Ramban on Bereshit 15:1

הָיָה דְבַר ה' אֶל אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה זָכָה עַתָּה אַבְרָהָם לִהְיוֹת לוֹ דְּבַר ה' בַּמַּחֲזֶה בַּיּוֹם, כִּי מִתְּחִלָּה הָיְתָה נְבוּאָתוֹ בְּמַרְאוֹת הַלַּיְלָה. וְטַעַם "הָיָה דְבַר ה' אֶל אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה" כְּטַעַם "וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת" (שמות כ יח), וְסוֹדָם לְיוֹדְעֵי חֵן:

**“La palabra de Hashem vino a Avram en visión”.** Ahora Abraham mereció que la palabra de Hashem le viniera en visión durante el día, porque al principio su profecía era en visiones nocturnas. El sentido de “la palabra de Hashem vino a Avram en visión” es como el sentido de “y todo el pueblo veía las voces” (Éxodo 20:18), y su secreto es para quienes conocen la gracia.

Ramban on Bereshit 15:2

אַל תִּירָא אַבְרָם הָיָה מִתְיָרֵא מִשְּׁנֵי דְּבָרִים, מִן הַמְּלָכִים פֶּן יַרְבּוּ צִבְאֹתָם עָלָיו הֵם אוֹ הָעוֹמְדִים תַּחְתָּם וּבַמִּלְחָמָה יֵרֵד וְנִסְפָּה, אוֹ יוֹמוֹ יָבֹא לָמוּת בְּלֹא זֶרַע. וְהִבְטִיחוֹ כִּי הוּא יִהְיֶה מָגֵן בַּעֲדוֹ מֵהֶם, וְעוֹד יִהְיֶה שְׂכַר לֶכְתּוֹ עִם ה' הַרְבֵּה מְאֹד:

**“No temas, Avram”.** Temía dos cosas: a los reyes, no fuera que ellos o quienes estaban bajo su autoridad multiplicaran sus ejércitos contra él, y que en la guerra descendiera y pereciera; o que le llegara el día de morir sin descendencia. Le prometió que Él sería escudo para él contra ellos, y además que la recompensa por caminar con Hashem sería muy grande.

Ramban on Bereshit 15:3

וַיֹּאמֶר אַבְרָם ה' אֱלֹהִים מַה תִּתֶּן לִי הִנֵּה הִצַּלְתַּנִי מִן הַמְּלָכִים, אֲבָל מִן הַכָּרֵת לֹא הִבְטַחְתָּ אוֹתִי, רַק אָמַרְתָּ שֶׁתַּרְבֶּה לִי שָׂכָר הַרְבֵּה, וּמָה יִהְיֶה שְׂכָרִי בְּלֹא בָּנִים. וְהִנֵּה לֹא עָלָה בְּדַעְתּוֹ שֶׁיִּהְיֶה הַשָּׂכָר הַגָּדוֹל הַזֶּה עוֹלָם הַבָּא, כִּי זֶה אֵין צֹרֶךְ לְהַבְטָחָה, כִּי כָל עוֹבֵד אֱלֹהִים יִמְצָא חַיִּים לְפָנָיו, אַךְ בָּעוֹלָם הַזֶּה יֵשׁ צַדִּיקִים שֶׁמַּגִּיעַ עֲלֵיהֶם כְּמַעֲשֵׂה הָרְשָׁעִים, עַל כֵּן צְרִיכִים בִּטָּחוֹן. וְעוֹד כִּי "הַרְבֵּה מְאֹד", לֵאמֹר שֶׁיִּזְכֶּה לִשְׁתֵּי שֻׁלְחָנוֹת בְּכָל הַטּוֹב הָרָאוּי לַצַּדִּיקִים הַגְּמוּרִים מֵאֵין עֹנֶשׁ כְּלָל. וְעוֹד כִּי הַהַבְטָחָה לְמָה שֶׁהָיָה מִתְיָרֵא מִמֶּנּוּ, וְחָזַר וּפֵרֵשׁ לוֹ הַבְטָחָתוֹ שֶׁלֹּא יִפְחַד גַּם מִזֶּה, כִּי יָשִׂים זַרְעוֹ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב. וְיֵשׁ עָלֶיךָ לִשְׁאֹל, שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר לוֹ לְאַבְרָהָם (בראשית י"ג:ט"ו) "כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ", וְאֵיךְ יֹאמַר עַתָּה "וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי" "וְהִנֵּה בֶן בֵּיתִי יוֹרֵשׁ אֹתִי", וְלָמָּה לֹא הֶאֱמִין בַּנְּבוּאָה הָרִאשׁוֹנָה כַּאֲשֶׁר יַאֲמִין בָּזֹאת. וְהַתְּשׁוּבָה כִּי הַצַּדִּיקִים לֹא יַאֲמִינוּ בְּעַצְמָם בְּחָטְאָם בִּשְׁגָגָה, וְכָתוּב (ירמיהו יח ט) רֶגַע אֲדַבֵּר עַל גּוֹי וְעַל מַמְלָכָה לִבְנֹת וְלִנְטֹעַ וְשָׁב הַגּוֹי הַהוּא וְעָשָׂה הָרַע לְפָנַי וְנִחַמְתִּי עַל הַטּוֹבָה. וְהִנֵּה רָאָה עַצְמוֹ בָּא בַּיָּמִים וְלֹא נִתְקַיְּמָה נְבוּאָתוֹ, וְחָשַׁב כִּי חֲטָאָיו מָנְעוּ הַטּוֹב. וְאוּלַי חָשַׁשׁ עַתָּה פֶּן יֵעָנֵשׁ עַל הַנְּפָשׁוֹת שֶׁהָרַג, כְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ (ב"ר מד ה), וְכַלָּשׁוֹן הַזֶּה אָמְרוּ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ע"ו:ב') "וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ" (בראשית ל"ב:ח'), מִכָּאן שֶׁאֵין הַבְטָחָה לַצַּדִּיקִים בָּעוֹלָם הַזֶּה וְכוּ':

**“Y dijo Avram: Hashem Dios, ¿qué me darás?”** Me has salvado de los reyes, pero no me has asegurado contra el corte de mi descendencia; solo dijiste que aumentarías mucho mi recompensa. ¿Y qué será mi recompensa sin hijos? No se le ocurrió que esta gran recompensa fuera el Mundo Venidero, porque eso no necesita promesa: todo servidor de Dios hallará vida delante de Él. Pero en este mundo hay justos a quienes les ocurre como a los malvados; por eso necesitan seguridad. Además, “muy grande” significa que merecería dos mesas, con todo el bien apropiado para los justos completos, sin castigo alguno. Y además, la promesa era sobre aquello que temía. Por eso volvió a explicarle Su promesa: que no temiera tampoco esto, porque pondría su descendencia como las estrellas del cielo en multitud. Debes preguntar: ya se le había dicho a Abraham: “Toda la tierra que ves, a ti te la daré y a tu descendencia para siempre; y pondré tu descendencia como el polvo de la tierra” (Génesis 13:15–16). Entonces, ¿cómo dice ahora: “yo me voy sin hijos” y “he aquí que el hijo de mi casa me heredará”? ¿Por qué no creyó en la primera profecía como creyó en esta? La respuesta es que los justos no confían en sí mismos por temor a haber pecado por error. Está escrito: “En un momento hablaré sobre una nación y sobre un reino para edificar y plantar; pero si aquella nación se vuelve y hace lo malo delante de Mí, Me arrepentiré del bien” (Jeremías 18:9–10). He aquí que se vio entrado en años y que su profecía no se había cumplido, y pensó que sus pecados habían impedido el bien. Quizá ahora temió ser castigado por las almas que había matado, como dijeron nuestros maestros. Con este lenguaje dijeron en Bereshit Rabbá sobre “Y Yaakov temió mucho y se angustió” (Génesis 32:8): de aquí que no hay promesa segura para los justos en este mundo, etc.

Ramban on Bereshit 15:4

מַה תִּתֶּן לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי פֵּרְשׁוּ בּוֹ (יב"ע) אֲנִי מֵת בְּלֹא בָּנִים, כְּטַעַם "כִּי הֹלֵךְ הָאָדָם אֶל בֵּית עוֹלָמוֹ" (קהלת יב ה). וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי כִּי מִתְּחִלָּה יִתְאוֹנֵן מָה יִהְיֶה שְׂכָרִי אַחֲרֵי שֶׁאֵין לִי בָּנִים, וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ נָע וָנָד בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה יְחִידִי כְּעַרְעָר בָּעֲרָבָה, אֵין יוֹצֵא וְאֵין בָּא בְּבֵיתִי זוּלָתִי אֱלִיעֶזֶר אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לָקַחְתִּי לִי מִדַּמֶּשֶׂק, לֹא מִבֵּית אָבִי וְלֹא מֵאַרְצִי, וְאַחַר כָּךְ אָמַר "הֵן לִי לֹא נָתַתָּה זָרַע" כַּאֲשֶׁר הִבְטַחְתַּנִי, וְהִנֵּה בֶּן בֵּיתִי הַנִּזְכָּר יוֹרֵשׁ אוֹתִי, כִּי זָקַנְתִּי וְיָבֹא עִתִּי בְּלֹא זֶרַע, וְהִנֵּה אֲנִי עָנוּשׁ וְאָבַד שְׂכָרִי אֲשֶׁר הִבְטַחְתַּנִי בּוֹ בָּרִאשׁוֹנָה:

**“¿Qué me darás, si yo me voy solitario?”** Algunos explicaron: moriré sin hijos, como el sentido de “porque el hombre va a su morada eterna” (Eclesiastés 12:5). Lo correcto a mis ojos es que primero se lamenta: ¿qué será mi recompensa, ya que no tengo hijos, y yo voy errante y vagabundo en tierra extranjera, solo, como un arbusto en la estepa? No hay quien salga y entre en mi casa salvo Eliezer, un hombre extranjero que tomé para mí de Damasco, no de la casa de mi padre ni de mi tierra. Después dijo: “He aquí que a mí no me diste descendencia”, como me prometiste; y he aquí que el mencionado hijo de mi casa me heredará, porque he envejecido y llegará mi momento sin descendencia. He aquí que estoy castigado, y se ha perdido la recompensa que me prometiste al principio.

Ramban on Bereshit 15:5

וְהִנֵּה דְבַר ה' אֵלָיו לֵאמֹר לֹא יִירָשְׁךָ זֶה בַּעֲבוּר הֱיוֹת לוֹ הַבֵּן הַיּוֹרֵשׁ אַחֲרֵי זִקְנָתוֹ לֹא הִבְטִיחוֹ רַק עַל הַיְּרֻשָּׁה, שֶׁלֹּא יִדְאַג כִּי זַרְעוֹ יִירָשֶׁנּוּ. וְטַעַם "וְהִנֵּה דְבַר ה' אֵלָיו" כִּי עוֹד בְּפִיו "וְהִנֵּה בֶן בֵּיתִי יוֹרֵשׁ אֹתִי" וּבָא אֵלָיו פִּתְאוֹם דְּבַר הַשֵּׁם לֵאמֹר "לֹא יִירָשְׁךָ זֶה":

**“Y he aquí que la palabra de Hashem vino a él diciendo: no te heredará este”.** Porque habría de tener el hijo que lo heredaría después de su vejez, no le prometió ahora sino sobre la herencia, para que no se preocupara, pues su descendencia lo heredaría. El sentido de “y he aquí que la palabra de Hashem vino a él” es que todavía estaba en su boca “he aquí que el hijo de mi casa me heredará”, cuando vino a él de repente la palabra de Hashem diciendo: “no te heredará este”.

Ramban on Bereshit 15:6

וַיּוֹצֵא אוֹתוֹ הַחוּצָה לְפִי פְּשׁוּטוֹ הוֹצִיאוֹ מֵאָהֳלוֹ אֶל הַחוּץ לִרְאוֹת הַכּוֹכָבִים. וּלְפִי מִדְרָשׁוֹ אָמַר לוֹ צֵא מֵאִצְטַגְנִינוּת שֶׁלְּךָ, שֶׁרָאִיתָ בַּמַּזָּלוֹת שֶׁאֵינְךָ עָתִיד לְהַעֲמִיד בֵּן, אַבְרָם אֵין לוֹ בֵּן, אַבְרָהָם יֵשׁ לוֹ בֵּן, שָׂרַי לֹא תֵלֵד, שָׂרָה תֵּלֵד, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית ט"ו:ה'). וְהִנֵּה אַבְרָם הוֹלִיד אֶת יִשְׁמָעֵאל. אֲבָל פֵּרוּשׁ הַמִּדְרָשׁ כִּי אַבְרָם מְבַקֵּשׁ בֵּן יוֹרֵשׁ אוֹתוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר וְהִנֵּה בֶן בֵּיתִי יוֹרֵשׁ אֹתִי, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לוֹ "לֹא יִירָשְׁךָ זֶה כִּי אִם אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ הוּא יִירָשֶׁךָ", וְצֵא מִן הָאִצְטַגְנִינוּת שֶׁלְּךָ, אַבְרָם אֵינוֹ מוֹלִיד בֵּן לְיָרְשׁוֹ, אֲבָל אַבְרָהָם מוֹלִיד בֵּן לְיָרְשׁוֹ. וְיִתָּכֵן שֶׁהָיָה הָאִצְטַגְנִינוּת עַל זִוּוּגָם, שֶׁאַבְרָם וְשָׁרַי לֹא יוֹלִידוּ זֶה מִזֶּה וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה יוֹלִידוּ. אֲבָל לְפִי דַּעְתִּי שָׂרָה תּוֹסֶפֶת בַּמִּדְרָשׁ לוֹמַר שֶׁהָיָה כֵּן גַּם בְּשָׂרָה, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא הִבְטִיחוֹ עַתָּה בְּשָׂרָה, וְגַם בְּעֵת נְבוּאַת הַמִּילָה עֲדַיִן הָיָה אַבְרָהָם מִסְתַּפֵּק בְּשָׂרָה שֶׁתֵּלֵד:

**“Y lo sacó afuera”.** Según su sentido simple, lo sacó de su tienda al exterior para ver las estrellas. Según su midrash, le dijo: sal de tu astrología, pues viste en las constelaciones que no estás destinado a engendrar hijo. Avram no tiene hijo; Abraham tiene hijo. Sarai no dará a luz; Sará dará a luz. Este es el lenguaje de Rashi. He aquí que Avram engendró a Yishmael. Pero la explicación del midrash es que Avram pedía un hijo que lo heredara, como dijo: “he aquí que el hijo de mi casa me heredará”. El Santo, bendito sea, le dijo: “no te heredará este, sino aquel que salga de tus entrañas, él te heredará”. Y le dijo: sal de tu astrología; Avram no engendra un hijo que lo herede, pero Abraham engendra un hijo que lo hereda. Es posible que la astrología fuera sobre su unión: que Avram y Sarai no engendrarían uno del otro, pero Abraham y Sará engendrarían. Sin embargo, según mi opinión, lo de Sará es un añadido del midrash para decir que también con Sará era así; pero el Santo, bendito sea, no le prometió ahora sobre Sará, y aun en el momento de la profecía de la milá Abraham todavía dudaba de que Sará pudiera dar a luz.

Ramban on Bereshit 15:7

וְהֶאֱמִן בַּה' וַיַּחְשְׁבֶהָ לוֹ צְדָקָה פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י (רש"י על בראשית ט"ו:ו'), הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָשַׁב לוֹ צְדָקָה וּזְכוּת עַל הַאֲמָנָה שֶׁהֶאֱמִין בּוֹ. וְאֵינִי מֵבִין מָה הַזְּכוּת הַזֹּאת, לָמָּה לֹא יַאֲמִין בֵּאלֹהֵי אָמֵן וְהוּא הַנָּבִיא בְּעַצְמוֹ, וְלֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב, וּמִי שֶׁהֶאֱמִין לִשְׁחֹט אֶת בְּנוֹ הַיָּחִיד הָאָהוּב וּשְׁאָר הַנִּסְיוֹנוֹת אֵיךְ לֹא יַאֲמִין בִּבְשׂוֹרָה טוֹבָה. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי כִּי יֹאמַר שֶׁהֶאֱמִין בַּה' וְחָשַׁב כִּי בְּצִדְקוֹ שֶׁל הקב"ה יִתֵּן לוֹ זֶרַע עַל כָּל פָּנִים, לֹא בְּצִדְקַת אַבְרָם וּבִשְׂכָרוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר לוֹ "שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד", וּמֵעַתָּה לֹא יִירָא פֶּן יִגְרֹם הַחֵטְא, וְאַף עַל פִּי שֶׁבַּנְּבוּאָה הָרִאשׁוֹנָה חָשַׁב שֶׁתִּהְיֶה עַל תְּנַאי כְּפִי שְׂכַר מַעֲשָׂיו, עַתָּה כֵּיוָן שֶׁהִבְטִיחוֹ שֶׁלֹּא יִירָא מִן הַחֵטְא וְיִתֵּן לוֹ זֶרַע הֶאֱמִין כִּי נָכוֹן הַדָּבָר מֵעִם הָאֱלֹהִים, אֱמֶת לֹא יָשׁוּב מִמֶּנָּה, כִּי צִדְקַת ה' הִיא וְאֵין לָהּ הֶפְסֵק, כְּעִנְיָן שֶׁכָּתוּב (ישעיהו מה כג) בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם ה' יָצָא מִפִּי צְדָקָה דָּבָר וְלֹא יָשׁוּב. אוֹ יֹאמַר כִּי אַבְרָהָם הֶאֱמִין שֶׁיִּהְיֶה לוֹ זֶרַע יוֹרֵשׁ עַל כָּל פָּנִים, והקב"ה עוֹד חָשַׁב לוֹ הַהַבְטָחָה הַזּוֹ שֶׁהִבְטִיחוֹ צְדָקָה, כִּי בְּצִדְקַת ה' יַעֲשֶׂה כֵּן, כְּמוֹ "אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטוֹבָה" (בראשית נ':כ'), וְכֵן "וַתֵּחָשֶׁב לוֹ לִצְדָקָה" (תהלים קו לא) דְּפִנְחָס, שֶׁחָשַׁב לוֹ הַבְטָחָתוֹ זוֹ שֶׁבָּטַח בַּשֵּׁם בַּמַּעֲשֶׂה הַהוּא לִצְדָקָה לְדוֹר וָדוֹר, כִּי לְעוֹלָם יִשְׁמֹר לוֹ הָאֵל בַּעֲבוּרָהּ צִדְקָתוֹ וְחַסְדּוֹ, כְּדֶרֶךְ "לְעוֹלָם אֶשְׁמָר לוֹ חַסְדִּי" (שם פט כט):

**“Y creyó en Hashem, y Él se lo consideró justicia”.** Rashi explicó: el Santo, bendito sea, se lo consideró como justicia y mérito por la fe con que creyó en Él. No entiendo qué mérito es este. ¿Por qué no habría de creer en el Dios fiel, siendo él mismo profeta, y Dios no es hombre para mentir? Quien creyó hasta degollar a su único hijo amado y superar las demás pruebas, ¿cómo no habría de creer en una buena noticia? Lo correcto a mis ojos es que quiere decir que creyó en Hashem y consideró que por la justicia del Santo, bendito sea, Él le daría descendencia de todos modos; no por la justicia de Avram ni por su recompensa, aunque le había dicho: “tu recompensa es muy grande”. Desde ahora no temió que el pecado lo impidiera. Aunque en la primera profecía pensó que podía estar condicionada a la recompensa de sus actos, ahora, como le prometió que no temiera por el pecado y que le daría descendencia, creyó que la cosa estaba firmemente establecida de parte de Dios, verdad de la que no volvería, porque es justicia de Hashem y no tiene interrupción. Como está escrito: “Por Mí he jurado, dice Hashem; de Mi boca salió justicia, palabra que no volverá” (Isaías 45:23). O quiere decir que Abraham creyó que tendría descendencia heredera de todos modos, y el Santo, bendito sea, consideró esta promesa que le prometió como justicia, porque por la justicia de Hashem lo haría así. Como: “Dios lo pensó para bien” (Génesis 50:20). Así también: “y se le consideró justicia” (Salmos 106:31), respecto de Pinjás: le consideró aquella promesa, por haber confiado en Hashem en aquel acto, como justicia para generación tras generación; porque para siempre Dios le guardará por ello Su justicia y Su bondad, como: “para siempre guardaré Mi bondad para él” (Salmos 89:29).

Ramban on Bereshit 15:8

אֲנִי ה' אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָתֶת לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ כְּבָר פֵּרַשְׁתִּי זֶה (רמב"ן על בראשית י"א:כ"ח), כִּי יֹאמַר מֵעֵת שֶׁהוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים וְעָשִׂיתִי לְךָ נֵס הָיָה הָרָצוֹן לְפָנַי לָתֵת לְךָ הָאָרֶץ הַזֹּאת, וְהִנֵּה עַתָּה לֹא גָּזַר שֶׁיִּתְּנֶנָּה לוֹ אֲבָל אָמַר שֶׁהוֹצִיאוֹ מֵאוּר כַּשְׂדִּים עַל דַּעַת שֶׁיִּתְּנֶנּוּ לוֹ, וְלָכֵן חָשַׁשׁ אַבְרָהָם פֶּן יִהְיֶה בִּירֻשַּׁת הָאָרֶץ תְּנַאי הַמַּעֲשִׂים, אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר לוֹ פַּעֲמַיִם (לעיל יב ז יג טו) "לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת", כִּי עַתָּה לֹא יִגְזֹר הַמַּתָּנָה כַּאֲשֶׁר גָּזַר לוֹ זֶרַע, וְלָכֵן אָמַר "בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה", וְאֵינוֹ כִּשְׁאֵלַת "מָה אוֹת" (מלכים ב כ ח). וְגַם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא עָשָׂה עִמּוֹ כִּשְׁאָר הָאֹתוֹת לְהַרְאוֹת לוֹ אוֹת אוֹ מוֹפֵת בְּדָבָר נִפְלָא, אֲבָל בִּקֵּשׁ אַבְרָהָם שֶׁיֵּדַע יְדִיעָה אֲמִתִּית שֶׁיִּירָשֶׁנָּה וְלֹא יִגְרֹם חֶטְאוֹ אוֹ חֵטְא זַרְעוֹ לְמָנְעָהּ מֵהֶם, אוֹ שֶׁמָּא יַעֲשׂוּ הַכְּנַעֲנִים תְּשׁוּבָה וִיקַיֵּם בָּהֶם "רֶגַע אֲדַבֵּר עַל גּוֹי וְעַל מַמְלָכָה לִנְתוֹשׁ וְלִנְתוֹץ לְהַאֲבִיד וְשָׁב הַגּוֹי הַהוּא מֵרָעָתוֹ וְנִחַמְתִּי עַל הָרָעָה" (ירמיהו יח ז), וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּרַת עִמּוֹ בְּרִית שֶׁיִּירָשֶׁנָּה עַל כָּל פָּנִים:

**“Yo soy Hashem, que te saqué de Ur Kasdim para darte esta tierra para heredarla”.** Ya expliqué esto: quiere decir que desde que te saqué de Ur Kasdim e hice para ti un milagro, la voluntad delante de Mí fue darte esta tierra. He aquí que ahora no decretó que se la daría, sino que dijo que lo sacó de Ur Kasdim con la intención de dársela. Por eso Abraham temió que en la herencia de la tierra hubiera una condición dependiente de las obras, aunque ya le había dicho dos veces: “A tu descendencia daré esta tierra”. Porque ahora no decretó el don como decretó para él la descendencia. Por eso dijo: “¿En qué sabré que la heredaré?”. No es como la pregunta “¿cuál será la señal?”. Tampoco el Santo, bendito sea, hizo con él como con las demás señales, para mostrarle una señal o prodigio en algo maravilloso. Abraham pidió saber con conocimiento verdadero que la heredaría, y que su pecado o el pecado de su descendencia no la impedirían de ellos, o que quizá los kenaaníes hicieran teshuvá y se cumpliera en ellos: “En un momento hablaré sobre una nación y sobre un reino para arrancar, derribar y destruir; pero si aquella nación vuelve de su maldad, Me arrepentiré del mal” (Jeremías 18:7–8). El Santo, bendito sea, hizo con él un pacto para que la heredara de todos modos.

Ramban on Bereshit 15:9

עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת וְעֵז מְשֻׁלֶּשֶׁת פֵּרֵשׁ רַבִּי אַבְרָהָם בַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים, אֲבָל אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית ט"ו:ט') אָמַר שָׁלֹשׁ, וְכֵן הַדָּבָר, כִּי בַּת שָׁלֹשׁ לֹא תִּקָּרֵא עֶגְלָה, כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ (פרה א א) וַחֲכָמִים אוֹמְרִים עֶגְלָה בַּת שְׁתַּיִם פָּרָה בַּת שָׁלֹשׁ. וְרָמַז כִּי שְׁלֹשָׁה קָרְבָּנוֹת מֵהֶן יַקְרִיבוּ לְפָנָיו זַרְעוֹ, הָעוֹלָה וְהַחַטָּאת וְהַשְּׁלָמִים, כִּי הָאָשָׁם כְּחַטָּאת הוּא, אֵין בֵּינֵיהֶם לְבַד הַשֵּׁם. וְיִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה טַעַם "מְשֻׁלֶּשֶׁת", שֶׁיָּבִיא אוֹתָן רְצוּפוֹת וְיִהְיֶה כָּל מִין לְבַד, וְכֵן "כִּי מְשֻׁלָּשׁוֹת הֵנָּה" (יחזקאל מב ו), שֶׁהָיוּ הַלְּשָׁכוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת וְהַתִּיכוֹנוֹת וְהַתַּחְתּוֹנוֹת:

**“Una becerra triple y una cabra triple”.** Rabí Abraham explicó: de tres años. Pero Onkelos dijo: tres, y así es el asunto, porque una de tres años no se llama “becerra”, como enseñamos en la Mishná: los sabios dicen: becerra de dos años; vaca de tres. Aludió que tres tipos de sacrificios de ellas ofrecería su descendencia delante de Él: la ofrenda de elevación, la ofrenda de pecado y las ofrendas de paz. Porque la ofrenda de culpa es como la de pecado; no hay entre ellas diferencia salvo el nombre. Es posible que el sentido de “triple” sea que las trajera alineadas, y que cada especie estuviera por separado. Así también: “porque eran triples” (Ezequiel 42:6), es decir, que había cámaras superiores, intermedias e inferiores.

Ramban on Bereshit 15:10

וַיְבַתֵּר אוֹתָם בַּתָּוֶךְ לִכְרֹת עִמּוֹ בְּרִית לַעֲבֹר בֵּין הַבְּתָרִים הָאֵלֶּה. וְנִרְמָז לוֹ גַּם כֵּן כִּי מֵאֵלֶּה יִהְיֶה כָּל קָרְבָּן בַּבְּהֵמָה וּבָעוֹף, כִּי הַגּוֹזָל בֶּן יוֹנָה, וְאָמַר בּוֹ גּוֹזָל שֶׁלֹּא הֻכְשְׁרוּ בַּמִּין הַהוּא אֶלָּא הַקְּטַנִּים. וְאַף עַל פִּי שֶׁכָּל קְטַנֵּי הָעוֹפוֹת יִקָּרְאוּ גּוֹזָלִים, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לב יא) "כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵף", הֵבִין אַבְרָהָם מֵעַצְמוֹ הַמִּין הַנִּבְחָר, אוֹ הִקְרִיב בֶּן יוֹנָה בִּרְצוֹנוֹ וְהַכָּתוּב בָּחַר לְעוֹלָם בַּמִּין אֲשֶׁר הִקְרִיב הַזָּקֵן. וְהִנֵּה יָדַע שֶׁאֵלֶּה יִהְיוּ הַקָּרְבָּנוֹת, וְכָל הַקָּרְבָּנוֹת יְבַתְּרוּ הָעוֹלָה לִנְתָחִים, וְהַשְּׁלָמִים לְחָזֶה וְשׁוֹק וַחֲלָבִים, וְהַחַטָּאת וְהָאָשָׁם לְחֶלְבֵיהֶן:

**“Y los partió por la mitad”.** Para hacer con Él un pacto, pasando entre esos pedazos. También se le aludió que de estas especies serían todos los sacrificios, de ganado y de ave. Porque el pichón es hijo de paloma; y dijo “pichón” porque en esa especie solo son aptos los pequeños. Aunque todos los pequeños de las aves son llamados pichones, como se dice: “como el águila despierta su nido, sobre sus pichones revolotea” (Deuteronomio 32:11), Abraham entendió por sí mismo la especie escogida; o bien ofreció por su propia voluntad un hijo de paloma, y la Escritura escogió para siempre la especie que ofreció el anciano. He aquí que supo que estos serían los sacrificios, y todos los sacrificios se dividen: la ofrenda de elevación en sus trozos; las ofrendas de paz en pecho, pierna y grasas; la ofrenda de pecado y la de culpa en sus grasas.

Ramban on Bereshit 15:11

וְאֶת הַצִּפֹּר לֹא בָתָר נָתַן הַתּוֹר וְהַגּוֹזָל אִישׁ לִקְרַאת רֵעֵהוּ כִּי גַּם הֵם הָיוּ בַּבְּרִית, אֲבָל לֹא בִּתֵּר אוֹתָם בַּתָּוֶךְ כִּי בְּכָל הָעוֹף הַקָּרֵב נֶאֱמַר "לֹא יַבְדִּיל" (ויקרא א יז). וּבִבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה מ"ד:י"ד), הֶרְאָה לוֹ הקב"ה שֶׁמַּבְדִּילִין בְּעוֹלַת הָעוֹף וְאֵין מַבְדִּילִין בְּחַטַּאת הָעוֹף:

**“Pero el ave no la partió”.** Puso la tórtola y el pichón uno frente al otro, porque también ellos estaban en el pacto, pero no los partió por la mitad, porque respecto de toda ave ofrecida se dice: “no la separará” (Levítico 1:17). En Bereshit Rabbá: el Santo, bendito sea, le mostró que en la ofrenda de elevación de ave se separa, pero en la ofrenda de pecado de ave no se separa.

Ramban on Bereshit 15:12

וַיֵּרֶד הָעַיִט עַל הַפְּגָרִים לֶאֱכֹל אוֹתָם כְּמִנְהַג הָעוֹפוֹת:

**“Y descendió el ave de rapiña sobre los cadáveres”.** Para comerlos, como es costumbre de las aves.

Ramban on Bereshit 15:13

וַיַּשֵּׁב אוֹתָם נִרְמַז לוֹ כִּי יָבֹאוּ הָעַמִּים לְבַטֵּל הַקָּרְבָּנוֹת וְזֶרַע אַבְרָהָם יַבְרִיחוּם:

**“Y él las ahuyentó”.** Se le aludió que vendrían los pueblos para anular los sacrificios, y la descendencia de Abraham los ahuyentaría.

Ramban on Bereshit 15:14

וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה נֹפֶלֶת דָּרְשׁוּ בּוֹ רֶמֶז לְשִׁעְבּוּד אַרְבַּע גָּלִיּוֹת, כִּי מָצָא הַנָּבִיא בְּנַפְשׁוֹ אֵימָה, וְאַחַר כָּךְ בָּא בַּחֲשֵׁכָה, וְאַחַר כָּךְ גָּדְלָה הַחֲשֵׁכָה, וְאַחַר כָּךְ הִרְגִּישׁ כְּאִלּוּ הִיא נוֹפֶלֶת עָלָיו כְּמַשָּׂא כָבֵד תִּכְבַּד מִמֶּנּוּ. אָמְרוּ (ב"ר מד יז), "אֵימָה" זוֹ בָּבֶל, "חֲשֵׁכָה" זוֹ מָדַי שֶׁהֶחֱשִׁיכָה עֵינֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּצוֹם וּבְתַעֲנִית, "גְּדוֹלָה" זוֹ מַלְכוּת אַנְטִיוֹכֻס, "נוֹפֶלֶת עָלָיו" זוֹ אֱדוֹם. וְהָיָה הָעִנְיָן הַזֶּה לְאַבְרָהָם כִּי כְּשֶׁהקב"ה כָּרַת עִמּוֹ בְּרִית לָתֵת הָאָרֶץ לְזַרְעוֹ לַאֲחֻזַּת עוֹלָם אָמַר לוֹ כִּמְשַׁיֵּר בְּמַתְּנָתוֹ שֶׁאַרְבַּע גָּלֻיּוֹת יִשְׁתַּעְבְּדוּ בְּבָנָיו וְיִמְשְׁלוּ בְּאַרְצָם, וְזֶה בְּעַל מְנָת אִם יֶחְטְאוּ לְפָנָיו, וְאַחֲרֵי כֵן הוֹדִיעוֹ בְּבֵאוּר גָּלוּת אַחֶרֶת שֶׁיִּגְלוּ תְּחִלָּה, שֶׁהוּא גָּלוּת מִצְרַיִם שֶׁכְּבָר נֶעֱנַשׁ בּוֹ, כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי (רמב"ן על בראשית י"ב:י'):

**“Y he aquí que un terror, una gran oscuridad, caía”.** Interpretaron esto como una alusión al sometimiento de los cuatro exilios. Porque el profeta sintió en su alma terror; después entró en oscuridad; después la oscuridad creció; y después sintió como si esta cayera sobre él como una carga pesada, demasiado pesada para él. Dijeron: “terror” es Babel; “oscuridad” es Madai, que oscureció los ojos de Israel con ayuno y aflicción; “grande” es el reino de Antíoco; “caía sobre él” es Edom. Este asunto le ocurrió a Abraham porque, cuando el Santo, bendito sea, hizo con él un pacto para dar la tierra a su descendencia como posesión eterna, le dijo como dejando una reserva en Su regalo: cuatro exilios someterán a sus hijos y gobernarán su tierra. Esto bajo condición de que pequen delante de Él. Después le informó claramente otro exilio al que serían exiliados primero: el exilio de Egipto, por el que ya había sido castigado, como expliqué.

Ramban on Bereshit 15:15

כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ זֶה מִקְרָא מְסֹרָס, וְשִׁעוּרוֹ, כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אוֹתָם, וְלֹא פֵּרֵשׁ כַּמָּה יְמֵי הָעַבְדוּת וְהָעִנּוּי, וְהַרְבֵּה מִקְרָאוֹת מְסֹרָסוֹת יֵשׁ בַּכָּתוּב. וְכֵן "בָּא אֵלַי הָעֶבֶד הָעִבְרִי אֲשֶׁר הֵבֵאתָ לָּנוּ לְצַחֶק בִּי" (בראשית ל"ט:י"ז), וְכֵן "וְכָל הָאָרֶץ בָּאוּ מִצְרַיְמָה לִשְׁבֹּר אֶל יוֹסֵף" (שם מא נז), וְכֵן "כִּי כָּל אֹכֵל חָמֵץ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִיא מִיִּשְׂרָאֵל מִיּוֹם הָרִאשֹׁן עַד יוֹם הַשְּׁבִעִי" (שמות יב טו) וְכֵן "בַּיּוֹם הַהוּא יַשְׁלִיךְ הָאָדָם אֵת אֱלִילֵי כַסְפּוֹ וְאֵת אֱלִילֵי זְהָבוֹ אֲשֶׁר עָשׂוּ לוֹ לְהִשְׁתַּחֲוֹת לַחְפֹּר פֵּרוֹת וְלָעֲטַלֵּפִים" (ישעיהו ב כ), וְכֵן "לְכוּ שִׁמְעוּ וַאֲסַפְּרָה כָּל יִרְאֵי אֱלֹהִים אֲשֶׁר עָשָׂה לְנַפְשִׁי" (תהלים סו טז), וְכֵן "לִי יִזְעָקוּ אֱלֹהַי יְדַעֲנוּךָ יִשְׂרָאֵל" (הושע ח ב), וְכֵן "וְהָיוּ לִי אָמַר ה' צְבָאוֹת לַיּוֹם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה סְגֻלָּה וְחָמַלְתִּי עֲלֵיהֶם" (מלאכי ג יז), וְרַבִּים כֵּן. וְעִנְיַן הַכָּתוּב, אַף עַל פִּי שֶׁאֲנִי אוֹמֵר לְךָ "לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת" יָדוֹעַ תֵּדַע כִּי טֶרֶם תִּתִּי אוֹתָהּ לָהֶם יִהְיוּ גֵּרִים בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה, וְגַם יַעַבְדוּם וְעִנּוּ אוֹתָם. וְרַבִּי אַבְרָהָם אָמַר "יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ" בְּעַבְדוּת וְעִנּוּי עַד קֵץ אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה מִן הַיּוֹם הַזֶּה, וְאִם כֵּן הוֹדִיעוֹ קֵץ הַגְּאֻלָּה וְלֹא הוֹדִיעוֹ כַּמָּה יְמֵי הַגָּלוּת. גַּם נָכוֹן הוּא:

**“Porque extranjera será tu descendencia”.** Este versículo está invertido en su orden. Su sentido es: tu descendencia será extranjera en una tierra que no es de ellos durante cuatrocientos años, y los servirán y los afligirán. No explicó cuántos serían los días de servidumbre y aflicción. Hay muchos versículos invertidos en la Escritura. Así: “vino a mí el siervo hebreo que nos trajiste para burlarse de mí” (Génesis 39:17). Así también: “y toda la tierra vino a Egipto a comprar a Yosef” (Génesis 41:57). Así también: “porque todo el que coma jametz, aquella alma será cortada de Israel, desde el primer día hasta el séptimo” (Éxodo 12:15). Así también: “en aquel día arrojará el hombre sus ídolos de plata y sus ídolos de oro, que le hicieron para postrarse, a los topos y a los murciélagos” (Isaías 2:20). Así también: “Venid, escuchad, y contaré, todos los que teméis a Dios, lo que hizo por mi alma” (Salmos 66:16). Así también: “A Mí clamarán: Dios mío, te conocemos, Israel” (Oseas 8:2). Así también: “y serán para Mí, dice Hashem de los Ejércitos, en el día que Yo hago tesoro especial, y tendré compasión de ellos” (Malaquías 3:17), y muchos semejantes. El sentido del versículo es: aunque Yo te digo “a tu descendencia he dado esta tierra”, debes saber claramente que, antes de dársela, serán extranjeros en una tierra que no es de ellos durante cuatrocientos años, y también los servirán y los afligirán. Rabí Abraham dijo: “Saber sabrás que extranjera será tu descendencia” en servidumbre y aflicción hasta el fin de cuatrocientos años desde este día. Si es así, le informó el fin de la redención, pero no le informó cuántos serían los días del exilio. Esto también es correcto.

Ramban on Bereshit 15:16

וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ וְגַם לְרַבּוֹת ד' גָּלֻיּוֹת עַל שֶׁשִּׁעְבְּדוּ אֶת יִשְׂרָאֵל, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית ט"ו:י"ד). וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט יֹאמַר כַּאֲשֶׁר דַּנְתִּי אֶת בָּנֶיךָ בְּגָלוּת וְעִנּוּי עַל עָוֹן, גַּם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ אָדִין עַל הֶחָמָס אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ לָהֶם. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי כִּי טַעַם "וְגַם", אַף עַל פִּי שֶׁאֲנִי גָּזַרְתִּי עַל זַרְעֲךָ לִהְיוֹת גֵּרִים בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אוֹתָם, אַף עַל פִּי כֵן אֶשְׁפֹּט אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ עַל אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ לָהֶם, וְלֹא יִפָּטְרוּ בַּעֲבוּר שֶׁעָשׂוּ גְּזֵרָתִי. וְהַטַּעַם כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (זכריה א יד), "וְקִנֵּאתִי לִירוּשָׁלִַם וּלְצִיּוֹן קִנְאָה גְדוֹלָה וְקֶצֶף גָּדוֹל אֲנִי קֹצֵף עַל הַגּוֹיִם הַשַּׁאֲנַנִּים אֲשֶׁר אֲנִי קָצַפְתִּי מְּעָט וְהֵמָּה עָזְרוּ לְרָעָה", וְאוֹמֵר (ישעיהו מז ו) "קָצַפְתִּי עַל עַמִּי חִלַּלְתִּי נַחֲלָתִי" וְגוֹ'. וְכֵן הָיָה בְּמִצְרַיִם, שֶׁהוֹסִיפוּ לְהָרַע כִּי הִשְׁלִיכוּ בְּנֵיהֶם לַיְּאוֹר וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם, וְחָשְׁבוּ לִמְחוֹת אֶת שְׁמָם. וְזֶה טַעַם "דָּן אָנֹכִי", שֶׁאָבִיא אוֹתָם בְּמִשְׁפָּט אִם עָשׂוּ כַּנִּגְזַר עֲלֵיהֶם אוֹ הוֹסִיפוּ לְהָרַע לָהֶם. וְזֶהוּ מַה שֶׁאָמַר יִתְרוֹ "כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם" (שמות יח יא), כִּי הַזָּדוֹן הוּא שֶׁהֵבִיא עֲלֵיהֶם הָעֹנֶשׁ הַגָּדוֹל שֶׁאִבְּדָם מִן הָעוֹלָם, וְכֵן "כִּי יָדַעְתָּ כִּי הֵזִידוּ עֲלֵיהֶם" (נחמיה ט י). וְהָרַב נָתַן טַעַם בְּסֵפֶר הַמַּדָּע (הלכות תשובה ו ה), לְפִי שֶׁלֹּא גָּזַר עַל אִישׁ יָדוּעַ, וְכָל אוֹתָם הַמְּרֵעִים לְיִשְׂרָאֵל אִלּוּ לֹא רָצָה כָּל אֶחָד מֵהֶם הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ, לְפִי שֶׁלֹּא נִגְזַר עַל אִישׁ יָדוּעַ. וְלֹא נִתְכְּנוּ דְּבָרָיו אֶצְלִי, שֶׁאֲפִלּוּ גָּזַר שֶׁאֶחָד מִכָּל הָאֻמּוֹת יָרֵעַ לָהֶם בְּכָךְ וְכָךְ, וְקָדַם זֶה וְעָשָׂה גְּזֵרָתוֹ שֶׁל הקב"ה, זָכָה בִּדְבַר מִצְוָה, וּמָה טַעַם בִּדְבָרָיו כַּאֲשֶׁר יְצַוֶּה הַמֶּלֶךְ שֶׁיַּעֲשׂוּ בְּנֵי מְדִינָה פְּלוֹנִית מַעֲשֶׂה מִן הַמַּעֲשִׂים, הַמִּתְרַשֵּׁל וּמַטִּיל הַדָּבָר עַל הָאֲחֵרִים חוֹמֵס וְחוֹטֵא נַפְשׁוֹ, וְהָעֹשֶׂה יָפִיק רָצוֹן מִמֶּנּוּ. וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁהַכָּתוּב אָמַר "וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ", שֶׁיַּעַבְדוּ הַגּוֹי כֻּלּוֹ, וְהֵם הָלְכוּ מֵעַצְמָם לְמִצְרַיִם. אֲבָל הַטַּעַם כַּאֲשֶׁר כָּתַבְתִּי, וּכְבָר הִזְכִּירוּ רַבּוֹתֵינוּ הָעִנְיָן הַזֶּה, אָמְרוּ בִּוְאֵלֶּה שְׁמוֹת רַבָּה (שמות רבה ל':ט"ו), מָשָׁל לְאָדוֹן שֶׁאָמַר לִבְנוֹ "יַעֲשֶׂה עִם פְּלוֹנִי וְלֹא יְצַעֲרֶנּוּ", הָלַךְ וְעָשָׂה, אַף עַל פִּי שֶׁעָשָׂה עִמּוֹ חִנָּם לֹא הִנִּיחַ שֶׁלֹּא הָיָה מְצַעֲרוֹ. כְּשֶׁנִּתְרַצָּה הָאָדוֹן לִבְנוֹ גָּזַר עַל מְצַעֲרָיו הֲרִיגָה. כָּךְ גָּזַר הקב"ה שֶׁיִּהְיוּ יִשְׂרָאֵל מְשֻׁעְבָּדִין בְּמִצְרַיִם, עָמְדוּ עֲלֵיהֶם וְשִׁעְבְּדוּם בְּחֹזֶק. אָמַר הקב"ה הָיָה לָכֶם לִנְהֹג בָּם כַּעֲבָדִים וְיַעֲשׂוּ צָרְכֵיכֶם, "אֲנִי קָצַפְתִּי מְּעָט וְהֵמָּה עָזְרוּ לְרָעָה" (זכריה א טו), עַד כָּאן לְשׁוֹנָם. וְדָבָר בָּרוּר הוּא כִּי הַשְׁלָכַת בְּנֵיהֶם לַיְּאוֹר אֵינָהּ בִּכְלַל "וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אוֹתָם", אֲבָל הִיא עֲקִירָתָם לְגַמְרֵי. וְכֵן מָה שֶׁאָמְרוּ תְּחִלָּה "הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ פֶּן יִרְבֶּה" (שמות א י), אֵינוֹ בִּכְלַל עַבְדוּת וְעִנּוּי, מִלְּבַד מָה שֶׁהוֹסִיפוּ בָּעִנּוּי עַצְמוֹ "וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה" וְגוֹ'. וְהוּא מָה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (דברים כו ז), "וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת לַחֲצֵנוּ". וְדַע וְהָבֵן כִּי הָאִישׁ שֶׁנִּכְתַּב וְנֶחְתַּם בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה לַהֲרִיגָה, לֹא יִנָּקֶה הַלִּסְטִים הַהוֹרֵג אוֹתוֹ בַּעֲבוּר שֶׁעָשָׂה מָה שֶׁנִּגְזַר עָלָיו, הוּא רָשָׁע בַּעֲוֹנוֹ יָמוּת וְדָמוֹ מִיָּד הָרוֹצֵחַ יְבֻקַּשׁ, אֲבָל כַּאֲשֶׁר תֵּצֵא הַגְּזֵרָה עַל פִּי נָבִיא יֵשׁ בָּעֹשֶׂה אוֹתָהּ דִּינִים, כִּי אִם שָׁמַע אוֹתָהּ וְרָצָה לַעֲשׂוֹת רְצוֹן בּוֹרְאוֹ כַּנִּגְזָר, אֵין עָלָיו חֵטְא, אֲבָל יֵשׁ לוֹ זְכוּת בּוֹ, כַּאֲשֶׁר אָמַר בְּיֵהוּא (מלכים ב י ל) "יַעַן אֲשֶׁר הֱטִיבֹתָ לַעֲשׂוֹת הַיָּשָׁר בְּעֵינַי כְּכֹל אֲשֶׁר בִּלְבָבִי עָשִׂיתָ לְבֵית אַחְאָב בָּנִים רְבִעִים יֵשְׁבוּ לְךָ עַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל". אֲבָל אִם שָׁמַע הַמִּצְוָה וְהָרַג אוֹתוֹ לְשִׂנְאָה אוֹ לִשְׁלֹל אוֹתוֹ, יֵשׁ עָלָיו הָעֹנֶשׁ, כִּי הוּא לַחֲטֹא נִתְכַּוֵּן וַעֲבֵרָה הוּא לוֹ, וְכֵן הַכָּתוּב אוֹמֵר בְּסַנְחֵרִיב (ישעיהו י ה) "הוֹי אַשּׁוּר שֵׁבֶט אַפִּי וְגוֹ' בְּגוֹי חָנֵף אֲשַׁלְּחֶנּוּ וְעַל עַם עֶבְרָתִי אֲצַוֶּנּוּ", וְאָמַר הַכָּתוּב "וְהוּא לֹא כֵן יְדַמֶּה וּלְבָבוֹ לֹא כֵן יַחְשֹׁב כִּי לְהַשְׁמִיד בִּלְבָבוֹ", וְעַל כֵּן הֶעֱנִישׁוֹ בַּסּוֹף, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שם י יב) "וְהָיָה כִּי יְבַצַּע ה' אֶת כָּל מַעֲשֵׂהוּ אֶפְקֹד עַל פְּרִי גֹדֶל לְבַב מֶלֶךְ אַשּׁוּר וְעַל תִּפְאֶרֶת רוּם עֵינָיו" וְגוֹ', וְאָמַר בּוֹ "שֶׂה פְזוּרָה יִשְׂרָאֵל אֲרָיוֹת הִדִּיחוּ הָרִאשׁוֹן אֲכָלוֹ מֶלֶךְ אַשּׁוּר וְזֶה הָאַחֲרוֹן עִצְּמוֹ נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל לָכֵן כֹּה אָמַר ה' וְגוֹ' הִנְנִי פֹקֵד אֶל מֶלֶךְ בָּבֶל וְאֶל אַרְצוֹ כַּאֲשֶׁר פָּקַדְתִּי עַל מֶלֶךְ אַשּׁוּר" (ירמיהו נ יז), וְהִנֵּה זוֹ רְאָיָה שֶׁנֶּעֱנַשׁ מֶלֶךְ אַשּׁוּר עַל הָרָעָה שֶׁעָשָׂה לְיִשְׂרָאֵל. וְהִנֵּה נְבוּכַדְרֶאצַּר שָׁמַע כִּי הַנְּבִיאִים פֶּה אֶחָד קוֹרְאִים אוֹתוֹ לְהַחְרִיב יְרוּשָׁלַיִם, וְהוּא וְכָל עַמּוֹ נִצְטַוּוּ עַל כָּךְ מִפִּי הַנָּבִיא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ירמיהו כה ט) "הִנְנִי שׁוֹלֵחַ לְךָ וְלָקַחְתִּי אֶת כָּל מִשְׁפְּחוֹת צָפוֹן נְאֻם ה' וְאֶל נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל עַבְדִּי וַהֲבִאֹתִים עַל הָאָרֶץ הַזֹּאת וְעַל יוֹשְׁבֶיהָ וְהַחֲרַמְתִּים", וּכְתִיב (שם לב כח) "הִנְנִי נֹתֵן אֶת הָעִיר הַזֹּאת בְּיַד הַכַּשְׂדִּים וּבְיַד נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל וְהִצִּיתוּ אֶת הָעִיר בָּאֵשׁ", וְאַף עַל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ עַצְמוֹ אָמַר (שם כו ו), "וְנָתַתִּי אֶת הַבַּיִת הַזֶּה כְּשִׁלֹה", וְהֵם יוֹדְעִים כִּי מִצְוַת הַשֵּׁם הִיא, כְּמוֹ שֶׁאָמַר נְבוּזַרְאֲדָן לְיִרְמְיָהוּ (שם מ ב) "ה' אֱלֹהֶיךָ דִּבֶּר אֶת הָרָעָה הַזֹּאת אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיָּבֵא וַיַּעַשׂ ה' כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר כִּי חֲטָאתֶם לַה'", וְאַף עַל פִּי כֵן נֶעֶנְשׁוּ הַכַּשְׂדִּים כֻּלָּם בַּסּוֹף, וְהָיָה זֶה מִפְּנֵי שְׁנֵי טְעָמִים, הָאֶחָד שֶׁגַּם הוּא נִתְכַּוֵּן לְהַשְׁמִיד כָּל הָאָרֶץ לְהַגְדִּיל מֶמְשַׁלְתּוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בּוֹ (ישעיהו יג יא) "וְהִשְׁבַּתִּי גְּאוֹן זֵדִים וְגַאֲוַת עָרִיצִים אַשְׁפִּיל", וּכְתִיב (שם יד יג) "וְאַתָּה אָמַרְתָּ בִלְבָבְךָ הַשָּׁמַיִם אֶעֱלֶה" וְגוֹ' וְכָתוּב "אֶעֱלֶה עַל בָּמֳתֵי עָב אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן", וּכְתִיב בְּאֻמָּתוֹ (שם מז ח) "הָאוֹמֶרֶת בִּלְבָבָהּ אֲנִי וְאַפְסִי עוֹד", וְאָמַר בּוֹ חֲבַקּוּק (חבקוק ב ט), "הוֹי בֹּצֵעַ בֶּצַע רָע לְבֵיתוֹ לָשׂוּם בַּמָּרוֹם קִנּוֹ" וְגוֹ', וְהִנֵּה זֶה כְּעָנְשׁוֹ שֶׁל סַנְחֵרִיב. וּלְכָךְ אָמַר הַכָּתוּב (ירמיהו נ יח) "לָכֵן כֹּה אָמַר ה' הִנְנִי פֹקֵד אֶל מֶלֶךְ בָּבֶל וְאֶל אַרְצוֹ כַּאֲשֶׁר פָּקַדְתִּי עַל מֶלֶךְ אַשּׁוּר". אֲבָל הָיָה בְּמֶלֶךְ בָּבֶל עֹנֶשׁ אַחֵר, שֶׁהוֹסִיף עַל הַגְּזֵרָה וְהֵרַע לְיִשְׂרָאֵל יוֹתֵר מְאֹד, כְּמוֹ שֶׁאָמַר בּוֹ (ישעיהו מז ו) "קָצַפְתִּי עַל עַמִּי חִלַּלְתִּי נַחֲלָתִי וָאֶתְּנֵם בְּיָדֵךְ לֹא שַׂמְתְּ לָהֶם רַחֲמִים עַל זָקֵן הִכְבַּדְתְּ עֻלֵּךְ מְאֹד", וְעַל כֵּן בָּא עֲלֵיהֶם עֹנֶשׁ כָּפוּל וּמְכֻפָּל, שֶׁנִּשְׁמַד זַרְעוֹ לְגַמְרֵי וְלֹא יִהְיֶה לְבָבֶל שֵׁם וּשְׁאָר נִין וָנֶכֶד (ישעיהו יד כב), וְנִשְׁמְדָה עִירוֹ לְעוֹלָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שם יג יט) "וְהָיְתָה בָבֶל צְבִי מַמְלָכוֹת תִּפְאֶרֶת גְּאוֹן כַּשְׂדִּים כְּמַהְפֵּכַת אֱלֹהִים אֶת סְדֹם וְאֶת עֲמֹרָה לֹא תֵשֵׁב לָנֶצַח וְלֹא תִשְׁכֹּן עַד דּוֹר וָדוֹר וְרָבְצוּ שָׁם צִיִּים וּשְׂעִירִים יְרַקְּדוּ שָׁם", וְאָמַר בּוֹ הַכָּתוּב (ירמיהו נא יא) "כִּי נִקְמַת ה' הִיא נִקְמַת הֵיכָלוֹ", וּכְתִיב (שם נא לה לו) "חֲמָסִי וּשְׁאֵרִי עַל בָּבֶל תֹּאמַר יֹשֶׁבֶת צִיּוֹן וְדָמִי אֶל יֹשְׁבֵי כַשְׂדִּים תֹּאמַר יְרוּשָׁלִָם לָכֵן כֹּה אָמַר ה' הִנְנִי רָב אֶת רִיבֵךְ וְנִקַּמְתִּי אֶת נִקְמָתֵךְ", וּפְסוּקִים רַבִּים כָּאֵלֶּה:

Ramban on Bereshit 15:17

וְאַתָּה תָּבֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם וְלֹא תִרְאֶה כָּל אֵלֶּה, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית ט"ו:ט"ו). וְאֵינוֹ נָכוֹן כְּפִי פֵּרוּשׁוֹ שֶׁאָמַר (בראשית ט"ו:י"ג) "כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ" מִשֶּׁיִּהְיֶה לְךָ זֶרַע, וּמִשֶּׁנּוֹלַד יִצְחָק נֶאֱמַר בּוֹ "וַיָּגָר אַבְרָהָם בְּאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים" (בראשית כ"א:ל"ד), "וַיָּגָר יִצְחָק בִּגְרָר", אִם כֵּן גַּם הוּא בִּכְלַל הַגְּזֵרָה. אֲבָל טַעְמוֹ "וְאַתָּה תָּבֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם", שֶׁלֹּא יַגִּיעֲךָ שׁוּם עֹנֶשׁ דָּבָר מֵאִתִּי אַף עַל פִּי שֶׁאֲנִי גּוֹזֵר עַל בָּנֶיךָ עֳנָשִׁים בְּעַבְדוּת וְעִנּוּי:

**“Y tú vendrás a tus padres en paz”.** Rashi explicó: y no verás todo esto. Pero esto no es correcto según su explicación, pues dijo que “extranjera será tu descendencia” desde que tengas descendencia. Y desde que nació Yitzjak se dijo: “Y Abraham residió en la tierra de los Pelishtim” (Génesis 21:34), y “Yitzjak residió en Guerar”. Si es así, también él está incluido en el decreto. Más bien, el sentido de “y tú vendrás a tus padres en paz” es que no te alcanzará ningún castigo de Mi parte, aunque Yo decreto sobre tus hijos castigos de servidumbre y aflicción.

Ramban on Bereshit 15:18

וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה לְאַחַר שֶׁיִּגְלוּ לְמִצְרַיִם יִהְיוּ שְׁלֹשָׁה דּוֹרוֹת, וְכֵן הָיָה יַעֲקֹב גּוֹלֶה, צֵא וַחֲשֹׁב דּוֹרוֹתָיו, יְהוּדָה פֶּרֶץ חֶצְרוֹן, וְכָלֵב בֶּן חֶצְרוֹן מִבָּאֵי הָאָרֶץ הָיָה, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית ט"ו:ט"ז). וְאֵינֶנּוּ נָכוֹן כְּלָל. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי כִּי "דּוֹר רְבִיעִי", לָאֱמֹרִי הַמַּשְׁלִים עֲוֹנוֹ, כִּי מִיּוֹם הַגְּזֵרָה הֶאֱרִיךְ לוֹ, כִּי הוּא פּוֹקֵד עָוֹן עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים, כִּי אִם יָשׁוּבוּ לֹא יַחֲרִימֵם אֲבָל יִהְיוּ לְמַס עוֹבֵד אוֹ יִפְנוּ לָהֶם:

**“Y la cuarta generación volverá aquí”.** Rashi explicó: después de que sean exiliados a Egipto habrá tres generaciones; y así fue: Yaakov fue exiliado, cuenta sus generaciones: Yehudá, Péretz, Jetzrón, y Kalev hijo de Jetzrón fue de los que entraron a la tierra. Pero esto no es correcto en absoluto. Lo correcto a mis ojos es que “cuarta generación” se refiere al emorí, cuyo pecado se completa. Porque desde el día del decreto le dio larga paciencia, pues Él recuerda el pecado sobre terceros y cuartos. Porque si se arrepienten, no los destruirá, sino que serán tributarios, o se apartarán ante ellos.

Ramban on Bereshit 15:19

עֲוֹן הָאֱמֹרִי הִזְכִּיר הַתַּקִּיף שֶׁבָּהֶם אֲשֶׁר כְּגֹבַהּ אֲרָזִים גָּבְהוֹ וְלֹא יוּכְלוּ לוֹ עַד שֶׁתִּתְמַלֵּא סְאָתוֹ וַעֲוֹנֹתָיו יִלְכְּדֻנוֹ, וְעוֹד כִּי הוּא הַנִּלְכָּד לָהֶם אֲשֶׁר הוֹרִישׁוּ בַּתְּחִלָּה:

**“El pecado del emorí”.** Mencionó al más fuerte de ellos, cuya altura era como la altura de los cedros, y no podrían vencerlo hasta que se llenara su medida y sus pecados lo atraparan. Además, porque él fue el conquistado por ellos, a quien expulsaron primero.

Ramban on Bereshit 15:20

וְהִנֵּה תַנּוּר עָשָׁן וְלַפִּיד אֵשׁ, רָאָה כְּאִלּוּ תַּנּוּר עָשָׁן כֻּלּוֹ וּבְתוֹכוֹ לַפִּיד אֵשׁ בּוֹעֲרָה, כְּעִנְיַן "עָשָׁן גָּדוֹל וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת" (יחזקאל א ד), וְהֶעָשָׁן הוּא הֶעָנָן וְהָעֲרָפֶל הַנִּזְכָּר בְּמַתַּן תּוֹרָה (דברים ד יא), וְלַפִּיד הָאֵשׁ בְּתוֹכוֹ הוּא הָאֵשׁ הָאָמוּר שָׁם (ד לו) "וּדְבָרָיו שָׁמַעְתָּ מִתּוֹךְ הָאֵשׁ", וְכָתוּב (שמות כד יז) "וּמַרְאֵה כְּבוֹד ה' כְּאֵשׁ אֹכֶלֶת" וְגוֹ'. וְהִנֵּה הַשְּׁכִינָה עָבְרָה בֵּין הַבְּתָרִים, וְהוּא הַבְּרִית אֲשֶׁר הָיְתָה אִתּוֹ מֵעוֹלָם, וְזֶה טַעַם "כָּרַת ה' אֶת אַבְרָם בְּרִית", כִּי הקב"ה בְּעַצְמוֹ הֶעֱבִיר בְּרִית בֵּין הַבְּתָרִים. וְהַמַּשְׂכִּיל יָבִין:

**“Y he aquí un horno humeante y una antorcha de fuego”.** Vio como si fuera un horno todo lleno de humo, y dentro de él una antorcha de fuego ardiente, como el asunto de “gran nube y fuego flameante” (Ezequiel 1:4). El humo es la nube y la oscuridad espesa mencionadas en la entrega de la Torá, y la antorcha de fuego dentro de él es el fuego del que allí se dijo: “y Sus palabras oíste de en medio del fuego” (Deuteronomio 4:36). Y está escrito: “y la apariencia de la gloria de Hashem era como fuego consumidor” (Éxodo 24:17), etc. He aquí que la Shejiná pasó entre los pedazos, y este es el pacto que estaba con él desde siempre. Este es el sentido de “Hashem hizo con Avram un pacto”, porque el Santo, bendito sea, por Sí mismo hizo pasar el pacto entre los pedazos. Y el entendido comprenderá.

Ramban on Bereshit 15:21

בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת ה' אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר הִנֵּה הקב"ה הִבְטִיחַ אֶת אַבְרָהָם בְּמַתְּנַת הָאָרֶץ פְּעָמִים רַבִּים, וְכֻלָּם לְצֹרֶךְ עִנְיָן. בְּבוֹאוֹ בָּאָרֶץ מִתְּחִלָּה אָמַר לוֹ "לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת" (בראשית י"ב:ז'), וְלֹא בֵּאֵר מַתְּנָתוֹ, כִּי אֵין בַּמַּשְׁמָע רַק בַּמֶּה שֶׁהָלַךְ בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה. וְאַחֲרֵי כֵן כְּשֶׁרַבּוּ זְכֻיּוֹתָיו בָּאָרֶץ הוֹסִיף לוֹ "שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה צָפֹנָה וָנֶגְבָּה וָקֵדְמָה וָיָמָּה" (בראשית י"ג:י"ד), כִּי יִתֵּן לוֹ כָּל הָאֲרָצוֹת הָהֵן בִּכְלָלָן. וְאֵין הַטַּעַם אֲשֶׁר אַתָּה רוֹאֶה בְּעֵינֶיךָ, כִּי רְאוּת הָאָדָם אֵינֶנּוּ לְמֶרְחָק, רַק שֶׁיִּתֵּן לוֹ לְכָל מַרְאֶה עֵינָיו הָרוּחוֹת, אוֹ שֶׁהֶרְאָהוּ כָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר הָיָה בְּמֹשֶׁה רַבֵּינוּ, וְהוֹסִיף לוֹ בַּבְּרָכָה הַשֵּׁנִית הַזֹּאת עוֹד "וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם" וְשֶׁיַּרְבֶּה זַרְעוֹ כַּעֲפַר הָאָרֶץ. וּבַפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית בֵּאֵר לוֹ תְּחוּמֵי הָאָרֶץ, וְהִזְכִּיר לוֹ כָּל הָעַמִּים עֲשָׂרָה אֻמּוֹת, וְהוֹסִיף לִכְרֹת לוֹ בְּרִית עֲלֵיהֶן שֶׁלֹּא יִגְרֹם הַחֵטְא. וְכַאֲשֶׁר צִוָּהוּ עַל הַמִּילָה אָמַר לוֹ "לַאֲחֻזַּת עוֹלָם" (בראשית י"ז:ח'), לֵאמֹר שֶׁאִם יִגְלוּ מִמֶּנָּה עוֹד יָשׁוּבוּ וְיִנְחָלוּהָ, וְהוֹסִיף "וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים", שֶׁהוּא בִּכְבוֹדוֹ יַנְהִיג אוֹתָם וְלֹא יִהְיוּ בְּמֶמְשֶׁלֶת כּוֹכָב וּמַזָּל אוֹ שַׂר מִשָּׂרֵי מַעְלָה, כַּאֲשֶׁר יִתְבָּאֵר עוֹד בַּתּוֹרָה (ויקרא יח כה). וְאָמַר הַכָּתוּב בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה "לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן" בִּלְשׁוֹן עָתִיד, וְכֵן בַּשֵּׁנִית, כִּי עַד הֵנָּה לֹא נִתְּנָה אֵלָיו כֻּלָּהּ, וּלְפִיכָךְ אָמַר לוֹ "אֶתְּנֶנָּה", אֲבָל בַּשְּׁלִישִׁית בִּשְׁעַת הַבְּרִית אָמַר "לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי", לֵאמֹר שֶׁיִּכְרֹת לוֹ בְּרִית עַל הַמַּתָּנָה שֶׁכְּבָר נָתַן לוֹ, וְכֵן בְּעֵת הַמִּילָה כְּשֶׁאָמַר "לַאֲחֻזַּת עוֹלָם" אָמַר לוֹ "וְנָתַתִּי לְךָ" בֶּעָתִיד. וְרַשִׁ"י כָּתַב (רש"י על בראשית ט"ו:י"ח) "לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי", אֲמִירַת הַגָּבוֹהַּ כְּמוֹ שֶׁהִיא עֲשׂוּיָה. וְאֵין צֹרֶךְ בַּמָּקוֹם הַזֶּה:

**“En aquel día Hashem hizo con Avram un pacto, diciendo”.** He aquí que el Santo, bendito sea, prometió a Abraham el regalo de la tierra muchas veces, y todas fueron necesarias para algún asunto. Cuando llegó a la tierra al principio, le dijo: “A tu descendencia daré esta tierra” (Génesis 12:7), pero no explicó Su regalo, porque del sentido se entiende solo aquello por donde caminó en la tierra hasta el lugar de Shejem, hasta Elón Moré. Después, cuando aumentaron sus méritos en la tierra, añadió: “Alza ahora tus ojos y mira al norte, al sur, al oriente y al occidente” (Génesis 13:14), porque le daría todas aquellas tierras en su totalidad. El sentido no es solo lo que ves con tus ojos, porque la vista del hombre no llega lejos; sino que le daría todo lo que abarcan las direcciones de su vista. O bien le mostró toda la tierra de Israel, como ocurrió con Moshé Rabenu. En esta segunda bendición añadió además: “y a tu descendencia para siempre”, y que multiplicaría su descendencia como el polvo de la tierra. En la tercera vez le explicó los límites de la tierra, y le mencionó todos los pueblos, diez naciones. Y añadió hacer con él un pacto sobre ellas, para que el pecado no lo impidiera. Cuando le ordenó la milá, le dijo: “como posesión eterna” (Génesis 17:8), para decir que, si fueran exiliados de ella, volverían y la heredarían. Y añadió: “y seré para ellos Dios”, es decir, que Él mismo, en Su gloria, los dirigirá, y no estarán bajo el gobierno de una estrella, un mazal o un ministro de los ministros superiores, como aún se explicará en la Torá. La Escritura dijo la primera vez “a tu descendencia daré”, en futuro, y así también la segunda, porque hasta entonces no se le había dado toda. Por eso le dijo “la daré”. Pero la tercera vez, en el momento del pacto, dijo: “a tu descendencia he dado”, para decir que hacía con él un pacto sobre el regalo que ya le había dado. Así también, en el momento de la milá, cuando dijo “como posesión eterna”, le dijo “y daré a ti” en futuro. Rashi escribió: “a tu descendencia he dado”: la palabra del Altísimo es como si ya estuviera hecha. Pero aquí no hace falta. ## Capítulo 16 · Ramban on Genesis 16 ## Capítulo 16 · Ramban on Genesis 16