Ramban on Exodus 3
Ramban on Exodus 3:1
וירא מלאך ה' אליו בלבת אש אמר הכתוב מתחלה וירא מלאך ה', ואחר כן (שמות ג׳:ד׳) אמר וירא ה' כי סר לראות ויקרא אליו אלהים, ולכן אמר ר' אברהם (אבן עזרא על שמות ג׳:ו׳) (בפירוש הקצר) כי "אלהים" בכאן הוא המלאך הנזכר, כמו כי ראיתי אלהים פנים אל פנים (בראשית לב לא) וטעם אנכי אלהי אביך (שמות ג׳:ו׳), כי ידבר השליח בלשון שולחו. ואיננו נכון, כי משה גדול הנבואה לא יסתיר את פניו מן המלאך. ורבותינו אמרו בבראשית רבה (צז ד, ועי' שמו"ר ב ח) מלאך זה מיכאל, רבי יוסי הארוך בכל מקום שהיו רואים אותו היו אומרים שם רבינו הקדוש, כך כל מקום שמיכאל נראה שם הוא כבוד השכינה. נתכוונו לומר שמתחלה נראה אליו מיכאל ושם כבוד השכינה, והוא לא ראה הכבוד כי לא הכין דעתו לנבואה, וכאשר כיון לבו וסר לראות נתגלה אליו מראה השכינה ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה: ועל דרך האמת, המלאך הזה הוא המלאך הגואל, שנאמר כי שמי בקרבו (להלן כג כ"א), הוא שאמר ליעקב אנכי האל בית אל (בראשית לא יג), ובו נאמר ויקרא אליו אלהים, אבל יקרא במדה ההיא מלאך בהנהגת העולם, וכן כתיב ויוציאנו ה' ממצרים (דברים כו ח) וכתיב וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים (במדבר כ טז), ונאמר ומלאך פניו הושיעם (ישעיה סג ט), כלומר מלאך שהוא פניו, כדכתיב פני ילכו והניחותי לך (שמות ל״ג:י״ד). והוא שנאמר בו ופתאום יבא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים ומלאך הברית אשר אתם חפצים הנה בא (מלאכי ג א). ועוד תבין זה בפסוקים הבאים (להלן ט' י"ב י"ג ט"ו) בעזרת השם:
“Y se le apareció el ángel de Hashem en una llama de fuego.” La Escritura dijo primero: “se le apareció el ángel de Hashem”, y después dijo: “Y vio Hashem que se apartaba para mirar, y Dios lo llamó” (Éxodo 3:4). Por eso Rabí Abraham dijo que “Dios” aquí es el ángel mencionado, como: “porque he visto a Dios cara a cara” (Génesis 32:31), y que el sentido de “Yo soy el Dios de tu padre” es que el enviado habla en lenguaje de quien lo envía.
Pero esto no es correcto, porque Moshé, grande en profecía, no habría ocultado su rostro de un ángel.
Nuestros Sabios dijeron en Bereshit Rabá: este ángel era Mijael. Rabí Yosi el largo, en todo lugar donde lo veían, decían: allí está nuestro santo rabino. Así también, en todo lugar donde Mijael aparece, allí está la gloria de la Shejiná.
Quisieron decir que al principio se le apareció Mijael, y allí estaba la gloria de la Shejiná, pero Moshé no vio la gloria porque aún no había preparado su mente para la profecía. Cuando dirigió su corazón y se apartó para mirar, se le reveló la visión de la Shejiná, y Dios lo llamó desde la zarza.
Según el camino de la verdad, este ángel es el ángel redentor, de quien se dice: “porque Mi Nombre está en él” (Éxodo 23:21). Él es quien dijo a Yaakov: “Yo soy el Dios de Bet-El” (Génesis 31:13), y de él se dice: “Y Dios lo llamó”. Pero en esa medida se llama “ángel” en la conducción del mundo. Así está escrito: “Hashem nos sacó de Egipto” (Deuteronomio 26:8), y también: “envió un ángel y nos sacó de Egipto” (Números 20:16). Y se dice: “El ángel de Su rostro los salvó” (Isaías 63:9), es decir, un ángel que es Su rostro, como está escrito: “Mi rostro irá, y te daré descanso” (Éxodo 33:14).
De él se dice: “Y de pronto vendrá a Su Templo el Señor a quien vosotros buscáis, y el ángel del pacto que vosotros deseáis, he aquí que viene” (Malaquías 3:1). Y entenderás más sobre esto en los versículos siguientes, con ayuda de Hashem.
Ramban on Exodus 3:2
והנה הסנה בוער באש כטעם דולק, שהיה בתוך אש בוער, כמו והאבות מבערים את האש (ירמיה ז יח), מדליקים, ובערו בהם אש (יחזקאל לט ט).ומדוע לא יבער הסנה, לא ישרף ויאכל, וכמוהו כפשתים אשר בערו באש (שופטים טו יד), נשרפו וכן דעת אונקלוס (תרגום אונקלוס על שמות ג׳:ב׳) שתרגם הראשון בער, והשני מתוקד. או יהיה יבער מלשון ובערת הרע מקרבך (דברים יז ז), והיה לאדם לבער (ישעיה מד טו), כי דרך צחות בלשון הקודש לדבר כן, רוכבים על שלשים עירים ושלשים עירים להם (שופטים י ד):
“Y he aquí que la zarza ardía en fuego.” Tiene el sentido de encendida, que estaba dentro de un fuego ardiente, como: “los padres encienden el fuego” (Jeremías 7:18), es decir, lo prenden; “y encenderán fuego con ellas” (Ezequiel 39:9).
