Ramban on Exodus 3:1

וַיֵּרָא מַלְאַךְ ה' אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ אָמַר הַכָּתוּב מִתְּחִלָּה וַיֵּרָא מַלְאַךְ ה', וְאַחַר כֵּן (שמות ג':ד') אָמַר וַיַּרְא ה' כִּי סָר לִרְאוֹת וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹהִים, וְלָכֵן אָמַר ר' אַבְרָהָם (אבן עזרא על שמות ג':ו' בפירוש הקצר) כִּי "אֱלֹהִים" בְּכָאן הוּא הַמַּלְאָךְ הַנִּזְכָּר, כְּמוֹ "כִּי רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל פָּנִים" (בראשית לב לא) וְטַעַם "אָנֹכִי אֱלֹהֵי אָבִיךָ" (שמות ג':ו'), כִּי יְדַבֵּר הַשָּׁלִיחַ בִּלְשׁוֹן שׁוֹלְחוֹ. וְאֵינֶנּוּ נָכוֹן, כִּי מֹשֶׁה גְּדוֹל הַנְּבוּאָה לֹא יַסְתִּיר אֶת פָּנָיו מִן הַמַּלְאָךְ. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (צז ד, ועי' שמו"ר ב ח) מַלְאָךְ זֶה מִיכָאֵל, רַבִּי יוֹסֵי הָאָרֹךְ בְּכָל מָקוֹם שֶׁהָיוּ רוֹאִים אוֹתוֹ הָיוּ אוֹמְרִים שָׁם רַבֵּינוּ הַקָּדוֹשׁ, כָּךְ כָּל מָקוֹם שֶׁמִּיכָאֵל נִרְאֶה שָׁם הוּא כְּבוֹד הַשְּׁכִינָה. נִתְכַּוְּנוּ לוֹמַר שֶׁמִּתְּחִלָּה נִרְאָה אֵלָיו מִיכָאֵל וְשָׁם כְּבוֹד הַשְּׁכִינָה, וְהוּא לֹא רָאָה הַכָּבוֹד כִּי לֹא הֵכִין דַּעְתּוֹ לַנְּבוּאָה, וְכַאֲשֶׁר כִּוֵּן לִבּוֹ וְסָר לִרְאוֹת נִתְגַּלָּה אֵלָיו מַרְאֵה הַשְּׁכִינָה וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹהִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה: וְעַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת, הַמַּלְאָךְ הַזֶּה הוּא הַמַּלְאָךְ הַגּוֹאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר "כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ" (להלן כג כ"א), הוּא שֶׁאָמַר לְיַעֲקֹב "אָנֹכִי הָאֵל בֵּית אֵל" (בראשית לא יג), וּבוֹ נֶאֱמַר "וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹהִים", אֲבָל יִקָּרֵא בַּמִּדָּה הַהִיא מַלְאָךְ בְּהַנְהָגַת הָעוֹלָם, וְכֵן כְּתִיב "וַיּוֹצִיאֵנוּ ה' מִמִּצְרַיִם" (דברים כו ח) וּכְתִיב "וַיִּשְׁלַח מַלְאָךְ וַיֹּצִאֵנוּ מִמִּצְרָיִם" (במדבר כ טז), וְנֶאֱמַר "וּמַלְאַךְ פָּנָיו הוֹשִׁיעָם" (ישעיה סג ט), כְּלוֹמַר מַלְאָךְ שֶׁהוּא פָּנָיו, כְּדִכְתִיב "פָּנַי יֵלֵכוּ וַהֲנִחֹתִי לָךְ" (שמות ל"ג:י"ד). וְהוּא שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ "וּפִתְאוֹם יָבֹא אֶל הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר אַתֶּם מְבַקְשִׁים וּמַלְאַךְ הַבְּרִית אֲשֶׁר אַתֶּם חֲפֵצִים הִנֵּה בָא" (מלאכי ג א). וְעוֹד תָּבִין זֶה בַּפְּסוּקִים הַבָּאִים (להלן ט' י"ב י"ג ט"ו) בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם:

“Y se le apareció el ángel de Hashem en una llama de fuego.” La Escritura dijo primero: “se le apareció el ángel de Hashem”, y después dijo: “Y vio Hashem que se apartaba para mirar, y Dios lo llamó” (Éxodo 3:4). Por eso Rabí Abraham dijo que “Dios” aquí es el ángel mencionado, como: “porque he visto a Dios cara a cara” (Génesis 32:31), y que el sentido de “Yo soy el Dios de tu padre” es que el enviado habla en lenguaje de quien lo envía. Pero esto no es correcto, porque Moshé, grande en profecía, no habría ocultado su rostro de un ángel. Nuestros Sabios dijeron en Bereshit Rabá: este ángel era Mijael. Rabí Yosi el largo, en todo lugar donde lo veían, decían: allí está nuestro santo rabino. Así también, en todo lugar donde Mijael aparece, allí está la gloria de la Shejiná. Quisieron decir que al principio se le apareció Mijael, y allí estaba la gloria de la Shejiná, pero Moshé no vio la gloria porque aún no había preparado su mente para la profecía. Cuando dirigió su corazón y se apartó para mirar, se le reveló la visión de la Shejiná, y Dios lo llamó desde la zarza. Según el camino de la verdad, este ángel es el ángel redentor, de quien se dice: “porque Mi Nombre está en él” (Éxodo 23:21). Él es quien dijo a Yaakov: “Yo soy el Dios de Bet-El” (Génesis 31:13), y de él se dice: “Y Dios lo llamó”. Pero en esa medida se llama “ángel” en la conducción del mundo. Así está escrito: “Hashem nos sacó de Egipto” (Deuteronomio 26:8), y también: “envió un ángel y nos sacó de Egipto” (Números 20:16). Y se dice: “El ángel de Su rostro los salvó” (Isaías 63:9), es decir, un ángel que es Su rostro, como está escrito: “Mi rostro irá, y te daré descanso” (Éxodo 33:14). De él se dice: “Y de pronto vendrá a Su Templo el Señor a quien vosotros buscáis, y el ángel del pacto que vosotros deseáis, he aquí que viene” (Malaquías 3:1). Y entenderás más sobre esto en los versículos siguientes, con ayuda de Hashem.

Ramban on Exodus 3:2

וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ כְּטַעַם דּוֹלֵק, שֶׁהָיָה בְּתוֹךְ אֵשׁ בּוֹעֵר, כְּמוֹ "וְהָאָבוֹת מְבַעֲרִים אֶת הָאֵשׁ" (ירמיה ז יח), מַדְלִיקִים, "וּבִעֲרוּ בָהֶם אֵשׁ" (יחזקאל לט ט). וּמַדּוּעַ לֹא יִבְעַר הַסְּנֶה, לֹא יִשָּׂרֵף וְיֵאָכֵל, וְכָמוֹהוּ "כַּפִּשְׁתִּים אֲשֶׁר בָּעֲרוּ בָאֵשׁ" (שופטים טו יד), נִשְׂרְפוּ. וְכֵן דַּעַת אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על שמות ג':ב') שֶׁתִּרְגֵּם הָרִאשׁוֹן "בָּעַר", וְהַשֵּׁנִי "מִתּוֹקַד". אוֹ יִהְיֶה יִבְעַר מִלְּשׁוֹן "וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ" (דברים יז ז), "וְהָיָה לְאָדָם לְבָעֵר" (ישעיה מד טו), כִּי דֶּרֶךְ צַחוּת בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ לְדַבֵּר כֵּן, "רֹכְבִים עַל שְׁלֹשִׁים עֲיָרִים וּשְׁלֹשִׁים עֲיָרִים לָהֶם" (שופטים י ד):

“Y he aquí que la zarza ardía en fuego.” Tiene el sentido de encendida, que estaba dentro de un fuego ardiente, como: “los padres encienden el fuego” (Jeremías 7:18), es decir, lo prenden; “y encenderán fuego con ellas” (Ezequiel 39:9). “¿Por qué no se consume la zarza?” significa: no se quema ni es devorada. Similar a: “como lino que ardió en el fuego” (Jueces 15:14), es decir, se quemó. Así también es la opinión de Onkelos, que tradujo el primero como “ardía” y el segundo como “se consumía”. O bien “se consume” puede venir del lenguaje de “eliminarás el mal de en medio de ti” (Deuteronomio 17:7), y “será para el hombre para quemar” (Isaías 44:15), pues es elegancia del hebreo hablar así, como: “montaban sobre treinta asnos, y treinta ciudades tenían” (Jueces 10:4).

