Ramban on Bereshit 42:1

לָמָּה תִּתְרָאוּ אַל תַּרְאוּ עַצְמְכֶם שְׂבֵעִים לִפְנֵי בְּנֵי עֵשָׂו וְיִשְׁמָעֵאל (תענית י), בְּאוֹתָהּ שָׁעָה עֲדַיִן הָיְתָה לָהֶם תְּבוּאָה. וּמִפִּי אֲחֵרִים שָׁמַעְתִּי שֶׁהוּא לְשׁוֹן כְּחִישָׁה, לָמָּה תִּהְיוּ כְּחוּשִׁים בָּרָעָב, וְדוֹמֶה לוֹ "וּמַרְוֶה גַּם הוּא יוֹרֶה", לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית מ"ב:א'). וְדִבְרֵי אֲחֵרִים אֵין בָּהֶם מַמָּשׁ. וּמָה שֶׁאוֹמֵר אַל תַּרְאוּ עַצְמְכֶם שְׂבֵעִים בִּפְנֵי בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל וּבְנֵי עֵשָׂו, לֹא הֲבִינוֹתִי, שֶׁאֵין בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל וּבְנֵי עֵשָׂו עַתָּה בְּאֶרֶץ כְּנַעַן, וְלָמָּה לֹא יֹאמַר שֶׁלֹּא יַרְאוּ אֶת עַצְמָן שְׂבֵעִים בִּפְנֵי בְּנֵי אֶרֶץ כְּנַעַן. וְאוּלַי הָיוּ בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל וּבְנֵי עֵשָׂו בָּאִים מֵאֶרֶץ אֲחֻזָּתָם אֶל יוֹסֵף לִשְׁבֹּר, וְהָיוּ בָּאִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ כְּנַעַן עוֹבְרִים עָלָיו, וְאָמַר לָהֶם שֶׁלֹּא יַרְאוּ עַצְמָן שְׂבֵעִים בִּפְנֵיהֶם כִּי יַחְשְׁדוּהוּ שֶׁיֵּשׁ לְיַעֲקֹב תְּבוּאָה וְיָבוֹאוּ אֵלָיו לֶאֱכֹל עִמּוֹ לֶחֶם בְּבֵיתוֹ. וְאִם כֵּן מָה שֶׁאָמַר "וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת" טַעַם אַחֵר הוּא, הִזְהִירָם לִהְיוֹת נִשְׁמָרִים בַּמְּעַט אֲשֶׁר בְּיָדָם, וְשֶׁיֵּלְכוּ לִקְנוֹת מִמֶּנּוּ שֶׁלֹּא יָמוּתוּ כַּאֲשֶׁר יִתֹּם הַלֶּחֶם אֲשֶׁר בְּיָדָם. וְהַנָּכוֹן "לָמָּה תִּתְרָאוּ" בַּמָּקוֹם הַזֶּה, כִּי הָיָה לָכֶם לִסַּע מִיָּד כַּאֲשֶׁר שְׁמַעְתֶּם שֶׁיֵּשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרַיִם, כִּי כְּבָר בְּסַכָּנָה הָיוּ אִם לֹא יְמַהֲרוּ לַדָּבָר, וְזֶה טַעַם "וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת":

**¿Por qué os mostráis?** Rashí explica: no os mostréis saciados delante de los hijos de Esav y de Yishmael. En aquel momento todavía tenían grano. Y oí de otros que es lenguaje de delgadez: ¿por qué habéis de estar demacrados por el hambre? Algo semejante sería “el que sacia, también él será saciado”. Estas son palabras de Rashí. Pero las palabras de esos otros no tienen sustancia. Y lo que dice: “no os mostréis saciados delante de los hijos de Yishmael y los hijos de Esav”, no lo entiendo, porque los hijos de Yishmael y los hijos de Esav no estaban entonces en la tierra de Kenaan. ¿Por qué no dijo que no se mostraran saciados delante de los habitantes de la tierra de Kenaan? Quizá los hijos de Yishmael y los hijos de Esav venían desde la tierra de su posesión hacia Yosef para comprar grano, y pasaban por la tierra de Kenaan. Entonces Yaakov les dijo que no se mostraran saciados delante de ellos, porque sospecharían que Yaakov tenía grano y vendrían a su casa a comer pan con él. Si es así, lo que dijo “y viviremos y no moriremos” es otro motivo: les advirtió que cuidaran lo poco que tenían en sus manos, y que fueran a comprar de él para no morir cuando se acabara el pan que tenían. Lo correcto es que “¿por qué os mostráis?” en este lugar significa: debíais haber partido inmediatamente cuando oísteis que había grano en Egipto, porque ya estaban en peligro si no se apresuraban en el asunto. Este es el sentido de “y viviremos y no moriremos”.

Ramban on Bereshit 42:2

הוּא הַמַּשְׁבִּיר לְכָל עַם הָאָרֶץ אֵינֶנּוּ רָאוּי שֶׁיִּהְיֶה הַשַּׁלִּיט עַל הָאָרֶץ מִשְׁנֶה לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם מוֹכֵר לְכָל אֶחָד סְאָה אוֹ תַּרְקַב מִן הַתְּבוּאָה. וְלָכֵן נִתְעוֹרְרוּ בָּזֶה רַבּוֹתֵינוּ וְאָמְרוּ (ב"ר צא ו) שֶׁצִּוָּה לִסְתֹּם כָּל הָאוֹצָרוֹת חוּץ מֵאֶחָד בָּעֵת הַהִיא. וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט יִתָּכֵן שֶׁהָיוּ בָּאִים לְפָנָיו מִכָּל הָאֲרָצוֹת, וְהוּא שׁוֹאֵל וְחוֹקֵר עֲלֵיהֶם וּמְצַוֶּה לַפְּקִידִים, תִּמְכְּרוּ לְאַנְשֵׁי עִיר פְּלוֹנִית כָּךְ וְכָךְ תְּבוּאָה מִמִּין פְּלוֹנִי, וְהֻצְרְכוּ בְּנֵי יַעֲקֹב לָבֹא לְפָנָיו בְּתוֹךְ הַבָּאִים מֵאֶרֶץ כְּנַעַן לְצַוּוֹת עֲלֵיהֶם כַּמָּה יִמְכְּרוּ לְאַרְצָם, כִּי הֵם רִאשׁוֹנִים לַאֲשֶׁר בָּאוּ מֵאֶרֶץ כְּנַעַן, וְהֵם בָּאוּ לְפָנָיו בַּעֲבוּר כֻּלָּם:

**Él era quien vendía grano a todo el pueblo de la tierra.** No es apropiado que el gobernante de la tierra, el segundo del rey de Egipto, vendiera a cada persona una seá o un tarkav de grano. Por eso nuestros Sabios se ocuparon de esto y dijeron que Yosef ordenó cerrar todos los depósitos excepto uno en aquel momento. Según el sentido simple, puede ser que vinieran ante él de todas las tierras, y él les preguntara e investigara sobre ellos, y luego ordenara a los funcionarios: vendan a los hombres de tal ciudad tanta cantidad de grano de tal tipo. Los hijos de Yaakov tuvieron que venir ante él entre los que venían de la tierra de Kenaan, para que él ordenara cuánto vender a su tierra, porque ellos fueron los primeros de los que vinieron de la tierra de Kenaan, y vinieron ante él en representación de todos.

Ramban on Bereshit 42:3

וַיַּרְא יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וַיַּכִּרֵם מִיָּד שֶׁרָאָה אוֹתָם הִכִּירָם וּפָחַד אוּלַי יַכִּירוּהוּ, "וַיִּתְנַכֵּר אֲלֵיהֶם", שֶׁשָּׂם הַמִּצְנֶפֶת עַל מִצְחוֹ וּקְצָת הַפָּנִים וְשִׁנָּה עַצְמוֹ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּאֵשֶׁת יָרָבְעָם (מלכים א יד ב) "קוּמִי נָא וְהִשְׁתַּנִּית וְלֹא יֵדְעוּ כִּי אַתְּ אֵשֶׁת יָרָבְעָם", וּכְתִיב (שם פסוק ה) "וִיהִי כְבֹאָהּ וְהִיא מִתְנַכֵּרָה". אוֹ יִהְיֶה "וַיִּתְנַכֵּר" בְּכָאן שֶׁהִתְנַכֵּר לָהֶם בִּדְבָרָיו, שֶׁדִּבֵּר לָהֶם קָשׁוֹת וְאָמַר לָהֶם בְּכַעַס, כְּאִלּוּ לֹא יָבֹא אָדָם לְפָנָיו לִשְׁבֹּר, מֵאַיִן בָּאתֶם לְפָנַי, וַיֹּאמְרוּ מֵאֶרֶץ כְּנַעַן לִשְׁבָּר אֹכֶל, וְכַאֲשֶׁר הִזְכִּירוּ לוֹ זֶה אָז נִתְבָּרֵר לוֹ שֶׁהֵם אֶחָיו בֶּאֱמֶת, וְזֶה טַעַם "וַיַּכֵּר יוֹסֵף" פַּעַם שֵׁנִית, כִּי נִתּוֹסַף לוֹ בָּהֶם הֶכֵּר וִידִיעַת אֱמֶת. וְרַשִׁ"י כָּתַב (רש"י על בראשית מ"ב:ז') נַעֲשָׂה לָהֶם כְּנָכְרִי בִּדְבָרִים לְדַבֵּר אִתָּם קָשׁוֹת. וְעַל דַּעְתּוֹ יִהְיֶה "וַיִּתְנַכֵּר" לוֹמַר שֶׁדִּבֵּר כְּאִישׁ נָכְרִי. וְאֵינֶנּוּ נָכוֹן:

**Y Yosef vio a sus hermanos y los reconoció.** Apenas los vio, los reconoció y temió que quizá ellos lo reconocieran. “Y se hizo extraño ante ellos”: se puso el turbante sobre la frente y parte del rostro, y cambió su apariencia, como se dice sobre la esposa de Yarovam: “levántate, por favor, y disfrázate, para que no sepan que eres la esposa de Yarovam”; y está escrito: “y fue cuando ella entró, y estaba disfrazada”. O puede ser que “se hizo extraño” aquí signifique que se hizo extraño ante ellos con sus palabras: les habló con dureza y les dijo con ira, como si no viniera nadie ante él a comprar: ¿de dónde venís ante mí? Ellos dijeron: de la tierra de Kenaan, para comprar alimento. Cuando le mencionaron esto, entonces se le confirmó que eran verdaderamente sus hermanos. Este es el sentido de “Yosef reconoció” por segunda vez: se le añadió reconocimiento y conocimiento cierto de ellos. Rashí escribió: se comportó con ellos como extraño en sus palabras, hablándoles con dureza. Según su opinión, “se hizo extraño” quiere decir que habló como un hombre extranjero. Pero no es correcto.

Ramban on Bereshit 42:4

וְהֵם לֹא הִכִּירוּהוּ כְּלָל, וְלֹא הֻצְרַךְ עוֹד לְהִתְנַכֵּר אֲלֵיהֶם. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (יבמות פח) בְּטַעַם הַהַכָּרָה, לְפִי שֶׁהִנִּיחָם חֲתוּמֵי זָקָן, וְהֵם לֹא הִכִּירוּהוּ שֶׁיָּצָא מֵאֶצְלָם בְּלֹא חֲתִימַת זָקָן וְעַכְשָׁו מְצָאוּהוּ בַּחֲתִימַת זָקָן. וְהִנֵּה יִשָּׂשׂכָר וּזְבוּלוּן אֵינָם גְּדוֹלִים מִיּוֹסֵף רַק מְעַט, אֲבָל כֵּיוָן שֶׁהִכִּיר אֶת הַגְּדוֹלִים הִכִּיר אֶת כֻּלָּם. וְעוֹד הָיָה מַכִּירָם מִדַּעְתּוֹ שֶׁיָּבֹאוּ שָׁם, וְהֵם לֹא הִכִּירוּהוּ שֶׁלֹּא נָתְנוּ לִבָּם שֶׁיִּהְיֶה הָעֶבֶד אֲשֶׁר מָכְרוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים, הוּא הַשַּׁלִּיט עַל הָאָרֶץ. וְאָמַר רַבִּי אַבְרָהָם (אבן עזרא על בראשית מ"ב:ז'), "וַיַּכִּרֵם" – בַּתְּחִלָּה הִכִּיר שֶׁהֵם אֶחָיו, וְאַחֲרֵי כֵן הִסְתַּכֵּל בְּכָל אֶחָד וְהִכִּירוֹ:

**Y ellos no lo reconocieron.** No lo reconocieron en absoluto, y ya no necesitó seguir disfrazándose ante ellos. Nuestros Sabios dijeron sobre la razón del reconocimiento: porque él los dejó con barba completa, y ellos no lo reconocieron porque salió de ellos sin barba completa y ahora lo encontraron con barba completa. Yissajar y Zevulún no eran mayores que Yosef sino por poco, pero como reconoció a los mayores, reconoció a todos. Además, los reconoció por su propio entendimiento, porque sabía que vendrían allí. Ellos, en cambio, no lo reconocieron porque no imaginaron que el esclavo que vendieron a los yishmaelitas fuera el gobernante de la tierra. Rabí Abraham ibn Ezra dijo: “los reconoció” significa que al principio reconoció que eran sus hermanos, y después miró a cada uno y lo reconoció individualmente.

Ramban on Bereshit 42:5

וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף אֵת הַחֲלֹמוֹת אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם עֲלֵיהֶם וְיָדַע שֶׁנִּתְקַיְּמוּ, שֶׁהֲרֵי הִשְׁתַּחֲווּ לוֹ, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית מ"ב:ט'). וּלְפִי דַּעְתִּי שֶׁהַדָּבָר בְּהֵפֶךְ, כִּי יֹאמַר הַכָּתוּב כִּי בִּרְאוֹת יוֹסֵף אֶת אֶחָיו מִשְׁתַּחֲוִים לוֹ, זָכַר כָּל הַחֲלֹמוֹת אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם, וְיָדַע שֶׁלֹּא נִתְקַיֵּם אֶחָד מֵהֶם בַּפַּעַם הַזֹּאת, כִּי יוֹדֵעַ בְּפִתְרוֹנָם כִּי כָל אֶחָיו יִשְׁתַּחֲווּ לוֹ בַּתְּחִלָּה מִן הַחֲלוֹם הָרִאשׁוֹן "וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים", כִּי "אֲנַחְנוּ" יִרְמֹז לְכָל אֶחָיו אַחַד עָשָׂר, וּפַעַם שֵׁנִית יִשְׁתַּחֲווּ לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִן הַחֲלוֹם הַשֵּׁנִי. וְכֵיוָן שֶׁלֹּא רָאָה בִּנְיָמִן עִמָּהֶם, חָשַׁב זֹאת הַתַּחְבּוּלָה שֶׁיַּעֲלִיל עֲלֵיהֶם כְּדֵי שֶׁיָּבִיאוּ גַּם בִּנְיָמִין אָחִיו אֵלָיו, לְקַיֵּם הַחֲלוֹם הָרִאשׁוֹן תְּחִלָּה, וְעַל כֵּן לֹא רָצָה לְהַגִּיד לָהֶם אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם וְלֵאמֹר מַהֲרוּ וַעֲלוּ אֶל אָבִי וְיִשְׁלַח הָעֲגָלוֹת כַּאֲשֶׁר עָשָׂה עִמָּהֶם בַּפַּעַם הַשְּׁנִיָּה, כִּי הָיָה אָבִיו בָּא מִיָּד בְּלֹא סָפֵק. וְאַחֲרֵי שֶׁנִּתְקַיֵּם הַחֲלוֹם הָרִאשׁוֹן, הִגִּיד לָהֶם, לְקַיֵּם הַחֲלוֹם הַשֵּׁנִי. וְלוּלֵי כֵן הָיָה יוֹסֵף חוֹטֵא חֵטְא גָּדוֹל לְצַעֵר אֶת אָבִיו וּלְהַעֲמִידוֹ יָמִים רַבִּים בִּשְׁכוֹל וְאֵבֶל עַל שִׁמְעוֹן וְעָלָיו. וְאַף אִם הָיָה רְצוֹנוֹ לְצַעֵר אֶת אֶחָיו קְצָת, אֵיךְ לֹא יַחְמֹל עַל שֵׂיבַת אָבִיו. אֲבָל אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ לְקַיֵּם הַחֲלוֹמוֹת, כִּי יָדַע שֶׁיִּתְקַיְּמוּ בֶּאֱמֶת. גַּם הָעִנְיָן הַשֵּׁנִי שֶׁעָשָׂה לָהֶם בַּגָּבִיעַ, לֹא שֶׁתִּהְיֶה כַּוָּנָתוֹ לְצַעֲרָם, אֲבָל חָשַׁד אוּלַי יֵשׁ לָהֶם שִׂנְאָה בְּבִנְיָמִין, שֶׁיְּקַנְאוּ אוֹתוֹ בְּאַהֲבַת אֲבִיהֶם כְּקִנְאָתָם בּוֹ, אוֹ שֶׁמָּא הִרְגִּישׁ בִּנְיָמִין שֶׁהָיָה יָדָם בְּיוֹסֵף וְנוֹלְדָה בֵּינֵיהֶם קְטָטָה וְשִׂנְאָה, וְעַל כֵּן לֹא רָצָה שֶׁיֵּלֵךְ עִמָּהֶם בִּנְיָמִן אוּלַי יִשְׁלְחוּ בּוֹ יָדָם עַד בָּדְקוֹ אוֹתָם בְּאַהֲבָתוֹ. וְלָזֶה נִתְכַּוְּנוּ בּוֹ רַבּוֹתֵינוּ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה צ"ג:ט'), אָמַר רַבִּי חִיָּא בר' אַבָּא, כָּל הַדְּבָרִים שֶׁאַתָּה קוֹרֵא שֶׁדִּבֵּר יְהוּדָה בִּפְנֵי אֶחָיו עַד שֶׁאַתָּה מַגִּיעַ "וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק", הָיָה בּוֹ פִּיּוּס לְיוֹסֵף, פִּיּוּס לְאֶחָיו, פִּיּוּס לְבִנְיָמִין, פִּיּוּס לְיוֹסֵף – רְאֵה הֵיאַךְ נוֹתֵן נַפְשׁוֹ עַל בָּנֶיהָ שֶׁל רָחֵל וְכוּ'. וְכֵן אֲנִי אוֹמֵר שֶׁכָּל הָעִנְיָנִים הָאֵלֶּה הָיוּ בְּיוֹסֵף, מֵחָכְמָתוֹ בְּפִתְרוֹן הַחֲלוֹמוֹת, כִּי יֵשׁ לִתְמֹהַּ, אַחַר שֶׁעָמַד יוֹסֵף בְּמִצְרַיִם יָמִים רַבִּים וְהָיָה פָּקִיד וְנָגִיד בְּבֵית שַׂר גָּדוֹל בְּמִצְרַיִם, אֵיךְ לֹא שָׁלַח כְּתָב אֶחָד לְאָבִיו לְהוֹדִיעוֹ וּלְנַחֲמוֹ, כִּי מִצְרַיִם קָרוֹב לְחֶבְרוֹן כְּשִׁשָּׁה יָמִים, וְאִלּוּ הָיָה מַהֲלַךְ שָׁנָה הָיָה רָאוּי לְהוֹדִיעוֹ לִכְבוֹד אָבִיו, וְיֵקַר פִּדְיוֹן נַפְשׁוֹ וְיִפְדֶנּוּ בְּרוֹב מָמוֹן. אֲבָל הָיָה רוֹאֶה כִּי הִשְׁתַּחֲוָיַת אֶחָיו לוֹ וְגַם אָבִיו וְכָל זַרְעוֹ אִתּוֹ אִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת בְּאַרְצָם, וְהָיָה מְקַוֶּה לִהְיוֹתוֹ שָׁם בְּמִצְרַיִם בִּרְאוֹתוֹ הַצְלָחָתוֹ הַגְּדוֹלָה שָׁם, וְכָל שֶׁכֵּן אַחֲרֵי שֶׁשָּׁמַע חֲלוֹם פַּרְעֹה, שֶׁנִּתְבָּרֵר לוֹ כִּי יָבֹאוּ כֻּלָּם שָׁמָּה וְיִתְקַיְּמוּ כָּל חֲלֹמֹתָיו:

Ramban on Bereshit 42:6

וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מְרַגְּלִים אַתֶּם הָעֲלִילָה הַזֹּאת יִצְטָרֵךְ לִהְיוֹת בָּהּ טַעַם אוֹ אֲמַתְלָא, כִּי מָה עָשׂוּ לִהְיוֹת אוֹמֵר לָהֶם כָּכָה, וְכָל הָאָרֶץ בָּאוּ אֵלָיו וְהֵם בְּתוֹךְ הַבָּאִים, כְּמוֹ שֶׁאָמַר "לִשְׁבֹּר בְּתוֹךְ הַבָּאִים כִּי הָיָה הָרָעָב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן". וְאוּלַי רָאָה אוֹתָם אַנְשֵׁי תֹּאַר וְנִכְבָּדִים לְבוּשֵׁי מִכְלוֹל כֻּלָּם, וְאָמַר לָהֶם, אֵין דֶּרֶךְ אֲנָשִׁים נִכְבָּדִים כָּכֶם לָבֹא לִשְׁבֹּר אֹכֶל, כִּי עֲבָדִים רַבִּים לָכֶם. וְיִתָּכֵן שֶׁהָיוּ בִּתְחִלַּת הַבָּאִים מֵאֶרֶץ כְּנַעַן, וְהוּא טַעַם "וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לִשְׁבֹּר בְּתוֹךְ הַבָּאִים כִּי הָיָה הָרָעָב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן", כִּי עַתָּה בָּאוּ מִשָּׁם הָרִאשׁוֹנִים, "וַיֹּאמֶר לָהֶם יוֹסֵף מְרַגְּלִים אַתֶּם", כִּי מֵאֶרֶץ כְּנַעַן לֹא בָּא אֵלַי אָדָם לִשְׁבֹּר אֹכֶל. וְזֶה טַעַם "מֵאַיִן בָּאתֶם" שֶׁאָמַר לָהֶם בַּתְּחִלָּה:

**Y les dijo: sois espías.** Esta acusación necesitaba tener una razón o pretexto, porque ¿qué habían hecho para que les dijera eso? Toda la tierra venía a él, y ellos estaban entre los que venían, como dijo: “a comprar entre los que venían, porque había hambre en la tierra de Kenaan”. Quizá vio que eran hombres de buena apariencia, nobles, todos vestidos con ropas excelentes, y les dijo: no es costumbre de hombres honorables como vosotros venir a comprar alimento, pues tenéis muchos siervos. También puede ser que fueran de los primeros que venían de la tierra de Kenaan. Este es el sentido de “vinieron los hijos de Israel a comprar entre los que venían, porque había hambre en la tierra de Kenaan”: ahora venían de allí los primeros. Entonces “Yosef les dijo: sois espías”, porque nadie de la tierra de Kenaan había venido antes a comprar alimento. Este es el sentido de “¿de dónde venís?”, que les dijo al principio.

