Ramban on Bereshit 36:1

עָדָה בַּת אֵילוֹן הִיא בָּשְׂמַת בַּת אֵילוֹן, וְנִקְרֵאת בָּשְׂמַת (בראשית כ"ו:ל"ד) עַל שֵׁם שֶׁהָיְתָה מְקַטֶּרֶת בְּשָׂמִים לַעֲבוֹדָה זָרָה. וְאָהֳלִיבָמָה הִיא יְהוּדִית, אוֹתוֹ רָשָׁע כִּנָּה שְׁמָהּ יְהוּדִית לוֹמַר שֶׁהִיא כּוֹפֶרֶת בַּעֲבוֹדָה זָרָה כְּדֵי לְהַטְעוֹת אֶת אָבִיו:

**Adá hija de Elón.** Es Basmat hija de Elón. Fue llamada Basmat porque quemaba perfumes para la idolatría. Oholivamá es Yehudit; aquel malvado cambió su nombre a Yehudit para decir que ella negaba la idolatría, con el fin de engañar a su padre.

Ramban on Bereshit 36:2

בָּשְׂמַת בַּת יִשְׁמָעֵאל וּלְהַלָּן הוּא קוֹרֵא לָהּ מָחֲלַת (בראשית כ"ח:ט'). מָצָאתִי בְּהַגָּדַת מִדְרָשׁ סֵפֶר שְׁמוּאֵל (פרק יז), שְׁלֹשָׁה מוֹחֲלִין לָהֶם עַל כָּל עֲוֹנוֹתֵיהֶם, גֵּר שֶׁנִּתְגַּיֵּר וְהָעוֹלֶה לִגְדֻלָּה וְהַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה, וְלָמַד הַטַּעַם מִכָּאן, לְכָךְ נִקְרֵאת מָחֲלַת, שֶׁנִּמְחֲלוּ לוֹ עֲוֹנֹתָיו, כָּל זֶה לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית ל"ו:ג'). וְהִנֵּה לֹא נָתַן טַעַם בַּאֲבִי אָהֳלִיבָמָה שֶׁנִּקְרָא שָׁם בְּאֵרִי וְכָאן עֲנָה, וּבָשְׂמַת בַּת יִשְׁמָעֵאל יִהְיֶה שֵׁם הָעֶצֶם וְהוּא שֵׁם תֹּאַר לְקִטּוּר הַבְּשָׂמִים. וּבִבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ס"ז:י"ג) אָמְרוּ, נָתַן עֵשָׂו דַּעְתּוֹ לְהִתְגַּיֵּר, מָחֲלַת שֶׁמָּחַל לוֹ הקב"ה עַל עֲוֹנֹתָיו, בָּשְׂמַת שֶׁנִּתְבַּשְּׂמָה דַּעְתּוֹ עָלָיו. וְהִנֵּה שְׁנֵיהֶם תֹּאַר, אֵין שֵׁם הָעֶצֶם נוֹדַע בָּם. וּלְכָךְ אָמַר רַבִּי אַבְרָהָם כִּי הָיוּ לָהּ שְׁנֵי שֵׁמוֹת וְגַם לְאָבִיהָ. וְיִתָּכֵן לוֹמַר כִּי הַשְׁתַּיִם נָשִׁים הָהֵם מֵתוּ בְּלֹא בָּנִים, אוּלַי נֶעֶנְשׁוּ בַּעֲבוּר שֶׁהָיוּ מֹרַת רוּחַ לְיִצְחָק וּלְרִבְקָה, וְנָשָׂא אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ בַּת אֵלוֹן וְאַחֶרֶת אָהֳלִיבָמָה בַּת עֲנָה. אֲבָל בַּת יִשְׁמָעֵאל אֲחוֹת נְבָיוֹת בַּעֲבוּר שֶׁהָיָה לָהּ שֵׁם כָּעוּר בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, מָחֲלַת, קָרָא אֶת שְׁמָהּ בַּשֵּׁם הַנִּכְבָּד אֲשֶׁר הָיָה לְאִשְׁתּוֹ הָרִאשׁוֹנָה, מִלְּשׁוֹן בְּשָׂמִים, כִּי הָיְתָה חֲבִיבָה עָלָיו בַּעֲבוּר שֶׁהָיְתָה מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ וְאֵינֶנָּה רָעָה בְּעֵינֵי יִצְחָק אָבִיו:

**Basmat hija de Yishmael.** Más arriba la llama Majalat. Encontré en la agadá del Midrash del libro de Shemuel: tres personas son perdonadas por todos sus pecados: un converso que se convierte, quien asciende a una posición de grandeza y quien se casa. El motivo se aprende de aquí: por eso fue llamada Majalat, porque sus pecados fueron perdonados. Todo esto es lenguaje de Rashí. Pero no dio razón acerca del padre de Oholivamá, que allí se llama Beerí y aquí Aná. En cuanto a Basmat hija de Yishmael, puede ser su nombre propio, y también un nombre descriptivo por quemar perfumes. En Bereshit Rabá dijeron: Esav puso su intención en convertirse. Majalat, porque el Santo, bendito sea, le perdonó sus pecados; Basmat, porque su mente quedó perfumada por ella. Entonces ambos son nombres descriptivos, y su nombre propio no se conoce. Por eso Rabí Abraham dijo que ella tenía dos nombres, y también su padre. Puede decirse que aquellas dos mujeres murieron sin hijos, quizá castigadas por haber sido amargura de espíritu para Yitzjak y Rivká, y que Esav tomó a la hermana de su mujer, hija de Elón, y a otra, Oholivamá hija de Aná. Pero a la hija de Yishmael, hermana de Nevayot, como tenía un nombre feo en la lengua sagrada —Majalat—, la llamó con el nombre honorable que había tenido su primera esposa, Basmat, de la raíz de perfumes, porque ella era querida para él al ser de su familia y no era mala a los ojos de Yitzjak su padre.

Ramban on Bereshit 36:3

וַיִּקַּח עֵשָׂו אֶת נָשָׁיו וְאֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנֹתָיו זֶה הַמַּסָּע הָיָה אַחֲרֵי שׁוּב אָחִיו מֵחָרָן וְהֵאָחְזוֹ בְּאֶרֶץ כְּנַעַן כְּמוֹ שֶׁאָמַר כָּאן, וְאֶפְשָׁר שֶׁהָיָה גַּם אַחֲרֵי מוֹת אֲבִיהֶם. וְהִנֵּה בְּעוֹד אָחִיו בְּחָרָן הָיָה עֵשָׂו בְּשֵׂעִיר כַּכָּתוּב לְמַעְלָה (לב ד), אֲבָל הָעִנְיָן כִּי עֵשָׂו הָלַךְ לְשֵׂעִיר בִּימֵי אַלּוּפֵי הַחֹרִי יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, וַיְהִי לְשַׂר הוֹלֵךְ עִם ד' מֵאוֹת אִישׁ, וּבָנָיו וּבֵיתוֹ הָיוּ בְּאֶרֶץ כְּנַעַן. וְיִתָּכֵן שֶׁהָיְתָה לוֹ שָׁם אֲחֻזָּה בְּמָקוֹם אֶחָד בַּמִּישׁוֹר, לֹא בְּהַר שֵׂעִיר, עַל כֵּן יִחֵס לוֹ "אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם". וְאַחֲרֵי שֶׁחָזַר אָחִיו לְאֶרֶץ כְּנַעַן פָּנָה לוֹ מִפָּנָיו, כִּי יָדַע שֶׁאֶרֶץ כְּנַעַן נַחֲלַת אָחִיו אֲשֶׁר נָתַן לוֹ אָבִיו בְּבִרְכָתוֹ, וְלָקַח בָּנָיו וְכָל נַפְשׁוֹת בֵּיתוֹ עַם רַב, וְהָלַךְ לְשֵׂעִיר לְהִתְיַשֵּׁב שָׁם, וְאָז נִלְחַם בִּבְנֵי שֵׂעִיר הַחֹרִי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, כִּי אוּלַי פָּחֲדוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא הָיוּ נוֹתְנִים אוֹתוֹ לָבֹא בִּגְבוּלָם בְּהַר שֵׂעִיר שֶׁהָיוּ שָׁם הַמִּבְצָרִים, אֶלָּא שֶׁיֵּשֵׁב בִּשְׂדֵה אֱדוֹם בִּמְקוֹמוֹ הָרִאשׁוֹן, "וַיַּשְׁמִידֵם ה' מִפְּנֵיהֶם וַיִּירָשֻׁם וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם", כָּאָמוּר בְּמִשְׁנֵה תּוֹרָה (דברים ב כא). וּלְכָךְ יֹאמַר שָׁם (ב ה) "כִּי יְרֻשָּׁה לְעֵשָׂו נָתַתִּי אֶת הַר שֵׂעִיר":

