Ramban on Exodus 5:1

פֶּן יִפְגָּעֵנוּ פֶּן יִפְגָּעֲךָ הָיוּ רוֹצִים לוֹמַר, אֶלָּא שֶׁחָלְקוּ כָּבוֹד לַמַּלְכוּת. לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על שמות ה':ג'). וְרַבִּי אַבְרָהָם אָמַר (אבן עזרא על שמות ה':ג') פֶּן יִפְגָּעֵנוּ כּוֹלֵל אֲנַחְנוּ הַיִּשְׂרְאֵלִים גַּם אַתָּה פַּרְעֹה וְכָל מִצְרַיִם, וְלָכֵן בִּרְאוֹתָם מַכַּת בְּכוֹרוֹת אָמְרוּ "כֻּלָּנוּ מֵתִים" (שמות י"ב:ל"ג), כִּי נִתְבָּרֵר לָהֶם דִּבְרֵי מֹשֶׁה שֶׁאָמַר "פֶּן יִפְגָּעֵנוּ בַּדֶּבֶר", וְגֵרְשׁוּ אוֹתָם לָלֶכֶת לִזְבֹּחַ. וְאֵין דְּבָרוֹ זֶה נָכוֹן, כִּי לֹא צֻוּוּ לֵאמֹר שֶׁיִּהְיֶה בְּיִשְׂרָאֵל דֶּבֶר אוֹ חֶרֶב אִם לֹא יִזְבְּחוּ, וְהֵם לֹא יְשַׁנּוּ בִּשְׁלִיחוּת הַשֵּׁם דָּבָר: וְעַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת הוּא סוֹד הַקָּרְבָּנוֹת, שֶׁהֵם כֹּפֶר מִן הַפְּגִיעָה, כִּי לְפָנָיו יֵלֶךְ דָּבֶר (חבקוק ג ה) אוֹ בְּחַרְבּוֹ הַקָּשָׁה. וְאָמַר זֶה, כִּי הקב"ה צִוָּה אוֹתָם "וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו ה' אֱלֹהֵי הָעִבְרִים נִקְרָה עָלֵינוּ וְנִזְבְּחָה לַה' אֱלֹהֵינוּ" (שמות ג':י"ח), וְהֵם אָמְרוּ "כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שַׁלַּח עַמִּי" (שמות ה':א'), וְהִנֵּה פַּרְעֹה הָיָה חָכָם גָּדוֹל וְיוֹדֵעַ אֶת הָאֱלֹהִים וּמוֹדֶה בּוֹ, כַּאֲשֶׁר אָמַר הוּא אוֹ מוֹרִישׁוֹ לְיוֹסֵף, "אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ" (בראשית מא לט), "אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ" (שם לח), אֲבָל לֹא הָיָה יוֹדֵעַ אֶת הַשֵּׁם הַמְיֻחָד, וְעָנָה "לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה'" (ה' פסוק ב), וְהֵם נִזְכְּרוּ, וְחָזְרוּ וְאָמְרוּ לוֹ כַּאֲשֶׁר צֻוּוּ "אֱלֹהֵי הָעִבְרִים נִקְרָא עָלֵינוּ" (ה' פסוק ג), כִּי הִזְכִּירוּ לוֹ אֱלֹהֵי הָעִבְרִים בִּלְבַד שֶׁהוּא אֵל שַׁדַּי, וְאָמְרוּ "נִקְרָה עָלֵינוּ" שֶׁהוֹדִיעוּהוּ לְשׁוֹן הַמִּקְרֶה כַּאֲשֶׁר נִצְטַוּוּ לוֹ, וּפֵרְשׁוּ לוֹ כִּי בַּמִּקְרָא הַזֶּה אֲשֶׁר נִקְרָה עֲלֵיהֶם יִצְטָרְכוּ לִזְבֹּחַ לְפָנָיו, פֶּן תִּהְיֶה הַפְּגִיעָה בַּדֶּבֶר אוֹ בַּחֶרֶב. וְכָעִנְיָן הַזֶּה בָּא בִּדְבַר בִּלְעָם, שֶׁנֶּאֱמַר "וַיִּקָּר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם, וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֶת שִׁבְעַת הַמִּזְבְּחֹת עָרַכְתִּי וָאַעַל פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ" (במדבר כג ד):

