Ramban on Leviticus 3:1
ואם זבח שלמים קרבנו וגו' אם זכר אם נקבה הטעם בעולה שיהיה זכר ובשלמים שיהיו אם זכר אם נקבה ובחטאת שתהיה נקבה דבר ברור הוא כי העולה כשמה והשלמים מלשון וכל חפצי ישלים (ישעיהו מד כח) אבנים שלימות (דברים כז ו) והחטאת לכפר פניו במנחה ההולכת לפניו וכבר כתבתי זה (בראשית מו א) והאשם זכר בעבור כי החטאת בחייבי כריתות שתשוב הנפש אל האלהים אשר נתנה והאשם לא יבא על חיוב כרת וכאלו הוא לריח ניחוח כעולה ושעיר הנשיא בעבור כי הוא המולך אשר לו המשפט והלוחם מלחמות השם ועל חרבו יחיה כדרך שעירי עבודה זרה:
“Y si su sacrificio es sacrificio de paz… si macho o si hembra”: La razón de que la ofrenda quemada sea macho, que los sacrificios de paz puedan ser macho o hembra, y que la ofrenda por pecado sea hembra, es algo claro. La ofrenda quemada es conforme a su nombre; los sacrificios de paz vienen de la expresión “cumplirá todo Mi deseo” y “piedras completas”; y la ofrenda por pecado viene para apaciguar Su rostro mediante el presente que va delante de él. Ya escribí esto.
El asham es macho porque la ofrenda por pecado corresponde a transgresiones castigadas con karet, en las cuales el alma vuelve a Dios que la dio; pero el asham no viene por una obligación de karet, y es como si fuera de aroma grato, como la ofrenda quemada.
El macho cabrío del príncipe se debe a que él es el gobernante, a quien corresponde el juicio, y quien libra las guerras de Hashem y vive por su espada, al modo de los machos cabríos de idolatría.
Ramban on Leviticus 3:3
חלבו האליה תמימה שם חלב בלשון הקדש השומן הנפרד שאינו עם הבשר כדבר אחד כי השומן המתערב בבשר שאינו נפרד ממנו יקרא שומן כענין שאמר הכתוב וישמן ישורון (דברים לב טו) ויאכלו וישבעו וישמינו (נחמיה ט כה) השמן לב העם הזה (ישעיהו ו י) ובשרי כחש משמן (תהלים קט כד) והיה דשן ושמן (ישעיהו ל כג) כמו חלב ודשן תשבע נפשי (תהלים סג ו) וכן בכל מקום והחלב הוא הנפרד אשר עליו קרום ונקלף לא יתערב הלשון בהן בשום מקום כאמרנו בשר שמן לא בשר חלב וכן בשאר לשונות הגוים שמותיהן חלוקין ויאמר דרך השאלה בכתוב (במדבר יח ל) בהרימכם את חלבו ממנו כי הטוב אשר יורם מן התבואה יכנה אותו בחלב כאשר החלב מורם בקרבנות חלב כליות חטה (דברים לב יד) ידמה החטה לכליות ואת החלב אשר בם כאשר יאמר (שם) ודם ענב תשתה חמר ואין היין דם ואכלו את חלב הארץ (בראשית מה יח) שיאכלו כל חלב שור וכשב ועז וכל החיה דרך משל זה והנה אין באליה חלב כלל אבל יש בה שומן שאינו נפרד כמו שיש בכל נתח טוב ירך וכתף וכן ידעו הרופאים בטבעיהם שאין החלב נעשה לעולם סמוך לעור ולא באבר שינוע תמיד ואמרו כי טבע השומן שאינו נפרד מן הבשר בצלעות ובצדדין ובאליה הוא חם ולח והנפרד מן הבשר כמו אשר על הכליות קר ולח וגס ועבה וקשה להתבשל באצטומכה וממהר לכלות ויוליד לחה לבנה וסותם ואם כן הכתוב שאמר (ויקרא ג׳:י״ז) כל חלב וכל דם לא תאכלו אין שומן שעל גבי האליה בכלל כי איננו חלב בשמו ובטבעו ואם היה כל שומן חלב אם כן יאסר כל שומן שבבהמה בכתפות ובצדדין כי הכתוב לא אמר כל חלב אשר