Ramban on Exodus 25
Ramban on Exodus 25:1
כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר הַשֵּׁם עִם יִשְׂרָאֵל פָּנִים בְּפָנִים עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, וְצִוָּה אוֹתָם עַל יְדֵי מֹשֶׁה קְצָת מִצְוֹת שֶׁהֵם כְּמוֹ אָבוֹת לְמִצְווֹתֶיהָ שֶׁל תּוֹרָה, כַּאֲשֶׁר הִנְהִיגוּ רַבּוֹתֵינוּ עִם הַגֵּרִים שֶׁבָּאִים לְהִתְיַהֵד (יבמות מז:), וְיִשְׂרָאֵל קִבְּלוּ עֲלֵיהֶם לַעֲשׂוֹת כָּל מַה שֶׁיְּצַוֵּם עַל יָדוֹ שֶׁל מֹשֶׁה, וְכָרַת עִמָּהֶם בְּרִית עַל כָּל זֶה, מֵעַתָּה הִנֵּה הֵם לוֹ לְעָם וְהוּא לָהֶם לֵאלֹהִים כַּאֲשֶׁר הִתְנָה עִמָּהֶם מִתְּחִלָּה "וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה" (שמות י"ט:ה'), וְאָמַר "וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ" (שם יט ו), וְהִנֵּה הֵם קְדוֹשִׁים רְאוּיִים שֶׁיִּהְיֶה בָּהֶם מִקְדָּשׁ לְהַשְׁרוֹת שְׁכִינָתוֹ בֵּינֵיהֶם. וְלָכֵן צִוָּה תְּחִלָּה עַל דְּבַר הַמִּשְׁכָּן שֶׁיִּהְיֶה לוֹ בַּיִת בְּתוֹכָם מְקֻדָּשׁ לִשְׁמוֹ, וְשָׁם יְדַבֵּר עִם מֹשֶׁה וִיצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: וְהִנֵּה עִקַּר הַחֵפֶץ בַּמִּשְׁכָּן הוּא מְקוֹם מְנוּחַת הַשְּׁכִינָה שֶׁהוּא הָאָרוֹן, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (שמות כ"ה:כ"ב) "וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת", עַל כֵּן הִקְדִּים הָאָרוֹן וְהַכַּפֹּרֶת בְּכָאן כִּי הוּא מֻקְדָּם בְּמַעֲלָה, וְסָמַךְ לָאָרוֹן הַשֻּׁלְחָן וְהַמְּנוֹרָה שֶׁהֵם כֵּלִים כָּמוֹהוּ, וְיוֹרוּ עַל עִנְיַן הַמִּשְׁכָּן שֶׁבַּעֲבוּרָם נַעֲשָׂה. אֲבָל מֹשֶׁה הִקְדִּים בְּפָרָשַׁת וַיַּקְהֵל אֶת הַמִּשְׁכָּן אֶת אָהֳלוֹ וְאֶת מִכְסֵהוּ (שמות ל"ה:י"א), וְכֵן עָשָׂה בְּצַלְאֵל (שמות ל"ו:ח'), לְפִי שֶׁהוּא הָרָאוּי לִקְדֹּם בַּמַּעֲשֶׂה: וְסוֹד הַמִּשְׁכָּן הוּא, שֶׁיִּהְיֶה הַכָּבוֹד אֲשֶׁר שָׁכַן עַל הַר סִינַי שׁוֹכֵן עָלָיו בְּנִסְתָּר, וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר שָׁם (שמות כ"ד:ט"ז) "וַיִּשְׁכֹּן כְּבוֹד ה' עַל הַר סִינַי", וּכְתִיב (דברים ה כא) "הֵן הֶרְאָנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ אֶת כְּבֹדוֹ וְאֶת גָּדְלוֹ", כֵּן כָּתוּב בַּמִּשְׁכָּן "וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן" (שמות מ':ל"ד). וְהִזְכִּיר בַּמִּשְׁכָּן שְׁנֵי פְּעָמִים "וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן", כְּנֶגֶד "אֶת כְּבֹדוֹ וְאֶת גָּדְלוֹ"; וְהָיָה בַּמִּשְׁכָּן תָּמִיד עִם יִשְׂרָאֵל הַכָּבוֹד שֶׁנִּרְאָה לָהֶם בְּהַר סִינַי. וּבְבֹא מֹשֶׁה (שמות ל"ד:ל"ד) הָיָה אֵלָיו הַדִּבּוּר אֲשֶׁר נִדְבַּר לוֹ בְּהַר סִינַי. וּכְמוֹ שֶׁאָמַר בְּמַתַּן תּוֹרָה (דברים ד לו) "מִן הַשָּׁמַיִם הִשְׁמִיעֲךָ אֶת קֹלוֹ לְיַסְּרֶךָּ וְעַל הָאָרֶץ הֶרְאֲךָ אֶת אִשּׁוֹ הַגְּדוֹלָה", כָּךְ בַּמִּשְׁכָּן כְּתִיב (במדבר ז פט) "וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים וַיְדַבֵּר אֵלָיו": וְנִכְפַּל "וַיְדַבֵּר אֵלָיו" לְהַגִּיד מַה שֶׁאָמְרוּ בַּקַּבָּלָה שֶׁהָיָה הַקּוֹל בָּא מִן הַשָּׁמַיִם אֶל מֹשֶׁה מֵעַל הַכַּפֹּרֶת וּמִשָּׁם מְדַבֵּר עִמּוֹ, כִּי כָּל דִּבּוּר עִם מֹשֶׁה הָיָה מִן הַשָּׁמַיִם בַּיּוֹם וְנִשְׁמַע מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרוּבִים, כְּדֶרֶךְ וּדְבָרָיו שָׁמַעְתָּ מִתּוֹךְ הָאֵשׁ (דברים ד לו), וְעַל כֵּן הָיוּ שְׁנֵיהֶם זָהָב. וְכֵן אָמַר הַכָּתוּב (להלן כט מב מג) "אֲשֶׁר אִוָּעֵד לָכֶם שָׁמָּה לְדַבֵּר אֵלֶיךָ שָׁם וְנִקְדַּשׁ בִּכְבוֹדִי", כִּי שָׁם יִהְיֶה בֵּית מוֹעֵד לַדִּבּוּר וְנִקְדַּשׁ בִּכְבוֹדִי: וְהַמִּסְתַּכֵּל יָפֶה בַּכְּתוּבִים הַנֶּאֱמָרִים בְּמַתַּן תּוֹרָה וּמֵבִין מַה שֶׁכָּתַבְנוּ בָּהֶם (עי' להלן פסוק כא) יָבִין סוֹד הַמִּשְׁכָּן וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, וְיוּכַל לְהִתְבּוֹנֵן בּוֹ מִמַּה שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה בְּחָכְמָתוֹ בִּתְפִלָּתוֹ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, "ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל" (מלכים א ח':כ"ג) כְּמוֹ שֶׁאָמַר בְּהַר סִינַי "וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות כ"ד:י'), וְהוֹסִיף שָׁם לְפָרֵשׁ "ה'" לָעִנְיָן שֶׁרָמַזְנוּ שָׁם לְמַעְלָה כִּי אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים (מלכים א ח כג), כְּמוֹ שֶׁאָמַר "וּכְבוֹד אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עֲלֵיהֶם מִלְמָעְלָה הִיא הַחַיָּה אֲשֶׁר רָאִיתִי תַּחַת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בִּנְהַר כְּבָר וָאֵדַע כִּי כְרוּבִים הֵמָּה" (יחזקאל י יט כ), וְאָמַר דָּוִד "וּלְתַבְנִית הַמֶּרְכָּבָה הַכְּרֻבִים זָהָב לְפֹרְשִׂים וְסֹכְכִים עַל אֲרוֹן בְּרִית ה'" (דהי"א כח יח), וְכֵן יַזְכִּיר תָּמִיד בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ "לְשֵׁם ה'", (מלכים א ה':י"ט), "לִשְׁמֶךָ" (שם ח מד), וְיֹאמַר בְּכָל פַּעַם וּפַעַם "וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם" (שם ח לב), בְּמִדַּת רַחֲמִים, וּכְתִיב (שם ח מד מה) "וְהִתְפַּלְלוּ אֶל ה' דֶּרֶךְ הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בָּהּ וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנִיתִי לִשְׁמֶךָ וְשָׁמַעְתָּ הַשָּׁמַיִם", וּבְבֵאוּר אָמַר "כִּי הַאֻמְנָם יֵשֵׁב אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עַל הָאָרֶץ הִנֵּה שָׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ" (דהי"ב ו יח). וּכְתִיב עַל הָאָרוֹן "לְהַעֲלוֹת מִשָּׁם אֵת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נִקְרָא שֵׁם שֵׁם ה' צְבָאוֹת יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים עָלָיו" (שמואל ב ו':ב'). וּבְדִבְרֵי הַיָּמִים (א יג ו) "לְהַעֲלוֹת מִשָּׁם אֵת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים ה' יוֹשֵׁב הַכְּרוּבִים אֲשֶׁר נִקְרָא שֵׁם", כִּי הַשֵּׁם יוֹשֵׁב הַכְּרוּבִים:
Cuando el Nombre habló con Israel cara a cara los Diez Mandamientos, y les ordenó por medio de Moshé algunos mandamientos que son como principios generales de los mandamientos de la Torá, tal como nuestros sabios acostumbraron con los prosélitos que vienen a convertirse, e Israel aceptó sobre sí hacer todo lo que Él les ordenara por medio de Moshé, e hizo con ellos un pacto sobre todo esto, desde ahora ellos son para Él un pueblo y Él es para ellos Dios, como había estipulado con ellos al principio: “Y ahora, si ciertamente escucháis Mi voz y guardáis Mi pacto, seréis para Mí un tesoro” (Éxodo 19:5), y dijo: “Y vosotros seréis para Mí un reino de sacerdotes y una nación santa” (Éxodo 19:6). He aquí que ellos son santos y dignos de que haya entre ellos un Santuario para hacer morar Su Shejiná en medio de ellos.
Por eso ordenó primero lo referente al Mishkán, para que hubiera para Él una casa en medio de ellos, santificada para Su Nombre, y allí hablaría con Moshé y ordenaría a los hijos de Israel.
El objetivo principal del Mishkán es el lugar de reposo de la Shejiná, que es el arca, como dijo: “Allí Me encontraré contigo y hablaré contigo desde encima del propiciatorio” (Éxodo 25:22). Por eso antepuso aquí el arca y el propiciatorio, porque son primeros en importancia. Junto al arca puso la mesa y la menorá, que son utensilios como ella, y enseñan el asunto del Mishkán, por cuya causa fue hecho. Pero Moshé, en la parashá Vayakhel, antepuso el Mishkán, su tienda y su cubierta (Éxodo 35:11), y así hizo Betzalel, porque eso era lo que correspondía hacer primero en la práctica.
El secreto del Mishkán es que la gloria que reposó sobre el monte Sinaí reposara sobre él de manera oculta. Así como allí fue dicho: “Y reposó la gloria del Eterno sobre el monte Sinaí” (Éxodo 24:16), y está escrito: “He aquí que el Eterno, nuestro Dios, nos mostró Su gloria y Su grandeza” (Deuteronomio 5:21), así está escrito respecto al Mishkán: “Y la gloria del Eterno llenó el Mishkán” (Éxodo 40:34). En el Mishkán se menciona dos veces “y la gloria del Eterno llenó el Mishkán”, correspondiente a “Su gloria y Su grandeza”. Así, en el Mishkán estaba siempre con Israel la gloria que se les había aparecido en el monte Sinaí.
Cuando Moshé entraba, recibía allí la palabra que le había sido hablada en el monte Sinaí. Así como en la entrega de la Torá dijo: “Desde los cielos te hizo oír Su voz para instruirte, y sobre la tierra te mostró Su gran fuego” (Deuteronomio 4:36), así en el Mishkán está escrito: “Y oyó la voz que hablaba con él desde encima del propiciatorio, de entre los dos kerubim, y habló con él” (Números 7:89).
Se repitió “y habló con él” para decir lo que transmitieron por tradición: que la voz venía desde los cielos a Moshé, sobre el propiciatorio, y desde allí hablaba con él. Porque toda comunicación con Moshé venía desde los cielos durante el día y era oída entre los dos kerubim, al modo de: “y Sus palabras oíste desde el fuego” (Deuteronomio 4:36). Por eso ambos eran de oro.
