Ramban on Exodus 24
Ramban on Exodus 24:1
ואל משה אמר וגו' פרשה זו קודם עשרת הדברות בארבעה בסיון נאמרה לו, לשון רש"י. (רש"י על שמות כ״ד:א׳) ויאמר ה' אל משה עלה אלי ההרה והיה שם (שמות כ״ד:י״ב), לאחר מתן תורה נאמר לו כן גם אלו דבריו ז"ל. ואין הפרשיות באות כסדרן ולא כמשמען כלל. ועוד כתיב (שמות כ״ד:ג׳) ויבא משה ויספר לעם את כל דברי ה' ואת כל המשפטים, שהם המשפטים האלה הכתובים למעלה, שאמר בהם (שמות כ״א:א׳) ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, כי איננו נכון שיהיה על המשפטים שנצטוו בני נח ושנאמרו להם במרה שכבר שמעו וידעו אותם. ולא יאמר "ויספר" אלא בחדשות אשר יגיד (בראשית כד סו): וכבר היטיב לראות ר"א שפירש הענין כסדרו, ואמר כי עד הנה (מלעיל כ כב עד כג לג) ספר הברית והנה הפרשיות כלן באות כהוגן, כי אחר מתן תורה מיד בו ביום אמר השם אל משה כה תאמר אל בני ישראל אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם (שמות כ׳:כ״ד), והתחיל לחזור ולהזהיר על ע"ז לא תעשון אתי (שם כ כג), וצוה אותו ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, וכל המצות הבאות אחרי כן, והשלים באזהרת הע"ז שימצאו בארץ ובעובדיה (לעיל כג לב לג) ואמר לו אחרי צוותך זה להם, עלה אל ה' אתה ואהרן. והזכירה הפרשה כי משה עשה כמצות ה', ובא אל המחנה ויספר לעם את כל דברי ה', (שמות כ״ד:ג׳) כאשר צוה אותו כה תאמר אל בני ישראל וגו' (שמות כ׳:י״ט), ואת כל המשפטים כאשר צוהו ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם (שמות כ״א:א׳), וקבלו הכל בשמחה ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה. והטעם, כל הדברים האלה אשר דבר לך השם נעשה, כי מאמינים אנחנו בדבריך, כמו שספר במשנה תורה (דברים ה כד) ואת תדבר אלינו את כל אשר ידבר ה' אלהינו אליך ושמענו ועשינו. ואז כתבם משה (שמות כ״ד:ד׳): והנה משה כתב ביום ההוא בספר כל מה שנצטווה, חקים ומשפטים ותורות, והשכים בבקר ממחרת היום ההוא לכרות להם ברית על הכל, ובנה המזבח (שמות כ״ד:ד׳), וזבח הזבחים (שמות כ״ד:ה׳), ונתן חצי הדם על מזבח ה' וחצי הדם שם באגנות (שמות כ״ד:ו׳), ולקח הספר שכתב מאמש וקראו באזניהם, וקבלו עליהם עוד לבא בברית עמו, ואמרו (שמות כ״ד:ז׳) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע אליך, מכל אשר תצוה מאתו ית' ואז זרק עליהם חצי הדם (שמות כ״ד:ח׳), כי זאת אות הברית לבא השנים בחלקים שוים: ואחרי שהשלים מעשיו עמהם הוצרך למלאת דבר ה' שאמר לו ה' עלה אתה ואהרן וגו' וזהו שאמר (שמות כ״ד:ט׳) ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא וגו'. ועשה עוד מה שצווה (שמות כ״ד:ב׳) ונגש לבדו אל ה', והוא שאמר (שמות כ״ד:י״ח) ויבא משה בתוך הענן וגומר. והנה מעשה הברית ביום המחרת למתן תורה, ובו היתה העליה שעלה משה אל ההר (שמות כ״ד:י״ג), וממנה נתעכב שם ארבעים יום. והוא שפירש הכתוב (שמות כ״ד:ט״ז) ויקרא אל משה ביום השביעי וגו', ונאמר (שמות כ״ד:י״ח) ויבא משה בתוך הענן. וכל זה מתוקן ומבואר: וראיתי במכילתא (לעיל יט י) שנחלקו בדבר, יש שאמרו שהיה קודם מתן תורה בחמישי, ואמר להם הרי אתם קשורים תפוסים וענובים מחר באו וקבלו עליכם את כל המצות ורבי יוסי בר' יהודה אמר בו ביום נעשו כל המעשים, כלומר בו ביום לאחר מתן תורה נעשו המעשים של סיפור העם וכתיבת ספר הברית, הכל כמו שפירשנו. ולזה שומעין שאמר כהלכה:
Y A MOSHÉ DIJO, ETC. Esta sección fue dicha antes de los Diez Mandamientos, el cuatro de Siván. Este es el lenguaje de Rashi. “Y dijo el Eterno a Moshé: sube a Mí al monte y permanece allí” (Éxodo 24:12), esto le fue dicho después de la entrega de la Torá; también estas son sus palabras, de bendita memoria.
Pero según esto, las secciones no vienen en su orden ni conforme a su sentido en absoluto. Además, está escrito: “Y vino Moshé y contó al pueblo todas las palabras del Eterno y todos los juicios” (Éxodo 24:3), que son estos juicios escritos arriba, sobre los cuales dijo: “Y estos son los juicios que pondrás delante de ellos” (Éxodo 21:1). No es correcto decir que se refiere a los juicios que fueron ordenados a los hijos de Nóaj y que fueron dichos a Israel en Mará, pues ya los habían escuchado y conocido. Y no se dice “contó” sino sobre cosas nuevas que se comunican.
