Ramban on Exodus 6
Ramban on Exodus 6:1
וידבר אלהים אל משה לשון רש"י (רש"י על שמות ו׳:ב׳) דבר אתו משפט על שהקשה לומר ולדבר למה הרעותה. לעם הזה (לעיל ה' כ"ב). ויאמר אליו אני ה', נאמן לשלם שכר למתהלכים לפני בתמים ובלשון הזה מצינו שהוא. נדרש בכמה מקומות וכו'.
“Y habló Dios a Moshé.” El lenguaje de Rashi: habló con él con juicio, porque fue duro al decir y hablar: “¿Por qué has hecho mal a este pueblo?” (Éxodo 5:22). “Y le dijo: Yo soy Hashem”, fiel para pagar recompensa a los que caminan delante de Mí con integridad. Con este lenguaje encontramos que se interpreta en varios lugares, etc.
Ramban on Exodus 6:2
וארא אל אברהם וגו' באל שדי, הבטחתיו הרבה הבטחות, ובכלן אמרתי להם אני אל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם, לא הודעתי אין כתיב כאן אלא לא נודעתי להם, שלא נודעתי להם במדה אמתית שלי שעליה נקרא שמי ה', נאמן לאמת הדברים, שהרי הבטחתים ולא קיימתים כל אלו דברי הרב. וירצה לפרש שעדיין לא נודע קיום ההבטחה. ואף על פי שעדיין לא הגיע הזמן, מכל מקום לא נודע להם בקיום הבטחתו. ועם כל זה לא תקן הלשון, שהיה ראוי לומר לא הודעתי, או שיאמר ושמי ה' לא נודע להם. ואולי לדעתו יאמר ושמי ה' ולא נודעתי להם, כלומר שלא נודעתי להם בו:
“Me aparecí a Abraham, etc., con El Shaddai.” Le prometí muchas promesas, y en todas ellas les dije: “Yo soy El Shaddai”. “Pero con Mi Nombre Hashem no fui conocido por ellos.” No está escrito aquí “no les di a conocer”, sino “no fui conocido por ellos”, porque no fui conocido por ellos en Mi verdadera medida, por la cual Mi Nombre se llama Hashem, fiel para hacer realidad las cosas. Pues les hice promesas y no las cumplí. Todas estas son palabras del maestro.
Quiere explicar que todavía no se conocía el cumplimiento de la promesa. Aunque aún no había llegado el tiempo, de todos modos ellos no conocieron el cumplimiento de Su promesa. Con todo, no corrigió el lenguaje, porque habría sido apropiado decir “no di a conocer”, o decir: “Mi Nombre Hashem no fue conocido por ellos”. Quizá según su opinión debe entenderse: “Mi Nombre Hashem, y no fui conocido por ellos”, es decir, no fui conocido por ellos mediante él.
Ramban on Exodus 6:3
והחכם רבי אברהם פירש כי בי"ת באל שדי מושכת, ושיעורו וארא אל אברהם וגו' באל שדי ובשמי ה' לא נודעתי להם וענין הכתוב, כי נראה לאבות בשם הזה שהוא מנצח מערכות שמים ולעשות עמם נסים גדולים שלא נתבטל מהם מנהג העולם, ברעב פדה אותם ממות ובמלחמה מידי חרב, ולתת להם עושר וכבוד וכל טובה, והם ככל היעודים שבתורה בברכות ובקללות, כי לא תבא על אדם טובה בשכר מצוה או רעה בעונש עבירה רק במעשה הנס, ואם יונח האדם לטבעו או למזלו לא יוסיפו בו מעשיו דבר ולא יגרעו ממנו. אבל שכר כל התורה וענשה בעולם הזה הכל נסים והם נסתרים, יחשב בהם לרואים שהוא מנהגו של עולם, והם באדם עונש ושכר באמת. ומפני זה תאריך התורה ביעודים שבעולם הזה, ולא תבאר יעודי הנפש בעולם הנשמות, כי אלה מופתים שכנגד התולדה, וקיום הנפש ודבקה באלהים הוא דבר ראוי בתולדתה שהיא תשוב אל האלהים אשר נתנה. ועוד אפרש זה (ויקרא כו יא ד"ה ונתתי) אם גומר ה' עלי: והנה אמר האלהים למשה נראיתי לאבות בכח ידי אשר אני שודד בו המזלות ועוזר לבחירי, אבל בשמי של יו"ד ה"א אשר בו נהיה כל הווה לא נודעתי להם לברוא להם חדשות בשנוי התולדות, ולכן אמור לבני ישראל אני ה', ותודיע להם פעם אחרת השם הגדול כי בו אני עושה עמהם להפליא, וידעו כי אני ה' עושה כל וצדקו כל דברי ר"א בענין הזה, אלא שהוא כמתנבא ואינו יודע. והנה גם לדבריו היה ראוי שיאמר הכתוב ואודע אל אברהם וגו' באל שדי ובשמי ה' לא נודעתי להם, או שיאמר ובשמי ה' לא נראיתי להם. אבל הוא יתקן בזה, כי מפני היות נבואת האבות במראות הלילה אמר בהם וארא, ובעבור היות של משה פנים אל פנים אמר לא נודעתי להם, כאשר נודעתי לך: ועל דרך האמת בא הכתוב כפשוטו ומשמעו, יאמר אני ה' נראתי להם באספקלריא של אל שדי, כטעם במראה אליו אתודע (במדבר יב ו), ואותי אני ה' לא נודעתי להם, שלא נסתכלו באספקלריא המאירה (זהר וארא כו א) שידעו אותי, כטעם אשר ידעו ה' פנים אל פנים (דברים לד י), כי האבות ידעו ה' המיוחד אבל לא נודע להם בנבואה, ולכן כשידבר אברהם עם השם יזכיר השם המיוחד עם אלף דלת, או אלף דלת לבדו והנה הענין, שהאבות היה גלוי השכינה להם והדבור עמהם במדת הדין רפה ונהג עמהם בה, ועם משה יתנהג ויודע במדת הרחמים שהוא בשמו הגדול, כטעם מוליך לימין משה זרוע תפארתו (ישעיה סג יב), וכתיב (שם שם יד) כן נהגת עמך לעשות לך שם תפארת. ולכן לא יזכיר משה מעתה שם אל שדי, כי התורה בשמו הגדול נתנה, שנאמר (שמות כ׳:ב׳) אנכי ה' אלהיך, והוא שנאמר (דברים ד לו) מן השמים השמיעך את קולו ליסרך ועל הארץ הראך את אשו הגדולה. וכבר רמזתי פירוש "השמים". והקב"ה יגלה עינינו ויראינו נפלאות מתורתו.
El sabio Rabí Abraham explicó que la bet de “con El Shaddai” se arrastra también a la segunda frase, y su sentido sería: “Me aparecí a Abraham, etc., con El Shaddai, pero con Mi Nombre Hashem no fui conocido por ellos”.
El asunto del versículo es que se apareció a los patriarcas con este Nombre, con el que vence los sistemas celestiales y hace con ellos grandes milagros sin anular para ellos el orden del mundo. En el hambre los redimió de la muerte, y en la guerra de la mano de la espada; les dio riqueza, honor y todo bien. Estos son como todos los destinos prometidos en la Torá, en las bendiciones y maldiciones, porque no llega al hombre un bien como recompensa de una mitzvá, ni un mal como castigo por una transgresión, sino por obra milagrosa. Si el hombre fuera dejado a su naturaleza o a su mazal, sus actos no añadirían ni quitarían nada.
Pero toda la recompensa de la Torá y su castigo en este mundo son milagros, aunque ocultos. A los ojos de quienes los ven, parecen ser el curso normal del mundo, pero en verdad son castigo y recompensa para el hombre. Por esto la Torá se extiende en las promesas de este mundo y no explica las promesas del alma en el mundo de las almas, porque aquellas son prodigios contrarios a la naturaleza, mientras que la permanencia del alma y su unión con Dios es algo apropiado por su propia naturaleza, pues ella vuelve a Dios que la dio. Esto lo explicaré más, si Hashem completa Su favor conmigo.
Dios le dijo a Moshé: Me aparecí a los patriarcas con la fuerza de Mi mano, con la cual quebranto los mazalot y ayudo a Mis elegidos; pero con Mi Nombre de yod-hei, por el cual existe todo lo que existe, no fui conocido por ellos para crear para ellos novedades alterando la naturaleza. Por eso di a los hijos de Israel: “Yo soy Hashem”, y hazles conocer otra vez el gran Nombre, porque con él haré maravillas por ellos, y sabrán que Yo, Hashem, hago todo.
Todas las palabras de Rabí Abraham en este asunto son correctas, solo que él es como quien profetiza sin saberlo. Aun según sus palabras, habría sido apropiado que la Escritura dijera: “Fui conocido por Abraham, etc., con El Shaddai, pero con Mi Nombre Hashem no fui conocido por ellos”, o que dijera: “con Mi Nombre Hashem no me aparecí a ellos”.
Pero puede corregirse esto diciendo que, puesto que la profecía de los patriarcas fue en visiones nocturnas, dijo respecto a ellos: “Me aparecí”; y puesto que la de Moshé fue cara a cara, dijo: “no fui conocido por ellos”, como fui conocido por ti.
Según el camino de la verdad, el versículo viene conforme a su sentido simple. Dice: Yo, Hashem, me aparecí a ellos a través del espejo de El Shaddai, como en: “en visión me daré a conocer a él” (Números 12:6). Pero Yo, Hashem, no fui conocido por ellos, pues no contemplaron en el espejo luminoso para conocerme, como en: “a quien Hashem conoció cara a cara” (Deuteronomio 34:10). Los patriarcas conocieron al Hashem único, pero no les fue conocido en profecía. Por eso, cuando Abraham habla con Hashem, menciona el Nombre especial junto con alef-dalet, o solo alef-dalet.
El asunto es que los patriarcas tuvieron revelación de la Shejiná y palabra con ellos mediante la medida de juicio suave, y con ella se condujo con ellos. Con Moshé, en cambio, se conducirá y se dará a conocer con la medida de misericordia, que está en Su gran Nombre, como en: “conduciendo a la derecha de Moshé el brazo de Su gloria” (Isaías 63:12), y está escrito: “Así guiaste a Tu pueblo para hacerte un nombre glorioso” (Isaías 63:14).
Por eso Moshé ya no mencionará desde ahora el Nombre El Shaddai, porque la Torá fue dada con Su gran Nombre, como está dicho: “Yo soy Hashem tu Dios” (Éxodo 20:2). Esto es lo que se dice: “Desde los cielos te hizo oír Su voz para instruirte, y sobre la tierra te mostró Su gran fuego” (Deuteronomio 4:36). Ya insinué la explicación de “los cielos”. Que el Santo, bendito sea, abra nuestros ojos y nos muestre maravillas de Su Torá.
Ramban on Exodus 6:4
וטעם וגם הקימותי את בריתי אתם, וגם אני שמעתי, כלומר נראיתי להם באל שדי וגם הקימותי להם הברית ההוא לפני, וגם בשמי הגדול שמעתי עתה אני נאקת בני ישראל ואזכור את בריתי אשר הקימותי להם עמדי, והמשכיל יבין: ומה שדרשו רבותינו בענין הזה (שמו"ר ו ד) חבל על דאבדין ולא משתכחין, הרבה פעמים נגליתי על אברהם יצחק ויעקב באל שדי, ולא הודעתי להם ששמי ה' כשם שאמרתי לך, ולא הרהרו אחר מדותי וכו', ועוד שלא שאלוני מה שמי כשם ששאלת אתה, ואתה תחלת שליחותי אמרת לי מה שמך, ולבסוף אמרת ומאז באתי אל פרעה וגו' (שמות ה׳:כ״ג), ועל זה נאמר וגם הקימותי את בריתי אתם וגו': גם המדרש הזה ענינו מתישב אחר המקרא, כי הוקשה להם ז"ל, למה יזכיר נבואת האבות לפחות מעלתם בנבואה ולאמר שלא נראה אליהם רק באל שדי, מה צורך היה לו זה, היה ראוי לומר אני ה', ולכן אמור לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם וידעתם כי אני ה' המוציא ולכן ידרשו כי היה הדבר תוכחה למשה לאמר לו הנה האבות שלא הגיעה להם מעלתם בנבואה אליך. ולא ראו רק באל שדי, הם האמינו בי, וגם הקימותי את בריתי אתם ושמעתי נאקת בניהם בעבורם, אף כי אתה שידעתני בשם הגדול והבטחתיך בו, שיש לך לבטוח ברחמים ולהבטיח ישראל בשמי שאעשה עמהם אותות ומופתים וגם זה נכון והגון:
El sentido de “y también establecí Mi pacto con ellos” y “también Yo escuché” es decir: Me aparecí a ellos con El Shaddai, y también establecí ante Mí aquel pacto para ellos; y también con Mi gran Nombre he escuchado ahora Yo el gemido de los hijos de Israel, y recordé Mi pacto que establecí con ellos junto a Mí. El entendido comprenderá.
Y lo que nuestros Sabios interpretaron en este asunto: “Ay por los que se pierden y no se encuentran.” Muchas veces Me revelé a Abraham, Yitzjak y Yaakov con El Shaddai, y no les di a conocer que Mi Nombre es Hashem como te lo dije a ti, y no cuestionaron Mis medidas, etc. Además, no Me preguntaron cuál era Mi Nombre como tú preguntaste; tú, al comienzo de Mi misión, Me dijiste: “¿Cuál es Tu Nombre?”, y al final dijiste: “Desde que vine a Faraón...”. Sobre esto se dijo: “y también establecí Mi pacto con ellos”, etc.
También este midrash se acomoda al sentido del versículo, porque a los Sabios les resultó difícil: ¿por qué mencionar la profecía de los patriarcas para disminuir su nivel profético y decir que no se les apareció sino con El Shaddai? ¿Qué necesidad había de esto? Habría sido apropiado decir: “Yo soy Hashem; por eso di a los hijos de Israel: Yo soy Hashem, y os sacaré, y sabréis que Yo soy Hashem que os saco”.
Por eso interpretaron que era una reprensión a Moshé, como diciéndole: he aquí que los patriarcas, cuyo nivel profético no llegó al tuyo y no vieron sino con El Shaddai, creyeron en Mí; y también establecí Mi pacto con ellos y escuché el gemido de sus hijos por causa de ellos. Cuánto más tú, que Me has conocido con el gran Nombre y te he prometido mediante él, debes confiar en la misericordia y asegurar a Israel en Mi Nombre que haré con ellos señales y prodigios. También esto es correcto y apropiado.
Ramban on Exodus 6:5
והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים יבטיחם שיוציא אותם מארצם ולא יסבלו עוד כובד משאם:
“Y os sacaré de debajo de las cargas de Egipto.” Les promete que los sacará de su tierra y que ya no soportarán el peso de su carga.
Ramban on Exodus 6:6
והצלתי אתכם מעבודתם שלא ימשלו בהם כלל להיות להם במקומם למס עובד:
“Y os salvaré de su servidumbre.” Que ya no dominarán sobre ellos en absoluto, ni estarán en su lugar como tributo trabajador.
Ramban on Exodus 6:7
וגאלתי אתכם כי יעשה בהם שפטים עד שיאמרו המצרים הנה לך ישראל בפדיון נפשנו, כי טעם גאולה כענין מכר: וטעם בזרוע נטויה שתהיה ידו נטויה עליהם עד שיוציאם:
“Y os redimiré.” Porque hará juicios contra ellos hasta que los egipcios digan: he aquí Israel para ti, como rescate de nuestras vidas. El sentido de redención es como el de una venta.
El sentido de “con brazo extendido” es que Su mano estará extendida sobre ellos hasta que los saque.
Ramban on Exodus 6:8
ולקחתי אתכם לי לעם בבואכם אל הר סיני ותקבלו התורה, כי שם נאמר (שמות י״ט:ה׳) והייתם לי סגולה:
“Y os tomaré para Mí por pueblo.” Cuando lleguéis al monte Sinaí y recibáis la Torá, porque allí fue dicho: “y seréis para Mí un tesoro especial” (Éxodo 19:5).
Ramban on Exodus 6:9
וטעם וידעתם כי אני ה' אלהיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים אמר ר"א (אבן עזרא על שמות ו׳:ז׳) כי היה במערכת המחברת הגדולה למשרתים העליונים שיעמדו עוד בגלות. ואין זו מדרך הפרשה, רק שיאמר כאשר אגאל אתכם בזרוע נטויה שיראו אותה כל העמים תדעו כי אני ה' העושה אותות ומופתים מחודשים בעולם, ואני אלהיכם ובעבורכם עשיתי כי אתם חלק השם:
El sentido de “y sabréis que Yo soy Hashem vuestro Dios, que os saco de debajo de las cargas de Egipto.” Rabí Abraham dijo que en la gran conjunción de los servidores superiores estaba determinado que ellos permanecerían aún en el exilio. Pero esto no sigue el camino de la sección.
Más bien, quiere decir: cuando os redima con brazo extendido, que todos los pueblos verán, sabréis que Yo soy Hashem, que hago señales y prodigios nuevos en el mundo; y que Yo soy vuestro Dios, y por vosotros lo hice, porque vosotros sois la porción de Hashem.
Ramban on Exodus 6:10
אשר נשאתי את ידי הרימותיה לישבע בכסאי. לשון רש"י. (רש"י על שמות ו׳:ח׳) ור"א אמר (אבן עזרא על שמות ו׳:ח׳) דרך משל, כאדם שישא ידו אל השמים וישבע, כמו כי אשא אל שמים ידי (דברים לב מ), וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע (דניאל יב, ז). ועל דרך האמת, נשאתי את ידי שהרימותי זרוע עזי אלי שאתן להם הארץ, וכן כי אשא אל שמים ידי (שם), שאשא היד הגדולה אל השמים להיות בה לעולם החיים ואין וירם ימינו ושמאלו אל השמים מן הענין הזה, כי הוא נאמר במלאך לבוש הבדים שנשבע בחי העולם:
“Sobre la cual levanté Mi mano.” La levanté para jurar por Mi trono. Este es el lenguaje de Rashi.
Rabí Abraham dijo que es una metáfora, como una persona que levanta su mano al cielo y jura, como: “porque levantaré Mi mano al cielo” (Deuteronomio 32:40), y: “levantó su derecha y su izquierda al cielo y juró” (Daniel 12:7).
Según el camino de la verdad, “levanté Mi mano” significa que elevé hacia Mí el brazo de Mi fuerza para darles la tierra. Así también: “porque levantaré Mi mano al cielo”, es decir, levantaré la gran mano al cielo para que esté en ella por siempre la vida. Pero “levantó su derecha y su izquierda al cielo” no pertenece a este asunto, porque allí se dice del ángel vestido de lino que juró por la Vida del mundo.
Ramban on Exodus 6:11
מקוצר רוח ומעבודה קשה לא בעבור שלא יאמינו בה' ובנביאו, רק שלא הטו אוזן לדבריו מקוצר רוח, כאדם שתקצר נפשו בעמלו, ולא ירצה לחיות רגע בצערו, מדעתו שירוח לו אחרי כן וקוצר הרוח הוא פחדם שלא יהרגם פרעה בחרב כאשר אמרו שוטריהם אל משה, ועבודה קשה, הוא הדוחק שהיו הנוגשים אצים בהם ולא יתנום לשמוע דבר ולחשוב בו:
“Por cortedad de espíritu y por duro trabajo.” No fue porque no creyeran en Hashem ni en Su profeta, sino porque no inclinaron el oído a sus palabras por cortedad de espíritu, como una persona cuya alma se acorta por su sufrimiento y no quiere vivir ni un instante en su dolor, aunque sepa que después tendrá alivio.
La cortedad de espíritu es su miedo de que Faraón los matara con espada, como dijeron sus oficiales a Moshé. El duro trabajo es la presión con que los capataces los apremiaban y no les permitían escuchar cosa alguna ni pensar en ella.
Ramban on Exodus 6:12
וידבר ה' אל משה לאמר אמרו המפרשים (רד"ק ספר השרשים שרש אמר) כי מלת. לאמר בכל התורה לאמר לישראל, והטעם שיאמר השם למשה אמור לישראל דברי אלה, ובכאן לאמר אל פרעה והכתוב שאמר אמש אמר אלי לאמר (בראשית לא כט), איננו בא על נכון בפירוש הזה, וכן במקומות רבות שיכפול, וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם (ויקרא יח א ב), וכן ויאמר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם (במדבר טו לז לח), ויאמרו אל כל עדת בני ישראל לאמר (שם יד ז), ויאמרו בני ישראל אל משה לאמר הן גוענו (שם יז כז), ואומר אליכם בעת ההיא לאמר (דברים א ט), וכיוצא באלו רבים. וכן בסדר הזה (להלן ז ח ט) ויאמר ה' אל משה ואל אהרן לאמר כי ידבר אליכם פרעה לאמר, איננו לאמר לאחרים על נכון: והנכון בעיני, כי מלת "לאמר" להורות על בירור הענין בכל מקום וידבר ה' אל משה באמירה גמורה, לא אמירה מסופקת, ולא ברמז דבר. ולכך יתמיד זה בכל התורה, כי נבואת משה פה אל פה ידבר בו ולא בחידות (במדבר יב ח). ולבן אמר כן ליעקב אמש אמר השם אלי לאמר (בראשית לא כט) באמירה ברורה שלא אזיק לכם, כי לולי כן הייתי עושה עמכם רע. וכן ויאמרו בני ישראל אל משה (ואל אהרן) לאמר (במדבר יז כז), שהיו אומרים להם כן בפירוש וצועקים להם בגלוי פנים, כי המקור לבירור הענין פעם מוקדם פעם מאוחר, כמו אומרים אמור למנאצי (ירמיה כג יז):
“Y habló Hashem a Moshé, diciendo.” Los comentaristas dijeron que la palabra “diciendo” en toda la Torá significa “decir a Israel”, y el sentido es que Hashem le dice a Moshé: di a Israel estas palabras Mías. Aquí sería: “decir a Faraón”.
Pero el versículo “anoche me dijo, diciendo” (Génesis 31:29) no encaja correctamente con esta explicación, y lo mismo ocurre en muchos lugares donde se duplica: “Y habló Hashem a Moshé, diciendo: habla a los hijos de Israel y diles...” (Levítico 18:1–2), y también: “Y dijo Hashem a Moshé, diciendo: habla a los hijos de Israel y diles...” (Números 15:37–38), “Y dijeron a toda la congregación de los hijos de Israel, diciendo” (Números 14:7), “Y dijeron los hijos de Israel a Moshé, diciendo: he aquí que perecemos” (Números 17:27), “Y os dije en aquel tiempo, diciendo” (Deuteronomio 1:9), y muchos casos semejantes.
También en esta sección: “Y dijo Hashem a Moshé y a Aharón, diciendo: cuando Faraón os hable, diciendo” (Éxodo 7:8–9), no significa correctamente “decir a otros”.
Lo correcto a mis ojos es que la palabra “diciendo” indica en todo lugar la claridad del asunto. “Y habló Hashem a Moshé, diciendo” significa: con una expresión completa, no dudosa ni insinuada. Por eso esto se mantiene en toda la Torá, porque la profecía de Moshé fue “boca a boca hablaré con él, y no por enigmas” (Números 12:8).
Laván también dijo así a Yaakov: “Anoche Hashem me dijo, diciendo” (Génesis 31:29), es decir, con una expresión clara de que no os dañara, porque si no fuera así, yo os habría hecho mal. También: “Y dijeron los hijos de Israel a Moshé y a Aharón, diciendo” (Números 17:27), significa que les decían esto explícitamente y les gritaban abiertamente. La raíz indica claridad del asunto, a veces antes y a veces después, como: “dicen claramente a los que Me desprecian” (Jeremías 23:17).
Ramban on Exodus 6:13
הן בני ישראל לא שמעו אלי כי לא עשית דברי נשמעים להם, ואיך ישמעני פרעה ועוד, כי אני ערל שפתים ואיני הגון שאדבר לפני מלך גדול ויתכן לפרש שחשב משה אולי כי מפחיתותו לא שמעו אליו כי הוא ערל שפתים ולא יכין לדבר על לבם דברים טובים דברים ניחומים אף כי ידבר לפרעה. וטעם הכתוב הזה, כי מתחלה לא צוה אותו שידבר הוא אל פרעה, רק אמר ובאת אתה וזקני ישראל אל מלך מצרים ואמרתם אליו (שמות ג׳:י״ח), והיה אפשר שידברו הזקנים והוא יחריש. והיה בוש מלדבר גם אל העם ואמר לא איש דברים אנכי (שם ד י). והקב"ה השיבו ודבר הוא לך אל העם (שם שם טז), וכן עשה בבואם מתחלה, כמו שאמר (שם שם ל) וידבר אהרן את כל הדברים (האלה) אשר דבר ה' אל משה ויעש האותות לעיני העם. ועתה כאשר נצטוה משה לכן אמור לבני ישראל אני ה', דבר הוא להם בעצמו כאשר צוהו ולא שמעו אליו, וכאשר חזר וצוה אותו לדבר אל פרעה אמר איך אדבר אליו ואני ערל שפתים, והקב"ה צירף אהרן עמו וצוה שניהם אל בני ישראל שידברו להם כל אשר יצוום ואל פרעה להוציאם מארצו ורש"י פירש (רש"י על שמות ו׳:י״ג) על דבר בני ישראל ועל שליחותו של פרעה. ואין צורך:
“He aquí que los hijos de Israel no me han escuchado.” Porque Tú no hiciste que mis palabras fueran escuchadas por ellos, ¿y cómo me escuchará Faraón? Además, yo soy incircunciso de labios y no soy apto para hablar ante un gran rey.
También puede explicarse que Moshé pensó: quizá por mi bajeza no me escucharon, porque soy incircunciso de labios y no sé preparar palabras buenas y de consuelo para hablar a su corazón; cuánto menos podré hablar a Faraón.
El sentido de este versículo es que al principio no le ordenó que él mismo hablara a Faraón, sino que dijo: “Tú y los ancianos de Israel vendréis al rey de Egipto y le diréis” (Éxodo 3:18). Era posible que hablaran los ancianos y él callara. Incluso le daba vergüenza hablar al pueblo, y dijo: “No soy hombre de palabras” (Éxodo 4:10). El Santo, bendito sea, le respondió: “él hablará por ti al pueblo” (Éxodo 4:16). Así hizo al venir por primera vez, como dijo: “Y Aharón habló todas las palabras que Hashem había hablado a Moshé, e hizo las señales ante los ojos del pueblo” (Éxodo 4:30).
Ahora, cuando Moshé recibió la orden: “Por eso di a los hijos de Israel: Yo soy Hashem”, él mismo les habló como se le ordenó, y no lo escucharon. Cuando volvió a recibir la orden de hablar a Faraón, dijo: ¿cómo hablaré con él si soy incircunciso de labios?
El Santo, bendito sea, unió a Aharón con él y ordenó a ambos respecto a los hijos de Israel, que les hablaran todo lo que les mandara, y respecto a Faraón, para sacarlos de su tierra.
Rashi explicó: “respecto a los hijos de Israel y respecto a la misión de Faraón”. Pero no hace falta.
Ramban on Exodus 6:14
ויצום אל בני ישראל פירש רש"י (רש"י על שמות ו׳:י״ג) ודבר הצווי מהו, מפורש בפרשה שניה לאחר סדר היחס, אלא מתוך שהזכיר משה ואהרן הפסיק הענין ללמדנו היאך נולדו ובמי נתיחסו. וידבר ה' אל משה לאמר אני ה' דבר אל פרעה מלך מצרים את כל אשר אני דובר אליך (להלן ו' כ"ט). הוא הדבור עצמו האמור כאן בא דבר אל פרעה מלך מצרים, אלא מתוך שהפסיק הענין בשביל ליחסם חזר עליו להתחיל בו. ויאמר משה לפני ה'. היא אמירה האמורה כאן הן בני ישראל לא שמעו אלי וגו', ושנאה הכתוב בשביל שהפסיק הענין. וכך היא השטה, כאדם שאומר נחזור על הראשונות. וכן דעת רבי אברהם (אבן עזרא על שמות ו׳:י״ג): ואין כן דעתי אבל כאשר צוה השם את משה לדבר אל בני ישראל לכן אמור לבני ישראל (שמות ו׳:ו׳), ועשה כן, ולא שמעו אליו, וחזר וצוה אותו שיבא אל פרעה ויצוה אותו לשלחם, ואז ענהו הן בני ישראל לא שמעו אלי, והקב"ה צוה את שניהם לדבר אל העם ואל פרעה, וחשב משה כי שניהם יתנבאו בכל האותות ושניהם יבאו אל בני ישראל ואל פרעה, ודי שידבר האחד, כי כן דרך כל שנים שלוחים שהאחד ידבר והשני יחריש, ונתפייס בזה. וחזר השם ואמר אליו אני ה' (שמות ו׳:כ״ט), הנגלה לך לבדך לדבר בשמי הגדול, דבר אל פרעה מלך מצרים את כל אשר אני דובר אליך, כי לך יהיו הדברות כלם, לא לאהרן עמך, ואותך עשיתי שליח אל פרעה. אז ענה משה פעם אחרת הן אני ערל שפתים, והשם אמר אליו ראה נתתיך אלהים לפרעה (שמות ז׳:א׳), כי אתה תבוא לפניו עם אהרן, ושם תצוה את אהרן ולא ישמע פרעה דבריך, ואהרן בשליחותך ישמיענו דבריך, כאשר האלהים מצוה לנביא, והנביא משמיע דבריו ומוכיח בהם: והנה זו מעלה גדולה למשה, זכה בה בענותנותו שהיה בוש לדבר בערלת שפתיו, וכן אמר (שמות י״א:ג׳) גם האיש משה גדול מאד בארץ מצרים בעיני עבדי פרעה ובעיני העם, מדה כנגד מדה, שהיה ירא שלא יהיה נבזה בעיניהם ורש"י כתב (רש"י על שמות ז׳:ב׳) אתה תדבר פעם אחת כל שליחות ושליחות כפי ששמעתו מפי, ואהרן אחיך ימליצנו ויטעימנו באזני פרעה. ואין זה נכון כלל:
“Y les ordenó respecto a los hijos de Israel.” Rashi explicó: ¿cuál fue el contenido de la orden? Está explicado en la segunda sección, después del orden del linaje. Solo que, al mencionar a Moshé y Aharón, interrumpió el asunto para enseñarnos cómo nacieron y de quién descendían.
