Ramban on Bereshit 37:1

וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו כִּי אָמַר שֶׁאַלּוּפֵי עֵשָׂו יָשְׁבוּ בְּאֶרֶץ אֲחֻזָּתָם, כְּלוֹמַר הָאָרֶץ שֶׁלָּקְחוּ לָהֶם לַאֲחֻזַּת עוֹלָם, אֲבָל יַעֲקֹב יָשַׁב גֵּר כְּאָבִיו בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם אֶלָּא לִכְנַעַן, וְהַכַּוָּנָה לְהַגִּיד כִּי הֵם בּוֹחֲרִים לָגוּר בָּאָרֶץ הַנִּבְחֶרֶת וְשֶׁנִּתְקַיֵּם בָּהֶם "כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם" (בראשית ט"ו:י"ג) וְלֹא בְּעֵשָׂו, כִּי בְּיַעֲקֹב לְבַדּוֹ יִקָּרֵא לָהֶם זָרַע:

**Y Yaakov habitó en la tierra de las moradas de su padre.** Porque dijo que los jefes de Esav habitaron en la tierra de su posesión, es decir, la tierra que tomaron para sí como posesión perpetua. Pero Yaakov habitó como extranjero, igual que su padre, en una tierra que no era de ellos sino de Kenaan. La intención es decir que ellos escogieron vivir como extranjeros en la tierra escogida, y que en ellos se cumplió: “tu descendencia será extranjera en una tierra que no es de ellos” (Bereshit 15:13), y no en Esav, porque solo por Yaakov sería llamada descendencia para ellos.

Ramban on Bereshit 37:2

אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב וְאֵלֶּה שֶׁל תּוֹלְדוֹת יַעֲקֹב, אֵלֶּה יִשּׁוּבֵיהֶן וְגִלְגּוּלֵיהֶן עַד שֶׁבָּאוּ לִכְלַל יִשּׁוּב, סִבָּה רִאשׁוֹנָה – "יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה", עַל יְדֵי זֶה נִתְגַּלְגְּלוּ וְיָרְדוּ. זֶהוּ יִשּׁוּב פְּשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא לִהְיוֹת דָּבָר דָּבוּר עַל אָפְנָיו. לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית ל"ז:ב'). וְאֵין לָשׁוֹן לְתוֹלָדוֹת שֶׁיִּהְיֶה עַל הַיִּשּׁוּב. וְרַבִּי אַבְרָהָם אָמַר (אבן עזרא על בראשית ל"ז:א'), אֵלֶּה הַמְאֹרָעוֹת שֶׁאֵרְעוּ לוֹ וְהַקּוֹרוֹת שֶׁבָּאוּ עָלָיו, כְּטַעַם "מַה יֵּלֶד יוֹם". וְאֵין אָדָם מוֹלִיד קוֹרוֹתָיו, רַק לְיָמִים מְיֻחָסִים שֶׁיּוֹלִידוּם. וְאוּלַי יֹאמַר אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת הַיָּמִים שֶׁל יַעֲקֹב. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי כִּי אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב – יוֹסֵף וְאֶחָיו אֲשֶׁר יַזְכִּיר, וְאָחַז הַכָּתוּב דֶּרֶךְ קְצָרָה בִּשְׁמוֹתָם, שֶׁכְּבָר הִזְכִּירָם לְמַעְלָה, אֲבָל אָמַר אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף וְאֶחָיו אֲשֶׁר אֵרַע לָהֶם כָּכָה. וְאֶפְשָׁר גַּם כֵּן שֶׁיִּרְמֹז "אֵלֶּה" אֶת כָּל הַנִּזְכָּרִים בַּסֵּפֶר הַזֶּה, שִׁבְעִים נֶפֶשׁ יָרְדוּ אֲבֹתֶיךָ מִצְרָיְמָה, כִּי כַּאֲשֶׁר הִזְכִּיר בְּ"אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת עֵשָׂו" בָּנִים וּבְנֵי בָנִים מְלָכִים וְאַלּוּפִים כָּל אֲשֶׁר הָיוּ בָּהֶם עַד זְמַן הַתּוֹרָה, כֵּן יִמְנֶה בְּתוֹלְדוֹת יַעֲקֹב בָּנָיו וּבְנֵי בָנָיו וְכָל זַרְעוֹ, רַק יַזְכִּיר בָּהֶם הַפְּרָטִים בְּתוֹלְדֹתָם:

**Estas son las generaciones de Yaakov.** Rashí explica: estas son las moradas y los giros de las generaciones de Yaakov hasta que llegaron a establecerse; la primera causa fue “Yosef, de diecisiete años”. Por medio de esto se encadenaron los hechos y descendieron a Egipto. Esta es la explicación simple del versículo, para que el asunto quede expresado correctamente. Pero la palabra *toledot* no se usa con el sentido de “establecimiento”. Rabí Abraham ibn Ezra dijo: estos son los sucesos que le ocurrieron y los acontecimientos que le sobrevinieron, como en “qué engendrará el día”. Pero una persona no engendra sus acontecimientos; más bien, estos se atribuyen a los días, que los engendran. Quizá quiere decir: estas son las generaciones de los días de Yaakov. Lo correcto a mi juicio es que “estas son las generaciones de Yaakov” se refiere a Yosef y sus hermanos, a quienes mencionará. La Escritura tomó un camino breve con sus nombres, porque ya los había mencionado arriba. Así dice: estas son las generaciones de Yaakov: Yosef y sus hermanos, a quienes les ocurrió esto. También es posible que “estas” aluda a todos los mencionados en este libro: “setenta almas descendieron tus padres a Egipto”. Así como en “estas son las generaciones de Esav” mencionó hijos, nietos, reyes y jefes, todo lo que hubo entre ellos hasta el tiempo de la Torá, así también contará entre las generaciones de Yaakov sus hijos, sus nietos y toda su descendencia, solo que mencionará en ellos los detalles según sus historias.

