Ramban on Exodus 5
Ramban on Exodus 5:1
פן יפגענו פן יפגעך היו רוצים לומר, אלא שחלקו כבוד למלכות. לשון רש"י. (רש"י על שמות ה׳:ג׳) ורבי אברהם אמר (אבן עזרא על שמות ה׳:ג׳) פן יפגענו כולל אנחנו הישראלים גם אתה פרעה וכל מצרים ולכן בראותם מכת בכורות אמרו כלנו מתים (שמות י״ב:ל״ג), כי נתברר להם דברי משה שאמר פן יפגענו בדבר, וגרשו אותם ללכת לזבוח. ואין דברו זה נכון, כי לא צוו לאמר שיהיה בישראל דבר או חרב אם לא יזבחו, והם לא ישנו בשליחות השם דבר: ועל דרך האמת הוא סוד הקרבנות, שהם כופר מן הפגיעה, כי לפניו ילך דבר (חבקוק ג ה) או בחרב הקשה ואמר זה, כי הקב"ה צוה אותם שיאמרו ואמרתם אליו ה' אלהי העברים נקרה עלינו ונזבחה לה' אלהינו (שמות ג׳:י״ח), והם אמרו כה אמר ה' אלהי ישראל שלח עמי (שמות ה׳:א׳), והנה פרעה היה חכם גדול ויודע את האלהים ומודה בו, כאשר אמר הוא או מורישו ליוסף, אחרי הודיע אלהים אותך (בראשית מא לט), איש אשר רוח אלהים בו (שם לח), אבל לא היה יודע את השם המיוחד, וענה לא ידעתי את ה' (ה' פסוק ב), והם נזכרו, וחזרו ואמרו לו כאשר צוו אלהי העברים נקרא עלינו (ה' פסוק ג), כי הזכירו לו אלהי העברים בלבד שהוא אל שדי, ואמר נקרא עלינו שהודיעוהו לשון המקרא כאשר נצטוו לו, ופירשו לו כי במקרא הזה אשר נקרא עליהם יצטרכו לזבוח לפניו פן תהיה הפגיעה בדבר או בחרב. וכענין הזה בא בדבר בלעם, שנאמר ויקר אלהים אל בלעם, ויאמר אליו את שבעת המזבחות ערכתי ואעל פר ואיל במזבח (במדבר כג ד):
“No sea que nos hiera.” Querían decir: “no sea que te hiera”, pero dieron honor al reino. Este es el lenguaje de Rashi.
Rabí Abraham dijo que “no sea que nos hiera” incluye a nosotros, los israelitas, y también a ti, Faraón, y a todo Egipto. Por eso, al ver la plaga de los primogénitos, dijeron: “todos morimos” (Éxodo 12:33), porque se les aclararon las palabras de Moshé, que había dicho: “no sea que nos hiera con peste”; y los expulsaron para ir a sacrificar.
Pero esto no es correcto, porque no fueron ordenados a decir que habría peste o espada contra Israel si no sacrificaban; y ellos no cambiarían nada de la misión de Hashem.
Según el camino de la verdad, este es el secreto de los sacrificios: son expiación frente al daño, porque delante de Él va la peste, o Su espada dura. Dijo esto porque el Santo, bendito sea, les ordenó: “Y le diréis: Hashem, Dios de los hebreos, se nos ha aparecido; iremos y sacrificaremos a Hashem nuestro Dios” (Éxodo 3:18). Ellos dijeron: “Así dijo Hashem, Dios de Israel: envía a Mi pueblo” (Éxodo 5:1).
Faraón era un gran sabio y conocía a Dios y lo reconocía, como dijo él o su antecesor a Yosef: “Después de que Dios te ha hecho saber” (Génesis 41:39), y: “un hombre en quien está el espíritu de Dios” (Génesis 41:38). Pero no conocía el Nombre especial. Por eso respondió: “No conozco a Hashem” (Éxodo 5:2).
Entonces ellos recordaron y volvieron a decirle como habían sido ordenados: “El Dios de los hebreos se nos ha encontrado” (Éxodo 5:3), pues solo le mencionaron al Dios de los hebreos, que es El Shaddai. Dijeron “se nos ha encontrado” para informarle el lenguaje de encuentro casual, tal como habían sido ordenados. Le explicaron que en este encuentro que se les había presentado necesitaban sacrificar delante de Él, no fuera que hubiera un daño con peste o espada.
Algo semejante aparece en el asunto de Bilam, donde está dicho: “Y Dios se encontró con Bilam, y él le dijo: he preparado los siete altares y ofrecí un toro y un carnero en cada altar” (Números 23:4).