Ramban on Bereshit 42:7

כֻּלָּנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד נָחְנוּ יִתָּכֵן לְפָרֵשׁ הַטַּעֲנָה הַזֹּאת, כִּי אָמְרוּ מִפְּנֵי הֱיוֹתֵנוּ אַחִים בְּנֵי אִישׁ אֶחָד וְלֹא נִפָּרֵד זֶה מִזֶּה, כִּי כֵן רְצוֹן אָבִינוּ, בָּאנוּ כֻּלָּנוּ כְּאֶחָד לִשְׁבֹּר אֹכֶל וְלֹא שָׁלַחְנוּ אֶחָד מִמֶּנּוּ עִם עֲבָדָיו. וְכֵן הָיָה הַדָּבָר, כִּי לָמָּה יְשַׁלְּחֵם כֻּלָּם, אֶלָּא שֶׁאֵין רְצוֹנָם לְהִפָּרֵד זֶה מִזֶּה. גַּם יִתָּכֵן שֶׁעָשׂוּ כֵן בַּעֲבוּר כֹּבֶד הָרָעָב, שֶׁלֹּא יִגְזְלוּ מֵעַבְדֵיהֶם בַּדֶּרֶךְ אֶת הַשֶּׁבֶר אֲשֶׁר יָבִיאוּ. וְיִתָּכֵן שֶׁאָמְרוּ לוֹ, "כֻּלָּנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד נָחְנוּ", תּוּכַל לַחְקֹר עָלָיו כִּי הוּא נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בִּכְבוֹד עָשְׁרוֹ וְרֹב בָּנָיו, וְאִם תִּשְׁאַל וְתַחְקֹר תֵּדַע כִּי כֵנִים אֲנַחְנוּ וַאֲנָשִׁים צַדִּיקִים בְּנֵי צַדִּיק, וְלֹא מְרַגְּלִים:

**Todos somos hijos de un solo hombre.** Puede explicarse este argumento así: dijeron que, por ser hermanos, hijos de un solo hombre, y por no separarse unos de otros —pues así era la voluntad de su padre—, vinieron todos juntos a comprar alimento, y no enviaron a uno de ellos con sus siervos. Y así era el asunto: ¿por qué los enviaría a todos, sino porque no querían separarse unos de otros? También puede ser que lo hicieran por la gravedad del hambre, para que no les robaran en el camino, a sus siervos, el grano que trajeran. También puede ser que le dijeran: “todos somos hijos de un solo hombre”; puedes investigarlo, porque él es conocido en las puertas por la honra de su riqueza y por la multitud de sus hijos. Si preguntas e investigas, sabrás que somos sinceros, hombres justos, hijos de un justo, y no espías.

Ramban on Bereshit 42:8

וְטַעַם לֹא הָיוּ עֲבָדֶיךָ מְרַגְּלִים כִּי כֵנִים אֲנַחְנוּ מִנְּעוּרֵינוּ בְּכָל דְּבָרֵינוּ, לֹא הָיוּ עֲבָדֶיךָ מְרַגְּלִים מֵאָז וְעַד עָתָּה. וְכֵן (בראשית מ"ב:ל"א) "לֹא הָיִינוּ מְרַגְּלִים" מֵעוֹלָם. וְרַבּוֹתֵינוּ נִתְעוֹרְרוּ כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, וְדָרְשׁוּ (ב"ר צא ו) שֶׁנִּכְנְסוּ בַּעֲשָׂרָה פְּתָחִים כְּדֶרֶךְ מְרַגְּלִים, וּלְכָךְ הֶעֱלִיל עֲלֵיהֶם. וְטַעֲנָה נְכוֹנָה הִיא, אֲבָל לֹא הִזְכִּיר אוֹתָהּ הַכָּתוּב. וְעוֹד שֶׁאָמְרוּ לוֹ בַּתְּחִלָּה, "כֻּלָּנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד נָחְנוּ", וְהִיא שֶׁמְּחַיֶּבֶת אוֹתָם. וְיִתָּכֵן שֶׁמִּתְּחִלָּה אָמַר לָהֶם, נִכְנַסְתֶּם בַּעֲשָׂרָה פְּתָחִים וְעַכְשָׁו אַתֶּם נוֹעָדִים בְּמָקוֹם אֶחָד וְנִקְשָׁרִים יַחְדָּיו, אֵין זֶה רַק דֶּרֶךְ מְרַגְּלִים. וְאָמְרוּ לוֹ, בַּעֲבוּר הֱיוֹתֵנוּ אַחִים נֶאֱסַפְנוּ יַחַד. וְאָמַר לָהֶם, "לֹא כִּי עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם לִרְאוֹת", כִּי אִם אַתֶּם אַחִים הָיָה לָכֶם לִכָּנֵס בְּפֶתַח אֶחָד כַּאֲשֶׁר אַתֶּם עַתָּה יַחְדָּיו. אָז אָמְרוּ, כִּי הָאֶחָד אֵינֶנּוּ וְהָלְכוּ לְבַקְשׁוֹ. וְהַכָּתוּב לֹא יָחוּשׁ לְהַאֲרִיךְ בְּטַעַם הַטְּעָנוֹת:

**El sentido de “tus siervos no eran espías”.** Somos sinceros desde nuestra juventud en todos nuestros asuntos; tus siervos no han sido espías desde entonces hasta ahora. Así también: “no éramos espías”, nunca. Nuestros Sabios se ocuparon de esto, como dijimos, e interpretaron que entraron por diez puertas, como espías, y por eso él los acusó. Es un argumento correcto, pero la Escritura no lo mencionó. Además, al principio ellos le dijeron: “todos somos hijos de un solo hombre”, y eso era precisamente lo que los incriminaba. Puede ser que al principio él les dijera: entrasteis por diez puertas, y ahora os reunís en un solo lugar y os vinculáis juntos; esto no es sino manera de espías. Ellos le dijeron: por ser hermanos nos reunimos juntos. Entonces él les dijo: “no, sino que vinisteis a ver la desnudez de la tierra”, porque si sois hermanos debisteis entrar por una sola puerta, como ahora estáis juntos. Entonces ellos dijeron que uno no está, y que fueron a buscarlo. La Escritura no se preocupa por alargar la explicación de los argumentos.

