Ramban on Exodus 23:1

תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ תִּשְׁמְטֶנָּה מֵעֲבוֹדָה, וּנְטַשְׁתָּהּ מֵאֲכִילָה אַחַר זְמַן הַבִּעוּר. דָּבָר אַחֵר תִּשְׁמְטֶנָּה מֵעֲבוֹדָה גְּמוּרָה, כְּגוֹן חֲרִישָׁה וּזְרִיעָה, וּנְטַשְׁתָּהּ מִלְּזַבֵּל וּמִלְּקַשְׁקֵשׁ. לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על שמות כ"ג:י"א). וְאֵינֶנּוּ נָכוֹן, כִּי לֹא הֻזְהַרְנוּ מִן הַתּוֹרָה אֶלָּא עַל חֲרִישָׁה וּזְרִיעָה, אֲבָל הַמְקַשְׁקֵשׁ וְהַמְּזַבֵּל, וַאֲפִילּוּ מְנַכֵּשׁ וְעוֹדֵר וְכוֹסֵחַ וְכָל שְׁאָר עֲבוֹדוֹת קַרְקַע, אֵינוֹ אָסוּר מִן הַתּוֹרָה. וְכָךְ הֶעֱלוּ בִּתְחִלַּת מַסֶּכֶת מוֹעֵד קָטָן (ג.) בְּפֶרֶק מַשְׁקִין, דַּחֲרִישָׁה וּזְרִיעָה אָסַר רַחֲמָנָא אֲבָל תּוֹלָדוֹת לָא אָסַר רַחֲמָנָא וְכֻלְּהוּ מִדְּרַבָּנָן, וּקְרָא אַסְמַכְתָּא בְּעָלְמָא הוּא. וְכֵן הַבִּעוּר אֵינוֹ נִלְמַד מִן הַמִּקְרָא הַזֶּה: ור"א אָמַר (אבן עזרא על שמות כ"ג:י"א), "תִּשְׁמְטֶנָּה", שָׁמוֹט כָּל בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ, "וּנְטַשְׁתָּהּ", שֶׁלֹּא תִּזְרַע אֶת אַרְצְךָ. וְאֵינוֹ כְּלוּם. אֲבָל הַכָּתוּב דָּבֵק בָּרִאשׁוֹן, אָמַר שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע וְתֶאֱסֹף הַתְּבוּאָה, וְהַשְּׁבִיעִית תִּשְׁמְטֶנָּה שֶׁלֹּא תִּזְרַע אֶת אַרְצְךָ, וּנְטַשְׁתָּהּ שֶׁלֹּא תֶּאֱסֹף אֶת תְּבוּאָתָהּ, אֲבָל תַּעַזְבֶנָּה, וְאָכְלוּ אֶבְיוֹנֵי עַמֶּךָ וְחַיּוֹת הַשָּׂדֶה פְּרִי הָעֵץ וּתְבוּאַת הַכֶּרֶם, וְכֵן "וְנִטֹּשׁ אֶת הַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית" (נחמיה י לב):

LA DEJARÁS DESCANSAR Y LA ABANDONARÁS. “La dejarás descansar” de la labor; “la abandonarás” de comer de ella después del tiempo de la eliminación. Otra explicación: “la dejarás descansar” de una labor completa, como arar y sembrar; “la abandonarás” de abonar y de escardar. Este es el lenguaje de Rashi. Pero no es correcto, porque por la Torá solo fuimos advertidos respecto a arar y sembrar. Pero quien escarda, abona, deshierba, cava, corta maleza y todas las demás labores de la tierra no está prohibido por la Torá. Así concluyeron al comienzo del tratado Moed Katán, en el capítulo “Mashkin”: la Torá prohibió arar y sembrar, pero no prohibió sus derivados; todos son de orden rabínico, y el versículo es solo un apoyo. Asimismo, la eliminación no se aprende de este versículo. Rabí Abraham dijo que “la dejarás descansar” se refiere a “que todo acreedor suelte lo prestado por su mano”, y “la abandonarás” significa que no sembrarás tu tierra. Pero esto no es nada. Más bien, la Escritura está unida a lo anterior. Dijo: seis años sembrarás y recogerás la producción; y en el séptimo “la dejarás descansar”, es decir, no sembrarás tu tierra; “y la abandonarás”, es decir, no recogerás su producción, sino que la dejarás, y comerán los pobres de tu pueblo, y los animales del campo comerán el fruto del árbol y la producción del viñedo. Así también: “y abandonaremos el año séptimo” (Nehemías 10:32).

Ramban on Exodus 23:2

לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ מִפְּנֵי שֶׁמִּלַּת "לְמַעַן" כְּמוֹ "בַּעֲבוּר" נְפָרֵשׁ שֶׁיֹּאמַר שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶׂה כָּל מַעֲשֶׂיךָ בַּבַּיִת וּבַשָּׂדֶה בַּעֲבוּר שֶׁיָּנוּחַ בַּשְּׁבִיעִי בֶּן אֲמָתְךָ וְהַגֵּר לִהְיוֹת כֻּלָּם עֵדִים בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית, כְּטַעַם "אֵת אֲשֶׁר תֹּאפוּ אֵפוּ" (שמות ט"ז:כ"ג), וְכֵן אָמַר (שם כ ט) "שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָל מְלַאכְתֶּךָ", כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי שָׁם:

PARA QUE DESCANSEN TU BUEY Y TU ASNO. Puesto que la palabra “para que” significa “con el fin de”, explicaremos que dice: seis días harás todas tus labores en la casa y en el campo, con el fin de que en el séptimo descansen el hijo de tu sierva y el extranjero, para que todos sean testigos de la obra de la creación. Es como el sentido de: “lo que vayáis a hornear, hornead” (Éxodo 16:23). Así también dijo: “seis días trabajarás y harás toda tu labor” (Éxodo 20:9), como expliqué allí.