יקריבו לה' לא תאכלו אבל אמר כי כל בהמה אשר תקרב על המזבח יאסר כל חלב שבה ולא יתכן שנאמר שאסר מה שנקריב מן הבהמה שאם כן יהיו הכליות והיותרת על הכבד אסורים אבל כל הנקרא חלב נאסר אע"פ שאינו קרב למזבח כגון החלב אשר על הטחול ושאינו נקרא חלב מותר אעפ"י שהוא קרב כגון הכליות והיותרת מן הכבד וכן האליה וכן אמר הכתוב במלואים בצווי ולקחת מן האיל החלב והאליה (שמות כט כב) ובמעשה ויקח את החלב ואת האליה (ויקרא ח׳:כ״ה) כי אין האליה חלב והכתוב הזה שאמר חלבו האליה תמימה פירושו שיקריב ממנו חלבו באליה תמימה כי כאשר יסיר האליה תמימה עד העצה יוסר עמה חלב רב אשר הוא מחובר בה בצד הפנימי וכך אמרו בת"כ (ויקרא יט ב) להביא את החלב הסמוך לאליה זה החלב שבין הפקוקלות ועל דעתי עוד שיעור הכתוב הזה כמו הכתוב האחר (ויקרא ז׳:ג׳) ואת כל חלבו יקריב ממנו את האליה אף כאן יאמר והקריב מזבח השלמים אשה לה' כל חלבו בשני הפסוקים יכלול תחלה שיקריב כל חלבו ואחרי כן פרט והזכיר כל מה שיקריב ממנו ואין כל הנפרטים חלב כי שתי הכליות והיותרת על הכבד אינן בכלל חלב כלל וכך אמר בפרשת ביום השמיני (ויקרא ט׳:י׳) ואת החלב ואת הכליות ואת היותרת מן הכבד הזכיר החלב לבדו ושאר הקרבים לבדו כאשר אמר (שמות כט כב) מן האיל החלב והאליה אם כן אף האליה אינה קריבה בכלל חלבו אבל אמר שיקריב מזבח השלמים כל חלבו ואחר כך פירש כל הקרבים אשר הם חלב ואשר אינם חלב והכתוב שאמר בחטאת (ויקרא ד׳:ל״א) ואת כל חלבה יסיר כאשר הוסר חלב מעל זבח השלמים אין ענינו בחלב לבדו שאם כן לא יהיו הכליות והיותרת על הכבד קרבים בחטאת אבל ענינו שיסיר החלב עם כל המוסרים עמו בזבח השלמים וכן ואת כל חלבה יסיר כאשר יוסר חלב הכשב מזבח השלמים (שם לה) שיסירנו כהסרתו בזבח השלמים עם כל המוסרים שם לרבות האליה בחלבה וכן וישימו את החלבים על החזות ויקטר את החלבים המזבחה (ויקרא ט׳:כ׳) עם כל המוסרים עמהם והוצרכתי להאריך בזה לסתום פיהם של צדוקים ימחה שמם כי בדברי תורה נאמר ענה כסיל כאולתו (משלי כו ה) ואמרו (אבות ב יט) הוי שקוד ללמוד תורה כדי שתשיב לאפיקורוס והגאון רב סעדיה ברח להם שאמר כי חלבו האליה יחסר וי"ו והאליה ור"א השיב (אבן עזרא על ויקרא ז׳:כ׳) שהיה ראוי להיות חלבו אליתו או החלב האליה ואינה תשובה כי מצינו וכל ישראל וזקניו ושוטרים ושופטיו (יהושע ח לג) ועוד אזכיר (רמב"ן על ויקרא ז׳:כ״ה) טעות גדול שטעה ר"א בטענותיו עמהם הרע לומר מהם אבל פירוש הגאון איננו נכון וכל שכן שאיננו מוכרח להתיר בו והמדרש שעשו רבותינו (חולין קיז) כל חלב שור וכשב ועז (ויקרא ז׳:כ״ג) שלא אסר אלא חלב השוה בכלם מדרש הגון הוא אבל שלא ליתן פתחון פה לבעל הדין לחלוק הוצרכנו לראיות וטענות שכתבנו:
“Su grasa, la cola entera”: El nombre “jélev”, grasa, en la lengua sagrada, se refiere a la gordura separada que no está unida a la carne como una sola cosa. La gordura mezclada con la carne, que no se separa de ella, se llama “shumán”, como dice el texto: “Yeshurún engordó”; “comieron, se saciaron y engordaron”; “engruesa el corazón de este pueblo”; “mi carne adelgazó de gordura”; “será fértil y gordo”; “como grasa y abundancia se saciará mi alma”, y así en todo lugar.
