Ramban on Exodus 17:1

וַיִּסְעוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּדְבַּר סִין לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי ה' וַיַּחֲנוּ בִּרְפִידִים יֹאמַר שֶׁנָּסְעוּ מִמִּדְבַּר סִין שֶׁחָנוּ שָׁם בְּנָסְעָם מֵאֵלִים, וְהָלְכוּ לְמַסָּעִים רַבִּים שֶׁעָשׂוּ עַל פִּי הַשֵּׁם, וְאַחֲרֵי כֵן חָנוּ בִּרְפִידִים. וְאָמַר זֶה דֶּרֶךְ קְצָרָה, כִּי בְּנָסְעָם תְּחִלָּה מִמִּדְבַּר סִין חָנוּ בְּדָפְקָה, וְאַחֲרֵי כֵן בְּאָלוּשׁ, וּמֵאָלוּשׁ לִרְפִידִים, וְזֶה טַעַם "לְמַסְעֵיהֶם", כִּי הָיוּ לָהֶם מַסָּעִים מִמִּדְבַּר סִין אֶל רְפִידִים, וְלֹא בָּאוּ שָׁם בַּמַּסָּע הָרִאשׁוֹן, אֲבָל לֹא בָּא עַתָּה אֶלָּא לְפָרֵשׁ תְּלוּנָתָם, כִּי בִּתְחִלַּת בּוֹאָם בַּמִּדְבָּר הַהוּא יִלּוֹנוּ עַל הַלֶּחֶם וְעַתָּה יָרִיבוּ עַל הַמַּיִם: וְאֵין מַיִם לִשְׁתֹּת הָעָם כַּאֲשֶׁר בָּאוּ אֶל הַמָּקוֹם הַהוּא וְלֹא מָצְאוּ שָׁם עֲיָנוֹת מַיִם, מִיָּד עָשׂוּ מְרִיבָה עִם מֹשֶׁה. וְזֶה טַעַם וַיָּרֶב הָעָם עִם מֹשֶׁה, כִּי הַתְּלוּנוֹת בִּמְקוֹמוֹת שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם "וַיִּלֹּנוּ" הוּא תַּרְעֹמֶת, שֶׁהָיוּ מִתְרַעֲמִים עַל עִנְיָנָם לֵאמֹר מַה נַּעֲשֶׂה, מַה נֹּאכַל, וּמַה נִּשְׁתֶּה, אֲבָל "וַיָּרֶב" שֶׁעָשׂוּ עִמּוֹ מְרִיבָה מַמָּשׁ, וּבָאוּ עָלָיו לֵאמֹר תְּנוּ לָנוּ מַיִם אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ, כִּי עֲלֵיכֶם הַדָּבָר וְדָמֵינוּ עֲלֵיכֶם. וּמֹשֶׁה אָמַר לָהֶם מַה תְּרִיבוּן עִמָּדִי מַה תְּנַסּוּן אֶת ה', כִּי הָרִיב הַזֶּה לְנַסּוֹת אֶת ה' הוּא הֲיוּכַל תֵּת לָכֶם מַיִם, כִּי אִם תַּחֲרִישׁוּ מֵעָלַי וְתִתְפַּלְּלוּ אֵלָיו אוּלַי יַעֲנֶה אֶתְכֶם. וְכֵן הָיָה הַדָּבָר בְּלִבָּם לְנַסּוֹת כַּאֲשֶׁר אָמַר (שמות י"ז:ז'), וְעַל נַסֹּתָם אֶת ה' לֵאמֹר הֲיֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן, וְאָז רָפְתָה רוּחָם מֵעָלָיו, וְעָמְדוּ יוֹם אוֹ יוֹמַיִם מִסְתַּפְּקִים בַּמַּיִם שֶׁבִּכְלֵיהֶם, וְאַחֲרֵי כֵן וַיִּצְמָא שָׁם הָעָם לַמַּיִם וַיָּלֶן הָעָם עַל מֹשֶׁה, כְּעִנְיַן הַתַּרְעוֹמוֹת אֲשֶׁר הֵמָּה עוֹשִׂים בְּכָל מָקוֹם בְּבַקְּשָׁם דָּבָר, שֶׁיֹּאמְרוּ לָמָּה זֶּה הֶעֱלִיתָנוּ מִמִּצְרַיִם. וְכִרְאוֹת מֹשֶׁה כִּי צָמְאוּ הִתְפַּלֵּל לַשֵּׁם וְהִגִּיד לְפָנָיו צָרָתוֹ בַּמְּרִיבָה שֶׁעָשׂוּ עִמּוֹ בָּרִאשׁוֹנָה. ור"א אָמַר כִּי הָיוּ שְׁתֵּי כִּתּוֹת, הָאַחַת מְרִיבָה וְהָאַחַת מְנַסָּה אֶת ה'. וְהַנָּכוֹן מַה שֶׁאָמַרְתִּי:

