Ramban on Exodus 23

Ramban on Exodus 23:1

תשמטנה ונטשתה תשמטנה מעבודה, ונטשתה מאכילה אחר זמן הביעור. דבר אחר תשמטנה מעבודה גמורה, כגון חרישה וזריעה, ונטשתה מלזבל ומלקשקש. לשון רש"י. (רש"י על שמות כ״ג:י״א) ואיננו נכון, כי לא הוזהרנו מן התורה אלא על חרישה וזריעה, אבל המקשקש והמזבל, ואפילו מנכש ועודר וכוסח וכל שאר עבודות קרקע, אינו אסור מן התורה. וכך העלו בתחלת מסכת מועד קטן (ג.) בפרק משקין דחרישה וזריעה אסר רחמנא אבל תולדות לא אסר רחמנא וכלהו מדרבנן, וקרא אסמכתא בעלמא הוא. וכן הביעור אינו נלמד מן המקרא הזה: ור"א אמר (אבן עזרא על שמות כ״ג:י״א), תשמטנה, שמוט כל בעל משה ידו ונטשתה, שלא תזרע את ארצך. ואינו כלום. אבל הכתוב דבק בראשון, אמר שש שנים תזרע ותאסוף התבואה, והשביעית תשמטנה שלא תזרע את ארצך, ונטשתה שלא תאסוף את תבואתה, אבל תעזבנה, ואכלו אביוני עמך וחיות השדה פרי העץ ותבואת הכרם, וכן ונטוש את השנה השביעית (נחמיה י לב):

LA DEJARÁS DESCANSAR Y LA ABANDONARÁS. “La dejarás descansar” de la labor; “la abandonarás” de comer de ella después del tiempo de la eliminación. Otra explicación: “la dejarás descansar” de una labor completa, como arar y sembrar; “la abandonarás” de abonar y de escardar. Este es el lenguaje de Rashi. Pero no es correcto, porque por la Torá solo fuimos advertidos respecto a arar y sembrar. Pero quien escarda, abona, deshierba, cava, corta maleza y todas las demás labores de la tierra no está prohibido por la Torá. Así concluyeron al comienzo del tratado Moed Katán, en el capítulo “Mashkin”: la Torá prohibió arar y sembrar, pero no prohibió sus derivados; todos son de orden rabínico, y el versículo es solo un apoyo. Asimismo, la eliminación no se aprende de este versículo. Rabí Abraham dijo que “la dejarás descansar” se refiere a “que todo acreedor suelte lo prestado por su mano”, y “la abandonarás” significa que no sembrarás tu tierra. Pero esto no es nada. Más bien, la Escritura está unida a lo anterior. Dijo: seis años sembrarás y recogerás la producción; y en el séptimo “la dejarás descansar”, es decir, no sembrarás tu tierra; “y la abandonarás”, es decir, no recogerás su producción, sino que la dejarás, y comerán los pobres de tu pueblo, y los animales del campo comerán el fruto del árbol y la producción del viñedo. Así también: “y abandonaremos el año séptimo” (Nehemías 10:32).

Ramban on Exodus 23:2

למען ינוח שורך וחמורך מפני שמלת "למען" כמו "בעבור" נפרש שיאמר ששת ימים תעשה כל מעשיך בבית ובשדה בעבור שינוח בשביעי בן אמתך והגר להיות כלם עדים במעשה בראשית, כטעם את אשר תאפו אפו (שמות ט״ז:כ״ג), וכן אמר (שם כ ט) ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך, כאשר פירשתי שם:

PARA QUE DESCANSEN TU BUEY Y TU ASNO. Puesto que la palabra “para que” significa “con el fin de”, explicaremos que dice: seis días harás todas tus labores en la casa y en el campo, con el fin de que en el séptimo descansen el hijo de tu sierva y el extranjero, para que todos sean testigos de la obra de la creación. Es como el sentido de: “lo que vayáis a hornear, hornead” (Éxodo 16:23). Así también dijo: “seis días trabajarás y harás toda tu labor” (Éxodo 20:9), como expliqué allí.

Ramban on Exodus 23:3

ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו פירש רש"י (רש"י על שמות כ״ג:י״ג) לעשות כל מצות עשה באזהרה, שכל שמירה שבתורה אזהרה היא במקום לאו. ולפי דבריו יצטרך הרב לומר שיהיה לאו שבכללות, שאם לא כן היו לוקין על כל עשה ועשה שבתורה, אבל בזה הלאו שיכלול דברים רבים ולא יזכיר שם העבירה כלל הכל מודים שאין לוקין בו. אבל כבר אמרו השמר דעשה עשה (עירובין צו.), וא"כ לא הוסיף בכאן אלא עשה. ובמכילתא (כאן) נחלקו במקרא זה ודרשוהו בפנים רבים: ועל דרך הפשט טעמו בכל אשר אמרתי אליכם מאלהים אחרים תשמרו, כי הכתוב נקשר בסופו, יאמר, מכל האזהרות הרבות אשר אמרתי אליכם מאלהים אחרים תשמרו מאד שלא תעבדום ולא תשתחוו להם, ותחרימו הזובח להם, ולא תעשו פסל וכל תמונה, ועוד תשמרו שלא תזכירו שם אלהותם, להזכיר "כמוש אלהי מואב", "מלכום אלהי בני עמון" (מלכים א י״א:ל״ג), "אשימא אלהי חמת" (שם ב יז ל), לא ישמע על פיך שמם אפילו בלא זכר אלהות, להזכיר מלכום ואשימא כלל, אבל תכנה אותם לגנאי, "שקוץ מואב" (שם א יא ז), "תועבת בני עמון" (שם ב כג יג) או לא ישמע בפי עובדיו על דברך, כענין שאמרו רבותינו (סנהדרין סג:) שלא יעשה שותפות עם הגוי וישבע לו בע"ז שלו: ויתכן שיהיה לא תזכירו יוצא, שלא תזכיר אותו לעובדיו לאמר באלהיך, עשה עמי חסד, ולא ישמע על פיך זכר שמו כלל והוא שנאמר בספר יהושע (כג ז) ובשם אלהיהם לא תזכירו ולא תשביעו ולא תעבדום. הוסיף שם לבאר כי האזהרה שלא יזכיר או ישביע שום אדם באלוהי הנכר:

Y EN TODO LO QUE OS HE DICHO, GUARDAOS. Rashi explicó: hacer de todos los mandamientos positivos una advertencia, pues toda “guarda” en la Torá es advertencia en lugar de una prohibición. Según sus palabras, el Rav tendría que decir que se trata de una prohibición general, porque si no fuera así, se recibirían azotes por cada mandamiento positivo de la Torá. Pero respecto a esta prohibición, que incluye muchas cosas y no menciona en absoluto el nombre de la transgresión, todos reconocen que no se reciben azotes por ella. Sin embargo, ya dijeron: “cuídate” respecto a un mandamiento positivo sigue siendo mandamiento positivo. Si es así, aquí no añadió sino un mandamiento positivo. En la Mejilta discutieron sobre este versículo y lo interpretaron de muchas maneras. Según el sentido simple, su significado es: en todo lo que os he dicho respecto a otros dioses, guardaos; porque la Escritura se conecta con el final. Dice: de todas las muchas advertencias que os he dicho, guardaos mucho de otros dioses: no los sirváis ni os postréis ante ellos; destruid a quien sacrifique para ellos; no hagáis escultura ni imagen alguna. Y además guardaos de no mencionar el nombre de su divinidad, diciendo: “Kemosh, dios de Moav”, “Milkom, dios de los hijos de Amón” (I Reyes 11:33), “Ashima, dios de Jamat” (II Reyes 17:30). “No se oirá en tu boca” su nombre, incluso sin mencionar divinidad, es decir, no mencionar en absoluto “Milkom” ni “Ashima”; más bien, llámalos con nombres de desprecio: “abominación de Moav”, “abominación de los hijos de Amón”. O significa que no se oirá en boca de sus adoradores por causa tuya, como dijeron nuestros sabios: que no haga sociedad con el gentil, para que este no le jure por su idolatría. También es posible que “no mencionaréis” sea transitivo: que no lo menciones a sus adoradores diciendo: “por tu dios, haz conmigo bondad”; y “no se oirá en tu boca” significa ninguna mención de su nombre en absoluto. Esto es lo que se dijo en el libro de Yehoshúa: “y el nombre de sus dioses no mencionaréis, ni haréis jurar por ellos, ni los serviréis” (Josué 23:7). Allí añadió para aclarar que la advertencia es que no mencione ni haga jurar a ninguna persona por los dioses extranjeros.

Ramban on Exodus 23:4

וחג הקציר בכורי מעשיך לא ידעתי למה יזכירם הכתוב בשם הידיעה, כי לא צוה בהם ולא הזכירם עד עתה, וראוי הוא שיאמר ועשית חג קציר בכורי מעשיך, כאשר אמר במשנה תורה (דברים טז י) ועשית חג שבועות לה' אלהיך. ואולי בעבור שאמר (שמות כ״ג:י״ד) שלש רגלים תחוג לי בשנה, ופירש את חג המצות תשמור בחדש האביב (שמות כ״ג:ט״ו), שתשמור לעשות חג בתחלת האביב, חזר ואמר והאחר תשמור שיהיה חג הקציר בכורי מעשיך, והשלישי תשמור שיהיה חג האסיף בצאת השנה: והנה כלם באספו כל מעשיו מן השדה לתת בהם הודאה לאלהים, שהוא שומר חקות שמים ומוציא לחם מן הארץ להשביע נפש שוקקה ונפש רעבה מלא טוב וזה טעם אל פני האדון ה', שהוא האדון המפרנס עבדיו, ובנטלם פרס מלפניו יבאו אליו לראות מה יצום. והנה אל פני כמו לפני: ועל דרך האמת יהיה מן פנים, וכבר רמזתי לך פירוש הפנים בעשרת הדברות (רמב"ן על שמות כ׳:ג׳), ולכן אמר האדון ה', כמו שאמר בפעם השנית האדון ה' אלהי ישראל (שמות ל״ד:כ״ג), וכן הנה ארון הברית אדון כל הארץ (יהושע יג יא), מלפני אדון חולי ארץ (תהלים צז ה):

Y LA FIESTA DE LA COSECHA, LAS PRIMICIAS DE TUS OBRAS. No sé por qué la Escritura las menciona con artículo definido, pues no había ordenado sobre ellas ni las había mencionado hasta ahora. Habría sido apropiado decir: “harás fiesta de cosecha de las primicias de tus obras”, como dijo en Mishné Torá: “harás fiesta de Shavuot al Eterno, tu Dios” (Deuteronomio 16:10). Quizá, porque dijo: “Tres festividades celebrarás para Mí en el año” (Éxodo 23:14), y explicó: “La fiesta de las matzot guardarás en el mes de la primavera” (Éxodo 23:15), es decir, cuidarás de hacer fiesta al comienzo de la primavera, volvió y dijo: y la otra guardarás, que sea la fiesta de la cosecha, las primicias de tus obras; y la tercera guardarás, que sea la fiesta de la recolección al salir el año. He aquí que todas son cuando recoge todas sus obras del campo, para dar en ellas agradecimiento a Dios, que guarda las leyes de los cielos y saca pan de la tierra para saciar al alma sedienta y llenar de bien al alma hambrienta. Este es el sentido de “ante el rostro del Señor, el Eterno”, pues Él es el Señor que sustenta a Sus siervos; y al recibir de delante de Él su porción, vienen ante Él para ver qué les ordenará. Así, “ante Mi rostro” significa “delante de Mí”. Y según el camino de la verdad, será de “rostros”; ya te insinué la explicación de “rostros” en los Diez Mandamientos. Por eso dijo: “el Señor, el Eterno”, como dijo la segunda vez: “el Señor, el Eterno, Dios de Israel” (Éxodo 34:23). Y así: “he aquí el arca del pacto del Señor de toda la tierra” (Josué 3:11); “ante el Señor, tiembla, oh tierra” (Salmos 97:5).

Ramban on Exodus 23:5

לא תזבח על חמץ דם זבחי לא תשחט את הפסח בארבעה עשר בניסן עד שתבער את החמץ. לשון רש"י. ולא תבין ממנו שירצה לדרשו אזהרה על ביעור החמץ שיהיה קודם זמן השחיטה, כמו שהוזכר זה בפרק ראשון בפסחים (ה.) זמן שחיטה אמר רחמנא, שאין זה עיקר מדרש הכתוב כפי פסק ההלכה שם, כי ביעור חמץ בערב פסח אין בו לאו מן התורה, ולא אפילו לאוכל אותו. אבל לפי הענין שהוא כהלכה הוא אזהרה לשוחט את הפסח על החמץ. וענינו שלא יהא חמץ לאחד מבני החבורה הנמנין על הפסח בשעת השחיטה. וכך כתב רש"י (רש"י על שמות כ״ג:י״ח) בפרשת כי תשא (רש"י על שמות ל״ד:כ״ה). וראוי למקרא שיאמר לא תזבח על חמץ זבחי, כי הדם איננו נזבח, אבל על דעת רבותינו (במכילתא כאן) הוא לרבות את הזריקה, שלא יזרק על חמץ, יאמר לא תשחט על חמץ, ולא דם זבחי, כלומר ולא דם זבחי יהיה על החמץ, ומקרא קצר הוא:

NO SACRIFICARÁS SOBRE JAMETZ LA SANGRE DE MI SACRIFICIO. No degollarás el Pesaj el catorce de Nisán hasta que elimines el jametz. Este es el lenguaje de Rashi. No debes entender de él que quiera interpretarlo como advertencia sobre la eliminación del jametz antes del tiempo de la degollación, como se mencionó en el primer capítulo de Pesajim: “la Torá dijo: al tiempo de la degollación”, porque esta no es la interpretación principal del versículo según la decisión halájica allí, ya que la eliminación del jametz en la víspera de Pesaj no tiene una prohibición de la Torá, ni siquiera para quien lo come. Más bien, según el asunto, conforme a la halajá, es una advertencia a quien degüella el Pesaj teniendo jametz. Su sentido es que no haya jametz para ninguno de los miembros del grupo contados sobre el Pesaj en el momento de la degollación. Así escribió Rashi en la parashá Ki Tisá. Habría sido apropiado que el versículo dijera: “No sacrificarás sobre jametz Mi sacrificio”, porque la sangre no es sacrificada. Pero según la opinión de nuestros sabios, esto viene a incluir la aspersión, que no se arroje la sangre teniendo jametz. Dice: no degollarás sobre jametz, y tampoco la sangre de Mi sacrificio, es decir, la sangre de Mi sacrificio no estará sobre el jametz. Es un versículo abreviado.

Ramban on Exodus 23:6

הנה אנכי שולח מלאך לפניך כאן נתבשרו שעתידין לחטוא ושכינה אומרת כי לא אעלה בקרבך (שמות ל״ג:ג׳). כי שמי בקרבו, מחובר לראש המקרא, השמר מפניו כי שמי משותף בקרבו. ורבותינו דרשו (סנהדרין לח:) זה מטטרון ששמו כשם רבו, מטטרון בגימטריא שדי. לשון רש"י. (רש"י על שמות כ״ג:כ״א) ובאלה שמות רבה (שמות רבה ל״ב:ז׳) ראיתי גם כן יש מי שדורש כך שזה על דבר העגל. ויש לשאול שהרי הגזרה ההיא לא נתקיימה, שהקב"ה אמר לו ושלחתי לפניך מלאך כי לא אעלה בקרבך (להלן לג ב ג), ומשה בקש עליה רחמים ואמר אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה, ובמה יודע אפוא כי מצאתי חן בעיניך אני ועמך הלא בלכתך עמנו (שם טו-טז), ונתרצה לו הקב"ה ואמר לו גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה (שם יז). וכך אמרו (סנהדרין שם) דאפילו בפרונקא לא קבליניה, דכתיב אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה: והתשובה לפי הדעת הזאת, כי הגזרה ההיא לא נתקיימה עם משה בימיו, הוא מה שאמר (שמות ל״ג:ט״ז) ונפלינו אני ועמך, ואמר (שם יז) כי מצאת חן בעיני ואדעך בשם, ועוד אמר (שם לד י) וראה כל העם אשר אתה בקרבו, אבל לאחר מיתתו של משה רבינו שלח להם מלאך, וזה שאמר הכתוב (יהושע ה יג יד) ויהי בהיות יהושע ביריחו וישא עיניו וירא והנה איש עומד לנגדו וחרבו שלופה בידו ויאמר לו הלנו אתה אם לצרנו, ויאמר לא כי אני שר צבא ה' עתה באתי ושם תראה ששאלו יהושע מה אדוני מדבר אל עבדו (שם יד), ולא צוה דבר שנגלה אליו בעבורו, אלא שאמר לו של נעלך מעל רגליך (שם טו), ולא בירר למה בא. אבל היתה המראה להודיע אותו כי מעתה יהיה מלאך שלוח לפניהם לצבא בבאם במלחמה. וזהו שאמר עתה באתי (שם יד). וכך אמרו בתנחומא (יח) אני הוא שבאתי בימי משה רבך ודחה אותי ולא רצה שאלך עמו. ומפורש אמרו (בשמו"ר לב ג) בטל שלא ימסרו להם שר כל ימי משה, וכיון שמת משה חזר אותו השר למקומו, שכן יהושע רואה אותו, שנאמר ויהי בהיות יהושע ביריחו ויאמר לא כי אני שר צבא ה' עתה באתי, לכך נאמר הנה אנכי שולח מלאך: ועל דרך האמת, המלאך הזה שהובטחו בו בכאן הוא המלאך הגואל (בראשית מח טז) אשר השם הגדול בקרבו, כי ביה ה' צור עולמים (ישעיה כו ד), והוא שאמר אנכי האל בית אל (בראשית לא יג), כי דרך המלך לשכון בביתו, ויקראנו הכתוב מלאך בעבור היות כל הנהגת העולם הזה במדה ההיא ורבותינו אמרו (סנהדרין לח:) כי הוא מטטרון, והוא שם למורה הדרך. וכבר פרשתי זה בסדר בא אל פרעה (רמב"ן על שמות י״ב:י״ב). וזה טעם לשמרך בדרך ולהביאך אל המקום אשר הכינותי, הוא בית המקדש, כדכתיב מקדש ה' כוננו ידיך (שמות ט״ו:י״ז), והטעם אשר הכינותי לי, להיות בית קדשי ותפארתי כי שם הכסא שלם. ועוד אזכיר (רמב"ן על שמות כ״ד:א׳) כוונתם בשמו כשם רבו, והנה קולו הוא קול אלהים חיים, והמצוה לשמוע בקולו מפי הנביאים, או הטעם שלא יקצצו בנטיעות ויעזבו תורה שבעל פה, כענין שדרשו (פתיחתא איכה רבתי ב) ואת אמרת קדוש ישראל נאצו (ישעיה ה כד) זו תורה שבעל פה. והנה פירושו ושמע בקולו (שמות כ״ג:כ״א) לדברי, וכן אמר כי אם שמוע תשמע בקולו ועשית כל אשר אדבר (שמות כ״ג:כ״ב). ואונקלוס (תרגום אונקלוס על שמות כ״ג:כ׳) רמז זה, שתרגם ארי בשמי מימריה, כי בו ידבר: ואמר ואיבתי את אויביך, שגם במדת הרחמים אהיה להם אויב, וצרתי את צורריך על ידו במדת הדין ולכן פירש כי ילך מלאכי לפניך והביאך אל האמורי וגו' והכנעני והכחדתיו, בהביאו אותך אליהם, להודיע כי הוא המכחיד אותם והזכירם בלשון יחיד, כי כלם כאיש אחד יכחידם. והנה כאשר המלאך הזה שוכן בקרב ישראל לא יאמר הקב"ה לא אעלה בקרבך (שמות ל״ג:ג׳), כי שמי בקרבו, והוא בקרב ישראל, אבל כשחטאו בעגל רצה לסלק שכינתו מתוכם ושיהיה מלאך משלוחיו הולך לפניהם, ובקש משה רחמים וחזר ושיכן שכינתו בתוכם, ושם אפרש הפסוקים בע"ה: וגם שם במדרש רבה (שמות לב ט) רמזו לזה, אמרו הנה אנכי שולח מלאך, אמר לו הקב"ה מי ששמר את האבות ישמור את הבנים, וכן אתה מוצא באברהם כשבירך את יצחק אמר הוא ישלח מלאכו לפניך (בראשית כד ז), ביעקב המלאך הגואל אותי (שם מח טז), אמר להם הוא גאלני מיד עשו, הוא הצילני מיד לבן, הוא זנני ופרנסני בשני רעבון אמר הקב"ה למשה אף עכשו מי ששימר את האבות ישמור את הבנים, שנאמר הנה אנכי שולח מלאך לפניך ועוד אמרו שם (שמו"ר לב ד) בפירוש אמר להם הקב"ה לישראל הזהרו בשליח שאינו חוזר בשליחותו, מדת הדין הוא אל תמר בו וכו'. ומכל מקום לדברי הכל המדרש שהזכרתי אמת הוא שכל ימי משה לא היה מלאך שר צבא הולך עמהם, כי משה היה ממלא מקומו, כענין שנאמר (שמות י״ז:י״א) והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל, ובימי יהושע הוצרך לו שיבא אליו מלאך שר צבא ה' ללחום מלחמותם, והוא גבריאל הנלחם להם, וזהו שראה אותו וחרבו שלופה בידו (יהושע ה יג), כי בא לעשות נקמה בגוים תוכחות בלאומים:

Ramban on Exodus 23:7

כי לא ישא לפשעכם כי שמי בקרבו יאמר, אל תמר בו שלא ישא לפשעכם אם תמר בדברו, כי הממר בו ממר בשמי הגדול אשר בקרבו, וראוי להכחידו במדת הדין. ויתכן שיהיה שמי בקרבו מחובר למעלה, ושמע בקולו כי שמי בקרבו, וקולו הוא קול אל עליון:

PORQUE NO PERDONARÁ VUESTRAS TRANSGRESIONES, PUES MI NOMBRE ESTÁ EN ÉL. Dice: no te rebeles contra él, porque no perdonará vuestras transgresiones si te rebelas contra su palabra, pues quien se rebela contra él se rebela contra Mi gran Nombre que está en él, y es digno de ser destruido por el atributo de juicio. También es posible que “Mi Nombre está en él” esté conectado con lo anterior: “escucha su voz, porque Mi Nombre está en él”, y su voz es la voz del Dios Altísimo.

Ramban on Exodus 23:8

לא תשתחוה לאלהיהם ולא תעבדם התורה תזהיר על ע"ז בכמה מקומות. ואע"פ שהמקראות מיותרין בה אין להקפיד בכך, שמפני חומר שבה, שכל המודה בה כופר בכל התורה כלה (חולין ה.), תזהיר ותחזור ותזהיר, כאומר לעבדו זכור תמיד ולא תשכח העיקר הגדול שצויתיך שהכל תלוי בו. ויתכן שתזהיר בעשרת הדברות שלא יעשה לו עבודה זרה ולא יעבדנה, ועכשיו הזהיר שימצאו אותה עשויה ונעבדת לגוים שבארץ שלא יעבדו אותה כלל, אבל יעקור אותה מן הארץ:

NO TE POSTRARÁS ANTE SUS DIOSES NI LOS SERVIRÁS. La Torá advierte sobre la idolatría en muchos lugares. Aunque los versículos parezcan repetidos en ella, no debe preocuparnos, porque debido a su gravedad —pues todo el que la reconoce niega toda la Torá entera— advierte y vuelve a advertir. Es como quien dice a su siervo: recuerda siempre y no olvides el gran principio que te ordené, del cual todo depende. Es posible que en los Diez Mandamientos advirtiera que no se haga para sí idolatría ni la sirva; y ahora advierte sobre la idolatría que encontrarán hecha y servida por las naciones de la tierra: que no la sirvan en absoluto, sino que la arranquen de la tierra.

Ramban on Exodus 23:9

ולא תעשה כמעשיהם יתכן שהיא אזהרה מדרכי האמורי שמנו חכמים (שבת סז.), כמו שהזהיר במקום אחר ובחקותיהם לא תלכו (ויקרא יח ג), ואמרו (בספרא שם) אלו דרכי האמורי שמנו חכמים. והנראה יותר כי יזהיר על ע"ז שלא יעבוד אותה כדרכה אפילו בעבודה שאינה דרך כבוד, כמו שדרשו (סנהדרין סא.) בפסוק איכה יעבדו הגוים האלה את אלהיהם ואעשה כן גם אני (דברים יב ל). והטעם, כי אמר לא תשתחוה לאלהיהם ולא תעבדם, ועבודה היא הכבוד אשר יעשה העבד לאדוניו, וחזר ואמר כי אפילו ענין שאינה עבודה אלא בזיון, כגון פעור, שפוער עצמו לפעור וזורק אבן למרקוליס, אם נהגו בה לעשות להם כן לא תעשנו אתה להם כלל. ואמרו (סנהדרין סד.) אע"ג דקא מכוין לבזויה לפעור, ואע"ג דקא מכוין למירגמיה במרקוליס:

Y NO HARÁS COMO SUS OBRAS. Es posible que sea una advertencia contra las prácticas de los emoríes que enumeraron los sabios, como advirtió en otro lugar: “en sus estatutos no andaréis” (Levítico 18:3), y dijeron: estas son las prácticas de los emoríes que enumeraron los sabios. Pero parece más correcto que advierta sobre la idolatría: que no la sirva según su modo, incluso con un servicio que no es forma de honor, como interpretaron en el versículo: “¿Cómo servían estas naciones a sus dioses? También yo haré así” (Deuteronomio 12:30). El motivo es que dijo: “No te postrarás ante sus dioses ni los servirás”, y el servicio es el honor que el siervo hace a su amo. Luego volvió y dijo que incluso un asunto que no es servicio sino desprecio, como Peor, ante quien uno se descubre, o arrojar una piedra a Merculis, si acostumbraron hacerlo así para ellos, tú no lo harás para ellos en absoluto. Dijeron: aunque tenga intención de despreciar a Peor; y aunque tenga intención de apedrear a Merculis.

Ramban on Exodus 23:10

ועבדתם את ה' אלהיכם וברך את לחמך וגו' כוונת הכתוב הזה בעבור שרוב עובדי ע"ז יכירו וידעו כי השם הנכבד הוא אלהי האלהים ואדוני האדונים, ואין כונתם בע"ז, רק יחשבו כי בעבודות ההם תהיה להם הצלחה. כגון שיעבדו השמש בעבור שמצאו לו ממשלת בתבואות, והירח במעינות ובכל התהומות, וכן כיוצא בהם בכל צבא השמים. וכ"ש שיחשבו כי תהיה להם תוספת טובה בעבודת המלאכים, בעבור שהם מכבדים משרתי האל הגדול. ועל כן יאמר הכתוב הזה כי בעבודת הקב"ה בלבד תהיה להם ההצלחה והשמירה, ועקירת ע"ז לא תזיק אבל תוסיף לכם טובה וברכה, כי הקב"ה יברך לחמך, והוא כלל לכל מאכל אשר יאכל, ויברך מימיך שהוא אב לכל משקה אשר ישתה, והברכה היא תוספת בהן, שיהיה מהן לך לרוב מאד:

Y SERVIRÉIS AL ETERNO, VUESTRO DIOS, Y ÉL BENDECIRÁ TU PAN, ETC. La intención de este versículo es que la mayoría de los idólatras reconocen y saben que el Nombre glorioso es Dios de los dioses y Señor de los señores, y su intención en la idolatría no es sino que piensan que por medio de esos servicios tendrán éxito. Por ejemplo, sirven al sol porque encuentran que tiene dominio sobre las cosechas, y a la luna sobre las fuentes y todos los abismos, y así semejantes respecto a todo el ejército de los cielos. Con más razón pensarán que tendrán aumento de bien al servir a los ángeles, porque honran a los servidores del gran Dios. Por eso dice este versículo que solo mediante el servicio al Santo, bendito sea, tendrán éxito y protección; y arrancar la idolatría no dañará, sino que os añadirá bien y bendición. Porque el Santo, bendito sea, bendecirá tu pan, que es una expresión general para todo alimento que se come, y bendecirá tus aguas, que son principio de toda bebida que se bebe. La bendición consiste en aumento en ellos, de modo que tengas de ellos en gran abundancia.

Ramban on Exodus 23:11

ואמר והסירותי מחלה מקרבך כלומר שאסיר בהם מחלה מקרבך, שיהיו המאכלים והמשקים טובים ובריאים לא יולידו מחלה אבל ירפאו ממנה: ואמר עוד שלא תהיה בהם אשה משכלה ברחם משכיל, ולא עקרה ברחם ושדים צומקים, כי בהיות המאכלים והמשקים והאויר מבורכים יהיו הגופים בריאים, ואברי הזרע נכונים לעשות מעשיהם כהוגן. והזכיר הנקבות, כי בהן ימצא השכול והעקור יותר מן הזכרים. ויתכן שיהיו הזכרים בכלל והסירותי מחלה מקרבך, כי העקור מחלה בגופים, ועם האנשים ידבר מן הסתם, ואחר כך הזכיר הנשים כמו שאמר לא יהיה בך עקר ועקרה (דברים ז יד) וטעם בארצך להכניס גם הבהמות, כמו שאמר שם ובבהמתך: ואמר את מספר ימיך אמלא שלא ימות במלחמה או במגפה בשנוי האויר רק בזקנה שימלא ימים כמספר אשר הם חיי האדם בדורותיו, כגון שבעים ושמונים שנה כדור דוד המלך. וכבר הזכרתי (בראשית יז א ולעיל ו א) כי כל אלה נסים שיעשה השם בשמים ובארץ מופתים בעבור עושי רצונו: ואמר כי כאשר יעשה עמהם אות לטובה כן יעשה בשונאיהם לרעה, שיתן להם לב רגז ומחדרים אימה ועוד ישלח בהם את הצרעה והוא מין ידוע כגון הדבורה, ומזכירין אותה חכמים תדיר דבש דבורין דבש צרעין (מכשירין פ"ו מ"ד, בכורות ז:). והענין, כי ישלח המכה הזו באויר ארצם כמו הארבה ששלח במצרים, והילק החסיל והגזם חילו הגדול שבא בימי יואל (יואל ב כה): וטעם וגרשה כי הוא סבה בהם להתגרש מן הארץ כי תכסה את עין הארץ ותחשך, ולא יוכלו לבא במלחמה, ועוד, כי תאכל כל יגיעם בשדה, כענין שאמר בקללות זרע רב תוציא השדה ומעט תאסוף כי יחסלנו הארבה וגו' (דברים כח לח), כל עצך ופרי אדמתך יירש הצלצל (שם מב), כן אמר בכאן שיעשה בשונאינו: והזכיר הכתוב החוי והכנעני והחתי דרך קצרה, והכונה בכל הנזכרים למעלה: והנכון בעיני כי שלשה אלה לא יצאו רובם במלחמה ולא נפלו הם בחרב והיו נשגבים במבצרים, ושלח בהם רק את המות הזה כענין שאמר במצרים (שמות י׳:ו׳) ומלאו בתיך ובתי כל עבדיך ובתי כל מצרים, והוא מה שאמר במשנה תורה (דברים ז כ) וגם את הצרעה ישלח ה' אלהיך בם עד אבוד הנשארים והנסתרים מפניך והצרעה הזאת עברה עם יהושע את הירדן, וכך העלו במסכת סוטה (לו.). ואמרו (בתנחומא כאן) שהיתה מטלת בהם ארס ומתים בה. והאמת כי יש בה גם היום ארס מזיק וממית: וכתיב ביהושע (יהושע כד יא-יב) ותעברו את הירדן ותבאו אל יריחו וילחמו בכם בעלי יריחו האמורי והפרזי והכנעני והחתי והגרגשי החוי והיבוסי ואתן אותם בידכם, וכתיב ואשלח לפניכם את הצרעה ותגרש אותם מפניכם שני מלכי האמורי לא בחרבך ולא בקשתך (יהושע כד יא-יב) וטעמו ותגרש אותם, הנשארים בהם, כי אחרי נתני בידכם כל הנזכרים שלחתי הצרעה לגרש הנשארים והנסתרים. ואמר שני מלכי האמורי, והם סיחון ועוג שהזכיר מתחלה (שם פסוק ח), ולא בחרבך ולא בקשתך עשית כל אלה. ור"א אמר (אבן עזרא על שמות כ״ג:כ״ח) כי הצרעה חולי בגוף מגזרת צרעת. ואין צורך: וטעם ועבדתם את ה' אלהיכם, ריקן העבודה לשם המיוחד (סנהדרין ס:) ואמר וברך, והסירותי, כדרך כי אני ה' רופאך (שמות ט״ו:כ״ו). וכבר פירשתיו, והמשכיל יבינהו משם:

Y DIJO: Y QUITARÉ LA ENFERMEDAD DE EN MEDIO DE TI. Es decir, mediante ellos quitaré la enfermedad de en medio de ti, pues los alimentos y las bebidas serán buenos y sanos; no producirán enfermedad, sino que curarán de ella. Dijo además que no habrá entre ellos mujer que pierda hijos en vientre que aborta, ni estéril con vientre y pechos secos. Porque cuando los alimentos, las bebidas y el aire sean benditos, los cuerpos estarán sanos y los órganos de la reproducción estarán preparados para cumplir su función correctamente. Mencionó a las mujeres porque en ellas se encuentra la pérdida de hijos y la esterilidad más que en los varones. Es posible que los varones estén incluidos en “quitaré la enfermedad de en medio de ti”, porque la esterilidad es enfermedad en los cuerpos; y en general habla con los hombres, y después menciona a las mujeres, como dijo: “No habrá en ti varón estéril ni mujer estéril” (Deuteronomio 7:14). El sentido de “en tu tierra” es incluir también a los animales, como dijo allí: “y en tus animales”. Y dijo: “llenaré el número de tus días”, es decir, que no morirá en guerra ni en epidemia por cambio del aire, sino en vejez, cuando llene días conforme al número que constituye la vida del hombre en sus generaciones, como setenta u ochenta años, como la generación del rey David. Ya he mencionado que todos estos son milagros que el Eterno hace en los cielos y en la tierra, señales por causa de quienes cumplen Su voluntad. Y dijo que así como hará con ellos una señal para bien, así hará con sus enemigos para mal: pondrá en ellos un corazón agitado y terror en las cámaras. Además, enviará contra ellos la tzir‘á, que es una especie conocida, semejante a la abeja; los sabios la mencionan siempre: miel de abejas y miel de tzir‘in. El asunto es que enviará esta plaga en el aire de su tierra, como la langosta que envió en Egipto, y como la oruga, el devorador y el saltón, Su gran ejército que vino en los días de Yoel. El sentido de “y la expulsará” es que esta será causa de que sean expulsados de la tierra, porque cubrirá el ojo de la tierra y la oscurecerá, y no podrán venir a la guerra. Además, comerá todo su trabajo en el campo, como dijo en las maldiciones: “Mucha semilla sacarás al campo, y poco recogerás, porque la langosta la consumirá” (Deuteronomio 28:38), “todos tus árboles y el fruto de tu tierra heredará el insecto” (Deuteronomio 28:42). Así dijo aquí que hará con nuestros enemigos. La Escritura mencionó al jiví, al cananeo y al jití de forma abreviada, pero la intención abarca a todos los mencionados arriba. Lo correcto a mis ojos es que estos tres no salieron en su mayoría a la guerra ni cayeron a espada, sino que estaban elevados en fortalezas; por eso envió contra ellos solo esta muerte, como dijo en Egipto: “se llenarán tus casas, las casas de todos tus siervos y las casas de todo Egipto” (Éxodo 10:6). Esto es lo que dijo en Mishné Torá: “Y también enviará el Eterno, tu Dios, contra ellos la tzir‘á, hasta que perezcan los que queden y los que se escondan de ti” (Deuteronomio 7:20). Esta tzir‘á cruzó el Jordán con Yehoshúa, como concluyeron en el tratado Sotá. Dijeron que arrojaba veneno en ellos y morían por ella. Y la verdad es que también hoy tiene veneno dañino y mortal. Está escrito en Yehoshúa: “Y cruzasteis el Jordán y llegasteis a Yerijó; y pelearon contra vosotros los señores de Yerijó, el emorí, el perizí, el cananeo, el jití, el guirgashí, el jiví y el yevusí, y los entregué en vuestra mano” (Josué 24:11). Y está escrito: “Y envié delante de vosotros la tzir‘á, y los expulsó de delante de vosotros, a los dos reyes del emorí; no con tu espada ni con tu arco” (Josué 24:12). Su sentido es: “y los expulsó”, a los que quedaron de ellos; porque después de entregar en vuestra mano a todos los mencionados, envié la tzir‘á para expulsar a los restantes y a los escondidos. Y dijo “los dos reyes del emorí”, que son Sijón y Og, mencionados al principio, y no con tu espada ni con tu arco hiciste todo esto. Rabí Abraham dijo que la tzir‘á es una enfermedad del cuerpo, derivada de tzara‘at. Pero no hay necesidad. El sentido de “y serviréis al Eterno, vuestro Dios” es que vació el servicio para el Nombre único. Y dijo “y bendecirá”, “y quitaré”, al modo de: “porque Yo soy el Eterno, tu sanador” (Éxodo 15:26). Ya lo expliqué, y el entendido lo comprenderá desde allí.

Ramban on Exodus 23:12

לא תכרות להם ולאלהיהם ברית הזהיר שלא יכרות להם ברית להחיות מהם כל נשמה, ולאלהיהם, יזהיר שלא יכרות להם ברית להניח ע"ז שלהם, אלא שיהרסם וישבר מצבותיהם ויתכן שיאמר שלא יכרות להם ברית ועם אלהיהם כאחת, אלא שיהרסם וישבר מצבותיהם. והכוונה לומר כי בעודם עובדים את אלהיהם לא יכרות להם ברית, אבל אם קבלו עליהם שלא לעבוד ע"ז רשאי הוא לקיימם:

NO HARÁS CON ELLOS NI CON SUS DIOSES PACTO. Advirtió que no haga con ellos pacto para mantener viva de ellos ninguna alma. “Y con sus dioses” advierte que no haga con ellos pacto para dejar su idolatría, sino que los destruya y quiebre sus monumentos. También es posible que diga que no haga pacto con ellos y con sus dioses juntamente, sino que los destruya y quiebre sus monumentos. La intención es decir que mientras sigan sirviendo a sus dioses no se debe hacer pacto con ellos; pero si aceptan no servir idolatría, está permitido conservarlos.

Ramban on Exodus 23:13

כי תעבוד את אלהיהם כי יהיה לך למוקש אלו "כי" משמשין בלשון אשר, וכן בכמה מקומות, וזה לשון "אי" שהוא אחד מד' לשונות שה"כי" משמש, שמצינו בכמה מקומות, וזהו אם משמע בלשון אשר וכו', לשון רש"י. (רש"י על שמות כ״ג:ל״ג) ואינו כן. אבל שיעור הכתוב, לא ישבו בארצך כי יהיה לך למוקש פן יחטיאו אותך לי כי תעבוד את אלהיהם, וכן אמר (שמות כ״ג:ל״ג) פן תכרות ברית ליושב הארץ פן יהיה למוקש בקרבך והטעם, כי ישיבתם בארצך יהיה לך למוקש ולמכשול פן יחטיאו אותך לי בדרכיהם הרעים ובעלילותם הנשחתות, כי תעבוד את אלהיהם, כי יפתוך וישיאוך בכך:

PORQUE SERVIRÁS A SUS DIOSES, PORQUE SERÁ PARA TI TRAMPA. Estos “porque” funcionan como “que”, y así en muchos lugares. Este es el lenguaje de “si”, que es uno de los cuatro usos de “ki”, como encontramos en muchos lugares. Este es “si” con sentido de “que”, etc. Este es el lenguaje de Rashi. Pero no es así. La medida del versículo es: no habitarán en tu tierra, porque será para ti trampa; no sea que te hagan pecar contra Mí, porque servirás a sus dioses. Así también dijo: “No sea que hagas pacto con el habitante de la tierra, no sea que sea trampa en medio de ti” (Éxodo 34:12). El sentido es que su residencia en tu tierra será para ti trampa y obstáculo, no sea que te hagan pecar contra Mí con sus malos caminos y sus acciones corruptas, porque servirás a sus dioses, pues te seducirán y te desviarán hacia ello.