Ramban on Exodus 3:3

אַל תִּקְרַב הֲלוֹם לֹא הִגִּיעַ עֲדַיִן לְמַעֲלָתוֹ הַגְּדוֹלָה בַּנְּבוּאָה, כִּי בְּהַר סִינַי "נִגַּשׁ אֶל הָעֲרָפֶל אֲשֶׁר שָׁם הָאֱלֹהִים" (שמות כ':כ"א). וְכֵן עִנְיַן הַסְתָּרַת פָּנִים, שֶׁעֲדַיִן לֹא עָלָה לְמָה שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ "וּתְמוּנַת ה' יַבִּיט" (במדבר יב ח):

“No te acerques aquí.” Aún no había alcanzado su gran nivel en la profecía, porque en el monte Sinaí “se acercó a la nube espesa donde estaba Dios” (Éxodo 20:21). Así también el asunto de ocultar el rostro: aún no había llegado a aquello que se dijo de él: “y contempla la imagen de Hashem” (Números 12:8).

Ramban on Exodus 3:4

כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת קֹדֶשׁ הוּא אע"פ שֶׁהָיָה רָחוֹק מִן הַסְּנֶה הִזְהִירוֹ בָּזֶה, כִּי נִתְקַדֵּשׁ כָּל הָהָר בְּרֶדֶת הַשְּׁכִינָה אֶל רֹאשׁ הָהָר כַּאֲשֶׁר בִּשְׁעַת מַתַּן תּוֹרָה, וּמֹשֶׁה בָּהָר הָיָה כִּי שָׁם עָלָה, שֶׁנֶּאֱמַר "וַיָּבֹא אֶל הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵבָה" (שמות ג':א'), וְהַסְּנֶה הָיָה בְּרֹאשׁ הָהָר, וְהִנֵּה כֻּלּוֹ קָדוֹשׁ וְאָסוּר בִּנְעִילַת הַסַּנְדָּל, וְכָךְ אָמְרוּ, בְּכָל מָקוֹם שֶׁהַשְּׁכִינָה נִגְלֵת אָסוּר בִּנְעִילַת הַסַּנְדָּל (שמו"ר ב יג), וְכֵן בִּיהוֹשֻׁעַ (יהושע ה טו), וְכֵן הַכֹּהֲנִים לֹא שִׁמְּשׁוּ בַּמִּקְדָּשׁ אֶלָּא יְחֵפִים:

“Porque el lugar sobre el que estás parado es tierra santa.” Aunque estaba lejos de la zarza, le advirtió esto porque todo el monte se había santificado al descender la Shejiná sobre la cima del monte, como en el momento de la entrega de la Torá. Moshé estaba en el monte, pues allí subió, como está dicho: “y llegó al monte de Dios, a Jorev” (Éxodo 3:1), y la zarza estaba en la cima del monte. Todo él era santo y estaba prohibido usar sandalias. Así dijeron: en todo lugar donde la Shejiná se revela, está prohibido usar sandalias. También ocurrió con Yehoshúa, y también los sacerdotes no servían en el Templo sino descalzos.

Ramban on Exodus 3:5

אָנֹכִי אֱלֹהֵי אָבִיךָ עַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט כְּמוֹ "אֱלֹהֵי אֲבוֹתֶיךָ", אֲבָל יַזְכִּיר יָחִיד בִּמְקוֹם רַבִּים, אֱלֹהֵי כָּל אָב מֵאֲבוֹתֶיךָ, כִּי כֻּלָּם יִקָּרְאוּ לְאִישׁ אָב. וְכֵן אֱלֹהֵי דָּוִד אָבִיךָ (מלכים ב כ':ה'), זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ (שמות ט"ו:ב'), אֱלֹהֵי אֲבוֹתַי. ור"א אָמַר (אבן עזרא על שמות ג':ו') כִּי אֱלֹהֵי אָבִיךָ אַבְרָהָם, כִּי הוּא הֵחֵל לִקְרֹא בְּשֵׁם ה', וְאַחַר כָּךְ הִזְכִּירוֹ בְּשֵׁם וְצֵרֵף אֵלָיו שְׁאָר הָאָבוֹת וְדַעַת רַבּוֹתֵינוּ אֱלֹהֵי עַמְרָם אָבִיךָ (שמו"ר ג א), כְּאִלּוּ אָמַר אָנֹכִי אֱלֹהֶיךָ, וְרָצָה לְיַחֵד שְׁמוֹ עַל הַצַּדִּיק שֶׁמֵּת לֹא עַל הַחַי, וְאַחַר כָּךְ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, שֶׁהוּא אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כֻּלָּם. וְטַעַם הַזְכִּירוֹ אֱלֹהֵי עִם כָּל אֶחָד, וְלֹא אָמַר "אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב", כִּי יַזְכִּיר שְׁמוֹ וְזִכְרוֹ יִתְבָּרַךְ וְיִתְעַלֶּה וְעוֹד אֲבָאֵר זֶה בַּפָּרָשָׁה (רמב"ן על שמות ג':ט"ו):

“Yo soy el Dios de tu padre.” Según el sentido simple, es como “el Dios de tus padres”, pero menciona el singular en lugar del plural: el Dios de cada padre de tus padres, porque todos pueden llamarse “padre” de una persona. Así también: “el Dios de David tu padre” (II Reyes 20:5), “este es mi Dios y lo embelleceré, el Dios de mi padre y lo exaltaré” (Éxodo 15:2), es decir, el Dios de mis padres. Rabí Abraham dijo que “el Dios de tu padre” se refiere a Abraham, porque él comenzó a invocar el Nombre de Hashem; después lo menciona por su nombre y une a él a los demás patriarcas. La opinión de nuestros Sabios es que significa: el Dios de Amram, tu padre; como si dijera: “Yo soy tu Dios”. Quiso unir Su Nombre al justo que ya murió, no al vivo. Después dice: “Dios de Abraham, Dios de Yitzjak y Dios de Yaakov”, que es el Dios de todo Israel. El motivo de mencionar “Dios de” con cada uno, y no decir “Dios de Abraham, Yitzjak y Yaakov”, es que menciona Su Nombre y Su recuerdo, bendito y exaltado sea. Y explicaré esto más adelante en la sección.

Ramban on Exodus 3:6

וַיֹּאמֶר ה' יַזְכִּירֶנּוּ בְּמִדַּת רַחֲמִים בְּעִנְיַן הַחֶמְלָה עַל הָעָם, וְאע"פ שֶׁכָּל הַפָּרָשָׁה בְּשֵׁם "אֱלֹהִים":

“Y dijo Hashem.” Lo menciona con la medida de misericordia respecto a la compasión por el pueblo, aunque toda la sección está con el nombre “Dios”.

Ramban on Exodus 3:7

וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ שֶׁנִּתְגַּלֵּיתִי עַל הָהָר הַזֶּה בָּאֵשׁ. כְּטַעַם "וַיֵּרֶד ה' עַל הַר סִינַי" (שמות י"ט:כ'), "מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו ה' בָּאֵשׁ" (שם יח). אוֹ הוּא כְּמוֹ "אֵרֲדָה נָּא וְאֶרְאֶה הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי" (בראשית יח כא). וּכְבָר פֵּרַשְׁתִּי סוֹדוֹ (שם כ'):

“Y he descendido para salvarlo.” Significa que Me he revelado sobre este monte en fuego, como: “Hashem descendió sobre el monte Sinaí” (Éxodo 19:20), “porque Hashem había descendido sobre él en fuego” (Éxodo 19:18). O es como: “Descenderé ahora y veré si conforme a su clamor que ha venido a Mí han hecho” (Génesis 18:21). Ya expliqué su secreto allí.

