Ramban on Exodus 4
Ramban on Exodus 4:1
ויען משה ויאמר והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי אותה שעה דבר משה שלא כהוגן, הקב"ה אמר לו ושמעו לקולך (שמות ג׳:י״ח), והוא אמר והן לא יאמינו לי, מיד השיבו הקב"ה בשיטתו ונתן לו אותות לפי דבריו לשון ואלה (שמות רבה ג׳:י״ב). ור"א אמר (אבן עזרא על שמות ד׳:א׳) על דרך הפשט כי ה' אמר שיאמינו בו הזקנים רק לא הזכיר שיאמינו העם, או שישמעו לקולו ואולי לא יאמינו בלב שלם. ואיננו נכון. אבל יתכן שנאמר כי ושמעו לקולך איננה הבטחה רק צואה, ושמעו לקולך כי ראוי להם שישמעו, ותבא אתה וזקני ישראל אל מלך מצרים וכן ושמעו מצרים כי העלית בכחך ואמרו אל יושב הארץ (במדבר יד יג יד), ראוי שיהיה ככה, וכן בזאת תדע כי אני ה' (שמות ז׳:י״ז), ראוי, לא מתקיים. וכן והאמינו לקול האות האחרון בפרשה הזאת (שמות ד׳:ח׳), ורבים כן: והנכון בעיני, כי ושמעו לקולך לבא עמך אל המלך ולאמר לו אלהי העברים נקרא עלינו, כי מה יפסידו והנה השם הודיעו כי לא יתן אותם מלך מצרים להלוך, ולכן אמר משה והן לא יאמינו לי אחרי ראותם שלא יתן אותם פרעה להלוך ולא ישמעו עוד לקולי כלל, כי יאמרו לא נראה אליך ה', שאלו היית שליח השם לא ימרה פרעה את דברו או שיאמרו לא נראה אליך השם הגדול במדת רחמים לעשות לנו אותות ומופתים כאשר אמרת כי אינך גדול מהאבות, ולכן לא שמע פרעה, שאלו פרעה היה מאמין בדבריך היינו יוצאים על כל פנים, ואין עונותינו מבדילים בינינו ובין הרחמים:
“Y respondió Moshé y dijo: pero he aquí que no me creerán ni escucharán mi voz.” En ese momento Moshé habló de manera inapropiada. El Santo, bendito sea, le había dicho: “Y escucharán tu voz” (Éxodo 3:18), y él dijo: “pero he aquí que no me creerán”. Inmediatamente el Santo, bendito sea, le respondió según su propio planteamiento y le dio señales conforme a sus palabras. Este es el lenguaje de Shemot Rabá.
Rabí Abraham dijo, según el sentido simple, que Hashem dijo que los ancianos creerían en él, pero no mencionó que el pueblo creería, o que escucharían su voz, pero quizá no creerían con corazón pleno. Esto no es correcto.
Sin embargo, puede decirse que “y escucharán tu voz” no es una promesa sino una orden: “que escuchen tu voz”, porque es apropiado que escuchen; y entonces tú y los ancianos de Israel vendréis al rey de Egipto. Así también: “Y Egipto oirá que Tú hiciste subir con Tu fuerza, y dirán a los habitantes de la tierra...” (Números 14:13–14), es decir, corresponde que así sea. Y también: “Con esto sabrás que Yo soy Hashem” (Éxodo 7:17), significa que es apropiado, no necesariamente que ya se cumple. Así también: “Y creerán a la voz de la última señal” en esta sección, y muchos casos semejantes.
Lo correcto a mis ojos es que “y escucharán tu voz” significa que vendrán contigo al rey y le dirán: “El Dios de los hebreos se nos ha aparecido”, pues ¿qué perderían? Hashem ya le había informado que el rey de Egipto no les permitiría ir. Por eso Moshé dijo: “Pero he aquí que no me creerán”, después de ver que Faraón no les permitirá ir, y ya no escucharán mi voz en absoluto. Dirán: “Hashem no se te apareció”, porque si fueras enviado de Hashem, Faraón no desobedecería Su palabra. O dirán: “No se te apareció el gran Nombre con la medida de misericordia para hacer por nosotros señales y prodigios como dijiste, pues no eres más grande que los patriarcas”. Por eso Faraón no escuchó; si Faraón hubiera creído en tus palabras, de todos modos habríamos salido, y nuestros pecados no separarían entre nosotros y la misericordia.
