Ramban on Exodus 8:1

לְמָתַי אַעְתִּיר לְךָ כָּתַב רַשִׁ"י (רש"י על שמות ח':ה') אִלּוּ נֶאֱמַר מָתַי אַעְתִּיר הָיָה מַשְׁמָע מָתַי אֶתְפַּלֵּל, עַכְשָׁו שֶׁנֶּאֱמַר לְמָתַי, אֲנִי הַיּוֹם אֶתְפַּלֵּל עָלֶיךָ שֶׁיִּכָּרְתוּ לִזְמַן שֶׁתִּקְבַּע לִי, אֱמֹר לְאֵיזֶה יוֹם תִּרְצֶה שֶׁיִּכָּרְתוּ. וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט בְּעֵת תְּפִלָּתוֹ הָיוּ סָרוֹת הַמַּכּוֹת, כִּי כָּתוּב "וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל ה' וְגוֹ' וַיַּעַשׂ ה'", וְאֵין כָּתוּב "וַיַּעַשׂ ה' מִמָּחֳרָת" וְאֵין לְשׁוֹן לְמָתַי רְאָיָה שֶׁהִתְפַּלֵּל מִיָּד, כִּי הוּא כְּמוֹ מָתַי וְרַבּוּ הלמדי"ן הַבָּאִים כָּכָה, "לְמָחָר יִהְיֶה הָאֹת הַזֶּה" (שמות ח':י"ט), "לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם" (דברים ט ז), "לְמִנְחַת הָעֶרֶב" (עזרא ט ד), "כְּנַף הָאֶחָד לְאַמּוֹת חָמֵשׁ" (דהי"ב ג יא) וְרַבִּים כָּכָה:

“¿Para cuándo he de orar por ti?” Rashi escribió: si hubiera dicho “cuándo oraré”, significaría “cuándo rezaré”. Ahora que dijo “para cuándo”, significa: hoy rezaré por ti para que sean eliminadas en el tiempo que tú me fijes; di para qué día quieres que sean eliminadas. Según el sentido simple, en el momento de su oración se retiraban las plagas, porque está escrito: “Moshé clamó a Hashem... y Hashem hizo”, y no está escrito: “Hashem hizo al día siguiente”. La expresión “para cuándo” no es prueba de que rezó inmediatamente, porque es como “cuándo”, y hay muchas lamed que vienen así: “mañana será esta señal” (Éxodo 8:19), “desde el día en que saliste de la tierra de Egipto” (Deuteronomio 9:7), “a la ofrenda de la tarde” (Ezra 9:4), “el ala de uno era de cinco codos” (II Crónicas 3:11), y muchos casos semejantes.

Ramban on Exodus 8:2

וְטַעַם לְהַכְרִית הַצְפַרְדְּעִים רֶמֶז לְמִיתָתָם, כִּלְשׁוֹן "וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִיא" (שמות י"ב:י"ט), "וְהִכְרַתִּי לְאַחְאָב" (מלכים א כ"א:כ"א). וְאָמַר מֹשֶׁה פַּעַם אַחֶרֶת "וְסָרוּ הַצְפַרְדְּעִים", לֵאמֹר כִּי מִיָּד שֶׁיִּתְפַּלֵּל יָסוּרוּ כֻּלָּם, שֶׁלֹּא יִפְחַד פַּרְעֹה שֶׁיָּמוּתוּ אֵלֶּה וְיַעֲלוּ אֲחֵרִים מִן הַיְאוֹר, רַק תָּסוּר הַמַּכָּה לְגַמְרֵי, ואע"פ שֶׁתִּשָּׁאַרְנָה מֵהֶם בַּיְאוֹר. וְכָל זֶה לְהוֹדִיעוֹ כִּי הַמַּכָּה מֵאֵת הָאֱלֹהִים עַל עִנְיַן יִשְׂרָאֵל בִּלְבַד:

El sentido de “eliminar las ranas” alude a su muerte, como la expresión: “esa alma será cortada” (Éxodo 12:19), “cortaré de Ajav” (I Reyes 21:21). Moshé dijo otra vez “se retirarán las ranas” para decir que inmediatamente cuando rezara todas se retirarían, de modo que Faraón no temiera que murieran estas y subieran otras del río. La plaga se retiraría por completo, aunque algunas permanecieran en el río. Todo esto fue para hacerle saber que la plaga venía de Dios solamente por el asunto de Israel.