“Toda la congregación de los hijos de Israel salió del desierto de Sin, según sus viajes, por mandato de Hashem, y acamparon en Refidim.” Quiere decir que salieron del desierto de Sin, donde habían acampado al salir de Elim, y fueron por muchos viajes que hicieron por mandato de Hashem; después acamparon en Refidim. Lo dijo de manera abreviada, porque al salir primero del desierto de Sin acamparon en Dofká, después en Alush, y de Alush fueron a Refidim. Este es el sentido de “según sus viajes”, porque tuvieron varios viajes desde el desierto de Sin hasta Refidim, y no llegaron allí en el primer viaje. Pero ahora la Escritura no viene sino a explicar su queja: al comienzo de su llegada a aquel desierto se quejaron por el pan, y ahora disputaron por el agua. “Y no había agua para que bebiera el pueblo.” Cuando llegaron a aquel lugar y no encontraron allí manantiales de agua, inmediatamente hicieron disputa con Moshé. Este es el sentido de “el pueblo disputó con Moshé”. En los lugares donde se dice “se quejaron”, se trata de una reclamación: se quejaban de su situación diciendo: ¿qué haremos?, ¿qué comeremos?, ¿qué beberemos? Pero “disputó” significa que hicieron con él una disputa real, y vinieron contra él diciendo: dadnos agua, tú y Aharón tu hermano, porque el asunto depende de vosotros y nuestra sangre recaerá sobre vosotros. Moshé les dijo: “¿Por qué disputáis conmigo? ¿Por qué probáis a Hashem?” Porque esta disputa consistía en probar a Hashem: si podía darles agua. Si guardarais silencio contra mí y orarais a Él, quizá os respondería. Así estaba el asunto en su corazón: probar a Hashem, como dijo: “por haber probado a Hashem, diciendo: ¿está Hashem en medio de nosotros o no?” Entonces su espíritu se calmó respecto de él, y permanecieron un día o dos, abasteciéndose con el agua que tenían en sus recipientes. Después “el pueblo tuvo sed allí por agua, y el pueblo se quejó contra Moshé”, como las reclamaciones que hacían en todo lugar cuando buscaban algo, diciendo: “¿para qué nos hiciste subir de Egipto?”. Cuando Moshé vio que tenían sed, oró a Hashem y expuso delante de Él su angustia por la disputa que habían hecho con él al principio. Rabí Abraham dijo que había dos grupos: uno disputaba y otro probaba a Hashem. Pero lo correcto es lo que he dicho.

Ramban on Exodus 17:2

להמית אותי ואת בני ואת מקני בצמא יזכירו לו בתלונותם גם המקנה, לאמר לו כי הם צריכים מים רבים, וצריך לתת עצה לכלם, ולכך נאמר בשנית ויצאו מים רבים ותשת העדה ובעירם (במדבר כ יא) ורבותינו אמרו (מכילתא כאן) השוו בהמתן לגופן, אמרו בהמה של אדם היא חייו המהלך בדרך אם אין בהמתו עמו מסתגף הוא. וטעם הזכירם אותי ואת בני, ולא אמרו סתם "להמיתנו בצמא" או "להמית את כל הקהל הזה" שיכלול אנשים ונשים וטף, כמאמרם בשאר המקומות (שמות ט״ז:ג׳), כי יזכירו לו הבנים להרבות עליו תלונה שימהר לדבר, כי הקטנים לא יסבלו הצמא כלל וימותו לעיני אביהם, כטעם דבק לשון יונק אל חכו בצמא (איכה ד ד):

“Para matarme a mí, a mis hijos y a mi ganado de sed.” En sus quejas le mencionaron también el ganado, para decirle que necesitaban mucha agua y que era necesario dar una solución para todos. Por eso se dice por segunda vez: “salieron muchas aguas, y bebió la congregación y sus animales” (Números 20:11). Nuestros Sabios dijeron: igualaron sus animales a sus cuerpos. Dijeron: el animal de una persona es su vida; quien camina por el camino, si su animal no está con él, sufre privaciones. El motivo por el que mencionaron “a mí y a mis hijos”, y no dijeron simplemente “para matarnos de sed” o “para matar a toda esta congregación”, que incluiría hombres, mujeres y niños, como dijeron en otros lugares, es que le mencionaron los hijos para aumentar la queja contra él y hacer que hablara con prisa. Porque los pequeños no soportan la sed en absoluto y morirían ante los ojos de sus padres, como el sentido de: “la lengua del lactante se pega a su paladar por la sed” (Lamentaciones 4:4).