“¿Por qué no se consume la zarza?” significa: no se quema ni es devorada. Similar a: “como lino que ardió en el fuego” (Jueces 15:14), es decir, se quemó. Así también es la opinión de Onkelos, que tradujo el primero como “ardía” y el segundo como “se consumía”.
O bien “se consume” puede venir del lenguaje de “eliminarás el mal de en medio de ti” (Deuteronomio 17:7), y “será para el hombre para quemar” (Isaías 44:15), pues es elegancia del hebreo hablar así, como: “montaban sobre treinta asnos, y treinta ciudades tenían” (Jueces 10:4).
Ramban on Exodus 3:3
אל תקרב הלום לא הגיע עדיין למעלתו הגדולה בנבואה, כי בהר סיני נגש אל הערפל אשר שם האלהים (שמות כ׳:כ״א). וכן ענין הסתרת פנים, שעדיין לא עלה למה שנאמר בו ותמונת ה' יביט (במדבר יב ח):
“No te acerques aquí.” Aún no había alcanzado su gran nivel en la profecía, porque en el monte Sinaí “se acercó a la nube espesa donde estaba Dios” (Éxodo 20:21). Así también el asunto de ocultar el rostro: aún no había llegado a aquello que se dijo de él: “y contempla la imagen de Hashem” (Números 12:8).
Ramban on Exodus 3:4
כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא אע"פ שהיה רחוק מן הסנה הזהירו בזה, כי נתקדש כל ההר ברדת השכינה אל ראש ההר כאשר בשעת מתן תורה, ומשה בהר היה כי שם עלה, שנאמר ויבא אל הר האלהים חרבה (שמות ג׳:א׳), והסנה היה בראש ההר, והנה כלו קדוש ואסור בנעילת הסנדל, וכך אמרו בכל מקום שהשכינה נגלת אסור בנעילת הסנדל (שמו"ר ב יג), וכן ביהושע, וכן הכהנים לא שמשו במקדש אלא יחפים (יהושע ה טו):
“Porque el lugar sobre el que estás parado es tierra santa.” Aunque estaba lejos de la zarza, le advirtió esto porque todo el monte se había santificado al descender la Shejiná sobre la cima del monte, como en el momento de la entrega de la Torá. Moshé estaba en el monte, pues allí subió, como está dicho: “y llegó al monte de Dios, a Jorev” (Éxodo 3:1), y la zarza estaba en la cima del monte. Todo él era santo y estaba prohibido usar sandalias.
Así dijeron: en todo lugar donde la Shejiná se revela, está prohibido usar sandalias. También ocurrió con Yehoshúa, y también los sacerdotes no servían en el Templo sino descalzos.
Ramban on Exodus 3:5
אנכי אלהי אביך על דרך הפשט כמו "אלהי אבותיך", אבל יזכיר יחיד במקום רבים, אלהי כל אב מאבותיך, כי כלם יקראו לאיש אב. וכן אלהי דוד אביך (מלכים ב כ׳:ה׳), זה אלי ואנוהו אלהי אבי וארוממנהו (שמות ט״ו:ב׳), אלהי אבותי. ור"א אמר (אבן עזרא על שמות ג׳:ו׳) כי אלהי אביך אברהם, כי הוא החל לקרא בשם ה', ואחר כך הזכירו בשם וצירף אליו שאר האבות ודעת רבותינו אלהי עמרם אביך (שמו"ר ג א), כאלו אמר אנכי אלהיך, ורצה ליחד שמו על הצדיק שמת לא על החי, ואחר כך אלהי אברהם יצחק ויעקב, שהוא אלהי ישראל כלם. וטעם הזכירו אלהי עם כל אחד, ולא אמר "אלהי אברהם יצחק ויעקב", כי יזכיר שמו וזכרו יתברך ויתעלה ועוד אבאר זה בפרשה (רמב"ן על שמות ג׳:ט״ו):
“Yo soy el Dios de tu padre.” Según el sentido simple, es como “el Dios de tus padres”, pero menciona el singular en lugar del plural: el Dios de cada padre de tus padres, porque todos pueden llamarse “padre” de una persona. Así también: “el Dios de David tu padre” (II Reyes 20:5), “este es mi Dios y lo embelleceré, el Dios de mi padre y lo exaltaré” (Éxodo 15:2), es decir, el Dios de mis padres.
Rabí Abraham dijo que “el Dios de tu padre” se refiere a Abraham, porque él comenzó a invocar el Nombre de Hashem; después lo menciona por su nombre y une a él a los demás patriarcas.
La opinión de nuestros Sabios es que significa: el Dios de Amram, tu padre; como si dijera: “Yo soy tu Dios”. Quiso unir Su Nombre al justo que ya murió, no al vivo. Después dice: “Dios de Abraham, Dios de Yitzjak y Dios de Yaakov”, que es el Dios de todo Israel.
El motivo de mencionar “Dios de” con cada uno, y no decir “Dios de Abraham, Yitzjak y Yaakov”, es que menciona Su Nombre y Su recuerdo, bendito y exaltado sea. Y explicaré esto más adelante en la sección.
Ramban on Exodus 3:6
ויאמר ה' יזכירנו במדת רחמים בענין החמלה על העם, ואע"פ שכל הפרשה בשם "אלהים":
“Y dijo Hashem.” Lo menciona con la medida de misericordia respecto a la compasión por el pueblo, aunque toda la sección está con el nombre “Dios”.
