Ramban on Bereshit 29:1

וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה וְהִנֵּה שָׁם שְׁלֹשָׁה עֶדְרֵי צֹאן רֹבְצִים עָלֶיהָ יַאֲרִיךְ הַכָּתוּב בַּסִּפּוּר הַזֶּה לְהוֹדִיעֵנוּ כִּי קוֹיֵ ה' יַחֲלִיפוּ כֹחַ וְיִרְאָתוֹ תִּתֵּן עוֹז. כִּי הִנֵּה יַעֲקֹב אָבִינוּ בָּא מִן הַדֶּרֶךְ וְהוּא עָיֵף, וַיָּגֶל לְבַדּוֹ הָאֶבֶן אֲשֶׁר הָיוּ צְרִיכִים אֵלֶיהָ כָּל הָרוֹעִים וּשְׁלֹשָׁה עֶדְרֵי צֹאן אֲשֶׁר לָהֶם רוֹעִים רַבִּים וְשׁוֹמְרִים כֻּלָּם רוֹבְצִים עָלֶיהָ אֵינָם יְכוֹלִים לַהֲנִיעָהּ כְּלָל. וּלְרַבּוֹתֵינוּ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ע':ח') גַּם בָּזֶה לָהֶם סוֹד רֶמֶז לֶעָתִיד, כִּי נִזְדַּמֵּן לוֹ כָּכָה שֶׁנִּכְנַס בְּדֶרֶךְ הַבְּאֵר, וְלֹא נֶאֶסְפוּ כָּל הָעֲדָרִים רַק שְׁלֹשָׁה מֵהֶם, וּבָא בַּזְּמַן שֶׁהָאֶבֶן עַל פִּי הַבְּאֵר וְהָעֲדָרִים שׁוֹמְרִים לָהּ, וְכָל הָעִנְיָן הַמְסֻפָּר כָּאן, לְהוֹדִיעוֹ שֶׁיַּצְלִיחַ בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה וְיֵצֵא מִמֶּנּוּ זֶרַע זוֹכֶה לָרֶמֶז הַזֶּה, כִּי הַבְּאֵר יִרְמֹז לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ, וְג' עֶדְרֵי צֹאן עוֹלֵי שְׁלֹשָׁה רְגָלִים, "כִּי מִן הַבְּאֵר הַהִוא יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים", שֶׁמִּשָּׁם הָיוּ שׁוֹאֲבִין רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, אוֹ שֶׁיִּרְמֹז "כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה" (ישעיהו ב ג) שֶׁנִּמְשְׁלָה לְמַיִם (ב"ק יז), "וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִַם". "וְנֶאֶסְפוּ שָׁמָּה כָל הָעֲדָרִים", בָּאִים מִלְּבֹא חֲמָת עַד נַחַל מִצְרַיִם (מלכים א ח סה), "וְגָלְלוּ אֶת הָאֶבֶן וְהִשְׁקוּ", שֶׁמִּשָּׁם הָיוּ שׁוֹאֲבִין רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, "וְהֵשִׁיבוּ אֶת הָאֶבֶן", מֻנָּח לָרֶגֶל הַבָּא:

**“Vio, y he aquí un pozo en el campo; y he aquí allí tres rebaños de ovejas recostados junto a él”.** La Escritura se extiende en este relato para enseñarnos que los que esperan en Hashem renovarán fuerzas y Su temor da fortaleza. Porque Yaakov nuestro padre venía del camino y estaba cansado, y él solo removió la piedra que necesitaban todos los pastores y tres rebaños de ovejas, cuyos muchos pastores y guardianes estaban todos recostados junto a ella y no podían moverla en absoluto. Para nuestros maestros en Bereshit Rabbá, también hay en esto un secreto, una alusión al futuro. Así le ocurrió: entró por el camino del pozo, y no se habían reunido todos los rebaños, sino solo tres de ellos, y llegó en el momento en que la piedra estaba sobre la boca del pozo y los rebaños la guardaban. Todo el asunto contado aquí vino para hacerle saber que tendría éxito en este camino, y que de él saldría una descendencia digna de esta alusión. Porque el pozo alude al Beit HaMikdash, y los tres rebaños de ovejas a los que suben en las tres festividades. “Porque de aquel pozo daban de beber a los rebaños”: de allí extraían espíritu santo. O alude a “porque de Tzión saldrá la Torá” (Isaías 2:3), que fue comparada al agua, “y la palabra de Hashem de Jerusalén”. “Y se reunían allí todos los rebaños”: venían desde Levo Jamat hasta el arroyo de Egipto. “Y removían la piedra y daban de beber”: de allí extraían espíritu santo. “Y devolvían la piedra”: quedaba preparada para la próxima festividad.