Ramban on Bereshit 37:3

וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה נַעֲרוּת, מְמַשְׁמֵשׁ בְּעֵינָיו וּמְתַקֵּן בִּשְׂעָרוֹ. "אֶת בְּנֵי בִלְהָה", כְּלוֹמַר וְרָגִיל אֶת בְּנֵי בִּלְהָה, לְפִי שֶׁהָיוּ אֶחָיו מְבַזִּין אוֹתָן וְהוּא מְקָרְבָן. "אֶת דִּבָּתָם רָעָה", כָּל רָעָה שֶׁהָיָה רוֹאֶה בְּאֶחָיו בְּנֵי לֵאָה הָיָה מַגִּיד לְאָבִיו, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית ל"ז:ב'). וְאִם כֵּן לָמָּה לֹא הִצִּילוּהוּ בְּנֵי הַשְּׁפָחוֹת וְהוּא אוֹהֵב אוֹתָם וּמְקָרְבָן וּמַגִּיד לְאָבִיו עַל הָאַחִים בְּבִזְיוֹנָם, וְאִם נֹאמַר שֶׁיִּירְאוּ מִן הָאַחִים, וְהִנֵּה הֵם ד' וּרְאוּבֵן עִמָּהֶם וְיוֹסֵף עַצְמוֹ, וְתִגְבַּר יָדָם עֲלֵיהֶם, וְאַף כִּי לֹא יָבֹאוּ עִמָּהֶם בְּמִלְחָמָה. וְעוֹד כִּי נִרְאֶה בַּכָּתוּב כִּי כֻּלָּם הִסְכִּימוּ בִּמְכִירָתוֹ. אֲבָל לְדַעַת רַבּוֹתֵינוּ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה פ"ד:ז') עַל כֻּלָּם הָיָה מוֹצִיא הַדִּבָּה. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי כִּי זֶה הַכָּתוּב שָׁב לְבָאֵר מָה שֶׁהִזְכִּיר, וְשִׁעוּרוֹ יוֹסֵף וְהוּא נַעַר בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה בַּצֹּאן אֶת אֶחָיו, אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו, וְדוֹמֶה לוֹ בַּסֵּדֶר הַזֶּה (בראשית מ':ה') "וַיַּחַלְמוּ חֲלוֹם שְׁנֵיהֶם אִישׁ חֲלֹמוֹ בְּלַיְלָה אֶחָד אִישׁ כְּפִתְרוֹן חֲלֹמוֹ הַמַּשְׁקֶה וְהָאֹפֶה אֲשֶׁר לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם אֲשֶׁר אֲסוּרִים בְּבֵית הַסֹּהַר", שָׁב לְפָרֵשׁ מִלַּת "שְׁנֵיהֶם" אֲשֶׁר הִזְכִּיר, וְשִׁעוּרוֹ וַיַּחַלְמוּ חֲלוֹם שְׁנֵיהֶם הַמַּשְׁקֶה וְהָאֹפֶה אֲשֶׁר לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם אֲשֶׁר אֲסוּרִים בְּבֵית הַסֹּהַר אִישׁ כְּפִתְרוֹן חֲלוֹמוֹ, וְכֵן רַבִּים. אוֹ שֶׁיִּהְיֶה "וְהוּא" מוֹשֵׁךְ אַחֵר עִמּוֹ, וּמִשְׁפָּטוֹ וְהוּא נַעַר וְהוּא אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו, יֹאמַר כִּי הוּא נַעַר וְהוּא עִם בְּנֵי בִּלְהָה וְעִם בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו תָּמִיד, לֹא יִפָּרֵד מֵהֶם בַּעֲבוּר נַעֲרוּתוֹ, כִּי לָהֶם צִוָּה אֲבִיהֶם שֶׁיִּשְׁמְרוּהוּ וִישָׁרְתוּהוּ, לֹא לִבְנֵי הַגְּבִירוֹת, וְהוּא מֵבִיא מֵהֶם דִּבָּה רָעָה אֶל אֲבִיהֶם, וְלָכֵן יִשְׂנָאוּהוּ אֵלֶּה הָאַרְבָּעָה הָאַחִים. וְאַחַר כֵּן אָמַר כִּי אָבִיו אֲהֵבוֹ, וַיִּרְאוּ אֶחָיו הָאֲחֵרִים כִּי אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם יוֹתֵר מִכֻּלָּם וַיְקַנְאוּ בּוֹ וַיִּשְׂנָאוּהוּ, נִמְצָא שָׂנוּא מִכֻּלָּם, בְּנֵי הַגְּבִירוֹת יְקַנְאוּ בּוֹ לָמָּה יֹאהַב אוֹתוֹ מֵהֶם וְהֵם בְּנֵי גְּבִירָה כָּמוֹהוּ, וּבְנֵי הַשְּׁפָחוֹת אֲשֶׁר לֹא יְקַנְאוּ בָּזֶה לְמַעֲלָתוֹ עֲלֵיהֶם יִשְׂנְאוּ בּוֹ בַּעֲבוּר הֱיוֹתוֹ מֵבִיא דִּבָּתָם אֶל אֲבִיהֶם. וְטַעַם "דִּבָּתָם רָעָה", לְהַפְלִיג, כִּי כָל דִּבָּה רָעָה הִיא. וְעַל דַּעַת רַשִׁ"י (במדבר יד לו) יִתָּכֵן שֶׁתִּהְיֶה דִּבָּה טוֹבָה, וּ"מֵבִיא דִבָּה" הוּא אֲשֶׁר יִרְאֶה יַגִּיד, אֲבָל "מוֹצִיא דִבָּה הוּא כְסִיל" הָאוֹמֵר שֶׁקֶר. וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט אֵינֶנּוּ קָשֶׁה שֶׁיִּקְרָאֶנּוּ נַעַר וְהוּא בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה, כִּי בַּעֲבוּר הֱיוֹתוֹ קָטָן מִכֻּלָּם יִקְרָאֶנּוּ כֵן, לוֹמַר כִּי לֹא הָיָה מִתְחַזֵּק כְּאֶחָיו וְיִצְטָרֵךְ לִהְיוֹתוֹ עִם בְּנֵי בִּלְהָה וְזִלְפָּה מִפְּנֵי נַעֲרוּתוֹ. וּכְתִיב בִּרְחַבְעָם בֶּן שְׁלֹמֹה (דהי"ב יג ז) "וּרְחַבְעָם הָיָה נַעַר וְרַךְ לֵבָב וְלֹא הִתְחַזַּק לִפְנֵיהֶם" וְהוּא בֶּן אַרְבָּעִים וְאַחַת שָׁנָה בְּמָלְכוֹ, וְכֵן "הֲשָׁלוֹם לַנַּעַר לְאַבְשָׁלוֹם" (שמואל ב יח לב), וּבִנְיָמִן בְּרִדְתּוֹ לְמִצְרַיִם גָּדוֹל מִמֶּנּוּ וְיִקְרָאֶנּוּ נַעַר פְּעָמִים רַבִּים. וְאוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית ל"ז:ב') תִּרְגֵּם "וְהוּא נַעַר" – "וְהוּא מְרַבֵּי עִם בְּנֵי בִּלְהָה", יֹאמַר כִּי מִיּוֹם הֱיוֹתוֹ נַעַר הוּא עִמָּהֶם, הֵם גִּדְּלוּהוּ כְּאָב וְהֵם יְשָׁרְתוּהוּ, גַּם נָכוֹן הוּא, וְעַל הַדֶּרֶךְ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי כִּי הַכָּתוּב יְסַפֵּר כִּי מֵאֵלֶּה יָבִיא הַדִּבָּה וְלִבְנֵי הַגְּבִירוֹת בְּקִנְאָתָם. וְטַעַם "נְשֵׁי אָבִיו", כִּי נָשָׁיו הָיוּ שֶׁלְּקָחָם לְנָשִׁים, וְלֹא יִקְרָא אוֹתָם הַכָּתוּב שְׁפָחוֹת רַק בִּהְיוֹתָן עִם רָחֵל וְלֵאָה שֶׁהֵן גְּבִירוֹת לָהֶן, וְכֵן "וַיָּשֶׂם אֶת הַשְּׁפָחוֹת וְאֶת יַלְדֵיהֶן" (בראשית ל"ג:ב'), לוֹמַר כִּי בַּעֲבוּר הֱיוֹתָן שְׁפָחוֹת לְרָחֵל וּלְלֵאָה שָׂם אוֹתָן לִפְנֵיהֶן. וְכֵן "וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה פִּלֶגֶשׁ אָבִיו" (בראשית ל"ה:כ"ב), שֶׁאִלּוּ הָיְתָה גְּבֶרֶת לֹא יֵעָשֶׂה כֵן. וְיִתָּכֵן כִּי בְּחַיֵּי רָחֵל וְלֵאָה יִקְרָא אוֹתָן שְׁפָחוֹת וּפִילַגְשִׁים, וְעַתָּה מֵתוּ וּלְקָחָן לְנָשִׁים:

Ramban on Bereshit 37:4

כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ שֶׁנּוֹלַד לוֹ בְּעֵת זִקְנָתוֹ. וְאוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית ל"ז:ג') תִּרְגֵּם "אֲרֵי בַר חַכִּים הוּא לֵהּ", שֶׁכָּל מָה שֶׁלָּמַד מִשֵּׁם וָעֵבֶר מָסַר לוֹ. דָּבָר אַחֵר שֶׁהָיָה זִיו אִיקוֹנִין שֶׁלּוֹ דּוֹמֶה לוֹ, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית ל"ז:ג'). וְכֵן אָמַר רַבִּי אַבְרָהָם (אבן עזרא על בראשית ל"ז:ג'), כִּי בֶן זְקוּנִים, שֶׁהוֹלִידוֹ לִזְקוּנָיו וְהוּא בֶּן תִּשְׁעִים וְאַחַת שָׁנָה, וְגַם אָחִיו בִּנְיָמִין קָרְאוּ יֶלֶד זְקוּנִים קָטָן. וְאֵינֶנּוּ נָכוֹן בְּעֵינַי כִּי הַכָּתוּב אָמַר שֶׁאָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו בַּעֲבוּר שֶׁהוּא בֶּן זְקוּנִים וְגַם כָּל בָּנָיו נוֹלְדוּ לוֹ בִּזְקוּנָיו, וְהִנֵּה יִשָּׂשׂכָר וּזְבוּלוּן אֵינָם גְּדוֹלִים מִיּוֹסֵף רַק כְּשָׁנָה אוֹ שְׁנָתַיִם. וְהַנִּרְאֶה בְּעֵינַי כִּי מִנְהַג הַזְּקֵנִים שֶׁיִּקְחוּ אֶחָד מִבְּנֵיהֶם הַקְּטַנִּים לִהְיוֹת עִמּוֹ לְשָׁרְתוֹ, וְהוּא נִשְׁעָן עַל יָדוֹ תָּמִיד לֹא יִפָּרֵד מִמֶּנּוּ, וְהוּא נִקְרָא לוֹ בֶּן זְקוּנָיו בַּעֲבוּר שֶׁיְּשָׁרְתוֹ לִזְקוּנָיו. וְהִנֵּה לָקַח יַעֲקֹב אֶת יוֹסֵף לַדָּבָר הַזֶּה וְהָיָה עִמּוֹ תָּמִיד, וְעַל כֵּן לֹא יֵלֵךְ עִם הַצֹּאן בִּרְעוֹתָם בְּמָקוֹם רָחוֹק. וְאוּנְקְלוֹס שֶׁאָמַר "בַּר חַכִּים" יִרְצֶה לוֹמַר שֶׁהָיָה בֶּן דַּעַת וְחָכָם בְּעֵינֵי אָבִיו, וְטַעְמוֹ כְּטַעַם זְקֵנִים, וְתִרְגֵּם בְּיֶלֶד זְקוּנִים "בַּר סֵבְתִין" כִּי לֹא אָמַר הַכָּתוּב בְּכָאן "כִּי בֶן זְקוּנִים הָיָה" אֲבָל אָמַר "הוּא לוֹ", שֶׁהָיָה כֵּן בְּעֵינָיו, וְזֹאת כַּוָּנָתָם בְּאָמְרָם (ב"ר פד ח), כָּל מָה שֶׁלָּמַד מִשֵּׁם וָעֵבֶר מָסַר לוֹ, לוֹמַר שֶׁמָּסַר לוֹ חָכְמוֹת וְסִתְרֵי תּוֹרָה וּמְצָאוֹ מַשְׂכִּיל וּבַעַל סוֹד בָּהֶם כְּאִלּוּ הָיָה זָקֵן וְרַב יָמִים:

**Porque era para él hijo de su vejez.** Rashí explica: porque le nació en el tiempo de su vejez. Onkelos tradujo: “porque era hijo sabio para él”, pues todo lo que aprendió de Shem y Éver se lo transmitió. Otra explicación: el resplandor de su rostro se parecía al suyo. Rabí Abraham ibn Ezra también dijo que “hijo de la vejez” significa que lo engendró en su vejez, cuando tenía noventa y un años; y también a su hermano Binyamín lo llamó “niño de la vejez, pequeño”. Pero esto no me parece correcto, porque la Escritura dice que amaba a Yosef más que a todos sus hijos porque era hijo de su vejez, y también todos sus hijos le nacieron en su vejez. Yissajar y Zevulún no eran mayores que Yosef sino por un año o dos. Me parece que la costumbre de los ancianos es tomar a uno de sus hijos menores para que esté con él y lo sirva; se apoya siempre en su mano y no se separa de él. A este se le llama “hijo de su vejez” porque lo sirve en su vejez. Yaakov tomó a Yosef para esto, y Yosef estaba siempre con él. Por eso no iba con el rebaño cuando pastaban en un lugar lejano. Onkelos, al decir “hijo sabio”, quiso decir que era hijo de entendimiento y sabio a los ojos de su padre; su sentido es semejante al de “ancianos”. En el caso de “niño de vejez” tradujo “hijo de ancianidad”, porque aquí la Escritura no dijo “porque era hijo de vejez”, sino “era para él”, es decir, así era ante sus ojos. Esta es la intención de nuestros Sabios cuando dijeron: todo lo que aprendió de Shem y Éver se lo transmitió. Quiere decir que le transmitió sabidurías y secretos de Torá, y lo encontró entendido y dueño de secreto en ellos, como si fuera anciano y lleno de días.

Ramban on Bereshit 37:5

קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם עִנְיַן הַחֲלוֹם בַּאֲלֻמּוֹת כִּי הֶרְאוּהוּ שֶׁעַל יְדֵי אֲלֻמּוֹת וּתְבוּאָה יִשְׁתַּחֲווּ לוֹ. וְעִנְיַן "תְּסֻבֶּינָה", כִּי יַקִּיפוּ אוֹתוֹ כְּמֶלֶךְ עָתִיד לַכִּידוֹר אֲשֶׁר עֲבָדָיו יַחֲנוּ סָבִיב לוֹ:

**Mi gavilla se levantó, y también quedó erguida; y he aquí que vuestras gavillas la rodeaban.** El asunto del sueño fue con gavillas porque le mostraron que por medio de gavillas y de grano se inclinarían ante él. El sentido de “la rodeaban” es que lo rodearían como a un rey futuro en su trono, cuyos siervos acampan alrededor de él.

Ramban on Bereshit 37:6

הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ אִם מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ פֵּרֵשׁ רַבִּי אַבְרָהָם (אבן עזרא על בראשית ל"ז:ח'), אֲנַחְנוּ נְשִׂימְךָ מֶלֶךְ עָלֵינוּ אוֹ אַתָּה תִּמְשֹׁל בָּנוּ בְּחָזְקָה. וְיוֹתֵר נָכוֹן דַּעַת אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית ל"ז:ח'), הַתִּהְיֶה מֶלֶךְ עָלֵינוּ אוֹ שִׁלְטוֹן מוֹשֵׁל בָּנוּ, כִּי לִשְׁנֵיהֶם אָדָם מִשְׁתַּחֲוֶה, לֹא תִּהְיֶה עָלֵינוּ לְעוֹלָם לֹא מֶלֶךְ וְלֹא מוֹשֵׁל. וְטַעַם "עַל חֲלֹמֹתָיו וְעַל דְּבָרָיו", שֶׁהָיוּ שׂוֹנְאִים אוֹתוֹ עַל הַחֲלוֹמוֹת וְגַם עַל הַסִּפּוּר שֶׁהוּא מְסַפֵּר אוֹתוֹ לָהֶם כְּמִתְהַלֵּל, כְּמוֹ שֶׁאָמַר "שִׁמְעוּ נָא הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתִּי":

**¿Acaso reinarás sobre nosotros? ¿Acaso dominarás sobre nosotros?** Rabí Abraham ibn Ezra explicó: ¿nosotros te pondremos como rey sobre nosotros, o tú nos dominarás por la fuerza? Pero es más correcta la opinión de Onkelos: ¿serás rey sobre nosotros, o autoridad que gobierne sobre nosotros? Porque ante ambos se inclina una persona. Es decir: jamás serás sobre nosotros ni rey ni gobernante. El sentido de “por sus sueños y por sus palabras” es que lo odiaban por los sueños y también por el relato que él les contaba como quien se gloría, como dijo: “escuchad, por favor, este sueño que soñé”.

Ramban on Bereshit 37:7

וַיְסַפֵּר אֶל אָבִיו סִפֵּר הַחֲלוֹם הַזֶּה לְאָבִיו וְלֹא הָרִאשׁוֹן, כִּי הוּא עַצְמוֹ הַמַּכִּיר בְּפִתְרוֹנוֹ כִּי הַשֶּׁמֶשׁ יִרְמֹז לְאָבִיו, וְהוּא גָּעַר בּוֹ. וְטַעַם "וְאֶל אֶחָיו" פַּעַם שֵׁנִית, כִּי יְסַפֵּר אוֹתוֹ לְאָבִיו בִּפְנֵי אֶחָיו, וְהוּא גָּעַר אוֹתוֹ לְשַׁכֵּךְ חֲמָתָם מֵעָלָיו. וְטַעַם "מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ", כְּמוֹ "מָה אָדָם וַתֵּדָעֵהוּ" (תהלים קמד ג), כְּלוֹמַר מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֵינוֹ כְּלוּם שֶׁתַּגִּידֶנּוּ כִּי אֵינָם אֶלָּא דְּבָרִים בְּטֵלִים. אוֹ טַעַם הַגְּעָרָה לוֹמַר, אֵיךְ נְשָׂאֲךָ לִבְּךָ לַחְלֹם הַחֲלוֹם הַזֶּה, אֵין זֶה כִּי אִם גֹּבַהּ לֵב וְנַעֲרוּת שֶׁיַּעֲלוּ דְּבָרִים כְּאִלּוּ עַל לְבָבְךָ, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר בַּחֲלוֹמוֹת (דניאל ב כט) "רַעְיוֹנָךְ עַל מִשְׁכְּבָךְ סְלִקוּ" וְכָתוּב (שם ד ב) "וְהַרְהֹרִין עַל מִשְׁכְּבִי":

**Y lo contó a su padre.** Contó este sueño a su padre, no el primero, porque él mismo reconocía su interpretación: el sol aludía a su padre. Por eso él lo reprendió. El sentido de “y a sus hermanos” por segunda vez es que lo contó a su padre delante de sus hermanos, y su padre lo reprendió para calmar su ira contra él. El sentido de “¿qué es este sueño que soñaste?” es como “¿qué es el hombre para que lo conozcas?”, es decir: ¿qué es este sueño? No es nada que debas contarlo, porque no son sino palabras vanas. O el sentido de la reprensión es decir: ¿cómo se elevó tu corazón para soñar este sueño? Esto no es sino orgullo de corazón y juventud, que suban asuntos así a tu corazón. Como se dice respecto de los sueños: “tus pensamientos subieron sobre tu lecho”, y también: “pensamientos sobre mi lecho”.