Ramban on Exodus 3:7
וארד להצילו שנתגליתי על ההר הזה באש. כטעם וירד ה' על הר סיני (שמות י״ט:כ׳), מפני אשר ירד עליו ה' באש (שם יח). או הוא כמו ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי (בראשית יח כא). וכבר פרשתי סודו (שם כ'):
“Y he descendido para salvarlo.” Significa que Me he revelado sobre este monte en fuego, como: “Hashem descendió sobre el monte Sinaí” (Éxodo 19:20), “porque Hashem había descendido sobre él en fuego” (Éxodo 19:18). O es como: “Descenderé ahora y veré si conforme a su clamor que ha venido a Mí han hecho” (Génesis 18:21). Ya expliqué su secreto allí.
Ramban on Exodus 3:8
אל ארץ זבת חלב ודבש אל מקום הכנעני והחתי יזכיר בכאן ששה עממים ויניח השביעי, אולי לא היתה ארצו זבת חלב ודבש כאלה. וכן בפסוק כי ילך מלאכי לפניך (שמות כ״ג:כ״ג) הזכיר אלה הששה. ואולי הוא רמז שאלו כבשו תחלה, כי הם אשר נתקבצו על יהושע ויתנם ה' בידו (יהושע ט' א' ב'). ורבותינו אמרו הגרגשי פינה (ירושלמי שביעית פ"ו ה"א), ולכך לא נזכר עם הנכרתים שנאמר בהן והכחדתיו (להלן שם). וכן בכאן ירמוז אל הנלחמים שכבשו. ועוד אדבר על זה בע"ה (רמב"ן על שמות כ״ג:כ״ה): וטעם זבת חלב ודבש כי שבח תחלה את הארץ שהיא טובה, לומר שהאויר טוב ויפה לבני אדם וכל טוב ימצא בה, ושהיא רחבה, שיעמדו בה כל ישראל במרחב או טעם רחבה שיש בה רחבות, שפלה ועמק ומישור גדולים וקטנים ואין רובה הרים וגאיות וחזר ושבח אותה שהיא ארץ מקנה שיש בה מרעה טוב, והמים יפים, ויגדל החלב בבהמות, כי אין הבהמות בריאות וטובות ומרבות החלב רק באויר טוב ועשב רב ומים טובים. ובעבור שימצא זה באחו ובמרום הרים אין הפירות שם שמנים ויפים מאד, אמר כי היא עוד שמינה שפירותיה שמנים ומתוקים עד שתזוב כולה בדבש מהם. והנה שבח אותה על כל טוב ה', על דגן ועל תרוש ועל יצהר ועל בני צאן ובקר. וזהו צבי היא לכל הארצות (יחזקאל כ ו): וטעם אל מקום הכנעני שלא אמר אל ארץ הכנעני כאשר יאמר בשאר כל המקומות (להלן י"ז), לרמוז שיירשו אותם ויכריתום וישבו במקומם, לא שיהיו יושבים בקרבם כאבותם:
“A una tierra que fluye leche y miel, al lugar del cananeo y del jitita.” Aquí menciona seis pueblos y deja el séptimo. Quizá su tierra no fluía leche y miel como la de estos. Así también en el versículo: “cuando Mi ángel vaya delante de ti” (Éxodo 23:23), menciona estos seis.
Quizá es una alusión a que estos fueron conquistados primero, porque ellos se reunieron contra Yehoshúa y Hashem los entregó en su mano. Nuestros Sabios dijeron: el guirgashita se retiró. Por eso no fue mencionado entre los que serían exterminados, de quienes se dice: “y lo destruiré”. También aquí alude a los que lucharon y fueron conquistados. Hablaré más de esto, con ayuda de Hashem.
El sentido de “que fluye leche y miel” es que primero alabó la tierra diciendo que es buena, es decir, que el aire es bueno y agradable para los seres humanos, y que todo bien se encuentra en ella; y que es amplia, para que todo Israel pueda habitar en ella con amplitud. O el sentido de “amplia” es que tiene espacios abiertos: tierras bajas, valles y llanuras, grandes y pequeños, y no es mayormente montañas y barrancos.
Luego volvió a alabarla diciendo que es tierra de ganado, con buen pasto y buenas aguas, y que la leche aumenta en los animales, porque los animales no son sanos, buenos y abundantes en leche sino con buen aire, mucha hierba y buenas aguas. Y puesto que esto puede encontrarse en praderas y alturas de montañas, donde los frutos no son muy grasos y hermosos, dijo además que es fértil, que sus frutos son grasos y dulces hasta que toda ella fluye miel de ellos.
Así la alabó por todo el bien de Hashem: por el grano, el vino, el aceite, y los rebaños y ganados. Este es el sentido de: “hermosura es para todas las tierras” (Ezequiel 20:6).
El sentido de “al lugar del cananeo”, y no “a la tierra del cananeo”, como dice en los demás lugares, es aludir a que los heredarán, los exterminarán y habitarán en su lugar, no que vivirán entre ellos como sus padres.
