Ramban on Bereshit 1:1

בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אָמַר רַבִּי יִצְחָק: לֹא הָיָה צָרִיךְ לְהַתְחִיל הַתּוֹרָה אֶלָּא מֵ"הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם" (שמות יב ב), שֶׁהִיא מִצְוָה רִאשׁוֹנָה שֶׁנִּצְטַוּוּ בָּהּ יִשְׂרָאֵל. וּמָה טַעַם פָּתַח בִּבְרֵאשִׁית? שֶׁאִם יֹאמְרוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם: "לִסְטִים אַתֶּם, שֶׁכְּבַשְׁתֶּם לָכֶם אַרְצוֹת שִׁבְעָה גּוֹיִם", הֵם אוֹמְרִים לָהֶם: "כָּל הָאָרֶץ שֶׁל הַקָּבָּ"ה הִיא, וּנְתָנָהּ לַאֲשֶׁר יָשַׁר בְּעֵינָיו; וּבִרְצוֹנוֹ נְתָנָהּ לָהֶם, וּבִרְצוֹנוֹ נְטָלָהּ מֵהֶם וּנְתָנָהּ לָנוּ". וְזוֹ אַגָּדָה בַּלָּשׁוֹן שֶׁכְּתָבָהּ רַבֵּינוּ שְׁלֹמֹה בְּפֵרוּשָׁיו. וְיֵשׁ לִשְׁאֹל בָּהּ, כִּי צֹרֶךְ גָּדוֹל הוּא לְהַתְחִיל הַתּוֹרָה בִּ"בְרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים", כִּי הוּא שֹׁרֶשׁ הָאֱמוּנָה; וְשֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין בָּזֶה וְחוֹשֵׁב שֶׁהָעוֹלָם קַדְמוֹן, הוּא כּוֹפֵר בָּעִקָּר וְאֵין לוֹ תּוֹרָה כְּלָל. וְהַתְּשׁוּבָה, מִפְּנֵי שֶׁמַּעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית – סוֹד עָמֹק, אֵינוֹ מוּבָן מִן הַמִּקְרָאוֹת, וְלֹא יִוָּדַע עַל בֻּרְיוֹ אֶלָּא מִפִּי הַקַּבָּלָה עַד מֹשֶׁה רַבֵּנוּ מִפִּי הַגְּבוּרָה, וְיוֹדְעָיו חַיָּבִין לְהַסְתִּיר אוֹתוֹ. לְכָךְ אָמַר רַבִּי יִצְחָק שֶׁאֵין לְהַתְחָלַת הַתּוֹרָה צֹרֶךְ בִּ"בְרֵאשִׁית בָּרָא", וְהַסִּפּוּר בְּמָה שֶׁנִּבְרָא בְּיוֹם רִאשׁוֹן וּמָה נַעֲשָׂה בְּיוֹם שֵׁנִי וּשְׁאָר הַיָּמִים, וְהָאֲרִיכוּת בִּיצִירַת אָדָם וְחַוָּה, וְחֶטְאָם וְעָנְשָׁם, וְסִפּוּר גַּן עֵדֶן וְגֵרוּשׁ אָדָם מִמֶּנּוּ, כִּי כָל זֶה לֹא יוּבַן בִּינָה שְׁלֵמָה מִן הַכְּתוּבִים. וְכָל שֶׁכֵּן סִפּוּר דּוֹר הַמַּבּוּל וְהַפַּלָּגָה, שֶׁאֵין הַצֹּרֶךְ בָּהֶם גָּדוֹל. וְיַסְפִּיק לְאַנְשֵׁי הַתּוֹרָה בִּלְעֲדֵי הַכְּתוּבִים הָאֵלֶּה, וְיַאֲמִינוּ בִּכְלָל בַּנִּזְכָּר לָהֶם בַּעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת (שמות כ י): "כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי", וְתִשָּׁאֵר הַיְּדִיעָה לַיְּחִידִים שֶׁבָּהֶם הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי, עִם הַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה. וְנָתַן רַבִּי יִצְחָק טַעַם לָזֶה, כִּי הִתְחִילָה הַתּוֹרָה בִּ"בְרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים" וְסִפּוּר כָּל עִנְיַן הַיְּצִירָה עַד בְּרִיאַת אָדָם, וְשֶׁהִמְשִׁילוֹ בְּמַעֲשֵׂה יָדָיו וְכֹל שַׁתָּ תַחַת רַגְלָיו, וְגַן עֵדֶן – שֶׁהוּא מִבְחַר הַמְּקוֹמוֹת הַנִּבְרָאִים בָּעוֹלָם הַזֶּה – נַעֲשָׂה מָכוֹן לְשִׁבְתּוֹ, עַד שֶׁגֵּרֵשׁ אוֹתוֹ חֶטְאוֹ מִשָּׁם. וְאַנְשֵׁי דּוֹר הַמַּבּוּל, בְּחֶטְאָם גֹּרְשׁוּ מִן הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, וְהַצַּדִּיק בָּהֶם לְבַדּוֹ נִמְלָט, הוּא וּבָנָיו. וְזַרְעָם, חֶטְאָם גָּרַם לָהֶם לַהֲפִיצָם בִּמְקוֹמוֹת וּלְזָרוֹתָם בַּאֲרָצוֹת, וְתָפְשׂוּ לָהֶם הַמְּקוֹמוֹת לְמִשְׁפְּחוֹתָם בְּגוֹיֵיהֶם כְּפִי שֶׁנִּזְדַּמֵּן לָהֶם. אִם כֵּן רָאוּי הוּא, כַּאֲשֶׁר יוֹסִיף הַגּוֹי לַחֲטוֹא, שֶׁיֹּאבַד מִמְּקוֹמוֹ וְיָבוֹא גּוֹי אַחֵר לָרֶשֶׁת אֶת אַרְצוֹ, כִּי כֵן הוּא מִשְׁפַּט הָאֱלֹהִים בָּאָרֶץ מֵעוֹלָם. וְכָל שֶׁכֵּן עִם הַמְסֻפָּר בַּכָּתוּב כִּי כְּנַעַן מְקֻלָּל וְנִמְכַּר לְעֶבֶד עוֹלָם, וְאֵינוֹ רָאוּי שֶׁיִּירַשׁ מִבְחַר מְקוֹמוֹת הַיִּשּׁוּב, אֲבָל יִירָשׁוּהָ עַבְדֵי ה' זֶרַע אוֹהֲבוֹ, כְּעִנְיָן שֶׁכָּתוּב (תהלים קה מד): "וַיִּתֵּן לָהֶם אַרְצוֹת גּוֹיִם וַעֲמַל לְאֻמִּים יִירָשׁוּ בַּעֲבוּר יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו וְתוֹרֹתָיו יִנְצֹרוּ". כְּלוֹמַר, שֶׁגֵּרֵשׁ מִשָּׁם מוֹרְדָיו, וְהִשְׁכִּין בּוֹ עוֹבְדָיו, שֶׁיֵּדְעוּ כִּי בַּעֲבוֹדָתוֹ יִנְחָלוּהָ, וְאִם יֶחְטְאוּ לוֹ – תָּקִיא אוֹתָם הָאָרֶץ כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר לִפְנֵיהֶם. וַאֲשֶׁר יְבָאֵר הַפֵּרוּשׁ שֶׁכָּתַבְתִּי, לְשׁוֹנָם בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (פרשה א) שֶׁאֲמָרוּהָ שָׁם בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה: רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי פָּתַח, "כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ" (תהלים קיא ו). מָה טַעַם גִּלָּה לָהֶם הקב"ה לְיִשְׂרָאֵל מַה שֶׁנִּבְרָא בְּיוֹם רִאשׁוֹן וּמָה שֶׁנִּבְרָא בְּיוֹם שֵׁנִי? מִפְּנֵי ז' אֻמּוֹת, שֶׁלֹּא יִהְיוּ מוֹנִין אֶת יִשְׂרָאֵל וְאוֹמְרִים לָהֶם: הֲלֹא אֻמָּה שֶׁל בְּזִיזוֹת אַתֶּם. וְיִשְׂרָאֵל מְשִׁיבִין לָהֶם: וְאַתֶּם הֲלֹא בְּזוּזָה הִיא בְּיֶדְכֶם, הֲלֹא "כַּפְתֹּרִים הַיֹּצְאִים מִכַּפְתּוֹר הִשְׁמִידֻם וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם" (דברים ב כג). הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ שֶׁל הקב"ה הוּא, כְּשֶׁרָצָה – נְתָנוֹ לָכֶם; כְּשֶׁרָצָה – נְטָלוֹ מִכֶּם וּנְתָנוֹ לָנוּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קיא ו), "לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם" – "כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ": בִּשְׁבִיל לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם, הִגִּיד לָהֶם אֶת בְּרֵאשִׁית. וּכְבָר בָּא לָהֶם מִמָּקוֹם אַחֵר עוֹד הָעִנְיָן שֶׁהִזְכַּרְתִּי. בְּתַעֲלוּמוֹת מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית, אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: "כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ", לְהַגִּיד כֹּחַ מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית לְבָשָׂר וָדָם אִי אֶפְשָׁר; לְפִיכָךְ סָתַם לְךָ הַכָּתוּב בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים. אִם כֵּן נִתְבָּאֵר מָה שֶׁאָמַרְנוּ בָּזֶה.

**“En el principio creó Dios”.** Dijo Rabí Itzjak: La Torá no habría necesitado comenzar sino desde “Este mes será para vosotros” (Éxodo 12:2), que es el primer mandamiento que fue ordenado a Israel. ¿Y por qué razón comenzó con “En el principio”? Porque si las naciones del mundo dijeran: “Vosotros sois ladrones, pues conquistasteis para vosotros las tierras de siete pueblos”, ellos les responderían: “Toda la tierra pertenece al Santo, bendito sea; Él la dio a quien fue recto ante Sus ojos. Por Su voluntad se la dio a ellos, y por Su voluntad se la quitó a ellos y nos la dio a nosotros”. Esta es una agadá en el lenguaje en que la escribió nuestro maestro Shelomó en sus comentarios. Pero hay que preguntar sobre ella: ciertamente había una gran necesidad de comenzar la Torá con “En el principio creó Dios”, porque este es el fundamento de la fe; y quien no cree en esto y piensa que el mundo es eterno, niega el principio fundamental y no tiene Torá en absoluto. La respuesta es que la Obra de la Creación es un secreto profundo; no se entiende por los versículos, ni se conoce plenamente sino por la tradición recibida hasta Moshé nuestro maestro, de boca de la Guevurá; y quienes la conocen están obligados a ocultarla. Por eso dijo Rabí Itzjak que no había necesidad de que el comienzo de la Torá fuera “En el principio creó”, ni del relato de lo que fue creado el primer día, y lo que fue hecho el segundo día y los demás días, ni de la extensión sobre la formación de Adam y Javá, su pecado y su castigo, el relato del Gan Eden y la expulsión de Adam de allí; porque todo esto no se entiende con comprensión completa a partir de los escritos. Y con mayor razón el relato de la generación del Diluvio y de la dispersión, cuya necesidad no es tan grande. A los hombres de la Torá les bastaría, sin estos escritos, creer en general en lo mencionado para ellos en los Diez Mandamientos: “Porque en seis días hizo Hashem los cielos y la tierra, el mar y todo lo que hay en ellos, y descansó en el séptimo día” (Éxodo 20:10). Y el conocimiento quedaría para los individuos entre ellos, como una halajá transmitida a Moshé desde el Sinaí, junto con la Torá oral. Y Rabí Itzjak dio la razón de esto: que la Torá comenzó con “En el principio creó Dios” y el relato de todo el asunto de la formación hasta la creación de Adam, y que lo hizo dominar sobre la obra de Sus manos y puso todo bajo sus pies. Y el Gan Eden —que es el lugar más selecto de los lugares creados en este mundo— fue hecho como morada para él, hasta que su pecado lo expulsó de allí. Y los hombres de la generación del Diluvio, por su pecado, fueron expulsados de todo el mundo, y el justo de entre ellos solamente se salvó, él y sus hijos. Y su descendencia, por su pecado, causó que fueran dispersados por distintos lugares y esparcidos por las tierras, y tomaron para sí los lugares según sus familias, en sus pueblos, conforme les ocurrió. Si es así, es apropiado que cuando un pueblo siga pecando sea perdido de su lugar y venga otro pueblo a heredar su tierra, porque así es desde siempre el juicio de Dios en la tierra. Y con mayor razón según lo contado en la Escritura, que Kenaán fue maldecido y vendido como esclavo perpetuo, y no es digno de heredar los lugares más selectos de la tierra habitada; sino que la heredarán los siervos de Hashem, la descendencia de Su amado, como está escrito: “Y les dio tierras de pueblos, y heredaron el trabajo de naciones, para que guardaran Sus estatutos y observaran Sus Torot” (Salmos 105:44). Es decir, que Él expulsó de allí a Sus rebeldes e hizo habitar allí a Sus servidores, para que supieran que por servirlo la heredarían; y si pecaban contra Él, la tierra los vomitaría, tal como vomitó al pueblo que estaba antes de ellos. Y lo que aclara la explicación que he escrito es el lenguaje de ellos en Bereshit Rabbá (parashá 1), donde lo dijeron con este lenguaje: Rabí Yehoshúa de Sijnín, en nombre de Rabí Leví, abrió: “El poder de Sus obras anunció a Su pueblo” (Salmos 111:6). ¿Por qué razón reveló el Santo, bendito sea, a Israel lo que fue creado el primer día y lo que fue creado el segundo día? Por causa de las siete naciones, para que no reprocharan a Israel diciendo: “¿Acaso no sois una nación de saqueadores?”. E Israel les respondería: “¿Y vosotros acaso no la tenéis saqueada en vuestras manos? ¿Acaso no está escrito: ‘Los kaftorim, que salieron de Kaftor, los destruyeron y habitaron en su lugar’ (Deuteronomio 2:23)? El mundo y su plenitud pertenecen al Santo, bendito sea. Cuando quiso, os lo dio a vosotros; cuando quiso, os lo quitó a vosotros y nos lo dio a nosotros”. Esto es lo que está escrito: “Para darles la heredad de los pueblos” — “El poder de Sus obras anunció a Su pueblo”: para darles la heredad de los pueblos, les anunció Bereshit. Y ya les vino de otro lugar también el asunto que he mencionado. Sobre los misterios de la Obra de la Creación dijeron nuestros sabios, de bendita memoria: “El poder de Sus obras anunció a Su pueblo”: revelar a carne y sangre el poder de la Obra de la Creación es imposible; por eso la Escritura cerró para ti el asunto con “En el principio creó Dios”. Así queda explicado lo que dijimos sobre esto.

Ramban on Bereshit 1:2

בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים כָּתַב רַשִׁ"י (רש"י על בראשית א':א'): אֵין הַמִּקְרָא הַזֶּה אוֹמֵר אֶלָּא "דָּרְשֵׁנִי", כְּמוֹ שֶׁדְּרָשׁוּהוּ רַבּוֹתֵינוּ: בִּשְׁבִיל הַתּוֹרָה שֶׁנִקְרֵאת רֵאשִׁית, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח כח) "ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ", וּבִשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל שֶׁנִקְרְאוּ רֵאשִׁית, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו ב ג) "קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה' רֵאשִׁית תְּבוּאָתוֹ". וְהַמִּדְרָשׁ הַזֶּה לְרַבּוֹתֵינוּ סָתוּם וְחָתוּם מְאֹד, כִּי דְּבָרִים רַבִּים מָצְאוּ שֶׁנִּקְרְאוּ רֵאשִׁית, וּבְכֻלָּם לָהֶם מִדְרָשִׁים, וּקְטַנֵּי אֲמָנָה יְסַפְּרוּ לָהֶם לְרֻבָּם. אָמְרוּ (בראשית רבה פרשה א): בִּזְכוּת שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים נִבְרָא הָעוֹלָם: בִּזְכוּת חַלָּה, בִּזְכוּת מַעַשְׂרוֹת, וּבִזְכוּת בִּכּוּרִים. בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים – אֵין רֵאשִׁית אֶלָּא חַלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר טו כ): "רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם". וְאֵין רֵאשִׁית אֶלָּא מַעַשְׂרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יח ד): "רֵאשִׁית דְּגָנְךָ". וְאֵין רֵאשִׁית אֶלָּא בִּכּוּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג יט): "רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ". וְעוֹד אָמְרוּ (שם): בִּזְכוּת מֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג כא): "וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ". וְכַוָּנָתָם זוֹ, שֶׁמִּילַת בְּרֵאשִׁית תִּרְמֹז כִּי בְּעֶשֶׂר סְפִירוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם. וְרָמַז לִסְפִירָה הַנִּקְרֵאת חָכְמָה שֶׁבָּהּ יְסוֹד כֹּל, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ג יט): "ה' בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ", הִיא הַתְּרוּמָה. וְהִיא קֹדֶשׁ, אֵין לָהּ שִׁעוּר לְמִעוּט הִתְבּוֹנְנוּת הַנִּבְרָאִים בָּהּ. וְכַאֲשֶׁר יִמְנֶה אָדָם עֶשֶׂר מִדּוֹת וְיַפְרִישׁ אַחַת מֵעֶשֶׂר, רֶמֶז לְעֶשֶׂר סְפִירוֹת, יִתְבּוֹנְנוּ הַחֲכָמִים בָּעֲשִׂירִית וִידַבְּרוּ בָּהּ. וְהַחַלָּה – מִצְוָה יְחִידָה בָּעִסָּה – תִּרְמֹז לָזֶה. וְיִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרְאוּ "רֵאשִׁית", הִיא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל הַמְּשׁוּלָה בְּשִׁיר הַשִּׁירִים לְכַלָּה, שֶׁקְּרָאָהּ הַכָּתוּב "בַּת" וְ"אָחוֹת" וְ"אֵם", וּכְבָר בָּא לָהֶם זֶה בַּמִּדְרָשׁ (שיר השירים רבה פרשה ג): "בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ" (שיר השירים ג יא), וּבִמְקוֹמוֹת רַבִּים. וְכֵן "וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ" דְּמֹשֶׁה, יִסְבְּרוּ כִּי מֹשֶׁה רַבֵּינוּ נִסְתַּכֵּל בְּאַסְפַּקְלַרְיָא הַמְּאִירָה וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ, וְלָכֵן זָכָה לַתּוֹרָה. הַכֹּל כַּוָּנָה אַחַת לָהֶם. וְאִי אֶפְשָׁר לְהַאֲרִיךְ בְּפֵרוּשׁ זֶה הָעִנְיָן בְּמִכְתָּב, וְהָרֶמֶז רַב הַנֶּזֶק, כִּי יִסְבְּרוּ בּוֹ סְבָרוֹת אֵין בָּהֶם אֱמֶת. אֲבָל הִזְכַּרְתִּי זֶה לִבְלֹם פִּי קְטַנֵּי אֲמָנָה מְעוּטֵי חָכְמָה, הַמַּלְעִיגִים עַל דִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ.

**“En el principio creó Dios”.** Escribió Rashi: Este versículo no dice sino: “Explícame”, como lo interpretaron nuestros maestros: por causa de la Torá, que es llamada “principio”, como se dice: “Hashem me adquirió como principio de Su camino” (Proverbios 8:28); y por causa de Israel, que fueron llamados “principio”, como se dice: “Santidad es Israel para Hashem, principio de Su cosecha” (Jeremías 2:3). Y este midrash de nuestros maestros es muy cerrado y sellado, porque encontraron muchas cosas llamadas “principio”, y sobre todas ellas tienen midrashim; y los de poca fe suelen contarlos en su mayoría. Dijeron en Bereshit Rabbá: Por mérito de tres cosas fue creado el mundo: por mérito de la jalá, por mérito de los diezmos y por mérito de las primicias. “En el principio creó Dios”: “principio” no es sino jalá, como se dice: “Principio de vuestras masas” (Números 15:20). Y “principio” no es sino diezmos, como se dice: “Principio de tu grano” (Deuteronomio 18:4). Y “principio” no es sino primicias, como se dice: “Principio de las primicias de tu tierra” (Éxodo 23:19). Y dijeron además: Por mérito de Moshé, como se dice: “Y vio para sí el principio” (Deuteronomio 33:21). Su intención es esta: que la palabra “Bereshit” alude a que el mundo fue creado con diez sefirot. Y aludió a la sefirah llamada Jojmá, en la cual está el fundamento de todo, como se dice: “Hashem con sabiduría fundó la tierra” (Proverbios 3:19). Ella es la terumá, y es sagrada; no tiene medida, por la poca comprensión que las criaturas tienen de ella. Y cuando una persona cuenta diez medidas y separa una de diez, alude a las diez sefirot; los sabios contemplan la décima y hablan de ella. Y la jalá —un mandamiento único en la masa— alude a esto. E Israel, que fueron llamados “principio”, es la Knéset Israel, comparada en Shir Hashirim con una novia, a quien la Escritura llamó “hija”, “hermana” y “madre”; y esto ya les vino en el midrash: “Con la corona con que lo coronó su madre” (Cantar de los Cantares 3:11), y en muchos lugares. Y asimismo “Y vio para sí el principio”, dicho de Moshé: entienden que Moshé nuestro maestro miró en el espejo luminoso y vio para sí el “principio”; por eso mereció la Torá. Todos tienen una sola intención. Y no es posible extenderse en la explicación de este asunto por escrito; y la alusión puede causar gran daño, porque se imaginarán sobre ella ideas que no tienen verdad. Pero mencioné esto para cerrar la boca de los de poca fe y poca sabiduría, que se burlan de las palabras de nuestros maestros.

Ramban on Bereshit 1:3

בְּרֵאשִׁית כָּתַב רַשִׁ"י (רש"י על בראשית א':א'): וְאִם בָּאתָ לְפָרְשׁוֹ כִּפְשׁוּטוֹ כָּךְ פָּרְשֵׁהוּ: בְּרֵאשִׁית בְּרִיַּת שָׁמַיִם וָאָרֶץ, וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ, וַיֹּאמֶר הקב"ה יְהִי אוֹר. אִם כֵּן, הַכֹּל נִמְשַׁךְ לִבְרִיאַת הָאוֹר. וְרַבִּי אַבְרָהָם פֵּרֵשׁ כְּעִנְיָן זֶה בְּעַצְמוֹ, אֲבָל תִּקֵּן כִּי הַו"ו בְּמִילַת "וְהָאָרֶץ" אֵינָהּ מְשַׁמֶּשֶׁת, וְרַבּוֹת כֵּן בַּמִּקְרָאוֹת. וְהַטַּעַם, כִּי בְּרֵאשִׁית בְּרִיאַת הָרָקִיעַ וְהַיַּבָּשָׁה לֹא הָיָה בָּאָרֶץ יִשּׁוּב, אֲבָל הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ מְכֻסָּה בְּמַיִם, וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר. וּלְפִי דַּעְתּוֹ, לֹא נִבְרָא בְּיוֹם רִאשׁוֹן רַק הָאוֹר. וְהַקֻּשְׁיָא לְרַבֵּינוּ שְׁלֹמֹה בַּפֵּרוּשׁ הַזֶּה, כִּי אָמַר, שֶׁאִם בָּא לְהוֹרוֹת סֵדֶר הַבְּרִיאָה בְּאֵלּוּ לוֹמַר שֶׁהֵם קָדְמוּ – הָיָה לוֹ לִכְתֹּב "בָּרִאשׁוֹנָה", שֶׁאֵין "רֵאשִׁית" בַּמִּקְרָא שֶׁאֵינוֹ סָמוּךְ. וְהִנֵּה "מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית" (ישעיהו מו י). וְאִם יִסְמֹךְ אוֹתוֹ לְ"דָּבָר", גַּם זֶה תִּסְמֹךְ אוֹתוֹ. וְעוֹד, "וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ" (דברים לג כא). וְטָעַן בָּזֶה עוֹד טְעָנוֹת. וְעַתָּה שְׁמַע פֵּרוּשׁ הַמִּקְרָא עַל פְּשׁוּטוֹ נָכוֹן וּבָרוּר. הקב"ה בָּרָא כָּל הַנִּבְרָאִים מֵאֲפִיסָה מֻחְלֶטֶת. וְאֵין אֶצְלֵנוּ בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ בְּהוֹצָאַת הַיֵּשׁ מֵאַיִן אֶלָּא לְשׁוֹן "בָּרָא"; וְאֵין כָּל הַנַּעֲשֶׂה – תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ אוֹ לְמַעְלָה – הוֹוֶה מִן הָאַיִן הַתְחָלָה רִאשׁוֹנָה. אֲבָל הוֹצִיא מִן הָאֶפֶס הַגָּמוּר הַמֻּחְלָט יְסוֹד דַּק מְאֹד, אֵין בּוֹ מַמָּשׁ, אֲבָל הוּא כֹּחַ מַמְצִיא, מוּכָן לְקַבֵּל הַצּוּרָה וְלָצֵאת מִן הַכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל. וְהוּא הַחֹמֶר הָרִאשׁוֹן, נִקְרָא לַיְּוָנִים "הִיּוּלִי". וְאַחַר הַהִיּוּלִי לֹא בָּרָא דָּבָר, אֲבָל יָצַר וְעָשָׂה, כִּי מִמֶּנּוּ הִמְצִיא הַכֹּל וְהִלְבִּישׁ הַצּוּרוֹת וְתִקֵּן אוֹתָן. וְדַע, כִּי הַשָּׁמַיִם וְכָל אֲשֶׁר בָּהֶם – חֹמֶר אֶחָד, וְהָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר בָּהּ – חֹמֶר אֶחָד. והקב"ה בָּרָא אֵלּוּ שְׁנֵיהֶם מֵאַיִן, וּשְׁנֵיהֶם לְבַדָּם נִבְרָאִים, וְהַכֹּל נַעֲשִׂים מֵהֶם. וְהַחֹמֶר הַזֶּה, שֶׁקָּרְאוּ הִיּוּלִי, נִקְרָא בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ "תֹּהוּ", וְהַמִּלָּה נִגְזְרָה מִלְּשׁוֹנָם (קידושין מ ב): "בְּתוֹהֶא עַל הָרִאשׁוֹנוֹת". מִפְּנֵי שֶׁאִם בָּא אָדָם לִגְזֹר בּוֹ שֵׁם, תּוֹהֶא וְנִמְלָךְ לְקוֹרְאוֹ בְּשֵׁם אַחֵר, כִּי לֹא לָבַשׁ צוּרָה שֶׁיִּתָּפֵשׂ בָּהּ הַשֵּׁם כְּלָל. וְהַצּוּרָה הַנִּלְבֶּשֶׁת לַחֹמֶר הַזֶּה נִקְרֵאת בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ "בֹּהוּ", וְהַמִּלָּה מֻרְכֶּבֶת, כְּלוֹמַר "בּוֹ הוּא", כְּמִלַּת "לֹא תוּכַל עֲשֹׂהוּ" (שמות יח יח), שֶׁמְּחֻסַּר הַו"ו וְהָאָלֶ"ף, עֲשׂוֹ הוּא. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (ישעיהו לד יא): "וְנָטָה עָלֶיהָ קַו תֹהוּ וְאַבְנֵי בֹהוּ", כִּי הוּא הַקַּו אֲשֶׁר בּוֹ יְתַחֵם הָאֻמָּן מַחְשֶׁבֶת בִּנְיָנוֹ וּמָה שֶׁיְּקַוֶּה לַעֲשׂוֹת, נִגְזַר מִן "קַוֵּה אֶל ה'" (תהלים כז יד), וְהָאֲבָנִים הֵם צוּרוֹת בַּבִּנְיָן. וְכֵן כָּתוּב: "מֵאֶפֶס וָתֹהוּ נֶחְשְׁבוּ לוֹ" (ישעיהו מ יז), כִּי הַתֹּהוּ אַחַר הָאֶפֶס, וְאֵינֶנּוּ דָּבָר. וְכָךְ אָמְרוּ בְּסֵפֶר יְצִירָה: "יָצַר מִתֹּהוּ מַמָּשׁ וְעָשָׂה אֵינוֹ יֶשְׁנוֹ". וְעוֹד אָמְרוּ בְּמִדְרַשׁ רַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנָה (ספר הבהיר): אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה, מַאי דִכְתִיב: "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ"? מַאי מַשְׁמַע "הָיְתָה"? שֶׁכְּבָר הָיְתָה תֹּהוּ. וּמַאי "בֹּהוּ"? אֶלָּא תֹּהוּ הָיְתָה, וּמַאי "תֹּהוּ"? דָּבָר הַמַּתְהֶא בְּנֵי אָדָם, וְחָזְרָה לְבֹהוּ. וּמַאי "בֹּהוּ"? דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַמָּשׁ, דִּכְתִיב "בּוֹ הוּא".

Ramban on Bereshit 1:4

וְאָמַר אֱלֹהִים בַּעַל הַכֹּחוֹת כֻּלָּם, כִּי הַמִּלָּה עִקָּרָהּ "אֵל", שֶׁהוּא כֹּחַ, וְהִיא מִלָּה מֻרְכֶּבֶת, "אֵל הֵם", כְּאִלּוּ "אֵל" סָמוּךְ, "וְהֵם" יִרְמֹז לְכָל שְׁאָר הַכּוֹחוֹת; כְּלוֹמַר, כֹּחַ הַכּוֹחוֹת כֻּלָּם. וְעוֹד יִתְבָּאֵר סוֹד בָּזֶה. אִם כֵּן יִהְיֶה פְּשַׁט הַכְּתוּבִים עַל נָכוֹן, מַשְׁמָעוּתוֹ, בַּתְּחִלָּה "בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם", כִּי הוֹצִיא חֹמֶר שֶׁלָּהֶם מֵאַיִן, "וְאֵת הָאָרֶץ", שֶׁהוֹצִיא הַחֹמֶר שֶׁלָּהּ מֵאַיִן. "וְהָאָרֶץ" תִּכְלֹל אַרְבַּע הַיְּסוֹדוֹת כֻּלָּם, כְּמוֹ "וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם" (בראשית ב':א'), שֶׁתִּכְלֹל כָּל הַכַּדּוּר הַתַּחְתּוֹן. וְכֵן "הַלְלוּ אֶת ה' מִן הָאָרֶץ תַּנִּינִים וְכָל תְּהֹמוֹת" (תהלים קמח ז), וְזוּלָתָם רַבִּים. וְהִנֵּה בַּבְּרִיאָה הַזֹּאת, שֶׁהִיא כִּנְקֻדָּה קְטַנָּה דַּקָּה וְאֵין בָּהּ מַמָּשׁ, נִבְרְאוּ כָּל הַנִּבְרָאִים בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ. וּמִלַּת אֵת, כְּמוֹ עֶצֶם הַדָּבָר. וְדָרְשׁוּ בָּהּ שֶׁהִיא לְעוֹלָם לְרַבּוֹת, כִּי הִיא נִגְזְרָה מִן "אָתָה בֹקֶר וְגַם לָיְלָה" (ישעיהו כא יב). וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (ברשית רבה פרשה א): "אֵת הַשָּׁמַיִם", לְרַבּוֹת חַמָּה וּלְבָנָה כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת; "וְאֵת הָאָרֶץ", לְרַבּוֹת הָאִילָנוֹת וּדְשָׁאִים וְגַן עֵדֶן. וְאֵלּוּ כְּלַל כָּל הַנִּבְרָאִים בַּעַל הַגּוּף. וְאַחַר שֶׁאָמַר כִּי בַּתְּחִלָּה – בְּמַאֲמָר אֶחָד בָּרָא אֱלֹהִים הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם, חָזַר וּפֵרֵשׁ, כִּי הָאָרֶץ אַחַר הַבְּרִיאָה הַזּוֹ הָיְתָה "תֹּהוּ", כְּלוֹמַר, חֹמֶר אֵין בּוֹ מַמָּשׁ; וְהָיְתָה "בֹּהוּ", כִּי הִלְבִּישׁ אוֹתָהּ צוּרָה. וּפֵרֵשׁ שֶׁבְּצוּרָה הַזּוֹ צוּרַת ד' יְסוֹדוֹת, שֶׁהֵם הָאֵשׁ וְהַמַּיִם וְהֶעָפָר וְהָאֲוִיר, וּמִלַּת "הָאָרֶץ" תִּכְלֹל אַרְבַּעַת אֵלֶּה. וְהָאֵשׁ נִקְרֵאת "חֹשֶׁךְ", מִפְּנֵי שֶׁהָאֵשׁ הַיְּסוֹדִית חֲשׁוּכָה; וְאִלּוּ הָיְתָה אֲדֻמָּה, הָיְתָה מַאֲדִימָה לָנוּ הַלַּיְלָה. וְהַמַּיִם שֶׁנִּגְבַּל בָּהֶם הֶעָפָר יִקָּרֵא "תְּהוֹם", וְלָכֵן יִקָּרְאוּ מֵי הַיָּם "תְּהֹמוֹת", כְּדִכְתִיב (שמות טו ה): "תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ"; "קָפְאוּ תְּהֹמֹת" (שם ח); "תְּהוֹם יְסֹבְבֵנִי" (יונה ב ו). וְיִקָּרֵא קַרְקַע הַיָּם "תְּהוֹם": "וַיִּגְעַר בְּיַם סוּף וַיֶּחֱרָב וַיּוֹלִיכֵם בַּתְּהֹמוֹת כַּמִּדְבָּר" (תהלים קו ט); "מוֹלִיכָם בַּתְּהֹמוֹת כַּסּוּס בַּמִּדְבָּר" (ישעיהו סג יג). וְהָאֲוִיר יִקָּרֵא "רוּחַ". וּכְבָר נוֹדַע כִּי הַיְּסוֹדוֹת הָאַרְבָּעָה – מִקְשָׁה אַחַת, וְהָעַמּוּד שֶׁלָּהּ הוּא עִגּוּל הָאָרֶץ. וְהַמַּיִם מַקִּיפִין עַל הָאָרֶץ, וְהָאֲוִיר מַקִּיף עַל הַמַּיִם, וְהָאֵשׁ מַקִּיף עַל הָאֲוִיר. וְאָמַר הַכָּתוּב כִּי הָאָרֶץ לָבְשָׁה צוּרָה, וְהָיָה הָאֵשׁ מַקִּיף לְמַעְלָה עַל הַמַּיִם וְהֶעָפָר הַמְעֹרָבִים, וְהָרוּחַ מְנַשֶּׁבֶת וְתִכָּנֵס בַּחֹשֶׁךְ וּתְרַחֵף עַל הַמַּיִם. וְיֵרָאֶה לִי שֶׁהַנְּקֻדָּה הַזֹּאת, בְּלָבְשָׁהּ הַצּוּרָה וְהָיְתָה בֹּהוּ, הִיא שֶׁהַחֲכָמִים קוֹרִין אוֹתָהּ "אֶבֶן שְׁתִיָּה" (יומא נד ב) שֶׁמִּמֶּנָּה נִשְׁתַּת הָעוֹלָם. וְהִנֵּה שִׁעוּר הַכְּתוּבִים: בַּתְּחִלָּה בָּרָא אֱלֹהִים מֵאַיִן אֶת הַשָּׁמַיִם, וּבָרָא מֵאַיִן אֶת הָאָרֶץ, וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָהּ הָיְתָה תֹהוּ וְהָיְתָה בֹהוּ, וּבָהֶם חֹשֶׁךְ וּמַיִם וְעָפָר, וְרוּחַ נוֹשֶׁבֶת עַל הַמַּיִם. וְהִנֵּה הַכֹּל נִבְרָא וְנַעֲשָׂה. וְסָמַךְ "הָרוּחַ" לְ"אֱלֹהִים", בַּעֲבוּר שֶׁהִיא דַּקָּה מִכֻּלָּם, וּלְמַעְלָה מֵהֶם, רַק שֶׁהִיא מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם בְּמַאֲמָרוֹ שֶׁל הקב"ה. וְאִם תְּבַקֵּשׁ בְּרִיאָה לַמַּלְאָכִים שֶׁאֵינָם גּוּף, לֹא נִתְפָּרֵשׁ זֶה בַּתּוֹרָה. וְדָרְשׁוּ בָּהֶם שֶׁנִּבְרְאוּ בְּיוֹם שֵׁנִי, שֶׁלֹּא תֹּאמַר שֶׁסִּיְּעוּ בִּבְרִיאַת הָעוֹלָם. אֲבָל אִם תִּזְכֶּה וְתָבִין סוֹד מִלַּת בְּרֵאשִׁית, וְלָמָּה לֹא הִקְדִּים לוֹמַר "אֱלֹהִים בָּרָא בְּרֵאשִׁית", תֵּדַע כִּי עַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת – הַכָּתוּב יַגִּיד בַּתַּחְתּוֹנִים וְיִרְמֹז בָּעֶלְיוֹנִים. וּמִילַת בְּרֵאשִׁית תִּרְמֹז בַּחָכְמָה, שֶׁהִיא רֵאשִׁית הָרָאשִׁים, כַּאֲשֶׁר הִזְכַּרְתִּי. וּלְכָךְ תִּרְגְּמוּ בְּתַרְגּוּם יְרוּשַׁלְמִי "בְּחָכְמְתָא", וְהַמִּילָה מֻכְתֶּרֶת בְּכֶתֶר בֵּי"ת.

Ramban on Bereshit 1:5

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר מִילַת אֲמִירָה בְּכָאן לְהוֹרוֹת עַל הַחֵפֶץ, כְּדֶרֶךְ "מַה תֹּאמַר נַפְשְׁךָ וְאֶעֱשֶׂה לָּךְ" (שמואל א כ ד), מָה תִּרְצֶה וְתַחְפֹּץ, וְכֵן "וּתְהִי אִשָּׁה לְבֶן אֲדֹנֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה'" (בראשית כ"ד:נ"א), כַּאֲשֶׁר רָצָה; כִּי כֵן הוּא הָרָצוֹן לְפָנָיו. אוֹ הוּא כְּגוֹן מַחְשָׁבָה, כְּמוֹ "הָאֹמְרָה בִּלְבָבָהּ" (ישעיהו מז ח); "וְאָמְרוּ אַלֻּפֵי יְהוּדָה בְּלִבָּם" (זכריה יב ה). וְהָעִנְיָן, לוֹמַר שֶׁלֹּא הָיָה בְּעָמָל. וְכָךְ קָרְאוּ רַבּוֹתֵינוּ לָזֶה "מַחְשָׁבָה"; אָמְרוּ: מַחְשָׁבָה – בַּיּוֹם; הַמַּעֲשֶׂה – עִם דִּמְדּוּמֵי חַמָּה. וְהוּא לְהוֹרוֹת עַל דָּבָר מְחֻשָּׁב שֶׁיֵּשׁ בּוֹ טַעַם, לֹא חֵפֶץ פָּשׁוּט בִּלְבַד. וּמִילַת הֲוָיָה – מוֹרֶה עַל מַעֲשֵׂה הַזְּמַן הָעוֹמֵד, כְּמוֹ "וְאַתָּה הֹוֶה לָהֶם לְמֶלֶךְ" (נחמיה ו ו). וְלָכֵן אָמַר הַכָּתוּב, כִּי כְּשֶׁבָּרָא חֹמֶר הַשָּׁמַיִם – אָמַר שֶׁיִּהְיֶה מִן הַחֹמֶר הַהוּא דָּבָר מַזְהִיר, קְרָאוֹ אוֹר.

**“Y dijo Dios: Sea la luz”.** La palabra “decir” aquí viene a enseñar el deseo/la voluntad, como en “¿Qué dirá tu alma, y lo haré por ti?” (I Samuel 20:4), es decir: qué querrá y deseará; y asimismo: “Y sea mujer para el hijo de tu señor, como habló Hashem” (Génesis 24:51), es decir, como quiso, porque así era la voluntad delante de Él. O bien es como pensamiento, como “la que dice en su corazón” (Isaías 47:8); “y dirán los jefes de Yehudá en su corazón” (Zacarías 12:5). El asunto es decir que no fue con esfuerzo. Y así llamaron nuestros maestros a esto “pensamiento”; dijeron: el pensamiento, de día; la acción, al crepúsculo del sol. Esto viene a enseñar que era algo pensado, con razón y sentido, no un simple deseo solamente. Y la palabra “ser” indica una acción en el tiempo presente, como “y tú serás para ellos rey” (Nehemías 6:6). Por eso dijo la Escritura que, cuando creó la materia de los cielos, dijo que de aquella materia hubiera una cosa luminosa, y la llamó luz.

Ramban on Bereshit 1:6

וַיְהִי אוֹר לֹא אָמַר "וַיְהִי־כֵן", כָּאָמוּר בִּשְׁאָר הַיָּמִים, לְפִי שֶׁלֹּא עָמַד הָאוֹר בַּתְּכוּנָה הַזֹּאת כָּל הַיָּמִים כִּשְׁאָר מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית. וְיֵשׁ לְרַבּוֹתֵינוּ בָּזֶה מִדְרָשׁ בְּסוֹד נֶעֱלָם. וְדַע, כִּי הַיָּמִים הַנִּזְכָּרִים בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית הָיוּ בִּבְרִיאַת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ יָמִים מַמָּשׁ, מְחֻבָּרִים מִשָּׁעוֹת וּרְגָעִים, וְהָיוּ שִׁשָּׁה כְּשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה, כִּפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא. וּבִפְנִימִיּוּת הָעִנְיָן יִקָּרְאוּ "יָמִים" הַסְּפִירוֹת הָאֲצוּלוֹת מֵעֶלְיוֹן, כִּי כָל מַאֲמָר פּוֹעֵל הֲוָיָה תִּקָּרֵא "יוֹם". וְהָיוּ שִׁשָּׁה, כִּי לַה' הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה. וְהַמַּאֲמָרִים עֲשָׂרָה, כִּי הָרִאשׁוֹנוֹת אֵין שֵׁם "יוֹם" נִתְפָּס בָּהֶם. וְהַפֵּרוּשׁ בְּסִדּוּר הַכְּתוּבִים בָּזֶה נִשְׂגָּב וְנֶעֱלָם, וְדַעְתֵּנוּ בּוֹ פָּחוֹת מִטִּפָּה מִן הַיָּם הַגָּדוֹל.

**“Y fue la luz”.** No dijo “y fue así”, como se dice en los demás días, porque la luz no permaneció con esta disposición todos los días como las demás obras de la Creación. Y nuestros maestros tienen sobre esto un midrash con un secreto oculto. Y sabe que los días mencionados en la Obra de la Creación fueron, en la creación de los cielos y la tierra, días reales, compuestos de horas y momentos; y fueron seis como los seis días de la obra, conforme al sentido simple de la Escritura. Pero en la interioridad del asunto, son llamadas “días” las sefirot emanadas de lo Alto, porque cada declaración que produce existencia es llamada “día”. Y fueron seis, porque “de Hashem son la grandeza y la fuerza”. Y las declaraciones son diez, porque en las primeras no se aplica el nombre de “día”. La explicación del orden de los versículos en esto es elevada y oculta, y nuestro conocimiento en ello es menos que una gota del gran mar.

Ramban on Bereshit 1:7

וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב כָּתַב רַבֵּינוּ שְׁלֹמֹה: אַף בָּזֶה אָנוּ צְרִיכִין לְדִבְרֵי אַגָּדָה: רָאָה שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ רְשָׁעִים, וְהִבְדִּילוֹ לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבֹא. וּלְפִי פְּשׁוּטוֹ כָּךְ פָּרְשֵׁהוּ: רָאָהוּ כִּי טוֹב, וְאֵין נָאֶה לוֹ וְלַחֹשֶׁךְ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּעִרְבּוּבְיָא, וְקָבַע לָזֶה תְּחוּמוֹ בַּיּוֹם וְלָזֶה תְחוּמוֹ בַּלַּיְלָה. וְרַבִּי אַבְרָהָם אָמַר (אבן עזרא על בראשית א':ד'): וַיַּרְא – כְּמוֹ "וְרָאִיתִי אָנִי" (קהלת ב יג), וְהִיא בְּמַחְשֶׁבֶת הַלֵּב. וְטַעַם וַיַּבְדֵּל – בִּקְרִיאַת הַשֵּׁמוֹת. וְאֵין דִּבְרֵי שְׁנֵיהֶם נְכוֹנִים: שֶׁאִם כֵּן, יֵרָאֶה כְּעִנְיַן הַמְלָכָה וְעֵצָה חֲדָשָׁה, שֶׁיֹּאמַר, כִּי אַחֲרֵי שֶׁאָמַר אֱלֹהִים: "יְהִי אוֹר", וְהָיָה אוֹר, רָאָה אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא, וְלָכֵן הִבְדִּיל בֵּינוֹ וּבֵין הַחֹשֶׁךְ, כָּעִנְיָן בָּאָדָם שֶׁלֹּא יֵדַע טִיבוֹ שֶׁל דָּבָר עַד הֱיוֹתוֹ. אֲבָל הַסֵּדֶר בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית, כִּי הוֹצָאַת הַדְּבָרִים אֶל הַפֹּעַל יִקָּרֵא "אֲמִירָה": "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר" (כאן); "וַיֹּאמֶר... יְהִי רָקִיעַ" (בראשית א':ו'); "וַיֹּאמֶר... תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ" (בראשית א':י"א).. וְקִיּוּמָם יִקָּרֵא "רְאִיָּה", כְּעִנְיָן "וְרָאִיתִי אָנִי" דְּקֹהֶלֶת (ב יג); וְכֵן "וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל" (בראשית ג':ו'). וְהוּא כְּעִנְיָן שֶׁאָמְרוּ (כתובות קט א): "רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אַדְמוֹן", וְכָמוֹהוּ (שמואל ב טו כז): "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל צָדוֹק הַכֹּהֵן הֲרוֹאֶה אַתָּה שֻׁבָה הָעִיר בְּשָׁלוֹם". וְהָעִנְיָן, לְהוֹרוֹת כִּי עֲמִידָתָם בְּחֶפְצוֹ, וְאִם הַחֵפֶץ יִתְפָּרֵד רֶגַע מֵהֶם – יִהְיוּ לְאַיִן. וְכַאֲשֶׁר אָמַר בְּכָל מַעֲשֵׂה יוֹם וָיוֹם: "וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב", וּבַשִּׁשִּׁי כַּאֲשֶׁר נִשְׁלַם הַכֹּל: "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד" (בראשית א':ל"א), כֵּן אָמַר בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן בִּהְיוֹת הָאוֹר: וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב, שֶׁרָצָה בְּקִיּוּמוֹ לָעַד. וְהוֹסִיף בְּכָאן אֶת הָאוֹר. שֶׁאִלּוּ אָמַר סְתָם: וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב, הָיָה חוֹזֵר עַל בְּרִיאַת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ; וְלֹא גָּזַר בָּהֶן עֲדַיִן הַקִּיּוּם, כִּי לֹא עָמְדוּ כָּכָה, אֲבָל מִן הַחֹמֶר הַנִּבְרָא בָּרִאשׁוֹן – נַעֲשָׂה בַּשֵּׁנִי רָקִיעַ, וּבַשְּׁלִישִׁי נִפְרְדוּ הַמַּיִם וְהֶעָפָר וְנַעֲשֵׂית הַיַּבָּשָׁה שֶׁקְּרָאָהּ "אֶרֶץ", וְאָז גָּזַר בָּהֶם הַקִּיּוּם וְאָמַר בָּהֶם: "וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב".

**“Y vio Dios la luz, que era buena”.** Escribió nuestro maestro Shelomó: También en esto necesitamos las palabras de la agadá: vio que no era digno que los malvados usaran esta luz, y la separó para los justos en el futuro venidero. Y conforme a su sentido simple, explícalo así: la vio que era buena, y no era adecuado para ella y para la oscuridad servir mezcladas; por eso fijó a esta su límite durante el día, y a aquella su límite durante la noche. Y Rabí Abraham dijo: “Y vio” es como “y vi yo” (Eclesiastés 2:13), es decir, en el pensamiento del corazón. Y el sentido de “separó” es mediante la asignación de nombres. Pero las palabras de ambos no son correctas, porque si fuera así, parecería un asunto de deliberación y consejo nuevo, como si dijera que después de que Dios dijo “Sea la luz” y hubo luz, la vio, que era buena, y por eso separó entre ella y la oscuridad; como en el caso de una persona que no conoce la calidad de algo hasta que existe. Pero el orden en la Obra de la Creación es que sacar las cosas a la realidad se llama “decir”: “Y dijo Dios: Sea la luz” (aquí); “Y dijo… Sea el firmamento” (Génesis 1:6); “Y dijo… produzca la tierra vegetación” (Génesis 1:11). Y su permanencia se llama “ver”, como en el asunto de “y vi yo” de Kohelet (2:13); y asimismo: “Y vio la mujer que el árbol era bueno para comer” (Génesis 3:6). Es como lo que dijeron: “Veo yo las palabras de Admon” (Ketubot 109a), y semejante a esto: “Y dijo el rey a Tzadok el sacerdote: ¿Ves tú? Vuelve a la ciudad en paz” (II Samuel 15:27). El asunto es enseñar que su permanencia depende de Su voluntad; y si la voluntad se apartara de ellos por un instante, volverían a la nada. Y así como dijo en cada obra de cada día: “Y vio Dios que era bueno”, y en el sexto, cuando todo fue completado: “Y vio Dios todo lo que había hecho, y he aquí que era muy bueno” (Génesis 1:31), así dijo en el primer día, cuando existió la luz: “Y vio Dios que era bueno”, es decir, quiso su permanencia para siempre. Y añadió aquí “la luz”. Porque si hubiera dicho simplemente: “Y vio Dios que era bueno”, habría vuelto sobre la creación de los cielos y la tierra; y todavía no había decretado en ellos la permanencia, porque no permanecieron así. Más bien, de la materia creada en el primer día fue hecho en el segundo el firmamento, y en el tercero se separaron el agua y el polvo, y fue hecha la tierra seca, a la que llamó “tierra”; entonces decretó en ellos la permanencia y dijo sobre ellos: “Y vio Dios que era bueno”.

Ramban on Bereshit 1:8

וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ אֵינֶנּוּ הַחֹשֶׁךְ הַנִּזְכָּר בַּפָּסוּק הָרִאשׁוֹן, שֶׁהוּא הָאֵשׁ, אֲבָל הוּא אֲפִיסַת הָאוֹר; כִּי נָתַן אֱלֹהִים מִדָּה לָאוֹר, וְשֶׁיִּהְיֶה נֶעְדָּר אַחַר כֵּן עַד שׁוּבוֹ. וְאָמְרוּ קְצָת הַמְּפָרְשִׁים, כִּי הָאוֹר הַזֶּה נִבְרָא לְפָנָיו שֶׁל הקב"ה, כְּלוֹמַר בַּמַּעֲרָב, וְשִׁקְּעוֹ מִיָּד כְּדֵי מִדַּת לַיְלָה, וְאַחֲרֵי כֵן הֵאִיר כְּמִדַּת יוֹם. וְזֶה טַעַם "וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר" (בראשית א':ה'), שֶׁקֹּדֶם הָיָה לַיְלָה, וְאַחַר כָּךְ יוֹם, וּשְׁנֵיהֶם אַחֲרֵי הֲוָיַת הָאוֹר. וְאֵינֶנּוּ נָכוֹן כְּלָל, כִּי יוֹסִיפוּ עַל שֵׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית יוֹם קָצָר. אֲבָל יִתָּכֵן שֶׁנֹּאמַר, כִּי הָאוֹר נִבְרָא לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ, וְלֹא נִתְפַּשֵּׁט בַּיְּסוֹדוֹת הַנִּזְכָּרִים. וְהִבְדִּיל בֵּינוֹ וּבֵין הַחֹשֶׁךְ, שֶׁנָּתַן לִשְׁנֵיהֶם מִדָּה. וְעָמַד לְפָנָיו כְּמִדַּת לַיְלָה, וְאַחַר כָּךְ הִזְרִיחַ אוֹתוֹ עַל הַיְּסוֹדוֹת. וְהִנֵּה קָדַם הָעֶרֶב לַבֹּקֶר. וְעוֹד יִתָּכֵן שֶׁנֹּאמַר, כִּי מִשֶּׁיָּצְאוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ מִן הָאֶפֶס אֶל הַיֵּשׁ הַנִּזְכָּר בַּפָּסוּק הָרִאשׁוֹן, נִהְיָה זְמַן. כִּי אַף עַל פִּי שֶׁזְּמַנֵּינוּ בִּרְגָעִים וְשָׁעוֹת, שֶׁהֵם בָּאוֹר וּבַחֹשֶׁךְ, מִשֶּׁיִּהְיֶה יֵשׁ – יִתָּפֵשׂ בּוֹ זְמַן. וְאִם כֵּן, נִבְרְאוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ, וְעָמְדוּ כֵן כְּמִדַּת לַיְלָה מִבְּלִי אוֹר, וְאָמַר "יְהִי אוֹר", וַיְהִי אוֹר, וְגָזַר עָלָיו שֶׁיַּעֲמֹד כְּמִדַּת הָרִאשׁוֹן, וְאַחַר כָּךְ יֵעָדֵר מִן הַיְּסוֹדוֹת; "וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר".

**“Y separó Dios entre la luz y entre la oscuridad”.** Esta no es la oscuridad mencionada en el primer versículo, que es el fuego, sino la ausencia de la luz; porque Dios dio una medida a la luz, y determinó que después estuviera ausente hasta su regreso. Algunos comentaristas dijeron que esta luz fue creada delante del Santo, bendito sea, es decir, en el occidente, y la hizo ponerse inmediatamente por la medida de la noche; y después iluminó por la medida del día. Este sería el sentido de “Y fue tarde y fue mañana” (Génesis 1:5): primero fue noche y después día, y ambos después de la existencia de la luz. Pero esto no es correcto en absoluto, porque añadirían a los seis días de la Creación un día corto. Pero puede ser que digamos que la luz fue creada delante de Él, bendito sea, y no se extendió entre los elementos mencionados. Y separó entre ella y la oscuridad, dando a ambos una medida. Permaneció delante de Él por la medida de la noche, y después la hizo brillar sobre los elementos. Así, la tarde precedió a la mañana. También puede ser que digamos que desde que los cielos y la tierra salieron de la nada hacia la existencia mencionada en el primer versículo, comenzó el tiempo. Porque aunque nuestro tiempo se mide por momentos y horas, que dependen de la luz y la oscuridad, desde que existe algo, el tiempo se aplica a ello. Si es así, fueron creados los cielos y la tierra, y permanecieron así por la medida de una noche sin luz; luego dijo: “Sea la luz”, y hubo luz, y decretó sobre ella que permaneciera por la medida del primer día, y después se ausentara de los elementos: “Y fue tarde y fue mañana”.

Ramban on Bereshit 1:9

וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם יֹאמַר כִּי נִבְרָא הַזְּמַן וְעָשָׂה מִדַּת יוֹם וּמִדַּת לַיְלָה. וְעִנְיַן "וַיִּקְרָא", מִפְּנֵי שֶׁהָאָדָם קָרָא הַשֵּׁמוֹת, אָמַר בְּאֵלּוּ שֶׁנַּעֲשׂוּ קֹדֶם הֱיוֹתוֹ כִּי הָאֱלֹהִים קָרָא לָהֶם שֵׁמוֹת, וְזֶה דַּעַת רַבִּי אַבְרָהָם. וְהַנָּכוֹן שֶׁעִנְיַן "קְרִיאָה" בְּאֵלּוּ בְּכָאן הִיא הַהַבְדָּלָה הַמֻּגְבֶּלֶת בָּהֶם כְּשֶׁלָּבְשׁוּ צוּרָתָם, וְכָךְ אָמְרוּ (ב"ר ג ו) יוֹם יְהֵא תְּחוּמָךְ וְלַיְלָה יְהֵא תְּחוּמָךְ:

**“Y llamó Dios a la luz día”.** Quiere decir que fue creado el tiempo, e hizo la medida del día y la medida de la noche. Y el asunto de “llamar” es que, puesto que el hombre fue quien llamó los nombres, en estas cosas que fueron hechas antes de que él existiera, la Escritura dijo que Dios les llamó nombres. Esta es la opinión de Rabí Abraham. Pero lo correcto es que el asunto de “llamar” aquí, en estas cosas, es la separación delimitada en ellas cuando se revistieron de su forma. Y así dijeron: “Día, sea tu límite; y noche, sea tu límite” (Bereshit Rabbá 3:6).

Ramban on Bereshit 1:10

וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד הָיָה עֶרֶב וְהָיָה בֹּקֶר שֶׁל יוֹם אֶחָד. וְיִקָּרֵא תְּחִלַּת הַלַּיְלָה "עֶרֶב" בַּעֲבוּר שֶׁיִּתְעָרְבוּ בּוֹ הַצּוּרוֹת, וּתְחִלַּת הַיּוֹם "בֹּקֶר" שֶׁיְּבַקֵּר אָדָם בֵּינוֹתָם, כָּךְ פֵּרֵשׂ רַבִּי אַבְרָהָם (אבן עזרא על בראשית א':ה'). וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט לֹא יִתָּכֵן לוֹמַר "יוֹם רִאשׁוֹן" בַּעֲבוּר שֶׁעֲדַיִן לֹא נַעֲשָׂה הַשֵּׁנִי, כִּי הָרִאשׁוֹן קוֹדֵם לַשֵּׁנִי בְּמִנְיָן אוֹ בְּמַעֲלָה, אֲבָל שְׁנֵיהֶם נִמְצָאִים, וְהָ"אֶחָד" לֹא יוֹרֶה עַל שֵׁנִי. וְיֵשׁ מְפָרְשִׁים (מורה נבוכים ב ל) כִּי זֶה רֶמֶז לִתְנוּעַת הַגַּלְגַּל עַל פְּנֵי כָּל הָאָרֶץ בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע שָׁעוֹת, שֶׁכָּל רֶגַע מֵהֶם בֹּקֶר בִּמְקוֹמוֹת מִשְׁתַּנִּים וְעֶרֶב בִּמְקוֹמוֹת שֶׁכְּנֶגְדָּם. וְאִם כֵּן יִרְמֹז לַאֲשֶׁר יִהְיֶה בָּרָקִיעַ אַחֲרֵי הִנָּתֵן הַמְּאוֹרוֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם:

**“Y fue tarde y fue mañana, un día”.** Hubo tarde y hubo mañana de un día. El comienzo de la noche se llama “tarde” porque en ella se mezclan las formas; y el comienzo del día se llama “mañana” porque la persona puede distinguir entre ellas. Así lo explicó Rabí Abraham. Y según el sentido simple, no era posible decir “primer día”, porque todavía no había sido hecho el segundo; ya que “primero” precede al segundo en número o en grado, pero ambos deben existir. En cambio, “uno” no señala necesariamente un segundo. Y hay quienes explican (Guía de los Perplejos 2:30) que esto es una alusión al movimiento de la esfera sobre toda la tierra en veinticuatro horas, pues cada momento de ellas es mañana en distintos lugares y tarde en los lugares opuestos. Si es así, alude a lo que habría en el firmamento después de que fueran puestos los luminares en el firmamento de los cielos.

Ramban on Bereshit 1:11

יְהִי רָקִיעַ הַחֹמֶר הַהוֹוֶה בַּתְּחִלָּה שֶׁבְּרָאוֹ מֵאַיִן, אָמַר שֶׁיִּהְיֶה רָקִיעַ מָתוּחַ כְּאֹהֶל בְּתוֹךְ הַמַּיִם וְיִהְיֶה מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם. וְשֶׁמָּא לָזֶה כִּוְּנוּ בְּאָמְרָם (ב"ר ד ב), רַב אָמַר לַחִים הָיוּ שָׁמַיִם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן וּבַיּוֹם הַשֵּׁנִי קָרְשׁוּ, רָב אָמַר יְהִי רָקִיעַ יֶחֱזַק הָרָקִיעַ, רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן אָמַר יֵעָשֶׂה מַטְלִית הָרָקִיעַ, כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר (שמות לט ג) וַיְרַקְּעוּ אֶת פַּחֵי הַזָּהָב וְגוֹ':

**“Sea el firmamento”.** La materia que existía al comienzo, que Él creó de la nada, dijo que fuera un firmamento extendido como una tienda en medio de las aguas, y que separara entre aguas y aguas. Quizá a esto se refirieron cuando dijeron: Rav dijo: Los cielos estaban húmedos en el primer día, y en el segundo día se solidificaron. Rav dijo: “Sea el firmamento”, es decir, que se fortalezca el firmamento. Rabí Yehudá, hijo de Rabí Simón, dijo: Que se haga una lámina del firmamento, como tú dices: “Y extendieron las láminas de oro…” (Éxodo 39:3).

Ramban on Bereshit 1:12

בְּתוֹךְ הַמָּיִם בְּאֶמְצַע הַמַּיִם, בֵּין מַיִם הָעֶלְיוֹנִים לְמַיִם הַתַּחְתּוֹנִים, כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ הֶפְרֵשׁ בֵּין הָרָקִיעַ לַמַּיִם שֶׁעַל הָאָרֶץ כָּךְ יֵשׁ הֶפְרֵשׁ בֵּין מַיִם הָעֶלְיוֹנִים לָרָקִיעַ, הָא לָמַדְתָּ שֶׁהֵן תְּלוּיִים בְּמַאֲמַר, בְּרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ד':ג') וּכְתָבָהּ רַשִׁ"י (רש"י על בראשית א':ו'). וְזֶה מֵעִנְיַן מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית הוּא, וְאַל תְּקַוֶּה מִמֶּנִּי שֶׁאֶכְתֹּב בּוֹ דָּבָר, שֶׁהָעִנְיָן הוּא מִסִּתְרֵי הַתּוֹרָה. וְאֵין הַפְּסוּקִים צְרִיכִים לַבֵּאוּר הַזֶּה כִּי לֹא יַאֲרִיךְ הַכָּתוּב בְּעִנְיָנוֹ, וְהַפֵּרוּשׁ אָסוּר לְיוֹדְעָיו, וְכָל שֶׁכֵּן אֵלֵינוּ:

**“En medio de las aguas”.** En el centro de las aguas, entre las aguas superiores y las aguas inferiores. Así como hay separación entre el firmamento y las aguas que están sobre la tierra, así hay separación entre las aguas superiores y el firmamento. De aquí aprendiste que ellas están suspendidas por la palabra divina. Esto está en Bereshit Rabbá, y lo escribió Rashi. Y esto pertenece al asunto de la Obra de la Creación; no esperes de mí que escriba sobre ello nada, porque el asunto es de los secretos de la Torá. Y los versículos no necesitan esta explicación, porque la Escritura no se extiende en su asunto; y su explicación está prohibida aun para quienes la conocen, y con mayor razón para nosotros.

Ramban on Bereshit 1:13

וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת הָרָקִיעַ לְשׁוֹן עֲשִׂיָּה בְּכָל מָקוֹם תִּקּוּן הַדָּבָר עַל מַתְכֻּנְתּוֹ:

**“E hizo Dios el firmamento”.** El lenguaje de “hacer”, en todo lugar, significa preparar la cosa conforme a su estructura propia.

Ramban on Bereshit 1:14

וַיְהִי-כֵן הִכְתִּיב בָּרִאשׁוֹן "וַיְהִי אוֹר" אַחַר "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר", אַחַר הָאֲמִירָה פֵּרֵשׁ שֶׁיָּצָא אֶל הַפֹּעַל וְהָיָה כַּאֲשֶׁר נִגְזַר, אֲבָל בְּכָאן אַחַר אֲמִירַת "יְהִי רָקִיעַ" כָּתוּב "וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת הָרָקִיעַ וַיַּבְדֵּל", וְלָמָּה הוֹסִיף "וַיְהִי-כֵן". אֲבָל הוּא לוֹמַר שֶׁהָיָה כֵּן תָּמִיד כָּל יְמֵי עוֹלָם. וְרַבִּי אַבְרָהָם פֵּרֵשׁ כִּי הוּא דָּבֵק עִם הַבָּא אַחֲרָיו, כַּאֲשֶׁר הָיָה כֵּן קָרָא לָרָקִיעַ שָׁמַיִם, וְאֵינוֹ נָכוֹן. וּבִבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ד':ו') אָמְרוּ, וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת-הָרָקִיעַ, זוֹ אֶחָד מִן הַמִּקְרָאוֹת שֶׁהִרְעִישׁ בֶּן זוֹמָא אֶת הָעוֹלָם, וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים וְכוּ', וַהֲלֹא בְּמַאֲמַר בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ (תהלים לג ו). וְאֵין הַהַרְעָשָׁה הַזּוֹ מִלְּשׁוֹן "וַיַּעַשׂ" לְבַדּוֹ, שֶׁהֲרֵי בָּרְבִיעִי וּבַשִּׁשִּׁי כָּתוּב "וַיַּעַשׂ", אֲבָל הָיָה מִזֶּה שֶׁאָמַרְתִּי, בַּעֲבוּר כִּי בִּשְׁאָר הַיָּמִים כָּתוּב אַחַר הָאֲמִירָה "וַיְהִי-כֵן" לוֹמַר שֶׁנִּהְיָה כֵן מִיָּד תֵּכֶף אַחַר הָאֲמִירָה, אֲבָל כָּאן אַחַר "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים" כָּתוּב "וַיַּעַשׂ", זוֹ הִיא קֻשְׁיָתוֹ, וְאוּלַי הָיָה לוֹ פֵּרוּשׁ נִסְתָּר לֹא רָצָה לְגַלּוֹת סוֹדוֹ, וְזֶה עִנְיַן הָרַעַשׁ:

**“Y fue así”.** En el primer día está escrito: “Y fue la luz”, después de “Y dijo Dios: Sea la luz”; después de la declaración explicó que salió a la realidad y fue conforme se decretó. Pero aquí, después de la declaración “Sea el firmamento”, está escrito: “E hizo Dios el firmamento y separó”; entonces, ¿por qué añadió “Y fue así”? Es para decir que así fue siempre, todos los días del mundo. Rabí Abraham explicó que está unido con lo que viene después: cuando fue así, llamó al firmamento cielos. Pero no es correcto. Y en Bereshit Rabbá dijeron: “E hizo Dios el firmamento”: este es uno de los versículos con los que Ben Zomá hizo estremecer al mundo. “E hizo Dios…”, ¿acaso no fue hecho por declaración, como está escrito: “Por la palabra de Hashem fueron hechos los cielos” (Salmos 33:6)? Y este estremecimiento no se debe solamente al lenguaje “e hizo”, pues en el cuarto y en el sexto día también está escrito “e hizo”. Más bien, fue por lo que dije: porque en los demás días está escrito después de la declaración “y fue así”, para decir que ocurrió inmediatamente después de la declaración; pero aquí, después de “Y dijo Dios”, está escrito “e hizo”. Esta era su dificultad. Y quizá tenía una explicación oculta y no quiso revelar su secreto; y este es el asunto del estremecimiento.

Ramban on Bereshit 1:15

וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ שָׁמָיִם בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי קְרָאָם בַּשֵּׁם הַזֶּה כַּאֲשֶׁר הִלְבִּישׁ אוֹתָם צוּרַת רָקִיעַ, כִּי בָּרִאשׁוֹן הָיוּ שָׁמַיִם בַּבְּרִיאָה אֲבָל אֵין הַשֵּׁם נִתְפָּשׂ בָּהֶם עַד שֶׁלָּבְשׁוּ הַצּוּרָה הַזּוֹ. וּפֵרוּשׁ הַשֵּׁם הַזֶּה כְּאִלּוּ הוּא נָקוּד בְּסֶגוֹל תַּחַת הַשִּׁי"ן. כְּמִלַּת (שיר השירים א ז) "שַׁלָּמָה אֶהְיֶה כְּעֹטְיָה", כְּאִלּוּ אָמַר שָׁמַיִם הֵם שֶׁנִּרְקְעוּ וְנִמְתְּחוּ כְּאֹהֶל בְּתוֹךְ הַמַּיִם הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים, הוֹדִיעַ בַּשֵּׁם הַזֶּה סוֹד יְצִירָתָם. וּבַגְּמָרָא בְּמַסֶּכֶת חֲגִיגָה (חגיגה י"ב) אָמְרוּ, מַאי שָׁמַיִם שֵׁם מַיִם, וְאִם כֵּן הוּא יֶחְסַר מֵ"ם אֶחָד לְהִתְחַבְּרוּת שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת שָׁווֹת כְּמִלַּת "יְרֻבַּעַל" (שופטים ו לב ועוד), וְיֹאמַר שֵׁם מַיִם, כְּלוֹמַר שֵׁם שֶׁקָּרָא לַמַּיִם בְּלָבְשָׁם צוּרָה אַחֶרֶת, וְזֶה פְּשַׁט הַכְּתוּבִים עַל הַדֶּרֶךְ הַזֶּה שֶׁכָּתַב רַשִׁ"י, וְהוּא דַּעַת רָב שֶׁהִזְכַּרְנוּ (רמב"ן על בראשית א':ו'), וִיהִי שֵׁם "הַשָּׁמַיִם" וְ"הָאָרֶץ" בַּפָּסוּק הָרִאשׁוֹן עַל הֶעָתִיד לִקְרֹא לָהֶם, כִּי לֹא יִתָּכֵן לְהוֹדִיעָם רַק בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה. אֲבָל יוֹתֵר נָכוֹן לְפִי פְּשַׁט הַכְּתוּבִים שֶׁנֹּאמַר כִּי הַשָּׁמַיִם הַנִּזְכָּרִים בַּפָּסוּק הָרִאשׁוֹן הֵם הַשָּׁמַיִם הָעֶלְיוֹנִים, אֵינָם מִכְּלַל הַגַּלְגַּלִּים אֲבָל הֵם לְמַעְלָה מִן הַמֶּרְכָּבָה, כְּעִנְיַן וּדְמוּת עַל רָאשֵׁי הַחַיָּה רָקִיעַ כְּעֵין הַקֶּרַח הַנּוֹרָא נָטוּי עַל רָאשֵׁיהֶם מִלְמָעְלָה (יחזקאל א כב), וּמֵהֶם נִקְרָא הקב"ה "רוֹכֵב שָׁמַיִם" (דברים לג כו), וְלֹא סִפֵּר הַכָּתוּב בִּבְרִיאָתָם דָּבָר כַּאֲשֶׁר לֹא הִזְכִּיר הַמַּלְאָכִים וְחַיּוֹת הַמֶּרְכָּבָה וְכָל דָּבָר נִפְרָד שֶׁאֵינוֹ בַּעַל גּוּף, רַק הִזְכִּיר בַּשָּׁמַיִם שֶׁהֵם נִבְרָאִים, כְּלוֹמַר שֶׁקַּדְמוּתָם אֶפֶס, וְאָמַר בַּשֵּׁנִי שֶׁיִּהְיֶה רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמַּיִם, כְּלוֹמַר שֶׁיִּתְהַוֶּה מִן הַמַּיִם הַנִּזְכָּרִים שֶׁהִזְכִּיר בְּרִיאָתָם דָּבָר מְרֻקָּע מַבְדִּיל בֵּינֵיהֶם, וְקָרָא גַּם לְאֵלּוּ הַכַּדּוּרִים שָׁמַיִם כְּשֵׁם הַשָּׁמַיִם הָעֶלְיוֹנִים הָרִאשׁוֹנִים, וְלָכֵן יִקְרָאֵם בַּפָּרָשָׁה (בראשית א':י"ז) "רְקִיעַ שָׁמַיִם" "וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם", לְבָאֵר שֶׁאֵינָם הַנִּזְכָּרִים בְּשֵׁם הַשָּׁמַיִם רַק הָרְקִיעִים שֶׁקְּרָאָם שָׁמַיִם. וְגַם זֶה דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ הִזְכִּירוּהוּ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ד':ב'), אָמְרוּ, כָּל רַבָּנִין אָמְרִין לָהּ בְּשֵׁם רַבִּי חֲנַנְיָה בְּרַבִּי פִּנְחָס וְרַבִּי יַעֲקֹב בְּרַבִּי אָבִין בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בְּרַבִּי נַחְמָן, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הקב"ה "יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם" גָּלְדָה טִפָּה הָאֶמְצָעִית וְנַעֲשׂוּ שָׁמַיִם הַתַּחְתּוֹנִים וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם הָעֶלְיוֹנִים, וּמַאֲמַר זֶה יִתְפַּשֵּׁט לְכַדּוּרֵי הַגַּלְגַּלִּים שֶׁבָּהֶם תַּחְתּוֹנִים וְעֶלְיוֹנִים נִקְרָאִים "שְׁמֵי הַשָּׁמַיִם", כְּדִכְתִיב (תהלים קמח ג-ד) הַלְלוּהוּ שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ הַלְלוּהוּ כָּל כּוֹכְבֵי אוֹר הַלְלוּהוּ שְׁמֵי הַשָּׁמָיִם וְהַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל הַשָּׁמָיִם. אֲבָל הַשָּׁמַיִם הַנִּזְכָּרִים בָּרִאשׁוֹן שֶׁשָּׁם כִּסְאוֹ שֶׁל הקב"ה, דִּכְתִיב (ישעיהו סו א) הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי, הֵם הַנִּזְכָּרִים בִּתְחִלַּת זֶה הַמִּזְמוֹר (תהלים קמח א-ב), הַלְלוּ אֶת ה' מִן הַשָּׁמַיִם הַלְלוּהוּ בַּמְּרוֹמִים הַלְלוּהוּ כָל מַלְאָכָיו. וְזֶה הַלָּשׁוֹן נָכוֹן בִּפְשַׁט הַכָּתוּב, עִם מָה שֶׁיֵּשׁ עוֹד בְּשֵׁם הַשָּׁמַיִם וּבְשֵׁם הַכִּסֵּא סוֹד נִשְׂגָּב וְנֶעֱלָם, כִּי יֵשׁ שָׁמַיִם לַשָּׁמַיִם וְכִסֵּא לַכִּסֵּא, וּמִזֶּה אוֹמְרִים הַחֲכָמִים (ברכות יג) כְּדֵי לְקַבֵּל עָלָיו עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם, וְאָמְרוּ (שם ז) יִרְאַת שָׁמַיִם, וְהַכָּתוּב אָמַר דִּי שַׁלִּטִן שְׁמַיָּא (דניאל ד כג), וְיֵשׁ לָהֶם מִדְרָשׁ נִפְלָא (ספר הבהיר אות ק) בְּמָה שֶׁכָּתוּב וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם (מלכים א ח לב), וְכָל זֶה יִרְאֶנּוּ נִרְמָז בַּפָּסוּק הָרִאשׁוֹן הַזּוֹכֶה לוֹ. וְהִנֵּה בֵּאֲרוּ הַכְּתוּבִים כִּי הַנִּבְרָאִים הָרִאשׁוֹנִים הֵם מֵאַיִן, וְהַשְּׁאָר מוֹצָאָם מִן הַחֹמֶר הָרִאשׁוֹן הַנִּבְרָא. וְאַל יִקְשֶׁה עָלֶיךָ מַאֲמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל (פרקי דר"א ג) שֶׁאָמַר, שָׁמַיִם מֵהֵיכָן נִבְרְאוּ, מֵאוֹר לְבוּשׁוֹ שֶׁל הקב"ה, וְכֵן הוּא בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה עוֹד, כִּי בַּעֲבוּר שֶׁיִּרְצוּ הַחֲכָמִים עוֹד לְהַעֲלוֹת הַחֹמֶר הָרִאשׁוֹן עַד תַּכְלִית וְלַעֲשׂוֹתוֹ דַּק מִן הַדַּקִּים, לֹא יִרְאוּ שֶׁהַשָּׁמַיִם שֶׁהֵם גּוּף מִתְנוֹעֵעַ בַּעַל חֹמֶר וְצוּרָה הֵם הַנִּבְרָאִים מִן הָאַיִן, אֲבָל אוֹר הַלְּבוּשׁ הוּא הַנִּבְרָא הָרִאשׁוֹן וּמִמֶּנּוּ יָצָא חֹמֶר הַמַּמָּשׁ בַּשָּׁמַיִם, וְנָתַן לָאָרֶץ חֹמֶר אַחֵר וְאֵינֶנּוּ כְּדַקּוּת הָרִאשׁוֹן, וְהוּא שֶׁלֶג שֶׁתַּחַת כִּסֵּא הַכָּבוֹד, כִּי כִסֵּא הַכָּבוֹד נִבְרָא וּמִמֶּנּוּ הָיָה הַשֶּׁלֶג שֶׁתַּחְתָּיו וּמִמֶּנּוּ נַעֲשָׂה חֹמֶר הָאָרֶץ, וְהִנֵּה הוּא שְׁלִישִׁי בַּבְּרִיאָה:

Ramban on Bereshit 1:16

יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם הָיָה הַתְּהוֹם שֶׁהוּא מַיִם וְעָפָר כְּעֵין הַמַּיִם הָעֲכוּרִים, וְגָזַר עַל הַמַּיִם שֶׁיִּקָּווּ בְּמָקוֹם אֶחָד מְסֻבָּב כָּל הַפֵּאוֹת, וְגָזַר עַל הֶעָפָר שֶׁיַּעֲלֶה עַד שֶׁיֵּרָאֶה עַל הַמַּיִם וְיִיבַשׁ, וְתִהְיֶה יַבָּשָׁה שְׁטוּחָה רְאוּיָה לְיִשּׁוּב. וְכֵן כָּתוּב לְרֹקַע הָאָרֶץ עַל הַמַּיִם (תהלים קלו ו). אוֹ שֶׁמָּא שֶׁתִּהְיֶה כַּדּוּרִית, מִקְצָתָהּ מְגֻלָּה וְרֻבָּהּ מְשֻׁקַּעַת, אֲשֶׁר יְדַמּוּ הַיְּוָנִים בְּמוֹפְתֵיהֶם הַנִּרְאִים אוֹ הַמְּפַתִּים. וְהִנֵּה הֵן שְׁתֵּי גְּזֵרוֹת, כְּלוֹמַר שְׁנֵי עִנְיָנִים נַעֲשִׂים בְּחֵפֶץ אֱלֹהִים הֵפֶךְ מִן הַנָּאוֹת בְּטִבְעָם, כִּי הָרָאוּי לִכְבֵדוּת הֶעָפָר וּלְקַלּוּת הַמַּיִם כְּנֶגְדָּהּ, לִהְיוֹת עַמּוּד הָאָרֶץ אֶמְצָעִי וְהַמַּיִם מְכַסִּים עָלֶיהָ מַקִּיפִים אוֹתָהּ מִכָּל צַד, וְעַל כֵּן אָמַר "יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם", כְּלוֹמַר אֶל מָקוֹם שִׁפְלוּת, וְאָמַר "וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה", וְקָרָא לָהֶם שֵׁמוֹת בִּהְיוֹתָם לוֹבְשִׁים הַצּוּרוֹת הָאֵלּוּ, כִּי מִתְּחִלָּה הָיָה שְׁמָם "תְּהוֹם":

**“Que se reúnan las aguas de debajo de los cielos”.** El abismo era agua y polvo, como aguas turbias. Y decretó sobre las aguas que se reunieran en un solo lugar, rodeado por todos los lados; y decretó sobre el polvo que subiera hasta que fuera visible sobre las aguas y se secara, y que hubiera tierra seca, extendida, apta para el asentamiento. Así está escrito: “Al que extendió la tierra sobre las aguas” (Salmos 136:6). O quizá que fuera esférica, una parte descubierta y la mayor parte sumergida, como imaginan los griegos con sus demostraciones visibles o persuasivas. He aquí que son dos decretos, es decir, dos asuntos hechos por la voluntad de Dios en contra de lo que sería adecuado según su naturaleza. Porque lo apropiado por la pesadez del polvo y, frente a él, la ligereza del agua, sería que la columna de la tierra estuviera en el centro y las aguas la cubrieran, rodeándola por todos los lados. Por eso dijo: “Que se reúnan las aguas de debajo de los cielos”, es decir, hacia un lugar bajo; y dijo: “y que aparezca la tierra seca”. Y les llamó nombres cuando vistieron estas formas, porque al principio su nombre era “abismo”.

Ramban on Bereshit 1:17

וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ יֹאמַר כִּי שְׁמָהּ הָרָאוּי לָהּ "יַבָּשָׁה", כִּי בְּהִפָּרֵד הַמַּיִם מִן הֶעָפָר הִיא יְבֵשָׁה, אֲבָל יִקְרָא אוֹתָהּ "אֶרֶץ" כְּשֵׁם כְּלַל הַיְּסוֹדוֹת הַנִּבְרָא בָּרִאשׁוֹן, וְהַטַּעַם כִּי בַּעֲבוּרָהּ נִבְרְאוּ, שֶׁתִּהְיֶה יִשּׁוּב לָאָדָם, שֶׁאֵין בַּתַּחְתּוֹנִים מַכִּיר בּוֹרְאוֹ זוּלָתוֹ. וְקָרָא לְמִקְוֵה הַמַּיִם "יַמִּים", כְּאִלּוּ הוּא "יָם מַיִם", לְפִי שֶׁקַּרְקַע הַמִּקְוֶה נִקְרָא "יָם", כְּדִכְתִיב (ישעיהו יא ט) "כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים", וְכֵן "וְאֶת הַיָּם הוֹרִד מֵעַל הַבָּקָר" (מלכים ב טז יז), כִּי מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִקְוֵה מַיִם גָּדוֹל יִקָּרֵא כֵּן:

**“Y llamó Dios a la tierra seca tierra”.** Quiere decir que el nombre apropiado para ella era “tierra seca”, porque al separarse las aguas del polvo, ella queda seca. Pero la llamó “tierra”, como el nombre general de los elementos creados en el primer día. La razón es que por ella fueron creados, para que fuera asentamiento para el ser humano, pues entre los seres inferiores no hay quien reconozca a su Creador fuera de él. Y llamó a la reunión de las aguas “mares”, como si fuera “mar de aguas”, porque el fondo de la reunión se llama “mar”, como está escrito: “Como las aguas cubren el mar” (Isaías 11:9). Y asimismo: “Y el mar bajó de sobre los bueyes” (II Reyes 16:17). Porque, al ser una gran reunión de aguas, se llama así.

Ramban on Bereshit 1:18

וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב הוּא קִיּוּמָם בְּחֶפְצוֹ, וְהָעִנְיָן כִּי כַּאֲשֶׁר הִלְבִּישָׁם הַצּוּרָה הַזּוֹ חָפַץ בָּהֶם וְהָיָה הַקִּיּוּם כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי (רמב"ן על בראשית א':ד'). וְזֶה מָה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (ב"ר ד ו) מִפְּנֵי מָה לֹא נֶאֱמַר כִּי טוֹב בַּשֵּׁנִי, לְפִי שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלֶאכֶת הַמַּיִם, לְפִיכָךְ כָּתוּב בַּשְּׁלִישִׁי שְׁנֵי פְּעָמִים, אֶחָד לִמְלֶאכֶת הַמַּיִם וְאֶחָד לִמְלֶאכֶת הַיּוֹם:

**“Y vio Dios que era bueno”.** Esto es su permanencia por Su voluntad. El asunto es que, cuando los revistió con esta forma, se complació en ellos, y su permanencia fue como expliqué. Y esto es lo que dijeron nuestros maestros: ¿Por qué no se dijo “que era bueno” en el segundo día? Porque no se había terminado la obra de las aguas. Por eso está escrito en el tercero dos veces: una por la obra de las aguas y una por la obra del día.

Ramban on Bereshit 1:19

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא גָּזַר שֶׁיִּהְיֶה בְּתוֹלְדוֹת הָאָרֶץ כֹּחַ הַצּוֹמֵחַ וּמוֹלִיד זֶרַע כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הַמִּין קַיָּם לָעַד. וְיִתָּכֵן שֶׁיִּרְמֹז בָּאָרֶץ הַנִּזְכֶּרֶת בַּפָּסוּק הָרִאשׁוֹן, שֶׁיִּמָּשֵׁךְ מִמֶּנָּה כֹּחַ מַצְמִיחַ, וְהִנֵּה נֶאֶצְלוּ מִכֹּחָהּ הַיְּסוֹדוֹת לְמִינֵיהֶם, וּמֵהֶם צָמְחוּ בְּגַן עֵדֶן דְּשָׁאִים וְאִילָנוֹת, וּמֵהֶם בָּעוֹלָם. וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ (ב"ר יא ט) בַּשְּׁלִישִׁי בָּרָא שָׁלֹשׁ בְּרִיּוֹת, אִילָנוֹת וּדְשָׁאִים וְגַן עֵדֶן. וְעוֹד אָמְרוּ (שם י ו), אֵין לְךָ כָּל עֵשֶׂב וְעֵשֶׂב מִלְּמַטָּה שֶׁאֵין לוֹ מַזָּל בָּרָקִיעַ וּמַכֶּה אוֹתוֹ וְאוֹמֵר לוֹ גְּדַל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב לח לג) הֲיָדַעְתָּ חֻקּוֹת שָׁמָיִם אִם תָּשִׂים מִשְׁטָרוֹ בָאָרֶץ, שׁוֹטֵר. וְאָמַר שֶׁיִּהְיֶה כָּל זֶה לְמִינֵהוּ, וְהוּא אִסּוּר הַכִּלְאַיִם, כִּי הַזּוֹרֵעַ אוֹתָם מַכְחִישׁ בְּכֹחַ מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית, וְעוֹד אֲבָאֵר בּוֹ בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם (בויקרא יט יט). וְכָתַב רַבֵּינוּ שְׁלֹמֹה, "דֶּשֶׁא עֵשֶׂב" לֹא דֶּשֶׁא לְשׁוֹן עֵשֶׂב וְלֹא עֵשֶׂב לְשׁוֹן דֶּשֶׁא, שֶׁלְּשׁוֹן דֶּשֶׁא לְבִישַׁת הָאָרֶץ בַּעֲשָׂבִים, וְאֵין לוֹמַר דֶּשֶׁא פְּלוֹנִי, וְכָל שֹׁרֶשׁ לְעַצְמוֹ נִקְרָא עֵשֶׂב. וְאֵין דְּבָרוֹ זֶה נָכוֹן, שֶׁאִם כֵּן לְשׁוֹן "דֶּשֶׁא" לֹא יִתְרַבֶּה, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים הִרְכִּיב שְׁנֵי מִינֵי דְּשָׁאִים מַהוּ (חולין ס), וְהָרַב עַצְמוֹ מַזְכִּיר דְּשָׁאִים. אֲבָל דֶּשֶׁא הוּא הַקָּטָן הַצּוֹמֵחַ, וְעֵשֶׂב הוּא הַגָּדוֹל הַמַּזְרִיעַ, וְלָכֵן יֹאמַר "תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ", וְלֹא יִתָּכֵן לוֹמַר "תַּעֲשִׂיב". וְכָל קָטָן הַצּוֹמֵחַ מִן הָאָרֶץ יִקָּרֵא "דֶּשֶׁא" אַף בָּאִילָנוֹת, וְלָכֵן יִמָּשֵׁךְ תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ עֵץ פְּרִי, כִּי לֹא אָמַר "תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב וְתוֹצִיא עֵץ פְּרִי", וְהִנֵּה הוּא כְּטַעַם צְמִיחָה, וְכֵן "כִּי דָשְׁאוּ נְאוֹת מִדְבָּר כִּי עֵץ נָשָׂא פִרְיוֹ" (יואל ב כב) וַאֲנִי תָּמֵהַּ אֵיךְ לֹא הִזְכִּיר הַכָּתוּב אִילָנֵי הַסְּרָק, וְאֵיךְ צִוָּה בְּעֵץ פְּרִי לְבַדּוֹ. וְאוּלַי בְּזֶה נִתְעוֹרְרוּ רַבּוֹתֵינוּ שֶׁאָמְרוּ (ב"ר ה ט), אַף אִילָנֵי סְרָק עָשׂוּ פֵּרוֹת. וְאִם כֵּן נֹאמַר כִּי מִקִּלְלַת "אֲרוּרָה הָאֲדָמָה" (בראשית ג':י"ז) הָיוּ סְרָק. וְיִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה פֵּרוּשׁ הַכָּתוּב תַּצְמִיחַ הָאָרֶץ צֶמַח וְעֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע וְעֵץ עוֹשֶׂה פְּרִי, וְהִנֵּה בַּתְּחִלָּה גָּזַר בְּעִשְׂבֵי הַסְּרָק וּבְאִילָנֵי הַסְּרָק, וּמִמָּה שֶׁאָמַר "עֹשֶׂה פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ" (בראשית א':י"ב) נִלְמֹד כִּי כָּל הָאִילָנוֹת יִצְמְחוּ מִזַּרְעָם, אַף עַל פִּי שֶׁהַמִּנְהָג בְּמִקְצָתָם לִטַּע מֵהֶם הֶעָנָף:

**“Y dijo Dios: Produzca la tierra vegetación”.** Decretó que en las propiedades naturales de la tierra hubiera fuerza de crecimiento y de producir semilla, para que la especie existiera para siempre. Y es posible que aluda a la tierra mencionada en el primer versículo, de la cual se extendería una fuerza que hace crecer. He aquí que de su fuerza fueron emanados los elementos según sus especies, y de ellos crecieron en el Gan Eden hierbas y árboles, y de ellos también en el mundo. Esto es lo que dijeron: En el tercer día creó tres criaturas: árboles, hierbas y Gan Eden. Y dijeron además: No hay ni una sola hierba abajo que no tenga un mazal en el firmamento que la golpee y le diga: “Crece”. Esto es lo que está escrito: “¿Conoces las leyes de los cielos? ¿Puedes establecer su dominio en la tierra?” (Job 38:33), es decir, un encargado. Y dijo que todo esto fuera “según su especie”; esto es la prohibición de kilayim, mezclas prohibidas, porque quien las siembra contradice la fuerza de la Obra de la Creación. Y aún lo explicaré, con ayuda de Hashem, en Levítico 19:19. Nuestro maestro Shelomó escribió: “deshe esev”: “deshe” no es lenguaje de “esev”, ni “esev” es lenguaje de “deshe”; porque “deshe” significa el revestimiento de la tierra con hierbas, y no se puede decir “tal deshe”, mientras que cada raíz por sí misma se llama “esev”. Pero esta palabra suya no es correcta, porque si fuera así, el término “deshe” no tendría plural; y los sabios dicen: “Si injertó dos especies de deshaim, ¿qué הדין?” Y el propio maestro menciona “deshaim”. Más bien, “deshe” es lo pequeño que brota, y “esev” es lo grande que produce semilla. Por eso se dice “tadshe haaretz” —que la tierra haga brotar—, y no sería correcto decir “taasib”. Todo brote pequeño que crece de la tierra se llama “deshe”, incluso en los árboles. Por eso continúa: “Produzca la tierra árbol frutal”, pues no dijo: “Produzca la tierra vegetación, hierba, y saque árbol frutal”. He aquí que tiene el sentido de crecimiento. Y así: “Porque reverdecieron los pastizales del desierto, porque el árbol llevó su fruto” (Joel 2:22). Y yo me asombro: ¿cómo no mencionó la Escritura los árboles estériles, y cómo ordenó solamente sobre árbol frutal? Quizá por esto se despertaron nuestros maestros y dijeron: También los árboles estériles produjeron frutos. Y si es así, diremos que por la maldición de “maldita será la tierra” (Génesis 3:17) se volvieron estériles. Y es posible que la explicación del versículo sea: que la tierra haga crecer vegetación, hierba que produce semilla, y árbol que hace fruto. Entonces al comienzo decretó sobre las hierbas estériles y sobre los árboles estériles; y de lo que dijo “que hace fruto, cuya semilla está en él” (Génesis 1:12), aprendemos que todos los árboles crecerían de su semilla, aunque en algunos de ellos la costumbre sea plantar de ellos una rama.

Ramban on Bereshit 1:20

וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב קִיּוּם הַמִּינִין לָעַד. וְהִנֵּה לֹא נִתְיַחֵד יוֹם לַמַּאֲמָר הַזֶּה לְבַדּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁאֵינֶנּוּ מַעֲשֶׂה מְיֻחָד, כִּי הָאָרֶץ כַּאֲשֶׁר תַּצְמִיחַ אוֹ שֶׁתִּהְיֶה אֶרֶץ מְלֵחָה אַחַת הִיא:

**“Y vio Dios que era bueno”.** Esto es la permanencia de las especies para siempre. Y he aquí que no se dedicó un día solamente a esta declaración, porque no es una obra separada, ya que la tierra, cuando hace crecer o cuando es una tierra salada, sigue siendo una misma cosa.

Ramban on Bereshit 1:21

יְהִי מְאוֹרוֹת הִנֵּה הָאוֹר נִבְרָא בְּיוֹם רִאשׁוֹן וּמֵאִיר בַּיְּסוֹדוֹת, וְכַאֲשֶׁר נַעֲשָׂה הָרָקִיעַ בַּשֵּׁנִי הִפְסִיק בָּאוֹר וּמָנַע אוֹתוֹ מֵהָאִיר בַּיְּסוֹדוֹת הַתַּחְתּוֹנִים, וְהִנֵּה כַּאֲשֶׁר נִבְרֵאת הָאָרֶץ בַּשְּׁלִישִׁי הָיָה בָּהּ חֹשֶׁךְ וְלֹא אוֹר, וְעַתָּה בָּרְבִיעִי רָצָה הקב"ה שֶׁיִּהְיוּ בָּרָקִיעַ מְאוֹרוֹת מַגִּיעִים אוֹר לָאָרֶץ. וְזֶה טַעַם "בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ", כִּי הָאוֹר הָיָה לְמַעְלָה מִן הָרָקִיעַ וְלֹא הֵאִיר עַל הָאָרֶץ. וְעִנְיַן "יְהִי מְאוֹרוֹת", כִּי מֵחֹמֶר הַשָּׁמַיִם גָּזַר בָּרִאשׁוֹן שֶׁיִּהְיֶה אוֹר בְּמִדַּת הַיּוֹם, וְעַתָּה גָּזַר שֶׁיִּתְגַּשֵּׁם וְיִתְהַוֶּה מִמֶּנּוּ גּוּף מֵאִיר בַּיּוֹם גְּדוֹל הָאוֹרָה, וְגוּף אַחֵר קְטַן הָאוֹרָה מֵאִיר בַּלַּיְלָה, וְיִתָּלוּ שְׁנֵיהֶם בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם שֶׁיָּאִירוּ גַּם לְמַטָּה. וְיִתָּכֵן כִּי כְּמוֹ שֶׁשָּׂם בָּאָרֶץ כֹּחַ הַצְּמִיחָה בִּמְקוֹמוֹת מִמֶּנָּה, כֵּן שָׂם בָּרָקִיעַ מְקוֹמוֹת מוּכָנִים וּמְזֻמָּנִים לְקַבֵּל הָאוֹרָה, וְהַגּוּפִים הָאֵלֶּה מְקַבְּלֵי אוֹר מַזְהִירִים כְּגוֹן הָאַסְפַּקְלַרְיָאוֹת וְאַבְנֵי הַשֹּׁהַם, וְלָכֵן יִקְרָאֵם מְאוֹרוֹת לֹא אוֹרִים, אַף עַל פִּי שֶׁקְּרָאָם הַמִּזְמוֹר כֵּן (תהלים קלו ז):

**“Sean luminares”.** He aquí que la luz fue creada en el primer día e iluminaba en los elementos. Y cuando fue hecho el firmamento en el segundo día, interrumpió la luz e impidió que iluminara en los elementos inferiores. Así, cuando fue creada la tierra en el tercer día, había en ella oscuridad y no luz. Ahora, en el cuarto día, quiso el Santo, bendito sea, que hubiera en el firmamento luminares que hicieran llegar luz a la tierra. Este es el sentido de “en el firmamento de los cielos para iluminar sobre la tierra”, porque la luz estaba por encima del firmamento y no iluminaba sobre la tierra. El sentido de “sean luminares” es que, de la materia de los cielos, decretó en el primer día que hubiera luz en la medida del día; y ahora decretó que se corporizara y se formara de ella un cuerpo luminoso, grande en iluminación durante el día, y otro cuerpo menor en iluminación, que iluminara durante la noche. Y que ambos fueran colgados en el firmamento de los cielos para que iluminaran también abajo. Y es posible que, así como puso en la tierra la fuerza del crecimiento en ciertos lugares de ella, así puso en el firmamento lugares preparados y dispuestos para recibir la luz; y estos cuerpos reciben luz y resplandecen, como espejos y piedras de ónice. Por eso los llama “meorot”, luminares, y no “orim”, luces, aunque el salmo sí los llamó así.

Ramban on Bereshit 1:22

לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה כָּתַב רַשִׁ"י (רש"י על בראשית א':י"ד) מִשֶּׁנִּגְנַז הָאוֹר הָרִאשׁוֹן, אֲבָל בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית שִׁמְּשׁוּ הָאוֹר וְהַחֹשֶׁךְ זֶה בַּיּוֹם וְזֶה בַּלַּיְלָה. וְאֵינִי רוֹאֶה שֶׁיִּהְיֶה זֶה דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ הַמַּזְכִּירִים "גְּנִיזָה" עַל הָאוֹר הָרִאשׁוֹן, אֲבָל לְדַעְתָּם הָאוֹר הָרִאשׁוֹן שִׁמֵּשׁ שְׁלֹשָׁה יָמִים, וּבָרְבִיעִי נֶאֱצַל מִמֶּנּוּ וְנַעֲשׂוּ בּוֹ אָז מִמֶּנּוּ שְׁנֵי הַמְּאוֹרוֹת הָאֵלֶּה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (ב"ר יז ה) נֹבֶלֶת אוֹרָה שֶׁל מַעְלָה גַּלְגַּל חַמָּה, כִּי לְפִי שֶׁלֹּא הָיָה הָעוֹלָם הַזֶּה רָאוּי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּאוֹר הַהוּא בְּלִי אֶמְצָעוּת, גְּנָזוֹ לַצַּדִּיקִים לָעוֹלָם הַבָּא, וְשִׁמְּשׁוּ בַּנֹּבֶלֶת הַזּוֹ מִיּוֹם רְבִיעִי וְאֵילָךְ. כָּךְ אָמְרוּ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ג':ו'), תָּנֵי, אוֹרָה שֶׁנִּבְרֵאת בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית, לְהָאִיר בַּיּוֹם אֵינָהּ יְכוֹלָה מִפְּנֵי שֶׁהִיא מַכְהָה גַּלְגַּל חַמָּה, בַּלַּיְלָה אֵינָהּ יְכוֹלָה שֶׁלֹּא נִבְרֵאת לְהָאִיר אֶלָּא בַּיּוֹם, וְהֵיכָן הִיא, נִגְנְזָה. וְהֵיכָן הִיא, מְתֻקֶּנֶת לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבֹא, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו ל כו) וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים. שִׁבְעָה, אֶתְמְהָה! לֹא שְׁלֹשָׁה הֵן? כְּאִינָשׁ דְּאָמַר "כֵּן אֲנָא מַפְקִיד לְשִׁבְעָה יוֹמֵי דְּמִשְׁתּוֹתַי", כְּלוֹמַר לְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם הוּא שֶׁיֹּאמַר "אֲנִי מַפְקִיד וְשׁוֹמֵר זֶה הַבָּשָׂר לְשִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה שֶׁלִּי", לֹא שֶׁיַּסְפִּיק לוֹ לַשִּׁבְעָה כֻּלָּם אֶלָּא שֶׁיּוֹצִיא אוֹתוֹ בְּתוֹכָם. וְכָךְ אָמְרוּ "שִׁבְעַת הַיָּמִים", כָּאוֹר שֶׁהָיָה בַּיָּמִים הָהֵם בְּמִקְצָתָם. וְשָׁם אָמְרוּ עוֹד (ב"ר ג ו) וַיַּבְדֵּל, רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן אָמַר הִבְדִּילוֹ לוֹ, וְרַבָּנָן אָמְרִין הִבְדִּילוֹ לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבֹא. וְאִם תּוּכַל לָדַעַת כַּוָּנָתָם בְּאָמְרָם בְּבִרְכַּת הַלְּבָנָה "עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת לַעֲמוּסֵי בָטֶן", תֵּדַע סוֹד הָאוֹר הָרִאשׁוֹן וְהַגְּנִיזָה וְהַהַבְדָּלָה שֶׁאָמַר הִבְדִּילוֹ לוֹ, וְסוֹד שְׁנֵי הַמְּלָכִים הַמִּשְׁתַּמְּשִׁים בְּכֶתֶר אֶחָד, כַּאֲשֶׁר בַּסּוֹף שֶׁיִּהְיֶה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה אַחַר שֶׁיִּהְיֶה אוֹר הַחַמָּה שִׁבְעָתַיִם:

**“Para separar entre el día y entre la noche”.** Rashi escribió: desde que fue guardada la primera luz; pero durante los seis días de la Creación sirvieron la luz y la oscuridad, esta de día y aquella de noche. Pero no veo que esta sea la opinión de nuestros maestros que mencionan “guardar” respecto de la primera luz. Según ellos, la primera luz sirvió durante tres días, y en el cuarto fue emanada de ella, y entonces fueron hechos de ella estos dos luminares, como dijeron: “La rueda del sol es residuo de la luz superior”. Porque este mundo no era digno de usar aquella luz sin intermediación; por eso la guardó para los justos en el mundo venidero, y usaron este residuo desde el cuarto día en adelante. Así dijeron en Bereshit Rabbá: Se enseñó: La luz que fue creada en los seis días de la Creación no puede iluminar de día, porque oscurecería la rueda del sol; de noche no puede iluminar, porque no fue creada para iluminar sino de día. ¿Y dónde está? Fue guardada. ¿Y dónde está? Está preparada para los justos en el futuro venidero, como se dice: “Y será la luz de la luna como la luz del sol, y la luz del sol será siete veces mayor, como la luz de los siete días” (Isaías 30:26). ¿Siete? ¡Pero si fueron tres! Es como una persona que dice: “Yo guardo esto para los siete días de mi banquete”; es decir, es lenguaje humano decir: “Guardo y conservo esta carne para los siete días de mi banquete”, no porque le alcance para todos los siete, sino porque la sacará dentro de ellos. Así dijeron “los siete días”, como la luz que hubo en aquellos días, en parte de ellos. Y allí dijeron además: “Y separó”. Rabí Yehudá, hijo de Rabí Simón, dijo: La separó para Él. Y los rabinos dicen: La separó para los justos en el futuro venidero. Y si puedes conocer la intención de ellos cuando dicen en la bendición de la luna: “corona de esplendor para los cargados desde el vientre”, conocerás el secreto de la primera luz, del ocultamiento y de la separación, cuando dijo “la separó para Él”; y el secreto de los dos reyes que usan una sola corona, tal como al final la luz de la luna será como la luz del sol, después de que la luz del sol sea siete veces mayor.

Ramban on Bereshit 1:23

וְהָיוּ לְאֹתוֹת הַשִּׁנּוּי שֶׁיּוֹלִידוּ וְיֵעָשׂוּ מִמֶּנּוּ אוֹתוֹת וּמוֹפְתִים בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, דָּם וָאֵשׁ וְתִימֲרוֹת עָשָׁן (יואל ג ג), כִּלְשׁוֹן וּמֵאֹתוֹת הַשָּׁמַיִם אַל תֵּחָתּוּ (ירמיהו י ב):

**“Y serán para señales”.** Los cambios que producirán harán de ellos señales y prodigios en los cielos y en la tierra: “sangre, fuego y columnas de humo” (Joel 3:3), como en el lenguaje: “De las señales de los cielos no temáis” (Jeremías 10:2).

Ramban on Bereshit 1:24

וּלְמוֹעֲדִים זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף (בראשית ח':כ"ב):

**“Y para tiempos señalados”.** Siembra y cosecha, frío y calor, verano e invierno (Génesis 8:22).

Ramban on Bereshit 1:25

וּלְיָמִים מִדַּת יוֹם וּמִדַּת לַיְלָה:

**“Y para días”.** La medida del día y la medida de la noche.

Ramban on Bereshit 1:26

וְשָׁנִים יַשְׁלִימוּ מַהֲלָכָם, וְיוֹסִיפוּ שֵׁנִית לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלְכוּ בָהּ. וּשְׁנַת הַחַמָּה בִּשְׁסָ"ה יוֹם, וּשְׁנַת הַלְּבָנָה בִּשְׁלֹשִׁים יוֹם:

**“Y años”.** Que completen su recorrido y vuelvan otra vez a regresar por el camino por el que fueron. El año del sol es de 365 días, y el ciclo de la luna, de treinta días.

Ramban on Bereshit 1:27

וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ הוֹסִיף שֶׁיִּהְיֶה אוֹרָם מַגִּיעַ לָאָרֶץ, כִּי אֶפְשָׁר שֶׁיֵּרָאֶה לָהֶם אוֹר בַּשָּׁמַיִם וְיַעֲשׂוּ כָּל הַמַּעֲשִׂים הַנִּזְכָּרִים מִבְּלִי שֶׁיָּאִירוּ בָּאָרֶץ. וּלְכָךְ אָמַר שֶׁיִּהְיוּ לִמְאוֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם וּמַבִּיט בָּאָרֶץ וְיָאִירוּ עָלֶיהָ.

**“Y serán por luminares en el firmamento de los cielos para iluminar sobre la tierra”.** Añadió que su luz llegara a la tierra, porque podría ser que se viera en ellos luz en los cielos y que hicieran todas las funciones mencionadas sin iluminar en la tierra. Por eso dijo que fueran luminares en el firmamento de los cielos, mirando hacia la tierra e iluminando sobre ella.

Ramban on Bereshit 1:28

וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים מְלַמֵּד שֶׁלֹּא נִהְיוּ אֵלּוּ הַמְּאוֹרוֹת מִגּוּף הָרָקִיעַ אֲבָל גּוּפִים נִטְבָּעִים בּוֹ:

**“E hizo Dios… y los puso Dios”.** Enseña que estos luminares no se formaron del cuerpo del firmamento, sino que son cuerpos fijados en él.

Ramban on Bereshit 1:29

וְלִמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה עִנְיַן הַמֶּמְשָׁלָה דָּבָר אַחֵר מִבְּלִי הָאוֹרָה שֶׁהִזְכִּיר, כִּי יִכְלֹל מָה שֶׁאָמַר תְּחִלָּה "וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים", כִּי יֵשׁ לָהֶם מֶמְשָׁלָה בָּאָרֶץ בְּשִׁנּוּיֶיהָ אֲשֶׁר יוֹלִידוּ בָהּ, וּמֶמְשָׁלָה בַּהֲוָיָה וּבְהֶפְסֵד בְּכָל הַשְּׁפָלִים, כִּי הַשֶּׁמֶשׁ בְּמֶמְשַׁלְתּוֹ בַּיּוֹם יַצְמִיחַ וְיוֹלִיד וִיגַדֵּל בְּכָל הַחַמִּים וְהַיְּבֵשִׁים, וְהַיָּרֵחַ בְּמֶמְשַׁלְתּוֹ יַפְרֶה בַּמַּעְיָנוֹת וּבַיַּמִּים וְכָל הַלַּחִים וְהַקָּרִים, וְעַל כֵּן אָמַר סְתָם "וְלִמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה" – כִּי מֶמְשֶׁלֶת הַשְּׁפָלִים לָהֶם. וְיִתָּכֵן שֶׁהַמֶּמְשָׁלָה עוֹד כֹּחַ אֲצִילוּת, שֶׁהֵם מַנְהִיגֵי הַתַּחְתּוֹנִים וּבְכֹחָם יִמְשֹׁל כָּל מוֹשֵׁל, וְהַמַּזָּל הַצּוֹמֵחַ בַּיּוֹם יִמְשֹׁל בּוֹ, וְהַמַּזָּל הַצּוֹמֵחַ בַּלַּיְלָה יִמְשֹׁל בָּהּ, כָּעִנְיָן שֶׁכָּתוּב (דברים ד יט) אֲשֶׁר חָלַק ה' אֱלֹהֶיךָ אֹתָם לְכֹל הָעַמִּים, וְהוּא מָה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (תהלים קמז ד) מוֹנֶה מִסְפָּר לַכּוֹכָבִים לְכֻלָּם שֵׁמוֹת יִקְרָא, וְכֵן לְכֻלָּם בְּשֵׁם יִקְרָא (ישעיהו מ כו), כִּי קְרִיאַת הַשֵּׁמוֹת הִיא הַהַבְדָּלָה בְּכֹחוֹתָם, לָזֶה כֹּחַ הַצֶּדֶק וְהַיֹּשֶׁר וְלָזֶה כֹּחַ הַדָּם וְהַחֶרֶב, וְכֵן בְּכָל הַכֹּחוֹת כַּיָּדוּעַ בָּאִצְטַגְנִינוּת, וְהַכֹּל בְּכֹחַ עֶלְיוֹן וְלִרְצוֹנוֹ, וּלְכָךְ אָמַר גָּדוֹל אֲדוֹנֵינוּ וְרַב כֹּחַ (תהלים קמז ה), כִּי הוּא גָּדוֹל עַל כֻּלָּם וְרַב כֹּחַ עֲלֵיהֶם, וְכֵן אָמַר מֵרֹב אוֹנִים וְאַמִּיץ כֹּחַ (ישעיהו מ כו). וְעַל דֶּרֶךְ הַסּוֹד שֶׁרָמַזְתִּי לְךָ תִּהְיֶה מֶמְשָׁלָה גְּמוּרָה בֶּאֱמֶת:

**“Y para dominar de día y de noche”.** El asunto del dominio es algo distinto de la iluminación que mencionó, porque incluye lo que dijo al principio: “Y serán para señales y para tiempos señalados”. Pues ellos tienen dominio en la tierra mediante los cambios que producen en ella, y dominio en la generación y en la corrupción de todos los seres inferiores. El sol, con su dominio durante el día, hace crecer, producir y desarrollarse todo lo caliente y seco; y la luna, con su dominio, fecunda las fuentes, los mares y todo lo húmedo y frío. Por eso dijo simplemente: “Y para dominar de día y de noche”, porque el dominio de los seres inferiores les pertenece. Y es posible que el dominio sea también una fuerza de emanación, pues ellos son los conductores de los inferiores, y por su fuerza domina todo gobernante. El mazal que surge de día domina en él, y el mazal que surge de noche domina en ella, como está escrito: “que Hashem tu Dios los repartió para todos los pueblos” (Deuteronomio 4:19). Y esto es lo que dijo la Escritura: “Cuenta el número de las estrellas; a todas llama por nombres” (Salmos 147:4), y asimismo: “A todas llama por nombre” (Isaías 40:26). Porque el llamar por nombres es la diferenciación de sus fuerzas: a este, fuerza de justicia y rectitud; a este, fuerza de sangre y espada; y así en todas las fuerzas, como es sabido en la astrología. Y todo está bajo una fuerza superior y conforme a Su voluntad. Por eso dijo: “Grande es nuestro Señor y abundante en fuerza” (Salmos 147:5), porque Él es grande sobre todos ellos y abundante en fuerza sobre ellos. Y asimismo dijo: “Por la abundancia de Su poder y por ser fuerte en fuerza” (Isaías 40:26). Y por el camino del secreto que te he insinuado, habrá aquí un dominio completo en verdad.

Ramban on Bereshit 1:30

וּלֲהַבְדִּיל בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ אָמַר רַבִּי אַבְרָהָם (אבן עזרא על בראשית א':י"ח) כִּי בְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בַּיּוֹם וְאוֹר הַלְּבָנָה בַּלַּיְלָה יַבְדִּילוּ בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ. וּלְפִי דַּעְתִּי כִּי הָ"אוֹר" הַנִּזְכָּר בְּכָאן הוּא הַיּוֹם, וְהַ"חֹשֶׁךְ" הוּא הַלַּיְלָה, כִּי כֵן שְׁמָם כְּמוֹ שֶׁאָמַר (בראשית א':ה') וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה. וְהִנֵּה בְּכָל מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית יַזְכִּיר הַכָּתוּב הַצַּוָּאָה וִיסַפֵּר הַמַּעֲשֶׂה, וּבְכָאן צִוָּה "וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת" (לעיל טו) וְסִפֵּר "וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים" (לעיל יז), וְאָמַר "וְלִמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה", שֶׁיִּהְיֶה זֶה מוֹשֵׁל בַּיּוֹם וְזֶה מוֹשֵׁל בַּלַּיְלָה, וְהַמֶּמְשָׁלָה הוּא מָה שֶׁצִּוָּה "וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים" (לעיל יד), וְסִפֵּר שֶׁאֵין מֶמְשֶׁלֶת שְׁנֵיהֶם שָׁוָה, אֲבָל "לֲהַבְדִּיל בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ" כִּי הַגָּדוֹל יִמְשֹׁל בַּיּוֹם וְיִהְיֶה כֻּלּוֹ אוֹר גַּם בְּמָקוֹם שֶׁאֵין הַשֶּׁמֶשׁ מַגִּיעַ, וְהַקָּטָן יִמְשֹׁל בַּלַּיְלָה וְיִהְיֶה חֹשֶׁךְ זוּלָתִי הַיָּרֵחַ שֶׁיַּגִּיהַּ חָשְׁכּוֹ, וְהִיא הַצַּוָּאָה שֶׁאָמַר "לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה" (שם) כְּמוֹ "וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ" (לעיל ד):

**“Y para separar entre la luz y entre la oscuridad”.** Rabí Abraham dijo que, al salir el sol de día y la luz de la luna de noche, separan entre la luz y la oscuridad. Pero según mi opinión, la “luz” mencionada aquí es el día, y la “oscuridad” es la noche, porque así son sus nombres, como dijo: “Y llamó Dios a la luz día, y a la oscuridad llamó noche” (Génesis 1:5). He aquí que en toda la Obra de la Creación la Escritura menciona el mandato y relata la acción. Aquí ordenó: “Y serán por luminares”, y relató: “Y los puso Dios”. Y dijo: “Y para dominar de día y de noche”, es decir, que este dominaría de día y este dominaría de noche. El dominio es lo que ordenó al decir: “Y serán para señales y para tiempos señalados”. Y relató que el dominio de ambos no es igual, sino “para separar entre la luz y la oscuridad”: porque el grande domina de día, y todo será luz, incluso en el lugar adonde no llega el sol; y el pequeño domina de noche, y habrá oscuridad, salvo por la luna que ilumina su oscuridad. Este es el mandato que dijo: “para separar entre el día y entre la noche”, como “Y separó Dios entre la luz y entre la oscuridad”.

Ramban on Bereshit 1:31

יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ כָּתַב רַשִׁ"י (רש"י על בראשית א':כ') כָּל דָּבָר חַי שֶׁאֵינוֹ גָּבוֹהַּ מִן הָאָרֶץ קָרוּי שֶׁרֶץ, בָּעוֹף כְּגוֹן זְבוּבִים, בַּשְּׁקָצִים כְּגוֹן נְמָלִים וְתוֹלָעִים, בַּבְּרִיּוֹת כְּגוֹן חֹלֶד וְעַכְבָּר וְכַיּוֹצֵא בָהֶם וְכָל הַדָּגִים. וּמָה יֹאמַר הָרַב בַּפָּסוּק וְאַתֶּם פְּרוּ וּרְבוּ שִׁרְצוּ בָאָרֶץ וּרְבוּ בָהּ שֶׁנֶּאֱמַר בְּנֹחַ וּבָנָיו (בראשית ט':ז'), וְכֵן "אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם" רָאוּי לְפִי הַדַּעַת הַזּוֹ שֶׁיֹּאמַר "אֲשֶׁר שָׁרְצוּ בַמַּיִם", וְעוֹפוֹת רַבִּים שֶׁאֵינָם גְּבוֹהִים מִן הָאָרֶץ כְּגֹבַהּ הַחֹלֶד הָעַכְבָּר וְהָעֲטַלֵּף קְטַן הָרַגְלַיִם מְאֹד, וְלָמָּה לֹא יִקָּרֵא "שֶׁרֶץ הָעוֹף". וְדַעַת אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית א':כ') שֶׁעִנְיַן שְׁרִיצָה כְּטַעַם תְּנוּעָה, אָמַר בַּשֶּׁרֶץ וּבָרֶמֶשׂ, רִיחְשָׁא דְּרָחֵשׁ. וְיָפֶה פֵּרֵשׁ, וְיִקָּרְאוּ הַשְּׁרָצִים כֵּן בַּעֲבוּר שֶׁתְּנוּעָתָם תְּמִידִית. וְיִתָּכֵן שֶׁהוּא לָשׁוֹן מֻרְכָּב, יִקָּרֵא שֶׁרֶץ "שֶׁהוּא רָץ", וְרֶמֶשׂ שֶׁהוּא רוֹמֵשׂ הָאָרֶץ, לֹא יִשְׁקֹט וְלֹא יָנוּחַ. וְדַע כִּי כָל הָעוֹף אֲשֶׁר לוֹ אַרְבַּע רַגְלַיִם יִקָּרֵא "שֶׁרֶץ הָעוֹף" (ויקרא יא כ-כג), מִפְּנֵי שֶׁבְּרַגְלָיו יִסְמֹךְ וְיָנוּעַ כַּשְּׁרָצִים, וַאֲשֶׁר אֵינֶנּוּ כֵן יִקָּרֵא "עוֹף כָּנָף", שֶׁעִקַּר תְּנוּעָתוֹ לְעוֹפֵף. וְיִהְיֶה טַעַם "וְשָׁרְצוּ בָאָרֶץ וּפָרוּ וְרָבוּ עַל הָאָרֶץ" (בראשית ח':י"ז), שֶׁיִּהְיוּ מִתְהַלְּכִים בְּכֻלָּהּ וְיִפְרוּ וְיִרְבּוּ עָלֶיהָ, "שִׁרְצוּ בָאָרֶץ וּרְבוּ בָהּ" (בראשית ט':ז'), הִתְנוֹעֲעוּ בְּכֻלָּהּ וְתִרְבּוּ בָּהּ, וְהוּא טַעַם הַכֶּפֶל "וּרְבוּ" שְׁנֵי פְּעָמִים בַּפָּסוּק. וְאִם כֵּן נְפָרֵשׁ "אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם" (בראשית א':כ"א), אֲשֶׁר הֵנִיעוּ וְהוֹלִיכוֹ הַמַּיִם. וְכֵן "וְשָׁרַץ הַיְאֹר צְפַרְדְּעִים" (שמות ז כח), וְכֵן "פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ" (שם א ז), שֶׁפָּרוּ וְרָבוּ וַיָּנֻעוּ לְרֻבָּם עַד שֶׁתִּמָּלֵא הָאָרֶץ מֵהֶם. אֲבָל אוּנְקְלוֹס פָּתַר בְּ"שִׁרְצוּ בָאָרֶץ" (בראשית ט':ז') עִנְיַן תּוֹלָדָה, "אִתְיְלִידוּ בְאַרְעָא", כִּי הוּא עָשָׂה הַלָּשׁוֹן מֻשְׁאָל מִן הַשְּׁרָצִים, וְאַתֶּם פְּרוּ וּרְבוּ כַּשְּׁרָצִים בָּאָרֶץ וּרְבוּ בָהּ, וְכֵן "פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ" (שמות א ז), שֶׁהָיוּ בְּתוֹלְדֹתָם כַּשְּׁרָצִים לָרֹב:

**“Pululen las aguas, pululante”.** Rashi escribió: Todo ser vivo que no se eleva mucho de la tierra se llama “sheretz”; entre las aves, como moscas; entre los insectos impuros, como hormigas y gusanos; entre las criaturas, como comadreja, ratón y semejantes; y todos los peces. Pero ¿qué dirá el maestro sobre el versículo: “Y vosotros fructificad y multiplicaos, pululad en la tierra y multiplicaos en ella”, dicho a Noaj y sus hijos (Génesis 9:7)? Y asimismo, según esta opinión, “que pulularon las aguas” debería haber dicho “que pulularon en las aguas”. Además, hay muchas aves que no se elevan de la tierra más que la comadreja, el ratón y el murciélago, que tiene pies muy pequeños; ¿por qué no se llama “sheretz del ave”? La opinión de Onkelos es que el sentido de “sheritzá” es como movimiento. Sobre el sheretz y el remes dijo: “rijshá que se mueve”. Y explicó bien. Son llamados “sheratzim” porque su movimiento es constante. Y es posible que sea una palabra compuesta: se llama “sheretz” porque “él corre”; y “remes” porque se arrastra sobre la tierra, no se queda quieto ni descansa. Y sabe que toda ave que tiene cuatro patas se llama “sheretz del ave” (Levítico 11:20-23), porque se apoya y se mueve con sus patas como los reptiles; pero la que no es así se llama “ave alada”, porque su movimiento principal es volar. El sentido de “y pululad en la tierra y fructificad y multiplicaos sobre la tierra” (Génesis 8:17) es que anden por toda ella y fructifiquen y se multipliquen sobre ella. “Pululad en la tierra y multiplicaos en ella” (Génesis 9:7) significa: moveos por toda ella y multiplicaos en ella. Este es el sentido de la repetición “multiplicaos” dos veces en el versículo. Si es así, explicaremos “que pulularon las aguas” como: que las aguas movieron y llevaron. Y asimismo: “Y pululará el río con ranas” (Éxodo 7:28). Y asimismo: “Fructificaron y pulularon” (Éxodo 1:7), es decir, fructificaron, se multiplicaron y se movieron por su gran número hasta que la tierra se llenó de ellos. Pero Onkelos interpretó en “pululad en la tierra” el asunto de nacimiento: “naced en la tierra”, porque tomó el lenguaje como prestado de los sheratzim: “Y vosotros fructificad y multiplicaos como sheratzim en la tierra, y multiplicaos en ella”. Y asimismo “fructificaron y pulularon”, porque en sus nacimientos eran como sheratzim por su abundancia.

Ramban on Bereshit 1:32

וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַזֶּה הָיָה מַאֲמַר הַבְּרִיאָה בַּמַּיִם, וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי בָּאָרֶץ, אִם כֵּן פֵּרוּשׁ "וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ" נִמְשָׁךְ, יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה וְעוֹף שֶׁיְּעוֹפֵף. וְהַכָּתוּב שֶׁאָמַר "וַיִּצֶר ה' אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל עוֹף הַשָּׁמַיִם" (בראשית ב':י"ט) כְּאִלּוּ אָמַר "וַיִּצֶר ה' אֱלֹהִים כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה מִן הָאֲדָמָה וַיִּצֶר אֵת כָּל עוֹף הַשָּׁמַיִם", וְרַבִּים כָּמוֹהוּ. וְכֵן דַּעַת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל בִּפְרָקָיו (ריש פרק ט), שֶׁאָמַר בַּחֲמִישִׁי הִשְׁרִיץ מִן הַמַּיִם כָּל עוֹף כָּנָף. אֲבָל בַּגְּמָרָא (חולין כז) נֶחְלְקוּ בּוֹ, יֵשׁ אוֹמְרִין כֵּן שֶׁמִּן הַמַּיִם נִבְרְאוּ, וְיֵשׁ אוֹמְרִין שֶׁהָעוֹף מִשְּׁנֵיהֶם נִבְרָא, אָמְרוּ מֵהָרְקָק נִבְרְאוּ. וְאִם כֵּן בַּעֲבוּר שֶׁתּוֹלְדֹתָם הָיְתָה בַּמַּיִם וְהָרְקָק בְּקַרְקַע הַיָּם הוּא, מִפְּנֵי זֶה הָיָה הַמַּאֲמָר בָּהֶם בַּיּוֹם הַחֲמִישִׁי. וְכֵן אָמַר "יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה", כִּי הַדָּגִים גּוּפָם וְנַפְשָׁם מִן הַמַּיִם בִּדְבַר הָאֱלֹהִים שֶׁהֵבִיא לָהֶם רוּחַ מִן הַיְּסוֹדוֹת, לֹא כָּאָדָם שֶׁהִפְרִיד גּוּפוֹ מִנַּפְשׁוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר "וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים" (בראשית ב':ז'). וְלֹא הִזְכִּיר בַּשְּׁלִישִׁי בַּצּוֹמֵחַ נֶפֶשׁ כְּלָל, כִּי אֵין כֹּחַ הַגִּדּוּל נֶפֶשׁ רַק בְּבַעֲלֵי הַתְּנוּעָה בִּלְבַד הִיא. וְעַל דַּעַת הַיְּוָנִים שֶׁאוֹמְרִים כְּשֵׁם שֶׁאֵין הַגִּדּוּל בַּמִּתְנוֹעֵעַ רַק בַּנֶּפֶשׁ, כָּךְ בַּצּוֹמֵחַ בַּנֶּפֶשׁ יִגְדַּל, יִהְיֶה הֶפְרֵשׁ, כִּי זֹאת נֶפֶשׁ חַיָּה, כְּלוֹמַר נֶפֶשׁ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חַיּוּת, כִּי יֵשׁ נֶפֶשׁ אֵין בָּהּ חַיּוּת וְהִיא נֶפֶשׁ הַצּוֹמַחַת. וְהִזְכִּירוּ רַבּוֹתֵינוּ (ב"ר מא א) בְּאִילָנֵי הַתְּמָרִים תַּאֲוָה, וְאוּלַי הוּא כֹּחַ בַּצְּמִיחָה לֹא יִקָּרֵא נֶפֶשׁ:

**“Y ave que vuele sobre la tierra”.** En este día la declaración de creación fue en las aguas, y en el sexto día fue en la tierra. Si es así, la explicación de “y ave que vuele sobre la tierra” continúa la frase: “Pululen las aguas seres vivientes, y ave que vuele”. Y el versículo que dice: “Y formó Hashem Dios de la tierra toda bestia del campo y toda ave de los cielos” (Génesis 2:19), es como si dijera: “Y formó Hashem Dios toda bestia del campo de la tierra, y formó toda ave de los cielos”; y hay muchos casos semejantes. Y así es la opinión de Rabí Eliezer el Grande en sus capítulos, que dijo: En el quinto día hizo pulular de las aguas toda ave alada. Pero en la Guemará discutieron sobre esto: hay quienes dicen que fueron creadas de las aguas, y hay quienes dicen que el ave fue creada de ambos; dijeron que fueron creadas del barro húmedo. Y si es así, puesto que su origen fue en el agua, y el barro húmedo está en el fondo del mar, por eso la declaración sobre ellas fue en el quinto día. Y así dijo: “Pululen las aguas seres vivientes”, porque los peces, su cuerpo y su alma, provienen de las aguas por la palabra de Dios, que les trajo espíritu de los elementos; no como el ser humano, en quien separó su cuerpo de su alma, como dijo: “Y formó Hashem Dios al hombre, polvo de la tierra, y sopló en sus narices alma de vida” (Génesis 2:7). Y no mencionó en el tercer día, respecto de lo vegetal, “alma” en absoluto, porque la fuerza de crecimiento no es llamada alma sino únicamente en los seres dotados de movimiento. Y según la opinión de los griegos, que dicen que así como en el ser que se mueve no hay crecimiento sino por el alma, también lo vegetal crece por alma, habrá una diferencia: esta es “alma viviente”, es decir, alma que tiene vitalidad; porque hay alma que no tiene vitalidad, y esa es el alma vegetativa. Y nuestros maestros mencionaron deseo en los árboles de dátiles, y quizá es una fuerza en el crecimiento, pero no se llama alma.

Ramban on Bereshit 1:33

וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים בַּעֲבוּר גֹּדֶל הַנִּבְרָאִים הָאֵלֶּה שֶׁיֵּשׁ מֵהֶם אָרְכָּם פַּרְסָאוֹת רַבּוֹת, הִגִּידוּ הַיְּוָנִים בְּסִפְרֵיהֶם שֶׁיָּדְעוּ מֵהֶם אֲרֻכִּים חֲמֵשׁ מֵאוֹת פַּרְסָה, וְרַבּוֹתֵינוּ גַּם כֵּן הִפְלִיגוּ בָּהֶם (עיין ב"ב עג), בַּעֲבוּר זֶה יִחֵס בָּהֶם הַבְּרִיאָה לֵאלֹהִים כִּי הוּא שֶׁהִמְצִיאָם מֵאַיִן מִבְּרֵאשִׁית, כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי לְשׁוֹן בְּרִיאָה (רמב"ן על בראשית א':א'), וְכֵן יַעֲשֶׂה בָּאָדָם לְמַעֲלָתוֹ, לְהוֹדִיעַ כִּי הוּא מוּצָא מֵאַיִן עִם דַּעְתּוֹ וְשִׂכְלוֹ. וַאֲנִי תָּמֵהַּ לָמָּה לֹא אָמַר בַּיּוֹם הַזֶּה "וַיְהִי־כֵן". וְאוּלַי לֹא יִתָּכֵן לְהַזְכִּיר "וַיִּבְרָא" אַחֲרֵי "וַיְהִי־כֵן", כִּי מִבָּרִאשׁוֹנָה יְדַבֵּר. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (בבא בתרא עד) כִּי הַתַּנִּינִים הַגְּדוֹלִים הוּא לִוְיָתָן וּבַת זוּגוֹ, שֶׁבְּרָאָם זָכָר וּנְקֵבָה וְהָרַג הַנְּקֵבָה וּמְלָחָהּ לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבֹא. וְאֶפְשָׁר כִּי מִפְּנֵי זֶה לֹא הָיָה רָאוּי שֶׁיֹּאמַר בָּהֶם "וַיְהִי־כֵן", כִּי לֹא עָמְדוּ עוֹד:

**“Y creó Dios los grandes monstruos marinos”.** Por el gran tamaño de estas criaturas, pues hay algunas cuya longitud es de muchas parasangas —los griegos dijeron en sus libros que conocieron algunos de quinientas parasangas, y nuestros maestros también exageraron sobre ellos—, por eso atribuyó en ellos la creación a Dios, porque Él los produjo de la nada desde el principio, como expliqué el lenguaje de “creación”. Y lo mismo hará con el ser humano por su elevada condición, para informar que él fue producido de la nada junto con su conocimiento y su intelecto. Y me asombro: ¿por qué no dijo en este día “y fue así”? Quizá no era posible mencionar “y creó” después de “y fue así”, porque habla desde el comienzo mismo. Y nuestros maestros dijeron que los grandes monstruos marinos son el Livyatán y su pareja, que los creó macho y hembra, y mató a la hembra y la saló para los justos en el futuro venidero. Es posible que por esto no fuera apropiado decir sobre ellos “y fue así”, porque no permanecieron todavía.

Ramban on Bereshit 1:34

וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים לֵאמֹר גָּזַר בָּהֶם הַבְּרָכָה וְאָמַר בָּהֶם שֶׁיִּפְרוּ וְיִרְבּוּ, כְּלוֹמַר שֶׁיַּעֲשׂוּ פֵּרוֹת רַבִּים שֶׁיּוֹצִיא הָאֶחָד רַבִּים כְּמוֹתוֹ. וְעִנְיַן הַבְּרָכָה בַּיְּלִידָה, כְּעִנְיָן שֶׁאָמַר וּבֵרַכְתִּיהָ וְהָיְתָה לְגוֹיִם (בראשית י"ז:ט"ז). וְגַם בַּצְּמָחִים תָּבֹא לְשׁוֹן בְּרָכָה (ויקרא כה כא), וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית, אֲבָל לֹא נֶאֱמַר כֵּן בַּשְּׁלִישִׁי לְפִי שֶׁהַנִּבְרָאִים בְּכָל בַּעֲלֵי הַנֶּפֶשׁ הָיוּ שְׁנַיִם בִּלְבַד זָכָר וּנְקֵבָה לְמִינֵיהֶם, כָּעִנְיָן בָּאָדָם, וְהֻצְרְכוּ לִבְרָכָה שֶׁיִּרְבּוּ מְאֹד, אֲבָל בַּצְּמָחִים צָמְחוּ עַל פְּנֵי כָּל הָאֲדָמָה רַבִּים מְאֹד כַּאֲשֶׁר הֵם הַיּוֹם. וְלֹא אָמַר בַּבְּהֵמוֹת וּבַחַיּוֹת בְּרָכָה, שֶׁמִּזֹּאת הַגְּזֵרָה שֶׁגָּזַר בְּבַעֲלֵי הַנֶּפֶשׁ הַתְּנוּעָה שֶׁבַּמַּיִם הָרִבּוּי נִתְרַבּוּ בַּעֲלֵי נֶפֶשׁ הַתְּנוּעָה שֶׁבָּאֶרֶץ, כִּי בַּעֲלֵי נֶפֶשׁ חַיָּה שֶׁאֵינָהּ מְדַבֶּרֶת כֻּלָּם עִנְיָן אֶחָד בִּבְרִיאָתָם. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (ב"ר יא ג) כִּי בַּעֲבוּר הֱיוֹת בְּנֵי אָדָם צָדִים מֵהֶם וְאוֹכְלִים, הֻצְרְכוּ לִבְרָכָה:

**“Y los bendijo Dios, diciendo”.** Decretó sobre ellos la bendición y dijo en ellos que fructificaran y se multiplicaran; es decir, que produjeran muchos frutos, que uno sacara muchos semejantes a él. El asunto de la bendición en el nacimiento es como dijo: “Y la bendeciré, y será para naciones” (Génesis 17:16). También en las plantas aparece el lenguaje de bendición: “Y ordenaré Mi bendición para vosotros en el sexto año” (Levítico 25:21). Pero no se dijo así en el tercer día, porque los seres creados entre todos los dotados de alma eran solo dos, macho y hembra, según sus especies, como en el asunto del ser humano; y necesitaban bendición para multiplicarse mucho. Pero las plantas brotaron sobre toda la superficie de la tierra, muchísimas, como son hoy. Y no dijo bendición en las bestias y en los animales, porque de aquel decreto que decretó sobre los seres dotados de alma y movimiento en el agua, se multiplicaron también los seres dotados de alma y movimiento en la tierra; porque todos los seres con alma viviente que no habla pertenecen a un mismo asunto en su creación. Y nuestros maestros dijeron que, por cuanto los seres humanos los cazan y comen de ellos, necesitaron bendición.

Ramban on Bereshit 1:35

וּמִלְאוּ אֶת הַמַּיִם בַּיַּמִּים בֵּרֵךְ אוֹתָם שֶׁיְּמַלְּאוּ לְרֻבָּם הַיַּמִּים אַף הַנְּחָלִים וְהָאֲגַמִּים, אוֹ שֶׁמִּלּוּאָם בַּיַּמִּים הוּא כִּי בַּנְּחָלִים מְעַטִּים הֵם:

**“Y llenad las aguas en los mares”.** Los bendijo para que, por su gran número, llenaran los mares, incluso los ríos y los lagos; o bien que su plenitud sea en los mares, porque en los ríos son pocos.

Ramban on Bereshit 1:36

וְהָעוֹף יִרֶב בָּאָרֶץ אַף עַל פִּי שֶׁבְּרִיאָתוֹ מִן הַמַּיִם בִּרְכָתוֹ תִּהְיֶה בָּאָרֶץ, שֶׁיִּפְרוּ וְיִרְבּוּ עָלֶיהָ, כִּי אֵין בָּעוֹף שֶׁיַּטִּיל בֵּיצָיו בַּמַּיִם וְיִגְדְּלוּ שָׁם רַק הַשּׁוֹכְנִים תָּמִיד בַּמַּיִם וְנִזּוֹנִים מֵהֶם עוֹשִׂין בֵּיצֵיהֶם בָּאָרֶץ וְנוֹלָדִים בָּהּ:

**“Y el ave se multiplique en la tierra”.** Aunque su creación fue de las aguas, su bendición será en la tierra, para que fructifiquen y se multipliquen sobre ella. Porque no hay ave que ponga sus huevos en el agua y crezca allí; incluso las que habitan siempre en el agua y se alimentan de ella hacen sus huevos en la tierra y nacen en ella.

Ramban on Bereshit 1:37

בְּהֵמָה הֵם הַמִּינִים הָאוֹכְלִים עֵשֶׂב, בֵּין יִשּׁוּבִי בֵּין מִדְבָּרִי:

**“Bestia”.** Son las especies que comen hierba, tanto domésticas como salvajes.

Ramban on Bereshit 1:38

וְחַיְתוֹ אֶרֶץ אוֹכְלֵי הַבָּשָׂר יִקְרָא חַיּוֹת, וְכֻלָּם יִטְרוֹפוּ:

**“Y animal de la tierra”.** A los que comen carne se los llama “animales”, y todos ellos devoran.

Ramban on Bereshit 1:39

וָרֶמֶשׂ כָּתַב רַשִׁ"י (רש"י על בראשית א':כ"ד) הֵם שְׁרָצִים נְמוּכִים וְרוֹמְשִׂים עַל הָאָרֶץ נִרְאִין כְּאִלּוּ נִגְרָרִין. וְהִנֵּה בַּפָּרָשָׁה הַזֹּאת (בראשית א':כ"ח) "וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ" וּכְתִיב (בראשית ז':כ"א) "וַיִּגְוַע כָּל בָּשָׂר הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ בָּעוֹף וּבַבְּהֵמָה וּבַחַיָּה וּבְכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ" וּכְתִיב (תהלים קד כ) "בּוֹ תִרְמֹשׂ כָּל חַיְתוֹ יָעַר". אֲבָל פֵּרוּשׁ "רְמִישָׂה" כָּעִנְיָן בְּסָמֶ"ךְ, מִן "תִּרְמְסֶנָּה רָגֶל" (ישעיהו כו ו) וַחֲבֵרָיו, וְאָמַר בַּחַיָּה וּבַבְּהֵמָה "רֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ" וּבַשְּׁרָצִים הַנִּגְרָרִים "רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה" (בראשית א':כ"ה) בַּעֲבוּר שֶׁדְּרִיכָתָם בָּאֲדָמָה בְּכָל גּוּפָם:

**“Y reptil”.** Rashi escribió: Son criaturas bajas que se arrastran sobre la tierra, y parecen como si fueran arrastradas. Pero he aquí que en esta parashá está escrito: “y sobre todo animal que se arrastra sobre la tierra” (Génesis 1:28); y está escrito: “Y expiró toda carne que se mueve sobre la tierra: ave, bestia, animal y todo sheretz que pulula sobre la tierra” (Génesis 7:21); y está escrito: “En él se mueve todo animal del bosque” (Salmos 104:20). Más bien, la explicación de “remisá” es como el asunto con samej, de “la pisoteará el pie” (Isaías 26:6) y sus semejantes. Sobre el animal y la bestia dijo “que se mueve sobre la tierra”; y sobre los sheratzim que se arrastran dijo “reptil de la tierra” (Génesis 1:25), porque su pisada sobre la tierra es con todo su cuerpo.

Ramban on Bereshit 1:40

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם נִתְיַחֵד בַּעֲשִׂיַּת הָאָדָם מַאֲמָר בַּעֲבוּר גֹּדֶל מַעֲלָתוֹ, כִּי אֵין טִבְעוֹ כְּטֶבַע הַחַיָּה וְהַבְּהֵמָה אֲשֶׁר בָּרָא בַּמַּאֲמָר הַקּוֹדֵם לוֹ. וְהַפְּשָׁט הַנָּכוֹן בְּמִלַּת "נַעֲשֶׂה" הוּא מִפְּנֵי שֶׁכְּבָר הָרְאֵיתָ לָדַעַת (רמב"ן על בראשית א':א') כִּי הָאֱלֹהִים בָּרָא יֵשׁ מֵאַיִן בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן לְבַדּוֹ, וְאַחַר כָּךְ מִן הַיְּסוֹדוֹת הָהֵם הַנִּבְרָאִים יָצַר וְעָשָׂה, וְכַאֲשֶׁר נָתַן בַּמַּיִם כֹּחַ הַשֵּׁרוּץ לִשְׁרֹץ נֶפֶשׁ חַיָּה, וְהָיָה הַמַּאֲמָר בָּהֶם "יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם" (בראשית א':כ'), וְהָיָה הַמַּאֲמָר בַּבְּהֵמָה "תּוֹצֵא הָאָרֶץ" (בראשית א':כ"ד), אָמַר בָּאָדָם "נַעֲשֶׂה", כְּלוֹמַר אֲנִי וְהָאָרֶץ הַנִּזְכֶּרֶת נַעֲשֶׂה אָדָם, שֶׁתּוֹצִיא הָאָרֶץ הַגּוּף מִיְּסֹדֶיהָ כַּאֲשֶׁר עָשְׂתָה בַּבְּהֵמָה וּבַחַיָּה, כְּדִכְתִיב (בראשית ב':ז') "וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה", וְיִתֵּן הוּא יִתְבָּרַךְ הָרוּחַ מִפִּי עֶלְיוֹן, כְּדִכְתִיב (שם) "וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים". וְאָמַר "בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ", כִּי יִדְמֶה לִשְׁנֵיהֶם, בְּמַתְכֹּנֶת גּוּפוֹ לָאָרֶץ אֲשֶׁר לֻקַּח מִמֶּנָּה, וְיִדְמֶה בָּרוּחַ לָעֶלְיוֹנִים, שֶׁאֵינָהּ גּוּף וְלֹא תָּמוּת. וְאָמַר בַּכָּתוּב הַשֵּׁנִי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ (בראשית א':כ"ז), לְסַפֵּר הַפֶּלֶא אֲשֶׁר נִפְלָא בּוֹ מִשְּׁאָר הַנִּבְרָאִים. וְזֶה פְּשַׁט הַמִּקְרָא הַזֶּה מְצָאתִיו לְרַבִּי יוֹסֵף הַקִּמְחִי, וְהוּא הַנִּרְאֶה מִכָּל מָה שֶׁחָשְׁבוּ בּוֹ. וּפֵרוּשׁ "צֶלֶם" כְּמוֹ תֹּאַר, "וּצְלֵם אַנְפּוֹהִי אֶשְׁתַּנִּי" (דניאל ג יט) וְכֵן "אַךְ בְּצֶלֶם יִתְהַלֶּךְ אִישׁ" (תהלים לט ז) "בָּעִיר צַלְמָם תִּבְזֶה" (שם עג כ) תֹּאַר מַרְאִיתוֹ, וּ"דְמוּת" הוּא דִּמְיוֹן בַּצּוּרָה וּבַמַּעֲשֶׂה, כִּי הַקְּרוֹבִים בָּעִנְיָן יִקָּרְאוּ דּוֹמִים זֶה לָזֶה. וְהִנֵּה הָאָדָם דּוֹמֶה לַתַּחְתּוֹנִים וְלָעֶלְיוֹנִים בְּתֹאַר וְהָדָר, כְּדִכְתִיב (שם ח ו) "וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ", וְהוּא מְגַמַּת פָּנָיו בְּחָכְמָה וּבְדַעַת וְכִשְׁרוֹן הַמַּעֲשֶׂה, וּבִדְמוּת מַמָּשׁ, שֶׁיִּדְמֶה גּוּפוֹ לֶעָפָר וְנַפְשׁוֹ לָעֶלְיוֹנִים:

**“Y dijo Dios: Hagamos al hombre”.** Se dedicó una declaración especial a la creación del hombre por la grandeza de su nivel, porque su naturaleza no es como la naturaleza del animal y de la bestia que creó en la declaración anterior. El sentido simple correcto de la palabra “hagamos” es el siguiente: ya te he mostrado, para que sepas, que Dios creó algo de la nada solamente en el primer día; y después, de aquellos elementos creados, formó e hizo. Cuando dio a las aguas la fuerza de pulular para producir alma viviente, la declaración sobre ellas fue: “Pululen las aguas”. Y cuando habló de las bestias, la declaración fue: “Produzca la tierra”. Pero respecto del hombre dijo: “Hagamos”, es decir: Yo y la tierra mencionada hagamos al hombre. Que la tierra saque el cuerpo de sus elementos, como hizo con la bestia y el animal, como está escrito: “Y formó Hashem Dios al hombre, polvo de la tierra” (Génesis 2:7); y que Él, bendito sea, dé el espíritu de la boca del Altísimo, como está escrito: “Y sopló en sus narices alma de vida”. Y dijo: “a nuestra imagen, conforme a nuestra semejanza”, porque se asemeja a ambos: en la estructura de su cuerpo, a la tierra de la cual fue tomado; y en el espíritu, a los superiores, pues no es cuerpo y no muere. Y en el segundo versículo dijo: “A imagen de Dios lo creó” (Génesis 1:27), para contar la maravilla por la cual fue distinguido de las demás criaturas. Este sentido simple del versículo lo encontré en Rabí Yosef HaKimjí, y es el más correcto de todo lo que pensaron sobre él. La explicación de “tzelem” es como “forma” o “apariencia”, como: “y la forma de su rostro cambió” (Daniel 3:19); y asimismo: “Ciertamente como imagen anda el hombre” (Salmos 39:7); “en la ciudad despreciarás su imagen” (Salmos 73:20), es decir, la forma de su apariencia. Y “demut” es semejanza en la forma y en la acción, porque los cercanos en un asunto son llamados semejantes uno al otro. He aquí que el hombre se asemeja a los inferiores y a los superiores en forma y esplendor, como está escrito: “Y de gloria y esplendor lo coronaste” (Salmos 8:6). Y dirige su rostro con sabiduría, conocimiento y aptitud para la acción; y en semejanza real, pues su cuerpo se asemeja al polvo y su alma a los superiores.

Ramban on Bereshit 1:41

וְיִרְדּוּ בִּדְגַת הַיָּם בַּעֲבוּר הֱיוֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה אָמַר "וְיִרְדּוּ" בִּדְגַת הַיָּם לְשׁוֹן רַבִּים. וּבִבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ז':ה') אָמְרוּ, "תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ", אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר "נֶפֶשׁ חַיָּה" זוֹ רוּחוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן. וְלֹא יִתָּכֵן שֶׁיֹּאמַר רַבִּי אֶלְעָזָר כִּי "תּוֹצֵא הָאָרֶץ" יִתְפָּרֵשׁ בְּנַפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן כְּלָל, אֶלָּא שֶׁיִּתְכַּוֵּן לְמָה שֶׁהִזְכַּרְתִּי, לוֹמַר כִּי יְצִירַת הָאָדָם בְּרוּחוֹ הוּא הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר בַּדָּם נַעֲשָׂה מִן הָאָרֶץ, כְּמַאֲמַר הַחַיָּה וְהַבְּהֵמָה, כִּי כָל נַפְשׁוֹת הַתְּנוּעָה נַעֲשׂוּ יַחַד, וְאַחַר כֵּן בָּרָא לָהֶם גּוּפוֹת. עָשָׂה תְּחִלָּה גּוּפֵי הַבְּהֵמָה וְהַחַיָּה וְאַחַר כָּךְ גּוּף הָאָדָם, וְנָתַן בּוֹ הַנֶּפֶשׁ הַזּוֹ וְאַחַר כֵּן נָפַח בּוֹ נְשָׁמָה עֶלְיוֹנִית, כִּי הַנֶּפֶשׁ הַנִּפְרֶדֶת אֲשֶׁר בּוֹ הִיא שֶׁנִּתְיַחֵד בָּהּ מַאֲמָר אַחֵר, אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ, כְּדִכְתִיב (בראשית ב':ז') "וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים". וְדֶרֶךְ הָאֱמֶת בַּפָּסוּק הַזֶּה יִוָּדַע לַמַּשְׂכִּיל בַּפָּסוּק הַשֵּׁנִי, וְאֶפְשָׁר שֶׁנִּתְכַּוֵּן לוֹ רַבִּי אֶלְעָזָר וְדָרַשׁ בְּ"תוֹצֵא הָאָרֶץ" אֶרֶץ הַחַיִּים, שֶׁתּוֹצֵא נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ לְעוֹלָם עוֹמֶדֶת. וְכֵן מָה שֶׁאָמַר "זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם" (להלן א כז, להלן ה ב), כִּי הָיְתָה הַבְּרִיאָה מִתְּחִלָּה מִזָּכָר וּנְקֵבָה, וְנִשְׁמָתוֹ כְּלוּלָה בָּהֶם, אֲבָל הַיְּצִירָה הָיְתָה יְצִירָה לָאָדָם וּבִנְיַן צֵלָע לָאִשָּׁה, כַּאֲשֶׁר יְסַפֵּר בַּסּוֹף. וְלָכֵן הִזְכִּיר כָּאן "בְּרִיאָה" וּבַפָּרָשָׁה שֶׁל מַטָּה הִזְכִּיר "יְצִירָה", וְהַמַּשְׂכִּיל יָבִין. וְטַעַם "וְיִרְדּוּ", שֶׁיִּמְשְׁלוּ בְּחָזְקָה בַּדָּגִים וּבָעוֹף וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָרֶמֶשׂ, וְהַ"בְּהֵמָה" תִּכְלֹל הַחַיָּה. וְאָמַר "וּבְכָל הָאָרֶץ", שֶׁיִּמְשְׁלוּ בָּאָרֶץ עַצְמָהּ, לַעֲקֹר וְלִנְתֹּץ וְלַחְפֹּר וְלַחְצֹב נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל. וּלְשׁוֹן "רְדִיָּה", מֶמְשֶׁלֶת הָאָדוֹן בְּעַבְדּוֹ:

**“Y dominen sobre los peces del mar”.** Puesto que era macho y hembra, dijo “y dominen” sobre los peces del mar en lenguaje plural. Y en Bereshit Rabbá dijeron: “Produzca la tierra alma viviente según su especie”; dijo Rabí Elazar: “Alma viviente” es el espíritu de Adam HaRishón. No puede ser que Rabí Elazar diga que “produzca la tierra” se explica en absoluto sobre el alma de Adam HaRishón, sino que se refiere a lo que mencioné: que la formación del hombre en su espíritu —el alma que está en la sangre— fue hecha de la tierra, como la declaración sobre el animal y la bestia. Porque todas las almas de movimiento fueron hechas juntas, y después creó para ellas cuerpos. Primero hizo los cuerpos de la bestia y del animal, y después el cuerpo del hombre; y puso en él esta alma. Luego sopló en él un alma superior, porque el alma separada que hay en él es aquella sobre la cual fue dedicada otra declaración: “al Dios que la dio”, como está escrito: “Y sopló en sus narices alma de vida”. El camino de la verdad en este versículo será conocido por el entendido a partir del segundo versículo. Y es posible que a esto se haya referido Rabí Elazar, y que interpretara “produzca la tierra” como la “tierra de los vivos”, que produzca un alma viviente según su especie, permanente para siempre. Y asimismo lo que dijo: “Macho y hembra los creó”, porque la creación fue desde el principio de macho y hembra, y su alma estaba incluida en ellos; pero la formación fue la formación del hombre y la construcción de la costilla para la mujer, como contará al final. Por eso aquí mencionó “creación”, y en la parashá de abajo mencionó “formación”. Y el entendido comprenderá. El sentido de “y dominen” es que gobiernen con fuerza sobre los peces, sobre las aves, sobre las bestias y sobre todo reptil; y “bestia” incluye al animal salvaje. Y dijo “y sobre toda la tierra”, para que dominen sobre la tierra misma: arrancar, destruir, cavar y extraer cobre y hierro. El lenguaje de “dominio” es el gobierno del señor sobre su siervo.

Ramban on Bereshit 1:42

וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים זוֹ בְּרָכָה מַמָּשׁ, לְפִיכָךְ כָּתוּב בָּהּ "וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים", אֲבָל לְמַעְלָה (כב) כָּתוּב "וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים לֵאמֹר", יְפָרֵשׁ שֶׁהַבְּרָכָה הִיא הַמַּאֲמָר שֶׁנָּתַן בָּהֶם כֹּחַ הַתּוֹלָדָה, לֹא דִּבּוּר אֶחָד שֶׁיִּהְיוּ בּוֹ מְבֹרָכִים.

**“Y los bendijo Dios”.** Esta es una bendición real. Por eso está escrito en ella: “Y les dijo Dios”. Pero arriba está escrito: “Y los bendijo Dios, diciendo”, para explicar que la bendición era la declaración que puso en ellos la fuerza de la reproducción, no una palabra separada por la cual quedaran bendecidos.

Ramban on Bereshit 1:43

וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ בְּרָכָה שֶׁיִּמָּלֵא הָעוֹלָם לְרֻבָּם. וּלְפִי דַּעְתִּי יְבָרֵךְ אוֹתָם שֶׁיְּמַלְּאוּ כָּל הָאָרֶץ וְיִפָּרְדוּ הַגּוֹיִם לְמִשְׁפְּחוֹתָם בְּקַצְוֵי תֵּבֵל לְרֻבָּם, וְלֹא יִהְיוּ בְּמָקוֹם אֶחָד כְּמַחְשֶׁבֶת אַנְשֵׁי דּוֹר הַפַּלָּגָה:

**“Y llenad la tierra”.** Es una bendición para que el mundo se llene por su gran número. Y según mi opinión, los bendice para que llenen toda la tierra, y que los pueblos se separen según sus familias hasta los extremos del mundo por su abundancia, y que no estén en un solo lugar, como fue el pensamiento de los hombres de la generación de la dispersión.

Ramban on Bereshit 1:44

וְכִבְשׁוּהָ נָתַן לָהֶם כֹּחַ וּמֶמְשָׁלָה בָּאָרֶץ לַעֲשׂוֹת כִּרְצוֹנָם בַּבְּהֵמוֹת וּבַשְּׁרָצִים וְכָל זוֹחֲלֵי עָפָר, וְלִבְנוֹת וְלַעֲקֹר נָטוּעַ וּמֵהֲרָרֶיהָ לַחְצֹב נְחֹשֶׁת וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה. וְזֶה יִכְלֹל מָה שֶׁאָמַר "וּבְכָל הָאָרֶץ" (בראשית א':כ"ו):

**“Y conquistadla”.** Les dio fuerza y dominio sobre la tierra para hacer según su voluntad con las bestias, con los sheratzim y con todos los que se arrastran sobre el polvo; y para construir, arrancar lo plantado, y extraer de sus montañas cobre y cosas semejantes. Esto incluye lo que dijo: “y sobre toda la tierra” (Génesis 1:26).

Ramban on Bereshit 1:45

וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם אָמַר שֶׁיִּהְיוּ רוֹדִים גַּם בִּדְגֵי הַיָּם הַנִּכְסִים מֵהֶם, וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם שֶׁאֵינָם עִמָּהֶם בָּאֲדָמָה, גַּם בְּכָל חַיָּה רָעָה. וְסִדֵּר אוֹתָם כִּבְרִיאָתָם, הַדָּגִים וְהָעוֹף תְּחִלָּה וְהַחַיָּה אַחַר כֵּן. וְכָךְ אָמַר הַכָּתוּב (תהלים ח ז-ט), "תַּמְשִׁילֵהוּ בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ כֹּל שַׁתָּה תַחַת רַגְלָיו צֹנֶה וַאֲלָפִים כֻּלָּם וְגַם בַּהֲמוֹת שָׂדָי צִפּוֹר שָׁמַיִם וּדְגֵי הַיָּם" וְגוֹ'. וְרַבּוֹתֵינוּ שָׂמוּ הֶפְרֵשׁ בֵּין כְּבִישָׁה וּרְדִיָּה:

**“Y dominad sobre los peces del mar”.** Dijo que dominarían incluso sobre los peces del mar, que están ocultos de ellos, y sobre las aves de los cielos, que no están con ellos en la tierra, y también sobre todo animal malo. Los ordenó según su creación: primero los peces y las aves, y después los animales. Así dijo la Escritura: “Lo harás dominar sobre las obras de Tus manos; todo pusiste bajo sus pies: rebaños y bueyes, todos ellos, y también las bestias del campo, las aves de los cielos y los peces del mar…” (Salmos 8:7-9). Y nuestros maestros establecieron una diferencia entre “conquistar” y “dominar”.

Ramban on Bereshit 1:46

הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע לֹא הִרְשָׁה לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ לְהָמִית בְּרִיָּה וְלֶאֱכֹל בָּשָׂר, אַךְ כָּל יֶרֶק עֵשֶׂב יֹאכְלוּ יַחְדָּיו כֻּלָּם. וּכְשֶׁבָּאוּ בְּנֵי נֹחַ הִתִּיר לָהֶם בָּשָׂר, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ט':ג'), "כָּל רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא חַי לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה, כְּיֶרֶק עֵשֶׂב נָתַתִּי לָכֶם אֶת כֹּל" – כְּיֶרֶק עֵשֶׂב שֶׁהִתַּרְתִּי לְאָדָם הָרִאשׁוֹן הִתַּרְתִּי לָכֶם אֶת כֹּל. לְשׁוֹן רַשִׁ"י. (רש"י על בראשית א':כ"ט) וְכֵן פֵּרֵשׁ הָרַב בְּמַסֶּכֶת סַנְהֶדְרִין (נט ד"ה לא הותר), "וּלְכָל חַיַּת הָאָרֶץ", לָכֶם וְלַחַיּוֹת נָתַתִּי הָעֲשָׂבִים וְאֶת הָאִילָנוֹת וְ"אֶת כָּל יֶרֶק עֵשֶׂב לְאָכְלָה". וְאִם כָּךְ יִהְיֶה פֵּרוּשׁ "אֶת כָּל יֶרֶק עֵשֶׂב לְאָכְלָה" "וְאֶת כָּל יֶרֶק עֵשֶׂב". וְאֵינוֹ כֵן, אֲבָל נָתַן לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ "כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע" וְכָל פְּרִי עֵץ, וּלְחַיַּת הָאָרֶץ וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם נָתַן "כָּל יֶרֶק עֵשֶׂב", לֹא פְּרִי הָעֵץ וְלֹא הַזְּרָעִים, וְאֵין מַאֲכָלָם יַחַד כֻּלָּם בְּשָׁוֶה, אַךְ הַבָּשָׂר לֹא הֻרְשׁוּ בּוֹ עַד בְּנֵי נֹחַ כְּדַעַת רַבּוֹתֵינוּ, וְהוּא פְּשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא. וְהָיָה זֶה מִפְּנֵי שֶׁבַּעֲלֵי נֶפֶשׁ הַתְּנוּעָה יֵשׁ לָהֶם קְצָת מַעֲלָה בְּנַפְשָׁם, נִדְמוּ בָּהּ לְבַעֲלֵי הַנֶּפֶשׁ הַמַּשְׂכֶּלֶת, וְיֵשׁ לָהֶם בְּחִירָה בְּטוֹבָתָם וּמְזוֹנֵיהֶם וְיִבְרְחוּ מִן הַצַּעַר וְהַמִּיתָה, וְהַכָּתוּב אוֹמֵר "מִי יוֹדֵעַ רוּחַ בְּנֵי הָאָדָם הָעֹלָה הִיא לְמָעְלָה וְרוּחַ הַבְּהֵמָה הַיֹּרֶדֶת הִיא לְמַטָּה לָאָרֶץ" (קהלת ג כא). וְכַאֲשֶׁר חָטְאוּ וְהִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ, וְנִגְזַר שֶׁיָּמוּתוּ בַּמַּבּוּל וּבַעֲבוּר נֹחַ הִצִּיל מֵהֶם לְקִיּוּם הַמִּין נָתַן לָהֶם רְשׁוּת לִשְׁחֹט וְלֶאֱכֹל כִּי קִיּוּמָם בַּעֲבוּרוֹ. וְעִם כָּל זֶה לֹא נָתַן לָהֶם הָרְשׁוּת בַּנֶּפֶשׁ וְאָסַר לָהֶם אֵבֶר מִן הַחַי. וְהוֹסִיף לָנוּ בַּמִּצְוֹת לֶאֱסֹר כָּל דָּם מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַעֲמָד לַנֶּפֶשׁ, כְּדִכְתִיב (ויקרא יז יד) "כִּי נֶפֶשׁ כָּל בָּשָׂר דָּמוֹ בְנַפְשׁוֹ הוּא, וָאֹמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: דַּם כָּל בָּשָׂר לֹא תֹאכֵלוּ כִּי נֶפֶשׁ כָּל בָּשָׂר דָּמוֹ הִוא", כִּי הִתִּיר הַגּוּף בְּחַי שֶׁאֵינוֹ מְדַבֵּר אַחַר הַמִּיתָה, לֹא הַנֶּפֶשׁ עַצְמָהּ. וְזֶה טַעַם הַשְּׁחִיטָה, וּמָה שֶׁאָמְרוּ (ב"מ לב) "צַעַר בַּעֲלֵי חַיִּים דְּאוֹרָיְתָא", וְזוֹ בִּרְכָתֵנוּ שֶׁמְּבָרֵךְ "אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל הַשְּׁחִיטָה". וְעוֹד אֲדַבֵּר בְּעִנְיַן הַמִּצְוָה בַּדָּם בְּהַגִּיעִי שָׁם (ויקרא יז יא-יד) אִם גּוֹמֵר הַשֵּׁם עָלַי. וְטַעַם "אֶת כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע וְאֶת כָּל הָעֵץ אֲשֶׁר בּוֹ פְרִי עֵץ זֹרֵעַ זָרַע לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה", שֶׁיֹּאכְלוּ זֵרוּעֵי הָעֵשֶׂב, כְּגַרְגְּרֵי הַחִטָּה וְהַשְּׂעוֹרָה וְהַקִּטְנִיּוֹת וְזוּלָתָם, וְיֹאכְלוּ כָּל פְּרִי הָעֵץ, אֲבָל הָעֵץ עַצְמוֹ אֵינוֹ לָהֶם לְאָכְלָה, וְגַם לֹא הָעֵשֶׂב, עַד שֶׁנִּתְקַלֵּל אָדָם וְנֶאֱמַר לוֹ: "וְאָכַלְתָּ אֶת עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה" (בראשית ג':י"ח).

**“He aquí, os he dado toda hierba que produce semilla”.** No permitió al hombre y a su mujer matar criatura alguna y comer carne; sino que todos juntos comerían toda verdura de hierba. Y cuando vinieron los hijos de Noaj, les permitió la carne, como se dice: “Todo reptil que vive será para vosotros como alimento; como la verdura de hierba, os he dado todo” (Génesis 9:3). Es decir: así como la verdura de hierba que permití a Adam HaRishón, os permito a vosotros todo. Este es el lenguaje de Rashi. Y así explicó el maestro en el tratado Sanhedrín: “Y a todo animal de la tierra”: a vosotros y a los animales os di las hierbas y los árboles, “y toda verdura de hierba para comer”. Si fuera así, la explicación de “toda verdura de hierba para comer” sería “y toda verdura de hierba”. Pero no es así. Más bien, al hombre y a su mujer les dio “toda hierba que produce semilla” y todo fruto de árbol; y al animal de la tierra y al ave de los cielos les dio “toda verdura de hierba”, no el fruto del árbol ni las semillas. No era el alimento de todos ellos igual. Pero la carne no les fue permitida hasta los hijos de Noaj, conforme a la opinión de nuestros maestros, y este es el sentido simple de la Escritura. Esto fue porque los seres dotados de alma y movimiento tienen cierta elevación en su alma, por la cual se asemejan a los seres dotados de alma intelectual. Tienen elección en su bienestar y en sus alimentos, y huyen del dolor y de la muerte. Y la Escritura dice: “¿Quién sabe si el espíritu de los hijos del hombre sube hacia arriba, y si el espíritu de la bestia baja hacia abajo, a la tierra?” (Eclesiastés 3:21). Pero cuando pecaron y toda carne corrompió su camino sobre la tierra, y fue decretado que murieran en el Diluvio, y por causa de Noaj salvó de ellos para la preservación de la especie, les dio permiso para degollar y comer, porque su existencia era por causa de él. Sin embargo, con todo esto no les dio permiso sobre el alma, y les prohibió el miembro de un animal vivo. Y a nosotros nos añadió en los mandamientos la prohibición de toda sangre, porque ella es el soporte del alma, como está escrito: “Porque el alma de toda carne, su sangre, en su alma está; y dije a los hijos de Israel: No comeréis la sangre de ninguna carne, porque el alma de toda carne es su sangre” (Levítico 17:14). Porque permitió el cuerpo del animal que no habla después de la muerte, pero no el alma misma. Este es el sentido de la shejitá, y de lo que dijeron: “El sufrimiento de los animales es de la Torá”. Y esta es nuestra bendición, que se bendice: “Que nos santificó con Sus mandamientos y nos ordenó sobre la shejitá”. Y aún hablaré sobre el asunto del mandamiento de la sangre cuando llegue allí, si Hashem completa para mí. El sentido de “toda hierba que produce semilla y todo árbol que tiene fruto de árbol que produce semilla, para vosotros será por alimento” es que comerían las semillas de la hierba, como los granos de trigo, cebada, legumbres y demás; y comerían todo fruto del árbol. Pero el árbol mismo no era para ellos alimento, ni tampoco la hierba misma, hasta que Adam fue maldecido y se le dijo: “Y comerás la hierba del campo” (Génesis 3:18).

Ramban on Bereshit 1:47

וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד הוּא הַקִּיּוּם כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי (לעיל פסוקים ד י יב). וְטַעַם "מְאֹד" כְּטַעַם רִבּוּי. וְהוֹסִיף בַּיּוֹם הַזֶּה לֵאמֹר כֵּן בַּעֲבוּר שֶׁיְּדַבֵּר בַּכְּלָל וְיִמָּצֵא רַע בִּקְצָתוֹ, וְאָמַר כִּי טוֹב מְאֹד, מְאֹדוֹ טוֹב. וְזֶהוּ מַאֲמָרָם בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ט':ה'), וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד וְהִנֵּה טוֹב זֶה מָוֶת, וְכֵן הִזְכִּירוּ (שם יא) זֶה יֵצֶר הָרַע, וְזוֹ מִדַּת פֻּרְעָנוּת. וּלְזֶה גַּם נִתְכַּוֵּן אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית א':ל"א) שֶׁאָמַר בְּכָאן "וְהָא תַּקֵּין לַחֲדָא", יֹאמַר שֶׁהוּא מְתֻקַּן הַסֵּדֶר מְאֹד, כִּי הָרָע צָרִיךְ בְּקִיּוּם הַטּוֹב, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ג א) "לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם". וְיֵשׁ מְפָרְשִׁים כִּי מִפְּנֵי מַעֲלַת הָאָדָם הוֹסִיף בְּשֶׁבַח הַיְּצִירָה בּוֹ כִּי הוּא טוֹב מְאֹד:

**“Y he aquí, era muy bueno”.** Esto es la permanencia, como he explicado. El sentido de “muy” es aumento. Añadió en este día decir así porque habla del conjunto, aunque en parte de él se encuentra mal; y dijo “muy bueno”, es decir, su “muy” es bueno. Esto es lo que dijeron en Bereshit Rabbá: “Y he aquí, era muy bueno”: “y he aquí, era bueno” se refiere a la muerte. Y asimismo mencionaron: esto es el yetzer hará, y esto es la medida de castigo. A esto también se refirió Onkelos, que dijo aquí: “y he aquí, estaba muy ordenado”; quiere decir que el orden está muy bien dispuesto, porque el mal es necesario para la existencia del bien, como se dice: “Para todo hay tiempo, y momento para todo propósito bajo los cielos” (Eclesiastés 3:1). Y hay quienes explican que, por la grandeza del ser humano, añadió alabanza en su formación, diciendo que él es muy bueno. ## Capítulo 2 · Ramban on Genesis 2