**Y Esav tomó a sus mujeres, a sus hijos y a sus hijas.** Este viaje ocurrió después de que su hermano volvió de Jarán y se estableció en la tierra de Kenaan, como dice aquí. Es posible que también fuera después de la muerte de su padre. Mientras su hermano estaba en Jarán, Esav estaba en Seir, como está escrito arriba. El asunto es que Esav fue a Seir en los días de los jefes joríes, habitantes de la tierra, y se convirtió en jefe, andando con cuatrocientos hombres, pero sus hijos y su casa estaban en la tierra de Kenaan. Puede ser que tuviera allí una posesión en algún lugar de la llanura, no en el monte Seir. Por eso se lo relaciona con “la tierra de Seir, el campo de Edom”. Después de que su hermano volvió a la tierra de Kenaan, se apartó de él, porque sabía que la tierra de Kenaan era la herencia de su hermano, que su padre le había dado en su bendición. Tomó a sus hijos y a todas las personas de su casa, un pueblo numeroso, y fue a Seir para establecerse allí. Entonces luchó contra los hijos de Seir el jorí, habitantes de la tierra, porque quizá le temían y no le permitían entrar en su frontera, en el monte Seir, donde estaban las fortalezas, sino que querían que permaneciera en el campo de Edom, en su primer lugar. “Hashem los destruyó delante de ellos, los heredaron y habitaron en su lugar”, como se dice en Mishné Torá. Por eso allí dice: “porque he dado el monte Seir como herencia a Esav”.

Ramban on Bereshit 36:4

וְטַעַם וַיֵּלֶךְ אֶל אֶרֶץ אָמַר אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית ל"ו:ו'), אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת. וְרַשִׁ"י פֵּרֵשׁ (רש"י על בראשית ל"ו:ו'), לָגוּר בַּאֲשֶׁר יִמְצָא, כִּי הָלַךְ אֶל אֶרֶץ אֲשֶׁר יִמְצָא לוֹ מָקוֹם לַחֲנוֹתוֹ, עַד שֶׁבָּא אֶל הַר שֵׂעִיר וְיָשַׁב שָׁם. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי שֶׁיֹּאמַר וַיֵּלֶךְ אֶל אֶרֶץ שֵׂעִיר, וְחִסְּרוֹ הַכִּנּוּי בַּעֲבוּר הֱיוֹתוֹ מוּבָן, שֶׁכְּבָר הִזְכִּיר (בראשית ל"ב:ד') שֶׁהָיָה עוֹמֵד בְּאֶרֶץ שֵׂעִיר, וְהַיָּדוּעַ כִּי לְשָׁם יוֹלִיךְ בֵּיתוֹ, וְיַזְכִּיר בְּסָמוּךְ (בראשית ל"ו:ח') "וַיֵּשֶׁב עֵשָׂו בְּהַר שֵׂעִיר". וְנִמְצָא כָּזֶה (מלכים א טז יח) "וַיָּבֹא אֶל אַרְמוֹן בֵּית הַמֶּלֶךְ וַיִּשְׂרֹף עָלָיו אֶת בֵּית מֶלֶךְ", וְשִׁעוּרוֹ בֵּית הַמֶּלֶךְ הַזֶּה שֶׁהָיָה בּוֹ, וְכֵן "וַיִּשְׂרֹף אֶת הַבָּמָה הֵדַק לְעָפָר וְשָׂרַף אֲשֵׁרָה" (מלכים ב כג טו), כְּלוֹמַר אֲשֶׁר לְיָרָבְעָם הַנִּזְכֶּרֶת בַּמָּקוֹם הַהוּא, וְכֵן "וַיֹּאמֶר יוֹאָב לְכוּשִׁי לְךָ הַגֵּד לַמֶּלֶךְ וַיִּשְׁתַּחוּ כוּשִׁי לְיוֹאָב" (שמואל ב יח כא) "וַחֲמוֹר וְהָאַרְיֵה" (מלכים א יג כח), וְכֵן "כִּי נִשְׁבְּרוּ אֳנִיּוֹת בְּעֶצְיוֹן גָּבֶר" (שם כב מט), הָאֳנִיּוֹת, וְכֵן רַבִּים. אַף כָּאן וַיֵּלֶךְ אֶל אֶרֶץ, כְּמוֹ אֶל הָאָרֶץ, אֶרֶץ שֵׂעִיר הַנִּזְכֶּרֶת:

**El sentido de “se fue a una tierra”.** Onkelos tradujo: a otra tierra. Rashí explicó: a habitar donde encontrara, porque fue a una tierra donde hallara lugar para acampar, hasta que llegó al monte Seir y habitó allí. Lo correcto a mi juicio es que quiere decir: se fue a la tierra de Seir. Omitió el pronombre porque se entiende, pues ya mencionó que estaba en la tierra de Seir, y es sabido que allí llevaría su casa. Enseguida menciona: “Esav habitó en el monte Seir”. Encontramos expresiones semejantes: “entró al palacio de la casa del rey y quemó sobre él la casa del rey”, cuyo sentido es “aquella casa del rey en la que estaba”. Así también: “quemó el altar, lo redujo a polvo y quemó la asherá”, es decir, la asherá de Yeravam mencionada en aquel lugar. Hay muchos casos semejantes. Así también aquí: “se fue a tierra” es como “a la tierra”, es decir, la tierra de Seir ya mencionada.

Ramban on Bereshit 36:5

וְלֹא יָכְלָה אֶרֶץ מְגוּרֵיהֶם טַעְמוֹ עִיר מְגוּרֵיהֶם, הִיא חֶבְרוֹן אֲשֶׁר גָּר שָׁם אַבְרָהָם וְיִצְחָק, כִּי אֶרֶץ כְּנַעַן תִּשָּׂא כָּזֶה וְכָזֶה אֶלֶף פְּעָמִים, אֲבָל עֵשָׂו בִּרְאוֹתוֹ כִּי לֹא יוּכַל לַעֲמֹד בְּעִירוֹ וּבִמְקוֹמוֹ, עָזַב אֶת כָּל הָאָרֶץ לְאָחִיו וְהָלַךְ לוֹ:

**Y la tierra de sus residencias no podía sostenerlos.** El sentido es: la ciudad de sus residencias, es decir, Jebrón, donde Abraham e Yitzjak habían residido. Porque la tierra de Kenaan podía sostener mil veces esto y más. Pero Esav, al ver que no podía permanecer en su ciudad y en su lugar, dejó toda la tierra a su hermano y se fue.