Ramban on Exodus 3:9
הנה צעקת בני ישראל באה אלי אע"פ שאמר (שמות ג׳:ז׳) ואת צעקתם שמעתי, חזר ואמר כי באה אלי, והנה הגיע צעקתם אל כסא כבודי, ולא אוסיף עוד לעבוד לפרעה, כי מצרים לוחצים אותם יותר מדאי כענין עד לשמים הגיע (דהי"ב כח ט). ועל דרך האמת, צעקת בני ישראל היא כנסת ישראל, שבאה אליו צועקת, כדרך הכצעקתה הבאה אלי (בראשית יח כ"א) ושם רמזתי:
“He aquí, el clamor de los hijos de Israel ha venido a Mí.” Aunque ya dijo: “he escuchado su clamor” (Éxodo 3:7), volvió a decir que ha venido a Mí, es decir, que su clamor llegó hasta el trono de Mi gloria, y ya no seguiré pasando por alto a Faraón, porque los egipcios los oprimen demasiado, como en: “hasta los cielos llegó” (II Crónicas 28:9).
Según el camino de la verdad, el clamor de los hijos de Israel es la Congregación de Israel, que vino a Él clamando, como en: “si conforme a su clamor que ha venido a Mí” (Génesis 18:21), y allí lo insinué.
Ramban on Exodus 3:10
וטעם וגם ראיתי את הלחץ לאמר שיקח נקמה מפרעה ומעמו מפני שעשו עמהם יותר מן הנגזר להם בלחץ גדול שלוחצים אותם, כאשר פרשתי בסדר לך לך (בראשית טו יג):
El sentido de “y también he visto la opresión” es decir que tomará venganza de Faraón y de su pueblo, porque hicieron con ellos más de lo que había sido decretado, oprimiéndolos con gran presión, como expliqué en la sección de Lej Lejá.
Ramban on Exodus 3:11
ויאמר כי אהיה עמך וזה לך האות רבו הפירושים במקרא הזה. והנכון על דרך הפשט, כי הקב"ה אמר למשה שני דברים, שירד להצילו מיד מצרים, והיה אפשר שיצילם מידם בארץ גושן עצמה או קרוב משם, אבל הבטיח עוד להעלותו מן הארץ ההיא כולה אל מקום הכנעני (שמות ג׳:ח׳): ומשה נתירא משתיהן, ואמר מי אנכי כי אלך אל פרעה, אני שפל אנשים רועה צאן והוא מלך גדול, ואם אומר אליו לעזוב את העם כלו יהרגני, כענין שאמר שמואל ושמע שאול והרגני (שמואל א ט״ז:ב׳) ואמר עוד מי אנכי כי אוציא את בני ישראל מארץ מצרים, כמו שאמרת לי להעלותם אל ארץ כנען, כי עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה, ולא יחשבוני ללכת אחרי אל ארץ עמים גדולים ועצומים מהם, כאשר אמרת להעלותו אל ארץ טובה ורחבה אל מקום הכנעני: כי ההצלה מיד פרעה אינה תלויה בהם, אם ישמע פרעה יקל עולו מעליהם ויצילם, או יגרשם מארצו על כרחם ועוד כי הם עצמם ישמעו אל כל אדם בזה, כי מי האדם שלא ירצה לצאת מעבודה קשה שאין כמוה, אבל העלייה לארץ הכנעני לא ישמעו בה. וכן היה הדבר שהיתה מלחמת העמים ההם קשה עליהם מתחילה ועד סוף ופחדתם ממנה במצרים ובמדבר: זאת יראתו של משה רבינו מפרעה ופחדתו מהם ועל שתיהן ענהו ה', אמר לו אל תירא מפרעה כי אני אהיה עמך להצילך וזה לך האות אל העם כי אנכי שלחתיך אליהם, כי בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה, ומאז יקבלו עבודת השם ללכת אחרי מצותו, וגם בך יאמינו לעולם (להלן י"ט ט'), ואחריך ירוצו לכל מקום אשר תצום והנה נגליתי לך בהר הזה בלבת אש, כי כן יהיה בעיני כל העם בעבדם אותי בהר הזה: והנה למשה אות במה שלא יפחד מפרעה כיון שהבטיחו להצילו, ולישראל יהיה להם אות שלא יפחדו מן העמים בבואם אל הר סיני כי לצאת ממצרים ברצון פרעה אל מקום קרוב דרך ג' ימים לזבוח לאלהים בודאי ישמעו ויעשו כן בין ברצונם בין שלא ברצונם: ועל דרך האמת, וזה לך האות כמו זה לי עשרים שנה (בראשית לא מא) ואמר כי אהיה עמך והנה לך האות אות הברית שאהיה עמך תמיד, כדרך אני הנה בריתי אתך (שם יז ד), כי אנכי השולח אותך שתעבדו את האלהים בהר הזה, ואז אעלה גם אנכי בקרב העם הזה אל המקום אשר הכינותי (שמות כ״ג:כ׳):
“Y dijo: Porque estaré contigo, y esta será para ti la señal.” Hay muchas explicaciones sobre este versículo. La correcta según el sentido simple es que el Santo, bendito sea, dijo a Moshé dos cosas: que descendía para salvarlos de manos de Egipto, y que podría salvarlos de su mano en la misma tierra de Goshen o cerca de allí; pero además prometió hacerlos subir de toda aquella tierra hacia el lugar del cananeo.
Moshé temió ambas cosas. Dijo: “¿Quién soy yo para ir a Faraón?” Yo soy el más bajo de los hombres, pastor de ovejas, y él es un gran rey; si le digo que deje salir a todo el pueblo, me matará, como dijo Shemuel: “Shaúl lo oirá y me matará” (I Samuel 16:2).
