Ramban on Bereshit 9:1

כָּל רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא חַי יִרְמֹז לַבְּהֵמָה וְלַחַיָּה וְלָעוֹף וְגַם לִדְגֵי הַיָּם, כִּי כֻּלָּם נִקְרָאִים רֶמֶשׂ, כְּדִכְתִיב (בראשית א':כ"א) "כָל נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם":

**“Todo ser que se mueve y que vive”.** Alude al animal doméstico, a la bestia, al ave y también a los peces del mar, porque todos son llamados “remes”, como está escrito: “toda alma viviente que se mueve, que produjeron las aguas” (Génesis 1:21).

Ramban on Bereshit 9:2

אַךְ בָּשָׂר בְּנַפְשׁוֹ דָמוֹ כָּתַב רַשִׁ"י (רש"י על בראשית ט':ד') בְּעוֹד נַפְשׁוֹ בּוֹ, בָּשָׂר בְּנַפְשׁוֹ לֹא תֹּאכֵלוּ, הֲרֵי אֵבֶר מִן הַחַי, וְאַף דָּם לֹא תֹאכֵלוּ, הֲרֵי דָם מִן הַחַי. אִם כֵּן יֹאמַר בָּשָׂר בְּנַפְשׁוֹ וְדָמוֹ לֹא תֹאכְלוּ, וְזֶה כְּפִי הַפְּשָׁט אֵינֶנּוּ נָכוֹן, וּלְפִי הַמִּדְרָשׁ אֵינֶנּוּ אֱמֶת, שֶׁלֹּא נִצְטַוּוּ בְּנֵי נֹחַ אֶלָּא עַל אֵבֶר מִן הַחַי כְּדִבְרֵי חֲכָמִים (סנהדרין נט), לֹא עַל דָּם מִן הַחַי כְּדִבְרֵי רַבִּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלִיאֵל (שם). אֲבָל פֵּרוּשׁוֹ אַךְ בָּשָׂר בְּנַפְשׁוֹ שֶׁהִיא דָּמוֹ לֹא תֹאכֵלוּ, כִּי נֶפֶשׁ כָּל בָּשָׂר דָּמוֹ הִוא:

**“Pero carne con su alma, su sangre”.** Rashi escribió: mientras su alma está en él, carne con su alma no comeréis; esto es miembro de animal vivo. Y también sangre no comeréis; esto es sangre de animal vivo. Si es así, debería decir: carne con su alma y su sangre no comeréis. Pero según el sentido simple esto no es correcto, y según el midrash no es verdad, porque los hijos de Noaj solo fueron ordenados sobre miembro de animal vivo, según las palabras de los sabios, no sobre sangre de animal vivo, según la opinión de Rabí Janiná ben Gamliel. Más bien, su explicación es: pero carne con su alma, que es su sangre, no comeréis, porque el alma de toda carne es su sangre.

Ramban on Bereshit 9:3

דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם דִּמְכֶם נַפְשׁוֹתֵיכֶם, כְּלוֹמַר דִּמְכֶם שֶׁהוּא נַפְשׁוֹתֵיכֶם, כְּדֶרֶךְ "לְכֹל כְּלֵי הַמִּשְׁכָּן" (שמות כז יט), וְכֵן "הַשְּׁלִישִׁי לְאַבְשָׁלוֹם" (דהי"א ג ב). וְיֵשׁ לְפָרֵשׁ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם, בְּנַפְשׁוֹתֵיכֶם, כִּי נֶפֶשׁ כָּל בָּשָׂר דָּמוֹ בְנַפְשׁוֹ הוּא (ויקרא יז יד), וְכָמוֹהוּ "וְכָל דָּם לֹא תֹאכְלוּ בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם לָעוֹף וְלַבְּהֵמָה" (שם ז כו), פִּתְרוֹנוֹ בָּעוֹף אוֹ בַּבְּהֵמָה. וְהַנָּכוֹן שֶׁיֹּאמַר הַדָּם שֶׁהוּא לְנֶפֶשׁ בָּכֶם אֶדְרוֹשׁ, הִגִּיד כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ, וְרָמַז כִּי עַל שׁוֹפֵךְ הַנֶּפֶשׁ הוּא מְחַיֵּב מִיתָה, לֹא עַל דַּם הָאֵבָרִים שֶׁאֵין הַנְּשָׁמָה תְּלוּיָה בָּהֶם. וְרַבּוֹתֵינוּ (ב"ק צא) דָּרְשׁוּ בּוֹ הוֹרֵג אֶת עַצְמוֹ, אֶת דִּמְכֶם מִנַּפְשׁוֹתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ:

**“Vuestra sangre, para vuestras almas”.** “Vuestra sangre” es “vuestras almas”, es decir, vuestra sangre, que es vuestras almas, como en: “para todos los utensilios del Mishkán” (Éxodo 27:19), y asimismo: “el tercero, para Avshalom” (I Crónicas 3:2). También se puede explicar “vuestra sangre, para vuestras almas” como “en vuestras almas”, porque “el alma de toda carne, su sangre está en su alma” (Levítico 17:14). Y semejante a esto: “y ninguna sangre comeréis en todas vuestras moradas, de ave y de animal” (Levítico 7:26), cuya explicación es: en ave o en animal. Lo correcto es que diga: la sangre que está para el alma en vosotros, reclamaré. Informó que la sangre es el alma, y aludió a que obliga a muerte por derramar el alma, no por la sangre de los miembros de los cuales no depende la vida. Nuestros maestros interpretaron de aquí al que se mata a sí mismo: “vuestra sangre, de vuestras almas, reclamaré”.