Ramban on Exodus 3:8

אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ אֶל מְקוֹם הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי יַזְכִּיר בְּכָאן שִׁשָּׁה עֲמָמִים וְיַנִּיחַ הַשְּׁבִיעִי, אוּלַי לֹא הָיְתָה אַרְצוֹ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ כָּאֵלֶּה. וְכֵן בַּפָּסוּק "כִּי יֵלֵךְ מַלְאָכִי לְפָנֶיךָ" (שמות כ"ג:כ"ג) הִזְכִּיר אֵלֶּה הַשִּׁשָּׁה. וְאוּלַי הוּא רֶמֶז שֶׁאֵלּוּ כָּבְשׁוּ תְּחִלָּה, כִּי הֵם אֲשֶׁר נִתְקַבְּצוּ עַל יְהוֹשֻׁעַ וַיִּתְּנֵם ה' בְּיָדוֹ (יהושע ט' א' ב'). וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ הַגִּרְגָּשִׁי פִּנָּה (ירושלמי שביעית פ"ו ה"א), וּלְכָךְ לֹא נִזְכַּר עִם הַנִּכְרָתִים שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶן וְהִכְחַדְתִּיו (להלן שם). וְכֵן בְּכָאן יִרְמֹז אֶל הַנִּלְחָמִים שֶׁכָּבְשׁוּ. וְעוֹד אֲדַבֵּר עַל זֶה בע"ה (רמב"ן על שמות כ"ג:כ"ה): וְטַעַם זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ כִּי שִׁבַּח תְּחִלָּה אֶת הָאָרֶץ שֶׁהִיא טוֹבָה, לוֹמַר שֶׁהָאֲוִיר טוֹב וְיָפֶה לִבְנֵי אָדָם וְכָל טוּב יִמָּצֵא בָהּ, וְשֶׁהִיא רְחָבָה, שֶׁיַּעַמְדוּ בָּהּ כָּל יִשְׂרָאֵל בַּמֶּרְחָב אוֹ טַעַם רְחָבָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ רַחֲבוּת, שְׁפֵלָה וְעֵמֶק וּמִישׁוֹר גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים וְאֵין רֻבָּהּ הָרִים וְגֵאָיוֹת וְחָזַר וְשִׁבַּח אוֹתָהּ שֶׁהִיא אֶרֶץ מִקְנֶה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מִרְעֶה טוֹב, וְהַמַּיִם יָפִים, וְיִגְדַּל הֶחָלָב בַּבְּהֵמוֹת, כִּי אֵין הַבְּהֵמוֹת בְּרִיאוֹת וְטוֹבוֹת וּמְרֻבּוֹת הֶחָלָב רַק בַּאֲוִיר טוֹב וְעֵשֶׂב רַב וּמַיִם טוֹבִים. וּבַעֲבוּר שֶׁיִּמָּצֵא זֶה בָּאָחוּ וּבִמְרוֹם הָרִים אֵין הַפֵּרוֹת שָׁם שְׁמֵנִים וְיָפִים מְאֹד, אָמַר כִּי הִיא עוֹד שְׁמֵנָה שֶׁפֵּרוֹתֶיהָ שְׁמֵנִים וּמְתוּקִים עַד שֶׁתָּזוּב כֻּלָּהּ בִּדְבַשׁ מֵהֶם. וְהִנֵּה שִׁבַּח אוֹתָהּ עַל כָּל טוּב ה', עַל דָּגָן וְעַל תִּירֹשׁ וְעַל יִצְהָר וְעַל בְּנֵי צֹאן וּבָקָר. וְזֶהוּ "צְבִי הִיא לְכָל הָאֲרָצוֹת" (יחזקאל כ ו): וְטַעַם אֶל מְקוֹם הַכְּנַעֲנִי שֶׁלֹּא אָמַר "אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי" כַּאֲשֶׁר יֹאמַר בִּשְׁאָר כָּל הַמְּקוֹמוֹת (להלן י"ז), לִרְמֹז שֶׁיִּירְשׁוּ אוֹתָם וְיַכְרִיתוּם וְיֵשְׁבוּ בִּמְקוֹמָם, לֹא שֶׁיִּהְיוּ יוֹשְׁבִים בְּקִרְבָּם כַּאֲבוֹתָם:

“A una tierra que fluye leche y miel, al lugar del cananeo y del jitita.” Aquí menciona seis pueblos y deja el séptimo. Quizá su tierra no fluía leche y miel como la de estos. Así también en el versículo: “cuando Mi ángel vaya delante de ti” (Éxodo 23:23), menciona estos seis. Quizá es una alusión a que estos fueron conquistados primero, porque ellos se reunieron contra Yehoshúa y Hashem los entregó en su mano. Nuestros Sabios dijeron: el guirgashita se retiró. Por eso no fue mencionado entre los que serían exterminados, de quienes se dice: “y lo destruiré”. También aquí alude a los que lucharon y fueron conquistados. Hablaré más de esto, con ayuda de Hashem. El sentido de “que fluye leche y miel” es que primero alabó la tierra diciendo que es buena, es decir, que el aire es bueno y agradable para los seres humanos, y que todo bien se encuentra en ella; y que es amplia, para que todo Israel pueda habitar en ella con amplitud. O el sentido de “amplia” es que tiene espacios abiertos: tierras bajas, valles y llanuras, grandes y pequeños, y no es mayormente montañas y barrancos. Luego volvió a alabarla diciendo que es tierra de ganado, con buen pasto y buenas aguas, y que la leche aumenta en los animales, porque los animales no son sanos, buenos y abundantes en leche sino con buen aire, mucha hierba y buenas aguas. Y puesto que esto puede encontrarse en praderas y alturas de montañas, donde los frutos no son muy grasos y hermosos, dijo además que es fértil, que sus frutos son grasos y dulces hasta que toda ella fluye miel de ellos. Así la alabó por todo el bien de Hashem: por el grano, el vino, el aceite, y los rebaños y ganados. Este es el sentido de: “hermosura es para todas las tierras” (Ezequiel 20:6). El sentido de “al lugar del cananeo”, y no “a la tierra del cananeo”, como dice en los demás lugares, es aludir a que los heredarán, los exterminarán y habitarán en su lugar, no que vivirán entre ellos como sus padres.

Ramban on Exodus 3:9

הִנֵּה צַעֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָה אֵלָי אע"פ שֶׁאָמַר (שמות ג':ז') וְאֶת צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי, חָזַר וְאָמַר כִּי בָּאָה אֵלַי, וְהִנֵּה הִגִּיעַ צַעֲקָתָם אֶל כִּסֵּא כְּבוֹדִי, וְלֹא אוֹסִיף עוֹד לַעֲבֹר לְפַרְעֹה, כִּי מִצְרַיִם לֹחֲצִים אוֹתָם יוֹתֵר מִדַּאי כְּעִנְיַן "עַד לַשָּׁמַיִם הִגִּיעַ" (דהי"ב כח ט). וְעַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת, צַעֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הִיא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁבָּאָה אֵלָיו צוֹעֶקֶת, כְּדֶרֶךְ "הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי" (בראשית יח כ"א) וְשָׁם רָמַזְתִּי:

“He aquí, el clamor de los hijos de Israel ha venido a Mí.” Aunque ya dijo: “he escuchado su clamor” (Éxodo 3:7), volvió a decir que ha venido a Mí, es decir, que su clamor llegó hasta el trono de Mi gloria, y ya no seguiré pasando por alto a Faraón, porque los egipcios los oprimen demasiado, como en: “hasta los cielos llegó” (II Crónicas 28:9). Según el camino de la verdad, el clamor de los hijos de Israel es la Congregación de Israel, que vino a Él clamando, como en: “si conforme a su clamor que ha venido a Mí” (Génesis 18:21), y allí lo insinué.

Ramban on Exodus 3:10

וְטַעַם וְגַם רָאִיתִי אֶת הַלַּחַץ לֵאמֹר שֶׁיִּקַּח נְקָמָה מִפַּרְעֹה וּמֵעַמּוֹ מִפְּנֵי שֶׁעָשׂוּ עִמָּהֶם יוֹתֵר מִן הַנִּגְזָר לָהֶם בְּלַחַץ גָּדוֹל שֶׁלֹּחֲצִים אוֹתָם, כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי בְּסֵדֶר לֶךְ לְךָ (בראשית טו יג):

El sentido de “y también he visto la opresión” es decir que tomará venganza de Faraón y de su pueblo, porque hicieron con ellos más de lo que había sido decretado, oprimiéndolos con gran presión, como expliqué en la sección de Lej Lejá.

