Además, nuestros Sabios, en el midrash de Rabí Nejunia ben Hakaná, tienen sobre este versículo una explicación maravillosa ante nuestros ojos.