“No sea que nos hiera.” Querían decir: “no sea que te hiera”, pero dieron honor al reino. Este es el lenguaje de Rashi. Rabí Abraham dijo que “no sea que nos hiera” incluye a nosotros, los israelitas, y también a ti, Faraón, y a todo Egipto. Por eso, al ver la plaga de los primogénitos, dijeron: “todos morimos” (Éxodo 12:33), porque se les aclararon las palabras de Moshé, que había dicho: “no sea que nos hiera con peste”; y los expulsaron para ir a sacrificar. Pero esto no es correcto, porque no fueron ordenados a decir que habría peste o espada contra Israel si no sacrificaban; y ellos no cambiarían nada de la misión de Hashem. Según el camino de la verdad, este es el secreto de los sacrificios: son expiación frente al daño, porque delante de Él va la peste, o Su espada dura. Dijo esto porque el Santo, bendito sea, les ordenó: “Y le diréis: Hashem, Dios de los hebreos, se nos ha aparecido; iremos y sacrificaremos a Hashem nuestro Dios” (Éxodo 3:18). Ellos dijeron: “Así dijo Hashem, Dios de Israel: envía a Mi pueblo” (Éxodo 5:1). Faraón era un gran sabio y conocía a Dios y lo reconocía, como dijo él o su antecesor a Yosef: “Después de que Dios te ha hecho saber” (Génesis 41:39), y: “un hombre en quien está el espíritu de Dios” (Génesis 41:38). Pero no conocía el Nombre especial. Por eso respondió: “No conozco a Hashem” (Éxodo 5:2). Entonces ellos recordaron y volvieron a decirle como habían sido ordenados: “El Dios de los hebreos se nos ha encontrado” (Éxodo 5:3), pues solo le mencionaron al Dios de los hebreos, que es El Shaddai. Dijeron “se nos ha encontrado” para informarle el lenguaje de encuentro casual, tal como habían sido ordenados. Le explicaron que en este encuentro que se les había presentado necesitaban sacrificar delante de Él, no fuera que hubiera un daño con peste o espada. Algo semejante aparece en el asunto de Bilam, donde está dicho: “Y Dios se encontró con Bilam, y él le dijo: he preparado los siete altares y ofrecí un toro y un carnero en cada altar” (Números 23:4).

Ramban on Exodus 5:2

לָמָּה מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן שָׁאַל לָהֶם שְׁמוֹתָם וְהִזְכִּירָם בִּשְׁמָם דֶּרֶךְ כָּבוֹד:

“¿Por qué, Moshé y Aharón?” Les preguntó sus nombres y los mencionó por sus nombres como forma de respeto.

Ramban on Exodus 5:3

תַּפְרִיעוּ אֶת הָעָם מִמַּעֲשָׂיו אָמַר אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על שמות ה':ד') "תְּבַטְּלוּ", וְכֵן "פּוֹרֵעַ מוּסָר" (משלי יג יח), "וַתִּפְרְעוּ כָל עֲצָתִי" (שם א כה):

“Interrumpís al pueblo de sus trabajos.” Onkelos tradujo: “los anuláis”. Así también: “el que rechaza la disciplina” (Proverbios 13:18), y: “rechazasteis todo mi consejo” (Proverbios 1:25).

Ramban on Exodus 5:4

לְכוּ לְסִבְלוֹתֵיכֶם עַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט עֲבוֹדַת הַמֶּלֶךְ, שֶׁהָיוּ מִכְּלַל הָעָם, כִּי בַּפַּעַם הַזֹּאת בָּאוּ לְפָנָיו עִם כָּל הָעָם, וְלֹא שָׁמַע אֲלֵיהֶם וְצִוָּה אוֹתָם שׁוּבוּ כֻּלְּכֶם אֶל הָעֲבוֹדָה. וְשָׁבוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן לְפָנָיו (שמות ז':י'), וְאָמַר לָהֶם פַּרְעֹה תְּנוּ לָכֶם מוֹפֵת, וְעָשׂוּ כֵן, אָז הָיוּ בְּעֵינָיו כְּחַרְטֻמִּים וּמְכַשְּׁפִים וַחֲכָמִים, וְנָהַג בָּהֶם כָּבוֹד, וּמֵעֵת הֵחֵלּוּ הַמַּכּוֹת עָלָיו נָהַג בָּהֶם מוֹרָא גָּדוֹל. וְכֵן נִרְאֶה עוֹד שֶׁלֹּא הָיוּ כָּל עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עוֹבְדִים כָּל הַיָּמִים לְפַרְעֹה בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים, כִּי הָיוּ מְמַלְּאִים אֶרֶץ מִצְרַיִם עָרִים, אֲבָל בְּמַס הָיוּ עוֹשִׂין, רַק כִּי הִכְבִּיד עֲלֵיהֶם עֻלּוֹ לָקַחַת מֵהֶם רַבִּים:

“Id a vuestras cargas.” Según el sentido simple, se refiere al trabajo del rey, porque ellos eran parte del pueblo. En esta ocasión vinieron ante él con todo el pueblo, y él no los escuchó; les ordenó: volved todos vosotros al trabajo. Después Moshé y Aharón volvieron ante él, y Faraón les dijo: “Dad para vosotros un prodigio”; ellos lo hicieron. Entonces fueron ante sus ojos como magos, hechiceros y sabios, y los trató con respeto. Desde que comenzaron las plagas contra él, los trató con gran temor. También parece que no todo el pueblo de los hijos de Israel trabajaba todos los días para Faraón con barro y ladrillos, pues llenaban la tierra de Egipto con ciudades. Más bien, trabajaban por tributo; solo que cuando agravó sobre ellos su yugo, tomó de ellos a muchos.

Ramban on Exodus 5:5

וְרַשִׁ"י פֵּרֵשׁ (רש"י על שמות ה':ד') לְסִבְלוֹתֵיכֶם, לִמְלַאכְתְּכֶם שֶׁיֵּשׁ לָכֶם לַעֲשׂוֹת בְּבָתֵּיכֶם, אֲבָל מְלֶאכֶת שִׁעְבּוּד מִצְרַיִם לֹא הָיָה עַל שִׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי, וְתֵדַע, שֶׁהָיוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן יוֹצְאִים וּבָאִים. וְנָכוֹן הוּא, כִּי כָל עֲבוֹדַת הָאָדָם בַּבַּיִת וּבַשָּׂדֶה נִקְרָא כֵן, כְּמוֹ "לְכָל סֵבֶל בֵּית יוֹסֵף" (מלכים א י"א:כ"ח), וּמִנְהָג בְּכָל עַם לִהְיוֹת לָהֶם חֲכָמִים מוֹרֵי תּוֹרָתָם, וְלָכֵן הִנִּיחַ לָהֶם פַּרְעֹה שֵׁבֶט לֵוִי שֶׁהָיוּ חַכְמֵיהֶם וְזִקְנֵיהֶם. וְהַכֹּל סִבָּה מֵאֵת ה'. וּבְאֵלֶּה שְׁמוֹת רַבָּה (ה':ט"ז) רָאִיתִי, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, שִׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי פָּנוּי הָיָה מֵעֲבוֹדַת פָּרֶךְ, אָמַר לָהֶם פַּרְעֹה, בִּשְׁבִיל שֶׁאַתֶּם פְּנוּיִים אַתֶּם אֹמְרִים נֵלְכָה נִזְבְּחָה לֵאלֹהֵינוּ, לְכוּ לְסִבְלוֹתֵיכֶם לְיִשְׂרָאֵל. דָּבָר אַחֵר, אָמַר לָהֶם דַּיְכֶם שֶׁאַתֶּם עוֹמְדִים פְּנוּיִים, שֶׁמָּא רַע לָכֶם שֶׁאֵין אַתֶּם עוֹשִׂים בִּמְלָאכָה, לְכוּ לְסִבְלוֹתֵיכֶם. וְרַבִּי אַבְרָהָם פֵּרֵשׁ לְכוּ לְסִבְלוֹתֵיכֶם, סִבְלוֹת הָעָם, כִּי יְדַבֵּר עִמָּהֶם בַּעֲבוּר כָּל יִשְׂרָאֵל:

Rashi explicó “a vuestras cargas” como: a vuestro trabajo que tenéis que hacer en vuestras casas; pero el trabajo de servidumbre de Egipto no estaba sobre la tribu de Leví. Y sabe esto: Moshé y Aharón podían salir y entrar. Esto es correcto, porque todo trabajo del hombre en la casa y en el campo se llama así, como: “para toda la carga de la casa de Yosef” (I Reyes 11:28). Es costumbre en todo pueblo tener sabios que enseñen su Torá; por eso Faraón dejó libre a la tribu de Leví, que eran sus sabios y ancianos. Todo fue una causa dispuesta por Hashem. En Shemot Rabá vi: Dijo Rabí Yehoshúa ben Leví: la tribu de Leví estaba libre del trabajo de dureza. Faraón les dijo: por estar libres vosotros decís: “vayamos y sacrifiquemos a nuestro Dios”; id a vuestras cargas, es decir, a Israel. Otra explicación: les dijo: os basta con estar libres; ¿acaso os parece mal no trabajar? Id a vuestras cargas. Rabí Abraham explicó: “id a vuestras cargas” significa las cargas del pueblo, porque hablaba con ellos en representación de todo Israel.