Ramban on Exodus 3:11

וַיֹּאמֶר כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ וְזֶה לְּךָ הָאוֹת רַבּוּ הַפֵּרוּשִׁים בַּמִּקְרָא הַזֶּה. וְהַנָּכוֹן עַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט, כִּי הקב"ה אָמַר לְמֹשֶׁה שְׁנֵי דְּבָרִים, שֶׁיָּרַד לְהַצִּילוֹ מִיַּד מִצְרַיִם, וְהָיָה אֶפְשָׁר שֶׁיַּצִּילֵם מִיָּדָם בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן עַצְמָהּ אוֹ קָרוֹב מִשָּׁם, אֲבָל הִבְטִיחַ עוֹד לְהַעֲלוֹתוֹ מִן הָאָרֶץ הַהִיא כֻּלָּהּ אֶל מְקוֹם הַכְּנַעֲנִי (שמות ג':ח'): וּמֹשֶׁה נִתְיָרֵא מִשְּׁתֵּיהֶן, וְאָמַר מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵךְ אֶל פַּרְעֹה, אֲנִי שְׁפַל אֲנָשִׁים רוֹעֶה צֹאן וְהוּא מֶלֶךְ גָּדוֹל, וְאִם אוֹמַר אֵלָיו לַעֲזֹב אֶת הָעָם כֻּלּוֹ יַהַרְגֵנִי, כְּעִנְיָן שֶׁאָמַר שְׁמוּאֵל "וְשָׁמַע שָׁאוּל וַהֲרָגָנִי" (שמואל א ט"ז:ב') וְאָמַר עוֹד מִי אָנֹכִי כִּי אוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְתָּ לִי לְהַעֲלוֹתָם אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן, כִּי עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה, וְלֹא יַחְשְׁבוּנִי לָלֶכֶת אַחֲרַי אֶל אֶרֶץ עַמִּים גְּדוֹלִים וַעֲצוּמִים מֵהֶם, כַּאֲשֶׁר אָמַרְתָּ לְהַעֲלוֹתוֹ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה אֶל מְקוֹם הַכְּנַעֲנִי: כִּי הַהַצָּלָה מִיַּד פַּרְעֹה אֵינָהּ תְּלוּיָה בָּהֶם, אִם יִשְׁמַע פַּרְעֹה יָקֵל עֻלּוֹ מֵעֲלֵיהֶם וְיַצִּילֵם, אוֹ יְגָרְשֵׁם מֵאַרְצוֹ עַל כָּרְחָם וְעוֹד כִּי הֵם עַצְמָם יִשְׁמְעוּ אֶל כָּל אָדָם בָּזֶה, כִּי מִי הָאָדָם שֶׁלֹּא יִרְצֶה לָצֵאת מֵעֲבוֹדָה קָשָׁה שֶׁאֵין כָּמוֹהָ, אֲבָל הָעֲלִיָּה לְאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי לֹא יִשְׁמְעוּ בָּהּ. וְכֵן הָיָה הַדָּבָר שֶׁהָיְתָה מִלְחֶמֶת הָעַמִּים הָהֵם קָשָׁה עֲלֵיהֶם מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף וּפַחְדָּתָם מִמֶּנָּה בְּמִצְרַיִם וּבַמִּדְבָּר: זֹאת יִרְאָתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּינוּ מִפַּרְעֹה וּפַחְדָּתוֹ מֵהֶם וְעַל שְׁתֵּיהֶן עָנָהוּ ה', אָמַר לוֹ אַל תִּירָא מִפַּרְעֹה כִּי אֲנִי אֶהְיֶה עִמָּךְ לְהַצִּילְךָ וְזֶה לְךָ הָאוֹת אֶל הָעָם כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ אֲלֵיהֶם, כִּי בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה, וּמֵאָז יְקַבְּלוּ עֲבוֹדַת הַשֵּׁם לָלֶכֶת אַחֲרֵי מִצְוָתוֹ, "וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם" (להלן י"ט ט'), וְאַחֲרֶיךָ יָרוּצוּ לְכָל מָקוֹם אֲשֶׁר תְּצַוֵּם וְהִנֵּה נִגְלֵיתִי לְךָ בָּהָר הַזֶּה בְּלַבַּת אֵשׁ, כִּי כֵן יִהְיֶה בְּעֵינֵי כָּל הָעָם בְּעָבְדָם אוֹתִי בָּהָר הַזֶּה: וְהִנֵּה לְמֹשֶׁה אוֹת בַּמֶּה שֶׁלֹּא יִפְחַד מִפַּרְעֹה כֵּיוָן שֶׁהִבְטִיחוֹ לְהַצִּילוֹ, וּלְיִשְׂרָאֵל יִהְיֶה לָהֶם אוֹת שֶׁלֹּא יִפְחֲדוּ מִן הָעַמִּים בְּבוֹאָם אֶל הַר סִינָי כִּי לָצֵאת מִמִּצְרַיִם בִּרְצוֹן פַּרְעֹה אֶל מָקוֹם קָרוֹב דֶּרֶךְ ג' יָמִים לִזְבֹּחַ לֵאלֹהִים בְּוַדַּאי יִשְׁמְעוּ וְיַעֲשׂוּ כֵן בֵּין בִּרְצוֹנָם בֵּין שֶׁלֹּא בִּרְצוֹנָם: וְעַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת, וְזֶה לְּךָ הָאוֹת כְּמוֹ "זֶה לִּי עֶשְׂרִים שָׁנָה" (בראשית לא מא) וְאָמַר כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ וְהִנֵּה לְךָ הָאוֹת אוֹת הַבְּרִית שֶׁאֶהְיֶה עִמְּךָ תָּמִיד, כְּדֶרֶךְ "אֲנִי הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ" (שם יז ד), כִּי אָנֹכִי הַשּׁוֹלֵחַ אוֹתְךָ שֶׁתַּעַבְדוּ אֶת הָאֱלֹהִים בָּהָר הַזֶּה, וְאָז אֶעֱלֶה גַּם אָנֹכִי בְּקֶרֶב הָעָם הַזֶּה אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֲכִנֹתִי (שמות כ"ג:כ'):

“Y dijo: Porque estaré contigo, y esta será para ti la señal.” Hay muchas explicaciones sobre este versículo. La correcta según el sentido simple es que el Santo, bendito sea, dijo a Moshé dos cosas: que descendía para salvarlos de manos de Egipto, y que podría salvarlos de su mano en la misma tierra de Goshen o cerca de allí; pero además prometió hacerlos subir de toda aquella tierra hacia el lugar del cananeo. Moshé temió ambas cosas. Dijo: “¿Quién soy yo para ir a Faraón?” Yo soy el más bajo de los hombres, pastor de ovejas, y él es un gran rey; si le digo que deje salir a todo el pueblo, me matará, como dijo Shemuel: “Shaúl lo oirá y me matará” (I Samuel 16:2). Y dijo además: “¿Quién soy yo para sacar a los hijos de Israel de la tierra de Egipto?”, como me dijiste que los subiera a la tierra de Canaán, porque este pueblo es sabio y entendido, una gran nación, y no me considerarán digno de ir tras de mí hacia una tierra de pueblos más grandes y fuertes que ellos, como dijiste: “hacerlo subir a una tierra buena y amplia, al lugar del cananeo”. Porque la salvación de manos de Faraón no depende de ellos: si Faraón escucha, aliviará su yugo de sobre ellos y los salvará, o los expulsará de su tierra contra su voluntad. Además, ellos mismos escucharían a cualquiera en esto, porque ¿quién no querría salir de una esclavitud tan dura como no hay otra? Pero respecto a subir a la tierra del cananeo, no escucharán. Y así fue: la guerra contra esos pueblos fue difícil para ellos desde el principio hasta el final, y su miedo a ella estuvo presente en Egipto y en el desierto. Este fue el temor de Moshé Rabenu: miedo de Faraón y miedo por causa de ellos. Sobre ambos le respondió Hashem. Le dijo: no temas a Faraón, porque Yo estaré contigo para salvarte. Y esta será para ti la señal respecto al pueblo: que Yo te he enviado a ellos, porque cuando saques al pueblo de Egipto, serviréis a Dios sobre este monte. Desde entonces aceptarán el servicio de Hashem, irán tras Su mandato, “y también en ti creerán para siempre” (Éxodo 19:9), y correrán tras de ti a todo lugar que les ordenes. He aquí, Me he revelado a ti en este monte en una llama de fuego, y así será ante los ojos de todo el pueblo cuando Me sirvan en este monte. Para Moshé, esto fue una señal de que no debía temer a Faraón, ya que Él le prometió salvarlo. Para Israel, sería una señal de que no debían temer a los pueblos cuando llegaran al monte Sinaí. Porque salir de Egipto con permiso de Faraón hacia un lugar cercano, a tres días de camino, para sacrificar a Dios, ciertamente lo escucharían y lo harían, voluntaria o involuntariamente. Según el camino de la verdad, “y esta será para ti la señal” es como “esto tengo yo veinte años” (Génesis 31:41). Dijo: “Porque estaré contigo”, y he aquí que tienes la señal, la señal del pacto, de que estaré contigo siempre, como: “Yo, he aquí Mi pacto contigo” (Génesis 17:4). Porque Yo soy quien te envía para que sirváis a Dios en este monte, y entonces Yo también subiré en medio de este pueblo al lugar que he preparado.

Ramban on Exodus 3:12

וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ הַפָּסוּק הַזֶּה אוֹמֵר לְךָ פָּרְשֵׁנִי; כִּי לֹא יִתָּכֵן שֶׁיֹּאמַר מֹשֶׁה וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ לִהְיוֹת לָהֶם אוֹת שֶׁיַּאֲמִינוּ בּוֹ, כִּי שְׁאֵלַת שְׁמוֹ וַאֲמִירָתוֹ לָהֶם אֵינָהּ אוֹת לְמִי שֶׁלֹּא יַאֲמִין בּוֹ מִתְּחִלָּה שֶׁאִם יָדְעוּ יִשְׂרָאֵל אוֹתוֹ הַשֵּׁם גַּם מֹשֶׁה כָּהֵם יָדַע אוֹתוֹ, וְהִנֵּה יְדִיעָתוֹ כִּידִיעָתָם וְאֵינֶנָּה אוֹת וּמוֹפֵת כְּלָל, וְאִם לֹא שָׁמְעוּ בּוֹ מָה הָרְאָיָה שֶׁיַּאֲמִינוּ בִּדְבָרָיו כְּלָל. וְהִנֵּה אַחֲרֵי הוֹדִיעוֹ אֶת הַשֵּׁם הַגָּדוֹל אָמַר "וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי" (שמות ד':א'), וְאָז נָתַן לוֹ אוֹתוֹת: וְאָמַר ר"א (אבן עזרא על שמות ג':י"ג) כִּי שָׁאַל מֹשֶׁה מָה שֵׁם יֹאמַר לְיִשְׂרָאֵל מִשְּׁמוֹתָיו, כִּי בְּאֵל שַׁדַּי לֹא יַעֲשֶׂה אוֹתוֹת רַק בַּשֵּׁם הַגָּדוֹל. וְאֵין דְּבָרָיו נְכוֹנִים בְּעֵינַי כִּי עֲדַיִן לֹא נֶאֱמַר לְמֹשֶׁה שֶׁיַּעֲשֶׂה בִּיצִיאַת מִצְרַיִם אוֹתוֹת וּמוֹפְתִים גְּדוֹלִים וְנִפְלָאִים, אֲבָל שֶׁיַּצִּילֵם מִיַּד מִצְרַיִם וְיַעֲלֵם לָאָרֶץ, וּבְשֵׁם אֵל שַׁדַּי יוּכַל לָבֹא בְּלֵב פַּרְעֹה לְהַצִּילָם וְגַם לְנַצֵּחַ הָעַמִּים, וּכְבָר הוֹצִיא שָׂרָה מִבֵּיתוֹ בִּנְגָעִים גְּדוֹלִים שֶׁהֵבִיא עָלָיו, וְנִצַּח אַבְרָהָם לְבַדּוֹ הַמְּלָכִים הַגְּדוֹלִים, וְכָל זֶה בְּעֶזְרַת אֵל שַׁדַּי הַשֵּׁם הַנּוֹדָע לָאָבוֹת, וְכָכָה יַעֲשֶׂה בַּבָּנִים. וְעוֹד כִּי יַעֲקֹב אָמַר "וְהָיָה אֱלֹהִים עִמָּכֶם וְהֵשִׁיב אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ אֲבֹתֵיכֶם" (בראשית מח כא), וְיוֹסֵף אָמַר "פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם" (שם נ כה), וְהִנֵּה הַפְּקִידָה בֵּאלֹהִים: וּלְפִי דַּעְתִּי הָיָה מֹשֶׁה גַּם בָּעֵת הַהִיא אָב בְּחָכְמָה גָּדוֹל בְּמַעֲלַת הַנְּבוּאָה, וְדֶרֶךְ שְׁאֵלָה בִּקֵּשׁ שֶׁיּוֹדִיעֵהוּ מִי הַשּׁוֹלֵחַ אוֹתוֹ, כְּלוֹמַר בְּאֵי זוֹ מִדָּה הוּא שָׁלוּחַ אֲלֵיהֶם, כְּעִנְיָן שֶׁאָמַר יְשַׁעְיָה וְעַתָּה ה' אֱלֹהִים שְׁלָחַנִי וְרוּחוֹ (ישעיה מח טז) וְהִנֵּה אָמַר יִשְׁאָלוּנִי עַל שְׁלִיחוּתִי אִם הִיא בְּמִדַּת אֵל שַׁדַּי הִיא שֶׁעָמְדָה לָאָבוֹת, אוֹ בְּמִדַּת רַחֲמִים עֶלְיוֹנִית שֶׁתַּעֲשֶׂה בָּהּ אוֹתוֹת וּמוֹפְתִים מְחֻדָּשִׁים בַּיְּצִירָה. וְזֶה בַּעֲבוּר שֶׁאָמַר לוֹ "אָנֹכִי אֱלֹהֵי אָבִיךָ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם" (שמות ג':ו'), וְלֹא פֵּרֵשׁ שֵׁם מִשְּׁמוֹתָיו הַקְּדוֹשִׁים כְּלָל, וְשָׁמַע מֹשֶׁה שֶׁהִבְטִיחוֹ עַל מַעֲמַד הַר סִינַי וּמַתַּן תּוֹרָה, וְהוּא הַיּוֹדֵעַ כִּי הַתּוֹרָה לֹא תִּנָּתֵן בְּשֵׁם אֵל שַׁדַּי הַנִּזְכָּר בָּאָבוֹת רַק הַשֵּׁם הַגָּדוֹל שֶׁבּוֹ הָיָה הָעוֹלָם, וְעַל כֵּן שָׁאַל מָה אוֹמַר אֲלֵיהֶם: וְרַבּוֹתֵינוּ נִתְעוֹרְרוּ לָזֶה (שמו"ר ג'), אָמְרוּ וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָאֱלֹהִים הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אָמַר ר' שִׁמְעוֹן בְּשֵׁם ר' סִימוֹן אָמַר מֹשֶׁה עָתִיד אֲנִי לֵעָשׂוֹת סַרְסוּר בֵּינְךָ וּבֵינֵיהֶם, כְּשֶׁתִּתֵּן לָהֶם הַתּוֹרָה וְתֹאמַר לָהֶם אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם, אוֹתָהּ שָׁעָה נִתְבָּרֵר מֹשֶׁה עַל עֲסָקָיו, שֶׁנִּתְיָרֵא אִם יִשְׁאֲלוּ לוֹ מַה שְּׁמוֹ מָה אֹמַר אֲלֵיהֶם, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הָיָה מְבַקֵּשׁ מֹשֶׁה שֶׁיּוֹדִיעֶנּוּ הקב"ה אֶת הַשֵּׁם הַגָּדוֹל וְזֶה עִנְיַן הַשְּׁאֵלָה:

“Y me dirán: ¿Cuál es Su Nombre?” Este versículo te dice: explícamelo, porque no es posible que Moshé dijera: “me dirán cuál es Su Nombre” para que eso fuera una señal de que creerían en Él. Preguntar Su Nombre y decirlo a ellos no es una señal para quien no cree desde el principio, porque si Israel conocía ese Nombre, también Moshé lo conocía como ellos, y su conocimiento era igual al de ellos; no era señal ni prodigio alguno. Y si no lo habían oído, ¿qué prueba habría para que creyeran en sus palabras? Después de que le informó el gran Nombre, dijo: “Pero he aquí que no me creerán” (Éxodo 4:1), y entonces le dio señales. Rabí Abraham dijo que Moshé preguntó qué Nombre debía decir a Israel de entre Sus nombres, porque con El Shaddai no haría señales, sino con el gran Nombre. Pero sus palabras no son correctas a mis ojos, porque aún no se le había dicho a Moshé que haría en la salida de Egipto señales y grandes y maravillosos prodigios, sino que los salvaría de manos de Egipto y los subiría a la tierra. Con el Nombre El Shaddai podía poner en el corazón de Faraón salvarlos y también vencer a los pueblos; ya había sacado a Sara de la casa de Faraón con grandes plagas que trajo sobre él, y Abraham solo venció a grandes reyes, todo con ayuda de El Shaddai, el Nombre conocido por los patriarcas. Así también haría con los hijos. Además, Yaakov dijo: “Dios estará con vosotros y os devolverá a la tierra de vuestros padres” (Génesis 48:21), y Yosef dijo: “Dios ciertamente os recordará” (Génesis 50:25); así, la recordación está con el nombre Dios. Según mi opinión, Moshé también en aquel momento era padre en sabiduría y grande en nivel de profecía. A modo de pregunta pidió que le informara quién lo enviaba, es decir, con qué medida era enviado a ellos, como dijo Yeshayahu: “Y ahora Hashem Dios me ha enviado, y Su espíritu” (Isaías 48:16). Dijo: me preguntarán acerca de mi misión, si es con la medida de El Shaddai, que sostuvo a los patriarcas, o con una medida superior de misericordia, con la cual se harán señales y prodigios nuevos en la creación. Esto porque le había dicho: “Yo soy el Dios de tu padre, Dios de Abraham” (Éxodo 3:6), y no explicó ninguno de Sus santos nombres. Moshé escuchó que le prometía el encuentro en el monte Sinaí y la entrega de la Torá, y él sabía que la Torá no sería dada con el nombre El Shaddai mencionado respecto a los patriarcas, sino con el gran Nombre con el que fue creado el mundo. Por eso preguntó: ¿qué les diré? Nuestros Sabios despertaron a esto y dijeron: “Y dijo Moshé a Dios: he aquí que yo voy a los hijos de Israel.” Dijo Rabí Shimón en nombre de Rabí Simón: Moshé dijo: en el futuro yo seré intermediario entre Tú y ellos, cuando les des la Torá y les digas: “Yo soy Hashem tu Dios”. “El Dios de vuestros padres me ha enviado a vosotros.” En ese momento Moshé aclaró su asunto, porque temió que, si le preguntaban cuál es Su Nombre, qué les diría. En ese momento Moshé pedía que el Santo, bendito sea, le diera a conocer el gran Nombre. Este es el asunto de la pregunta.