Ramban on Exodus 5:2
למה משה ואהרן שאל להם שמותם והזכירם בשמם דרך כבוד:
“¿Por qué, Moshé y Aharón?” Les preguntó sus nombres y los mencionó por sus nombres como forma de respeto.
Ramban on Exodus 5:3
תפריעו את העם ממעשיו אמר אונקלוס (תרגום אונקלוס על שמות ה׳:ד׳) תבטלו, וכן פורע מוסר (משלי יג יח), ותפרעו כל עצתי (שם א כה):
“Interrumpís al pueblo de sus trabajos.” Onkelos tradujo: “los anuláis”. Así también: “el que rechaza la disciplina” (Proverbios 13:18), y: “rechazasteis todo mi consejo” (Proverbios 1:25).
Ramban on Exodus 5:4
לכו לסבלותיכם על דרך הפשט עבודת המלך, שהיו מכלל העם, כי בפעם הזאת באו לפניו עם כל העם, ולא שמע אליהם וצוה אותם שובו כלכם אל העבודה. ושבו משה ואהרן לפניו (שמות ז׳:י׳), ואמר להם פרעה תנו לכם מופת, ועשו כן, אז היו בעיניו כחרטומים ומכשפים וחכמים, ונהג בהם כבוד, ומעת החלו המכות עליו נהג בהם מורא גדול. וכן נראה עוד שלא היו כל עם בני ישראל עובדים כל הימים לפרעה בחמר ובלבנים, כי היו ממלאים ארץ מצרים ערים, אבל במס היו עושין, רק כי הכביד עליהם עולו לקחת מהם רבים:
“Id a vuestras cargas.” Según el sentido simple, se refiere al trabajo del rey, porque ellos eran parte del pueblo. En esta ocasión vinieron ante él con todo el pueblo, y él no los escuchó; les ordenó: volved todos vosotros al trabajo.
Después Moshé y Aharón volvieron ante él, y Faraón les dijo: “Dad para vosotros un prodigio”; ellos lo hicieron. Entonces fueron ante sus ojos como magos, hechiceros y sabios, y los trató con respeto. Desde que comenzaron las plagas contra él, los trató con gran temor.
También parece que no todo el pueblo de los hijos de Israel trabajaba todos los días para Faraón con barro y ladrillos, pues llenaban la tierra de Egipto con ciudades. Más bien, trabajaban por tributo; solo que cuando agravó sobre ellos su yugo, tomó de ellos a muchos.
Ramban on Exodus 5:5
ורש"י פירש (רש"י על שמות ה׳:ד׳) לסבלותיכם, למלאכתכם שיש לכם לעשות בבתיכם, אבל מלאכת שעבוד מצרים לא היה על שבטו של לוי, ותדע, שהיו משה ואהרן יוצאים ובאים ונכון הוא, כי כל עבודת האדם בבית ובשדה נקרא כן, כמו לכל סבל בית יוסף (מלכים א י״א:כ״ח), ומנהג בכל עם להיות להם חכמים מורי תורתם, ולכן הניח להם פרעה שבט לוי שהיו חכמיהם וזקניהם. והכל סבה מאת ה'. ובאלה (שמות רבה ה׳:ט״ז) ראיתי אמר רבי יהושע בן לוי, שבטו של לוי פנוי היה מעבודת פרך, אמר להם פרעה, בשביל שאתם פנויים אתם אומרים נלכה נזבחה לאלהינו, לכו לסבלותיכם לישראל דבר אחר, אמר להם דייכם שאתם עומדים פנויים, שמא רע לכם שאין אתם עושים במלאכה, לכו לסבלותיכם. ורבי אברהם פירש לכו לסבלותיכם, סבלות העם, כי ידבר עמהם בעבור כל ישראל:
Rashi explicó “a vuestras cargas” como: a vuestro trabajo que tenéis que hacer en vuestras casas; pero el trabajo de servidumbre de Egipto no estaba sobre la tribu de Leví. Y sabe esto: Moshé y Aharón podían salir y entrar.
Esto es correcto, porque todo trabajo del hombre en la casa y en el campo se llama así, como: “para toda la carga de la casa de Yosef” (I Reyes 11:28). Es costumbre en todo pueblo tener sabios que enseñen su Torá; por eso Faraón dejó libre a la tribu de Leví, que eran sus sabios y ancianos. Todo fue una causa dispuesta por Hashem.
En Shemot Rabá vi: Dijo Rabí Yehoshúa ben Leví: la tribu de Leví estaba libre del trabajo de dureza. Faraón les dijo: por estar libres vosotros decís: “vayamos y sacrifiquemos a nuestro Dios”; id a vuestras cargas, es decir, a Israel. Otra explicación: les dijo: os basta con estar libres; ¿acaso os parece mal no trabajar? Id a vuestras cargas.