Ramban on Exodus 8:3

וַיֹּאמֶר לְמָחָר יָדוּעַ כִּי מִנְהַג כָּל הָאָדָם לְבַקֵּשׁ שֶׁתָּסוּר רָעָתוֹ מִיָּד. וּפֵרְשׁוּ בְּשֵׁם הַגָּאוֹן רַב שְׁמוּאֵל בֶּן חָפְנִי, שֶׁפַּרְעֹה חָשַׁב אוּלַי מַעֲרֶכֶת הַשָּׁמַיִם הֵבִיאָה הַצְפַרְדְּעִים עַל מִצְרַיִם וּמֹשֶׁה יָדַע כִּי הִגִּיעַ עֵת סוּרָם, וְלָכֵן אָמַר אֵלָיו "הִתְפָּאֵר עָלַי" בְּחָשְׁבוֹ שֶׁאוֹמֵר לוֹ עַתָּה לְהַכְרִיתָם מִיָּד, וְעַל כֵּן הֶאֱרִיךְ לְמָחָר. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי כִּי בַּעֲבוּר שֶׁאָמַר "לְמָתַי אַעְתִּיר לְךָ", חָשַׁב פַּרְעֹה כִּי בִּקֵּשׁ זְמַן, וְעַל כֵּן נָתַן לוֹ זְמַן קָצָר, וַיֹּאמֶר לְמָחָר, וּמֹשֶׁה עָנָה לוֹ כִּדְבָרְךָ כֵּן יִהְיֶה, כִּי אַחֲרֵי שֶׁלֹּא בִּקַּשְׁתָּ שֶׁיָּסוּרוּ מִיָּד לֹא יָסוּרוּ עַד לְמָחָר:

“Y dijo: mañana.” Es sabido que la costumbre de toda persona es pedir que su mal se retire de inmediato. Explicaron en nombre del Gaón Rab Shemuel ben Jofní que Faraón pensó: quizá el sistema celeste trajo las ranas sobre Egipto, y Moshé sabe que ha llegado el momento de su retirada. Por eso Moshé le dijo “gloríate sobre mí”, pensando que le diría: ahora, para eliminarlas inmediatamente. Por eso Faraón alargó el plazo hasta mañana. Lo correcto a mis ojos es que, puesto que Moshé dijo: “¿para cuándo he de orar por ti?”, Faraón pensó que le pedía un plazo; por eso le dio un plazo corto y dijo: mañana. Moshé le respondió: conforme a tu palabra así será, porque, ya que no pediste que se retiraran inmediatamente, no se retirarán hasta mañana.

Ramban on Exodus 8:4

וַיַּעֲשׂוּ כֵן הַחַרְטֻמִּים בְּלָטֵיהֶם לְהוֹצִיא אֶת הַכִּנִּים אָמַר וַיַּעֲשׂוּ כֵן, שֶׁהִכּוּ בַּעֲפַר הָאָרֶץ וְאָמְרוּ הַשְׁבָּעַת הַשֵּׁדִים וְעָשׂוּ לָטֵיהֶם כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ בִּשְׁאָר פְּעָמִים לְהוֹצִיא אֶת הַכִּנִּים וְלֹא יָכֹלוּ, וְיִתָּכֵן שֶׁיְּלַמֵּד "וַיַּעֲשׂוּ כֵן" שֶׁעָשׂוּ כַּהֹגֶן דְּבָרִים מוֹצִיאִים אֶת הַכִּנִּים וְלֹא הִצְלִיחוּ מַעֲשֵׂיהֶם בַּפַּעַם הַזֹּאת, כִּי חַכְמֵי הַחַרְטֻמִּים יוֹדְעִים הָיוּ מַה בְּכֹחַ יָדָם לַעֲשׂוֹת, וּכְבָר נִסּוּ כֵן מַעֲשֵׂיהֶם פְּעָמִים אֲחֵרוֹת:

“Y los magos hicieron así con sus artes ocultas para sacar los piojos.” Dice “hicieron así”, porque golpearon el polvo de la tierra, pronunciaron juramentos de demonios e hicieron sus artes ocultas como habían hecho otras veces para sacar los piojos, pero no pudieron. También puede enseñar “hicieron así” que hicieron correctamente las cosas que normalmente sacan piojos, pero sus actos no tuvieron éxito esta vez, porque los sabios magos sabían qué estaba en poder de sus manos hacer, y ya habían probado así sus actos otras veces.

Ramban on Exodus 8:5

וַיֹּאמְרוּ הַחַרְטֻמִּים אֶל פַּרְעֹה אֶצְבַּע אֱלֹהִים הִוא אָמַר רַבִּי אַבְרָהָם כִּי בַּעֲבוּר שֶׁעָשׂוּ כְּמַעֲשֵׂה אַהֲרֹן בִּדְבַר הַתַּנִּין גַּם בְּמַכַּת הַדָּם וְהַצְּפַרְדֵּעַ, וְלֹא יָכְלוּ עַתָּה לַעֲשׂוֹת כֵּן, אָמְרוּ אֶל פַּרְעֹה לֹא בָּאָה זֹאת הַמַּכָּה עַל יַד אַהֲרֹן בַּעֲבוּר יִשְׂרָאֵל, רַק מַכַּת אֱלֹהִים הִיא כְּפִי מַעֲרֶכֶת הַכּוֹכָבִים עַל אֶרֶץ מִצְרַיִם, כִּי פַּרְעֹה לֹא כִּחֵשׁ הַבּוֹרֵא, רַק הַשֵּׁם שֶׁהִזְכִּיר לוֹ מֹשֶׁה, וְזֶהוּ כְּדֶרֶךְ "כִּי לֹא יָדוֹ נָגְעָה בָּנוּ מִקְרֶה הוּא הָיָה לָנוּ" (שמואל א ו':ט'), עַל כֵּן חָזַק לֵב פַּרְעֹה. וְהֵבִיא רְאָיָה מִפְּנֵי שֶׁלֹּא אָמַר "אֶצְבַּע ה'" שֶׁהוּא אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר אָמַר פַּרְעֹה בְּמַכַּת הַצְפַרְדְּעִים "הַעְתִּירוּ אֶל ה'". וְעוֹד, כִּי מֹשֶׁה אָמַר לְפַרְעֹה דְּבַר מַכַּת הַיְאוֹר, וְלֹא הִזְכִּיר לוֹ בַּתְּחִלָּה מַכַּת הַכִּנִּים: וְאֵין דְּבָרָיו נְכוֹנִים בְּעֵינַי, כִּי הַמִּקְרֶה לֹא יִקָּרֵא אֶצְבַּע אֱלֹהִים, רַק הַמַּכָּה הַבָּאָה מֵאִתּוֹ בְּעֹנֶשׁ תִּקָּרֵא "יַד ה'" וְ"אֶצְבַּע אֱלֹהִים", כַּאֲשֶׁר נֶאֱמַר בַּכָּתוּב שֶׁהֵבִיא "לֹא יָדוֹ נָגְעָה בָּנוּ", וּכְתִיב "וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה" (שמות י"ד:ל"א), "וְהָיְתָה יַד ה' בָּכֶם וּבַאֲבֹתֵיכֶם" (שמואל א י"ב:ט"ו), "כָּבְדָה מְאֹד יַד הָאֱלֹהִים שָׁם" (שם ה יא) וְעוֹד כִּי לֹא עָמְדוּ הַחַרְטֻמִּים לִפְנֵי מֹשֶׁה אַחֲרֵי כֵן, גַּם בְּמַכַּת הֶעָרֹב שֶׁהָיְתָה בְּהַתְרָאָה, וְלֹא בִּשְׁאָר הַמַּכּוֹת: אֲבָל הָעִנְיָן כִּפְשׁוּטוֹ, כִּי בִּרְאוֹת הַחַרְטֻמִּים שֶׁלֹּא יָכְלוּ לְהוֹצִיא אֶת הַכִּנִּים הוֹדוּ בְּמַעֲשֵׂה אַהֲרֹן שֶׁהָיָה מֵאֵת הָאֱלֹהִים, וְלָכֵן לֹא קָרָא לָהֶם פַּרְעֹה מִן הָעֵת הַזֹּאת וָהָלְאָה, וּלְהַמְעִיט הָעִנְיָן אָמְרוּ אֶצְבַּע אֱלֹהִים וְלֹא אָמְרוּ "יַד אֱלֹהִים", כְּלוֹמַר מַכָּה קְטַנָּה מֵאִתּוֹ וְלֹא אָמְרוּ "אֶצְבַּע ה'", כִּי פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו לֹא יַזְכִּירוּ הַשֵּׁם הַמְיֻחָד רַק בְּדַבְּרָם עִם מֹשֶׁה, בַּעֲבוּר שֶׁהוּא יַזְכִּירֶנּוּ לָהֶם: וּמַה שֶׁלֹּא יָכְלוּ הַחַרְטֻמִּים לְהוֹצִיא אֶת הַכִּנִּים, סִבָּה מֵאֵת הַשֵּׁם הָיְתָה לָהֶם, סִכֵּל עֲצָתָם בִּרְצוֹנוֹ, שֶׁהַכֹּל שֶׁלּוֹ וְהַכֹּל בְּיָדוֹ. וְהַנִּרְאֶה בְּעֵינַי עוֹד כִּי מַכַּת הַדָּם לַהֲפֹךְ תּוֹלֶדֶת הַמַּיִם לְדָם, וּמַכַּת הַצְפַרְדְּעִים לְהַעֲלוֹתָם מִן הַיְאוֹר, יָכְלוּ לַעֲשׂוֹת כֵּן, כִּי אֵין בָּהֶם בְּרִיאָה אוֹ יְצִירָה, כִּי לֹא אָמַר הַכָּתוּב "וַיִּהְיוּ הַצְפַרְדְּעִים", רַק "וַתַּעַל הַצְּפַרְדֵּעַ", שֶׁנֶּאֶסְפוּ וְעָלוּ, רַק מַכַּת הַכִּנִּים הָיְתָה יְצִירָה, וְאֵין טֶבַע הֶעָפָר לִהְיוֹת כִּנִּים, עַל כֵּן אָמַר "וְהָיָה לְכִנִּים", וְאָמַר "לְהוֹצִיא אֶת הַכִּנִּים", כְּעִנְיַן "תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה וְגוֹ' וַיְהִי כֵן" (בראשית א כד). וְלֹא יוּכַל לַעֲשׂוֹת כַּמַּעֲשֶׂה הַזֶּה זוּלָתִי הַיּוֹצֵר יִתְבָּרַךְ וְיִתְעַלֶּה. וְאָמַר "וַיַּעֲשׂוּ כֵן, וְלֹא יָכֹלוּ", כִּי הִשְׁבִּיעוּ הַשֵּׁדִים לַעֲשׂוֹת מַאֲמָרָם וְאֵין בָּהֶם כֹּחַ: וּמַה שֶׁיְּחַזֵּק דְּבָרַי בַּצְפַרְדְּעִים, אָמְרָם (שמו"ר י ד), רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר צְפַרְדֵּעַ אַחַת הָיְתָה, הִשְׁרִיצָה וּמִלְּאָה כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם. אָמַר לוֹ רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, מַה לְךָ עֲקִיבָא אֵצֶל הַגָּדָה, כְּלָךְ מִדַּבְּרוֹתֶיךָ וְלֵךְ אֵצֶל נְגָעִים וְאֹהָלוֹת. צְפַרְדֵּעַ אַחַת הָיְתָה שָׁרְקָה לָהֶם וְהֵם בָּאוּ. שֶׁלֹּא רָאָה ר' אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה שֶׁיּוּכְלוּ הַחַרְטֻמִּים לְהָבִיא טֶבַע חָדָשׁ בַּצְּפַרְדֵּעַ לְהוֹלִיד רַבּוֹת חוּץ מִטִּבְעָם, אֲבָל אָסְפוּ אוֹתָן לְהַעֲלוֹתָן. וְעַל דַּעַת רַבִּי עֲקִיבָא שָׁרַץ הַיְאוֹר צְפַרְדְּעִים, שֶׁיִּשְׁרֹץ בָּהֶם יוֹתֵר מִמִּנְהָגוֹ. וְעַל דַּעַת רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה כְּמוֹ "שִׁרְצוּ בָאָרֶץ" (בראשית ט ז), עִנְיַן תְּנוּעָה כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּסֵדֶר בְּרֵאשִׁית (א כ), שֶׁיֵּאָסְפוּ וְיִתְנוֹעֲעוּ בַּיְאוֹר וּמִשָּׁם יַעֲלוּ עַל הַמִּצְרִים. וְרַבּוֹתֵינוּ (שמו"ר י ז) אָמְרוּ בַּכִּנִּים שֶׁאֵין הַשֵּׁד שׁוֹלֵט עַל בְּרִיָּה פְּחוּתָה מִכַּעֲדָשָׁה, וְלֹא יָכְלוּ אֲפִלּוּ לֶאֱסֹף כִּנִּים מִמְּקוֹמָם וְלַהֲבִיאָם. וְאָמְרוּ בְּמִדְרַשׁ רַבָּה (שם) עוֹד כֵּיוָן שֶׁרָאוּ הַחַרְטֻמִּים שֶׁלֹּא יָכְלוּ לְהוֹצִיא הַכִּנִּים, מִיָּד הִכִּירוּ שֶׁהָיָה מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים וְלֹא מַעֲשֵׂה שֵׁדִים, וְעוֹד לֹא חָשְׁשׁוּ לְדַמּוֹת עַצְמָם לְמֹשֶׁה לְהוֹצִיא אֶת הַמַּכּוֹת: וּמַה שֶׁאָמַר ר"א (אבן עזרא על שמות ח':ט"ו) כִּי מֹשֶׁה לֹא הוֹדִיעָם מַכַּת הַכִּנִּים, נִרְאֶה בְּעֵינַי שֶׁהִכָּה אַהֲרֹן בַּמַּטֶּה לְעֵינֵי פַּרְעֹה כַּאֲשֶׁר עָשָׂה בַּפִּיחַ (שמות ט':י'), אֲבָל לֹא הִתְרָה בּוֹ, כִּי אֵין הקב"ה מַתְרֶה בְּפַרְעֹה רַק בְּמַכּוֹת אֲשֶׁר בָּהֶן מִיתָה לָאָדָם, וּכְתִיב בַּצְפַרְדְּעִים "וּצְפַרְדֵּעַ וַתַּשְׁחִיתֵם" (תהלים עח מה), שֶׁהוּא רוֹמֵז לְמִיתָה אוֹ לְהַשְׁחָתָה שֶׁהִזְכִּירוּ רַבּוֹתֵינוּ (שמו"ר י ד) שֶׁהָיוּ מְסָרְסִים אוֹתָם, וְכֵן הָאַרְבֶּה יְמִיתֵם בָּרָעָב, כִּי אָכַל יֶתֶר הַפְּלֵטָה הַנִּשְׁאֶרֶת לָהֶם מִן הַבָּרָד. וְהַכֹּל רַחֲמִים מֵאִתּוֹ בָּאָדָם, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל לג ט) "וְאַתָּה כִּי הִזְהַרְתָּ רָשָׁע מִדַּרְכּוֹ לָשׁוּב מִמֶּנָּה וְלֹא שָׁב מִדַּרְכּוֹ הוּא רָשָׁע בַּעֲוֹנוֹ יָמוּת וְאַתָּה נַפְשְׁךָ הִצַּלְתָּ". וְלָכֵן לֹא הִתְרָה בּוֹ בַּכִּנִּים וְלֹא בַּשְּׁחִין וּבַחֹשֶׁךְ רַק בַּדֶּבֶר, בַּעֲבוּר שֶׁהוּא מִיתָה, וְרָאוּי שֶׁתָּחוּל גַּם בָּאָדָם, כַּאֲשֶׁר אָמַר לוֹ אַחַר כָּךְ (שמות ט':ט"ז) "וְאוּלָם בַּעֲבוּר זֹאת הֶעֱמַדְתִּיךָ", וְלָכֵן הוֹדִיעוֹ הָעִנְיָן אֵיךְ יִהְיֶה:

Ramban on Exodus 8:6

וְאָמַר בְּמִקְצָת הַמַּכּוֹת הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר הִנֵּה יֹצֵא הַמַּיְמָה, וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט הָיָה בְּעֵת צֵאת הַמְּלָכִים בַּבֹּקֶר לְהִשְׁתַּעְשֵׁעַ עַל הַמַּיִם, וְצִוָּה הקב"ה לְמֹשֶׁה שֶׁיֵּלֵךְ שָׁם, וְהַטַּעַם, כִּי בַּדָּם בַּעֲבוּר הֱיוֹתָהּ הַמַּכָּה הָרִאשׁוֹנָה רָצָה שֶׁיַּעֲשֶׂנָּה לְעֵינָיו וּבְלִי יִרְאָה מִמֶּנּוּ. וְזֶה טַעַם "וְנִצַּבְתָּ לִקְרָאתוֹ" (שמות ז':ט"ו), "וְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי פַרְעֹה" (שמות ח':ט"ז), שֶׁיַּעֲמֹד כְּנֶגְדּוֹ בְּיָד רָמָה. וְכֵן בְּמַכַּת הֶעָרֹב נֶאֱמַר "הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי פַרְעֹה הִנֵּה יוֹצֵא הַמָּיְמָה". וּבַבָּרָד (שמות ט':י"ג) "הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי פַרְעֹה", וְהוּא גַּם כֵּן בְּצֵאתוֹ הַמַּיְמָה, כִּי הֶעָרֹב וְהַבָּרָד אֲשֶׁר בָּהֶן הַמִּיתָה וְהָעֹנֶשׁ לִבְנֵי אָדָם רָצָה הקב"ה שֶׁיִּהְיֶה לְעֵינֵי כָּל הָעָם, כִּי בְּצֵאת הַמֶּלֶךְ הַמַּיְמָה יֵלְכוּ מַרְבִּית הָעָם אַחֲרָיו, וְהִנֵּה יַתְרֶה אוֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם אוּלַי יִצְעֲקוּ אֶל אֲדוֹנֵיהֶם לָשׁוּב מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה, וְאִם לֹא יַעֲשׂוּ כֵן יִהְיוּ חַיָּבִין לְהֵעָנֵשׁ. אֲבָל בִּשְׁאָר הַמַּכּוֹת דַּי בְּהַתְרָאַת הַמֶּלֶךְ, וְעַל כֵּן נֶאֱמַר בָּהֶן "בֹּא אֶל פַּרְעֹה" (לעיל ז כו, להלן ט א, י א), שֶׁיָּבֹא אֶל הֵיכָלוֹ, וְלֹא הִזְכִּיר בַּכִּנִּים וּבַשְּׁחִין כֵּן, בַּעֲבוּר שֶׁהֻצְרַךְ אַהֲרֹן לְהַכּוֹת בֶּעָפָר, וְהֵיכַל הַמֶּלֶךְ אֵין שָׁם עָפָר כִּי הִיא רִצְפַת בַּהַט וָשֵׁשׁ, וְכֵן הֻצְרַךְ מֹשֶׁה לִזְרֹק הַפִּיחַ הַשָּׁמַיְמָה. וְהִנֵּה עָשׂוּ אֵלּוּ הַשְׁתַּיִם בִּפְנֵי פַּרְעֹה בִּהְיוֹתוֹ בַּחֲצַר גִּנַּת בִּיתַן הַמֶּלֶךְ אוֹ כַּיּוֹצֵא בוֹ:

En algunas plagas dijo: “levántate temprano por la mañana; he aquí que sale al agua”. Según el sentido simple, era el momento en que los reyes salían por la mañana a recrearse junto a las aguas, y el Santo, bendito sea, ordenó a Moshé ir allí. La razón es que en la sangre, por ser la primera plaga, quiso que la hiciera ante sus ojos y sin temor de él. Este es el sentido de “te pondrás firme frente a él” (Éxodo 7:15), “preséntate ante Faraón” (Éxodo 8:16): que se parara frente a él con mano elevada. Así también en la plaga del arov se dijo: “levántate temprano por la mañana y preséntate ante Faraón; he aquí que sale al agua”. Y en el granizo: “levántate temprano por la mañana y preséntate ante Faraón”; también esto ocurrió cuando salía al agua. Porque el arov y el granizo, en los que había muerte y castigo para seres humanos, el Santo, bendito sea, quiso que ocurrieran ante los ojos de todo el pueblo. Cuando el rey salía al agua, la mayoría del pueblo iba detrás de él. Entonces Moshé le advertiría ante sus ojos, quizá clamarían a su señor para que volviera de su mal camino; y si no lo hacían, serían culpables de ser castigados. Pero en las demás plagas bastaba con advertir al rey. Por eso se dijo en ellas: “ven a Faraón”, es decir, que entrara a su palacio. No mencionó así en los piojos ni en las úlceras, porque Aharón necesitó golpear el polvo, y en el palacio del rey no había polvo, pues era piso de mármol y alabastro. Asimismo, Moshé necesitó arrojar el hollín hacia el cielo. Así, hicieron estas dos plagas ante Faraón cuando estaba en el patio del jardín del palacio del rey o en un lugar semejante.

Ramban on Exodus 8:7

וְהִפְלֵיתִי בַיּוֹם הַהוּא אֶת אֶרֶץ גֹּשֶׁן בַּעֲבוּר הֱיוֹת הַמַּכּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת עוֹמְדוֹת אֵינֶנּוּ פֶּלֶא שֶׁיִּהְיוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וְלֹא בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן, אֲבָל זוֹ מַכָּה מְשֻׁלַּחַת, וְכַאֲשֶׁר יַעֲלוּ הַחַיּוֹת מִמְּעֹנוֹת אֲרָיוֹת מֵהַרְרֵי נְמֵרִים וְיַשְׁחִיתוּ כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם רָאוּי הָיָה בְּטִבְעָם שֶׁיָּבוֹאוּ גַּם בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן, אֲשֶׁר הִיא מִכְּלַל אֶרֶץ מִצְרַיִם בְּתוֹכָהּ, לְכָךְ הֻצְרַךְ לוֹמַר וְהִפְלֵיתִי אֶת אֶרֶץ גֹּשֶׁן, שֶׁתִּנָּצֵל כֻּלָּהּ בַּעֲבוּר שֶׁעַמִּי עוֹמֵד עָלֶיהָ, כִּי רֻבָּהּ שֶׁל יִשְׂרָאֵל הִיא וְאוֹמֵר וְשַׂמְתִּי פְדֻת בֵּין עַמִּי וּבֵין עַמֶּךָ, שֶׁאֲפִלּוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם אִם יִמְצְאוּ הַחַיּוֹת אִישׁ יְהוּדִי לֹא יַזִּיקוּהוּ וְיֹאכְלוּ הַמִּצְרִיִּים, כְּדִכְתִיב (תהלים עח מה) יְשַׁלַּח בָּהֶם עָרֹב וַיֹּאכְלֵם, וְזֶהוּ לְשׁוֹן פְּדוּת, כְּטַעַם נָתַתִּי כָפְרְךָ מִצְרַיִם כּוּשׁ וּסְבָא תַּחְתֶּיךָ:

“Y distinguiré en aquel día la tierra de Goshen.” Puesto que las primeras plagas eran estacionarias, no era maravilla que estuvieran en la tierra de Egipto y no en la tierra de Goshen. Pero esta es una plaga enviada; cuando suben los animales de las guaridas de los leones y de los montes de leopardos y destruyen toda la tierra de Egipto, por su naturaleza habría correspondido que vinieran también a la tierra de Goshen, que está dentro de la tierra de Egipto. Por eso fue necesario decir: “distinguiré la tierra de Goshen”, para que toda ella fuera salvada porque Mi pueblo está en ella, pues la mayor parte de Israel estaba allí. Y dice: “Pondré redención entre Mi pueblo y tu pueblo”, es decir, incluso en la tierra de Egipto, si los animales encontraban a un judío no lo dañarían, sino que comerían a los egipcios, como está escrito: “Envió contra ellos arov y los devoró” (Salmos 78:45). Este es el lenguaje de redención, como: “di a Egipto por tu rescate, a Kush y Seba en tu lugar”.

Ramban on Exodus 8:8

אֲנִי ה' בְּקֶרֶב הָאָרֶץ פֵּרֵשׁ ר"א (אבן עזרא על שמות ח':י"ח) דֶּרֶךְ מָשָׁל, כְּמִנְהַג הַמְּלָכִים שֶׁיַּעַמְדוּ בְּאֶמְצַע הַמַּלְכוּת לִהְיוֹתוֹ קָרוֹב אֶל הַקְּצָווֹת. וְאֵין לְדָבָר זֶה טַעַם. אֲבָל הוּא לוֹמַר כִּי הוּא שַׁלִּיט וּמַשְׁגִּיחַ בְּקֶרֶב הָאָרֶץ, לֹא כְּמִי שֶׁיַּחְשֹׁב "עָבִים סֵתֶר לוֹ וְלֹא יִרְאֶה וְחוּג שָׁמַיִם יִתְהַלָּךְ" (איוב כב יד). וְיִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה כְּמוֹ "כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ" (שמות כ"ג:א'), וְהוּא סוֹד נִשְׂגָּב וְנֶעְלָם:

“Yo soy Hashem en medio de la tierra.” Rabí Abraham explicó que es una metáfora, como la costumbre de los reyes que se sitúan en el centro del reino para estar cerca de los extremos. Pero esto no tiene sentido. Más bien, quiere decir que Él domina y supervisa en medio de la tierra, no como quien piensa: “las nubes son Su escondite y no ve; camina por la bóveda del cielo” (Job 22:14). También puede ser como: “porque Mi Nombre está en él” (Éxodo 23:21), y es un secreto elevado y oculto.

Ramban on Exodus 8:9

וְסָר הֶעָרֹב מִפַּרְעֹה מֵעֲבָדָיו וּמֵעַמּוֹ מָחָר כַּאֲשֶׁר אָמַר פַּרְעֹה בְּמַכַּת הַצְפַרְדְּעִים "לְמָחָר", כֵּן רָצָה מֹשֶׁה לַעֲשׂוֹת גַּם בָּזֹאת שֶׁיִּתְפַּלֵּל וְיָסוּרוּ מָחָר, וְהִנֵּה סָר הֶעָרֹב וְהָלְכוּ לָהֶם, לֹא כַּאֲשֶׁר הָיָה בַּצְפַרְדְּעִים, מִן הַטַּעַם שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (שמו"ר יא ג) שֶׁרָצָה הקב"ה לְצַעֵר אוֹתָם בַּמַּכּוֹת, לֹא לְהוֹעִיל לָהֶם כְּלָל. וּמֹשֶׁה נִשְׁמַר בְּכָךְ בְּאָמְרוֹ, כִּי אָמַר לְפַרְעֹה "לְהַכְרִית הַצְפַרְדְּעִים" שֶׁיִּרְמֹז לְמִיתָתָם כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי (רמב"ן על שמות ח':ה'):

“Y se retirará el arov de Faraón, de sus siervos y de su pueblo mañana.” Así como Faraón dijo en la plaga de las ranas “mañana”, así también Moshé quiso hacer en esta: rezaría y se retirarían mañana. El arov se retiró y se fue, no como ocurrió con las ranas, por la razón que dijeron nuestros Sabios: el Santo, bendito sea, quiso afligirlos con las plagas, no beneficiarlos en absoluto. Moshé cuidó esto al decirle a Faraón “eliminar las ranas”, aludiendo a su muerte, como expliqué.