Ramban on Exodus 19
Ramban on Exodus 19:1
בחדש השלישי היה ראוי שיאמר הכתוב ויסעו מרפידים ויחנו במדבר סיני בחדש השלישי לצאתם מארץ מצרים, כמו שנאמר למעלה (טז א) במדבר סין, אבל בעבור היות ביאתם במדבר סיני שמחה להם ויום טוב, ומעת צאתם ממצרים נכספים אליו, כי ידעו ששם יקבלו את התורה, כי משה הגיד להם מה שנאמר לו תעבדון את האלהים על ההר הזה (שמות ג׳:י״ב), וגם לפרעה אמר נלכה נא דרך שלשת ימים במדבר ונזבחה לה' אלהינו (שם ה ג), והוא המהלך ממצרים ועד הר סיני, בעבור זה התחיל הפרשה כי בחדש השלישי ביום הזה שהתחיל החדש באו לשם ואחרי כן חזר לומר כשאר המסעות ויסעו מרפידים: והיה ראוי ג"כ שיאמר ויסעו מרפידים ויחנו במדבר סיני, אבל כתב ויבאו מדבר סיני, לומר כי מיד שבאו אל מדבר סיני חנו במדבר בראותם ההר מנגד, ולא המתינו עד שיכנסו בו אל מקום טוב לחנות שם, אבל חנו במדבר או בחורב שהוא מקום חורב שממה לפני ההר וזה טעם ויחנו במדבר ויחן שם ישראל נגד ההר: ויתכן שהבדילו מתוכם כל האספסוף אשר בקרבם, וחנו בני ישראל לבדם לפני ההר, וערב רב אחריהם, כי לישראל יתן התורה, כמו שאמר (שמות י״ט:ב׳) כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל וזה טעם ויחן שם ישראל, או הוא להזכירם דרך כבוד בקבלם התורה: ורש"י כתב (רש"י על שמות י״ט:ב׳) ויסעו מרפידים, מה הוצרך לחזור ולפרש מהיכן נסעו, והלא כבר נאמר (שמות י״ז:א׳) כי ברפידים היו חונים, בידוע שמשם נסעו, אלא מקיש נסיעתם מרפידים לחנייתם במדבר סיני מה חנייתן בתשובה אף נסיעתן בתשובה, לשון רש"י ולא הבינותי זה, שכך נאמר בכל המסעות ויחנו באלים, ויסעו מאלים ויבאו אל מדבר סין (שמות ט״ז:א׳), ויסעו ממדבר סין ויחנו ברפידים (שם יז א), וכן כל פרשת מסעי. וירצה הכתוב לפרש שלא היו חניות אחרות ביניהן: ולשון מכילתא (כאן) ויסעו מרפידים ויבאו מדבר סיני, והלא כבר נאמר בפרשת מסעות (במדבר לג טו) ויסעו מרפידים ויחנו במדבר סיני, ומה תלמוד לומר ויבאו מדבר סיני, מקיש נסיעתם מרפידים וכו' והענין לומר מפני שכל המסעות שספר בהן כאן מאילים (שמות ט״ז:א׳) ורפידים (שם יז א) נשנו בפרשת אלה מסעי בשביל דברים שנתחדשו בהן שם בכתוב, אבל המסע הזה סיפר אותו הכתוב כאן וכאן בשוה, והוצרך לדרוש שהיה לצורך ההיקש:
EN EL MES TERCERO. Habría sido apropiado que la Escritura dijera: “Y partieron de Refidim y acamparon en el desierto de Sinaí, en el mes tercero desde su salida de la tierra de Egipto”, como se dijo arriba respecto al desierto de Sin. Pero debido a que su llegada al desierto de Sinaí fue para ellos motivo de alegría y día festivo, y desde el momento en que salieron de Egipto lo anhelaban, pues sabían que allí recibirían la Torá, ya que Moshé les había dicho lo que le fue dicho: “Serviréis a Dios sobre este monte” (Éxodo 3:12), y también le dijo al faraón: “Iremos ahora camino de tres días por el desierto y sacrificaremos al Eterno, nuestro Dios” (Éxodo 5:3), siendo este el trayecto desde Egipto hasta el monte Sinaí, por eso la parashá comenzó diciendo que “en el mes tercero, en este día”, es decir, al comenzar el mes, llegaron allí; y después volvió a decir, como en los demás viajes: “Y partieron de Refidim”.
También habría sido apropiado que dijera: “Y partieron de Refidim y acamparon en el desierto de Sinaí”, pero escribió: “Y llegaron al desierto de Sinaí”, para decir que inmediatamente al llegar al desierto de Sinaí acamparon en el desierto, al ver el monte frente a ellos, y no esperaron hasta entrar en él a un lugar mejor para acampar allí, sino que acamparon en el desierto, o en Joreb, que es un lugar seco y desolado delante del monte. Este es el sentido de: “Y acamparon en el desierto, e Israel acampó allí frente al monte”.
Y es posible que separaran de entre ellos a toda la multitud mezclada que estaba en medio de ellos, y que los hijos de Israel acamparan solos delante del monte, y la mezcla numerosa detrás de ellos, porque a Israel se le daría la Torá, como dijo: “Así dirás a la casa de Yaakov y anunciarás a los hijos de Israel”. Este es el sentido de “e Israel acampó allí”; o bien, la Escritura los menciona con lenguaje de honor al recibir la Torá.