Ramban on Exodus 23:3

וּבְכֹל אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם תִּשָּׁמֵרוּ פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י (רש"י על שמות כ"ג:י"ג) לַעֲשׂוֹת כָּל מִצְוַת עֲשֵׂה בְּאַזְהָרָה, שֶׁכָּל שְׁמִירָה שֶׁבַּתּוֹרָה אַזְהָרָה הִיא בִּמְקוֹם לָאו. וּלְפִי דְּבָרָיו יִצְטָרֵךְ הָרַב לוֹמַר שֶׁיִּהְיֶה לָאו שֶׁבַּכְּלָלוֹת, שֶׁאִם לֹא כֵן הָיוּ לוֹקִין עַל כָּל עֲשֵׂה וַעֲשֵׂה שֶׁבַּתּוֹרָה, אֲבָל בָּזֶה הַלָּאו שֶׁיִּכְלֹל דְּבָרִים רַבִּים וְלֹא יַזְכִּיר שֵׁם הָעֲבֵרָה כְּלָל הַכֹּל מוֹדִים שֶׁאֵין לוֹקִין בּוֹ. אֲבָל כְּבָר אָמְרוּ הִשָּׁמֶר דַּעֲשֵׂה עֲשֵׂה (עירובין צו.), וְא"כ לֹא הוֹסִיף בְּכָאן אֶלָּא עֲשֵׂה. וּבַמְּכִילְתָּא (כאן) נֶחְלְקוּ בְּמִקְרָא זֶה וּדְרָשׁוּהוּ בְּפָנִים רַבִּים: וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט טַעְמוֹ בְּכָל אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם מֵאֱלֹהִים אֲחֵרִים תִּשְׁמְרוּ, כִּי הַכָּתוּב נִקְשַׁר בְּסוֹפוֹ, יֹאמַר, מִכָּל הָאַזְהָרוֹת הָרַבּוֹת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם מֵאֱלֹהִים אֲחֵרִים תִּשְׁמְרוּ מְאֹד שֶׁלֹּא תַעַבְדוּם וְלֹא תִשְׁתַּחֲווּ לָהֶם, וְתַחְרִימוּ הַזּוֹבֵחַ לָהֶם, וְלֹא תַּעֲשׂוּ פֶּסֶל וְכָל תְּמוּנָה, וְעוֹד תִּשָּׁמְרוּ שֶׁלֹּא תַּזְכִּירוּ שֵׁם אֱלֹהוּתָם, לְהַזְכִּיר "כְּמוֹשׁ אֱלֹהֵי מוֹאָב", "מִלְכֹּם אֱלֹהֵי בְּנֵי עַמּוֹן" (מלכים א י"א:ל"ג), "אֲשִׁימָא אֱלֹהֵי חֲמָת" (שם ב יז ל), לֹא יִשָּׁמַע עַל פִּיךָ שְׁמָם אֲפִלּוּ בְּלֹא זֵכֶר אֱלֹהוּת, לְהַזְכִּיר מִלְכֹּם וַאֲשִׁימָא כְּלָל, אֲבָל תְּכַנֶּה אוֹתָם לִגְנַאי, "שִׁקּוּץ מוֹאָב" (שם א יא ז), "תּוֹעֲבַת בְּנֵי עַמּוֹן" (שם ב כג יג), אוֹ לֹא יִשָּׁמַע בְּפִי עוֹבְדָיו עַל דְּבָרְךָ, כְּעִנְיָן שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (סנהדרין סג:) שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה שֻׁתָּפוּת עִם הַגּוֹי וְיִשָּׁבַע לוֹ בַּע"ז שֶׁלּוֹ: וְיִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה "לֹא תַזְכִּירוּ" יוֹצֵא, שֶׁלֹּא תַּזְכִּיר אוֹתוֹ לְעוֹבְדָיו לֵאמֹר, בֵּאלֹהֶיךָ, עֲשֵׂה עִמִּי חֶסֶד, וְ"לֹא יִשָּׁמַע עַל פִּיךָ" זֵכֶר שְׁמוֹ כְּלָל, וְהוּא שֶׁנֶּאֱמַר בְּסֵפֶר יְהוֹשֻׁעַ (כג ז) "וּבְשֵׁם אֱלֹהֵיהֶם לֹא תַזְכִּירוּ וְלֹא תַשְׁבִּיעוּ וְלֹא תַעַבְדוּם". הוֹסִיף שָׁם לְבָאֵר כִּי הָאַזְהָרָה שֶׁלֹּא יַזְכִּיר אוֹ יַשְׁבִּיעַ שׁוּם אָדָם בֵּאלֹהֵי הַנֵּכָר:

Y EN TODO LO QUE OS HE DICHO, GUARDAOS. Rashi explicó: hacer de todos los mandamientos positivos una advertencia, pues toda “guarda” en la Torá es advertencia en lugar de una prohibición. Según sus palabras, el Rav tendría que decir que se trata de una prohibición general, porque si no fuera así, se recibirían azotes por cada mandamiento positivo de la Torá. Pero respecto a esta prohibición, que incluye muchas cosas y no menciona en absoluto el nombre de la transgresión, todos reconocen que no se reciben azotes por ella. Sin embargo, ya dijeron: “cuídate” respecto a un mandamiento positivo sigue siendo mandamiento positivo. Si es así, aquí no añadió sino un mandamiento positivo. En la Mejilta discutieron sobre este versículo y lo interpretaron de muchas maneras. Según el sentido simple, su significado es: en todo lo que os he dicho respecto a otros dioses, guardaos; porque la Escritura se conecta con el final. Dice: de todas las muchas advertencias que os he dicho, guardaos mucho de otros dioses: no los sirváis ni os postréis ante ellos; destruid a quien sacrifique para ellos; no hagáis escultura ni imagen alguna. Y además guardaos de no mencionar el nombre de su divinidad, diciendo: “Kemosh, dios de Moav”, “Milkom, dios de los hijos de Amón” (I Reyes 11:33), “Ashima, dios de Jamat” (II Reyes 17:30). “No se oirá en tu boca” su nombre, incluso sin mencionar divinidad, es decir, no mencionar en absoluto “Milkom” ni “Ashima”; más bien, llámalos con nombres de desprecio: “abominación de Moav”, “abominación de los hijos de Amón”. O significa que no se oirá en boca de sus adoradores por causa tuya, como dijeron nuestros sabios: que no haga sociedad con el gentil, para que este no le jure por su idolatría. También es posible que “no mencionaréis” sea transitivo: que no lo menciones a sus adoradores diciendo: “por tu dios, haz conmigo bondad”; y “no se oirá en tu boca” significa ninguna mención de su nombre en absoluto. Esto es lo que se dijo en el libro de Yehoshúa: “y el nombre de sus dioses no mencionaréis, ni haréis jurar por ellos, ni los serviréis” (Josué 23:7). Allí añadió para aclarar que la advertencia es que no mencione ni haga jurar a ninguna persona por los dioses extranjeros.

Ramban on Exodus 23:4

וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ לֹא יָדַעְתִּי לָמָּה יַזְכִּירֵם הַכָּתוּב בְּשֵׁם הַיְּדִיעָה, כִּי לֹא צִוָּה בָּהֶם וְלֹא הִזְכִּירָם עַד עַתָּה, וְרָאוּי הוּא שֶׁיֹּאמַר וְעָשִׂיתָ חַג קָצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ, כַּאֲשֶׁר אָמַר בְּמִשְׁנֵה תּוֹרָה (דברים טז י) "וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת לַה' אֱלֹהֶיךָ". וְאוּלַי בַּעֲבוּר שֶׁאָמַר (שמות כ"ג:י"ד) "שָׁלֹשׁ רְגָלִים תָּחֹג לִי בַּשָּׁנָה", וּפֵרֵשׁ "אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב" (שמות כ"ג:ט"ו), שֶׁתִּשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת חַג בִּתְחִלַּת הָאָבִיב, חָזַר וְאָמַר וְהָאַחֵר תִּשְׁמֹר שֶׁיִּהְיֶה חַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ, וְהַשְּׁלִישִׁי תִּשְׁמֹר שֶׁיִּהְיֶה חַג הָאָסִיף בְּצֵאת הַשָּׁנָה: וְהִנֵּה כֻּלָּם בְּאָסְפוֹ כָּל מַעֲשָׂיו מִן הַשָּׂדֶה לָתֵת בָּהֶם הוֹדָאָה לֵאלֹהִים, שֶׁהוּא שׁוֹמֵר חֻקּוֹת שָׁמַיִם וּמוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ לְהַשְׂבִּיעַ נֶפֶשׁ שֹׁקֵקָה וְנֶפֶשׁ רְעֵבָה מִלֵּא טוֹב, וְזֶה טַעַם אֶל פְּנֵי הָאָדֹן ה', שֶׁהוּא הָאָדוֹן הַמְפַרְנֵס עֲבָדָיו, וּבְנָטְלָם פְּרָס מִלְּפָנָיו יָבֹאוּ אֵלָיו לִרְאוֹת מַה יְצַוֵּם. וְהִנֵּה "אֶל פָּנַי" כְּמוֹ לִפְנֵי: וְעַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת יִהְיֶה מִן פָּנִים, וּכְבָר רָמַזְתִּי לְךָ פֵּרוּשׁ הַפָּנִים בַּעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת (רמב"ן על שמות כ':ג'), וְלָכֵן אָמַר "הָאָדוֹן ה'", כְּמוֹ שֶׁאָמַר בַּפַּעַם הַשֵּׁנִית "הָאָדֹן ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות ל"ד:כ"ג), וְכֵן "הִנֵּה אֲרוֹן הַבְּרִית אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ" (יהושע יג יא), "מִלִּפְנֵי אָדוֹן חוּלִי אָרֶץ" (תהלים צז ה):

Y LA FIESTA DE LA COSECHA, LAS PRIMICIAS DE TUS OBRAS. No sé por qué la Escritura las menciona con artículo definido, pues no había ordenado sobre ellas ni las había mencionado hasta ahora. Habría sido apropiado decir: “harás fiesta de cosecha de las primicias de tus obras”, como dijo en Mishné Torá: “harás fiesta de Shavuot al Eterno, tu Dios” (Deuteronomio 16:10). Quizá, porque dijo: “Tres festividades celebrarás para Mí en el año” (Éxodo 23:14), y explicó: “La fiesta de las matzot guardarás en el mes de la primavera” (Éxodo 23:15), es decir, cuidarás de hacer fiesta al comienzo de la primavera, volvió y dijo: y la otra guardarás, que sea la fiesta de la cosecha, las primicias de tus obras; y la tercera guardarás, que sea la fiesta de la recolección al salir el año. He aquí que todas son cuando recoge todas sus obras del campo, para dar en ellas agradecimiento a Dios, que guarda las leyes de los cielos y saca pan de la tierra para saciar al alma sedienta y llenar de bien al alma hambrienta. Este es el sentido de “ante el rostro del Señor, el Eterno”, pues Él es el Señor que sustenta a Sus siervos; y al recibir de delante de Él su porción, vienen ante Él para ver qué les ordenará. Así, “ante Mi rostro” significa “delante de Mí”. Y según el camino de la verdad, será de “rostros”; ya te insinué la explicación de “rostros” en los Diez Mandamientos. Por eso dijo: “el Señor, el Eterno”, como dijo la segunda vez: “el Señor, el Eterno, Dios de Israel” (Éxodo 34:23). Y así: “he aquí el arca del pacto del Señor de toda la tierra” (Josué 3:11); “ante el Señor, tiembla, oh tierra” (Salmos 97:5).

Ramban on Exodus 23:5

לֹא תִזְבַּח עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי לֹא תִּשְׁחַט אֶת הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר בְּנִיסָן עַד שֶׁתְּבַעֵר אֶת הֶחָמֵץ. לְשׁוֹן רַשִׁ"י. וְלֹא תָּבִין מִמֶּנּוּ שֶׁיִּרְצֶה לְדָרְשׁוֹ אַזְהָרָה עַל בִּעוּר הֶחָמֵץ שֶׁיִּהְיֶה קֹדֶם זְמַן הַשְּׁחִיטָה, כְּמוֹ שֶׁהֻזְכַּר זֶה בְּפֶרֶק רִאשׁוֹן בִּפְסָחִים (ה.) זְמַן שְׁחִיטָה אֲמַר רַחֲמָנָא, שֶׁאֵין זֶה עִקַּר מִדְרַשׁ הַכָּתוּב כְּפִי פְּסַק הַהֲלָכָה שָׁם, כִּי בִּעוּר חָמֵץ בְּעֶרֶב פֶּסַח אֵין בּוֹ לָאו מִן הַתּוֹרָה, וְלֹא אֲפִלּוּ לָאוֹכֵל אוֹתוֹ. אֲבָל לְפִי הָעִנְיָן שֶׁהוּא כַּהֲלָכָה הוּא אַזְהָרָה לְשׁוֹחֵט אֶת הַפֶּסַח עַל הֶחָמֵץ. וְעִנְיָנוֹ שֶׁלֹּא יְהֵא חָמֵץ לְאֶחָד מִבְּנֵי הַחֲבוּרָה הַנִּמְנִין עַל הַפֶּסַח בִּשְׁעַת הַשְּׁחִיטָה. וְכָךְ כָּתַב רַשִׁ"י (רש"י על שמות כ"ג:י"ח) בְּפָרָשַׁת כִּי תִשָּׂא (רש"י על שמות ל"ד:כ"ה). וְרָאוּי לַמִּקְרָא שֶׁיֹּאמַר לֹא תִזְבַּח עַל חָמֵץ זִבְחִי, כִּי הַדָּם אֵינֶנּוּ נִזְבָּח, אֲבָל עַל דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ (במכילתא כאן) הוּא לְרַבּוֹת אֶת הַזְּרִיקָה, שֶׁלֹּא יִזְרֹק עַל חָמֵץ, יֹאמַר לֹא תִשְׁחַט עַל חָמֵץ, וְלֹא דַּם זִבְחִי, כְּלוֹמַר וְלֹא דַּם זִבְחִי יִהְיֶה עַל הֶחָמֵץ, וּמִקְרָא קָצָר הוּא:

NO SACRIFICARÁS SOBRE JAMETZ LA SANGRE DE MI SACRIFICIO. No degollarás el Pesaj el catorce de Nisán hasta que elimines el jametz. Este es el lenguaje de Rashi. No debes entender de él que quiera interpretarlo como advertencia sobre la eliminación del jametz antes del tiempo de la degollación, como se mencionó en el primer capítulo de Pesajim: “la Torá dijo: al tiempo de la degollación”, porque esta no es la interpretación principal del versículo según la decisión halájica allí, ya que la eliminación del jametz en la víspera de Pesaj no tiene una prohibición de la Torá, ni siquiera para quien lo come. Más bien, según el asunto, conforme a la halajá, es una advertencia a quien degüella el Pesaj teniendo jametz. Su sentido es que no haya jametz para ninguno de los miembros del grupo contados sobre el Pesaj en el momento de la degollación. Así escribió Rashi en la parashá Ki Tisá. Habría sido apropiado que el versículo dijera: “No sacrificarás sobre jametz Mi sacrificio”, porque la sangre no es sacrificada. Pero según la opinión de nuestros sabios, esto viene a incluir la aspersión, que no se arroje la sangre teniendo jametz. Dice: no degollarás sobre jametz, y tampoco la sangre de Mi sacrificio, es decir, la sangre de Mi sacrificio no estará sobre el jametz. Es un versículo abreviado.

