Ramban on Exodus 22:1

אִם זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עָלָיו אֵין זֶה אֶלָּא כְּמִין מָשָׁל וכו' (לשון רש"י וכדמסיים להלן) וְאוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על שמות כ"ב:ב') שֶׁתִּרְגֵּם "אִם עֵינָא דְּסָהֲדַיָּא נְפַלַת עֲלוֹהִי", לָקַח לוֹ שִׁטָּה אַחֶרֶת לוֹמַר שֶׁאִם מְצָאוּהוּ עֵדִים קֹדֶם שֶׁבָּא בַּעַל הַבַּיִת, וּכְשֶׁבָּא בַּעַל הַבַּיִת כְּנֶגְדּוֹ הִתְרוּ בּוֹ שֶׁלֹּא יַהַרְגֶנּוּ דָּמִים לוֹ, חַיָּב עָלָיו אִם הֲרָגוֹ, מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ לָהֶם רוֹאִים שֶׁאֵין הַגַּנָּב בָּא עַל עִסְקֵי נְפָשׁוֹת וְלֹא יַהֲרֹג אֶת בַּעַל הַבַּיִת. לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על שמות כ"ב:ב'). וַאֲנִי תָּמֵהַּ, שֶׁהֲרֵי כְּשֶׁאָמַר לְמַעְלָה אֵין לוֹ דָּמִים, לְפָטְרוֹ עַל הֲרִיגָתוֹ, וַדַּאי בְּשֶׁהִתְרוּ בּוֹ, שֶׁאֵין רוֹצֵחַ חַיָּב מִיתָה לְעוֹלָם אֶלָּא בְּהַתְרָאָה. וְאִם תֹּאמַר שֶׁלֹּא בָּא הַכָּתוּב אֵין לוֹ דָּמִים אֶלָּא לְהַתִּיר לוֹ דָּמוֹ מִידֵי שָׁמַיִם, לוֹמַר שֶׁמֻּתָּר לְהָרְגוֹ, זֶה אֵינֶנּוּ אֱמֶת, אֶלָּא הַכָּתוּב הָרִאשׁוֹן פּוֹטְרוֹ בְּכָל עִנְיָן, מִידֵי שָׁמַיִם וּמִב"ד בְּהַתְרָאָה, וְהַשֵּׁנִי מְחַיְּבוֹ בְּדִין שְׁנֵיהֶם: וְאוּלַי יִתְכַּוֵּן הָרַב לוֹמַר שֶׁאִם מְצָאוּהוּ עֵדִים קֹדֶם שֶׁבָּא בַּעַל הַבַּיִת וְהִכִּירוּהוּ, וְהַגַּנָּב יָדַע בָּהֶם, אֵינוֹ בָּא עַל עִסְקֵי נְפָשׁוֹת עַכְשָׁו, שֶׁכְּבָר רָאָה שֶׁהִכִּירוּהוּ הָעֵדִים, וְאִם יַהֲרֹג יָבֹאוּ עֵדִים לְב"ד וְיַהַרְגוּהוּ. וְזֶה טַעַם אִם זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עָלָיו, כִּי בַּלַּיְלָה שֶׁלֹּא הִכִּירוּהוּ הָעֵדִים יַהַרְגֶנּוּ לְבַעַל הַבַּיִת וְיִבְרַח: וְעַל דַּעְתִּי נִתְכַּוֵּן אוּנְקְלוֹס לוֹמַר שֶׁאִם יָצָא הַגַּנָּב מִן הַמַּחְתֶּרֶת, וּבָא זֶה לוֹמַר עָלָיו יֵשׁ לוֹ עֵדִים שֶׁבָּא בַּמַּחְתֶּרֶת, דָּמִים לוֹ כִּשְׁאָר הַחַיִּים, וְאֵינוֹ מֻתָּר לְהָרְגוֹ, וְאִם הֲרָגוֹ נֶהֱרָג עָלָיו, אֲבָל יְשַׁלֵּם אִם לָקַח מִשָּׁם דָּבָר. וְאָמַר הַכָּתוּב "אִם זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עָלָיו", שֶׁדִּבֵּר בַּהוֹוֶה, שֶׁדֶּרֶךְ בָּאֵי מַחְתֶּרֶת לָבֹא בַּלַּיְלָה, שֶׁאֵין אָדָם מַכִּיר בָּהֶם, וְהַהוֹרְגָן שָׁם פָּטוּר וּמֻתָּר, אֲבָל הַמִּתְעַכֵּב שָׁם עַד זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עָלָיו הוּא מִטַּמֵּר וְיוֹצֵא וּבוֹרֵחַ לְנַפְשׁוֹ. וְאִם בָּא לְחַיְּבוֹ עַל פִּי עֵדִים אֵינוֹ מִתְחַיֵּב מִיתָה לֹא בְּב"ד וְלֹא בְּיַד בַּעַל הַבַּיִת: וְאִם כֵּן עַל דַּעַת הָאוֹמֵר בַּתַּלְמוּד (סנהדרין עב) שֶׁהַבָּא בַּמַּחְתֶּרֶת וְנָטַל כֵּלִים וְיָצָא פָּטוּר, בְּדָמִים קְנָנְהוּ, יִהְיֶה שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם אִם אֵין לוֹ וְנִמְכַּר בִּגְנֵבָתוֹ חוֹזֵר לְמַעְלָה אֶל "כִּי יִגְנֹב אִישׁ" (שמות כ"א:ל"ז), כְּדֶרֶךְ "וְאַף לַאֲמָתְךָ תַּעֲשֶׂה כֵּן" (דברים טו יז): וְדֶרֶךְ הַפְּשָׁט יְדוּעָה, יֹאמַר, שֶׁאִם חָתַר בַּחֹשֶׁךְ בָּתִּים וְנִמְצָא בַּמַּחְתֶּרֶת בַּלַּיְלָה יֵהָרֵג, וְאִם זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עַל הַגַּנָּב וְאָדָם רוֹאֵהוּ וּמַכִּירוֹ, לֹא יֵהָרֵג, אֲבָל יְשַׁלֵּם מַה שֶׁגָּנַב וְהוֹצִיא מִשָּׁם בַּיּוֹם. וְטַעַם "הַשֶּׁמֶשׁ", הָאוֹר לְעֵינֵי הָרוֹאִים, וְכֵן "לְעֵינֵי הַשֶּׁמֶשׁ הַזֹּאת" (שמואל ב י"ב:י"א), בְּגָלוּי. וְטַעַם הַדִּין הַזֶּה כַּאֲשֶׁר הִזְכַּרְנוּ, כִּי זֶה יַהֲרֹג אֶת בַּעַל הַבַּיִת, וְזֶה יִבְרַח מִמֶּנּוּ:

SI BRILLÓ EL SOL SOBRE ÉL. Esto no es sino una especie de parábola, etc., según el lenguaje de Rashi. Y Onkelos, que tradujo: “si el ojo de los testigos cayó sobre él”, adoptó otro camino: decir que si los testigos lo encontraron antes de que llegara el dueño de la casa, y cuando vino el dueño de la casa contra él le advirtieron que no lo matara, entonces “tiene sangre”, es decir, si lo mató, es culpable por él, ya que hay quienes lo ven y saben que el ladrón no viene por asunto de vidas y no matará al dueño de la casa. Este es el lenguaje de Rashi. Pero yo me asombro, porque cuando dijo arriba: “no tiene sangre”, para eximirlo por matarlo, ciertamente se refiere a cuando hubo advertencia, pues un asesino nunca es culpable de muerte sino con advertencia. Y si dijeras que la Escritura, al decir “no tiene sangre”, solo vino a permitir su sangre ante el Cielo, diciendo que está permitido matarlo, eso no es verdad. Más bien, el primer versículo lo exime en todo sentido, ante el Cielo y ante el tribunal, incluso con advertencia; y el segundo lo obliga en ambos juicios. Quizá el Rav quiso decir que si los testigos lo encontraron antes de que llegara el dueño de la casa, lo reconocieron, y el ladrón supo de ellos, entonces ahora no viene por asunto de vidas, pues ya vio que los testigos lo reconocieron; y si mata, los testigos irán al tribunal y lo matarán. Este es el sentido de “si brilló el sol sobre él”, porque de noche, cuando los testigos no lo reconocen, matará al dueño de la casa y escapará. Según mi opinión, Onkelos quiso decir que si el ladrón salió del túnel, y este viene a decir contra él que tiene testigos de que vino por el túnel, entonces “tiene sangre” como los demás vivos, y no está permitido matarlo; y si lo mata, será ejecutado por él. Pero deberá pagar si tomó algo de allí. La Escritura dijo “si brilló el sol sobre él” hablando según lo habitual, porque la costumbre de quienes entran por túnel es venir de noche, cuando nadie los reconoce. Quien los mata allí está exento y le está permitido hacerlo. Pero quien permanece allí hasta que el sol brilla sobre él, se esconde, sale y huye por su vida. Y si se viene a obligarlo por testigos, no se hace culpable de muerte, ni por tribunal ni por mano del dueño de la casa. Si es así, según la opinión en el Talmud que dice que quien entra por túnel, toma objetos y sale, está exento, porque los adquirió con su sangre, entonces “pagará ciertamente; si no tiene, será vendido por su robo” vuelve arriba a “cuando un hombre robe”, al modo de: “y también con tu sierva harás así” (Deuteronomio 15:17). El camino simple es conocido: si cavó en la oscuridad las casas y fue hallado en el túnel de noche, puede ser muerto; pero si el sol brilló sobre el ladrón, y una persona lo ve y lo reconoce, no será muerto, sino que pagará lo que robó y sacó de allí de día. El sentido de “el sol” es la luz ante los ojos de los que ven, como: “ante los ojos de este sol” (II Samuel 12:11), es decir, en público. El motivo de esta ley es como mencionamos: este matará al dueño de la casa, mientras que el otro huirá de él.

Ramban on Exodus 22:2

כִּי יִתֵּן אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ כֶּסֶף אוֹ כֵלִים לִשְׁמֹר פָּרָשָׁה זוֹ נֶאֶמְרָה בְּשׁוֹמֵר חִנָּם, וּלְפִיכָךְ פָּטַר בּוֹ אֶת הַגְּנֵבָה, כְּפִי קַבָּלַת רַבּוֹתֵינוּ (מכילתא כאן, ב"מ צד:). וְנִזְכַּר סְתָם בַּכָּתוּב, מִפְּנֵי שֶׁדֶּרֶךְ שׁוֹמְרֵי כֶּסֶף אוֹ כֵלִים לְשָׁמְרָם בְּחִנָּם. וְהַפָּרָשָׁה הַשְּׁנִיָּה (להלן פסוקים ט-יב) שֶׁבְּשׁוֹמֵר שָׂכָר הִזְכִּירָה חֲמוֹר אוֹ שׁוֹר אוֹ שֶׂה וְכָל בְּהֵמָה, וְדֶרֶךְ הַבְּהֵמוֹת לְתִתָּן בְּיַד רוֹעִים לִשְׁמֹר וְיִרְעוּ אוֹתָם בְּשָׂכָר:

CUANDO UN HOMBRE DÉ A SU PRÓJIMO DINERO U OBJETOS PARA GUARDAR. Esta sección fue dicha respecto al guardián gratuito, y por eso lo eximió del robo, conforme a la tradición de nuestros sabios. Fue mencionada de forma genérica en la Escritura porque quienes guardan dinero u objetos acostumbran guardarlos gratuitamente. La segunda sección, que trata del guardián asalariado, menciona burro, buey, cordero y todo animal, porque es costumbre entregar los animales en manos de pastores para que los guarden y los pastoreen por salario.

Ramban on Exodus 22:3

וְגֻנַּב מִבֵּית הָאִישׁ פי' רַשִׁ"י לְפִי דְּבָרָיו. לוֹמַר שֶׁהוּא טוֹעֵן כָּךְ. וְהֵבִיאוּ לוֹ דּוֹמִים "כִּי יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא" (דברים יג ב), "חֲנַנְיָה בֶן עַזּוּר הַנָּבִיא" (ירמיה כח א), כִּי לֹא יִקְרָאֶנּוּ בָּזֶה הַשֵּׁם עַל הָאֱמֶת, רַק שֶׁהוּא יֹאמַר כֵּן. וְאֵין צֹרֶךְ, כִּי הַכָּתוּב יֹאמַר אִם גֻּנַּב מִבֵּית הָאִישׁ וְיִמָּצֵא הַגַּנָּב יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם, וְאִם לֹא יִמָּצֵא הַגַּנָּב יָבֹאוּ לב"ד וְיִשָּׁבַע עַל הַגְּנֵבָה אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ, וַאֲשֶׁר יַרְשִׁיעוּן אוֹתוֹ ב"ד בַּגְּנֵבָה הַזֹּאת, שֶׁהוּא הַגּוֹנֵב, יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם, כִּי ב"ד לֹא יַרְשִׁיעוּהוּ לְשַׁלֵּם שְׁנַיִם אִם לֹא גְּנָבוֹ הוּא, כִּי חִיּוּב הַתַּשְׁלוּמִין בְּכֶפֶל בְּגַנָּב הוּא, כַּאֲשֶׁר אָמַר לְמַעְלָה (שמות כ"ב:ג') "חַיִּים שְׁנַיִם יְשַׁלֵּם":

Y FUE ROBADO DE LA CASA DEL HOMBRE. Rashi lo explicó según sus palabras, es decir, que él afirma así. Trajo ejemplos semejantes: “cuando se levante en medio de ti un profeta” (Deuteronomio 13:2), y “Jananyá, hijo de Azur, el profeta” (Jeremías 28:1), pues no lo llama con este nombre como verdad, sino porque él dice así. Pero no hay necesidad de esto, porque la Escritura dice: si fue robado de la casa del hombre y se encuentra al ladrón, este pagará el doble; y si no se encuentra al ladrón, vendrán al tribunal y jurará sobre el robo, que no puso su mano en el objeto de su prójimo. Y a quien el tribunal declare culpable de este robo, es decir, que él es el ladrón, pagará el doble. Porque el tribunal no lo condenará a pagar el doble si él no lo robó, ya que la obligación de pagar doble recae sobre el ladrón, como dijo arriba: “vivo, pagará el doble”.

Ramban on Exodus 22:4

וְטַעַם אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ עַל דַּעַת רַשִׁ"י שֶׁיִּקְרַב אֶל הָאֱלֹהִים לִשָּׁבַע שֶׁלֹּא שָׁלַח יָדוֹ בְּשֶׁל חֲבֵרוֹ. וְהַנָּכוֹן שֶׁיִּקְרַב אֶל הָאֱלֹהִים לִשָּׁבַע שֶׁנִּגְנַב כְּמוֹ שֶׁהוּא טוֹעֵן, אִם לֹא שָׁלַח הוּא יָד לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְצָרְכּוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ, כִּי הַשּׁוֹלֵחַ יָד בְּפִקָּדוֹן נַעֲשֶׂה עָלָיו גַּזְלָן וְחַיָּב בָּאֳנָסִין:

EL SENTIDO DE “SI NO PUSO SU MANO EN EL OBJETO DE SU PRÓJIMO”. Según la opinión de Rashi, se acercará a los jueces para jurar que no puso su mano en lo de su compañero. Pero lo correcto es que se acerque a los jueces para jurar que fue robado como él afirma, si él no puso su mano para usar para sus propias necesidades el objeto de su prójimo. Porque quien pone mano en un depósito se convierte respecto a él en ladrón y queda obligado incluso por accidentes.

Ramban on Exodus 22:5

אֲשֶׁר יֹאמַר כִּי הוּא זֶה כָּתַב רַשִׁ"י (רש"י על שמות כ"ב:ח') לְפִי פְּשׁוּטוֹ אֲשֶׁר יֹאמַר הָעֵד כִּי הוּא זֶה שֶׁנִּשְׁבַּעְתָּ עָלָיו וַהֲרֵי הוּא אֶצְלְךָ. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (ב"ק קו:) "כִּי הוּא זֶה", לְלַמֵּד שֶׁאֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ שְׁבוּעָה אֶלָּא אִם כֵּן הוֹדָה בְּמִקְצָת, כָּךְ וְכָךְ אֲנִי חַיָּב וְהַמּוֹתָר נִגְנַב מִמֶּנִּי. וְזֶה הָעִנְיָן שֶׁכְּתָבוֹ הָרַב דִּבְרֵי יְחִידִים הוּא וְאֵינוֹ כַּהֲלָכָה (ב"ק קו. קז.), שֶׁהַשּׁוֹמְרִים אֵינָן צְרִיכִין כְּפִירָה בְּמִקְצָת וְהוֹדָאָה בְּמִקְצָת, וַאֲפִילּוּ כְּשֶׁטּוֹעֵן טַעֲנַת גַּנָּב בְּכָל הַפִּקָּדוֹן חַיָּב הוּא לִשָּׁבַע שְׁבוּעַת הַשּׁוֹמְרִים. וְעוֹד מִתְבָּאֵר בַּגְּמָרָא בִּרְאָיוֹת גְּמוּרוֹת כִּי כְּשֶׁהוּא כּוֹפֵר בְּעִקַּר הַפִּקָּדוֹן וְאוֹמֵר לֹא הִפְקַדְתָּ אֶצְלִי, אִם כּוֹפֵר בַּכֹּל פָּטוּר, וְאִם מוֹדֶה מִקְצָת חַיָּב שְׁבוּעָה, וְזֶה לְדִבְרֵי הַכֹּל, וְאַף עַל פִּי שֶׁהָרַב אֵינוֹ אוֹמֵר כֵּן בְּפֵרוּשָׁיו בַּגְּמָרָא (ב"ק קז. ד"ה מעיז): וְאִם כֵּן נֹאמַר כִּי הַכָּתוּב הַזֶּה לְפִי מִדְרַשׁ חֲכָמִים הוּא בְּטוֹעֵן לֹא הִפְקִיד אֶצְלִי מֵעוֹלָם, שֶׁאִם כָּפַר בַּכֹּל פָּטוּר, וְאִם הוֹדָה בְּמִקְצָת וְכָפַר בְּמִקְצָת חַיָּב שְׁבוּעָה, וְיֹאמַר אִם לֹא יִמָּצֵא הַגַּנָּב יִקְרַב בַּעַל הַבַּיִת אֶל הָאֱלֹהִים עַל כָּל טַעֲנַת פֶּשַׁע שֶׁיִּטְעַן עָלָיו פָּשַׁעְתָּ בַּשְּׁמִירָה, אוֹ אֲשֶׁר יֹאמַר הַשּׁוֹמֵר כִּי הוּא זֶה פִּקָּדוֹן שֶׁבְּיָדִי וְלֹא הִפְקַדְתָּ לִי יוֹתֵר, הַנִּפְקָד אֲשֶׁר יַרְשִׁיעוּן אוֹתוֹ הָאֱלֹהִים יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם לְרֵעֵהוּ, וְהִנֵּה שְׁנֵיהֶם יְשַׁלְּמוּ, אֲבָל אֵין תַּשְׁלוּמֵי הַשְּׁנַיִם אֶלָּא בְּטוֹעֵן טַעֲנַת גַּנָּב, וְטַעֲנַת מוֹדֶה בְּמִקְצָת נוֹהֶגֶת בְּכָל הַתְּבִיעוֹת וַאֲפִילּוּ בְּהַלְוָאָה וּגְזֵלָה וּשְׁאָר עִנְיָנִים. וּבְאֵלֶּה הַדִּינִין מִקְרָא מוּעָט וַהֲלָכוֹת מְרֻבּוֹת, אֵין צֹרֶךְ לְבָאֵר מֵהֶם בְּכָאן אֶלָּא בִּכְדֵי יִשּׁוּב הַמִּקְרָאוֹת:

SOBRE LO QUE DIGA: “ESTO ES”. Rashi escribió, según el sentido simple: “sobre lo que diga el testigo: esto es aquello sobre lo que juraste, y he aquí que está contigo”. Y nuestros sabios dijeron: “‘esto es’, para enseñar que no se lo obliga a jurar a menos que haya reconocido una parte, diciendo: tanto y tanto debo, y el resto me fue robado”. Este asunto que escribió el Rav es opinión individual y no es conforme a la halajá, pues los guardianes no necesitan negación parcial y reconocimiento parcial; incluso cuando afirma que un ladrón robó todo el depósito, está obligado a jurar el juramento de los guardianes. Además, se aclara en la Guemará con pruebas completas que cuando niega el depósito mismo y dice: “No depositaste nada conmigo”, si niega todo, está exento; y si reconoce una parte, está obligado a jurar. Esto es según todos, aunque el Rav no lo diga así en sus comentarios a la Guemará. Si es así, diremos que este versículo, según el midrash de los sabios, trata de quien afirma: “Nunca depositó conmigo”. Si negó todo, está exento; y si reconoció una parte y negó una parte, está obligado a jurar. Así dirá: si no se encuentra al ladrón, el dueño de la casa se acercará a los jueces por cualquier reclamo de negligencia que se formule contra él, diciendo: “Fuiste negligente en la guarda”; o sobre lo que diga el guardián: “esto es el depósito que está en mi mano, y no me depositaste más”. El depositario a quien los jueces declaren culpable pagará el doble a su prójimo. He aquí que ambos pagan, pero el pago del doble solo corresponde a quien afirma que hubo robo. La afirmación de reconocimiento parcial se aplica en todos los reclamos, incluso en préstamo, robo y demás asuntos. En estas leyes, la Escritura es breve y las halajot son muchas; no hay necesidad de explicar aquí sino lo suficiente para asentar los versículos.

Ramban on Exodus 22:6

אִם טָרֹף יִטָּרֵף עַל יְדֵי חַיָּה רָעָה. יְבִיאֵהוּ עֵד. יָבִיא עֵדִים שֶׁנִּטְרְפָה בְּאֹנֶס וּפָטוּר. זֶה לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על שמות כ"ב:י"ב). וְיֵשׁ לִתְמֹהַּ, לָמָּה הִצְרִיךְ הַכָּתוּב בְּכָאן עֵדִים, וּלְמַעְלָה אָמַר שְׁבֻעַת ה' תִּהְיֶה בֵּין שְׁנֵיהֶם, וְהַדִּין בָּהֶם שָׁוֶה הוּא, שֶׁאִם יֵשׁ לוֹ עֵדִים יִפָּטֵר בְּמֵת וְנִשְׁבַּר וְנִשְׁבָּה וְכֵן בְּנִטְרַף, וְאִם אֵין לוֹ עֵדִים נִשְׁבָּע עַל כֻּלָּן וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם. וְשֶׁמָּא כִּי דִּבֵּר הַכָּתוּב בַּהוֹוֶה שֶׁהַשּׁוֹר כְּשֶׁיָּמוּת בְּאֵבוּס בְּעָלָיו אוֹ יַעֲלֶה לַצּוּק וְנִשְׁבַּר אֵין רוֹאֶה בּוֹ, וְכֵן הַנִּשְׁבֶּה בְּלִסְטִים מְזֻיָּן שֶׁבָּא עָלָיו וּנְטָלוֹ מִן הָעֵדֶר וְהָלַךְ לוֹ, אֲבָל הָאַרְיֵה וְהַדֹּב כַּאֲשֶׁר יִטְרֹף יִקָּרֵא עָלָיו מְלֹא רֹעִים, וְלָכֵן יֹאמַר שֶׁיָּבִיא אוֹתָם לְב"ד וְיִפָּטֵר: אוֹ שֶׁנְּפָרֵשׁ שֶׁבָּא הַכָּתוּב לְלַמֵּד עַל דִּינוֹ שֶׁל אִיסִי בֶּן יְהוּדָה שֶׁאוֹמֵר (ב"מ פג) "אֵין רוֹאֶה" (שמות כ"ב:ט') פָּטוּר, הָא יֵשׁ רוֹאֶה יָבִיא עֵדִים וְיִפָּטֵר, וּפֵרוּשׁוֹ, שֶׁאִם אֵרַע הָאֹנֶס בְּמָקוֹם שֶׁהָאֲנָשִׁים מְצוּיִין שָׁם כָּל הַיּוֹם אֵין סוֹמְכִין עַל שְׁבוּעָתוֹ וְצָרִיךְ לְהָבִיא הָעֵדִים. וְדֶרֶךְ הַטְּרֵפָה שֶׁתִּהְיֶה כֵּן כַּאֲשֶׁר אָמַרְנוּ, וְלָכֵן הִצְרִיךְ בָּהּ הַכָּתוּב שֶׁיָּבִיא הָעֵדִים. וְר"א אָמַר (אבן עזרא על שמות כ"ב:י"ב) יְבִיאֵהוּ עֵד, שֶׁיָּבִיא קְצָת הַנִּטְרָף, שְׁתֵּי כְרָעַיִם אוֹ בְדַל אֹזֶן, לִהְיוֹת לוֹ לְעֵד. וְכֵן רָאִיתִי בַּמְּכִילְתָּא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי, אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר יָבִיא עֲדִידָה, שֶׁנֶּאֱמַר (עמוס ג יב) "כֹּה אָמַר ה' כַּאֲשֶׁר יַצִּיל הָרֹעֶה מִפִּי הָאֲרִי שְׁתֵּי כְרָעַיִם" וְגוֹ':

SI FUE DESPEDAZADO. Por una fiera mala. “Que lo traiga como testigo”: que traiga testigos de que fue despedazado por fuerza mayor, y estará exento. Este es el lenguaje de Rashi. Hay que preguntarse por qué la Escritura requirió aquí testigos, mientras que arriba dijo: “el juramento del Eterno estará entre ambos”. La ley en ellos es igual: si tiene testigos, estará exento por muerte, quebradura, cautiverio y también por haber sido despedazado; y si no tiene testigos, jura sobre todos y no paga. Quizá la Escritura habló según lo habitual: cuando el buey muere en el pesebre de su dueño, o sube a un precipicio y se quiebra, nadie lo ve; y lo mismo quien fue tomado cautivo por bandidos armados que vinieron contra él, lo tomaron del rebaño y se fueron. Pero cuando el león o el oso despedaza, se llama contra él a una multitud de pastores. Por eso dice que los traiga al tribunal y quedará exento. O bien podemos explicar que la Escritura vino a enseñar la ley de Isi ben Yehudá, quien dice: “‘no hay quien vea’ está exento; de aquí que si hay quien vea, debe traer testigos y quedará exento”. Su explicación es que si la fuerza mayor ocurrió en un lugar donde hay personas presentes todo el día, no se confía en su juramento y debe traer testigos. El modo de la depredación suele ser así, como dijimos; por eso la Escritura exigió que traiga testigos. Rabí Abraham dijo: “que lo traiga como testigo”, es decir, que traiga una parte del animal despedazado, dos patas o un trozo de oreja, para que sea testimonio para él. Así también vi en la Mejilta de Rabí Shimón bar Yojai: Abba Shaúl dice: que traiga restos, como fue dicho: “Así dijo el Eterno: como rescata el pastor de la boca del león dos patas...” (Amós 3:12).

Ramban on Exodus 22:7

וְכִי יְפַתֶּה אִישׁ מְדַבֵּר עַל לִבָּהּ, וְכֵן תַּרְגּוּמוֹ "אֲרֵי יְשַׁדֵּל", שִׁדּוּל בִּלְשׁוֹן אֲרַמִּי כְּפִתּוּי בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ. מָהֹר יִמְהָרֶנָּה לּוֹ לְאִשָּׁה, יִפְסֹק לָהּ מֹהַר כְּמִשְׁפַּט אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ שֶׁכּוֹתֵב לָהּ כְּתֻבָּה וְיִשָּׂאֶנָּה, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על שמות כ"ב:ט"ו). וְאֵינֶנּוּ נָכוֹן, אֲבָל עִנְיַן הַפִּתּוּי הַטָּיַת רָצוֹן בְּשֶׁקֶר, "פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם" (דברים יא טז), "וַיִּפְתְּ בַּסֵּתֶר לִבִּי" (איוב לא כז), "אִם נִפְתָּה לִבִּי עַל אִשָּׁה" (שם לא ט). וְלָכֵן הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אֵין דַּעְתָּם שְׁלֵמָה לְהַשְׂכִּיל וְיִטְעֶה לִבָּם בִּדְבָרִים בִּתְחִלַּת עִנְיָנָם יִקָּרְאוּ פְּתָאִים, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר "פֶּתִי יַאֲמִין לְכָל דָּבָר" (משלי יד טו). וְהַמֵּסִית אֶת הַבְּתוּלָה לִשְׁכַּב עִמָּהּ יַטֶּה רְצוֹנָהּ לְחֶפְצוֹ בְּדִבְרֵי שֶׁקֶר וְנִקְרָא מְפַתֶּה: וְאוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על שמות כ"ב:ט"ו) חִלֵּק הַלָּשׁוֹן לְמַחְלוֹקוֹת, אָמַר כָּאן "יְשַׁדֵּל", וְהוּא לְשׁוֹן תַּחְבּוּלָה וְעֵסֶק אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָאָדָם עִם אַחֵר לַעֲשׂוֹת בּוֹ כִּרְצוֹנוֹ, יִהְיֶה הִשְׁתַּדְּלוּתוֹ בִּדְבָרִים אוֹ בְּמַעֲשֶׂה, כִּי כֵן אָמַר בְּ"וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ" (בראשית לב כה) "וְאִשְׁתַּדַּל", וְיוֹנָתָן בֶּן עֻזִּיאֵל תִּרְגֵּם "וְשׁוֹבַבְתִּיךָ וְנָתַתִּי חַחִים בִּלְחָיֶיךָ" (יחזקאל לח ד) "וַאֲשַׁדְּלִנָּךְ", וּבְתַרְגּוּם מְגִלַּת רוּת "אֵיפֹה לִקַּטְתְּ הַיּוֹם וְאָנָה עָשִׂית" (רות ב יט) "וּלְאָן אִשְׁתַּדַּלְתְּ לְמֶעֱבַד", "שֵׁם הָאִישׁ אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמּוֹ הַיּוֹם בֹּעַז" (שם) "דְּאִשְׁתַּדַּלִית עִמֵּהּ", כִּי תַּחְבּוּלַת עִנְיָן אֲשֶׁר אָדָם מְצַדֵּד לַעֲשׂוֹתוֹ יִקָּרֵא הִשְׁתַּדְּלוּת, וְאָמְרוּ בַּמִּשְׁנָה (אבות ב ה) וּבְמָקוֹם שֶׁאֵין אֲנָשִׁים הִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת אִישׁ, וּבַגְּמָרָא (ברכות נח.) לְעוֹלָם יִשְׁתַּדֵּל אָדָם לָצֵאת לִקְרַאת מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל, וּבַכָּתוּב (דניאל ו טו) "הֲוָה מִשְׁתַּדַּר לְהַצָּלוּתֵהּ", מִשְׁתַּדֵּל וְעֹשֶׂה תַּחְבּוּלוֹת: וְעַל דַּעְתִּי מִזֶּה הַלָּשׁוֹן הוּא "וּמְרַד וְאֶשְׁתַּדּוּר מִתְעֲבֶד בַּהּ" (עזרא ד יט), מֶרֶד וְתַחְבּוּלָה רַבָּה, כִּי יַחְלִיפוּ הָאוֹתִיּוֹת הָאֵלֶּה אַף בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, "מַזָּלוֹת" (מלכים ב כ"ג:ה') וּ"מַזָּרוֹת" (איוב לח לב), "נִמְלְצוּ" (תהלים קיט קג) וְ"נִמְרְצוּ" (איוב ו כה), "מִפְלְשֵׂי עָב" (שם לז לט) "מִפְרְשֵׂי עָב" (שם לו כט), וְכֵן בַּאֲרָמִית "וַאֲלוּ" (דניאל ז ח) "וַאֲרוּ" (שם ז ז), "שַׁרְשֶׁרֶת" (שמות כ"ח:י"ד) אָמְרוּ בָּהּ חֲכָמִים (מקואות פ"י מ"ה) שַׁלְשֶׁלֶת. וְיֵשׁ נֻסְחָאוֹת שֶׁכָּתוּב בָּהֶם בַּמִּשְׁנָה (אבות ב ה) הִשְׁתַּדֵּר לִהְיוֹת אִישׁ. וְלָכֵן אָמַר אוּנְקְלוֹס "כִּי יְפַתֶּה" - "אֲרֵי יְשַׁדֵּל", יְסוֹבֵב וִישׁוֹבֵב אֶת הַבְּתוּלָה בְּעִנְיָנִים רַבִּים עַד שֶׁיִּשְׁכַּב עִמָּהּ. וּבַעֲבוּר כִּי פִּתּוּי הַבְּתוּלוֹת בְּעִנְיָנִים רַבִּים, פַּעַם בִּדְבָרִים פַּעַם בְּמָמוֹן, פַּעַם בְּשֶׁקֶר שֶׁיַּטְעֶה אוֹתָהּ, פַּעַם בֶּאֱמֶת שֶׁרְצוֹנוֹ לִשָּׂא אוֹתָהּ לוֹ לְאִשָּׁה, לֹא יִחֵד לוֹ לְשׁוֹן וַעֲשָׂאוֹ הִשְׁתַּדְּלוּת, אֲבָל בְּ"פֶן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם" (דברים יא טז) אָמַר בּוֹ "דִּלְמָא יִטְעֶה": וּמַה שֶׁפֵּרֵשׁ הָרַב בְּ"מָהֹר יִמְהָרֶנָּה לּוֹ" שֶׁיִּפְסֹק לָהּ מֹהַר כְּמִשְׁפַּט אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ שֶׁכּוֹתֵב לָהּ כְּתֻבָּה (מכילתא כאן), אֵינוֹ אֱמֶת, שֶׁהַמְּפַתֶּה אִם יִשָּׂאֶנָּה אֵינוֹ נוֹתֵן קְנָס, וְאִם יְגָרְשֶׁנָּה אַחַר הַנִּשּׂוּאִין אֵין לָהּ עָלָיו כְּלוּם מִן הַתּוֹרָה, שֶׁהַכְּתֻבָּה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים הוּא. אֲבָל פֵּרוּשׁ "מָהֹר" הַשִּׁלּוּחִים שֶׁאָדָם מְשַׁלֵּחַ לַאֲרוּסָתוֹ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּבְגָדִים לְצָרְכֵי הַחֻפָּה וְהַנִּשּׂוּאִין, וְהֵם הַנִּקְרָאִים סִבְלוֹנוֹת בִּלְשׁוֹן חֲכָמִים. וְכָךְ אָמְרוּ מֻהְרֵי הָדְרֵי (ב"ב קמה.). וְאוּנְקְלוֹס אָמַר בְּ"הַרְבּוּ עָלַי מְאֹד מֹהַר וּמַתָּן" (בראשית לד יב) "אַסְגּוֹ עָלַי לַחֲדָא מֻהְרִין וּמַתְּנָן", וְלֹא הָיָה נוֹדֵר לָהֶם לִכְתֹּב לָהּ כְּתֻבּוֹת הַרְבֵּה מְאֹד, אֲבָל הַמֹּהַר סִבְלוֹנוֹת כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי: וְיִתָּכֵן שֶׁהָיָה הַלָּשׁוֹן נִגְזַר מִן "מְהֵרָה חוּשָׁה" (שמואל א כ':ל"ח), לְפִי שֶׁהוּא הַדָּבָר הָרִאשׁוֹן הַנִּמְהָר בַּנִּשּׂוּאִין, כִּי הֶחָתָן מְמַהֵר וּמַקְדִּים לִשְׁלֹחַ לְפָנָיו הַמִּנְחָה הַהִיא וְאַחֲרֵי כֵן הוּא בָּא לְבֵית חָמִיו לַעֲשׂוֹת הַנִּשּׂוּאִין אוֹ הַשִּׂמְחָה, כְּמוֹ שֶׁהִזְכִּירוּ חֲכָמִים סְעוּדַת סִבְלוֹנוֹת (פסחים מט): וּפֵרוּשׁ "מָהֹר יִמְהָרֶנָּה לּוֹ לְאִשָּׁה", שֶׁיִּשְׁלַח לָהּ סִבְלוֹנוֹת וְצָרְכֵי חֻפָּה לִהְיוֹת לוֹ לְאִשָּׁה, רָמַז שֶׁהֵם יְכוֹלִים לְעַכֵּב. וְאָמַר הַכָּתוּב בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה וְלֹא אָמַר שֶׁיִּקָּחֶנָּה לוֹ, כִּי אֵין מִצְוָה עָלָיו שֶׁיִּשָּׂאֶנָּה רַק אִם רָצָה, וְאִם לֹא יַחְפֹּץ בָּהּ מִתְּחִלָּה יִפְרַע. וְאַחֲרֵי כֵן אָמַר (שמות כ"ב:ט"ז) שֶׁאִם יְמָאֵן אָבִיהָ לְתִתָּהּ לוֹ, שֶׁיִּשְׁקֹל עַל יָדוֹ כֶּסֶף כַּמֹּהַר אֲשֶׁר יִתְּנוּ הָאֲנָשִׁים לַבְּתוּלוֹת הַנְּשׂוּאוֹת לָהֶם, וְהַטַּעַם כִּי פְּסָלָהּ בְּעֵינֵי הַבַּחוּרִים וְיִצְטָרֵךְ אָבִיהָ לְהַרְבּוֹת לָהּ מַתָּן וְהֵם לֹא יִתְּנוּ לָהּ מֹהַר וְרָאוּי הוּא שֶׁיִּפְרָעֶנּוּ הַמְּפַתֶּה: וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (כתובות י) כִּי עִנְיַן הַמֹּהַר הַזֶּה הוּא נִקְצַב בְּעִנְיַן הָאוֹנֵס (דברים כב כט) כִּי הוּא חֲמִשִּׁים כֶּסֶף, וְדִין הָאוֹנֵס וְהַמְּפַתֶּה שָׁוִין בָּזֶה, אֲבָל חָלַק הַכָּתוּב בֵּין אוֹנֵס לִמְפַתֶּה, שֶׁשָּׁם נֶאֱמַר "וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה לֹא יוּכַל שַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו" וְהַטַּעַם, כִּי דֶּרֶךְ אֶרֶץ לִהְיוֹת בַּחוּרֵי חֶמֶד מְפַתִּים בְּתוּלוֹת, בְּנוֹת הַגְּדוֹלִים הַיָּפוֹת, וְאֵינֶנּוּ הָגוּן שֶׁיְּהֵא חוֹטֵא נִשְׂכָּר, וְלָכֵן פֵּרֵשׁ שֶׁלֹּא יִשָּׂאֶנָּה עַל כָּרְחָם וִישַׁלֵּם לָהֶם. וּבַעֲבוּר שֶׁגַּם הִיא חָטְאָה בַּדָּבָר לֹא נָתַן עָלָיו עֹנֶשׁ שֶׁיִּשָּׂאֶנָּה עַל כָּרְחוֹ וְדַי שֶׁיְּשַׁלֵּם הַקְּנָס. וְאַחֲרֵי שֶׁיִּשָּׂאֶנָּה לְדַעְתָּהּ וְדַעַת אָבִיהָ הֲרֵי הִיא עִמּוֹ כְּכָל הַנָּשִׁים, אֵין לָהּ עָלָיו כְּתֻבָּה בַּתּוֹרָה. וְכֵן דֶּרֶךְ בְּנֵי הַגְּדוֹלִים לֶאֱנֹס בְּנוֹת הַפְּחוּתִים בְּמַעֲלָה אֲשֶׁר אֵין לָהֶם כֹּחַ כְּנֶגְדָּם, וְלָכֵן אָמַר בָּאוֹנֵס "וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה", עַל כָּרְחוֹ: וְעַל דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ (כתובות לט:) גַּם שָׁם בֵּין הִיא בֵּין אָבִיהָ יְכוֹלִין לְעַכֵּב כִּי אֵינֶנּוּ הָגוּן שֶׁיִּקָּחֶנָּה עַל כָּרְחָם, וְיַעֲשֶׂה עִמָּהּ שְׁתֵּי רָעוֹת, וּפְעָמִים שֶׁתִּהְיֶה נִכְבֶּדֶת מִמֶּנּוּ וְלֹא יִתָּכֵן שֶׁתִּתְבַּזֶּה בְּחֶטְאוֹ, וְהַמִּשְׁפָּט הַיָּשָׁר שֶׁיִּהְיוּ הַנִּשּׂוּאִין בְּיָדָהּ וְלֹא בְּיָדוֹ, שֶׁהוּא יִשָּׂאֶנָּה עַל כָּרְחוֹ שֶׁלֹּא יִהְיוּ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל הֶפְקֵר לְבַעֲלֵי הַזְּרוֹעַ: וְהִנֵּה הַדִּין הַזֶּה אֵינֶנּוּ רַק בְּנַעֲרָה כְּדִין הָאוֹנֵס, אֲבָל שָׁם פֵּרֵשׁ הַכָּתוּב "כִּי יִמְצָא אִישׁ נַעֲרָה בְתוּלָה" (דברים כב כח), וְכָאן לֹא הִזְכִּיר נַעֲרָה, וְהַטַּעַם, כִּי הַנַּעֲרָה הַנִּזְכֶּרֶת שָׁם אֵינוֹ אֶלָּא לְהוֹצִיא אֶת הַבּוֹגֶרֶת שֶׁהִיא אִשָּׁה, אֲבָל הַקְּטַנָּה גַּם הִיא בַּכְּלָל (כתובות מ:), וְכָאן לֹא הֻצְרַךְ לְהוֹצִיא אֶת הַבּוֹגֶרֶת, כִּי בְּיָדוּעַ שֶׁהַמְּפַתֶּה הַבּוֹגֶרֶת שֶׁלֹּא יְשַׁלֵּם כְּלוּם כִּי מִדַּעְתָּהּ עָשָׂה, וְהָאָב אֵין לוֹ בְּבִתּוֹ שׁוּם זְכוּת אַחֲרֵי יְמֵי הַנְּעוּרִים, כְּדִכְתִיב (במדבר ל יז) "בִּנְעוּרֶיהָ בֵּית אָבִיהָ" וְאָמַר כָּאן אִם מָאֵן יְמָאֵן אָבִיהָ לְתִתָּהּ לוֹ, לִרְמֹז שֶׁהוּא הַנּוֹתֵן אוֹתָהּ לְאִישׁ, שֶׁהוּא זַכַּאי בְּכֶסֶף קִדּוּשֶׁיהָ בִּקְטַנָּה וְנַעֲרָה, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ כָּל שְׁבָח נְעוּרִים לְאָבִיהָ (קידושין ג:), אֲבָל בָּאוֹנֵס הֻצְרַךְ לִכְתֹּב נַעֲרָה לְהוֹצִיא אֶת הַבּוֹגֶרֶת, כִּי הָיָה עוֹלֶה עַל דַּעְתֵּנוּ שֶׁיְּשַׁלֵּם אֵלֶיהָ, אֶלָּא שֶׁגְּזֵרַת הַכָּתוּב הִיא, וְהַטַּעַם, כִּי בְּעָמְדָה עַל דַּעְתָּהּ תִּשָּׁמֵר מֵאֹנֶס: וְר"א אָמַר (אבן עזרא על שמות כ"ב:ט"ו) כִּי מֹהַר לְשׁוֹן קִשּׁוּר, וְכֵן "יִרְבּוּ עַצְּבוֹתָם אַחֵר מָהָרוּ" (תהלים טז ד). וְאֵינֶנּוּ נָכוֹן, אֲבָל הוּא כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְתִּי מִדִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל. וְעַל דַּעְתִּי "אַחֵר מָהָרוּ", שֶׁהָיוּ נִמְהֲרֵי לֵב לְאֵל אַחֵר לָלֶכֶת אַחֲרָיו בִּמְהִירוּתָם בְּלִי הַשְׁגָּחָה וּבְלִי דַּעַת. וּבְדִבְרֵי הַמְדַקְדְּקִים (הרד"ק בספר השרשים שרש אחר) שֶׁנָּתְנוּ מֹהַר לְאֵל אַחֵר, וְהַטַּעַם שֶׁנָּתְנוּ לוֹ זֶבַח וּמִנְחָה:

Ramban on Exodus 22:8

מְכַשֵּׁפָה לֹא תְחַיֶּה אָמַר לְמַעְלָה בְּכָל חַיָּבֵי מִיתוֹת "מוֹת יוּמָת" (לעיל יד טז, כא יב), וְהַטַּעַם שֶׁהוּא חַיָּב מִיתָה, וּמִצְוַת עֲשֵׂה עָלֵינוּ לְהָמִית אוֹתוֹ מִמַּה שֶׁנֶּאֱמַר "וּבִעַרְתָּ הָרַע מִקִּרְבֶּךָ" (דברים יז ז), אוֹ מִזֶּה בְּעַצְמוֹ שֶׁיְּצַוֶּה יוּמָת, אֲבָל בְּכָאן לֹא אָמַר מְכַשֵּׁפָה מוֹת תָּמוּת, כִּי הֶחְמִיר בָּהּ לְהַזְהִיר אוֹתָנוּ בְּלָאו שֶׁלֹּא נְחַיֶּה אוֹתָהּ. וְהַטַּעַם, מִפְּנֵי שֶׁהִיא טְמֵאַת הַשֵּׁם רַבַּת הַמְּהוּמָה וְהַשּׁוֹטִים נִפְתִּים אַחֲרֶיהָ, הֶחְמִיר בָּהּ בְּלָאו, וְכֵן בְּכָל מְרֻבֵּי הַתַּקָּלָה, כְּגוֹן שֶׁאָמַר בְּמֵסִית "וְלֹא תַחְמֹל וְלֹא תְכַסֶּה עָלָיו" (שם יג ט), וְאָמַר בְּרוֹצֵחַ "וְלֹא תִקְחוּ כֹפֶר לְנֶפֶשׁ רֹצֵחַ אֲשֶׁר הוּא רָשָׁע לָמוּת" (במדבר לה לא):

A LA HECHICERA NO DEJARÁS VIVIR. Arriba, respecto a todos los culpables de muerte, dijo: “morirá ciertamente”. El sentido es que es culpable de muerte, y hay sobre nosotros un mandamiento positivo de matarlo por lo que se dijo: “extirparás el mal de en medio de ti”, o por esto mismo que ordena “será muerto”. Pero aquí no dijo: “la hechicera morirá ciertamente”, porque fue más severo con ella y nos advirtió mediante una prohibición: que no la dejemos vivir. El motivo es que ella profana el Nombre, causa gran confusión, y los necios son atraídos tras ella. Por eso fue severo con ella mediante una prohibición. Así también en todos los que causan gran tropiezo, como dijo respecto al incitador: “no tendrás compasión ni lo encubrirás” (Deuteronomio 13:9), y dijo respecto al asesino: “no tomaréis rescate por la vida del asesino que es culpable de muerte” (Números 35:31).

Ramban on Exodus 22:9

זֹבֵחַ לָאֱלֹהִים יָחֳרָם לַעַ"ז. וְהוּא נָקוּד פַּתָּח, כְּלוֹמַר לְאוֹתָן הָאֱלֹהִים שֶׁהֻזְהַרְתֶּם עֲלֵיהֶם בְּמָקוֹם אַחֵר, זֶהוּ לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על שמות כ"ב:י"ט). וְר"א פֵּרֵשׁ שֶׁעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט אֵינֶנּוּ מְדַבֵּר לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁכְּבָר הִזְהִיר עַל ע"ז בַּדִּבּוּר הַשֵּׁנִי, רַק בַּעֲבוּר הַגֵּר הַכָּתוּב אַחֲרָיו, כִּי עַל תְּנַאי זֶה יָגוּר בְּאַרְצֵנוּ שֶׁלֹּא יִזְבַּח לֵאלֹהָיו כַּאֲשֶׁר הָיָה עוֹשֶׂה. וְהֶבֶל יִפְצֶה פִּיהוּ, כִּי בַּעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת הִזְהִיר עַל ע"ז בְּלָאו, וְכָאן מְפָרֵשׁ הָעֹנֶשׁ וְהַמִּשְׁפָּט שֶׁנַּעֲשֶׂה בּוֹ, כַּאֲשֶׁר עָשָׂה בְּלֹא תִּרְצָח וְלֹא תִּנְאָף, כִּי אֵלֶּה הֵם הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר יָשִׂים לִפְנֵיהֶם. וְהִנֵּה חִיֵּב אוֹתוֹ מִיתָה, כִּי יָחֳרַם - מִיתַת ב"ד, וְכֵן "כָּל חֵרֶם אֲשֶׁר יָחֳרַם מִן הָאָדָם לֹא יִפָּדֶה מוֹת יוּמָת" (ויקרא כז כט). וְאָמַר יָחֳרָם, כִּי מִפְּנֵי אֲשֶׁר זָבַח לְחֵרֶם יִהְיֶה חַיָּב שֶׁיָּחֳרַם, כְּעִנְיַן "וְהָיִיתָ חֵרֶם כָּמֹהוּ שַׁקֵּץ תְּשַׁקְּצֶנּוּ וְתַעֵב תְּתַעֲבֶנּוּ כִּי חֵרֶם הוּא" (דברים ז כו). וְיִתָּכֵן כִּי יִכְלֹל הַכָּתוּב הַזּוֹבֵחַ גַּם הַזֶּבַח שֶׁהַכֹּל יִהְיֶה לְחֵרֶם, לִרְמֹז שֶׁהוּא אָסוּר בַּהֲנָאָה: וְהִזְכִּיר הַכָּתוּב זְבִיחָה וְהוּא הַדִּין לְהִשְׁתַּחֲוָיָה וּלְכָל עֲבוֹדַת פְּנִים, אֲבָל שְׁאָר עֲבוֹדוֹת כְּגוֹן הַמְכַבֵּד וְהַמְרַבֵּץ וְהַמְגַפֵּף וְהַמְנַשֵּׁק אֵינוֹ בְּמִיתָה בְּשֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ, אֲבָל כְּדֶרֶךְ עֲבוֹדָה בְּכָל עִנְיָן הוּא מִתְחַיֵּב וַאֲפִילּוּ פּוֹעֵר עַצְמוֹ לִפְעוֹר: וְהַנָּכוֹן בְּמִלַּת לָאֱלֹהִים בְּפַתְחוּת הַלָּמֶ"ד שֶׁהֵם מַלְאֲכֵי מַעְלָה, וְנִקְרְאוּ "אֱלֹהִים" בְּהַרְבֵּה מְקוֹמוֹת בַּכָּתוּב "אֵין כָּמוֹךָ בָאֱלֹהִים ה'" (תהלים פו ח), "הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים" (דברים י יז), "הִשְׁתַּחֲווּ לוֹ כָּל אֱלֹהִים" (תהלים צז ז), וְיִקָּרְאוּ גַּם כֵּן "אֵלִים" כַּאֲשֶׁר הִזְכַּרְתִּי כְּבָר (רמב"ן על שמות ט"ו:י"א). וְאָמַר "בִּלְתִּי לַה' לְבַדּוֹ", בַּעֲבוּר שֶׁהַזּוֹבְחִים לְמַלְאָכָיו יַחְשְׁבוּ לַעֲשׂוֹת חֶפְצוֹ, שֶׁיִּהְיוּ הֵם אֶמְצָעִים לְהָפִיק לָהֶם רָצוֹן מֵאִתּוֹ, וּכְאִלּוּ הַזְּבָחִים לָאֵל וְלִמְשָׁרְתָיו, עַל כֵּן אָמַר "בִּלְתִּי לַה' לְבַדּוֹ": וְיֵשׁ בְּכָאן עוֹד בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה סוֹד עָמֹק, יוּבַן מִמֶּנּוּ עִנְיַן הַקָּרְבָּנוֹת, וְיָכוֹל הַמַּשְׂכִּיל לְדַעְתּוֹ מִמַּה שֶׁכָּתַבְנוּ בְּמָקוֹם אַחֵר (רמב"ן על שמות ה':ג'), וְאוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על שמות כ"ב:י"ט) רָמַז לוֹ בְּכָאן, וְעוֹד נִרְמְזֶנּוּ אֲנַחְנוּ בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים (ויקרא א ט) בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ לָעַד וְלָנֶצַח:

QUIEN SACRIFICA A LOS DIOSES SERÁ DESTRUIDO. Se refiere a la idolatría. Está vocalizado con pataj, es decir, a aquellos dioses sobre los cuales fuisteis advertidos en otro lugar. Este es el lenguaje de Rashi. Rabí Abraham explicó que, según el sentido simple, no habla a Israel, pues ya advirtió sobre la idolatría en la segunda declaración, sino por causa del extranjero mencionado después: con esta condición habitará en nuestra tierra, que no sacrifique a sus dioses como hacía antes. Pero abrió su boca con vanidad, porque en los Diez Mandamientos advirtió sobre la idolatría mediante una prohibición, y aquí explica el castigo y el juicio que se le aplica, tal como hizo con “no asesinarás” y “no cometerás adulterio”, porque estos son los juicios que pondrá delante de ellos. Aquí lo hizo culpable de muerte, porque “será destruido” significa muerte por tribunal, y así: “todo proscrito que sea proscrito de entre los hombres no será redimido; morirá ciertamente” (Levítico 27:29). Dijo “será destruido” porque, al haber sacrificado a lo proscrito, será culpable de ser proscrito, como en: “serás proscrito como él; lo aborrecerás totalmente y lo detestarás, porque es proscrito” (Deuteronomio 7:26). Es posible que el versículo incluya tanto al que sacrifica como al sacrificio, que todo será proscrito, para insinuar que está prohibido obtener beneficio de ello. La Escritura mencionó el sacrificio, y la misma ley se aplica a la postración y a todo servicio interior. Pero otros servicios, como barrer, rociar, abrazar o besar, no conllevan muerte si no son su modo de servicio. Pero si es conforme a su modo de servicio, en cualquier forma se hace culpable, incluso si se descubre ante Peor. Lo correcto respecto a la palabra “a los dioses”, con la lamed abierta, es que son los ángeles superiores, llamados “elohim” en muchos lugares de la Escritura: “No hay como Tú entre los dioses, Eterno” (Salmos 86:8), “Él es Dios de dioses y Señor de señores” (Deuteronomio 10:17), “postraos ante Él, todos los dioses” (Salmos 97:7). También son llamados “elim”, como ya mencioné. Y dijo: “excepto al Eterno solamente”, porque quienes sacrifican a Sus ángeles piensan hacer Su voluntad, suponiendo que ellos serán intermediarios para obtener para ellos favor de Él, como si los sacrificios fueran para Dios y Sus servidores. Por eso dijo: “excepto al Eterno solamente”. Aquí hay también, por este camino, un secreto profundo, del cual se entenderá el asunto de los sacrificios. El entendido podrá conocerlo por lo que escribimos en otro lugar. Onkelos lo insinuó aquí, y nosotros lo insinuaremos todavía en Torat Kohanim, con ayuda del Eterno, bendito sea Su Nombre por siempre y eternamente.

Ramban on Exodus 22:10

כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם לֹא הֻכְשְׁרוּ כָּל הַגֵּרִים בַּעֲבוּר הֱיוֹתֵנוּ גֵּרִים בְּאֶרֶץ זְמַן, וְאֵין טַעַם שֶׁיִּהְיוּ מֻבְטָחִים לְעוֹלָם בַּעֲבוּר כֵּן. וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י כִּי הוּא טַעַם לְלֹא תּוֹנוּ אוֹתוֹ, יַזְהִיר שֶׁלֹּא תּוֹנֶה אוֹתוֹ בְּהוֹנָאַת דְּבָרִים, שֶׁאִם הוֹנִיתוֹ אַף הוּא יָכֹל לְהוֹנוֹתְךָ וְלוֹמַר לְךָ אַף אַתָּה מִגֵּרִים בָּאתָ, מוּם שֶׁבְּךָ אַל תֹּאמַר לַחֲבֵרְךָ. ור"א אָמַר (אבן עזרא על שמות כ"ב:כ') זְכֹר כִּי גֵּרִים הֱיִיתֶם כָּמוֹהוּ. וְאֵין בְּכָל זֶה טַעַם כְּעִקָּר: וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי כִּי יֹאמַר, לֹא תּוֹנֶה גֵּר וְלֹא תִּלְחָצֶנּוּ וְתַחְשֹׁב שֶׁאֵין לוֹ מַצִּיל מִיָּדְךָ, כִּי אַתָּה יָדַעְתָּ שֶׁהֱיִיתֶם גֵּרִים בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וְרָאִיתִי אֶת הַלַּחַץ אֲשֶׁר מִצְרַיִם לֹחֲצִים אֶתְכֶם וְעָשִׂיתִי בָּהֶם נְקָמָה, כִּי אֲנִי רוֹאֶה דִּמְעַת הָעֲשׁוּקִים אֲשֶׁר אֵין לָהֶם מְנַחֵם וּמִיַּד עֹשְׁקֵיהֶם כֹּחַ, וַאֲנִי מַצִּיל כָּל אָדָם מִיַּד חָזָק מִמֶּנּוּ, וְכֵן הָאַלְמָנָה וְהַיָּתוֹם לֹא תְּעַנּוּ כִּי אֶשְׁמַע צַעֲקָתָם, שֶׁכָּל אֵלֶּה אֵינָם בּוֹטְחִים בְּנַפְשָׁם, וְעָלַי יִבְטְחוּ: וּבַפָּסוּק הָאַחֵר הוֹסִיף טַעַם, "וְאַתֶּם יְדַעְתֶּם אֶת נֶפֶשׁ הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות כ"ג:ט'). כְּלוֹמַר, יְדַעְתֶּם כִּי כָל גֵּר נַפְשׁוֹ שְׁפָלָה עָלָיו וְהוּא נֶאֱנָח וְצוֹעֵק וְעֵינָיו תָּמִיד אֶל ה' וִירַחֵם עָלָיו כַּאֲשֶׁר רִחֵם עֲלֵיכֶם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות ב':כ"ג) "וַיֵּאָנְחוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה וַיִּצְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים מִן הָעֲבֹדָה". כְּלוֹמַר לֹא בִּזְכוּתָם רַק שֶׁרִחֵם עֲלֵיהֶם מִן הָעֲבוֹדָה:

PORQUE EXTRANJEROS FUISTEIS EN LA TIERRA DE EGIPTO. No todos los extranjeros fueron hechos aptos por el hecho de que nosotros fuimos extranjeros por un tiempo en una tierra; y no hay razón para que estén asegurados para siempre por eso. Rashi explicó que esto es motivo de “no lo oprimirás”: advierte que no lo oprimas con palabras, porque si lo oprimes, él también puede oprimirte y decirte: tú también vienes de extranjeros; no digas a tu compañero el defecto que hay en ti. Rabí Abraham dijo: recuerda que fuisteis extranjeros como él. Pero en todo esto no hay motivo esencial. Lo correcto a mis ojos es que diga: no oprimas al extranjero ni lo presiones pensando que no tiene quien lo salve de tu mano, porque tú sabes que fuisteis extranjeros en la tierra de Egipto, y Yo vi la presión con que Egipto os presionaba e hice venganza en ellos. Porque Yo veo las lágrimas de los oprimidos que no tienen consolador, mientras de la mano de sus opresores hay fuerza; y Yo salvo a toda persona de la mano de quien es más fuerte que ella. Así también: no afligiréis a la viuda ni al huérfano, porque escucharé su clamor. Todos estos no confían en sí mismos, sino que confían en Mí. En el otro versículo añadió otro motivo: “Y vosotros conocéis el alma del extranjero, porque extranjeros fuisteis en la tierra de Egipto” (Éxodo 23:9). Es decir, sabéis que todo extranjero tiene el alma abatida, suspira y clama, y sus ojos están siempre hacia el Eterno, quien tendrá misericordia de él como tuvo misericordia de vosotros. Como está escrito: “Los hijos de Israel suspiraron por el trabajo y clamaron, y su clamor subió a Dios por el trabajo” (Éxodo 2:23). Es decir, no por su mérito, sino porque tuvo misericordia de ellos por el trabajo.

Ramban on Exodus 22:11

וְטַעַם כָּל אַלְמָנָה אֲפִילּוּ עֲשִׁירָה בַּעֲלַת נְכָסִים, כִּי דִּמְעָתָהּ מְצוּיָה וְנַפְשָׁהּ שְׁפָלָה. וְאָמַר אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ, כָּל יָחִיד מֵהֶם, עַל כֵּן כְּתִיב אַחֲרָיו וְהָיוּ נְשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת, בְּעֹנֶשׁ הָאַלְמָנָה וְצַעֲקָתָהּ, וּבְנֵיכֶם יְתוֹמִים, בְּצַעֲקַת הַיָּתוֹם. וְהָעֹנֶשׁ הַזֶּה לֹא מָנוּ אוֹתוֹ רַבּוֹתֵינוּ בִּכְלַל חַיָּבֵי מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם בַּבָּרַיְתָא דִּוְאֵלּוּ הֵן שֶׁבְּמִיתָה הַשְּׁנוּיָה בְּסַנְהֶדְרִין (פג.). וְהַטַּעַם, שֶׁאֵין זֶה מִיתָה כְּמִיתַת בְּנֵי אָדָם בִּידֵי שָׁמַיִם שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם "וּמֵתוּ בוֹ כִּי יְחַלְּלֻהוּ" (ויקרא כב ט), "וְלֹא תָמוּתוּ" (במדבר יח לב), אֲבָל עָנַשׁ בְּכָאן שֶׁיַּהֲרֹג אוֹתָם בְּחֶרֶב אוֹיֵב אוֹ בַמִּלְחָמָה יֵרֵד וְנִסְפָּה בְּלֹא הוֹדַע, וְהָיוּ נְשֵׁיהֶם אַלְמָנוֹת לְעוֹלָם וּבְנֵיהֶם יְתוֹמִים לְעוֹלָם:

EL SENTIDO DE “TODA VIUDA”. Incluso rica y dueña de bienes, porque sus lágrimas son frecuentes y su alma está abatida. Dijo: “si ciertamente lo afliges”, refiriéndose a cada uno de ellos en singular. Por eso está escrito después: “vuestras mujeres serán viudas”, como castigo por la viuda y su clamor, “y vuestros hijos huérfanos”, por el clamor del huérfano. Nuestros sabios no contaron este castigo entre los culpables de muerte por mano del Cielo en la baraita de “estos son los que mueren”, enseñada en Sanedrín. El motivo es que esta no es una muerte como la muerte de los hombres por mano del Cielo, sobre quienes se dice: “morirán por ello, porque lo profanan” (Levítico 22:9), o “no moriréis” (Números 18:32). Más bien, aquí castigó diciendo que los matará con espada del enemigo, o que descenderá a la guerra y perecerá sin que se sepa; y sus esposas serán viudas para siempre y sus hijos huérfanos para siempre.

Ramban on Exodus 22:12

אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ הֲרֵי זֶה מִקְרָא קָצָר, גִּזֵּם וְלֹא פֵּרֵשׁ עָנְשׁוֹ, כְּמוֹ "לָכֵן כָּל הֹרֵג קַיִן" (בראשית ד טו), וְלֹא פֵּרֵשׁ הָעֹנֶשׁ. אַף כָּאן, אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ, לְשׁוֹן גִּזּוּם, סוֹפְךָ לִטֹּל אֶת שֶׁלְּךָ, לָמָּה, כִּי יִצְעַק אֵלַי אֶשְׁמָעֶנּוּ וְאֶנְקְמֶנּוּ. לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על שמות כ"ב:כ"ב). וְאֵינֶנּוּ נָכוֹן, וְגַם הָעֵד שֶׁהֵבִיא לֹא הֵעִיד כֵּן. אֲבָל יִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה "כִּי" בַּמָּקוֹם הַזֶּה כְּמוֹ "אִם", שֶׁהוּא אֶחָד מִשִּׁמּוּשִׁין שֶׁלּוֹ, יֹאמַר, אִם יִצְעַק אֵלַי שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ, וְהַכֶּפֶל לְנִחוּץ הָעִנְיָן וְחִזּוּקוֹ, כְּדֶרֶךְ "הַמִבְּלִי אֵין קְבָרִים" (שמות י"ד:א'), "הֲרַק אַךְ בְּמֹשֶׁה" (במדבר יב ב): וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי כִּי יֹאמַר אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ רַק צָעֹק יִצְעַק אֵלַי בִּלְבַד מִיָּד אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ, אֵינֶנּוּ צָרִיךְ לְדָבָר אַחֵר כְּלָל, כִּי אֲנִי אוֹשִׁיעֶנּוּ וְאֶנְקֹם אוֹתוֹ מִמְּךָ. וְהַטַּעַם, כִּי אַתָּה לוֹחֵץ אוֹתוֹ מִפְּנֵי שֶׁאֵין לוֹ מוֹשִׁיעַ מִיָּדְךָ, וְהִנֵּה הוּא נֶעֱזָר יוֹתֵר מִכָּל אָדָם, כִּי שְׁאָר הָאֲנָשִׁים יִטְרְחוּ אַחֲרֵי מוֹשִׁיעִים שֶׁיּוֹשִׁיעוּם וְאַחֲרֵי עוֹזְרִים לִנְקֹם נִקְמָתָם, וְאוּלַי לֹא יוֹעִילוּ וְהַצֵּל לֹא יַצִּילוּ, וְזֶה בְּצַעֲקָתוֹ בִּלְבַד נוֹשָׁע בַּה' וְיִנָּקֵם מִמְּךָ, כִּי נֹקֵם ה' וּבַעַל חֵמָה (נחום א ב): וְיָבֹא כָּעִנְיָן הַזֶּה בִּכְתוּבִים רַבִּים, כְּגוֹן מַה שֶׁאָמַר (משלי כב כב-כג) "אַל תִּגְזָל דָּל כִּי דַל הוּא וְאַל תְּדַכֵּא עָנִי בַשָּׁעַר כִּי ה' יָרִיב רִיבָם", יֹאמַר אַל תִּגְזֹל דַּל בַּעֲבוּר שֶׁהוּא דַּל וְאֵין לוֹ עוֹזְרִים, וְאַל תְּדַכֵּא הֶעָנִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ, כִּי ה' יָרִיב בַּעֲבוּרָם, וְכֵן אָמַר (שם כג י-יא) "וּבִשְׂדֵה יְתוֹמִים אַל תָּבוֹא כִּי גֹּאֲלָם חָזָק ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ", שֶׁיֵּשׁ לָהֶם גּוֹאֵל חָזָק וְקָרוֹב יוֹתֵר מִכָּל אָדָם, אַף כָּאן אָמַר כִּי בְּצַעֲקָתוֹ בִּלְבַד יִוָּשֵׁעַ: וְכָמוֹהוּ "כִּי כַּאֲשֶׁר יֵרֵד הַגֶּשֶׁם וְהַשֶּׁלֶג מִן הַשָּׁמַיִם וְשָׁמָּה לֹא יָשׁוּב כִּי אִם הִרְוָה אֶת הָאָרֶץ וְהוֹלִידָהּ וְהִצְמִיחָהּ וְנָתַן זֶרַע לַזֹּרֵעַ וְלֶחֶם לָאֹכֵל כֵּן יִהְיֶה דְבָרִי אֲשֶׁר יֵצֵא מִפִּי לֹא יָשׁוּב אֵלַי רֵיקָם כִּי אִם עָשָׂה אֶת אֲשֶׁר חָפַצְתִּי" (ישעיה נה י יא), בִּשְׁנֵיהֶם יֹאמַר שֶׁלֹּא יַעֲשׂוּ דָּבָר אַחֵר, כִּי אִם שֶׁיַּרְוֶה אֶת הָאָרֶץ מִיָּד, וְכֵן כִּי אִם שֶׁיַּעֲשֶׂה מַה שֶׁחָפַצְתִּי, וְהִנֵּה הוּא כְּטַעַם "אֶלָּא", וְכֵן "כִּי אִם אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי אֵלֵךְ" (במדבר י ל):

SI CIERTAMENTE LO AFLIGES. Este es un versículo abreviado: amenazó y no explicó su castigo, como: “por tanto, todo el que mate a Caín...” (Génesis 4:15), y no explicó el castigo. Así también aquí: “si ciertamente lo afliges” es lenguaje de amenaza; al final tomarás lo tuyo. ¿Por qué? “Porque si clama a Mí, lo escucharé y lo vengaré”. Este es el lenguaje de Rashi. Pero no es correcto, y la prueba que trajo tampoco prueba eso. Es posible que “ki” en este lugar sea como “si”, que es uno de sus usos. Diría: si clama a Mí, ciertamente escucharé su clamor. La duplicación es para urgencia del asunto y para reforzarlo, como: “¿acaso por no haber sepulcros?” (Éxodo 14:11), “¿acaso solo con Moshé?” (Números 12:2). Lo correcto a mis ojos es que diga: si ciertamente lo afliges, solamente clamará a Mí y de inmediato escucharé su clamor. No necesita ninguna otra cosa en absoluto, porque Yo lo salvaré y tomaré venganza de ti por él. El motivo es que tú lo oprimes porque no tiene quien lo salve de tu mano; pero he aquí que él es ayudado más que cualquier otra persona. Los demás hombres se esfuerzan tras salvadores que los salven y tras ayudantes que venguen su venganza, y quizá no les sirvan ni los libren; pero este, con su clamor solamente, es salvado por el Eterno y será vengado de ti, porque el Eterno es vengador y dueño de ira. Así aparece este asunto en muchas Escrituras, como dijo: “No robes al pobre porque es pobre, ni oprimas al afligido en la puerta, porque el Eterno defenderá su causa” (Proverbios 22:22-23). Dice: no robes al pobre por ser pobre y no tener ayudantes, y no oprimas al afligido que está en tus puertas, porque el Eterno peleará por ellos. Y así dijo: “No entres en el campo de los huérfanos, porque su Redentor es fuerte, el Eterno de los ejércitos es Su Nombre” (Proverbios 23:10-11), pues tienen un Redentor fuerte y cercano más que cualquier persona. También aquí dijo que con su clamor solamente será salvado. Y semejante a esto: “Porque como descienden la lluvia y la nieve de los cielos y allá no vuelven, sino que riegan la tierra, la hacen engendrar y brotar, y dan semilla al sembrador y pan al que come, así será Mi palabra que sale de Mi boca: no volverá a Mí vacía, sino que hará lo que Yo deseo” (Isaías 55:10-11). En ambos dice que no harán otra cosa, sino que regarán la tierra de inmediato; y así, que hará lo que Yo deseo. Tiene el sentido de “sino”. Así también: “sino que iré a mi tierra y a mi parentela” (Números 10:30).

Ramban on Exodus 22:13

לֹא תִהְיֶה לּוֹ כְּנֹשֶׁה הוּא הַמַּלְוֶה, יֹאמַר שֶׁלֹּא תִּהְיֶה לוֹ כַּמַּלְוֶה שֶׁהוּא כְּמוֹשֵׁל לַלֹּוֶה כְּעִנְיָן שֶׁכָּתוּב "וְעֶבֶד לֹוֶה לְאִישׁ מַלְוֶה" (משלי כב ז), אֲבָל תִּהְיֶה לוֹ בְּכָל דָּבָר כְּאִלּוּ לֹא לָוָה מִמְּךָ לְעוֹלָם, וְלֹא תָשִׂים עָלָיו נֶשֶׁךְ, שֶׁהוּא "נֶשֶׁךְ כֶּסֶף נֶשֶׁךְ אֹכֶל" (דברים כג כ), אֲבָל תִּהְיֶה הַהַלְוָאָה אֵלָיו חֶסֶד, לֹא תִּטֹּל מִמֶּנּוּ תּוֹעֶלֶת כָּבוֹד וְלֹא תּוֹעֶלֶת מָמוֹן:

NO SERÁS PARA ÉL COMO ACREEDOR. Es el prestamista. Dice que no seas para él como un prestamista que domina al prestatario, como está escrito: “el deudor es siervo del acreedor” (Proverbios 22:7). Más bien, compórtate con él en todo como si nunca hubiera tomado prestado de ti. Y no pongas sobre él interés, que es “interés de dinero, interés de alimento” (Deuteronomio 23:20). La ayuda mediante préstamo debe ser para él bondad; no tomes de él beneficio de honor ni beneficio de dinero.

Ramban on Exodus 22:14

וְשָׁמַעְתִּי כִּי חַנּוּן אָנִי חוֹנֵן וּמְקַבֵּל תְּחִנַּת כָּל אָדָם אע"פ שֶׁאֵינוֹ הָגוּן, מִגִּזְרַת חִנָּם. וְהָעִנְיָן, שֶׁלֹּא תַּחְשֹׁב, לֹא אֶחְבֹּל שַׂלְמַת הַצַּדִּיק, אֲבָל שַׂלְמַת אָדָם שֶׁאֵינֶנּוּ צַדִּיק אֶקַּח וְלֹא אֲשִׁיבֶנּוּ כִּי צַעֲקָתוֹ לֹא יִשְׁמַע אֵל, לְפִיכָךְ אָמַר כִּי חַנּוּן אָנִי וְשׁוֹמֵעַ צַעֲקַת כָּל מִתְחַנֵּן לִי:

Y LO ESCUCHARÉ, PORQUE YO SOY COMPASIVO. Concedo gracia y recibo la súplica de toda persona, aunque no sea digna, de la raíz de “gratis”. El asunto es que no pienses: no tomaré en prenda el manto del justo, pero tomaré el manto de una persona que no es justa y no se lo devolveré, porque Dios no escuchará su clamor. Por eso dijo: “porque Yo soy compasivo”, y escucho el clamor de todo el que suplica ante Mí.

Ramban on Exodus 22:15

אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על שמות כ"ב:כ"ז) תִּרְגֵּם עַל הַדַּיָּן שֶׁלֹּא יְקַלֵּל אוֹתוֹ כַּאֲשֶׁר יְחַיְּבֶנּוּ בַּדִּין, "לָא תַקִיל" לְשׁוֹן קְלָלָה הוּא בַּאֲרָמִית, מֵקֵל לְהוּ, "יַכְרֵת ה' לָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂנָּה עֵר וְעֹנֶה" (מלאכי ב יב), וְכֵן הַרְבֵּה בִּלְשׁוֹן יְרוּשַׁלְמִי:

A LOS JUECES NO MALDECIRÁS. Onkelos tradujo esto respecto al juez: que no lo maldiga cuando lo condene en el juicio. “La takil” es lenguaje de maldición en arameo, como “mekel lehu”, y así en muchos lugares del lenguaje de Jerusalén.

Ramban on Exodus 22:16

וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר הַנִּשָּׂא עַל הָעָם, וְהוּא הַמֶּלֶךְ, וְהִזְהִיר שֶׁלֹּא יָאֹר אוֹתוֹ כַּאֲשֶׁר יְחַיֵּב אוֹתוֹ בְּמִשְׁפָּטוֹ: וְעַל דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ בַּגְּמָרָא (סנהדרין סו) אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל אַזְהָרָה עַל בִּרְכַּת הַשֵּׁם אֲפִלּוּ בְּכִנּוּי. וְהִנֵּה הִזְהִיר עַל הַמֶּלֶךְ הָעֶלְיוֹן יִתְבָּרַךְ וְעַל הַמּוֹלֵךְ בָּאָרֶץ. וְהֵם אָמְרוּ בַּגְּמָרָא (שם) כִּי יִכָּנֵס בִּכְלַל "אֱלֹהִים" הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְהַשּׁוֹפֵט אֲשֶׁר יֵשֵׁב מוֹשַׁב אֱלֹהִים בָּאָרֶץ. וְלֹא נִתְבָּאֵר אִם יִכָּנֵס בִּכְלַל הַנָּשִׂיא רֹאשׁ סַנְהֶדְרֵי גְּדוֹלָה שֶׁנִּקְרָא נָשִׂיא בַּגְּמָרָא (שם יט: ועוד), וְהָרַב רַבִּי מֹשֶׁה אָמַר שֶׁהוּא בִּכְלַל הָאַזְהָרָה הַזּוֹ (רמב"ם בס' המצות ל"ת שטז ובהלכות סנהדרין כו א). וְכֵן נִרְאֶה לִי מִמַּה שֶׁשָּׁאַל ר' יְהוּדָה הַנָּשִׂיא עַל עַצְמוֹ, כְּגוֹן אֲנִי מָה אֲנִי בְּשָׂעִיר וכו' (הוריות יא:). וְא"כ יֹאמַר לֹא תָאֹר כָּל נָשִׂיא בָּעָם שֶׁהוּא רֹאשׁ שְׂרָרָה עַל כָּל יִשְׂרָאֵל, בֵּין שֶׁתִּהְיֶה הַשְּׂרָרָה הַהִיא בְּמֶמְשֶׁלֶת מַלְכוּת, בֵּין שֶׁתִּהְיֶה מֶמְשֶׁלֶת תּוֹרָה, כִּי נְשִׂיא הַסַּנְהֶדְרִין הוּא בַּמַּעֲלָה הָעֶלְיוֹנָה בִּשְׂרָרַת הַתּוֹרָה:

Y AL PRÍNCIPE DE TU PUEBLO NO MALDECIRÁS. El que es elevado sobre el pueblo, es decir, el rey. Advirtió que no lo maldiga cuando lo condene en su juicio. Según la opinión de nuestros sabios en la Guemará, “a Dios no maldecirás” es advertencia contra maldecir el Nombre, incluso con un apelativo. Así, advirtió sobre el Rey supremo, bendito sea, y sobre el que reina en la tierra. Ellos dijeron en la Guemará que dentro de “elohim” entra el Nombre glorioso y también el juez que se sienta en el asiento de Dios en la tierra. No se aclaró si dentro de “príncipe” entra el jefe del Gran Sanedrín, que es llamado “nasí” en la Guemará. El Rav Rabí Moshé dijo que está incluido en esta advertencia, y así me parece por lo que preguntó Rabí Yehudá HaNasí sobre sí mismo: “¿Qué soy yo respecto al macho cabrío?”, etc. Si es así, dirá: no maldigas a ningún príncipe del pueblo, que es cabeza de autoridad sobre todo Israel, ya sea que esa autoridad sea gobierno real o gobierno de Torá, porque el nasí del Sanedrín está en el nivel superior de la autoridad de la Torá.

Ramban on Exodus 22:17

מְלֵאָתְךָ וְדִמְעֲךָ לֹא תְאַחֵר מָצִינוּ מְלֵאָה בַּזֶּרַע, "פֶּן תִּקְדַּשׁ הַמְלֵאָה הַזֶּרַע אֲשֶׁר תִּזְרָע" (דברים כב ט), וְעוֹד "כַמְלֵאָה מִן הַיָּקֶב" (במדבר יח כז), הַתִּירוֹשׁ וְהַיִּצְהָר, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר "וְהֵשִׁיקוּ הַיְקָבִים תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר" (יואל ב כד). וְהַנִּרְאֶה לִי בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה כִּי יִקָּרֵא פְּרִי הַשָּׂדֶה וְהַכֶּרֶם תְּבוּאָה, בַּעֲבוּר שֶׁיָּבִיאוּ אוֹתָהּ כְּאַחַת אֶל הַבָּתִּים. וְתִקָּרֵא ג"כ אָסִיף, "אֹסֶף בְּלִי יָבֹא" (ישעיה לב י), "וְחַג הָאָסִיף" (שמות כ"ג:ט"ז), וּלְכָךְ תִּקָּרֵא "מְלֵאָה", כִּי לְאֹסֶף הַדָּבָר וְקִבּוּצוֹ יִקָּרֵא מִלּוּי, "אֲשֶׁר יִקָּרֵא עָלָיו מְלֹא רֹעִים" (ישעיה לא ד), "קָרְאוּ אַחֲרֶיךָ מָלֵא" (ירמיה יב ו), "יַחַד עָלַי יִתְמַלָּאוּן" (איוב טז י), יֵאָסְפוּ וְיָבֹאוּ, וְכֵן "וְזַרְעוֹ יִהְיֶה מְלֹא הַגּוֹיִם" (בראשית מח יט), קִבּוּץ וְרִבּוּי עַמִּים: וְעוֹד יִתָּכֵן שֶׁתִּקָּרֵא מְלֵאָה, בְּכִנּוּי לִבְרָכָה, שֶׁיִּמָּלְאוּ הַגֳּרָנוֹת בָּר וְהַיְּקָבִים תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר, וּמִלֵּא יָדוֹ קוֹצֵר וְחִצְנוֹ מְעַמֵּר וּבוֹצֵר, כִּי כַאֲשֶׁר תְּקֻלַּל חֶלְקָתָם, יֹאמַר "יִהְיוּ כַּחֲצִיר גַּגּוֹת שֶׁקַּדְמַת שָׁלַף יָבֵשׁ שֶׁלֹּא מִלֵּא כַפּוֹ קוֹצֵר וְחִצְנוֹ מְעַמֵּר" (תהלים קכט ו-ז), וְהַמִּתְבָּרֶכֶת יִקְרְאוּ מְלֵאָה. וְיִהְיֶה "דִּמְעֲךָ" רֶמֶז לְתִירוֹשׁ וְיִצְהָר, מֻשְׁאָל מִן דִּמְעַת הָעַיִן, בַּעֲבוּר שֶׁיִּדְמֶה לָהּ בְּרִדְתּוֹ טִפּוֹת, אוֹ שֶׁכָּל טִפּוֹת הַיּוֹרְדוֹת שְׁמָם דִּמְעָה, "וְתֵרַד עֵינִי דִּמְעָה" (ירמיה יג יז) טִפּוֹת מַיִם, וְאֵינֶנּוּ שֵׁם לַבֶּכִי בִּלְבַד. וְעִנְיַן הַכָּתוּב, כִּי כַּאֲשֶׁר תֶּאֱסֹף פְּרִי הַשָּׂדֶה וְיִמָּלְאוּ הַגֳּרָנוֹת בָּר, וְתִדְרֹךְ הַנִּסְחָטִים שֶׁתִּזַּל דִּמְעָתָהּ, וְהֵשִׁיקוּ הַיְקָבִים תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר, לֹא תְּאַחֲרֵם בְּיָדְךָ, כִּי בְּרֵאשִׁיתָם תִּתְּנֵם לִי, כְּמוֹ שֶׁאָמַר "רֵאשִׁית דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ" (דברים יח ד): וְעַל דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (במכילתא כאן) "לֹא תְאַחֵר" שֶׁלֹּא תְּאַחֵר הַמֻּקְדָּם, וְלֹא פֵּרֵשׁ אֵיזֶהוּ, כִּי בְּכָאן יַזְהִיר בַּמִּצְוֹת דֶּרֶךְ כְּלָל וְאַחַר כֵּן יְבָאֲרֵם. וְהֵם סִדְּרוּ בִּכּוּרִים וּתְרוּמָה וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי, מִטְּעָמִים שֶׁדָּרְשׁוּ בָּהֶם, כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ (תרומות פ"ג מ"ז) מִנַּיִן שֶׁיִּקְדְּמוּ בִּכּוּרִים לִתְרוּמָה, זֶה קָרוּי תְּרוּמָה וְרֵאשִׁית וְזֶה קָרוּי תְּרוּמָה וְרֵאשִׁית, אֶלָּא יִקְדְּמוּ בִּכּוּרִים שֶׁהֵם בִּכּוּרִים לַכֹּל, וּתְרוּמָה לָרִאשׁוֹן שֶׁהִיא רֵאשִׁית, וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן לַשֵּׁנִי שֶׁיֶּשׁ בּוֹ רֵאשִׁית: וְאוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על שמות כ"ב:כ"ח) תִּרְגֵּם "בִּכּוּרָךְ וְדִמְעָךְ", וּפירש"י (רש"י על שמות כ"ב:כ"ח) מְלֵאָתְךָ, חוֹבָה הַמֻּטֶּלֶת עָלֶיךָ כְּשֶׁתִּתְמַלֵּא תְבוּאָתְךָ וְתִתְבַּשֵּׁל וְהֵם בִּכּוּרִים. וְדִמְעֲךָ, הִיא תְּרוּמָה, וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַהוּ לְשׁוֹן דֶּמַע. וְכֵן בַּמְּכִילְתָּא (כאן) "מְלֵאָתְךָ", אֵלּוּ בִּכּוּרִים הַנִּטָּלִין מִן הַמָּלֵא, "וְדִמְעֲךָ" זוֹ תְּרוּמָה. וְאוּלַי כַּאֲשֶׁר יִקְרְאוּ לְדַעְתָּם בַּמָּקוֹם הַזֶּה הַבִּכּוּרִים מְלֵאָה בַּעֲבוּר שֶׁנִּטָּלִין מִן הַמָּלֵא, יִקְרְאוּ הַתְּרוּמָה דִּמְעָה בַּעֲבוּר שֶׁיָּבִיאוּ אוֹתָהּ תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר, לֹא פְּרִי: וְהִזְכִּיר שְׁנֵי הַמִּינִין מִמֶּנָּה, לִרְמֹז כִּי דִּינָהּ לְהַפְרִישָׁהּ תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר, אֵין חִיּוּב לְהַקְדִּימָהּ בַּעֲנָבִים וְזֵיתִים. וְהִנֵּה לֹא יַזְכִּיר הַמִּצְוֹת בְּכָאן רַק בְּרֶמֶז, כְּאוֹמֵר הִזָּהֵר בַּמִּצְוֹת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אֲצַוְּךָ בָּהֶם, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר (שמות כ"א:י"ג) "וְשַׂמְתִּי לְךָ מָקוֹם", כִּי הָיָה זֶה לְכָתְבָם לְאֵלּוּ הַמִּצְוֹת בְּסֵפֶר הַבְּרִית אֲשֶׁר יַזְכִּיר בַּפָּרָשָׁה הָאַחֶרֶת (שמות כ"ד:ז'), וְעוֹד יַחְזֹר וִיבָאֲרֵם כֻּלָּם בְּמָקוֹם אַחֵר כָּל אַחַת:

Ramban on Exodus 22:18

וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי טַעַם הַכָּתוּב הַזֶּה, כִּי עַד הֵנָּה הִזְכִּיר הַמִּשְׁפָּטִים וְהִזְהִיר בַּדְּבָרִים הַמְכֹעָרִים. וְעַתָּה כְּשֶׁבָּא לְהַתְחִיל בְּאִסּוּר הַמַּאֲכָל פָּתַח וְאָמַר וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי, שֶׁרָאוּי הוּא שֶׁיֹּאכַל הָאָדָם כָּל מַה שֶׁיִּחְיֶה בּוֹ, וְאֵין הָאִסּוּרִין בַּמַּאֲכָלִים רַק טָהֳרָה בַּנֶּפֶשׁ, שֶׁתֹּאכַל דְּבָרִים נְקִיִּים שֶׁלֹּא יוֹלִידוּ עֳבִי וְגַסּוּת בַּנֶּפֶשׁ, עַל כֵּן אָמַר "וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי", כְּלוֹמַר אֲנִי חָפֵץ שֶׁתִּהְיוּ אַנְשֵׁי קֹדֶשׁ בַּעֲבוּר שֶׁתִּהְיוּ רְאוּיִים לִי לְדָבְקָה בִּי שֶׁאֲנִי קָדוֹשׁ, לְפִיכָךְ לֹא תִּגְעֲלוּ נַפְשֹׁתֵיכֶם בַּאֲכִילַת הַדְּבָרִים הַמְתֹעָבִים, וְכָךְ אָמַר (ויקרא יא מג-מד) "אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם וְנִטְמֵתֶם בָּם, כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי". וְהִנֵּה הַשְּׁרָצִים מְשַׁקְּצִין הַנֶּפֶשׁ, וְהַטְּרֵפָה אֵין בָּהּ שִׁקּוּץ, אֲבָל יֵשׁ בַּשְּׁמִירָה מִמֶּנָּה קְדֻשָּׁה:

Y HOMBRES DE SANTIDAD SERÉIS PARA MÍ. El sentido de este versículo es que hasta aquí mencionó los juicios y advirtió contra cosas indecorosas. Ahora, cuando viene a comenzar con la prohibición de los alimentos, abrió diciendo: “hombres de santidad seréis para Mí”, porque sería apropiado que el hombre comiera todo aquello con lo que pueda vivir. Las prohibiciones alimentarias solo buscan pureza en el alma, para que coma cosas limpias que no produzcan espesor ni tosquedad en el alma. Por eso dijo: “hombres de santidad seréis para Mí”, es decir, deseo que seáis hombres de santidad para que seáis dignos de Mí, de apegaros a Mí, pues Yo soy santo. Por eso no abominéis vuestras almas comiendo cosas abominables. Así dijo: “No hagáis abominables vuestras almas con ningún reptil que se arrastra, ni os impurifiquéis con ellos, ni os contaminéis con ellos. Porque Yo soy el Eterno, vuestro Dios; santificaos y sed santos, porque santo soy Yo” (Levítico 11:43-44). He aquí que los reptiles abominan el alma. La treifá no tiene abominación, pero en abstenerse de ella hay santidad.