Ramban on Bereshit 42:9

וַיֶּאֱסֹף אֹתָם אֶל מִשְׁמָר שְׁלֹשֶׁת יָמִים עָשָׂה כֵן לְהַפְחִידָם, וְשֶׁיַּאֲמִינוּ בּוֹ כִּי אֶת הָאֱלֹהִים הוּא יָרֵא, וּמִפְּנֵי מוֹרָאוֹ מוֹצִיא אוֹתָם שֶׁלֹּא יָמוּתוּ אַנְשֵׁי בֵּיתָם בָּרָעָב. וְזֶה טַעַם "וְאַתֶּם לְכוּ הָבִיאוּ שֶׁבֶר רַעֲבוֹן בָּתֵּיכֶם". וְעוֹד, כִּי לֹא יִשְׁמְעוּ לְהַנִּיחַ הָאֶחָד רַק לְהַצָּלַת כֻּלָּם:

**Y los reunió en prisión tres días.** Lo hizo para asustarlos, y para que creyeran que él temía a Dios, y que por temor a Él los soltaba para que no murieran de hambre los hombres de sus casas. Este es el sentido de “vosotros id y llevad grano para el hambre de vuestras casas”. Además, no aceptarían dejar a uno sino para salvar a todos.

Ramban on Bereshit 42:10

אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ חָשְׁבוּ לָהֶם הָאַכְזָרִיּוּת לְעֹנֶשׁ גָּדוֹל יוֹתֵר מִן הַמְּכִירָה, כִּי הָיָה אֲחִיהֶם בְּשָׂרָם מִתְחַנֵּן וּמִתְנַפֵּל לִפְנֵיהֶם וְלֹא יְרַחֲמוּ. וְהַכָּתוּב לֹא סִפֵּר זֶה שָׁם, אוֹ מִפְּנֵי שֶׁהַדָּבָר יָדוּעַ בְּטֶבַע כִּי יִתְחַנֵּן אָדָם לְאֶחָיו בְּבוֹאוֹ לְיָדָם לְהָרַע לוֹ, וְיַשְׁבִּיעֵם בְּחַיֵּי אֲבִיהֶם, וְיַעֲשֶׂה כָּל אֲשֶׁר יוּכַל לְהַצִּיל נַפְשׁוֹ מִמָּוֶת, אוֹ שֶׁיִּרְצֶה הַכָּתוּב לְקַצֵּר בְּסֻרְחָנָם, אוֹ מִדֶּרֶךְ הַכְּתוּבִים שֶׁמְּקַצְּרִים בְּמָקוֹם אֶחָד וּמַאֲרִיכִים בּוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר. וְהִנֵּה רְאוּבֵן עָנָה לָהֶם שֶׁכְּבָר אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה שֶׁלֹּא תֶּחֶטְאוּ בוֹ, כִּי יֶלֶד הוּא וּמִפְּנֵי נַעֲרוּתוֹ חָטָא לָכֶם וְרָאוּי לָכֶם לְהַעֲבִיר עַל חַטֹּאות נְעוּרָיו, וְעַתָּה גַּם דָּמוֹ עִם הָאַכְזָרִיּוּת אֲשֶׁר אַתֶּם אוֹמְרִים הִנֵּה נִדְרָשׁ. אוֹ יִהְיֶה פֵּרוּשׁ "גַם דָּמוֹ" אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הֲרַגְתֶּם אוֹתוֹ יִדְרֹשׁ הַשֵּׁם מִכֶּם דָּמוֹ, וְנֶחְשָׁב לָכֶם כְּאִלּוּ שְׁפַכְתֶּם דָּמוֹ, בִּהְיוֹתוֹ נִמְכַּר לְעֶבֶד עוֹלָם, כִּי יִתָּכֵן שֶׁמֵּת בַּעֲבוּר הֱיוֹתוֹ יֶלֶד שַׁעֲשׁוּעִים וְלֹא נִסָּה לַעֲבֹד. וְרַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ (ב"ר צא ח), דָּמוֹ וְדַם הַזָּקֵן:

**Porque vimos la angustia de su alma cuando nos suplicaba.** Consideraron su crueldad como un castigo mayor que la venta, porque era su hermano, su propia carne, que les suplicaba y se postraba ante ellos, y ellos no tuvieron compasión. La Escritura no contó esto allí, o porque el asunto es conocido por naturaleza: una persona suplica a sus hermanos cuando cae en sus manos para que le hagan mal, los conjura por la vida de su padre y hace todo lo que puede para salvar su alma de la muerte. O porque la Escritura quiso abreviar en la descripción de su falta. O porque es el modo de la Escritura abreviar en un lugar y extenderse en otro. Reuvén les respondió que ya les había dicho en el momento del hecho que no pecaran contra él, porque era un niño, y por su juventud había pecado contra ellos; por eso debían pasar por alto los pecados de su juventud. Y ahora también su sangre, junto con la crueldad que vosotros mencionáis, está siendo reclamada. O puede explicarse “también su sangre” así: aunque no lo matasteis, Hashem reclamará de vosotros su sangre, y se os considerará como si la hubierais derramado, al haber sido vendido como esclavo perpetuo; porque puede ser que muriera por ser un niño delicado y no acostumbrado a trabajar. Nuestros Sabios interpretaron: su sangre y la sangre del anciano.

Ramban on Bereshit 42:11

וְטַעַם וְלָתֵת לָהֶם צֵדָה לַדָּרֶךְ כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאכְלוּ בַּדֶּרֶךְ מָה שֶׁקָּנוּ. וְהִנֵּה הוֹדִיעַ לָהֶם זֶה כִּי בְּיָדָם נָתַן הַצֵּדָה דֶּרֶךְ חֶסֶד, כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לְהָבִיא אֶת הָאָח, כִּי אָמַר אֵין דַּעְתִּי לְהָרַע לָכֶם אִם יֵאָמְנוּ דִּבְרֵיכֶם:

**El sentido de “y darles provisión para el camino”.** Para que no comieran en el camino lo que habían comprado. Les hizo saber esto: que les dio en sus manos provisión por bondad, para que pudieran traer al hermano. Porque dijo: no tengo intención de haceros daño si vuestras palabras se demuestran verdaderas.