Ramban on Bereshit 37:8

הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ וַהֲלֹא אִמְּךָ כְּבָר מֵתָה, וְהוּא לֹא הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהַדְּבָרִים מַגִּיעִים לְבִלְהָה שֶׁגִּדְּלַתּוּ כְּאִמּוֹ. וְרַבּוֹתֵינוּ (ברכות נה) לָמְדוּ מִכָּאן שֶׁאֵין חֲלוֹם בְּלֹא דְּבָרִים בְּטֵלִים. וְיַעֲקֹב נִתְכַּוֵּן לְהוֹצִיא הַדָּבָר מִלֵּב בָּנָיו שֶׁלֹּא יְקַנְאוּהוּ בְּכָךְ, אָמַר לוֹ, כְּשֵׁם שֶׁאִי אֶפְשָׁר בְּאִמְּךָ כָּךְ הַכֹּל בָּטֵל, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית ל"ז:י'). וּלְפִי דַּעְתִּי כִּי בְּעֵת שֶׁיָּרַד יַעֲקֹב לְמִצְרַיִם כְּבָר מֵתָה בִּלְהָה גַּם זִלְפָּה, כִּי הַכָּתוּב אָמַר בְּסִפּוּר שִׁבְעִים נֶפֶשׁ (בראשית מ"ו:כ"ו) "מִלְּבַד נְשֵׁי בְנֵי יַעֲקֹב", וְלֹא הִזְכִּיר "מִלְּבַד נָשָׁיו וּנְשֵׁי בָּנָיו". וְאִם תֹּאמַר כִּי בַּעֲבוּר הֱיוֹתָם פִּילַגְשִׁים לֹא רָצָה לוֹמַר "לְבַד מִנְּשֵׁי בְּנֵי יַעֲקֹב וּפִילַגְשָׁיו", הִנֵּה כָּתוּב "נְשֵׁי אָבִיו". וְרָחוֹק הוּא שֶׁיִּהְיֶה הַיָּרֵחַ רֶמֶז לְפִילַגְשׁוֹ. אֲבָל עִנְיַן הַחֲלוֹם כִּי הַשֶּׁמֶשׁ רֶמֶז לְיַעֲקֹב וְהַיָּרֵחַ רֶמֶז לִבְנֵי בֵּיתוֹ וְכָל נָשָׁיו שֶׁבָּהֶן הָיוּ תּוֹלְדוֹתָיו, וְיִרְמֹז כִּי כָל תּוֹלְדוֹתָיו יִשְׁתַּחֲווּ לוֹ וְהֵם כָּל שִׁבְעִים נֶפֶשׁ יוֹצְאֵי יְרֵכוֹ, כִּי כֻלָּם הִשְׁתַּחֲווּ בְּבוֹאָם אֵלָיו, וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים אֵלּוּ אֶחָיו אֲשֶׁר הִשְׁתַּחֲווּ לוֹ בִּפְנֵי עַצְמָן טֶרֶם בֹּא אֲבִיהֶם, כְּדִכְתִיב (בראשית מ"ג:כ"ו) "וַיָּבֹא יוֹסֵף הַבַּיְתָה וַיָּבִיאּוּ לוֹ אֶת הַמִּנְחָה אֲשֶׁר בְּיָדָם הַבָּיְתָה וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ אַפַּיִם אָרְצָה":

**¿Acaso vendremos yo y tu madre?** ¿Acaso tu madre no murió ya? Él no sabía que las palabras se referían a Bilhá, que lo había criado como su madre. Nuestros Sabios aprendieron de aquí que no hay sueño sin cosas vanas. Yaakov tuvo intención de quitar el asunto del corazón de sus hijos para que no lo envidiaran por ello. Le dijo: así como es imposible respecto de tu madre, así todo es vano. Esta es la explicación de Rashí. Según mi opinión, cuando Yaakov descendió a Egipto ya habían muerto también Bilhá y Zilpá, porque la Escritura, al contar las setenta almas, dice: “sin contar las mujeres de los hijos de Yaakov”, y no menciona “sin contar sus mujeres y las mujeres de sus hijos”. Y si dices que, por ser concubinas, no quiso decir “sin contar las mujeres de los hijos de Yaakov y sus concubinas”, he aquí que está escrito “mujeres de su padre”. Además, es difícil que la luna aluda a su concubina. Más bien, el asunto del sueño es que el sol alude a Yaakov, y la luna alude a los miembros de su casa y a todas sus mujeres, por medio de las cuales vinieron sus descendientes. Alude a que toda su descendencia se inclinaría ante él: las setenta almas que salieron de sus lomos, porque todos se inclinaron al venir ante él. Las once estrellas son sus hermanos, que se inclinaron ante él por separado antes de venir su padre, como está escrito: “Yosef entró a la casa, y ellos le llevaron el regalo que tenían en sus manos a la casa, y se inclinaron ante él rostro a tierra” (Bereshit 43:26).

Ramban on Bereshit 37:9

וַיִּשְׁלָחֵהוּ מֵעֵמֶק חֶבְרוֹן יַזְכִּיר הַכָּתוּב הַמָּקוֹם אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ מִשָּׁם לוֹמַר כִּי הָיָה מֶרְחָק רַב בֵּינֵיהֶם וְלָכֵן עָשׂוּ עִמּוֹ רָעָה, כִּי רְחוֹקִים הָיוּ מֵאֲבִיהֶם, וּלְהַגִּיד כִּי יוֹסֵף לִכְבוֹד אָבִיו נִתְאַמֵּץ לָלֶכֶת אַחֲרֵיהֶם אֶל מָקוֹם רָחוֹק, וְלֹא אָמַר אֵיךְ אֵלֵךְ וְהֵם שׂוֹנְאִים אוֹתִי. וּלְרַבּוֹתֵינוּ עוֹד בָּזֶה מִדְרָשׁ (ב"ר פד יג), לְהַשְׁלִים עֵצָה עֲמֻקָּה שֶׁל חָבֵר הֲנָאָה הַקָּבוּר בְּחֶבְרוֹן:

**Y lo envió desde el valle de Jebrón.** La Escritura menciona el lugar desde donde lo envió para decir que había una gran distancia entre ellos. Por eso pudieron hacerle daño, porque estaban lejos de su padre. También viene a decir que Yosef, por honor a su padre, se esforzó en ir tras ellos hasta un lugar lejano, y no dijo: ¿cómo iré, si ellos me odian? Nuestros Sabios tienen además un midrash sobre esto: para cumplir el consejo profundo del compañero agradable enterrado en Jebrón.

Ramban on Bereshit 37:10

וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ וְהִנֵּה תֹעֶה בַּשָּׂדֶה יֹאמַר כִּי הוּא תּוֹעֶה מִן הַדֶּרֶךְ וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ אָנָה יֵלֵךְ, וְנִכְנַס בַּשָּׂדֶה כִּי בִּמְקוֹם הַמִּרְעֶה הָיָה מְבַקֵּשׁ אוֹתָם. וְיַאֲרִיךְ הַכָּתוּב בָּזֶה לְהַגִּיד כִּי סִבּוֹת רַבּוֹת בָּאוּ אֵלָיו שֶׁהָיָה רָאוּי לַחֲזֹר לוֹ, אֲבָל הַכֹּל סָבַל לִכְבוֹד אָבִיו, וּלְהוֹדִיעֵנוּ עוֹד כִּי הַגְּזֵרָה אֱמֶת וְהַחֲרִיצוּת שֶׁקֶר, כִּי זִמֵּן לוֹ הקב"ה מוֹרֵה דֶּרֶךְ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ לַהֲבִיאוֹ בְּיָדָם. וְלָזֶה נִתְכַּוְּנוּ רַבּוֹתֵינוּ (ב"ר פד יד) בְּאָמְרָם כִּי הָאִישִׁים הָאֵלֶּה הֵם מַלְאָכִים, שֶׁלֹּא עַל חִנָּם הָיָה כָּל הַסִּפּוּר הַזֶּה, לְהוֹדִיעֵנוּ כִּי עֲצַת ה' הִיא תָּקוּם:

**Y lo encontró un hombre, y he aquí que estaba perdido en el campo.** Quiere decir que se había extraviado del camino y no sabía adónde ir. Entró en el campo, porque los buscaba en el lugar de pastoreo. La Escritura se extiende en esto para decir que le ocurrieron muchas causas por las cuales habría sido apropiado que regresara, pero todo lo soportó por honor a su padre. También viene a enseñarnos que el decreto es verdad y el esfuerzo humano puede ser vano, porque el Santo, bendito sea, le preparó un guía de camino sin que él lo supiera, para llevarlo a manos de ellos. A esto se refirieron nuestros Sabios al decir que estos hombres eran ángeles, porque no fue en vano todo este relato: viene a enseñarnos que el consejo de Hashem es el que se mantiene.

Ramban on Bereshit 37:11

נָסְעוּ מִזֶּה הִסִּיעוּ עַצְמָן מִן הָאַחְוָה. "נֵלְכָה דֹּתָיְנָה", לְבַקֵּשׁ לְךָ נִכְלֵי דָתוֹת שֶׁיְּמִיתוּךָ בָהֶם. וּלְפִי פְּשׁוּטוֹ שֵׁם מָקוֹם הוּא, וְאֵין מִקְרָא יוֹצֵא מִידֵי פְשׁוּטוֹ, לְשׁוֹן ר' שְׁלֹמֹה. וְאֵין הַכַּוָּנָה לְרַבּוֹתֵינוּ שֶׁיְּפָרֵשׁ לוֹ הָאִישׁ נָסְעוּ מִזֶּה מִן הָאַחְוָה וְהָלְכוּ לְעוֹרֵר עָלֶיךָ דִּינִין וְתַרְעוֹמוֹת, שֶׁאִם כֵּן הָיָה נִמְנָע לָלֶכֶת וְלֹא הָיָה מְסַכֵּן בְּעַצְמוֹ. אֲבָל הַכַּוָּנָה לָהֶם כִּי הָאִישׁ גַּבְרִיאֵל אֲשֶׁר הִגִּיד לוֹ הִגִּיד אֱמֶת, וְאָמַר לָשׁוֹן מְשַׁמֵּשׁ לִשְׁנֵי פָּנִים וּשְׁנֵיהֶם אֱמֶת, וְהוּא לֹא הֵבִין הַנִּסְתָּר בּוֹ וְהָלַךְ אַחַר הַנִּגְלֶה מִמֶּנּוּ, וַיֵּלֶךְ אַחַר אֶחָיו וַיִּמְצָאֵם בְּדֹתָן כַּאֲשֶׁר אָמַר לוֹ. וְדָרְשׁוּ זֶה מִפְּנֵי שֶׁהָאִישׁ הַזֶּה הוּא מַלְאָךְ, וְאִם כֵּן יוֹדֵעַ הוּא אָנָה הֵם, וְלָמָּה לֹא אָמַר הִנָּם בְּדוֹתָן וְאָמַר כְּמִסְתַּפֵּק שֶׁשָּׁמַע מֵהֶם שֶׁיֵּלְכוּ שָׁם וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אָנָה הֵם עַתָּה, וְלָכֵן יַעֲשׂוּ מִדְרָשׁ בְּמַאֲמָרוֹ:

**Se fueron de aquí.** Rashí explica: se apartaron de la hermandad. “Vayamos a Dotán”: a buscar para ti argumentos legales con los que matarte. Pero según su sentido simple, es el nombre de un lugar, y un versículo no sale de su sentido simple. La intención de nuestros Sabios no es que el hombre le explicara a Yosef: “se apartaron de la hermandad y fueron a despertar contra ti juicios y quejas”, porque si fuera así Yosef se habría abstenido de ir y no se habría puesto en peligro. Más bien, su intención es que el hombre, Gavriel, que le informó, dijo la verdad, pero usó una expresión que sirve en dos sentidos, y ambos son verdad. Yosef no entendió el sentido oculto y siguió el sentido revelado. Fue tras sus hermanos y los encontró en Dotán, como aquel le dijo. Interpretaron esto porque ese hombre era un ángel. Si era así, sabía dónde estaban. ¿Por qué no dijo: “he aquí que están en Dotán”, y habló como si dudara, diciendo que los había oído decir que irían allí y que no sabía dónde estaban ahora? Por eso hicieron un midrash de sus palabras.

Ramban on Bereshit 37:12

כִּי שָׁמַעְתִּי אוֹמְרִים שָׁמַעְתִּי אוֹתָם שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים נֵלְכָה דֹּתָיְנָה, וְכֵן "וְרִבְקָה שׁוֹמַעַת" (בראשית כ"ז:ה') הָיְתָה שׁוֹמַעַת. וְיִתָּכֵן שֶׁיֹּאמַר נָסְעוּ הָרוֹעִים מִזֶּה כִּי שָׁמַעְתִּי אֲנָשִׁים אוֹמְרִים נֵלְכָה דֹּתָיְנָה, אוּלַי הֵם אַחֶיךָ, דִּבֵּר עִמּוֹ כְּמַסְתִּיר פָּנִים מִן הָעִנְיָן:

**Porque oí que decían.** Oí que ellos decían: vayamos a Dotán. Así también “Rivká estaba escuchando” significa que estaba oyendo. También puede ser que dijera: los pastores se fueron de aquí, porque oí a unas personas decir: vayamos a Dotán; quizá son tus hermanos. Habló con él como ocultando el rostro del asunto.

Ramban on Bereshit 37:13

וַיִּתְנַכְּלוּ אוֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ הָיוּ חוֹשְׁבִים לְהָמִית אוֹתוֹ בְּנִכְלֵיהֶם אֲשֶׁר יִתְנַכְּלוּ בְּטֶרֶם יִקְרַב אֲלֵיהֶם וְלֹא יִצְטָרְכוּ לִשְׁפֹּךְ דָּמוֹ בִּידֵיהֶם. וְכָךְ אָמְרוּ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה פ"ד:י"ד), נְשַׁסֶּה בּוֹ אֶת הַכְּלָבִים. וְאוּלַי עָשׂוּ כֵן וְלֹא עָלְתָה בְּיָדָם, וְכַאֲשֶׁר רָאוּ כִּי קָרַב אֲלֵיהֶם וְלֹא יָכְלוּ לַהֲמִיתוֹ בְּנִכְלֵיהֶם, אָמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו, הִנֵּה בָּא אֵלֵינוּ וְעַתָּה נַהַרְגֵהוּ אֲנַחְנוּ:

**Y conspiraron contra él para matarlo.** Pensaban matarlo con sus artimañas antes de que se acercara a ellos, para no necesitar derramar su sangre con sus manos. Así dijeron en Bereshit Rabá: azucemos contra él a los perros. Quizá hicieron eso y no les salió. Cuando vieron que se acercaba a ellos y no pudieron matarlo con sus artimañas, dijeron uno al otro: he aquí que viene hacia nosotros; ahora matémoslo nosotros.

Ramban on Bereshit 37:14

וְנִרְאֶה מַה יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו מְלִיצָה דֶּרֶךְ לַעַג, נִרְאֶה אַחֲרֵי מוֹתוֹ אִם נִשְׁתַּחֲוֶה לוֹ. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי כִּי אָמְרוּ עַתָּה נִרְאֶה מָה יִהְיוּ חֲלֹמֹתָיו, כִּי אִם יַצִּילוּהוּ מִיָּדֵינוּ מָלֹךְ יִמְלֹךְ עָלֵינוּ. אֲבָל רַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (שם), רוּחַ הַקֹּדֶשׁ אוֹמֶרֶת, נִרְאֶה מַה יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו, כְּלוֹמַר דְּבַר מִי יָקוּם מִמֶּנִּי וּמֵהֶם:

**Y veremos qué será de sus sueños.** Es una expresión de burla: veremos después de su muerte si nos inclinaremos ante él. Lo correcto a mi juicio es que dijeron: ahora veremos qué será de sus sueños, porque si lo salvan de nuestras manos, entonces ciertamente reinará sobre nosotros. Pero nuestros Sabios dijeron: el espíritu santo decía: “veremos qué será de sus sueños”, es decir, la palabra de quién se cumplirá: la Mía o la de ellos.