El jélev es la grasa separada, sobre la cual hay una membrana y que se puede desprender. El lenguaje no los confunde en ningún lugar, como cuando decimos “carne grasosa”, no “carne de jélev”. Y así también en las demás lenguas de los pueblos, sus nombres están diferenciados.
El texto lo usa en sentido prestado cuando dice: “cuando separéis su grasa de él”, porque lo mejor que se eleva del producto se llama “grasa”, así como la grasa es elevada en los sacrificios. “Grasa de riñones de trigo” compara el trigo con los riñones y con la grasa que está en ellos, así como dice: “y sangre de uva beberás, vino”, aunque el vino no es sangre. “Y comeréis la grasa de la tierra” significa, por metáfora, lo mejor de la tierra, no que coman toda grasa de toro, cordero, cabra y todo animal.
He aquí que en la cola no hay jélev en absoluto; hay en ella gordura que no está separada, como la hay en toda buena pieza de muslo u hombro. También los médicos conocen por su naturaleza que el jélev nunca se forma junto a la piel ni en un órgano que se mueve constantemente. Y dijeron que la naturaleza de la grasa no separada de la carne, en las costillas, los lados y la cola, es caliente y húmeda; mientras que la grasa separada de la carne, como la que está sobre los riñones, es fría, húmeda, gruesa y espesa, difícil de digerir en el estómago, se consume rápidamente, genera flema blanca y obstruye.
Si es así, el versículo que dijo: “Toda grasa y toda sangre no comeréis” no incluye la gordura que está sobre la cola, porque no es jélev ni por su nombre ni por su naturaleza. Y si toda gordura fuera llamada jélev, entonces toda gordura del animal, en sus hombros y sus lados, estaría prohibida. Pues el texto no dijo: “toda grasa que ofrezcan a Hashem no comeréis”, sino que dijo que de todo animal que se acerca al altar, toda grasa que hay en él queda prohibida.
Tampoco es posible decir que prohibió lo que ofrecemos del animal, porque entonces los riñones y el lóbulo del hígado estarían prohibidos. Más bien, todo lo que se llama jélev está prohibido, aunque no se ofrezca en el altar, como la grasa que está sobre el bazo; y lo que no se llama jélev está permitido, aunque se ofrezca, como los riñones, el lóbulo del hígado y también la cola.
Así dijo también el texto en los días de la inauguración, en el mandato: “tomarás del carnero la grasa y la cola”, y en la ejecución: “tomó la grasa y la cola”, porque la cola no es jélev.
El versículo que dice: “su grasa, la cola entera” significa que ofrecerá de él su grasa junto con la cola entera; porque cuando quite la cola entera hasta la espina, se quitará con ella mucha grasa que está unida a ella por el lado interior. Así dijeron en Torat Kohanim: viene a incluir la grasa cercana a la cola, esta es la grasa que está entre las articulaciones.
Según mi opinión, además, la estructura de este versículo es como el otro versículo: “y toda su grasa ofrecerá de él: la cola”. También aquí dice: “y acercará del sacrificio de paz una ofrenda ígnea para Hashem: toda su grasa”. En ambos versículos incluye primero que debe ofrecer toda su grasa, y después detalla y menciona todo lo que debe ofrecer de él. No todos los detalles son jélev, pues los dos riñones y el lóbulo del hígado no están incluidos en jélev en absoluto.
Así dijo en la sección del octavo día: “la grasa, los riñones y el lóbulo del hígado”; mencionó la grasa por separado y las demás partes ofrecidas por separado, tal como dijo: “del carnero, la grasa y la cola”. Si es así, también la cola no se ofrece dentro de “su grasa”. Más bien, dijo que ofrecerá del sacrificio de paz toda su grasa, y después explicó todas las partes internas que son grasa y las que no son grasa.