Ramban on Bereshit 42:12

וַיִּפְתַּח הָאֶחָד אֶת שַׂקּוֹ אֶחָד מֵהֶם פָּתַח אֶת שַׂקּוֹ בַּמָּלוֹן לָתֵת מִמֶּנּוּ מִסְפּוֹא לַחֲמֹרוֹ, וְהָאֲחֵרִים לֹא פָּתְחוּ אֶת שַׂקֵּיהֶם עַד הֱיוֹתָם עִם אֲבִיהֶם, כַּאֲשֶׁר אָמַר "וַיְהִי הֵם מְרִיקִים", כִּי אוּלַי הָיוּ הָאֲחֵרִים לוֹקְחִים לַחֲמוֹרֵיהֶם תֶּבֶן, כִּי לֹא יֹאכְלוּ כָּל מַשָּׂאָם בַּדֶּרֶךְ, וְזֶה הָאֶחָד לֹא הָיָה חֲמוֹרוֹ חָזָק וְהֻצְרַךְ לְמִסְפּוֹא, וּמָצָא כַּסְפּוֹ בְּפִי אַמְתַּחְתּוֹ. וְכָתַב רַשִׁ"י (רש"י על בראשית מ"ב:כ"ז) כִּי אַמְתַּחַת הוּא הַשַּׂק. וְאוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית מ"ב:כ"ז) תִּרְגֵּם "טוּעְנָא", וְהַנִּרְאֶה מִדַּעְתּוֹ שֶׁהָיוּ לְכָל אֶחָד שַׂק גָּדוֹל וְשַׂקִּים קְטַנִּים לְהַשְׁווֹת מַשָּׂאָם, וּכְלַל הַמַּשָּׂא יִקָּרֵא אַמְתַּחַת, וְהִנֵּה אֵרַע לְאֶחָד שֶׁמָּצָא כַּסְפּוֹ בְּפִי אוֹתוֹ הַשַּׂק שֶׁפָּתַח, וְלֹא קָרָה לַאֲחֵרִים כֵּן עַד הֱיוֹתָם מְרִיקִים אֶת כֻּלָּם. וְהַקָּרוֹב אֵלַי כִּי אַמְתַּחַת שַׂק גָּדוֹל יֵשׁ לוֹ שְׁנֵי צְדָדִים, הַנִּקְרָא בִּלְשׁוֹן תַּלְמוּד (כתובות קי) "מַטְרָאתָא", וּבְפִי אֶחָד מִן הַצְּדָדִין הוּשַׁם הַכֶּסֶף לְכֻלָּם, וְאֵרַע לְאֶחָד שֶׁפָּתַח הַצַּד הַהוּא שֶׁהָיָה בּוֹ הַכֶּסֶף וְלֹא לַאֲחֵרִים, וְנִקְרָא אַמְתַּחַת בַּעֲבוּר שֶׁיִּמָּתַח לַצְּדָדִין:

**Y uno abrió su saco.** Uno de ellos abrió su saco en la posada para dar de él alimento a su burro. Los demás no abrieron sus sacos hasta estar con su padre, como dice: “y fue cuando vaciaban”. Quizá los demás tomaban paja para sus burros, porque no comerían todo su cargamento en el camino; y el burro de este no era fuerte y necesitó alimento. Entonces halló su dinero en la boca de su alforja. Rashí escribió que *amtájat* es el saco. Onkelos tradujo: “carga”. Según parece de su opinión, cada uno tenía un saco grande y sacos pequeños para equilibrar su carga, y el conjunto de la carga se llama *amtájat*. A uno le ocurrió encontrar su dinero en la boca de aquel saco que abrió, y no les ocurrió así a los demás hasta que vaciaron todos. Lo más cercano a mi juicio es que *amtájat* sea un saco grande con dos lados, llamado en lenguaje talmúdico *matrata*. En la boca de uno de los lados fue puesto el dinero de todos. A uno le ocurrió abrir aquel lado donde estaba el dinero, pero no a los demás. Se llama *amtájat* porque se extiende hacia los lados.

Ramban on Bereshit 42:13

וְאֶת הָאָרֶץ תִּסְחָרוּ שִׁנּוּ לוֹ בַּדָּבָר מִפְּנֵי הַשָּׁלוֹם, כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמַע אֲלֵיהֶם לְשַׁלֵּחַ אִתָּם בִּנְיָמִין, כִּי בִּרְצוֹנָם מִיָּד הָיוּ חוֹזְרִים, לוּלֵי שֶׁאָמַר "לֹא יֵלֵךְ בְּנִי עִמָּכֶם", וְכֵן אָמְרוּ לוֹ "אֲחִיכֶם הָאֶחָד הַנִּיחוּ אִתִּי", וְלֹא הִגִּידוּ לוֹ מַאֲסָרָם וְלֹא מַאֲסַר שִׁמְעוֹן. וְיִתָּכֵן שֶׁאָמַר לָהֶם יוֹסֵף "וְאֶת הָאָרֶץ תִּסְחָרוּ" וְלֹא סִפְּרוֹ הַכָּתוּב, וְטַעְמוֹ שֶׁתָּבִיאוּ סְחוֹרָה כִּרְצוֹנְכֶם לִקְנוֹת הַתְּבוּאָה, וְלֹא אֶקַּח מֶכֶס סְחוֹרַתְכֶם, כִּי אֵיטִיב לָכֶם תַּחַת בָּשְׁתְּכֶם. וְכֵן "שָׁאוֹל שָׁאַל הָאִישׁ לָנוּ וּלְמוֹלַדְתֵּנוּ" (בראשית מ"ג:ז') הִתְנַצְּלוּת לַאֲבִיהֶם, אוֹ כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ לוֹ "כֻּלָּנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד נָחְנוּ", אָמַר לָהֶם, לֹא כִּי בֶּאֱמֶת עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם לִרְאוֹת, וְהַגִּידוּ לִי אִם אֲבִיכֶם חַי וְאִם יֵשׁ לָכֶם עוֹד אָח, כִּי אֶחְקֹר עֲלֵיכֶם וְאֵדַע מָה אַתֶּם. וְאָז עָנוּ, שְׁנֵים עָשָׂר אַחִים אֲנַחְנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד וְהוּא בְּאֶרֶץ כְּנַעַן הַיּוֹם, כִּי עוֹדֶנּוּ חַי, וְהַקָּטָן עִמּוֹ וְהָאֶחָד אֵינֶנּוּ. וְהוּא מָה שֶׁאָמַר יְהוּדָה (בראשית מ"ד:י"ט) "אֲדֹנִי שָׁאַל אֶת עֲבָדָיו לֵאמֹר הֲיֵשׁ לָכֶם אָב אוֹ אָח", וְכֵן בִּמְקוֹמוֹת רַבִּים יְקַצֵּר בַּמַּעֲשֶׂה אוֹ בַּסִּפּוּר, כַּאֲשֶׁר הִזְכַּרְתִּי (לעיל כד כב לא ז). וְרַשִׁ"י כָּתַב (רש"י על בראשית מ"ב:ל"ד) "תִּסְחָרוּ" – תְּסַבְּבוּ, וְכָל לְשׁוֹן סְחוֹרָה וְסוֹחֲרִים עַל שֵׁם שֶׁמְּסַבְּבִים אַחַר פְּרַקְמַטְיָא. נִרְאֶה שֶׁרָצָה הָרַב לְהִזָּהֵר מִזֶּה שֶׁלֹּא אָמְרוּ אֶלָּא שֶׁיִּהְיוּ רַשָּׁאִים לִסְבֹּב הָאָרֶץ וְלִשְׁבֹּר בָּר כִּרְצוֹנָם תָּמִיד, וְלֹא פֵּרֵשׁ כֵּן (בראשית ל"ד:י') "שְׁבוּ וּסְחָרוּהָ", "וְיִסְחֲרוּ אוֹתָהּ" (שם פסוק כא):