Ramban on Bereshit 37:15

אַל תִּשְׁפְּכוּ דָם אָמַר לָהֶם, הִנֵּה הָיִיתִי סוֹבֵל לָכֶם כַּאֲשֶׁר חֲשַׁבְתֶּם לְהָמִית אוֹתוֹ בְּנִכְלֵיכֶם, כִּי גַּם אֲנִי שְׂנֵאתִיו וְרָצִיתִי שֶׁיּוּמַת עַל יְדֵי אֲחֵרִים, אֲבָל אַתֶּם אַל תִּהְיוּ שׁוֹפְכִים דָּם בִּידֵיכֶם, חָלִילָה לָכֶם. וְהַכַּוָּנָה לִרְאוּבֵן בְּכָל זֶה הָיְתָה לְהַצִּילוֹ לַהֲשִׁיבוֹ אֶל אָבִיו. וְהַכָּתוּב סִפֵּר מָה שֶׁאָמַר לָהֶם רְאוּבֵן וְשָׁמְעוּ אֵלָיו, אֲבָל דְּבָרִים אֲחֵרִים אָמַר לָהֶם מִתְּחִלָּה שֶׁלֹּא קִבְּלוּ מִמֶּנּוּ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר לָהֶם (בראשית מ"ב:כ"ב) "הֲלֹא דִבַּרְתִּי אֲלֵיכֶם לֵאמֹר אַל תֶּחֶטְאוּ בַיֶּלֶד וְלֹא שְׁמַעְתֶּם", וְכַאֲשֶׁר רָאָה שֶׁלֹּא שָׁמְעוּ לְעָזְבוֹ, אָמַר לָהֶם, אִם כֵּן אַל תִּשְׁפְּכוּ דָם בִּידֵיכֶם, וְלֹא אָמַר "דָּמוֹ" כִּי הֶרְאָה עַצְמוֹ שֶׁלֹּא יֹאמַר כֵּן לְאַהֲבָתוֹ רַק שֶׁלֹּא יִהְיוּ שׁוֹפְכִים דָּם, לִמֵּד אוֹתָם שֶׁאֵין עֹנֶשׁ הַגּוֹרֵם כְּעֹנֶשׁ הַשּׁוֹפֵךְ דָּם בְּיָדָיו. וְטַעַם "אֶל הַבּוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר", לֵאמֹר הִנֵּה הַבּוֹר הַזֶּה עָמֹק וְלֹא יוּכַל לָצֵאת הֵימֶנּוּ, וְהוּא בַּמִּדְבָּר וְאִם יִצְעַק אֵין מוֹשִׁיעַ לוֹ כִּי אֵין עוֹבֵר עָלָיו. וְסִפֵּר הַכָּתוּב כִּי הָיָה רֵיק וְאֵין בּוֹ מַיִם, שֶׁאִם הָיָה בּוֹ מַיִם לֹא יַטְבִּיעוּ אוֹתוֹ, שֶׁכְּבָר נִמְנְעוּ מִשְּׁפֹךְ דָּמוֹ. וְכָתַב רַשִׁ"י (רש"י על בראשית ל"ז:כ"ד), מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר "וְהַבּוֹר רֵק", אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ שֶׁאֵין בּוֹ מַיִם, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר "אֵין בּוֹ מָיִם" – מַיִם אֵין בּוֹ אֲבָל נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים יֵשׁ בּוֹ, לְשׁוֹן רַשִׁ"י מִדִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ (שבת כב). וְאִם כֵּן הָיוּ נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים בְּחוֹרֵי הַבּוֹר, אוֹ שֶׁהָיָה עָמֹק וְלֹא יָדְעוּ בָּהֶם, שֶׁאִלּוּ הָיוּ רוֹאִים אוֹתָם וְלֹא יַזִּיקוּ לְיוֹסֵף הָיָה הַדָּבָר בָּרוּר לָהֶם שֶׁנַּעֲשָׂה לוֹ נֵס גָּדוֹל וְשֶׁהוּא צַדִּיק גָּמוּר, וְיָדְעוּ כִּי זְכוּתוֹ תַּצִּילֶנּוּ מִכָּל רַע, וְאֵיךְ יִגְּעוּ בִּמְשִׁיחַ הַשֵּׁם אֲשֶׁר הוּא חָפֵץ בּוֹ וּמַצִּילוֹ, וּכְעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ו כג) "אֱלָהִי שְׁלַח מַלְאֲכֵהּ וּסֲגַר פֻּם אַרְיָוָתָא וְלָא חַבְּלוּנִי כָּל קֳבֵל דִּי קָדָמוֹהִי זָכוּ הִשְׁתְּכַחַת לִי", אֲבָל הֵם לֹא יָדְעוּ בַּדָּבָר. וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט יֹאמַר "וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם" כְּלָל, שֶׁגַּם אִם הָיוּ בּוֹ מַיִם מְעַט יִקָּרֵא רֵק, וְכֵן "כִּי מֵת אַתָּה וְלֹא תִחְיֶה" (מלכים ב כ א), כְּלָל בְּשׁוּם פָּנִים, וְהַכֹּל בֵּאוּר וְחִזּוּק:

**No derraméis sangre.** Les dijo: yo os habría soportado cuando pensasteis matarlo con vuestras artimañas, porque yo también lo odiaba y quería que muriera por medio de otros. Pero vosotros no derraméis sangre con vuestras manos; eso sería profano para vosotros. La intención de Reuvén en todo esto era salvarlo para devolverlo a su padre. La Escritura cuenta lo que Reuvén les dijo y que ellos lo escucharon, pero al principio les dijo otras cosas que no aceptaron, como él les dijo después: “¿acaso no os hablé diciendo: no pequéis contra el niño, y no escuchasteis?” Cuando vio que no aceptaban dejarlo libre, les dijo: si es así, no derraméis sangre con vuestras manos. No dijo “su sangre”, porque se mostró como si no lo dijera por amor a Yosef, sino para que ellos no fueran derramadores de sangre. Les enseñó que el castigo de quien causa la muerte no es como el castigo de quien derrama sangre con sus propias manos. El sentido de “a este pozo que está en el desierto” es: este pozo es profundo y no podrá salir de él; está en el desierto, y si grita no habrá quien lo salve, porque nadie pasa por allí. La Escritura contó que estaba vacío y no tenía agua, porque si tuviera agua no lo habrían ahogado, pues ya se habían abstenido de derramar su sangre. Rashí escribió: si se dice “el pozo estaba vacío”, ¿no sé ya que no tenía agua? ¿Qué enseña “no tenía agua”? Agua no tenía, pero serpientes y escorpiones sí tenía. Esto es lenguaje de Rashí, de las palabras de nuestros Sabios. Si es así, las serpientes y escorpiones estaban en agujeros del pozo, o el pozo era profundo y ellos no lo sabían. Porque si los hubieran visto y no dañaban a Yosef, el asunto les habría quedado claro: que se le hizo un gran milagro, que era un justo completo, y que su mérito lo salvaría de todo mal. ¿Cómo tocarían al ungido de Hashem, a quien Él desea y salva? Como se dice: “mi Dios envió Su ángel y cerró la boca de los leones, y no me dañaron, porque ante Él fue hallada en mí inocencia”. Pero ellos no lo sabían. Según el sentido simple, “el pozo estaba vacío, no tenía agua” significa que no tenía agua en absoluto; porque incluso si tuviera un poco de agua podría llamarse vacío. Así también: “morirás y no vivirás” significa de ningún modo vivirás. Todo es explicación y refuerzo.

Ramban on Bereshit 37:16

וְהִנֵּה אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה מִגִּלְעָד כַּאֲשֶׁר נָשְׂאוּ עֵינֵיהֶם וְרָאוּ מֵרָחוֹק אֲנָשִׁים בָּאִים מִדֶּרֶךְ גִּלְעָד הִכִּירוּ כִּי אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים הִיא בַּגְּמַלִּים, וְיָדְעוּ כִּי לְמִצְרַיִם יֵלְכוּ, כִּי מִגִּלְעָד יוּבָא הַצֳּרִי וְהַנְּכֹאת, וּלְמִצְרַיִם הָיָה דַּרְכָּם לְהוֹלִיךְ אוֹתוֹ. וְלָכֵן אָמַר לָהֶם יְהוּדָה, הִנֵּה הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה מֵאֶרֶץ מֶרְחָק וְהוֹלְכִים אֶל אֶרֶץ רְחוֹקָה, נִמְכְּרֶנּוּ לָהֶם כִּי לֹא יִוָּדַע הַדָּבָר. וְכַאֲשֶׁר קָרְבוּ לָהֶם מָצְאוּ כִּי הָיוּ בַּעֲלֵי סְחוֹרָה אֲשֶׁר לָהֶם הַנְּכֹאת וְהַצֳּרִי אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סוֹחֲרִים, שֶׁשָּׂכְרוּ הַגְּמַלִּים מֵהַיִּשְׁמְעֵאלִים, וַיִּמְכְּרוּ אֶת יוֹסֵף לַמִּדְיָנִים שֶׁקָּנוּ אוֹתוֹ לִסְחֹר בּוֹ לִסְחוֹרָה, כִּי אֹרְחַת הַיִּשְׁמְעֵאלִים מַשְׂכִּירֵי הַגְּמַלִּים לֹא יִקְנוּ הֵם סְחוֹרָה לְעַצְמָם, וְאָמַר (בפסוק כח) "וַיִּמְכְּרוּ אֶת יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים", כִּי לָהֶם מָסְרוּ אוֹתוֹ, שֶׁהֵם מוֹלִיכִים הַסְּחוֹרָה לְמִצְרַיִם. וְזֶה טַעַם "מִיַּד הַיִּשְׁמְעֵאלִים אֲשֶׁר הוֹרִדֻהוּ שָׁמָּה" (בראשית ל"ט:א'), כִּי הָיָה בְּיָדָם, אֲבָל הַמִּדְיָנִים הָיוּ בְּעָלָיו וְהֵם סָחֲרוּ בּוֹ, וְהוּא שֶׁאָמַר "וְהַמְּדָנִים מָכְרוּ אֹתוֹ אֶל מִצְרָיִם". וְכָל מַעֲשֶׂה בַּכָּתוּב פַּעַם יְסַפֵּר אוֹתוֹ בַּמּוֹשֵׁל הַמְצַוֶּה בּוֹ וּפַעַם בַּשָּׁלִיחַ שֶׁיַּעֲשֶׂנּוּ בְּיָדוֹ, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יא ז) "אֶת כָּל מַעֲשֵׂה ה' הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה", וְכָתוּב אַחֵר (שם לד יב) "אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל", וְכֵן אָמַר (מלכים א ז נא) "וַתִּשְׁלַם כָּל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר עָשָׂה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה", וְחִירָם עֲשָׂאָהּ, כְּדִכְתִיב (שם ז יד) "וַיָּבֹא אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וַיַּעַשׂ אֶת כָּל מְלַאכְתּוֹ", וּבְיוֹסֵף עַצְמוֹ אָמַר (בראשית ל"ט:כ"ב) "אֶת כָּל אֲשֶׁר עֹשִׂים שָׁם הוּא הָיָה עֹשֶׂה", נוֹתֵן הַמַּעֲשֶׂה לַמְּצַוֶּה בּוֹ וְלָעוֹשֶׂה אוֹתוֹ. וְרַבִּי אַבְרָהָם אָמַר (בפסוק כח) כִּי הַמִּדְיָנִים יִקָּרְאוּ יִשְׁמְעֵאלִים, כַּאֲשֶׁר אָמַר הַכָּתוּב עַל מַלְכֵי מִדְיָן "כִּי יִשְׁמְעֵאלִים הֵם" (שופטים ח כד). וְאֵינֶנּוּ כַּאֲשֶׁר חָשַׁב, כִּי הַכָּתוּב שֶׁאָמַר (שם) "כִּי נִזְמֵי זָהָב לָהֶם כִּי יִשְׁמְעֵאלִים הֵם" יִרְמֹז עַל בְּנֵי קֶדֶם, שֶׁהַמִּלְחָמָה הַהִיא לָהֶם הָיְתָה, דִּכְתִיב (שם ו לג) "וְכָל מִדְיָן וַעֲמָלֵק וּבְנֵי קֶדֶם נֶאֶסְפוּ יַחְדָּו", וּבְנֵי קֶדֶם הֵם יִשְׁמְעֵאלִים, כִּי עַל כָּל בְּנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם אָמַר (בראשית כ"ה:ו') "וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ בְּעוֹדֶנּוּ חַי קֵדְמָה אֶל אֶרֶץ קֶדֶם". גַּם יִתָּכֵן שֶׁהָיוּ הַמְּלָכִים יִשְׁמְעֵאלִים, וְהֵם מָלְכוּ עַל מִדְיָן, כִּי לָמָּה יִקָּרְאוּ מִדְיָן עַל שֵׁם יִשְׁמָעֵאל אֲחִיהֶם. וְהַנָּכוֹן בִּפְשַׁט הַכָּתוּב בְּיוֹסֵף מָה שֶׁאָמַרְנוּ בּוֹ, אֲבָל רַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (ב"ר פד כ) שֶׁנִּמְכַּר פְּעָמִים רַבּוֹת:

**Y he aquí una caravana de yishmaelitas venía de Guilad.** Cuando alzaron sus ojos y vieron desde lejos hombres que venían por el camino de Guilad, reconocieron por los camellos que era una caravana de yishmaelitas. Sabían que iban a Egipto, porque de Guilad se traen el bálsamo y las especias, y su camino era llevarlos a Egipto. Por eso Yehudá les dijo: estos hombres vienen de una tierra lejana y van a una tierra lejana; vendámoslo a ellos, porque el asunto no se sabrá. Cuando se acercaron a ellos, descubrieron que eran mercaderes dueños de mercancía —especias y bálsamo—, hombres midianitas comerciantes, que habían alquilado los camellos de los yishmaelitas. Vendieron a Yosef a los midianitas, que lo compraron para comerciar con él como mercancía, porque la caravana de los yishmaelitas, alquiladores de camellos, no compraba mercancía para sí. Y se dice: “vendieron a Yosef a los yishmaelitas”, porque a ellos lo entregaron, ya que ellos llevaban la mercancía a Egipto. Este es el sentido de “de mano de los yishmaelitas que lo habían bajado allí”, porque estaba en sus manos. Pero los midianitas eran sus dueños y ellos comerciaron con él. Esto es lo que dice: “los medanitas lo vendieron en Egipto”. Todo acto en la Escritura a veces se cuenta atribuyéndolo al dueño que lo ordena y a veces al mensajero que lo ejecuta con sus manos. Así se dice: “toda la gran obra de Hashem que hizo”, y en otro lugar: “que hizo Moshé ante los ojos de todo Israel”. También se dice: “se completó toda la obra que hizo el rey Shelomó”, aunque Jiram la hizo, como está escrito: “vino al rey Shelomó e hizo toda su obra”. Y sobre Yosef mismo dice: “todo lo que hacían allí, él lo hacía”, atribuyendo el acto al que lo ordena y al que lo hace. Rabí Abraham ibn Ezra dijo que los midianitas son llamados yishmaelitas, como dice la Escritura acerca de los reyes de Midián: “porque eran yishmaelitas”. Pero no es como pensó, porque el versículo que dice “tenían aros de oro, porque eran yishmaelitas” alude a los hijos del oriente, pues aquella guerra fue contra ellos, como está escrito: “todo Midián, Amalek y los hijos del oriente se reunieron juntos”. Los hijos del oriente son yishmaelitas, porque acerca de todos los hijos de las concubinas de Abraham se dijo: “los envió lejos de Yitzjak su hijo, mientras vivía, hacia el oriente, a la tierra del oriente”. También es posible que aquellos reyes fueran yishmaelitas y reinaran sobre Midián, porque ¿por qué Midián sería llamado por el nombre de Yishmael, su hermano? Lo correcto en el sentido simple de la Escritura sobre Yosef es lo que hemos dicho. Pero nuestros Sabios dijeron que fue vendido muchas veces.

