בראשית, רזא דחכמ״ה. ברא, עלאה סתימא דלא אתידע אלהי״ם, בינ"ה. א״ת, כללא דחס״ד וגבורה. השמים ,תפארת. וא״ת. כללא דנצח והו״ד. וא״ו דואת לאכללא צדי״ק. הארץ, כללא דכנ״י, ארץ החיים. ובתר פרטא דאורייתא, ברזא דאינון יומין עלאין. בראשית מאמר הוא. לקבל דרגא דחכמה, ואקרי ראשית.
ויאמר אלהים יהי אור לקבל דרגא דחס״ד דאיהו לימינא דהא מתמן נפיק נהורא לכלהו עלמין ברזא דיום. הה״ד חסד אל כל היום ולקבליה לתתא אברהם דאחיד בהאי חולקא. ובג״כ כתיב הכא יום אחד והכא אחד היה אברהם וביה כתיב מי העיר ממזרח ברזא דאור דנפיק ממזרח.
ות״ח, לא תשכח בכלהו ז׳ זכאין דאחידן לעילא, ברזא דשמהתון בשירותא אלף, אלא אברהם ואהרן, דאחידן בהאי חס״ד, דהא כהנים מסטרא דחסד אתו. אע״ג דאחיד אהרן בהוד, בחסד נמי אחיד. ומשה אע״ג דאחיד בנצח, בת״ת נמי אחיד. לאחזאה, דכלא חד ואברהם רישא לכלהו זכאין, ומניה אתפרשו לתתא דאיהו לימינא דקב״ה. ואקרי כהן, הה״ד אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק. ואהרן בגין דאיהו כהן, אחיד בהאי. אבל דרגא דיליה הו״ד איהו.
ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל וגו', לקבל דרגא דגבור"ה, דאחיד תמן יצחק. ולקבליה ת״ת. מיא אולידו אשא. בגין כך יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל. ובג״כ לתתא, אברהם הוליד את יצחק. וביומא ההוא אתברי גיהנם, דנפיק מההוא אשא תקיפא בההוא מחלוקת. ובג״כ, ההוא יומא יומא דדינא.
ויאמר אלהים יקוו המים, לקבל ה דא דרגא דתפאר״ת, דאקרי קו האמצעי, ולקבליה דיעקב, דאיהו תליתאי. ונטיל תרין חולקין, בההוא דאש ומים משמים. ולקבליה יום תליתאי. וע״ד אקרי יעקב, איש תם יושב אהלים. שלים בכלא. שלים בחסד. שלים בדינא. שלים במיא. שלים באשא. יושב אהלים: תרין, חס״ד וגבורה. ונטיל כלא, ואתעביד בידיה רחמין.
ויאמר אלהים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי וגו'. דרגא דצדיק, דאקרי עץ החיים. ואיהו עושה פרי, דהא לית בכלהו דיעביד פרי בר איהו. זרעו בו על הארץ, דייקא. ולקבליה לתתא בן פורת יוסף בן פורת עלי עין. ואקרי ברית שלמא.
ובג״כ תרי זמני בהאי יומא כי טוב, חד לקבל דרגא דתפאר״ת, וחד לקבל דרגא דצדיק, דאיהו יומא דשבתא דלעילא, ועבידתא אחרא לית, ביה זווגא לאפקא פרי נשמתין לעלמא, פרי עובדוי דקב״ה. ה״נ לתתא דזווגא שרי ביה משבת לשבת.
ת״ח, רזא עלאה דאורייתא מאי עץ פרי עושה פרי, לקבל יומא דשבתא איהו, מ״ט אתכליל ביום תליתאי. רזא עלאה איהו. בגין דתנינן, רשב״י אומר, מ״ט כתיב באורייתא כי יקח איש אשה, ולא כי תלקח אשה לאיש, בגין דארחיה דב״נ לאהדרא ומתבע אנתו. מתל לב״נ, דאתאביד ליה אבדתא, מארי דאבדתא מחזר למתבע אבדתא דיליה.
והאי צדיק איש אקרי, הה״ד והורידו לאיש מנחה, כדאוקימנא. וכנסת ישראל דרמיזא ביום רביעאי, ברזא דמארת חסר, סמכא רביעאה מלכותא דדוד. בג״כ, אע״ג דאתריה דהאי צדיק יומא דשבתא, אתכליל ואתרמיז ביומא תליתאי, למהוי סמיך ליום רביעאי, ואיהו אנתו דיליה. בג״כ מאריה דאבדתא, מחזר על אבדתו, ובג״כ כתיב לתתא, ויוסף הוא השליט על הארץ.
אבל בזמנא דאתי, דאיהו באחרית הימים, ביום שתיתאי, דאיהו אלפא שתיתאה, כד ייתי משיחא, דיומא דקב״ה אלף שנין, אע״ג דכנ״י חולקא דידה יומא רביעאה, אזלא ואתרמיזא ביומא שתיתאה, למהוי סמיכא לבעלה, דאקרי צדיק, יומא דשבתא, לתקנא ליה פתורא, האי דכתיב, כי ברא יי׳ חדשה בארץ נקבה תסובב גבר, דא איהו בזמנא דמשיחא, דאיהו ביומא שתיתאה.