Ramban on Exodus 17:3

עֲבֹר לִפְנֵי הָעָם כִּלְשׁוֹן "הֶעֱבִיר אוֹתוֹ לֶעָרִים" (בראשית מז כא), "וְהַעֲבַרְתִּי אֶת אֹיְבֶיךָ בְּאֶרֶץ לֹא יָדָעְתָּ" (ירמיה טו יד), שֶׁתַּעֲבֹר מֵהֶם אֶל אַחֵר, אוֹ כְּמוֹ "וַיַּעֲבֹר אֶת הַכּוּשִׁי" (שמואל ב י"ח:כ"ג), "וְהוּא עָבַר לִפְנֵיהֶם" (בראשית לג ג), שֶׁקָּדַם לָלֶכֶת קֹדֶם לָהֶם. וְעִנְיַן הַכָּתוּב הַזֶּה, כִּי הָעָם הָיוּ בִּרְפִידִים, וְהַצּוּר אֲשֶׁר יָצְאוּ מִמֶּנּוּ הַמַּיִם הָיָה בְּחוֹרֵב, וְהוּא הַר סִינַי, עַל דַּעַת הָרִאשׁוֹנִים (ראה במסכת שבת פט:), אוֹ עִיר לִפְנֵי הָהָר קָרוֹב לוֹ עַל דַּעְתִּי, כַּאֲשֶׁר אֲפָרֵשׁ עוֹד (להלן יט א, דברים א ו). וְהִנֵּה הֻצְרַךְ מֹשֶׁה לְקַדֵּם לִפְנֵי הָעָם לַעֲבֹר מֵרְפִידִים אֶל חוֹרֵב כְּמַהֲלַךְ פַּרְסָה אוֹ פַּרְסָאוֹת, רָחוֹק מִן הַמַּחֲנֶה לִפְנֵיהֶם, וְעַל כֵּן אָמַר לוֹ עֲבֹר לִפְנֵי הָעָם וְקַח אִתְּךָ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָלָכְתָּ, כְּלוֹמַר שֶׁתֵּלֵךְ עַד שֶׁתִּרְאֶה אוֹתִי עוֹמֵד לְפָנֶיךָ עַל הַצּוּר בְּחוֹרֵב: וְהִנֵּה הִכָּה בַצּוּר וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם, וְלֹא סִפֵּר הַכָּתוּב "וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם" כַּאֲשֶׁר בַּשְּׁנִיָּה (במדבר כ יא), אֲבָל בְּיָדוּעַ שֶׁעָשׂוּ כֵן, וּבָרוּר הוּא שֶׁלֹּא הָלְכוּ הָעָם אֶל חוֹרֵב לִשְׁתּוֹת, כִּי לֹא בָּאוּ לִפְנֵי הַר סִינַי עַד אַחֲרֵי כֵן בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי. אֲבָל שָׁלְחוּ שָׁם נַעֲרֵיהֶם וּבְהֶמְתָּם לִשְׁאֹב מַיִם וּלְהָבִיא לָהֶם כְּמִנְהַג הַמַּחֲנוֹת. וְקָרוֹב אֵלַי שֶׁיָּצְאוּ מַיִם מִן הַצּוּר בְּחוֹרֵב, מַיִם קָרִים נוֹזְלִים, הָלְכוּ אֶל רְפִידִים, וְשָׁם שָׁתוּ אוֹתָם, וְהוּא שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (תהלים עח טז) "וַיּוֹצִא נוֹזְלִים מִסָּלַע וַיּוֹרֶד כַּנְּהָרוֹת מָיִם", וְכָתוּב (שם קה מא) "פָּתַח צוּר וַיָּזוּבוּ מָיִם הָלְכוּ בַּצִּיּוֹת נָהָר". וּמַה שֶׁאָמַר (שם עח כ) "הֵן הִכָּה צוּר וַיָּזוּבוּ מַיִם וּנְחָלִים יִשְׁטֹפוּ", גַּם הוּא עַל הַצּוּר הַזֶּה בְּחוֹרֵב עַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט: וְהַסֶּלַע הַשֵּׁנִי אֲשֶׁר הָיָה בְּקָדֵשׁ נִבְקַע בּוֹ כְּמוֹ בְּאֵר נוֹבֵעַ מַיִם, וְעַל כֵּן אָמַר (במדבר כא טז) "הִוא הַבְּאֵר אֲשֶׁר אָמַר ה' לְמֹשֶׁה", וְאָמְרוּ בַּשִּׁירָה (שם שם יח) "בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים", כִּי הָיָה כְּמוֹ בְּאֵר חֲפוּרָה, וְלָכֵן אָמַר שָׁם (כ יא) וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם, שֶׁשָּׁתוּ מִיָּד שָׁם בְּאוֹתוֹ הַמָּקוֹם, אֲבָל כָּאן הָיוּ נְהָרוֹת שׁוֹטְפִים מִמֶּנּוּ וְשׁוֹתִין בְּבָתֵּיהֶם לִרְצוֹנָם. וְאע"פ שֶׁהָיָה הַכֹּל בְּאֵרָהּ שֶׁל מִרְיָם, כְּקַבָּלַת רַבּוֹתֵינוּ (במדב"ר יט כה), יִתָּכֵן שֶׁהָיָה בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹן וְכָל הָאַרְבָּעִים שָׁנָה מוֹשֵׁךְ מַיִם כַּנְּהָרוֹת, וּבַפַּעַם הַשֵּׁנִית מִפְּנֵי הָעֹנֶשׁ אֲשֶׁר הָיָה שָׁם נַעֲשָׂה כְּמוֹ בְּאֵר חֲפוּרָה מְלֵאָה מַיִם חַיִּים:

“Pasa delante del pueblo.” Es como la expresión “los trasladó a las ciudades” (Génesis 47:21), “haré pasar a tus enemigos a una tierra que no conociste” (Jeremías 15:14), es decir, que pases de ellos a otro lugar. O como “adelantó al kushí” (II Samuel 18:23), “él pasó delante de ellos” (Génesis 33:3), es decir, que precedió y fue antes que ellos. El asunto de este versículo es que el pueblo estaba en Refidim, y la roca de la que salieron las aguas estaba en Jorev, que es el monte Sinaí, según la opinión de los primeros sabios; o una ciudad cercana al monte, según mi opinión, como explicaré todavía. Por eso Moshé necesitó adelantarse al pueblo y pasar de Refidim a Jorev, como una parsá o varias parsas, lejos del campamento y delante de ellos. Por eso le dijo: “pasa delante del pueblo y toma contigo de los ancianos de Israel, y ve”, es decir, camina hasta que Me veas de pie delante de ti sobre la roca en Jorev. Golpeó la roca y salieron de ella aguas. La Escritura no contó: “y bebió la congregación y sus animales”, como en la segunda vez, pero es sabido que así hicieron. Es claro que el pueblo no fue a Jorev para beber, porque no llegaron delante del monte Sinaí sino después, en el tercer mes. Más bien, enviaron allí a sus jóvenes y sus animales para sacar agua y llevarla, como es costumbre de los campamentos. Me parece cercano que salieron aguas de la roca en Jorev, aguas frías que fluían, y fueron hasta Refidim, y allí las bebieron. Esto es lo que dijo la Escritura: “sacó corrientes de la peña e hizo descender aguas como ríos” (Salmos 78:16), y está escrito: “abrió la roca y fluyeron aguas; fueron por los lugares áridos como río” (Salmos 105:41). Lo que dijo: “he aquí que golpeó la roca y fluyeron aguas, y torrentes se derramaron” (Salmos 78:20), también se refiere a esta roca en Jorev según el sentido simple. La segunda roca, que estaba en Kadesh, se abrió como un pozo que brota agua. Por eso dijo: “este es el pozo sobre el cual Hashem dijo a Moshé...” (Números 21:16), y dijeron en el cántico: “pozo que cavaron los príncipes” (Números 21:18), porque era como un pozo cavado. Por eso allí dijo: “y bebió la congregación y sus animales”, porque bebieron inmediatamente allí, en aquel lugar. Pero aquí había ríos que fluían de ella, y bebían en sus moradas según su deseo. Aunque todo era el pozo de Miriam, según la tradición de nuestros Sabios, puede ser que en la primera vez, y durante los cuarenta años, arrastrara agua como ríos; y en la segunda vez, por el castigo que ocurrió allí, se convirtió en algo semejante a un pozo cavado, lleno de aguas vivas.

Ramban on Exodus 17:4

וְטַעַם וּמַטְּךָ אֲשֶׁר הִכִּיתָ בּוֹ בְּצִוּוּי לְאַהֲרֹן. וְהִזְכִּיר בּוֹ מַכַּת הַיְאוֹר, וְלֹא אָמַר "וְהַמַּטֶּה אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לְנָחָשׁ", אוֹ "וְהַמַּטֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתָ בּוֹ אֶת הָאֹתוֹת", לְהַזְכִּיר בּוֹ פֶּלֶא, כִּי אָז הָפַךְ הַמַּיִם לְדָם וְהֵסִיר אוֹתָם מִטִּבְעָם, וְעַתָּה יָבִיא מַיִם בְּצוּר הַחַלָּמִישׁ, וְהִנֵּה יַעֲשֶׂה בּוֹ דָּבָר וְהֶפְכּוֹ:

El sentido de “tu vara, con la que golpeaste” es: con la que golpeaste por mandato dado a Aharón. Mencionó en ella la plaga del río, y no dijo “la vara que se convirtió en serpiente”, ni “la vara con la que hiciste las señales”, para recordar una maravilla: entonces convirtió las aguas en sangre y las apartó de su naturaleza; ahora traerá aguas de la roca de pedernal. Así hará con ella una cosa y su contrario.

Ramban on Exodus 17:5

הִנְנִי עֹמֵד לְפָנֶיךָ שָּׁם עַל הַצּוּר בְּחֹרֵב בַּעֲבוּר כִּי הַפֶּלֶא בַּמַּיִם בַּמָּקוֹם הַזֶּה עַתָּה הָיָה קָבוּעַ, שֶׁיִּהְיֶה הַבְּאֵר עִמָּהֶם כָּל יְמֵי הַמִּדְבָּר כְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ (במדב"ר יט כה), בַּעֲבוּר זֶה נִגְלֵית עָלָיו הַשְּׁכִינָה בַּמָּקוֹם הַהוּא, כְּמוֹ שֶׁאָמַר בַּמָּן (שמות ט"ז:ז') "וּבֹקֶר וּרְאִיתֶם אֶת כְּבוֹד ה'", בַּעֲבוּר הֱיוֹתוֹ פֶּלֶא קַיָּם:

“He aquí que Yo estaré de pie delante de ti allí, sobre la roca en Jorev.” Puesto que la maravilla del agua en este lugar fue ahora algo permanente, pues el pozo estaría con ellos todos los días del desierto, según las palabras de nuestros Sabios, por eso la Shejiná se reveló sobre él en aquel lugar. Es como dijo respecto del maná: “por la mañana veréis la gloria de Hashem”, por ser una maravilla permanente.

