Ramban on Bereshit 19:1

הִנֶּה נָּא אֲדֹנַי לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית י"ט:ב'), הִנֵּה נָא אַתֶּם אֲדוֹנִים לִי אַחַר שֶׁעֲבַרְתֶּם עָלַי. וְהַנָּכוֹן שֶׁהוּא לְשׁוֹן תְּחִנָּה, אֲדֹנַי הִנֵּה נָא בֵּית עַבְדְּכֶם, סוּרוּ נָא אֵלַי. וּמִלַּת "סוּרוּ" כְּמוֹ "סוּרָה שְׁבָה פֹה" (רות ד א), "סוּרָה אֲדֹנִי סוּרָה אֵלַי אַל תִּירָא" (שופטים ד יח):

**“He aquí, por favor, señores míos”.** Rashi explicó: he aquí, por favor, vosotros sois señores para mí, después de haber pasado junto a mí. Lo correcto es que es lenguaje de súplica: señores míos, he aquí, por favor, la casa de vuestro siervo; desviaos, por favor, hacia mí. La palabra “desviaos” es como: “desvíate, siéntate aquí” (Rut 4:1), “desvíate, señor mío, desvíate hacia mí, no temas” (Jueces 4:18).

Ramban on Bereshit 19:2

וְטַעַם וְהִשְׁכַּמְתֶּם וַהֲלַכְתֶּם לְדַרְכְּכֶם לְהַגִּיד לָהֶם שֶׁלֹּא יִתְעַכְּבוּ בָּעִיר אַחַר הַבֹּקֶר, כִּי יָדַע בְּעִנְיַן אַנְשֵׁי הָעִיר וְרִשְׁעָם, אֲבָל הָיָה חוֹשֵׁב כִּי בְּאוֹר הַבֹּקֶר יַעֲשׂוּהָ. אוֹ שֶׁרָאָה אוֹתָם כְּהוֹלְכֵי אֳרָחוֹת, לֹא יִתְעַכְּבוּ בָּעִיר, וְאָמַר וְהִשְׁכַּמְתֶּם וַהֲלַכְתֶּם לְדַרְכְּכֶם אִם תִּרְצוּ:

**El sentido de “madrugaréis y seguiréis vuestro camino”** es decirles que no se retrasaran en la ciudad después de la mañana, porque conocía el asunto de los hombres de la ciudad y su maldad. Pero pensaba que al clarear la mañana lo harían. O bien, los vio como viajeros que no se detendrían en la ciudad, y les dijo: madrugaréis y seguiréis vuestro camino, si queréis.

Ramban on Bereshit 19:3

וַיִּפְצַר בָּם מְאֹד הָיָה לְלוֹט זְכוּת בְּהַפְצִירוֹ בָּהֶם, וְהָיָה לוֹ חֵפֶץ טוֹב בְּהַכְנָסַת אוֹרְחִים, וְהָיוּ מְמָאֲנִים כְּדֵי לְזַכּוֹתוֹ, וְלָכֵן שָׁמְעוּ לוֹ בַּסּוֹף, כִּי מִתְּחִלָּה לֹא הָיוּ רוֹצִים לָבֹא לְבֵיתוֹ, כִּי אֵינוֹ צַדִּיק תָּמִים. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (ב"מ פז), מְסָרְבִין לְקָטָן וְאֵין מְסָרְבִין לְגָדוֹל, וְאִם כֵּן יִהְיֶה כְּדֶרֶךְ מוּסַר בְּנֵי אָדָם:

**“Insistió mucho con ellos”.** Lot tuvo mérito por insistirles, y tenía buen deseo en la hospitalidad. Ellos se negaban para darle mérito, y por eso al final le escucharon. Porque al principio no querían entrar en su casa, ya que él no era un justo perfecto. Nuestros maestros dijeron: se rehúsa ante el pequeño, pero no se rehúsa ante el grande. Si es así, fue según el modo de cortesía de los seres humanos.

Ramban on Bereshit 19:4

וְנֵדְעָה אֹתָם כַּוָּנָתָם לְכַלּוֹת אֶת הָרֶגֶל מִבֵּינֵיהֶם כְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ (סנהדרין קט), כִּי חָשְׁבוּ שֶׁבַּעֲבוּר טוֹבַת אַרְצָם שֶׁהִיא כְּגַן ה' יָבֹאוּ שָׁם רַבִּים, וְהֵם הָיוּ מוֹאֲסֵי הַצְּדָקָה. אֲבָל לוֹט בְּעָשְׁרוֹ וּמָמוֹנוֹ בָּא אֲלֵיהֶם, אוֹ שֶׁבִּקֵּשׁ מֵהֶם רְשׁוּת, אוֹ שֶׁקִּבְּלוּהוּ לִכְבוֹד אַבְרָהָם. וְהַכָּתוּב מֵעִיד שֶׁזֹּאת כַּוָּנָתָם, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל טז מט) "הִנֵּה זֶה הָיָה עֲוֹן סְדֹם אֲחוֹתֵךְ גָּאוֹן שִׂבְעַת לֶחֶם וְשַׁלְוַת הַשְׁקֵט הָיָה לָהּ וְלִבְנוֹתֶיהָ וְיַד עָנִי וְאֶבְיוֹן לֹא הֶחֱזִיקָה". וּמָה שֶׁאָמַר (בראשית י"ג:י"ג) "רָעִים וְחַטָּאִים לַה' מְאֹד", שֶׁהָיוּ מַכְעִיסִים וּמוֹרְדִים בְּשַׁלְוָתָם וּבְעִנּוּי הָאֶבְיוֹנִים, וְהוּא שֶׁאָמַר (יחזקאל טז נ) "וַתִּגְבְּהֶינָה וַתַּעֲשֶׂינָה תוֹעֵבָה לְפָנָי וָאָסִיר אֶתְהֶן כַּאֲשֶׁר רָאִיתִי". וְעַל דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ (עיין סנהדרין קט) הָיוּ בָּהֶם כָּל מִדּוֹת רָעוֹת, אֲבָל נִגְמַר דִּינָם עַל אוֹתוֹ הֶעָוֹן, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הֶחֱזִיקוּ יַד עָנִי וְאֶבְיוֹן, כִּי הָיוּ תְּדִירִים בְּאוֹתוֹ עָוֹן יוֹתֵר מִכֻּלָּם. וְגַם כִּי כָל הָעַמִּים עוֹשִׂים צְדָקוֹת עִם רֵעֵיהֶם וְעִם עֲנִיֵּיהֶם, לֹא הָיָה בְּכָל הַגּוֹיִם כִּסְדוֹם לְאַכְזָרִיּוּת. וְדַע כִּי מִשְׁפַּט סְדוֹם הָיָה לְמַעֲלַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כִּי הִיא מִכְּלַל נַחֲלַת ה' וְאֵינָהּ סוֹבֶלֶת אַנְשֵׁי תּוֹעֵבוֹת, וְכַאֲשֶׁר תָּקִיא אֶת הַגּוֹי כֻּלּוֹ מִפְּנֵי תּוֹעֲבוֹתָם הִקְדִּימָה וְקָאֲתָה אֶת הָעָם הַזֶּה שֶׁהָיוּ רָעִים מִכֻּלָּם לַשָּׁמַיִם וְלַבְּרִיּוֹת, וְשָׁמְמוּ עֲלֵיהֶם הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְהֻשְׁחֲתָה הָאָרֶץ בְּלֹא רְפוּאָה לְעוֹלָם, מִפְּנֵי שֶׁבַּעֲבוּר טוֹבָה נִתְגָּאוּ. וְרָאָה הקב"ה שֶׁיִּהְיֶה לְאוֹת לִבְנֵי מֶרִי, לְיִשְׂרָאֵל הָעֲתִידִים לְיָרְשָׁהּ, כַּאֲשֶׁר הִתְרָה בָּהֶן "גָּפְרִית וָמֶלַח שְׂרֵפָה כָל אַרְצָהּ כְּמַהְפֵּכַת סְדֹם וַעֲמֹרָה אַדְמָה וּצְבוֹיִם אֲשֶׁר הָפַךְ ה' בְּאַפּוֹ וּבַחֲמָתוֹ" (דברים כט כב), כִּי יֵשׁ בָּאֻמּוֹת רָעִים וְחַטָּאִים מְאֹד וְלֹא עָשָׂה בָּהֶם כָּכָה, אֲבָל לְמַעֲלַת הָאָרֶץ הַזֹּאת הָיָה הַכֹּל, כִּי שָׁם הֵיכַל ה'. וְעוֹד אֲנִי עָתִיד לְבָאֵר זֶה בְּסֵדֶר אַחֲרֵי מוֹת (ויקרא יח כד), אִם יְחַיֵּנִי הַמֵּמִית וְהַמְּחַיֶּה:

**“Y los conoceremos”.** Su intención era eliminar de entre ellos el tránsito de extranjeros, como dijeron nuestros maestros, porque pensaban que, por la bondad de su tierra, que era como el jardín de Hashem, muchos vendrían allí, y ellos despreciaban la caridad. Pero Lot vino a ellos con su riqueza y sus bienes; o les pidió permiso; o lo recibieron por honor a Abraham. La Escritura testifica que esta era su intención, como se dice: “He aquí, este fue el pecado de Sedom, tu hermana: orgullo, abundancia de pan y tranquilidad sosegada tuvieron ella y sus hijas, y la mano del pobre y del necesitado no sostuvo” (Ezequiel 16:49). Y lo que dijo: “malos y muy pecadores contra Hashem” (Génesis 13:13), significa que provocaban e iban en rebelión dentro de su tranquilidad y en la opresión de los pobres. Esto es lo que dijo: “se enaltecieron e hicieron abominación delante de Mí, y las quité cuando lo vi” (Ezequiel 16:50). Según la opinión de nuestros maestros, había en ellos todas las malas cualidades, pero su juicio fue sellado por aquel pecado: porque no sostenían la mano del pobre y del necesitado, ya que eran constantes en ese pecado más que en todos los demás. Además, todos los pueblos hacen actos de caridad con sus compañeros y con sus pobres; no hubo entre todos los pueblos nadie como Sedom en crueldad. Sabe que el juicio de Sedom fue por la grandeza de la Tierra de Israel, porque ella es parte de la heredad de Hashem y no tolera a hombres de abominaciones. Y así como vomitará a todo el pueblo por sus abominaciones, anticipó y vomitó a este pueblo, que era el peor de todos hacia los cielos y hacia las criaturas. Los cielos y la tierra quedaron desolados por ellos, y la tierra fue destruida sin remedio para siempre, porque se enorgullecieron por causa de su bondad. El Santo, bendito sea, vio que esto sería una señal para los hijos rebeldes, para Israel, que en el futuro la heredarían, como les advirtió: “azufre y sal, incendio de toda su tierra, como la destrucción de Sedom y Amorá, Admá y Tzevoím, que Hashem destruyó en Su ira y en Su furor” (Deuteronomio 29:22). Porque hay entre las naciones pueblos muy malos y pecadores, y no hizo con ellos así; pero todo fue por la grandeza de esta tierra, porque allí está el Palacio de Hashem. Todavía explicaré esto en la sección de Ajarei Mot, si me da vida Aquel que hace morir y da vida.

Ramban on Bereshit 19:5

אוֹצִיאָה נָּא אֶתְהֶן אֲלֵיכֶם מִתּוֹךְ שִׁבְחוֹ שֶׁל הָאִישׁ הַזֶּה בָּאנוּ לִידֵי גְּנוּתוֹ, שֶׁהָיָה טוֹרֵחַ מְאֹד עַל אַכְסַנְיָא שֶׁלּוֹ לְהַצִּיל אוֹתָם מִפְּנֵי שֶׁבָּאוּ בְּצֵל קוֹרָתוֹ, אֲבָל שֶׁיְּפַיֵּס אַנְשֵׁי הָעִיר בְּהֶפְקֵר בְּנוֹתָיו – אֵין זֶה כִּי אִם רֹעַ לֵב, שֶׁלֹּא הָיָה עִנְיַן הַזִּמָּה בַּנָּשִׁים מְרֻחָק בְּעֵינָיו, וְלֹא הָיָה עוֹשֶׂה לִבְנוֹתָיו חָמָס גָּדוֹל כְּפִי דַּעְתּוֹ. לְכָךְ אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (תנחומא וירא יב), בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם אָדָם מוֹסֵר עַצְמוֹ עַל בְּנוֹתָיו וְעַל אִשְׁתּוֹ, וְהוֹרֵג אוֹ נֶהֱרָג, וְזֶה מוֹסֵר בְּנוֹתָיו לְהִתְעוֹלֵל בָּהֶן. אָמַר לוֹ הקב"ה, לְעַצְמְךָ אַתָּה מְשַׁמְּרָן. וְהִנֵּה לוֹט הָיָה מִתְיָרֵא עֲלֵיהֶם כִּי הָיָה חוֹשֵׁב שֶׁהֵם אֲנָשִׁים, אֲבָל כַּאֲשֶׁר הִכּוּ בַּסַּנְוֵרִים אֶת אַנְשֵׁי הָעִיר וְאָמְרוּ לוֹ "כִּי מַשְׁחִתִים אֲנַחְנוּ אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיְשַׁלְּחֵנוּ ה' לְשַׁחֲתָהּ", אָז הִכִּיר בָּהֶם וְהֶאֱמִין לַעֲשׂוֹת כָּל אֲשֶׁר צִוּוּ. וְדַע וְהָבֵן כִּי עִנְיַן פִּילֶגֶשׁ בַּגִּבְעָה (שופטים יט) אַף עַל פִּי שֶׁהוּא נִדְמֶה לָעִנְיָן הַזֶּה אֵינֶנּוּ כָּמוֹהוּ לָרֹעַ, כִּי הָרְשָׁעִים הָהֵם לֹא הָיָה דַּעְתָּם לְכַלּוֹת הָרֶגֶל מִמְּקוֹמָם, אֲבָל הָיוּ שְׁטוּפֵי זִמָּה וְרָצוּ גַּם בְּמִשְׁכַּב הָאִישׁ הָאוֹרֵחַ, וְכַאֲשֶׁר הוֹצִיאוּ אֲלֵיהֶם פִּילַגְשׁוֹ נִתְפַּיְּסוּ בָּהּ. וְהָאִישׁ הַזָּקֵן שֶׁאָמַר לָהֶם "הִנֵּה בִתִּי הַבְּתוּלָה וּפִילַגְשֵׁהוּ אוֹצִיאָה נָּא אוֹתָם וַעֲשׂוּ לָהֶם הַטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם" (שם יט כד), יוֹדֵעַ הָיָה שֶׁלֹּא יַחְפְּצוּ בְּבִתּוֹ וְלֹא יַעֲשׂוּ עִמָּהּ רָעָה, וְעַל כֵּן לֹא אָבוּ לִשְׁמֹעַ לוֹ, וְכַאֲשֶׁר הוֹצִיא אֶת פִּילַגְשׁוֹ לְבַדָּהּ שָׁתְקוּ מִמֶּנּוּ. וְהָאִישׁ בַּעַל הַבַּיִת גַּם הָאוֹרֵחַ כֻּלָּם הָיוּ חֲפֵצִים לְהַצִּיל אֶת הָאִישׁ בְּפִילַגְשׁוֹ, כִּי פִּילֶגֶשׁ הָיְתָה לֹא אֵשֶׁת אִישׁ, וּכְבָר זָנְתָה עָלָיו. וּבַפֶּרֶץ הַהוּא עוֹד לֹא הָיוּ בּוֹ כָּל אַנְשֵׁי הָעִיר כַּאֲשֶׁר בִּסְדוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ "מִנַּעַר וְעַד זָקֵן כָּל הָעָם מִקָּצֶה", אֲבָל בַּגִּבְעָה נֶאֱמַר וְהִנֵּה "אַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי בְנֵי בְלִיַּעַל" (שם יט כב) מִקְצָתָם שֶׁהָיוּ שָׂרִים וְתַקִּיפִים בָּעִיר, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הָאִישׁ (שם כ ה) "וַיָּקֻמוּ עָלַי בַּעֲלֵי הַגִּבְעָה", וְעַל כֵּן לֹא מִחוּ הָאֲחֵרִים בְּיָדָם. וְהִנֵּה פִּנּוֹת כָּל הָעָם מִכָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל רָצוּ לַעֲשׂוֹת גָּדֵר גָּדוֹל בַּדָּבָר לְהָמִית אוֹתָם, שֶׁנֶּאֱמַר (שם כ יג) "וְעַתָּה תְּנוּ אֶת הָאֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה וּנְמִיתֵם". וְדָבָר בָּרוּר הוּא שֶׁלֹּא הָיוּ חַיָּבִין מִיתָה בְּדִין תּוֹרָה, שֶׁלֹּא עָשׂוּ מַעֲשֶׂה זוּלָתִי עִנּוּי הַפִּילֶגֶשׁ הַזּוֹנָה, וְלֹא נִתְכַּוְּנוּ לַמִּיתָה שֶׁלָּהּ, וְגַם לֹא מֵתָה בְּיָדָם, וַיְשַׁלְּחוּהָ מֵאִתָּם כַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר, וְהָלְכָה מֵאִתָּם לְבֵית אֲדוֹנֶיהָ וְאַחַר כָּךְ מֵתָה, אוּלַי נֶחְלְשָׁה מֵרֹב הַבִּיאוֹת וְנִתְקָרְרָה בַּפֶּתַח עַד הָאוֹר וּמֵתָה שָׁם. אֲבָל מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ חֲפֵצִים וְאוֹמְרִים לַעֲשׂוֹת נְבָלָה כְּאַנְשֵׁי סְדוֹם, רָאוּ הַשְּׁבָטִים לַעֲשׂוֹת סְיָג לַתּוֹרָה, שֶׁלֹּא יֵעָשֶׂה וְלֹא יֵאָמֵר כֵּן בְּיִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ "וּנְבַעֲרָה רָעָה מִיִּשְׂרָאֵל" (שם). וְזֶה הַדִּין הוּא מִמָּה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (סנהדרין מו), בֵּית דִּין מַכִּין וְעוֹנְשִׁין שֶׁלֹּא מִן הַתּוֹרָה, וְלֹא לַעֲבֹר עַל דִּבְרֵי תוֹרָה אֶלָּא לַעֲשׂוֹת סְיָג לַתּוֹרָה. וְשֵׁבֶט בִּנְיָמִין לֹא הִסְכִּימוּ בְּדָבָר זֶה, שֶׁלֹּא הָיָה בָּהֶם חִיּוּב מִיתָה בְּעִנּוּי הַפִּלֶגֶשׁ. וְאוּלַי הִקְפִּידוּ עוֹד בְּנֵי בִּנְיָמִין עַל אֲשֶׁר לֹא שָׁלְחוּ לָהֶם מִתְּחִלָּה, וְעָשׂוּ הַהַסְכָּמָה שֶׁלֹּא מִדַּעְתָּם. וּלְפִי דַּעְתִּי שֶׁזֶּה עָנְשָׁם שֶׁל יִשְׂרָאֵל לְהִנָּגֵף בַּתְּחִלָּה, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיְתָה הַמִּלְחָמָה נַעֲשֵׂית מִן הַדִּין, וְהַגָּדֵר עַצְמוֹ – עַל שֵׁבֶט בִּנְיָמִין הָיָה מוּטָל לַעֲשׂוֹתוֹ וְלֹא עֲלֵיהֶם, שֶׁמִּצְוָה עַל הַשֵּׁבֶט לָדוּן אֶת שִׁבְטוֹ (ספרי קמד). וְהִנֵּה שְׁתֵּי הַכִּתּוֹת רְאוּיוֹת לְהֵעָנֵשׁ, כִּי בִּנְיָמִין מַרְשִׁיעַ, שֶׁאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ לְיַסֵּר הָרָעִים וְלֹא לִגְעֹר בָּהֶם כְּלָל, וְיִשְׂרָאֵל עוֹשִׂין מִלְחָמָה שֶׁלֹּא מִן הַדִּין, וְגַם אֶת פִּי ה' לֹא שָׁאֲלוּ בָּזֶה, אֲבָל אָמְרוּ "מִי יַעֲלֶה לָּנוּ בַתְּחִלָּה לַמִּלְחָמָה עַל בְּנֵי בִנְיָמִין" (שופטים כ יח), כִּי מֵעַצְמָם הִסְכִּימוּ לַמִּלְחָמָה עַל כָּל פָּנִים. וְכֵן לֹא שָׁאֲלוּ בְּעִנְיַן הַנִּצּוּחַ "אִם תִּתְּנֵם בְּיָדִי" כִּי בָּטְחוּ בִּזְרוֹעַ בָּשָׂר, שֶׁהָיוּ רַבִּים מְאֹד, כִּי עַתָּה כְּמוֹהֶם עֲשָׂרָה פְּעָמִים וְיוֹתֵר, וְלֹא שָׁאֲלוּ אֶלָּא "מִי יַעֲלֶה לָּנוּ בַתְּחִלָּה", וְהוּא כְּמוֹ גּוֹרָל בֵּינֵיהֶם, אוּלַי הָיָה כָּל שֵׁבֶט אוֹמֵר "לֹא אֶעֱלֶה אֲנִי תְּחִלָּה", אוֹ אוֹמֵר "אֲנִי רִאשׁוֹן", וְהקב"ה הֵשִׁיב כְּפִי שְׁאֵלָתָם "יְהוּדָה בַּתְּחִלָּה", לֵאמֹר כִּי יְהוּדָה הוּא בָּרֹאשׁ לְעוֹלָם, "כִּי בִיהוּדָה בָּחַר ה' לְנָגִיד" (דהי"א כח ד), וּלְכָךְ לֹא אָמַר "יְהוּדָה יַעֲלֶה" כִּשְׁאָר הַמְּקוֹמוֹת (עיין שופטים א ב), כִּי לֹא הִרְשָׁה אוֹתָם, אֲבָל לֹא מְנָעָם וְלֹא אָמַר לָהֶם "לֹא תַעֲלוּ וְלֹא תִלָּחֲמוּ" מִפְּנֵי עָנְשׁוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין. וְהִנֵּה הָלַךְ הַשֵּׁם עִם שְׁנֵיהֶם בְּקֶרִי וְהִנִּיחָם לַמִּקְרִים, וּבְנֵי בִּנְיָמִין הָיוּ גִּבּוֹרִים וְעָרֵיהֶם בְּצוּרוֹת, וְהִשְׁחִיתוּ בְּיִשְׂרָאֵל הַבּוֹטְחִים בִּזְרוֹעַ בָּשָׂר, וְהוֹסִיפוּ עֹנֶשׁ עַל עָנְשָׁם, כִּי דַּי הָיָה לָהֶם לְהַבְרִיחַ יִשְׂרָאֵל מִן הַגִּבְעָה, וְהֵם הִכּוּ בָּהֶם לְמַשְׁחִית אֵיבַת עוֹלָם וְהִפִּילוּ מֵהֶם עַם רַב וְעָצוּם כ"ב אֲלָפִים. וְהִנֵּה יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר הֻכּוּ מַכָּה רַבָּה נוֹדְעָה לָהֶם שִׁגְגָתָם כִּי עָשׂוּ מִלְחָמָה עִם אֲחֵיהֶם שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת גָּבוֹהַּ וְשֶׁלֹּא כְּדִין תּוֹרָה, וְעַל כֵּן שָׁאֲלוּ בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי "הַאוֹסִיף לָגֶשֶׁת לַמִּלְחָמָה עִם בְּנֵי בִנְיָמִן אָחִי" (שם כ כג), וְהִזְכִּירוּ עַתָּה הָאַחְוָה, לִשְׁאֹל אִם הוּא אוֹסֵר עֲלֵיהֶם הַמִּלְחָמָה. וְהַשֵּׁם הִרְשָׁה אוֹתָם עַתָּה בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי, וְאָמַר "עֲלוּ אֵלָיו", כִּי עַתָּה מֻתָּר לָהֶם לִדְרֹשׁ דַּם אֲחֵיהֶם הַשָּׁפוּךְ. וְהֵם לֹא שָׁאֲלוּ הַנִּצּוּחַ, כִּי עֲדַיִן הָיוּ בּוֹטְחִים בְּרֻבָּם לְנַצֵּחַ עַל כָּל פָּנִים, וְהַשֵּׁם לֹא בֵּאֵר לָהֶם רַק כִּי הַמִּלְחָמָה מֻתֶּרֶת לָהֶם, וּמִפְּנֵי שֶׁעֲדַיִן לֹא נִתְכַּפֵּר עָנְשָׁם הָרִאשׁוֹן נָפְלוּ מֵהֶם גַּם בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי י"ח אֲלָפִים. וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי גָּזְרוּ תַּעֲנִית וַיָּצוּמוּ וַיִּבְכּוּ לִפְנֵי ה', וְהִקְרִיבוּ עוֹלוֹת לְכַפֵּר עַל הִרְהוּרֵי הַלֵּב אֲשֶׁר בָּטְחוּ בִּזְרֹעָם, וְהִקְרִיבוּ שְׁלָמִים וְהֵם שַׁלְמֵי תּוֹדָה, כִּי רָאוּ עַצְמָם כְּאִלּוּ כֻּלָּם פְּלֵטִים מֵחֶרֶב בִּנְיָמִין, וְזֶה מִשְׁפַּט כָּל הַנִּמְלָטִים לְהַקְרִיב תּוֹדָה, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קז כב) "וְיִזְבְּחוּ זִבְחֵי תוֹדָה וִיסַפְּרוּ מַעֲשָׂיו בְּרִנָּה", וְכָתוּב (שם כז ו) "וְעַתָּה יָרוּם רֹאשִׁי עַל אֹיְבַי סְבִיבוֹתַי וְאֶזְבְּחָה בְאָהֳלוֹ זִבְחֵי תְרוּעָה אָשִׁירָה וַאֲזַמְּרָה לַה'". וְהִנֵּה הָיוּ בִּשְׁנֵי הַיָּמִים הַמֵּתִים מִיִּשְׂרָאֵל אַרְבָּעִים אֶלֶף, וּמִבִּנְיָמִן נָפְלוּ בַּסּוֹף כ"ה אֲלָפִים אַנְשֵׁי חַיִל (שופטים כ לה), וּמֵעִיר מְתֹם עַד כָּל הַנִּמְצָא (שם כ מח) רַבִּים, וְיִתָּכֵן שֶׁיִּהְיוּ ט"ו אֲלָפִים בֵּין אֲנָשִׁים וְנָשִׁים וְהַטַּף, וְהָיָה עֹנֶשׁ שְׁתֵּי הַכִּתּוֹת בְּשָׁוֶה. וּמַה נִּכְבְּדוּ דִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ (סנהדרין קג) שֶׁהָיָה הַקֶּצֶף בְּפִסְלוֹ שֶׁל מִיכָה, אָמַר הקב"ה בִּכְבוֹדִי לֹא מְחִיתֶם בִּכְבוֹד בָּשָׂר וָדָם מְחִיתֶם, לוֹמַר בִּכְבוֹדִי לֹא מְחִיתֶם, בִּמְחֻיְּבֵי מִיתָה וּפוֹשְׁטִים יְדֵיהֶם בָּעִקָּר, בִּכְבוֹד בָּשָׂר וָדָם מְחִיתֶם יוֹתֵר מִשּׁוּרַת הַדִּין. וְעַל כֵּן סִכֵּל עֲצַת שְׁתֵּי הַכִּתּוֹת וְאִמֵּץ אֶת לְבָבָם, וְלֹא זָכְרוּ בְּרִית אַחִים. וְאַחַר הַמַּעֲשֶׂה נִתְחָרְטוּ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים כא ב) "וַיָּבֹא הָעָם בֵּית אֵל וַיֵּשְׁבוּ שָׁם עַד הָעֶרֶב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וַיִּבְכּוּ בְּכִי גָּדוֹל וַיֹּאמְרוּ לָמָה ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הָיְתָה זֹאת בְּיִשְׂרָאֵל לְהִפָּקֵד הַיּוֹם מִיִּשְׂרָאֵל שֵׁבֶט אֶחָד", כִּי הִכִּירוּ טָעוּתָם וְעָנְשָׁם. וְהִנֵּה בְּדֶרֶךְ גְּרָרָא פֵּרַשְׁנוּ עִנְיַן מַהוּתָם, וְאֵינוֹ מְבֹאָר, וְהִזְכַּרְנוּ סִבּוֹתָיו:

Ramban on Bereshit 19:6

וַיִּפְצְרוּ בָּאִישׁ בְּלוֹט לֹא מָצָאתִי הַמִּלָּה הַזֹּאת רַק בְּדִבְרֵי הַפִּיּוּסִים, אִם כֵּן נְפָרֵשׁ זֶה שֶׁפִּיְּסוּ מִמֶּנּוּ הַרְבֵּה שֶׁיִּפְתַּח לָהֶם הַדֶּלֶת, וְכַאֲשֶׁר לֹא רָצָה לַעֲשׂוֹת כֵּן נִגְּשׁוּ לִשְׁבֹּר אוֹתוֹ. אוֹ שֶׁהָיָה עוֹמֵד בִּפְנֵי הַדֶּלֶת וְלֹא הָיָה מַנִּיחָם לְקָרְבָה אֵלָיו, וְהֵם פִּיְּסוּ מִמֶּנּוּ לָסוּר מִפְּנֵיהֶם כִּי לֹא הָיוּ רוֹצִים לִפְגֹּעַ בּוֹ, וְזֶה טַעַם "גֶּשׁ הָלְאָה", שֶׁיִּגַּשׁ לְמָקוֹם אַחֵר:

**“Y presionaron al hombre”, es decir, a Lot.** No encontré esta palabra sino en palabras de persuasión. Si es así, explicaremos que le insistieron mucho para que les abriera la puerta; y cuando no quiso hacerlo, se acercaron para romperla. O bien, él estaba de pie frente a la puerta y no les permitía acercarse a ella. Ellos le insistieron para que se apartara de delante de ellos, porque no querían herirlo. Este es el sentido de “acércate allá”: que se acercara a otro lugar.

Ramban on Bereshit 19:7

חָתָן וּבָנֶיךָ וּבְנוֹתֶיךָ לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית י"ט:י"ב) מִי מִשֶּׁלְּךָ עוֹד בָּעִיר חוּץ מֵאִשְׁתְּךָ וּבְנוֹתֶיךָ שֶׁבַּבַּיִת, אִם יֵשׁ לְךָ חָתָן אוֹ בָּנִים וּבָנוֹת הוֹצֵא מִן הַמָּקוֹם. וְאִם כֵּן יִהְיֶה דִּבּוּרָם כְּדֶרֶךְ בְּנֵי אָדָם, שֶׁהוּא לֹא הָיָה לוֹ בָּנִים כִּי אִם בָּנוֹת. וְרַבִּי אַבְרָהָם אָמַר (אבן עזרא על בראשית י"ט:י"ב) "חָתָן וּבָנֶיךָ", חֲתָנִים שֶׁהֵם כְּבָנֶיךָ. וְיִתָּכֵן שֶׁהָיוּ לוֹ בָּנִים גְּדוֹלִים נְשׂוּאֵי נָשִׁים וְדִבֵּר עִם חֲתָנָיו תְּחִלָּה, כִּי הָיָה סָבוּר שֶׁבָּנָיו יִשְׁמְעוּ לוֹ, וְכַאֲשֶׁר צָחֲקוּ עָלָיו חֲתָנָיו וְאָרְכוּ הַדְּבָרִים בֵּינֵיהֶם, הַשַּׁחַר עָלָה וְהַמַּלְאָכִים לֹא הִנִּיחוּהוּ לָקַחַת רַק הַנִּמְצָאִים אִתּוֹ בַּבַּיִת. וְהִנֵּה זְכוּתוֹ שֶׁל לוֹט הָיָה מַצִּיל בָּנִים וּבָנוֹת וַחֲתָנִים, לֹא כַּאֲשֶׁר חָשַׁב אַבְרָהָם שֶׁיָּמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע. וּבָרוּר הוּא שֶׁהָיוּ הַמַּלְאָכִים יוֹדְעִים דַּעַת עֶלְיוֹן בָּזֶה, כִּי גַּם צוֹעַר בִּתְפִלָּתוֹ נִמְלְטָה. וְיִתָּכֵן שֶׁהָיָה זֶה לִכְבוֹד הָאַכְסַנְיָא, כִּי דֶּרֶךְ מוּסָר לַשְּׁלוּחִים לְהַצִּיל בַּעַל בֵּיתָם וְכָל אֲשֶׁר לוֹ, כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ שְׁלוּחֵי יְהוֹשֻׁעַ (יהושע ו כג) שֶׁהִצִּילוּ גַּם כָּל מִשְׁפַּחַת בַּעֲלַת בֵּיתָם (בראשית רבה נ':י"א), לוֹט עַל יְדֵי שֶׁכִּבֵּד אֶת הַמַּלְאָךְ נָשָׂא לוֹ פָּנִים:

**“Yerno, tus hijos y tus hijas”.** Rashi explicó: quien sea tuyo aún en la ciudad, aparte de tu esposa y tus hijas que están en la casa; si tienes yerno, hijos o hijas, sácalos del lugar. Si es así, sus palabras serían como el modo de hablar de los hombres, porque él no tenía hijos, sino hijas. Rabí Abraham dijo: “yerno y tus hijos” significa yernos que son como tus hijos. Es posible que tuviera hijos grandes, casados con mujeres, y habló primero con sus yernos, porque pensó que sus hijos le escucharían. Pero cuando sus yernos se burlaron de él y las palabras entre ellos se alargaron, subió el alba y los ángeles no le permitieron tomar sino a los que estaban con él en la casa. He aquí que el mérito de Lot habría salvado hijos, hijas y yernos, no como pensó Abraham, que Dios mataría al justo con el malvado. Es claro que los ángeles conocían en esto la opinión del Altísimo, porque también Tzóar fue salvada por su oración. Es posible que esto fuera por honor a la hospitalidad, porque es camino de cortesía para los enviados salvar al dueño de su casa y a todo lo suyo, como hicieron los enviados de Yehoshúa, que salvaron también a toda la familia de la dueña de su casa. Lot, por haber honrado al ángel, obtuvo que se le aceptara el rostro.

Ramban on Bereshit 19:8

וַיַּחֲזִיקוּ הָאֲנָשִׁים אָמַר רַבִּי אַבְרָהָם (אבן עזרא על בראשית י"ט:ט"ז) כִּי "וַיַּחֲזִיקוּ" יְבָאֵר שֶׁפָּחַד וְאֵין בּוֹ כֹּחַ לִבְרֹחַ. וְהַנָּכוֹן שֶׁהוּא כְּמוֹ "וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל הָעָם לְמַהֵר לְשַׁלְּחָם מִן הָאָרֶץ" (שמות יב לג), אַף כָּאן הָיוּ מוֹשְׁכִים בָּהֶם בְּחָזְקָה לְמַהֵר לְשַׁלְּחָם:

**“Y los hombres tomaron con fuerza”.** Rabí Abraham dijo que “tomaron con fuerza” explica que tuvo miedo y no tenía fuerza para huir. Lo correcto es que es como: “Egipto presionó al pueblo para apresurarse a enviarlos de la tierra” (Éxodo 12:33). También aquí los estaban jalando con fuerza para apresurarse a sacarlos.

Ramban on Bereshit 19:9

בְּחֶמְלַת ה' עָלָיו לֹא בִּזְכוּתוֹ רַק בְּחֶמְלַת הָאֵל וּבְרַחֲמָיו הָרַבִּים. אוֹ יֹאמַר שֶׁהֶחֱזִיקוּ בּוֹ לְמַהֵר לְהוֹצִיאָם בְּעוֹד הַחֶמְלָה עָלָיו, פֶּן יֵצֵא הַקֶּצֶף מִלִּפְנֵי ה' וְיִסָּפֶה:

**“Por la compasión de Hashem sobre él”.** No fue por su mérito, sino por la compasión de Dios y por Sus muchas misericordias. O quiere decir que lo tomaron con fuerza para apresurarse a sacarlos mientras aún había compasión sobre él, no fuera que saliera la ira de delante de Hashem y fuera destruido.

Ramban on Bereshit 19:10

אַל תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ וְאַל תַּעֲמֹד בְּכָל הַכִּכָּר שִׁעוּר הַכָּתוּב, אַל תַּעֲמֹד בְּכָל הַכִּכָּר וְאַל תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ אַחַר שֶׁתִּנָּצֵל, כִּי עַד הֱיוֹת לוֹט בָּהָר לֹא תֵּרֵד עֲלֵיהֶם רָעָה. וּבַעֲבוּר כֵּן אָמַר וְאָנֹכִי לֹא אוּכַל לְהִמָּלֵט הָהָרָה פֶּן תִּדְבָּקַנִי הָרָעָה בִּהְיוֹתִי בַּכִּכָּר, כִּי אַתָּה לֹא תַּאֲרִיךְ לִי רַק מְעַט, כַּאֲשֶׁר אָמַרְתָּ "מַהֵר הִמָּלֵט". וְאָמַר רַבִּי אַבְרָהָם (אבן עזרא על בראשית י"ט:י"ז) "אַל תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ" אַתָּה וְכָל אֲשֶׁר לָךְ. וְכֵן "לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ". וּמָה צֹרֶךְ לָזֶה, וְאֵין הָעֹנֶשׁ בְּכָאן מִפְּנֵי שֶׁיַּעַבְרוּ עַל אַזְהָרַת הַמַּלְאָךְ, אֲבָל הוּא הִזְהִירָם מִדַּעְתּוֹ שֶׁיַּגִּיעַ לָהֶם עֹנֶשׁ בַּהַבָּטָה הַהִיא, וְהוּא הִזְהִיר אֶת לוֹט לִזְכוּתוֹ, וְכָל הַשּׁוֹמֵעַ וְנִזְהָר הוּא אֶת נַפְשׁוֹ הִצִּיל. וְעִנְיַן אִסּוּר הַהַבָּטָה אָמַר רַשִׁ"י אַתָּה הִרְשַׁעְתָּ עִמָּהֶם וּבִזְכוּת אַבְרָהָם אַתָּה נִצָּל, אֵינְךָ רַשַּׁאי לִרְאוֹת בְּפֻרְעָנוּתָן. וְעוֹד בּוֹ עִנְיָן, כִּי הָרְאוּת בַּאֲוִיר הַדֶּבֶר וּבְכָל הֶחֳלָיִים הַנִּדְבָּקִים יַזִּיק מְאֹד וְיַדְבִּיקֵם, וְכֵן הַמַּחְשָׁבָה בָּהֶם. וְלָכֵן יִסָּגֵר הָאִישׁ הַמְּצֹרָע וְיֵשֵׁב בָּדָד (ויקרא יג מו), וְכֵן נְשׁוּכֵי חַיּוֹת הַשּׁוֹטוֹת כַּכֶּלֶב הַשּׁוֹטֶה וְזוּלָתוֹ כַּאֲשֶׁר יִרְאוּ הַמַּיִם וְכָל מַרְאֶה יֶחֱזוּ בָּהֶם דְּמוּת הַמַּזִּיק וְיִשְׁתַּטּוּ וְיָמוּתוּ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ בְּמַסֶּכֶת יוֹמָא (יומא פ"ד), וְהִזְכִּירוּהוּ אַנְשֵׁי הַטֶּבַע. וְלָכֵן הָיְתָה אִשְׁתּוֹ שֶׁל לוֹט נְצִיב מֶלַח, כִּי בָּאתָה הַמַּכָּה בְּמַחְשַׁבְתָּהּ כַּאֲשֶׁר רָאֲתָה גָּפְרִית וָמֶלַח הַיּוֹרֵד עֲלֵיהֶן מִן הַשָּׁמַיִם, וְדָבְקָה בָּהּ. וְקָרוֹב אֲנִי לוֹמַר כִּי בְּהַשְׁחִית ה' אֶת הֶעָרִים הָאֵלֶּה הָיָה הַמַּלְאָךְ הַמַּשְׁחִית עֹמֵד בֵּין הָאָרֶץ וּבֵין הַשָּׁמַיִם נִרְאֶה בְּלַהַב הָאֵשׁ, כָּעִנְיָן בַּמַּלְאָךְ הַמַּשְׁחִית אֲשֶׁר רָאָה דָּוִד (דהי"א כא טז), וְלָכֵן אָסַר לָהֶן הַהַבָּטָה. וּבְפִרְקֵי דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר (כה) כָּעִנְיָן הַזֶּה אָמְרוּ לָהֶם אַל תַּבִּיטוּ לַאֲחוֹרֵיכֶם, שֶׁהֲרֵי יָרְדָה שְׁכִינָתוֹ שֶׁל הקב"ה לְהַמְטִיר עַל סְדֹם וְעַל עֲמֹרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ. עִירִית אִשְׁתּוֹ שֶׁל לוֹט נִכְמְרוּ רַחֲמֶיהָ עַל בְּנוֹתֶיהָ הַנְּשׂוּאוֹת בִּסְדוֹם וְהִבִּיטָה לְאַחֲרֶיהָ לִרְאוֹת אִם הוֹלְכוֹת הֵן אַחֲרֶיהָ, וְרָאֲתָה אֲחוֹרֵי הַשְּׁכִינָה, וְנַעֲשֵׂית נְצִיב מֶלַח:

**“No mires detrás de ti, y no te detengas en toda la llanura”.** La medida del versículo es: no te detengas en toda la llanura, y no mires detrás de ti después de que seas salvado. Porque hasta que Lot estuviera en la montaña, no descendería sobre ellos el mal. Por eso dijo: “yo no podré escapar a la montaña, no sea que me alcance el mal”, estando todavía en la llanura, porque tú no me darás sino un poco de tiempo, como dijiste: “apresúrate, escapa”. Rabí Abraham dijo: “no mires detrás de ti”: tú y todo lo tuyo. Así también: “no comerás de él”. ¿Y qué necesidad hay de esto? El castigo aquí no fue porque transgredieran la advertencia del ángel, sino que él les advirtió por su propio conocimiento que les llegaría daño por aquella mirada. Advirtió a Lot por su mérito, y todo el que escuchara y se cuidara salvaría su alma. Sobre el asunto de la prohibición de mirar, Rashi dijo: tú actuaste mal con ellos, y por el mérito de Abraham eres salvado; no tienes permiso de ver su castigo. Hay en ello otro asunto: mirar el aire de la peste y de todas las enfermedades contagiosas daña mucho y las contagia; así también pensar en ellas. Por eso el hombre leproso será encerrado y se sentará solo. Así también los mordidos por animales rabiosos, como el perro rabioso y semejantes: cuando ven agua o cualquier espejo, perciben allí la forma del dañador, enloquecen y mueren, como dijeron en el tratado de Yomá, y lo mencionaron los estudiosos de la naturaleza. Por eso la esposa de Lot se volvió una columna de sal, porque el golpe vino en su pensamiento cuando vio azufre y sal descendiendo sobre ellos desde los cielos, y se adhirió a ella. Estoy cerca de decir que cuando Hashem destruyó estas ciudades, el ángel destructor estaba de pie entre la tierra y los cielos, visible en llama de fuego, como el ángel destructor que vio David. Por eso les prohibió mirar. En Pirkei deRabí Eliezer dijeron algo semejante: les dijeron: no miréis detrás de vosotros, porque la Shejiná del Santo, bendito sea, ha descendido para hacer llover sobre Sedom y Amorá azufre y fuego. Irit, la esposa de Lot, se conmovió por sus hijas casadas en Sedom, y miró detrás de ella para ver si venían tras ella. Vio la parte posterior de la Shejiná y se convirtió en columna de sal.

Ramban on Bereshit 19:11

וַה' הִמְטִיר עַל סְדֹם כָּתַב רַשִׁ"י (רש"י על בראשית י"ט:כ"ד) בְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר "וַה'" הוּא וּבֵית דִּינוֹ. "מֵאֵת ה'" וְלֹא כָּתַב מֵאִתּוֹ, דֶּרֶךְ מִקְרָאוֹת לְדַבֵּר כֵּן, "נְשֵׁי לֶמֶךְ" (בראשית ד':כ"ג) וְלֹא אָמַר נָשַׁי, וְדָוִד אָמַר "קְחוּ עִמָּכֶם מֵעַבְדֵי אֲדֹנֵיכֶם" (מלכים א א לג) וְלֹא אָמַר מֵעֲבָדַי, וַאֲחַשְׁוֵרוֹשׁ "כִּתְבוּ בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ" (אסתר ח ח) וְלֹא אָמַר בִּשְׁמִי. וַאֲנִי תָּמֵהַּ עַל הָרַב זַ"ל שֶׁכָּתַב מִן הַהַגָּדוֹת דֵּעוֹת חֲלוּקוֹת וּמַשְׁוֶה אוֹתָם, שֶׁזֶּה מַחְלֹקֶת הוּא בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה נ"א:ב'), וְשָׁם עוֹד דַּעַת שְׁלִישִׁית: אַבָּא חִלְפֵי בְּרַבִּי סֻמָּקֵי בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה ב"ר סִימוֹן, "וַה' הִמְטִיר עַל סְדֹם" זֶה גַּבְרִיאֵל, "מֵאֵת ה' מִן הַשָּׁמַיִם" זֶה הקב"ה. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר "וַה'" הוּא וּבֵית דִּינוֹ. אָמַר רַבִּי יִצְחָק, בַּתּוֹרָה בַּנְּבִיאִים וּבַכְּתוּבִים מָצִינוּ שֶׁהַהֶדְיוֹט מַזְכִּיר שְׁמוֹ שְׁנֵי פְּעָמִים, בַּתּוֹרָה "וַיֹּאמֶר לֶמֶךְ לְנָשָׁיו" וְגוֹ'. הִנֵּה אֵלּוּ שָׁלֹשׁ מַחְלוֹקוֹת בַּדָּבָר, שֶׁרַבִּי יְהוּדָה ב"ר סִימוֹן יִחֵס הַשֵּׁם הָרִאשׁוֹן לְגַבְרִיאֵל, שֶׁהוּא הַשָּׁלִיחַ לְשַׁחֵת, וְנִקְרָא הַשָּׁלִיחַ בְּשֵׁם הַשּׁוֹלֵחַ; וְרַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר כִּי הוּא וּבֵית דִּינוֹ הִסְכִּימוּ בַּמִּשְׁפָּט, וּמֵאִתּוֹ בָּא; וְרַבִּי יִצְחָק אָמַר שֶׁהוּא דֶּרֶךְ הַלָּשׁוֹן. וְאִם הֲבִינוֹתָ מָה שֶׁכָּתַבְתִּי לְמַעְלָה תֵּדַע כַּוָּנָתָם בְּ"הוּא וּבֵית דִּינוֹ", וְיִהְיֶה פְּשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא בָּרוּר לְפָנֶיךָ. וְכֵן "וַה' אָמַר" (בראשית י"ח:י"ז) "וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לְמַעַן הָבִיא ה'", שֶׁלֹּא אָמַר שִׁמְרוּ דַּרְכִּי לְמַעַן אָבִיא, וְכֵן אָמַר "כִּי גָדְלָה צַעֲקָתָם אֶת פְּנֵי ה' וַיְשַׁלְּחֵנוּ ה'" וְכֵן "וַיְהִי בְּשַׁחֵת אֱלֹהִים" וְגוֹ' (בראשית י"ט:כ"ט):

**“Y Hashem hizo llover sobre Sedom”.** Rashi escribió: en todo lugar donde se dice “y Hashem”, se refiere a Él y Su tribunal. “De parte de Hashem”, y no escribió “de parte de Él”; es el modo de los versículos hablar así: “mujeres de Lemej” (Génesis 4:23), y no dijo “mis mujeres”; David dijo: “tomad con vosotros de los siervos de vuestro señor” (I Reyes 1:33), y no dijo “de mis siervos”; Ajashverosh dijo: “escribid en nombre del rey” (Ester 8:8), y no dijo “en mi nombre”. Yo me asombro del Rav, de bendita memoria, que escribió de las aggadot opiniones distintas y las igualó. Esto es una discusión en Bereshit Rabbá, y allí hay todavía una tercera opinión: Abba Jilfai bar Rabí Sumkai dijo en nombre de Rabí Yehudá bar Simón: “Y Hashem hizo llover sobre Sedom” se refiere a Gavriel; “de parte de Hashem desde los cielos” se refiere al Santo, bendito sea. Rabí Elazar dijo: en todo lugar donde se dice “y Hashem”, se refiere a Él y Su tribunal. Rabí Yitzjak dijo: en la Torá, los Profetas y los Escritos encontramos que una persona común menciona su nombre dos veces; en la Torá: “Y Lemej dijo a sus mujeres”, etc. He aquí que hay tres opiniones en el asunto. Rabí Yehudá bar Simón atribuyó el primer Nombre a Gavriel, que es el enviado para destruir, y el enviado es llamado con el nombre de quien lo envía. Rabí Elazar dijo que Él y Su tribunal concordaron en el juicio, y que de Él vino. Rabí Yitzjak dijo que es el modo del lenguaje. Si entendiste lo que escribí arriba, conocerás su intención en “Él y Su tribunal”, y el sentido simple del versículo será claro delante de ti. Así también: “Y Hashem dijo” (Génesis 18:17), “y guardarán el camino de Hashem, para que Hashem traiga”, pues no dijo: guardad Mi camino, para que Yo traiga. Así también dijo: “porque ha crecido su clamor ante el rostro de Hashem, y Hashem nos ha enviado”. Así también: “y fue cuando Dios destruyó”, etc. (Génesis 19:29).

Ramban on Bereshit 19:12

מֵאַחֲרָיו מֵאַחֲרֵי לוֹט, שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ אַחֲרֵיהֶם מְאַסֵּף לְכָל בֵּיתוֹ מְמַהֲרָם לְהִמָּלֵט:

**“Detrás de él”.** Detrás de Lot, porque él caminaba detrás de ellos, reuniendo a toda su casa y apresurándolos para escapar.