Rabí Abraham vio bien al explicar el asunto en su orden, y dijo que hasta aquí se narró el pacto. Así, todas las secciones vienen correctamente, porque después de la entrega de la Torá, inmediatamente ese mismo día, el Eterno dijo a Moshé: “Así dirás a los hijos de Israel: vosotros habéis visto que desde los cielos he hablado con vosotros” (Éxodo 20:22). Comenzó a volver a advertir sobre la idolatría: “no haréis conmigo” (Éxodo 20:23), y le ordenó: “Y estos son los juicios que pondrás delante de ellos”, junto con todos los mandamientos que siguen después. Terminó con la advertencia sobre la idolatría que encontrarían en la tierra y sobre sus adoradores, y le dijo después de que les ordenaras esto: “sube al Eterno, tú y Aharón”.
La sección menciona que Moshé hizo conforme al mandato del Eterno: vino al campamento y contó al pueblo todas las palabras del Eterno, tal como le había ordenado: “Así dirás a los hijos de Israel”, etc.; y todos los juicios, tal como le había ordenado: “Y estos son los juicios que pondrás delante de ellos”. Ellos aceptaron todo con alegría y dijeron: “Todo lo que habló el Eterno haremos”. El sentido es: todas estas cosas que el Eterno te dijo, haremos, porque creemos en tus palabras, como narró en Mishné Torá: “Y tú háblanos todo lo que hable el Eterno, nuestro Dios, contigo, y escucharemos y haremos” (Deuteronomio 5:24). Entonces Moshé las escribió.
He aquí que Moshé escribió aquel día en el libro todo lo que se le había ordenado: decretos, juicios y leyes. Madrugó por la mañana, al día siguiente de aquel día, para hacer con ellos un pacto sobre todo; construyó el altar, sacrificó los sacrificios, puso la mitad de la sangre sobre el altar del Eterno y la mitad de la sangre la puso en recipientes. Luego tomó el libro que había escrito la noche anterior y lo leyó en sus oídos. Ellos aceptaron de nuevo entrar en pacto con Él y dijeron: “Todo lo que habló el Eterno haremos y escucharemos”, es decir, te escucharemos en todo lo que ordenes de parte de Él, bendito sea. Entonces roció sobre ellos la mitad de la sangre, porque esta es la señal del pacto: que las dos partes entran en porciones iguales.
Después de completar sus actos con ellos, necesitó cumplir la palabra del Eterno, que le había dicho: “Sube tú y Aharón”, etc. Esto es lo que dijo: “Y subió Moshé y Aharón, Nadav y Avihú”, etc. Hizo además lo que se le había ordenado: que él solo se acercara al Eterno, y esto es lo que dijo: “Y entró Moshé dentro de la nube”, etc.
He aquí que el acto del pacto fue al día siguiente de la entrega de la Torá, y en ese día fue la subida en que Moshé subió al monte, y desde esa subida se demoró allí cuarenta días. Esto es lo que explica el versículo: “Y llamó a Moshé el día séptimo”, etc., y fue dicho: “Y entró Moshé dentro de la nube”. Todo esto está ordenado y explicado.
Vi en la Mejilta que discutieron sobre el asunto. Hay quienes dijeron que fue antes de la entrega de la Torá, el quinto día, y les dijo: he aquí que estáis atados, sujetos y comprometidos; mañana venid y aceptad sobre vosotros todos los mandamientos. Pero Rabí Yosé hijo de Rabí Yehudá dijo: en ese mismo día se hicieron todos los actos, es decir, en ese mismo día, después de la entrega de la Torá, se hicieron los actos de contar al pueblo y escribir el Libro del Pacto, todo como hemos explicado. A esta opinión se debe escuchar, pues habló conforme a la halajá.
Ramban on Exodus 24:2
וטעם ואל משה אמר בעבור שהיו עד כאן המצות והמשפטים אל בני ישראל, אמר עתה שהיה זה המאמר אל משה שהיא מצוה שיעשנה הוא בעצמו, כי צוה אותו אחר שתשים לפניהם המצות והמשפטים ותכרות עמהם הברית עלה אתה אלי, ולכך עשה המצוה הראשונה בששי, והשכים בשביעי בבקר וכרת עליהם הברית, ואחרי כן עלה אל ההר הוא והנקראים, על הדרך אשר נצטוו:
EL SENTIDO DE “Y A MOSHÉ DIJO”. Debido a que hasta aquí los mandamientos y los juicios estaban dirigidos a los hijos de Israel, ahora dijo que esta declaración fue dirigida a Moshé, pues era un mandamiento que él debía realizar por sí mismo. Le ordenó: después de que pongas delante de ellos los mandamientos y los juicios, y hagas con ellos el pacto, sube tú a Mí. Por eso hizo el primer mandamiento el sexto día, madrugó el séptimo por la mañana e hizo sobre ellos el pacto; después subió al monte, él y los convocados, conforme al modo en que fueron ordenados.