Rashi escribió: “‘Y partieron de Refidim’: ¿por qué fue necesario volver a explicar de dónde partieron? ¿Acaso no se había dicho ya que estaban acampados en Refidim? Se sabe que de allí partieron. Más bien, la Escritura compara su partida de Refidim con su acampada en el desierto de Sinaí: así como su acampada fue con arrepentimiento, también su partida fue con arrepentimiento”. Estas son las palabras de Rashi. Pero no entendí esto, pues así se dice en todos los viajes: “Y acamparon en Elim”, “y partieron de Elim y llegaron al desierto de Sin” (Éxodo 16:1), “y partieron del desierto de Sin y acamparon en Refidim” (Éxodo 17:1), y así también en toda la sección de Mas’ei. La intención de la Escritura es explicar que no hubo otros campamentos entre ellos.
Y el lenguaje de la Mejilta es: “‘Y partieron de Refidim y llegaron al desierto de Sinaí’. ¿Acaso no se dijo ya en la sección de los viajes: ‘Y partieron de Refidim y acamparon en el desierto de Sinaí’ (Números 33:15)? ¿Qué enseña entonces al decir: ‘Y llegaron al desierto de Sinaí’? Compara su partida de Refidim, etc.”. El asunto quiere decir que todos los viajes que la Escritura relató aquí, desde Elim y Refidim, fueron repetidos en la sección “Estos son los viajes” por causa de los acontecimientos nuevos que se produjeron en ellos y que allí fueron mencionados por la Escritura. Pero este viaje lo relató la Escritura aquí y allí de la misma manera; por eso fue necesario interpretarlo como destinado a establecer la comparación.
Ramban on Exodus 19:2
ומשה עלה אל האלהים מיום בואם אל הר סיני כסה הענן את ההר ושם כבוד ה', וזהו שכתוב (שמות כ״ד:ט״ז) וישכן כבוד ה' על הר סיני ויכסהו הענן ששת ימים, קודם מתן תורה (יומא ד.), ולפיכך אמר ומשה עלה אל האלהים, כי עלה אל קצה ההר להזדמן לפניו, ולא בא אל הערפל אשר שם האלהים ויקרא אליו השם מראש ההר כה תאמר לבית יעקב ורבי אברהם אמר (אבן עזרא על שמות י״ט:ג׳) כי ויקרא אליו מוקדם, שקרא לו ועלה אליו ולא נראה לי, כי הקריאה היא כה תאמר לבית יעקב והוא יפרש ויקרא אליו לאמר לו כה תאמר לבית יעקב. ואיננו נכון. וטעם עלה אל האלהים, ויקרא אליו ה', כי עלה אל כבוד השם ששכן בהר לאמר לישראל עשרת הדברות, ובשמו הגדול ידבר עם משה, כטעם אם יהיה נביאכם וגו' (במדבר יב ו-ח):
Y MOSHÉ SUBIÓ HACIA DIOS. Desde el día de su llegada al monte Sinaí, la nube cubrió el monte y allí estaba la gloria del Eterno. Esto es lo que está escrito: “Y reposó la gloria del Eterno sobre el monte Sinaí, y la nube lo cubrió durante seis días” (Éxodo 24:16), antes de la entrega de la Torá. Por eso dijo: “Y Moshé subió hacia Dios”, pues subió hasta el extremo del monte para presentarse delante de Él, pero no entró en la densa nube donde estaba Dios. Entonces el Eterno lo llamó desde la cima del monte: “Así dirás a la casa de Yaakov”.
Rabí Abraham dijo que “y lo llamó” está anticipado, es decir, que lo llamó y entonces él subió hacia Él. Pero no me parece correcto, pues la llamada es: “Así dirás a la casa de Yaakov”; y él lo interpreta como: “Y lo llamó para decirle: Así dirás a la casa de Yaakov”. Pero esto no es correcto.
El sentido de “subió hacia Dios” y “el Eterno lo llamó” es que subió hacia la gloria del Eterno que reposaba en el monte para decir a Israel los Diez Mandamientos, y con Su gran Nombre habló con Moshé, conforme al sentido de: “Si hubiera entre vosotros profeta...” (Números 12:6-8).
Ramban on Exodus 19:3
ואביא אתכם אלי אל מקום כבודי, ההר הזה אשר שכינתי שם עמכם. ואונקלוס (תרגום אונקלוס על שמות י״ט:ד׳) שתרגם וקריבת יתכון לפולחני, דרך כבוד של מעלה תפס לעצמו:
Y OS TRAJE HACIA MÍ. Es decir, hacia el lugar de Mi gloria, este monte donde Mi Shejiná está allí con vosotros. Y Onkelos, que tradujo “y os acerqué a Mi servicio”, adoptó para sí una expresión de honor hacia lo Alto.
Ramban on Exodus 19:4
וטעם ושמרתם את בריתי הברית אשר כרתי את אבותיכם להיות להם לאלהים ולזרעם אחריהם (בראשית יז ז). ור"א אמר (אבן עזרא על שמות י״ט:ה׳) הברית שיכרות משה עם ישראל אחר מתן תורה, כמו שאמר (שמות כ״ד:ח׳) הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם על כל הדברים האלה: ועל דרך האמת, שתשמרו את בריתי לדבקה בי (שמות כ״ג:כ״ב), כי אם שמוע תשמע בקולי ועשית כל אשר אדבר:
Y EL SENTIDO DE “Y GUARDARÉIS MI PACTO”. Se refiere al pacto que hice con vuestros padres, para ser Dios de ellos y de su descendencia después de ellos (Génesis 17:7). Y Rabí Abraham dijo que se refiere al pacto que Moshé hará con Israel después de la entrega de la Torá, como dijo: “He aquí la sangre del pacto que el Eterno ha hecho con vosotros sobre todas estas palabras” (Éxodo 24:8).
Y de acuerdo con el camino de la verdad, significa que guardaréis Mi pacto para apegaros a Mí, como está dicho: “Porque si escuchar escuchas Su voz y haces todo lo que Yo diga” (Éxodo 23:22).
Ramban on Exodus 19:5
והייתם לי סגולה מכל העמים שתהיו בידי סגולה, כדבר נחמד לא ימסרנו המלך ביד אחר, כמו וסגולת מלכים והמדינות (קהלת ב ח): ואמר כי לי כל הארץ כטעם אשר חלק ה' אותם לכל העמים, ואתכם לקח ה' (דברים ד יט כ). וכך אמר ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי (ויקרא כ כז): או יהיה "סגולה" דבקות, כי לי הארץ הנקראת כל, כמו שפירשתי בפסוק וה' ברך את אברהם בכל (בראשית כד א) והמשכיל יבין: וכן ואתם תהיו לי (שמות י״ט:ו׳), שתהיו אתם לי ביחוד, ולא כשאר העמים וכך אמרו במכילתא (שם) ואתם תהיו לי, כביכול איני מעמיד ואיני משליט עליכם אלא אני, וכן הוא אומר הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל (תהלים קכא ד):
Y SERÉIS PARA MÍ TESORO ESPECIAL ENTRE TODOS LOS PUEBLOS. Es decir, estaréis en Mi mano como un tesoro especial, como algo preciado que el rey no entrega en manos de otro, como en: “y tesoros de reyes y de provincias” (Eclesiastés 2:8).
Y dijo: “porque Mía es toda la tierra”, conforme al sentido de: “que el Eterno los repartió a todos los pueblos, pero a vosotros os tomó el Eterno” (Deuteronomio 4:19-20). Y así dijo: “Y os separé de los pueblos para ser Míos” (Levítico 20:26).
O bien, “tesoro especial” significa apego, porque Mía es la tierra llamada “todo”, como expliqué en el versículo: “Y el Eterno bendijo a Abraham con todo” (Génesis 24:1); y el entendido comprenderá.
Y así también: “Y vosotros seréis para Mí” (Éxodo 19:6), es decir, vosotros seréis para Mí de manera particular, y no como los demás pueblos. Así dijeron en la Mejilta: “‘Y vosotros seréis para Mí’: por así decirlo, no establezco ni hago dominar sobre vosotros sino a Mí mismo. Y así dice: ‘He aquí, no se adormecerá ni dormirá el Guardián de Israel’” (Salmos 121:4).
Ramban on Exodus 19:6
ממלכת כהנים ותהיו ממלכת משרתי:
REINO DE SACERDOTES. Es decir, seréis un reino de Mis servidores.
Ramban on Exodus 19:7
וגוי קדוש לדבקה באל הקדוש, כמו שאמר קדושים תהיו כי קדוש אני ה' (ויקרא יט ב). והנה הבטיחם בעולם הזה ובעולם הבא:
Y NACIÓN SANTA. Para apegarse al Dios santo, como dijo: “Santos seréis, porque santo soy Yo, el Eterno” (Levítico 19:2). He aquí que les prometió recompensa en este mundo y en el mundo venidero.
Ramban on Exodus 19:8
וישם לפניהם את כל הדברים האלה טעמו שאמר להם הנה נתתי לפניכם הדברים, בחרו לכם היום אם תעשון כן, ולכן ענו אותו כל אשר דבר ה' נעשה (שמות י״ט:ח׳), כטעם ראה נתתי לפניכם היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע (דברים ל טו) וכן ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם (שמות כ״א:א׳), שיאמרו שאם יבחרו ויקבלו עליהם לעשותם. ועל כן אמר שם (כד ג) ויבא משה ויספר לעם את כל דברי ה' ואת כל המשפטים, ויען כל העם קול אחד ויאמרו כל הדברים אשר דבר ה' נעשה. וכן וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל (דברים ד מד), שאמר לדור הבא בארץ אם יקבלו עליהם את התורה, כי בא לכרות עמהם ברית בערבות מואב כאשר כרת עם אבותיהם בחורב: והגאון רב סעדיה אמר כי וישם לפניהם כמו שימה בפיהם (דברים לא יט) ואיננו אלא כמו שפירשתי. וכן טעם ויענו כל העם יחדיו, כי משה קרא לזקני העם שהם חכמיהם ושופטיהם, כי להם הבחירה, ושם לפניהם כל הדברים האלה במעמד כל העדה, כי על כלם צוה כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל (שמות י״ט:ג׳), והם לא המתינו לעצה ובחירה, ויענו כל העם יחדו ויאמרו למקטון ועד גדול כל אשר דבר ה' נעשה, וכן אמר עוד (שמות כ״ד:ג׳) ויען כל העם קול אחד ויאמרו:
Y PUSO DELANTE DE ELLOS TODAS ESTAS PALABRAS. Su sentido es que les dijo: “He aquí, he puesto delante de vosotros estas palabras; escoged hoy si haréis así”. Por eso le respondieron: “Todo lo que habló el Eterno haremos” (Éxodo 19:8), conforme al sentido de: “Mira, he puesto delante de ti hoy la vida y el bien, la muerte y el mal” (Deuteronomio 30:15). Y así también: “Y estos son los juicios que pondrás delante de ellos” (Éxodo 21:1), para que digan si eligen y aceptan sobre sí cumplirlos.