Ramban on Exodus 5:6

אֲדֹנָי לָמָּה הֲרֵעֹתָה נִכְתַּב בְּאָלֶ"ף דָּלֶ"ת, כִּי הַשֵּׁם הַמְּיֻחָד שֶׁהוּא מִדַּת הָרַחֲמִים לֹא יָרֵעַ לָעָם. וּלְמַעְלָה הִזְכִּירוֹ מֹשֶׁה שְׁנֵי פְּעָמִים בְּאָלֶ"ף דָּלֶ"ת (ד' י' י"ג), שֶׁהָיָה מִתְחַנֵּן בּוֹ שֶׁלֹּא יִחַר בּוֹ הָאַף. וְאוּלַי הָיָה מִתְיָרֵא מֵהַזְכִּיר ה' הַגָּדוֹל הַמְּחֻדָּשׁ לוֹ וּמְדַבֵּר אֵלָיו.

“Señor, ¿por qué has hecho mal?” Está escrito con alef-dalet, porque el Nombre especial, que es la medida de misericordia, no haría mal al pueblo. Más arriba Moshé lo mencionó dos veces con alef-dalet, porque le suplicaba que no se encendiera contra él la ira. Quizá temía mencionar el gran Nombre que le había sido revelado y con el cual Él le hablaba.