Ramban on Bereshit 29:2

הַיְדַעְתֶּם אֶת לָבָן בֶּן נָחוֹר הָיָה נִכָּר וְיָדוּעַ בְּשֵׁם אֲבִי אָבִיו, כִּי הוּא נִכְבָּד מֵאָבִיו וְרֹאשׁ בֵּית אֲבוֹתָם, כְּדִכְתִיב (בראשית ל"א:נ"ג) "אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי נָחוֹר". וְיִתָּכֵן שֶׁהָיָה בְּתוּאֵל אָדָם פְּחוּת מַעֲלָה, וְלֹא יִרְצֶה לָבָן שֶׁיְּיַחֲסוּ אוֹתוֹ הָאֲנָשִׁים רַק לַאֲבִי אָבִיו, כִּי כֵן מָצָאנוּ (בראשית כ"ד:נ') "וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל". אוּלַי הָיָה כָּל זֶה לְמַעֲלַת אַבְרָהָם, כִּי הָיוּ כָּל הַמִּשְׁפָּחָה מִתְיַחֲסִים לְנָחוֹר אֲחִי אַבְרָהָם:

**“¿Conocéis a Laván, hijo de Najor?”.** Era reconocido y conocido por el nombre del padre de su padre, porque este era más honorable que su padre y cabeza de la casa de sus padres, como está escrito: “el Dios de Abraham y el Dios de Najor” (Génesis 31:53). Es posible que Betuel fuera un hombre de menor categoría, y Laván no quisiera que la gente lo relacionara sino con el padre de su padre, porque así encontramos: “respondieron Laván y Betuel” (Génesis 24:50). Quizá todo esto fue por la grandeza de Abraham, porque toda la familia se atribuía a Najor, hermano de Abraham.

Ramban on Bereshit 29:3

וְטַעַם כִּי רוֹעָה הִיא לְהַגִּיד כִּי אֵין לְצֹאן לָבָן רוֹעֶה אַחֵר זוּלָתָהּ, כִּי לָהּ לְבַדָּהּ מָסַר אָבִיהָ הָעֵדֶר וְהִיא לְבַדָּהּ רוֹעָה אוֹתָם כָּל הַיָּמִים, לֹא תֵּלֵךְ בָּהֶם לֵאָה אֲחוֹתָהּ כְּלָל, וְלֹא הָיָה עִנְיָנָהּ כִּבְנוֹת יִתְרוֹ שֶׁהָיוּ שֶׁבַע בְּנוֹתָיו כֻּלָּן רוֹעוֹת כְּאַחַת, כְּמוֹ שֶׁאָמַר "וַתָּבֹאנָה וַתִּדְלֶנָה" (שמות ב טז). וְאוּלַי בַּעֲבוּר כִּי עֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת הָיָה הַשֶּׁמֶשׁ מַזִּיק לָהּ, אוֹ בַּעֲבוּר שֶׁהָיְתָה לֵאָה גְּדוֹלָה רְאוּיָה לְאִישׁ וְחָשַׁשׁ לָהּ אָבִיהָ, אֲבָל יִתְרוֹ נִכְבָּד בִּמְקוֹמוֹ וְכֹהֵן הָאָרֶץ וְיִרְאוּ מִגֶּשֶׁת אֶל בְּנוֹתָיו. אוֹ שֶׁהָיָה לָבָן צָנוּעַ מִמֶּנּוּ, כִּי מִשְׁפַּחַת אַבְרָהָם כְּשֵׁרָה וּצְנוּעָה, וְרָחֵל הָיְתָה קְטַנָּה וְאֵין לָחוּשׁ לָהּ. וְזֶה עִנְיַן "וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל", אוֹ הוּא כְּדִבְרֵי רַבִּי אַבְרָהָם (אבן עזרא על בראשית כ"ז:כ"ז), כִּי נְשִׁיקָה בְּלָמֶ"ד אֵינֶנָּה בַּפֶּה רַק נָשַׁק אוֹתָהּ עַל רֹאשָׁהּ אוֹ עַל כְּתֵפָהּ:

**El sentido de “porque ella era pastora”.** Viene a decir que las ovejas de Laván no tenían otro pastor fuera de ella, porque solo a ella su padre había entregado el rebaño, y ella sola las pastoreaba todos los días. Leá, su hermana, no iba con ellas en absoluto. Su situación no era como la de las hijas de Yitró, cuyas siete hijas pastoreaban todas juntas, como dijo: “vinieron y sacaron agua” (Éxodo 2:16). Quizá, porque los ojos de Leá eran delicados, el sol la dañaba. O, porque Leá era mayor, apta para casarse, su padre se preocupaba por ella. Pero Yitró era honorable en su lugar y sacerdote de la tierra, y temían acercarse a sus hijas. O quizá Laván era más recatado que él, porque la familia de Abraham era recta y recatada, y Rajel era pequeña y no había que preocuparse por ella. Este es el asunto de “Yaakov besó a Rajel”. O es como las palabras de Rabí Abraham: un beso con lámed no es en la boca, sino que la besó sobre la cabeza o sobre el hombro.

Ramban on Bereshit 29:4

וַתַּגֵּד לְאָבִיהָ לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית כ"ט:י"ב) אִמָּהּ מֵתָה. וְכָךְ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ע':י"ג). וּלְפִי פְּשׁוּטוֹ לְבַשְּׂרוֹ בִּיאַת קְרוֹבוֹ וְשֶׁיֵּצֵא אֵלָיו וִיכַבְּדֵהוּ, כִּי אִמָּהּ מָה לָהּ וּמָה תַּעֲשֶׂה לוֹ, אֲבָל רִבְקָה הֶרְאָת אֶת אִמָּהּ הַתַּכְשִׁיטִין אֲשֶׁר נָתְנוּ לָהּ כְּמִנְהַג הַנְּעָרוֹת:

**“Y contó a su padre”.** Rashi explicó: su madre había muerto. Así también en Bereshit Rabbá. Según el sentido simple, fue para anunciarle la llegada de su pariente, para que saliera hacia él y lo honrara. Porque, ¿qué tendría que ver su madre, y qué haría ella por él? En cambio, Rivká mostró a su madre las joyas que le dieron, según la costumbre de las jóvenes.

Ramban on Bereshit 29:5

הֲכִי אָחִי אַתָּה וַעֲבַדְתַּנִי חִנָּם לֹא סִפֵּר הַכָּתוּב שֶׁהָיָה יַעֲקֹב עוֹבֵד אוֹתוֹ. וְיִתָּכֵן כִּי מֵעֵת שֶׁאָמַר "וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ" לֹא יָצָא הַצֹּאן מִיָּדוֹ, כִּי בִּרְאוֹתוֹ אֶת רָחֵל כִּי רוֹעָה הִיא חָמַל עָלֶיהָ שֶׁלֹּא תָּשׁוּב לִרְעוֹת צֹאן עוֹד, וְהָיָה הוּא רוֹעֶה אוֹתָן בְּאַהֲבָתוֹ אוֹתָהּ. וְאֶפְשָׁר עוֹד לוֹמַר כִּי לָבָן דִּבֵּר בְּעָרְמָה, אָמַר לוֹ מִתְּחִלָּה כִּי עַצְמוֹ וּבְשָׂרוֹ הוּא, וְיַחְמֹל עָלָיו כַּאֲשֶׁר יַחְמֹל הָאָדָם עַל עַצְמוֹ וְעַל בְּשָׂרוֹ, וְכַאֲשֶׁר רָאָה שֶׁהָיָה יַעֲקֹב מִתְעַכֵּב שָׁם מִתְפַּרְנֵס מֵאֲשֶׁר לְלָבָן, אָמַר לוֹ, הֲכִי אָחִי אַתָּה וְתַעַבְדֵנִי חִנָּם, כִּי יָדַעְתִּי כִּי מֵעַתָּה תַּעֲבֹד אוֹתִי, כִּי אִישׁ מוּסָר אַתָּה וְלֹא תִּתְפַּרְנֵס מִשֶּׁל אֲחֵרִים, וְגַם אֲנִי אֵינִי רוֹצֶה שֶׁתִּהְיֶה הָעֲבוֹדָה שֶׁתַּעַבְדֵנִי בְּחִנָּם בְּלֹא מַשְׂכֹּרֶת שְׁלֵמָה, וְהַגִּידָה לִי מָה תְּבַקֵּשׁ אַתָּה בְּמַשְׂכֻּרְתֶּךָ וְאֶתֵּן. אָז הִכִּיר יַעֲקֹב דַּעְתּוֹ, וְאָמַר לוֹ שֶׁיַּעֲבֹד אוֹתוֹ ז' שָׁנִים בְּרָחֵל. וְהָעֲבוֹדָה מִן הַסְּתָם הִיא מִרְעֶה הַצֹּאן, כִּי לָהּ הָיוּ צְרִיכִים וּבָהּ הָיוּ מְדַבְּרִים:

**“¿Acaso porque eres mi hermano me servirás gratis?”.** La Escritura no contó que Yaakov estuviera trabajando para él. Es posible que desde el momento en que dijo: “dio de beber al rebaño de Laván, hermano de su madre”, el rebaño no salió de su mano, porque al ver a Rajel, que era pastora, se compadeció de ella para que no volviera a pastorear ovejas, y él las pastoreaba por su amor hacia ella. También es posible decir que Laván habló con astucia. Al principio le dijo que era su hueso y su carne, y que tendría compasión de él como una persona tiene compasión de sí misma y de su carne. Cuando vio que Yaakov se quedaba allí y se mantenía de lo que era de Laván, le dijo: ¿acaso porque eres mi hermano me servirás gratis? Porque sé que desde ahora me servirás, pues eres hombre de moral y no vivirás de lo ajeno. Y tampoco yo quiero que el trabajo con que me sirvas sea gratis, sin salario completo. Dime qué pides por tu salario y te lo daré. Entonces Yaakov reconoció su intención y le dijo que lo serviría siete años por Rajel. El trabajo, sin especificarlo, era el pastoreo de las ovejas, porque eso era lo que necesitaban y de eso hablaban.

Ramban on Bereshit 29:6

כִּי מָלְאוּ יָמָי שֶׁאָמְרָה לִי אִמִּי, וְעוֹד "כִּי מָלְאוּ יָמָי", הֲרֵינִי בֶּן פ"ד שָׁנָה וְאֵימָתַי אַעֲמִיד י"ב שְׁבָטִים, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית כ"ט:כ"א):

**“Porque se han cumplido mis días”.** Los días que me dijo mi madre. Además, “porque se han cumplido mis días”: he aquí que tengo ochenta y cuatro años; ¿cuándo levantaré doce tribus? Este es el lenguaje de Rashi.

Ramban on Bereshit 29:7

מַלֵּא שְׁבוּעַ זֹאת דָּבֵק הוּא בַּחֲטָף, שָׁבוּעַ שֶׁל זֹאת, וְהֵן ז' יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה, גַּם זֶה לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית כ"ט:כ"ז). וְאִם כֵּן לָמָּה לֹא פֵּרֵשׁ הָרַב מָלְאוּ יָמָי עַל שְׁנֵי הָעֲבוֹדָה וְהַתְּנַאי שֶׁשָּׁלְמוּ כְּדִבְרֵי אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית כ"ט:כ"ז), וְהוּא מַשְׁמָעוּת הַכָּתוּב בֶּאֱמֶת, וּבִשְׁבִיל הַיָּמִים שֶׁאָמְרָה לוֹ אִמּוֹ גַּם מִפְּנֵי זִקְנָתוֹ לֹא יִתֵּן לוֹ לָבָן בִּתּוֹ קֹדֶם זְמַנּוֹ אֲשֶׁר הִתְנוּ שְׁנֵיהֶם, וְדַי שֶׁיְּקַיֵּם תְּנָאוֹ. וּכְדִבְרֵי אוּנְקְלוֹס הוּא שֶׁנִּצְטָרֵךְ לְפָרֵשׁ "מַלֵּא שְׁבוּעַ זֹאת" עַל יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה, כִּי יְמֵי הָעֲבוֹדָה שְׁלֵמִים הָיוּ כַּאֲשֶׁר אָמַר לוֹ יַעֲקֹב, וְכֵן פֵּרֵשׁ רַבִּי אַבְרָהָם (אבן עזרא על בראשית כ"ט:כ"ז). וַאֲנִי לֹא יָדַעְתִּי כִּי שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה תַּקָּנַת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ לְיִשְׂרָאֵל (ירושלמי כתובות פ"א ה"א). וְאוּלַי נֹאמַר שֶׁנָּהֲגוּ בָּהֶם מִתְּחִלָּה נִכְבְּדֵי הָאֻמּוֹת, כָּעִנְיָן בָּאֲבֵלוּת, דִּכְתִיב (בראשית נ':י') "וַיַּעַשׂ לְאָבִיו אֵבֶל שִׁבְעַת יָמִים". וּמָה שֶׁלָּמְדוּ כָּאן בַּיְּרוּשַׁלְמִי (מו"ק פ"א ה"ז) וּבִבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ע':י"ט) שֶׁאֵין מְעָרְבִין שִׂמְחָה בְּשִׂמְחָה, סֶמֶךְ בְּעָלְמָא מִמִּנְהֲגֵי הַקַּדְמוֹנִים קֹדֶם הַתּוֹרָה. אֲבָל בַּגְּמָרָא שֶׁלָּנוּ (מו"ק ט) לֹא לְמָדוּהָ מִכָּאן, וּדְרָשׁוּהָ מִ"וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה אֶת הֶחָג" (מלכים א ח סה). וְיִתָּכֵן לוֹמַר כִּי הָיָה זֶה מֵחִלּוּף מַשְׂכֻּרְתּוֹ עֲשֶׂרֶת מוֹנִים (בראשית ל"א:מ"א), כִּי יַעֲקֹב אָמַר לוֹ מִתְּחִלָּה כִּי מָלְאוּ הַיָּמִים, וְלָבָן שָׁתַק וְנָתַן לוֹ לֵאָה, וְאַחַר כֵּן אָמַר לוֹ לָבָן "מַלֵּא שְׁבוּעַ זֹאת" כִּי עֲדַיִן לֹא מָלְאוּ יְמֵי עֲבוֹדַת לֵאָה וְקֹדֶם זְמַנִּי נְתַתִּיהָ לְךָ, וְיַעֲקֹב שָׁמַע אֵלָיו וַיְמַלֵּא אוֹתָם כְּדִבְרֵי לָבָן, כִּי מָה יוּכַל לַעֲשׂוֹת וְהוּא בְּרָחֵל יַחְפֹּץ, וְלָכֵן לֹא אָמַר הַכָּתוּב בַּתְּחִלָּה "וַיְהִי בִּמְלֹאת הַיָּמִים וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב וְגוֹ'". וְעוֹד יִתָּכֵן לוֹמַר כִּי כַּאֲשֶׁר הָיָה בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית אָמַר יַעֲקֹב לְלָבָן "הָבָה אֶת אִשְׁתִּי כִּי מָלְאוּ יָמָי", שֶׁזּוֹ שְׁנַת מְלֹאת הַיָּמִים, וְכֵן "זָקֵן עִם מְלֵא יָמִים" (ירמיהו ו יא) הוּא אֲשֶׁר הִגִּיעַ לִשְׁנַת סוֹפוֹ, וְכֵן "עַד יוֹם מְלֹאת יְמֵי מִלֻּאֵיכֶם" (ויקרא ח לג), עַד יוֹם הַשְּׁבִיעִי שֶׁבּוֹ יִמְלְאוּ יְמֵי הַמִּלּוּאִים. אוֹ שֶׁאָמַר "מָלְאוּ" בַּעֲבוּר שֶׁהָיוּ קְרוֹבִים לְהִמָּלֵא וַחֲשׁוּבִים כִּמְלֵאִים, וְכָמוֹהוּ רַבִּים, וְכֵן בַּסֵּדֶר הָאַחֵר (בראשית ל"ה:י"ח) "בְּצֵאת נַפְשָׁהּ כִּי מֵתָה", בִּהְיוֹתָהּ קְרוֹבָה לְכָךְ וַחֲשׁוּבָה כְּאִלּוּ מֵתָה. וְזֶה טַעַם "וְאָבוֹאָה אֵלֶיהָ", כְּלוֹמַר לֹא שֶׁתִּתֵּן אוֹתָהּ וְאֵלְכָה אֲבָל שֶׁאֶשָּׂאֶנָּה וְאַשְׁלִים מְעַט הַיָּמִים אֲשֶׁר עָלַי, כִּי מֵעַתָּה לֹא תִּירָא מִמֶּנִּי שֶׁאֶעֱזָבְךָ. וְרַבּוֹתֵינוּ עָשׂוּ מִדְרָשׁ (ב"ר ע יח) בִּלְשׁוֹן "וְאָבוֹאָה אֵלֶיהָ", בַּעֲבוּר שֶׁאֵינֶנּוּ דֶּרֶךְ מוּסָר לְהַזְכִּיר כֵּן אַף כִּי בַּצַּדִּיקִים, אֲבָל הַכַּוָּנָה הִיא מַה שֶׁאָמַרְתִּי. וְאַחֲרֵי כֵן אָמַר לוֹ לָבָן מַלֵּא שְׁבוּעַ הַשָּׁנִים שֶׁל לֵאָה זֹאת, כִּי אוּלַי בַּעֲבוּר שֶׁעָבַרְתִּי עַל דַּעְתְּךָ לֹא תַּשְׁלִים אוֹתָן, אוֹ כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה יָדוּעַ מָתַי הִתְחִילוּ יְמֵי עֲבוֹדַת רָחֵל וְאָז אֶתֵּן לְךָ הָאַחֶרֶת בַּעֲבֹדָה אֲשֶׁר תַּעֲבֹד עִמָּדִי לְאַחַר הַנִּשּׂוּאִין:

Ramban on Bereshit 29:8

וְנִתְּנָה לְךָ לְשׁוֹן רַבִּים, "נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם" (בראשית י"א:ז'), "וְנִשְׂרְפָה" (שם פסוק ג), אַף זֶה לְשׁוֹן וְנִתֵּן, זֶה פירש"י (רש"י על בראשית כ"ט:כ"ז). וְלֹא אָמַר לָמָּה יִתְפֹּס הַיָּחִיד לְשׁוֹן הָרַבִּים, אוּלַי יַחְשֹׁב שֶׁהוּא דֶּרֶךְ הַנִּכְבָּדִים בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, כְּמַאֲמַר אֲחֵרִים (ראה ראב"ע לעיל א כו). וְרַבִּי אַבְרָהָם אָמַר בְּכָאן (שם) שֶׁהוּא בִּנְיַן נִפְעַל, וְהַוָּ"ו הֱשִׁיבוֹ לְעָתִיד, וּפֵרוּשׁוֹ וְתִנָּתֵן לְךָ. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי כִּי דִּבְרֵי לָבָן בְּעָרְמָה, אָמַר לְיַעֲקֹב לֹא יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ, כִּי לֹא יַנִּיחוּנִי אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם לַעֲשׂוֹת כֵּן כִּי נְבֵלָה הוּא אֶצְלָם, אֲבָל תְּמַלֵּא שְׁבוּעַ זֹאת וְנִתֵּן לְךָ אֲנִי וְכָל אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם גַּם אֶת זֹאת, שֶׁכֻּלָּנוּ נַסְכִּים בַּדָּבָר, וְנַעֲשֶׂה לְךָ כָּבוֹד וּמִשְׁתֶּה כַּאֲשֶׁר עָשִׂינוּ בָּרִאשׁוֹנָה:

**“Y te daremos”.** Es lenguaje plural, como “descendamos y confundamos allí” (Génesis 11:7), “y quememos” (Génesis 11:3). También aquí es lenguaje de “daremos”. Esto explicó Rashi. Pero no dijo por qué el singular toma lenguaje plural. Quizá piensa que es el modo de los nobles en la lengua sagrada, como dijo otro. Rabí Abraham dijo aquí que es construcción nifal, y la vav lo convierte al futuro, y su explicación es: “y te será dada”. Lo correcto a mis ojos es que las palabras de Laván fueron con astucia. Le dijo a Yaakov: no se hace así en nuestro lugar, porque los hombres del lugar no me dejarán hacerlo, pues es una vileza entre ellos. Pero completa la semana de esta, y te daremos —yo y todos los hombres del lugar— también a esta, porque todos estaremos de acuerdo en el asunto, y te haremos honor y banquete como hicimos con la primera.