Y dijo además: “¿Quién soy yo para sacar a los hijos de Israel de la tierra de Egipto?”, como me dijiste que los subiera a la tierra de Canaán, porque este pueblo es sabio y entendido, una gran nación, y no me considerarán digno de ir tras de mí hacia una tierra de pueblos más grandes y fuertes que ellos, como dijiste: “hacerlo subir a una tierra buena y amplia, al lugar del cananeo”.
Porque la salvación de manos de Faraón no depende de ellos: si Faraón escucha, aliviará su yugo de sobre ellos y los salvará, o los expulsará de su tierra contra su voluntad. Además, ellos mismos escucharían a cualquiera en esto, porque ¿quién no querría salir de una esclavitud tan dura como no hay otra? Pero respecto a subir a la tierra del cananeo, no escucharán.
Y así fue: la guerra contra esos pueblos fue difícil para ellos desde el principio hasta el final, y su miedo a ella estuvo presente en Egipto y en el desierto.
Este fue el temor de Moshé Rabenu: miedo de Faraón y miedo por causa de ellos. Sobre ambos le respondió Hashem. Le dijo: no temas a Faraón, porque Yo estaré contigo para salvarte. Y esta será para ti la señal respecto al pueblo: que Yo te he enviado a ellos, porque cuando saques al pueblo de Egipto, serviréis a Dios sobre este monte. Desde entonces aceptarán el servicio de Hashem, irán tras Su mandato, “y también en ti creerán para siempre” (Éxodo 19:9), y correrán tras de ti a todo lugar que les ordenes.
He aquí, Me he revelado a ti en este monte en una llama de fuego, y así será ante los ojos de todo el pueblo cuando Me sirvan en este monte.
Para Moshé, esto fue una señal de que no debía temer a Faraón, ya que Él le prometió salvarlo. Para Israel, sería una señal de que no debían temer a los pueblos cuando llegaran al monte Sinaí. Porque salir de Egipto con permiso de Faraón hacia un lugar cercano, a tres días de camino, para sacrificar a Dios, ciertamente lo escucharían y lo harían, voluntaria o involuntariamente.
Según el camino de la verdad, “y esta será para ti la señal” es como “esto tengo yo veinte años” (Génesis 31:41). Dijo: “Porque estaré contigo”, y he aquí que tienes la señal, la señal del pacto, de que estaré contigo siempre, como: “Yo, he aquí Mi pacto contigo” (Génesis 17:4). Porque Yo soy quien te envía para que sirváis a Dios en este monte, y entonces Yo también subiré en medio de este pueblo al lugar que he preparado.
Ramban on Exodus 3:12
ואמרו לי מה שמו הפסוק הזה אומר לך פרשני; כי לא יתכן שיאמר משה ואמרו לי מה שמו להיות להם אות שיאמינו בו, כי שאלת שמו ואמירתו להם אינה אות למי שלא יאמין בו מתחילה שאם ידעו ישראל אותו השם גם משה כהם ידע אותו, והנה ידיעתו כידיעתם ואיננה אות ומופת כלל, ואם לא שמעו בו מה הראיה שיאמינו בדבריו כלל. והנה אחרי הודיעו את השם הגדול אמר והן לא יאמינו לי (שמות ד׳:א׳), ואז נתן לו אותות: ואמר ר"א (אבן עזרא על שמות ג׳:י״ג) כי שאל משה מה שם יאמר לישראל משמותיו, כי באל שדי לא יעשה אותות רק בשם הגדול ואין דבריו נכונים בעיני כי עדיין לא נאמר למשה שיעשה ביציאת מצרים אותות ומופתים גדולים ונפלאים, אבל שיצילם מיד מצרים ויעלם לארץ, ובשם אל שדי יוכל לבא בלב פרעה להצילם וגם לנצח העמים, וכבר הוציא שרה מביתו בנגעים גדולים שהביא עליו, ונצח אברהם לבדו המלכים הגדולים, וכל זה בעזרת אל שדי השם הנודע לאבות, וככה יעשה בבנים. ועוד כי יעקב אמר והיה אלהים עמכם והשיב אתכם אל ארץ אבותיכם (בראשית מח כא), ויוסף אמר פקוד יפקוד אלהים אתכם (שם נ כה), והנה הפקידה באלהים: ולפי דעתי היה משה גם בעת ההיא אב בחכמה גדול במעלת הנבואה, ודרך שאלה בקש שיודיעהו מי השולח אותו, כלומר באי זו מדה הוא שלוח אליהם, כענין שאמר ישעיה ועתה ה' אלהים שלחני ורוחו (ישעיה מח טז) והנה אמר ישאלוני על שליחותי אם היא במדת אל שדי היא שעמדה לאבות, או במדת רחמים עליונית שתעשה בה אותות ומופתים מחודשים ביצירה. וזה בעבור שאמר לו אנכי אלהי אביך אלהי אברהם (שמות ג׳:ו׳), ולא פירש שם משמותיו הקדושים כלל, ושמע משה שהבטיחו על מעמד הר סיני ומתן תורה, והוא היודע כי התורה לא תנתן בשם אל שדי הנזכר באבות רק השם הגדול שבו היה העולם, ועל כן שאל מה אומר אליהם: ורבותינו נתעוררו לזה (שמו"ר ג'), אמרו ויאמר משה אל האלהים הנה אנכי בא אל בני ישראל, אמר ר' שמעון בשם ר' סימון אמר משה עתיד אני לעשות סרסור בינך וביניהם, כשתתן להם התורה ותאמר להם אנכי ה' אלהיך אלהי אבותיכם שלחני אליכם, אותה שעה נתברר משה על עסקיו, שנתירא אם ישאלו לו מה שמו מה אומר אליהם, באותה שעה היה מבקש משה שיודיענו הקב"ה את השם הגדול וזה ענין השאלה:
“Y me dirán: ¿Cuál es Su Nombre?” Este versículo te dice: explícamelo, porque no es posible que Moshé dijera: “me dirán cuál es Su Nombre” para que eso fuera una señal de que creerían en Él. Preguntar Su Nombre y decirlo a ellos no es una señal para quien no cree desde el principio, porque si Israel conocía ese Nombre, también Moshé lo conocía como ellos, y su conocimiento era igual al de ellos; no era señal ni prodigio alguno. Y si no lo habían oído, ¿qué prueba habría para que creyeran en sus palabras?