Ramban on Bereshit 9:4

מִיַּד כָּל חַיָּה אֶדְרְשֶׁנּוּ תָּמֵהַּ אֲנִי אִם הַדְּרִישָׁה כְּמַשְׁמָעָהּ, מִיַּד הַחַיָּה כְּמוֹ מִיַּד הָאָדָם לִהְיוֹת עֹנֶשׁ בַּדָּבָר, וְאֵין בַּחַיָּה דַּעַת שֶׁתֵּעָנֵשׁ אוֹ שֶׁתְּקַבֵּל שָׂכָר. וְאוּלַי יִהְיֶה כֵן בְּעִנְיַן דַּם הָאָדָם לְבַדּוֹ, שֶׁכָּל הַחַיָּה שֶׁתִּטְרֹף אוֹתוֹ תִּטָּרֵף, כִּי גְּזֵרַת מֶלֶךְ הִיא. וְזֶה טַעַם "סָקוֹל יִסָּקֵל הַשּׁוֹר וְלֹא יֵאָכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ" (שמות כא כח), וְאֵינֶנּוּ לְהַעֲנִישׁ אֶת בְּעָלָיו בְּמָמוֹן, כִּי אֲפִלּוּ שׁוֹר הַמִּדְבָּר חַיָּב מִיתָה (ב"ק מד), וְצִוָּה כֵן בִּבְנֵי נֹחַ כִּבְיִשְׂרָאֵל. וְיִהְיֶה טַעַם "שׁוֹפֵךְ דַּם הָאָדָם" כָּל שׁוֹפֵךְ, בֵּין חַיָּה בֵּין אָדָם, וְהִנֵּה דָּמוֹ נִדְרָשׁ בְּבֵית דִּין וּבִידֵי שָׁמַיִם. וְיִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה טַעַם "מִיַּד כָּל חַיָּה", שֶׁתִּהְיֶה הַנְּקָמָה בְּשׁוֹפֵךְ הַדָּם מִיַּד כָּל חַיָּה, כְּמוֹ "כִּי לָקְחָה מִיַּד ה' כִּפְלַיִם בְּכָל חַטֹּאתֶיהָ" (ישעיהו מ ב), וְאָמַר אַךְ דִּמְכֶם אֶדְרֹשׁ וְאֶנְקֹם אוֹתוֹ בְּיָד כָּל חַיָּה, כִּי אֶשְׁלַח בָּרוֹצֵחַ כָּל חַיַּת הָאָרֶץ וְאֶשְׁלַח בּוֹ גַּם הָאָדָם וְלֹא יִנָּצֵל מִיָּדָם. וְכָמוֹהוּ "מִכָּל צֹרְרַי הָיִיתִי חֶרְפָּה" (תהלים לא יב), מִיָּדָם, "זֶה חֵלֶק אָדָם רָשָׁע מֵאֱלֹהִים וְנַחֲלַת אִמְרוֹ מֵאֵל" (איוב כ כט). וְאוּלַי הַדְּרִישָׁה מִיַּד הַחַיָּה הִיא שֶׁלֹּא תִּטְרֹף הָאָדָם, כִּי כֵן שָׂם בְּטִבְעָם. וְסוֹד הָעִנְיָן כִּי בְּעֵת הַיְּצִירָה נָתַן לָאָדָם אֶת כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע וְאֶת כָּל הָעֵץ אֲשֶׁר בּוֹ פְרִי עֵץ לְאָכְלָה, וְנָתַן לַחַיָּה אֶת כָּל יֶרֶק עֵשֶׂב לְאָכְלָה, וְאָמַר הַכָּתוּב (בראשית א':ל') "וַיְהִי כֵן", כִּי הוּא טִבְעָם וּמִנְהָגָם. וְעַתָּה כַּאֲשֶׁר אָמַר בָּאָדָם שֶׁיִּשְׁחֹט הַבַּעֲלֵי הַחַיִּים, וְהוּשַׂם בַּטֶּבַע אוֹ בַּמִּנְהָג שֶׁיִּהְיוּ בַּעֲלֵי הַחַיִּים זֶה לָזֶה לְאָכְלָה, הֻצְרַךְ לְצַוּוֹת שֶׁיִּהְיוּ שְׁאָר בַּעֲלֵי הַחַיִּים לִבְנֵי אָדָם טֶרֶף לְשִׁנֵּיהֶם, וְהֵם יִירְאוּ מֵהֶם וְלֹא יִטְרוֹפוּ בָּהֶם. וְאָמַר "וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשׁוֹתֵיכֶם", לִרְמֹז כִּי לֹא יִדְרֹשׁ דַּם חַיָּה מִיַּד חֲבֶרְתָּהּ, אִם כֵּן נִשְׁאַר בָּהֶם לִטְרֹף זוֹ אֶת זוֹ. וְזֶה טַעַם הַזְכִּירוֹ אִסּוּר שְׁפִיכַת דָּמִים בְּכָאן, מִפְּנֵי הֶתֵּר הַשְּׁחִיטָה, שֶׁהָיָה הַמִּנְהָג לִשְׁפֹּךְ דָּם, כִּי עַל דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ (סנהדרין נו) כְּבָר הִזְהִיר אָדָם הָרִאשׁוֹן בָּזֶה, אֲבָל מִפְּנֵי הַשְּׁחִיטָה הֻצְרַךְ לוֹמַר הִתַּרְתִּי לָכֶם לִשְׁפֹּךְ דַּם כָּל חַי זוּלָתִי דִּמְכֶם שֶׁיִּהְיֶה אָסוּר לָכֶם וּלְכָל הַחַיִּים שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָהֶם טֶבַע לִשְׁפֹּךְ אוֹתוֹ:

**“De mano de toda bestia la reclamaré”.** Me asombra si la reclamación es literal, de mano de la bestia como de mano del hombre, para que haya castigo en el asunto; pues la bestia no tiene conocimiento para ser castigada ni para recibir recompensa. Quizá sí sea así respecto de la sangre del hombre solamente: toda bestia que lo devore será devorada, porque es decreto del Rey. Este es el sentido de “ciertamente será apedreado el toro y no se comerá su carne” (Éxodo 21:28). Y no es para castigar a sus dueños con pérdida monetaria, porque incluso el toro salvaje es culpable de muerte. Y lo ordenó así para los hijos de Noaj como para Israel. Y el sentido de “el que derrama sangre del hombre” será: todo el que derrama, sea bestia o sea hombre. He aquí que su sangre es reclamada por tribunal y por mano del Cielo. Es posible que el sentido de “de mano de toda bestia” sea que la venganza contra quien derrama sangre vendrá por mano de toda bestia, como: “porque recibió de mano de Hashem el doble por todos sus pecados” (Isaías 40:2). Y dijo: solo vuestra sangre reclamaré y la vengaré por mano de toda bestia, porque enviaré contra el asesino toda bestia de la tierra, y enviaré también contra él al hombre, y no se salvará de sus manos. Semejante a esto: “de todos mis opresores fui afrenta” (Salmos 31:12), es decir, de sus manos; “esta es la parte del hombre malvado de Dios, y la herencia de su dicho de Dios” (Job 20:29). Quizá la reclamación de mano de la bestia sea que no devore al hombre, porque así lo puso en su naturaleza. El secreto del asunto es que en el momento de la formación dio al hombre toda hierba que produce semilla y todo árbol que tiene fruto de árbol para comer; y dio a la bestia toda verdura de hierba para comer. Y la Escritura dijo: “y fue así” (Génesis 1:30), porque esa era su naturaleza y su conducta. Ahora, cuando dijo al hombre que degollara a los seres vivos, y fue puesto en la naturaleza o en la costumbre que los seres vivos se comieran unos a otros, fue necesario ordenar que los demás seres vivos fueran presa para los dientes de los hombres, pero que ellos temieran a los hombres y no los devoraran. Y dijo: “pero vuestra sangre, para vuestras almas”, para aludir que no reclamará la sangre de una bestia de mano de otra bestia. Si es así, quedó en ellas la posibilidad de devorarse unas a otras. Este es el motivo por el cual mencionó aquí la prohibición de derramar sangre: por la autorización de la shejitá, ya que la costumbre sería derramar sangre. Porque según la opinión de nuestros maestros, Adam HaRishón ya había sido advertido sobre esto. Pero a causa de la shejitá fue necesario decir: os permití derramar la sangre de todo ser viviente, salvo vuestra sangre, que estará prohibida para vosotros y para todos los seres vivos, de modo que no tengan naturaleza de derramarla.

Ramban on Bereshit 9:5

וְאַתֶּם פְּרוּ וּרְבוּ פְּשׁוּטוֹ כְּמִדְרָשׁוֹ שֶׁהִיא מִצְוָה, כִּי הָאָמוּר בָּאָדָם (בראשית א':כ"ח) גַּם בִּבְנֵי נֹחַ (שם ט א) עִם "וַיְבָרֶךְ אוֹתָם אֱלֹהִים", בְּרָכָה, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר בַּדָּגִים (שם א כב). וּבַעֲבוּר שֶׁדִּבֵּר בִּשְׁאָר הַנֶּפֶשׁ הַחַיָּה וְאָמַר "וְשָׁרְצוּ בָאָרֶץ וּפָרוּ וְרָבוּ עַל הָאָרֶץ" (שם ח יז), אָמַר כָּאן וְאַתֶּם, הָאָדָם, פְּרוּ וּרְבוּ. וְאָמַר "שִׁרְצוּ בָאָרֶץ וּרְבוּ בָהּ", כִּי יִכְפֹּל הַמִּצְוָה לְחִזּוּק, לוֹמַר שֶׁיִּתְעַסְּקוּ בָּהּ בְּכָל יְכָלְתָּם, אוֹ שֶׁיְּצַוֵּם בְּיִשּׁוּב כָּל הָאָרֶץ, כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי בְּסֵדֶר בְּרֵאשִׁית (א כ). וְרַשִׁ"י כָּתַב (רש"י על בראשית ט':ז'), לְפִי פְּשׁוּטוֹ הָרִאשׁוֹנָה לִבְרָכָה וְכָאן לְצִוּוּי, וּלְפִי מִדְרָשׁוֹ לְהַקִּישׁ מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בִּפְרִיָּה וּרְבִיָּה לְשׁוֹפֵךְ דָּמִים. וְהַמִּדְרָשׁ הַזֶּה לֹא הוֹצִיאוּ אוֹתוֹ אֶלָּא מִן הַסְּמוּכִים, אֲבָל הַמִּקְרָא לְמִצְוָה נִכְתַּב, וְהָרִאשׁוֹנָה לִבְרָכָה. וְכָךְ אָמְרוּ, וַהֲרֵי פְּרִיָּה וּרְבִיָּה שֶׁנֶּאֶמְרָה לִבְנֵי נֹחַ, דִּכְתִיב "וְאַתֶּם פְּרוּ וּרְבוּ" וְכוּ', כִּדְאִיתָא בְּסַנְהֶדְרִין (נט):

**“Y vosotros, fructificad y multiplicaos”.** Su sentido simple es como su midrash: es una mitzvá. Porque lo dicho al hombre, y también a los hijos de Noaj, junto con “Y Dios los bendijo”, es bendición, como se dijo respecto de los peces. Y puesto que habló del resto de los seres vivientes y dijo: “que pululen en la tierra, fructifiquen y se multipliquen sobre la tierra” (Génesis 8:17), dijo aquí: “Y vosotros”, el hombre, fructificad y multiplicaos. Y dijo: “pululad en la tierra y multiplicaos en ella”, porque repite la mitzvá para reforzarla, diciendo que se ocupen de ella con toda su capacidad. O bien les ordena poblar toda la tierra, como expliqué en el orden de Bereshit. Rashi escribió: según su sentido simple, la primera es bendición y aquí es mandato; y según su midrash, viene a comparar a quien no se ocupa de fructificar y multiplicarse con quien derrama sangre. Este midrash no lo extrajeron sino de la yuxtaposición, pero el versículo fue escrito como mitzvá, y el primero como bendición. Así dijeron: he aquí la reproducción y multiplicación fue dicha a los hijos de Noaj, como está escrito: “Y vosotros fructificad y multiplicaos”, etc., como aparece en Sanhedrín.