ובג"כ כתיב, ויהי ערב ויהי בקר יום הששי. מ״ט אתוסף ה', מה דלא הוה כן בשאר יומי. אבל בכל אתרא ה׳ דא כנ״י, דאתייא לאזדווגא בבעלה יומא דשבתא, כד ייתי לה בעלה לאקמא לה מעפרא. ובג״כ כתיב, ובאו האובדים בארץ אשור. דא צדיק וכ״י.
ד״א, מ״ט אתכליל ביום תליתאי רזא דצדיק. בגין דתלת דרגין מימינא, ותלתא משמאלא, ואיהו הוה אמצעיתא דגופא, לאשקאה לכלא, בגין למנגד שקיותיה ליום רביעאי, דאיהו כ״י, דלית לה נהורא מגרמה, סמיך להאי צדיק. ות״ח, האי יומא דשבתא, אסיר למעבד עבידתא. בג״כ אתכלילו ביה תרין ויאמר, לקבל תרין דרגין, והוכפל ביה כי טוב.
ויאמר אלהים יהי מארת, לקבל דרגא דצד"ק, מלכות דלעילא, דלית לה נהורא מדילה, אלא מה דאתייהיב לה ע״י דצדיק. ובג״כ, דוד לתתא, עני ואביון, אחיד בה. ואצטריך לאוספא ליה יומין ושנין, והא אוקימנא שבעים שנה דייקא. ואקרי יום רביעאי.
ויאמר אלהים ישרצו המים. לקבל דרגא דנצ״ח, דאיהו סמכא ימינא דאורייתא, ולקבליה משה לתתא, סמיך לעלמא באורייתא. הה״ד, אם לא בריתי יומם ולילה וגו'.
ויאמר אלהים תוצא הארץ, לקבל דרגא דהו״ד, דאחיד אהרן. ואקרי יום שתיתאי. ת״ח, אהרן לתתא, אע״ג דאתי מחס״ד, אחיד לתתא ביום שתיתאי, דאקרי הו״ד. ועביד קרבנין באינון מיני בעירן דכיין, ואתבריאו ביומא דיליה, לאקרבא כנ״י דאתרמיזא ביה, בצדי״ק, לקשרא דרגין דמהימנותא, ולנחתא רחמי לעלמא.
ויאמר אלהים נעשה אדם. האי אמירא לקבל דרגא עלאה דכלא, סתימאה דסתימין. בעא למעבד יקרא דיוקנא ברזא דאדם, ובכלהו דרגין לתתא, יהיב חילא לאפקא כל חד כדקא חזי ליה, ועבד אדם דשליט בכלא, בעלאי ותתאי.
ות״ח, עד לא אשלימו אינון שבע דרגין, יומין עלאין, לא אשתלים אדם לעילא. כיון דאשתלים לעילא, אדם עלאה, אשתלים לתתא, אדם תתאה. וכלהו עלמין בשלימו. בג״כ, שלטיה לאדם תתאה, על כל דאתברי בעלמא, בגין דאדם עלאה שליט על כלא. ובג״כ, רמז בהאי קרא, שבע דרגין דאית ביה, שבע דרגין עלאין, דאקרי בהו אדם דלעילא, ואשתלים בהו. בג״כ נעשה אדם בצלמנו, למיהב ליה שפע, מההוא אתרא דאקרי חסד.
ת״ח, מאן דהאי צולמא עליה, חסד אל לא אעדי מניה, ויתבא על רישיה, ואתחברת ביה שכינתא, בסיפא דיומוי. בגין דהאי חס״ד, יום ראשון, ואיהו רישא דכל יומין דלעילא, והאי צולמא דאתיא ליה מניה, לא אסתלק עד דאשתלימו יומוי דבר נש, כד אשתלימו שבעין שנין, לקבל שבע דרגין, עשרה לכל דרגא. הה״ד, ימי שנותינו בהם שבעים שנה. מאן בהם. באינון יומין ושנין דלעילא.
ואם בגבורות שמונים, תא חזי, בני חיי ומזוני, לאו בזכותא תליא מלתא, רזא דאינון שבע דרגין דבהון זכות וחובא, ברזא דחס״ד וגבורה, דאי הכי, לא הוה ליה לבר נש למהוי חי בר משבעין. אלא במזלא עלאה, עתיקא דכלא תליין. בג״כ, איהו מוסיף על כל יומוי דכל ב״נ כרעותיה.
ות״ח, הכי אוליפנא בספרא דשלמה מלכא, דבליליא בתראה דחגא, אי יסתכל ב״נ בצולמא דיליה, וחזי ליה שלים, לא אתגזר עלוי מיתה. ומ״ט בהאי ליליא. בגין דז׳ יומין דחגא לקבל שבעה יומין עלאין אינון, דכל יומין ושנין. דעלמא, בהו תליין, ואינון רמיזין בקרא, דלך יי׳ הגדולה וגו', שירותא דלהון חס״ד, וסיומא דלהון ממלכ״ה, כנ״י, אחרי״ת הימים, אשתכח שביעאה אחרית. וכד אתיא האי ליליא דשביעי, אתחזי, אי אשתלימו יומי בהאי אחרית, הוי האי צולמא עלאה חזי עליה, חסד אל יתהדר עליה כבקדמיתא, ולא מסתפי מהאי דינא דצד״ק ואיהו בהדיה בשלימו בחדותא, ואהדרת ליה אנפין.
ובג״כ אזהר לון קב״ה לישראל, לאשתזבא מדינוי דהאי צד״ק, לחפאה סכת שלמא עלייהו, ולמיתב בצלא דמהימנותא, הה״ד בסכות תשבו שבעת ימים, לאכללא להאי דרגא לעילא, ולאוספא ביה ברכה, מים עלאין, בגין דהאי יומא שביעאה, איהו כנ״י, אנן מקיפין להאי מזבח עלאה, באינון תרין למודים, דאינון ערבי נחל, ועבדין בה נסוך המים, ויהיב צדי״ק באינון שתין דאינון מששת ימי בראשית. כלא ברזא דחכמתא.
ולבתר ביום השמיני עצרת תהיה לכם, עבדו כנישותא לאינון שבע יומין עלאין. ועבדו יומא טבא, בגין דאשתזבון מדינוי דההוא יומא שביעאה, בג״כ כתיב בצלמנו.
כדמותנו: לקבל יומא תניינא, גבורה, חולקיה דיצחק. כדין אית לב״נ למשוי להאי דמותנו, ולאדמי בעובדוי לאינון עלאין. וכל דא למה. בגין דקב״ה יהב בידיה דב״נ, אי בעי ב״נ למדמי גרמיה לאינון דלעילא, אשתלים בהו, ולא מסתפי מהאי מדת דינא עלאה.
וירדו בדגת הים, לקבל דרגא דנצ״ח, דאחיד ביה משה. דגת הים, בההוא דרגא אתבריאו. ויהיב לון סתימא דסתימין חילא, למשלט עלייהו, אי דמי בר נש לעלאין. ואי לא דמי לעלאין, ירדו, ונוני ימא שלטין בהו בבני נשא, ובג״כ אזהירת לון אורייתא, דאתיהיבת ע״י דמשה, ובחרת בחיים.
ת״ח, משה כד אתרמי לימא, לא שלטו עליה נוני ימא, ולא אסתפי מנייהו. בגין דאיהו הוה זמין לקרבא לעילא, ולאתדבקא בקב״ה. ולבתר כד אתדבק, שליט על נוני ימא, ורמז לאהרן אחוי. דימחי ית ימא, וימותון נוני, ואיהו לא עביד הכי, בגין דההוא דרגא דיליה שליט עלייהו, וביה אתבריאו, ולא בעא קב״ה דימחי איהו, בגין לאתהפכא להו לאויב. וכד בר נש אזיל בארחוי דקב״ה, כתיב עליה, כי תעבור במים אתך אני וגו', דהא וירדו בדגת הים.
ובעוף השמים לקבל דרגא דשמים, דבההוא דרגא שליט עלייהו, ודא תפאר״ת. ואע״ג דבדרגא דנצ״ח אתעבידו כל נוני ימא ועופי, לא כתיב תמן אלא עוף כנף, אבל השתא קרי להו עוף השמים, בגין דב״נ לא שליט עלייהו, אלא מסטר דשמים.
ובבהמה, שליט עלייהו, ברזא דהו״ד, דיהיב ליה סיועא, דהא בההוא יומא אתבריאו בעירן. ובכל הארץ, שליט ברזא דצדי״ק, דאקרי כ״ל, ואיהו שליט על הארץ ארעא עלאה. ה״נ ב״נ לתתא, שליט על ארעא תתאה, בגין דכלא ביה. ובכל הרמש הרומש על הארץ, שליט עלייהו ב״נ מסיועא דאתייהיב ליה מארץ החיים, מלכות עלאה.
El estudiante lee sin distracciones; al tocar un pasaje abre comentarios, Rashí, Onkelos, notas privadas, preguntas, tarjetas y progreso guardado.
27
Pasajes
0%
ES
0
Refs
0
Guardado
ספר הזהר, תוספות, כרך א כ״ד
Aula de estudio · Bet Midrash Online
Haz clic sobre cualquier pasaje para subrayar, preguntar, guardar nota, abrir Rashí/Onkelos o crear repaso.
Texto hebreo: dominio público
Estado de la traducción: Todavía sin traducción española — disponible en hebreo.
