Ramban on Exodus 20:1

אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ הַדִּבּוּר הַזֶּה מִצְוַת עֲשֵׂה, אָמַר אָנֹכִי ה', יוֹרֶה וִיצַוֶּה אוֹתָם שֶׁיֵּדְעוּ וְיַאֲמִינוּ כִּי יֵשׁ ה', וְהוּא אֱלֹהִים לָהֶם, כְּלוֹמַר הוֹוֶה, קַדְמוֹן, מֵאִתּוֹ הָיָה הַכֹּל בְּחֵפֶץ וִיכֹלֶת, וְהוּא אֱלֹהִים לָהֶם, שֶׁחַיָּבִים לַעֲבֹד אוֹתוֹ. וְאָמַר אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, כִּי הוֹצָאָתָם מִשָּׁם תּוֹרֶה עַל הַמְּצִיאוּת וְעַל הַחֵפֶץ, כִּי בִּידִיעָה וּבְהַשְׁגָּחָה מִמֶּנּוּ יָצָאנוּ מִשָּׁם, וְגַם תּוֹרֶה עַל הַחִדּוּשׁ, כִּי עִם קַדְמוּת הָעוֹלָם לֹא יִשְׁתַּנֶּה דָּבָר מִטִּבְעוֹ, וְתוֹרֶה עַל הַיְּכֹלֶת, וְהַיְּכֹלֶת תּוֹרֶה עַל הַיִּחוּד, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (שמות ט':י"ד) "בַּעֲבוּר תֵּדַע כִּי אֵין כָּמֹנִי בְּכָל הָאָרֶץ". וְזֶה טַעַם "אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ", כִּי הֵם הַיּוֹדְעִים וְעֵדִים בְּכָל אֵלֶּה:

YO SOY EL ETERNO, TU DIOS. Esta declaración es un mandamiento positivo. Al decir: “Yo soy el Eterno”, enseña y les ordena que sepan y crean que existe el Eterno, y que Él es Dios para ellos; es decir, que Él existe, es eterno, y que de Él procede todo por Su voluntad y Su poder. Y Él es Dios para ellos, de modo que están obligados a servirle. Y dijo: “que te saqué de la tierra de Egipto”, porque la salida de allí enseña Su existencia y Su voluntad, pues por Su conocimiento y providencia salimos de allí. También enseña la creación del mundo, porque si el mundo fuera eterno, nada cambiaría de su naturaleza. Y enseña Su poder; y Su poder enseña Su unidad, como dijo: “Para que sepas que no hay otro como Yo en toda la tierra” (Éxodo 9:14). Este es el sentido de “que te saqué”, pues ellos son quienes saben y son testigos de todo esto.

Ramban on Exodus 20:2

וְטַעַם מִבֵּית עֲבָדִים שֶׁהָיוּ עוֹמְדִים בְּמִצְרַיִם בְּבֵית עֲבָדִים, שְׁבוּיִים לְפַרְעֹה, וְאָמַר לָהֶם זֶה שֶׁהֵם חַיָּבִין שֶׁיִּהְיֶה הַשֵּׁם הַגָּדוֹל וְהַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא הַזֶּה לָהֶם לֵאלֹהִים, שֶׁיַּעַבְדוּהוּ, כִּי הוּא פָּדָה אוֹתָם מֵעַבְדוּת מִצְרַיִם, כְּטַעַם "עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (ויקרא כה נה). וּכְבָר רָמַזְתִּי עוֹד לְמַעְלָה (יט כ) טַעַם שְׁנֵי הַשֵּׁמוֹת הַקְּדוֹשִׁים עַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת: וְזוֹ הַמִּצְוָה תִּקָּרֵא בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ (ברכות יג:) קַבָּלַת מַלְכוּת שָׁמַיִם, כִּי הַמִּלּוֹת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר הִזְכַּרְתִּי הֵם בַּמֶּלֶךְ כְּנֶגֶד הָעָם. וְכָךְ אָמְרוּ בַּמְּכִילְתָּא (שמות כ':ג') "לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי" לָמָּה נֶאֱמַר, לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ", מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁנִּכְנַס לַמְּדִינָה, אָמְרוּ לוֹ עֲבָדָיו גְּזֹר עָלֵינוּ גְּזֵרוֹת, אָמַר לָהֶם לָאו, כְּשֶׁתְּקַבְּלוּ מַלְכוּתִי אֶגְזֹר עֲלֵיכֶם גְּזֵרוֹת, שֶׁאִם מַלְכוּתִי אֵינְכֶם מְקַבְּלִים גְּזֵרוֹתַי הַאֵיךְ אַתֶּם מְקַיְּמִין. כָּךְ אָמַר הַמָּקוֹם לְיִשְׂרָאֵל "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ" "לֹא יִהְיֶה לְךָ", אֲנִי הוּא שֶׁקִּבַּלְתֶּם מַלְכוּתִי עֲלֵיכֶם בְּמִצְרַיִם, אָמְרוּ לוֹ הֵן, כְּשֶׁקִּבַּלְתֶּם מַלְכוּתִי קַבְּלוּ גְּזֵרוֹתַי, כְּלוֹמַר אַחַר שֶׁאַתֶּם מְקַבְּלִים עֲלֵיכֶם וּמוֹדִים שֶׁאֲנִי ה' וַאֲנִי אֱלֹהֵיכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם קִבְּלוּ כָּל מִצְוֹתַי: וְנֶאֶמְרוּ כָּל הַדִּבְּרוֹת כֻּלָּן בִּלְשׁוֹן יָחִיד, "ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ", וְלֹא כַּאֲשֶׁר הִתְחִיל לָהֶם אַתֶּם רְאִיתֶם וְגוֹ', אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ (לעיל יט ד ה), לְהַזְהִיר כִּי כָּל יָחִיד מֵהֶם יֵעָנֵשׁ עַל הַמִּצְוֹת, כִּי עִם כָּל אֶחָד יְדַבֵּר, וּלְכָל אֶחָד יְצַוֶּה שֶׁלֹּא יַחְשְׁבוּ כִּי אַחַר הָרֹב יֵלֵךְ וְהַיָּחִיד יִנָּצֵל עִמָּהֶם. וִיבָאֵר לָהֶם מֹשֶׁה זֹאת הַכַּוָּנָה בְּסוֹף הַתּוֹרָה בְּפָרָשַׁת אַתֶּם נִצָּבִים (דברים כט יז):

Y EL SENTIDO DE “DE LA CASA DE ESCLAVOS”. Es que estaban en Egipto, en una casa de esclavos, cautivos del faraón. Y les dijo esto porque están obligados a que este Nombre grande, glorioso y temible sea para ellos Dios, para que le sirvan, ya que Él los redimió de la esclavitud de Egipto, conforme al sentido de: “Mis siervos son, a quienes saqué de la tierra de Egipto” (Levítico 25:55). Ya insinué arriba el sentido de los dos Nombres santos según el camino de la verdad. Este mandamiento es llamado por nuestros sabios “aceptación del yugo del Reino de los Cielos”, porque estas palabras que mencioné corresponden al rey frente al pueblo. Así dijeron en la Mejilta: “‘No tendrás otros dioses delante de Mí’. ¿Por qué fue dicho? Porque Él dice: ‘Yo soy el Eterno, tu Dios’. Es comparable a un rey que entró en una provincia. Sus siervos le dijeron: ‘Decreta sobre nosotros decretos’. Él les dijo: ‘No; cuando aceptéis mi reino, decretaré sobre vosotros decretos, pues si no aceptáis mi reino, ¿cómo cumpliréis mis decretos?’. Así dijo el Omnipresente a Israel: ‘Yo soy el Eterno, tu Dios’; ‘No tendrás’. Yo soy Aquel cuyo reino aceptasteis sobre vosotros en Egipto. Le dijeron: ‘Sí’. Entonces, cuando aceptasteis Mi reino, aceptad Mis decretos”. Es decir, después de que aceptáis sobre vosotros y reconocéis que Yo soy el Eterno y que Yo soy vuestro Dios desde la tierra de Egipto, aceptad todos Mis mandamientos. Todos los mandamientos fueron dichos en lenguaje singular: “el Eterno, tu Dios, que te saqué”, y no como comenzó diciéndoles: “Vosotros visteis... si escuchar escucháis” (Éxodo 19:4-5). Esto fue para advertir que cada individuo de ellos será castigado por los mandamientos, porque con cada uno habla y a cada uno ordena, para que no piensen que seguirán a la mayoría y que el individuo se salvará con ellos. Moshé les explicará esta intención al final de la Torá, en la parashá “Vosotros estáis firmes” (Deuteronomio 29:17).

Ramban on Exodus 20:3

לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי כָּתַב רַשִׁ"י (רש"י על שמות כ':ג') לֹא יִהְיֶה לְךָ לָמָּה נֶאֱמַר, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ, אֵין לִי אֶלָּא שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה, הֶעָשׂוּי כְּבָר מִנַּיִן שֶׁלֹּא יְקַיֵּם, ת"ל לֹא יִהְיֶה לְךָ. וְזוֹ בֶּאֱמֶת בָּרַיְתָא הִיא שְׁנוּיָה בַּמְּכִילְתָּא (כאן). וְאִם כֵּן תִּהְיֶה זוֹ מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה בִּלְבַד, אַזְהָרָה לִמְקַיֵּם ע"ז בִּרְשׁוּתוֹ וְאֵין בָּהּ מִיתַת ב"ד, וְלָמָּה הִקְדִּים הַקִּיּוּם שֶׁהוּא בְּלָאו לְהִשְׁתַּחֲוָאָה וַעֲבוֹדָה שֶׁהֵם בְּכָרֵת וּמִיתַת ב"ד. וּלְפִי דַּעְתִּי שֶׁאֵין הֲלָכָה כְּדִבְרֵי זֹאת הַבָּרַיְתָא, וּכְדִבְרֵי יָחִיד הִיא שְׁנוּיָה, שֶׁכָּךְ שָׁנִינוּ בְּסִפְרָא (ריש קדושים) וֵאלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם (ויקרא יט ד), יָכוֹל יַעֲשׂוּ לָכֶם אֲחֵרִים, ת"ל "לֹא לָכֶם". אֵין לִי אֶלָּא לָכֶם, יָכוֹל הֵן יַעֲשׂוּ לַאֲחֵרִים, ת"ל "לֹא תַעֲשׂוּ" לֹא לָכֶם וְלֹא לַאֲחֵרִים. מִכָּאן אָמְרוּ הָעוֹשֶׂה ע"ז לְעַצְמוֹ עוֹבֵר מִשּׁוּם שְׁתֵּי אַזְהָרוֹת, מִשּׁוּם לֹא תַּעֲשׂוּ וּמִשּׁוּם לֹא לָכֶם. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר מִשּׁוּם שָׁלֹשׁ, מִשּׁוּם לֹא תַּעֲשׂוּ וּמִשּׁוּם לֹא לָכֶם וּמִשּׁוּם לֹא יִהְיֶה. הֲרֵי שֶׁר' יוֹסֵי יָחִיד בִּמְקוֹם רַבִּים הוּא הָאוֹמֵר כִּי לֹא יִהְיֶה לְךָ אַזְהָרָה לִמְקַיֵּם צְלָמִים, וּלְדִבְרֵי תַּנָּא קַמָּא אֵינוֹ כֵּן: וְהַנָּכוֹן גַּם לְפִי הַפְּשָׁט שֶׁהוּא מִלְּשׁוֹן "וְהָיָה ה' לִי לֵאלֹהִים" (בראשית כח כא), "לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים" (ויקרא יא מה) יֹאמַר, שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָנוּ בִּלְתִּי הַשֵּׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים מִכָּל מַלְאֲכֵי מַעְלָה וּמִכָּל צְבָא הַשָּׁמַיִם הַנִּקְרָאִים אֱלֹהִים, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ"ב:י"ט) "זֹבֵחַ לָאֱלֹהִים יָחֳרָם בִּלְתִּי לַה' לְבַדּוֹ", וְהִיא מְנִיעָה שֶׁלֹּא יַאֲמִין בְּאֶחָד מֵהֶם וְלֹא יְקַבְּלֵהוּ עָלָיו בֶּאֱלוֹהַּ וְלֹא יֹאמַר לוֹ אֵלִי אַתָּה. וְכֵן דַּעַת אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על שמות כ':ג') שֶׁאָמַר "אֱלָהּ אָחֳרָן בַּר מִנִּי": וְדַע כִּי בְּכָל מָקוֹם שֶׁאָמַר הַכָּתוּב "אֱלֹהִים אֲחֵרִים" הַכַּוָּנָה בּוֹ אֲחֵרִים זוּלָתִי הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד, וְיִתְפֹּס זֶה הַלָּשׁוֹן בְּקַבָּלַת הָאֱלֹהוּת אוֹ בָּעֲבוֹדָה לוֹ, כִּי יֹאמַר לֹא תְּקַבְּלוּ עֲלֵיכֶם אֱלוֹהַּ בִּלְתִּי ה' לְבַדּוֹ, אֲבָל כְּשֶׁיְּדַבֵּר בָּעֲשִׂיָּה לֹא יֹאמַר בַּכָּתוּב אֲחֵרִים חָלִילָה, אֲבָל יֹאמַר "וֵאלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם" (ויקרא יט ד), "אֱלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשֶׂה לָּךְ" (שמות ל"ד:י"ז), וְיִקְרָאֵם כֵּן בַּעֲבוּר שֶׁיַּעֲשֶׂה בְּכַוָּנָה לִהְיוֹת אֱלֹהָיו, אֲבָל בָּהֶם אָמַר הַכָּתוּב (ישעיה לז יט) "כִּי לֹא אֱלֹהִים הֵמָּה כִּי אִם מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם עֵץ וָאֶבֶן ": וְהִנֵּה הִזְהִיר בַּדִּבּוּר הַשֵּׁנִי תְּחִלָּה שֶׁלֹּא נְקַבֵּל לָנוּ אָדוֹן מִכָּל הָאֱלֹהִים זוּלָתִי ה', וְאַחַר כָּךְ אָמַר שֶׁלֹּא נַעֲשֶׂה פֶּסֶל וְכָל תְּמוּנָה לְהִשְׁתַּחֲוֹת לָהֶם וְלֹא לְעָבְדָם בְּשׁוּם עֲבוֹדָה בָּעוֹלָם וּלְכָךְ לֹא אָמַר וְלֹא תִּשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם, כִּי הוּא נִסְמַךְ אֶל הָעֲשִׂיָּה שֶׁמָּנַע אוֹתָנוּ מֵהִשְׁתַּחֲווֹת לָהֶם. וְהִנֵּה כֻּלָּם אַזְהָרוֹת מֵעֲבוֹדָה זָרָה, וְכֻלָּן חַיָּבֵי מִיתָה, וְאֵין בַּפָּסוּק הַזֶּה אַזְהָרָה לָעֹשֶׂה מֵאָה צְלָמִים שֶׁלֹּא עֲבָדָם, אֲבָל לְמַטָּה יַזְהִיר מִזֶּה "אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם" (שמות כ':כ"ג), וְכֵן "אֱלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשֶׂה לָּךְ" (שמות ל"ד:י"ז), "לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם אֱלִילִם" (ויקרא כו א):