Por eso dijo allí: “Y vino Moshé y contó al pueblo todas las palabras del Eterno y todos los juicios, y respondió todo el pueblo a una sola voz y dijeron: Todas las palabras que habló el Eterno haremos” (Éxodo 24:3). Y así también: “Y esta es la Torá que puso Moshé delante de los hijos de Israel” (Deuteronomio 4:44), pues habló a la generación siguiente en la tierra para que aceptaran sobre sí la Torá, ya que vino a hacer con ellos un pacto en las llanuras de Moav, tal como hizo con sus padres en Joreb.
Y el Gaón Rav Saadia dijo que “y puso delante de ellos” es como “ponla en su boca” (Deuteronomio 31:19), pero no es sino como he explicado.
Y así también el sentido de: “Y respondió todo el pueblo juntamente”, pues Moshé llamó a los ancianos del pueblo, que eran sus sabios y jueces, ya que a ellos correspondía la elección; y puso delante de ellos todas estas palabras en presencia de toda la congregación, pues a todos ordenó: “Así dirás a la casa de Yaakov y anunciarás a los hijos de Israel” (Éxodo 19:3). Pero ellos no esperaron consejo ni deliberación, sino que todo el pueblo respondió juntamente, desde el pequeño hasta el grande, y dijeron: “Todo lo que habló el Eterno haremos”. Y así dijo de nuevo: “Y respondió todo el pueblo a una sola voz y dijeron” (Éxodo 24:3).
Ramban on Exodus 19:9
וישב משה את דברי העם אל ה' ששב לפניו אל ההר עם מענה העם. והנה הכל גלוי לפניו ולא שאלו מה ענה לך העם הזה, וכענין שכתוב וישמע ה' את קול דבריכם בדברכם אלי. ובבאו לפניו אמר ה' יתברך הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם, ואז הגיד לפניו ואמר רבונו של עולם בניך מאמינים הם ומקבלין עליהם כל אשר תדבר, וכן וישיבו אותם דבר ויראום את פרי הארץ (במדבר יג כו), שובם אליהם עם הדברים שראו, כי אח"כ אמר ויספרו לו ויאמרו ואין צורך לדברי ר"א בזה:
Y MOSHÉ DEVOLVIÓ LAS PALABRAS DEL PUEBLO AL ETERNO. Es decir, regresó delante de Él al monte con la respuesta del pueblo. Y he aquí que todo está revelado delante de Él, y no le preguntó: “¿Qué te respondió este pueblo?”, como está escrito: “Y escuchó el Eterno la voz de vuestras palabras cuando me hablasteis”. Y al venir delante de Él, el Eterno, bendito sea, dijo: “He aquí, Yo vengo a ti en una espesa nube, para que el pueblo escuche cuando Yo hable contigo, y también en ti crean para siempre”. Entonces Moshé le informó y dijo: “Señor del mundo, Tus hijos son creyentes y aceptan sobre sí todo lo que Tú hables”.
Y así también: “Y les devolvieron palabra y les mostraron el fruto de la tierra” (Números 13:26), es decir, regresaron a ellos con las cosas que vieron, pues después dijo: “Y le contaron y dijeron”. No hay necesidad de las palabras de Rabí Abraham en esto.
Ramban on Exodus 19:10
בעב הענן הוא הערפל אשר שם האלהים (שמות כ׳:כ״א), והכל רואין ומכירין כן, כמו שאמר ומראה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר לעיני בני ישראל (שמות כ״ד:י״ז):
EN UNA ESPESA NUBE. Es la densa oscuridad donde estaba Dios (Éxodo 20:21), y todos lo ven y reconocen así, como dijo: “Y la apariencia de la gloria del Eterno era como fuego consumidor en la cima del monte, ante los ojos de los hijos de Israel” (Éxodo 24:17).
Ramban on Exodus 19:11
בעבור ישמע העם בדברי עמך אמר ר"א כי היו בישראל אנשים שהיתה להם הנבואה בספק, ואע"פ שכתוב (שמות י״ד:ל״א) ויאמינו בה' ובמשה עבדו, שם אמר וירא ישראל, ולא כל ישראל, וזהו שאמרו אליו היום הזה ראינו כי ידבר אלהים את האדם וחי (דברים ה כא), כי לא היו מאמינים כן מתחלה. וזה טעם בעבור ישמע העם בדברי עמך, עשרת הדברים, וגם בך יאמינו, שאתה נביאי, כי מעתה יתאמת אצלם ענין הנבואה ואיננו נכון, כי זרע אברהם לא יסתפקו בנבואה, כי האמינו בה מאבותם. וכבר אמר עוד ויאמן העם וישמעו (שמות ד׳:ל״א), ויאמינו בה' ובמשה עבדו (שמות י״ד:ל״א), ואם לא אמר שם כל העם וכל ישראל, אף כאן לא נאמר בעבור ישמע כל העם: והנכון בעיני שאמר, אני בא אליך בעב הענן, שתגש אתה אל הערפל בעבור ישמע העם דברי, ויהיו הם עצמם נביאים בדברי, לא שיאמינו מפי אחרים, כמו שנאמר באמור ה' אלי הקהל לי את העם ואשמיעם את דברי למען ילמדון ליראה אותי כל הימים (דברים ד י), וגם בך יאמינו לנצח בכל הדורות, ואם יקום בקרבם נביא או חולם חלום כנגד דברך יכחישוהו מיד, שכבר ראו בעיניהם ושמעו באזניהם שהגעת למעלה העליונה בנבואה, יתברר להם ממך מה שכתוב (במדבר יב ו-ח) אם יהיה נביאכם ה' במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו, לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא פה אל פה אדבר בו, ולכך אמר בעבור ישמע העם בדברי עמך, כי ישמע דברי מתוך האש וידעו שאני ה' מדבר עמך ויאמינו בדברי וגם בך לעולם וכן מה שאמרו היום הזה ראינו כי ידבר אלהים את האדם וחי (דברים ה כא), לומר הנה נתקיים הדבר אצלינו בראיית עינינו כאשר היה חפץ אלהים, ומעתה קרב אתה שידענו בך שהגעת למעלה הגדולה ושמע כל אשר אמר ה' אלהינו ושמענו מפיך ועשינו, שכבר נאמנה נבואתך כי היא העליונה על כל הנביאים: ובמכילתא (כאן) ראיתי בעבור ישמע העם בדברי עמך, מלמד שאמר הקב"ה למשה, הרי אני קורא לך מראש ההר ואתה עולה, שנאמר (שמות י״ט:כ׳) ויקרא ה' למשה, וגם בך יאמינו לעולם, גם בך גם בנביאים העתידים לעמוד אחריך מטין דבריהם לדעת ר"א:
PARA QUE ESCUCHE EL PUEBLO CUANDO YO HABLE CONTIGO. Rabí Abraham dijo que había entre Israel personas que dudaban de la profecía, y aunque está escrito: “Y creyeron en el Eterno y en Moshé Su siervo” (Éxodo 14:31), allí dijo “e Israel vio”, y no “todo Israel”. Y este es el sentido de lo que le dijeron: “Hoy hemos visto que Dios habla con el hombre y este vive” (Deuteronomio 5:21), pues al principio no creían que tal cosa fuera posible. Este sería el sentido de: “para que escuche el pueblo cuando Yo hable contigo”, los Diez Mandamientos, “y también en ti crean”, que tú eres Mi profeta, pues desde ahora quedará confirmada ante ellos la realidad de la profecía.
Pero esto no es correcto, porque la descendencia de Abraham no dudaba de la profecía, ya que creían en ella por tradición de sus padres. Además, ya dijo: “Y creyó el pueblo y escucharon” (Éxodo 4:31), y: “Y creyeron en el Eterno y en Moshé Su siervo” (Éxodo 14:31). Y si allí no dijo “todo el pueblo” ni “todo Israel”, tampoco aquí se dijo: “para que escuche todo el pueblo”.
Lo correcto a mis ojos es que dijo: “Yo vengo a ti en una espesa nube”, para que tú te acerques a la densa oscuridad, “para que el pueblo escuche Mis palabras”, y ellos mismos sean profetas en Mis palabras, no que crean por boca de otros, como fue dicho: “Cuando el Eterno me dijo: Congrégame al pueblo y les haré oír Mis palabras, para que aprendan a temerme todos los días” (Deuteronomio 4:10). “Y también en ti creerán para siempre”, en todas las generaciones; y si se levanta entre ellos un profeta o soñador de sueños contra tu palabra, lo negarán inmediatamente, pues ya vieron con sus ojos y oyeron con sus oídos que alcanzaste el nivel supremo de la profecía. Por medio de ti se les aclarará lo que está escrito: “Si hubiera entre vosotros profeta del Eterno, en visión me daré a conocer a él; en sueño hablaré con él. No así Mi siervo Moshé, en toda Mi casa fiel es él; boca a boca hablaré con él” (Números 12:6-8).
Por eso dijo: “para que escuche el pueblo cuando Yo hable contigo”, pues escucharán Mis palabras desde dentro del fuego y sabrán que Yo, el Eterno, hablo contigo; creerán en Mis palabras y también en ti para siempre.
Y así también lo que dijeron: “Hoy hemos visto que Dios habla con el hombre y este vive” (Deuteronomio 5:21), significa: he aquí, el asunto se cumplió ante nosotros con la visión de nuestros ojos, como era la voluntad de Dios. Y desde ahora, acércate tú, porque sabemos de ti que alcanzaste el gran nivel, y escucha todo lo que diga el Eterno; nosotros escucharemos de tu boca y haremos, pues tu profecía ya quedó confirmada como la más elevada de todos los profetas.
Y en la Mejilta vi: “‘Para que escuche el pueblo cuando Yo hable contigo’: enseña que el Santo, bendito sea, dijo a Moshé: He aquí, Yo te llamo desde la cima del monte y tú subes, como fue dicho: ‘Y llamó el Eterno a Moshé’ (Éxodo 19:20). ‘Y también en ti creerán para siempre’: también en ti y también en los profetas que se levantarán después de ti”. Sus palabras se inclinan hacia la opinión de Rabí Abraham.
Ramban on Exodus 19:12
וקדשתם היום ומחר פירש רש"י וזמנתם. וכן דעת אונקלוס (תרגום אונקלוס על שמות י״ט:י׳). וכמהו אני צויתי למקודשי (ישעיה יג ג), וכן התקדשו למחר (במדבר יא יח). ור"א אמר (אבן עזרא על שמות י״ט:י׳) שירחצו במים. ומה טעם היום ומחר, ואין צריך לרחוץ אלא פעם אחת והנכון שיהיו קדושים, שלא יגשו אל אשה ואל כל טומאה, כי הנשמר מן הטומאה יקרא מקודש, כמו שאמר בכהנים לנפש לא יטמא (ויקרא כא א), קדושים יהיו לאלהיהם (שם ו), וכתיב כי הכהנים לא התקדשו (דהי"ב ל ג), ר"ל לא הטהרו, וכן כי אם אשה עצורה לנו ויהיו כלי הנערים קדש (שמואל א כ״א:ו׳). ובידוע כי ירחצו במים, והוא נלמד מכבוס הבגדים. וכך אמרו במכילתא (כאן) אין כבוס בגדים בתורה שאין טעון טבילה:
Y LOS SANTIFICARÁS HOY Y MAÑANA. Rashi explicó: “los prepararás”. Y esta es también la opinión de Onkelos. Algo semejante aparece en: “Yo he ordenado a Mis consagrados” (Isaías 13:3), y también: “Santificaos para mañana” (Números 11:18).
Rabí Abraham dijo que significa que se lavaran con agua. Pero ¿cuál sería entonces el sentido de “hoy y mañana”? Pues no es necesario lavarse sino una sola vez.
Lo correcto es que sean santos, es decir, que no se acerquen a mujer ni a ninguna impureza, pues quien se guarda de la impureza es llamado santificado. Así dijo respecto a los sacerdotes: “Por una persona no se impurificará” (Levítico 21:1), “santos serán para su Dios” (Levítico 21:6). Y está escrito: “Porque los sacerdotes no se habían santificado” (II Crónicas 30:3), es decir, no se habían purificado. Y así también: “Si tan solo mujer ha sido retenida de nosotros, y los utensilios de los jóvenes son santos” (I Samuel 21:6).
Y es sabido que se lavarán con agua, y esto se aprende del lavado de las vestimentas. Así dijeron en la Mejilta: “No hay lavado de vestimentas en la Torá que no requiera inmersión”.
Ramban on Exodus 19:13
ירד ה' לעיני כל העם שכלם יראו ברדתו שם, כי יראו מראה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר. לא שיראו את השם, דכתיב (שמות ל״ג:כ׳) כי לא יראני האדם וחי:
DESCENDERÁ EL ETERNO ANTE LOS OJOS DE TODO EL PUEBLO. Es decir, todos verán cuando Él descienda allí, pues verán la apariencia de la gloria del Eterno como fuego consumidor en la cima del monte. No significa que verán al Eterno mismo, pues está escrito: “Porque no Me verá el hombre y vivirá” (Éxodo 33:20).
Ramban on Exodus 19:14
במשוך היובל המה יעלו בהר הוא שופר של איל, ושופר אילו של יצחק היה (פדר"א לה). לשון רש"י. (רש"י על שמות י״ט:י״ג) ולא הבינותי זה, כי אילו של יצחק עולה הקריב אותו, והקרנים והטלפים הכל נשרף בעולות (זבחים פה:). אולי גבל הקב"ה עפר קרנו והחזירו למה שהיה: אבל לפי דעתי האגדה הזו יש לה סוד, ואמרו שזה הקול הוא פחד יצחק, ולכך אמר (שמות י״ט:ט״ז) ויחרד כל העם אשר במחנה, ולא השיגו דבור בגבורה הזאת זולתי קול (דברים ד יב):
CUANDO SE PROLONGUE EL SONIDO DEL YOVEL, ELLOS SUBIRÁN AL MONTE. Es un shofar de carnero, y era el shofar del carnero de Yitzjak. Esta es la expresión de Rashi. Pero no entendí esto, pues el carnero de Yitzjak fue ofrecido como holocausto, y los cuernos y las pezuñas se queman totalmente en los holocaustos. Quizá el Santo, bendito sea, moldeó el polvo de su cuerno y lo devolvió a lo que era.
Pero según mi opinión, esta agadá contiene un secreto. Dijeron que esta voz es el “temor de Yitzjak”; por eso dijo: “Y tembló todo el pueblo que estaba en el campamento” (Éxodo 19:16), y no alcanzaron comunicación en esta Guevurá, salvo la voz, como está escrito: “una voz” (Deuteronomio 4:12).
Ramban on Exodus 19:15
וירד משה מן ההר אל העם ויקדש את העם לימד כאן שגם הדבור הזה שאמר בו ויאמר ה' אל משה לך אל העם, היה בהר, שהיה משה עולה שם בכל פעם לדבר אתו ובמכילתא (כאן) דרשו בו מלמד שלא היה משה פונה לעסקיו ולא היה הולך לביתו כלל אלא מן ההר אל העם:
Y MOSHÉ DESCENDIÓ DEL MONTE HACIA EL PUEBLO Y SANTIFICÓ AL PUEBLO. Aquí enseñó que también esta palabra, en la que dijo: “Y dijo el Eterno a Moshé: ve al pueblo”, fue dicha en el monte, pues Moshé subía allí cada vez para hablar con Él.