**Y comerciaréis por la tierra.** Cambiaron sus palabras por causa de la paz, para que su padre los escuchara y enviara con ellos a Binyamín. Porque ellos querían volver inmediatamente, si no fuera porque él dijo: “mi hijo no irá con vosotros”. Así también le dijeron: “dejad conmigo a uno de vuestros hermanos”, y no le contaron su encarcelamiento ni el encarcelamiento de Shimón. Puede ser que Yosef sí les dijera “y comerciaréis por la tierra”, pero la Escritura no lo contó. Su sentido sería: traeréis mercancía según vuestra voluntad para comprar el grano, y no cobraré impuesto por vuestra mercancía, porque os haré bien a cambio de vuestra vergüenza. Así también “el hombre nos preguntó insistentemente por nosotros y por nuestra familia” fue una excusa ante su padre. O quizá, cuando le dijeron: “todos somos hijos de un solo hombre”, él les dijo: no, en verdad habéis venido a ver la desnudez de la tierra; decidme si vuestro padre vive y si tenéis otro hermano, porque investigaré sobre vosotros y sabré qué sois. Entonces ellos respondieron: somos doce hermanos, hijos de un solo hombre, y él está hoy en la tierra de Kenaan, pues aún vive; el menor está con él, y uno ya no está. Esto es lo que dijo Yehudá: “mi señor preguntó a sus siervos diciendo: ¿tenéis padre o hermano?”. Y así, en muchos lugares, la Escritura abrevia el hecho o el relato, como ya mencioné. Rashí escribió: “comerciaréis” significa “andaréis alrededor”, porque toda expresión de comercio y comerciantes viene de que andan alrededor buscando mercancía. Parece que el Rav quiso cuidarse de esto, para explicar que solo dijeron que se les permitiría recorrer la tierra y comprar grano según su voluntad siempre. Pero no explicó así “habitad y comerciad en ella” ni “comerciarán en ella”.

Ramban on Bereshit 42:14

אֶת שְׁנֵי בְּנֵי תָּמִית קִבֵּל עָלָיו בְּאָלָה לַהֲבִיאוֹ אֶל אָבִיו, כִּי אָמַר לוֹ אֶת שְׁנֵי בָנַי תָּמִית בִּהְיוֹת עָנְשְׁךָ עָלַי אִם לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ אֵלֶיךָ, וְהוּא כְּעִנְיַן מָה שֶׁאָמַר יְהוּדָה (בראשית מ"ג:ט') "וְחָטָאתִי לְךָ כָּל הַיָּמִים". וְאָמַר "אֶת שְׁנֵי בָנַי" וְהֵם הָיוּ אַרְבָּעָה, לֵאמֹר תַּחַת הָאֶחָד מִבָּנֶיךָ יִהְיֶה הַכֶּפֶל בְּבָנַי. וְהִנֵּה יַעֲקֹב לֹא בָּטַח בִּרְאוּבֵן כַּאֲשֶׁר בָּטַח בִּיהוּדָה, כִּי יְהוּדָה גָּבַר בְּאֶחָיו, וְעוֹד כִּי רְאוּבֵן כְּבָר פָּשַׁע בְּאָבִיו וְלֹא יִבְטַח בּוֹ, וְהַכְּלָל כִּי הָיְתָה עֲצַת יְהוּדָה טוֹבָה, לְהַנִּיחוֹ לַזָּקֵן עַד שֶׁיִּכְלֶה פַּת מִן הַבַּיִת (עיין תנחומא מקץ ח), כִּי אָז יִשְׁמַע, וְהוּא מָה שֶׁאָמַר לוֹ "וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת גַּם אֲנַחְנוּ גַם טַפֵּנוּ":

**A mis dos hijos matarás.** Reuvén aceptó sobre sí con juramento traerlo a su padre, pues le dijo: a mis dos hijos matarás si tu castigo cae sobre mí en caso de que no te lo devuelva. Es semejante a lo que dijo Yehudá: “habré pecado contra ti todos los días”. Dijo “mis dos hijos”, aunque tenía cuatro, para decir: por uno de tus hijos habrá el doble en mis hijos. Yaakov no confió en Reuvén como confió en Yehudá, porque Yehudá prevalecía entre sus hermanos. Además, Reuvén ya había pecado contra su padre, y no confiaría en él. La regla general es que el consejo de Yehudá fue bueno: dejarlo al anciano hasta que se acabara el pan de la casa, porque entonces escucharía. Esto es lo que le dijo: “y viviremos y no moriremos, también nosotros, también nuestros niños”.