Ramban on Bereshit 19:13

וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת אַבְרָהָם וַיְשַׁלַּח אֶת לוֹט עִנְיַן הַכָּתוּב הַזֶּה כִּי לוֹט נִתְחַסֵּד עִם הַצַּדִּיק לָלֶכֶת עִמּוֹ לָשׁוּט בָּאָרֶץ בַּאֲשֶׁר יֵלֵךְ, וְהוּא שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית י"ב:ד') "וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט", כִּי לְצֶוֶת שֶׁלּוֹ הָלַךְ, וְלָכֵן הָיָה לוֹ זְכוּת לְהַצִּילוֹ בִּזְכוּת אַבְרָהָם, כִּי בַּעֲבוּרוֹ הוּא גָּר בִּסְדוֹם, וְלוּלֵי אַבְרָהָם עוֹדֶנּוּ הָיָה בְּחָרָן עִם מוֹלַדְתּוֹ, וְלֹא יִתָּכֵן שֶׁתָּבֹא אֵלָיו רָעָה בַּעֲבוּר אַבְרָהָם שֶׁיָּצָא בְּמִצְוֹת קוֹנוֹ. וְגַם זֶה הָיָה הָעִנְיָן שֶׁשָּׂם אַבְרָהָם נַפְשׁוֹ בְּכַפּוֹ לִרְדֹּף הַמְּלָכִים בַּעֲבוּרוֹ:

**“Y Dios recordó a Abraham y envió a Lot”.** El asunto de este versículo es que Lot hizo bondad con el justo al ir con él a recorrer la tierra adondequiera que fuera. Eso es lo que se dice: “y Lot fue con él” (Génesis 12:4), porque fue para acompañarlo. Por eso tuvo mérito para ser salvado por el mérito de Abraham, pues por causa de él habitaba en Sedom. Si no fuera por Abraham, todavía estaría en Jarán con su parentela. No era posible que le llegara un mal por causa de Abraham, que salió por orden de su Creador. También este fue el asunto por el que Abraham puso su vida en sus manos para perseguir a los reyes por causa de él.

Ramban on Bereshit 19:14

כִּי יָרֵא לָשֶׁבֶת בְּצוֹעַר כָּתַב רַשִׁ"י (רש"י על בראשית י"ט:ל') לְפִי שֶׁהִיא קְרוֹבָה לִסְדוֹם. וְאֵינוֹ כֵן, אֲבָל מִפְּנֵי שֶׁהִיא מִן הַמְּקוֹמוֹת שֶׁנִּגְזְרָה עֲלֵיהֶם הַהַשְׁחָתָה, וּבִתְחִנָּתוֹ שֶׁל לוֹט הִנִּיחָהּ הַמַּלְאָךְ בַּעֲבוּר שֶׁלֹּא יוּכַל לְהִמָּלֵט הָהָרָה בּוֹ בַּיּוֹם, חָשַׁב בְּלִבּוֹ כִּי לֹא יַאֲרִיךְ לוֹ עוֹד אַחֲרֵי שֶׁיֵּשׁ לוֹ זְמַן רַב לְהִמָּלֵט הָהָרָה. וּלְכָךְ אָמְרָה בִּתּוֹ "וְאִישׁ אֵין בָּאָרֶץ", שֶׁחָשְׁבָה כִּי בְּצֵאת אָבִיהָ מִשָּׁם נִשְׁחֲתָה צוֹעַר:

**“Porque temió habitar en Tzóar”.** Rashi escribió: porque estaba cerca de Sedom. No es así. Más bien, porque era de los lugares sobre los que se había decretado la destrucción, y por la súplica de Lot el ángel la dejó, porque él no podía escapar a la montaña ese mismo día. Pensó en su corazón que no le alargaría más el plazo, después de que ya tenía mucho tiempo para escapar a la montaña. Por eso dijo su hija: “y no hay hombre en la tierra”, porque pensó que cuando su padre salió de allí, Tzóar fue destruida.

Ramban on Bereshit 19:15

וַתֹּאמֶר הַבְּכִירָה אָמַר רַבִּי אַבְרָהָם (אבן עזרא על בראשית י"ט:ל"א) יִתָּכֵן שֶׁהָיְתָה לוֹ אִשָּׁה אַחֶרֶת וּמֵתָה בַּתְּחִלָּה. וְאֵין צֹרֶךְ, כִּי "הַבְּכִירָה" הֵפֶךְ "צְעִירָה", כָּל גָּדוֹל בְּאַחְוָה יִקָּרֵא "בְּכוֹר", וְכָל קָטָן מִמֶּנּוּ צָעִיר לוֹ, וְהַפְּרִי הָרִאשׁוֹן בַּשָּׁנָה יִקְרָא "בִּכּוּרִים", וְכֵן "בְּכוֹרֵי דַלִּים" (ישעיהו יד ל), הַמֻּקְדָּמִים בְּדַלּוּת שֶׁהֵם דַּלֵּי הַדַּלִּים, וְכֵן "בִּבְכֹרוֹ יְיַסְּדֶנָּה וּבִצְעִירוֹ יַצִּיב דְּלָתֶיהָ" (יהושע ו כו). וְכֵן תִּרְגֵּם אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית י"ט:ל"א) "רַבְּתָא":

**“Y dijo la mayor”.** Rabí Abraham dijo: es posible que él tuviera otra esposa que murió al principio. No hace falta. “La mayor” es lo contrario de “la menor”. Todo grande entre hermanos es llamado “primogénito”, y todo menor que él es llamado “joven” respecto a él. El primer fruto del año se llama “primicias”. Así también: “los primogénitos de los pobres” (Isaías 14:30), los adelantados en pobreza, que son los pobres de los pobres. Y así: “con su primogénito la fundará, y con su menor colocará sus puertas” (Yehoshúa 6:26). Así también tradujo Onkelos: “la grande”.

Ramban on Bereshit 19:16

וְטַעַם וּנְחַיֶּה מֵאָבִינוּ זֶרַע בְּאוּלַי כִּי אָמְרוּ נַעֲשֶׂה אֲנַחְנוּ הַמַּעֲשֶׂה הָרָאוּי לָנוּ, כִּי יְרַחֵם הָאֱלֹהִים וְנוֹלִיד זָכָר וּנְקֵבָה וְיִתְקַיֵּם הָעוֹלָם מֵהֶם כִּי "עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה" (תהלים פט ג), וְלֹא לְחִנָּם הִצִּילָנוּ ה'. וְהִנֵּה הָיוּ צְנוּעוֹת וְלֹא רָצוּ לֵאמֹר לַאֲבִיהֶם שֶׁיִּשָּׂא אוֹתָן, כִּי בֶּן נֹחַ מֻתָּר בְּבִתּוֹ (סנהדרין נח), אוֹ שֶׁהָיָה הַדָּבָר מְכֹעָר מְאֹד בְּעֵינֵי הַדּוֹרוֹת הָהֵם וְלֹא נַעֲשָׂה כֵן מֵעוֹלָם. וְכֵן רַבּוֹתֵינוּ בַּהַגָּדוֹת מְגַנִּים אֶת לוֹט מְאֹד (נזיר כג):

**El sentido de “y mantendremos de nuestro padre descendencia”** es quizá que dijeron: hagamos nosotras el acto que corresponde hacer, porque tal vez Dios tendrá misericordia y engendraremos varón y mujer, y el mundo se mantendrá por ellos, porque “el mundo se construye con bondad” (Salmos 89:3), y no en vano nos salvó Hashem. He aquí que eran recatadas y no quisieron decirle a su padre que se casara con ellas, aunque un hijo de Noaj tiene permitido casarse con su hija; o quizá el asunto era muy feo a los ojos de aquellas generaciones y jamás se había hecho así. También nuestros maestros, en las aggadot, censuran mucho a Lot. ## Capítulo 20 · Ramban on Genesis 20 ## Capítulo 20 · Ramban on Genesis 20