Ramban on Exodus 4:2
ויאמר השליכהו ארצה וישליכהו ארצה לא הבינותי למה עשה האותות למשה, כי מאמין היה משה שהקב"ה מדבר עמו. והראוי שיאמר המטה אשר בידך תשלך ארצה לפניהם והיה לנחש, וכן באות השני, כאשר אמר בשלישי ולקחת ממימי היאור (שמות ד׳:ט׳). ולכן נאמנו דברי רבותינו (שמו"ר ג טז) שהיה לו הראשון רמז שספר עליהן לשון הרע, והשני להענישו בו. וזה טעם וינס משה מפניו, כי פחד שמא יענש וינשכו הנחש וכל אדם מתרחק מן המזיק לו אע"פ שידע שאם יהיה כן בחפץ השם אין מציל מידו. ואולי אע"פ שהודיעו (לעיל פסוקים יד טו) השם הגדול שבו נברא העולם ובו נהיה כל דבר, רצה להראותו כי בו יעשו אותות ומופתים בשנוי התולדות, למען יתחזק הענין בלבו של משה וידע באמת כי על ידו יעשו בעולם דברים מחודשים ודי למשה בשני האותות, ולא היו שם מים, על כן צוהו שיעשה האות השלישי לעיני העם:
“Y dijo: arrójalo a tierra; y lo arrojó a tierra.” No entiendo por qué hizo las señales para Moshé, pues Moshé creía que el Santo, bendito sea, hablaba con él. Lo apropiado habría sido decir: “El bastón que está en tu mano lo arrojarás a tierra delante de ellos, y se convertirá en serpiente”; y lo mismo con la segunda señal, tal como dijo con la tercera: “Y tomarás de las aguas del río” (Éxodo 4:9).
Por eso son verdaderas las palabras de nuestros Sabios: la primera señal fue para insinuarle que había hablado lashón hará sobre ellos, y la segunda para castigarlo por ello. Este es el sentido de “y Moshé huyó de ella”, porque temió quizá ser castigado y que la serpiente lo mordiera. Toda persona se aleja de aquello que puede dañarla, aunque sepa que, si así fuera la voluntad de Hashem, no hay quien salve de Su mano.
Quizá, aunque Hashem ya le había dado a conocer el gran Nombre con el cual fue creado el mundo y por el cual todo existe, quiso mostrarle que con ese Nombre se harían señales y prodigios que alteran la naturaleza, para que el asunto se fortaleciera en el corazón de Moshé y supiera verdaderamente que por medio de él se harían cosas nuevas en el mundo. Para Moshé bastaban dos señales; y allí no había agua, por eso le ordenó hacer la tercera señal ante los ojos del pueblo.
Ramban on Exodus 4:3
למען יאמינו כי נראה אליך פתרונו שיאמינו בעשותך כן לפניהם, ויקצר הכתוב בזה כי ידוע כי על מנת שיעשה כן לפניהם ויאמינו בו יראנו נפלאות:
“Para que crean que se te apareció.” Su explicación es que creerán cuando hagas así delante de ellos. La Escritura abrevia aquí, porque es sabido que le mostraría maravillas con el fin de que las hiciera delante de ellos y creyeran en él.
Ramban on Exodus 4:4
והיו המים אשר תקח מן היאור והיו לדם ביבשת; "והיו" שני פעמים, נראה בעיני, אילו אמר והיו המים אשר תקח מן היאור לדם ביבשת, שומע אני שבידו הם נהפכים לדם, ואף כשיהיו בארץ יהיו כהוייתן, עכשיו "והיו" האחרון מלמדנו שלא יהיו דם עד שהיו ביבשה לשון רבי שלמה. ואין המשמעות הזה כן כדברי הרב. ואין צריך למדרשו, שכבר מצאו בעלי הלשון (הרד"ק בס' המכלול סא א) שדרך הרבה מקראות לכפול תיבות לנחץ ולחזק, או בעבור מיצוע ארוך שבא ביניהם, וכמוהו והיה ערכך מבן עשרים שנה ועד בן ששים שנה והיה ערכך הזכר חמשים שקל כסף (ויקרא כז ג). וכן וכי יבא הלוי מאחד שעריך מכל ישראל אשר הוא גר שם ובא בכל אות נפשו (דברים יח ו), החזיר ובא פעם שנית בעבור שהאריך בנתים. וכן ויאמר מלך מצרים למילדות העבריות אשר שם האחת שפרה ושם השנית פועה ויאמר בילדכן וגו' (לעיל א טו טז). ויאמר אלהים לישראל במראות הלילה ויאמר יעקב יעקב (בראשית מו ב). וכענין הזה רבים:
“Y las aguas que tomes del río serán, y serán sangre en la tierra seca.” La palabra “serán” aparece dos veces. A mi parecer, si hubiera dicho solamente: “y las aguas que tomes del río serán sangre en la tierra seca”, yo entendería que en su mano se convertirían en sangre, y que también cuando estuvieran en la tierra permanecerían así. Ahora, la segunda expresión “y serán” nos enseña que no se convertirían en sangre hasta estar sobre la tierra seca. Este es el lenguaje de Rabenu Shelomó.
Pero el significado no es como dice el maestro, y no hace falta su midrash, porque los expertos en la lengua ya encontraron que es costumbre de muchos versículos repetir palabras para enfatizar y reforzar, o por causa de una frase larga intercalada entre ellas. Así ocurre con: “Y será tu valoración desde veinte años hasta sesenta años, y será tu valoración del varón cincuenta siclos de plata” (Levítico 27:3). También: “Y cuando venga el levita de una de tus ciudades, de todo Israel, donde él habita, y venga con todo el deseo de su alma” (Deuteronomio 18:6), donde repite “y venga” por la prolongación intermedia.
Así también: “Y dijo el rey de Egipto a las parteras hebreas, cuyo nombre de una era Shifrá y el nombre de la segunda Puá; y dijo: cuando asistáis en el parto...” (Éxodo 1:15–16). También: “Y dijo Dios a Israel en visiones de la noche; y dijo: Yaakov, Yaakov” (Génesis 46:2). Hay muchos casos semejantes.
Ramban on Exodus 4:5
גם מתמול גם משלשום גם מאז דברך אל עבדך למדנו שכל שבעת הימים היה יושב הקב"ה ומפתה משה ללכת בשליחותו. מתמול ומשלשום ומאז דברך, הרי שלשה, ושלשה גמין רבויין, הרי ששה, והיה עומד ביום השביעי. לשון רש"י. (רש"י על שמות ד׳:י׳) ועל דרך הפשט יאמר כי אני כבד פה גם מתמול גם משלשום, כי מנעורי הייתי כבד פה, אף כי עתה כי אני זקן. וגם מאז דברך היום אל עבדך, כי לא הסירות כבדות פי בצוותך אותי ללכת אל פרעה לדבר בשמך, ואם כן איך אלך לפניו והנה משה מרוב חפצו שלא ילך לא התפלל לפניו יתברך שיסיר כבדות פיו. אבל טען אחרי שלא הסירות כבדות פי מעת שדברת לי ללכת, אל תצוני שאלך, כי לא יתכן לאדון הכל לשלוח שליח ערל שפתים למלך עמים. והקב"ה כיון שלא התפלל בכך לא רצה לרפאותו, אבל אמר לו אנכי אהיה עם פיך והורתיך אשר תדבר (פסוק י"ב), שיהיו דברי אשר אשים בפיך במלות נכונות שתוכל לבטא בהן יפה: ובאלה (שמות רבה ג׳:ט״ו) אמרו, אמר לו אם אתה אינך איש דברים אל תחוש, הלא אני בראתי כל פיות שבעולם ואני עשיתי אלם מי שחפצתי וחרש ועור ופקח לראייה ופקח לשמיעה, ואם חפצתי שתהיה איש דברים, היית, אלא לעשות כך אני חפץ ובעת שתדבר יהיו דבריך נכונים שאני אהיה עם פיך. הדא הוא דכתיב (שמות ד׳:י״ב) ועתה לך ואנכי אהיה עם פיך. ולפי זה נראה בעיני שלא רצה להסיר ממנו כובד הפה בעבור שהיה בו ממעשה הנס שספרו רבותינו (בשמו"ר א כו) שאירע לו עם פרעה. והנכון בעיני שאמר ה' למשה מי שם פה לאדם או מי ישום אלם הלא אנכי ה' עושה כל, ובידי לרפאות אותך, ועתה כיון שלא תרצה ברפואתך ולא התפללת לפני על זה, לך אל אשר אני מצוה לך, ואנכי אהיה עם פיך ואצליח שליחותי גם אפשר שיהיה רמז מ"ויחר אף ה' במשה" (פסוק י"ב) שלא רצה לרפאותו ושלחו על כרחו:
“También desde ayer, también desde anteayer, también desde que hablaste a Tu siervo.” De aquí aprendimos que durante los siete días el Santo, bendito sea, estuvo persuadiendo a Moshé para que fuera en Su misión. “Desde ayer”, “desde anteayer” y “desde que hablaste”: son tres. Los tres “también” agregan otros tres, sumando seis; y él estaba en el séptimo día. Este es el lenguaje de Rashi.
Según el sentido simple, Moshé dice: yo soy pesado de boca desde ayer y desde anteayer, es decir, desde mi juventud he sido pesado de boca, y más aún ahora que soy anciano. También desde que hoy hablaste a Tu siervo, no has quitado la pesadez de mi boca al ordenarme ir a Faraón para hablar en Tu Nombre. Si es así, ¿cómo iré delante de él?
Moshé, por su gran deseo de no ir, no rezó ante Él, bendito sea, para que le quitara la pesadez de la boca. Más bien argumentó: puesto que no has quitado la pesadez de mi boca desde el momento en que me hablaste para ir, no me ordenes ir, porque no corresponde al Señor de todo enviar como emisario a un hombre de labios incircuncisos ante un rey de naciones.
Y el Santo, bendito sea, puesto que Moshé no rezó por ello, no quiso sanarlo, sino que le dijo: “Yo estaré con tu boca y te enseñaré lo que habrás de hablar” (Éxodo 4:12), es decir, Mis palabras, que pondré en tu boca, estarán formuladas con expresiones correctas que podrás pronunciar bien.
En Shemot Rabá dijeron: Le dijo: si tú no eres hombre de palabras, no temas. ¿Acaso no he creado Yo todas las bocas del mundo? Yo hice mudo a quien quise, sordo, ciego, abierto para ver y abierto para oír. Si hubiera querido que fueras hombre de palabras, lo serías; pero Yo deseo hacerlo así, y cuando hables, tus palabras serán correctas, porque Yo estaré con tu boca. Esto es lo que está escrito: “Y ahora ve, y Yo estaré con tu boca” (Éxodo 4:12).
Según esto, me parece que no quiso quitarle la dificultad del habla porque en ella había algo del milagro que contaron nuestros Sabios que le ocurrió con Faraón.
Lo correcto a mis ojos es que Hashem dijo a Moshé: ¿Quién puso boca al hombre, o quién hace al mudo? ¿Acaso no soy Yo, Hashem, que hago todo? En Mi mano está sanarte. Pero ahora, puesto que no quieres tu curación y no rezaste ante Mí por esto, ve a donde Yo te mando, y Yo estaré con tu boca y haré prosperar Mi misión. También es posible que haya una alusión en “y se encendió la ira de Hashem contra Moshé” a que no quiso curarlo y lo envió contra su voluntad.
Ramban on Exodus 4:6
מי שם פה לאדם דבור, בעבור היותו בפה, וכן שפה אחת (בראשית יא א), מדברות שפת כנען (ישעיה יט יח):
“¿Quién puso boca al hombre?” Se refiere al habla, porque está en la boca. Así también: “una sola lengua” (Génesis 11:1), y “hablan la lengua de Canaán” (Isaías 19:18).
Ramban on Exodus 4:7
או מי ישום אלם פירשו בו (המורה נבוכים ג י) שהוא. נמשך לאדם, או מי ישום אדם אלם, כלומר מי ברא אדם שהוא אלם, והשימה לאדם, כי האלמות לא יושם, כי איננו דבר, אבל הוא העדר הדבור ואולי בעבור היות באדם נפש מדברת והאלמים בהיות בהם אוטם בגידי הלשון יאלמו, יתכן לומר מי ישום האלמות. והרב אמר במורה הנבוכים (שם) כי המסיר קנין יאמר בו שפעל האפיסה, כי יאמרו במי שיכבה הנר שהביא החשך. וכן על דעתו יוצר אור ובורא חשך עושה שלום ובורא רע (ישעיה מה ז):
“¿O quién hace al mudo?” Lo explicaron como referido al hombre: “¿o quién hace a un hombre mudo?”, es decir, quién creó a un hombre que es mudo. La acción recae sobre el hombre, porque la mudez no es algo que sea “puesto”, pues no es una entidad, sino ausencia de habla.
Quizá, puesto que en el hombre hay un alma hablante, y los mudos quedan mudos porque tienen una obstrucción en los conductos de la lengua, sí puede decirse: “quién pone la mudez”.
El maestro dijo en la Guía de los Perplejos que quien quita una cualidad puede ser descrito como quien produjo la privación, como se dice de quien apaga una lámpara que trajo la oscuridad. Así también, según su opinión: “Forma la luz y crea la oscuridad, hace la paz y crea el mal” (Isaías 45:7).
Ramban on Exodus 4:8
ביד תשלח ביד מי שאתה רגיל לשלוח, והוא אהרן. דבר אחר ביד אחר שתרצה לשלוח, שאין סופי להכניסן לארץ ולהיות גואלם לעתיד, יש לך שלוחים הרבה. לשון רש"י. (רש"י על שמות ד׳:י״ג) ואונקלוס (תרגום אונקלוס על שמות ד׳:י״ג) אמר ביד מאן דכשר דתשלח, יאמר, שלח נא ביד אדם מדבר צחות שיהיה כשר וראוי לשליחות נכבדת כזאת, ואל תשלח ביד כבד פה וכבד לשון ותהיה עם פיו בדברו אל פרעה, כי איננו דרך כבוד ומעלה להיות שלוחך ערל שפתים, כי לא ישמעו כל העמים בדברו אל המלך, ויהיה זה גרעון בעיניהם: והנכון בעיני, שלח נא ביד כל אשר תשלח, כי אין אדם בעולם שלא יהיה הגון יותר ממני לשליחות והסבה למשה בכל הסרבנות הזאת ענותו הגדולה מכל האדם אשר על פני האדמה, שלא היה מוצא את לבו להתגדל ולדבר אל המלך ושיתפאר לאמר ה' שלחני, ולא על ישראל להוציאם ממצרים ולהיות עליהם מלך:
“Por mano de quien envíes.” Por mano de aquel a quien estás acostumbrado a enviar, y ese es Aharón. Otra explicación: por mano de otro que quieras enviar, porque no está destinado que yo los introduzca en la tierra ni que sea su redentor en el futuro; tienes muchos emisarios. Este es el lenguaje de Rashi.
Onkelos tradujo: “por mano de quien sea apto para que envíes”. Quiere decir: envía ahora por mano de una persona que hable con claridad, que sea apta y digna para una misión tan honorable, y no envíes por mano de uno pesado de boca y pesado de lengua, aunque estés con su boca cuando hable a Faraón. No es camino de honor y grandeza que Tu emisario sea incircunciso de labios, pues todos los pueblos no escucharán cuando hable al rey, y esto será una disminución a sus ojos.
Lo correcto a mis ojos es: envía ahora por mano de cualquiera que envíes, porque no hay persona en el mundo que no sea más adecuada que yo para la misión.
La causa de toda esta negativa de Moshé fue su enorme humildad, mayor que la de cualquier hombre sobre la faz de la tierra. No encontraba en su corazón grandeza para hablar al rey y gloriarse diciendo: “Hashem me envió”; ni tampoco para hablar sobre Israel, sacarlos de Egipto y ser rey sobre ellos.
Ramban on Exodus 4:9
ידעתי כי דבר ידבר הוא כלומר גלוי לפני שידבר בעבורך ברצונו לאהבתך, ואפילו לא. צויתיו. וגם הנה הוא מעצמו יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו, ולא יקנא בך למעלתך על השליחות הנכבדת הזאת ומה שהוצרך לומר לו לך לקראת משה המדברה (שמות ד׳:כ״ז), בעבור כי הודיעו הדרך אשר יבא בה ויתכן ששמע אהרן בצאת משה ממדין ויצא מעצמו לקראתו, ואחר כך בדרך נאמר לו לך לקראתו המדברה כי שם תמצאנו:
“Sé que él hablará ciertamente.” Es decir, es revelado ante Mí que hablará por ti voluntariamente, por amor a ti, incluso si no se lo ordenara. Además, he aquí que él mismo sale a tu encuentro, y al verte se alegrará en su corazón. No tendrá celos de ti por tu elevación en esta misión honorable.
Y lo que fue necesario decirle: “Ve al encuentro de Moshé al desierto” (Éxodo 4:27), fue para indicarle el camino por el cual vendría. También puede ser que Aharón oyó que Moshé salió de Midián y salió por sí mismo a su encuentro, y después, en el camino, se le dijo: “Ve a su encuentro al desierto, porque allí lo encontrarás”.
Ramban on Exodus 4:10
עם פיך להורותך אשר תדבר אל פרעה. כי עתה לא אמר שידבר אהרן בעבורו רק אל העם, כמו שנאמר ודבר הוא לך אל העם, אבל לפרעה משה ידבר ויתכן שיהיה זה לכבוד המלכות. ובסוף חזר משה ואמר הן אני ערל שפתים ואיך ישמע אלי פרעה (שמות ו׳:ל׳), ונתן לו רשות שלא ידבר גם לפרעה, והיא מעלה למשה, ולכך אמר שם ראה נתתיך אלהים לפרעה ואהרן אחיך יהיה נביאך (שמות ז׳:א׳): וטעם ועם פיהו להיות דברי פיהו לשומעים חן:
“Con tu boca”, para enseñarte lo que hablarás a Faraón. Porque ahora no dijo que Aharón hablaría por él sino al pueblo, como está dicho: “él hablará por ti al pueblo”. Pero ante Faraón, Moshé hablaría; quizá esto era por honor a la realeza.
Al final, Moshé volvió a decir: “He aquí, yo soy incircunciso de labios; ¿cómo me escuchará Faraón?” (Éxodo 6:30), y se le dio permiso para no hablar tampoco a Faraón. Esto fue una elevación para Moshé; por eso allí dijo: “Mira, te he puesto como dios para Faraón, y Aharón tu hermano será tu profeta” (Éxodo 7:1).
El sentido de “y con su boca” es que las palabras de su boca tengan gracia ante quienes las escuchen.
Ramban on Exodus 4:11
ואת המטה הזה תקח בידך אשר תעשה בו את האותות לא נזכר עדיין במטה רק אות אחת שיהיה לנחש (שמות ד׳:ג׳), אבל אשר תעשה בו את האותות, אשר אומר אליך. ויראה בעיני כי כאשר אמר ה' למשה בכל נפלאותי אשר אעשה בקרבו (שמות ג׳:כ׳), הודיעו אותן בפרט, אבל הכתוב יקצר. וזה טעם אשר תעשה בו את האותות:
“Y este bastón tomarás en tu mano, con el cual harás las señales.” Hasta ahora solo se había mencionado respecto al bastón una señal: que se convertiría en serpiente. Pero “con el cual harás las señales” significa: las que Yo te diré.
Me parece que cuando Hashem dijo a Moshé: “todas Mis maravillas que haré en medio de él” (Éxodo 3:20), se las informó en detalle, pero la Escritura abrevia. Este es el sentido de “con el cual harás las señales”.
Ramban on Exodus 4:12
ויאמר ה' אל משה במדין אמר ר"א (אבן עזרא על שמות ד׳:י״ט) כי אין מוקדם ומאוחר בתורה, ופירוש וכבר אמר. ורבים ככה. ואין דברו זה נכון, כי הדבור הראשון לא היה במדין רק בהר סיני, ובמדין לא נדבר עמו רק הפעם הזאת, אבל כאשר קבל משה ללכת בדבר השם וחזר למדין ליטול רשות מחותנו, היה סבור ללכת יחידי מתנכר. ולכן אמר אליו אלכה נא ואשובה אל אחי אשר במצרים ואראה העודם חיים, כלומר אראה את אחי העודם חיים ואשוב, כי הוא כדרך בקור הנכסף לראות את אחיו: ואז אמר לו ה' במדין לך שוב מצרים, כלומר קום צא מן הארץ הזאת ושוב אל ארץ מצרים, ואל תפחד שם, כי מתו כל מבקשי רעתך, ותהיה שם עם העם עד שתוציאם משם ולכן לקח אשתו ובניו, כי היה זה עצה נכונה להוליכם עמו, כי בעבור זה יבטחו בו ישראל יותר כי בהיותו בן חורין במדין יושב בביתו בשלום עם בניו ועם אשתו חתן כהן הארץ, לא יביא אותם להיות עם עבדים וימררו את חייהם בעבודה קשה רק אם היה נכון לבו בטוח שיצאו בקרוב ויעלה עמהם לארץ כנען, ולא יצטרך בצאתם לשוב למדין לקחת אשתו ובניו משם:
“Y dijo Hashem a Moshé en Midián.” Rabí Abraham dijo que no hay orden cronológico estricto en la Torá, y que su explicación es: “ya había dicho”; hay muchos casos así. Pero esto no es correcto, porque la primera palabra no fue en Midián, sino en el monte Sinaí. En Midián no habló con él sino esta vez.
Más bien, cuando Moshé aceptó ir por palabra de Hashem y volvió a Midián para pedir permiso a su suegro, pensaba ir solo y de forma discreta. Por eso le dijo: “Iré ahora y volveré a mis hermanos que están en Egipto y veré si aún viven”, es decir: veré a mis hermanos, si aún viven, y volveré. Era como una visita de quien desea ver a sus hermanos.
Entonces Hashem le dijo en Midián: “Ve, vuelve a Egipto”, es decir: levántate, sal de esta tierra y vuelve a la tierra de Egipto; no temas allí, porque han muerto todos los que buscaban tu mal. Estarás allí con el pueblo hasta que los saques de allí.
Por eso tomó a su esposa y a sus hijos, porque era un consejo correcto llevarlos consigo. Por esto Israel confiaría más en él, ya que, estando él libre en Midián, sentado en su casa en paz con sus hijos y su esposa, y siendo yerno del sacerdote de la tierra, no los llevaría para convertirse en pueblo esclavo y amargar sus vidas con trabajo duro, a menos que su corazón estuviera seguro de que saldrían pronto y subiría con ellos a la tierra de Canaán. Tampoco necesitaría, al salir ellos, regresar a Midián para traer de allí a su esposa y sus hijos.
Ramban on Exodus 4:13
וטעם ויקח משה את אשתו ואת בניו כמו ובני פלוא אליאב (במדבר כו ח), כי לא היה לו רק גרשום, כאשר הזכיר הכתוב (שמות ב׳:כ״ב), ואליעזר נתעברה ממנו בדרך או במצרים אם הלכה שם. ויתכן כי קודם הדבור הנדבר לו בהר האלהים לא נולד לו רק גרשום, אבל היתה צפורה הרה, וכאשר שב אל יתר חותנו ילדה, ובעבור כי היה דבר המלך נחוץ לא מל אותו ולא קרא לו שם. ובדרך כאשר מלה אותו אמו לא קראה לו שם, כי משה היה נפגש מן המלאך. ואחרי לכתו למצרים וראה שנצל מכל המבקשים את נפשו אז קרא לו אליעזר, כי אלהי אבי בעזרי ויצילני מחרב פרעה (להלן י"ח י"ט). וכך הזכירו רבותינו כי הנמול הזה הוא אליעזר (שמו"ר ה ח):
El sentido de “Moshé tomó a su esposa y a sus hijos” es como: “y los hijos de Palú: Eliav” (Números 26:8), pues no tenía sino a Gershom, como mencionó la Escritura. Eliezer fue concebido de él en el camino, o en Egipto, si ella fue allí.
También puede ser que antes de la palabra que le fue dicha en el monte de Dios solo había nacido Gershom, pero Tziporá estaba embarazada; y cuando volvió a Yéter su suegro, dio a luz. Puesto que la orden del Rey era urgente, no lo circuncidó ni le puso nombre. En el camino, cuando su madre lo circuncidó, tampoco le puso nombre, porque Moshé estaba siendo atacado por el ángel. Después de ir a Egipto y ver que fue salvado de todos los que buscaban su vida, entonces lo llamó Eliezer, “porque el Dios de mi padre fue mi ayuda y me salvó de la espada de Faraón” (Éxodo 18:4). Así mencionaron nuestros Sabios que este circuncidado era Eliezer.
Ramban on Exodus 4:14
וטעם וישב ארצה מצרים עם הנזכרים. ור"א אמר (אבן עזרא על שמות ד׳:כ׳) וישב ארצה מצרים הוא לבדו שב, כי כאשר פגש השם משה נמול אליעזר, ובהתרפאו שבה צפורה עם בניה אל אביה ויתכן זה כי בעבור שנימול אליעזר לא היה יכול להביאו בדרך עד שיתחזק הילד ולא רצה לעכב שליחותו של הקב"ה. ולכן עזבם במלון וצוה אותה לשוב אל בית אביה בהתרפאו, וזהו שנאמר אחר שלוחיה (שמות י״ח:ב׳). גם אפשר שהלכו למצרים, וכאשר נתעכבו שם נכספה אל אביה ושלחה עם הבנים. וזה טעם שלוחיה, כי פחד יתרו שמא היה דעתו לגרש. אותה. ובאלה שמות רבה (שמות רבה ד׳:ד׳), וילך משה, להיכן הלך שהלך ליטול אשתו ובניו, אמר לו יתרו להיכן אתה מוליכן, למצרים אמר לו, משהם מבקשים לצאת את מוליכן למצרים, אמר לו, למחר עתידין לצאת ולעמוד על הר סיני ולשמוע מפי הגבורה אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים ובני לא ישמעו עמהם, אמר לו יתרו לך לשלום. ועל דעתם ראוי שנפרש אחרי שהסכימו בכך צוהו הקב"ה שישלים עצתו וישוב למצרים עם בניו ואשתו כאשר פירשתי (רמב"ן על שמות ד׳:י״ט):
El sentido de “y volvió a la tierra de Egipto” es que volvió con los mencionados. Rabí Abraham dijo que “volvió a la tierra de Egipto” significa que volvió él solo, porque cuando Hashem encontró a Moshé, Eliezer fue circuncidado; y cuando sanó, Tziporá volvió con sus hijos a casa de su padre.
Esto es posible, porque al haber sido circuncidado Eliezer, no podía llevarlo por el camino hasta que el niño se fortaleciera, y Moshé no quiso retrasar la misión del Santo, bendito sea. Por eso los dejó en la posada y le ordenó a ella volver a casa de su padre cuando él sanara. Esto es lo que se dice: “después de haberla enviado” (Éxodo 18:2).
También es posible que fueran a Egipto, y cuando se demoraron allí, ella anheló a su padre y Moshé la envió con los hijos. Este es el sentido de “su envío”, porque Yitró temió quizá que Moshé hubiera querido divorciarla.
En Shemot Rabá se dice: “Y fue Moshé.” ¿A dónde fue? Fue a tomar a su esposa y a sus hijos. Yitró le dijo: ¿A dónde los llevas? A Egipto. Le dijo: cuando ellos buscan salir, ¿tú los llevas a Egipto? Le dijo: mañana están destinados a salir y a pararse ante el monte Sinaí y escuchar de boca de la Guevurá: “Yo soy Hashem tu Dios, que te saqué de la tierra de Egipto”; ¿y mis hijos no escucharán con ellos? Yitró le dijo: “Ve en paz.”
Según su opinión, corresponde explicar que, después de que aceptaron esto, el Santo, bendito sea, le ordenó completar su plan y volver a Egipto con sus hijos y su esposa, como expliqué.
Ramban on Exodus 4:15
ויאמר ה' אל משה בלכתך לשוב מצרימה אמר רבי אברהם (אבן עזרא על שמות ד׳:כ״א) כי זה נאמר לו במדין, הודיעו כי יחזק את לבו ולא ישלחם בעבור כל המופתים שיראה עד המופת האחרון. ירצה לפרש. בפסוק זה שיאמר, ראה כי בעבור כל המופתים אשר שמתי בידך ואתה תעשה לפני פרעה בכל זה לא ישלחם, ותאמר לו כי אני הורג את בנו בכורו ואז ישלחם ואין הפירוש הזה נכון, כי מה טעם בלכתך לשוב מצרימה ראה: אבל פירושו כי כאשר לקח את מטה האלהים בידו ממדין לשום לדרך פעמיו הזהירו האלהים ואמר לו בלכתך בדרך שים לבך וראה שכל המופתים אשר שמתי בידך תעשה לפני פרעה, לא תשכח דבר שלא תעשה לפניו, ואני אחזק את לבו, ואל תתיאש אתה מלעשותם בעבור כן, ועוד תזהיר אותו במכה האחרונה אשר בה ישלחם וענין שמתי בידך, שבידך שמתי אותם, אתה תעשם ולא אחר, שכבר הודיעו שיעשה בו אותות ומופתים רבים כמו שאמר בכל נפלאותי אשר אעשה בקרבו (שמות ג׳:כ׳). וכל זה זרוז למשה, כי בעבור שהיה מוכרח בשליחות מזהירו קודם מעשה ויצוה אותו בשעת מעשה בכל מופת ומופת: ויתכן שיהיה ואמרת אל פרעה ידיעה, שיצוונו לומר לו כן בסוף, יאמר, אני אחזק את לבו ולא ישלח את העם בכל המופתים, ואמרת אליו ביום ההוא הנה אנכי הורג את בנך בכורך ואז ישלחם, כי לא מצינו שהודיעו מיתת בכוריהם רק בעת ההיא והנה לא כל הדבור הזה עתה. ויש לפרש, ראה כל שלשת המופתים האלה אשר שמתי בידך לעשותם לישראל ותעשה אותם גם כן לפני פרעה, בעבור שידע פרעה כי זקני העם המבקשים ממנו לשלחם על פי ה' יאמרו כן, ולא יעליל עליהם וכן עשה משה אע"פ שלא נכתב: ואשר אמר כי ידבר אליכם פרעה לאמר תנו לכם מופת (שמות ז׳:ט׳) כי ירצה מופת לו, וצוה במטה שיהיה לתנין, לא נחש כאשר היה בפעם הראשון (שמות ד׳:ג׳) והנה רצה להראותו שיבלע מטה אהרן את מטותם להורות לו שינצחם ויהיו אובדים מן העולם על ידו. ובמדרש ואלה שמות רבה (שמות רבה ה׳:ו׳) ראיתי וכי על אי זו מופת אמר, אם תאמר על הנחש והצרעת והדם, והלא אותן לא אמר הקב"ה לעשותן אלא לישראל, ועוד, לא מצינו שעשה משה אותן האותות לפרעה, אלא מהו כל המופתים אשר שמתי בידך, זה המטה שהיו כתובין עליו נוטריקון דצ"ך עד"ש באח"ב ולפי זה יהיה פירוש הכתוב ראה והסתכל במטה אשר שמתי בידך, שכל המופתים שבו תעשה לפני פרעה:
“Y dijo Hashem a Moshé: cuando vayas a volver a Egipto.” Rabí Abraham dijo que esto le fue dicho en Midián; le informó que endurecería su corazón y que no los enviaría por causa de todos los prodigios que vería, hasta el último prodigio. Quiere explicar el versículo así: mira que, a pesar de todos los prodigios que he puesto en tu mano y que harás delante de Faraón, con todo esto no los enviará; y le dirás que Yo mataré a su hijo primogénito, y entonces los enviará.
Pero esta explicación no es correcta, porque ¿cuál es el sentido de “cuando vayas a volver a Egipto, mira”?
Más bien, su explicación es que cuando tomó el bastón de Dios en su mano desde Midián para encaminarse, Dios le advirtió y le dijo: cuando vayas por el camino, pon atención y mira que todos los prodigios que he puesto en tu mano los hagas delante de Faraón. No olvides ninguna cosa, de modo que no la hagas ante él. Yo endureceré su corazón, y no desesperes por ello de hacerlos. Además, lo advertirás respecto a la última plaga, con la cual los enviará.
El sentido de “he puesto en tu mano” es: en tu mano los he puesto; tú los harás y no otro. Ya le había informado que haría con él muchas señales y prodigios, como dijo: “con todas Mis maravillas que haré en medio de él” (Éxodo 3:20). Todo esto es una exhortación a Moshé, porque, al haber sido obligado en la misión, lo advierte antes de la acción y luego le ordenará, en el momento de actuar, cada prodigio por separado.
También puede ser que “y dirás a Faraón” sea una información: que le ordena decirle eso al final. Diría así: Yo endureceré su corazón y no enviará al pueblo con todos los prodigios; y le dirás aquel día: “He aquí que Yo mataré a tu hijo primogénito”, y entonces los enviará. Pues no encontramos que le haya informado de la muerte de los primogénitos sino en ese momento; por tanto, no todo este discurso ocurre ahora.
También puede explicarse así: mira estos tres prodigios que he puesto en tu mano para hacerlos ante Israel, y hazlos también delante de Faraón, para que Faraón sepa que los ancianos del pueblo que le piden enviarlos por mandato de Hashem dicen la verdad, y no los acuse. Así hizo Moshé, aunque no esté escrito.
Y lo que dijo: “Cuando Faraón os hable diciendo: dad para vosotros un prodigio” (Éxodo 7:9), significa que querrá un prodigio para él. Entonces le ordenó que el bastón se convirtiera en tanín, no en serpiente como la primera vez. Quiso mostrarle que el bastón de Aharón tragaría sus bastones, para indicarle que los vencería y que por su mano ellos desaparecerían del mundo.
En el midrash Shemot Rabá vi: ¿A qué prodigio se refiere? Si dices que a la serpiente, la lepra y la sangre, ¿acaso no dijo el Santo, bendito sea, que esas señales fueran hechas solo para Israel? Además, no encontramos que Moshé hiciera esas señales ante Faraón. Entonces, ¿qué significa “todos los prodigios que he puesto en tu mano”? Se refiere al bastón, sobre el cual estaban escritas, en acróstico, las plagas: detzaj, adash, beajav. Según esto, la explicación del versículo será: mira y observa el bastón que he puesto en tu mano, porque todos los prodigios que hay en él los harás delante de Faraón.
Ramban on Exodus 4:16
ויפגשהו בהר האלהים הנה הר סיני בין מדין ובין מצרים:
“Y lo encontró en el monte de Dios.” He aquí que el monte Sinaí está entre Midián y Egipto.
Ramban on Exodus 4:17
וישק לו אהרן נשק למשה, כי משה הענו נהג כבוד באחיו הגדול, ולכן לא אמר וישקו איש לאחיו:
“Y lo besó.” Aharón besó a Moshé, porque Moshé, el humilde, honró a su hermano mayor. Por eso no dijo: “y se besaron el uno al otro”.
Ramban on Exodus 4:18
וטעם את כל דברי ה' אשר שלחו שהגיד לו כל הדברים שהיו בינו ובין הב"ה, וכל אשר היה. מסרב בשליחות, וכי על כרחו נשתלח, וזה טעם כל ובמדרש חזית (שה"ש רבה ד יב) ורבנן אמרי גלה לו שם המפורש, ידרשו כי הגיד לו השמות הנזכרים למעלה אשר שלחו בהם, והשם היוצא, והוא פירש להם:
El sentido de “todas las palabras de Hashem con las que lo había enviado” es que le contó todas las cosas que habían ocurrido entre él y el Santo, bendito sea, y todo lo que se había resistido a la misión, y que fue enviado contra su voluntad. Este es el sentido de “todas”.
En el Midrash Jazita dijeron los rabinos: le reveló el Nombre explícito. Interpretan que le contó los nombres mencionados arriba, con los cuales lo había enviado, y el Nombre que sale de ellos; y él se lo explicó.