Ramban on Exodus 3:13

וְהִנֵּה עָנָהוּ הָאֱלֹהִים אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה, אֶהְיֶה עִמָּכֶם בְּצָרָה זוֹ וְאֶהְיֶה עִמָּכֶם בְּצָרוֹת אֲחֵרוֹת, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם דַּיָּה לַצָּרָה בִּשְׁעָתָהּ, אָמַר לוֹ יָפֶה אָמַרְתָּ, כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ', לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על שמות ג':י"ד) מִדִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ (ברכות ט: שמו"ר ג'). וְהַכַּוָּנָה לָהֶם בָּזֶה, כִּי מֹשֶׁה אָמַר לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ, וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ, שֶׁיַּגִּיד לָהֶם הַשֵּׁם שֶׁיּוֹרֶה הוֹרָאָה שְׁלֵמָה עַל הַמְּצִיאוּת וְעַל הַהַשְׁגָּחָה, והקב"ה הֱשִׁיבוֹ לָמָּה זֶה יִשְׁאֲלוּ לִשְׁמִי, אֵין לָהֶם צֹרֶךְ לִרְאָיָה אַחֶרֶת כִּי אֶהְיֶה עִמָּהֶם בְּכָל צָרָתָם יִקְרָאוּנִי וְאֶעֱנֵם, וְהִיא הָרְאָיָה הַגְּדוֹלָה שֶׁיֵּשׁ אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל קְרוֹבִים אֵלֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו וְיֵשׁ אֱלֹהִים שׁוֹפְטִים בָּאָרֶץ וְזֶה פֵּרוּשׁ נָכוֹן בְּאַגָּדָה זוֹ: וְעוֹד אָמַר כַּיּוֹצֵא בָּזֶה בְּמִדְרַשׁ אַגָּדָה (מנורת המאור הראשון פרק הצדקה) וּמַהוּ אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה, כְּשֵׁם שֶׁאַתָּה הוֹוֶה עִמִּי כָּךְ אֲנִי הוֹוֶה עִמְּךָ אִם פּוֹתְחִין אֶת יְדֵיהֶם וְעוֹשִׂין צְדָקָה אַף אֲנִי אֶפְתַּח אֶת יָדִי, שֶׁנֶּאֱמַר "יִפְתַּח ה' לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב" (דברים כח יב), וְאִם אֵינָן פּוֹתְחִין אֶת יְדֵיהֶם מַה כָּתוּב שָׁם, "הֵן יַעְצֹר בַּמַּיִם וְיִבָשׁוּ" וְגוֹ' (איוב יב טו). וְעוֹד דָּרְשׁוּ רַבִּי יִצְחָק אָמַר, אָמַר לוֹ הַקָּבָּ"ה לְמֹשֶׁה אֱמֹר לָהֶם אֲנִי שֶׁהָיִיתִי וְעַכְשָׁו אֲנִי הוּא וַאֲנִי הוּא לֶעָתִיד לָבֹא, לְכָךְ כָּתוּב כָּאן אֶהְיֶה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים (שמו"ר ג ו). וּבֵאוּר דַּעַת רַבִּי יִצְחָק, כִּי בַּעֲבוּר שֶׁהַזְּמַן הָעוֹבֵר וְהֶעָתִיד כֻּלּוֹ בַּבּוֹרֵא בַּהֹוֶה כִּי אֵין חֲלִיפוֹת וְצָבָא עִמּוֹ, וְלֹא עָבְרוּ מִיָּמָיו כְּלוּם, לְפִיכָךְ יִקָּרֵא בּוֹ כָּל הַזְּמַנִּים בְּשֵׁם אֶחָד מוֹרֶה חִיּוּב הַמְּצִיאוּת: וְאוּנְקְלוֹס תִּרְגֵּם שְׁנֵי הַשֵּׁמוֹת "אֱהֵא עִם מַאן דְּאֵהֵא", וְלֹא תִּרְגֵּם כְּלָל הַשֵּׁם שֶׁאָמַר לוֹ כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם. וְהַנִּרְאֶה מִדַּעְתּוֹ, כִּי אֶצְלוֹ ה' הַנִּכְבָּד שֶׁהוֹדִיעוֹ הוּא בֶּן אַרְבַּע אוֹתִיּוֹת הָאֵלֶּה שֶׁצִּוָּהוּ "כֹּה תֹאמַר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם", אֲבָל הוֹדִיעוֹ תְּחִלָּה עִנְיָנוֹ, כִּי שְׁאֵלָתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה לָדַעַת דַּרְכֵי הַשֵּׁם מִשְּׁמוֹ, כְּעִנְיָן שֶׁחָזַר וְאָמַר "הוֹדִעֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶךָ וְאֵדָעֲךָ" (שמות ל"ג:י"ג). וְכַאֲשֶׁר הֵשִׁיב לוֹ שָׁם "וְקָרָאתִי בְשֵׁם ה' לְפָנֶיךָ וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֲרַחֵם" (שם יט), לֵאמֹר כִּי בַּשֵּׁם הַנִּכְבָּד הַזֶּה אֲשֶׁר יִקְרָא לְפָנָיו יְחוֹנֵן וִירַחֵם, וְלֹא יוּכַל אָדָם לָבֹא עַד עֹמֶק דְּרָכָיו, כֵּן אָמַר בְּכָאן "אֱהֵא עִם מַאן דְּאֵהֵא", בִּשְׁמִי שֶׁתֹּאמַר לָהֶם שֶׁהוּא אֶהְיֶה, כִּי בוֹ אֲנִי עִם הָאָדָם לְחוֹנֵן וּלְרַחֵם: וְהַגָּאוֹן רַב סְעַדְיָה כָּתַב כִּי בֵּאוּרוֹ אֲשֶׁר לֹא עָבַר וְלֹא יַעֲבֹר, כִּי הוּא רִאשׁוֹן וְהוּא אַחֲרוֹן. קְרוֹבִים דְּבָרָיו לְדִבְרֵי רַבִּי יִצְחָק. וְהָרַב אָמַר בְּמוֹרֶה הַנְּבֻכִים (א סג) הַנִּמְצָא אֲשֶׁר הוּא נִמְצָא, כְּלוֹמַר רְאוּי הַמְּצִיאוּת. יְבָאֵר לָהֶם כִּי יֵשׁ נִמְצָא רָאוּי לְהִמָּצֵא שֶׁלֹּא הָיָה נֶעְדָּר וְלֹא יִהְיֶה נֶעְדָּר: וְהִנֵּה לְדַעַת אֵלֶּה הַחֲכָמִים צָרִיךְ שֶׁנְּפָרֵשׁ כִּי הקב"ה אָמַר לְמֹשֶׁה שֶׁיֹּאמַר לָהֶם זֶה הַשֵּׁם וִילַמְּדֵם אוֹתוֹ, כְּלוֹמַר שֶׁיִּפְרֹט לָהֶם רְאָיוֹת שִׂכְלִיּוֹת אֲשֶׁר בָּהֶם יִתְקַיֵּם אֵצֶל חַכְמֵיהֶם זֶה הַשֵּׁם, כְּלוֹמַר הַמְּצִיאוּת אוֹ הַקִּיּוּם אֲשֶׁר לֹא עָבַר וְלֹא יַעֲבֹר, כִּי זְכִירַת הַשֵּׁם בִּלְבַד, יֹאמַר מַה שֶׁיֹּאמַר, אֵינֶנּוּ רְאָיָה לְבַטֵּל מֵהֶם דַּעַת הַקַּדְמוּת אוֹ הָאֶפִּיקוֹרְסוּת הַמְּחֻשָּׁב בְּבִטּוּל הַמְּצִיאוּת לְגַמְרֵי. וְאֵין זֶה מַשְׁמָעוּתוֹ שֶׁל מִקְרָא, אֲבָל כִּי הַזְכָּרַת הַשֵּׁם לָהֶם הוּא הָרְאָיָה וְהוּא הָאוֹת וְהַמּוֹפֵת עַל דְּבָרָם שֶׁיִּשְׁאָלוּהוּ: וְעַל דַּעְתִּי לֹא יִסְתַּפְּקוּ זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל בִּמְצִיאוּת הַבּוֹרֵא כַּאֲשֶׁר אָמַר הָרַב וְחָלִילָה, אֲבָל זֶה הַשֵּׁם תְּשׁוּבַת שְׁאֵלָתוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ לְךָ, הוֹדִיעוֹ שֶׁהוּא שָׁלוּחַ אֲלֵיהֶם בְּמִדַּת הַדִּין אֲשֶׁר בְּמִדַּת הָרַחֲמִים, וְאָמַר כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם, שֶׁיַּזְכִּיר לָהֶם הַשֵּׁם הָאֶחָד לְבַדּוֹ לְהוֹרוֹת עַל הָאַחְדוּת, וּלְכָךְ צִוָּהוּ עוֹד "כֹּה תֹאמַר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי" (שמות ג':ט"ו), כִּי הַשֵּׁם הַזֶּה הוּא מִדַּת רַחֲמִים, וְיֵדְעוּ כִּי יוֹלִיךְ לִימִין מֹשֶׁה זְרוֹעַ תִּפְאַרְתּוֹ (ישעי' ס"ג י"ב), וִיחַדֵּשׁ אוֹתוֹת וּמוֹפְתִים בָּעוֹלָם. וְהִנֵּה פֵּרֵשׁ לוֹ כִּי אֶהְיֶה אֲשֶׁר צִוָּהוּ לֵאמֹר לָהֶם, הוּא הַשֵּׁם הַגָּדוֹל הַזֶּה, וְהֵם שָׁוִים בִּלְשׁוֹנָם וּבָאוֹתִיּוֹת, כִּי שְׁתֵּי הָאוֹתִיּוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת שֶׁבַּשֵּׁם הָרִאשׁוֹן הֵם הַקּוֹדְמוֹת בָּזֶה, כִּי בָּרִאשׁוֹן יוֹרוּ עַל חָכְמַת שְׁלֹמֹה, כְּדִכְתִיב "וַה' נָתַן חָכְמָה לִשְׁלֹמֹה" (מלכים א ה':כ"ו), וּבָזֶה יוֹרוּ עַל חָכְמַת אֱלֹהִים, וְאוֹת הָאָלֶ"ף בָּרִאשׁוֹן תּוֹרֶה עַל הַקַּדְמוּת וְהַיָּחִיד, וְהַיּוֹ"ד בַּשֵּׁנִי עַל עֶשֶׂר סְפִירוֹת בְּלִי מָה. וְנִלְקְחוּ שְׁתֵּי הָאוֹתִיּוֹת הָאֵלֶּה הָאָלֶ"ף וְהַיּוֹ"ד מִשְּׁנֵי הַשֵּׁמוֹת הַקְּדוֹשִׁים וְנִכְתְּבוּ תְּחִלָּה וָסוֹף בַּשֵּׁם הַנִּכְתָּב וְנִקְרָא בְּאָלֶ"ף דָּלֶ"ת, לְהוֹרוֹת כִּי הוּא אֲצִילוּת מִן הָרֹאשׁ וְעַד הַסּוֹף, וּמִדַּת הַדִּין בָּאֶמְצַע, כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ (שמות כ"ג:כ"א). וּמִכָּאן תָּבִין לָמָּה קְמָצוּהוּ. וְנִשְׁתַּמֵּשׁ לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ בַּשֵּׁם הַהוּא בְּכָל שֵׁם אַדְנוּת, כִּי מִמֶּנּוּ כָּל הַמֶּמְשָׁלָה וְהַשִּׁלְטוֹן. והקב"ה יַרְאֵנוּ נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתוֹ:

Ramban on Exodus 3:14

וְזֶה זִכְרִי לְדֹר דֹּר יַחְזֹר אֶל אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב, כִּי לֹא לְעוֹלָם יִשְׁכַּח בְּרִית אָבוֹת, וְכָל הַדּוֹרוֹת כַּאֲשֶׁר יַזְכִּירוּ "אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב" יִשְׁמַע אֵל וְיַעֲנֵם (תהלים נ"ה כ'). וְעַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת, זֶה שְּׁמִי לְעוֹלָם, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק, וְזֶה זִכְרִי וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב, וּלְכָךְ הוֹסִיף בּוֹ ו', וְזֶה טַעַם זִכְרִי לְדֹר דֹּר חָסֵר וְהַמַּשְׂכִּיל יָבִין:

“Y este es Mi recuerdo de generación en generación.” Vuelve a “Dios de Abraham, Dios de Yitzjak y Dios de Yaakov”, porque nunca olvidará el pacto de los patriarcas, y en todas las generaciones, cuando mencionen “Dios de Abraham, Yitzjak y Yaakov”, Dios escuchará y les responderá. Según el camino de la verdad: “Este es Mi Nombre para siempre” corresponde a “Dios de Abraham, Dios de Yitzjak”, y “este es Mi recuerdo” corresponde a “y Dios de Yaakov”. Por eso añadió en él una vav. Este es el sentido de “Mi recuerdo de generación en generación”, escrito de forma deficiente; el entendido comprenderá.

Ramban on Exodus 3:15

וְשָׁמְעוּ לְקוֹלֶךָ מֵאֲלֵיהֶן, מִכֵּיוָן שֶׁתֹּאמַר לָהֶם לָשׁוֹן זֶה מִיָּד יִשְׁמְעוּ לְקוֹלֶךָ, שֶׁכְּבָר סִימָן זֶה מָסוּר בְּיָדָם מִיַּעֲקֹב וּמִיּוֹסֵף, שֶׁבַּלָּשׁוֹן הַזֶּה נִגְאָלִין, יַעֲקֹב אָמַר לָהֶם "וֵאלֹהִים פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם" (בראשית נ כד), יוֹסֵף אָמַר לָהֶם "פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם" (שם כה). לְשׁוֹן רַשִׁ"י. (רש"י על שמות ג':י"ח) אוּלַי יִדְרֹשׁ הָרַב כִּי יוֹסֵף אָמַר פַּעֲמַיִם פָּקֹד יִפְקֹד, לְהַגִּיד שֶׁהָיְתָה מָסֹרֶת בְּיָדוֹ מֵאָבִיו. וּבְאֵלֶּה שְׁמוֹת רַבָּה (ג':ח') מִיָּד וְשָׁמְעוּ לְקוֹלֶךָ, לָמָּה, שֶׁמָּסֹרֶת גְּאֻלָּה הִיא בְּיָדָם שֶׁכָּל גּוֹאֵל שֶׁיָּבֹא וְיֹאמַר לָהֶם פְּקִידָה כְּפוּלָה הוּא גּוֹאֵל שֶׁל אֱמֶת, זֶה לְשׁוֹנָם בְּאַגָּדָה זוֹ. וְיֵשׁ עָלֶיךָ לִשְׁאֹל, וּמִנַּיִן לָהֶם שֶׁיַּאֲמִינוּ, שֶׁמָּא שָׁמַע מֹשֶׁה בַּמָּסֹרֶת הַזֹּאת כְּמוֹתָם. וְיֵשׁ לוֹמַר כָּךְ קִבְּלוּ מִיּוֹסֵף שֶׁשָּׁמַע מִפִּי הַנָּבִיא אֲבִיהֶם, שֶׁהָרִאשׁוֹן שֶׁיָּבֹא וְיֹאמַר לָהֶם בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה הוּא יִהְיֶה הַגּוֹאֵל אוֹתָם, גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי הקב"ה שֶׁלֹּא יָבֹא אָדָם וִיכַזֵּב בָּהֶם, בְּכָךְ הִבְטִיחָם: אֲבָל בְּמָקוֹם אַחֵר מָצָאתִי שָׁם (בשמו"ר ה א) אָמַר ר' חַמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא, בֶּן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה נִתְלַשׁ מֹשֶׁה מִבֵּית אָבִיו, לָמָּה, שֶׁאִלּוּ גָּדַל בְּבֵית אָבִיו וּבָא וְאָמַר לָהֶם הַמַּעֲשִׂים, לֹא הָיוּ מַאֲמִינִים בּוֹ, שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים אָבִיו מְסָרָם לוֹ, לְפִי שֶׁיּוֹסֵף מְסָרָהּ לְלֵוִי וְלֵוִי לִקְהָת וּקְהָת לְעַמְרָם, וּלְכָךְ נִתְלַשׁ מִבֵּית אָבִיו, וּכְשֶׁהָלַךְ וְהִגִּיד לְיִשְׂרָאֵל כָּל הַדְּבָרִים, לְפִיכָךְ הֶאֱמִינוּ בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ד':ל"א) "וַיַּאֲמֵן הָעָם". וְכַוָּנָתָם "שֶׁיּוֹסֵף מְסָרָהּ לְלֵוִי" לוֹמַר שֶׁיַּעֲקֹב גִּלָּה סוֹדוֹ לְיוֹסֵף בְּאַהֲבָתוֹ אוֹתוֹ, בּוֹ בַּלָּשׁוֹן הִשְׁבִּיעַ יוֹסֵף לְאֶחָיו כֻּלָּם, וְגִלָּה לְלֵוִי כִּי הוּא אָמַר לָהֶם כַּלָּשׁוֹן הַזֶּה מִפְּנֵי הַמָּסֹרֶת שֶׁבְּיָדוֹ מֵאָבִיו, וְצִוָּה שֶׁיִּהְיֶה הַדָּבָר סוֹד:

“Y escucharán tu voz.” Por sí mismos; desde que les digas esta expresión, inmediatamente escucharán tu voz, porque esta señal ya estaba transmitida en sus manos desde Yaakov y Yosef: que con esta expresión serían redimidos. Yaakov les dijo: “Dios ciertamente os recordará” (Génesis 50:24), y Yosef les dijo: “Dios ciertamente os recordará” (Génesis 50:25). Este es el lenguaje de Rashi. Quizá el maestro interpreta que Yosef dijo dos veces “recordar recordará” para indicar que tenía una tradición de su padre. En Shemot Rabá se dice: “Inmediatamente escucharán tu voz.” ¿Por qué? Porque una tradición de redención estaba en sus manos: todo redentor que venga y les diga una recordación doble es redentor verdadero. Este es su lenguaje en esta agadá. Debes preguntar: ¿de dónde sabrían que debían creer? Quizá Moshé había oído esta tradición igual que ellos. Puede decirse que así recibieron de Yosef, quien lo oyó de boca del profeta, su padre: que el primero que viniera y les dijera esta expresión sería quien los redimiría. Era revelado y sabido delante del Santo, bendito sea, que nadie vendría a engañarlos con esto; así se lo prometió. Pero en otro lugar encontré allí: dijo Rabí Jamá bar Rabí Janina: Moshé fue arrancado de la casa de su padre a los doce años. ¿Por qué? Porque si hubiera crecido en la casa de su padre y hubiera venido a decirles los hechos, no le habrían creído, pues habrían dicho: su padre se los transmitió. Porque Yosef la transmitió a Leví, Leví a Kehat, y Kehat a Amram. Por eso fue arrancado de la casa de su padre. Y cuando fue y contó a Israel todas las cosas, por eso creyeron en él, como está dicho: “Y el pueblo creyó” (Éxodo 4:31). Su intención al decir “Yosef la transmitió a Leví” es que Yaakov reveló su secreto a Yosef por el amor que le tenía. Con esa misma expresión Yosef hizo jurar a todos sus hermanos, y reveló a Leví que les había hablado con esa expresión por la tradición que tenía de su padre, y ordenó que el asunto permaneciera en secreto.

Ramban on Exodus 3:16

וְלֹא בְּיָד חֲזָקָה כָּל עוֹד שֶׁאֵין אֲנִי מוֹדִיעוֹ יָדִי הַחֲזָקָה לֹא יִתֵּן אֶתְכֶם לַהֲלֹךְ. לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על שמות ג':י"ט): וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי, לֹא יִתֵּן אֶתְכֶם לַהֲלֹךְ בְּדִבּוּר וְלֹא בְּיָד חֲזָקָה עַד שֶׁאֶשְׁלַח יָדִי בְּכֹל נִפְלְאֹתַי אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה בְּקִרְבּוֹ, בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה וּבְמֹרָא גָּדֹל וּבְאֹתוֹת וּבְמֹפְתִים, וְאַחֲרֵי כֵן יְשַׁלַּח אֶתְכֶם, כִּי כֻלָּם בָּאוּ עָלָיו טֶרֶם נָתְנוֹ אוֹתָם לַהֲלֹךְ:

“Y no con mano fuerte.” Mientras Yo no le dé a conocer Mi mano fuerte, no os permitirá ir. Este es el lenguaje de Rashi. Lo correcto a mis ojos es: no os permitirá ir mediante palabra, ni tampoco con mano fuerte, hasta que Yo extienda Mi mano con todas Mis maravillas que haré en medio de él, con mano fuerte, brazo extendido, gran temor, señales y prodigios. Después de eso os enviará, porque todas ellas vinieron sobre él antes de que les permitiera ir.