Ramban on Exodus 20:4

וְטַעַם עַל פָּנָי כְּמוֹ "אִם לֹא עַל פָּנֶיךָ יְבָרֲכֶךָּ" (איוב א יא), "וְעַתָּה הוֹאִילוּ פְנוּ בִּי וְעַל פְּנֵיכֶם אִם אֲכַזֵּב" (שם ו כח). יַזְהִיר לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים, כִּי עַל פָּנַי הֵם, שֶׁאֲנִי מִסְתַּכֵּל וּמַבִּיט בְּכָל עֵת וּבְכָל מָקוֹם בָּעוֹשִׂים כֵּן. הַדָּבָר הֶעָשׂוּי בְּפָנָיו שֶׁל אָדָם וְהוּא עוֹמֵד עָלָיו יִקָּרֵא "עַל פָּנָיו", וְכֵן "וַתַּעֲבֹר הַמִּנְחָה עַל פָּנָיו" (בראשית לב כב), וְכֵן "וַיָּמָת נָדָב וַאֲבִיהוּא וַיְכַהֵן אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר עַל פְּנֵי אַהֲרֹן אֲבִיהֶם", שֶׁהָיָה אַהֲרֹן אֲבִיהֶם רוֹאֶה וְעוֹמֵד שָׁם, וּבְדִבְרֵי הַיָּמִים (א כד ב) "וַיָּמָת נָדָב וַאֲבִיהוּא לִפְנֵי אֲבִיהֶם וּבָנִים לֹא הָיוּ לָהֶם". וְהִנֵּה אָמַר לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים, שֶׁאֲנִי נִמְצָא עִמְּךָ תָּמִיד וְרוֹאֶה אוֹתְךָ בַּסֵּתֶר וּבַגָּלוּי: וְעַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת תָּבִין סוֹד הַפָּנִים מִמַּה שֶׁכָּתַבְנוּ (רמב"ן על שמות ג':ב'), כִּי הַכָּתוּב הִזְהִיר בַּמַּעֲמָד הַזֶּה "פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר ה' עִמָּכֶם" (דברים ה ד), וְתֵדַע סוֹד מִלַּת "אֲחֵרִים", וְיָבֹא כָּל הַכָּתוּב כִּפְשׁוּטוֹ וּמַשְׁמָעוֹ. וְכֵן רָמַז אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על שמות כ':ג'), וְהוּא שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ':כ"ג) "לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי" וְגוֹ': כִּי אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ לְבַדִּי, וְאֵין רָאוּי שֶׁתְּשַׁתֵּף עִמִּי אֲחֵרִים. וְאָנֹכִי אֵל, תַּקִּיף, שֶׁיֵּשׁ לְאֵל יָדִי, וְקַנָּא, שֶׁאֲקַנֵּא בְּנוֹתֵן כְּבוֹדִי לְאַחֵר וּתְהִלָּתִי לַפְּסִילִים. וְלֹא נִמְצָא בַּכָּתוּב בְּשׁוּם מָקוֹם שֶׁיָּבֹא לְשׁוֹן קִנְאָה בַּשֵּׁם הַנִּכְבָּד כִּי אִם בְּעִנְיַן עֲבוֹדָה זָרָה בִּלְבַד. וְאָמַר הָרַב בְּמוֹרֶה הַנְּבֻכִים (א לב) שֶׁלֹּא תִּמְצָא בְּכָל הַתּוֹרָה וּבְכָל סִפְרֵי הַנְּבִיאִים לְשׁוֹן חֲרוֹן אַף וְלֹא לְשׁוֹן כַּעַס וְלֹא לְשׁוֹן קִנְאָה אֶלָּא בְּעִנְיַן ע"ז בִּלְבַד. וְהִנֵּה בִּקְדוֹשֵׁי עֶלְיוֹן, "וַיִּחַר אַף ה' בְּמֹשֶׁה" (שמות ד':י"ד), "וַיִּחַר אַף ה' בָּם וַיֵּלַךְ" (במדבר יב ט), וְכָתוּב (איוב מב ז) "חָרָה אַפִּי בְךָ וּבִשְׁנֵי רֵעֶיךָ כִּי לֹא דִבַּרְתֶּם אֵלַי נְכוֹנָה כְּעַבְדִּי אִיּוֹב". אֲבָל בִּלְשׁוֹן קִנְאָה אֱמֶת הוּא. וְכָךְ אָמְרוּ בַּמְּכִילְתָּא (כאן), בְּקִנְאָה אֲנִי נִפְרָע מֵע"ז אֲבָל אֲנִי חַנּוּן וְרַחוּם בִּדְבָרִים אֲחֵרִים: וּלְפִי דַּעְתִּי שֶׁיַּזְכִּיר קִנְאָה בע"ז בְּיִשְׂרָאֵל בִּלְבַד, וְטַעַם הַקִּנְאָה כִּי יִשְׂרָאֵל סְגֻלַּת הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד אֲשֶׁר הִבְדִּילָם לוֹ, כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי לְמַעְלָה (יט ה), וְהִנֵּה אִם הָעָם שֶׁלּוֹ מְשָׁרְתָיו פֹּנִים אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים יְקַנֵּא בָּהֶם הַשֵּׁם כַּאֲשֶׁר הָאִישׁ מְקַנֵּא בְּאִשְׁתּוֹ בְּלֶכְתָּהּ לַאֲחֵרִים, וּבְעַבְדּוֹ בַּעֲשׂוֹת לוֹ אָדוֹן אַחֵר. וְלֹא יֹאמַר הַכָּתוּב כֵּן בִּשְׁאָר הָעַמִּים אֲשֶׁר חָלַק לָהֶם צִבְאוֹת שָׁמַיִם: וּבְכָאן אֲנִי מַזְכִּיר מַה שֶׁיּוֹרוּ הַכְּתוּבִים בְּעִנְיַן ע"ז, כִּי הָיוּ שְׁלֹשָׁה מִינִין, הָרִאשׁוֹנִים הֵחֵלּוּ לַעֲבֹד אֶת הַמַּלְאָכִים שֶׁהֵם הַשְּׂכָלִים הַנִּבְדָּלִים בַּעֲבוּר שֶׁיָּדְעוּ לְמִקְצָתָם שְׂרָרָה עַל הָאֻמּוֹת, כְּעִנְיָן שֶׁכָּתוּב (דניאל י כ) שַׂר מַלְכוּת יָוָן וְשַׂר מַלְכוּת פָּרַס, וְחָשְׁבוּ שֶׁיֵּשׁ לָהֶם יְכֹלֶת בָּם לְהֵיטִיב אוֹ לְהָרַע, וְכָל אֶחָד עוֹבֵד לַשַּׂר שֶׁלּוֹ כִּי הָיוּ הָרִאשׁוֹנִים יוֹדְעִים אוֹתָם, וְאֵלֶּה הֵם הַנִּקְרָאִים בַּתּוֹרָה וּבַכְּתוּבִים כֻּלָּם "אֱלֹהִים אֲחֵרִים", "אֱלֹהֵי הָעַמִּים", כִּי הַמַּלְאָכִים נִקְרָאִים אֱלֹהִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר "הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים" (דברים י יז), "הִשְׁתַּחֲווּ לוֹ כָּל אֱלֹהִים" (תהלים צז ז), "כִּי גָדוֹל ה' מִכָּל הָאֱלֹהִים" (שמות י"ח:י"א). וְאע"פ שֶׁהָיוּ הָעוֹבְדִים מוֹדִים שֶׁהַכֹּחַ הַגָּדוֹל וְהַיְּכֹלֶת הַגְּמוּרָה לְאֵל עֶלְיוֹן, וְכָךְ אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (מנחות קי:) דְּקָרוּ לֵהּ אֱלָהּ דֶּאֱלָהַיָּא, וּבְזֶה אָמַר הַכָּתוּב "זוֹבֵחַ לָאֱלֹהִים יָחֳרָם" הִזְכִּירָם בְּשֵׁם הַיְּדִיעָה: וְהַמִּין הַשֵּׁנִי בע"ז, שֶׁחָזְרוּ לַעֲבֹד לִצְבָא הַשָּׁמַיִם הַנִּרְאֶה, מֵהֶם עוֹבְדֵי הַשֶּׁמֶשׁ אוֹ הַיָּרֵחַ, וּמֵהֶם לְמַזָּל מִן הַמַּזָּלוֹת, כִּי כָּל אַחַת מִן הָאֻמּוֹת יָדְעָה כֹּחַ הַמַּזָּל בָּהּ כְּפִי מִשְׁטָרוֹ עַל הָאָרֶץ שֶׁלָּהֶם, וְחָשְׁבוּ כִּי בַּעֲבוֹדָתָם יִגְבַּר הַמַּזָּל וְיוֹעִיל לָהֶם, כְּעִנְיָן שֶׁכָּתוּב (ירמיה ח ב) "וּשְׁטָחוּם לַשֶּׁמֶשׁ וְלַיָּרֵחַ וּלְכֹל צְבָא הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר אֲהֵבוּם וַאֲשֶׁר עֲבָדוּם וַאֲשֶׁר הָלְכוּ אַחֲרֵיהֶם וַאֲשֶׁר דְּרָשׁוּם וַאֲשֶׁר הִשְׁתַּחֲווּ לָהֶם", וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה בְּאִסּוּר שֶׁל ע"ז (דברים ד יט) "וּפֶן תִּשָּׂא עֵינֶיךָ הַשָּׁמַיְמָה וְרָאִיתָ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת הַיָּרֵחַ וְאֶת הַכּוֹכָבִים כֹּל צְבָא הַשָּׁמַיִם וְנִדַּחְתָּ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם וַעֲבַדְתָּם אֲשֶׁר חָלַק ה' אֱלֹהֶיךָ אֹתָם לְכֹל הָעַמִּים תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם", יֹאמַר, כִּי בַּעֲבוּר שֶׁחָלַק הַשֵּׁם אוֹתָם לְכָל הָעַמִּים וְנָתַן לְכָל עַם כּוֹכָב וּמַזָּל, לֹא תִּהְיֶה נִדָּח אַחֲרֵיהֶם לְעָבְדָם. וְאֵלֶּה הָאֲנָשִׁים הֵם שֶׁהֵחֵלּוּ לַעֲשׂוֹת הַצּוּרוֹת הָרַבּוֹת בַּפְּסִילִים וְהָאֲשֵׁרִים וְהַחַמָּנִים, כִּי הָיוּ עוֹשִׂים צוּרוֹת מַזָּלָם בַּשָּׁעוֹת אֲשֶׁר לָהֶם הַכֹּחַ כְּפִי מַעֲלָתָם, וְהָיוּ נוֹתְנִים בָּעָם, כְּפִי מַחְשַׁבְתָּם, כֹּחַ וְהַצְלָחָה: וְקָרוֹב בְּעֵינַי שֶׁהוּחַל זֶה בְּדוֹר הַפַּלָּגָה כַּאֲשֶׁר הֱפִיצָם הַשֵּׁם אֶל הָאֲרָצוֹת, וּמָשְׁלוּ בָּהֶם הַכּוֹכָבִים וְהַמַּזָּלוֹת לְמַחְלְקוֹתֵיהֶם, כִּי הַבּוֹנִים הָיוּ רוֹצִים לַעֲשׂוֹת לָהֶם שֵׁם וְלֹא יִתְחַלְּקוּ, כַּאֲשֶׁר רָמַזְתִּי בִּמְקוֹמוֹ (בראשית יא ב): וְהָיוּ לְכָל אֵלֶּה הַכִּתּוֹת נְבִיאֵי שֶׁקֶר מַגִּידִים לָהֶם מִן הָעֲתִידוֹת וּמוֹדִיעִים קְצָת הַבָּאוֹת עֲלֵיהֶם בְּחָכְמַת הַקֶּסֶם וְהַנִּחוּשׁ, כִּי יֵשׁ גַּם לַמַּזָּלוֹת שָׂרִים שׁוֹכְנִים בָּאֲוִיר כַּמַּלְאָכִים בַּשָּׁמַיִם יוֹדְעִים בָּעֲתִידוֹת. וּמִמִּין הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת הָיוּ מֵהֶם עוֹבְדִים לַאֲנָשִׁים, כִּי בִּרְאוֹתָם לְאֶחָד מִבְּנֵי הָאָדָם מֶמְשָׁלָה גְּדוֹלָה וּמַזָּלוֹ עוֹלֶה מְאֹד כִּנְבוּכַדְנֶצַּר, הָיוּ אַנְשֵׁי אַרְצוֹ חוֹשְׁבִים כִּי בְּקַבְּלָם עֲלֵיהֶם עֲבוֹדָתוֹ וְכַוָּנָתָם אֵלָיו יַעֲלֶה מַזָּלָם עִם מַזָּלוֹ, וְהוּא ג"כ יַחְשֹׁב כִּי בְּהִדָּבֵק מַחְשַׁבְתָּם בּוֹ תּוֹסִיף לוֹ הַצְלָחָה בְּכֹחַ נַפְשׁוֹתֵיהֶם הַמְּכֻוָּנוֹת אֵלָיו. וְזֶה הָיָה דַּעַת פַּרְעֹה כְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ (שמו"ר ט ז), וְדַעַת סַנְחֵרִיב שֶׁאָמַר הַכָּתוּב בְּמַחְשַׁבְתּוֹ "אֶעֱלֶה עַל בָּמֳתֵי עָב אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן" (ישעיה יד יד), וְחִירָם וַחֲבֵרָיו שֶׁעָשׂוּ עַצְמָם אֱלוֹהוֹת, כִּי הָיוּ רְשָׁעִים לֹא שׁוֹטִים גְּמוּרִים: וְהַמִּין הַשְּׁלִישִׁי בע"ז, אַחַר כָּךְ חָזְרוּ לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁדִים שֶׁהֵם רוּחוֹת, כַּאֲשֶׁר אֲפָרֵשׁ בע"ה (ויקרא יז ז), כִּי גַּם מֵהֶם יֵשׁ מְמֻנִּים עַל הָאֻמּוֹת שֶׁיִּהְיוּ הֵם בַּעֲלֵי הָאָרֶץ הַהִיא לְהַזִּיק לְצָרֵיהֶם וְלַנִּכְשָׁלִים שֶׁבָּהֶם, כַּיָּדוּעַ מֵעִנְיָנָם בְּחָכְמַת נֶגְרְמוֹנְסְיָא, גַּם בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ. וּבְזֶה אָמַר הַכָּתוּב (דברים לב יז) "יִזְבְּחוּ לַשֵּׁדִים לֹא אֱלֹהַּ אֱלֹהִים לֹא יְדָעוּם חֲדָשִׁים מִקָּרֹב בָּאוּ לֹא שְׂעָרוּם אֲבֹתֵיכֶם", לָעַג לָהֶם הַכָּתוּב שֶׁהֵם זוֹבְחִים גַּם לַשֵּׁדִים שֶׁאֵינָם אֱלוֹהַּ כְּלָל, כְּלוֹמַר שֶׁאֵינָם כַּמַּלְאָכִים הַנִּקְרָאִים אֱלוֹהַּ, אֲבָל הֵם אֱלֹהִים שֶׁלֹּא יְדָעוּם, כְּלוֹמַר שֶׁלֹּא מָצְאוּ בָּהֶם שׁוּם אֱלֹהוּת וְכֹחַ שׁוּלְטָנוּת, וְהֵם חֲדָשִׁים לָהֶם שֶׁלָּמְדוּ לַעֲשׂוֹת כֵּן מֵחָדָשׁ מִן הַמִּצְרִים הַמְּכַשְּׁפִים, וְגַם אֲבוֹתֵיהֶם הָרְשָׁעִים כְּתֶרַח וְנִמְרוֹד לֹא שְׂעָרוּם כְּלָל. וּמִזֶּה מַזְהִיר "וְלֹא יִזְבְּחוּ עוֹד אֶת זִבְחֵיהֶם לַשְּׂעִירִם אֲשֶׁר הֵם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם" (ויקרא יז ז): וְהִנֵּה הַתּוֹרָה אָסְרָה בַּדִּבּוּר הַזֶּה הַשֵּׁנִי כָּל עֲבוֹדָה בִּלְתִּי לַה' לְבַדּוֹ, וּלְכָךְ הִזְהִיר בַּתְּחִלָּה לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי, שֶׁהֵם הַמִּין הָרִאשׁוֹן, וְזֶהוּ עַל פָּנָי, כַּאֲשֶׁר רָמַזְתִּי סוֹדוֹ וְהִזְהִיר עוֹד עַל הַפֶּסֶל וְגַם עַל הַתְּמוּנָה שֶׁהִיא תִּרְמֹז גַּם לַדָּבָר הָרוּחָנִי הַמְדֻמֶּה, כְּעִנְיָן שֶׁכָּתוּב (איוב ד טז) "יַעֲמֹד וְלֹא אַכִּיר מַרְאֵהוּ תְּמוּנָה לְנֶגֶד עֵינָי". וְכָךְ אָמְרוּ (ר"ה כד:) "אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם", לְרַבּוֹת חַמָּה וּלְבָנָה כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, "מִמַּעַל" לְרַבּוֹת מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת. כִּי גַּם בָּהֶם יַעֲשׂוּ צוּרוֹת לַשְּׂכָלִים הַנִּבְדָּלִים אֲשֶׁר הֵם נֶפֶשׁ לַמַּזָּלוֹת, כַּאֲשֶׁר הָיָה בְּעִנְיַן מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל שֶׁאֲנִי עָתִיד לְפָרֵשׁ בע"ה (רמב"ן על שמות ל"ב:א').

Ramban on Exodus 20:5

וְאָמַר אֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ לְרַבּוֹת הַשֵּׁדִים, "מִתַּחַת מַיִם וְשׁוֹכְנֵיהֶם" (איוב כו ה), וְכָךְ אָמְרוּ (במכילתא כאן) לְהָבִיא אֶת הַבּוּבְיָא וְאָמַר בְּכֻלָּם לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם בְּשׁוּם עֲבוֹדָה כְּלָל, וַאֲפִלּוּ לֹא יְהֵא דַּעְתּוֹ לְהוֹצִיא עַצְמוֹ מֵרְשׁוּתוֹ שֶׁל הקב"ה, וְהִנֵּה רִיקֵן כָּל הָעֲבוֹדוֹת כֻּלָּן לַשֵּׁם הַמְיֻחָד ית' (סנהדרין ס:):

Y DIJO “QUE ESTÁ EN LAS AGUAS DEBAJO DE LA TIERRA”, para incluir a los demonios, como en: “Debajo de las aguas y sus habitantes” (Job 26:5). Así dijeron en la Mejilta: para incluir la bubia. Y sobre todos ellos dijo: “No te postrarás ante ellos ni los servirás”, con ningún tipo de servicio, aunque su intención no sea salir del dominio del Santo, bendito sea. Así vació todos los servicios para el Nombre único, bendito sea.

Ramban on Exodus 20:6

פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים אָמַר ר"א כִּי טַעַם פְּקִידָה כְּטַעַם זְכִירָה, כְּמוֹ "וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה" (בראשית כא א), שֶׁהוּא כְּמוֹ "וַיִּזְכְּרֶהָ ה'" (שמואל א א':י"ט). וְהַטַּעַם, כִּי הַשֵּׁם יַאֲרִיךְ לָרָשָׁע אוּלַי יָשׁוּב וְיוֹלִיד בֵּן צַדִּיק, אֲבָל אִם הָלַךְ הַבֵּן בְּדַרְכֵי אָבִיו גַּם הַדּוֹר הַשְּׁלִישִׁי גַּם הַדּוֹר הָרְבִיעִי יֹאבַד זִכְרָם. כִּי הַשֵּׁם יִזְכֹּר מַה שֶׁעָשׂוּ הָאָבוֹת, וְלֹא יַאֲרִיךְ עוֹד. וְכָזֶה אָמְרוּ כָּל הַמְפָרְשִׁים. וְא"כ לֹא יִפְקֹד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל שִׁלֵּשִׁים, רַק עַל רִבֵּעִים, וְרָאוּי הָיָה שֶׁיֹּאמַר פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת וּבָנִים וְשִׁלֵּשִׁים עַל רִבֵּעִים. וְאוּלַי יֹאמְרוּ שֶׁהוּא זוֹכֵר הֶעָוֹן עַל הַבָּנִים לֵאמֹר אַתָּה וְאָבִיךָ חֲטָאתֶם, וְכֵן יַעֲשֶׂה עִם הַשִּׁלֵּשִׁים וְעִם הָרִבֵּעִים, וְאָז יִנָּקֵם מֵהֶם וְלֹא יִפְקֹד לָהֶם עוֹד כִּי יַכְרִיתֵם בַּעֲוֹן כֻּלָּם: וְאֵין פֵּרוּשָׁם נָכוֹן, שֶׁיֹּאמַר הַכָּתוּב הַזְּכִירָה בְּכֻלָּם בְּשָׁוֶה, וְלֹא יַזְכִּיר הַנְּקָמָה שֶׁתְּהֵא בָּרִבֵּעִים בַּסּוֹף וּלְשׁוֹן פְּקִידָה עִם מִלַּת "עַל" לֹא תָּבֹא עַל זְכִירָה, אֲבָל הִיא הַנְּקָמָה, וְכֵן "וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי עֲלֵיהֶם חַטָּאתָם" (שמות ל"ב:ל"ד), וְכֵן "יִפְקֹד ה' בְּחַרְבּוֹ הַקָּשָׁה וְהַגְּדוֹלָה וְהַחֲזָקָה עַל לִוְיָתָן נָחָשׁ בָּרִחַ וְעַל לִוְיָתָן נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן וְהָרַג אֶת הַתַּנִּין אֲשֶׁר בַּיָּם" (ישעיה כז א), וְכֵן "יִפְקֹד ה' עַל צְבָא הַמָּרוֹם בַּמָּרוֹם" (שם כד כא), כֻּלָּם הַנְּקָמָה וְהָעֹנֶשׁ: וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי שֶׁיֹּאמַר כִּי הוּא פּוֹקֵד הֶעָוֹן אֲשֶׁר עָשָׂה הָאָב עַל בָּנָיו וּמַכְרִיתָם בַּעֲוֹן אֲבִיהֶם, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (שם יד כא) "הָכִינוּ לְבָנָיו מַטְבֵּחַ בַּעֲוֹן אֲבוֹתָם", וְכֵן יִפְקֹד אוֹתוֹ עַל שִׁלֵּשִׁים כְּשֶׁלֹּא יִהְיֶה עֲוֹנָם שָׁלֵם בִּשְׁנֵי הַדּוֹרוֹת, כְּעִנְיַן "כִּי לֹא שָׁלֵם עֲוֹן הָאֱמֹרִי עַד הֵנָּה" (בראשית טו טז) וּפְעָמִים יִפְקֹד עֲוֹן כֻּלָּם עַל הָרִבֵּעִים שֶׁנִּתְמַלְּאָה סְאָתָם וְיַכְרִיתֵם, אֲבָל בְּדוֹר חֲמִישִׁי לֹא יֵעָנֵשׁ הַבֵּן בַּעֲוֹן אָבִיו הָרִאשׁוֹן. וְהוֹסִיף בְּמִשְׁנֵה הַתּוֹרָה (דברים ה ט) "וְעַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים לְשֹׂנְאָי", כְּטַעַם אוֹ: וְאָמַר ר"א (אבן עזרא על שמות כ':ה') כִּי בְּנֵי הַבָּנִים נִקְרָאִים בָּנִים, עַל כֵּן אָחַז דֶּרֶךְ קְצָרָה, כִּי מִמִּלַּת שִׁלֵּשִׁים וְרִבֵּעִים יִתְבּוֹנֵן זֶה. וְאֵינֶנּוּ כֵּן, אֲבָל שִׁלֵּשִׁים, הַדּוֹר הַשְּׁלִישִׁי בֶּעָוֹן, וְרִבֵּעִים כֵּן, כִּי הֵם אַרְבָּעָה חַטָּאִים. וְהַכָּתוּב שֶׁאָמַר בִּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת (שמות ל"ד:ז') "פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל בְּנֵי בָנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים", יְפָרֵשׁ עַל בְּנֵי בָּנִים הַשִּׁלֵּשִׁים וְהָרִבֵּעִים. וּלְפִיכָךְ חָזַר מֹשֶׁה בַּמְּרַגְּלִים וְאָמַר "עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים" (במדבר יד יח), וְלֹא הִזְכִּיר בְּנֵי בָנִים, וְהַכֹּל אֶחָד: וְאָמַר הַכָּתוּב לְשֹׂנְאָי, כְּשֶׁיִּהְיוּ הַבָּנִים שׂוֹנְאֵי הַשֵּׁם, שֶׁאִם הוֹלִיד בֵּן צַדִּיק לֹא יִשָּׂא בַּעֲוֹן הָאָב, כְּמוֹ שֶׁפֵּי' יְחֶזְקֵאל (יחזקאל יח כ): וּמִדִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ (מכילתא כאן) נִרְאֶה כַּפֵּרוּשׁ הַזֶּה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי, שֶׁלָּמְדוּ מִכָּאן שֶׁמִּדָּה טוֹבָה מְרֻבָּה עַל מִדַּת פֻּרְעָנוּת, שֶׁמִּדַּת פּוּרְעָנוּת לְאַרְבָּעָה דּוֹרוֹת וְכוּ', וְאִם הָיָה כַּפֵּרוּשׁ הָרִאשׁוֹן הַזֶּה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי, הָיְתָה מִדָּה טוֹבָה מְרֻבָּה אִם יַאֲרִיךְ גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי. וְיִתָּכֵן שֶׁתִּהְיֶה הַמִּדָּה הַחֲמוּרָה הַזֹּאת בַּעֲבוֹדָה זָרָה בִּלְבַד, כִּי בָּהּ יַזְהִיר, אֲבָל בִּשְׁאָר הַמִּצְוֹת אִישׁ בַּעֲוֹנוֹ יָמוּת (ירמיה לא כט). וְהַסּוֹד הַנִּסְתָּר בְּפוֹקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים בִּתְחִלַּת סֵפֶר קֹהֶלֶת (א ד) תִּמְצָאֶנּוּ, וּכְבָר כְּתַבְתִּיו (בראשית לח ח):

Ramban on Exodus 20:7

לְאֹהֲבַי וּלְשׁוֹמְרֵי מִצְוֹתַי הַנִּרְאֶה מִמַּשְׁמָעוּת הַכָּתוּב שֶׁזּוֹ הַבְטָחָה בְּעִנְיַן הַמִּצְוֹת הָאֵלּוּ אֲשֶׁר הִזְכִּיר, יֹאמַר כִּי הוּא עוֹשֶׂה בָּהֶן חֶסֶד לַאֲלָפִים לְאֹהֲבָיו, הֵם הַמּוֹסְרִים נַפְשָׁם עָלָיו, כִּי הַמּוֹדִים בַּשֵּׁם הַנִּכְבָּד וּבֶאֱלֹהוּתוֹ לְבַדּוֹ וְיִכְפְּרוּ בְּכָל אֱלוֹהַּ נֵכָר וְלֹא יַעַבְדוּ אוֹתָם עִם סַכָּנַת נַפְשָׁם, יִקָּרְאוּ אוֹהֲבָיו, כִּי זוֹ הִיא הָאַהֲבָה שֶׁנִּתְחַיַּבְנוּ בָּהּ בְּנַפְשׁוֹתֵינוּ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ" (דברים ו ה), שֶׁתִּמְסֹר נַפְשְׁךָ וְחַיֶּיךָ בְּאַהֲבָתוֹ, שֶׁלֹּא תַּחֲלִיפֶנּוּ בְּאֵל אַחֵר, וְלֹא תְּשַׁתֵּף עִמּוֹ אֵל נֵכָר, וּלְכָךְ נֶאֱמַר בְּאַבְרָהָם "זֶרַע אַבְרָהָם אוֹהֲבִי" (ישעיה מא ח), שֶׁנָּתַן נַפְשׁוֹ שֶׁלֹּא יַעֲבֹד ע"ז בְּאוּר כַּשְׂדִּים. וּשְׁאָר הַצַּדִּיקִים יִקָּרְאוּ שׁוֹמְרֵי מִצְוֹתָיו: וְרַבִּים פֵּרְשׁוּ (עי' רמב"ם בפירוש משנה סנהדרין ריש פרק י) כִּי אוֹהֲבָיו הָעוֹבְדִים מֵאַהֲבָה שֶׁלֹּא עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, כְּמוֹ שֶׁהִזְכִּירוּ חֲכָמִים (בספרי דברים יא יג): וּמָצָאתִי בַּמְּכִילְתָּא (כאן) "לְאֹהֲבַי", זֶה אַבְרָהָם וְכַיּוֹצֵא בּוֹ. "וּלְשׁוֹמְרֵי מִצְוֹתָי", אֵלּוּ הַנְּבִיאִים וְהַזְּקֵנִים. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר, "לְאֹהֲבַי וּלְשׁוֹמְרֵי מִצְוֹתָי", אֵלּוּ שֶׁהֵם יוֹשְׁבִים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְנוֹתְנִין נַפְשָׁם עַל הַמִּצְוֹת. מַה לְךָ יוֹצֵא לֵהָרֵג, עַל שֶׁמַּלְתִּי אֶת בְּנִי. מַה לְךָ יוֹצֵא לִשָּׂרֵף, עַל שֶׁקָּרָאתִי בַּתּוֹרָה. מַה לְךָ יוֹצֵא לִצָּלֵב, עַל שֶׁאָכַלְתִּי אֶת הַמַּצָּה. מַה לְךָ לוֹקֶה מֵאֲפַרְגָּל, עַל שֶׁנָּטַלְתִּי אֶת הַלּוּלָב. וְאוֹמֵר (זכריה יג ו) "אֲשֶׁר הֻכֵּיתִי בֵּית מְאַהֲבָי", הַמַּכּוֹת הָאֵלֶּה גָּרְמוּ לִי לֵאָהֵב לְאָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם. הֲרֵי פֵּרֵשׁ רַבִּי נָתָן כִּי הָאַהֲבָה מְסִירַת הַנֶּפֶשׁ עַל הַמִּצְוָה. וְהַכָּתוּב וַדַּאי עַל ע"ז כִּי בָּהּ נִתְחַיַּבְנוּ בְּיֵהָרֵג וְאַל יַעֲבֹר בְּכָל הַזְּמַנִּים לְעוֹלָם, אֲבָל הִרְחִיב הָעִנְיָן לְכָל הַמִּצְוֹת, לְפִי שֶׁבִּשְׁעַת הַשְּׁמָד אָנוּ נֶהֱרָגִין עַל כֻּלָּן מִן הַכָּתוּב הָאַחֵר "וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי" (ויקרא כב לב). וְת"ק שֶׁאָמַר זֶה אַבְרָהָם וְאֵלּוּ הַנְּבִיאִים, אֵינוֹ נָכוֹן שֶׁיֹּאמַר שֶׁהָיוּ הַנְּבִיאִים עוֹשִׂים עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, אֲבָל יֵשׁ בָּזֶה סוֹד, אָמַר שֶׁאַבְרָהָם מָסַר נַפְשׁוֹ בְּאַהֲבָה, כְּעִנְיָן שֶׁכָּתוּב "חֶסֶד לְאַבְרָהָם", וּשְׁאָר הַנְּבִיאִים בִּגְבוּרָה. וְהָבֵן זֶה:

A QUIENES ME AMAN Y GUARDAN MIS MANDAMIENTOS. Según el sentido aparente de la Escritura, esta es una promesa en relación con estos mandamientos que mencionó. Dice que Él hace bondad en ellos por miles a quienes lo aman, es decir, a quienes entregan su vida por Él. Porque quienes reconocen el Nombre glorioso y Su divinidad exclusiva, niegan toda divinidad extraña y no la sirven aun con peligro para sus vidas, son llamados quienes lo aman. Esta es la clase de amor al que fuimos obligados con nuestras almas, como dijo: “Y amarás al Eterno, tu Dios, con todo tu corazón y con toda tu alma” (Deuteronomio 6:5), es decir, que entregues tu alma y tu vida por Su amor, para no sustituirlo por otro dios ni asociar con Él una deidad extraña. Por eso se dijo de Abraham: “descendencia de Abraham, Mi amado” (Isaías 41:8), porque entregó su vida para no servir idolatría en Ur Kasdim. Los demás justos son llamados “quienes guardan Sus mandamientos”. Muchos explicaron que “quienes Me aman” son quienes sirven por amor, no con intención de recibir recompensa, como mencionaron los sabios. Y encontré en la Mejilta: “‘A quienes Me aman’: este es Abraham y quienes son como él. ‘Y a quienes guardan Mis mandamientos’: estos son los profetas y los ancianos. Rabí Natán dice: ‘A quienes Me aman y guardan Mis mandamientos’: estos son los que habitan en la tierra de Israel y entregan su vida por los mandamientos. ¿Por qué sales a ser ejecutado? Porque circuncidé a mi hijo. ¿Por qué sales a ser quemado? Porque leí la Torá. ¿Por qué sales a ser crucificado? Porque comí la matzá. ¿Por qué recibes azotes con látigo? Porque tomé el lulav. Y dice: ‘Las heridas con que fui herido en casa de mis amantes’ (Zacarías 13:6): estas heridas me hicieron amado por mi Padre que está en los cielos”. He aquí que Rabí Natán explicó que el amor es entregar la vida por el mandamiento. Ciertamente la Escritura se refiere a la idolatría, porque en ella fuimos obligados a morir antes que transgredir en todo tiempo y para siempre. Pero la ampliación de Rabí Natán también abarca a todos los mandamientos en tiempos de decreto persecutorio.

Ramban on Exodus 20:8

לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא כְּבָר נִתְפָּרֵשׁ זֶה הַכָּתוּב בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ (שבועות כא.) שֶׁהוּא אוֹסֵר לְהִשָּׁבַע בַּשֵּׁם הַנִּכְבָּד לָרִיק, כְּגוֹן הַנִּשְׁבָּע עַל הַיָּדוּעַ לָאָדָם לְשַׁנּוֹתוֹ אוֹ לְקַיְּמוֹ, עַל עַמּוּד שֶׁל שַׁיִשׁ שֶׁהוּא שֶׁל זָהָב אוֹ שֶׁהוּא שֶׁל שַׁיִשׁ, וְהוּא עוֹמֵד לִפְנֵיהֶם וּמַכִּירִים בּוֹ. וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט יֶאֱסֹר עוֹד שֶׁלֹּא יִשָּׂא עַל שְׂפָתָיו הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד עַל חִנָּם, כִּלְשׁוֹן "לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא" (שמות כ"ג:א'), "וּבַל אֶשָּׂא אֶת שְׁמוֹתָם עַל שְׂפָתָי" (תהלים טז ד), כִּי הַדִּבּוּר יִקָּרֵא כֵן בַּעֲבוּר שֶׁיִּשָּׂא בּוֹ קוֹל. וְכֵן "מַשָּׂא דְּבַר ה'" (זכריה ט א), וְכֵן "יִשָּׂא בַיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר לֹא אֶהְיֶה חֹבֵשׁ" (ישעיה ג ז), שֶׁיִּשָּׂא קוֹלוֹ לֵאמֹר כֵּן: וּבֶאֱמֶת שֶׁגַּם זֶה אָסוּר, וְנִקְרָא בִּלְשׁוֹן חֲכָמִים מוֹצִיא שֵׁם שָׁמַיִם לְבַטָּלָה (תמורה ג:). וּכְבָר אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (ספרא ויקרא ב, נדרים י:) מִנַּיִן שֶׁלֹּא יֹאמַר אָדָם לַה' עוֹלָה, לַה' חַטָּאת, אֶלָּא יֹאמַר עוֹלָה לַה', חַטָּאת לַה', ת"ל "קָרְבָּן לַה'" (ויקרא א ב), וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר, וּמַה אִם מִי שֶׁהוּא עָתִיד לְהַקְדִּישׁ אָמְרָה תּוֹרָה לֹא יָחוּל שְׁמִי אֶלָּא עַל הַקָּרְבָּן, קַל וָחֹמֶר וְכוּ': וְסִדֵּר זוֹ הַמִּצְוָה אַחַר אַזְהָרַת ע"ז, כִּי כַּאֲשֶׁר רָאוּי לְיִרְאָה אֶת ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא שֶׁלֹּא לָתֵת כְּבוֹדוֹ לְאַחֵר, כֵּן רָאוּי לָתֵת כָּבוֹד לִשְׁמוֹ, וְהַנּוֹשֵׂא אוֹתוֹ לַשָּׁוְא מְחַלְּלוֹ, כְּעִנְיָן שֶׁכָּתוּב "וְלֹא תִשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי לַשָּׁקֶר וְחִלַּלְתָּ אֶת שֵׁם אֱלֹהֶיךָ" (ויקרא יט יב). וּכְמוֹ שֶׁהֶחְמִיר בע"ז וְכָתַב הָעֹנֶשׁ כִּי הוּא אֵל קַנָּא פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים, כֵּן כָּתַב בָּזֶה הָעֹנֶשׁ כִּי לֹא יְנַקֶּה אוֹתוֹ. וְאָמַר בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה, וְלֹא אָמַר כִּי יִפְקֹד עָלָיו, בַּעֲבוּר שֶׁאֵינוֹ אֵצֶל הַנִּשְׁבָּעִים עֲבֵרָה גְּמוּרָה וְיַחְשֹׁב שֶׁרָאוּי לִמְחֹל לוֹ, אָמַר כִּי לֹא יִנָּקֶה כָּל הַנֹּגֵעַ. וְדִבְרֵי ר"א עַל הַכָּתוּב הַזֶּה כַּהֹגֶן: וְהִנֵּה לְשׁוֹן הַכָּתוּב הַזֶּה אֶת שֵׁם ה' אֱלֹהֶיךָ, כְּאִלּוּ מֹשֶׁה יְדַבֵּר, וְכֵן בְּכָל הַדִּבְּרוֹת אַחֲרֵי כֵן, וּבִשְׁנַיִם הַפְּסוּקִים הָרִאשׁוֹנִים הַשֵּׁם יְדַבֵּר אָנֹכִי, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ, עַל פָּנָי, כִּי אָנֹכִי, לְאֹהֲבַי וּלְשׁוֹמְרֵי מִצְוֹתָי וּמִפְּנֵי זֶה אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (מכות כד.) אָנֹכִי וְלֹא יִהְיֶה לְךָ מִפִּי הַגְּבוּרָה שְׁמַעְנוּם, שֶׁהֵם עִקַּר הַכֹּל. ור"א הִקְשָׁה כִּי הַכָּתוּב אָמַר (שמות כ':א') "וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה", וּמְפֹרָשׁ מִזֶּה "אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה דִּבֶּר ה' אֶל כָּל קְהַלְכֶם" (דברים ה יט), וְשָׁם כָּתוּב עוֹד "וַיִּכְתְּבֵם עַל שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים", כִּי כַּאֲשֶׁר אֲמָרָם אֶל כָּל קְהַלְכֶם כֵּן כְּתָבָם עַל הַלּוּחוֹת: וַאֲנִי אֲפָרֵשׁ לְךָ קַבָּלַת רַבּוֹתֵינוּ. בְּוַדַּאי שֶׁכָּל עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת שָׁמְעוּ כָּל יִשְׂרָאֵל מִפִּי אֱלֹהִים כִּפְשׁוּטוֹ שֶׁל כָּתוּב, אֲבָל בִּשְׁנֵי הַדִּבְּרוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת הָיוּ שׁוֹמְעִים הַדִּבּוּר וּמְבִינִים אוֹתוֹ מִמֶּנּוּ כַּאֲשֶׁר יָבִין אוֹתָם מֹשֶׁה, וְעַל כֵּן יְדַבֵּר עִמָּהֶם כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר הָאָדוֹן אֶל עַבְדּוֹ, כְּמוֹ שֶׁהִזְכַּרְתִּי. וּמִכָּאן וָאֵילָךְ בִּשְׁאָר הַדִּבְּרוֹת יִשְׁמְעוּ קוֹל הַדִּבּוּר וְלֹא יָבִינוּ אוֹתוֹ, וְיִצְטָרֵךְ מֹשֶׁה לְתַרְגֵּם לָהֶם כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר עַד שֶׁיָּבִינוּ אוֹתוֹ מִמֹּשֶׁה. וְכָךְ הֵם מְפָרְשִׁים מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל (שמות י"ט:י"ט) וְעַל כֵּן הָיוּ בָּהֶם דִּבְרֵי ה' עִם מֹשֶׁה שֶׁיֹּאמַר לָהֶם כֵּן. וְהַכַּוָּנָה הָיְתָה בָּזֶה כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ כֻּלָּם נְבִיאִים בֶּאֱמוּנַת ה' וּבְאִסּוּר ע"ז, כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי (שם ט), לְפִי שֶׁהֵם הָעִקָּר לְכָל הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמַר "הַקְהֶל לִי אֶת הָעָם וְאַשְׁמִעֵם אֶת דְּבָרָי אֲשֶׁר יִלְמְדוּן לְיִרְאָה אֹתִי כָּל הַיָּמִים" (דברים ד י). אֲבָל בִּשְׁאָר הַדִּבְּרוֹת יְקַבְּלוּ מִפִּי מֹשֶׁה בֵּאוּרָן עִם שְׁמִיעָתָם קוֹל הַדְּבָרִים, וּבִשְׁאָר הַמִּצְוֹת יַאֲמִינוּ בְּמֹשֶׁה בַּכֹּל:

Ramban on Exodus 20:9

זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ אַחַר שֶׁצִּוָּה שֶׁנַּאֲמִין בַּשֵּׁם הַמְיֻחָד יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא הַנִּמְצָא, הוּא הַבּוֹרֵא, הוּא הַמֵּבִין, וְהַיָּכוֹל, וְשֶׁנְּיַחֵד הָאֱמוּנָה בְּכָל אֵלֶּה וְהַכָּבוֹד לוֹ לְבַדּוֹ, וְצִוָּה שֶׁנְּכַבֵּד זֵכֶר שְׁמוֹ, צִוָּה שֶׁנַּעֲשָׂה בָּזֶה סִימָן וְזִכָּרוֹן תָּמִיד לְהוֹדִיעַ שֶׁהוּא בָּרָא הַכֹּל, וְהִיא מִצְוַת הַשַּׁבָּת שֶׁהִיא זֵכֶר לְמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית: וְאָמַר זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ וּבְמִשְׁנֵה תּוֹרָה (דברים ה יב) כָּתוּב "שָׁמוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ". וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ בָּזֶה (ר"ה כז.) זָכוֹר וְשָׁמוֹר בְּדִבּוּר אֶחָד נֶאֶמְרוּ, וְלֹא הִקְפִּידוּ בִּלְשׁוֹנוֹת אֲחֵרִים שֶׁנִּתְחַלְּפוּ לָהֶם. וְהַכַּוָּנָה לָהֶם זַ"ל, כִּי "זָכוֹר" מִצְוַת עֲשֵׂה, צִוָּה שֶׁנִּזְכֹּר יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ וְלֹא נִשְׁכָּחֵהוּ, וְ"שָׁמוֹר" אֶצְלָם מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר הִשָּׁמֶר פֶּן וְאַל אֵינוֹ אֶלָּא לֹא תַעֲשֶׂה (עירובין צו.), יַזְהִיר שֶׁנִּשְׁמֹר אוֹתוֹ לְקַדְּשׁוֹ שֶׁלֹּא נְחַלְּלֵהוּ, וְאֵין רָאוּי לְמֹשֶׁה שֶׁיַּחְלִיף דִּבְרֵי הַשֵּׁם מִמִּצְוַת עֲשֵׂה לְמִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה. אֲבָל אִם הֶחְלִיף בַּדִּבּוּר הַשֵּׁנִי וְכָל תְּמוּנָה וְאָמַר כָּל תְּמוּנָה, בְּחֶסְרוֹן וָא"ו, וְהוֹסִיף אוֹתָהּ בְּ"וְעַל שִׁלֵּשִׁים", וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה בִּשְׁאָר הַדִּבְּרוֹת, אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, כִּי הַכֹּל אֶחָד. וְהַטַּעַם הַזֶּה לֹא יִסְבֹּל אוֹתוֹ אֶלָּא מִי שֶׁאֵינוֹ רָגִיל בַּתַּלְמוּד: וּמְפֹרָשׁ אָמְרוּ (ברכות כ:) נָשִׁים חַיָּבוֹת בְּקִדּוּשׁ הַיּוֹם דְּבַר תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר זָכוֹר וְשָׁמוֹר, כָּל שֶׁיֶּשְׁנוֹ בִּשְׁמִירָה יֶשְׁנוֹ בִּזְכִירָה, וְהָנֵי נְשֵׁי הוֹאִיל וְאִיתַנְהוּ בִּשְׁמִירָה אִיתַנְהוּ בִּזְכִירָה, שֶׁהַנָּשִׁים חַיָּבוֹת בִּשְׁמִירָה, שֶׁבְּכָל מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה הֵן חַיָּבוֹת, וְלֹא הָיוּ חַיָּבוֹת בִּזְכִירָה שֶׁהִיא מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא וְנָשִׁים פְּטוּרוֹת, אֶלָּא שֶׁהַהֶקֵּשׁ הַזֶּה מְחַיֵּב אוֹתָן. וַאֲנִי תָּמֵהַּ אִם נֶאֱמַר זָכוֹר וְשָׁמוֹר מִפִּי הַגְּבוּרָה, לָמָּה לֹא נִכְתַּב בַּלּוּחוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת. וְיִתָּכֵן שֶׁהָיָה בַּלּוּחוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת וּבַשְּׁנִיּוֹת כָּתוּב זָכוֹר, וּמֹשֶׁה פֵּרֵשׁ לְיִשְׂרָאֵל כִּי שָׁמוֹר נֶאֱמַר עִמּוֹ. וְזוֹ כַּוָּנָתָם בֶּאֱמֶת: וּבְמִדְרָשׁוֹ שֶׁל רַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנָה (ספר הבהיר אות קפב) הִזְכִּירוּ עוֹד סוֹד גָּדוֹל בְּזָכוֹר וְשָׁמוֹר, וְעַל הַכְּלָל תִּהְיֶה הַזְּכִירָה בַּיּוֹם וְהַשְּׁמִירָה בַּלַּיְלָה, וְזֶהוּ מַאֲמַר הַחֲכָמִים (ב"ק לב:) שֶׁאוֹמְרִים בְּעֶרֶב שַׁבָּת בֹּאִי כַּלָּה בֹּאִי כַּלָּה, בֹּאוּ וְנֵצֵא לִקְרַאת שַׁבָּת מַלְכָּה כַּלָּה, וְיִקְרְאוּ לְבִרְכַּת הַיּוֹם קִדּוּשָׁא רַבָּא (פסחים קו) שֶׁהוּא הַקִּדּוּשׁ הַגָּדוֹל, וְתָבִין זֶה. וֶאֱמֶת הוּא ג"כ כִּי מִדַּת זָכוֹר רָמְזוּ בְּמִצְוַת עֲשֵׂה, וְהוּא הַיּוֹצֵא מִמִּדַּת הָאַהֲבָה וְהוּא לְמִדַּת הָרַחֲמִים, כִּי הָעוֹשֶׂה מִצְוַת אֲדוֹנָיו אָהוּב לוֹ וַאֲדוֹנָיו מְרַחֵם עָלָיו, וּמִדַּת שָׁמוֹר בְּמִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה, וְהוּא לְמִדַּת הַדִּין וְיוֹצֵא מִמִּדַּת הַיִּרְאָה, כִּי הַנִּשְׁמָר מֵעֲשׂוֹת דָּבָר הָרַע בְּעֵינֵי אֲדוֹנָיו יָרֵא אוֹתוֹ, וְלָכֵן מִצְוַת עֲשֵׂה גְּדוֹלָה מִמִּצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה, כְּמוֹ שֶׁהָאַהֲבָה גְּדוֹלָה מֵהַיִּרְאָה, כִּי הַמְּקַיֵּם וְעֹשֶׂה בְּגוּפוֹ וּבְמָמוֹנוֹ רְצוֹן אֲדוֹנָיו הוּא גָּדוֹל מֵהַנִּשְׁמָר מֵעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינָיו, וּלְכָךְ אָמְרוּ דְּאָתֵי עֲשֵׂה וְדָחֵי לֹא תַעֲשֶׂה, וּמִפְּנֵי זֶה יִהְיֶה הָעֹנֶשׁ בְּמִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה גָּדוֹל וְעוֹשִׂין בּוֹ דִּין כְּגוֹן מַלְקוּת וּמִיתָה, וְאֵין עוֹשִׂין בּוֹ דִּין בְּמִצְוַת עֲשֵׂה כְּלָל אֶלָּא בַּמּוֹרְדִין, כְּמוֹ לוּלָב וְצִיצִית אֵינִי עוֹשֶׂה, סֻכָּה אֵינִי עוֹשֶׂה, שֶׁסַּנְהֶדְרִין הָיוּ מַכִּין אוֹתוֹ עַד שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו לַעֲשׂוֹת אוֹ עַד שֶׁתֵּצֵא נַפְשׁוֹ: וְכָתַב רַשִׁ"י (רש"י על שמות כ':ח') בְּפֵרוּשׁ זָכוֹר תְּנוּ לֵב לִזְכֹּר תָּמִיד אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת שֶׁאִם נִזְדַּמֵּן לוֹ חֵלֶק יָפֶה יְהֵא מַזְמִינוֹ לְשַׁבָּת. וְזוֹ בָּרַיְתָא הִיא שֶׁשְּׁנוּיָה בַּמְּכִילְתָּא (כאן) כָּךְ, רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן חֲנַנְיָה בֶּן חִזְקִיָּה בֶּן גָּרוֹן אוֹמֵר זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ, תְּהֵא זוֹכְרוֹ מֵאֶחָד בְּשַׁבָּת, שֶׁאִם נִזְדַּמֵּן לְךָ חֵפֶץ יָפֶה תְּהֵא מַתְקִינוֹ לְשַׁבָּת. אֲבָל בִּלְשׁוֹן יָחִיד שְׁנוּיָה, וְאֵינָהּ כַּהֲלָכָה, שֶׁהֲרֵי בַּגְּמָרָא (ביצה טז.) אָמְרוּ תַּנְיָא אָמְרוּ עָלָיו עַל שַׁמַּאי הַזָּקֵן כָּל יָמָיו הָיָה אוֹכֵל לִכְבוֹד שַׁבָּת, כֵּיצַד מָצָא בְּהֵמָה נָאָה אוֹמֵר תְּהֵא זוֹ לִכְבוֹד שַׁבָּת, לְמָחָר מָצָא אַחֶרֶת נָאָה הֵימֶנָּה מַנִּיחַ הַשְּׁנִיָּה וְאוֹכֵל אֶת הָרִאשׁוֹנָה, אֲבָל הִלֵּל הַזָּקֵן מִדָּה אַחֶרֶת הָיְתָה בּוֹ, כָּל מַעֲשָׂיו הָיוּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים סח כ) "בָּרוּךְ ה' יוֹם יוֹם". תַּנְיָא נָמֵי הָכִי, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים בְּחַד בְּשַׁבִּיךְ לְשַׁבְּתִיךְ, וּב"ה אוֹמְרִים "בָּרוּךְ ה' יוֹם יוֹם": וּבִמְכִילְתָּא אַחֶרֶת (מכילתא דרשב"י) שַׁמַּאי הַזָּקֵן אוֹמֵר זְכִירָה עַד שֶׁלֹּא תָּבֹא, שְׁמִירָה מִשֶּׁתָּבֹא, וּמַעֲשֶׂה בְּשַׁמַּאי הַזָּקֵן שֶׁלֹּא הָיָה זִכְרוֹן שַׁבָּת זָז מִפִּיו, לָקַח חֵפֶץ טוֹב אוֹמֵר זֶה לְשַׁבָּת, כְּלִי חָדָשׁ אוֹמֵר זֶה לְשַׁבָּת אֲבָל הִלֵּל הַזָּקֵן מִדָּה אַחֶרֶת הָיְתָה בּוֹ שֶׁהָיָה אוֹמֵר כָּל מַעֲשֶׂיךָ יִהְיוּ לְשֵׁם שָׁמַיִם. וַהֲלָכָה הִיא כְּדִבְרֵי ב"ה: וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט אָמְרוּ (במכילתא כאן) שֶׁהִיא מִצְוָה שֶׁנִּזְכֹּר תָּמִיד בְּכָל יוֹם אֶת הַשַּׁבָּת שֶׁלֹּא נִשְׁכָּחֵהוּ וְלֹא יִתְחַלֵּף לָנוּ בִּשְׁאָר הַיָּמִים, כִּי בְּזָכְרֵנוּ אוֹתוֹ תָּמִיד יִזְכֹּר מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית בְּכָל עֵת, וְנוֹדֶה בְּכָל עֵת שֶׁיֵּשׁ לָעוֹלָם בּוֹרֵא, וְהוּא צִוָּה אוֹתָנוּ בָּאוֹת הַזֶּה כְּמוֹ שֶׁאָמַר (שמות ל"א:י"ג) "כִּי אוֹת הִיא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם" וְזֶה עִקָּר גָּדוֹל בֶּאֱמוּנַת הָאֵל: וְטַעַם לְקַדְּשׁוֹ שֶׁיְּהֵא זִכְרוֹנֵנוּ בּוֹ לִהְיוֹת קָדוֹשׁ בְּעֵינֵינוּ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר "וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג לִקְדוֹשׁ ה' מְכֻבָּד" (ישעיה נח יג). וְהַטַּעַם, שֶׁתְּהֵא הַשְּׁבִיתָה בְּעֵינֵינוּ בַּעֲבוּר שֶׁהוּא יוֹם קָדוֹשׁ, לְהִפָּנוֹת בּוֹ מֵעִסְקֵי הַמַּחְשָׁבוֹת וְהַבְלֵי הַזְּמַנִּים, וְלָתֵת בּוֹ עֹנֶג לְנַפְשֵׁנוּ בְּדַרְכֵי ה', וְלָלֶכֶת אֶל הַחֲכָמִים וְאֶל הַנְּבִיאִים לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵי ה', כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב ד':כ"ג) "מַדּוּעַ אַתְּ הֹלֶכֶת אֵלָיו הַיּוֹם לֹא חֹדֶשׁ וְלֹא שַׁבָּת", שֶׁהָיָה דַּרְכָּם כֵּן, וְכָךְ אָמְרוּ רז"ל (ר"ה טז.) מִכְּלָל דִּבְחֹדֶשׁ וְשַׁבָּת בָּעֵי לְמֵיזַל. וְזֶה טַעַם שְׁבִיתַת הַבְּהֵמָה, שֶׁלֹּא תְּהֵא בְּלִבֵּנוּ מַחְשָׁבָה עָלֶיהָ: וּלְכָךְ אָמְרוּ זַ"ל (חולין ה) שֶׁהַשַּׁבָּת שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד כָּל מִצְוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ בע"ז, מִפְּנֵי שֶׁבָּהּ נָעִיד עַל כָּל עִקְּרֵי הָאֱמוּנָה בַּחִדּוּשׁ וּבַהַשְׁגָּחָה וּבַנְּבוּאָה. וּבַמְּכִילְתָּא (כאן) רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר, לֹא תְּהֵא מוֹנֶה כְּדֶרֶךְ שֶׁהָאֲחֵרִים מוֹנִים, אֶלָּא תְּהֵא מוֹנֶה לְשֵׁם שַׁבָּת. וּפֵרוּשָׁהּ, שֶׁהַגּוֹיִם מוֹנִין יְמֵי הַשָּׁבוּעַ לְשֵׁם הַיָּמִים עַצְמָן, יִקְרְאוּ לְכָל יוֹם שֵׁם בִּפְנֵי עַצְמוֹ, אוֹ עַל שְׁמוֹת הַמְשָׁרְתִים, כַּנּוֹצְרִים, אוֹ שֵׁמוֹת אֲחֵרִים שֶׁיִּקְרְאוּ לָהֶם, וְיִשְׂרָאֵל מוֹנִים כָּל הַיָּמִים לְשֵׁם שַׁבָּת, אֶחָד בְּשַׁבָּת, שֵׁנִי בְּשַׁבָּת, כִּי זוֹ מִן הַמִּצְוָה שֶׁנִּצְטַוֵּינוּ בּוֹ לְזָכְרוֹ תָּמִיד בְּכָל יוֹם. וְזֶה פְּשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא, וְכָךְ פֵּרֵשׁ ר"א: וְאוֹמֵר אֲנִי שֶׁזֶּהוּ מִדְרָשׁוֹ שֶׁל שַׁמַּאי הַזָּקֵן (במכילתא דרשב"י) שֶׁפֵּרֵשׁ מִצְוַת זָכוֹר עַד שֶׁלֹּא תָּבֹא, כְּלוֹמַר שֶׁלֹּא נִשְׁכָּחֵהוּ בְּשׁוּם פָּנִים, אֲבָל הִזְכִּירוּ בַּבָּרַיְתָא (בביצה טז:) עוֹד מִדַּת חֲסִידוּתוֹ שֶׁהָיָה הוּא מַזְכִּירוֹ גַּם בְּמַאֲכָלָיו וְאוֹכֵל לִכְבוֹד שַׁבָּת כָּל יְמֵי חַיָּיו, וְהִלֵּל עַצְמוֹ מוֹדֶה בְּמִדְרָשׁוֹ שֶׁל שַׁמַּאי, אֲבָל הָיְתָה בּוֹ מִדָּה אַחֶרֶת בַּמַּאֲכָלִים מִפְּנֵי שֶׁכָּל מַעֲשָׂיו הָיוּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, וְהָיָה בּוֹטֵחַ בַּה' שֶׁיַּזְמִין לוֹ לְשַׁבָּת מָנָה יָפָה מִכָּל הַיָּמִים: אֲבָל לְרַבּוֹתֵינוּ עוֹד בּוֹ מִדְרָשׁ מִמִּלַּת "לְקַדְּשׁוֹ", שֶׁנְּקַדְּשֵׁהוּ בְּזִכָּרוֹן, כְּעִנְיַן "וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה" (ויקרא כה י), שֶׁהוּא טָעוּן קִדּוּשׁ ב"ד לוֹמַר בַּיּוֹבֵל מְקֻדָּשׁ מְקֻדָּשׁ, אַף כָּאן צִוָּה שֶׁנִּזְכֹּר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת בְּקַדְּשֵׁנוּ אוֹתוֹ. וְכָךְ אָמְרוּ בַּמְּכִילְתָּא (כאן) "לְקַדְּשׁוֹ", קַדְּשֵׁהוּ בִּבְרָכָה, מִכָּאן אָמְרוּ מְקַדְּשִׁין עַל הַיַּיִן בִּכְנִיסָתוֹ, אֵין לִי אֶלָּא לַיּוֹם, לַלַּיְלָה מִנַּיִן, ת"ל "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת" (שמות ל"א:י"ד), וְזֶהוּ קִדּוּשׁ הַיּוֹם, וְהוּא מִן הַתּוֹרָה, אֵינוֹ אַסְמַכְתָּא. וְכָךְ אָמְרוּ (ברכות כ:) נָשִׁים חַיָּבוֹת בְּקִדּוּשׁ הַיּוֹם דְּבַר תּוֹרָה, וְזֶה עַל קִדּוּשׁ הַלַּיְלָה, לְפִי שֶׁכָּל הַטְּעוּנִים קִדּוּשׁ מִתְקַדְּשִׁים בִּכְנִיסָתָן פַּעַם אַחַת, כְּגוֹן קִדּוּשׁ הַחֹדֶשׁ, וְקִדּוּשׁ הַיּוֹבֵל, אֲבָל בַּיּוֹם אַסְמַכְתָּא, וְאֵין אוֹמְרִים בּוֹ מְקֻדָּשׁ כְּלָל, שֶׁדַּיֵּנוּ בְּפַעַם אַחַת בִּכְנִיסָתוֹ. וְכֵן עַל הַיַּיִן אַסְמַכְתָּא וְאֵינוֹ קֶבַע כְּלָל: וּבַגְּמָרָא פְּסָחִים (קו) אָמְרוּ זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ, זָכְרֵהוּ עַל הַיַּיִן בִּכְנִיסָתוֹ, אֵין לִי אֶלָּא בַּיּוֹם, בַּלַּיְלָה מִנַּיִן, ת"ל אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת, הַאי תַּנָּא מַהְדַּר אַלֵּילְיָא וְנָסַב לֵיהּ קְרָא דִּימָמָא, וְעוֹד, עִקַּר קִדּוּשָׁא בַּלַּיְלָה הוּא, אֶלָּא הָכִי קָאָמַר, זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ, זָכְרֵהוּ עַל הַיַּיִן בִּכְנִיסָתוֹ, אֵין לִי אֶלָּא בַּלַּיְלָה בַּיּוֹם מִנַּיִן, ת"ל אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת. וְכֵן הַבָּרַיְתָא שֶׁבַּמְּכִילְתָּא יְתָרֵץ בָּהּ אֵין לִי אֶלָּא בַּלַּיְלָה שֶׁהוּא עִקַּר הַקִּדּוּשׁ, לַיּוֹם מִנַּיִן וְכוּ', וְהוּא אַסְמַכְתָּא בְּעָלְמָא. וּמִשָּׁם תִּלְמֹד שֶׁהַמִּצְוָה הַזֹּאת לְמֵדָה מִמִּלַּת "לְקַדְּשׁוֹ", אֲבָל זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת מִצְוָה לְזָכְרוֹ תָּמִיד בְּכָל יוֹם, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ, אֶלָּא שֶׁכָּל מִצְוֹת הַזְּכִירָה בְּמִנְיָן אֶחָד בְּחֶשְׁבּוֹן רמ"ח מִצְוֹת שֶׁנִּצְטַוֵּינוּ. וְדַע זֶה:

Ramban on Exodus 20:10

שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ עִנְיַן עֲבוֹדָה הִיא מְלָאכָה שֶׁאֵינָהּ לַהֲנָאַת הַגּוּף כְּאֹכֶל נֶפֶשׁ וְכַיּוֹצֵא בָּהּ, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר "וּבְכָל עֲבוֹדָה בַּשָּׂדֶה" (שמות א יד), "כִּי תַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה" (בראשית ד יב), "וְנֶעֱבַדְתֶּם וְנִזְרַעְתֶּם" (יחזקאל לו ט), וְכַאֲשֶׁר אֲפָרֵשׁ עוֹד בע"ה (ויקרא כג ז). וּלְכָךְ אָמַר שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה, וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ, אֲשֶׁר הִיא לְצֹרֶךְ גּוּפְךָ וְלַהֲנָאָתְךָ, כְּעִנְיַן "אֵת אֲשֶׁר תֹּאפוּ אֵפוּ" (שמות ט"ז:כ"ג), וּבְשַׁבָּת לֹא תַעֲשֶׂה שׁוּם מְלָאכָה: אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ הַקְּטַנִּים, הִזְהִירָנוּ בְּשַׁבָּת שֶׁלֹּא יַעֲשׂוּ הַבָּנִים הַקְּטַנִּים מְלָאכָה לְדַעְתֵּנוּ וּבִרְצוֹנֵנוּ (שבת קכא.): וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ הָעֲבָדִים שֶׁמָּלוּ וְטָבְלוּ שֶׁחַיָּבִין בְּכָל דִּינֵי הַשַּׁבָּת כְּיִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁאָמַר בְּמִשְׁנֵה תּוֹרָה (דברים ה יד) "לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ". וְאֵלּוּ חַיָּבִין בְּכָל הַמִּצְוֹת כַּנָּשִׁים, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ (חגיגה ד.), וְרָאוּי הָיָה שֶׁיַּזְהִיר לָהֶם בְּעַצְמָם, כִּי הֵם עַצְמָם מְצֻוִּים בַּשַּׁבָּת, אֲבָל דִּבֵּר הַכָּתוּב עִמָּנוּ מִפְּנֵי שֶׁהָעֲבָדִים בִּרְשׁוּתֵנוּ, לוֹמַר שֶׁשְּׁבִיתָתָם עָלֵינוּ, וְאִם לֹא נִמְנָעֵם אֲנַחְנוּ נֶעֱנָשִׁים עֲלֵיהֶם. וְעוֹד, בַּעֲבוּר שֶׁעִם יִשְׂרָאֵל יְדַבֵּר אֱלֹהִים בְּכָל עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת:

SEIS DÍAS TRABAJARÁS Y HARÁS TODA TU LABOR. El concepto de “trabajo” se refiere a una labor que no es para placer inmediato del cuerpo, como alimento necesario y semejantes, conforme a lo que se dijo: “y en todo trabajo del campo” (Éxodo 1:14), y: “todo trabajo en el campo” (Génesis 4:12). La Escritura no ordena que el hombre trabaje obligatoriamente seis días, sino que permite: durante seis días puedes trabajar y hacer toda tu labor; pero el séptimo día es Shabat para el Eterno, tu Dios, y no harás en él labor alguna. Y dijo “toda tu labor” para enseñar que, al llegar el Shabat, debe ser a tus ojos como si toda tu labor estuviera hecha, y no debes pensar en ella. Así dijeron nuestros sabios: que tu labor esté concluida a tus ojos, para que no te preocupes por tus asuntos en Shabat.

Ramban on Exodus 20:11

וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ עַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט גֵּר שַׁעַר לְעוֹלָם הוּא גֵּר תּוֹשָׁב שֶׁבָּא לָגוּר בְּשַׁעֲרֵי עִירֵנוּ וְקִבֵּל עָלָיו שֶׁבַע מִצְוֹת בְּנֵי נֹחַ, וְהוּא הַנִּקְרָא "גֵּר אוֹכֵל נְבֵלוֹת" (ע"ז סד:) שֶׁאָמַר בּוֹ הַכָּתוּב (דברים יד כא) "לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ". וְלָכֵן לֹא הָיְתָה בּוֹ הַמִּצְוָה שֶׁיֹּאמַר לֹא תַעֲשֶׂה בּוֹ מְלָאכָה הָאֶזְרָח וְהַגֵּר, אֲבָל לָנוּ יְצַוֶּה שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה מְלָאכָה לְצָרְכֵנוּ כַּקְּטַנִּים וְהַבְּהֵמָה, וְהוּא בְּעַצְמוֹ אֵין עָלָיו זֹאת הַמִּצְוָה, וְעֹשֶׂה מְלָאכָה לְעַצְמוֹ בְּשַׁבָּת. וְהַכָּתוּב שֶׁאָמַר (שמות כ"ג:י"ב) "וְיִנָּפֵשׁ בֶּן אֲמָתְךָ וְהַגֵּר", הוּא גֵּר צֶדֶק שֶׁנִּתְיַהֵד וְחָזַר לְתוֹרָתֵנוּ, שֶׁצִּוָּה אוֹתוֹ בַּשַּׁבָּת וְכֵן בְּכָל שְׁאָר הַמִּצְוֹת כַּאֲשֶׁר אָמַר "תּוֹרָה אַחַת וּמִשְׁפָּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם וְלַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם" (במדבר טו טז), "וְלַגֵּר וּלְאֶזְרַח הָאָרֶץ" (שם ט יד): אֲבָל מָצָאנוּ לְרַבּוֹתֵינוּ (במכילתא כאן) שֶׁדָּרְשׁוּ בְּהֶפֶךְ, אָמְרוּ כִּי "וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ" עַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט הוּא גֵּר צֶדֶק, וְהוּא חַיָּב כָּמוֹנוּ בַּשְּׁבִיתָה, "וְיִנָּפֵשׁ בֶּן אֲמָתְךָ וְהַגֵּר" (שמות כ"ג:י"ב) לְרַבּוֹת גֵּר תּוֹשָׁב הֶעָרֵל. וּרְצוֹנָם שֶׁיִּהְיֶה הַמֻּזְהָר תְּחִלָּה הַגֵּר הַנִּמּוֹל שֶׁחַיָּב כָּמוֹנוּ, וְהַכָּתוּב הַשֵּׁנִי לְרַבּוֹת הֶעָרֵל. וּלְפִיכָךְ הֻקַּשׁ לַבְּהֵמָה, שֶׁאָמַר (שם) "לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ וְיִנָּפֵשׁ בֶּן אֲמָתְךָ וְהַגֵּר", צִוָּנוּ בִּשְׁבִיתַת כֻּלָּם בְּשָׁוֶה, שֶׁלֹּא יַעֲשׂוּ לָנוּ, וְיַעֲשׂוּ כִּרְצוֹנָם לְעַצְמָם, וְכֵן יִהְיוּ הָעֶבֶד וְהַגֵּר הַנִּזְכָּרִים בַּעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת שָׁוִים, וְחַיָּבִים בְּכָל דִּין הַשַּׁבָּת כָּמוֹנוּ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (דברים ה יד) "לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ":

Y TU FORASTERO QUE ESTÁ EN TUS PORTONES. Según el sentido simple, el “forastero de la puerta” siempre es el residente extranjero que viene a habitar en las puertas de nuestra ciudad y acepta sobre sí los siete mandamientos de los hijos de Noaj. Es llamado “ger que come carroña”, porque se le permite comer carne mortecina, como fue dicho: “Al forastero que está en tus portones la darás y la comerá” (Deuteronomio 14:21). La Escritura nos advirtió que no haga labor para nosotros en Shabat, porque si es nuestro residente y está bajo nuestra autoridad, tenemos obligación de hacerlo descansar. Pero no se nos ordenó sobre el extranjero que no habita con nosotros ni está bajo nuestra mano. Nuestros sabios también interpretaron que “tu forastero” incluye al converso justo, pues ciertamente está obligado en Shabat como Israel. Pero la expresión “que está en tus portones” se ajusta más al residente extranjero. Y de aquí se aprende que el descanso del Shabat no es solo para el hombre libre de Israel, sino también para su esclavo, su sierva, su animal y quien se encuentra bajo su dominio. Todo esto es para que el descanso sea testimonio completo de que el Eterno creó el cielo y la tierra y cesó en el séptimo día.

Ramban on Exodus 20:12

בֵּרַךְ ה' אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ אָמַר שֶׁיִּהְיֶה יוֹם הַשַּׁבָּת מְבֹרָךְ וְקָדוֹשׁ, כִּי צִוָּה בַּזְּכִירָה לְבָרֵךְ אוֹתוֹ וּלְהַדְּרוֹ, וְצִוָּה בַּשְּׁבִיתָה שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ קָדוֹשׁ וְלֹא נַעֲשֶׂה בּוֹ מְלָאכָה. ור"א אָמַר כִּי בֵּרֵךְ ה' הַיּוֹם הַזֶּה וְקִדְּשׁוֹ, שֶׁזִּמֵּן אוֹתוֹ לְקַבֵּל בּוֹ הַנֶּפֶשׁ תּוֹסֶפֶת חָכְמָה יוֹתֵר מִכָּל הַיָּמִים: וְדֶרֶךְ הָאֱמֶת כְּתַבְתִּיו (בבראשית ב ב) בְּפָסוּק "וַיְכֻלּוּ", וּמִשָּׁם תַּשְׂכִּיל וְתָבִין כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' לֹא יֶחְסַר בֵּי"ת, אֲבָל "כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ" (שמות ל"א:י"ז):

EL ETERNO BENDIJO EL DÍA DE SHABAT Y LO SANTIFICÓ. Dijo que el día de Shabat será bendito y santo, porque ordenó recordarlo para bendecirlo y honrarlo, y ordenó descansar en él para que sea santo para nosotros, sin realizar en él labor. El significado es que el Eterno lo bendijo en la creación, cuando hizo en seis días el cielo y la tierra, y lo santificó al cesar en él. Por eso nosotros también debemos bendecirlo y santificarlo mediante el recuerdo y el descanso.

Ramban on Exodus 20:13

כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ הִנֵּה הִשְׁלִים כָּל מַה שֶׁאָנוּ חַיָּבִין בְּדִבְרֵי הַבּוֹרֵא בְּעַצְמוֹ וּבִכְבוֹדוֹ, וְחָזַר לְצַוּוֹת אוֹתָנוּ בְּעִנְיְנֵי הַנִּבְרָאִים, וְהִתְחִיל מִן הָאָב שֶׁהוּא לְתוֹלְדוֹתָיו כְּעִנְיַן בּוֹרֵא מִשְׁתַּתֵּף בַּיְּצִירָה, כִּי הַשֵּׁם אָבִינוּ הָרִאשׁוֹן, וְהַמּוֹלִיד אָבִינוּ הָאַחֲרוֹן, וּלְכָךְ אָמַר בְּמִשְׁנֵה תּוֹרָה (דברים ה טז) כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ בִּכְבוֹדִי כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ בִּכְבוֹד הַמִּשְׁתַּתֵּף עִמִּי בִּיצִירָתְךָ. וְלֹא פֵּרֵשׁ הַכָּתוּב הַכָּבוֹד, שֶׁהוּא נִלְמַד מִן הַכָּבוֹד הַנֶּאֱמָר לְמַעְלָה בָּאָב הָרִאשׁוֹן יִתְבָּרַךְ, שֶׁיּוֹדֶה בּוֹ שֶׁהוּא אָבִיו וְלֹא יִכְפֹּר בּוֹ לֵאמֹר עַל אָדָם אַחֵר שֶׁהוּא אָבִיו, וְלֹא יַעַבְדֶנּוּ כְּבֵן לִירֻשָּׁתוֹ, אוֹ לְעִנְיָן אַחֵר שֶׁיְּצַפֶּה מִמֶּנּוּ, וְלֹא יִשָּׂא שֵׁם אָבִיו וְיִשָּׁבַע בְּחַיֵּי אָבִיו לַשָּׁוְא וְלַשֶּׁקֶר. וְיִכָּנְסוּ בִּכְלַל הַכָּבוֹד דְּבָרִים אֲחֵרִים, כִּי בְּכָל כְּבוֹדוֹ נִצְטַוֵּינוּ, וּמְפֹרָשִׁים הֵם בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ (קדושין לא:), וּכְבָר אָמְרוּ (שם ל:) שֶׁהֻקַּשׁ כְּבוֹדוֹ לִכְבוֹד הַמָּקוֹם: וְכַאֲשֶׁר הַמִּצְוָה הַזֹּאת הִיא בַּתַּחְתּוֹנִים, כֵּן נָתַן שְׂכָרָהּ בַּאֲרִיכוּת יָמִים בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יִתֵּן לָנוּ. וְעַל דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ (קידושין לט:) עִנְיַן הַכָּתוּב לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה, יַבְטִיחַ כִּי בַּמִּצְוָה הַזֹּאת יִהְיוּ כָּל יְמוֹתֵינוּ אֲרֻכִּים, כִּי יְמַלֵּא הַשֵּׁם יָמֵינוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְיִהְיוּ אֲרֻכִּים בָּעוֹלָם הַבָּא שֶׁכֻּלּוֹ אָרֹךְ, וְתִהְיֶה יְשִׁיבָתֵנוּ לָעַד עַל הָאֲדָמָה הַטּוֹבָה שֶׁיִּתֵּן לָנוּ, וּבְמִשְׁנֵה תּוֹרָה (דברים ה טז) פֵּרֵשׁ "לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ עַל הָאֲדָמָה", וְהִנֵּה הֵם שְׁתֵּי הַבְטָחוֹת:

HONRA A TU PADRE. He aquí que completó todo lo que debemos respecto al Creador mismo y Su honor, y volvió a ordenarnos acerca de los asuntos de las criaturas. Comenzó por el padre, porque él es, para el hijo, como un creador asociado en su formación, ya que el Santo, bendito sea, es el primer Padre, y quien engendra es el último padre. Por eso la Torá puso el honor de los padres junto al honor del Omnipresente. Nuestros sabios dijeron: “Tres socios hay en el hombre: el Santo, bendito sea, su padre y su madre”. Por eso quien honra a su padre y a su madre honra también a Dios, que participó en su creación. Y prometió recompensa por este mandamiento: “para que se alarguen tus días sobre la tierra”, porque este mandamiento es fundamento de la gratitud. Quien no reconoce el bien que le hicieron su padre y su madre, que lo trajeron al mundo, lo criaron y se esforzaron por él, no reconocerá tampoco el bien del Creador, que lo creó, lo formó y le da vida en todo momento. Y dijo “sobre la tierra que el Eterno, tu Dios, te da”, porque la recompensa principal de este mandamiento es la permanencia en la tierra de Israel. También puede entenderse que, por honrar a los padres, merecerá larga vida en cualquier tierra que el Eterno le dé.

Ramban on Exodus 20:14

לֹא תִּרְצָח לֹא תִּנְאָף לֹא תִּגְנֹב אָמַר, הִנֵּה צִוִּיתִיךָ לְהוֹדוֹת שֶׁאֲנִי בּוֹרֵא אֶת הַכֹּל בַּלֵּב וּבְמַעֲשֶׂה, וּלְכַבֵּד הָאָבוֹת בַּעֲבוּר שֶׁהֵם מִשְׁתַּתְּפִים בַּיְּצִירָה, אִם כֵּן הִשָּׁמֶר פֶּן תַּחֲבֹל מַעֲשֵׂה יָדַי וְתִשְׁפֹּךְ דַּם הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי לִכְבוֹדִי וּלְהוֹדוֹת לִי בְּכָל אֵלֶּה, וְלֹא תִּנְאָף אֵשֶׁת רֵעֶךָ, כִּי תְּחַבֵּל עִנְיַן כְּבוֹד הָאָבוֹת לִכְפֹּר בָּאֱמֶת וּלְהוֹדוֹת בַּשֶּׁקֶר, כִּי לֹא יֵדְעוּ אֶת אֲבִיהֶם וְיִתְּנוּ כְּבוֹדָם לְאַחֵר, כַּאֲשֶׁר יַעֲשׂוּ עוֹבְדֵי ע"ז "אֹמְרִים לָעֵץ אָבִי אַתָּה" (ירמיה ב כז), וְלֹא יָדְעוּ אֲבִיהֶם שֶׁבְּרָאָם מֵאַיִן. וְאַחַר כֵּן הִזְהִיר לֹא תִּגְנֹב נֶפֶשׁ, כִּי הוּא כְּמוֹ כֵן גּוֹרֵם כָּזֹאת, וְכֵן סֵדֶר הַמִּצְוֹת בְּחוּמְרָן וְעָנְשָׁן כָּךְ הוּא, אַחַר ע"ז שְׁפִיכוּת דָּמִים, וְאַחֲרֵי כֵּן גִּלּוּי עֲרָיוֹת וְאַחַר כָּךְ הִזְהִיר גְּנֵבַת נֶפֶשׁ וְעֵדוּת שֶׁקֶר וְגָזֵל. וּמִי שֶׁלֹּא יַחְמֹד לֹא יַזִּיק לְעוֹלָם לַחֲבֵרוֹ. וְהִנֵּה הִשְׁלִים כָּל מַה שֶׁאָדָם חַיָּב בְּשֶׁל חֲבֵרוֹ. וְאַחַר כֵּן יְבָאֵר הַמִּשְׁפָּטִים בִּפְרָט, כִּי הַמִּתְחַיֵּב לַחֲבֵרוֹ בְּמִשְׁפָּט מִן הַמִּשְׁפָּטִים אִם לֹא יַחְמֹד וְלֹא יִתְאַוֶּה לְמָה שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ יְשַׁלֵּם מַה שֶׁעָלָיו: וְאָמַר ר"א (אבן עזרא על שמות כ':א') (בהקדמה לעשרת הדברות) כִּי אָחַז הַכָּתוּב דֶּרֶךְ אֶרֶץ לֵאמֹר תְּחִלָּה בֵּית רֵעֶךָ, כִּי הַמַּשְׂכִּיל יַקְדִּים לִהְיוֹת לוֹ בַּיִת וְאַחֲרֵי כֵּן יִקַּח אִשָּׁה לַהֲבִיאָהּ אֶל בֵּיתוֹ, וְאַחֲרֵי כֵּן יִקְנֶה עֶבֶד וְאָמָה, וּבְמִשְׁנֵה תּוֹרָה הִזְכִּיר הָאִשָּׁה תְּחִלָּה, כִּי הַבַּחוּרִים יִתְאַוּוּ לָשֵׂאת אִשָּׁה תְּחִלָּה. אוֹ שֶׁחֶמְדַּת הָאִשָּׁה הָאִסּוּר הַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶם. וְהִנֵּה עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת חֲמִשָּׁה בִּכְבוֹד הַבּוֹרֵא וַחֲמִשָּׁה לְטוֹבַת הָאָדָם, כִּי כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ כְּבוֹד הָאֵל, כִּי לִכְבוֹד הַבּוֹרֵא צִוָּה לְכַבֵּד הָאָב הַמִּשְׁתַּתֵּף בַּיְּצִירָה, וְנִשְׁאֲרוּ חֲמִשָּׁה לָאָדָם בְּצָרְכּוֹ וְטוֹבָתוֹ: וְהִנֵּה הִזְכִּיר בִּקְצָת הַדִּבְּרוֹת גְּמוּלָם, וּבִקְצָתָם לֹא הִזְכִּיר, כִּי בַּדִּבּוּר הַשֵּׁנִי אֵל קַנָּא, בַּשְּׁלִישִׁי כִּי לֹא יְנַקֶּה, בַּחֲמִישִׁי לְמַעַן יַאֲרִיכוּן, וְלֹא הִזְכִּיר בַּאֲחֵרִים עֹנֶשׁ אוֹ שָׂכָר וְהָיָה זֶה, כִּי הַחֲמִשָּׁה דְּבָרִים הָאַחֲרוֹנִים טוֹבַת הָאָדָם הֵם, וְהִנֵּה שְׂכָרוֹ אִתּוֹ וּפְעֻלָּתוֹ לְפָנָיו. אֲבָל בע"ז צָרִיךְ אַזְהָרַת עֹנֶשׁ לַחֹמֶר הַגָּדוֹל שֶׁבָּהּ, וְהוּא לִכְבוֹד הַבּוֹרֵא: וְהַנִּרְאֶה אֵלַי כִּי אָמַר אֵל קַנָּא, עַל לֹא יִהְיֶה לְךָ, וְאָמַר וְעֹשֶׂה חֶסֶד, עַל אָנֹכִי, כִּי הָעֹנֶשׁ יָבֹא עַל מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה, וְהַשָּׂכָר עַל מִצְוַת עֲשֵׂה, וְקַבָּלַת מַלְכוּת הָאֵל וְאַזְהָרַת עֲבוֹדַת זוּלָתוֹ עִנְיָן אֶחָד, וְהִשְׁלִים הַדָּבָר וְאַחַר כָּךְ הִזְהִיר עַל הָעוֹבֵר, וְהִבְטִיחַ בַּשָּׂכָר עַל הָעוֹשֶׂה. וְהִזְהִיר בִּשְׁבוּעַת שָׁוְא בְּעֹנֶשׁ לֹא יְנַקֶּה, וְלֹא הִזְכִּיר בַּשַּׁבָּת גְּמוּל כְּלָל, וְלֹא אָמַר עַל הַמְחַלֵּל הַשַּׁבָּת עֹנֶשׁ הַכָּרֵת אוֹ עֹנֶשׁ אַחֵר זוּלָתוֹ, וְלֹא הִזְכִּיר שָׂכָר עַל הַשּׁוֹמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהַשַּׁבָּת נִכְלָל בִּשְׁתֵּי מִצְוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת, כִּי הַשּׁוֹמֵר שַׁבָּת מֵעִיד עַל מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית וּמוֹדֶה בְּמִצְוַת אָנֹכִי, וְהַמְּחַלְּלוֹ מַכְחִישׁ בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית וּמוֹדֶה בְּקַדְמוּת הָעוֹלָם לְהַכְחִישׁ בְּמִצְוַת אָנֹכִי, וְהִנֵּה הוּא בִּכְלַל אֵל קַנָּא פֹּקֵד, וּבִכְלַל וְעֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים וּבַדִּבּוּר הַחֲמִישִׁי בִּכְבוֹד הָאָבוֹת הִזְכִּיר שָׂכָר כִּי הִיא מִצְוַת עֲשֵׂה: וְהַנִּרְאֶה בְּמִכְתַּב הַלּוּחוֹת שֶׁהָיוּ הֶחָמֵשׁ רִאשׁוֹנוֹת בְּלוּחַ אֶחָד שֶׁהֵם כְּבוֹד הַבּוֹרֵא כְּמוֹ שֶׁהִזְכַּרְתִּי, וְהֶחָמֵשׁ הַשְּׁנִיּוֹת בְּלוּחַ אֶחָד, שֶׁיִּהְיוּ חָמֵשׁ כְּנֶגֶד חָמֵשׁ, כְּעִנְיָן שֶׁהִזְכִּירוּ בְּסֵפֶר יְצִירָה (א ג) בְּעֶשֶׂר סְפִירוֹת בְּלִי מָה כְּמִסְפַּר עֶשֶׂר אֶצְבָּעוֹת, חָמֵשׁ כְּנֶגֶד חָמֵשׁ, וּבְרִית יָחִיד מְכֻוֶּנֶת בָּאֶמְצַע. וּמִזֶּה יִתְבָּרֵר לְךָ לָמָּה הָיוּ שְׁתַּיִם, כִּי עַד כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ הוּא כְּנֶגֶד תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, וּמִכָּאן וְאֵילָךְ כְּנֶגֶד תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה. וְנִרְאֶה שֶׁלָּזֶה רָמְזוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל שֶׁאָמְרוּ (תנחומא עקב י) שְׁתֵּי לוּחוֹת כְּנֶגֶד שָׁמַיִם וָאָרֶץ וּכְנֶגֶד חָתָן וְכַלָּה וּכְנֶגֶד שְׁנֵי שׁוֹשְׁבִינִין וּכְנֶגֶד שְׁנֵי עוֹלָמִים. וְכָל זֶה רֶמֶז אֶחָד, וְהַמַּשְׂכִּיל יָבִין הַסּוֹד:

Ramban on Exodus 20:15

וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה דַּעַת הַמְּפָרְשִׁים שֶׁהָיָה זֶה אַחַר מַתַּן תּוֹרָה, וְהוּא שֶׁאָמַר (דברים ה כ-כב) "וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כָּל רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם וְזִקְנֵיכֶם וַתֹּאמְרוּ הֵן הֶרְאָנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ וְגוֹ' אִם יֹסְפִים אֲנַחְנוּ לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל ה' עוֹד וָמָתְנוּ" וְגוֹ'. וְאֵין כֵּן דַּעְתִּי, בַּעֲבוּר שֶׁאָמַר בְּכָאן "וְאַל יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹהִים", וְלֹא אָמַר "עוֹד", וּמֹשֶׁה אָמַר בְּכָאן "אַל תִּירָאוּ", וְשָׁם נֶאֱמַר (שם ה כה) "הֵיטִיבוּ כָּל אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ". וְעוֹד, כִּי בְּכָאן לֹא סִפֵּר שֶׁיִּפְחֲדוּ רַק מִן הַקּוֹלוֹת וְהַלַּפִּידִים וּמִן הָהָר שֶׁהוּא עָשֵׁן, וְשָׁם פָּחֲדוּ מִדִּבּוּר הַשְּׁכִינָה, שֶׁאָמְרוּ "כִּי מִי כָל בָּשָׂר אֲשֶׁר שָׁמַע קוֹל אֱלֹהִים חַיִּים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ כָּמֹנוּ וַיֶּחִי" (שם ה כג). וְעוֹד, כִּי בְּכָאן (שמות כ':כ"א) אָמַר "וּמֹשֶׁה נִגַּשׁ אֶל הָעֲרָפֶל", וְלֹא אָמַר שֶׁבָּא בְּתוֹכוֹ: וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי בַּפָּרָשָׁה וּבְסִדּוּר הָעִנְיָן, כִּי וְכָל הָעָם רוֹאִים וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה הָיָה קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה, וּמִתְּחִלָּה הִזְכִּיר כַּסֵּדֶר כָּל דִּבְרֵי הָאֱלֹהִים מַה שֶׁצִּוָּה לְמֹשֶׁה בְּהַגְבָּלַת הָהָר וְאַזְהָרַת הָעָם וַעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, וְעַתָּה חָזַר וְהִזְכִּיר דִּבְרֵי הָעָם אֶל מֹשֶׁה וְאָמַר כִּי מֵעֵת שֶׁרָאוּ אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם נָעוּ לְאָחוֹר וְעָמְדוּ מֵרָחוֹק יוֹתֵר מִגְּבוּל הָהָר אֲשֶׁר הִגְבִּיל מֹשֶׁה: וְהַסֵּדֶר בַּדְּבָרִים, כִּי בַּבֹּקֶר הָיוּ קוֹלוֹת וּבְרָקִים וְקוֹל שׁוֹפָר חָזָק (שמות י"ט:ט"ז) וַעֲדַיִן לֹא יָרְדָה שְׁכִינָה, כְּעִנְיַן "וְרוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים מְשַׁבֵּר סְלָעִים לִפְנֵי ה' לֹא בָרוּחַ ה'" (מלכים א י"ט:י"א), וְחָרְדוּ הָעָם בַּמַּחֲנֶה בִּמְקוֹם תַּחֲנוֹתָם (שמות י"ט:ט"ז), וּמֹשֶׁה חִזֵּק לִבָּם וְהוֹצִיאָם לִקְרַאת הָאֱלֹהִים וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר (שם יז), וּבִהְיוֹתָם שָׁם בְּתַחְתִּית הָהָר מְצַפִּים וּמִתְיַצְּבִים יָרַד ה' עַל הָהָר בָּאֵשׁ (שם יח), וַיַּעַל עֲשָׁנוֹ עַד לֵב הַשָּׁמַיִם חֹשֶׁךְ עָנָן וַעֲרָפֶל (דברים ד יא), וְחָרַד הָהָר עַצְמוֹ וְנִזְדַּעְזַע (שמות י"ט:י"ח) כַּאֲשֶׁר יַעֲשׂוּ בָּרַעַשׁ הַנִּקְרָא "זַלְזָלָה" אוֹ יוֹתֵר מִכֵּן, וְכֵן כָּתוּב (תהלים קיד ד) "הֶהָרִים רָקְדוּ כְאֵילִים גְּבָעוֹת כִּבְנֵי צֹאן", וְאֵינֶנּוּ מָשָׁל, כַּאֲשֶׁר אֵינֶנּוּ מָשָׁל "הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס הַיַּרְדֵּן יִסֹּב לְאָחוֹר" (שם ג), וְנִתְחַזֵּק קוֹל הַשּׁוֹפָר מְאֹד (שמות י"ט:י"ט), אָז רָאוּ הָעָם וַיָּנֻעוּ לְאָחוֹר וַיַּעַמְדוּ מֵרָחוֹק (כאן) יוֹתֵר מִן הַגְּבוּל, וְאָז אָמְרוּ אֵלָיו כֻּלָּם שֶׁלֹּא יְדַבֵּר עִמָּהֶם הָאֱלֹהִים כְּלָל פֶּן יָמוּתוּ, כִּי בַּמַּרְאָה נֶהֶפְכוּ צִירֵיהֶם עֲלֵיהֶם וְלֹא עָצְרוּ כֹחַ (דניאל י טז), וְאִם יִשְׁמְעוּ הַדִּבּוּר יָמוּתוּ, וּמֹשֶׁה חִזְּקָם וְאָמַר לָהֶם "אַל תִּירָאוּ" (שמות כ':כ'), וְשָׁמְעוּ אֵלָיו וַיַּעֲמֹד הָעָם מֵרָחוֹק בְּמַעֲמָדָם (שמות כ':כ"א), כִּי לֹא רָצוּ בְּכָל דְּבָרָיו לְהִתְקָרֵב אֶל הַגְּבוּל, וּמֹשֶׁה נִגַּשׁ אֶל הָעֲרָפֶל (שם), לֹא בָּא בְּתוֹכוֹ, וְאָז דִּבֵּר אֱלֹהִים עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת: וְאַחַר עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת לֹא הִזְכִּיר כָּאן מַה שֶׁאָמְרוּ הַזְּקֵנִים לְמֹשֶׁה, כִּי רָצָה לְבָאֵר כַּסֵּדֶר הַמִּצְוֹת וְהַמִּשְׁפָּטִים, אֲבָל בְּמִשְׁנֵה תּוֹרָה (דברים ה כ) הִזְכִּיר מֹשֶׁה כִּי אַחֲרֵי הַדִּבְּרוֹת קָרְבוּ אֵלָיו כָּל רָאשֵׁי שִׁבְטֵיהֶם וְזִקְנֵיהֶם וְאָמְרוּ לוֹ "אִם יֹסְפִים אֲנַחְנוּ לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל ה' אֱלֹהֵינוּ עוֹד וָמָתְנוּ", כִּי שִׁעַרְנוּ בְּנַפְשׁוֹתֵינוּ שֶׁלֹּא נוּכַל עוֹד לִסְבֹּל מַשָּׂא דְּבַר ה' אֱלֹהִים, כִּי חָשְׁבוּ שֶׁיִּרְצֶה הָאֱלֹהִים לְדַבֵּר אֲלֵיהֶם כָּל הַמִּצְווֹת, וּלְכָךְ אָמְרוּ "קְרַב אַתָּה וּשֲׁמָע אֵת כָּל אֲשֶׁר יֹאמַר ה' אֱלֹהֵינוּ וְאַתְּ תְּדַבֵּר אֵלֵינוּ וְשָׁמַעְנוּ וְעָשִׂינוּ" (שם כד), וְהקב"ה הוֹדָה לְדִבְרֵיהֶם וְאָמַר "הֵיטִיבוּ כָּל אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ", כִּי כֵן הָיָה הַחֵפֶץ לְפָנָיו שֶׁלֹּא יַשְׁמִיעֵם רַק עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, וְהַיִּרְאָה יָשְׁרָה לְפָנָיו:

Ramban on Exodus 20:16

וַיָּנֻעוּ עַל דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ (במכילתא כאן) אֵין נוֹעַ בְּכָאן אֶלָּא זִיעַ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ישעיה כד כ) "נוֹעַ תָּנוּעַ אֶרֶץ כַּשִּׁכּוֹר", וְאִם כֵּן יֹאמַר כִּי נִזְדַּעְזְעוּ, וּמִפַּחְדָּם חָזְרוּ עוֹד לְאָחוֹר וְעָמְדוּ מֵרָחוֹק. וְעַל דַּעַת בַּעֲלֵי הַפְּשָׁט וַיָּנֻעוּ שֶׁנָּעוּ מִמְּקוֹמָם לַאֲחוֹרֵיהֶם וְעָמְדוּ מֵרָחוֹק, מִלְּשׁוֹן "נָע וָנָד תִּהְיֶה בָאָרֶץ" (בראשית ד ב), וְכֵן "וַיְנִעֵם בַּמִּדְבָּר" (במדבר לב יג):

Y SE MOVIERON. Según la opinión de nuestros sabios en la Mejilta, “moverse” aquí no significa sino temblar, como se dice: “Se moverá la tierra como un borracho” (Isaías 24:20). Si es así, dice que se estremecieron, y por el miedo retrocedieron y se mantuvieron lejos. Y según el sentido simple, significa que se apartaron de su lugar y retrocedieron hacia atrás, porque no podían permanecer ante la voz y el fuego.

Ramban on Exodus 20:17

וְאַל יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹהִים הִשְׁגִּיחַ הָרַב בְּמוֹרֶה הַנְּבֻכִים (ב לג) בְּאוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על שמות כ':ט"ז) שֶׁתִּרְגֵּם וְאַל יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹהִים - "וְאַל יִתְמַלַּל עִמַּנָא מִן קֳדָם ה'", וְלֹא עָשָׂה כֵן בִּשְׁאָר הַמְּקוֹמוֹת, כִּי תִּרְגֵּם "וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה" (שמות כ':א') - "וּמַלֵּל ה'", וְכֵן בְּכָל מָקוֹם "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה" - "וּמַלֵּל ה'", וְהַטַּעַם אֶצְלוֹ, כִּי הַדִּבּוּר הָרִאשׁוֹן אע"פ שֶׁשְּׁמָעוּהוּ כָּל יִשְׂרָאֵל אֵין מַעֲלָתָם בּוֹ כְּמַעֲלַת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ. וא"כ כְּדַעְתּוֹ לָמָּה תִּרְגֵּם "כִּי מִן הַשָּׁמַיִם דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם" (שמות כ':כ"ב) - "מַלֵּלִית עִמְּכוֹן", וְהָיָה לוֹ לוֹמַר "אִתְמַלַּל מִן קֳדָמַי עִמְּכוֹן", וְכֵן בְּמִשְׁנֵה תּוֹרָה (דברים ה יט) "אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה דִּבֶּר ה' אֶל כָּל קְהַלְכֶם", תִּרְגֵּם אוֹתוֹ "מַלֵּל ה'", וְכֵן אָמְרוּ הֵם "וְאֶת קוֹלוֹ שָׁמַעְנוּ" (שם כא), וְתִרְגֵּם "יָת קָל מֵימְרֵהּ שְׁמַעְנָא יוֹמָא דֵּין חֲזֵינָא אֲרֵי יְמַלֵּל ה' עִם אִינָשָׁא", וְכֵן "פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר ה' עִמָּכֶם" (שם ד) - "מַלֵּל ה'", וְעוֹד, שֶׁהֲרֵי תִּרְגֵּם "וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְּקוֹל" (לעיל יט יט) - "וּמִן קֳדָם ה' מִתְעַנֵּי לֵיהּ בְּקָל", וּכְבָר בָּא בִּלְשׁוֹן הַתּוֹרָה כֵּן בְּמֹשֶׁה עַצְמוֹ, "וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו" (במדבר ז פט), וְתַרְגּוּמוֹ "מִתְמַלַּל", וְכֵן "יֵרֵד עַמּוּד הֶעָנָן וְעָמַד פֶּתַח הָאֹהֶל וְדִבֶּר עִם מֹשֶׁה" (שמות ל"ג:ט') "וּמִתְמַלַּל": אֲבָל הַטַּעַם לְאוּנְקְלוֹס מְבֹאָר, שֶׁלֹּא נֶאֱמַר בְּכָל מַתַּן תּוֹרָה דִּבּוּר הַשֵּׁם לְיִשְׂרָאֵל רַק מִתּוֹךְ הָאֵשׁ (דברים ה כא), וּמִן הָאֵשׁ שָׁמְעוּ, וְהוּא מַה שֶׁהִשִּׂיגוּ הֵם, וְכֵן "כִּי מִן הַשָּׁמַיִם" (שמות כ':י"ט) עַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת, מִתּוֹךְ הַשָּׁמַיִם, וְהוּא מִתּוֹךְ הָאֵשׁ בְּשָׁוֶה, וּכְבָר נִתְבָּאֵר עִנְיָנוֹ (רמב"ן על שמות י"ט:כ'). וְהִנֵּה כְּשֶׁרָאָה אוּנְקְלוֹס בְּכָאן וְאַל יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹהִים שֶׁלֹּא הֻזְכַּר בּוֹ מְחִצָּה, לֹא רָאָה לְתַרְגֵּם בּוֹ "וְלָא יְמַלֵּל עִמַּנָא ה'", וְאֵין בִּלְשׁוֹנוֹ כִּנּוּי לְמִלַּת "אֱלֹהִים", וּלְכָךְ שָׁלַל בְּכָאן מֵהֶם הַדִּבּוּר מַמָּשׁ: וּמִן הַמֻּפְלָא בְּחָכְמַת אוּנְקְלוֹס שֶׁלֹּא הִזְכִּיר בְּמַעֲמַד הַר סִינַי "יְקָרָא דַּה'" אוֹ "מֵימְרָא דַּה'", וְתִרְגֵּם "הָא אֲנָא מִתְגְּלֵי לָךְ" (שם ט), "יִתְגְּלֵי ה' לְעֵינֵי כָל עַמָּא עַל טוּרָא דְּסִינָי" (שם יא), "דְּאִתְגְּלִי עֲלוֹהִי" (שם יח), "וְאִתְגְּלִי ה' עַל טוּרָא דְּסִינַי" (שם כ), וְלֹא תִּרְגֵּם "וְאִתְגְּלִי יְקָרָא דַּה'" כַּאֲשֶׁר הוּא מְתַרְגֵּם תְּחִלָּה "הַר הָאֱלֹהִים" (שמות ג':א') "טוּרָא דְּאִיתְגְּלִי עֲלוֹהִי יְקָרָא דַּה'", כֵּן עָשָׂה בְּכָל מָקוֹם שֶׁהִזְכִּיר הַשֵּׁם הַמְיֻחָד בַּיְּרִידָה הַזֹּאת. אֲבָל כַּאֲשֶׁר יַזְכִּיר הַכָּתוּב "אֱלֹהִים" תִּרְגֵּם "לִקְרַאת הָאֱלֹהִים" (תרגום אונקלוס על שמות י"ט:י"ז) "לְקַדָּמוּת מֵימְרָא דַּה'", וְתִרְגֵּם "בָּא הָאֱלֹהִים" (כ יז) "יִתְגְּלֵי לְכוֹן יְקָרָא דַּה'", וְלֹא אָמַר "יִתְגְּלֵי לְכוֹן ה'", "דְּתַמָּן יְקָרָא דַּה'" (שם יח), וְכֵן אָמַר "וּמִן קֳדָם ה' מִתְעֲנֵי לֵיהּ בְּקָל" (לעיל יט יט), וְכָל זֶה מְבֹאָר וּמְפֹרָשׁ לְמִי שֶׁיַּשְׂכִּיל דְּבָרֵינוּ הַמְפֹרָשִׁים לְמַעְלָה (יט כ). וְכֵן רָאִיתִי בְּנֻסְחָאוֹת מְדֻקְדָּקוֹת "וַיַּעַל מֹשֶׁה אֶל הַר הָאֱלֹהִים" (שמות כ"ד:י"ג) "וּסְלֵק מֹשֶׁה לְטוּרָא דַּה'", כִּי אַחֲרֵי מַתַּן תּוֹרָה יֹאמַר כֵּן, וּכְתִיב "וַיִּסְעוּ מֵהַר ה'" (במדבר י לג):

Ramban on Exodus 20:18

כִּי לְבַעֲבוּר נַסּוֹת אֶתְכֶם בָּא הָאֱלֹהִים לְגַדֵּל אֶתְכֶם בָּעוֹלָם שֶׁיֵּצֵא לָכֶם שֵׁם בַּגּוֹיִם שֶׁהוּא בִּכְבוֹדוֹ נִגְלָה עֲלֵיכֶם. נַסּוֹת, לְשׁוֹן הֲרָמָה וּגְדֻלָּה, כְּמוֹ "הָרִימוּ נֵס" (ישעיה סב י), "כַּנֵּס עַל הַגִּבְעָה" (שם ל יז), שֶׁהוּא זָקוּף, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על שמות כ':י"ז). וְאֵינֶנּוּ נָכוֹן. אֲבָל יִתָּכֵן שֶׁיֹּאמַר, כִּי לְבַעֲבוּר הַרְגִּילְכֶם בֶּאֱמוּנָתוֹ בָּא הָאֱלֹהִים, שֶׁכֵּיוָן שֶׁהֶרְאָה לָכֶם גִּלּוּי הַשְּׁכִינָה נִכְנְסָה אֱמוּנָתוֹ בִּלְבַבְכֶם לְדָבְקָה בּוֹ, וְלֹא תִּפָּרֵד נַפְשְׁכֶם מִמֶּנָּה לְעוֹלָם, וּלְמַעַן תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם בִּרְאוֹתְכֶם כִּי הוּא לְבַדּוֹ הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ וְתִירְאוּן מִמֶּנּוּ יִרְאָה גְּדוֹלָה. אוֹ יֹאמַר, שֶׁתִּהְיֶה עַל פְּנֵיכֶם יִרְאַת הָאֵשׁ הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת וְלֹא תֶּחֶטְאוּ מִיִּרְאַתְכֶם מִמֶּנָּה. וְיִהְיֶה הַלָּשׁוֹן מִן "וַיֹּאֶל לָלֶכֶת כִּי לֹא נִסָּה, וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל שָׁאוּל לֹא אוּכַל לָלֶכֶת בָּאֵלֶּה כִּי לֹא נִסִּיתִי" (שמואל א י"ז:ל"ט), כְּעִנְיַן רְגִילוּת: וְהָרַב אָמַר בְּמוֹרֶה הַנְּבֻכִים (ג כד) כִּי אָמַר לָהֶם אַל תִּירָאוּ, כִּי זֶה אֲשֶׁר רְאִיתֶם הָיָה שֶׁכְּשֶׁיְּנַסֶּה ה' אֱלֹהִים אֶתְכֶם לְהוֹדִיעַ עֵרֶךְ אֱמוּנַתְכֶם, וְיִשְׁלַח לָכֶם נְבִיא שֶׁקֶר שֶׁיִּרְצֶה לִסְתֹּר מַה שֶׁשְּׁמַעְתֶּם, לֹא תִּמְעַד אֲשׁוּרֵיכֶם לְעוֹלָם מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת, כִּי כְּבָר רְאִיתֶם הָאֱמֶת בְּעֵינֵיכֶם. וְאִם כֵּן יֹאמַר, בַּעֲבוּר שֶׁיּוּכַל לְנַסּוֹת אֶתְכֶם לֶעָתִיד בָּא הָאֱלֹהִים עַתָּה כְּדֵי שֶׁתִּהְיוּ עוֹמְדִים לוֹ בְּכָל נִסָּיוֹן: וְעַל דַּעְתִּי הוּא נִסָּיוֹן מַמָּשׁ, יֹאמַר, הִנֵּה רָצָה הָאֱלֹהִים לְנַסּוֹתְכֶם הֲתִשְׁמְרוּ מִצְוֹתָיו כִּי הוֹצִיא מִלִּבְּכֶם כָּל סָפֵק, וּמֵעַתָּה יִרְאֶה הֲיִשְׁכֶם אוֹהֲבִים אוֹתוֹ וְאִם תַּחְפְּצוּ בּוֹ וּבְמִצְוֹתָיו. וְכֵן כָּל לְשׁוֹן נִסָּיוֹן - בְּחִינָה, "לָלֶכֶת בָּאֵלֶּה כִּי לֹא נִסִּיתִי" (שמואל א י"ז:ל"ט), לֹא בָּחַנְתִּי נַפְשִׁי מֵעוֹלָם לָלֶכֶת בָּהֶם. וְיִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה הַנִּסָּיוֹן הַזֶּה בְּטוֹבָה, כִּי הָאָדוֹן פַּעַם יְנַסֶּה עַבְדּוֹ בַּעֲבוֹדָה קָשָׁה לָדַעַת אִם יִסְבְּלֶנָּה לְאַהֲבָתוֹ, וּפַעַם יֵיטִיב עִמּוֹ לָדַעַת אִם יִגְמֹל אוֹתוֹ בַּטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה עִמּוֹ לְהוֹסִיף לַאֲדוֹנָיו עֲבוֹדָה וְכָבוֹד, כְּעִנְיָן שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים (שמו"ר לא כ) אַשְׁרֵי אָדָם שֶׁעוֹמֵד בְּנִסְיוֹנָיו, שֶׁאֵין לְךָ בְּרִיָּה שֶׁאֵין הקב"ה מְנַסֶּה אוֹתָהּ, הֶעָשִׁיר מְנַסֶּה אוֹתוֹ אִם תִּהְיֶה יָדוֹ פְּתוּחָה לַעֲנִיִּים, הֶעָנִי מְנַסֶּה אוֹתוֹ אִם יוּכַל לְקַבֵּל יִסּוּרִין וְכוּ'. וּלְכָךְ אָמַר הַכָּתוּב, הֵטִיב לָכֶם הָאֱלֹהִים לְהַרְאוֹתְכֶם אֶת כְּבוֹדוֹ, אֲשֶׁר לֹא עָשָׂה כֵן לְכָל גּוֹי, לְנַסּוֹתְכֶם אִם תִּגְמְלוּ לְפָנָיו כַּטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה עִמָּכֶם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם נַחֲלָה, כְּעִנְיָן שֶׁאָמַר "הַלְה' תִּגְמְלוּ זֹאת" (דברים לב ו), וְאָמַר "רַק אֶתְכֶם יָדַעְתִּי מִכֹּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה עַל כֵּן אֶפְקֹד עֲלֵיכֶם אֵת כָּל עֲוֹנֹתֵיכֶם" (עמוס ג ב), כִּי הָעַמִּים אֵינָם חַיָּבִים לִי כָּכֶם אֲשֶׁר יָדַעְתִּי אֶתְכֶם פָּנִים בְּפָנִים:

PORQUE PARA PROBAROS VINO DIOS. Es decir, para engrandeceros en el mundo, para que salga vuestro nombre entre las naciones, diciendo que Él, en Su gloria, se reveló sobre vosotros. “Probar” aquí es lenguaje de elevación y grandeza, como: “Levantad estandarte” y como “un estandarte sobre los montes”. Y “para que Su temor esté sobre vuestros rostros” significa que por medio de esta revelación tendréis temor de Él todos los días, porque ya visteis con vuestros ojos Su gloria y escuchasteis Su voz desde dentro del fuego. Así no pecaréis. Puede también entenderse “para probaros” literalmente: para poneros a prueba, si permaneceréis en Su pacto después de haber visto la gran revelación. Pero el primer sentido es más correcto según el lenguaje, porque el objetivo de la revelación fue elevarlos y fijar en ellos el temor.

Ramban on Exodus 20:19

אַתֶּם רְאִיתֶם כִּי מִן הַשָּׁמַיִם דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם צִוָּה שֶׁיֹּאמַר לָהֶם אַחֲרֵי שֶׁרְאִיתֶם בְּעֵינֵיכֶם כִּי מִן הַשָּׁמַיִם דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם וַאֲנִי הוּא הָאָדוֹן בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, אַל תְּשַׁתְּפוּ עִמִּי אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב כִּי אֵין לָכֶם צֹרֶךְ אִתִּי אֶל עֵזֶר אַחֵר, וְשִׁעוּר הַכָּתוּב, לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי אֱלֹהֵי כֶסֶף וְלֹא תַּעֲשׂוּ לָכֶם אֱלֹהֵי זָהָב. וּלְדַעְתִּי פֵּרוּשׁוֹ לֹא תַעֲשׂוּן אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים אִתִּי, וְלֹא תַּעֲשׂוּ לָכֶם כְּלָל, הִזְהִיר מִן הָאֱמוּנָה בָּהֶם, וְחָזַר וְהִזְהִיר מִן הָעֲשִׂיָּה לְבַדָּהּ, כְּעִנְיַן "וּפֶסֶל וּמַצֵּבָה לֹא תָקִימוּ לָכֶם" (ויקרא כו א): וְעַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת טַעַם "אִתִּי" כְּטַעַם "עַל פָּנַי", וּכְבָר רָמַזְתִּי פֵּרוּשׁוֹ (רמב"ן על שמות כ':ג'): וְכָתַב רַשִׁ"י (רש"י על שמות כ':י"ט) כִּי מִן הַשָּׁמַיִם דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם, וְכָתוּב אַחֵר אוֹמֵר "וַיֵּרֶד הַשֵּׁם עַל הַר סִינַי" (לעיל יט כ), בָּא הַשְּׁלִישִׁי לְהַכְרִיעַ בֵּינֵיהֶם, "מִן הַשָּׁמַיִם הִשְׁמִיעֲךָ אֶת קֹלוֹ לְיַסְּרֶךָּ וְעַל הָאָרֶץ הֶרְאֲךָ אֶת אִשּׁוֹ הַגְּדוֹלָה" (דברים ד לו), כְּבוֹדוֹ בַּשָּׁמַיִם וְאִשּׁוֹ וּגְבוּרָתוֹ בָּאָרֶץ, זֶהוּ לְשׁוֹן הָרַב. וְאֵינֶנּוּ מְכֻוָּן. אֲבָל הֶכְרֵעַ הַפְּסוּקִים מִדְרַשׁ חֲכָמִים הוּא (מכילתא כאן), וֶאֱמֶת הוּא כִּי הַשֵּׁם בַּשָּׁמַיִם וּכְבוֹדוֹ בְּהַר סִינַי כִּי בָּאֵשׁ ה', וְכָתוּב "וְעַל הַר סִינַי יָרַדְתָּ וְדַבֵּר עִמָּהֶם מִשָּׁמָיִם" (נחמיה ט יג), וְהַמִּקְרָאוֹת כֻּלָּן מְבֹאָרוֹת בִּלְשׁוֹנָן לְכָל יוֹדֵעַ, וּכְבָר בֵּאַרְתִּי הַכֹּל לְמַעְלָה (לעיל יט כ). וְרַבִּי אַבְרָהָם אָמַר (אבן עזרא על שמות כ':י"ט) כִּי מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ לֵב יָבִין הַטַּעַם בְּפָרָשַׁת כִּי תִשָּׂא (שמות לג כא). וְדִבְרֵי פִּי חָכָם חֵן (קהלת י יב):

VOSOTROS HABÉIS VISTO QUE DESDE LOS CIELOS HE HABLADO CON VOSOTROS. Ordenó que les dijera: después de que habéis visto con vuestros ojos que desde los cielos he hablado con vosotros, y que Yo soy el Señor en los cielos y en la tierra, no haréis conmigo dioses de plata ni dioses de oro. El sentido de “conmigo” es que no hagáis una imagen para asociarla conmigo, como hacen los idólatras que reconocen al Dios Altísimo pero asocian con Él intermediarios. Por eso dijo: “No haréis conmigo”, es decir, no haréis conmigo otros dioses. Y no haréis para vosotros dioses de plata ni dioses de oro. Nuestros sabios interpretaron también que no se hagan figuras de los servidores que están conmigo en lo alto, como ángeles, ofanim y serafim. Todo esto entra en el sentido de que, después de haber oído la voz directa desde los cielos, no necesitan intermediario ni imagen alguna.

Ramban on Exodus 20:20

מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי פֵּרֵשׁ ר"א (אבן עזרא על שמות כ':כ"א) כִּי אָמַר לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב לְקַבֵּל כֹּחַ עֶלְיוֹנִים בְּצוּרָתָם לִהְיוֹת אֶמְצָעִיִּים בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם, כִּי בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבֹא אֵלֶיךָ אֲנִי בִּכְבוֹדִי וּבֵרַכְתִּיךָ, אֵין לְךָ צֹרֶךְ לְאֶמְצָעִי כְּלָל. וְעַל דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ (במכילתא כאן) בַּמִּזְבְּחוֹת, שֶׁהֵם הַנַּעֲשִׂים בַּמִּשְׁכָּן וּבַמִּקְדָּשׁ, הִזְכִּיר מִצְוַת הַמִּזְבְּחוֹת בָּאֲדָמָה וּבָאֲבָנִים לֵאמֹר שֶׁיַּעֲשׂוּ גַּם כֵּן הַמִּזְבְּחוֹת לַשֵּׁם לְבַדּוֹ, וְשָׁם יִזְבְּחוּ הָעוֹלוֹת וְהַשְּׁלָמִים, וְלֹא לַשֵּׁדִים עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה, וּבְכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יַזְכִּירוּ אֶת שְׁמוֹ יָבֹא בִּכְבוֹדוֹ עֲלֵיהֶן לְשַׁכֵּן שְׁכִינָתוֹ בְּתוֹכָם וּלְבָרֵךְ אוֹתָם:

ALTAR DE TIERRA HARÁS PARA MÍ. Rabí Abraham explicó que dijo: no hagáis conmigo dioses de plata ni dioses de oro para recibir la fuerza de los seres superiores en sus formas, como intermediarios entre Yo y vosotros; sino haced para Mí un altar de tierra, y sobre él sacrificaréis vuestros holocaustos y vuestras ofrendas de paz. Yo vendré a vosotros y os bendeciré. Y según el sentido simple, después de advertirles contra hacer imágenes, les ordenó el servicio correcto: un altar para el Eterno solamente. “Altar de tierra” significa que esté unido a la tierra, no construido sobre pilares ni sobre base separada. También puede significar que se llene de tierra. En todo lugar donde Yo haga recordar Mi Nombre, vendré a ti y te bendeciré. Esto alude al lugar que Él escogerá para hacer residir allí Su Nombre, y también a cualquier lugar donde permita que se le sirva antes de la construcción del Templo.

Ramban on Exodus 20:21

וְטַעַם וְאִם בְּמִצְוַת חוֹבָה, לוֹמַר, אִם יַגִּיעַ הַזְּמַן שֶׁתִּזְכּוּ לָרֶשֶׁת הָאָרֶץ וְלִבְנוֹת לִי מִזְבַּח אֲבָנִים בְּבֵית הַבְּחִירָה, הִשָּׁמֶר שֶׁלֹּא תִּבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית שֶׁתַּחְשֹׁב לַעֲשׂוֹת כֵּן לְמַעֲלַת הַבִּנְיָן. וְדַעַת ר"א שֶׁהַמִּצְוָה עַל מִזְבַּח הַבְּרִית שֶׁבְּסֵדֶר וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים (שמות כ"ד:ד') בְּפֵרוּשָׁיו: וְעַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת, הַכְּתוּבִים כְּסִדְרָן, אַתֶּם רְאִיתֶם כִּי מִן הַשָּׁמַיִם דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם בִּשְׁמִי הַגָּדוֹל, וְלֹא תַעֲשׂוּן עַל פָּנַי אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב, אֲבָל אֲנִי מַתִּיר לָכֶם שֶׁתַּעֲשׂוּ מִזְבֵּחַ לִי לְבַדִּי וְלִזְבֹּחַ עָלָיו עוֹלוֹת גַּם שְׁלָמִים בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי כִּי אָבֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ, בִּרְכֹת שָׁמַיִם מֵעָל בִּרְכֹת תְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת (בראשית מט כה), וְ"אַזְכִּיר" מִן "זְכָרָנוּ יְבָרֵךְ" (תהלים קטו יב):

Y EL SENTIDO DE “Y SI”. Es un mandamiento obligatorio, queriendo decir: si llega el tiempo en que merezcáis heredar la tierra y construir para Mí un altar de piedras en la Casa escogida, cuídate de no construirlas labradas, de modo que pienses que lo embelleces con herramientas de hierro. No significa que sea opcional construir altar de piedras, pues ciertamente en el Templo habría altar. La expresión “si” aquí es como otros “si” de la Torá que significan “cuando”, es decir, cuando construyas altar de piedras, no las labres.

Ramban on Exodus 20:22

כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ לֶאֱסֹר בָּהֶם נְגִיעַת הַבַּרְזֶל, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר "אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת תִּבְנֶה אֶת מִזְבַּח ה' אֱלֹהֶיךָ" (דברים כז ו), "לֹא תָנִיף עֲלֵיהֶן בַּרְזֶל" (שם ה). וְהִזְכִּיר כָּאן הַבַּרְזֶל בִּלְשׁוֹן חֶרֶב, כִּי כָל כְּלִי בַּרְזֶל אֲשֶׁר בָּהֶם פִּיּוֹת כּוֹרְתוֹת יִקָּרְאוּ חֶרֶב. יֹאמַר בַּסַּיִף, "וַיַּעַשׂ לוֹ אֵהוּד חֶרֶב וְלָהּ שְׁנֵי פֵיוֹת" (שופטים ג טז), וּבָאִזְמֵל, "קַח לְךָ חֶרֶב חַדָּה" (יחזקאל ה א), וְיֹאמַר בְּכַשִּׁיל וְכֵילַפּוֹת אֲשֶׁר יִסְתְּרוּ בּוֹ הַבִּנְיָן "וּמִגְדְּלוֹתַיִךְ יִתֹּץ בְּחַרְבוֹתָיו" (שם כו ט), וְכֵן זֶה הַמְּסַתֵּת אֲבָנִים יִקְרָאֶנּוּ חֶרֶב: וְטַעַם הַמִּצְוָה בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ (במכילתא כאן) לְהִדּוּר מִצְוָה, שֶׁלֹּא יוּנַף הַמְקַצֵּר עַל הַמַּאֲרִיךְ. ור"א אָמַר שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר הַנִּפְסָל מִן הָאֶבֶן בָּאַשְׁפַּתּוֹת, וְהַמִּקְצָת בָּנוּי בְּמִזְבַּח הַשֵּׁם. אוֹ שֶׁלֹּא יִלָּקַח מִמֶּנָּה לַעֲשׂוֹת מִזְבֵּחַ לְע"ז, כִּי עוֹבְדֶיהָ יַעֲשׂוּ כֵן אוּלַי יַצְלִיחוּ. וְהָרַב אָמַר בְּמוֹרֶה הַנְּבֻכִים (ג מה) שֶׁהִיא הַרְחָקָה, שֶׁלֹּא יָבֹאוּ לַעֲשׂוֹת בָּהֶן צוּרָה וְתִהְיֶה אֶבֶן מַשְׂכִּית, כִּי הָיָה כֵן מִנְהַג עוֹבְדֵי ע"ז: וַאֲנִי אוֹמֵר כִּי טַעַם הַמִּצְוָה, בַּעֲבוּר הֱיוֹת הַבַּרְזֶל חֶרֶב וְהוּא הַמַּחֲרִיב הָעוֹלָם, וְלָכֵן נִקְרָא כָּךְ, וְהִנֵּה עֵשָׂו אֲשֶׁר שְׂנֵאוֹ הַשֵּׁם (מלאכי א ג) הוּא הַיּוֹרֵשׁ הַחֶרֶב, שֶׁאָמַר לוֹ "וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה" (בראשית כז מ), וְהַחֶרֶב הוּא כֹּחוֹ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, כִּי בְּמַאְדִּים וּבְמַזָּלוֹת הַדָּם הַחֶרֶב יַצְלִיחַ, וּבָהֶם תֵּרָאֶה גְּבוּרָתוֹ, וְלָכֵן לֹא יוּבָא בֵּית ה': וְזֶהוּ הַטַּעַם שֶׁהִזְכִּירוֹ הַכָּתוּב בְּפֵרוּשׁ אֲשֶׁר לֹא תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית, כִּי בַּהֲנִיפְךָ עֲלֵיהֶם שׁוּם בַּרְזֶל לַעֲשׂוֹתָם כֵּן הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ חַרְבְּךָ הַמְרַצֵּחַ וּמַרְבֶּה חֲלָלִים וְחִלַּלְתָּ אוֹתָהּ: וּמִפְּנֵי זֶה לֹא הָיָה בַּמִּשְׁכָּן בַּרְזֶל, כִּי גַּם יְתֵדֹתָיו שֶׁהָיוּ טוֹבוֹת יוֹתֵר מִבַּרְזֶל, עָשָׂה נְחֹשֶׁת וְכֵן בְּבֵית עוֹלָמִים לֹא נַעֲשָׂה בּוֹ כְּלִי בַּרְזֶל מִלְּבַד הַסַּכִּינִים, כִּי הַשְּׁחִיטָה אֵינָהּ עֲבוֹדָה. וְהַכָּתוּב לֹא אָסַר לִבְנוֹת גָּזִית רַק בְּהָנִיף עֲלֵיהֶן בַּרְזֶל, כִּי פֵּרֵשׁ כַּאֲשֶׁר חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ, וּמְפֹרָשׁ בָּזֶה "לֹא תָנִיף עֲלֵיהֶן בַּרְזֶל" (דברים כז ה), וְאִם בָּא לְסַתֵּת אוֹתָן בִּכְלֵי כֶּסֶף אוֹ בַּשָּׁמִיר שֶׁהִזְכִּירוּ רַבּוֹתֵינוּ (סוטה מח:) הֲרֵי זֶה מֻתָּר, אע"פ שֶׁאֵינָן שְׁלֵמוֹת. וְזֶה יְשַׁבֵּר טַעְמוֹ שֶׁל ר"א. גַּם טַעַם הָרַב בַּעֲבוּר זֶה אֵינֶנּוּ נָכוֹן: וְהִנֵּה שְׁלֹמֹה הוֹסִיף בַּמִּצְוָה שֶׁלֹּא נִשְׁמַע כָּל כְּלִי בַּרְזֶל בַּבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ (מלכים א ו':ז'), אע"פ שֶׁהָיָה מֻתָּר, שֶׁכָּךְ שָׁנִינוּ בַּמְּכִילְתָּא (כאן) "לֹא תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית", בּוֹ אִי אַתָּה בּוֹנֶה אֲבָל אַתָּה בּוֹנֶה בַּהֵיכָל וּבְקָדְשֵׁי קָדָשִׁים, וּמָה אֲנִי מְקַיֵּם "וּמַקָּבוֹת וְהַגַּרְזֶן כָּל כְּלִי בַרְזֶל לֹא נִשְׁמַע בַּבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ", בַּבַּיִת אֵינוֹ נִשְׁמָע אֲבָל בַּחוּץ נִשְׁמָע. וְהָיָה הָעִנְיָן הַזֶּה, שֶׁהָיוּ עוֹקְרִין הָאֲבָנִים מֵהַרְרֵיהֶן בִּכְלֵי בַּרְזֶל וּמְסַתְּתִים אוֹתָם שָׁם בְּבַרְזֶל, כַּאֲשֶׁר יִכְרְתוּ ג"כ בְּבַרְזֶל הָעֵצִים וְהַבְּרוֹשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ בַּבַּיִת, וְכֵן כָּתוּב (שם ה לא) "וַיַּסִּעוּ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת אֲבָנִים יְקָרוֹת לְיַסֵּד הַבָּיִת אַבְנֵי גָזִית". וְכַאֲשֶׁר יָבִיאוּ אוֹתָן אֶל הַבַּיִת לִבְנוֹת הַקִּירוֹת לֹא יְתַקְּנוּ אוֹתָם בְּבַרְזֶל וְלֹא יָנִיפוּ אוֹתוֹ עֲלֵיהֶן כְּלָל כְּדֶרֶךְ הַבּוֹנִים: וְזֶהוּ שֶׁאָמַר (שם ו ז) "אֶבֶן שְׁלֵמָה מַסָּע נִבְנָה", לֹא שֶׁהִיא שְׁלֵמָה לְגַמְרֵי, רַק שֶׁהִיא שְׁלֵמָה שֶׁאֵין בָּהּ פְּגָם כְּדֵי שֶׁתַּחְגֹּר בָּהּ צִפֹּרֶן, אֲבָל הִיא חֲלָקָה וְשָׁוָה (ס"א ונאה). וּפֵרוּשׁ "מַסָּע", שֶׁהִיא גְּדוֹלָה כַּאֲשֶׁר הִסִּיעוּ אוֹתָהּ מִן הָהָר, לֹא חִלְּקוּ הַסֶּלַע לַאֲבָנִים מְרֻבּוֹת כְּמִנְהַג הַבּוֹנִים, וְלֹא יְתַקְּנוּ אוֹתָהּ בְּכָאן, וְלֹא יְשִׁיבוּהָ בְּמַקָּבוֹת וְהַגַּרְזֶן כְּמִנְהַג כָּל בִּנְיָן אַחֵר, כִּי לֹא רָצָה שְׁלֹמֹה שֶׁיִּבָּנֶה וְשֶׁיִּשָּׁמַע בְּכָל הַר הַבַּיִת קוֹל בַּרְזֶל, וְכָל זֶה לְהַרְחִיק הַבַּרְזֶל מִמֶּנּוּ. וְזֶה כְּדַעַת רַבִּי יִרְמְיָה בְּמַסֶּכֶת סוֹטָה (מח:), אֲבָל לְדַעַת רַבִּי יְהוּדָה (שם) אַבְנֵי גָּזִית בְּבֵיתוֹ שָׂם אוֹתָן, לֹא בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ. וְעַל דַּעְתּוֹ פֵּרוּשׁ הַמִּקְרָא "וַיַּסִּעוּ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת אֲבָנִים יְקָרוֹת לְיַסֵּד אֶת הַבַּיִת אַבְנֵי גָזִית" (מלכים א ה':ל"א), כְּלוֹמַר שֶׁהִסִּיעוּ גַּם אַבְנֵי גָּזִית וְהֵם לְבֵיתוֹ. וְכֵן נִרְאֶה בִּפְשַׁט הַכָּתוּב כִּי הֶחָצֵר עָשָׂה אַבְנֵי גָּזִית, דִּכְתִיב (שם ו לו) "וַיִּבֶן אֶת הֶחָצֵר שְׁלֹשָׁה טוּרֵי גָזִית", וְלֹא הֶחְמִיר רַק בַּהֵיכָל וּבַדְּבִיר. וְכָל זֶה רִחוּק הַבַּרְזֶל מִן הַקֹּדֶשׁ. וְהַבַּרְזֶל אֲשֶׁר הִקְדִּישׁ דָּוִד שֶׁלֹּא נֶחְקַר מִשְׁקָלוֹ (דהי"א כב יד), לַעֲשׂוֹת מִמֶּנּוּ כֵּלִים לִכְרוֹת הָעֵצִים וְלַחְצֹב הָאֲבָנִים הָיָה:

Ramban on Exodus 20:23

וְלֹא תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת עַל מִזְבְּחִי בַּעֲבוּר כִּי הִתְחִיל לְצַוּוֹת בַּמִּזְבֵּחַ הִשְׁלִים מִצְוָתוֹ, וְלֹא אִחֵר זֶה עַד צַוּוֹתוֹ בְּדִבְרֵי הַקָּרְבָּנוֹת בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים, וְזוֹ רְאָיָה לְדִבְרֵי חֲכָמִים וְאֵין צְרִיכִין חִזּוּק. וְטַעַם הַמַּעֲלוֹת, יִרְאַת הַמִּזְבֵּחַ וְהִדּוּרוֹ לִכְבוֹד הַשֵּׁם. וּלְמִצְוֹת הַשֵּׁם טְעָמִים רַבִּים בְּכָל אַחַת, כִּי יֵשׁ בְּכָל אַחַת תּוֹעָלוֹת רַבּוֹת לַגּוּף וְלַנֶּפֶשׁ:

Y NO SUBIRÁS POR GRADAS A MI ALTAR. Debido a que comenzó a ordenar acerca del altar, completó su mandamiento y no retrasó esto hasta ordenar los sacrificios en la Torá de los sacerdotes. Esta es una prueba para las palabras de los sabios, y no necesitan refuerzo. El sentido de las gradas es el temor reverente hacia el altar y su dignidad, por el honor del Nombre. Y los mandamientos del Eterno tienen muchos sentidos en cada uno, porque en cada uno hay muchos beneficios para el cuerpo y para el alma.