Y en la Mejilta interpretaron esto así: enseña que Moshé no se dirigía a sus propios asuntos ni iba a su casa en absoluto, sino solamente del monte al pueblo.
Ramban on Exodus 19:16
משה ידבר והאלהים יעננו בקול אמרו במכילתא (כאן) שזה על שעת מתן תורה, שהיה משה משמיע הדברות לישראל, כמו שכתב רש"י. (רש"י על שמות י״ט:י״ט) ועל דרך הפשט לא ידבר בזה עדיין, אבל ירד השם הנכבד אל ההר ביום השלישי, והוציא משה את העם מן המחנה לקראת הכבוד הנראה להם, ויתיצבו הם בתחתית ההר, ומשה עלה למעלה קרוב לראש ההר ששם הכבוד מחיצה לעצמו ומדבר עם ישראל להורותם מה יעשו, וישראל שומעים קול האלהים שעונה אותו ויצונו והם לא יבינו מה יאמר לו, ויצוה אותו בצואות האמורות אח"כ בפרשה רד העד בעם וגו', לך רד ועלית אתה ואהרן עמך וגו', והיה זה קודם מתן תורה וגם בשעת הדברות, כי משה לא עלה אל ראש ההר אל הערפל אשר שם האלהים רק לאחר מתן תורה וכן אמר (דברים ה ה) אנכי עומד בין ה' וביניכם בעת ההיא להגיד לכם את דבר ה' כי יראתם מפני האש ולא עליתם בהר לאמר, כאשר עליתי אני. ויש מפרשים כי ישראל יראים מאד מקול השופר שהולך וחזק מאד (שמות י״ט:י״ט), ומשה היה אומר תחלה כוונו דעתכם כי עתה תשמעו קול בענין כך, ומיד האלהים יעננו אותו בקול:
MOSHÉ HABLABA Y DIOS LE RESPONDÍA CON VOZ. Dijeron en la Mejilta que esto se refiere al momento de la entrega de la Torá, cuando Moshé hacía escuchar los mandamientos a Israel, como escribió Rashi.
Pero según el sentido simple, la Escritura todavía no habla de eso. Más bien, el Nombre glorioso descendió sobre el monte en el tercer día, y Moshé sacó al pueblo del campamento al encuentro de la gloria visible para ellos, y ellos se colocaron al pie del monte. Moshé subió hacia arriba, cerca de la cima del monte, donde estaba la gloria, con una separación para sí, y hablaba con Israel para indicarles qué debían hacer. Israel escuchaba la voz de Dios que le respondía y le ordenaba, pero no entendían qué le decía. Él le ordenaba los mandamientos mencionados después en la parashá: “Desciende, advierte al pueblo”, etc.; “ve, desciende, y subirás tú y Aharón contigo”, etc. Esto fue antes de la entrega de la Torá, y también durante los mandamientos, pues Moshé no subió a la cima del monte, a la densa oscuridad donde estaba Dios, sino después de la entrega de la Torá.
Y así dijo: “Yo estaba entre el Eterno y vosotros en aquel tiempo para anunciaros la palabra del Eterno, porque temisteis a causa del fuego y no subisteis al monte, diciendo...” (Deuteronomio 5:5), es decir, como sí subí yo.
Hay quienes explican que Israel temía mucho a causa de la voz del shofar, que iba creciendo con mucha fuerza (Éxodo 19:19), y Moshé decía primero: “Concentrad vuestra mente, porque ahora escucharéis una voz de tal manera”; e inmediatamente Dios le respondía con esa misma voz.