Y el versículo que dijo sobre la ofrenda por pecado: “quitará toda su grasa, como fue quitada la grasa del sacrificio de paz”, no se refiere solo a la grasa, porque si fuera así, los riñones y el lóbulo del hígado no se ofrecerían en la ofrenda por pecado. Su sentido es que quitará la grasa junto con todo lo que se quita con ella en el sacrificio de paz. Y así también: “quitará toda su grasa, como se quita la grasa del cordero del sacrificio de paz”, es decir, la quitará como se quita en el sacrificio de paz, junto con todo lo que allí se quita, incluyendo la cola con su grasa.
Y también: “pusieron las grasas sobre los pechos, e hizo arder las grasas sobre el altar”, significa junto con todas las partes quitadas con ellas.
Me vi obligado a extenderme en esto para cerrar la boca de los saduceos, que su nombre sea borrado; porque respecto a palabras de Torá se dice: “responde al necio conforme a su necedad”. Y dijeron: sé diligente en estudiar Torá para que puedas responder al hereje.
El Gaón Rab Saadia escapó de ellos diciendo que en “su grasa, la cola” falta una vav: “y la cola”. Ibn Ezra respondió que debería decir “su grasa, su cola”, o “la grasa, la cola”; pero no es una respuesta, pues encontramos: “y todo Israel, sus ancianos, oficiales y jueces”. Más adelante mencionaré un gran error que cometió Ibn Ezra en sus argumentos contra ellos, cuando habló peor que ellos. Pero la explicación del Gaón no es correcta, y mucho menos es necesario recurrir a ella para permitirla.
El midrash que hicieron nuestros Sabios sobre “toda grasa de toro, cordero y cabra”, que solo prohibió la grasa común a todos ellos, es un midrash adecuado. Pero para no dar lugar al acusador a discutir, necesitamos las pruebas y argumentos que hemos escrito.
Ramban on Leviticus 3:4
ואם עז קרבנו הזכיר המין אם ממין העזים קרבנו כדעת אונקלוס (תרגום אונקלוס על ויקרא ג׳:י״ב) שאמר מן בני עזיא וכן מה שאמר בעולה (ויקרא א׳:י׳) מן הכשבים או מן העזים ממינם ועל דעתי לא יקפיד לשון הקדש בשם הבהמות כי ברובם שם אחד לזכר ולנקבה כגמל וחמור ושפן וארנבת וחזיר ובעופות יונה ותור וגם במינים אשר להם שמות לזכר ולנקבה כגון שור ופרה כשב כשבה תיש ועז לא יקפיד ואמר שה ושור לנקבה כענין שכתוב (ויקרא כ״ב:כ״ח) ושור או שה אותו ואת בנו והוא בפרה וכשבה בלבד כדעת האומר אין חוששין לזרע האב (חולין עח) וכן מן העזים זכר תמים יקריבנו (ויקרא א׳:י׳) מן התישים ואם עז קרבנו זכר או נקבה וכן ואם לא תגיע ידו די שה (ויקרא ה׳:ז׳) כשבה או שעירת עזים:
“Y si su sacrificio es cabra”: Menciona la especie: si su sacrificio es de la especie de las cabras, como la opinión de Onkelos, que dijo “de los hijos de las cabras”. Así también lo que dijo en la ofrenda quemada: “de los corderos o de las cabras”, significa de sus especies.
Según mi opinión, la lengua sagrada no es estricta en los nombres de los animales, porque en la mayoría de ellos hay un solo nombre para macho y hembra, como camello, burro, damán, liebre y cerdo; y entre las aves, paloma y tórtola. Incluso en las especies que tienen nombres para macho y hembra, como toro y vaca, cordero y oveja, macho cabrío y cabra, el lenguaje no es estricto, y dice “seh” y “shor” para la hembra, como está escrito: “un toro o un seh, a él y a su hijo”, que se refiere únicamente a vaca y oveja, según la opinión de quien dice que no se toma en cuenta la descendencia del padre.
Así también: “de las cabras, macho íntegro lo ofrecerá” significa de los machos cabríos; y “si su sacrificio es cabra” puede ser macho o hembra. Y así también: “si su mano no alcanza para un seh” significa una oveja o una cabrita.