Después de que le informó el gran Nombre, dijo: “Pero he aquí que no me creerán” (Éxodo 4:1), y entonces le dio señales.
Rabí Abraham dijo que Moshé preguntó qué Nombre debía decir a Israel de entre Sus nombres, porque con El Shaddai no haría señales, sino con el gran Nombre. Pero sus palabras no son correctas a mis ojos, porque aún no se le había dicho a Moshé que haría en la salida de Egipto señales y grandes y maravillosos prodigios, sino que los salvaría de manos de Egipto y los subiría a la tierra. Con el Nombre El Shaddai podía poner en el corazón de Faraón salvarlos y también vencer a los pueblos; ya había sacado a Sara de la casa de Faraón con grandes plagas que trajo sobre él, y Abraham solo venció a grandes reyes, todo con ayuda de El Shaddai, el Nombre conocido por los patriarcas. Así también haría con los hijos.
Además, Yaakov dijo: “Dios estará con vosotros y os devolverá a la tierra de vuestros padres” (Génesis 48:21), y Yosef dijo: “Dios ciertamente os recordará” (Génesis 50:25); así, la recordación está con el nombre Dios.
Según mi opinión, Moshé también en aquel momento era padre en sabiduría y grande en nivel de profecía. A modo de pregunta pidió que le informara quién lo enviaba, es decir, con qué medida era enviado a ellos, como dijo Yeshayahu: “Y ahora Hashem Dios me ha enviado, y Su espíritu” (Isaías 48:16).
Dijo: me preguntarán acerca de mi misión, si es con la medida de El Shaddai, que sostuvo a los patriarcas, o con una medida superior de misericordia, con la cual se harán señales y prodigios nuevos en la creación. Esto porque le había dicho: “Yo soy el Dios de tu padre, Dios de Abraham” (Éxodo 3:6), y no explicó ninguno de Sus santos nombres. Moshé escuchó que le prometía el encuentro en el monte Sinaí y la entrega de la Torá, y él sabía que la Torá no sería dada con el nombre El Shaddai mencionado respecto a los patriarcas, sino con el gran Nombre con el que fue creado el mundo. Por eso preguntó: ¿qué les diré?
Nuestros Sabios despertaron a esto y dijeron: “Y dijo Moshé a Dios: he aquí que yo voy a los hijos de Israel.” Dijo Rabí Shimón en nombre de Rabí Simón: Moshé dijo: en el futuro yo seré intermediario entre Tú y ellos, cuando les des la Torá y les digas: “Yo soy Hashem tu Dios”. “El Dios de vuestros padres me ha enviado a vosotros.” En ese momento Moshé aclaró su asunto, porque temió que, si le preguntaban cuál es Su Nombre, qué les diría. En ese momento Moshé pedía que el Santo, bendito sea, le diera a conocer el gran Nombre. Este es el asunto de la pregunta.
Ramban on Exodus 3:13
והנה ענהו האלהים אהיה אשר אהיה, אהיה עמכם בצרה זו ואהיה עמכם בצרות אחרות, אמר לפניו רבונו של עולם דיה לצרה בשעתה, אמר לו יפה אמרת, כה תאמר לבני ישראל וגו' לשון רש"י (רש"י על שמות ג׳:י״ד) מדברי רבותינו (ברכות ט: שמו"ר ג'). והכונה להם בזה, כי משה אמר לפניו יתברך, ואמרו לי מה שמו, שיגיד להם השם שיורה הוראה שלמה על המציאות ועל ההשגחה, והקב"ה השיבו למה זה ישאלו לשמי, אין להם צורך לראיה אחרת כי אהיה עמהם בכל צרתם יקראוני ואענם, והיא הראיה הגדולה שיש אלהים בישראל קרובים אלינו בכל קראנו אליו ויש אלהים שופטים בארץ וזה פירוש נכון באגדה זו: ועוד אמר כיוצא בזה במדרש אגדה (מנורת המאור הראשון פרק הצדקה) ומהו אהיה אשר אהיה, כשם שאתה הווה עמי כך אני הווה עמך אם פותחין את ידיהם ועושין צדקה אף אני אפתח את ידי, שנאמר יפתח ה' לך את אוצרו הטוב (דברים כח יב), ואם אינן פותחין את ידיהם מה כתוב שם הן יעצור במים ויבשו וגו' (איוב יב טו). ועוד דרשו רבי יצחק אמר, אמר לו הקב"ה למשה