Rabí Abraham explicó: “id a vuestras cargas” significa las cargas del pueblo, porque hablaba con ellos en representación de todo Israel.
Ramban on Exodus 5:6
אדני למה הרעותה נכתב באל"ף דל"ת, כי השם המיוחד שהוא מדת הרחמים לא יריע לעם. ולמעלה הזכירו שני פעמים באל"ף דל"ת (ד' י' י"ג), שהיה מתחנן בו שלא יחר בו האף. ואולי היה מתירא מהזכיר ה' הגדול המחודש לו ומדבר אליו.
“Señor, ¿por qué has hecho mal?” Está escrito con alef-dalet, porque el Nombre especial, que es la medida de misericordia, no haría mal al pueblo. Más arriba Moshé lo mencionó dos veces con alef-dalet, porque le suplicaba que no se encendiera contra él la ira. Quizá temía mencionar el gran Nombre que le había sido revelado y con el cual Él le hablaba.
Ramban on Exodus 5:7
למה הרעותה אחרי הודיע אלהים את משה פעמים (לעיל ג יט, ד כא) שלא יתן אותם מלך מצרים להלוך מדוע יתרעם. ואמר ר"א (אבן עזרא על שמות ה׳:כ״ב) כי חשב משה כי מעת דברו אל פרעה בשליחות ה' יקל מעליהם ויחל האלהים להצילם, והנה פרעה הכביד והרע, וזה טעם למה הרעותה, כי זה הפך מה שאמרת לי ראה ראיתי את עני עמי (שמות ג׳:ז׳), וארד להצילו (שם ח) ואיננו נכון בעיני, בעבור שאמר והצל לא הצלת, ואין ההצלה רק יציאתם מן הגלות: ולפי דעתי שחשב משה רבינו כי יאמר ה' שלא ישמע אליהם פרעה להוציאם מיד במצותו, ולא באות ומופת, עד שיעשה בו נפלאותיו הרבות, אבל חשב כי יביאם עליו תכופות זו אחר זו בימים מעטים וכשאמר לא ידעתי את ה' יצוה לעשות מיד לפניו אות התנין, והוא לא ישמע, ויכה אותו בו ביום בדם ואח"כ בכל המכות. וכשראה שעמדו שלשה ימים והוא יריע להם בכל יום, וה' לא כהה בו, ולא נתגלה למשה להודיעו מה יעשה, אז חשב משה כי ארוכה היא: ויתכן שהיו בזה המעשה שספר הכתוב ימים רבים, כי כאשר הוכו שוטרי בני ישראל עמדו ימים עד שדברו עם פרעה עצמו, ואמרו לו למה תעשה כה לעבדיך (שמות ה׳:ט״ו), כי אין ברשות כל אדם לבא בהיכל מלך פנימה ולדבר אליו פנים בפנים, אף כי שוטרי העם הנבאשים בעיניו, והנה סבלו עמלם ולחצם ימים רבים והיו באים עד לפני שער המלך עד שנשמעה צעקתם לפני המלך וצוה שיבאו לפניו וידברו עמו וכן אפשר ששב משה אל ה' ואמר למה הרעותה אחרי ימים מעת שפגעו בו השוטרים: ובאלה (שמות רבה ה׳:י״ט) אמרו ויצאו נוגשי העם ושוטריו (שמות ה׳:י׳), כיון שגזר כן הלך משה למדין ועשה שם ששה חדשים, ואהרן היה יושב במצרים, ואותה שעה החזיר משה אשתו ובניו למדין ועוד אמרו (שם ה כד) ויפגעו את משה ואת אהרן (שמות ה׳:כ׳), אחר ששה חדשים נגלה הקב"ה אל משה במדין ואמר לו לך שוב מצרים, בא משה ממדין ואהרן ממצרים, ופגעו בהם שוטרי ישראל כשהן יוצאין מלפני פרעה: וכן ראיתי עוד במדרש חזית (שה"ש רבה ב כב) דומה דודי לצבי (שה"ש ב ט), מה צבי זה נראה וחוזר ונראה, כך גואל הראשון נראה להם, וחזר ונכסה מהן וחזר ונראה להם וכמה נכסה מהם, רבי תנחומא אמר שלשה חדשים, הדא הוא דכתיב ויפגעו את משה ואת אהרן. ורבי יהודה ברבי אומר לקיצין. כלומר, כי לשון פגיעה לפרקים היא: והנה היו ימים רבים מעת דבר לו השם ובואו אל פרעה ולכן כששב משה אל ה' אמר למה הרעותה לעם למהר לשלוח אותי קודם שהגיע הקץ, כי לא היה ראוי לשלוח אותי עד שתרצה להצילם, כי עתה הרעותה להם ולא הצלת אותם ואם ככה את עושה להם יסופו ברעה אשר תמצאם ולכן ענה אותו עתה, בעת הזאת, בקרוב, תראה אשר אעשה לפרעה, כי לא אאריך לו כל כך כאשר חשבת, וקרוב לבא עתו וימיו לא ימשכו:
“¿Por qué has hecho mal?” Después de que Dios informó dos veces a Moshé que el rey de Egipto no les permitiría ir, ¿por qué se queja?