Ramban on Bereshit 29:9

וַיֶּאֱהַב גַּם אֶת רָחֵל הִזְכִּיר הַכָּתוּב שֶׁגַּם אָהַב רָחֵל יוֹתֵר מִלֵּאָה, וְהַטַּעַם בַּעֲבוּר כִּי הַטֶּבַע לֶאֱהֹב יוֹתֵר הָאִשָּׁה אֲשֶׁר יָדַע הָאָדָם בָּרִאשׁוֹנָה, כְּעִנְיָן שֶׁהִזְכִּירוּ חֲכָמִים בַּנָּשִׁים (סנהדרין כב), וְאֵינָהּ כּוֹרֶתֶת בְּרִית אֶלָּא לְמִי שֶׁעֲשָׂאָהּ כְּלִי, וְהִנֵּה יַעֲקֹב אָהַב רָחֵל מִלֵּאָה שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ הָאֶרֶץ, וְזֶה טַעַם "גַּם":

**“Y amó también a Rajel”.** La Escritura menciona que también amó a Rajel más que a Leá. El motivo es que la naturaleza es amar más a la mujer que el hombre conoció primero, como mencionaron los sabios respecto a las mujeres: ella no establece pacto sino con quien la hizo vaso. Pero Yaakov amó a Rajel más que a Leá, no según el modo natural. Este es el sentido de “también”.

Ramban on Bereshit 29:10

כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה הִנֵּה לֵאָה רִמְּתָה בַּאֲחוֹתָהּ גַּם בְּיַעֲקֹב, כִּי אִם נֹאמַר שֶׁנָּהֲגָה כָּבוֹד בְּאָבִיהָ שֶׁאָחַז בָּהּ וְהִכְנִיסָהּ אֵלָיו וְאַל תַּמֵּר בּוֹ, הָיָה לָהּ לְהַגִּיד אוֹ לִרְמֹז כִּי הִיא לֵאָה, אַף כִּי הָיְתָה מִתְנַכֶּרֶת כָּל הַלַּיְלָה וּלְפִיכָךְ לֹא הִכִּירָהּ עַד שֶׁרָאָה אוֹתָהּ בַּבֹּקֶר, וְלָכֵן שְׂנֵאָהּ יַעֲקֹב. וְהָאֱלֹהִים יוֹדֵעַ כִּי לְהִנָּשֵׂא אֶל הַצַּדִּיק עָשְׂתָה כֵן, וְרִחֵם עָלֶיהָ. וְכָךְ אָמְרוּ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ע"א:ב'), כֵּיוָן שֶׁרָאָה יַעֲקֹב מַעֲשִׂים שֶׁרִמְּתָה לֵאָה בַּאֲחוֹתָהּ נָתַן דַּעְתּוֹ לְגָרְשָׁהּ, וְכֵיוָן שֶׁפְּקָדָהּ הקב"ה בְּבָנִים, אָמַר, לְאִמָּן שֶׁל אֵלּוּ אֲנִי מְגָרֵשׁ. וְזֶה טַעַם "וַיַּרְא אֱלֹהִים", כִּי חָמַל עָלֶיהָ שֶׁלֹּא יַעַזְבֶנָּה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים (הרד"ק) כִּי שְׁתַּיִם נָשִׁים שֶׁהָאַחַת אֲהוּבָה מְאֹד תִּקָּרֵא הַשְּׁנִיָּה שְׂנוּאָה כְּנֶגְדָּהּ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר "וַיֶּאֱהַב גַּם אֶת רָחֵל מִלֵּאָה", לֹא שֶׁשְּׂנֵאָהּ, וְהָיְתָה בּוֹשָׁה בַּדָּבָר, וְרָאָה אֱלֹהִים אֶת עָנְיָהּ:

**“Porque Leá era odiada”.** He aquí que Leá engañó a su hermana y también a Yaakov. Aunque digamos que honró a su padre, que la tomó y la introdujo ante él, y que no debía rebelarse contra él, debió decir o insinuar que ella era Leá, más aún cuando estuvo haciéndose pasar por otra toda la noche, y por eso él no la reconoció hasta que la vio por la mañana. Por eso Yaakov la odió. Pero Dios sabe que lo hizo para casarse con el justo, y tuvo misericordia de ella. Así dijeron en Bereshit Rabbá: cuando Yaakov vio las acciones con que Leá engañó a su hermana, puso su intención en divorciarla. Pero cuando el Santo, bendito sea, la recordó con hijos, dijo: ¿voy a divorciar a la madre de estos? Este es el sentido de “Dios vio”, porque tuvo compasión de ella para que él no la abandonara. Hay quienes dicen que, cuando hay dos mujeres y una es muy amada, la segunda es llamada “odiada” en comparación con ella, como dijo: “amó también a Rajel más que a Leá”; no que la odiara. Ella se avergonzaba por el asunto, y Dios vio su aflicción. ## Capítulo 30 · Ramban on Genesis 30