Ramban on Exodus 17:6

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ נִרְאֶה מִכָּאן כִּי מֹשֶׁה מִיּוֹם הֱיוֹתוֹ לְפָנָיו הָיָה קוֹרֵא אוֹתוֹ יְהוֹשֻׁעַ, וְכֵן כָּתוּב (שמות ל"ב:י"ז) "וַיִּשְׁמַע יְהוֹשֻׁעַ אֶת קוֹל הָעָם". וְהַכָּתוּב שֶׁאָמַר בְּעִנְיַן הַמְרַגְּלִים "וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ" (במדבר יג טז), לְמַבָּרִאשׁוֹנָה יְדַבֵּר, הוֹדִיעֵנוּ כִּי זֶה הוֹשֵׁעַ בִּן נוּן אֲשֶׁר בְּחָרוֹ בַּמְּרַגְּלִים הוּא אֲשֶׁר קְרָאוֹ מֹשֶׁה יְהוֹשֻׁעַ. וּכְדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ (סוטה לד:) שֶׁאָמַר יָהּ יוֹשִׁיעֲךָ מֵעֲצַת מְרַגְּלִים, לְהַגִּיד כִּי בַּעֲבוּר זֶה הַמַּעֲשֶׂה שֶׁהָיָה מֹשֶׁה יוֹדֵעַ שֶׁהוּא עָתִיד לָלֶכֶת עִם הַמְרַגְּלִים קָרָא לוֹ הַשֵּׁם הַזֶּה. אוֹ נֹאמַר כִּי אָז קָבַע לוֹ מֹשֶׁה אוֹתוֹ הַשֵּׁם בִּפְנֵי הָעֵדָה שֶׁלֹּא יִקָּרֵא שְׁמוֹ עוֹד הוֹשֵׁעַ וְיִהְיֶה שְׁמוֹ יְהוֹשֻׁעַ: וְהַטַּעַם שֶׁצִּוָּה מֹשֶׁה אֶת יְהוֹשֻׁעַ לְהִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק, בַּעֲבוּר שֶׁיִּתְפַּלֵּל הוּא בִּנְשִׂיאוּת כַּפַּיִם עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה, וְעָלָה שָׁם כְּדֵי שֶׁיִּרְאֶה אֶת יִשְׂרָאֵל הַנִּלְחָמִים וְיָשִׂים עֵינוֹ עֲלֵיהֶם לְטוֹבָה, וְגַם הֵם יִרְאוּ אוֹתוֹ פּוֹרֵשׁ כַּפָּיו הַשָּׁמַיְמָה וּמַרְבֶּה בִּתְפִלָּה וְיִבְטְחוּ בּוֹ וְיוֹסִיפוּ אֹמֶץ וּגְבוּרָה: וּבְפִרְקֵי ר' אֱלִיעֶזֶר (פרק מד) עוֹד, כָּל יִשְׂרָאֵל יָצְאוּ חוּץ לְאָהֳלֵיהֶם וְרָאוּ אֶת מֹשֶׁה כּוֹרֵעַ עַל בִּרְכָּיו וְהֵם כּוֹרְעִים עַל בִּרְכֵּיהֶם, נוֹפֵל פָּנָיו אַרְצָה וְהֵם נוֹפְלִים עַל פְּנֵיהֶם אַרְצָה, פּוֹרֵשׁ אֶת יָדָיו לַשָּׁמַיִם וְהֵם פּוֹרְסִים אֶת יְדֵיהֶם לַשָּׁמַיִם, כְּשֵׁם שֶׁשְּׁלִיחַ צִבּוּר מִתְפַּלֵּל כָּךְ כָּל הָעָם עוֹנִין אַחֲרָיו, וְהִפִּיל הקב"ה אֶת עֲמָלֵק וְאֶת עַמּוֹ בְּיַד יְהוֹשֻׁעַ. וְאִם כֵּן יִהְיֶה טַעַם "וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדִי" לוֹמַר כִּי כַּאֲשֶׁר עָלָה עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה וְרָאָה אֶת עֲמָלֵק נָטָה יָדוֹ בַּמַּטֶּה לְהָבִיא עֲלֵיהֶם מַכּוֹת דֶּבֶר וְחֶרֶב וְאַבְדָן, כָּעִנְיָן הַנֶּאֱמָר בִּיהוֹשֻׁעַ "נְטֵה בַּכִּידוֹן אֲשֶׁר בְּיָדְךָ אֶל הָעַי כִּי בְיָדְךָ אֶתְּנֶנָּה" (יהושע ח יח), כִּי בְּעֵת הֱיוֹתוֹ מִתְפַּלֵּל וְכַפָּיו פְּרוּשׂוֹת הַשָּׁמַיִם לֹא יִתְפֹּשׂ בְּיָדוֹ דָּבָר: וְהָיָה כָּל הָעִנְיָן הַזֶּה שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה רַבֵּינוּ, מִפְּנֵי שֶׁהָיָה עֲמָלֵק גּוֹי אֵיתָן וְחָזָק מְאֹד, וְיִשְׂרָאֵל אֵינָם מְלֻמְּדֵי מִלְחָמָה וְלֹא רָאוּ אוֹתָהּ מֵעוֹלָם, כַּאֲשֶׁר אָמַר "פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה" (שמות י"ג:י"ז), וְהוּא עָיֵף וְיָגֵעַ, כַּכָּתוּב בְּמִשְׁנֵה תּוֹרָה (דברים כה יח), עַל כֵּן פָּחַד מֵהֶם וְהֻצְרַךְ לְכָל הַתְּפִלָּה וְהַתְּחִנָּה הַזֹּאת: וְיִתָּכֵן שֶׁפָּחַד מֹשֶׁה פֶּן יִתְגַּבֵּר בְּחַרְבּוֹ, מִפְּנֵי הֱיוֹתוֹ עַם נוֹחֵל הַחֶרֶב מִבִּרְכַּת הַזָּקֵן שֶׁאָמַר לוֹ "וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה" (בראשית כז מ), כִּי הַמִּלְחָמָה מִן הַמִּשְׁפָּחָה הַזֹּאת הִיא הָרִאשׁוֹנָה וְהָאַחֲרוֹנָה לְיִשְׂרָאֵל, כִּי עֲמָלֵק מִזֶּרַע עֵשָׂו (שם לו יב), וּמִמֶּנּוּ בָּאָה אֵלֵינוּ הַמִּלְחָמָה בְּרֵאשִׁית הַגּוֹיִם, וּמִזַּרְעוֹ שֶׁל עֵשָׂו הָיָה לָנוּ הַגָּלוּת וְהַחֻרְבָּן הָאַחֲרוֹן, כַּאֲשֶׁר יֹאמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (ע"ז ב:) שֶׁאֲנַחְנוּ הַיּוֹם בְּגָלוּת אֱדוֹם. וְכַאֲשֶׁר יְנֻצַּח הוּא, וְיֵחָלֵשׁ הוּא וְעַמִּים רַבִּים אֲשֶׁר אִתּוֹ, מִמֶּנָּה נִוָּשֵׁעַ לְעוֹלָם, כַּאֲשֶׁר אָמַר (עובדיה א כא) "וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו וְהָיְתָה לַה' הַמְּלוּכָה". וְהִנֵּה כָּל אֲשֶׁר עָשׂוּ מֹשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ עִמָּהֶם בָּרִאשׁוֹנָה יַעֲשׂוּ אֵלִיָּהוּ וּמָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף עִם זַרְעָם, עַל כֵּן הִתְאַמֵּץ מֹשֶׁה בַּדָּבָר:

Ramban on Exodus 17:7

וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ עַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט, כַּאֲשֶׁר הִנִּיחַ יָדוֹ בְּאֹנֶס מִפְּנֵי כֹּבֶד יָדָיו רָאָה שֶׁגָּבַר עֲמָלֵק, וְצִוָּה לְאַהֲרֹן וְחוּר שֶׁיִּתְמְכוּ בָּהֶם וְלֹא יַנִּיחֵם עוֹד. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ (ספר הבהיר אות קלח), וְכִי מֹשֶׁה הָיָה עוֹשֶׂה שֶׁיִּגְבַּר עֲמָלֵק עָלָיו, אֶלָּא אָסוּר לְאָדָם לִשְׁהוֹת שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת כַּפָּיו פְּרוּשׂוֹת הַשָּׁמַיִם:

“Y cuando bajaba su mano.” Según el sentido simple, cuando bajaba su mano por fuerza mayor, por la pesadez de sus manos, veía que Amalek prevalecía. Entonces ordenó a Aharón y Jur que las sostuvieran y no las dejara bajar más. Nuestros Sabios dijeron en el midrash: ¿acaso Moshé hacía que Amalek prevaleciera sobre él? Más bien, está prohibido que una persona permanezca tres horas con sus manos extendidas hacia el cielo.

Ramban on Exodus 17:8

וְטַעַם וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה שֶׁהָיוּ עוֹמְדוֹת וְקַיָּמוֹת בְּרוֹמְמוּתָן, כִּלְשׁוֹן "וַאֲמָנָה עַל הַמְשֹׁרְרִים דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ" (נחמיה יא כג), וְכֵן "אֲנַחְנוּ כּוֹרְתִים אֲמָנָה" (שם י יא), דָּבָר קַיָּם בִּבְרִית, וְכֵן "הַיָּתֵד הַתְּקוּעָה בְּמָקוֹם נֶאֱמָן" (ישעיה כב כג), חָזָק: וְעַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת, נָשָׂא עֶשֶׂר אֶצְבָּעוֹת לְרוּם הַשָּׁמַיִם לִרְמֹז עַל עֶשֶׂר סְפִירוֹת לְדָבְקָה בֶּאֱמוּנָה הַנִּלְחָם לְיִשְׂרָאֵל, וּבְכָאן נִתְבָּאֵר עִנְיַן נְשִׂיאוּת כַּפַּיִם בְּבִרְכַּת כֹּהֲנִים וְסוֹדוֹ:

El sentido de “sus manos fueron emuná” es que permanecieron firmes y sostenidas en su elevación, como la expresión “había una disposición establecida sobre los cantores, cosa de cada día en su día” (Nehemías 11:23), y así: “nosotros hacemos un pacto firme” (Nehemías 10:1), una cosa establecida por pacto. Así también: “la estaca clavada en lugar firme” (Isaías 22:23), es decir, fuerte. Según el camino de la verdad, elevó sus diez dedos hacia lo alto de los cielos para aludir a las diez sefirot, para adherirse a la emuná que lucha por Israel. Aquí se explica el asunto de la elevación de manos en la bendición de los kohanim y su secreto.

Ramban on Exodus 17:9

כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר אָמַר רַבִּי אַבְרָהָם (אבן עזרא על שמות י"ז:י"ד) כִּי הוּא סֵפֶר נוֹדָע, וְהוּא "סֵפֶר מִלְחֲמוֹת ה'" (במדבר כא יד), וְכָתוּב בּוֹ הַמִּלְחָמוֹת שֶׁעָשָׂה הַשֵּׁם בַּעֲבוּר יְרֵאָיו, וְיִתָּכֵן שֶׁהָיָה מִיְּמוֹת אַבְרָהָם. וְאֵין בִּדְבָרָיו אֵלֶּה רַק תּוֹאֲנָה. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי, כִּי "בַּסֵּפֶר" יִרְמֹז לְסֵפֶר הַתּוֹרָה, כְּעִנְיָן שֶׁכָּתוּב (דברים לא כו) "לָקֹחַ אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה", יֹאמַר כְּתֹב זֹאת בְּסֵפֶר תּוֹרָתִי שֶׁיִּזְכְּרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מַה שֶׁעָשָׂה עֲמָלֵק, כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זִכְרוֹ וְנָתַתִּי נִקְמָתִי בּוֹ בְּיַד עַמִּי יִשְׂרָאֵל. וְזוֹ הִיא הַמִּצְוָה שֶׁכָּתוּב לָנוּ בְּמִשְׁנֵה תּוֹרָה (דברים כה יז) "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק". וְאָמַר וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ, לְצַוּוֹתוֹ לְהַזְכִּיר לְיִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הַתְּלָאָה אֲשֶׁר בָּאָה לָהֶם עַל יָדוֹ, כִּי הוּא הַיּוֹדֵעַ וָעֵד, וְיִרְמֹז כִּי אַחֲרֵי שֶׁיִּירְשׁוּ הָאָרֶץ יִמְחוּ אוֹתוֹ, כִּי מִצְוָה עֲלֵיהֶם תְּחִלָּה לְהַכְרִית שִׁבְעַת הַגּוֹיִם וְיִנְחֲלוּ הָאָרֶץ, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר שָׁם (כה יט) "וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ" וְגוֹ', וְאִם הָיָה בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן כֵּן, הָיָה מַזְהִירָם לִמְחוֹת אוֹתוֹ, אֲבָל נִשְׁאַר הָאָרֶץ לְרִשְׁתָּהּ בְּיָמָיו הַרְבֵּה מְאֹד (יהושע יג א), וְלֹא הִגִּיעַ זְמַנָּהּ עַד מְלֹךְ שָׁאוּל:

“Escribe esto como recuerdo en el libro.” Rabí Abraham dijo que se trata de un libro conocido: “el Libro de las Guerras de Hashem” (Números 21:14), y que en él estaban escritas las guerras que Hashem hizo por Sus temerosos. Puede ser que existiera desde los días de Abraham. Pero en estas palabras no hay sino excusa. Lo correcto a mis ojos es que “en el libro” alude al libro de la Torá, como está escrito: “tomad este libro de la Torá” (Deuteronomio 31:26). Quiere decir: escribe esto en el libro de Mi Torá, para que los hijos de Israel recuerden lo que hizo Amalek, porque borraré completamente su recuerdo y pondré Mi venganza contra él en manos de Mi pueblo Israel. Esta es la mitzvá que nos fue escrita en Mishné Torá: “recuerda lo que te hizo Amalek” (Deuteronomio 25:17). Y dijo: “ponlo en los oídos de Yehoshúa”, para ordenarle que recordara a Israel toda la aflicción que les vino por medio de Amalek, porque él la conocía y fue testigo. Alude a que, después de que hereden la tierra, lo borrarán, porque la mitzvá sobre ellos primero es exterminar a las siete naciones y heredar la tierra. Esto es lo que allí se dice: “cuando Hashem tu Dios te dé descanso...” (Deuteronomio 25:19). Si hubiera sido así en los días de Yehoshúa hijo de Nun, los habría advertido que lo borraran, pero todavía quedó muchísima tierra por heredar en sus días, y no llegó su tiempo hasta el reinado de Shaúl.

