Ramban on Bereshit 25:1

אַשּׁוּרִים וּלְטוּשִׁים וּלְאֻמִּים לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית כ"ה:ג') שֶׁהֵם רָאשֵׁי אֻמּוֹת, וְתַרְגּוּמוֹ שֶׁל אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית כ"ה:ג') אֵין לְיַשְּׁבוֹ עִם לְשׁוֹן הַמִּקְרָא. וְלִי נִרְאֶה שֶׁסָּבַר אוּנְקְלוֹס בְּ"אַשּׁוּרִים" שֶׁהֵם הַמַּחֲנוֹת שַׁיָּרוֹת הוֹלְכֵי דֶּרֶךְ מֵעִיר לְעִיר, כְּמוֹ שֶׁאָמַר "אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים" (בראשית ל"ז:כ"ה), עֲשָׂאוֹ מִלְּשׁוֹן "בַּאֲשֻׁרוֹ אָחֲזָה רַגְלִי" (איוב כג יא), "לֹא תִמְעַד אֲשׁוּרָיו" (תהלים לז לא), וְסָבַר בְּ"לְטוּשִׁים" שֶׁהֵם הַשּׁוֹכְנִים בְּאֹהָלִים שֶׁהֵם נְטֻשִׁים עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, הַיּוֹם יִשְׁכְּנוּ בַּמָּקוֹם הַהוּא וּלְמָחָר בְּמָקוֹם אַחֵר, כִּי הַלָּמֶ"ד וְהַנּוּ"ן יוּמְרוּ בִּמְקוֹמוֹת רַבִּים, כְּמוֹ לִשְׁכָּה וְנִשְׁכָּה, "וַיִּפָּקְדוּ בַיּוֹם הַהוּא אֲנָשִׁים עַל הַנְּשָׁכוֹת" (נחמיה יב מד), וּמִזֶּה "חֶרֶב נְטוּשָׁה" (ישעיהו כא טו), כְּמוֹ לְטוּשָׁה. וְאָמַר בְּ"לְאֻמִּים" "וְלִנְגָוָן", בִּלְשׁוֹן אִיִּים, וּמִלַּת "הָיוּ" עוֹרְרָה אוֹתוֹ בָּזֶה, שֶׁהָיָה רָאוּי שֶׁיֹּאמַר כְּמוֹ שֶׁאָמַר (בראשית י':י"ג) "וּמִצְרַיִם יָלַד אֶת לוּדִים וְאֶת עֲנָמִים וְאֶת לְהָבִים וְאֶת נַפְתֻּחִים". וּבִבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ס"א:ה') רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב נַחְמָן אָמַר, אַף עַל גַּב דַּאֲנַן מְתַרְגְּמִינַן וְאָמְרִין תַּגָּרִין וְלַפָּדִין וְרָאשֵׁי אֻמִּים, כֻּלָּם רָאשֵׁי אֻמּוֹת הֵן. וְהָעִנְיָן כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי, כִּי הָיוּ הַמְתַרְגְּמִין עוֹשִׂים אַשּׁוּרִים תַּגָּרִין הוֹלְכֵי דֶּרֶךְ, וְהָיוּ עוֹשִׂין מִן לְטוּשִׁים אַנְשֵׁי רֶשַׁע פְּנֵיהֶם פְּנֵי לְהָבִים בּוֹעֲרִים כַּלַּפִּידִים, מִן "לִלְטוֹשׁ אֶת מַחֲרַשְׁתּוֹ וְאֶת אֵתוֹ" (שמואל א יג כ), "יִלְטֹשׁ עֵינָיו לִי" (איוב טז ט), וְאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב נַחְמָן שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁנָּהֲגוּ לְתַרְגֵּם כֵּן, אֵינָם אֶלָּא רָאשֵׁי אֻמּוֹת, אֵין בָּהֶם שֵׁם תֹּאַר כְּלָל. וְכָךְ הַדָּבָר:

**Ashurim, Letushim y Leumim.** Según Rashí, son jefes de naciones. Pero la traducción de Onkelos no se acomoda fácilmente al lenguaje del versículo. A mí me parece que Onkelos entendió “Ashurim” como campamentos o caravanas que van de ciudad en ciudad, como se dice: “una caravana de ismaelitas” (Bereshit 37:25). Lo tomó de la raíz de “mis pasos siguieron su camino” (Iyov 23:11) y “sus pasos no resbalarán” (Tehilim 37:31). Y entendió “Letushim” como los que habitan en tiendas, extendidos sobre la tierra: hoy moran en un lugar y mañana en otro. La letra lámed y la nun se intercambian en muchos lugares, como *lishká* y *nishká*, tal como está escrito: “fueron nombrados aquel día hombres sobre las cámaras” (Nejemiá 12:44). De ahí también “espada abandonada” (Yeshayahu 21:15), como si fuera *letushá*. Y sobre “Leumim” tradujo “pueblos de islas”, usando lenguaje de islas. La palabra “fueron” lo llevó a esto, pues habría sido más apropiado que dijera como en “Y Mitzráyim engendró a Ludim, Anamim, Lehabim y Naftujim” (Bereshit 10:13). En Bereshit Rabá, Rabí Shemuel bar Rav Najmán dijo: aunque nosotros traducimos “comerciantes, artesanos y jefes de pueblos”, todos ellos son jefes de naciones. El asunto es como expliqué: los traductores interpretaban “Ashurim” como comerciantes que viajan por los caminos; “Letushim” como hombres malvados, con rostros ardientes como antorchas, de la raíz “afilar su reja y su azada” (I Shemuel 13:20) y “afiló sus ojos contra mí” (Iyov 16:9). Rabí Shemuel bar Rav Najmán dijo que, aunque se acostumbraba traducir así, no son sino jefes de naciones, sin ningún calificativo descriptivo. Y así es el asunto.

Ramban on Bereshit 25:2

וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם עַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט, בַּעֲבוּר שֶׁנֶּאֱמַר לוֹ (בראשית כ"א:י"ב) "כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע", לֹא בְּזֶרַע אַחֵר, הָיוּ כָּל נָשָׁיו אֶצְלוֹ פִּילַגְשִׁים, לֹא הָיוּ נֶחְשָׁבוֹת לְנָשִׁים, שֶׁאֵין זַרְעָן בְּיוֹרְשָׁיו, כִּי הָגָר שִׁפְחַת שָׂרָה פִּילַגְשׁוֹ הָיְתָה, אֲבָל קְטוּרָה לְאִשָּׁה לָקַח לוֹ, וְאִם הָיְתָה שִׁפְחָה בְּבֵיתוֹ וּלְקָחָהּ לְפִילֶגֶשׁ לֹא הָיָה אוֹמֵר "וַיִּקַּח אִשָּׁה וּשְׁמָהּ קְטוּרָה", רַק תִּקָּרֵא פִּילֶגֶשׁ בַּכָּתוּב, מִפְּנֵי הַטַּעַם שֶׁפֵּרַשְׁתִּי. וּבְדִבְרֵי הַיָּמִים (א א לב) כָּתוּב "וּבְנֵי קְטוּרָה פִּילֶגֶשׁ אַבְרָהָם". וְהִנֵּה אַבְרָהָם לָקַח לוֹ אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנַעַן, וְאִם תֹּאמַר שֶׁהָיְתָה מִצְרִית אוֹ מֵאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, הִנֵּה לֹא שָׁלַח אֶל אַרְצוֹ וְאֶל מוֹלַדְתּוֹ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה בִּבְנוֹ, כִּי אֵינֶנּוּ שׁוֹמֵר רַק זֶרַע יִצְחָק כִּי עָלָיו נִכְרַת הַבְּרִית. וְעוֹד שֶׁלֹּא אָמַר הַכָּתוּב "וַיִּקַּח אִשָּׁה קְטוּרָה בַּת פְּלוֹנִי הַחִוִּי אוֹ הַפְּלִשְׁתִּי וְהַמִּצְרִי מֵאֶרֶץ פְּלוֹנִית" כַּאֲשֶׁר אָמַר בִּנְשֵׁי עֵשָׂו (בראשית כ"ו:ל"ד) וְזוּלָתָן, אֲבָל הִזְכִּיר שְׁמָהּ בִּלְבַד כִּי הִיא כְּנַעֲנִית, וְקִצֵּר בְּיִחוּסָהּ, וְכֵן יַעֲשֶׂה בִּמְקוֹמוֹת רַבִּים כְּשֶׁלֹּא יַקְפִּיד בַּיִּחוּס שֶׁלָּהֶן. וְאוּלַי תִּקָּרֵא פִּילֶגֶשׁ בַּעֲבוּר הֱיוֹתָהּ שִׁפְחָה מִמִּשְׁפַּחַת הָעֲבָדִים, וְאִם הָיְתָה שִׁפְחָה בְּבֵיתוֹ וּבָא אֵלֶיהָ לֹא יַזְכִּיר יִחוּסָהּ, כִּי אֵין דֶּרֶךְ הַכָּתוּב לְהַזְכִּיר בָּאִמָּהוֹת רַק שְׁמָן, כָּעִנְיָן בְּזִלְפָּה וּבִלְהָה. וְרַשִׁ"י כָּתַב (רש"י על בראשית כ"ה:ו') נָשִׁים בִּכְתֻבָּה פִּילַגְשִׁים שֶׁלֹּא בִּכְתֻבָּה, כִּדְאָמַר בְּנָשִׁים וּפִילַגְשִׁים דְּדָוִד בְּסַנְהֶדְרִין (כא). וְאֵין הַדָּבָר כֵּן, כִּי לֹא תִּקָּרֵא פִּילֶגֶשׁ אֶלָּא כְּשֶׁהִיא בְּלֹא קִדּוּשִׁין, כִּי הַכְּתֻבָּה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. וְהַגִּרְסָא בְּסַנְהֶדְרִין פִּילֶגֶשׁ בְּלֹא כְּתֻבָּה וְקִדּוּשִׁין. אֲבָל אֶפְשָׁר שֶׁגַּם בְּנֵי נֹחַ כַּאֲשֶׁר יִשְׂאוּ לָהֶם נָשִׁים כְּמִשְׁפָּטָן בִּבְעִילָה הָיוּ נוֹהֲגִים לִכְתֹּב לָהֶן מֹהַר וּמַתָּן, וַאֲשֶׁר רְצוֹנָם שֶׁתִּהְיֶה לָהֶם פִּילֶגֶשׁ וְיִשְׁלַח אוֹתָהּ כַּאֲשֶׁר יִרְצֶה, וְלֹא יִהְיוּ בָּנֶיהָ בַּנּוֹחֲלִים אֶת שֶׁלּוֹ, לֹא הָיָה כּוֹתֵב לָהּ כְּלוּם. וְעַל דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ (ב"ר סא ד) שֶׁהִיא הָגָר הִנֵּה הִיא פִּילֶגֶשׁ וַדַּאי:

**Y a los hijos de las concubinas que tuvo Abraham.** Según el sentido simple, puesto que se le dijo: “porque en Yitzjak será llamada tu descendencia” (Bereshit 21:12), y no en otra descendencia, todas sus mujeres, respecto de él, eran consideradas concubinas, no esposas principales, ya que sus hijos no eran contados entre sus herederos. Hagar, sierva de Sará, fue su concubina; pero a Keturá la tomó como esposa. Si hubiera sido una sierva de su casa tomada como concubina, el versículo no habría dicho: “tomó una mujer, cuyo nombre era Keturá”, sino que la habría llamado concubina. Sin embargo, la Escritura la llama concubina por la razón que expliqué. En Divré Hayamim está escrito: “los hijos de Keturá, concubina de Abraham” (I Divré Hayamim 1:32). Abraham, entonces, tomó una mujer de entre las hijas de Kenaan. Y si dices que era egipcia o de la tierra de los filisteos, de todos modos no envió a buscarla a su tierra y a su parentela como hizo con su hijo, porque solo cuidaba la descendencia de Yitzjak, sobre quien fue establecido el pacto. Además, la Escritura no dijo: “tomó por mujer a Keturá, hija de fulano el jiví, o el filisteo, o el egipcio de tal tierra”, como sí dice respecto de las mujeres de Esav y otras. Solo menciona su nombre, porque era kenaanita, y abrevia su linaje. Así hace en muchos lugares cuando no da importancia al linaje de ellas. Quizá fue llamada concubina porque era sierva de una familia de siervos. Y si era una sierva de su casa y él se unió a ella, no mencionaría su linaje, pues la Escritura no suele mencionar respecto de las siervas sino sus nombres, como ocurre con Zilpá y Bilhá. Rashí escribió: esposas son las que tienen ketubá; concubinas, las que no tienen ketubá, como se dice sobre las esposas y concubinas de David en Sanhedrín. Pero no es así, porque una concubina solo se llama así cuando está sin kidushín, ya que la ketubá es de institución rabínica. La versión correcta en Sanhedrín es: concubina, sin ketubá ni kidushín. Pero es posible que también los hijos de Noaj, cuando tomaban mujeres conforme a su norma mediante unión, acostumbraran escribirles dote y regalos; y cuando querían que una mujer fuera concubina, para despedirla cuando quisieran y para que sus hijos no heredaran sus bienes, no le escribían nada. Según la opinión de nuestros Sabios, que Keturá es Hagar, entonces ciertamente era concubina.

Ramban on Bereshit 25:3

זָקֵן וְשָׂבֵעַ שֶׁרָאָה כָּל מִשְׁאֲלוֹת לִבּוֹ וְשָׂבַע כָּל טוֹבָה, וְכֵן "וּשְׂבַע יָמִים" (בראשית ל"ה:כ"ט), שֶׁשָּׂבְעָה נַפְשׁוֹ בַּיָּמִים וְלֹא יִתְאַוֶּה שֶׁיְּחַדְּשׁוּ בּוֹ הַיָּמִים דָּבָר, וּכְעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר בְּדָוִד "וַיָּמָת בְּשֵׂיבָה טוֹבָה שְׂבַע יָמִים עֹשֶׁר וְכָבוֹד" (דהי"א כט כח), וְהוּא סִפּוּר חַסְדֵי הַשֵּׁם בַּצַּדִּיקִים וּמִדָּה טוֹבָה בָּהֶם שֶׁלֹּא יִתְאַוּוּ בַּמּוֹתָרוֹת, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם "תַּאֲוַת לִבּוֹ נָתַתָּ לּוֹ" (תהלים כא ג), וְלֹא כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בִּשְׁאָר הָאֲנָשִׁים "אֹהֵב כֶּסֶף לֹא יִשְׂבַּע כֶּסֶף" (קהלת ה ט) וְאָמְרוּ בּוֹ (קהלת רבה א יג), אֵין אָדָם יוֹצֵא מִן הָעוֹלָם וַחֲצִי תַּאֲוָתוֹ בְּיָדוֹ, יֵשׁ בְּיָדוֹ מָנֶה מִתְאַוֶּה מָאתַיִם, הִשִּׂיגָה יָדוֹ לְמָאתַיִם מִתְאַוֶּה לַעֲשׂוֹת אַרְבַּע מֵאוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר "אֹהֵב כֶּסֶף לֹא יִשְׂבַּע כֶּסֶף" (בראשית רבה ס"ב:א'), אָמְרוּ הקב"ה מַרְאֶה לָהֶם לַצַּדִּיקִים מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁהוּא עָתִיד לִתֵּן לָהֶם לָעוֹלָם הַבָּא, וְנַפְשָׁם שְׂבֵעָה וְהֵם יְשֵׁנִים. נִתְעוֹרְרוּ הַחֲכָמִים בָּזֶה וּפֵרְשׁוּ הַכָּתוּב שֶׁאוֹמֵר "וְשָׂבֵעַ" בַּמַּרְאָה הַזּוֹ:

**Anciano y satisfecho.** Significa que vio cumplidos todos los deseos de su corazón y quedó saciado de todo bien. Así también “saciado de días” (Bereshit 35:29): su alma quedó satisfecha de los días y ya no deseaba que los días le trajeran algo nuevo. Es como se dijo sobre David: “murió en buena vejez, saciado de días, riqueza y honor” (I Divré Hayamim 29:28). Esto relata las bondades de Hashem con los justos y una buena cualidad en ellos: que no desean lo superfluo, como se dice: “el deseo de su corazón le diste” (Tehilim 21:3). No son como los demás hombres, de quienes se dice: “quien ama el dinero no se saciará de dinero” (Kohelet 5:9). Sobre esto dijeron: el hombre no sale de este mundo con la mitad de su deseo en su mano; si tiene cien, desea doscientos; si alcanza doscientos, desea cuatrocientos. Nuestros Sabios dijeron que el Santo, bendito sea, muestra a los justos la recompensa que les dará en el Mundo Venidero, y su alma queda saciada y ellos duermen. Los Sabios se despertaron ante este punto y explicaron que lo que el versículo dice “satisfecho” se refiere a esa visión.

Ramban on Bereshit 25:4

וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל בָּנָיו לְשׁוֹן בְּרֵאשִׁית רַבָּה (ס"ב:ב') כָּאן בֶּן הָאָמָה חוֹלֵק כָּבוֹד לְבֶן הַגְּבִירָה:

**Y lo sepultaron Yitzjak e Ishmael, sus hijos.** En Bereshit Rabá se dice: aquí el hijo de la sierva honra al hijo de la señora.

Ramban on Bereshit 25:5

וַיֵּשֶׁב יִצְחָק עִם בְּאֵר לַחַי רֹאִי קָרוֹב אֶל הַמָּקוֹם הַהוּא, אוֹ בַּעֲבוּר שֶׁאֵינֶנּוּ עִיר אָמַר כִּי נָטָה אָהֳלוֹ אֵצֶל הַבְּאֵר:

**Y habitó Yitzjak junto a Beer Lajai Roí.** Es decir, cerca de aquel lugar. O, puesto que no era una ciudad, dijo que plantó su tienda junto al pozo.

Ramban on Bereshit 25:6

וְאֵלֶּה שְׁנֵי חַיֵּי יִשְׁמָעֵאל הַקָּרוֹב בְּדֶרֶךְ הַפְּשָׁט כִּי הַכָּתוּב יְסַפֵּר בִּבְנֵי הַצַּדִּיקִים תּוֹלְדֹתָם וּמִסְפַּר חַיֵּיהֶם, לְהוֹדִיעַ כִּי זֶרַע צַדִּיקִים יְבֹרָךְ. וְלֹא סִפֵּר יְמֵי עֵשָׂו כִּי חָיָה יוֹתֵר מִיַּעֲקֹב, וּכְבָר נִשְׁלַם הַסִּפּוּר בְּמוֹת יַעֲקֹב, וְלֹא רָצָה לַחְזֹר אֵלֶּה חַיֵּי עֵשָׂו שֶׁכְּבָר הִזְכִּיר תּוֹלְדוֹתָיו בַּמָּקוֹם הָרָאוּי לָהֶם. וּבְמִדְרָשׁ רַבּוֹתֵינוּ בְּסִפּוּר יְמֵי יִשְׁמָעֵאל טְעָמִים רַבִּים (עיין מגילה יז), וְהַנָּכוֹן שֶׁבָּהֶם שֶׁהָיָה צַדִּיק בַּעַל תְּשׁוּבָה, וְסִפֵּר בּוֹ כְּדֶרֶךְ הַצַּדִּיקִים:

**Y estos son los años de vida de Ishmael.** Lo más cercano al sentido simple es que la Escritura relata sobre los hijos de los justos sus descendencias y el número de sus vidas, para enseñar que “la descendencia de los justos será bendecida”. No relató los días de Esav porque vivió más que Yaakov, y el relato ya se completó con la muerte de Yaakov. No quiso volver a decir “estos son los años de vida de Esav”, pues ya había mencionado sus descendientes en el lugar apropiado. En el midrash de nuestros Sabios hay muchas razones sobre la mención de los días de Ishmael, y la más correcta es que fue justo y baal teshuvá; por eso la Escritura lo cuenta al modo de los justos.

Ramban on Bereshit 25:7

וַיִּגְוַע לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית כ"ה:י"ז) לֹא נֶאֶמְרָה גְוִיעָה אֶלָּא בַּצַּדִּיקִים. וּבַגְּמָרָא (ב"ב טז) הִקְשׁוּ, וְהָא דּוֹר הַמַּבּוּל נֶאֱמַר בָּהֶם גְּוִיעָה, "וַיִּגְוַע כָּל בָּשָׂר הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ וְגוֹ' וְכֹל הָאָדָם" (בראשית ז':כ"א), "כֹּל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ יִגְוָע" (בראשית ו':י"ז), וּמְתָרֵץ גְּוִיעָה וַאֲסִיפָה קָאָמְרִינַן. כַּוָּנָתָם כִּי הַגְּוִיעָה – מִיתָה בְּלֹא חֹלִי מַכְאִיב וּבְלֹא יִסּוּרִין, וְאֵין זוֹכִין לָהּ אֶלָּא הַצַּדִּיקִים, וְאַנְשֵׁי דּוֹר הַמַּבּוּל הַהֲפוּכִים כְמוֹ רָגַע וְלֹא חָלוּ בָּהֶם יָדַיִם, וְכֵן מֵתֵי מִדְבָּר, וְעַל כֵּן אָמַר בָּהֶם גְּוִיעָה, "בִּגְוַע אַחֵינוּ" (במדבר כ ג), וְכֵן "וְהוּא אִישׁ אֶחָד לֹא גָוַע בַּעֲוֹנוֹ" (יהושע כב כ), שֶׁלֹּא הֵמִית אוֹתוֹ עֲוֹנוֹ פִּתְאוֹם. אֲבָל כְּשֶׁיַּזְכִּיר הַכָּתוּב כֵּן עִם זִכְרוֹן הַמִּיתָה, כְּמִלַּת וַיֵּאָסֵף אוֹ וַיָּמָת תִּרְמֹז לְמִיתַת הַצַּדִּיקִים. וּלְשׁוֹן (בראשית רבה ס"ב:א') "וַיִּגְוַע וַיָּמָת אַבְרָהָם" (בראשית כ"ה:ח') אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר אִלְעַי, הַחֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ מִתְיַסְּרִין בְּחֹלִי מֵעַיִם בַּעֲשָׂרָה וּבְעֶשְׂרִים יוֹם, לוֹמַר שֶׁהַחֹלִי מְמָרֵק. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כָּל מִי שֶׁנֶּאֱמְרָה בּוֹ גְּוִיעָה מֵת בְּחֹלִי מֵעַיִם. וְשָׁם (בראשית ו':י"ז) אָמְרוּ, בְּ"כֹּל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ יִגְוָע" – יִצְמֹק. וְיֵרָאֶה שֶׁמִּלַּת גְּוִיעָה אֶצְלָם "הָמֵק בְּשָׂרוֹ וְהוּא עֹמֵד עַל רַגְלָיו" (זכריה יד יב), וְכֵן דַּעַת אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית כ"ה:י"ז) שֶׁתִּרְגֵּם בְּכָאן "וְאִתְנְגִיד", וְהוּא הָעִלּוּף, כִּלְשׁוֹן אִתְנְגִיד וְאִתְּפַח (סנהדרין לט), יָכוֹל יְשַׁלֵּם חֲמִשָּׁה נְגִידִים (ב"ק סז), וְנֶאֱמַר כֵּן בַּמַּבּוּל, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (בראשית ז':כ"ג) "וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם", וְנֶאֱמַר "וַיִּגְוַע וַיָּמָת" כְּגֶבֶר יֶחֱלָשׁ וְיָמוּת, וְהִיא מִיתָה בַּצַּדִּיקִים:

**Y expiró.** Rashí escribió: la expresión “expirar” solo se dice respecto de los justos. En la Guemará preguntaron: ¿acaso no se dijo “expirar” respecto de la generación del Diluvio: “expiró toda carne que se movía sobre la tierra… y todo hombre” (Bereshit 7:21), y “todo lo que hay en la tierra expirará” (Bereshit 6:17)? Y respondieron: hablamos de “expirar” junto con “ser recogido”. La intención es que *gueviá*, expirar, significa una muerte sin enfermedad dolorosa y sin sufrimientos, y a ella solo acceden los justos. Los hombres de la generación del Diluvio fueron destruidos de golpe, como en un instante, sin que manos los tocaran. También los muertos del desierto; por eso se dijo sobre ellos “al expirar nuestros hermanos” (Bamidbar 20:3). Y también: “él era un solo hombre, no expiró por su pecado” (Yehoshúa 22:20), es decir, su pecado no lo mató de forma repentina. Pero cuando la Escritura menciona esa expresión junto con una referencia a la muerte, como “fue recogido” o “murió”, alude a la muerte de los justos. En Bereshit Rabá se dice sobre “expiró y murió Abraham”: Rabí Yehudá bar Ilai dijo que los primeros piadosos sufrían enfermedad intestinal durante diez o veinte días, para enseñar que la enfermedad purifica. Rabí Yehudá dice: todo aquel de quien se dice “expiró” murió por enfermedad intestinal. Allí también dijeron sobre “todo lo que hay en la tierra expirará”: se marchitará. Parece que, para ellos, la palabra *gueviá* significa que “su carne se consume mientras él sigue de pie”, como en Zejariá 14:12. Así también entiende Onkelos, que aquí tradujo “se desvaneció”, expresión de desmayo. Se dijo así en el Diluvio, como se dijo: “borró todo ser existente” (Bereshit 7:23). Y se dijo “expiró y murió” como un hombre que se debilita y muere; esa es la muerte de los justos.

Ramban on Bereshit 25:8

וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם עַל עֵשָׂו וְיַעֲקֹב בָּנָיו הָאֲמוּרִים לְמַטָּה, וְהִזְכִּיר הַכָּתוּב אֵיךְ הָיְתָה יְלִידָתָם:

**Y estas son las generaciones de Yitzjak hijo de Abraham.** Se refiere a Esav y Yaakov, sus hijos, que serán mencionados más adelante. La Escritura menciona cómo fue su nacimiento.

Ramban on Bereshit 25:9

אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית כ"ה:י"ט), עַל יְדֵי שֶׁכָּתוּב יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם הֻזְקַק לוֹמַר אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק, לְפִי שֶׁהָיוּ לֵיצָנֵי הַדּוֹר אוֹמְרִים מֵאֲבִימֶלֶךְ נִתְעַבְּרָה שָׂרָה, לְכָךְ צָר הקב"ה קְלַסְתֵּר פָּנָיו דּוֹמֶה לְאַבְרָהָם שֶׁיֹּאמְרוּ הַכֹּל אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק. וְרַבִּי אַבְרָהָם אָמַר (אבן עזרא על בראשית כ"ה:י"ט) עוֹד, שֶׁטַּעַם הוֹלִיד – גִּדֵּל וְרִבָּה, כְּמוֹ "יֻלְּדוּ עַל בִּרְכֵּי יוֹסֵף", כְּמוֹ שֶׁאָמַר "וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ". וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי כִּי חָזַר עַתָּה וְהֵחֵל בְּאַב הַיַּחַס, כְּמִנְהַג הַכָּתוּב לַחְזֹר בְּאַנְשֵׁי הַמַּעֲלָה אֶל רֹאשׁ הַיַּחַס, וְכֵן בְּדִבְרֵי הַיָּמִים (א א יז יח) כָּתוּב "בְּנֵי שֵׁם עֵילָם וְאַשּׁוּר וְאַרְפַּכְשַׁד וְלוּד וַאֲרָם וְאַרְפַּכְשַׁד יָלַד אֶת שָׁלַח", וְכַאֲשֶׁר הִשְׁלִים חָזַר וְאָמַר (שם כד) "שֵׁם אַרְפַּכְשָׁד שָׁלַח" עַד "אַבְרָם הוּא אַבְרָהָם", וְכֵן בְּיִחוּס בִּנְיָמִין חָזַר לְמַפְרֵעַ וְהֵחֵל "וְנֵר הוֹלִיד אֶת קִישׁ וְקִישׁ הוֹלִיד אֶת שָׁאוּל" (שם ח לג ט לט), אַף כָּאן אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק וְיִצְחָק הוֹלִיד אֶת יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר יַזְכִּיר. וְחָזַר לְסַפֵּר זֶה בַּעֲבוּר שֶׁאָמַר (בראשית רבה ס"ב:א') "וְאֵלֶּה תֹּלְדֹת יִשְׁמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם", שֶׁאִם אָמַר גַּם כֵּן "וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם" בִּלְבַד, הִנֵּה הִשְׁוָה שְׁנֵיהֶם בְּיִחוּס וּבְמַעְלָה, וְאַף כִּי הִקְדִּים הַבְּכוֹר. וְעוֹד שֶׁהָיָה רָאוּי שֶׁיַּתְחִיל בְּאַבְרָהָם וְיֹאמַר "אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת אַבְרָהָם", אֲבָל לֹא רָצָה לַעֲשׂוֹת כֵּן שֶׁלֹּא יִמְנֶה יִשְׁמָעֵאל וּבְנֵי קְטוּרָה, וּלְכָךְ חָזַר וְהִשְׁלִים "אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק" לוֹמַר כִּי הוּא לְבַדּוֹ תּוֹלְדוֹתָיו וּכְאִלּוּ לֹא הוֹלִיד אַחֵר יֵחָשֵׁב, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר לוֹ (בראשית כ"א:י"ב) "כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע", וּלְכָךְ אָמַר לְמַעְלָה (כה יב) גַּם כֵּן "אֲשֶׁר יָלְדָה הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחַת שָׂרָה לְאַבְרָהָם" לִכְבוֹד יִצְחָק, לוֹמַר שֶׁאֵין אֵלּוּ תּוֹלְדוֹת הַיַּחַס לְאַבְרָהָם רַק הֵם בְּנֵי הָאָמָה, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר (בראשית כ"א:י"ג) "וְגַם אֶת בֶּן הָאָמָה לְגוֹי אֲשִׂימֶנּוּ". וְכֵן עָשָׂה הַכָּתוּב אַף בְּדִבְרֵי הַיָּמִים (א א כח), כִּי אָמַר מִתְּחִלָּה "בְּנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל וְאֵלֶּה תֹּלְדוֹתָם בְּכוֹר יִשְׁמָעֵאל נְבָיוֹת", וְהִזְכִּיר "וּבְנֵי קְטוּרָה פִּילֶגֶשׁ אַבְרָהָם יָלְדָה אֶת זִמְרָן", וְהָיָה רָאוּי שֶׁיֹּאמַר "בְּנֵי יִצְחָק" וְחָזַר וְהֵחֵל "וַיּוֹלֶד אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק בְּנֵי יִצְחָק עֵשָׂו וְיִשְׂרָאֵל":

**Abraham engendró a Yitzjak.** Rashí escribió: puesto que ya está escrito “Yitzjak hijo de Abraham”, fue necesario decir “Abraham engendró a Yitzjak”, porque los burlones de la generación decían que Sará había concebido de Avimélej. Por eso el Santo, bendito sea, formó el rostro de Yitzjak semejante al de Abraham, para que todos dijeran: Abraham engendró a Yitzjak. Rabí Abraham ibn Ezra dijo además que “engendró” significa crió y educó, como “nacieron sobre las rodillas de Yosef”, tal como dice: “los envió lejos de Yitzjak su hijo”. A mi juicio, lo correcto es que ahora la Escritura volvió y comenzó con el padre de la genealogía, como suele hacer con hombres de grandeza: vuelve a la cabeza del linaje. Así también en Divré Hayamim dice: “los hijos de Shem: Elam, Ashur, Arpajshad, Lud y Aram… y Arpajshad engendró a Shélaj”; y cuando termina, vuelve y dice: “Shem, Arpajshad, Shélaj…” hasta “Avram, él es Abraham”. También en la genealogía de Binyamín vuelve hacia atrás y comienza: “Ner engendró a Kish, y Kish engendró a Shaúl”. Así también aquí: Abraham engendró a Yitzjak, y Yitzjak engendró a Yaakov, como mencionará. Volvió a contar esto porque antes había dicho: “estas son las generaciones de Ishmael hijo de Abraham”. Si dijera también solamente: “estas son las generaciones de Yitzjak hijo de Abraham”, habría igualado a ambos en linaje y dignidad, más aún porque había mencionado primero al primogénito. Además, habría sido apropiado comenzar con Abraham y decir: “estas son las generaciones de Abraham”, pero no quiso hacerlo para no contar a Ishmael y a los hijos de Keturá. Por eso volvió y completó: “Abraham engendró a Yitzjak”, para decir que solo él es considerado su descendencia, como si no hubiera engendrado a ningún otro, tal como se le dijo: “porque en Yitzjak será llamada tu descendencia” (Bereshit 21:12). Por eso también dijo arriba: “a quien Hagar la egipcia, sierva de Sará, dio a Abraham”, en honor de Yitzjak, para decir que aquellos no son los descendientes genealógicos de Abraham, sino los hijos de la sierva, como se dijo: “también al hijo de la sierva lo haré nación” (Bereshit 21:13). Así hizo también la Escritura en Divré Hayamim: primero dijo “los hijos de Abraham: Yitzjak e Ishmael”, luego mencionó la descendencia de Ishmael y los hijos de Keturá, concubina de Abraham; y cuando habría correspondido decir “los hijos de Yitzjak”, volvió y comenzó: “Abraham engendró a Yitzjak; los hijos de Yitzjak: Esav e Israel”.

Ramban on Bereshit 25:10

וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי אִם כֵּן גָּדוֹל צַעַר הָעִבּוּר לָמָּה זֶה אָנֹכִי מִתְפַּלֶּלֶת וּמִתְאַוָּה עַל הַהֵרָיוֹן, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית כ"ה:כ"ב), וְאֵינֶנּוּ נָכוֹן. וְרַבִּי אַבְרָהָם אָמַר (אבן עזרא על בראשית כ"ה:כ"ב) כִּי שָׁאֲלָה אֶת הַנָּשִׁים אִם אֵרַע לָהֶם כָּכָה, וַתֹּאמַרְנָה לֹא, וַתֹּאמֶר אִם כֵּן הַדָּבָר וְהַמִּנְהָג לָמָּה זֶה אָנֹכִי בְּהֵרָיוֹן מְשֻׁנֶּה. וְהִנֵּה הַכָּתוּב חָסֵר וְאֵינֶנּוּ שָׁלֵם בַּפֵּרוּשׁ הַזֶּה. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי כִּי אָמְרָה אִם כֵּן יִהְיֶה לִי, לָמָּה זֶה אָנֹכִי בָּעוֹלָם, הַלְוַאי אֵינֶנִּי שֶׁאָמוּת אוֹ שֶׁלֹּא הָיִיתִי, כְּטַעַם "כַּאֲשֶׁר לֹא הָיִיתִי אֶהְיֶה" (איוב י יט):

**Y dijo: si es así, ¿para qué soy yo?** Rashí explica: si tan grande es el sufrimiento del embarazo, ¿para qué oré y deseé quedar embarazada? Pero no es correcto. Rabí Abraham ibn Ezra dijo que preguntó a las mujeres si les había ocurrido algo semejante; ellas respondieron que no, y entonces dijo: si así es la cosa y la costumbre, ¿por qué mi embarazo es diferente? Pero según esta explicación el versículo queda incompleto. Lo correcto a mi juicio es que dijo: si así será conmigo, ¿para qué estoy yo en el mundo? Ojalá no existiera, que muriera o que nunca hubiera sido, como el sentido de “sería como si no hubiera sido” (Iyov 10:19).

Ramban on Bereshit 25:11

וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת ה' לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית כ"ה:כ"ב) לְהַגִּיד מָה יְהֵא בְּסוֹפָהּ. וְלֹא מָצָאתִי דְּרִישָׁה אֵצֶל ה' רַק לְהִתְפַּלֵּל, כְּטַעַם "דָּרַשְׁתִּי אֶת ה' וְעָנָנִי" (תהלים לד ה), "דִּרְשׁוּנִי וִחְיוּ" (עמוס ה ד), "חַי אָנִי אִם אִדָּרֵשׁ לָכֶם" (יחזקאל כ ג):

**Y fue a consultar a Hashem.** Rashí explicó: para saber qué ocurriría al final. Pero no he encontrado “consultar a Hashem” sino con el sentido de rezar, como: “busqué a Hashem y me respondió” (Tehilim 34:5), “buscadme y viviréis” (Amós 5:4), “vivo Yo, que no seré consultado por vosotros” (Yejezkel 20:3).

Ramban on Bereshit 25:12

וְטַעַם שְׁנֵי גּוֹיִם בְּבִטְנֵךְ הוֹדִיעַ לָהּ שֶׁלֹּא תְּפַחֵד, כִּי בַּעֲבוּר שֶׁהָיְתָה מְעֻבֶּרֶת תְּאוֹמִים הוּא הָרִצּוּץ הַזֶּה בְּבִטְנָהּ, כִּי דֶּרֶךְ נָשִׁים לָהּ. וְיִתָּכֵן שֶׁיֹּאמַר עוֹד כִּי בַּעֲבוּר הֱיוֹתָם שְׁנֵי גּוֹיִם שׂוֹנְאִים וְנִלְחָמִים זֶה בָּזֶה, עָשׂוּ בִּתְחִלַּת יְצִירָתָם מְרִיבָה רֶמֶז לְמָה שֶׁיִּהְיֶה בֵּינֵיהֶם בַּסּוֹף, וְעַתָּה יָנוּחוּ וְתִמְצָא מָנוֹחַ וְהַשְׁקֵט לְנַפְשָׁהּ:

**El sentido de “dos pueblos hay en tu vientre”.** Le informó que no debía temer, porque el movimiento violento en su vientre se debía a que estaba embarazada de gemelos, y esto pertenece al modo natural de las mujeres. También puede significar que, por ser dos pueblos que se odiarán y lucharán entre sí, ya desde el comienzo de su formación hicieron una disputa, como señal de lo que habría entre ellos al final. Pero ahora descansarán, y ella hallará reposo y tranquilidad para su alma.

Ramban on Bereshit 25:13

כִּי צַיִד בְּפִיו אָמְרוּ הַמְּפָרְשִׁים (הראב"ע והרד"ק) כִּי יִתֵּן צַיִד בְּפִיו שֶׁל יִצְחָק אוֹ יָבִיא, וְיֶחְסַר הַמַּעֲשֶׂה, וְכֵן "לַמּוֹעֵד אֲשֶׁר שְׁמוּאֵל" (שמואל א יג ח), "וַה' אוֹתִי כְּגִבּוֹר עָרִיץ" (ירמיהו כ יא), נָתַן אוֹ שָׂם אוֹתִי. וְיִתָּכֵן לְפָרֵשׁ וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו בַּעֲבוּר כִּי בְּפִיו שֶׁל יִצְחָק צַיִד תָּמִיד כָּל הַיּוֹם יִתְאַוֶּה לֶאֱכֹל אֶת הַצַּיִד וְתָמִיד הוּא בְּפִיו, לֹא יֹאכַל דָּבָר אַחֵר, וְהוּא הַמֵּבִיא לוֹ, כַּאֲשֶׁר אָמַר "אִישׁ יוֹדֵעַ צַיִד". וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי כִּי הִיא מְלִיצָה, כִּי עֵשָׂו צַיִד בְּפִי אָבִיו, יְכַנֶּה הָאִישׁ בַּמַּעֲשֶׂה לִתְדִירוּתוֹ, וְכָמוֹהוּ "שִׁבְתְּךָ בְּתוֹךְ מִרְמָה" (ירמיהו ט ה), וְכֵן "וַאֲנִי תְּפִלָּה" (תהלים קט ד), וְכֵן אָמְרוּ (בראשית רבה ס"ג:י') קֻפְרָא טָבָא לְפֻמֵּהּ כָּסָא טָבָא לְפֻמֵּהּ:

**Porque la caza estaba en su boca.** Los comentaristas explicaron que Esav ponía caza en la boca de Yitzjak, o se la traía, faltando el verbo de la acción. Así ocurre en expresiones como “hasta el tiempo que Shemuel…” o “Hashem conmigo como poderoso terrible”, donde falta “puso” o “me hizo”. También puede explicarse que Yitzjak amaba a Esav porque en la boca de Yitzjak había siempre caza: todo el día deseaba comer caza, y siempre estaba en su boca; no comía otra cosa, y Esav se la traía, como dice que era “hombre conocedor de la caza”. Pero lo correcto a mi juicio es que es una expresión figurada: Esav era “caza en la boca” de su padre. La persona es llamada por su acción, por la frecuencia con que la realiza. Así también: “tu morada está en medio del engaño” (Yirmeyahu 9:5), y “yo soy oración” (Tehilim 109:4). Así dijeron también nuestros Sabios: buen condimento para su boca, buena copa para su boca.

Ramban on Bereshit 25:14

מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה הָיָה הַתַּבְשִׁיל מְאָדָּם מִן הָעֲדָשִׁים שֶׁהָיוּ אֲדֻמּוֹת, אוֹ שֶׁרְקָחוֹ בִּדְבָרִים אֲדֻמִּים, וְעֵשָׂו לֹא יָדַע מָה הוּא וְקָרָא שְׁמוֹ אָדֹם, עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ אֱדוֹם, כִּי לָעֲגוּ עָלָיו שֶׁמָּכַר בְּכוֹרָה נִכְבֶּדֶת בַּעֲבוּר תַּבְשִׁיל מְעַט, "כִּי סֹבֵא וְזוֹלֵל יִוָּרֵשׁ" (משלי כג כא):

**De lo rojo, de lo rojo este.** El guiso era rojizo por las lentejas, que eran rojas, o porque lo había condimentado con cosas rojas. Esav no sabía qué era y lo llamó “rojo”; por eso fue llamado Edom. Se burlaron de él porque vendió una primogenitura honorable por un poco de guiso, pues “el glotón y el bebedor empobrecerán” (Mishlé 23:21).

Ramban on Bereshit 25:15

מִכְרָה כַיּוֹם אֶת בְּכֹרָתְךָ לִי כְּיוֹם דִּלְהֵן, כַּיּוֹם שֶׁהוּא בָרוּר כֵּן מְכֹר לִי מְכִירָה גְּמוּרָה, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית כ"ה:ל"א). וּפְשׁוּטוֹ כָּעֵת הַזֹּאת, וְכֵן "וְאַתָּה עֲמֹד כַּיּוֹם וְאַשְׁמִיעֲךָ אֶת דְּבַר אֱלֹהִים" (שמואל א ט כז), "אֹתוֹ כְהַיּוֹם תִּמְצְאוּן אֹתוֹ" (שם יג), "קַטֵּר יַקְטִירוּן כַּיּוֹם אֶת הַחֵלֶב" (שם ב טז), "וְלָנוּ בֹּשֶׁת הַפָּנִים כְּהַיּוֹם הַזֶּה" (דניאל ט ז). וְהַנִּרְאֶה מִדַּעַת אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית כ"ה:ל"א) כִּי בַּעֲבוּר הֱיוֹת מְכִירַת הַבְּכוֹרָה לְאַחַר מִיתַת אֲבִיהֶם, אָמַר מִכְרָה לִי הַבְּכוֹרָה לְאֵיזֶה יוֹם שֶׁתִּפֹּל בּוֹ, וְזֶה שִׁמּוּשׁ "לְהֵן" בִּלְשׁוֹן אֲרָמִית, לְהֵן אַתְּ אָזֵל, לְאֵיזֶה מָקוֹם, מִן הֵן אַתְּ מוֹדַע לִי, וְכֵן בְּפָרָשַׁת וַיִּשְׁלַח (ב"ר עח א), וּלְהֵן אִינּוּן אָזְלִין, מִן הֵן דְּאִתְבְּרוּן, וְהוּא לָשׁוֹן מֻרְגָּל לָהֶם בִּמְקוֹמוֹת הַרְבֵּה. וּבְדָנִיֵּאל (ב יא) בְּפַתְחוּת הַלָּמֶד, כְּטַעַם אֱלָהֵן, "לָהֵן אֱלָהִין דִּי מְדָרְהוֹן עִם בִּשְׂרָא לָא אִיתוֹהִי", וְכֵן "לָהֵן מַלְכָּא מִלְכִּי יִשְׁפַּר עֲלָךְ" (שם ד כד). וְאֻנְקְלוֹס תִּרְגֵּם זוּלָתִי – "אֱלָהֵין", אֶלָּא הֵן. וּבְנֻסְחָאוֹת בְּדוּקוֹת וּמְדֻקְדָּקוֹת מִן הַתַּרְגּוּם "כְּיוֹם דִּלְהֵי", וְהוּא כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי, כִּי הֵי בִּלְשׁוֹנָם אֵיזֶה, כְּמוֹ שֶׁאוֹמֵר בַּתַּלְמוּד (ב"ק צט) הֵי רַבִּי מֵאִיר, הֵי רַבִּי יְהוּדָה (ב"ב קמא), וְזוּלָתָן. וְאֶפְשָׁר שֶׁעָשָׂה אוּנְקְלוֹס "כַּיּוֹם" כְּאִלּוּ הוּא "בַּיּוֹם", מִכְרָה בַּיּוֹם שֶׁתָּבֹא בּוֹ הַבְּכוֹרָה, כִּי כֵן מָצָאנוּ הַשִּׁמּוּשׁ הַזֶּה לַכָּ"ף "כַּאֲשֶׁר יֵלֵכוּ אֶפְרוֹשׂ עֲלֵיהֶם רִשְׁתִּי" (הושע ז יב), מִשְׁפָּטוֹ בַּאֲשֶׁר, "וְכִדְמֵי בָנַיִךְ אֲשֶׁר נָתַתְּ לָהֶם" (יחזקאל טז לו), "כִּי כְּאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם פֵּרַשְׂתִּי אֶתְכֶם" (זכריה ב י). וְיֵשׁ אוֹמְרִים (הרד"ק בשם אביו) כִּי אֵין מְחִיר הַבְּכוֹרָה הַנָּזִיד, רַק הַכָּתוּב יְסַפֵּר כִּי בְּבַקְּשׁוֹ לֶאֱכֹל וְהוּא עָיֵף אָמַר לוֹ יַעֲקֹב מְכֹר לִי בְּכוֹרָתְךָ בְּכֶסֶף וְאַחַר כָּךְ אֱכֹל, וְעָנָה לוֹ בְּפַחֲזוּתוֹ עַל הָאֲכִילָה, לָמָּה זֶּה לִי בְּכוֹרָה, הֲרֵי הִיא מְכוּרָה לְךָ, וְנִשְׁבַּע עָלֶיהָ, וַיֵּשְׁבוּ לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת, וְהַכָּתוּב לֹא פֵּרֵשׁ הַמְּחִיר. וְאֵין זוֹ דַּעְתִּי:

**Véndeme como hoy tu primogenitura.** Rashí explica: “como este día que es claro, así véndeme una venta completa”. Pero el sentido simple es: en este momento, ahora. Así se usa en otros lugares: “tú quédate hoy y te haré oír la palabra de Dios”, “lo hallaréis hoy”, “que quemen hoy la grasa”, “nuestra es la vergüenza del rostro como este día”. Según parece de la opinión de Onkelos, dado que la venta de la primogenitura tendría efecto después de la muerte de su padre, Yaakov dijo: véndeme la primogenitura para el día en que recaiga. Este es el uso de *lehen* en arameo: “¿a dónde vas?”, “¿de dónde me conoces?”, y así en muchos lugares. En manuscritos precisos de la traducción aparece “como el día que será”, y es como expliqué, pues *hei* en su lengua significa “cuál”, como en el Talmud: “¿cuál Rabí Meir?, ¿cuál Rabí Yehudá?”, y otros ejemplos. También es posible que Onkelos haya entendido “como hoy” como “en el día”: véndeme en el día en que llegue la primogenitura, porque encontramos este uso de la kaf con el sentido de “cuando” o “en”: “cuando vayan, extenderé mi red sobre ellos”, “por la sangre de tus hijos que les diste”, “porque como los cuatro vientos del cielo os dispersé”. Hay quienes dicen que el precio de la primogenitura no fue el guiso; la Escritura solo cuenta que, al pedir comer estando cansado, Yaakov le dijo: véndeme tu primogenitura por dinero y después come. Esav, por su precipitación ante la comida, respondió: “¿para qué me sirve la primogenitura? Está vendida a ti”, y juró por ella; luego se sentaron a comer y beber. Según ellos, la Escritura no especifica el precio. Pero esta no es mi opinión.

Ramban on Bereshit 25:16

הִשָּׁבְעָה לִּי כַּיּוֹם כַּאֲשֶׁר אָמַר עֵשָׂו לָמָּה זֶּה לִי בְּכוֹרָה, אֵינֶנִּי חָפֵץ בָּהּ, אָמַר לוֹ יַעֲקֹב הִשָּׁבְעָה לִי כִּי לֹא תַּחְפֹּץ בָּהּ וְלֹא תִּירָשֶׁנָּה לְעוֹלָם, וְנִשְׁבַּע לוֹ, וְאַחַר כֵּן מְכָרָהּ לוֹ וְנָתַן לוֹ הַמְּחִיר אוֹ הַנָּזִיד שֶׁבִּקֵּשׁ. וְיִתָּכֵן שֶׁאָמַר עֵשָׂו לָמָּה זֶּה לִי בְּכוֹרָה, הִנֵּה הִיא מְכוּרָה לְךָ, וַיֹּאמֶר הִשָּׁבְעָה לִי שֶׁלֹּא תְּעַרְעֵר עַל הַמְּכִירָה לְעוֹלָם, וְאָמַר הַכָּתוּב שֶׁנִּשְׁבַּע לוֹ וּמְכָרָהּ, כְּאִלּוּ אָמַר מְכָרָהּ וְנִשְׁבַּע לוֹ:

**Júrame como hoy.** Cuando Esav dijo: “¿para qué me sirve la primogenitura?”, es decir, no la deseo, Yaakov le dijo: júrame que no la desearás ni la heredarás jamás. Él le juró, y después se la vendió y recibió el precio, o el guiso que había pedido. También es posible que Esav dijera: “¿para qué me sirve la primogenitura? He aquí que está vendida a ti”, y Yaakov le respondió: júrame que no impugnarás jamás la venta. La Escritura dice que le juró y se la vendió, como si dijera: se la vendió y le juró.

Ramban on Bereshit 25:17

וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה "בָּז לְדָבָר יֵחָבֶל לוֹ" (משלי יג יג), אֲבָל כְּבָר אָמַר הַטַּעַם שֶׁבַּעֲבוּרוֹ נֵאוֹת לַמְּכִירָה, מִפְּנֵי שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ לָמוּת בְּצוּדוֹ הַחַיּוֹת וְקָרוֹב הוּא שֶׁיָּמוּת בְּחַיֵּי אָבִיו, וְאֵין לַבְּכוֹרָה שׁוּם מַעֲלָה רַק אַחֲרֵי הָאָב, וּמָה תּוֹעִיל לוֹ הַבְּכוֹרָה. וְאָמַר "וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּקָם וַיֵּלַךְ וַיִּבֶז", כִּי אַחַר שֶׁאָכַל וְשָׁתָה חָזַר הַשָּׂדֶה אֶל צֵידוֹ, וְזוֹ סִבַּת בִּזּוּי הַבְּכוֹרָה, כִּי אֵין חֵפֶץ בַּכְּסִילִים רַק שֶׁיֹּאכְלוּ וְיִשְׁתּוּ וְיַעֲשׂוּ חֶפְצָם בְּעִתָּם, וְלֹא יָחוּשׁוּ לְיוֹם מָחָר. וְרַבִּי אַבְרָהָם מִשְׁתַּבֵּשׁ בְּכָאן מְאֹד, שֶׁאָמַר כִּי בִּזָּה הַבְּכוֹרָה בַּעֲבוּר שֶׁרָאָה שֶׁאֵין מָמוֹן לְאָבִיו, וְרַבִּים יִתְמְהוּ כִּי עָזַב לוֹ אַבְרָהָם מָמוֹן רָב, וּכְאִלּוּ לֹא רָאוּ בִּימֵיהֶם עָשִׁיר גָּדוֹל בִּנְעוּרָיו בָּא לִידֵי עֹנִי בִּזְקוּנָיו, וְהָעֵד שֶׁהָיָה יִצְחָק אוֹהֵב אֶת עֵשָׂו בַּעֲבוּר צֵידוֹ, וְאִלּוּ הָיָה לֶחֶם רַב בְּבֵית אָבִיו וְהוּא נִכְבָּד בְּעֵינָיו, לֹא מָכַר אֶת בְּכוֹרָתוֹ בַּעֲבוּר נָזִיד, וְאִם הָיָה אָבִיו בְּכָל יוֹם אוֹכֵל מַטְעַמִּים, מָה טַעַם יֹאמַר אֵלָיו "הָבִיאָה לִּי צַיִד", וְלָמָּה לֹא הָיוּ לְיַעֲקֹב בְּגָדִים חֲמוּדוֹת, וְלֹא נָתְנָה לוֹ אִמּוֹ כֶּסֶף וְזָהָב לַדֶּרֶךְ, שֶׁאָמַר (בראשית כ"ח:כ') "וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ", לָמָּה לֹא שָׁלְחָה לוֹ הוֹן וְהִיא אוֹהֶבֶת אוֹתוֹ, כִּי הֻצְרַךְ לִשְׁמֹר הַצֹּאן. וְהַפָּסוּק שֶׁאָמַר (בראשית כ"ו:י"ג) "וַיִּגְדַּל הָאִישׁ", קֹדֶם זִקְנָתוֹ. וְעִוְּרֵי לֵב יַחְשְׁבוּ כִּי הָעֹשֶׁר מַעֲלָה גְּדוֹלָה לַצַּדִּיקִים, וְהִנֵּה אֵלִיָּהוּ יוֹכִיחַ. וְעוֹד יִשְׁאֲלוּ, לָמָּה חִסֵּר הַשֵּׁם מָמוֹן לְיִצְחָק, אוּלַי יוֹדִיעוּנוּ לָמָּה חִסֵּר מְאוֹר עֵינָיו. וְאַל יִדְחוּנוּ בְּקָנֶה שֶׁל דְּרָשׁ, כִּי יֵשׁ לוֹ סוֹד, וְאֵין לָנוּ לְחַפֵּשׂ כִּי עָמְקוּ מַחְשְׁבוֹת הַשֵּׁם וְאֵין כֹּחַ בָּאָדָם לַהֲבִינָם, כָּל אֵלּוּ דְּבָרָיו. וַאֲנִי תָּמֵהַּ, מִי עִוֵּר עֵינֵי שִׂכְלוֹ בָּזֶה, כִּי הִנֵּה אַבְרָהָם הִנִּיחַ לוֹ הוֹן רַב, וְאָבַד הָעֹשֶׁר הַהוּא מִיָּד קֹדֶם הָעִנְיָן הַזֶּה, וּמִפְּנֵי זֶה בִּזָּה אֶת הַבְּכוֹרָה, כִּי הַדָּבָר הַזֶּה הָיָה בִּנְעוּרֵיהֶם קֹדֶם הֱיוֹת לְעֵשָׂו נָשִׁים, כַּאֲשֶׁר יְסַפֵּר הַכָּתוּב, וְאַחֲרֵי כֵן חָזַר וְהֶעֱשִׁיר בְּאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, עַד כִּי גָדַל מְאֹד וַיְקַנְאוּ בּוֹ שָׂרֵי פְּלִשְׁתִּים, וְאַחֲרֵי כֵן חָזַר לְעָנְיוֹ וְהִתְאַוָּה לְצֵיד בְּנוֹ וְהַמַּטְעַמִּים, וְאֵין אֵלּוּ רַק דִּבְרֵי שְׂחוֹק. וְעוֹד כִּי הַכָּתוּב אָמַר (בראשית כ"ה:י"א) "וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יִצְחָק בְּנוֹ", וְהַבְּרָכָה תּוֹסֶפֶת בְּעֹשֶׁר וּבִנְכָסִים וְכָבוֹד, וְאַיֵּה בִּרְכָתוֹ שֶׁאִבֵּד הוֹן אָבִיו וְהֶעֱנִי, וְאַחֲרֵי כֵן (בראשית כ"ו:ג') "וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ" הֶעֱשִׁיר וְהֶעֱנִי אַחֲרֵי כֵן, וְאִם יֵשׁ צַדִּיקִים שֶׁמַּגִּיעַ אֲלֵיהֶם כְּמַעֲשֵׂה הָרְשָׁעִים בְּעִנְיַן הָעֹשֶׁר, אֵין זֶה בְּאוֹתָם שֶׁנִּתְבָּרְכוּ מִפִּי הקב"ה, כִּי "בִּרְכַּת ה' הִיא תַעֲשִׁיר וְלֹא יוֹסִף עֶצֶב עִמָּהּ" (משלי י כב). אֲבָל הָיוּ הָאָבוֹת כֻּלָּם כִּמְלָכִים, וּמַלְכֵי גּוֹיִם בָּאִים לִפְנֵיהֶם וְכוֹרְתִים עִמָּהֶם בְּרִית, וְכָתוּב (בראשית כ"ו:ל"א) "וַיִּשָּׁבְעוּ אִישׁ לְאָחִיו", וְאִם הָיָה יִצְחָק רַע הַמַּזָּל מְאַבֵּד נִכְסֵי אָבִיו, אֵיכָה אָמְרוּ "רָאוֹ רָאִינוּ כִּי הָיָה ה' עִמָּךְ" (שם כח) וּכְבָר הָיָה בְּעוֹכְרָיו. אֲבָל בִּזּוּי הַבְּכוֹרָה לְעֵשָׂו, לְאַכְזָרִיּוּת לִבּוֹ. וְיִתָּכֵן כִּי פִּי הַשְּׁנַיִם בַּבְּכוֹרָה מִמִּשְׁפְּטֵי הַתּוֹרָה לֹא הָיָה כֵן לְפָנִים, רַק לִנְחֹל מַעֲלַת הָאָב וּשְׂרָרָתוֹ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ כָּבוֹד וּמַעֲלָה עַל צְעִירוֹ, וְלָכֵן הָיָה אוֹמֵר לְיִצְחָק "אֲנִי בִּנְךָ בְכוֹרְךָ" (בראשית כ"ז:ל"ב), לוֹמַר כִּי הוּא הַבְּכוֹר הָרָאוּי לְהִתְבָּרֵךְ, וְכֵן "כִּי זֶה הַבְּכֹר שִׂים יְמִינְךָ עַל רֹאשׁוֹ" (בראשית מ"ח:י"ח), לְהַקְדִּימוֹ בִּבְרָכָה, וְאוּלַי הָיָה נוֹטֵל גַּם בַּנַּחֲלָה יוֹתֵר מְעַט, כִּי דִּין פִּי שְׁנַיִם מֵחִדּוּשׁ מִשְׁפַּט הַתּוֹרָה. וְהַצַּיִד אֲשֶׁר הָיָה בְּפִיו, כֵּן יַעֲשׂוּ הַשָּׂרִים וְהַמְּלָכִים, בּוֹחֲרִים בַּצַּיִד מִכָּל מַאֲכָל, וְכָל הָעַמִּים יוֹבִילוּ מֵהֶם שַׁי לַמּוֹרָא. וְהָיָה עֵשָׂו מַחֲנִיף אֶת אָבִיו לְהָבִיא כָּל צֵידוֹ אֶל פִּיו לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ כִּרְצוֹנוֹ תָּמִיד, וְאַהֲבַת הָאָב לִבְנוֹ הַבְּכוֹר קַלָּה לְהָבִיא. וּמָה שֶׁאָמַר לְבָרֵךְ אוֹתוֹ אַחַר עֲשׂוֹת לוֹ הַמַּטְעַמִּים אֵינֶנּוּ שְׂכַר הָאֲכִילָה וְשֹׁחַד בָּהֶם, אֲבָל רָצָה לֵהָנוֹת מִמֶּנּוּ שֶׁתִּהְיֶה נַפְשׁוֹ קְשׁוּרָה בְּנַפְשׁוֹ בְּעֵת הַהֲנָאָה וִיבָרֵךְ אוֹתוֹ בְּחֵפֶץ מָלֵא וְרָצוֹן שָׁלֵם, אוֹ שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ בְּנַפְשׁוֹ כִּי אַחַר הָאֲכִילָה הָיְתָה מִתְעַנֶּגֶת וּשְׂמֵחָה וְיָחוּל עָלֶיהָ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, כְּעִנְיָן "וְעַתָּה קְחוּ לִי מְנַגֵּן וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן וַתְּהִי עָלָיו יַד ה'" (מלכים ב ג טו). וְלֹא נָתְנוּ בְּיַד יַעֲקֹב הוֹן כִּי בּוֹרֵחַ הָיָה, וּבְלֹא יְדִיעַת אָחִיו יָצָא מִן הָאָרֶץ לְבַדּוֹ, וְאִלּוּ נָתְנוּ לוֹ הוֹן וַעֲבָדִים וּגְמַלִּים הָיוּ מוֹסִיפִים בּוֹ קִנְאָה לֶאֱרֹב לוֹ וּלְהָרְגוֹ. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (ב"ר סח ב) שֶׁגְּזָלוּהוּ מִמֶּנּוּ. וּמִי אָמַר לוֹ שֶׁלֹּא הָיוּ לְיַעֲקֹב בְּגָדִים חֲמוּדוֹת שֵׁשׁ וָמֶשִׁי וְרִקְמָה, אֲבָל הַכָּתוּב אָמַר כִּי עֵשָׂו בְּלֶכְתּוֹ הַשָּׂדֶה לָצוּד הָיָה מַחְלִיפָם בְּבִגְדֵי הַצַּיִד, וּמִפְּנֵי שֶׁיִּצְחָק מְמַשֵּׁשׁ תָּמִיד בִּבְנוֹ וּבִבְגָדָיו הִלְבִּישָׁה אוֹתָם אֶת יַעֲקֹב פֶּן יַכִּירֶנּוּ בָּהֶם. וַהֲלֹא אַתָּה רוֹאֶה שֶׁעָשָׂה כֵן, "וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו" (בראשית כ"ז:כ"ז), כִּי הָיָה מֵשִׂים אוֹתָם בְּתוֹךְ נֵרְדְּ וְכַרְכֹּם, כְּעִנְיָן שֶׁכָּתוּב (תהלים מה ט) "מֹר וַאֲהָלוֹת קְצִיעוֹת כָּל בִּגְדֹתֶיךָ", וְהָיוּ הַבְּשָׂמִים צוֹמְחִים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְעַל כֵּן אָמַר "כְּרֵיחַ שָׂדֶה", כִּי בַּעֲבוּר הֱיוֹתוֹ אִישׁ שָׂדֶה הֵרִיחוּ בְּגָדָיו מֵהֶם, אוֹ רֵיחַ צִיצֵי הָאִילָנוֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (תענית כט) כְּרֵיחַ הַשָּׂדֶה שֶׁל תַּפּוּחִים. וְהַשְּׁאֵלָה עַל מְאוֹר עֵינָיו, שְׁאֵלַת עִוְּרֵי לֵב, כִּי אִם הָיְתָה סִבָּה מֵאֵת הַשֵּׁם הִנֵּה הִיא כְּדֵי שֶׁיְּבָרֵךְ אֶת יַעֲקֹב, וְהוּא סִפּוּר הַכָּתוּב (בראשית כ"ז:א') "וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת וַיִּקְרָא אֶת עֵשָׂו". וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט אֵינֶנּוּ רַק עִנְיַן הַזִּקְנָה, וְטַעְמוֹ וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶינָה עֵינָיו בְּזִקְנָתוֹ, קָרָא אֶת עֵשָׂו. וְהִנֵּה בְּיַעֲקֹב (בראשית מ"ח:י') "וְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל כָּבְדוּ מִזֹּקֶן לֹא יוּכַל לִרְאוֹת", וְכָתוּב בַּאֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי (מלכים א יד ד) "כִּי קָמוּ עֵינָיו מִשֵּׂיבוֹ", וִיסַפֵּר בְּמֹשֶׁה רַבֵּינוּ פֶּלֶא (דברים לד ז) "לֹא כָהֲתָה עֵינוֹ":