Así también dijo la Escritura: “Allí Me encontraré con vosotros para hablar contigo allí, y será santificado con Mi gloria” (Éxodo 29:42-43), porque allí estaría la casa de encuentro para la palabra, y sería santificada con Mi gloria.
Quien observe bien los versículos dichos en la entrega de la Torá y entienda lo que escribimos sobre ellos entenderá el secreto del Mishkán y del Bet HaMikdash. También podrá meditar sobre esto por lo que dijo Shelomó en su sabiduría, en su oración en el Bet HaMikdash: “Eterno, Dios de Israel” (I Reyes 8:23), como se dijo en el monte Sinaí: “Y vieron al Dios de Israel” (Éxodo 24:10). Allí añadió explicar “el Eterno” conforme al asunto que insinuamos arriba: que el Dios de Israel se sienta sobre los kerubim, como dijo: “Y la gloria del Dios de Israel estaba sobre ellos desde arriba; esta es la criatura viviente que vi debajo del Dios de Israel junto al río Kevar, y supe que eran kerubim” (Ezequiel 10:19-20). David dijo: “y para el diseño del carro, los kerubim de oro, extendidos y cubriendo el arca del pacto del Eterno” (I Crónicas 28:18).
Así también siempre se menciona en el Bet HaMikdash “para el Nombre del Eterno”, “para Tu Nombre”, y dice en cada ocasión: “y Tú escucharás desde los cielos”, con el atributo de misericordia. Está escrito: “Y orarán al Eterno hacia la ciudad que elegiste y la casa que edifiqué para Tu Nombre, y Tú escucharás desde los cielos” (I Reyes 8:44-45). Y explicó claramente: “¿Acaso en verdad morará Dios con el hombre sobre la tierra? He aquí que los cielos y los cielos de los cielos no pueden contenerte” (II Crónicas 6:18).
Sobre el arca está escrito: “para subir de allí el arca de Dios, sobre la cual es invocado el Nombre, el Nombre del Eterno de los ejércitos, que se sienta sobre los kerubim” (II Samuel 6:2). Y en Divrei Hayamim: “para subir de allí el arca de Dios, el Eterno que se sienta sobre los kerubim, sobre la cual es invocado el Nombre” (I Crónicas 13:6), porque el Nombre se sienta sobre los kerubim.
Ramban on Exodus 25:2
וְזֹאת הַתְּרוּמָה עַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת הוּא כְּמוֹ "וַה' נָתַן חָכְמָה לִשְׁלֹמֹה" (מלכים א ה':כ"ו), וְכֵן כָּתוּב "וְזֹאת אֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם אֲבִיהֶם וַיְבָרֶךְ אוֹתָם" (בראשית מט כח), וּכְתִיב "וְזֹאת הַבְּרָכָה" (דברים לג א), וּכְתִיב "מֵאֵת ה' הָיְתָה זֹּאת" (תהלים קיח כג). וּכְבָר רָמְזוּ זֶה בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ק':י"ב) בְּמִדְרַשׁ מִזְּקֵנִים אֶתְבּוֹנָן (תהלים קיט ק), וְהַמֵּבִין יִתְבּוֹנָן. וּבְאֵלֶּה שְׁמוֹת רַבָּה (מ"ט:ב') "וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם", כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁהִיא תְּרוּמָה, שֶׁנֶּאֱמַר "קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה' רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה" (ירמיה ב ג). וְשָׁם (שמו"ר לג א) עוֹד אָמַר לָהֶן הקב"ה לְיִשְׂרָאֵל מָכַרְתִּי לָכֶם תּוֹרָתִי וְכִבְיָכוֹל נִמְכַּרְתִּי עִמָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר "וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה" (שמות כ"ה:ב') (עכ"ל), כִּי הַתְּרוּמָה תִּהְיֶה לִי וַאֲנִי עִמָּהּ, כְּדֶרֶךְ "דּוֹדִי לִי וַאֲנִי לוֹ" (שה"ש ב טז), וְכֵן אָמַר "כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ" (שמות כ"ה:ט'), כִּי אֲנִי הוּא הַמַּרְאֶה, וְאָמַר "הֶרְאָה אֹתְךָ" (שמות כ"ז:ח'), רֶמֶז לְמִלַּת "אֲנִי", וְכֵן "אֲשֶׁר אַתָּה מָרְאֶה" (שמות כ"ח:מ'), וְכֵן אָמַר דָּוִד "הַכֹּל בִּכְתָב מִיַּד ה' עָלַי הִשְׂכִּיל" (דהי"א כח יט), כִּי הָיְתָה עָלָיו יַד ה':
Y ESTA ES LA OFRENDA. Según el camino de la verdad, es como: “Y el Eterno dio sabiduría a Shelomó” (I Reyes 5:26). Así también está escrito: “Y esto es lo que les habló su padre, y los bendijo” (Génesis 49:28); y está escrito: “Y esta es la bendición” (Deuteronomio 33:1); y está escrito: “De parte del Eterno fue esto” (Salmos 118:23). Ya insinuaron esto en Bereshit Rabá, en el midrash sobre “de los ancianos adquiriré entendimiento” (Salmos 119:100), y quien entiende, comprenderá.
En Shemot Rabá se dijo: “Y esta es la ofrenda que tomaréis de ellos”: la Congregación de Israel, que es ofrenda, como fue dicho: “Santo es Israel para el Eterno, primicia de Su cosecha” (Jeremías 2:3). Allí también dijeron: el Santo, bendito sea, dijo a Israel: os vendí Mi Torá y, por así decirlo, Yo fui vendido con ella, como fue dicho: “Y tomarán para Mí una ofrenda” (Éxodo 25:2). Es decir, la ofrenda será para Mí y Yo estaré con ella, al modo de: “Mi amado es para mí y yo soy para él” (Cantar de los Cantares 2:16).
Así también dijo: “conforme a todo lo que Yo te muestro” (Éxodo 25:9), porque Yo soy quien muestra. Y dijo: “se te mostró” (Éxodo 27:8), aludiendo a la palabra “Yo”. Así también: “que tú eres mostrado” (Éxodo 28:40). Y así dijo David: “Todo por escrito, de la mano del Eterno sobre mí, me hizo entender” (I Crónicas 28:19), porque la mano del Eterno estaba sobre él.
Ramban on Exodus 25:3
בְּשָׂמִים לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁזֶּה מִקְרָא קָצָר, בְּשָׂמִים לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְסַמִּים לִקְטֹרֶת הַסַּמִּים. וַאֲחֵרִים אָמְרוּ (הראב"ע בשם חכמי הדור) שֶׁהוּא כְּאִלּוּ בְּהִפּוּךְ, וְלַקְּטֹרֶת יָבִיאוּ סַמִּים. וְהִזְכִּירָם בִּידִיעָה לוֹמַר הַסַּמִּים הַטּוֹבִים לְהַקְטִיר, כִּי גַּם שָׁם לֹא פֵּרֵשׁ אוֹתָם. וְר"א אָמַר (אבן עזרא על שמות כ"ה:ו') שֶׁהוּא כְּמַשְׁמָעוֹ, וּבְשָׂמִים לִשְׁנֵיהֶם לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְלַקְּטֹרֶת, כִּי יִכָּנְסוּ בַּקְּטֹרֶת בְּשָׂמִים שִׁבֹּלֶת נֵרְדְּ וְכַרְכֹּם וְקִנָּמוֹן כְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ (כריתות ו.). וְלֹא הֻצְרַךְ לְהַזְכִּיר וּבְשָׂמִים וְסַמִּים לַקְּטֹרֶת, בַּעֲבוּר שֶׁהִזְכִּיר קְטֹרֶת הַסַּמִּים, כַּאֲשֶׁר לֹא הִזְכִּיר שֶׁמֶן לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה. וְזֶהוּ הַנָּכוֹן: וְהֻצְרְכוּ לְכָל אֵלֶּה הַסְּבָרוֹת, כִּי דַּעַת בַּעֲלֵי הַלָּשׁוֹן שֶׁהַסַּמִּים הֵם הַתְּרוּפוֹת, כְּגוֹן הַלְּבוֹנָה וְהַחֶלְבְּנָה, וּבְשָׂמִים הֵם הַנֶּאֱכָלִים שֶׁיִּקְרְאוּ מִסְעָדִים, אֲשֶׁר לָהֶם בִּשּׂוּם בְּרֵיחָן הַטּוֹב. אֲבָל עַל דַּעַת רַשִׁ"י סַמִּים שֵׁם לַבְּשָׂמִים, וְכָךְ הִיא כַּוָּנַת רַבּוֹתֵינוּ (שם ו:) בַּמִּדְרָשׁ, אַחַד עָשָׂר סַמָּנִין נֶאֶמְרוּ לְמֹשֶׁה בְּסִינַי, וְכֵן מְתַרְגֵּם אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על שמות כ"ה:ו') "בֻּסְמִין" בִּשְׁנֵיהֶם. וְהוּא הַנָּכוֹן בַּכָּתוּב הַזֶּה: אֲבָל בַּעֲבוּר שֶׁשִּׁנָּה הַכָּתוּב הַלָּשׁוֹן יִתָּכֵן שֶׁנֹּאמַר כִּי הַחֲשׁוּבִים שֶׁבְּבַעֲלֵי הָרֵיחַ וְהַבֹּשֶׂם נִקְרָאִים בְּשָׂמִים, וְעִנְיָנוֹ הַמֻּבְחָרִים וְהַיְּדוּעִים בַּסַּמִּים, כְּמוֹ שֶׁאָמַר "בְּשָׂמִים רֹאשׁ" (שמות ל':כ"ג), "בְּרֹאשׁ כָּל בֹּשֶׂם" (יחזקאל כז כב). גַּם נָכוֹן הוּא שֶׁנֹּאמַר כִּי מִלַּת "בְּשָׂמִים" וּ"בֹּשֶׂם" מִלָּה מֻרְכֶּבֶת, בּוֹ שָׂם, בָּהּ סַמִּים: וְהָרְאָיָה עַל דִּבְרֵיהֶם שֶׁאָמַר (שמות ל':כ"ג) "בְּשָׂמִים רֹאשׁ מָר דְּרוֹר", וְהַמּוֹר בַּסַּמִּים יֵחָשֵׁב שֶׁהוּא תְּרוּפָה לֹא מִסְעָד, וְאָמַר הַכָּתוּב "נֵרְדְּ וְכַרְכֹּם קָנֶה וְקִנָּמוֹן עִם כָּל עֲצֵי לְבוֹנָה" (שה"ש ד יד), וּכְתִיב (שם) "מֹר וַאֲהָלוֹת עִם כָּל רָאשֵׁי בְשָׂמִים", וְעַל כֻּלָּם אָמַר (שם טז) "הָפִיחִי גַנִּי יִזְּלוּ בְשָׂמָיו". וְעוֹד, שֶׁהַכָּתוּב אָמַר (שמות ל"ה:כ"ח) "וְאֶת הַבֹּשֶׂם וְאֶת הַשָּׁמֶן לְמָאוֹר וּלְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים", וְלֹא הִזְכִּיר שֶׁהֵבִיאוּ סַמִּים, אִם כֵּן כֻּלָּם בִּכְלַל הַבֹּשֶׂם:
ESPECIAS PARA EL ACEITE DE LA UNCIÓN Y PARA EL INCIENSO DE LAS ESPECIAS. Hay quienes dicen que este es un versículo abreviado: especias para el aceite de la unción, y sustancias aromáticas para el incienso de las especias. Otros dijeron que es como si estuviera invertido: para el incienso traerán sustancias aromáticas. Las mencionó con artículo definido para decir: las sustancias aromáticas buenas para quemar incienso, aunque allí tampoco las explicó.
Rabí Abraham dijo que es según su sentido: especias para ambos, para el aceite de la unción y para el incienso, porque en el incienso entran especias como espiga de nardo, azafrán y canela, según las palabras de nuestros sabios. No fue necesario decir “especias y sustancias aromáticas para el incienso”, porque ya mencionó “incienso de las especias”, tal como no mencionó “aceite” para “aceite de la unción”. Esto es lo correcto.
