Ramban on Bereshit 26:1

מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם אוּלַי לֹא הָיָה רָעָב בָּעוֹלָם עַד יְמֵי אַבְרָהָם (פרקי דר"א כו), וְעַל כֵּן יִמְנֶה הַכָּתוּב מִמֶּנּוּ, כִּי מָה צֹרֶךְ לְהַזְכִּיר זֶה. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי כִּי זֶה לְהַגִּיד כִּי הָיוּ זוֹכְרִים אוֹתוֹ הָרָעָב הָרִאשׁוֹן, וּמְסַפְּרִים עָלָיו שֶׁבַּעֲבוּרוֹ יָרַד אַבְרָהָם לְמִצְרַיִם, וְשָׁם עָשָׂה לוֹ הַשֵּׁם כָּבוֹד גָּדוֹל. וְלָכֵן הָיָה יִצְחָק חָפֵץ לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ אֲבוֹתָיו לֵרֵד שָׁם, עַד שֶׁנֶּאֱמַר לוֹ "אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה". וְטַעַם הַמְּנִיעָה אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (ב"ר סד ג), אַתָּה עוֹלָה תְּמִימָה וְאֵין חוּצָה לָאָרֶץ כְּדַי לְךָ. וּלְדַעְתִּי נִכְלַל עוֹד בָּעִנְיָן רְמִיזָה בֶּעָתִיד, כִּי גְּלוֹת אַבְרָהָם אֶל מִצְרַיִם מִפְּנֵי הָרָעָב רֶמֶז שֶׁיִּגְלוּ בָּנָיו שָׁם, וְלֶכְתּוֹ אֶל אֲבִימֶלֶךְ לֹא הָיָה גָּלוּת כִּי שָׁם הָיָה יוֹשֵׁב בִּרְצוֹנוֹ, אֲבָל יְרִידָתוֹ שֶׁל יִצְחָק שָׁם מִפְּנֵי הָרָעָב יִרְמֹז לְגָלוּת, כִּי גָּלָה מִמְּקוֹמוֹ בְּעַל כָּרְחוֹ וְהָלַךְ אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת. וְהִנֵּה הָיָה גְּלוֹתוֹ מִמְּקוֹמוֹ אֶל אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים שֶׁהִיא אֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו, וְיִרְמֹז לְגָלוּת בָּבֶל שֶׁהוּא מְקוֹם מְגוּרֵי אֲבוֹתָם שֶׁהָיוּ בְּאוּר כַּשְׂדִּים. וְדַע כִּי הַגָּלוּת הַנִּזְכָּר יִרְמֹז לְמַעֲשֵׂה יִצְחָק, כַּאֲשֶׁר לֹא לָקְחוּ אִשְׁתּוֹ, וְלֹא הָיָה לוֹ שָׁם רַק הַגָּלוּת וְהַפַּחַד, וּמִתְּחִלָּה אָמַר "הַנֹּגֵעַ בָּאִישׁ הַזֶּה וּבְאִשְׁתּוֹ מוֹת יוּמָת", וּלְיָמִים חָזַר בּוֹ וְאָמַר "לֵךְ מֵעִמָּנוּ", וְאַחֲרֵי כֵן חָזְרוּ אֵלָיו בִּבְרִית. וְכֵן גָּלוּת בָּבֶל, גָּלוּ שָׁם מִפְּנֵי זַלְעֲפוֹת רָעָב, וּמֵעֵת הֱיוֹתָם שָׁם לֹא עֲבָדוּם וְלֹא עִנּוּ אוֹתָם, אֲבָל הָיוּ גְּדוֹלֵיהֶם שָׂרִים בַּמַּלְכוּת, וְאַחֲרֵי כֵן אָמְרוּ "מִי בָכֶם מִכָּל עַמּוֹ יְהִי אֱלֹהָיו עִמּוֹ וְיַעַל" (עזרא א ג), וְהִזְהִירוּ עֲלֵיהֶם שָׂרֵי עֵבֶר הַנָּהָר וְהַפַּחוֹת, וְאַחֲרֵי כֵן בִּטְּלוּ הַבִּנְיָן, וַהֲוָת בָּטְלָא עַד זְמַן וְעִדָּן, אַחֲרֵי כֵן חָזְרוּ וְנָתְנוּ רְשׁוּת בַּבִּנְיָן, וְהִזְהִירוּ וְאָמְרוּ "דִּי לֶהֱוֹן מְהַקְרְבִין נִיחוֹחִין לֶאֱלָהּ שְׁמַיָּא וּמְצַלַּיִן לְחַיֵּי מַלְכָּא וּבְנוֹהִי" (שם ו י):

**Aparte del hambre primera que hubo en días de Abraham.** Quizá no hubo hambre en el mundo hasta los días de Abraham; por eso la Escritura la cuenta desde él, pues ¿qué necesidad había de mencionarlo? Lo correcto a mi juicio es que esto viene a decir que recordaban aquella primera hambre y contaban sobre ella que, por causa de ella, Abraham descendió a Egipto, y allí Hashem le hizo gran honor. Por eso Yitzjak quiso seguir el camino de sus padres y descender allí, hasta que se le dijo: “no desciendas a Egipto”. La razón de la prohibición, dijeron nuestros Sabios, fue: tú eres una ofrenda íntegra, y fuera de la Tierra no es digno para ti. A mi juicio, hay también en este asunto una alusión al futuro: el exilio de Abraham a Egipto por causa del hambre fue señal de que sus hijos serían exiliados allí. Pero su ida a Avimélej no fue exilio, porque allí habitaba por voluntad propia. En cambio, el descenso de Yitzjak allí por causa del hambre sí alude a un exilio, porque salió de su lugar contra su voluntad y fue a otra tierra. Su exilio de su lugar hacia la tierra de los filisteos, que era tierra de residencia de su padre, alude al exilio de Babel, que fue lugar de residencia de sus antepasados, quienes estuvieron en Ur Kasdim. Sabe que ese exilio mencionado alude a la historia de Yitzjak: no tomaron a su esposa, y allí no tuvo sino exilio y miedo. Al principio se dijo: “quien toque a este hombre o a su esposa morirá”; después, con el tiempo, se retractó y dijo: “vete de nosotros”; y más tarde volvieron a él con un pacto. Así fue también el exilio de Babel: fueron exiliados allí por causa de los ardores del hambre; desde que estuvieron allí no los esclavizaron ni los afligieron, sino que sus grandes hombres fueron ministros en el reino. Después dijeron: “quien haya entre vosotros de todo Su pueblo, que su Dios esté con él y suba” (Ezrá 1:3). Los gobernadores de la otra parte del río y los sátrapas fueron advertidos respecto de ellos. Después suspendieron la construcción y quedó detenida por un tiempo y una época; luego volvieron a dar permiso para la construcción, y ordenaron que ofrecieran sacrificios agradables al Dios del cielo y rezaran por la vida del rey y de sus hijos.

Ramban on Bereshit 26:2

אֶל אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים לֹא נוֹדַע אִם הוּא אֲבִימֶלֶךְ אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם אוֹ שֶׁכָּל מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים בָּעֵת הַהִיא יִקָּרֵא כֵן, כִּי גַּם בִּימֵי דָּוִד יִקָּרֵא אֲבִימֶלֶךְ. וְדַעַת אוּנְקְלוֹס שֶׁהָיָה בְּנוֹ. וְטַעַם "וַיֵּלֶךְ יִצְחָק אֶל אֲבִימֶלֶךְ", כִּי הָיָה בְּדַעְתּוֹ לָרֶדֶת מִצְרַיְמָה, וְהָלַךְ אֶל אֲבִימֶלֶךְ בַּעַל בְּרִית אָבִיו, אוּלַי יֵיטִיב עִמּוֹ בִּימֵי הַבַּצֹּרֶת וְלֹא יִצְטָרֵךְ לֵרֵד לְמִצְרַיִם. וְהִנֵּה אֲבִימֶלֶךְ מִפְּנֵי בְּרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם לֹא נָגַע בּוֹ וְלֹא בְּבֵיתוֹ כְּלָל, אֲבָל אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם הֵמָּה בִּקְשׁוּ מִמֶּנּוּ דֶּרֶךְ שְׁאֵלָה עַל אִשְׁתּוֹ, וְהוּא אָמַר "אֲחוֹתִי הִיא", וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא נָגַע בָּהּ הַמֶּלֶךְ וְלֹא אִישׁ מֵאֲנָשָׁיו, כִּי הָיוּ נִזְכָּרִים בְּעִנְיַן אַבְרָהָם. וּלְכָךְ אָמַר "כִּמְעַט שָׁכַב אַחַד הָעָם", יֹאמַר אֲנִי לֹא נָגַעְתִּי בָּהּ וְנִשְׁמַרְתִּי מִמֶּנָּה, אֲבָל קָרוֹב הָיָה שֶׁיִּכָּשֵׁל בָּהּ אֶחָד מֵאַנְשֵׁי הָאָרֶץ, וְהָיִיתָ מֵבִיא עָלֵינוּ אָשָׁם כַּאֲשֶׁר הָיָה עָלֵינוּ חֵטְא בְּעִנְיַן אָבִיךָ:

**A Avimélej, rey de los filisteos.** No se sabe si era el mismo Avimélej que vivió en los días de Abraham o si todo rey de los filisteos en aquel tiempo era llamado así, pues también en los días de David aparece el nombre Avimélej. La opinión de Onkelos es que era su hijo. El sentido de “Yitzjak fue a Avimélej” es que pensaba descender a Egipto, y fue a Avimélej, aliado de su padre, quizá para que lo beneficiara en los días de sequía y no necesitara descender a Egipto. Avimélej, por el pacto con Abraham, no tocó a Yitzjak ni a su casa en absoluto. Pero los hombres del lugar le preguntaron por su esposa, y él dijo: “es mi hermana”. Aun así, ni el rey ni ninguno de sus hombres la tocaron, porque recordaban el episodio de Abraham. Por eso dijo: “casi se acostó uno del pueblo”. Es decir: yo no la toqué y me cuidé de ella, pero estuvo cerca de que uno de los hombres de la tierra tropezara con ella, y habrías traído culpa sobre nosotros, como hubo culpa sobre nosotros en el asunto de tu padre.

Ramban on Bereshit 26:3

שְׁכֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ אֵין טַעַם שֶׁיֹּאמַר בְּבַת אַחַת "שְׁכֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת", אֲבָל פֵּרוּשׁוֹ אַל תֵּרֵד מִצְרַיְמָה וּשְׁכֹן כָּל יָמֶיךָ בָּאָרֶץ שֶׁאֹמַר אֵלֶיךָ בְּכָל פַּעַם וּפַעַם, עַל פִּי ה' תִּסַּע וְעַל פִּי ה' תַּחֲנֶה, וְגוּר עַתָּה בָּאָרֶץ הַזֹּאת בְּאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אוֹתָהּ, כְּדִכְתִיב (יהושע יג ג) "לַכְּנַעֲנִי תֵּחָשֵׁב חֲמֵשֶׁת סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים". וְיִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה "וַיֵּרָא אֵלָיו" מֻקְדָּם, כִּי קֹדֶם צֵאתוֹ מִמְּקוֹמוֹ נֶאֱמַר לוֹ אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה שְׁכֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ, בִּהְיוֹתְךָ שָׁם, וְגוּר עַתָּה בָּאָרֶץ הַזֹּאת, בְּאֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר תִּכְלֹל עַמִּים רַבִּים וַאֲרָצוֹת רַבּוֹת, כִּי אֲנִי מְצַוְּךָ עַתָּה שֶׁלֹּא תֵּצֵא מִמֶּנָּה לְעוֹלָם, כִּי כָּל הָאֲרָצוֹת הָאֵל אֶתֵּן לְזַרְעֲךָ. וְהִנֵּה נָסַע מִמְּקוֹמוֹ מִפְּנֵי הָרָעָב לָלֶכֶת בְּכָל אַרְצוֹת כְּנַעַן לִשְׁכּוֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יֹאמַר אֵלָיו, וּבְבֹאוֹ לִגְרָר אָמַר לוֹ כָּאן תֵּשֵׁב, וְלֹא הֻצְרַךְ לְפָרֵשׁ כִּי יָדוּעַ הוּא שֶׁלֹּא עָבַר עַל מִצְוַת הַשֵּׁם. וְכֵן "עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ" (בראשית כ"ב:ב') כַּאֲשֶׁר הִזְכַּרְתִּי (שם פסוק ט):

**Habita en la tierra que Yo te diré.** No tendría sentido decir de una vez: “habita en la tierra que Yo te diré; mora en esta tierra”. La explicación es: no desciendas a Egipto, sino habita todos tus días en la tierra que Yo te diga en cada ocasión; por mandato de Hashem viajarás y por mandato de Hashem acamparás. Y ahora mora en esta tierra, en la tierra de los filisteos, porque a ti y a tu descendencia la daré, como está escrito: “los cinco príncipes de los filisteos serán considerados kenaanitas” (Yehoshúa 13:3). También puede ser que “se le apareció” esté adelantado cronológicamente: antes de salir de su lugar se le dijo “no desciendas a Egipto; habita en la tierra que Yo te diré”, estando allí; y “mora ahora en esta tierra”, es decir, en la tierra de Kenaan, que incluye muchos pueblos y muchas regiones, porque ahora te ordeno no salir de ella jamás, pues todas estas tierras daré a tu descendencia. Yitzjak salió de su lugar por causa del hambre para recorrer todas las tierras de Kenaan y morar en la tierra que Hashem le indicara. Al llegar a Guerar, se le dijo: aquí te sentarás. No fue necesario explicarlo, porque es sabido que no transgredió el mandato de Hashem. Así también: “sobre uno de los montes que Yo te diré” (Bereshit 22:2), como ya expliqué allí.

Ramban on Bereshit 26:4

וַהֲקִמֹתִי אֶת הַשְּׁבוּעָה אֵין צָרִיךְ שֶׁיַּבְטִיחַ הקב"ה אֶת יִצְחָק שֶׁלֹּא יַעֲבֹר הַשְּׁבוּעָה שֶׁנִּשְׁבַּע לְאָבִיו, כִּי לֹא אָדָם הוּא לְהִנָּחֵם (שמואל א טו כט), וְאַבְרָהָם אֵין לוֹ זֶרַע אַחֵר בַּעַל בְּרִית לֵאלֹהִים, וְהַשְּׁבוּעָה אֵינֶנָּה עַל תְּנַאי, כִּי בְּיַעֲקֹב הֻצְרַךְ מִפְּנֵי עֵשָׂו אָחִיו לוֹמַר שֶׁבּוֹ יִתְקַיֵּם הַבְּרִית וּבְזַרְעוֹ (בראשית ל"ה:י"ב), לֹא בְּעֵשָׂו. וְנִרְאֶה שֶׁזֶּה הַמַּאֲמָר "וַהֲקִמֹתִי אֶת הַשְּׁבוּעָה" יֵחָשֵׁב שְׁבוּעָה, וּלְכָךְ תָּמִיד יֹאמַר בַּתּוֹרָה (שמות לג א) "הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב", "אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ" (שם לב יג), כִּי לֹא מָצָאנוּ שְׁבוּעָה לְיִצְחָק בִּלְתִּי זֹאת. וְרָצָה הקב"ה לְהִשָּׁבַע לְכָל אֶחָד מִן הָאָבוֹת, לְהוֹדִיעַ שֶׁרָאוּי כָּל אֶחָד לִכְרֹת עִמּוֹ בְּרִית, וְשֶׁתִּהְיֶה זְכוּת כָּל אֶחָד עוֹמֶדֶת לְפָנָיו עִם זַרְעָם, כִּי אַף עַל פִּי שֶׁהָרִאשׁוֹנָה תַּסְפִּיק, תּוֹסֶפֶת זְכוּת וְכָבוֹד הוּא לָהֶם. וְלָכֵן אָמַר (ויקרא כו מב) "וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר", כִּי כֻּלָּם בַּעֲלֵי בְּרִית לֵאלֹהִים. וְיִתָּכֵן שֶׁהוֹסִיף לוֹ לְיִצְחָק בַּשְּׁבוּעָה הַזֹּאת שֶׁיְּקַיֵּם בּוֹ בְּעַצְמוֹ הַשְּׁבוּעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְאַבְרָהָם אָבִיו, שֶׁיִּהְיֶה הוּא בְּרָכָה בָּעַמִּים, כַּאֲשֶׁר אָמַר לְאַבְרָהָם אָבִיו "וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ", וְיִהְיֶה פֵּרוּשׁ הַכָּתוּב וַהֲקִמֹתִי בְּךָ אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ, כִּי אַתָּה בְּרָכָה בָּעַמִּים. וְכֵן אָמַר עוֹד בְּיַעֲקֹב (בראשית כ"ח:י"ד) "וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ":

**Y confirmaré el juramento.** No era necesario que el Santo, bendito sea, prometiera a Yitzjak que no transgrediría el juramento que hizo a su padre, porque Él no es hombre para arrepentirse. Abraham no tenía otra descendencia que fuera dueña del pacto con Dios, y el juramento no estaba condicionado. En Yaakov sí fue necesario, por Esav su hermano, decir que en él y en su descendencia se cumpliría el pacto, no en Esav. Parece que esta declaración “confirmaré el juramento” cuenta como juramento. Por eso la Torá siempre dice: “la tierra que juré a Abraham, a Yitzjak y a Yaakov”, y “que les juraste por Ti”, pues no encontramos otro juramento a Yitzjak fuera de este. El Santo, bendito sea, quiso jurar a cada uno de los patriarcas para enseñar que cada uno era digno de establecer con Él un pacto, y que el mérito de cada uno permaneciera delante de Él junto con su descendencia. Aunque el primer juramento bastaría, es un añadido de mérito y honor para ellos. Por eso dijo: “recordaré Mi pacto con Yaakov, y también Mi pacto con Yitzjak, y también Mi pacto con Abraham recordaré, y la tierra recordaré” (Vayikrá 26:42), porque todos ellos son dueños de pacto con Dios. También puede ser que en este juramento añadió a Yitzjak que cumpliría en él mismo el juramento que había jurado a Abraham su padre: que él sería bendición entre los pueblos, como dijo a Abraham: “se bendecirán en tu descendencia todas las naciones de la tierra”. Así, el sentido del versículo sería: confirmaré en ti el juramento que juré a Abraham tu padre, porque tú eres bendición entre los pueblos. Y así dijo también a Yaakov: “se bendecirán en ti todas las familias de la tierra y en tu descendencia” (Bereshit 28:14).

Ramban on Bereshit 26:5

וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית כ"ו:ה') "בְּקוֹלִי" כְּשֶׁנִּסִּיתִי אוֹתוֹ, "מִשְׁמַרְתִּי" גְּזֵרוֹת לְהַרְחָקָה, כְּגוֹן שְׁנִיּוֹת לָעֲרָיוֹת, שְׁבוּת לְשַׁבָּת, "מִצְוֹתַי", מִצְוֹת שֶׁאִלּוּ לֹא נִכְתְּבוּ דִּין הוּא שֶׁיִּכָּתְבוּ, כְּגוֹן גָּזֵל וּשְׁפִיכוּת דָּמִים, "חֻקּוֹתַי", דְּבָרִים שֶׁיֵּצֶר הָרַע וְאֻמּוֹת הָעוֹלָם מְשִׁיבִין עֲלֵיהֶם, כְּגוֹן אֲכִילַת חֲזִיר וּלְבִישַׁת שַׁעַטְנֵז, שֶׁאֵין טַעַם בַּדָּבָר אֶלָּא הַמֶּלֶךְ גָּזַר חֻקּוֹ עַל עֲבָדָיו, "וְתוֹרֹתָי", לְהָבִיא תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי. וְאִם כֵּן יִהְיֶה כָּל זֶה בָּנוּי עַל דַּעַת שֶׁהָיָה אַבְרָהָם מְקַיֵּם וּמְשַׁמֵּר אֶת הַתּוֹרָה עַד שֶׁלֹּא נִתְּנָה. וְכָךְ אָמְרוּ (ב"ר צד ג) בַּפָּסוּק "וַיִּתֵּן לָהֶם יוֹסֵף עֲגָלוֹת" (בראשית מ"ה:כ"א), שֶׁפֵּרַשׁ מִמֶּנּוּ בְּפָרָשַׁת עֶגְלָה עֲרוּפָה, שֶׁהָיָה עוֹסֵק בַּתּוֹרָה כְּשֵׁם שֶׁהָיוּ אֲבוֹתָיו, וְעַד עַכְשָׁו לֹא נִתְּנָה תּוֹרָה, וַהֲרֵי כָּתוּב "וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי", וְשָׁם אָמְרוּ שֶׁהָיָה מְשַׁמֵּר אֲפִלּוּ דִּקְדּוּקֵי תּוֹרָה, וְהָיָה מְלַמֵּד לְבָנָיו וְכוּ'. וְיֵשׁ לִשְׁאֹל, אִם כֵּן אֵיךְ הֵקִים יַעֲקֹב מַצֵּבָה (בראשית כ"ח:י"ח), וְנָשָׂא שְׁתֵּי אֲחָיוֹת, וּכְדַעַת רַבּוֹתֵינוּ (ב"ר עד יא) אַרְבַּע, וְעַמְרָם נָשָׂא דּוֹדָתוֹ (שמות ו כ), וּמֹשֶׁה רַבֵּינוּ הֵקִים שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַצֵּבָה (שם כד ד), וְהַאֵיךְ אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיוּ נוֹהֲגִים הֶתֵּר בַּתּוֹרָה בְּמַה שֶׁאָסַר אַבְרָהָם אֲבִיהֶם עַל עַצְמוֹ וְקָבַע לוֹ הַשֵּׁם שָׂכָר עַל הַדָּבָר, וְהוּא יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו, וּבְיַעֲקֹב דָּרְשׁוּ (ב"ר עט ו) שֶׁשָּׁמַר אֶת הַשַּׁבָּת וְקָבַע תְּחוּמִין, וְאֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה זֶה בַּשַּׁבָּת מִפְּנֵי שֶׁהִיא שְׁקוּלָה כְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ (ירושלמי ברכות פ"א ה"ה), שֶׁהִיא מְעִידָה עַל מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית. וְאוּלַי נֹאמַר "מִשְׁמַרְתִּי", שְׁנִיּוֹת לָעֲרָיוֹת שֶׁל בְּנֵי נֹחַ, וּ"מִצְוֹתַי", גָּזֵל וּשְׁפִיכוּת דָּמִים, "חֻקּוֹתַי", אֵבֶר מִן הַחַי וְכִלְאַיִם שֶׁל הַרְבָּעַת בְּהֵמָה וְהַרְכָּבַת אִילָן, "וְתוֹרֹתָי", דִּינִין וְאִסּוּרֵי עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁאֵלּוּ כֻּלָּן נִצְטַוּוּ בָּהֶן בְּנֵי נֹחַ, וְהוּא הַשּׁוֹמֵר וְהָעֹשֶׂה רְצוֹן בּוֹרְאוֹ וּמְשַׁמֵּר אֲפִלּוּ דִּקְדּוּקִין וְחֻמְרוֹת בַּמִּצְוֹת שֶׁלָּהֶן, וּכְמוֹ שֶׁהִזְכִּירוּ, ע"ז שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ אַרְבַּע מְאָה פִּרְקֵי הֲוָת (ע"ז יד), וְדָרְשׁוּ בְּ"מֵאָה שְׁעָרִים" שֶׁמְּדָדוּהָ לַמַּעַשְׂרוֹת (ב"ר סד ו), כִּי הָיוּ הָאָבוֹת נְדִיבֵי עַמִּים לָתֵת מַעַשְׂרוֹת לָעֲנִיִּים אוֹ לְכֹהֲנֵי ה', כְּגוֹן שֵׁם וְעֵבֶר וְתַלְמִידֵיהֶם, כְּעִנְיָן "וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן" (בראשית י"ד:י"ח). וְהַנִּרְאֶה אֵלַי מִדַּעַת רַבּוֹתֵינוּ שֶׁלָּמַד אַבְרָהָם אָבִינוּ הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וְעָסַק בָּהּ וּבְטַעֲמֵי מִצְווֹתֶיהָ וְסוֹדוֹתֶיהָ, וְשָׁמַר אוֹתָהּ כֻּלָּהּ כְּמִי שֶׁאֵינוֹ מְצֻוֶּה וְעֹשֶׂה, וּשְׁמִירָתוֹ אוֹתָהּ הָיָה בָּאָרֶץ בִּלְבַד, וְיַעֲקֹב בְּחוּצָה לָאָרֶץ נָשָׂא הָאֲחָיוֹת, וְכֵן עַמְרָם, כִּי הַמִּצְוֹת מִשְׁפַּט אֱלֹהֵי הָאָרֶץ הֵן, אַף עַל פִּי שֶׁהֻזְהַרְנוּ בְּחוֹבַת הַגּוּף בְּכָל מָקוֹם (קדושין לו). וּכְבָר רָמְזוּ רַבּוֹתֵינוּ הַסּוֹד הַזֶּה (בספרי דברים פסקא מג), וַאֲנִי אֲעִירְךָ בּוֹ בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם (ויקרא יח כה דברים יא יח). וְהַמַּצֵּבָה מִצְוָה שֶׁנִּתְחַדְּשָׁה בִּזְמַן יָדוּעַ הִיא, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ (בספרי) בְּ"אֲשֶׁר שָׂנֵא ה' אֱלֹהֶיךָ" (דברים טז כב), שֶׁשְּׂנֵאָהּ אַחַר הֱיוֹתָהּ אֲהוּבָה בִּימֵי הָאָבוֹת. וּבְיוֹסֵף דָּרְשׁוּ (ב"ר צב ד) שֶׁהָיָה מְשַׁמֵּר אֶת הַשַּׁבָּת אֲפִלּוּ בְּמִצְרַיִם, מִפְּנֵי שֶׁהִיא שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד כָּל הַמִּצְוֹת, לְפִי שֶׁהִיא עֵדוּת עַל חִדּוּשׁ הָעוֹלָם, וְהָיָה עוֹשֶׂה כֵן לְלַמֵּד אֶת בָּנָיו אֱמוּנַת בְּרִיאַת הָעוֹלָם, לְהוֹצִיא מִלִּבָּם כַּוָּנַת עֲבוֹדָה זָרָה וְדֵעוֹת הַמִּצְרִים, וְזֹאת כַּוָּנָתָם. וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט נֹאמַר שֶׁיְּהֵא "מִשְׁמַרְתִּי" אֱמוּנַת הָאֱלֹהוּת, שֶׁהֶאֱמִין בַּשֵּׁם הַמְּיֻחָד וְשָׁמַר מִשְׁמֶרֶת זוֹ בְּלִבּוֹ, וְחָלַק בָּהּ עַל עוֹבְדֵי הָעֲבוֹדָה זָרָה, וְקָרָא בְּשֵׁם ה' לְהָשִׁיב רַבִּים לַעֲבוֹדָתוֹ. "מִצְוֹתַי", כְּכָל אֲשֶׁר צִוָּהוּ בְּלֵךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ, וְעוֹלַת בְּנוֹ, וּגְרִישַׁת הָאָמָה וְאֶת בְּנָהּ. "חֻקּוֹתַי", לָלֶכֶת בְּדַרְכֵי הַשֵּׁם, לִהְיוֹת חַנּוּן וְרַחוּם וְעֹשֶׂה צְדָקָה וּמִשְׁפָּט, וּלְצַוֹּת אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ בָּהֶם. "וְתוֹרֹתָי", הַמִּילָה בְּעַצְמוֹ וּבָנָיו וַעֲבָדָיו, וּמִצְוֹת בְּנֵי נֹחַ כֻּלָּן שֶׁהֵן תּוֹרָה לָהֶם:

Ramban on Bereshit 26:6

וַיֹּאמֶר אֲחֹתִי הִיא וְעַל הַבָּנִים לֹא שְׁאָלוּהוּ, כִּי יֹאמַר בְּנֵי אִשָּׁה אַחֶרֶת הֵם לוֹ:

**Y dijo: es mi hermana.** Sobre los hijos no le preguntaron, porque podía decir: son hijos míos de otra mujer.

Ramban on Bereshit 26:7

וַיְהִי לוֹ מִקְנֵה צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר וַעֲבֻדָּה רַבָּה אֲתוֹנוֹת וּגְמַלִּים וַחֲמוֹרִים וַעֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת. וְיַזְכִּיר הַכָּתוּב זֶה וְלֹא יַזְכִּיר כֶּסֶף וְזָהָב כַּאֲשֶׁר נֶאֱמַר בְּאַבְרָהָם (בראשית י"ג:ב'), בַּעֲבוּר כִּי גְּדֻלָּתוֹ אֲשֶׁר נִתְגַּדֵּל בָּהּ בְּאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים בַּמִּקְנֶה וּבָעֲבֻדָּה הָיְתָה, וַיְקַנְאוּ אוֹתוֹ פְּלִשְׁתִּים בָּעִנְיָן הַהוּא. וְזֶה טַעַם "כִּי עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ מְאֹד", אָמַר לוֹ גַּם לִי שֶׁאֲנִי הַמֶּלֶךְ אֵין בְּבֵיתִי מִקְנֶה וַעֲבֻדָּה כָּמוֹךָ, וְחֶרְפָּה הִיא לָנוּ לִהְיוֹת בֵּיתְךָ גָּדוֹל מִבֵּית הַמֶּלֶךְ:

**Y tuvo rebaños de ovejas, ganado vacuno y mucha servidumbre.** Esto incluye asnas, camellos, burros, siervos y siervas. La Escritura menciona esto y no menciona plata y oro, como se dijo de Abraham, porque la grandeza con que se engrandeció en la tierra de los filisteos fue en ganado y servidumbre; en eso lo envidiaron los filisteos. Ese es el sentido de “te has hecho mucho más poderoso que nosotros”: le dijo que incluso él, siendo rey, no tenía en su casa ganado y servidumbre como él. Era una vergüenza para ellos que su casa fuera más grande que la casa del rey.

Ramban on Bereshit 26:8

בְּנַחַל גְּרָר רָחוֹק מִן הָעִיר. וַיָּשָׁב וַיַּחְפֹּר אֶת בְּאֵרֹת הַמַּיִם אֲשֶׁר חָפְרוּ בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו, וּפְלִשְׁתִּים סִתְּמוּם קֹדֶם שֶׁנָּסַע יִצְחָק מִגְּרָר חָזַר וַחֲפָרָן, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית כ"ו:י"ח). וְנִרְאֶה מִדְּבָרָיו שֶׁהֵם הַבְּאֵרוֹת הַנִּזְכָּרִים כָּאן, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (בראשית כ"ו:ט"ו) "סִתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים וַיְמַלְאוּם עָפָר". וְזֶה אֵינֶנּוּ כֵן, כִּי הֵיאַךְ יִתְּנוּ לוֹ הֵם רְשׁוּת וְהֵם אָמְרוּ "תַּקָּלָה הֵם לָנוּ מִפְּנֵי הַגְּיָסוֹת", אֲבָל הֵם אֲחֵרִים בְּמָקוֹם אַחֵר, כִּי נַחַל גְּרָר שֵׁם מָקוֹם, אוֹ שֶׁהַנַּחַל נִמְשָׁךְ מִגְּרָר אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת, וְכַאֲשֶׁר קִנְּאוּ בוֹ פְּלִשְׁתִּים, הֵם הַשָּׂרִים אֲשֶׁר בִּגְרָר מְדִינַת הַמֶּלֶךְ, סִתְּמוּ הַבְּאֵרוֹת אֲשֶׁר לוֹ מִיְּרֻשַּׁת אָבִיו בִּגְבוּל עִיר גְּרָר, וְהַמֶּלֶךְ שִׁלְּחוֹ מֵעִיר מוֹשַׁב כִּסְאוֹ וְהָלַךְ לוֹ לְעִיר אַחֶרֶת, וְאוּלַי אֵינֶנָּה מִמַּלְכוּתוֹ אַף עַל פִּי שֶׁהִיא בְּאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, וְשָׁם בְּאֵרוֹת אֲחֵרִים שֶׁחָפַר אַבְרָהָם שֶׁגָּר בַּמָּקוֹם הַהוּא יָמִים רַבִּים, וּפְלִשְׁתִּים יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ כַּאֲשֶׁר מֵת אַבְרָהָם וְיִצְחָק לֹא יָשַׁב שָׁם סִתְּמוּם, וְלֹא לְשִׂנְאָתוֹ רַק בִּימֵי אַבְרָהָם לֹא רָצוּ לְסַתְּמָם מִפְּנֵי כְּבוֹדוֹ, כִּי אָמְרוּ אוּלַי יָשׁוּב לָשֶׁבֶת בָּאָרֶץ, וְלָכֵן שָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אוֹתָם בַּנַּחַל, וְרוֹעֵי נַחַל גְּרָר רָבוּ עִמּוֹ לֵאמֹר לָנוּ הַמַּיִם. וְהַטַּעַם "לֵאמֹר", הִנֵּה הַבְּאֵר בַּנַּחַל וּמֵימֵי הַנַּחַל הֵם אֲשֶׁר יִמָּצוּ שָׁם, וּמִתַּמְצִיתָם יִמָּלֵא הַבּוֹר וְהַנַּחַל יִתְמַעֵט בָּהֶם, וְהִנֵּה הֵם שֶׁלָּנוּ. וְעַל כֵּן הִזְכִּיר הַכָּתוּב "וַיִּמְצְאוּ שָׁם בְּאֵר מַיִם חַיִּים", לֵאמֹר כִּי הָיָה מָקוֹר נוֹבֵעַ מַיִם חַיִּים, אֵין מֵימָיו מִן הַנַּחַל כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ מְרִיבָיו:

**En el valle de Guerar.** Lejos de la ciudad. “Y volvió y cavó los pozos de agua que habían cavado en los días de Abraham su padre, y los filisteos los habían cegado”: Rashí explica que antes de que Yitzjak saliera de Guerar volvió y los cavó. De sus palabras parece que se trata de los pozos mencionados aquí, como dice: “los filisteos los cegaron y los llenaron de tierra”. Pero esto no es así, porque ¿cómo le habrían dado permiso si ellos decían que eran un peligro por las tropas? Más bien, eran otros pozos en otro lugar. El valle de Guerar es el nombre de un sitio, o el valle se extendía desde Guerar hacia otra tierra. Cuando los filisteos lo envidiaron, es decir, los príncipes de Guerar, la provincia del rey, cegaron los pozos que él tenía como herencia de su padre en el territorio de la ciudad de Guerar. El rey lo expulsó de la ciudad donde estaba su trono, y él se fue a otra ciudad, quizá no perteneciente a su reino aunque estuviera en tierra filistea. Allí había otros pozos que Abraham había cavado, pues había vivido en aquel lugar muchos días. Cuando Abraham murió y Yitzjak no habitó allí, los filisteos residentes de la tierra los cegaron. No fue por odio a Yitzjak, sino que en los días de Abraham no quisieron cegarlos por su honor, pensando que quizá volvería a habitar la tierra. Por eso Yitzjak volvió y los cavó en el valle. Los pastores del valle de Guerar discutieron con él diciendo: “las aguas son nuestras”. El sentido de “diciendo” es: el pozo está en el valle, y las aguas del valle son las que se filtran allí; de su filtración se llena el pozo, y el valle queda disminuido por ellas, por lo tanto son nuestras. Por eso la Escritura menciona: “hallaron allí un pozo de aguas vivas”, para decir que era un manantial que brotaba aguas vivas, y que sus aguas no provenían del valle como decían sus adversarios.

Ramban on Bereshit 26:9

וַיִּקְרָא שֵׁם הַבְּאֵר עֵשֶׂק יְסַפֵּר הַכָּתוּב וְיַאֲרִיךְ בְּעִנְיַן הַבְּאֵרוֹת, וְאֵין בִּפְשׁוּטֵי הַסִּפּוּר תּוֹעֶלֶת וְלֹא כָּבוֹד גָּדוֹל לְיִצְחָק, וְהוּא וְאָבִיו עָשׂוּ אוֹתָם בְּשָׁוֶה. אֲבָל יֵשׁ בַּדָּבָר עִנְיָן נִסְתָּר בְּתוֹכוֹ, כִּי בָּא לְהוֹדִיעַ דָּבָר עָתִיד, כִּי "בְּאֵר מַיִם חַיִּים" יִרְמֹז לְבֵית אֱלֹהִים אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ בָּנָיו שֶׁל יִצְחָק, וְלָכֵן הִזְכִּיר "בְּאֵר מַיִם חַיִּים", כְּמוֹ שֶׁאָמַר (ירמיהו יז יג) "מְקוֹר מַיִם חַיִּים אֶת ה'". וְקָרָא הָרִאשׁוֹן עֵשֶׂק, יִרְמֹז לַבַּיִת הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הִתְעַשְּׂקוּ עִמָּנוּ וְעָשׂוּ אוֹתָנוּ כַּמָּה מַחְלוֹקוֹת וְכַמָּה מִלְחָמוֹת עַד שֶׁהֶחְרִיבוּהוּ. וְהַשֵּׁנִי קְרָא שְׁמָהּ שִׂטְנָה, שֵׁם קָשֶׁה מִן הָרִאשׁוֹן, וְהוּא הַבַּיִת הַשֵּׁנִי שֶׁקָּרָא אוֹתוֹ כִּשְׁמוֹ שֶׁכָּתוּב בּוֹ (עזרא ד ו) "וּבְמַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ בִּתְחִלַּת מַלְכוּתוֹ כָּתְבוּ שִׂטְנָה עַל יֹשְׁבֵי יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם", וְכָל יָמָיו הָיוּ לָנוּ לְשִׂטְנָה עַד שֶׁהֶחְרִיבוּהוּ וְגָלוּ מִמֶּנּוּ גָּלוּת רָעָה. וְהַשְּׁלִישִׁי קָרָא רְחוֹבוֹת, הוּא הַבַּיִת הֶעָתִיד שֶׁיִּבְנֶה בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ, וְהוּא יֵעָשֶׂה בְּלֹא רִיב וּמַצָּה, וְהָאֵל יַרְחִיב אֶת גְּבוּלֵנוּ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יט ח) "וְאִם יַרְחִיב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת גְּבוּלְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר" וְגוֹ', שֶׁהוּא לֶעָתִיד, וּכְתִיב בַּבַּיִת הַשְּׁלִישִׁי (יחזקאל מא ז) "וְרָחֲבָה וְנָסְבָה לְמַעְלָה לְמַעְלָה", וּפָרִינוּ בָּאָרֶץ, שֶׁכָּל הָעַמִּים יַעַבְדוּהוּ שְׁכֶם אֶחָד:

**Y llamó el nombre del pozo Ések.** La Escritura relata y se extiende en el asunto de los pozos, aunque en el sentido simple del relato no hay gran utilidad ni gran honor para Yitzjak, y él y su padre hicieron algo semejante. Pero hay en esto un asunto oculto, porque viene a informar algo futuro. “Pozo de aguas vivas” alude a la Casa de Dios que construirán los hijos de Yitzjak. Por eso mencionó “pozo de aguas vivas”, como se dice: “Hashem, fuente de aguas vivas” (Yirmeyahu 17:13). Llamó al primero Ések, “disputa”, aludiendo al Primer Templo, por el cual disputaron con nosotros, causándonos muchas controversias y muchas guerras hasta destruirlo. Al segundo lo llamó Sitná, nombre más duro que el primero. Es el Segundo Templo, llamado conforme a su nombre, como está escrito: “en el reinado de Ajashverosh, al comienzo de su reinado, escribieron una acusación contra los habitantes de Yehudá y Yerushaláim” (Ezrá 4:6). Todos sus días fueron para nosotros de acusación y oposición, hasta que lo destruyeron y fuimos exiliados de él con un exilio amargo. Al tercero lo llamó Rejovot. Es la Casa futura, que sea construida pronto en nuestros días. Será hecha sin pelea ni contienda, y Dios ensanchará nuestro territorio, como se dice: “cuando Hashem tu Dios ensanche tu frontera, como habló” (Devarim 19:8), lo cual se refiere al futuro. Y está escrito sobre el Tercer Templo: “se ensanchaba y rodeaba hacia arriba, hacia arriba” (Yejezkel 41:7). “Y fructificaremos en la tierra”: todos los pueblos Lo servirán con un solo hombro.

Ramban on Bereshit 26:10

אַל תִּירָא כִּי אִתְּךָ אָנֹכִי בַּעֲבוּר שֶׁהִבְרִיחוֹ אֲבִימֶלֶךְ מֵעָלָיו מִקִּנְאָתָם בּוֹ וְגַם רוֹעֵי גְּרָר רָבוּ עִמּוֹ, הָיָה מִתְיָרֵא פֶּן יֵאָסְפוּ עָלָיו וְיַכּוּהוּ הוּא וּבֵיתוֹ, וְהִבְטִיחוֹ הקב"ה שֶׁלֹּא יִירָא מֵהֶם וַיְבָרֶךְ אוֹתוֹ, וְאָז נָתַן בְּלִבָּם שֶׁהָלַךְ לְפָנָיו הַמֶּלֶךְ בְּכָבוֹד גָּדוֹל יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר עָשָׂה לְאָבִיו, כִּי בָא עִם פִּיכֹל שַׂר צְבָאוֹ וְעוֹד הוֹסִיף לְהָבִיא עִמּוֹ רַבִּים רֵעָיו:

**No temas, porque Yo estoy contigo.** Puesto que Avimélej lo había expulsado por la envidia que le tenían, y también los pastores de Guerar habían discutido con él, Yitzjak temía que se reunieran contra él y lo hirieran a él y a su casa. El Santo, bendito sea, le prometió que no debía temerlos y que lo bendeciría. Entonces puso en sus corazones que el rey fuera ante él con mayor honor aún que el que había mostrado a su padre, pues vino con Pijol, jefe de su ejército, y además trajo consigo a muchos de sus compañeros.

Ramban on Bereshit 26:11

אִם תַּעֲשֵׂה עִמָּנוּ רָעָה כַּאֲשֶׁר לֹא נְגַעֲנוּךָ יֹאמַר אִם תַּעֲשֵׂה עִמָּנוּ רָעָה כְּמוֹ שֶׁאֲנַחְנוּ לֹא נְגַעֲנוּךָ, אַתָּה עַתָּה בְּרוּךְ ה' וְאֵין לְאֵל יָדֵינוּ לַעֲשׂוֹת עִמְּךָ רָע, אֲבָל יִשְׁתַּנֶּה הָעֵת בַּעֲבוּר הֶחָמָס שֶׁאַתָּה עֹשֶׂה וְתִצְטָרֵךְ לָשׁוּב אֶל אַרְצֵנוּ וְנָשִׁיב לְךָ גְּמוּל. וְטַעַם "לֹא נְגַעֲנוּךָ", שֶׁלֹּא נִפְתָּה לִבֵּנוּ עַל אִשְׁתְּךָ לִגַּע בְּאֶחָד מִכֶּם, כִּלְשׁוֹן "הַנֹּגֵעַ בָּאִישׁ הַזֶּה וּבְאִשְׁתּוֹ", וְ"עָשִׂינוּ עִמְּךָ רַק טוֹב" לִשְׁמֹר אֶת כָּל אֲשֶׁר לְךָ, בְּצַוּוֹתֵנוּ אֶת הָעָם לְהִשָּׁמֵר מִכֶּם, "וַנְּשַׁלֵּחֲךָ בְּשָׁלוֹם", כִּי גַּם בְּקִנְאָתֵנוּ בְּךָ לֹא לָקַחְנוּ מִכָּל הָעֹשֶׁר אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִמָּנוּ, וַנְּשַׁלֵּחֲךָ עִם כָּל אֲשֶׁר לְךָ בְּשָׁלוֹם. וְעִנְיַן הַיִּרְאָה הַזֹּאת אֲשֶׁר פָּחֲדוּ מִמֶּנּוּ אֵינוֹ נִרְאֶה שֶׁיִּרָא מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים שֶׁלֹּא יָבֹא עָלָיו יִצְחָק לְמִלְחָמָה, אֲבָל הִבְטִיחָם אַבְרָהָם לוֹ וּלְנִינוֹ וּלְנֶכְדּוֹ (בראשית כ"א:כ"ג), וְעַתָּה אָמְרוּ בְּלִבָּם בַּעֲבוּר שֶׁהֵפַרְנוּ אֲנַחְנוּ אֶת בְּרִיתֵנוּ עִם יִצְחָק וְשִׁלַּחְנוּהוּ מֵעָלֵינוּ, גַּם הוּא יָפֵר אֶת בְּרִיתוֹ עִמָּנוּ וִיגָרֵשׁ זַרְעוֹ אֶת זַרְעֵנוּ מִן הָאָרֶץ, וְלָכֵן עָשׂוּ עִמּוֹ בְּרִית חֲדָשָׁה, וְהִתְנַצְּלוּ לֵאמֹר לוֹ שֶׁלֹּא הֵפֵרוּ הַבְּרִית הָרִאשׁוֹנָה, שֶׁלֹּא עָשׂוּ עִמּוֹ רַק טוֹב, וְזֶה טַעַם "תְּהִי נָא אָלָה בֵּינוֹתֵינוּ", שֶׁנָּבֹא עַתָּה עִמְּךָ בְּאָלָה לְהַחֲרִים עַל כָּל מִי שֶׁיַּעֲבֹר עַל הַבְּרִית, כְּטַעַם "לְעָבְרְךָ בִּבְרִית ה' אֱלֹהֶיךָ וּבְאָלָתוֹ" (דברים כט יא). וְיִתָּכֵן שֶׁהָיָה אַבְרָהָם גָּדוֹל מְאֹד וְרַב כֹּחַ, שֶׁהָיוּ בְּבֵיתוֹ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אִישׁ שֹׁלֵף חֶרֶב, וְלוֹ בַּעֲלֵי בְּרִית רַבִּים, וְהוּא גַם בֶּן חַיִל אֲשֶׁר לִבּוֹ כְּלֵב הָאַרְיֵה, וְרָדַף אַרְבָּעָה מְלָכִים גִּבּוֹרִים מְאֹד וְנִצְּחָם, וְכַאֲשֶׁר רָאוּ הַצְלָחָתוֹ כִּי הִיא מֵאֵת הָאֱלֹהִים פָּחַד מִמֶּנּוּ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים פֶּן יִכְבֹּשׁ מִמֶּנּוּ מַלְכוּתוֹ, וְנָקֵל זֹאת מִמִּלְחֶמֶת אַרְבַּעַת הַמְּלָכִים, אוּלַי שָׁמַע עוֹד דְּבַר הַשֵּׁם שֶׁנָּתַן לוֹ הָאָרֶץ, וְלָכֵן בָּא עִמּוֹ בִּבְרִית וְהִשְׁבִּיעוֹ אִם תִּשְׁקֹר לִי וּלְנֶכְדִּי, כִּי הָיָה שֶׁקֶר אִם יִמְרֹד עַל הַמֶּלֶךְ, וְחָשַׁב כִּי אֶפְשָׁר שֶׁיִּחְיֶה אַבְרָהָם עַד מְלֹךְ נֶכְדּוֹ, וּכְמַעֲשֵׂה אָבוֹת עָשׂוּ בָּנִים, כִּי הָיָה יִצְחָק גָּדוֹל כְּאָבִיו וּפָחַד הַמֶּלֶךְ פֶּן יִלָּחֵם בּוֹ בְּגָרְשׁוֹ אוֹתוֹ מֵאַרְצוֹ:

**Si nos haces mal, así como no te tocamos.** Quiere decir: si nos haces mal, siendo que nosotros no te tocamos, ahora tú eres bendito de Hashem y no tenemos poder para hacerte daño. Pero el tiempo puede cambiar por la violencia que tú hagas, y quizá necesites volver a nuestra tierra, y entonces te pagaremos lo que corresponda. El sentido de “no te tocamos” es que nuestro corazón no fue seducido respecto de tu esposa para tocar a ninguno de ustedes, como en “quien toque a este hombre o a su esposa”. “Solo hicimos contigo bien” significa que protegimos todo lo tuyo, al ordenar al pueblo cuidarse de ustedes. “Te enviamos en paz” significa que, aun en nuestra envidia contra ti, no tomamos nada de toda la riqueza que hiciste entre nosotros, sino que te enviamos con todo lo tuyo en paz. Este miedo que tuvieron de él no parece significar que el rey de los filisteos temiera que Yitzjak viniera a guerrear contra él. Más bien, Abraham les había jurado a él, a su hijo y a su nieto. Ahora dijeron en su corazón: puesto que nosotros rompimos nuestro pacto con Yitzjak al expulsarlo de entre nosotros, también él romperá su pacto con nosotros y su descendencia expulsará a nuestra descendencia de la tierra. Por eso hicieron con él un pacto nuevo y se justificaron diciendo que no habían roto el primer pacto, porque no le habían hecho sino bien. Ese es el sentido de “haya ahora un juramento entre nosotros”: entremos ahora contigo en un juramento de maldición, para declarar anatema sobre quien transgreda el pacto, como en “para entrar en el pacto de Hashem tu Dios y en Su juramento” (Devarim 29:11). También puede ser que Abraham fuera muy grande y de gran fuerza, con trescientos hombres armados en su casa, muchos aliados, y que él mismo fuera un guerrero cuyo corazón era como el corazón del león. Persiguió a cuatro reyes muy poderosos y los venció. Cuando el rey de los filisteos vio que su éxito venía de Dios, temió que Abraham conquistara su reino, cosa más fácil que la guerra contra los cuatro reyes. Quizá también escuchó la palabra de Hashem que le había dado la tierra. Por eso hizo con él un pacto y le hizo jurar: “si me mientes a mí, a mi hijo y a mi nieto”, pues sería falsedad rebelarse contra el rey. Pensó que Abraham quizá viviría hasta el reinado de su nieto. Y como las acciones de los padres son señal para los hijos, Yitzjak fue grande como su padre, y el rey temió que guerreara contra él por haberlo expulsado de su tierra.

Ramban on Bereshit 26:12

וַיָּבוֹאוּ עַבְדֵי יִצְחָק וַיַּגִּדוּ לוֹ עַל אֹדוֹת הַבְּאֵר אֲשֶׁר חָפָרוּ הוּא הָאָמוּר בּוֹ לְמַעְלָה (בראשית כ"ו:כ"ה) "וַיִּכְרוּ שָׁם עַבְדֵי יִצְחָק בְּאֵר", כִּי הֵחֵלּוּ לַחְפֹּר אוֹתוֹ וּבָא אֲבִימֶלֶךְ אֵלָיו בַּיָּמִים הָהֵם, וּבְיוֹם הַבְּרִית בְּלֶכְתָּם מִמֶּנּוּ בִּשְּׂרוּהוּ כִּי מָצְאוּ מַיִם. וְקָרוֹב לִי שֶׁהוּא הַבְּאֵר שֶׁכָּרָה אַבְרָהָם וְנָתַן לוֹ שֶׁבַע כְּבָשׂוֹת לְעֵדָה (בראשית כ"א:ל'), כִּי סִתְּמוּהוּ פְּלִשְׁתִּים עִם הָאֲחֵרִים, וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אוֹתוֹ, וַיִּקְרָא לוֹ גַּם הוּא שֵׁם כַּשֵּׁם אֲשֶׁר קָרָא לוֹ אָבִיו, וְעַל כֵּן שֵׁם הָעִיר בְּאֵר שֶׁבַע עַל שֵׁם הַבְּאֵר אֲשֶׁר קְרָאוּהוּ כֵן הָאָב וְהַבֵּן, כִּי שָׁם נִשְׁבְּעוּ שְׁנֵיהֶם. וְהַבְּאֵר הַזֹּאת לָהֶם תִּרְמֹז עַל מִשְׁכַּן שִׁילֹה, וּפְלִשְׁתִּים סִתְּמוּהוּ בְּהִלָּקַח הָאָרוֹן (שמואל א ד יא), וְחָזַר וַחֲפָרוֹ כִּי כֵן הֵשִׁיבוּ הָאָרוֹן עִם הַדּוֹרוֹן לֵאלֹהִים (שם ו יא):

**Y vinieron los siervos de Yitzjak y le contaron acerca del pozo que habían cavado.** Es el pozo mencionado arriba: “los siervos de Yitzjak cavaron allí un pozo”. Habían comenzado a cavarlo, y Avimélej vino a él en aquellos días. El día del pacto, cuando se fueron de él, le anunciaron que habían encontrado agua. Me parece probable que sea el pozo que Abraham había cavado y por el cual dio siete ovejas como testimonio, porque los filisteos lo cegaron junto con los otros. Yitzjak volvió y lo cavó, y también él lo llamó con el mismo nombre que su padre le había dado. Por eso el nombre de la ciudad es Beer Sheva, por el pozo al que tanto el padre como el hijo llamaron así, pues allí ambos juraron. Este pozo alude para ellos al Mishkán de Shiló. Los filisteos lo cegaron cuando fue tomada el Arca, y volvió a ser cavado cuando devolvieron el Arca con el regalo para Dios. ## Capítulo 27 · Ramban on Genesis 27