Ramban on Bereshit 36:6

וְאֵלֶּה תֹּלְדוֹת עֵשָׂו אֲבִי אֱדוֹם בָּא לְהַזְכִּיר הַתּוֹלָדוֹת אֲשֶׁר הוֹלִידוּ בָּנָיו אַחֲרֵי שֶׁהָלְכוּ עִמּוֹ לְשֵׂעִיר, כִּי הוּא לֹא הוֹלִיד שָׁם. וְהִנֵּה הֵחֵל מִמֶּנּוּ, לוֹמַר הוּא הוֹלִיד אֶת אֱלִיפַז וּרְעוּאֵל, וְהֵם הוֹלִידוּ בְּאֶרֶץ שֵׂעִיר תּוֹלָדוֹת הַלָּלוּ. וְיַזְכִּיר עִמָּהֶם בְּנֵי אָהֳלִיבָמָה הַנּוֹלָדִים בְּאֶרֶץ כְּנַעַן אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִזְכִּיר לָהֶם תּוֹלָדוֹת בְּאֶרֶץ שֵׂעִיר, כְּדֵי שֶׁיִּמָּנוּ עִם אֲחֵיהֶם בְּנֵי עֵשָׂו הַנִּזְכָּרִים בִּתְחִלַּת הַפָּרָשָׁה, וְעוֹד בַּעֲבוּר הֱיוֹתָם בְּשֵׂעִיר אַלּוּפִים, כִּי כָל אַלּוּפֵיהֶם יַזְכִּיר:

**Estas son las generaciones de Esav, padre de Edom.** Viene a mencionar las generaciones que sus hijos engendraron después de ir con él a Seir, porque él no engendró allí. Comenzó por él, diciendo: él engendró a Elifaz y Reuel, y ellos engendraron en la tierra de Seir estas generaciones. Menciona con ellos a los hijos de Oholivamá, nacidos en la tierra de Kenaan, aunque no menciona descendencia de ellos en la tierra de Seir, para que fueran contados con sus hermanos, los hijos de Esav mencionados al principio de la sección. Además, porque fueron jefes en Seir, ya que menciona a todos sus jefes.

Ramban on Bereshit 36:7

וְתִמְנַע הָיְתָה פִילֶגֶשׁ מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הִקְפִּיד בְּכָל הָאֲחֵרִים לְהוֹדִיעַ שֵׁם הָאֵם דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ (ב"ר פב יד) כִּי זֶה לְהוֹדִיעַ גְּדֻלָּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, כַּמָּה הָיוּ תְּאֵבִים לְהִדָּבֵק בְּזַרְעוֹ, שֶׁהֲרֵי תִּמְנַע זוֹ בַּת אַלּוּפִים הָיְתָה, שֶׁנֶּאֱמַר "וַאֲחוֹת לוֹטָן תִּמְנָע", אָמְרָה אֵינִי זוֹכָה לְהִנָּשֵׂא לְךָ, הַלְוַאי וְאֶהְיֶה פִּילֶגֶשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַשִׁ"י (רש"י על בראשית ל"ו:י"ב). וְיִתָּכֵן כִּי בְּנֵי אֱלִיפַז הַחֲמִשָּׁה הָיוּ יְדוּעִים לוֹ כִּי הוֹלִידָם מִנָּשָׁיו, וַעֲמָלֵק בַּעֲבוּר הֱיוֹתוֹ בֶּן פִּלֶגֶשׁ לֹא הָיָה לוֹ שֵׁם בְּאֶחָיו, וְהָיָה נִכְלָל עִם בְּנֵי עֵשָׂו בַּעֲבוּר הֱיוֹתוֹ מִזַּרְעוֹ. וְהֻצְרַךְ הַכָּתוּב לוֹמַר כִּי אִמּוֹ פְּלוֹנִית אֲשֶׁר הוּא נוֹדַע לָהּ יְלָדַתּוּ לֶאֱלִיפַז, אֲבָל אֵינֶנּוּ בִּכְלַל בְּנֵי עֵשָׂו וְלֹא יוֹשֵׁב עִמָּהֶם בְּהַר שֵׂעִיר, כִּי בִּבְנֵי הַגְּבִירוֹת יִקָּרֵא לוֹ זֶרַע וְלֹא בְּבֶן הַפִּילֶגֶשׁ, כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן אָמָה עִם בָּנָיו, כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה אָבִיו. וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ נִצְטַוִּינוּ בִּבְנֵי עֵשָׂו שֶׁלֹּא נְתַעֵב אוֹתָם (דברים כג ח) וְלֹא נִקַּח אֶת אַרְצָם (שם ב ה), וְהֵם כָּל בָּנָיו הַיְּדוּעִים לוֹ הַיּוֹשְׁבִים בְּשֵׂעִיר כִּי הֵם הַנִּקְרָאִים אֱדוֹם עַל שְׁמוֹ, אֲבָל בֶּן הַפִּילֶגֶשׁ אֵינוֹ בִּכְלַל בְּנֵי עֵשָׂו וְלֹא עִמָּהֶם בְּאַרְצָם, וְנִצְטַוִּינוּ בּוֹ בְּהֶפֶךְ, לְתַעֵב אוֹתוֹ וְלִמְחוֹת אֶת שְׁמוֹ. וְכָתַב רַשִׁ"י עוֹד, וּבְדִבְרֵי הַיָּמִים (א א לו) מוֹנֶה תִּמְנַע בְּבָנָיו שֶׁל אֱלִיפַז, מְלַמֵּד שֶׁבָּא עַל אִשְׁתּוֹ שֶׁל שֵׂעִיר הַחוֹרִי וְיָצְאָה תִּמְנַע מִבֵּינֵיהֶם, וּכְשֶׁגָּדְלָה הָיְתָה פִּילַגְשׁוֹ, וְזֶהוּ "וַאֲחוֹת לוֹטָן תִּמְנָע" (בראשית ל"ו:כ"ב), וְלֹא מְנָאָהּ מִבְּנֵי שֵׂעִיר, שֶׁהָיְתָה אֲחוֹתוֹ מִן הָאֵם וְלֹא מִן הָאָב. וְאֵין דַּעְתִּי סוֹבֶלֶת זֶה, כִּי הָיָה רָאוּי לוֹמַר בְּדִבְרֵי הַיָּמִים "וְתִמְנַע בִּתּוֹ", וְלָמָּה יִמְנֶה הָאִשָּׁה בַּבָּנִים, אוּלַי לֹא יַקְפִּיד הַכָּתוּב בְּכָךְ בַּדָּבָר הַיָּדוּעַ, כִּי מָצִינוּ שָׁם בְּדִבְרֵי הַיָּמִים (א ה כט) "וּבְנֵי עַמְרָם אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה וּמִרְיָם וּבְנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא" וְגוֹמֵר, וְאִם כֵּן רָאוּי שֶׁנֹּאמַר כִּי תִּמְנַע זֹאת הִיא בַּת אֱלִיפַז אֲשֶׁר יָלְדָה לוֹ אֵשֶׁת שֵׂעִיר הַחוֹרִי אַחֲרֵי מוֹת אִישָׁהּ, וְהָיְתָה אֲחוֹת לוֹטָן מִן הָאֵם, וּנְשָׂאָהּ אֱלִיפַז לְפִילֶגֶשׁ, שֶׁהַגּוֹי מֻתָּר בְּבִתּוֹ. אוֹ נֹאמַר עַל דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ כִּי תִּמְנַע הַנִּזְכָּר בְּדִבְרֵי הַיָּמִים הוּא תִּמְנַע הָאַלּוּף הַנִּזְכָּר לְמַטָּה (בראשית ל"ו:מ') שֶׁנִּמְנָה שָׁם מִבְּנֵי אֱלִיפַז, כַּאֲשֶׁר נִמְנָה קֹרַח וְהוּא בֶּן אָהֳלִיבָמָה, כִּי שְׁנֵיהֶם הָיוּ מַמְזֵרִים, נוֹלְדוּ מֵאֶחָד וְנִמְנִים עִם בְּנֵי הָאַחֵר, כִּי רָחוֹק שֶׁיִּמְנֶה הָאִשָּׁה בֵּין הַבָּנִים בְּתוֹכָם. וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט יֵשׁ לַחְשֹׁב בּוֹ כִּי תִּמְנַע פִּילֶגֶשׁ אֱלִיפַז אַחֲרֵי לִדְתָּהּ אֶת עֲמָלֵק יָלְדָה בֵּן וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ וַתָּמָת, וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ תִּמְנַע בַּעֲבוּר הַזְכִּיר שְׁמָהּ, וְאָבִיו אֱלִיפַז קָרָא לוֹ קֹרַח, וְלֹא הִזְכִּיר הַכָּתוּב הַבֵּן הַזֶּה לְתִמְנַע אִמּוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יַאֲרִיךְ, כִּי הַכַּוָּנָה הָיְתָה לִמְנוֹת עֲמָלֵק בִּפְנֵי עַצְמוֹ, אֲבָל בְּנֵי אֱלִיפַז שִׁבְעָה הָיוּ, וּמָנָה הַכָּתוּב הָאַלּוּפִים דֶּרֶךְ מַעֲלָתָם, עַל כֵּן הִקְדִּים קְנַז וְקֹרַח לְגַעְתָּם. וַאֲנִי עוֹד סוֹבֵר בַּכָּתוּב הַזֶּה מָה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ בִּשְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם מִדּוֹת (מדה יא) שֶׁהָאַגָּדָה נִדְרֶשֶׁת, אָמְרוּ, סָדוּר הָיָה רָאוּי לִהְיוֹת אֶלָּא שֶׁנֶּחֱלַק, שֶׁנֶּאֱמַר (דהי"ב ל יח) "כִּי מַרְבִּית הָעָם" וְכוּ', וְגַם רוֹדְפֵי הַפְּשָׁט יֹאמְרוּ כֵּן בִּפְסוּקִים אֲחֵרִים, וְכֵן זֶה יֹאמַר "בְּנֵי אֱלִיפָז תֵּימָן אוֹמָר צְפוֹ וְגַעְתָּם וּקְנַז וְתִמְנַע", וְחָזַר וְאָמַר "הָיְתָה פִילֶגֶשׁ לֶאֱלִיפַז בֶּן עֵשָׂו וַתֵּלֶד לֶאֱלִיפַז אֶת עֲמָלֵק", וְלֹא הִזְכִּיר שֵׁם הַפִּילֶגֶשׁ, וְהָאֱמֶת שֶׁהִיא אֲחוֹת לוֹטָן תִּמְנָע, וְהִיא הַסִּבָּה שֶׁלֹּא הִזְכִּיר שְׁמָהּ, כִּי לֹא רָצָה לֵאמֹר שְׁנֵי פְּעָמִים "וְתִמְנַע" לַזָּכָר וְלַנְּקֵבָה. וְהִנֵּה בְּנֵי אֱלִיפַז שִׁבְעָה וְהֵם הָאַלּוּפִים הַנִּזְכָּרִים לוֹ, אֲבָל הֶחֱלִיפוּ שֵׁם זֶה הַקָּטָן בַּעֲבוּר הֱיוֹת שְׁמוֹ כְּשֵׁם הַפִּילֶגֶשׁ שֶׁלֹּא יֵחָשֵׁב כִּבְנָהּ, וּקְרָאוּהוּ קֹרַח בַּעֲלוֹתוֹ לְמַעֲלַת אַלּוּף. וְרַבִּי אַבְרָהָם אָמַר (אבן עזרא על בראשית ל"ו:ב'), כִּי קֹרַח בֶּן אָהֳלִיבָמָה אֵשֶׁת עֵשָׂו הוּא נִמְנֶה פַּעֲמַיִם, כִּי הוּא הַקָּטָן מִבְּנֵי אָהֳלִיבָמָה, וְגִדַּלְתּוֹ עָדָה, וְכֵן בְּנֵי מִיכַל בַּת שָׁאוּל כְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ (סנהדרין יט). וְעַל דַּעַת הַזּוֹ יִהְיֶה פֵּרוּשׁ הַכָּתוּב בְּדִבְרֵי הַיָּמִים כִּי תִּמְנַע יָלְדָה עֲמָלֵק, שֶׁיִּהְיֶה שִׁעוּרוֹ וּלְתִמְנַע עֲמָלֵק, וְחִסְּרוֹ הַלָּמֶ"ד כְּדֶרֶךְ "וּשְׁנֵי שָׂרֵי גְדוּדִים הָיוּ בֶן שָׁאוּל" (שמואל ב ד ב), לְבֶן שָׁאוּל. וְהַנָּכוֹן מָה שֶׁחָשַׁבְתִּי בּוֹ, וְטַעַם "אֵלֶּה בְּנֵי עֵדָה" עַל הָרֹב, כִּי עֲמָלֵק אֵינֶנּוּ בְּנָהּ, וְכֵן "אֵלֶּה בְּנֵי יַעֲקֹב אֲשֶׁר יֻלַּד לוֹ בְּפַדַּן אֲרָם" (בראשית ל"ה:כ"ו), אֵינוֹ עַל בִּנְיָמִין:

Ramban on Bereshit 36:8

אֵלֶּה בְּנֵי שֵׂעִיר הַחֹרִי הַחֹרִי שֵׁם אִישׁ הָיָה אֲבִי אֻמָּה קַדְמוֹנִית תִּקָּרֵא עַל שְׁמוֹ כְּמוֹ הָאֱמוֹרִי וְהַפְּרִזִּי, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ב כב) "אֲשֶׁר הִשְׁמִיד אֶת הַחֹרִי מִפְּנֵיהֶם", וְנִקְרָא שֵׂעִיר עַל שֵׁם הָאָרֶץ שֶׁנִּקְרֵאת שֵׂעִיר, וְהַשֵּׁם הַזֶּה הָיָה לָאָרֶץ מִן עֵשָׂו שֶׁהוּא אִישׁ שֵׂעִיר מִיּוֹם שֶׁהָלַךְ שָׁם וְאֵילָךְ, וְכֵן שֵׁם אֱדוֹם מִמֶּנּוּ הָיָה, אֲבָל הַכָּתוּב הִפְרִישׁ בֵּינֵיהֶם, כִּי אֵלֶּה הֵם בְּנֵי שֵׂעִיר הַחוֹרִי שֶׁהָיוּ יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ לְמַבָּרִאשׁוֹנָה, לֹא בְּנֵי שֵׂעִיר הָאֲדוֹמִי אֲשֶׁר בָּא שָׁם, וְעוֹד אֲפָרֵשׁ יִחוּס הַחוֹרִי בְּמִשְׁנֵה תּוֹרָה (דברים ב י) בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם. וְכָתַב רַבִּי אַבְרָהָם (אבן עזרא על בראשית ל"ו:כ'), הִזְכִּיר הַכָּתוּב זֶה לְהַפְרִישׁ יִחוּסֵי שֵׂעִיר וְעֵשָׂו, כִּי יִשְׂרָאֵל יְצֻוּוּ עַל בְּנֵי עֵשָׂו. וְרַשִׁ"י כָּתַב (רש"י על בראשית ל"ו:כ"ד), לֹא הֻזְקַק לִכְתֹּב מִשְׁפְּחוֹת הַחוֹרִי אֶלָּא מִפְּנֵי תִּמְנַע לְהוֹדִיעַ גְּדֻלַּת אַבְרָהָם:

**Estos son los hijos de Seir el jorí.** El jorí era el nombre de un hombre, padre de una nación antigua llamada por su nombre, como el emorí y el perizí. Así se dice: “destruyó al jorí delante de ellos”. Fue llamado Seir por el nombre de la tierra, llamada Seir. Ese nombre le vino a la tierra por Esav, que era hombre velludo, desde el día en que fue allí en adelante. También el nombre Edom vino de él. Pero la Escritura distingue entre ellos: estos son los hijos de Seir el jorí, que eran los primeros habitantes de la tierra, no los hijos de Seir el edomita que vino allí. Explicaré más la genealogía del jorí en Mishné Torá, con ayuda de Hashem. Rabí Abraham ibn Ezra escribió que la Escritura menciona esto para separar las genealogías de Seir y Esav, porque Israel será ordenado respecto de los hijos de Esav. Rashí escribió que no era necesario escribir las familias del jorí sino por Timná, para enseñar la grandeza de Abraham.

Ramban on Bereshit 36:9

וַאֲחוֹת לוֹטָן תִּמְנָע כְּמוֹ "וַאֲחוֹת תּוּבַל קַיִן נַעֲמָה" (בראשית ד':כ"ב), "וְאַחְיוֹתֵיהֶם צְרוּיָה וַאֲבִיגַיִל" (דהי"א ב טז), "וְתָמָר אֲחוֹתָם" (שם ג ט), "וְסֶרַח אֲחוֹתָם" (בראשית מ"ו:י"ז), כִּי הַמִּנְהָג לְיַחֵס הַבַּת אֶל הָאַחִים. וְהָיָה רָאוּי שֶׁתִּמָּנֶה לְמַעְלָה עִם בְּנֵי שֵׂעִיר וְדִישׁוֹן וְאֵצֶר וְדִישָׁן וְתִמְנַע אֲחוֹתָם, אֲבָל הָיְתָה אֲחוֹת לוֹטָן בַּת אָבִיו וּבַת אִמּוֹ, לֹא אֲחוֹת שְׁאָר הָאַחִים, וְלָכֵן רָצָה לְיַחֵס אוֹתָהּ אֵלָיו, אוֹ שֶׁהָיְתָה אֲחוֹתוֹ מִן הָאֵם וְלֹא מִן הָאָב, וְאֵינֶנָּה בַּת שֵׂעִיר הַחוֹרִי:

**Y la hermana de Lotán era Timná.** Es como: “la hermana de Tuval Kain era Naamá”, “sus hermanas eran Tzeruyá y Avigayil”, “Tamar, su hermana”, “Seraj, su hermana”, porque la costumbre es relacionar a la hija con los hermanos. Habría sido apropiado contarla arriba con los hijos de Seir: Dishón, Etzer, Dishán y Timná su hermana. Pero ella era hermana de Lotán por parte de padre y de madre, no hermana de los demás hermanos; por eso quiso relacionarla con él. O quizá era su hermana por parte de madre y no por parte de padre, y no era hija de Seir el jorí.

Ramban on Bereshit 36:10

וְאֵלֶּה בְנֵי צִבְעוֹן וְאַיָּה וַעֲנָה הַוָּי"ו יְתֵרָה, וְכֵן "עֶבֶד אָבִיךָ וַאֲנִי מֵאָז וְעַתָּה וַאֲנִי עַבְדֶּךָ" (שמו"ב טו לד) דִּין שְׁנֵיהֶם אֲנִי, "וְאֵלֶּה רָאשֵׁי בֵית אֲבוֹתָם וְעֵפֶר וְיִשְׁעִי" (דהי"א ה כד), וּכְמוֹהֶם רַבִּים. וְהִנֵּה צִבְעוֹן זֶה הוּא הַבֵּן הַשְּׁלִישִׁי לְשֵׂעִיר הַחוֹרִי, וְהוֹלִיד שְׁנֵי בָּנִים אֵלּוּ, אַיָּה וַעֲנָה, וְסִפֵּר הַכָּתוּב כִּי עֲנָה זֶה בֶּן צִבְעוֹן הוּא אוֹתוֹ עֲנָה שֶׁמָּצָא הַיֵּמִם בַּמִּדְבָּר בִּרְעוֹתוֹ הַחֲמוֹרִים שֶׁל צִבְעוֹן אָבִיו, לְהַבְדִּיל בֵּינוֹ וּבֵין עֲנָה דּוֹדוֹ אֲחִי צִבְעוֹן אָבִיו, וְזֶה עֲנָה בֶּן צִבְעוֹן הוּא חָמִיו שֶׁל עֵשָׂו:

**Y estos son los hijos de Tzivón: Ayá y Aná.** La vav es extra. Hay muchos casos semejantes. Este Tzivón es el tercer hijo de Seir el jorí. Engendró estos dos hijos, Ayá y Aná. La Escritura cuenta que este Aná, hijo de Tzivón, es el mismo Aná que encontró los *yemim* en el desierto mientras pastoreaba los burros de Tzivón su padre, para distinguirlo de Aná su tío, hermano de Tzivón su padre. Este Aná hijo de Tzivón fue el suegro de Esav.

Ramban on Bereshit 36:11

אֲשֶׁר מָצָא אֶת הַיֵּמִם כְּדַעַת מִקְצָת רַבּוֹתֵינוּ בַּתַּלְמוּד (פסחים נד) הֵם הַפְּרָדִים, וְזֶה הָאִישׁ מָצָא כִּי יוֹלִידוּ מִין שֶׁלֹּא בְּמִינוֹ, וְאֵין כֵּן בִּשְׁאָר מִינֵי הַכִּלְאַיִם. וְאָמַר "בַּמִּדְבָּר בִּרְעוֹתוֹ הַחֲמוֹרִים", כִּי הָיוּ לוֹ שָׁם בַּמִּדְבָּר חֲמוֹרִים רַבִּים תּוֹבְעִים אֲתוֹנוֹת, וְהִרְבִּיעָם עִם הַסּוּסִיּוֹת וְהוֹלִידוּ. וְנִרְאֶה שֶׁנֶּחְשַׁב לוֹ בְּדוֹרוֹ לְחָכְמָה, כִּי הִכִּיר בְּמִינֵיהֶם שֶׁהֵם קְרוֹבִים בַּטֶּבַע וְיוֹלִידוּ, וְהָיָה נוֹדָע בַּמַּעֲשֶׂה הַהוּא, וְעַל כֵּן יְתָאֲרֵהוּ בּוֹ. וְאוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית ל"ו:כ"ד) תִּרְגֵּם "גִּבָּרַיָּא", וְהַנִּרְאֶה מִסְּבָרָתוֹ כִּי עֲנָה זֶה בָּאוּ עָלָיו מִן הָאֻמָּה הַנִּקְרֵאת אֵימִים לְפָנִים עַם גָּדוֹל וָרָם כַּעֲנָקִים (דברים ב י), וְרָצוּ לִגְזֹל מִמֶּנּוּ הַחֲמוֹרִים שֶׁל צִבְעוֹן אָבִיו, וְהוּא הָיָה בַּמִּדְבָּר וְאֵין עוֹזֵר לוֹ, וַתִּמְצָא יָדוֹ לָהֶם וְהִצִּיל מִיָּדָם, וְהוּא מִלְּשׁוֹן "תִּמְצָא יָדְךָ לְכָל אֹיְבֶיךָ" (תהלים כא ט), "וְלֹא הִמְצִיתִךָ בְּיַד (שאול) דָּוִד" (שמואל ב ג ח). אוֹ יֹאמַר שֶׁמָּצָא אוֹתָם וְנִצַּל וְהָיָה נוֹדָע בַּגְּבוּרָה הַזֹּאת, וְנָכוֹן הוּא:

**Que encontró los yemim.** Según la opinión de algunos de nuestros Sabios en el Talmud, son las mulas. Este hombre descubrió que especies distintas podían engendrar entre sí, cosa que no ocurre con otras mezclas de especies. Dice “en el desierto, mientras pastoreaba los burros”, porque tenía allí en el desierto muchos burros que buscaban burras. Los apareó con yeguas, y engendraron. Parece que en su generación esto fue considerado sabiduría, porque reconoció entre las especies cuáles eran cercanas por naturaleza y podían engendrar. Fue conocido por este hecho, y por eso la Escritura lo describe con él. Onkelos tradujo “gigantes”. Según su razonamiento, parece que este Aná fue atacado por gente de la nación llamada antes Emim, “un pueblo grande y alto como gigantes”. Querían robarle los burros de Tzivón su padre, y él estaba en el desierto sin ayuda; pero su mano los alcanzó y los salvó de ellos. Es de la expresión “Tu mano alcanzará a todos Tus enemigos” y “no te entregué en manos de David”. O quiere decir que los encontró, se salvó, y fue conocido por esta valentía. Esto es correcto.

Ramban on Bereshit 36:12

וְאֵלֶּה בְנֵי עֲנָה דִּשֹׁן וְאָהֳלִיבָמָה בַּת עֲנָה דֶּרֶךְ הַכָּתוּב לֵאמֹר בַּבָּנוֹת כֵּן, כְּמוֹ "וְאֵת דִּינָה בִתּוֹ" (בראשית מ"ו:ט"ו), וְזֶה עֲנָה הוּא הַבֵּן הָרְבִיעִי לְשֵׂעִיר הַחוֹרִי אֲחִי צִבְעוֹן הַנִּמְנֶה אַחֲרָיו לְמַעְלָה (בראשית ל"ו:כ'), כִּי הַפָּרָשָׁה תִּמְנֶה שִׁבְעָה בְּנֵי שֵׂעִיר הַחוֹרִי כְּתוֹלְדֹתָם, וְהָיָה לָזֶה עֲנָה בֵּן אֶחָד יִקָּרֵא גַּם כֵּן דִּישׁוֹן כְּשֵׁם דּוֹדוֹ, וְלוֹ בַּת תִּקָּרֵא אָהֳלִיבָמָה כְּשֵׁם קְרוֹבָתָהּ בַּת עֲנָה בֶּן צִבְעוֹן, וּלְכָךְ יֹאמַר הַכָּתוּב בְּאֵשֶׁת עֵשָׂו (בראשית ל"ו:ב') אָהֳלִיבָמָה בַת עֲנָה בַּת צִבְעוֹן, לְהַגִּיד כִּי הִיא בַּת עֲנָה שֶׁמָּצָא הַיֵּמִים נֶכְדַּת צִבְעוֹן, לֹא אָהֳלִיבָמָה בַּת עֲנָה בֶּן שֵׂעִיר הַחוֹרִי אֲחִי צִבְעוֹן. וְעַל דַּעַת קְצָת רַבּוֹתֵינוּ (פסחים נד) אֵין בַּפָּרָשָׁה רַק אִישׁ אֶחָד הַנִּקְרָא עֲנָה, וְהוּא בֶּן צִבְעוֹן שֶׁבָּא בִּזְנוּת עַל אִמּוֹ אֵשֶׁת שֵׂעִיר הַחוֹרִי, וְיִמְנֶה אוֹתוֹ הַכָּתוּב (בראשית ל"ו:כ') בִּבְנֵי שֵׂעִיר הַחוֹרִי כִּי יַחְשְׁבוּהוּ הָאֲנָשִׁים כִּבְנוֹ וְיִקְרָאוּהוּ עֲנָה בֶּן שֵׂעִיר, וְגִדְְּלוֹ בֵּין בָּנָיו בְּחָשְׁבוֹ שֶׁהוּא בְּנוֹ, וְיִמְנֶה אוֹתוֹ הַכָּתוּב פַּעַם אַחֶרֶת (בראשית ל"ו:כ"ד) עַל פִּי הָאֱמֶת בֵּן לְצִבְעוֹן. וְזֶה מִדְרָשָׁם שֶׁל דּוֹרְשֵׁי חוּמְרוֹת כְּמוֹ שֶׁמֻּזְכָּר בְּמַסֶּכֶת פְּסָחִים (שם), וְאֵינֶנּוּ דִּבְרֵי הַכֹּל בַּגְּמָרָא וְלֹא מַשְׁמָעוֹ שֶׁל מִקְרָא כְּלָל:

**Y estos son los hijos de Aná: Dishón y Oholivamá hija de Aná.** Es el modo de la Escritura hablar así de las hijas, como “y a Diná su hija”. Este Aná es el cuarto hijo de Seir el jorí, hermano de Tzivón, contado arriba después de él. La sección enumera los siete hijos de Seir el jorí según sus generaciones. Este Aná tuvo un hijo llamado también Dishón, como su tío, y tuvo una hija llamada Oholivamá, como su parienta Oholivamá hija de Aná hijo de Tzivón. Por eso la Escritura dice sobre la esposa de Esav: “Oholivamá hija de Aná, hija de Tzivón”, para informar que ella era hija del Aná que encontró los *yemim*, nieta de Tzivón, no Oholivamá hija de Aná hijo de Seir el jorí, hermano de Tzivón. Según la opinión de algunos de nuestros Sabios, en toda la sección solo hay un hombre llamado Aná: el hijo de Tzivón, que cometió inmoralidad con su madre, esposa de Seir el jorí. La Escritura lo cuenta entre los hijos de Seir el jorí porque la gente lo consideraba hijo suyo y lo llamaban Aná hijo de Seir, pues lo crió entre sus hijos pensando que era suyo. Luego la Escritura lo cuenta otra vez conforme a la verdad: hijo de Tzivón. Este es el midrash de quienes buscan interpretaciones severas, como se menciona en Pesajim. No es la opinión de todos en la Guemará, ni es en absoluto el significado simple del versículo.

Ramban on Bereshit 36:13

וְאֵלֶּה בְּנֵי דִישָׁן חֶמְדָּן וְאֶשְׁבָּן הוּא דִּישׁוֹן הַבֵּן הַחֲמִישִׁי לְשֵׂעִיר, כִּי אֵין קְפֵידָא שֶׁיִּקְרָאֶנּוּ דִּישָׁן אוֹ דִּישׁוֹן רַק כְּשֶׁהֵם בְּפָסוּק אֶחָד לְהַבְדִּיל בֵּין שְׁנֵיהֶם. וְכֵן "וַיַּעַשׂ חִירוֹם אֶת הַכִּיֹּרוֹת וַיְכַל חִירָם" (מלכים א ז מ) וְהֻצְרַךְ הַכָּתוּב בְּכָאן לְקָרְאוֹ דִּישָׁן שֶׁלֹּא יֵחָשֵׁב שֶׁהוּא דִּישׁוֹן בֶּן עֲנָה הַנִּזְכָּר בְּסָמוּךְ לְיַחֵס לוֹ תּוֹלָדוֹת כִּי כֵן יִהְיֶה בַּמַּשְׁמָע:

**Y estos son los hijos de Dishán: Jemdán y Eshbán.** Este es Dishón, el quinto hijo de Seir. No hay problema en llamarlo Dishán o Dishón, salvo cuando ambos aparecen en un mismo versículo, para distinguirlos. Así también se dice “Jirón hizo las fuentes” y luego “Jiram terminó”. Aquí la Escritura necesitó llamarlo Dishán para que no se pensara que era Dishón hijo de Aná, mencionado cerca, atribuyéndole descendencia, pues así podría entenderse.