Ramban on Bereshit 9:6

וְטַעַם וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל נֹחַ וְאֶל בָּנָיו אִתּוֹ עַל יְדֵי אֲבִיהֶם, כִּי בָּנָיו לֹא הָיוּ נְבִיאִים, וְלֹא הִגִּיעַ חָם לְמַעֲלַת הַנְּבוּאָה. וְכֵן "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אָחָז" (ישעיהו ז י), וְכֵן "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן" (שמות ז ח) כְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ (ת"כ ויקרא א), אֶל מֹשֶׁה אָמַר שֶׁיֹּאמַר לְאַהֲרֹן. וְכֵן פֵּרֵשׁ בַּסּוֹף "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל נֹחַ" (בראשית ט':י"ז):

**El sentido de “Y Dios dijo a Noaj y a sus hijos con él”.** Fue por medio de su padre, porque sus hijos no eran profetas, y Jam no alcanzó el nivel de profecía. Y asimismo: “Y Hashem dijo a Ajaz” (Isaías 7:10), y también: “Y Hashem dijo a Moshé y a Aharón” (Éxodo 7:8), según las palabras de nuestros maestros: a Moshé le dijo que dijera a Aharón. Y así lo explicó al final: “Y Dios dijo a Noaj” (Génesis 9:17).

Ramban on Bereshit 9:7

זֹאת אוֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן הַמַּשְׁמָע מִן הָאוֹת הַזֶּה שֶׁלֹּא הָיָה קֶשֶׁת בֶּעָנָן מִמַּעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית, וְעַתָּה בָּרָא ה' חֲדָשָׁה לַעֲשׂוֹת קֶשֶׁת בַּשָּׁמַיִם בְּיוֹם עָנָן. וְאָמְרוּ בְּטַעַם הָאוֹת הַזֶּה, כִּי הַקֶּשֶׁת לֹא עֲשָׂאוֹ שֶׁיִּהְיוּ רַגְלָיו לְמַעְלָה, שֶׁיֵּרָאֶה כְּאִלּוּ מִן הַשָּׁמַיִם מוֹרִים בּוֹ וְיִשְׁלַח חֶצְיוֹ וִיפִיצֵם בָּאָרֶץ (תהלים יח טו), אֲבָל עֲשָׂאוֹ בְּהֶפֶךְ מִזֶּה, לְהַרְאוֹת שֶׁלֹּא יוֹרוּ בּוֹ מִן הַשָּׁמַיִם. וְכֵן דֶּרֶךְ הַנִּלְחָמִים לַהֲפֹךְ אוֹתוֹ בְּיָדָם כָּכָה כַּאֲשֶׁר יִקְרְאוּ לְשָׁלוֹם לְמִי שֶׁכְּנֶגְדָּם. וְעוֹד שֶׁאֵין לַקֶּשֶׁת יֶתֶר לְכוֹנֵן חִצִּים עָלָיו. וַאֲנַחְנוּ עַל כָּרְחֵנוּ נַאֲמִין לְדִבְרֵי הַיְּוָנִים, שֶׁמִּלַּהַט הַשֶּׁמֶשׁ בַּאֲוִיר הַלַּח יִהְיֶה הַקֶּשֶׁת בַּתּוֹלָדָה, כִּי בִּכְלִי מַיִם לִפְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ יֵרָאֶה כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת. וְכַאֲשֶׁר נִסְתַּכֵּל עוֹד בִּלְשׁוֹן הַכָּתוּב נָבִין כֵּן, כִּי אָמַר "אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן" וְלֹא אָמַר "אֲנִי נוֹתֵן בֶּעָנָן" כַּאֲשֶׁר אָמַר "זֹאת אוֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֲנִי נוֹתֵן". וּמִלַּת קַשְׁתִּי מוֹרָה שֶׁהָיְתָה לוֹ הַקֶּשֶׁת תְּחִלָּה. וְלָכֵן נְפָרֵשׁ הַכָּתוּב, הַקֶּשֶׁת אֲשֶׁר נָתַתִּי בֶּעָנָן מִיּוֹם הַבְּרִיאָה תִּהְיֶה מִן הַיּוֹם הַזֶּה וָהָלְאָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁאַרְאֶנָּה אַזְכִּיר כִּי בְּרִית שָׁלוֹם בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם. וְאִם תְּבַקֵּשׁ מָה טַעַם בַּקֶּשֶׁת לִהְיוֹת אוֹת, הִנֵּה הוּא כְּטַעַם "עֵד הַגַּל הַזֶּה וְעֵדָה הַמַּצֵּבָה" (בראשית ל"א:נ"ב), וְכֵן "כִּי אֶת שֶׁבַע כְּבָשֹׂת תִּקַּח מִיָּדִי בַּעֲבוּר תִּהְיֶה לִּי לְעֵדָה" (בראשית כ"א:ל'), כִּי כָל הַדָּבָר הַנִּרְאֶה שֶׁיּוּשַׁם לִפְנֵי שְׁנַיִם לְהַזְכִּירָם עִנְיָן נָדוּר בֵּינֵיהֶם יִקָּרֵא אוֹת, וְכָל הַסְכָּמָה – בְּרִית. וְכֵן בַּמִּילָה אָמַר "וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם" (בראשית י"ז:י"א) בַּעֲבוּר הַהַסְכָּמָה שֶׁיִּמּוֹלוּ כָּל זֶרַע אַבְרָהָם לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד. וְעוֹד כִּי כַּאֲשֶׁר תֵּרָאֶה בַּהִפּוּךְ הַנִּזְכָּר יִהְיֶה זֵכֶר לְשָׁלוֹם כַּאֲשֶׁר כָּתַבְנוּ. וּבֵין שֶׁתִּהְיֶה הַקֶּשֶׁת עַתָּה בֵּין שֶׁהָיְתָה מֵעוֹלָם בַּטֶּבַע, הַטַּעַם בָּאוֹת שֶׁבָּהּ אֶחָד הוּא. אֲבָל יֵשׁ לְרַבּוֹתֵינוּ בַּפָּרָשָׁה הַזֹּאת סוֹד נֶעֱלָם, אָמְרוּ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ל"ה:ג'), "אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן", קַשּׁוֹתִי, דָּבָר שֶׁהוּא מוֹקֵשׁ לִי. אֶפְשָׁר כֵּן, אֶלָּא קָשִׁין דְּפִרְיָא. "וְהָיָה בְּעַנְנִי עָנָן", רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם ר' יְהוּדָה בֵּר' סִימוֹן אוֹמֵר, מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁבְּיָדוֹ סֹלֶת רוֹתֵחַ וּבִקֵּשׁ לִתְּנוֹ עַל בְּנוֹ, וּנְתָנוֹ עַל עַבְדּוֹ. וְשָׁם עוֹד, "וְהָיְתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם בֵּין אֱלֹהִים", זוֹ מִדַּת הַדִּין שֶׁל מַעְלָה, "וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ", זוֹ מִדַּת הַדִּין שֶׁל מַטָּה, מִדַּת הַדִּין שֶׁל מַעְלָה קָשָׁה, וּמִדַּת הַדִּין שֶׁל מַטָּה רָפָה. וּכְבָר יָדַעְתָּ מַאֲמָרָם (חגיגה טז) בַּמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת, כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם. וְאִם זָכִיתָ לְהָבִין דִּבְרֵיהֶם תֵּדַע כִּי פֵּרוּשׁ הַכָּתוּב כֵּן, אֶת קַשְׁתִּי שֶׁהִיא מִדַּת הַדִּין הַנְּתוּנָה בֶּעָנָן בְּעֵת הַדִּין תִּהְיֶה לְאוֹת בְּרִית:

Ramban on Bereshit 9:8

וְהָיָה בְּעַנְנִי עָנָן עַל הָאָרֶץ שֶׁלֹּא יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיהָ מֵחַטֹּאות יוֹשְׁבֶיהָ, וְנִרְאֲתָה מִדַּת הַדִּין שֶׁלִּי בֶּעָנָן, וְאֶזְכֹּר אֶת הַבְּרִית בְּזֵכֶר הָרַחֲמִים, וְאֶחְמֹל עַל הַטַּף אֲשֶׁר בָּאָרֶץ. וְהִנֵּה הָאוֹת הַזֶּה וְהַבְּרִית הוּא אוֹת הַמִּילָה וְהַבְּרִית שֶׁבָּהּ, וּלְשׁוֹן הַמִּקְרָאוֹת נָאוֹת מְאֹד לָעִנְיָן. וְהִנֵּה פֵּרְשׁוּ בֵּין אֱלֹהִים מִדַּת הַדִּין שֶׁל מַעְלָה, שֶׁהִיא הַגְּבוּרָה, וַאֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ מִדַּת הַדִּין שֶׁל מַטָּה, שֶׁהִיא מִדָּה נוֹחָה מַנְהֶגֶת הָאָרֶץ עִם הָרַחֲמִים, כִּי לֹא אָמַר אֲשֶׁר בָּאָרֶץ רַק "אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ", וּכְבָר רָמַזְתִּי (רמב"ן על בראשית ו':י"ג) סוֹדָם בְּשֵׁם הָאָרֶץ. וְרַשִׁ"י כָּתַב (רש"י על בראשית ט':ט"ז) בֵּין מִדַּת הַדִּין שֶׁל מַעְלָה וּבֵינֵיכֶם. אֲבָל רַבּוֹתֵינוּ לֹא לְכָךְ נִתְכַּוְּנוּ:

**“Y sucederá cuando Yo nuble con nubes sobre la tierra”.** Cuando Hashem no ilumine Su rostro hacia ella por los pecados de sus habitantes, y se vea Mi medida del juicio en la nube, recordaré el pacto con recuerdo de misericordia, y tendré compasión de los pequeños que hay en la tierra. He aquí que esta señal y este pacto son la señal de la circuncisión y el pacto que hay en ella, y el lenguaje de los versículos se ajusta muy bien al asunto. He aquí que explicaron: “entre Dios” es la medida del juicio de arriba, que es la Guevurá; y “que hay sobre la tierra” es la medida del juicio de abajo, que es una medida más suave, que conduce la tierra con misericordia. Porque no dijo “que está en la tierra”, sino “que está sobre la tierra”. Ya he aludido a su secreto con el nombre de la tierra. Rashi escribió: entre la medida del juicio de arriba y vosotros. Pero nuestros maestros no se referían a eso.

Ramban on Bereshit 9:9

וְחָם הוּא אֲבִי כְנָעַן פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י (רש"י על בראשית ט':י"ח) לְפִי שֶׁהַפָּרָשָׁה עֲסוּקָה וּבָאָה בְּשִׁכְרוּתוֹ שֶׁל נֹחַ שֶׁקִּלְקֵל בָּה חָם וְעַל יָדוֹ נִתְקַלֵּל כְּנַעַן, וַעֲדַיִן לֹא כָּתַב תּוֹלְדוֹת חָם, הֻצְרַךְ לוֹמַר שֶׁחָם הוּא אֲבִי כְּנַעַן. וְרַבִּי אַבְרָהָם אָמַר (אבן עזרא על בראשית ט':כ"ד) כִּי חָם רָאָה וְהִגִּיד לְאֶחָיו, וּכְנַעַן עָשָׂה לוֹ רָעָה לֹא גִּלָּה אוֹתָהּ הַכָּתוּב. וְזֶה טַעַם אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ "בְּנוֹ הַקָּטָן", כִּי כְּנַעַן הוּא הַקָּטָן לְחָם, כַּאֲשֶׁר יִמְנֶה אוֹתָם "וּבְנֵי חָם כּוּשׁ וּמִצְרַיִם וּפוּט וּכְנָעַן". וְהִנֵּה עָזַב רַבִּי אַבְרָהָם דַּרְכּוֹ בִּפְשׁוּטֵי הַמִּקְרָא וְהֵחֵל לְהִנָּבֵא שְׁקָרִים. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי כִּי חָם הוּא הַקָּטָן לְנֹחַ, כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי בְּרֹאשׁ הַסֵּדֶר (רמב"ן על בראשית ו':י'), וּכְנַעַן הוּא הַבֵּן הַגָּדוֹל לְחָם, וַאֲשֶׁר אָמַר "וּבְנֵי חָם כּוּשׁ וּמִצְרַיִם וּפוּט וּכְנָעַן", אַחֲרֵי נִמְכַּר לְעֶבֶד עֲבָדִים נָתַן לְכָל אֶחָיו מַעֲלָה עָלָיו. וְכַאֲשֶׁר אֵרַע הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה לְנֹחַ לֹא הָיָה לְחָם זֶרַע זוּלָתִי כְּנַעַן, וְזֶהוּ טַעַם "וַיַּרְא חָם אֲבִי כְנַעַן" (בראשית ט':כ"ב) כִּי אֵין לוֹ בֵּן אַחֵר, וְכַאֲשֶׁר חָטָא לְאָבִיו קִלֵּל זַרְעוֹ. וְאִם אָמַר "אָרוּר חָם עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה" לֹא יַזִּיק רַק לְגוּפוֹ, כִּי הַזֶּרַע שֶׁכְּבָר נוֹלַד אֵינֶנּוּ בִּכְלָלוֹ, וְאוּלַי לֹא יוֹלִיד וְלֹא לָקַח מִמֶּנּוּ נִקְמָתוֹ, כִּי מִי יוֹדֵעַ מַה יִּהְיֶה אַחֲרָיו, עַל כֵּן קִלֵּל הַבֵּן שֶׁהָיָה לוֹ, וְאִם יוֹלִיד מֵאָה דַּי שֶׁיְּקֻלַּל בְּנוֹ הַבְּכוֹר וְכָל זַרְעוֹ אִתּוֹ. וְהִנֵּה הַחֵטְא, שֶׁרָאָה חָם עֶרְוַת אָבִיו וְלֹא נָהַג בּוֹ כָּבוֹד, שֶׁהָיָה רָאוּי לוֹ לְכַסּוֹת עֶרְוָתוֹ וּלְכַסּוֹת קְלוֹנוֹ, שֶׁלֹּא יַגִּידֶנּוּ גַּם לְאֶחָיו, וְהוּא הִגִּיד הַדָּבָר לִשְׁנֵי אֶחָיו בִּפְנֵי רַבִּים לְהַלְעִיג עָלָיו, וְזֶה טַעַם "בַּחוּץ", וְכֵן תִּרְגֵּם אוּנְקְלוֹס "בְּשׁוּקָא". וְטַעַם "וַיֵּדַע אֶת אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ" שֶׁגִּלָּה חֶרְפָּתוֹ לָרַבִּים וְהָיָה בּוֹשׁ בַּדָּבָר. וְרַבּוֹתֵינוּ הוֹסִיפוּ עָלָיו חֵטְא (עיין סנהדרין ע):

**“Y Jam es el padre de Kenaan”.** Rashi explicó: como la parashá se ocupa y viene al asunto de la embriaguez de Noaj, en la que Jam dañó, y por medio de él fue maldecido Kenaan, y todavía no había escrito las generaciones de Jam, necesitó decir que Jam era el padre de Kenaan. Rabí Abraham dijo que Jam vio y contó a sus hermanos, y Kenaan le hizo un daño que la Escritura no reveló. Este es el sentido de “lo que le hizo su hijo pequeño”, porque Kenaan era el menor de Jam, como se los enumera: “y los hijos de Jam: Kush, Mitzrayim, Put y Kenaan”. He aquí que Rabí Abraham abandonó su camino en los sentidos simples de la Escritura y comenzó a profetizar falsedades. Lo correcto a mis ojos es que Jam era el menor de Noaj, como expliqué al comienzo del orden, y Kenaan era el hijo mayor de Jam. Lo que dijo: “y los hijos de Jam: Kush, Mitzrayim, Put y Kenaan”, es porque después de ser vendido como siervo de siervos, dio a todos sus hermanos una superioridad sobre él. Y cuando este hecho ocurrió a Noaj, Jam no tenía otra descendencia sino Kenaan. Este es el sentido de “Y Jam, padre de Kenaan, vio” (Génesis 9:22), porque no tenía otro hijo. Y cuando pecó contra su padre, maldijo su descendencia. Si hubiera dicho: “Maldito Jam, siervo de siervos será”, solo habría dañado su cuerpo, porque la descendencia que ya había nacido no estaría incluida en ello; y quizá no engendraría más, y no habría tomado de él su venganza, porque ¿quién sabe qué ocurrirá después de él? Por eso maldijo al hijo que tenía. Y si engendraba cien, bastaba con que fuera maldecido su hijo primogénito y toda su descendencia con él. El pecado fue que Jam vio la desnudez de su padre y no actuó con honor hacia él, pues debía cubrir su desnudez y cubrir su vergüenza, sin contárselo ni siquiera a sus hermanos. Pero él contó el asunto a sus dos hermanos en público para burlarse de él. Este es el sentido de “afuera”; y así tradujo Onkelos: “en el mercado”. El sentido de “y supo lo que le había hecho” es que había revelado su vergüenza al público, y él se avergonzó por ello. Nuestros maestros añadieron sobre él otro pecado.

Ramban on Bereshit 9:10

אִישׁ הָאֲדָמָה פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י (רש"י על בראשית ט':כ') אֲדוֹנֵי הָאֲדָמָה, כְּמוֹ "אִישׁ נָעֳמִי" (רות א ג). וְאֵינוֹ כֵן, כִּי אִישׁ נָעֳמִי לְשׁוֹן אִישׁוּת, כְּמוֹ "אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ" (בראשית ז':ב'). וַאֲחֵרִים אָמְרוּ (הרד"ק בספר השרשים) גְּדוֹל הָאֲדָמָה וְרֹאשָׁהּ, וְהֵבִיאוּ דּוֹמִים לוֹ, "גִּדְעוֹן בֶּן יוֹאָשׁ אִישׁ יִשְׂרָאֵל" (שופטים ז יד), "גַּם בְּנֵי אָדָם גַּם בְּנֵי אִישׁ" (תהלים מט ג), "הֲלֹא אִישׁ אַתָּה וּמִי כָמוֹךָ בְּיִשְׂרָאֵל" (שמואל א כו טו) וְרַבִּים לְפִי דַּעְתָּם. וְעַל דַּעְתִּי "גִּדְעוֹן בֶּן יוֹאָשׁ אִישׁ יִשְׂרָאֵל" יִחוּס אִישׁ יִשְׂרְאֵלִי, הֲלֹא אִישׁ אַתָּה שֶׁאֵין כָּמוֹךָ בְּיִשְׂרָאֵל. וְכֵן "הִתְחַזְּקוּ וִהְיוּ לַאֲנָשִׁים" (שמואל א ד ט), שֶׁלֹּא יִהְיוּ כְּנָשִׁים. "גַּם בְּנֵי אָדָם גַּם בְּנֵי אִישׁ" פְּלוֹנִי הַיָּדוּעַ בְּמַעֲלָתוֹ. אֲבָל "אִישׁ הָאֲדָמָה" כְּמוֹ "אַנְשֵׁי הָעִיר" (בראשית י"ט:ד'), בַּעֲבוּר הֱיוֹתוֹ דָּר בְּכָל הָאֲדָמָה, לֹא בָּנָה עִיר וּמְדִינָה שֶׁיִּתְיַחֵס אֵלֶיהָ. וְכֵן "אִישׁ שָׂדֶה" (בראשית כ"ה:כ"ז), הָעוֹמֵד שָׁם כָּל הַיּוֹם תָּמִיד. וּבַמִּשְׁנָה (אבות א ד) יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵדָה וְיוֹסֵי בֶּן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם. אוֹ שֶׁנָּתַן לִבּוֹ לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה לִזְרֹעַ וְלִנְטֹעַ בַּעֲבוּר מָצְאוֹ הָאָרֶץ שְׁמָמָה, שֶׁכָּל נִבְדָּל לְדָבָר יִקָּרֵא כֵן, "אַנְשֵׁי הָעִיר" – הֵם יוֹשְׁבֶיהָ, וְ"אַנְשֵׁי דָוִד" (שמואל א כג ג) – עֲבָדָיו, וְ"אִישׁ הָאֱלֹהִים" (דברים לג א) – הַמְיֻחָד בַּעֲבוֹדָתוֹ. וְכָךְ אָמְרוּ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ל"ו:ג') "אִישׁ הָאֲדָמָה" – בּוּרְגָּר לְשֵׁם בּוּרְגָּרוּת, וְאָמְרוּ (שם) שֶׁהָיָה לָהוּט אַחַר הָאֲדָמָה, וְהִנֵּה הוּא יִחוּס. וְטַעַם "וַיָּחֶל", כִּי הוּא הֵחֵל לִנְטֹעַ כְּרָמִים, כִּי הָרִאשׁוֹנִים נָטְעוּ גֶּפֶן וְהוּא הֵחֵל לִנְטֹעַ גְּפָנִים רַבִּים שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת הַנִּקְרָא "כֶּרֶם", כִּי בִּרְצֹתוֹ בַּיַּיִן לֹא נָטַע הַגֶּפֶן כִּשְׁאָר הָאִילָנוֹת וְעָשָׂה כֶּרֶם:

**“Hombre de la tierra”.** Rashi explicó: señor de la tierra, como “el hombre de Naomí” (Rut 1:3). Pero no es así, porque “el hombre de Naomí” es lenguaje de matrimonio, como “hombre y su mujer” (Génesis 7:2). Otros dijeron: grande de la tierra y su cabeza. Trajeron semejantes: “Gidón hijo de Yoash, hombre de Israel” (Jueces 7:14), “también hijos de adam, también hijos de ish” (Salmos 49:3), “¿acaso no eres tú un hombre? ¿y quién como tú en Israel?” (I Samuel 26:15), y muchos otros según su opinión. Pero según mi opinión, “Gidón hijo de Yoash, hombre de Israel” es una atribución: hombre israelita. “¿Acaso no eres tú un hombre?” significa que no hay como tú en Israel. Y asimismo: “fortaleceos y sed hombres” (I Samuel 4:9), es decir, que no sean como mujeres. “También hijos de adam, también hijos de ish”, se refiere a un hombre particular conocido por su grandeza. Pero “hombre de la tierra” es como “los hombres de la ciudad” (Génesis 19:4), porque habitaba en toda la tierra, y no construyó ciudad ni provincia a la cual atribuirse. Y asimismo “hombre del campo” (Génesis 25:27), quien permanece allí todo el día constantemente. Y en la Mishná: Yosé ben Yoézer, hombre de Tzeredá; y Yosé ben Yojanán, hombre de Jerusalén. O bien significa que puso su corazón en trabajar la tierra, sembrar y plantar, porque encontró la tierra desolada. Todo aquel que está dedicado a una cosa se llama así: “los hombres de la ciudad” son sus habitantes; “los hombres de David” son sus siervos; y “hombre de Dios” es el dedicado especialmente a Su servicio. Así dijeron en Bereshit Rabbá: “hombre de la tierra”: burgués en nombre de la burguesía. Y dijeron que estaba apasionado tras la tierra. He aquí que es una atribución. El sentido de “vayájel” es que comenzó a plantar viñas, porque los primeros plantaron vid, pero él comenzó a plantar muchas vides, hileras tras hileras, lo que se llama “viña”. Porque por su deseo del vino no plantó la vid como los demás árboles, sino que hizo una viña.

Ramban on Bereshit 9:11

וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ פֵּרֵשׁ רַבִּי אַבְרָהָם (אבן עזרא על בראשית ט':כ"ו) כִּי "לָמוֹ" שֶׁיִּהְיֶה כְּנַעַן עֶבֶד לֵאלֹהִים וּלְשֵׁם כִּי הוּא יַכְרִיחֶנּוּ לַעֲבֹד הָאֵל וּבַשֵּׁנִי פֵּרֵשׁ שֶׁיִּהְיֶה עֶבֶד לְיֶפֶת וּלְשֵׁם וְאִם כֵּן נֹחַ לָקֹב אוֹיְבָיו בָּא וְהִנֵּה בֵּרְכָם בָּרֵךְ שֶׁיִּהְיֶה כְּנַעַן עֶבֶד לֵאלֹהִים וְרַשִׁ"י כָּתַב (רש"י על בראשית ט':כ"ו) בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי שֵׁם שֶׁעָתִיד לִשְׁמֹר הַבְטָחָתוֹ לְזַרְעוֹ שֶׁל שֵׁם לָתֵת לָהֶם אֶרֶץ כְּנַעַן וִיהִי לָהֶם כְּנַעַן לְמַס עוֹבֵד וְהֶחְזִיר כֵּן פַּעַם אַחֶרֶת לוֹמַר אַף מִשֶּׁיִּגְלוּ בְּנֵי שֵׁם יִמָּכְרוּ לָהֶם עֲבָדִים מִבְּנֵי כְּנַעַן וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי כִּי מִתְּחִלָּה קִלֵּל אוֹתוֹ שֶׁיִּהְיֶה עֶבֶד עֲבָדִים לְכָל הָעוֹלָם וְהָיָה כָּל מוֹצְאוֹ יַעֲבֹד בּוֹ כִּי טַעַם "לְאֶחָיו" לְכָל בְּנֵי אָדָם כְּעִנְיָן וַאֲשַׁלַּח אֶת כָּל הָאָדָם אִישׁ בְּרֵעֵהוּ (זכריה ח י) כְּטַעַם אִישׁ בְּאִישׁ (ישעיהו ג ה) אוֹ "לְאֶחָיו" שֵׁם וְיֶפֶת כִּי אֲחֵי אָבִיו יִקָּרְאוּ אֶחָיו כְּטַעַם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו (בראשית י"ד:י"ד) וְיֵשׁ אוֹמְרִים (הראב"ע והרד"ק) "לְאֶחָיו" בְּנֵי אָבִיו כִּי אַחֲרֵי הֱיוֹתוֹ עֶבֶד לִבְנֵי אָבִיו וּלְשֵׁם וְיֶפֶת הִנֵּה הוּא עֶבֶד לְכָל הָעוֹלָם וּבֵרַךְ תְּחִלָּה אֱלֹהֵי שֵׁם הוֹדִיעוֹ כִּי יִהְיֶה שֵׁם עוֹבֵד הָאֱלֹהִים וּכְנַעַן יִהְיֶה עוֹבֵד לוֹ וְ"לָמוֹ" יִרְמֹז לְזַרְעוֹ שֶׁל שֵׁם שֶׁהֵם רַבִּים וְיִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה "לָמוֹ" חוֹזֵר גַּם לְאֶחָיו הַנִּזְכָּרִים וְחָזַר וּבֵרַךְ יֶפֶת בְּהַרְחָבַת הַגְּבוּל וְשֵׁם בִּשְׁכֹּן הָאֱלֹהִים בְּאֹהָלָיו וְשֶׁיִּהְיֶה כְּנַעַן עֶבֶד לָמוֹ לִשְׁנֵיהֶם וְהִנֵּה הֶעֱבִיד כְּנַעַן לְשֵׁם שְׁנֵי פְּעָמִים רֶמֶז כִּי הוּא יִנְחַל אַרְצוֹ וְכָל אֲשֶׁר לוֹ כִּי מָה שֶׁקָּנָה עֶבֶד קָנָה רַבּוֹ (פסחים פח) וְנִכְתְּבָה זֹאת הַפָּרָשָׁה לְהוֹדִיעַ כִּי בְּחֶטְאוֹ הָיָה כְּנַעַן עֶבֶד עוֹלָם וְזָכָה אַבְרָהָם בְּאַרְצוֹ וְנִכְתַּב עִנְיַן הַיָּיִן בְּנֹחַ כִּי יֵשׁ בּוֹ אַזְהָרָה מִמֶּנּוּ יוֹתֵר מִפָּרָשַׁת נְזִירוּת כִּי הַצַּדִּיק תָּמִים אֲשֶׁר צִדְקוֹ הִצִּיל כָּל הָעוֹלָם גַּם אוֹתוֹ הֶחֱטִיא הַיַּיִן וְהֵבִיא אוֹתוֹ לִידֵי בִּזָּיוֹן וְקִלְלַת זַרְעוֹ:

**“Y sea Kenaan siervo para ellos”.** Rabí Abraham explicó que “para ellos” significa que Kenaan será siervo de Dios y de Shem, porque Shem lo obligará a servir a Dios. Y en la segunda vez explicó que será siervo de Yafet y de Shem. Si es así, Noaj vino a maldecir a sus enemigos, y he aquí que los bendijo, pues bendijo que Kenaan fuera siervo de Dios. Rashi escribió: “Bendito sea Hashem, Dios de Shem”, que en el futuro guardará Su promesa a la descendencia de Shem de darles la tierra de Kenaan, y que Kenaan sea para ellos tributario y siervo. Y volvió a repetirlo otra vez para decir que aun cuando los hijos de Shem sean exiliados, venderán para ellos siervos de los hijos de Kenaan. Lo correcto a mis ojos es que al principio lo maldijo para que fuera siervo de siervos para todo el mundo, y todo el que lo encontrara lo sometería. Porque el sentido de “para sus hermanos” es para todos los seres humanos, como en: “enviaré a todos los hombres, cada uno contra su prójimo” (Zacarías 8:10), al modo de “hombre contra hombre” (Isaías 3:5). O “para sus hermanos” se refiere a Shem y Yafet, porque los hermanos de su padre se llaman sus hermanos, como en: “porque fue capturado su hermano” (Génesis 14:14). Hay quienes dicen que “para sus hermanos” significa los hijos de su padre, porque después de ser siervo de los hijos de su padre, y de Shem y Yafet, he aquí que es siervo de todo el mundo. Primero bendijo al Dios de Shem, para informarle que Shem serviría a Dios, y Kenaan sería siervo suyo. “Para ellos” alude a la descendencia de Shem, que son muchos. Es posible que “para ellos” vuelva también a sus hermanos mencionados. Luego volvió y bendijo a Yafet con ensanchamiento de frontera, y a Shem con que Dios more en sus tiendas, y que Kenaan sea siervo para ellos, para ambos. He aquí que sometió a Kenaan a Shem dos veces, como alusión a que él heredaría su tierra y todo lo que tenía, porque lo que adquiere el siervo lo adquiere su amo. Esta parashá fue escrita para informar que por su pecado Kenaan fue siervo eterno, y Abraham mereció su tierra. Y fue escrito el asunto del vino en Noaj porque contiene una advertencia contra él mayor que la parashá del nazir: pues el justo íntegro, cuya justicia salvó a todo el mundo, también a él el vino lo hizo pecar y lo llevó a la vergüenza y a la maldición de su descendencia. ## Capítulo 10 · Ramban on Genesis 10