Ramban on Exodus 17:10

כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ יָדוֹ שֶׁל הקב"ה הוּרְמָה לִשָּׁבַע בְּכִסְאוֹ לִהְיוֹת לוֹ מִלְחָמָה וְאֵיבָה בַּעֲמָלֵק עוֹלָמִית. וּמַהוּ כֵּס וְלֹא נֶאֱמַר כִּסֵּא, וְאַף הַשֵּׁם נֶחֱלַק לְחֶצְיוֹ, נִשְׁבַּע הקב"ה שֶׁאֵין הַכִּסֵּא שָׁלֵם וְאֵין הַשֵּׁם מָלֵא עַד שֶׁיִּמַּח שְׁמוֹ שֶׁל עֲמָלֵק בֶּן עֵשָׂו, וּמִשֶּׁנִּמְחָה שְׁמוֹ יְהִי שֵׁם ה' מָלֵא וְהַכִּסֵּא שָׁלֵם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים ט ז) "הָאוֹיֵב תַּמּוּ חֳרָבוֹת לָנֶצַח", זֶהוּ עֵשָׂו, שֶׁנֶּאֱמַר "וְעֶבְרָתוֹ שְׁמָרָה נֶצַח" (עמוס א יא), "אָבַד זִכְרָם הֵמָּה" (תהלים ט ז), מַה כְּתִיב אַחֲרָיו "וַה' לְעוֹלָם יֵשֵׁב" (שם ח), הֲרֵי הַשֵּׁם מָלֵא, "כּוֹנֵן לַמִּשְׁפָּט כִּסְאוֹ" (שם), הֲרֵי כִּסֵּא שָׁלֵם. לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על שמות י"ז:ט"ז). וּמִדְרַשׁ חֲכָמִים הוּא (תנחומא תצא יא): וְיֵשׁ מְפָרְשִׁים כִּי כַּאֲשֶׁר תִּהְיֶה יָד עַל כִּסֵּא ה' תִּהְיֶה מִלְחָמָה לַה' בַּעֲמָלֵק, וְכֵן תִּהְיֶה מִדּוֹר לְדוֹר. וְהָעִנְיָן, כִּי כַּאֲשֶׁר יִהְיֶה מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא ה' יִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק, וְהוּא רֶמֶז לְשָׁאוּל הַמֶּלֶךְ הָרִאשׁוֹן, וְכֵן מִדֹּר דֹּר, לֵאמֹר כִּי כָל מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל חַיָּב לְהִלָּחֵם בָּהֶם עַד שֶׁיִּמָּחוּ. וְגַם זֶה מִדְרַשׁ הַגְּמָרָא שֶׁאָמְרוּ (סנהדרין כ:) כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַה' בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר, הֲרֵי לְהַעֲמִיד עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ תְּחִלָּה, וְאֵין "כֵּס יָהּ" אֶלָּא מֶלֶךְ, שֶׁנֶּאֱמַר (דהי"א כט כג) "וַיֵּשֶׁב שְׁלֹמֹה", כִּדְאִיתָא בְּפֶרֶק כֹּהֵן גָּדוֹל (סנהדרין כ:). וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט נָכוֹן הוּא: וְעַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת, כִּי הַיָּד אֲשֶׁר עַל כִּסֵּא יָהּ, וְהִיא מִלְחָמָה לַה', הוֹיָה בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר, כִּי מִדַּת הַדִּין שֶׁל מַעְלָה תִּהְיֶה בּוֹ לִמְחוֹתוֹ לְעוֹלָם מִדּוֹר דּוֹר. וּמִדְרַשׁ חֲכָמִים (תנחומא תצא טו) בַּשֵּׁם הַמָּלֵא וּבַכִּסֵּא הַשָּׁלֵם יִרְמֹז לָזֶה: וְטַעַם הָעֹנֶשׁ שֶׁנֶּעֱנַשׁ עֲמָלֵק יוֹתֵר מִכָּל הָעַמִּים, בַּעֲבוּר כִּי כָל הָעַמִּים שָׁמְעוּ וַיִּרְגְּזוּן (שמות ט"ו:י"ד), וּפְלֶשֶׁת אֱדוֹם וּמוֹאָב וְיוֹשְׁבֵי כְּנַעַן נָמֹגוּ (שם) מִפְּנֵי פַּחַד ה' וּמֵהֲדַר גְּאוֹנוֹ, וַעֲמָלֵק בָּא מִמֶּרְחָק כְּמִתְגַּבֵּר עַל הַשֵּׁם, וּלְכָךְ אָמַר בּוֹ "וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים" (דברים כה יח), וְעוֹד כִּי הוּא נִין עֵשָׂו וְקָרוֹב לָנוּ, עֹבֵר מִתְעַבֵּר עַל רִיב לֹּא לוֹ:

“Porque una mano está sobre el trono de Yah.” La mano del Santo, bendito sea, fue elevada para jurar por Su trono que tendrá guerra y enemistad eterna contra Amalek. ¿Y por qué dice “kes” y no “kisê”, trono completo? También el Nombre está dividido a la mitad. El Santo, bendito sea, juró que el trono no estará completo y el Nombre no estará pleno hasta que sea borrado el nombre de Amalek hijo de Esav. Cuando su nombre sea borrado, el Nombre de Hashem estará completo y el trono completo, como está dicho: “el enemigo, acabaron sus ruinas para siempre” (Salmos 9:7); esto es Esav, de quien se dice: “guardó su furor para siempre” (Amós 1:11). “Su recuerdo pereció, ellos mismos” (Salmos 9:7). ¿Qué está escrito después? “Hashem se sentará para siempre” (Salmos 9:8): he aquí el Nombre completo. “Estableció Su trono para juicio” (Salmos 9:8): he aquí el trono completo. Este es el lenguaje de Rashi, y es midrash de los Sabios. Hay quienes explican que cuando haya mano sobre el trono de Hashem, habrá guerra de Hashem contra Amalek, y así será de generación en generación. El asunto es que cuando haya rey en Israel sentado sobre el trono de Hashem, luchará contra Amalek. Es una alusión a Shaúl, el primer rey, y así de generación en generación: todo rey de Israel está obligado a luchar contra ellos hasta que sean borrados. También este es el midrash de la Guemará, donde dijeron: cuando dice “porque una mano está sobre el trono de Yah, guerra de Hashem contra Amalek de generación en generación”, he aquí que primero hay que establecer sobre ellos un rey. “Trono de Yah” no es sino rey, como está dicho: “Shelomó se sentó...”, como aparece en el capítulo Kohen Gadol. Según el sentido simple, esto es correcto. Según el camino de la verdad, la mano que está sobre el trono de Yah —y ella es guerra de Hashem— estará contra Amalek de generación en generación, porque la medida del juicio superior estará contra él para borrarlo para siempre, de generación en generación. El midrash de los Sabios sobre el Nombre completo y el trono completo alude a esto. La razón del castigo con que Amalek fue castigado más que todos los pueblos es que todos los pueblos oyeron y temblaron; Peléshet, Edom, Moav y los habitantes de Canaán se derritieron por el temor de Hashem y por el esplendor de Su grandeza. Pero Amalek vino desde lejos, como quien se fortalece contra Hashem. Por eso dijo de él: “y no temió a Dios” (Deuteronomio 25:18). Además, porque es descendiente de Esav y cercano a nosotros; se metió en una disputa que no era suya.