Rabí Abraham dijo que Moshé pensó que desde el momento en que hablara a Faraón en la misión de Hashem, aliviaría su carga y Dios comenzaría a salvarlos. Pero Faraón agravó y empeoró la situación. Este es el sentido de: “¿Por qué has hecho mal?”, porque esto es lo contrario de lo que me dijiste: “Ciertamente he visto la aflicción de Mi pueblo, y he descendido para salvarlo” (Éxodo 3:7–8).
Esto no es correcto a mis ojos, porque dijo: “y salvar, no has salvado”; y la salvación no es sino su salida del exilio.
Según mi opinión, Moshé Rabenu pensó que Hashem había dicho que Faraón no los escucharía para sacarlos inmediatamente por Su orden ni por señal o prodigio hasta que hiciera en él Sus muchas maravillas. Pero Moshé pensó que las traería sobre él de manera consecutiva, una tras otra, en pocos días. Cuando Faraón dijera: “No conozco a Hashem”, Hashem ordenaría hacer inmediatamente ante él la señal del tanín; Faraón no escucharía, y ese mismo día lo golpearía con la sangre, y después con todas las plagas.
Pero cuando vio que habían pasado tres días y Faraón les hacía mal cada día, y Hashem no lo golpeaba ni se revelaba a Moshé para informarle qué hacer, entonces Moshé pensó que el proceso sería largo.
También puede ser que en este asunto que cuenta la Escritura pasaron muchos días. Cuando los oficiales de los hijos de Israel fueron golpeados, pasaron días hasta que hablaron con Faraón mismo y le dijeron: “¿Por qué haces así con tus siervos?” (Éxodo 5:15), porque no está en poder de cualquier hombre entrar al interior del palacio del rey y hablarle cara a cara, y menos aún los oficiales de un pueblo despreciado ante sus ojos. Soportaron su sufrimiento y su opresión muchos días, y llegaban hasta la puerta del rey, hasta que su clamor fue escuchado ante el rey y ordenó que entraran ante él y hablaran con él.
Así también es posible que Moshé volviera a Hashem y dijera “¿por qué has hecho mal?” días después de que los oficiales se encontraron con él.
En Shemot Rabá dijeron: “Y salieron los capataces del pueblo y sus oficiales” (Éxodo 5:10). Cuando Faraón decretó esto, Moshé fue a Midián y permaneció allí seis meses, y Aharón estaba en Egipto. En ese momento Moshé devolvió a su esposa y sus hijos a Midián.
También dijeron: “Y se encontraron con Moshé y Aharón” (Éxodo 5:20). Después de seis meses, el Santo, bendito sea, se reveló a Moshé en Midián y le dijo: “Ve, vuelve a Egipto”. Moshé vino de Midián y Aharón de Egipto, y los oficiales de Israel se encontraron con ellos cuando salían de delante de Faraón.
También vi en Midrash Jazita: “Mi amado es semejante a un ciervo” (Cantar de los Cantares 2:9). Así como este ciervo se muestra y vuelve a mostrarse, así el primer redentor se les apareció, volvió a ocultarse de ellos y volvió a aparecerse. ¿Cuánto tiempo se ocultó de ellos? Rabí Tanjuma dijo: tres meses. Esto es lo que está escrito: “y se encontraron con Moshé y Aharón”. Rabí Yehudá hijo de Rabí dice: a intervalos; es decir, que el lenguaje de encuentro indica algo que ocurre por momentos.
He aquí que pasaron muchos días desde que Hashem le habló hasta su llegada ante Faraón. Por eso, cuando Moshé volvió a Hashem, dijo: ¿por qué has hecho mal al pueblo al enviarme tan pronto, antes de que llegara el fin? No era apropiado enviarme hasta que quisieras salvarlos, porque ahora les has hecho mal y no los has salvado; y si así actúas con ellos, perecerán por el mal que les sobrevenga.
Por eso Hashem le respondió: “Ahora”, en este momento, pronto, verás lo que haré a Faraón, porque no lo prolongaré tanto como pensaste; su tiempo está próximo a llegar y sus días no se alargarán.