Ramban on Exodus 5:7

לָמָה הֲרֵעֹתָה אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אֶת מֹשֶׁה פַּעֲמַיִם (לעיל ג יט, ד כא) שֶׁלֹּא יִתֵּן אוֹתָם מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַהֲלֹךְ מַדּוּעַ יִתְרַעֵם. וְאָמַר ר"א (אבן עזרא על שמות ה':כ"ב) כִּי חָשַׁב מֹשֶׁה כִּי מֵעֵת דַּבְּרוֹ אֶל פַּרְעֹה בִּשְׁלִיחוּת ה' יָקֵל מֵעֲלֵיהֶם וְיָחֵל הָאֱלֹהִים לְהַצִּילָם, וְהִנֵּה פַּרְעֹה הִכְבִּיד וְהֵרַע, וְזֶה טַעַם לָמָה הֲרֵעֹתָה, כִּי זֶה הֵפֶךְ מַה שֶׁאָמַרְתָּ לִי "רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ" (שמות ג':ז'-ח). וְאֵינֶנּוּ נָכוֹן בְּעֵינַי, בַּעֲבוּר שֶׁאָמַר וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ, וְאֵין הַהַצָּלָה רַק יְצִיאָתָם מִן הַגָּלוּת: וּלְפִי דַּעְתִּי שֶׁחָשַׁב מֹשֶׁה רַבֵּינוּ כִּי יֹאמַר ה' שֶׁלֹּא יִשְׁמַע אֲלֵיהֶם פַּרְעֹה לְהוֹצִיאָם מִיָּד בְּמִצְוָתוֹ, וְלֹא בְּאוֹת וּמוֹפֵת, עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה בּוֹ נִפְלְאוֹתָיו הָרַבּוֹת, אֲבָל חָשַׁב כִּי יְבִיאֵם עָלָיו תְּכוּפוֹת זוֹ אַחַר זוֹ בְּיָמִים מְעַטִּים, וּכְשֶׁאָמַר "לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה'" יְצַוֶּה לַעֲשׂוֹת מִיָּד לְפָנָיו אוֹת הַתַּנִּין, וְהוּא לֹא יִשְׁמַע, וְיַכֶּה אוֹתוֹ בּוֹ בַּיּוֹם בַּדָּם וְאח"כ בְּכָל הַמַּכּוֹת. וּכְשֶׁרָאָה שֶׁעָמְדוּ שְׁלֹשָׁה יָמִים וְהוּא יָרֵעַ לָהֶם בְּכָל יוֹם, וַה' לֹא כִּהָה בוֹ, וְלֹא נִתְגַּלָּה לְמֹשֶׁה לְהוֹדִיעוֹ מָה יַעֲשֶׂה, אָז חָשַׁב מֹשֶׁה כִּי אֲרֻכָּה הִיא: וְיִתָּכֵן שֶׁהָיוּ בָּזֶה הַמַּעֲשֶׂה שֶׁסִּפֵּר הַכָּתוּב יָמִים רַבִּים, כִּי כַּאֲשֶׁר הֻכּוּ שׁוֹטְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עָמְדוּ יָמִים עַד שֶׁדִּבְּרוּ עִם פַּרְעֹה עַצְמוֹ, וְאָמְרוּ לוֹ "לָמָּה תַעֲשֶׂה כֹה לַעֲבָדֶיךָ" (שמות ה':ט"ו), כִּי אֵין בִּרְשׁוּת כָּל אָדָם לָבֹא בְּהֵיכַל מֶלֶךְ פְּנִימָה וּלְדַבֵּר אֵלָיו פָּנִים בְּפָנִים, אַף כִּי שׁוֹטְרֵי הָעָם הַנִּבְאָשִׁים בְּעֵינָיו, וְהִנֵּה סָבְלוּ עֲמָלָם וְלַחֲצָם יָמִים רַבִּים וְהָיוּ בָּאִים עַד לִפְנֵי שַׁעַר הַמֶּלֶךְ, עַד שֶׁנִּשְׁמְעָה צַעֲקָתָם לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְצִוָּה שֶׁיָּבֹאוּ לְפָנָיו וִידַבְּרוּ עִמּוֹ. וְכֵן אֶפְשָׁר שֶׁשָּׁב מֹשֶׁה אֶל ה' וְאָמַר לָמָה הֲרֵעֹתָה אַחֲרֵי יָמִים מֵעֵת שֶׁפָּגְעוּ בּוֹ הַשּׁוֹטְרִים: וּבְאֵלֶּה שְׁמוֹת רַבָּה (ה':י"ט) אָמְרוּ, "וַיֵּצְאוּ נֹגְשֵׂי הָעָם וְשֹׁטְרָיו" (שמות ה':י'), כֵּיוָן שֶׁגָּזַר כֵּן הָלַךְ מֹשֶׁה לְמִדְיָן וְעָשָׂה שָׁם שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים, וְאַהֲרֹן הָיָה יוֹשֵׁב בְּמִצְרַיִם, וְאוֹתָהּ שָׁעָה הֶחְזִיר מֹשֶׁה אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו לְמִדְיָן. וְעוֹד אָמְרוּ (שם ה כד), "וַיִּפְגְּעוּ אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן" (שמות ה':כ'), אַחַר שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים נִגְלָה הקב"ה אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְיָן וְאָמַר לוֹ "לֵךְ שׁוּב מִצְרָיִם", בָּא מֹשֶׁה מִמִּדְיָן וְאַהֲרֹן מִמִּצְרַיִם, וּפָגְעוּ בָּהֶם שׁוֹטְרֵי יִשְׂרָאֵל כְּשֶׁהֵן יוֹצְאִין מִלִּפְנֵי פַּרְעֹה: וְכֵן רָאִיתִי עוֹד בְּמִדְרַשׁ חָזִיתָ (שה"ש רבה ב כב) "דּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי" (שה"ש ב ט), מָה צְבִי זֶה נִרְאֶה וְחוֹזֵר וְנִרְאֶה, כָּךְ גּוֹאֵל הָרִאשׁוֹן נִרְאָה לָהֶם, וְחָזַר וְנִכְסָה מֵהֶן וְחָזַר וְנִרְאָה לָהֶם, וְכַמָּה נִכְסָה מֵהֶם, רַבִּי תַּנְחוּמָא אָמַר שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "וַיִּפְגְּעוּ אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן". וְרַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי אוֹמֵר לְקִצִּין. כְּלוֹמַר, כִּי לְשׁוֹן פְּגִיעָה לִפְרָקִים הִיא: וְהִנֵּה הָיוּ יָמִים רַבִּים מֵעֵת דִּבֵּר לוֹ הַשֵּׁם וּבוֹאוֹ אֶל פַּרְעֹה, וְלָכֵן כְּשֶׁשָּׁב מֹשֶׁה אֶל ה' אָמַר לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם לְמַהֵר לִשְׁלֹחַ אוֹתִי קֹדֶם שֶׁהִגִּיעַ הַקֵּץ, כִּי לֹא הָיָה רָאוּי לִשְׁלֹחַ אוֹתִי עַד שֶׁתִּרְצֶה לְהַצִּילָם, כִּי עַתָּה הֲרֵעֹתָה לָהֶם וְלֹא הִצַּלְתָּ אוֹתָם, וְאִם כָּכָה אַתְּ עֹשֶׂה לָהֶם יָסוּפוּ בָּרָעָה אֲשֶׁר תִּמְצָאֵם. וְלָכֵן עָנָה אוֹתוֹ, עַתָּה, בָּעֵת הַזֹּאת, בְּקָרוֹב, תִרְאֶה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה, כִּי לֹא אַאֲרִיךְ לוֹ כָּל כָּךְ כַּאֲשֶׁר חָשַׁבְתָּ, וְקָרוֹב לָבֹא עִתּוֹ וְיָמָיו לֹא יִמָּשְׁכוּ: