Ramban on Exodus 8
Ramban on Exodus 8:1
למתי אעתיר לך כתב רש"י (רש"י על שמות ח׳:ה׳) אלו נאמר מתי אעתיר היה משמע מתי אתפלל, עכשיו שנאמר למתי, אני היום אתפלל עליך שיכרתו לזמן שתקבע לי: אמור לאיזה יום תרצה שיכרתו. ועל דרך הפשט בעת תפלתו היו סרות המכות כי כתוב ויצעק משה אל ה' וגו' ויעש ה', ואין כתוב "ויעש ה' ממחרת" ואין לשון למתי ראיה שהתפלל מיד, כי הוא כמו מתי ורבו הלמדי"ן הבאים ככה, למחר יהיה האות הזה (שמות ח׳:י״ט), למן היום אשר יצאת מארץ מצרים (דברים ט ז), עד למנחת הערב (עזרא ט ד), כנף האחד לאמות חמש (דהי"ב ג יא) ורבים ככה:
“¿Para cuándo he de orar por ti?” Rashi escribió: si hubiera dicho “cuándo oraré”, significaría “cuándo rezaré”. Ahora que dijo “para cuándo”, significa: hoy rezaré por ti para que sean eliminadas en el tiempo que tú me fijes; di para qué día quieres que sean eliminadas.
Según el sentido simple, en el momento de su oración se retiraban las plagas, porque está escrito: “Moshé clamó a Hashem... y Hashem hizo”, y no está escrito: “Hashem hizo al día siguiente”. La expresión “para cuándo” no es prueba de que rezó inmediatamente, porque es como “cuándo”, y hay muchas lamed que vienen así: “mañana será esta señal” (Éxodo 8:19), “desde el día en que saliste de la tierra de Egipto” (Deuteronomio 9:7), “a la ofrenda de la tarde” (Ezra 9:4), “el ala de uno era de cinco codos” (II Crónicas 3:11), y muchos casos semejantes.
Ramban on Exodus 8:2
וטעם להכרית הצפרדעים רמז למיתתם, כלשון ונכרתה הנפש ההיא (שמות י״ב:י״ט), והכרתי לאחאב (מלכים א כ״א:כ״א). ואמר משה פעם אחרת וסרו הצפרדעים, לאמר כי מיד שיתפלל יסורו כלם, שלא יפחד פרעה שימותו אלה ויעלו אחרים מן היאור, רק תסור המכה לגמרי, ואע"פ שתשארנה מהם ביאור. וכל זה להודיעו כי המכה מאת האלהים על ענין ישראל בלבד:
El sentido de “eliminar las ranas” alude a su muerte, como la expresión: “esa alma será cortada” (Éxodo 12:19), “cortaré de Ajav” (I Reyes 21:21).
Moshé dijo otra vez “se retirarán las ranas” para decir que inmediatamente cuando rezara todas se retirarían, de modo que Faraón no temiera que murieran estas y subieran otras del río. La plaga se retiraría por completo, aunque algunas permanecieran en el río. Todo esto fue para hacerle saber que la plaga venía de Dios solamente por el asunto de Israel.
Ramban on Exodus 8:3
ויאמר למחר ידוע כי מנהג כל האדם לבקש שתסור רעתו מיד. ופירשו בשם הגאון רב שמואל בן חפני, שפרעה חשב אולי מערכת השמים הביאה הצפרדעים על מצרים ומשה ידע כי הגיע עת סורם ולכן אמר אליו התפאר עלי בחשבו שאומר לו עתה להכריתם מיד, ועל כן האריך למחר. והנכון בעיני כי בעבור שאמר למתי אעתיר לך, חשב פרעה כי ביקש זמן, ועל כן נתן לו זמן קצר, ויאמר למחר, ומשה ענה לו כדברך כן יהיה, כי אחרי שלא בקשת שיסורו מיד לא יסורו עד למחר:
“Y dijo: mañana.” Es sabido que la costumbre de toda persona es pedir que su mal se retire de inmediato. Explicaron en nombre del Gaón Rab Shemuel ben Jofní que Faraón pensó: quizá el sistema celeste trajo las ranas sobre Egipto, y Moshé sabe que ha llegado el momento de su retirada. Por eso Moshé le dijo “gloríate sobre mí”, pensando que le diría: ahora, para eliminarlas inmediatamente. Por eso Faraón alargó el plazo hasta mañana.
Lo correcto a mis ojos es que, puesto que Moshé dijo: “¿para cuándo he de orar por ti?”, Faraón pensó que le pedía un plazo; por eso le dio un plazo corto y dijo: mañana. Moshé le respondió: conforme a tu palabra así será, porque, ya que no pediste que se retiraran inmediatamente, no se retirarán hasta mañana.
Ramban on Exodus 8:4
ויעשו כן החרטומים בלטיהם להוציא את הכנים אמר ויעשו כן, שהכו בעפר הארץ ואמרו השבעת השדים ועשו לטיהם כאשר עשו בשאר פעמים להוציא את הכנים ולא יכולו ויתכן שילמד "ויעשו כן" שעשו כהוגן דברים מוציאים את הכנים ולא הצליחו מעשיהם בפעם הזאת. כי חכמי החרטומים יודעים היו מה בכח ידם לעשות, וכבר נסו כן מעשיהם פעמים אחרות:
“Y los magos hicieron así con sus artes ocultas para sacar los piojos.” Dice “hicieron así”, porque golpearon el polvo de la tierra, pronunciaron juramentos de demonios e hicieron sus artes ocultas como habían hecho otras veces para sacar los piojos, pero no pudieron. También puede enseñar “hicieron así” que hicieron correctamente las cosas que normalmente sacan piojos, pero sus actos no tuvieron éxito esta vez, porque los sabios magos sabían qué estaba en poder de sus manos hacer, y ya habían probado así sus actos otras veces.
Ramban on Exodus 8:5
ויאמרו החרטומים אל פרעה אצבע אלהים הוא אמר רבי אברהם כי בעבור שעשו כמעשה אהרן בדבר התנין גם במכת הדם והצפרדע, ולא יכלו עתה לעשות כן, אמרו אל פרעה לא באה זאת המכה על יד אהרן בעבור ישראל, רק מכת אלהים היא כפי מערכת הכוכבים על ארץ מצרים, כי פרעה לא כחש הבורא, רק השם שהזכיר לו משה, וזהו כדרך כי לא ידו נגעה בנו מקרה הוא היה לנו (שמואל א ו׳:ט׳), על כן חזק לב פרעה. והביא ראיה מפני שלא אמר "אצבע ה'" שהוא אלהי ישראל כאשר אמר פרעה במכת הצפרדעים העתירו אל ה'. ועוד, כי משה אמר לפרעה דבר מכת היאור, ולא הזכיר לו בתחילה מכת הכנים: ואין דבריו נכונים בעיני, כי המקרה לא יקרא אצבע אלהים, רק המכה הבאה מאתו בעונש תקרא "יד ה'" ו"אצבע אלהים", כאשר נאמר בכתוב שהביא לא ידו נגעה בנו, וכתיב וירא ישראל את היד הגדולה (שמות י״ד:ל״א), והיתה יד ה' בכם ובאבותיכם (שמואל א י״ב:ט״ו), כבדה מאד יד האלהים שם (שם ה יא) ועוד כי לא עמדו החרטומים לפני משה אחרי כן, גם במכת הערוב שהיתה בהתראה, ולא בשאר המכות: אבל הענין כפשוטו, כי בראות החרטומים שלא יכלו להוציא את הכנים הודו במעשה אהרן שהיה מאת האלהים, ולכן לא קרא להם פרעה מן העת הזאת והלאה, ולהמעיט הענין אמרו אצבע אלהים ולא אמרו "יד אלהים", כלומר מכה קטנה מאתו ולא אמרו "אצבע ה'", כי פרעה ועבדיו לא יזכירו השם המיוחד רק בדברם עם משה, בעבור שהוא יזכירנו להם: ומה שלא יכלו החרטומים להוציא את הכנים, סיבה מאת השם היתה להם, סכל עצתם ברצונו, שהכל שלו והכל בידו והנראה בעיני עוד כי מכת הדם להפוך תולדת המים לדם, ומכת הצפרדעים להעלותם מן היאור, יכלו לעשות כן, כי אין בהם בריאה או יצירה, כי לא אמר הכתוב "ויהיו הצפרדעים", רק ותעל הצפרדע, שנאספו ועלו, רק מכת הכנים היתה יצירה, ואין טבע העפר להיות כנים, על כן אמר והיה לכנים, ואמר להוציא את הכנים, כענין תוצא הארץ נפש חיה וגו' ויהי כן (בראשית א כד). ולא יוכל לעשות כמעשה הזה זולתי היוצר יתברך ויתעלה. ואמר ויעשו כן, ולא יכולו, כי השביעו השדים לעשות מאמרם ואין בהם כח: ומה שיחזק דברי בצפרדעים, אמרם (שמו"ר י ד) רבי עקיבא אומר צפרדע אחת היתה, השריצה ומלאה כל ארץ מצרים אמר לו רבי אלעזר בן עזריה מה לך עקיבא אצל הגדה, כלך מדברותיך ולך אצל נגעים ואהלות. צפרדע אחת היתה שרקה להם והם באו. שלא ראה ר' אלעזר בן עזריה שיוכלו החרטומים להביא טבע חדש בצפרדע להוליד רבות חוץ מטבעם, אבל אספו אותן להעלותן. ועל דעת רבי עקיבא שרץ היאור צפרדעים, שישרוץ בהם יותר ממנהגו. ועל דעת רבי אלעזר בן עזריה כמו שרצו בארץ (בראשית ט ז), ענין תנועה כמו שפרשתי בסדר בראשית (א כ), שיאספו ויתנועעו ביאור ומשם יעלו על המצרים. ורבותינו (שמו"ר י ז) אמרו בכנים שאין השד שולט על בריה פחותה מכעדשה ולא יכלו אפילו לאסוף כנים ממקומם ולהביאם. ואמרו במדרש רבה (שם) עוד כיון שראו החרטומים שלא יכלו להוציא הכנים, מיד הכירו שהיה מעשה אלהים ולא מעשה שדים, ועוד לא חששו לדמות עצמם למשה להוציא את המכות: ומה שאמר ר"א (אבן עזרא על שמות ח׳:ט״ו) כי משה לא הודיעם מכת הכנים, נראה בעיני שהכה אהרן במטה לעיני פרעה כאשר עשה בפיח (שמות ט׳:י׳), אבל לא התרה בו, כי אין הקב"ה מתרה בפרעה רק במכות אשר בהן מיתה לאדם, וכתיב בצפרדעים וצפרדע ותשחיתם (תהלים עח מה), שהוא רומז למיתה או להשחתה שהזכירו רבותינו (שמו"ר י ד) שהיו מסרסים אותם וכן הארבה ימיתם ברעב, כי אכל יתר הפלטה הנשארת להם מן הברד. והכל רחמים מאתו באדם, כענין שנאמר (יחזקאל לג ט) ואתה כי הזהרת רשע מדרכו לשוב ממנה ולא שב מדרכו הוא רשע בעונו ימות ואתה נפשך הצלת. ולכן לא התרה בו בכנים ולא בשחין ובחשך רק בדבר, בעבור שהוא מיתה, וראוי שתחול גם באדם כאשר אמר לו אחר כך (שמות ט׳:ט״ז) ואולם בעבור זאת העמדתיך, ולכן הודיעו הענין איך יהיה: ואמר במקצת המכות השכם בבקר הנה יוצא המימה, ועל דרך הפשט היה בעת צאת המלכים בבקר להשתעשע על המים, וצוה הקב"ה למשה שילך שם והטעם, כי בדם בעבור היותה המכה הראשונה רצה שיעשנה לעיניו ובלי יראה ממנו. וזה טעם ונצבת לקראתו (שמות ז׳:ט״ו), והתיצב לפני פרעה (שמות ח׳:ט״ז), שיעמוד כנגדו ביד רמה. וכן במכת הערוב נאמר השכם בבקר והתיצב לפני פרעה הנה יוצא המימה. ובברד (שמות ט׳:י״ג) השכם בבקר והתיצב לפני פרעה, והוא גם כן בצאתו המימה, כי הערוב והברד אשר בהן המיתה והעונש לבני אדם רצה הקב"ה שיהיה לעיני כל העם, כי בצאת המלך המימה ילכו מרבית העם אחריו, והנה יתרה אותו לעיניהם אולי יצעקו אל אדוניהם לשוב מדרכו הרעה, ואם לא יעשו כן יהיו חייבין להענש. אבל בשאר המכות די בהתראת המלך, ועל כן נאמר בהן בא אל פרעה (לעיל ז כו, להלן ט א, י א), שיבא אל היכלו, ולא הזכיר בכנים ובשחין כן, בעבור שהוצרך אהרן להכות בעפר, והיכל המלך אין שם עפר כי היא רצפת בהט ושש, וכן הוצרך משה לזרוק הפיח השמימה. והנה עשו אלו השתים בפני פרעה בהיותו בחצר גינת ביתן המלך או כיוצא בו:
Ramban on Exodus 8:6
וְאָמַר בְּמִקְצָת הַמַּכּוֹת הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר הִנֵּה יֹצֵא הַמַּיְמָה, וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט הָיָה בְּעֵת צֵאת הַמְּלָכִים בַּבֹּקֶר לְהִשְׁתַּעְשֵׁעַ עַל הַמַּיִם, וְצִוָּה הקב"ה לְמֹשֶׁה שֶׁיֵּלֵךְ שָׁם, וְהַטַּעַם, כִּי בַּדָּם בַּעֲבוּר הֱיוֹתָהּ הַמַּכָּה הָרִאשׁוֹנָה רָצָה שֶׁיַּעֲשֶׂנָּה לְעֵינָיו וּבְלִי יִרְאָה מִמֶּנּוּ. וְזֶה טַעַם "וְנִצַּבְתָּ לִקְרָאתוֹ" (שמות ז':ט"ו), "וְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי פַרְעֹה" (שמות ח':ט"ז), שֶׁיַּעֲמֹד כְּנֶגְדּוֹ בְּיָד רָמָה. וְכֵן בְּמַכַּת הֶעָרֹב נֶאֱמַר "הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי פַרְעֹה הִנֵּה יוֹצֵא הַמָּיְמָה". וּבַבָּרָד (שמות ט':י"ג) "הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי פַרְעֹה", וְהוּא גַּם כֵּן בְּצֵאתוֹ הַמַּיְמָה, כִּי הֶעָרֹב וְהַבָּרָד אֲשֶׁר בָּהֶן הַמִּיתָה וְהָעֹנֶשׁ לִבְנֵי אָדָם רָצָה הקב"ה שֶׁיִּהְיֶה לְעֵינֵי כָּל הָעָם, כִּי בְּצֵאת הַמֶּלֶךְ הַמַּיְמָה יֵלְכוּ מַרְבִּית הָעָם אַחֲרָיו, וְהִנֵּה יַתְרֶה אוֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם אוּלַי יִצְעֲקוּ אֶל אֲדוֹנֵיהֶם לָשׁוּב מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה, וְאִם לֹא יַעֲשׂוּ כֵן יִהְיוּ חַיָּבִין לְהֵעָנֵשׁ. אֲבָל בִּשְׁאָר הַמַּכּוֹת דַּי בְּהַתְרָאַת הַמֶּלֶךְ, וְעַל כֵּן נֶאֱמַר בָּהֶן "בֹּא אֶל פַּרְעֹה" (לעיל ז כו, להלן ט א, י א), שֶׁיָּבֹא אֶל הֵיכָלוֹ, וְלֹא הִזְכִּיר בַּכִּנִּים וּבַשְּׁחִין כֵּן, בַּעֲבוּר שֶׁהֻצְרַךְ אַהֲרֹן לְהַכּוֹת בֶּעָפָר, וְהֵיכַל הַמֶּלֶךְ אֵין שָׁם עָפָר כִּי הִיא רִצְפַת בַּהַט וָשֵׁשׁ, וְכֵן הֻצְרַךְ מֹשֶׁה לִזְרֹק הַפִּיחַ הַשָּׁמַיְמָה. וְהִנֵּה עָשׂוּ אֵלּוּ הַשְׁתַּיִם בִּפְנֵי פַּרְעֹה בִּהְיוֹתוֹ בַּחֲצַר גִּנַּת בִּיתַן הַמֶּלֶךְ אוֹ כַּיּוֹצֵא בוֹ:
En algunas plagas dijo: “levántate temprano por la mañana; he aquí que sale al agua”. Según el sentido simple, era el momento en que los reyes salían por la mañana a recrearse junto a las aguas, y el Santo, bendito sea, ordenó a Moshé ir allí.
La razón es que en la sangre, por ser la primera plaga, quiso que la hiciera ante sus ojos y sin temor de él. Este es el sentido de “te pondrás firme frente a él” (Éxodo 7:15), “preséntate ante Faraón” (Éxodo 8:16): que se parara frente a él con mano elevada.
Así también en la plaga del arov se dijo: “levántate temprano por la mañana y preséntate ante Faraón; he aquí que sale al agua”. Y en el granizo: “levántate temprano por la mañana y preséntate ante Faraón”; también esto ocurrió cuando salía al agua.
Porque el arov y el granizo, en los que había muerte y castigo para seres humanos, el Santo, bendito sea, quiso que ocurrieran ante los ojos de todo el pueblo. Cuando el rey salía al agua, la mayoría del pueblo iba detrás de él. Entonces Moshé le advertiría ante sus ojos, quizá clamarían a su señor para que volviera de su mal camino; y si no lo hacían, serían culpables de ser castigados.
Pero en las demás plagas bastaba con advertir al rey. Por eso se dijo en ellas: “ven a Faraón”, es decir, que entrara a su palacio.
No mencionó así en los piojos ni en las úlceras, porque Aharón necesitó golpear el polvo, y en el palacio del rey no había polvo, pues era piso de mármol y alabastro. Asimismo, Moshé necesitó arrojar el hollín hacia el cielo. Así, hicieron estas dos plagas ante Faraón cuando estaba en el patio del jardín del palacio del rey o en un lugar semejante.
Ramban on Exodus 8:7
והפליתי ביום ההוא את ארץ גשן בעבור היות המכות הראשונות עומדות איננו פלא שיהיו בארץ מצרים ולא בארץ גשן, אבל זו מכה משולחת, וכאשר יעלו החיות ממעונות אריות מהררי נמרים וישחיתו כל ארץ מצרים ראוי היה בטבעם שיבואו גם בארץ גשן, אשר היא מכלל ארץ מצרים בתוכה, לכך הוצרך לומר והפליתי את ארץ גשן, שתנצל כולה בעבור שעמי עומד עליה, כי רובה של ישראל היא ואומר ושמתי פדות בין עמי ובין עמך, שאפילו בארץ מצרים אם ימצאו החיות איש יהודי לא יזיקוהו ויאכלו המצריים, כדכתיב (תהלים עח מה) ישלח בהם ערוב ויאכלם, וזהו לשון פדות, כטעם נתתי כפרך מצרים כוש וסבא תחתך:
“Y distinguiré en aquel día la tierra de Goshen.” Puesto que las primeras plagas eran estacionarias, no era maravilla que estuvieran en la tierra de Egipto y no en la tierra de Goshen. Pero esta es una plaga enviada; cuando suben los animales de las guaridas de los leones y de los montes de leopardos y destruyen toda la tierra de Egipto, por su naturaleza habría correspondido que vinieran también a la tierra de Goshen, que está dentro de la tierra de Egipto. Por eso fue necesario decir: “distinguiré la tierra de Goshen”, para que toda ella fuera salvada porque Mi pueblo está en ella, pues la mayor parte de Israel estaba allí.
Y dice: “Pondré redención entre Mi pueblo y tu pueblo”, es decir, incluso en la tierra de Egipto, si los animales encontraban a un judío no lo dañarían, sino que comerían a los egipcios, como está escrito: “Envió contra ellos arov y los devoró” (Salmos 78:45). Este es el lenguaje de redención, como: “di a Egipto por tu rescate, a Kush y Seba en tu lugar”.
Ramban on Exodus 8:8
אני ה' בקרב הארץ פירש ר"א (אבן עזרא על שמות ח׳:י״ח) דרך משל, כמנהג המלכים שיעמדו באמצע המלכות להיותו קרוב אל הקצוות. ואין לדבר זה טעם. אבל הוא לומר כי הוא שליט ומשגיח בקרב הארץ, לא כמי שיחשוב עבים סתר לו ולא יראה וחוג שמים יתהלך (איוב כב יד) ויתכן שיהיה כמו כי שמי בקרבו (שמות כ״ג:א׳), והוא סוד נשגב ונעלם:
“Yo soy Hashem en medio de la tierra.” Rabí Abraham explicó que es una metáfora, como la costumbre de los reyes que se sitúan en el centro del reino para estar cerca de los extremos. Pero esto no tiene sentido.
Más bien, quiere decir que Él domina y supervisa en medio de la tierra, no como quien piensa: “las nubes son Su escondite y no ve; camina por la bóveda del cielo” (Job 22:14). También puede ser como: “porque Mi Nombre está en él” (Éxodo 23:21), y es un secreto elevado y oculto.
Ramban on Exodus 8:9
וסר הערוב מפרעה מעבדיו ומעמו מחר כאשר אמר פרעה במכת הצפרדעים "למחר", כן רצה משה לעשות גם בזאת שיתפלל ויסורו מחר והנה סר הערוב והלכו להם, לא כאשר היה בצפרדעים, מן הטעם שאמרו רבותינו (שמו"ר יא ג) שרצה הקב"ה לצער אותם במכות, לא להועיל להם כלל. ומשה נשמר בכך באמרו, כי אמר לפרעה להכרית הצפרדעים שירמוז למיתתם כמו שפירשתי (רמב"ן על שמות ח׳:ה׳):
“Y se retirará el arov de Faraón, de sus siervos y de su pueblo mañana.” Así como Faraón dijo en la plaga de las ranas “mañana”, así también Moshé quiso hacer en esta: rezaría y se retirarían mañana.
El arov se retiró y se fue, no como ocurrió con las ranas, por la razón que dijeron nuestros Sabios: el Santo, bendito sea, quiso afligirlos con las plagas, no beneficiarlos en absoluto. Moshé cuidó esto al decirle a Faraón “eliminar las ranas”, aludiendo a su muerte, como expliqué.