Ramban on Exodus 23:6

הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ כָּאן נִתְבַּשְּׂרוּ שֶׁעֲתִידִין לַחֲטֹא וּשְׁכִינָה אוֹמֶרֶת "כִּי לֹא אֶעֱלֶה בְּקִרְבְּךָ" (שמות ל"ג:ג'). כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ, מְחֻבָּר לְרֹאשׁ הַמִּקְרָא, הִשָּׁמֶר מִפָּנָיו כִּי שְׁמִי מְשֻׁתָּף בְּקִרְבּוֹ. וְרַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ (סנהדרין לח:) זֶה מְטַטְרוֹן שֶׁשְּׁמוֹ כְּשֵׁם רַבּוֹ, מְטַטְרוֹן בְּגֵימַטְרְיָא שַׁדַּי. לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על שמות כ"ג:כ"א). וּבְאֵלֶּה שְׁמוֹת רַבָּה (שמות רבה ל"ב:ח') רָאִיתִי גַּם כֵּן יֵשׁ מִי שֶׁדּוֹרֵשׁ כָּךְ שֶׁזֶּה עַל דְּבַר הָעֵגֶל. וְיֵשׁ לִשְׁאֹל, שֶׁהֲרֵי הַגְּזֵרָה הַהִיא לֹא נִתְקַיְּמָה, שֶׁהקב"ה אָמַר לוֹ "וְשָׁלַחְתִּי לְפָנֶיךָ מַלְאָךְ כִּי לֹא אֶעֱלֶה בְּקִרְבְּךָ" (להלן לג ב ג), וּמֹשֶׁה בִּקֵּשׁ עָלֶיהָ רַחֲמִים וְאָמַר "אִם אֵין פָּנֶיךָ הֹלְכִים אַל תַּעֲלֵנוּ מִזֶּה, וּבַמֶּה יִוָּדַע אֵפוֹא כִּי מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲנִי וְעַמֶּךָ הֲלוֹא בְּלֶכְתְּךָ עִמָּנוּ" (שם טו-טז), וְנִתְרַצָּה לוֹ הקב"ה וְאָמַר לוֹ, "גַּם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֶעֱשֶׂה" (שם יז). וְכָךְ אָמְרוּ (סנהדרין שם) דַּאֲפִילּוּ בְּפַרְוָנְקָא לָא קַבְּלִינֵהּ, דִּכְתִיב "אִם אֵין פָּנֶיךָ הֹלְכִים אַל תַּעֲלֵנוּ מִזֶּה": וְהַתְּשׁוּבָה לְפִי הַדַּעַת הַזֹּאת, כִּי הַגְּזֵרָה הַהִיא לֹא נִתְקַיְּמָה עִם מֹשֶׁה בְּיָמָיו, הוּא מַה שֶׁאָמַר (שמות ל"ג:ט"ז) "וְנִפְלִינוּ אֲנִי וְעַמְּךָ", וְאָמַר (שם יז) "כִּי מָצָאתָ חֵן בְּעֵינַי וָאֵדָעֲךָ בְּשֵׁם", וְעוֹד אָמַר (שם לד י) "וְרָאָה כָל הָעָם אֲשֶׁר אַתָּה בְקִרְבּוֹ", אֲבָל לְאַחַר מִיתָתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּינוּ שָׁלַח לָהֶם מַלְאָךְ, וְזֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (יהושע ה יג יד) "וַיְהִי בִּהְיוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּירִיחוֹ וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אִישׁ עֹמֵד לְנֶגְדּוֹ וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ וַיֹּאמֶר לוֹ הֲלָנוּ אַתָּה אִם לְצָרֵינוּ, וַיֹּאמֶר לֹא כִּי אֲנִי שַׂר צְבָא ה' עַתָּה בָאתִי", וְשָׁם תִּרְאֶה שֶׁשְּׁאָלוֹ יְהוֹשֻׁעַ "מָה אֲדֹנִי מְדַבֵּר אֶל עַבְדּוֹ" (שם יד), וְלֹא צִוָּה דָּבָר שֶׁנִּגְלָה אֵלָיו בַּעֲבוּרוֹ, אֶלָּא שֶׁאָמַר לוֹ "שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ" (שם טו), וְלֹא בֵּרֵר לָמָּה בָּא. אֲבָל הָיְתָה הַמַּרְאָה לְהוֹדִיעַ אוֹתוֹ כִּי מֵעַתָּה יִהְיֶה מַלְאָךְ שָׁלוּחַ לִפְנֵיהֶם לַצָּבָא בְּבֹאָם בַּמִּלְחָמָה. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר "עַתָּה בָאתִי" (שם יד). וְכָךְ אָמְרוּ בְּתַנְחוּמָא (יח) אֲנִי הוּא שֶׁבָּאתִי בִּימֵי מֹשֶׁה רַבְּךָ וְדָחָה אוֹתִי וְלֹא רָצָה שֶׁאֵלֵךְ עִמּוֹ. וּמְפֹרָשׁ אָמְרוּ (בשמו"ר לב ג) בִּטֵּל שֶׁלֹּא יִמְסְרוּ לָהֶם שַׂר כָּל יְמֵי מֹשֶׁה, וְכֵיוָן שֶׁמֵּת מֹשֶׁה חָזַר אוֹתוֹ הַשַּׂר לִמְקוֹמוֹ, שֶׁכֵּן יְהוֹשֻׁעַ רוֹאֶה אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר "וַיְהִי בִּהְיוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּירִיחוֹ וַיֹּאמֶר לֹא כִּי אֲנִי שַׂר צְבָא ה' עַתָּה בָאתִי", לְכָךְ נֶאֱמַר "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ": וְעַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת, הַמַּלְאָךְ הַזֶּה שֶׁהֻבְטְחוּ בּוֹ בְּכָאן הוּא הַמַּלְאָךְ הַגּוֹאֵל (בראשית מח טז) אֲשֶׁר הַשֵּׁם הַגָּדוֹל בְּקִרְבּוֹ, כִּי בְּיָהּ ה' צוּר עוֹלָמִים (ישעיה כו ד), וְהוּא שֶׁאָמַר "אָנֹכִי הָאֵל בֵּית אֵל" (בראשית לא יג), כִּי דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ לִשְׁכּוֹן בְּבֵיתוֹ, וְיִקְרָאֶנּוּ הַכָּתוּב מַלְאָךְ בַּעֲבוּר הֱיוֹת כָּל הַנְהָגַת הָעוֹלָם הַזֶּה בַּמִּדָּה הַהִיא. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (סנהדרין לח:) כִּי הוּא מְטַטְרוֹן, וְהוּא שֵׁם לְמוֹרֵה הַדֶּרֶךְ. וּכְבָר פֵּרַשְׁתִּי זֶה בְּסֵדֶר בֹּא אֶל פַּרְעֹה (רמב"ן על שמות י"ב:י"ב). וְזֶה טַעַם לִשְׁמָרְךָ בַּדָּרֶךְ וְלַהֲבִיאֲךָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֲכִנֹתִי, הוּא בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, כְּדִכְתִיב "מִקְּדָשׁ ה' כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ" (שמות ט"ו:י"ז), וְהַטַּעַם אֲשֶׁר הֲכִינוֹתִי לִי, לִהְיוֹת בֵּית קָדְשִׁי וְתִפְאַרְתִּי כִּי שָׁם הַכִּסֵּא שָׁלֵם. וְעוֹד אַזְכִּיר (רמב"ן על שמות כ"ד:א') כַּוָּנָתָם בִּשְׁמוֹ כְּשֵׁם רַבּוֹ. וְהִנֵּה קוֹלוֹ הוּא קוֹל אֱלֹהִים חַיִּים, וְהַמִּצְוָה לִשְׁמֹעַ בְּקוֹלוֹ מִפִּי הַנְּבִיאִים, אוֹ הַטַּעַם שֶׁלֹּא יְקַצְּצוּ בַּנְּטִיעוֹת וְיַעַזְבוּ תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, כְּעִנְיָן שֶׁדָּרְשׁוּ (פתיחתא איכה רבתי ב) "וְאֵת אִמְרַת קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל נִאֵצוּ" (ישעיה ה כד) זוֹ תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה. וְהִנֵּה פֵּרוּשׁוֹ "וּשְׁמַע בְּקֹלוֹ" (שמות כ"ג:כ"א) לִדְבָרַי, וְכֵן אָמַר "כִּי אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמַע בְּקֹלוֹ וְעָשִׂיתָ כֹּל אֲשֶׁר אֲדַבֵּר" (שמות כ"ג:כ"ב). וְאוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על שמות כ"ג:כ') רֶמֶז זֶה, שֶׁתִּרְגֵּם אֲרֵי בִּשְׁמִי מֵימְרֵהּ, כִּי בוֹ יְדַבֵּר: וְאָמַר וְאָיַבְתִּי אֶת אוֹיְבֶיךָ, שֶׁגַּם בְּמִדַּת הָרַחֲמִים אֶהְיֶה לָהֶם אוֹיֵב, וְצַרְתִּי אֶת צוֹרְרֶיךָ עַל יָדוֹ בְּמִדַּת הַדִּין. וְלָכֵן פֵּרֵשׁ כִּי יֵלֵךְ מַלְאָכִי לְפָנֶיךָ וֶהֱבִיאֲךָ אֶל הָאֱמֹרִי וְגוֹ' וְהַכְּנַעֲנִי וְהִכְחַדְתִּיו, בַּהֲבִיאוֹ אוֹתְךָ אֲלֵיהֶם, לְהוֹדִיעַ כִּי הוּא הַמַּכְחִיד אוֹתָם. וְהִזְכִּירָם בִּלְשׁוֹן יָחִיד, כִּי כֻּלָּם כְּאִישׁ אֶחָד יַכְחִידֵם. וְהִנֵּה כַּאֲשֶׁר הַמַּלְאָךְ הַזֶּה שׁוֹכֵן בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל לֹא יֹאמַר הקב"ה לֹא אֶעֱלֶה בְּקִרְבְּךָ (שמות ל"ג:ג'), כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ, וְהוּא בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל, אֲבָל כְּשֶׁחָטְאוּ בָּעֵגֶל רָצָה לְסַלֵּק שְׁכִינָתוֹ מִתּוֹכָם וְשֶׁיִּהְיֶה מַלְאָךְ מִשְּׁלוּחָיו הוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם, וּבִקֵּשׁ מֹשֶׁה רַחֲמִים וְחָזַר וְשִׁכֵּן שְׁכִינָתוֹ בְּתוֹכָם, וְשָׁם אֲפָרֵשׁ הַפְּסוּקִים בְּע"ה: וְגַם שָׁם בְּמִדְרַשׁ רַבָּה (שמות רבה לב ח) רָמְזוּ לָזֶה, אָמְרוּ הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ, אָמַר לוֹ הקב"ה מִי שֶׁשָּׁמַר אֶת הָאָבוֹת יִשְׁמֹר אֶת הַבָּנִים, וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּאַבְרָהָם כְּשֶׁבֵּרַךְ אֶת יִצְחָק אָמַר "הוּא יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ" (בראשית כד ז), בְּיַעֲקֹב "הַמַּלְאָךְ הַגּוֹאֵל אוֹתִי" (שם מח טז), אָמַר לָהֶם הוּא גְּאָלַנִי מִיַּד עֵשָׂו, הוּא הִצִּילַנִי מִיַּד לָבָן, הוּא זָנַנִי וּפִרְנְסַנִי בִּשְׁנֵי רְעָבוֹן, אָמַר הקב"ה לְמֹשֶׁה אַף עַכְשָׁו מִי שֶׁשִּׁמֵּר אֶת הָאָבוֹת יִשְׁמֹר אֶת הַבָּנִים, שֶׁנֶּאֱמַר הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ. וְעוֹד אָמְרוּ שָׁם (שמו"ר לב ד) בְּפֵרוּשׁ, אָמַר לָהֶם הקב"ה לְיִשְׂרָאֵל הִזָּהֲרוּ בַּשָּׁלִיחַ שֶׁאֵינוֹ חוֹזֵר בִּשְׁלִיחוּתוֹ, מִדַּת הַדִּין הוּא אַל תַּמֵּר בּוֹ וכו'. וּמִכָּל מָקוֹם לְדִבְרֵי הַכֹּל הַמִּדְרָשׁ שֶׁהִזְכַּרְתִּי אֱמֶת הוּא, שֶׁכָּל יְמֵי מֹשֶׁה לֹא הָיָה מַלְאָךְ שַׂר צָבָא הוֹלֵךְ עִמָּהֶם, כִּי מֹשֶׁה הָיָה מְמַלֵּא מְקוֹמוֹ, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (שמות י"ז:י"א) "וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל", וּבִימֵי יְהוֹשֻׁעַ הֻצְרַךְ לוֹ שֶׁיָּבֹא אֵלָיו מַלְאָךְ שַׂר צְבָא ה' לִלְחוֹם מִלְחֲמוֹתָם, וְהוּא גַּבְרִיאֵל הַנִּלְחָם לָהֶם, וְזֶהוּ שֶׁרָאָה אוֹתוֹ וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ (יהושע ה יג), כִּי בָא לַעֲשׂוֹת נְקָמָה בַּגּוֹיִם תּוֹכֵחֹת בַּלְאֻמִּים:

Ramban on Exodus 23:7

כִּי לֹא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ יֹאמַר, אַל תַּמֵּר בּוֹ שֶׁלֹּא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם אִם תַּמֵּר בִּדְבָרוֹ, כִּי הַמֵּמֵר בּוֹ מֵמֵר בִּשְׁמִי הַגָּדוֹל אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ, וְרָאוּי לְהַכְחִידוֹ בְּמִדַּת הַדִּין. וְיִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ מְחֻבָּר לְמַעְלָה, וּשְׁמַע בְּקֹלוֹ כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ, וְקוֹלוֹ הוּא קוֹל אֵל עֶלְיוֹן:

PORQUE NO PERDONARÁ VUESTRAS TRANSGRESIONES, PUES MI NOMBRE ESTÁ EN ÉL. Dice: no te rebeles contra él, porque no perdonará vuestras transgresiones si te rebelas contra su palabra, pues quien se rebela contra él se rebela contra Mi gran Nombre que está en él, y es digno de ser destruido por el atributo de juicio. También es posible que “Mi Nombre está en él” esté conectado con lo anterior: “escucha su voz, porque Mi Nombre está en él”, y su voz es la voz del Dios Altísimo.

Ramban on Exodus 23:8

לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לֵאלֹהֵיהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם הַתּוֹרָה תַּזְהִיר עַל ע"ז בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת. וְאע"פ שֶׁהַמִּקְרָאוֹת מְיֻתָּרִין בָּהּ אֵין לְהַקְפִּיד בְּכָךְ, שֶׁמִּפְּנֵי חֹמֶר שֶׁבָּהּ, שֶׁכָּל הַמּוֹדֶה בָּהּ כּוֹפֵר בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ (חולין ה.), תַּזְהִיר וְתַחְזֹר וְתַזְהִיר, כְּאוֹמֵר לְעַבְדּוֹ זְכֹר תָּמִיד וְלֹא תִּשְׁכַּח הָעִקָּר הַגָּדוֹל שֶׁצִּוִּיתִיךָ שֶׁהַכֹּל תָּלוּי בּוֹ. וְיִתָּכֵן שֶׁתַּזְהִיר בַּעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה לוֹ עֲבוֹדָה זָרָה וְלֹא יַעַבְדֶנָּה, וְעַכְשָׁו הִזְהִיר עַל ע"ז שֶׁיִּמְצְאוּ אוֹתָהּ עֲשׂוּיָה וְנֶעֱבֶדֶת לַגּוֹיִם שֶׁבָּאָרֶץ שֶׁלֹּא יַעַבְדוּ אוֹתָהּ כְּלָל, אֲבָל יַעֲקֹר אוֹתָהּ מִן הָאָרֶץ:

NO TE POSTRARÁS ANTE SUS DIOSES NI LOS SERVIRÁS. La Torá advierte sobre la idolatría en muchos lugares. Aunque los versículos parezcan repetidos en ella, no debe preocuparnos, porque debido a su gravedad —pues todo el que la reconoce niega toda la Torá entera— advierte y vuelve a advertir. Es como quien dice a su siervo: recuerda siempre y no olvides el gran principio que te ordené, del cual todo depende. Es posible que en los Diez Mandamientos advirtiera que no se haga para sí idolatría ni la sirva; y ahora advierte sobre la idolatría que encontrarán hecha y servida por las naciones de la tierra: que no la sirvan en absoluto, sino que la arranquen de la tierra.

Ramban on Exodus 23:9

וְלֹא תַעֲשֶׂה כְּמַעֲשֵׂיהֶם יִתָּכֵן שֶׁהִיא אַזְהָרָה מִדַּרְכֵי הָאֱמוֹרִי שֶׁמָּנוּ חֲכָמִים (שבת סז.), כְּמוֹ שֶׁהִזְהִיר בְּמָקוֹם אַחֵר "וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵּלֵכוּ" (ויקרא יח ג), וְאָמְרוּ (בספרא שם) אֵלּוּ דַּרְכֵי הָאֱמוֹרִי שֶׁמָּנוּ חֲכָמִים. וְהַנִּרְאֶה יוֹתֵר כִּי יַזְהִיר עַל ע"ז שֶׁלֹּא יַעֲבֹד אוֹתָהּ כְּדַרְכָּהּ אֲפִלּוּ בַּעֲבוֹדָה שֶׁאֵינָהּ דֶּרֶךְ כָּבוֹד, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ (סנהדרין סא.) בַּפָּסוּק "אֵיכָה יַעַבְדוּ הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֶת אֱלֹהֵיהֶם וְאֶעֱשֶׂה כֵּן גַּם אָנִי" (דברים יב ל). וְהַטַּעַם, כִּי אָמַר "לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לֵאלֹהֵיהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם", וַעֲבוֹדָה הִיא הַכִּבּוּד אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָעֶבֶד לַאֲדוֹנָיו, וְחָזַר וְאָמַר כִּי אֲפִלּוּ עִנְיָן שֶׁאֵינָהּ עֲבוֹדָה אֶלָּא בִּזָּיוֹן, כְּגוֹן פְּעוֹר, שֶׁפּוֹעֵר עַצְמוֹ לִפְעוֹר וְזוֹרֵק אֶבֶן לְמַרְקוּלִיס, אִם נָהֲגוּ בָּהּ לַעֲשׂוֹת לָהֶם כֵּן לֹא תַּעֲשֶׂנּוּ אַתָּה לָהֶם כְּלָל. וְאָמְרוּ (סנהדרין סד.) אע"ג דְּקָא מְכַוֵּן לְבַזּוֹיֵהּ לִפְעוֹר, וְאע"ג דְּקָא מְכַוֵּן לְמִרְגְּמֵהּ בְּמַרְקוּלִיס:

Y NO HARÁS COMO SUS OBRAS. Es posible que sea una advertencia contra las prácticas de los emoríes que enumeraron los sabios, como advirtió en otro lugar: “en sus estatutos no andaréis” (Levítico 18:3), y dijeron: estas son las prácticas de los emoríes que enumeraron los sabios. Pero parece más correcto que advierta sobre la idolatría: que no la sirva según su modo, incluso con un servicio que no es forma de honor, como interpretaron en el versículo: “¿Cómo servían estas naciones a sus dioses? También yo haré así” (Deuteronomio 12:30). El motivo es que dijo: “No te postrarás ante sus dioses ni los servirás”, y el servicio es el honor que el siervo hace a su amo. Luego volvió y dijo que incluso un asunto que no es servicio sino desprecio, como Peor, ante quien uno se descubre, o arrojar una piedra a Merculis, si acostumbraron hacerlo así para ellos, tú no lo harás para ellos en absoluto. Dijeron: aunque tenga intención de despreciar a Peor; y aunque tenga intención de apedrear a Merculis.

Ramban on Exodus 23:10

וַעֲבַדְתֶּם אֵת ה' אֱלֹהֵיכֶם וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ וְגוֹ' כַּוָּנַת הַכָּתוּב הַזֶּה בַּעֲבוּר שֶׁרֹב עוֹבְדֵי ע"ז יַכִּירוּ וְיֵדְעוּ כִּי הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים, וְאֵין כַּוָּנָתָם בַּע"ז, רַק יַחְשְׁבוּ כִּי בָּעֲבוֹדוֹת הָהֵם תִּהְיֶה לָהֶם הַצְלָחָה. כְּגוֹן שֶׁיַּעַבְדוּ הַשֶּׁמֶשׁ בַּעֲבוּר שֶׁמָּצְאוּ לוֹ מֶמְשֶׁלֶת בַּתְּבוּאוֹת, וְהַיָּרֵחַ בַּמַּעְיָנוֹת וּבְכָל הַתְּהוֹמוֹת, וְכֵן כַּיּוֹצֵא בָּהֶם בְּכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם. וְכ"ש שֶׁיַּחְשְׁבוּ כִּי תִהְיֶה לָהֶם תּוֹסֶפֶת טוֹבָה בַּעֲבוֹדַת הַמַּלְאָכִים, בַּעֲבוּר שֶׁהֵם מְכַבְּדִים מְשָׁרְתֵי הָאֵל הַגָּדוֹל. וְעַל כֵּן יֹאמַר הַכָּתוּב הַזֶּה כִּי בַּעֲבוֹדַת הקב"ה בִּלְבַד תִּהְיֶה לָהֶם הַהַצְלָחָה וְהַשְּׁמִירָה, וַעֲקִירַת ע"ז לֹא תַּזִּיק אֲבָל תּוֹסִיף לָכֶם טוֹבָה וּבְרָכָה, כִּי הקב"ה יְבָרֵךְ לַחְמְךָ, וְהוּא כְּלָל לְכָל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל, וִיבָרֵךְ מֵימֶיךָ שֶׁהוּא אָב לְכָל מַשְׁקֶה אֲשֶׁר יִשָּׁתֶה, וְהַבְּרָכָה הִיא תּוֹסֶפֶת בָּהֶן, שֶׁיִּהְיֶה מֵהֶן לְךָ לָרֹב מְאֹד:

Y SERVIRÉIS AL ETERNO, VUESTRO DIOS, Y ÉL BENDECIRÁ TU PAN, ETC. La intención de este versículo es que la mayoría de los idólatras reconocen y saben que el Nombre glorioso es Dios de los dioses y Señor de los señores, y su intención en la idolatría no es sino que piensan que por medio de esos servicios tendrán éxito. Por ejemplo, sirven al sol porque encuentran que tiene dominio sobre las cosechas, y a la luna sobre las fuentes y todos los abismos, y así semejantes respecto a todo el ejército de los cielos. Con más razón pensarán que tendrán aumento de bien al servir a los ángeles, porque honran a los servidores del gran Dios. Por eso dice este versículo que solo mediante el servicio al Santo, bendito sea, tendrán éxito y protección; y arrancar la idolatría no dañará, sino que os añadirá bien y bendición. Porque el Santo, bendito sea, bendecirá tu pan, que es una expresión general para todo alimento que se come, y bendecirá tus aguas, que son principio de toda bebida que se bebe. La bendición consiste en aumento en ellos, de modo que tengas de ellos en gran abundancia.

Ramban on Exodus 23:11

וְאָמַר וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה מִקִּרְבֶּךָ כְּלוֹמַר שֶׁאָסִיר בָּהֶם מַחֲלָה מִקִּרְבֶּךָ, שֶׁיִּהְיוּ הַמַּאֲכָלִים וְהַמַּשְׁקִים טוֹבִים וּבְרִיאִים לֹא יוֹלִידוּ מַחֲלָה אֲבָל יְרַפְּאוּ מִמֶּנָּה: וְאָמַר עוֹד שֶׁלֹּא תִּהְיֶה בָּהֶם אִשָּׁה מְשַׁכֵּלָה בְּרֶחֶם מַשְׁכִּיל, וְלֹא עֲקָרָה בְּרֶחֶם וְשָׁדַיִם צֹמְקִים, כִּי בִּהְיוֹת הַמַּאֲכָלִים וְהַמַּשְׁקִים וְהָאֲוִיר מְבֹרָכִים יִהְיוּ הַגּוּפִים בְּרִיאִים, וְאֶבְרֵי הַזֶּרַע נְכוֹנִים לַעֲשׂוֹת מַעֲשֵׂיהֶם כַּהֹגֶן. וְהִזְכִּיר הַנְּקֵבוֹת, כִּי בָּהֶן יִמָּצֵא הַשִּׁכּוּל וְהָעִקּוּר יוֹתֵר מִן הַזְּכָרִים. וְיִתָּכֵן שֶׁיִּהְיוּ הַזְּכָרִים בִּכְלַל וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה מִקִּרְבֶּךָ, כִּי הָעִקּוּר מַחֲלָה בַּגּוּפִים, וְעִם הָאֲנָשִׁים יְדַבֵּר מִן הַסְּתָם, וְאַחַר כָּךְ הִזְכִּיר הַנָּשִׁים כְּמוֹ שֶׁאָמַר לֹא יִהְיֶה בְךָ עָקָר וַעֲקָרָה (דברים ז יד). וְטַעַם בְּאַרְצֶךָ לְהַכְנִיס גַּם הַבְּהֵמוֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמַר שָׁם "וּבִבְהֶמְתֶּךָ": וְאָמַר אֶת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא שֶׁלֹּא יָמוּת בְּמִלְחָמָה אוֹ בְּמַגֵּפָה בְּשִׁנּוּי הָאֲוִיר רַק בְּזִקְנָה שֶׁיְּמַלֵּא יָמִים כְּמִסְפַּר אֲשֶׁר הֵם חַיֵּי הָאָדָם בְּדוֹרוֹתָיו, כְּגוֹן שִׁבְעִים וּשְׁמוֹנִים שָׁנָה כְּדוֹר דָּוִד הַמֶּלֶךְ. וּכְבָר הִזְכַּרְתִּי (בראשית יז א ולעיל ו א) כִּי כָּל אֵלֶּה נִסִּים שֶׁיַּעֲשֶׂה הַשֵּׁם בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ מוֹפְתִים בַּעֲבוּר עוֹשֵׂי רְצוֹנוֹ: וְאָמַר כִּי כַּאֲשֶׁר יַעֲשֶׂה עִמָּהֶם אוֹת לְטוֹבָה כֵּן יַעֲשֶׂה בְּשׂוֹנְאֵיהֶם לְרָעָה, שֶׁיִּתֵּן לָהֶם לֵב רַגָּז וּמֵחֲדָרִים אֵימָה, וְעוֹד יְשַׁלַּח בָּהֶם אֶת הַצִּרְעָה וְהוּא מִין יָדוּעַ כְּגוֹן הַדְּבוֹרָה, וּמַזְכִּירִין אוֹתָהּ חֲכָמִים תָּדִיר דְּבַשׁ דְּבוֹרִין דְּבַשׁ צְרָעִין (מכשירין פ"ו מ"ד, בכורות ז:). וְהָעִנְיָן, כִּי יְשַׁלַּח הַמַּכָּה הַזּוֹ בַּאֲוִיר אַרְצָם כְּמוֹ הָאַרְבֶּה שֶׁשָּׁלַח בְּמִצְרַיִם, וְהַיֶּלֶק הֶחָסִיל וְהַגָּזָם חֵילוֹ הַגָּדוֹל שֶׁבָּא בִּימֵי יוֹאֵל (יואל ב כה): וְטַעַם וְגֵרְשָׁה, כִּי הוּא סִבָּה בָּהֶם לְהִתְגָּרֵשׁ מִן הָאָרֶץ כִּי תְּכַסֶּה אֶת עֵין הָאָרֶץ וְתֶחְשַׁךְ, וְלֹא יוּכְלוּ לָבֹא בַּמִּלְחָמָה, וְעוֹד, כִּי תֹּאכַל כָּל יְגִיעָם בַּשָּׂדֶה, כְּעִנְיָן שֶׁאָמַר בַּקְּלָלוֹת "זֶרַע רַב תּוֹצִיא הַשָּׂדֶה וּמְעַט תֶּאֱסֹף כִּי יַחְסְלֶנּוּ הָאַרְבֶּה" וְגוֹ' (דברים כח לח), "כָּל עֵצְךָ וּפְרִי אַדְמָתֶךָ יְיָרֵשׁ הַצְּלָצַל" (שם מב), כֵּן אָמַר בְּכָאן שֶׁיַּעֲשֶׂה בְּשׂוֹנְאֵינוּ: וְהִזְכִּיר הַכָּתוּב הַחִוִּי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי דֶּרֶךְ קְצָרָה, וְהַכַּוָּנָה בְּכָל הַנִּזְכָּרִים לְמַעְלָה: וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי כִּי שְׁלֹשָׁה אֵלֶּה לֹא יָצְאוּ רֻבָּם בַּמִּלְחָמָה וְלֹא נָפְלוּ הֵם בַּחֶרֶב וְהָיוּ נִשְׂגָּבִים בַּמִּבְצָרִים, וְשָׁלַח בָּהֶם רַק אֶת הַמָּוֶת הַזֶּה כְּעִנְיָן שֶׁאָמַר בְּמִצְרַיִם (שמות י':ו') "וּמָלְאוּ בָתֶּיךָ וּבָתֵּי כָל עֲבָדֶיךָ וּבָתֵּי כָל מִצְרַיִם", וְהוּא מַה שֶׁאָמַר בְּמִשְׁנֵה תּוֹרָה (דברים ז כ) "וְגַם אֶת הַצִּרְעָה יְשַׁלַּח ה' אֱלֹהֶיךָ בָּם עַד אֲבֹד הַנִּשְׁאָרִים וְהַנִּסְתָּרִים מִפָּנֶיךָ". וְהַצִּרְעָה הַזֹּאת עָבְרָה עִם יְהוֹשֻׁעַ אֶת הַיַּרְדֵּן, וְכָךְ הֶעֱלוּ בְּמַסֶּכֶת סוֹטָה (לו.). וְאָמְרוּ (בתנחומא כאן) שֶׁהָיְתָה מַטֶּלֶת בָּהֶם אֶרֶס וּמֵתִים בָּהּ. וְהָאֱמֶת כִּי יֵשׁ בָּהּ גַּם הַיּוֹם אֶרֶס מַזִּיק וּמֵמִית: וּכְתִיב בִּיהוֹשֻׁעַ (יהושע כד יא-יב) "וַתַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן וַתָּבֹאוּ אֶל יְרִיחוֹ וַיִּלָּחֲמוּ בָכֶם בַּעֲלֵי יְרִיחוֹ הָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהַגִּרְגָּשִׁי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי וָאֶתֵּן אוֹתָם בְּיֶדְכֶם", וּכְתִיב "וָאֶשְׁלַח לִפְנֵיכֶם אֶת הַצִּרְעָה וַתְּגָרֶשׁ אוֹתָם מִפְּנֵיכֶם שְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי לֹא בְחַרְבְּךָ וְלֹא בְקַשְׁתֶּךָ" (יהושע כד יא-יב), וְטַעְמוֹ וַתְּגָרֵשׁ אוֹתָם, הַנִּשְׁאָרִים בָּהֶם, כִּי אַחֲרֵי נָתְנִי בְּיֶדְכֶם כָּל הַנִּזְכָּרִים שָׁלַחְתִּי הַצִּרְעָה לְגָרֵשׁ הַנִּשְׁאָרִים וְהַנִּסְתָּרִים. וְאָמַר "שְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי", וְהֵם סִיחוֹן וְעוֹג שֶׁהִזְכִּיר מִתְּחִלָּה (שם פסוק ח), וְלֹא בְּחַרְבְּךָ וְלֹא בְּקַשְׁתֶּךָ עָשִׂיתָ כָּל אֵלֶּה. וְר"א אָמַר (אבן עזרא על שמות כ"ג:כ"ח) כִּי הַצִּרְעָה חֹלִי בַּגּוּף מִגִּזְרַת צָרַעַת. וְאֵין צֹרֶךְ: וְטַעַם וַעֲבַדְתֶּם אֵת ה' אֱלֹהֵיכֶם, רִיקֵן הָעֲבוֹדָה לַשֵּׁם הַמְּיֻחָד (סנהדרין ס:) וְאָמַר וּבֵרַךְ, וַהֲסִרֹתִי, כְּדֶרֶךְ "כִּי אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ" (שמות ט"ו:כ"ו). וּכְבָר פֵּרַשְׁתִּיו, וְהַמַּשְׂכִּיל יְבִינֵהוּ מִשָּׁם:

Ramban on Exodus 23:12

לֹא תִכְרֹת לָהֶם וְלֵאלֹהֵיהֶם בְּרִית הִזְהִיר שֶׁלֹּא יִכְרֹת לָהֶם בְּרִית לְהַחֲיוֹת מֵהֶם כָּל נְשָׁמָה, וְלֵאלֹהֵיהֶם, יַזְהִיר שֶׁלֹּא יִכְרֹת לָהֶם בְּרִית לְהַנִּיחַ ע"ז שֶׁלָּהֶם, אֶלָּא שֶׁיַּהַרְסֵם וִישַׁבֵּר מַצֵּבֹתֵיהֶם. וְיִתָּכֵן שֶׁיֹּאמַר שֶׁלֹּא יִכְרֹת לָהֶם בְּרִית וְעִם אֱלֹהֵיהֶם כְּאַחַת, אֶלָּא שֶׁיַּהַרְסֵם וִישַׁבֵּר מַצֵּבֹתֵיהֶם. וְהַכַּוָּנָה לוֹמַר כִּי בְּעוֹדָם עוֹבְדִים אֶת אֱלֹהֵיהֶם לֹא יִכְרֹת לָהֶם בְּרִית, אֲבָל אִם קִבְּלוּ עֲלֵיהֶם שֶׁלֹּא לַעֲבֹד ע"ז רַשַּׁאי הוּא לְקַיְּמָם:

NO HARÁS CON ELLOS NI CON SUS DIOSES PACTO. Advirtió que no haga con ellos pacto para mantener viva de ellos ninguna alma. “Y con sus dioses” advierte que no haga con ellos pacto para dejar su idolatría, sino que los destruya y quiebre sus monumentos. También es posible que diga que no haga pacto con ellos y con sus dioses juntamente, sino que los destruya y quiebre sus monumentos. La intención es decir que mientras sigan sirviendo a sus dioses no se debe hacer pacto con ellos; pero si aceptan no servir idolatría, está permitido conservarlos.

Ramban on Exodus 23:13

כִּי תַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵיהֶם כִּי יִהְיֶה לְךָ לְמוֹקֵשׁ אֵלּוּ "כִּי" מְשַׁמְּשִׁין בִּלְשׁוֹן אֲשֶׁר, וְכֵן בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת, וְזֶה לְשׁוֹן "אִי" שֶׁהוּא אֶחָד מֵד' לְשׁוֹנוֹת שֶׁהַ"כִּי" מְשַׁמֵּשׁ, שֶׁמָּצִינוּ בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת, וְזֶהוּ אִם מַשְׁמַע בִּלְשׁוֹן אֲשֶׁר וְכוּ', לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על שמות כ"ג:ל"ג). וְאֵינוֹ כֵן. אֲבָל שִׁעוּר הַכָּתוּב, לֹא יֵשְׁבוּ בְּאַרְצְךָ כִּי יִהְיֶה לְךָ לְמוֹקֵשׁ פֶּן יַחֲטִיאוּ אֹתְךָ לִי כִּי תַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵיהֶם, וְכֵן אָמַר (שמות כ"ג:ל"ג) "פֶּן תִּכְרֹת בְּרִית לְיוֹשֵׁב הָאָרֶץ פֶּן יִהְיֶה לְמוֹקֵשׁ בְּקִרְבֶּךָ", וְהַטַּעַם, כִּי יְשִׁיבָתָם בְּאַרְצְךָ יִהְיֶה לְךָ לְמוֹקֵשׁ וּלְמִכְשׁוֹל פֶּן יַחֲטִיאוּ אֹתְךָ לִי בְּדַרְכֵיהֶם הָרָעִים וּבַעֲלִילוֹתָם הַנִּשְׁחָתוֹת, כִּי תַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵיהֶם, כִּי יְפַתּוּךְ וְיַשִּׁיאוּךְ בְּכָךְ:

PORQUE SERVIRÁS A SUS DIOSES, PORQUE SERÁ PARA TI TRAMPA. Estos “porque” funcionan como “que”, y así en muchos lugares. Este es el lenguaje de “si”, que es uno de los cuatro usos de “ki”, como encontramos en muchos lugares. Este es “si” con sentido de “que”, etc. Este es el lenguaje de Rashi. Pero no es así. La medida del versículo es: no habitarán en tu tierra, porque será para ti trampa; no sea que te hagan pecar contra Mí, porque servirás a sus dioses. Así también dijo: “No sea que hagas pacto con el habitante de la tierra, no sea que sea trampa en medio de ti” (Éxodo 34:12). El sentido es que su residencia en tu tierra será para ti trampa y obstáculo, no sea que te hagan pecar contra Mí con sus malos caminos y sus acciones corruptas, porque servirás a sus dioses, pues te seducirán y te desviarán hacia ello.