Ramban on Bereshit 36:14

וְאֵלֶּה הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מָלְכוּ בְּאֶרֶץ אֱדוֹם נִכְתַּב זֶה לְהַגִּיד כִּי נִתְקַיְּמָה בּוֹ בִּרְכַּת יִצְחָק שֶׁאָמַר לוֹ "וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה" (בראשית כ"ז:מ'), כִּי גָּבְרוּ עַל בְּנֵי שֵׂעִיר הַחוֹרִי וּמָלְכוּ עֲלֵיהֶם בְּאַרְצָם, וְאֵלֶּה הֶעָרִים מְדִינוֹת בְּאֶרֶץ אֱדוֹם, כִּי בָּצְרָה לֶאֱדוֹם הִיא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיהו לד ו) "כִּי זֶבַח לַה' בְּבָצְרָה וְטֶבַח גָּדוֹל בְּאֶרֶץ אֱדוֹם", וְכֵן אֶרֶץ הַתֵּימָנִי מֵאֱדוֹם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (עובדיה א ט) "וְחַתּוּ גִבּוֹרֶיךָ תֵּימָן לְמַעַן יִכָּרֶת אִישׁ מֵהַר עֵשָׂו", וְכֻלָּם כָּךְ הֵמָּה. אֲבָל סִפֵּר הַכָּתוּב כִּי לֹא הָיוּ מֶלֶךְ בֶּן מֶלֶךְ כַּאֲשֶׁר הָיוּ בְּיִשְׂרָאֵל. וְלִפְנֵי מְלָךְ מֶלֶךְ, יָמִים רַבִּים קֹדֶם, וְאֵין טַעַם "לִפְנֵי מְלָךְ מֶלֶךְ" שֶׁנִּמְשְׁכָה מַלְכוּת אֵלֶּה עַד מַלְכוּת יִשְׂרָאֵל (ראה רש"י ורד"ק), אֲבָל לֵאמֹר כִּי אָז לֹא תִּהְיֶה לָהֶם מַלְכוּת, לְקַיֵּם "וְאֶת אָחִיךָ תַּעֲבֹד" (בראשית כ"ז:מ'). וְיִתָּכֵן שֶׁאֵלּוּ כֻּלָּם בִּימֵי מֹשֶׁה כְּבָר עָבְרוּ, כִּי הָיוּ זְקֵנִים בְּעֵת שֶׁהִמְלִיכוּ אוֹתָם וְלֹא הֶאֱרִיכוּ יָמִים:

**Estos son los reyes que reinaron en la tierra de Edom.** Esto fue escrito para informar que se cumplió en él la bendición de Yitzjak, que le dijo: “por tu espada vivirás” (Bereshit 27:40), porque vencieron a los hijos de Seir el jorí y reinaron sobre ellos en su tierra. Estas ciudades eran provincias en la tierra de Edom, porque Botzrá pertenece a Edom, como está escrito: “porque Hashem tiene sacrificio en Botzrá y gran matanza en la tierra de Edom” (Yeshayahu 34:6). También la tierra del temaní era de Edom, como se dice: “tus valientes serán quebrantados, Temán, para que sea cortado hombre del monte de Esav” (Ovadyá 1:9). Así eran todas. La Escritura cuenta que no eran reyes hijos de reyes como ocurrió en Israel. “Antes de que reinara un rey” significa muchos días antes. El sentido no es que el reinado de estos se prolongó hasta el reinado de Israel, sino decir que entonces no tendrían monarquía, para cumplir: “a tu hermano servirás” (Bereshit 27:40). Es posible que todos estos ya hubieran pasado en los días de Moshé, porque eran ancianos cuando los hicieron reyes y no vivieron muchos días.

Ramban on Bereshit 36:15

וְטַעַם הַמַּכֶּה אֶת מִדְיָן בִּשְׂדֵה מוֹאָב לְהַגִּיד גְּבוּרָתוֹ, שֶׁבָּאוּ הַמִּדְיָנִים בִּשְׂדֵה מוֹאָב לְהִשָּׂגֵב עִמָּם וְנִצַּח אֶת כֻּלָּם. וּבַעַל חָנָן בֶּן עַכְבּוֹר הָיָה מִמְּקוֹם שָׁאוּל, עַל כֵּן לֹא הִזְכִּיר לוֹ עִיר אַחֶרֶת. וְיִתָּכֵן שֶׁהָיָה חָנָן – מָקוֹם, וְהוּא בַּעַל עָלָיו, וְאַחֲרֵי כֵן מָלַךְ:

**El sentido de “el que hirió a Midián en el campo de Moav”.** Viene a contar su valentía: los midianitas vinieron al campo de Moav para fortalecerse con ellos, y él venció a todos. Baal Janán hijo de Ajbor era del lugar de Shaúl; por eso no le mencionó otra ciudad. También puede ser que Janán fuera un lugar, y él era su señor; después reinó.

Ramban on Bereshit 36:16

וְאֵלֶּה שְׁמוֹת אַלּוּפֵי עֵשָׂו מִתְּחִלָּה (בראשית ל"ו:ט"ו-י"ט) מָנָה בְּנֵי בָּנָיו שֶׁהָיוּ אַלּוּפִים בַּדּוֹר הַהוּא, וְאַחַר כֵּן הִצְלִיחוּ מִזַּרְעוֹ לִמְלוּכָה, וְאַחֲרֵי כֵן פָּסְקָה מַלְכוּתָם וְחָזְרוּ וְנָתְנוּ אֶת אֵלּוּ אַלּוּפִים לְרֹאשׁ, וְכָךְ נֶאֱמַר בְּדִבְרֵי הַיָּמִים (א א נא) "וַיָּמָת הֲדָד וַיִּהְיוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם אַלּוּף תִּמְנָע", כָּךְ פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י (רש"י על בראשית ל"ו:מ'). וּמָה שֶׁאָמַר "לְמִשְׁפְּחוֹתָם לִמְקֹמֹתָם בִּשְׁמוֹתָם לְמוֹשְׁבוֹתָם בְּאֶרֶץ אֲחֻזָּתָם" (בראשית ל"ו:מ"ג), כִּי הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ כָּל הָאַחִים אַלּוּפִים יוֹשְׁבִים כֻּלָּם בְּעִיר אַחַת מוֹשְׁלִים בָּעָם כְּאֶחָד, אוֹ כְּעִנְיַן נְשִׂיאֵי שֵׁבֶט וְרָאשֵׁי בָּתֵּי אָבוֹת, אֲבָל אֵלּוּ אַחֲרוֹנִים הָיוּ אַלּוּפִים לְמִשְׁפְּחוֹתָם, כִּי כָל אֶחָד הָיָה אַלּוּף לְכָל מִשְׁפְּחוֹת בְּנֵי עֵשָׂו וּבְכָל מְקוֹמוֹת מוֹשְׁבוֹתָם, וְהוּא לְבַדּוֹ נִקְרָא בַּדּוֹר אַלּוּף, אֵין אַחֵר נִקְרָא כֵן בְּכָל אֶרֶץ אֲחֻזָּתָם, כִּי הָיוּ כִּמְלָכִים לְאַרְצָם אֲבָל לֹא יָשְׁבוּ לְכִסֵּא לָהֶם וְלֹא נָתְנוּ עֲלֵיהֶם הוֹד מַלְכוּת. וְנִכְתְּבָה הַפָּרָשָׁה בְּדֶרֶךְ הַנְּבוּאָה לְדַעַת רַבִּים (רש"י וראב"ע והרד"ק). וְאֵינֶנּוּ נָכוֹן, כִּי הַנְּבוּאָה לָמָּה תַּזְכִּיר אֶת אֵלֶּה, וְעַד אֵיזֶה זְמַן תִּמְנֶה וְתַפְסִיק בָּהֶם. אֲבָל הַנָּכוֹן שֶׁכָּל אֵלֶּה לִפְנֵי הַתּוֹרָה, וְנֹאמַר שֶׁמָּשְׁלוּ כְּאֶחָד, וְיִהְיֶה פֵּרוּשׁ לִמְקֹמֹתָם שֶׁמָּשַׁל כָּל אֶחָד בִּמְקוֹמוֹ, אוֹ שֶׁהָיָה מֶמְשַׁלְתָּם זְמַן מוּעָט, וּשְׁנוֹת רְשָׁעִים תִּקְצֹרְנָה (משלי י כז):

**Estos son los nombres de los jefes de Esav.** Al principio contó los hijos de sus hijos que eran jefes en aquella generación. Después, algunos de su descendencia tuvieron éxito y llegaron al reino. Luego cesó su monarquía y volvieron a poner a estos jefes como cabeza. Así se dice en Divré Hayamim: “murió Hadad, y fueron los jefes de Edom: jefe Timná…”. Así explicó Rashí. Lo que dice “por sus familias, por sus lugares, por sus nombres, por sus asentamientos, en la tierra de su posesión” significa que los primeros eran todos hermanos jefes, sentados todos en una misma ciudad y gobernando juntos al pueblo, o como príncipes de tribu y cabezas de casas paternas. Pero estos últimos eran jefes por sus familias, porque cada uno era jefe de todas las familias de los hijos de Esav y en todos los lugares de sus asentamientos. Solo él era llamado en su generación “jefe”; nadie más era llamado así en toda la tierra de su posesión. Eran como reyes en su tierra, pero no se sentaban en trono ni se les confería majestad real. Muchos explicaron que esta sección fue escrita por vía profética. Pero no es correcto, porque ¿por qué la profecía mencionaría a estos, y hasta qué tiempo los contaría y se detendría? Lo correcto es que todos estos fueron antes de la entrega de la Torá. Diremos que gobernaron al mismo tiempo, y que “por sus lugares” significa que cada uno gobernó en su lugar. O que su dominio duró poco tiempo, pues “los años de los malvados serán acortados” (Mishlé 10:27).

Ramban on Bereshit 36:17

מַגְדִּיאֵל זוֹ רוֹמִי, לְשׁוֹן רַשִׁ"י. וְלֹא הֲבִינוֹתִי זֶה, כִּי אִם נֹאמַר שֶׁיִּהְיֶה נְבוּאָה לְיָמִים רַבִּים וּלְעִתִּים רְחוֹקוֹת, הִנֵּה מְלָכִים רַבִּים מָלְכוּ לֶאֱדוֹם עַל מַלְכוּת רוֹמִי וְאֵין רוֹמִי אַלּוּף, אֲבָל הִיא מַלְכוּת גְּדוֹלָה וְאֵמְתָנִי וְתַקִּיפָא יַתִּירָא, לֹא הָיָה כָּמוֹהָ בַּמַּמְלָכוֹת. אֲבָל מָה שֶׁאָמְרוּ בְּפִרְקֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר (לח), בִּשְׂכַר שֶׁפִּנָּה אֶת כֵּלָיו מִפְּנֵי יַעֲקֹב אָחִיו נִתַּן לוֹ מֵאָה מְדִינוֹת מִשֵּׂעִיר וְעַד מַגְדִּיאֵל, וּמַגְדִּיאֵל זוֹ רוֹמִי, שֶׁנֶּאֱמַר "אַלּוּף מַגְדִּיאֵל אַלּוּף עִירָם", כַּוָּנָתָם בָּזֶה מָה שֶׁהוֹדַעְתִּיךָ כַּמָּה פְּעָמִים, כִּי הָיוּ הַמִּקְרִים בָּרִאשׁוֹנִים רֶמֶז לְזַרְעָם, וְהִנֵּה אֵלֶּה הָאַלּוּפִים הָאַחֲרוֹנִים עֲשָׂרָה עִם מַגְדִּיאֵל רָמַז שֶׁיִּהְיוּ מַלְכֵי אֱדוֹם בְּמֶמְשַׁלְתָּם בַּמַּלְכוּת הָרְבִיעִית, עֲשָׂרָה יִמְלְכוּ עַל אֶרֶץ אֱדוֹם וְהָעֲשִׂירִי מֵהֶם יִמְלֹךְ עַל רוֹמִי, וּמִשָּׁם תִּתְפַּשֵּׁט אַחֲרֵי כֵן מַלְכוּתָם עַל כָּל הָעוֹלָם. וְלָזֶה יִרְמֹז שֵׁם מַגְדִּיאֵל, שֶׁיִּתְגַּדֵּל עַל כָּל אֵל, כְּמוֹ שֶׁאָמַר בּוֹ (דניאל יא לו) "וְעָשָׂה כִרְצוֹנוֹ הַמֶּלֶךְ וְיִתְרוֹמֵם וְיִתְגַּדֵּל עַל כָּל אֵל", וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר (שם ז כד) "וְקַרְנַיָּא עֲשַׂר מִנַּהּ מַלְכוּתָא עַשְׂרָה מַלְכִין יְקֻמוּן וְאָחֳרָן יְקוּם אַחֲרֵיהוֹן וְהוּא יִשְׁנֵא מִן קַדְמָיֵא", וְאָמְרוּ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ע"ו:ו'), כֻּלָּם בְּיוֹצְאֵי יְרֵכוֹ שֶׁל עֵשָׂו הַכָּתוּב מְדַבֵּר, וְדָרְשׁוּ (שם פג ד) "אַלּוּף עִירָם", שֶׁהוּא עָתִיד לַעֲרֹם תִּסּוּרִיּוֹת לַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, בִּמְהֵרָה יִגָּלֶה:

**Magdiel: esta es Roma**, según Rashí. No entiendo esto. Si decimos que es una profecía para muchos días y tiempos lejanos, muchos reyes de Edom reinaron sobre el reino de Roma, y Roma no es un jefe, sino un reino grande, temible y muy poderoso; no hubo otro como él entre los reinos. Pero lo que dijeron en Pirké deRabí Eliezer: en recompensa por haber retirado sus bienes ante Yaakov su hermano, le fueron dadas cien provincias desde Seir hasta Magdiel; y Magdiel es Roma, como se dice: “jefe Magdiel, jefe Iram”, su intención es lo que ya te he hecho saber muchas veces: que los sucesos de los primeros aluden a su descendencia. Estos últimos jefes son diez junto con Magdiel, lo cual alude a que habrá reyes de Edom en su dominio, en el cuarto reino; diez reinarán sobre la tierra de Edom, y el décimo de ellos reinará sobre Roma. Desde allí se extenderá después su reino sobre todo el mundo. A esto alude el nombre Magdiel: que se engrandecerá sobre todo dios, como se dice de él: “el rey hará según su voluntad, se exaltará y se engrandecerá sobre todo dios” (Daniel 11:36). Esto es lo que se dice: “los diez cuernos de ese reino son diez reyes que se levantarán, y otro se levantará después de ellos, y será diferente de los primeros” (Daniel 7:24). Dijeron en Bereshit Rabá: en todos ellos la Escritura habla de los descendientes de Esav. E interpretaron “jefe Iram”: que en el futuro amontonará tesoros para el rey Mashíaj. Que se revele pronto. ## Capítulo 37 · Ramban on Genesis 37