“Y habló Hashem a Moshé, diciendo: Yo soy Hashem; habla a Faraón, rey de Egipto, todo lo que Yo te hablo” (Éxodo 6:29), es la misma palabra dicha aquí: “Ven, habla a Faraón, rey de Egipto”. Pero como interrumpió el asunto para atribuir su linaje, volvió sobre ello para comenzarlo de nuevo. “Y dijo Moshé delante de Hashem” es la misma declaración dicha aquí: “He aquí que los hijos de Israel no me han escuchado”, etc.; la Escritura la repitió porque interrumpió el asunto. Así es el método, como una persona que dice: volvamos a lo primero. Esta también es la opinión de Rabí Abraham.
Pero esta no es mi opinión. Cuando Hashem ordenó a Moshé hablar a los hijos de Israel: “Por eso di a los hijos de Israel” (Éxodo 6:6), y él así lo hizo, y no lo escucharon; luego volvió y le ordenó ir a Faraón y ordenarle que los enviara. Entonces Moshé respondió: “He aquí que los hijos de Israel no me han escuchado”.
El Santo, bendito sea, ordenó a ambos hablar al pueblo y a Faraón. Moshé pensó que ambos profetizarían en todas las señales y ambos irían a los hijos de Israel y a Faraón, y que bastaría con que uno hablara, porque así es la forma de dos enviados: uno habla y el otro calla. Con esto quedó satisfecho.
Pero Hashem volvió y le dijo: “Yo soy Hashem” (Éxodo 6:29), que me he revelado solo a ti para hablar en Mi gran Nombre. “Habla a Faraón, rey de Egipto, todo lo que Yo te hablo”, porque todas las palabras serán para ti, no para Aharón contigo; y a ti te hice emisario ante Faraón.
Entonces Moshé respondió otra vez: “He aquí que yo soy incircunciso de labios”. Hashem le dijo: “Mira, te he puesto como dios para Faraón” (Éxodo 7:1), porque tú vendrás ante él con Aharón, y allí ordenarás a Aharón. Faraón no escuchará directamente tus palabras, sino que Aharón, como tu emisario, le hará oír tus palabras, como Dios ordena al profeta, y el profeta hace oír Sus palabras y reprende con ellas.
He aquí que esto fue una gran elevación para Moshé, que la obtuvo por su humildad, porque se avergonzaba de hablar con sus labios incircuncisos. Así también dijo: “También el hombre Moshé era muy grande en la tierra de Egipto, ante los ojos de los siervos de Faraón y ante los ojos del pueblo” (Éxodo 11:3), medida por medida, porque temía ser despreciado ante sus ojos.
Rashi escribió: tú hablarás una vez cada misión, tal como la escuchaste de Mi boca, y Aharón tu hermano la interpretará y la explicará en los oídos de Faraón. Pero esto no es correcto en absoluto.
Ramban on Exodus 6:15
אלה ראשי בית אבותם לא רצה הכתוב להתחיל אלה שמות בני לוי לתולדותם, שלא יראה שיהיה לוי בכור היחס מכאן ואילך לכבוד משה, אבל הזכיר אחיו הגדולים ממנו וכי הוא נמנה שלישי. והזכיר בבני לוי "לתולדותם", כי בראובן ושמעון לא הזכיר רק יורדי מצרים עמהם, ובלוי יזכיר תולדותיו ושנותיו ותולדות אבות הנביאים ושנותם לכבודם. ועוד כי הם בעצמם חסידי עליון ראויין לספר בהן כאבות העולם:
“Estos son los jefes de sus casas paternas.” La Escritura no quiso comenzar diciendo: “Estos son los nombres de los hijos de Leví según sus generaciones”, para que no pareciera que Leví sería desde ahora el primogénito del linaje por honor a Moshé. Por eso mencionó a sus hermanos mayores y que él fue contado tercero.