אמור להם אני שהייתי ועכשיו אני הוא ואני הוא לעתיד לבא, לכך כתוב כאן אהיה שלש פעמים (שמו"ר ג ו) וביאור דעת רבי יצחק, כי בעבור שהזמן העובר והעתיד כלו בבורא בהוה כי אין חליפות וצבא עמו, ולא עברו מימיו כלום, לפיכך יקרא בו כל הזמנים בשם אחד מורה חיוב המציאות: ואונקלוס תרגם שני השמות אהא עם מאן דאהא, ולא תרגם כלל השם שאמר לו כה תאמר לבני ישראל אהיה שלחני אליכם והנראה מדעתו, כי אצלו ה' הנכבד שהודיעו הוא בן ארבע אותיות האלה שצוהו כה תאמר אל בני ישראל אהיה שלחני אליכם. אבל הודיעו תחילה ענינו, כי שאלתו של משה לדעת דרכי השם משמו, כענין שחזר ואמר הודיעני נא את דרכך ואדעך (שמות ל״ג:י״ג). וכאשר השיב לו שם וקראתי בשם ה' לפניך וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם (שם יט), לאמר כי בשם הנכבד הזה אשר יקרא לפניו יחונן וירחם, ולא יוכל אדם לבא עד עומק דרכיו, כן אמר בכאן אהא עם מאן דאהא, בשמי שתאמר להם שהוא אהיה, כי בו אני עם האדם לחונן ולרחם: והגאון רב סעדיה כתב כי ביאורו אשר לא עבר ולא יעבור כי הוא ראשון והוא אחרון קרובים דבריו לדברי רבי יצחק. והרב אמר במורה הנבוכים (א סג) הנמצא אשר הוא נמצא, כלומר ראוי המציאות. יבאר להם כי יש נמצא ראוי להמצא שלא היה נעדר ולא יהיה נעדר: והנה לדעת אלה החכמים צריך שנפרש כי הקב"ה אמר למשה שיאמר להם זה השם וילמדם אותו, כלומר שיפרוט להם ראיות שכליות אשר בהם יתקיים אצל חכמיהם זה השם, כלומר המציאות או הקיום אשר לא עבר ולא יעבור, כי זכירת השם בלבד, יאמר מה שיאמר, איננו ראיה לבטל מהם דעת הקדמות או האפיקורסות המחושב בביטול המציאות לגמרי ואין זה משמעותו של מקרא, אבל כי הזכרת השם להם הוא הראיה והוא האות והמופת על דברם שישאלוהו: ועל דעתי לא יסתפקו זקני ישראל במציאות הבורא כאשר אמר הרב וחלילה, אבל זה השם תשובת שאלתו שפירשנו לך, הודיעו שהוא שלוח אליהם במדת הדין אשר במדת הרחמים, ואמר כה תאמר לבני ישראל אהיה שלחני אליכם, שיזכיר להם השם האחד לבדו להורות על האחדות, ולכך צוהו עוד כה תאמר אל בני ישראל ה' שלחני (שמות ג׳:ט״ו), כי השם הזה הוא מדת רחמים, וידעו כי יוליך לימין משה זרוע תפארתו (ישעי' ס"ג י"ב), ויחדש אותות ומופתים בעולם והנה פירש לו כי אהיה אשר צוהו לאמר להם, הוא השם הגדול הזה והם שוים בלשונם ובאותיות, כי שתי האותיות האחרונות שבשם הראשון הם הקודמות בזה, כי בראשון יורו על חכמת שלמה, כדכתיב וה' נתן חכמה לשלמה (מלכים א ה׳:כ״ו), ובזה יורו על חכמת אלהים ואות האל"ף בראשון תורה על הקדמות והיחיד, והיו"ד בשני על עשר ספירות בלי מה. ונלקחו שתי האותיות האלה האל"ף והיו"ד משני השמות הקדושים ונכתבו תחילה וסוף בשם הנכתב ונקרא באל"ף דל"ת, להורות כי הוא אצילות מן הראש ועד הסוף, ומדת הדין באמצע, כי שמי בקרבו (שמות כ״ג:כ״א). ומכאן תבין למה קמצוהו, ונשתמש לשון הקדש בשם ההוא בכל שם אדנות, כי ממנו כל הממשלה והשלטון. והקב"ה יראנו נפלאות מתורתו:
Ramban on Exodus 3:14
וזה זכרי לדר דר יחזור אל אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב, כי לא לעולם ישכח ברית אבות, וכל הדורות כאשר יזכירו "אלהי אברהם יצחק ויעקב" ישמע אל ויענם (תהלים נ"ה כ') ועל דרך האמת, זה שמי לעולם, אלהי אברהם אלהי יצחק, וזה זכרי ואלהי יעקב, ולכך הוסיף בו ו', וזה טעם זכרי לדר דר חסר והמשכיל יבין:
“Y este es Mi recuerdo de generación en generación.” Vuelve a “Dios de Abraham, Dios de Yitzjak y Dios de Yaakov”, porque nunca olvidará el pacto de los patriarcas, y en todas las generaciones, cuando mencionen “Dios de Abraham, Yitzjak y Yaakov”, Dios escuchará y les responderá.
Según el camino de la verdad: “Este es Mi Nombre para siempre” corresponde a “Dios de Abraham, Dios de Yitzjak”, y “este es Mi recuerdo” corresponde a “y Dios de Yaakov”. Por eso añadió en él una vav. Este es el sentido de “Mi recuerdo de generación en generación”, escrito de forma deficiente; el entendido comprenderá.
Ramban on Exodus 3:15
ושמעו לקולך מאליהן, מכיון שתאמר להם לשון זה מיד ישמעו לקולך, שכבר סימן זה מסור בידם מיעקב ומיוסף, שבלשון הזה נגאלין, יעקב אמר להם ואלהים פקוד יפקוד אתכם (בראשית נ כד), יוסף אמר להם פקוד יפקד אלהים אתכם (שם כה). לשון רש"י. (רש"י על שמות ג׳:י״ח) אולי ידרוש הרב כי יוסף אמר פעמים פקד יפקוד, להגיד שהיתה מסורת בידו מאביו. ובאלה (שמות רבה ג׳:ח׳) מיד ושמעו לקולך, למה, שמסורת גאולה היא בידם שכל גואל שיבא ויאמר להם פקידה כפולה הוא גואל של אמת זה לשונם באגדה זו. ויש עליך לשאול, ומנין להם שיאמינו, שמא שמע משה במסורת הזאת כמותם ויש לומר כך קבלו מיוסף ששמע מפי הנביא אביהם, שהראשון שיבא ויאמר להם בלשון הזה הוא יהיה הגואל אותם, גלוי וידוע לפני הקב"ה שלא יבא אדם ויכזב בהם, בכך הבטיחם: אבל במקום אחר מצאתי שם (בשמו"ר ה א) אמר ר' חמא ברבי חנינא, בן שתים עשרה נתלש משה מבית אביו למה, שאלו גדל בבית אביו ובא ואמר להם המעשים, לא היו מאמינים בו, שהיו אומרים אביו מסרם לו, לפי שיוסף מסרה ללוי ולוי לקהת וקהת לעמרם, ולכך נתלש מבית אביו, וכשהלך והגיד לישראל כל הדברים, לפיכך האמינו בו, שנאמר (שמות ד׳:ל״א) ויאמן העם. וכונתם "שיוסף מסרה ללוי" לומר שיעקב גלה סודו ליוסף באהבתו אותו, בו בלשון השביע יוסף לאחיו כלם, וגלה ללוי כי הוא אמר להם כלשון הזה מפני המסורת שבידו מאביו, וצוה שיהיה הדבר סוד:
“Y escucharán tu voz.” Por sí mismos; desde que les digas esta expresión, inmediatamente escucharán tu voz, porque esta señal ya estaba transmitida en sus manos desde Yaakov y Yosef: que con esta expresión serían redimidos. Yaakov les dijo: “Dios ciertamente os recordará” (Génesis 50:24), y Yosef les dijo: “Dios ciertamente os recordará” (Génesis 50:25). Este es el lenguaje de Rashi.
Quizá el maestro interpreta que Yosef dijo dos veces “recordar recordará” para indicar que tenía una tradición de su padre. En Shemot Rabá se dice: “Inmediatamente escucharán tu voz.” ¿Por qué? Porque una tradición de redención estaba en sus manos: todo redentor que venga y les diga una recordación doble es redentor verdadero. Este es su lenguaje en esta agadá.
Debes preguntar: ¿de dónde sabrían que debían creer? Quizá Moshé había oído esta tradición igual que ellos. Puede decirse que así recibieron de Yosef, quien lo oyó de boca del profeta, su padre: que el primero que viniera y les dijera esta expresión sería quien los redimiría. Era revelado y sabido delante del Santo, bendito sea, que nadie vendría a engañarlos con esto; así se lo prometió.
Pero en otro lugar encontré allí: dijo Rabí Jamá bar Rabí Janina: Moshé fue arrancado de la casa de su padre a los doce años. ¿Por qué? Porque si hubiera crecido en la casa de su padre y hubiera venido a decirles los hechos, no le habrían creído, pues habrían dicho: su padre se los transmitió. Porque Yosef la transmitió a Leví, Leví a Kehat, y Kehat a Amram. Por eso fue arrancado de la casa de su padre. Y cuando fue y contó a Israel todas las cosas, por eso creyeron en él, como está dicho: “Y el pueblo creyó” (Éxodo 4:31).
Su intención al decir “Yosef la transmitió a Leví” es que Yaakov reveló su secreto a Yosef por el amor que le tenía. Con esa misma expresión Yosef hizo jurar a todos sus hermanos, y reveló a Leví que les había hablado con esa expresión por la tradición que tenía de su padre, y ordenó que el asunto permaneciera en secreto.
Ramban on Exodus 3:16
ולא ביד חזקה כל עוד שאין אני מודיעו ידי החזקה לא יתן אתכם להלוך. לשון רש"י (רש"י על שמות ג׳:י״ט): והנכון בעיני, לא יתן אתכם להלוך בדבור ולא ביד חזקה עד שאשלח ידי בכל נפלאותי אשר אעשה בקרבו, ביד חזקה ובזרוע נטויה ובמורא גדול ובאותות ובמופתים, ואח"כ ישלח אתכם, כי כלם באו עליו טרם נתנו אותם להלוך:
“Y no con mano fuerte.” Mientras Yo no le dé a conocer Mi mano fuerte, no os permitirá ir. Este es el lenguaje de Rashi.
Lo correcto a mis ojos es: no os permitirá ir mediante palabra, ni tampoco con mano fuerte, hasta que Yo extienda Mi mano con todas Mis maravillas que haré en medio de él, con mano fuerte, brazo extendido, gran temor, señales y prodigios. Después de eso os enviará, porque todas ellas vinieron sobre él antes de que les permitiera ir.