Ramban on Exodus 24:3
וטעם עלה אל ה' דרך הפשט יזכיר שם במקום הכנוי, כמו נשי למך (בראשית ד כג), ואת יפתח ואת שמואל (שמואל א י״ב:י״א), וכן והאר פניך על מקדשך השמם למען ה' (דניאל ט יז). אבל בתלמוד (סנהדרין לח:) שאלו עלה אלי מיבעי ליה, ולכן אמרו זה מטטרון ששמו כשם רבו, כלומר ואל משה אמר השם הנזכר בתחלת הענין, ויאמר ה' אל משה (שמות כ׳:כ״ב), עלה אל מטטרון שנקרא בשמי ה'. והטעם, עלה אל מקום הכבוד אשר שם המלאך הגדול, והכונה כי משה יבא בתוך הענן אשר שם כבוד ה' ולא יבא אל השם המיוחד, כי לא יראני האדם וחי (שמות ל״ג:כ׳): ואין כוונת רבותינו כלל כמה שכתב רש"י למעלה (כג כא), גם במסכת סנהדרין (שם) הפך הרב הענין, וכבר הזכרתי (לעיל יב יב, כג כא) כוונתם בשם הזה, וכל דבריהם אמת, אלא שדברו בהגדה ההיא כמסתיר פנים, כי רב אידי לא גלה למין ההוא השואל ענין מטטרון הגדול וסודו חלילה, אבל הזכיר לו כי על המלאך מורה דרך בעולם התחתון הכתוב הזה מדבר, ולפיכך אמר לו דאפילו בפרוקנא לא קבילניה, דכתיב (שמות ל״ג:ט״ו) אם אין פניך הולכים, שאנו לא קבלנו שליח בלתי השם הנכבד וכבר פירשתי (רמב"ן על שמות כ׳:ג׳) סוד הפנים וכל הענין בביאור למשכילים בו במתן התורה:
EL SENTIDO DE “SUBE AL ETERNO”. Según el sentido simple, menciona el Nombre en lugar del pronombre, como: “mujeres de Lemej” (Génesis 4:23), “y a Yiftaj y a Shemuel” (I Samuel 12:11), y también: “haz resplandecer Tu rostro sobre Tu santuario desolado, por causa del Eterno” (Daniel 9:17).
Pero en el Talmud preguntaron: debería haber dicho “sube a Mí”. Por eso dijeron: este es Metatrón, cuyo nombre es como el Nombre de su Amo. Es decir, el Nombre mencionado al comienzo del asunto, “Y dijo el Eterno a Moshé” (Éxodo 20:22), dijo a Moshé: sube a Metatrón, que es llamado con Mi Nombre, el Eterno.
El sentido es: sube al lugar de la gloria, donde está el gran ángel. La intención es que Moshé entrará dentro de la nube donde está la gloria del Eterno, pero no entrará al Nombre único, porque “no Me verá el hombre y vivirá” (Éxodo 33:20).
La intención de nuestros sabios no es en absoluto como escribió Rashi arriba. También en el tratado Sanedrín, el Rav invirtió el asunto. Ya mencioné la intención de ellos respecto a este nombre, y todas sus palabras son verdad, solo que hablaron en aquella agadá como quien oculta el rostro. Porque Rav Idi no reveló a aquel hereje que preguntaba el asunto del gran Metatrón y su secreto, Dios no lo permita; sino que le mencionó que este versículo habla del ángel que guía el camino en el mundo inferior. Por eso le dijo: ni siquiera aceptamos un emisario, pues está escrito: “Si Tu rostro no va”, es decir, nosotros no aceptamos un enviado salvo el Nombre glorioso. Ya expliqué el secreto del “rostro” y todo el asunto con claridad para los entendidos, en la entrega de la Torá.
Ramban on Exodus 24:4
ונגש משה לבדו אל ה' גם זה על דעת ר"א (אבן עזרא על שמות כ״ד:ב׳) שם במקום כנוי, שהיה ראוי לומר אחר עלה אל ה', ונגשת לבדך, אבל מנהג הלשון כן כאשר הזכרתי (בפסוק הקודם). וכן וה' המטיר על סדום ועל עמורה מאת ה' (בראשית יט כד), והטעם מאתו, ויאמר משה לחובב בן רעואל המדיני חותן משה (במדבר י כט), הטעם חותנו. וכן וישלח ה' את ירובעל ואת בדן ואת יפתח ואת שמואל (שמואל א י״ב:י״א). וכן אז יקהל שלמה את זקני ישראל ואת כל ראשי המטות אל המלך שלמה (מלכים א ח׳:א׳): והנכון בעיני בכאן כי הדבור הזה היה גם לאהרן, שגם הוא שמע כאשר קול ה' אומר למשה עלה אל ה' אתה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל והשתחויתם מרחוק (בפסוק הקודם), וא"כ היה צריך להזכיר הנגש בשם, ואם ידבר אליו לנכח ג"כ היה צריך לבאר ונגשת אתה משה אל ה', ולא יספיק הכנוי בו, ולפיכך אמר ונגש משה לבדו והם לא יגשו וזה טעם "לבדו", למעט גם אהרן הנכלל עמו בדבור. ויתכן שהיה רמז לדבור המתעלה שיצוה לאמר למשה שיגש אל ה'. והמשכיל יבין:
Y MOSHÉ SOLO SE ACERCARÁ AL ETERNO. También esto, según la opinión de Rabí Abraham, usa el Nombre en lugar del pronombre, pues habría sido apropiado decir después de “sube al Eterno”: “y tú solo te acercarás”. Pero tal es el modo del lenguaje, como mencioné. Así también: “Y el Eterno hizo llover sobre Sedom y sobre Amorá azufre y fuego de parte del Eterno” (Génesis 19:24), cuyo sentido es “de parte de Él”; y: “Y dijo Moshé a Jovav, hijo de Reuel el midianita, suegro de Moshé” (Números 10:29), cuyo sentido es “su suegro”. Así también: “Y envió el Eterno a Yerubaal, y a Bedán, y a Yiftaj, y a Shemuel” (I Samuel 12:11). Y así: “Entonces reunió Shelomó a los ancianos de Israel y a todos los jefes de las tribus ante el rey Shelomó” (I Reyes 8:1).
Lo correcto a mis ojos aquí es que esta declaración fue también para Aharón, pues también él escuchó cuando la voz del Eterno decía a Moshé: “Sube al Eterno, tú y Aharón, Nadav y Avihú y setenta de los ancianos de Israel, y os postraréis desde lejos”. Si es así, era necesario mencionar por nombre a quien se acercaría. Y si le hablara a él en segunda persona, también habría sido necesario aclarar: “y tú, Moshé, te acercarás al Eterno”; el pronombre no habría bastado. Por eso dijo: “Y Moshé solo se acercará, y ellos no se acercarán”. Este es el sentido de “solo”: excluir también a Aharón, que estaba incluido con él en la declaración.
También es posible que haya aquí una alusión a la palabra elevada, que ordena decir a Moshé que se acerque al Eterno. El entendido comprenderá.
Ramban on Exodus 24:5
ויבא משה ויספר לעם היה משה בעת הדבור הנזכר כלו (מכ' יט. עד כד א.) במקום אשר נגש בו אל הערפל אשר שם האלהים (שמות כ׳:ט״ו). ועתה בא אל מקום רחוק משם שהיו בו העם בשעת מתן תורה, וספר להם כל מה שנצטוה, ושמעו בקולו, ולא אמר בכאן "וירד", כי כלם בתחתית ההר היו, לא בראשו ששם כבוד השם, אלא שמשה היה קרוב אל מקום הערפל, והם עמדו מרחוק בשעת הדברות, כאשר פירשתי (רמב"ן על שמות י״ט:י״ט). וכאשר נפרד משה ממקומו והחל לבא אל העם קרבו אליו כל ראשי שבטיהם וזקניהם אל מקום מעמד הכהנים הנגשים אל ה', ואמרו לו ועתה למה נמות כי תאכלנו האש הגדולה הזאת (דברים ה כב), קרב אתה ושמע וגו' (שם ה כד), כי היו סבורים שידבר להם השם הנכבד כל המצות כאשר דבר להם עשרת הדברים, ומשה בא עמהם אל מקום העם וספר לכלם את כל דברי ה', והם אמרו נעשה כל דברי ה' אשר צוה אותנו בעשרת הדברות ונשמע לקולך לכל אשר צוית או תצוה בשמו יתעלה: וכאשר חזר משה אחרי כן ועלה אל קצה ההר עם הזקנים (שמות כ״ד:ט׳) כאשר צוה אותו אלהים (שמות כ״ד:א׳), אז אמר לו השם פעם אחרת עלה אלי ההרה והיה שם (שמות כ״ד:י״ב) ובעת הזאת הודיעו שמעתי את קול דברי העם הזה אשר דברו אליך הטיבו אשר דברו (דברים ה כה), וצוהו לך אמור להם שובו לכם לאהליכם ואתה פה עמוד עמדי ואדברה אליך את כל המצוה והחוקים והמשפטים אשר תלמדם (שם ה כז-כח). זהו שאמר בכאן (שמות כ״ד:י״ב) ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה, כי לך לבדך אתן את התורה והמצות אשר תלמדם ועשו אותה כאשר נדרו לעשות:
Y VINO MOSHÉ Y CONTÓ AL PUEBLO. Moshé, durante toda la declaración mencionada, estaba en el lugar al que se acercó, en la oscuridad espesa donde estaba Dios. Ahora vino a un lugar distante de allí, donde estaba el pueblo durante la entrega de la Torá, y les contó todo lo que se le había ordenado. Ellos escucharon su voz.
Aquí no dijo “descendió”, porque todos estaban al pie del monte, no en su cima, donde estaba la gloria del Eterno. Moshé estaba cerca del lugar de la oscuridad espesa, y ellos permanecían de lejos durante las declaraciones, como expliqué. Cuando Moshé se separó de su lugar y comenzó a venir hacia el pueblo, se acercaron a él todos los jefes de sus tribus y sus ancianos, hasta el lugar donde estaban los sacerdotes que se acercaban al Eterno, y le dijeron: “¿Por qué hemos de morir? Porque este gran fuego nos consumirá” (Deuteronomio 5:22); “acércate tú y escucha”, etc. Ellos pensaban que el Nombre glorioso les diría todos los mandamientos tal como les había hablado las Diez Palabras.
Moshé vino con ellos al lugar del pueblo y contó a todos todas las palabras del Eterno. Ellos dijeron: haremos todas las palabras del Eterno que nos ordenó en los Diez Mandamientos, y escucharemos tu voz en todo lo que has ordenado o mandes en Su Nombre, exaltado sea.
Cuando Moshé volvió después y subió al borde del monte con los ancianos, como Dios le había ordenado, entonces el Eterno le dijo otra vez: “Sube a Mí al monte y permanece allí”. En ese momento le informó: “He escuchado la voz de las palabras de este pueblo que te hablaron; bien está lo que hablaron” (Deuteronomio 5:25), y le ordenó: “Ve y diles: volved a vuestras tiendas; pero tú quédate aquí conmigo, y hablaré contigo todo el mandamiento, los decretos y los juicios que les enseñarás” (Deuteronomio 5:27-28). Esto es lo que dijo aquí: “Y te daré las tablas de piedra, la Torá y el mandamiento”, porque a ti solo te daré la Torá y los mandamientos que les enseñarás, y ellos los cumplirán conforme prometieron hacer.
Ramban on Exodus 24:6
נערי בני ישראל הם הבכורות כדברי אונקלוס (תרגום אונקלוס על שמות כ״ד:ה׳), כי הם המעלים העולות והשלמים. ולא ידעתי למה יכנה הבכורות בלשון נערי, אולי בעבור שהזכיר הזקנים שהם אצילי בני ישראל, קרא הבכורות נערים, כי הם נערים כנגדם, ירמוז כי לא בעבור מעלתם בחכמה שלחם כי לא היו זקנים, רק מפני הבכורה כי הם המקודשים לקרבנות. ועל דרך הפשט נערי בני ישראל הם בחורי ישראל שלא טעמו טעם חטא, שלא נגשו אל אשה מעולם, כי הם הנבחרים בעם והקדושים בהם, כענין שאמרו (ברכות מג:) עתידין בחורי ישראל שלא טעמו טעם חטא ליתן ריח כלבנון וכו':
LOS JÓVENES DE LOS HIJOS DE ISRAEL. Son los primogénitos, según las palabras de Onkelos, porque ellos ofrecían las ofrendas de ascensión y los sacrificios de paz. No sé por qué llama a los primogénitos con el término “jóvenes”. Quizá, porque mencionó a los ancianos, que son los nobles de los hijos de Israel, llamó a los primogénitos “jóvenes”, porque son jóvenes en comparación con ellos. Esto insinúa que no los envió por su nivel de sabiduría, ya que no eran ancianos, sino por la primogenitura, porque ellos eran los consagrados para los sacrificios.
Según el sentido simple, “los jóvenes de los hijos de Israel” son los muchachos de Israel que no habían probado sabor de pecado, que nunca se habían acercado a una mujer, porque ellos eran los escogidos del pueblo y los santos entre ellos. Es como dijeron: en el futuro, los jóvenes de Israel que no probaron sabor de pecado darán fragancia como el Líbano, etc.
Ramban on Exodus 24:7
וטעם לה' פרים כי ישראל כל ימי היותם במדבר פחדו ממדת הדין, וזאת טעותם במעשה העגל, והנה העלו העולות וזבחו השלמים כולם פרים, כטעם פר כהן משיח (ויקרא ד ג) ופר העלם דבר (שם יד) ופר ע"ז (במדבר טו כד), גם פרה אדומה (שם יט ב) כן. ובענין העגל אזכיר זה (רמב"ן על שמות ל״ב:א׳):
EL SENTIDO DE “AL ETERNO, TOROS”. Israel, durante todos los días que estuvieron en el desierto, temieron al atributo de juicio. Esta fue su equivocación en el acto del becerro. Por eso ofrecieron las ofrendas de ascensión y sacrificaron los sacrificios de paz, todos toros, como el sentido del toro del kohen ungido, el toro por el ocultamiento de una cosa, y el toro por idolatría. También la vaca roja es así. En el asunto del becerro mencionaré esto.
Ramban on Exodus 24:8
וישם באגנות הם כלים עשוים שלא כדמות כלי המזבח, ולכך אמר כי חצי הדם שהיה דעתו ליתן על העם שם בכלים ההם, והחצי האחר זרק על המזבח מן המזרקות שקבל אותו בהם כדרך הקרבנות. ור"א אמר (אבן עזרא על שמות כ״ד:ו׳) כי באגנות ישמש בעבור שניהם. וכן דעת אונקלוס (תרגום אונקלוס על שמות כ״ד:ו׳) שתרגם במזרקיא:
Y LO PUSO EN RECIPIENTES. Son vasijas hechas no con la forma de los utensilios del altar. Por eso dijo que la mitad de la sangre que tenía intención de poner sobre el pueblo la colocó en aquellos recipientes, y la otra mitad la roció sobre el altar desde los tazones en los que la recibió, conforme al modo de los sacrificios.
Rabí Abraham dijo que “recipientes” sirve para ambos. Y esta es también la opinión de Onkelos, que tradujo: “en tazones”.
Ramban on Exodus 24:9
ויראו את אלהי ישראל פירש ר"א במראה הנבואה, כמו ראיתי את ה' נצב על המזבח (עמוס ט א). ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר, הוא שראה יחזקאל כמראה אבן ספיר דמות כסא (יחזקאל א כו). וכעצם השמים לטוהר, שראו תחת לבנת הספיר כעצם השמים לטוהר, הוא הרקיע כעין הקרח הנורא הנטוי על ראשי החיות (שם כב) והנה בכאן כתוב ויראו את אלהי ישראל, ושם (י כ) כתוב היא החיה אשר ראיתי תחת אלהי ישראל, כי תפס דרך קצרה, כי היא תחת הרקיע שהוא תחת הכסא, והכל תחת השם הנכבד. ועל דרך הפשט טעם אלהי ישראל, לומר כי זכות ישראל אביהם עמהם לזכותם במראה הזאת: ועל דרך האמת, בעבור כי הזכיר במתן תורה וידבר אלהים (שמות י״ט:כ״ה), והוא כאשר אמר הן הראנו ה' אלהינו את כבודו ואת גדלו ואת קולו שמענו מתוך האש (דברים ה כא), ביאר כאן שראו אלהי ישראל, ולא אמר כאשר יאמר בכל מקום ה' אלהי ישראל, והזכיר בהם זה לומר שהשיגו הזקנים במראה הזאת יותר משאר העם שראו על הארץ את אשו הגדולה (שם ד לו), כי היה לעם במחיצת ענן וערפל (שם ה יט) ואונקלוס (תרגום אונקלוס על שמות כ״ד:י׳) ירמוז לזה שתרגם וחזו את יקר אלהא דישראל, ולא תרגם ואיתגלי להון יקרא דה', כמנהגו במקומות אחרים:
Y VIERON AL DIOS DE ISRAEL. Rabí Abraham explicó: en visión profética, como: “Vi al Eterno de pie sobre el altar” (Amós 9:1). “Y debajo de Sus pies, como obra de ladrillo de zafiro”: esto es lo que vio Yejezkel, “como apariencia de piedra de zafiro, forma de trono” (Ezequiel 1:26). “Y como la esencia de los cielos en pureza”: vieron debajo del ladrillo de zafiro como la esencia de los cielos en pureza; esto es el firmamento, como el hielo terrible extendido sobre las cabezas de las criaturas vivientes.
Aquí está escrito: “Y vieron al Dios de Israel”, y allí está escrito: “Esta es la criatura viviente que vi debajo del Dios de Israel” (Ezequiel 10:20), porque tomó un camino abreviado: ella está debajo del firmamento, que está debajo del trono, y todo está debajo del Nombre glorioso.
Según el sentido simple, el sentido de “Dios de Israel” es decir que el mérito de Israel, su padre, estaba con ellos para hacerlos merecedores de esta visión.
Según el camino de la verdad, debido a que en la entrega de la Torá mencionó: “Y habló Dios”, como dijo: “He aquí que el Eterno, nuestro Dios, nos mostró Su gloria y Su grandeza, y oímos Su voz desde el fuego” (Deuteronomio 5:21), explicó aquí que vieron al Dios de Israel. No dijo, como suele decir en todo lugar, “el Eterno, Dios de Israel”. Lo mencionó así para decir que los ancianos alcanzaron en esta visión más que el resto del pueblo, que vio en la tierra Su gran fuego; porque el pueblo estaba en la división de nube y oscuridad espesa.
Onkelos insinúa esto, pues tradujo: “y vieron la gloria del Dios de Israel”, y no tradujo: “y se les reveló la gloria del Eterno”, como acostumbra en otros lugares.
Ramban on Exodus 24:10
ואל אצילי בני ישראל הם נדב ואביהוא והזקנים הנזכרים (שמות כ״ד:א׳), וקראם כן כי נאצל עליהם רוח אלהים, וכן מאציליה קראתיך (ישעיה מא ט), הנאצלים, שנאצל עליהם מרוחו, או הגדולים שנאצל עליהם כבוד מן המלכות:
Y A LOS NOBLES DE LOS HIJOS DE ISRAEL. Son Nadav, Avihú y los ancianos mencionados. Los llamó así porque fue emanado sobre ellos espíritu de Dios. Así también: “de sus nobles te llamé” (Isaías 41:9), es decir, los emanados, aquellos sobre quienes fue emanado de Su espíritu. O bien se refiere a los grandes, sobre quienes fue emanada gloria desde la realeza.
Ramban on Exodus 24:11
וטעם לא שלח ידו בעבור שאמר והכהנים והעם אל יהרסו לעלות אל ה' פן יפרץ בם, הודיע בכאן שנזהרו בכך ולא פרץ בהם פרץ, כי היו אצילי בני ישראל ראויים למה שחזו במחזה הזה, והטעם כי חזו את האלהים, ולא הרסו לעלות אל ה':
EL SENTIDO DE “NO EXTENDIÓ SU MANO”. Debido a que dijo: “los sacerdotes y el pueblo no irrumpan para subir al Eterno, no sea que haga estrago en ellos”, aquí informó que se cuidaron de esto y no hubo estrago en ellos. Porque los nobles de los hijos de Israel eran dignos de lo que contemplaron en esta visión. El sentido es que contemplaron a Dios y no irrumpieron para subir al Eterno.
Ramban on Exodus 24:12
וטעם ויאכלו וישתו שאכלו שם השלמים בתחתית ההר לפני האלהים טרם שישובו אל אהליהם, כי השלמים טעונין מחיצה, ונאכלין בירושלם לפנים מן החומה (זבחים נה:), ובשילה בכל הרואה (שם קיב:), וכאן היו נאכלין לפני המזבח תחת ההר, לא במחנה:
EL SENTIDO DE “Y COMIERON Y BEBIERON”. Comieron allí los sacrificios de paz al pie del monte, delante de Dios, antes de volver a sus tiendas, porque los sacrificios de paz requieren un recinto y se comen en Yerushaláim dentro de la muralla, y en Shiló en todo lugar desde donde se ve. Aquí se comían delante del altar, debajo del monte, no en el campamento.
Ramban on Exodus 24:13
וטעם וישתו שעשו שמחה ויום טוב, כי כן חובה לשמוח בקבלת התורה, כאשר צוה בכתבם כל דברי התורה על האבנים וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ה' אלהיך (דברים כז ז). וכתיב בשלמה (דהי"ב א יב) החכמה והמדע נתון לך וגו', מיד ויבא ירושלם ויעש משתה לכל עבדיו (מלכים א ג׳:ט״ו). ואמר רבי אלעזר מכאן שעושין משתה לגמרה של תורה (שהש"ר א ט). ונאמר בדוד אביו בהתנדבם לבנין בית המקדש ויזבחו לה' זבחים ויעלו עולות לה' וגו' ויאכלו וישתו לפני ה' ביום ההוא בשמחה גדולה (דהי"א כט כא-כב), ואף כאן ביום חתונת התורה כן עשו:
EL SENTIDO DE “Y BEBIERON”. Hicieron alegría y día festivo, porque así es obligación alegrarse al recibir la Torá, tal como ordenó cuando escribieran todas las palabras de la Torá sobre las piedras: “y sacrificarás sacrificios de paz, y comerás allí, y te alegrarás delante del Eterno, tu Dios” (Deuteronomio 27:7).
Está escrito sobre Shelomó: “la sabiduría y el conocimiento te son dados”, etc., e inmediatamente: “vino a Yerushaláim e hizo un banquete para todos sus siervos” (I Reyes 3:15). Rabí Elazar dijo: de aquí que se hace banquete al concluir la Torá.
Y fue dicho sobre David, su padre, cuando se ofrecieron voluntariamente para la construcción del Bet HaMikdash: “y sacrificaron sacrificios al Eterno, y ofrecieron ofrendas de ascensión al Eterno”, etc.; “y comieron y bebieron delante del Eterno aquel día con gran alegría” (I Crónicas 29:21-22). También aquí, en el día de la boda de la Torá, así hicieron.
Ramban on Exodus 24:14
ויאמר ה' אל משה עלה אלי ההרה היא המצוה שאמר לו מאמש עלה אל ה', ונגש משה לבדו אל ה' (לעיל פסוקים א-ב), ועתה ביום השביעי הוסיף לו לאמר והיה שם ואתנה לך, כי יתעכב בהר עד כי יתן אליו לוחות האבן והתורה והמצוה. ו"אשר כתבתי" יחזור על הלוחות, ו"להורותם" על התורה והמצוה. ושיעור הכתוב ואתנה לך את לוחות האבן אשר כתבתי, והתורה והמצוה להורותם והוא כאשר אמר במשנה תורה (דברים ה כח) ואדברה אליך את כל המצוה והחקים והמשפטים אשר תלמדם: ורש"י כתב (רש"י על שמות כ״ד:י״ב) אשר כתבתי בתוך לוחות האבנים להורותם, שכל שש מאות ושלש עשרה מצות בתוך עשרת הדברות הם: ור"א אמר (אבן עזרא על שמות כ״ד:י״ב) התורה, הדבור הראשון והשני, והמצוה, השמונה הנזכרים ואינו כלום, כי הכתוב במשנה תורה (שם) ואדברה אליך, יעיד כי על כל המצות כולן ידבר. ועל דעת רבותינו (דב"ר ג יב) יתכן כי יהיה רמז שהיתה כל התורה כתובה לפניו קודם שנברא העולם, כאשר הזכרתי בתחלת ספר בראשית (בהקדמה):
Y DIJO EL ETERNO A MOSHÉ: SUBE A MÍ AL MONTE. Este es el mandamiento que le había dicho la noche anterior: “sube al Eterno”, y “Moshé solo se acercará al Eterno”. Ahora, el séptimo día, añadió decirle: “y permanece allí, y te daré”, porque se demoraría en el monte hasta que le diera las tablas de piedra, la Torá y el mandamiento.
“Que he escrito” vuelve sobre las tablas, y “para enseñarles” vuelve sobre la Torá y el mandamiento. La medida del versículo es: te daré las tablas de piedra que he escrito, y la Torá y el mandamiento para enseñarles. Es como dijo en Mishné Torá: “y hablaré contigo todo el mandamiento, los decretos y los juicios que les enseñarás”.
Rashi escribió: “que he escrito”, dentro de las tablas de piedra; “para enseñarles”, porque todos los seiscientos trece mandamientos están dentro de los Diez Mandamientos.
Rabí Abraham dijo: “la Torá” se refiere a la primera y segunda declaración, y “el mandamiento” a las ocho restantes. Pero esto no es nada, porque el versículo en Mishné Torá: “y hablaré contigo”, atestigua que habla sobre todos los mandamientos.
Según la opinión de nuestros sabios, es posible que haya aquí una alusión a que toda la Torá estaba escrita delante de Él antes de que el mundo fuera creado, como mencioné al comienzo del libro de Bereshit, en la introducción.
Ramban on Exodus 24:15
ויקם משה ויהושע משרתו לא ידעתי מה טיבו של יהושע בכאן, ואומר אני שהיה התלמיד מלוה את הרב עד מקום הגבלת תחומי ההר שאין רשאי לילך משם והלאה, ומשם ויעל משה לבדו אל האלהים, ויהושע נטה שם אהלו כל ארבעים יום, שכן מצינו כשירד משה וישמע יהושע את קול העם ברעה (שמות ל״ב:י״ז), למדנו שלא היה יהושע עמהם. לשון רש"י. (רש"י על שמות כ״ד:י״ג) ועל דעתי היה יהושע מכלל שבעים הזקנים, כי אין בישראל שבעים זקנים ראויים לקרבה אל האלהים יותר ממנו, וכאשר פירש משה מהם היה מלוה את רבו עד הגבול. ואל תקשה עלי ממאמר רבותינו בענש הזקנים האלו בתבערה (תנחומא בהעלותך [. טז), כי יאמרו כן על כלן חוץ מיהושע, לפי שהיה ראוי למראות אלהים ולכל נבואה:
Y SE LEVANTÓ MOSHÉ Y YEHOSHÚA, SU SERVIDOR. No sé cuál es el papel de Yehoshúa aquí. Yo digo que el alumno acompañaba al maestro hasta el lugar del límite del monte, desde donde no tenía permiso de seguir adelante. Desde allí “subió Moshé solo hacia Dios”, y Yehoshúa plantó allí su tienda durante los cuarenta días. Así encontramos que cuando Moshé descendió: “Y oyó Yehoshúa la voz del pueblo en su griterío” (Éxodo 32:17), de lo cual aprendemos que Yehoshúa no estaba con ellos. Este es el lenguaje de Rashi.
Según mi opinión, Yehoshúa estaba incluido entre los setenta ancianos, porque no había en Israel setenta ancianos más dignos que él de acercarse a Dios. Y cuando Moshé se separó de ellos, él acompañó a su maestro hasta el límite. No me preguntes por lo que dijeron nuestros sabios sobre el castigo de estos ancianos en Tav‘erá, porque lo dijeron respecto a todos ellos excepto Yehoshúa, ya que él era digno de visiones de Dios y de toda profecía.
Ramban on Exodus 24:16
וטעם ואל הזקנים אמר שבו לנו בזה כי בהפרדו מהם עם משרתו צוה אותם שישבו להם בזה. ואין הטעם שיעמדו שם כל היום וכל הלילה עד שובם, כי אמר והנה אהרן וחור עמכם מי בעל דברים יגש אליהם, ובמחנה יהיו בעלי הדברים, ושם מקום המשפט, וכבר אמר לכולם שובו לכם לאהליכם (דברים ה כז) אבל הטעם שיעמדו ויבאו עד למקום ההוא, ולא יהרסו לעלות אליהם, אפילו אל מקום יהושע, עד שובו אליהם: ולפי דעתי יתכן להיות פירושו שבו בעבורנו ובמקומנו במחנה, ואהרן וחור עמכם, ומי בעל דברים, מן הדבר הקשה אשר יקריבון אלי, יגש אליהם במקומי ואמר "אליהם" דרך מעלה לאהרן וחור, כי לפני כלם יצוה לבא ובמעמד אחד יהיה, כאשר אמר "עמכם". והנה צוה שישבו הזקנים ואהרן וחור מושב ב"ד כמשה על שרי האלפים והמאות עד שובו, כי ידע שיתעכב בהר. ואמר "לנו", דרך כבוד לתלמיד, כאשר אמר בחר לנו אנשים (שמות י״ז:ט׳). וזה פירוש נכון. אבל רש"י כתב (רש"י על שמות כ״ד:י״ד) ואל הזקנים אמר, בצאתו מן המחנה, שבו לנו בזה, התעכבו שם עם שאר העם להיות נכונים לשפוט לכל איש ריב. ולא יתכן, כי לא היו עתה במחנה, ומה טעם שיאמר להם כן והם במחנה ישבו, וכבר נתמנו שופטים:
EL SENTIDO DE “Y A LOS ANCIANOS DIJO: ESPERADNOS AQUÍ”. Cuando se separó de ellos con su servidor, les ordenó que permanecieran allí. No significa que se quedaran allí todo el día y toda la noche hasta que regresaran, porque dijo: “he aquí que Aharón y Jur están con vosotros; quien tenga asuntos, acérquese a ellos”. Los litigantes estarían en el campamento, y allí era el lugar del juicio. Además, ya les había dicho a todos: “volved a vuestras tiendas” (Deuteronomio 5:27).
Más bien, el sentido es que permanecieran y llegaran hasta aquel lugar, pero que no irrumpieran para subir hacia ellos, ni siquiera al lugar de Yehoshúa, hasta que él volviera a ellos.
Según mi opinión, es posible explicar “esperad” como: permaneced por nosotros y en nuestro lugar en el campamento; Aharón y Jur están con vosotros, y “quien tenga asuntos”, de los asuntos difíciles que suelen acercarme, “que se acerque a ellos” en mi lugar. Dijo “a ellos” por respeto a Aharón y Jur, pues ante todos les ordena venir, y estarán en un mismo tribunal, como dijo “con vosotros”.
Así, ordenó que los ancianos, Aharón y Jur se sentaran como tribunal en lugar de Moshé, sobre los jefes de miles y de centenas, hasta su regreso, porque sabía que se demoraría en el monte. Dijo “por nosotros” como expresión de honor hacia el alumno, como dijo: “escógenos hombres” (Éxodo 17:9). Esta es una explicación correcta.
Pero Rashi escribió: “Y a los ancianos dijo”, al salir del campamento; “esperadnos aquí”, quedaos allí con el resto del pueblo para estar preparados para juzgar toda disputa. Pero esto no es posible, porque ahora no estaban en el campamento. ¿Qué sentido tendría decirles así si ellos iban a permanecer en el campamento? Además, ya habían sido nombrados jueces.