Ramban on Bereshit 37:17

וְכִסִּינוּ אֶת דָּמוֹ וְנַעֲלִים אֶת מִיתָתוֹ, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית ל"ז:כ"ו). וְכֵן אָמַר אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית ל"ז:כ"ו) "וּנְכַסֵּי עַל דְּמֵהּ". וְהַנָּכוֹן שֶׁהוּא כִּפְשׁוּטוֹ, כִּי מִנְהַג רוֹצְחֵי מִסְתָּרִים לַהֲרֹג הַנִּרְצָח וּלְקָבְרוֹ וּלְכַסּוֹת דָּמוֹ בְּעָפָר, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ב יב) "וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל", וּלְכָךְ אָמַר לָהֶם הִנֵּה אֲנַחְנוּ הוֹרְגִים אֶת אָחִינוּ וּמְכַסִּים אֶת דָּמוֹ בְּעָפָר, כִּי כֵן יֵחָשֵׁב לָנוּ, וְהִנֵּה רְאוּבֵן לִמֵּד לָהֶם שֶׁלֹּא יִשְׁפְּכוּ דָּם בְּיָדָם אֲבָל יַשְׁלִיכוּהוּ בַּבּוֹר וְיָמוּת שָׁם, שֶׁאֵין עֹנֶשׁ הַגּוֹרֵם כְּעֹנֶשׁ הַשּׁוֹפֵךְ דָּם, וּבָא יְהוּדָה עַתָּה וְאָמַר, גַּם זֶה יֵחָשֵׁב לָנוּ לִרְצִיחָה כְּאִלּוּ אֲנַחְנוּ הֲרַגְנוּהוּ, וְכֵן הַדָּבָר בֶּאֱמֶת, וּכְעִנְיָן שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (שמואל ב יב ט) "וְאֹתוֹ הָרַגְתָּ בְּחֶרֶב בְּנֵי עַמּוֹן", וְדִינָא רַבָּא וְדִינָא זוּטָא אִכָּא בֵּינַיְהוּ, וּשְׁנֵיהֶם אָמְרוּ אֱמֶת:

**Y cubriremos su sangre.** Rashí explica: ocultaremos su muerte. Así también Onkelos tradujo: “cubriremos su sangre”. Lo correcto es entenderlo literalmente, porque es costumbre de los asesinos secretos matar al asesinado, enterrarlo y cubrir su sangre con polvo, como se dice: “lo escondió en la arena”. Por eso Yehudá les dijo: nosotros estamos matando a nuestro hermano y cubriendo su sangre con polvo, pues así se nos considerará. Reuvén les había enseñado que no derramaran sangre con sus manos, sino que lo arrojaran al pozo y muriera allí, porque el castigo de quien causa la muerte no es como el castigo de quien derrama sangre. Ahora vino Yehudá y dijo: también esto se nos considerará asesinato, como si nosotros lo hubiéramos matado. Y así es la verdad, como dice la Escritura: “a él lo mataste con la espada de los hijos de Amón”. Hay entre ellos un juicio mayor y un juicio menor, y ambos dijeron verdad.

Ramban on Bereshit 37:18

וַיְשַׁלְּחוּ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים וַיָּבִיאוּ אֶל אֲבִיהֶם בְּצִוּוּי, אוֹ וַיָּבִיאוּ הַשְּׁלוּחִים הַמְּבִיאִים, כִּי שָׁלְחוּ אוֹתָהּ וְעוֹדָם בְּדוֹתָן, וְאָמְרוּ "זֹאת מָצָאנוּ הַכֶּר נָא", אוֹ שֶׁשְּׁלָחוּהָ אֶל חֶבְרוֹן לְבֵית הָאֶחָד מֵהֶן וּבְבוֹאָם הִכְנִיסוּהָ לִפְנֵי אֲבִיהֶם וְאָמְרוּ לוֹ זֹאת מָצָאנוּ. וְכָל זֶה לְהִתְנַכֵּר בָּעִנְיָן, כִּי אִם שָׁתְקוּ הָיָה חוֹשֵׁד אוֹתָם לֵאמֹר אַתֶּם הֲרַגְתֶּם אוֹתוֹ, כִּי יָדַע קִנְאָתָם בּוֹ. וְיֵשׁ מְפָרְשִׁים "וַיְשַׁלְּחוּ" – שֶׁתָּקְעוּ בָּהּ הַשֶּׁלַח לְקָרְעָהּ בִּמְקוֹמוֹת רַבִּים כִּדְמוּת שִׁנֵּי חַיּוֹת, מִלְּשׁוֹן "בְּשֶׁלַח יַעֲבֹרוּ" (איוב לו יב). וְטַעַם "הַפַּסִּים", כִּי שָׁלְחוּ אוֹתָהּ שֶׁיַּכִּירֶנָּה בַּפַּסִּים אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ:

**Y enviaron la túnica de colores, y la llevaron a su padre.** Fue por orden de ellos; o los mensajeros que la llevaron la trajeron, porque la enviaron mientras todavía estaban en Dotán y dijeron: “esto encontramos, reconoce ahora”. O puede ser que la enviaron a Jebrón, a la casa de uno de ellos, y cuando llegaron la introdujeron ante su padre y le dijeron: “esto encontramos”. Todo esto fue para aparentar extrañeza en el asunto, porque si guardaban silencio, él habría sospechado de ellos y dicho: vosotros lo matasteis, pues conocía su envidia contra él. Hay quienes explican “enviaron” en el sentido de que clavaron en ella la lanza para rasgarla en muchos lugares, como marcas de dientes de animales, de la expresión “por la lanza pasarán”. El sentido de “la túnica de colores” es que se la enviaron para que la reconociera por las franjas que él le había hecho.

Ramban on Bereshit 37:19

וְכָל בְּנוֹתָיו בִּתּוֹ וּבַת בְּנוֹ. וְיִתָּכֵן שֶׁיִּכָּנֵס בַּכְּלָל הַזֶּה גַּם כַּלּוֹתָיו עִמָּהֶן, כִּי בִּכְלַל הַבָּנוֹת יִקָּרְאוּ גַּם הַכַּלּוֹת כֵּן, אוֹ כְּמַאֲמַר חֲכָמִים (ב"ר פד יט), אֵין אָדָם נִמְנָע מִלִּקְרֹא לְכַלּוֹתָיו בְּנוֹתָיו, וְכֵן אָמְרָה נָעֳמִי לְכַלּוֹתֶיהָ, "לֵכְנָה" (רות א ח) "שֹׁבְנָה בְנֹתַי" (רות א יב), "אַל בְּנֹתַי" (רות א יג), "לְכִי בִתִּי" (שם ב ב), וְאֵינֶנּוּ רַק דֶּרֶךְ חִבָּה בִּלְבַד, כְּמוֹ "הֲלֹא שָׁמַעַתְּ בִּתִּי" (שם ב ח):

**Y todas sus hijas.** Su hija y la hija de su hijo. Puede ser que en esta expresión estén incluidas también sus nueras, porque dentro del término “hijas” también las nueras pueden ser llamadas así. O como dijeron los Sabios: una persona no evita llamar hijas a sus nueras. Así Noomí dijo a sus nueras: “id”, “volved, hijas mías”, “no, hijas mías”, “ve, hija mía”. No es solo lenguaje de cariño, como en “¿no has oído, hija mía?”.

Ramban on Bereshit 37:20

שַׂר הַטַּבָּחִים שׁוֹחֲטֵי בְּהֵמוֹת הַמֶּלֶךְ, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית ל"ז:ל"ו). וְכֵן "וַיָּרֶם הַטַּבָּח" (שמואל א ט כד), "לְרַקָּחוֹת וּלְטַבָּחוֹת" (שם ח יג). אֲבָל יוֹתֵר קָרוֹב דַּעַת אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית ל"ז:ל"ו), בַּעֲבוּר הֱיוֹת בֵּית הַסֹּהַר בְּבֵיתוֹ, וּמָצִינוּ טְבִיחָה לַהֲרִיגַת הָאֲנָשִׁים, "הָכִינוּ לְבָנָיו מַטְבֵּחַ" (ישעיהו יד כא) "טָבַחְתָּ וְלֹא חָמָלְתָּ" (איכה ב כא), וּרְאָיָה לַדָּבָר הַכָּתוּב בְּדָנִיֵּאל (ב יד) "לְאַרְיוֹךְ רַב טַבָּחַיָּא דִּי מַלְכָּא דִּי נְפַק לְקַטָּלָא לְחַכִּימֵי בָּבֶל":

**Jefe de los matarifes.** Rashí explica: los que degollaban los animales del rey. Así también: “el matarife levantó”, y “para perfumistas y cocineras”. Pero es más cercana la opinión de Onkelos, porque la prisión estaba en su casa. Encontramos *tevijá* con el sentido de matar personas: “preparad matanza para sus hijos”, “mataste y no tuviste compasión”. Prueba de esto es lo escrito en Daniel: “a Arioj, jefe de los matarifes del rey, que había salido a matar a los sabios de Babilonia”. ## Capítulo 38 · Ramban on Genesis 38 ## Capítulo 38 · Ramban on Genesis 38