Ramban on Exodus 19:17
וירד ה' על הר סיני אם תשכיל בפרשה תבין כי שמו הגדול ירד על הר סיני ושכן עליו באש, והוא מדבר עם משה, והדבור עם משה בכל הפרשה בשם המיוחד, והעליה (לעיל פסוק ג) והיציאה (שם פסוק יז) לקראת מקום הכבוד, כמו שפירשתי (לעיל פסוק ג), והזהיר פן יהרסו אל ה' לראות, כי גם אצילי בני ישראל לא חזו אותו, וכל ישראל שמעו קול השם מתוך האש, והוא שנאמר (שמות כ׳:א׳) וידבר אלהים את כל הדברים האלה, כמו שאמרו רבותינו (מכילתא ד) אין אלהים אלא דיין, ואמרו (מכות כד) מפי הגבורה שמענום, ובמשנה תורה (דברים ה יט) כתוב את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם, בעבור שפי' מתוך האש. וזה טעם פנים בפנים (שם ה ד), ולכך נאמר אנכי ה' אלהיך. ואל יקשה עליך מה שאמרו הם למשה כי מי כל בשר אשר שמע קול אלהים חיים מדבר מתוך האש, כי לא אמרו אשר שמע אלהים מדבר מתוך האש, אבל אמר קול אלהים, שאמרו מה שהשיגו, ולכך אמרו קרב אתה ושמע את כל אשר יאמר ה' אלהינו (דברים ה כד), וכן אמר להם משה השמע עם קול אלהים מדבר מתוך האש (שם ד לג), כי מדבר תואר לקול, כענין וישמע את הקול מדבר אליו (במדבר ז פט): ומזה תבין מה שאמרו רבותינו תמיד במדרשי הגדות (עי' שמו"ר כח ו) כי בשבעה קולות נתנה התורה, והם שהזכיר דוד במזמור הבו לה' בני אלים (תהילים כ״ט:א׳), והוא המנין הנרמז בפרשה הזאת, כי ויהי קלת וברקים חסר וימנה אחד, וכן וכל העם רואים את הקולת יחסר ממנו הרבים, והנה הם ששה, וכבר נאמר בפירוש וידבר אלהים, וכן במשנה תורה (דברים ד וה) הזכיר שבעה קולות במתן תורה, ובמסכת ברכות (ו:) אמרו בגמרא שנתנה בחמשה קולות שהם יחשבו הקולות הנסתרים והשנים מפורשים להם בכתוב, והכוונה כי למשה רבינו נתנה בשבעה הקולות, והוא השומע ומתבונן בהם, אבל לישראל בקול אחד ישמעו, כמו שאמר קול גדול ולא יסף (דברים ה יט), ונאמר קול דברים אתם שומעים ותמונה אינכם רואים זולתי קול (שם ד יב), ואף כאן רמז וכל העם רואים את הקולת בחסרון וי"ו אחד, כי כל הקולות יראו אחד, והוא מה שנאמר (תהלים סב יב) אחת דבר אלהים שתים זו שמענו, על דרך האמת והנה הפרשיות מבוארות, לא יתחלף להם דבר בדבר:
Y DESCENDIÓ EL ETERNO SOBRE EL MONTE SINAÍ. Si reflexionas en la parashá, entenderás que Su gran Nombre descendió sobre el monte Sinaí y reposó sobre él en el fuego. Él hablaba con Moshé, y en toda la parashá el habla con Moshé aparece con el Nombre Inefable. La subida y la salida fueron hacia el lugar de la gloria, como expliqué. Y advirtió: “No sea que irrumpan hacia el Eterno para ver”, porque ni siquiera los nobles de los hijos de Israel lo contemplaron. Todo Israel oyó la voz del Nombre desde dentro del fuego. Esto es lo que fue dicho: “Y habló Dios todas estas palabras” (Éxodo 20:1), como dijeron nuestros sabios: “Dios” aquí no significa sino Juez. Y dijeron: “De boca de la Guevurá las escuchamos”.
Y en Mishné Torá está escrito: “Estas palabras habló el Eterno a toda vuestra congregación” (Deuteronomio 5:19), porque explicó: “desde dentro del fuego”. Este es el sentido de “cara a cara” (Deuteronomio 5:4), y por eso fue dicho: “Yo soy el Eterno, tu Dios”.
No te resulte difícil lo que ellos dijeron a Moshé: “Porque ¿quién de toda carne ha oído la voz del Dios vivo hablando desde dentro del fuego?” Pues no dijeron: “quien oyó a Dios hablando desde dentro del fuego”, sino “la voz de Dios”, diciendo lo que alcanzaron. Por eso dijeron: “Acércate tú y escucha todo lo que diga el Eterno, nuestro Dios” (Deuteronomio 5:24). Y así les dijo Moshé: “¿Ha oído pueblo la voz de Dios hablando desde dentro del fuego?” (Deuteronomio 4:33), pues “hablando” describe a la voz, como en: “Y oyó la voz hablándole” (Números 7:89).
De esto entenderás lo que nuestros sabios dicen siempre en los midrashim de agadá: que la Torá fue entregada con siete voces, que son las que David menciona en el salmo “Tributad al Eterno, hijos de poderosos” (Salmos 29:1). Este es el número insinuado en esta parashá, pues “y hubo voces y relámpagos” está escrito de forma defectiva y cuenta como una; y asimismo “y todo el pueblo veía las voces” carece de una vav de plural. Así son seis, y ya fue dicho explícitamente: “Y habló Dios”. También en Mishné Torá se mencionan siete voces en la entrega de la Torá.
Y en el tratado Berajot dijeron en la Guemará que fue entregada con cinco voces, porque ellos cuentan las voces ocultas, mientras que las dos están explícitas para ellos en la Escritura. La intención es que a Moshé Rabenu le fue dada con las siete voces, y él era quien las oía y comprendía; pero Israel oía una sola voz, como dijo: “Una voz grande que no cesó” (Deuteronomio 5:19), y fue dicho: “Voz de palabras oíais, pero imagen no veíais, salvo una voz” (Deuteronomio 4:12). También aquí insinuó: “y todo el pueblo veía las voces”, con una vav faltante, porque todas las voces eran vistas como una. Esto es lo que fue dicho: “Una cosa habló Dios; dos hemos oído” (Salmos 62:12), conforme al camino de la verdad.
He aquí que las secciones están explicadas, y no se confundirá una cosa con otra.
Ramban on Exodus 19:18
וגם הכהנים הנגשים אל ה' שהם מגישים לשם הנכבד קרבנות ונגשים בהם אליו:
Y TAMBIÉN LOS SACERDOTES QUE SE ACERCAN AL ETERNO. Son aquellos que presentan sacrificios al Nombre glorioso y, mediante ellos, se acercan a Él.