En los hijos de Leví mencionó “según sus generaciones”, porque en Reuvén y Shimón solo mencionó a los que descendieron a Egipto con ellos, mientras que en Leví mencionará sus descendientes, sus años, y las generaciones de los padres de los profetas y sus años, por honor a ellos. Además, ellos mismos eran piadosos del Altísimo, dignos de que se hablara de ellos como de los patriarcas del mundo.
Ramban on Exodus 6:16
ויקח אהרן את אלישבע בת עמינדב אחות נחשון כאשר הזכיר אם הנביאים לכבודם, ולומר שהיא בת לוי איש צדיק, ונרמז שנעשה בה נס, כן הזכיר אם הכהונה שהיא מיוחסת מזרע המלוכה, אחות הנשיא הגדול. והזכיר אמו של פנחס שהוא ג"כ כהן שזכה בה מעצמו (זבחים קא:). ואם היה זה שם פוטיאל שם איננו: נדרש, מה טעם להזכיר שם אדם לא ידענו מי הוא, ולכן אמרו רבותינו (ב"ב קי; סוטה מג.) שהוא מזרע יוסף שפטפט ביצרו ומזרע יתרו שפטם עגלים לעבודת גלולים, והוזכר לשבח שזכו בצדקתם לכהונת עולם. ועל דרך הפשט נאמר שהכתובים מזכירים במלכים שמות אמותם, ושם אמו מעכה בת אבישלום (מ"א טו ב-י), ושם אמו עזובה בת שלחי (דהי"ב כ לא), וכן כולם או שהיה פוטיאל נכבד וידוע בדורו והזכירו לשבח. ואמר הכתוב מבנות פוטיאל, ולא אמר "בת פוטיאל", כי היו לו בנות רבות והוא בחר מהן האחת או שלא היתה בתו אבל בת בתו, מתיחסת אליו למעלתו, ועל כן לא הזכיר שמה:
“Y Aharón tomó a Elisheva, hija de Aminadav, hermana de Najshón.” Así como mencionó a la madre de los profetas por honor a ellos, y para decir que era hija de Leví, hombre justo, y se insinuó que se hizo un milagro con ella, así mencionó a la madre del sacerdocio, que era de linaje de la simiente real, hermana del gran príncipe.
También mencionó a la madre de Pinjás, quien también fue sacerdote y alcanzó el sacerdocio por sí mismo.
Si Putiel fuera simplemente un nombre que no se interpreta, ¿qué sentido tendría mencionar el nombre de una persona de quien no sabemos quién es? Por eso nuestros Sabios dijeron que era de la descendencia de Yosef, que luchó contra su inclinación, y de la descendencia de Yitró, que engordaba terneros para la idolatría. Fue mencionado como alabanza, porque por su justicia merecieron sacerdocio eterno.
Según el sentido simple, diremos que las Escrituras mencionan en los reyes los nombres de sus madres: “y el nombre de su madre era Maajá, hija de Avishalom” (I Reyes 15:2, 10), “y el nombre de su madre era Azuvá, hija de Shiljí” (II Crónicas 20:31), y así todos. O quizá Putiel era una persona honorable y conocida en su generación, y lo mencionó para alabanza.
La Escritura dijo “de las hijas de Putiel”, y no “hija de Putiel”, porque él tenía muchas hijas y Pinjás escogió una de ellas; o porque no era su hija, sino hija de su hija, atribuida a él por su importancia. Por eso no mencionó su nombre.
Ramban on Exodus 6:17
ויהי ביום דבר ה' אל משה בארץ מצרים יתכן לפרש שהכתוב מוסב למעלה, אמר ויהי זה שהיו הם המדברים אל פרעה מלך מצרים, בעת אשר דבר ה' אל משה בארץ מצרים, כי בעבור שאמר הוא אהרן ומשה אשר אמר ה' להם הוציאו את בני ישראל מארץ מצרים היה נראה שהדבור לשניהם בשוה, ועתה פירש שהיה הדבור למשה והמצוה לשניהם שיוציאום וזה טעם הפסק הפרשה:
“Y ocurrió el día en que Hashem habló a Moshé en la tierra de Egipto.” Puede explicarse que la Escritura vuelve a lo anterior. Dice: ocurrió esto, que ellos eran los que hablaban a Faraón, rey de Egipto, en el tiempo en que Hashem habló a Moshé en la tierra de Egipto.
Porque al decir: “Este es Aharón y Moshé a quienes Hashem dijo: sacad a los hijos de Israel de la tierra de Egipto”, podría parecer que la palabra divina fue dirigida a ambos por igual. Ahora explica que la palabra fue dirigida a Moshé, y la orden a ambos, que los sacaran. Este es el sentido de la interrupción de la sección.