Se necesitaron todas estas explicaciones porque, según los expertos en la lengua, “samim” son medicinas, como el incienso puro y la jélbena, mientras que “besamim” son cosas comestibles llamadas alimentos, que tienen aroma por su buen olor. Pero según la opinión de Rashi, “samim” es nombre para las especias; y esta es la intención de nuestros sabios en el midrash: once ingredientes aromáticos fueron dichos a Moshé en Sinaí. Así también Onkelos traduce en ambos casos “busmin”. Esto es lo correcto en este versículo.
Pero, dado que la Escritura cambió el lenguaje, es posible decir que los más importantes entre los que tienen olor y fragancia se llaman “besamim”, y su sentido es: los escogidos y conocidos entre los “samim”, como dijo: “especias principales” (Éxodo 30:23), “lo principal de toda especia” (Ezequiel 27:22). También es correcto decir que la palabra “besamim” y “bósem” es compuesta: “bo sam”, es decir, en él hay sustancias aromáticas.
La prueba de sus palabras es que dijo: “especias principales: mirra pura” (Éxodo 30:23), y la mirra se considera entre los “samim”, pues es medicina y no alimento. También dijo la Escritura: “nardo y azafrán, caña aromática y canela, con todos los árboles de incienso” (Cantar de los Cantares 4:14), y está escrito: “mirra y áloes, con todos los principales perfumes”, y sobre todos ellos dijo: “sopla sobre mi jardín, que fluyan sus perfumes” (Cantar de los Cantares 4:16).
Además, la Escritura dijo: “y las especias y el aceite para la iluminación, para el aceite de la unción y para el incienso de las especias” (Éxodo 35:28), y no mencionó que trajeron “samim”; si es así, todos están incluidos en “bósem”.
Ramban on Exodus 25:4
אַבְנֵי שֹׁהַם וְאַבְנֵי מִלֻּאִים לָאֵפֹד וְלַחֹשֶׁן עַל שֵׁם שֶׁעוֹשִׂין לָהּ בַּזָּהָב מוֹשָׁב כְּמִין גֻּמָּא וְנוֹתְנִין הָאֶבֶן שָׁם לְמַלֹּאת הַגֻּמָּא קְרוּיִין אַבְנֵי מִלּוּאִים. וּמְקוֹם הַגֻּמָּא קָרוּי מִשְׁבֶּצֶת. לָאֵפוֹד וְלַחֹשֶׁן, הַשֹּׁהַם לְאַבְנֵי הָאֵפוֹד וְאַבְנֵי הַמִּלּוּאִים לַחֹשֶׁן, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על שמות כ"ה:ז') (להלן כח כ). וְכֵן פֵּרֵשׁ (שם) "מְשֻׁבָּצִים זָהָב יִהְיוּ בְּמִלּוּאֹתָם", מֻקָּפִים מִשְׁבְּצוֹת בְּעֹמֶק שִׁעוּר שֶׁיִּתְמַלֵּא בְּעֹבִי הָאֶבֶן, זֶהוּ לְשׁוֹן "מִלֻּאֹתָם", וְכֵן כָּל לְשׁוֹן מִלּוּי הָאָמוּר בָּעִנְיָן הַזֶּה: וְאֵינֶנּוּ נָכוֹן בְּעֵינַי כְּלָל שֶׁיִּקְרָא אוֹתָם עַתָּה אַבְנֵי מִלּוּאִים עַל שֵׁם שֶׁעָתִיד עוֹד לְצַוּוֹת לְמַלֵּא בָּהֶם הַגֻּמָּא שֶׁיַּעֲשׂוּ לָהֶם. וְעוֹד, כִּי גַּם אַבְנֵי הַשֹּׁהַם הָיוּ מוּסַבּוֹת מִשְׁבְּצוֹת זָהָב וְלֹא קָרָא אוֹתָם מִלּוּאִים. וְעוֹד, שֶׁכְּבָר אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ בַּגְּמָרָא (סוטה מח:) אֲבָנִים הַלָּלוּ אֵין מְפָרְשִׁין עֲלֵיהֶם בְּאִזְמֵל, שֶׁנֶּאֱמַר "בְּמִלֻּאֹתָם" (להלן כח כ), וְאִם הָיָה פֵּרוּשׁ בְּמִלֻּאֹתָם שֶׁיְּמַלְּאוּ הָאֲבָנִים אֶת הַגֻּמּוֹת, לֹא הָיָה רְאָיָה מִכָּאן שֶׁלֹּא לַחְרֹץ בָּהֶן הַשֵּׁמוֹת בְּאִזְמֵל כְּלָל. וְעוֹד, כִּי עִנְיַן מוֹשַׁב הָאֲבָנִים שֶׁאָמַר הָרַב שֶׁהוּא עָשׂוּי כְּמִין גֻּמָּא אֵינֶנּוּ כֵן, אֲבָל הוּא כְּדִבְרֵי אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על שמות כ"ה:ז') שֶׁתִּרְגֵּם "מְרַמְּצָן" (שם), וְהוּא שֶׁעָשׂוּ מִלְּמַטָּה מוֹשָׁב כְּמִדַּת הָאֶבֶן וּמוֹצִיאִין מִמֶּנּוּ מַזְלֵג שְׁלֹשׁ הַשִּׁנַּיִם שֶׁיֹּאחֲזוּ אֶת הָאֶבֶן, מִלְּשׁוֹן חֲכָמִים וּמַפְּקֵי לֵהּ בְּרַמְצָא דְּפַרְזְלָא (נדה סב.), כְּגוֹן דְּבָזְעָא בְּרַמְצָא דְּפַרְזְלָא (שבת קג.). וְכֵן יַעֲשׂוּ גַּם הַיּוֹם בְּכָל אֶבֶן יְקָרָה בַּטַּבָּעוֹת כְּדֵי שֶׁתִּתְרָאֶה מִכָּל צַד וְלֹא יִטָּמֵן יָפְיָהּ וַהֲדָרָהּ בְּתוֹךְ הַגֻּמָּא: תֵּדַע לְךָ שֶׁהוּא כֵן, שֶׁהֲרֵי שְׁתֵּי שַׁרְשְׁרוֹת זָהָב הַתְּחוּבוֹת בִּשְׁתֵּי הַטַּבָּעוֹת שֶׁבַּחֹשֶׁן תְּקוּעִים בַּמִּשְׁבְּצוֹת שֶׁבְּכִתְפוֹת הָאֵפוֹד (שמות כ"ח:כ"ה), וְאִם הַמִּשְׁבְּצוֹת בָּתִּים הֵם לְמוֹשַׁב אֲבָנִים הֵיאַךְ יִתְקְעוּ בָּהֶן שַׁרְשְׁרוֹת, וּמַה יְשַׁמְּשׁוּ שָׁם גֻּמּוֹת שֶׁבָּהֶן, אֲבָל הֵן מִזְלָגוֹת כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, וְנִקְבֵי הַשַּׁרְשְׁרוֹת נִכְנָסִים בָּהֶן. וּמִמֶּנּוּ לְפִי דַּעְתִּי "כִּי אֲחָזַנִי הַשָּׁבָץ" (שמואל ב א':ט'), אֲנָשִׁים בְּיָדָם הָרְמָחִים וּבְרֹאשָׁם מִזְלָגוֹת לִתְפֹּשׂ הַבּוֹרְחִים, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (שם ו) "וְהִנֵּה הָרֶכֶב וּבַעֲלֵי הַפָּרָשִׁים הִדְבִּקֻהוּ". וּפֵרוּשׁ "מוּסַבּוֹת מִשְׁבְּצוֹת" (שמות כ"ח:י"א), שֶׁיַּעֲשֶׂה רִמְצֵי זָהָב סָבִיב. וְעַל דַּעַת אוּנְקְלוֹס שֶׁאָמַר "מְשַׁקְּעָן" (שם), הָיוּ הָאֲבָנִים מְשֻׁקָּעוֹת בְּתוֹךְ הַבָּתִּים, וְהָיוּ יוֹצְאִין מֵהֶם רְמָצִין מַקִּיפִין אוֹתָן וְאוֹחֲזִין בָּהֶן מִלְמַעְלָה: אֲבָל עִנְיָן "מִלּוּאִים" הוּא, שֶׁתִּהְיֶינָה הָאֲבָנִים אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת, שֶׁנִּבְרְאוּ כָּךְ, וְלֹא תִּהְיֶינָה אַבְנֵי גָּזִית שֶׁנִּכְרְתוּ מִמַּחְצָב גָּדוֹל אוֹ שֶׁנֶּחֱצַב מֵהֶן כְּלוּם, כִּי גַּם בַּתּוֹלֶדֶת יָדוּעַ שֶׁאֵין שְׁלֵמוּת כֹּחוֹת הָאֲבָנִים הַיְּקָרוֹת וְהַסְּגֻלּוֹת שֶׁבָּהֶן זוּלָתִי בְּאֶבֶן אֲשֶׁר הִיא כַּחֲלוּקֵי אֲבָנִים מִן הַנַּחַל, וּלְכָךְ תִּרְגֵּם אוּנְקְלוֹס "אַשְׁלָמוּתָא", כִּי לְשׁוֹן מִלּוּי כֵּלִים אוֹ גֻּמָּא בְּתַרְגּוּמוֹ מִלּוּי מַמָּשׁ, "וַתְּמַלֵּא כַדָּהּ" (בראשית כד טז) - "וּמְלִיאַת", וְכֵן כֻּלָּם, אֲבָל כָּאן תִּרְגֵּם הַמִּלּוּי לִלְשׁוֹן שְׁלֵמוּת, וְכֵן "מִלֵּא אֹתָם חָכְמַת לֵב" (שמות ל"ה:ל"ה) - "אַשְׁלֵם", כִּי אֵינֶנּוּ דָּבָר שֶׁיְּמַלֵּא כְּלִי, אֲבָל הוּא שְׁלֵמוּת, שֶׁהָיוּ שְׁלֵמִים בַּחָכְמָה, וְזֶה טַעַם "וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת" (שמות ל"א:ה'), שֶׁיָּדְעוּ לְפַתֵּחַ פִּתּוּחֵי חוֹתָם בָּאֲבָנִים בְּמִלֻּאֹתָם: וְהִנֵּה בְּאַבְנֵי הָאֵפוֹד נֶאֱמַר (שמות כ"ח:י"א) "מַעֲשֵׂה חָרַשׁ אֶבֶן פִּתּוּחֵי חֹתָם תְּפַתַּח אֶת שְׁתֵּי הָאֲבָנִים עַל שְׁמֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", כִּי הָיוּ עוֹשִׂין חָרִיץ בָּהֶם בִּכְתִיבַת הַשֵּׁמוֹת כַּאֲשֶׁר יַעֲשׂוּ חָרָשֵׁי הָאֶבֶן, וְהִנֵּה לֹא הָיוּ בְּמִלֻּאֹתָם, אֲבָל בְּאַבְנֵי הַחֹשֶׁן כָּתוּב (שמות כ"ח:י"ז) "וּמִלֵּאתָ בוֹ מִלֻּאַת אֶבֶן", וּכְתִיב "יִהְיוּ בְּמִלֻּאֹתָם" (שם כ), "וְהָאֲבָנִים עַל שְׁמֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵנָּה שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עַל שְׁמֹתָם" (שמות ל"ט:י"ד), לֹא מַעֲשֵׂה חָרַשׁ, וְלָכֵן לֹא הָיָה לְמֹשֶׁה רַבֵּינוּ עֵצָה בָּהֶם זוּלָתִי בַּשָּׁמִיר שֶׁהִזְכִּירוּ רַבּוֹתֵינוּ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ בְּמַסֶּכֶת סוֹטָה (מח:), אֲבָנִים הַלָּלוּ אֵין כּוֹתְבִין עֲלֵיהֶן בִּדְיוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר "פִּתּוּחֵי חוֹתָם" (שמות כ"ח:כ"א), וְאֵין מְפָרְשִׁין עֲלֵיהֶן בְּאִזְמֵל, שֶׁנֶּאֱמַר "בְּמִלֻּאֹתָם" (שם כ), אֲבָל מֵבִיא שָׁמִיר וּמַרְאֶה לָהֶן וְהֵן נִבְקָעִין מֵאֵלֵיהֶן וּבְמִלֻּאֹתָם לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא בְּאַבְנֵי הַחֹשֶׁן: וְלֹא תָּחוּשׁ לְמָה שֶׁהֻזְכַּר בָּאַגָּדָה (גיטין סח) אִיכָּא שָׁמִיר דְּאַיְתִי מֹשֶׁה לְאַבְנֵי אֵפֹד, שֶׁהַחֹשֶׁן יִקְרְאוּ לוֹ אֵפוֹד בְּדֶרֶךְ הַעֲבָרָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְחֻבָּר בּוֹ, וּכְתִיב נָמֵי "הַגִּישָׁה הָאֵפוֹד" (שמואל א כ"ג:ט'), וּבַחֹשֶׁן הָיוּ שׁוֹאֲלִין. וְהִנֵּה פֵּרוּשׁ הַכָּתוּב "אַבְנֵי שֹׁהַם", שָׁלֹשׁ, שְׁתַּיִם לָאֵפוֹד וְאַחַת לַחֹשֶׁן, "וְאַבְנֵי מִלּוּאִים", לַחֹשֶׁן. וְאִם הָיָה דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ שֶׁיִּהְיוּ גַּם אַבְנֵי הָאֵפוֹד מִלּוּאִים, מִן הַכָּתוּב הַזֶּה, יִהְיוּ לָאֵפוֹד וְלַחֹשֶׁן, שְׁנֵיהֶם, אַבְנֵי שֹׁהַם וְאַבְנֵי מִלֻּאִים:
Ramban on Exodus 25:5
וְכֵן תַּעֲשׂוּ לְדוֹרוֹת אִם יֹאבַד אֶחָד מִן הַכֵּלִים אוֹ כְּשֶׁתַּעֲשׂוּ כְּלֵי בֵּית עוֹלָמִים כְּגוֹן שֻׁלְחָנוֹת וּמְנוֹרוֹת וְכִיּוֹרוֹת וּמְכוֹנוֹת שֶׁעָשָׂה שְׁלֹמֹה, כְּתַבְנִית אֵלּוּ תַּעֲשׂוּ אוֹתָם. וְאִם לֹא יִהְיֶה הַמִּקְרָא מְחֻבָּר לְמַעְלָה הֵימֶנּוּ לֹא הָיָה לוֹ לִכְתֹּב וְכֵן תַּעֲשׂוּ, אֶלָּא כֵּן תַּעֲשׂוּ, וְהָיָה מְדַבֵּר עַל עֲשִׂיַּת אֹהֶל מוֹעֵד וְכֵלָיו. לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על שמות כ"ה:ט'). וְלֹא יָדַעְתִּי שֶׁיִּהְיֶה זֶה אֱמֶת שֶׁיִּתְחַיֵּב שְׁלֹמֹה לַעֲשׂוֹת כְּלֵי בֵּית עוֹלָמִים כְּתַבְנִית אֵלּוּ, וּמִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת עָשָׂה שְׁלֹמֹה עֶשְׂרִים אַמָּה אֹרֶךְ וְעֶשְׂרִים רֹחַב (דהי"ב ד א): וְר"א אָמַר (אבן עזרא על שמות כ"ה:ט') "וְכֵן תַּעֲשׂוּ" הַכֵּלִים, כִּי בַּתְּחִלָּה אָמַר "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ": וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט אֵין צֹרֶךְ לְכָל זֶה, אֲבָל בָּא הַכֶּפֶל לְחִזּוּק וְזֵרוּז, אָמַר "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ", בַּיִת וְכֵלִים כְּמִקְדַּשׁ מֶלֶךְ וּבֵית מַמְלָכָה (עמוס ז יג), "וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם", בַּבַּיִת וּבְכִסֵּא הַכָּבוֹד אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ לִי שָׁם, "כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן" הַזֶּה אֲשֶׁר אָמַרְתִּי שֶׁאֶשְׁכּוֹן בּוֹ בְּתוֹכָם, "וְאֵת תַּבְנִית כָּל כֵּלָיו". וְכָפַל "וְכֵן תַּעֲשׂוּ" כֻּלְּכֶם בִּזְרִיזוּת וַחֲרִיצוּת, וְהוּא כְּהִכָּפֵל "וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ" (שמות ל"ט:ל"ב), כִּי מִפְּנֵי שֶׁהִיא צַוָּאָה אָמַר "וְכֵן תַּעֲשׂוּ":
Y ASÍ HARÉIS. Para las generaciones: si se pierde uno de los utensilios, o cuando hagáis los utensilios de la Casa eterna, como las mesas, menorot, lavatorios y bases que hizo Shelomó, los haréis conforme a este modelo. Y si el versículo no estuviera conectado con lo anterior, no debería haber escrito “y así haréis”, sino “así haréis”, y hablaría de la construcción de la Tienda de Reunión y sus utensilios. Este es el lenguaje de Rashi.
No sé que esto sea verdad, que Shelomó estuviera obligado a hacer los utensilios de la Casa eterna conforme al modelo de estos, pues el altar de cobre que hizo Shelomó tenía veinte codos de largo y veinte de ancho (II Crónicas 4:1).
Rabí Abraham dijo que “y así haréis” se refiere a los utensilios, porque al comienzo dijo: “Y harán para Mí un Santuario”.
Según el sentido simple, no hay necesidad de todo esto. La repetición viene para fortalecer y apresurar. Dijo: “Y harán para Mí un Santuario”: una casa y utensilios, como santuario de rey y casa de reino; “y moraré en medio de ellos”, en la casa y en el trono de gloria que harán para Mí allí. “Conforme a todo lo que Yo te muestro, el modelo de este Mishkán”, en el cual dije que moraré entre ellos, “y el modelo de todos sus utensilios”. Luego repitió: “y así haréis”, todos vosotros, con diligencia y rapidez. Es como la repetición: “E hicieron los hijos de Israel conforme a todo lo que el Eterno ordenó a Moshé; así hicieron” (Éxodo 39:32). Porque, al tratarse de una orden, dijo: “y así haréis”.
Ramban on Exodus 25:6
וְעָשׂוּ אֲרוֹן יַחְזֹר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַנִּזְכָּרִים לְמַעְלָה, וְאַחֲרֵי כֵן "וְצִפִּיתָ אֹתוֹ" (שמות כ"ה:י"א), "וְיָצַקְתָּ לּוֹ" (שמות כ"ה:י"ב), וְכֻלָּן בִּלְשׁוֹן יָחִיד, כִּי מֹשֶׁה כְּנֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל (מכילתא יתרו א). וְיִתָּכֵן שֶׁיִּרְמֹז שֶׁיִּהְיוּ כָּל יִשְׂרָאֵל מִשְׁתַּתְּפִין בַּעֲשִׂיַּת הָאָרוֹן בַּעֲבוּר שֶׁהוּא קְדוֹשׁ מִשְׁכְּנֵי עֶלְיוֹן, וְשֶׁיִּזְכּוּ כֻּלָּם לַתּוֹרָה. וְכֵן אָמְרוּ בְּמִדְרַשׁ רַבָּה (שמות לד ב) מִפְּנֵי מָה בְּכָל הַכֵּלִים כָּתוּב "וְעָשִׂיתָ", וּבָאָרוֹן כְּתִיב "וְעָשׂוּ אָרוֹן", א"ר יְהוּדָה בֵּר' שַׁלּוּם אָמַר הקב"ה יָבֹאוּ הַכֹּל וְיִתְעַסְּקוּ בָּאָרוֹן שֶׁיִּזְכּוּ לַתּוֹרָה. וְהָעֵסֶק, שֶׁיִּתְנַדֵּב כָּל אֶחָד כְּלִי זָהָב אֶחָד לָאָרוֹן, אוֹ יַעֲזֹר לִבְצַלְאֵל עֵזֶר מְעַט, אוֹ שֶׁיְּכַוְּנוּ לַדָּבָר:
Y HARÁN UN ARCA. Esto vuelve a los hijos de Israel mencionados arriba. Después dice: “y la recubrirás”, “y fundirás para ella”, todos en singular, porque Moshé equivale a todo Israel.
Es posible que insinúe que todo Israel participara en la construcción del arca, porque ella es la morada santa del Altísimo, y para que todos merecieran la Torá. Así dijeron en Midrash Rabá: ¿Por qué en todos los utensilios está escrito “y harás”, y respecto al arca está escrito “y harán un arca”? Rabí Yehudá bar Shalom dijo: el Santo, bendito sea, dijo: que vengan todos y se ocupen del arca, para que merezcan la Torá.
La participación consiste en que cada uno done un utensilio de oro para el arca, o ayude a Betzalel aunque sea un poco, o que dirijan su intención al asunto.
Ramban on Exodus 25:7
אַרְבַּע פַּעֲמוֹתָיו כְּתַרְגּוּמוֹ, "אַרְבַּע זָוְיָתֵהּ", וּבַזָּוִיּוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת סָמוּךְ לַכַּפֹּרֶת הָיוּ נְתוּנִין. וּשְׁתֵּי טַבָּעֹת עַל צַלְעוֹ הָאֶחָת, הֵן הֵן אַרְבַּע טַבָּעוֹת שֶׁבִּתְחִלַּת הַמִּקְרָא, וּפֵרוּשׁ הַכָּתוּב וּשְׁתַּיִם מִן הַטַּבָּעוֹת הָאֵלּוּ עַל צַלְעוֹ הָאַחַת. כָּךְ פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י (רש"י על שמות כ"ה:י"ב), וְיָפֶה פֵּרֵשׁ. אֲבָל לֹא יָדַעְתִּי לָמָּה אָמַר שֶׁבַּזָּוִיּוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת סָמוּךְ לַכַּפֹּרֶת הָיוּ הַטַּבָּעוֹת, שֶׁהַכֹּבֶד הָיָה יָתֵר מְאֹד, וְעוֹד כִּי דֶּרֶךְ הַכָּבוֹד הוּא שֶׁיִּהְיֶה הָאָרוֹן נִשָּׂא וְגָבוֹהַּ לְמַעְלָה עַל כִּתְפוֹת הַכֹּהֲנִים: ור"א אָמַר (אבן עזרא על שמות כ"ה:י"ב) חִפַּשְׂתִּי בְּכָל הַמִּקְרָא וְלֹא מָצָאתִי "פַּעַם" שֶׁיְּהֵא זָוִית, רַק רֶגֶל, "מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ" (שה"ש ז ב), "רַגְלֵי עָנִי פַּעֲמֵי דַלִּים" (ישעיה כו ו), עַל כֵּן הֻצְרַכְתִּי לְפָרֵשׁ כִּי רַגְלַיִם הָיוּ לָאָרוֹן, וּפֵרֵשׁ כִּי הֵם שְׁמוֹנָה טַבָּעוֹת, ד' תַּחְתּוֹנוֹת לָשֵׂאת אוֹתוֹ בָּהֶם, וְהָעֶלְיוֹנוֹת הָיוּ לְיוֹפִי. וְאֵין דְּבָרָיו נְכוֹנִים כְּלָל. אֲבָל אִם כִּדְבָרָיו שֶׁהַפַּעַם רֶגֶל, יְצַוֶּה הַכָּתוּב שֶׁיִּהְיוּ הַטַּבָּעוֹת בַּזָּוִיּוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת אֲשֶׁר הָאָרוֹן יוֹשֵׁב בָּהֶן, וְיִקְרָא הַצְּדָדִים הַתַּחְתּוֹנִים רַגְלַיִם. כִּי לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ יִתְפֹּשׂ כָּל הַצּוּרוֹת לִדְמוּת הָאָדָם, וְיֹאמַר לְכָל דָּבָר לְעֶלְיוֹנוֹ רֹאשׁ וּלְצַד הַתַּחְתּוֹן רֶגֶל: וְזֶה בֶּאֱמֶת כָּךְ הוּא, שֶׁבַּזָּוִיּוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת הָיוּ הַטַּבָּעוֹת, וְהָאָרוֹן נִשָּׂא לְמַעְלָה, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי לְמַעְלָה. אֲבָל לְפִי דַּעְתִּי אֵין פַּעַם רֶגֶל, אֲבָל הוּא שֵׁם הַפְּסִיעָה, "מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ" (שה"ש ז ב), פְּסִיעוֹתַיִךְ, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר בְּתַלְמוּד (ע"ז יח.), כַּמָּה נָאוֹת פְּסִיעוֹתֶיהָ שֶׁל רִיבָה זוֹ, וְכֵן "מַדּוּעַ אֶחֱרוּ פַּעֲמֵי מַרְכְּבוֹתָיו" (שופטים ה כח). וְאָמַר הַכָּתוּב בְּכָאן "פַּעֲמוֹתָיו" לִפְסִיעוֹת הַכֹּהֲנִים הַנּוֹשְׂאִים אוֹתוֹ, רָמַז שְׁנֵי דְּבָרִים, שֶׁיִּהְיוּ הַטַּבָּעוֹת בַּזָּוִיּוֹת לְמַטָּה מַמָּשׁ סְמוּכִים לְמוֹשַׁב הָאָרוֹן, וְשֶׁיִּהְיֶה כָּל אָרְכּוֹ שֶׁל אָרוֹן מַפְסִיק בֵּין שְׁתֵּי הַטַּבָּעוֹת, כִּי הָאָרוֹן אָרְכּוֹ לַמִּזְרָח, וְהַטַּבָּעוֹת שְׁנַיִם בַּצָּפוֹן אֶחָד בָּרֹאשׁ הַמִּזְרָחִי וְאֶחָד בַּמַּעֲרָבִי, וּשְׁנַיִם בַּדָּרוֹם, וּפַעֲמֵי הַכֹּהֲנִים הוֹלְכִים בֵּין טַבַּעַת לְטַבַּעַת, וְלִפְנֵיהֶם. וּבְמִשְׁנַת הַמִּשְׁכָּן שָׁנוּ אַרְבַּע טַבָּעוֹת שֶׁל זָהָב הָיוּ קְבוּעוֹת בּוֹ, שְׁתַּיִם בִּצְפוֹנוֹ וּשְׁתַּיִם בִּדְרוֹמוֹ, שֶׁבָּהֶם הָיוּ נוֹתְנִין אֶת הַבַּדִּים וְלֹא הָיוּ זָזִים מִשָּׁם לְעוֹלָם וכו':
SUS CUATRO PA‘AMOT. Conforme a su traducción: “sus cuatro esquinas”. En las esquinas superiores, cerca del propiciatorio, estaban colocados. “Y dos anillos sobre uno de sus lados”: son los mismos cuatro anillos del comienzo del versículo, y la explicación del versículo es: dos de estos anillos estarán sobre uno de sus lados. Así explicó Rashi, y explicó bien. Pero no sé por qué dijo que los anillos estaban en las esquinas superiores, cerca del propiciatorio, pues el peso sería muchísimo mayor. Además, el modo honorable es que el arca sea llevada alta, sobre los hombros de los kohanim.
Rabí Abraham dijo: busqué en toda la Escritura y no encontré “pa‘am” con sentido de esquina, sino de pie: “qué hermosos son tus pasos” (Cantar de los Cantares 7:2), “los pies del pobre, los pasos de los necesitados” (Isaías 26:6). Por eso necesité explicar que el arca tenía patas, y explicó que eran ocho anillos: cuatro inferiores para llevarla con ellos, y los superiores eran para belleza. Pero sus palabras no son correctas en absoluto.
Sin embargo, si fuera como él dice, que “pa‘am” significa pie, el versículo ordenaría que los anillos estuvieran en las esquinas inferiores sobre las que se asentaba el arca, y llamaría a los lados inferiores “pies”, porque la lengua santa toma todas las formas en semejanza al ser humano y llama “cabeza” a la parte superior de cada cosa, y “pie” al lado inferior.
Y esto, en verdad, es así: en las esquinas inferiores estaban los anillos, y el arca era llevada hacia arriba, como expliqué. Pero según mi opinión, “pa‘am” no significa pie, sino paso: “qué hermosos son tus pasos”, es decir, tus pisadas, como se dice en el Talmud: “cuán bellos son los pasos de esta joven”. Así también: “¿por qué tardan los pasos de sus carros?” (Jueces 5:28).
La Escritura dijo aquí “sus pa‘amot” en relación con los pasos de los kohanim que la llevaban, insinuando dos cosas: que los anillos estén en las esquinas, abajo realmente, cerca del asiento del arca; y que toda la longitud del arca separe entre los dos anillos. Porque el arca tenía su longitud de este a oeste; los anillos eran dos en el norte, uno en el extremo oriental y otro en el occidental, y dos en el sur. Los pasos de los kohanim iban entre anillo y anillo, y delante de ellos.
En la Mishná del Mishkán enseñaron: cuatro anillos de oro estaban fijados en ella, dos en su norte y dos en su sur; en ellos se colocaban las varas, y nunca se movían de allí, etc.
Ramban on Exodus 25:8
וְאֶל הָאָרֹן תִּתֵּן אֶת הָעֵדֻת לֹא יָדַעְתִּי לָמָּה נִכְפַּל, שֶׁהֲרֵי כְּבָר אָמוּר (שמות כ"ה:ט"ז) "וְנָתַתָּ אֶל הָאָרֹן אֵת הָעֵדֻת". וְי"ל שֶׁבָּא לְלַמֵּד שֶׁבְּעוֹדוֹ אָרוֹן בְּלֹא כַּפֹּרֶת יִתֵּן תְּחִלָּה הָעֵדוּת לְתוֹכוֹ וְאח"כ יִתֵּן הַכַּפֹּרֶת עָלָיו. וְכֵן מָצִינוּ כְּשֶׁהֵקִים הַמִּשְׁכָּן נֶאֱמַר "וַיִּתֵּן אֶת הָעֵדֻת אֶל הָאָרֹן" (שמות מ':כ'), וְאח"כ "וַיִּתֵּן אֶת הַכַּפֹּרֶת עַל הָאָרֹן מִלְמָעְלָה". לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על שמות כ"ה:כ"א). וְאִם הָיָה זֶה צַוָּאָה, מַשְׁמָעוֹ יוֹתֵר שֶׁאַחַר שֶׁיִּתֵּן הַכַּפֹּרֶת עַל הָאָרוֹן, כַּאֲשֶׁר אָמַר, יִתֵּן בָּאָרוֹן אֶת הָעֵדֻת, כִּי אָרוֹן יִקָּרֵא גַּם בִּהְיוֹת הַכַּפֹּרֶת עָלָיו. וְעוֹד כִּי יֵשׁ לִשְׁאֹל ג"כ, לָמָּה הֶחְזִיר (שמות כ"ה:כ"ב) "אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת", כִּי בְּיָדוּעַ שֶׁהַכְּרוּבִים הֵם עַל אֲרוֹן הָעֵדוּת, וּמַה צֹרֶךְ לְפָרֵשׁ עוֹד כֵּיוָן שֶׁאָמַר מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים: אֲבָל פֵּרוּשׁוֹ, כִּי בַּעֲבוּר שֶׁיְּצַוֶּה בַּכְּרוּבִים לִהְיוֹתָם פּוֹרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה (שמות כ"ה:כ'), וְלֹא אָמַר לָמָּה יַעֲשֵׂם כְּלָל, וּמַה שֶׁיְּשַׁמְּשׁוּ בַּמִּשְׁכָּן, וְלָמָּה יִהְיוּ בָּעִנְיָן הַזֶּה, לְכָךְ אָמַר עַתָּה וְנָתַתָּ הַכַּפֹּרֶת עִם כְּרוּבָיו, שֶׁהַכֹּל דָּבָר אֶחָד עַל הָאָרוֹן מִלְמַעְלָה, כִּי אֶל הָאָרֹן תִּתֵּן אֶת הָעֵדֻת אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לִי כִּסֵּא כָבוֹד, כִּי אֲנִי אִוָּעֵד לְךָ שָׁם וְאַשְׁכִּין שְׁכִינָתִי עֲלֵיהֶם, וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים, בַּעֲבוּר שֶׁהוּא עַל אֲרוֹן הָעֵדוּת: וְהִנֵּה הוּא כַּמֶּרְכָּבָה אֲשֶׁר רָאָה יְחֶזְקֵאל שֶׁאָמַר "הִיא הַחַיָּה אֲשֶׁר רָאִיתִי תַּחַת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בִּנְהַר כְּבָר וָאֵדַע כִּי כְרוּבִים הֵמָּה" (יחזקאל י כ), וּלְכָךְ נִקְרָא "יוֹשֵׁב הַכְּרוּבִים" (שמואל א ד':ד'), כִּי הָיוּ פּוֹרְשֵׂי כְנָפַיִם לְהוֹרוֹת שֶׁהֵם הַמֶּרְכָּבָה נוֹשְׂאֵי הַכָּבוֹד, וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דהי"א כח יח) "וּלְתַבְנִית הַמֶּרְכָּבָה הַכְּרֻבִים זָהָב לְפֹרְשִׂים וְסֹכְכִים עַל אֲרוֹן בְּרִית ה'", כַּאֲשֶׁר הִזְכַּרְתִּי (בהקדמה לפרשת תרומה): וְעַל דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ (חגיגה יג:) הֵם צוּרוֹת אָדָם, מִלְּשׁוֹן אֲרָמִית שֶׁתֹּאמַר לְעֶלֶם "רָבְיָא" וְהֶחְזִיר בַּשֵּׁם הַזֶּה הַכָּ"ף שֹׁרֶשׁ, כִּי כֵן הַשֵּׁם, כִּנְעָרִים, לְהוֹרוֹת עַל עִנְיָנָם: וְאִם תַּחְשֹׁב עוֹד לָמָּה הָיוּ פְּנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו (שמות כ"ה:כ') וְלָמָּה הָיוּ מִקְשָׁה (שמות כ"ה:י"ח), תּוּכַל לָדַעַת כִּי רָאוּי לָהֶם שֶׁיִּהְיוּ פּוֹרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה, כִּי הֵם כִּסֵּא עֶלְיוֹן וְסוֹכְכִים עַל הָעֵדוּת שֶׁהִיא מִכְתַּב אֱלֹהִים (שמות ל"ב:ט"ז) וְזֶה טַעַם "וּלְתַבְנִית הַמֶּרְכָּבָה", כִּי הַכְּרוּבִים שֶׁרָאָה יְחֶזְקֵאל נוֹשְׂאִים הַכָּבוֹד תַּבְנִית לַכְּרוּבִים שֶׁהֵם כָּבוֹד וְתִפְאֶרֶת, וְהַכְּרֻבִים אֲשֶׁר בַּמִּשְׁכָּן וּבַמִּקְדָּשׁ תַּבְנִית לָהֶן, כִּי גָבֹהַּ מֵעַל גָּבֹהַּ שֹׁמֵר וּגְבֹהִים עֲלֵיהֶם (קהלת ה ז). וְזֶה טַעַם "וָאֵדַע" (יחזקאל י כ), שֶׁרָאָה בְּאֶחָד וְיָדַע בְּאֶחָד, וּלְפִיכָךְ אָמַר "הֵמָּה" (שם). וְהַמַּשְׂכִּיל יָבִין:
Y EN EL ARCA PONDRÁS EL TESTIMONIO. No sé por qué se repitió, pues ya fue dicho: “Y pondrás en el arca el testimonio” (Éxodo 25:16). Se puede decir que viene a enseñar que, mientras el arca esté sin propiciatorio, primero pondrá el testimonio dentro de ella, y después pondrá el propiciatorio sobre ella. Así encontramos cuando se levantó el Mishkán: “Y puso el testimonio en el arca” (Éxodo 40:20), y después: “puso el propiciatorio sobre el arca por arriba”. Este es el lenguaje de Rashi.
Pero si esto fuera una orden, su sentido sería más bien que después de poner el propiciatorio sobre el arca, como dijo, ponga en el arca el testimonio, porque también se llama “arca” cuando el propiciatorio está sobre ella. Además, también hay que preguntar por qué volvió a decir: “que está sobre el arca del testimonio” (Éxodo 25:22), pues es sabido que los kerubim están sobre el arca del testimonio. ¿Qué necesidad hay de explicarlo de nuevo, una vez que dijo “desde encima del propiciatorio, de entre los dos kerubim”?
Su explicación es que, como ordena hacer los kerubim con alas extendidas hacia arriba, y no dijo para qué hacerlos en absoluto, ni qué función tendrían en el Mishkán, ni por qué estarían de esa manera, por eso dijo ahora: pondrás el propiciatorio con sus kerubim, todo como una sola cosa sobre el arca por arriba, porque en el arca pondrás el testimonio que te daré, para que sea para Mí trono de gloria. Porque allí Me encontraré contigo y haré morar Mi Shejiná sobre ellos, y hablaré contigo desde encima del propiciatorio, de entre los dos kerubim, por cuanto está sobre el arca del testimonio.
He aquí que es como la carroza que vio Yejezkel, quien dijo: “Esta es la criatura viviente que vi debajo del Dios de Israel junto al río Kevar, y supe que eran kerubim” (Ezequiel 10:20). Por eso se llama “el que se sienta sobre los kerubim” (I Samuel 4:4), porque estaban con alas extendidas para enseñar que ellos son la carroza que lleva la gloria, como fue dicho: “y para el diseño de la carroza, los kerubim de oro, extendidos y cubriendo el arca del pacto del Eterno” (I Crónicas 28:18), como mencioné en la introducción a la parashá Terumá.
Según la opinión de nuestros sabios, son formas humanas, del lenguaje arameo en el que se llama a un niño “ravya”. En este nombre la kaf vuelve a ser raíz, pues así es el nombre: como jóvenes, para indicar su asunto.
Y si piensas todavía por qué sus rostros estaban uno frente al otro, y por qué eran de una sola pieza, podrás saber que era apropiado que tuvieran las alas extendidas hacia arriba, porque ellos son el trono superior y cubren el testimonio, que es escritura de Dios. Este es el sentido de “el diseño de la carroza”, porque los kerubim que vio Yejezkel, que llevan la gloria, son modelo para los kerubim que son gloria y esplendor; y los kerubim del Mishkán y del Mikdash son modelo de ellos, porque “alto sobre alto vigila, y hay más altos sobre ellos” (Eclesiastés 5:7). Este es el sentido de “y supe”, porque vio uno y conoció otro; por eso dijo: “ellos”. El entendido comprenderá.
Ramban on Exodus 25:9
זֵר זָהָב סָבִיב סִימָן לְכֶתֶר מַלְכוּת, שֶׁהַשֻּׁלְחָן שֵׁם עֹשֶׁר וּגְדֻלָּה הוּא, כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים שֻׁלְחַן מְלָכִים, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על שמות כ"ה:כ"ד). וְכֵן הַדָּבָר, שֶׁזֶּה סוֹד הַשֻּׁלְחָן, כִּי בִּרְכַּת הַשֵּׁם מֵעֵת הֱיוֹת הָעוֹלָם לֹא נִבְרָא יֵשׁ מֵאַיִן, אֲבָל עוֹלָם כְּמִנְהָגוֹ נוֹהֵג, דִּכְתִיב (בראשית א לא) "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד". אֲבָל כַּאֲשֶׁר יִהְיֶה שָׁם שֹׁרֶשׁ דָּבָר תָּחוּל עָלָיו הַבְּרָכָה וְתוֹסִיף בּוֹ, כַּאֲשֶׁר אָמַר אֱלִישָׁע "הַגִּידִי לִי מַה יֶּשׁ לָךְ בַּבָּיִת" (מלכים ב ד':ב'), וְחָלָה הַבְּרָכָה עַל אָסוּךְ שֶׁמֶן וּמִלְּאָה כָּל הַכֵּלִים, וּבְאֵלִיָּהוּ "כַּד הַקֶּמַח לֹא כָלָתָה וְצַפַּחַת הַשֶּׁמֶן לֹא חָסֵר" (מלכים א י"ז:ט"ז). וְכֵן הַשֻּׁלְחָן בְּלֶחֶם הַפָּנִים, בּוֹ תָּחוּל הַבְּרָכָה, וּמִמֶּנּוּ יָבֹא הַשֹּׂבַע לְכָל יִשְׂרָאֵל. וּלְכָךְ אָמְרוּ, כָּל כֹּהֵן שֶׁמַּגִּיעוֹ כְּפוֹל אוֹכֵל וְשָׂבֵעַ (יומא לט.):
UNA CORONA DE ORO ALREDEDOR. Es señal de la corona real, porque la mesa representa riqueza y grandeza, como se dice: “mesa de reyes”. Este es el lenguaje de Rashi.
Así es la cosa, pues este es el secreto de la mesa. Desde que el mundo existe, la bendición del Nombre no crea algo de la nada, sino que el mundo sigue su curso, como está escrito: “Y vio Dios todo lo que hizo, y he aquí que era muy bueno” (Génesis 1:31). Pero cuando hay allí una raíz de algo, la bendición recae sobre ella y añade en ella. Así dijo Elishá: “Dime qué tienes en la casa” (II Reyes 4:2), y la bendición recayó sobre una vasija de aceite y llenó todos los recipientes. Y con Eliyahu: “la tinaja de harina no se acabó y la vasija de aceite no faltó” (I Reyes 17:16).
Así también la mesa, con el pan de la presencia: en ella recae la bendición, y de ella viene la saciedad para todo Israel. Por eso dijeron: todo kohen al que le llegaba una porción del tamaño de una aceituna comía y se saciaba.
Ramban on Exodus 25:10
וְעָשִׂיתָ קְּעָרֹתָיו פירש"י (רש"י על שמות כ"ה:כ"ט) כִּי קְעָרֹתָיו דְּפוּסָיו, וְכַפּוֹתָיו בְּזִיכִין שֶׁנּוֹתְנִים בָּהֶם הַלְּבוֹנָה, וּקְשׂוֹתָיו כְּמִין חֲצָאֵי קָנִים, וּמְנַקִּיֹּתָיו הֵם סְנִיפִין מְפֻצָּלִין שֶׁסּוֹמְכִין אֶת הַקָּנִים. וְכֵן הֻזְכְּרוּ הַכֵּלִים הָאֵלֶּה בַּגְּמָרָא (מנחות צז.). וְאָמַר הָרַב וּלְשׁוֹן "מְכִילָתֵהּ" סוֹבְלוֹתָיו, מִלְּשׁוֹן "וְנִלְאֵיתִי כַּלְכֵל" (ירמיה כ ט), "נִלְאֵיתִי הָכִיל" (שם ו יא). וְנֶחְלְקוּ בוֹ חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל (במנחות שם), שֶׁיֵּשׁ אוֹמְרִים קְשׂוֹתָיו אֵלּוּ סְנִיפִין וּמְנַקִּיֹּתָיו אֵלּוּ הַקָּנִים, אֲבָל אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על שמות כ"ה:כ"ט) שֶׁתִּרְגֵּם "מְכִילָתֵהּ" הָיָה שׁוֹנֶה כְּדִבְרֵי הָאוֹמֵר מְנַקִּיּוֹת אֵלּוּ סְנִיפִין. אֵלּוּ דְּבָרָיו זַ"ל: וְלֹא נִתְכְּנוּ אֶצְלִי, לְפִי שֶׁאֵין מְכִילָתֵהּ בְּלָשׁוֹן אֲרָמִי אֶלָּא שֵׁם לְמִדּוֹת כְּמוֹ אֵיפוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם, שֶׁכֵּן תַּרְגּוּם "אֵיפַת צֶדֶק" (ויקרא יט לו) - "מְכִילָן דִּקְשׁוֹט", "לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּבֵיתְךָ אֵיפָה וְאֵיפָה" (דברים כה יד), "לֹא יְהֵא לָךְ בְּבֵיתָךְ מְכִילְתָא וּמְכִילְתָא", וְכֵן בְּכָל מָקוֹם בַּתַּלְמוּד וּבְדִבְרֵי חֲכָמִים כַּיֵּל מֵיכַל, בִּמְכִילְתָא דְּכָיֵל אִנֵּשׁ בַּהּ מִתְּכִיל (תרגום ירושלמי בראשית לח כו), וְכֵן "נִלְאֵתִי הָכִיל" (ירמיה ו יא), לְשׁוֹן מִדָּה מַחְזֶקֶת, מִן "אַלְפַּיִם בַּת יָכִיל" (מלכים א ז':כ"ו), "וְכָל בַּשָּׁלִישׁ" (ישעיה מ יב), "קָטֹן מֵהָכִיל אֶת הָעֹלָה" (מלכים א ח':ס"ד), וְכֵן רַבִּים: וְכֵן "נִלְאֵתִי כַּלְכֵל" (ירמיה כ ט) עַל דַּעְתִּי אֵינוֹ לְשׁוֹן סֵבֶל, אֲבָל הוּא מִלָּשׁוֹן זֶה בְּעַצְמוֹ, נִלְאֵתִי לְהָכִיל, כִּלְשׁוֹן "לֹא תוּכַל הָאָרֶץ לְהָכִיל אֶת כָּל דְּבָרָיו" (עמוס ז י), וְכֵן "רוּחַ אִישׁ יְכַלְכֵּל מַחֲלֵהוּ" (משלי יח יד), שֶׁיָּכִיל אוֹתוֹ בְּתוֹךְ נַפְשׁוֹ וְלֹא יָקוּץ בּוֹ, "הִנֵּה הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ" (מלכים א ח':כ"ז), לֹא יָכִילוּ וְיַחְזִיקוּ גֹּדֶל רוֹמְמוּתְךָ כִּי אֵין לְךָ קֶצֶב וּמִדָּה, "אַף כִּי הַבַּיִת הַזֶּה" הַקָּטָן "אֲשֶׁר בָּנִיתִי" (שם), "יְכַלְכֵּל דְּבָרָיו בְּמִשְׁפָּט" (תהלים קיב ה), שֶׁלֹּא יִהְיֶה כְּסִיל יוֹצִיא כָּל רוּחוֹ, אֲבָל מֵכִיל דְּבָרָיו בְּקִרְבּוֹ כָּרָאוּי וּמוֹצִיא מֵהֶן כָּרָאוּי, "וַיְכַלְכֵּל יוֹסֵף" (בראשית מז יב), שֶׁנָּתַן לָהֶם מָזוֹן כַּאֲשֶׁר יָכִילוּ, לֹא הֶעֱדִיף וְלֹא הֶחְסִיר, רַק לֶחֶם לְפִי הַטָּף, וְכֵן כֻּלָּם: אֲבָל דַּעְתּוֹ שֶׁל אוּנְקְלוֹס לֹא נִתְבָּרֵר. וְאוּלַי מְנַקִּיֹּתָיו לְדַעְתּוֹ שֵׁם לְמִדּוֹת, כִּי הָיְתָה שָׁם מִדָּה מַחְזֶקֶת שְׁנֵי עֶשְׂרוֹנִים קֶמַח לִמְדֹּד בָּהּ הַחַלָּה הָאַחַת, לֹא הָיוּ מוֹדְדִין בְּעִשָּׂרוֹן שֶׁל מְנָחוֹת, וְלֵית לֵהּ מַתְנִי' דְּקָתָנֵי שְׁתֵּי מִדּוֹת שֶׁל יָבֵשׁ הָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ עִשָּׂרוֹן וַחֲצִי עִשָּׂרוֹן (מנחות פז.), אֲבָל הָיוּ שָׁם לְדַעְתּוֹ שָׁלֹשׁ מִדּוֹת, עִשָּׂרוֹן וַחֲצִי עִשָּׂרוֹן וּשְׁנֵי עֶשְׂרוֹנִים: וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי בְּדַעְתּוֹ כִּי הַמְּכִילָא הוּא הַדְּפוּס הֶעָשׂוּי לְבָצֵק, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (שם צד) שְׁלֹשָׁה דְּפוּסִים הָיוּ שָׁם, נוֹתְנָהּ בִּדְפוּס וַעֲדַיִן הוּא בָּצֵק, וּכְמִין דְּפוּס הָיָה בַּתַּנּוּר, וּכְשֶׁהוּא רוֹדָהּ נוֹתְנָהּ בַּדְּפוּס כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּתְקַלְקֵל. וְהַדְּפוּס הַזֶּה שֶׁהוּא כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּתְקַלְקֵל אֵינוֹ צָרִיךְ לִהְיוֹת כְּצוּרַת הַלֶּחֶם וּכְשִׁעוּרוֹ, אֲבָל הוּא עָשׂוּי כְּמִין קְעָרָה לִסְמֹךְ דָּפְנוֹתָיו שֶׁל לֶחֶם, וְהוּא קְעָרֹתָיו. אֲבָל הַדְּפוּס הָרִאשׁוֹן שֶׁל בָּצֵק עָשׂוּי כְּמִדָּתוֹ שֶׁל לֶחֶם וּכְשִׁעוּרוֹ, אָרְכּוֹ עֲשָׂרָה וְרָחְבּוֹ חֲמִשָּׁה וְקַרְנוֹתָיו שֶׁבַע אֶצְבָּעוֹת, וּבוֹ מוֹשִׁיבִין הַבָּצֵק וּמוֹדְדִין אוֹתוֹ וּמְתַקְּנִין אוֹתוֹ, וּלְפִיכָךְ הוּא נִקְרָא מְכִילָא, שֶׁהוּא עָשׂוּי לְמִדָּה: וּלְשׁוֹן "מְנַקִּיּוֹת", שֵׁם, כְּמוֹ אֵיפָה וּסְאָה, כְּשֵׁם קְעָרֹתָיו וּקְשׂוֹתָיו וּשְׁאָר הַשֵּׁמוֹת שֶׁאֵין בָּהֶם תֹּאַר. וְאוּלַי הַמִּדּוֹת הַמְּצֻדָּקוֹת הַנִּקְרָאוֹת אֵיפַת צֶדֶק וְהִין צֶדֶק יִקְרְאוּ אוֹתָן מְנַקִּיּוֹת, שֶׁהֵם נְקִיּוֹת מִן הַשֶּׁקֶר וּמְנַקּוֹת בַּעֲלֵיהֶן מִן הָאוֹנָאָה וְהַחֵטְא. וְהַקְּשָׂוֹת שֵׁם כּוֹלֵל הַקָּנִים וְהַסְּנִיפִין, אוּלַי בַּעֲבוּר פִּצּוּלָן יִקָּרְאוּ כֵן בְּחִלּוּף הַצָּדִ"י בְּשִׁי"ן, כְּמוֹ "וַיִּירְאוּ יֹשְׁבֵי קְצָוֹת מֵאוֹתֹתֶיךָ" (תהלים סה ט), כְּחִלּוּף צָדִ"י וְשִׁי"ן בְּמִלַּת שְׂחוֹק: וְכָתַב ר"א (אבן עזרא על שמות כ"ה:כ"ט) וְיֵשׁ שִׁבּוּשׁ בְּדִבְרֵי הַיָּמִים (א כח יז), שֶׁהִזְכִּיר תַּחַת קְעָרוֹת מִזְרָקוֹת, וְתַחַת הַכַּפּוֹת כְּפוֹרִים, וְהִזְכִּיר הַקְּשָׂווֹת כַּאֲשֶׁר הֵם, וְתַחַת הַמְּנַקִּיּוֹת מִזְלָגוֹת, וְהַכֹּל זָהָב לְצֹרֶךְ הַשֻּׁלְחָן, אוּלַי כֵּלִים אֲחֵרִים הָיוּ שֶׁצִּוָּה דָּוִד לְשׂוּמָם בַּשֻּׁלְחָנוֹת שֶׁיַּעֲשֶׂה בְּנוֹ שְׁלֹמֹה, וְאֵין כָּכָה שֻׁלְחַן אֹהֶל מוֹעֵד. וְהַשִּׁבּוּשׁ בְּדִבְרֵי רַבִּי אַבְרָהָם הוּא, כִּי מַה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב "וְהַמִּזְלָגוֹת וְהַמִּזְרָקוֹת וְהַקְּשָׂוֹת זָהָב טָהוֹר וְלִכְפוֹרֵי הַזָּהָב בְּמִשְׁקָל לִכְפוֹר וּכְפוֹר" אֵינֶנּוּ מְחֻבָּר עִם "לְשֻׁלְחֲנוֹת הַמַּעֲרֶכֶת" (דה"א כח טז) בִּלְבַד, אֲבָל הוּא חוֹזֵר לְמָה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (שם בפסוקים יג יד) "וּלְכָל מְלֶאכֶת עֲבוֹדַת בֵּית ה' וּלְכָל כְּלֵי עֲבוֹדַת בֵּית ה'". וְאָמַר "לַזָּהָב לְכָל כְּלֵי עֲבוֹדָה וַעֲבוֹדָה", וְהִזְכִּיר הַמִּזְלָגוֹת וּמִזְרָקוֹת שֶׁהֵם כְּלֵי הַמִּזְבֵּחַ, וְהַקְּשָׂווֹת לַשֻּׁלְחָן, וְהַכְּפוֹרִים לַמִּזְבֵּחַ, וְהִזְכִּיר (שם בפסוק יח) "וּלְמִזְבַּח הַקְּטֹרֶת זָהָב מְזֻקָּק בַּמִּשְׁקָל", וְאָמַר (שם בפסוק יט) "הַכֹּל בִּכְתָב מִיַּד ה' עָלַי הִשְׂכִּיל כֹּל מַלְאֲכוֹת הַתַּבְנִית", וְהִנֵּה הוּא כְּלָל לְכָל צָרְכֵי ביהמ"ק:
Ramban on Exodus 25:11
לֶחֶם פָּנִים שֶׁיֵּשׁ לוֹ פָּנִים רוֹאִים לְכָאן וּלְכָאן לְצִדֵּי הַבַּיִת מִזֶּה וּמִזֶּה וְנוֹתֵן אָרְכּוֹ לְרָחְבּוֹ שֶׁל שֻׁלְחָן וְכוֹתָלָיו זְקוּפִין כְּנֶגֶד שְׂפַת הַשֻּׁלְחָן, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על שמות כ"ה:כ"ט). וּלְשׁוֹן הַמִּשְׁנָה (במנחות צו.) בֶּן זוֹמָא אוֹמֵר לֶחֶם פָּנִים, שֶׁהָיוּ לוֹ פָּנִים. אֲבָל כָּל זֶה יִהְיֶה לְדִבְרֵי הָאוֹמֵר (שם צד:) כֵּיצַד עוֹשִׂין אוֹתוֹ כְּמִין תֵּבָה פְּרוּצָה, אֲבָל לְדִבְרֵי הָאוֹמֵר (שם) כְּמִין סְפִינָה רוֹקֶדֶת, אֵינוֹ כֵן. וְר"א אָמַר (אבן עזרא על שמות כ"ה:ל') שֶׁנִּקְרָא לֶחֶם פָּנִים בַּעֲבוּר "לְפָנַי תָּמִיד": וְעַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת כִּי תָּבִין מִלַּת "לְפָנַי" (כאן), תָּבִין שְׁמוֹ וְסוֹדוֹ, כִּי בַּעֲבוּר הֱיוֹתוֹ כֵן הָיָה מֻנָּח בַּצָּפוֹן, כִּי בִּרְכַּת ה' הִיא תַעֲשִׁיר (משלי י כב), כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ':כ"א) "בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ", וּכְבָר רָמַזְתִּי בּוֹ (שם ג): חָכְמַת הַמְּנוֹרָה בִּגְבִיעֶיהָ וְכַפְתּוֹרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ מֵאַיִן תִּמָּצֵא, וְנֶעֶלְמָה מְאֹד (ע"פ איוב כח כ-כא), אֲבָל הֱיוֹתָהּ מִקְשָׁה בְּשִׁשָּׁה קָנִים יוֹצְאִין מִן הַשְּׁבִיעִי וַעֲלֵיהֶם נֵר אֱלֹהִים, וּמְאִירִים כֻּלָּם אֶל עֵבֶר פָּנֶיהָ (שמות כ"ה:ל"ז), כָּל זֶה תּוּכַל לְהָבִין מִדְּבָרֵינוּ שֶׁכָּתַבְנוּ בְּמָקוֹם אַחֵר, וְזֶה מַאֲמָרָם (במנחות כט.) שֶׁנִּתְקַשָּׁה מֹשֶׁה בַּמְּנוֹרָה:
PAN DE LA PRESENCIA. Porque tiene caras que miran hacia aquí y hacia allá, a los lados de la Casa de un lado y del otro; se coloca su longitud en el ancho de la mesa, y sus paredes están erguidas frente al borde de la mesa. Este es el lenguaje de Rashi.
Y el lenguaje de la Mishná es: Ben Zoma dice: “pan de la presencia”, porque tenía caras. Pero todo esto es según la opinión que dice que se hacía como una caja abierta; según quien dice que se hacía como una nave oscilante, no es así. Rabí Abraham dijo que se llama “pan de la presencia” por “delante de Mí siempre”.
Según el camino de la verdad, si entiendes la palabra “delante de Mí”, entenderás su nombre y su secreto. Por ser así, estaba colocado en el norte, porque “la bendición del Eterno es la que enriquece” (Proverbios 10:22), como fue dicho: “en todo lugar donde haga recordar Mi Nombre, vendré a ti y te bendeciré” (Éxodo 20:21), y ya lo insinué allí.
La sabiduría de la menorá, con sus copas, botones y flores, ¿de dónde se hallará? Está muy oculta. Pero que sea de una sola pieza, con seis brazos que salen del séptimo, y sobre ellos una lámpara de Dios, y todos iluminen hacia el frente de ella, todo esto podrás entenderlo de nuestras palabras que escribimos en otro lugar. Este es el sentido de lo que dijeron: que a Moshé le resultó difícil la menorá.
Ramban on Exodus 25:12
כִּכָּר זָהָב טָהוֹר שֶׁלֹּא יִהְיֶה מִשְׁקָלָהּ עִם כָּל כֵּלֶיהָ אֶלָּא כִּכָּר, לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר. לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על שמות כ"ה:ל"ט). וְכֵן הוּא פְּשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא. אֲבָל אִם הַדָּבָר כֵּן, תֵּמַהּ גָּדוֹל, שֶׁלֹּא יִתֵּן הַכָּתוּב מִשְׁקָל לַמְּנוֹרָה כַּמָּה יִהְיֶה בָּהּ מִן הַכִּכָּר, וְיוּכַל לָתֵת חֲצִי הַכִּכָּר אוֹ יוֹתֵר בַּמֶּלְקָחַיִם וּבַמַּחְתּוֹת שֶׁהֵם כֵּלִים נִפְרָדִים מִמֶּנָּה, וִימַעֵט בָּהּ, אוֹ שֶׁיִּתֵּן בַּמְּנוֹרָה כִּכָּר פָּחוֹת מָנֶה וּבְכָל הַכֵּלִים הָאֵלֶּה מָנֶה. וְעוֹד, מָה טַעַם שֶׁתִּשְׁקֹל הַמְּנוֹרָה עִם כֵּלִים רַבִּים נִפְרָדִים בְּמִשְׁקַל הַכִּכָּר, וְלָמָּה לֹא נִתְפָּרְשׁוּ כַּמָּה יִהְיוּ הַמֶּלְקָחַיִם וְהַמַּחְתּוֹת שֶׁיַּעֲשׂוּ מִמֶּנּוּ: אֲבָל אֵין דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ כְּמוֹ שֶׁאָמַר הָרַב, אֶלָּא כָּךְ שָׁנוּ חֲכָמִים בִּמְנָחוֹת (פח:) מְנוֹרָה וְנֵרֹתֶיהָ בָּאָה מִכִּכָּר וְלֹא מַלְקָחֶיהָ וּמַחְתּוֹתֶיהָ, וּמָה אֲנִי מְקַיֵּם אֵת כָּל הַכֵּלִים הָאֵלֶּה, לְרַבּוֹת אֶת הַנֵּרוֹת דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר, מְנוֹרָה בָּאָה מִכִּכָּר וְלֹא נֵרֹתֶיהָ וּמַלְקָחֶיהָ וּמַחְתּוֹתֶיהָ, וּמָה אֲנִי מְקַיֵּם אֵת כָּל הַכֵּלִים הָאֵלֶּה, שֶׁיִּהְיוּ כֻּלָּן שֶׁל זָהָב. וְשָׁם אָמְרוּ, לְדִבְרֵי ר' יְהוּדָה שֶׁהָיוּ הַנֵּרוֹת מִקְשָׁה עִמָּהּ, וְאַף עַל פִּי כֵן יִקְרָאֵם הַכָּתוּב "הַכֵּלִים הָאֵלֶּה", מִפְּנֵי שֶׁהֵם כֵּלִים לְקִבּוּל הַשֶּׁמֶן, וְיֵשׁ לָהֶם שֵׁם בִּפְנֵי עַצְמָן, וּבִשְׁאָר הַמְּנוֹרוֹת נַעֲשִׂים נִפְרָדִין מִמֶּנָּה. וּלְדִבְרֵי ר' נְחֶמְיָה אָמְרוּ שָׁם שֶׁאֵין הַנֵּרוֹת עִמָּהּ מִקְשָׁה. וְהִנֵּה עַל דַּעַת רַבִּי יְהוּדָה לֹא יָבֹא בְּמִשְׁקַל הַכִּכָּר אֶלָּא גּוּף הַמְּנוֹרָה בַּמֶּה שֶׁהוּא עִמָּהּ מִקְשָׁה, לֹא כֵּלִים נִפְרָדִים מִמֶּנָּה כְּלָל. וּלְדִבְרֵי רַבִּי נְחֶמְיָה אָמְרוּ שָׁם וּמָה אֲנִי מְקַיֵּם אֵת כָּל הַכֵּלִים הָאֵלֶּה שֶׁיִּהְיוּ כֻּלָּן שֶׁל זָהָב, וְלָא נִצְרְכָא אֶלָּא לְפִי נֵרוֹת: וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט יֹאמַר כִּכָּר זָהָב טָהוֹר יַעֲשֶׂה אֹתָהּ, אֵת כָּל הַכֵּלִים הָאֵלֶּה יַעֲשֶׂה זָהָב טָהוֹר, כִּי לֹא פֵּרֵשׁ תְּחִלָּה בַּנֵּרוֹת שֶׁיִּהְיוּ זָהָב כְּלָל, וְכֵן בַּמַּעֲשֶׂה אָמַר (שמות ל"ז:כ"ג) "וַיַּעַשׂ אֶת נֵרֹתֶיהָ שִׁבְעָה וּמַלְקָחֶיהָ וּמַחְתֹּתֶיהָ זָהָב טָהוֹר", וְאֵין זָהָב טָהוֹר חוֹזֵר רַק עַל הַמֶּלְקָחַיִם וְהַמַּחְתּוֹת, וְחָזַר וְאָמַר (שם כד) "כִּכָּר זָהָב טָהוֹר עָשָׂה אֹתָהּ וְאֵת כָּל כֵּלֶיהָ", שֶׁעָשָׂה כָּל כֵּלֶיהָ זָהָב טָהוֹר וְלֹא מִן הַכִּכָּר, וְיִכָּנֵס עוֹד בִּכְלַל כָּל כֵּלֶיהָ כְּלֵי הַשֶּׁמֶן, שֶׁהֲרֵי עָשָׂה לָהּ כֵּלִים רַבִּים מִלְּבַד אֵלֶּה הַנִּזְכָּרִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בַּמַּסָּעוֹת (במדבר ד ט) "וְכִסּוּ אֶת מְנֹרַת הַמָּאוֹר וְאֶת נֵרֹתֶיהָ וְאֶת מַלְקָחֶיהָ וְאֶת מַחְתֹּתֶיהָ וְאֵת כָּל כְּלֵי שַׁמְנָהּ אֲשֶׁר יְשָׁרְתוּ לָהּ בָּהֶם". וְהַכָּתוּב שֶׁאָמַר (שם ח ד) "עַד יְרֵכָהּ עַד פִּרְחָהּ מִקְשָׁה הִיא", כְּפִי פְּשׁוּטוֹ כָּךְ נִרְאֶה, שֶׁגּוּפָהּ מִקְשָׁה וְלֹא נֵרֹתֶיהָ. וְכָל זֶה לְפִי שִׁטַּת הַגְּמָרָא: אֲבָל בַּבָּרַיְתָא שֶׁל מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן (אוצר מדרשים ט דף ש"א ב) שְׁנוּיָה בְּעִנְיָן אַחֵר, מְנוֹרָה שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה בַּמִּדְבָּר הָיְתָה בָּאָה שֶׁל זָהָב, וּטְעוּנָה מִקְשָׁה, וּטְעוּנָה גְּבִיעִים כַּפְתּוֹרִים וּפְרָחִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ"ה:ל"א) "וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב טָהוֹר", שׁוֹמֵעַ אֲנִי יַעֲשֶׂה אֵבָרִים אֵבָרִים וְיַדְבִּיקֵם, ת"ל "מִמֶּנָּה יִהְיוּ" (שמות כ"ה:ל"ו) מִנַּיִן לְרַבּוֹת אֶת נֵרֹתֶיהָ שֶׁיִּהְיוּ מִמֶּנָּה, ת"ל "יַעֲשֶׂה" (בפסוק שלפנינו). יָכוֹל שֶׁאֲנִי מְרַבֶּה גְּבִיעֶיהָ כַּפְתּוֹרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ, ת"ל "אוֹתָהּ" (שם). וּמָה רָאִיתָ לְרַבּוֹת אֶת נֵרֹתֶיהָ וּלְהוֹצִיא גְּבִיעֶיהָ כַּפְתּוֹרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ, אַחַר שֶׁרִבָּה הַכָּתוּב וּמִעֵט, מְרַבֶּה אֲנִי אֶת נֵרֹתֶיהָ שֶׁהֵן נַעֲשִׂין עִמָּהּ, וּמוֹצִיא אֲנִי גְּבִיעֶיהָ כַּפְתּוֹרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ שֶׁאֵין נַעֲשִׂין עִמָּהּ. וּמִנַּיִן לְרַבּוֹת מַלְקָחֶיהָ וּמַחְתּוֹתֶיהָ, ת"ל "יַעֲשֶׂה" (שם). יָכוֹל שֶׁאֲנִי מְרַבֶּה אֶת הַצְּבָתִים וְאֶת הַמַּלְקְטָאוֹת, ת"ל "אוֹתָהּ" (שם). וּמָה רָאִיתָ לְרַבּוֹת מַלְקָחֶיהָ וּמַחְתּוֹתֶיהָ וּלְהוֹצִיא אֶת הַצְּבָתִים וְאֶת הַמַּלְקְטָאוֹת, אַחַר שֶׁרִבָּה הַכָּתוּב וּמִעֵט, מְרַבֶּה אֲנִי מַלְקָחֶיהָ וּמַחְתּוֹתֶיהָ שֶׁהֵן מִשְׁתַּמְּשִׁין עִמָּהּ, וּמוֹצִיא אֲנִי אֶת הַצְּבָתִים וְאֶת הַמַּלְקְטָאוֹת שֶׁאֵין מִשְׁתַּמְּשִׁין עִמָּהּ. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אוֹמֵר, אוֹתָהּ מִכִּכָּר וְאֵין כֵּלֶיהָ מִכִּכָּר, שֶׁנֶּאֱמַר "כִּכָּר זָהָב טָהוֹר יַעֲשֶׂה אֹתָהּ", וּמָה אֲנִי מְקַיֵּם "וְאֵת כָּל כֵּלֶיהָ" (להלן לז כד), שֶׁיִּהְיוּ זָהָב טָהוֹר. עַד כָּאן הַבָּרַיְתָא: וְנִרְאֶה מִמֶּנָּה שֶׁהָיוּ הַנֵּרוֹת וְהַמֶּלְקָחַיִם וְהַמַּחְתּוֹת כֻּלָּן עִמָּהּ מִקְשָׁה, וְאֵין הַמֶּלְקָחַיִם צְבָתִים, אֲבָל עָשָׂה עַל פִּי הַנֵּרוֹת טַס שֶׁל זָהָב פּוֹתֵחַ וְסוֹגֵר וְשׁוֹכֵב עָלָיו שֶׁלֹּא יִפֹּל בַּשֶּׁמֶן דָּבָר, כַּאֲשֶׁר עוֹשִׂים הַיּוֹם בַּמְּנוֹרוֹת שֶׁל מְלָכִים, וְהוּא מִלְּשׁוֹן "וּלְשׁוֹנִי מֻדְבָּק מַלְקוֹחָי" (תהלים כב טז), שֶׁיִּקָּרֵא מַה שֶׁעַל הַלָּשׁוֹן וּמִתַּחְתָּיו "מַלְקוֹחִים", שֶׁהֵם לוֹקְחִים הַלָּשׁוֹן בְּאֶמְצָעָם, וְהַמַּחְתּוֹת הֵם סְפָלִים שֶׁתַּחַת כָּל נֵר וְנֵר לַחְתּוֹת נִיצוֹצֵי אֵשׁ שֶׁיִּפְּלוּ מִמֶּנָּה, וְהַכֹּל מִקְשָׁה וּבָאִין מִן הַכִּכָּר. אֲבָל הַצְּבָתִים וְהַמְּלֻקָּטִים שֶׁאֵין תַּשְׁמִישָׁן בְּעַצְמָהּ, אֲבָל הֵם כֵּלִים נִפְרָדִים מִמֶּנָּה וְאֵינָן חִבּוּר בָּהּ, אֵין בָּאִין מִן הַכִּכָּר כְּלָל. וְכֵן מִעֲטוּ בְּבָרַיְתָא זוֹ גְּבִיעֶיהָ כַּפְתּוֹרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ, שֶׁאִם רָצָה שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹתָם עִמָּהּ מִקְשָׁה רַשַּׁאי. וְנָתַן הַטַּעַם, לְפִי שֶׁאֵין נַעֲשִׂין עִמָּהּ, כְּלוֹמַר שֶׁאֵין מְעַכְּבִין בָּהּ, שֶׁאִם עֲשָׂאָהּ שֶׁל שְׁאָר מִינֵי מַתָּכוֹת אֵינָהּ בָּאָה גְּבִיעִים כַּפְתּוֹרִים וּפְרָחִים (מנחות כח.), אֲבָל קָנִים מְעַכְּבִין בָּהּ לְעוֹלָם: וּלְפִי הַבָּרַיְתָא הַזּוֹ אָמַר הַכָּתוּב "וְאֵת כָּל כֵּלֶיהָ" (שמות ל"ז:כ"ד), לְרַבּוֹת שֶׁעָשָׂה לָהּ כָּל הַכֵּלִים הַצְּרִיכִין לְשִׁמּוּשָׁהּ, וְהָרְאוּיִין לָהּ, זָהָב, וְהֵם הַצְּבָתִים וְהַמַּלְקְטָאוֹת שֶׁצְּרִיכִין לְכָל הַמְּנוֹרוֹת בְּתַשְׁמִישָׁן וְכֵן "לְכֹל כְּלֵי הַמִּשְׁכָּן" וְגוֹ' (שמות כ"ז:י"ט), כֵּלִים הַצְּרִיכִים לַמִּשְׁכָּן, לֹא פֵּרֵשׁ אוֹתָם וְלֹא הִזְכִּיר בָּהֶם רַק שֶׁיִּהְיוּ נְחֹשֶׁת. אֲבָל כִּכָּר זָהָב טָהוֹר יַעֲשֶׂה אֹתָהּ אֵת כָּל הַכֵּלִים הָאֵלֶּה, הֵם הַנִּזְכָּרִים בָּהּ וְכֻלָּם מִקְשָׁה עִמָּהּ. וְיִתָּכֵן שֶׁגַּם מַה שֶׁאָמַר בַּמַּעֲשֶׂה "וְאֵת כָּל כֵּלֶיהָ" (שמות ל"ז:כ"ד) רֶמֶז לַכֵּלִים הָאֵלֶּה הַנִּזְכָּרִים בָּהּ שֶׁהָיוּ כֻּלָּם עִמָּהּ כִּכָּר זָהָב, כִּפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא. אֲבָל כְּלֵי שַׁמְנָהּ לֹא הֻזְכְּרוּ בַּמַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר לֹא הֻזְכְּרוּ בַּצַּוָּאָה, וּבִרְצוֹן עַצְמָם עָשׂוּ אוֹתָם, וְאוּלַי לֹא עֲשָׂאָם בְּצַלְאֵל, אֲבָל יְחִידִים עָשׂוּ אוֹתָם וּמְסָרוּם לַצִּבּוּר. וְעַל הַכְּלָל, גּוּפָהּ בָּאָה מִכִּכָּר, וְאֵין דָּבָר שֶׁחוּץ לְגוּפָהּ בָּא מִן הַכִּכָּר לְדִבְרֵי הַכֹּל: