Zohar, Addenda, Volume I 25:1
ויאמר אלהים הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע, לקבל דרגא דבינ״ה, דאקרי אלהים. דכיון דאימא עלאה, חמאת לון שלימין, יהיב לון תפנוקין מלעילא, לאתקיימא בעלמא.
ויאמר אלהים הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע, לקבל דרגא דבינ״ה, דאקרי אלהים. דכיון דאימא עלאה, חמאת לון שלימין, יהיב לון תפנוקין מלעילא, לאתקיימא בעלמא.
ת״ח אדם קדמאה, קודשא בריך הוא יהיב ליה כל עשב זורע זרע. ולא יהב ליה רשו למיכל בעירי, ועופי שמיא. בגין דגלי קמיה, דהוה זמין לאתפתאה. בההוא נחש, דאיהו ערום מכל חית השדה. אמר קב״ה, ארחקיניה מניה, ולא יהא ליה עסק ביה, ולא בבעירי, ולא בעופי, בגין דקב״ה ארים ליה לב״נ מכשול מקמיה מאים יתקיים בעלמא.
אבל כד אתא נח, דאקרי צדיק, מה כתיב ביה. ויבן נח מזבח ליי׳, הא אוקימנא, ההוא מזבח דאקריב ביה אדם הראשון. ומ״ט ויבן בגין דחייבי עלמא עבדי בה פגימו. אתא נח וקריב ההוא מזבח בבעלה, הה״ד ויעל עלת במזבח חסר.
כד חמא קב״ה דאתקריב ההוא מזבח, וקריב הנהו בעירי דכיי. יהיב ליה רשו למיכל כלהו בעירי. מ״ט. בגין דאתקיף בההוא ברית עץ החיים, וקריב ליה בעץ הדעת, ועבד יחודא כקדמיתא. אלא דלבתר אתפתה,דבעא למבדק בה ההוא חובה, ולא לאתדבקא ביה, אפילו הכי לא אשתזיב מניה, ונציב ההוא כרמא.
ת״ח, אדם דזמין לאתפתאה באילני, לא יהב ליה אילני, וארחקינהו מניה, דהא לא אדכר לון, אלא דאיהו עבד גרמיה חול, ונציב ההוא כרמא דאקרי בית ישראל. בקדמיתא אשתלים ביה, וחפיא עליה, ואשתזיב בה. ומאן איהי בית ישראל. דא תיבה, דאקרי ארון הברית.
והשתא כד בעא למבדק, מה כתיב. וישת מן היין. כד״א, ותקח מפריו. לבתר ויתגל בתוך אהלה. גלי ההוא פרצה כקדמיתא, בגו משכניה בגו לגו. ואי לאו ההוא מדבחא, דאגינת עליה, משום דאתדבק בה בקדמיתא, הוה נתפס מיד. ועכ״ד כד לא עבד ליה אלא למבדק. כסי עליה אורייתא, ולא פרסמיה כמה דפרסם לאדם, וההוא מדבחא כפרה עליה.
ת"ח, מזבח של בית עולמים ההוא, תלתין ותרין על תלתין ותרין אמה, היא רמיזא בתרין ותלתין נתיבות פליאות חכמה, דהא חכמה תתאה אקרי.
עלה אמה וכנס אמה זהו יסו״ד, לקבל צדיק דלעילא, דהא כגוונא דכלהו דרגין אית בה, וכלהו אתחזיין בה, דהא מראה אקרי. עלה חמש וכנס אמה, זהו סובב. לקבל ההוא דרגא דאתדבק בה, דאיהו סובב לההוא מזבח, הה״ד, וימינו תחבקני, דהא מיסוד עד ההוא דרגא, חמשא דרגין אינון.
עלה שלש, וכנס אמה, אלו קרנות. לקבל אינון תלתא דרגין, דאתיין לה מנייהו תקפו עלאה ושפע. ובג״כ, דוד שנמשח בקרן, נמשכת מלכותו. בגין דאיהו אחיד באינון קרנות המזבח, תקיפו דמדבחא עלאה.
ת״ח, ארבע קרנות. אמה על אמה אית בה במזבח, בגין דאיהי כסא דוד, יום רביעאי, לתת לה שפע מאינון שלש אמות, לאינון ארבע קרנות.
וכד הוו מקרבין כהני מסטרא דחס״ד, עולת התמיד, לגבי מזבח הוו מקריבין ליה, ההוא אתרא דאקרי מזבח. וכד הוו עבדין מתנות מדמא דעולה, הוו סלקין, והוו אזלין בההוא סובב, דאיהו דרגא דידהו, וחולקא דאבוהון, דיהבין שתי מתנות שהן ארבע, לקבל ההוא אתרא דאקרי עולה.
וקביל שתי מתנות דההוא בוכרא, דנטיל תרין חולקין. הה״ד, ויעקב איש תם יושב אהלים: רחמי, ודינא. ונסיב ההוא צדיק, תרין חולקין דידיה, הה״ד, נתנה בכורתו ליוסף, ותרין חולקין דאבוי, ונסיב כלא האי כ״ל, ואמלי לההוא אתרא דאקרי ים. הה״ד, כל הנחלים הולכים אל הים, האי מזבח העולה הוה גביה.
הא ט׳ אמות, לקבל ט׳ דרגין, דאיכא עד צדיק, תשיעאה דכלא, טו"ב ודאי. ואיהו כבנין אוצר רחבה מלמטה, וקצרה מלמעלה. הה״ד,ויבן יי׳ אלהים את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה. והאי מזבח עלאה, היא אשתו דאדם דלעילא, ובג״כ אקרי מזבח העולה, כד״א, ארון הברית, ודא כנסת ישראל. ואקרי מזבח.
מ״ט אקרי הכי. בגין דכד בני עלמא לא מכשרן עובדייהו, איהי דבחא לון, הה״ד, והכיתי אתכם אף אני. דהא כל מאני קרבא דמלכא, בידה אתמסרן. הה״ד, הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה. ובג״כ אורייתא שלימתא קב״ה יהבה לון לישראל, למיזכי בה לחיי עלמא, לאשתזבא מדינוי דההוא מזבח. מה דלית רשו לגברא אחרא לקרבא לגבה.
וכי תימא, הא חמינא משה קריב לגבה שבעה יומין בקדמיתא. ת״ח, כתיב שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני. האי קרא על כ״י אתמר, כד איהי שריא בארעא קדישא, בכל אינון שבעה יומין, כלהו בשלימו. הה״ד, שבעת ימים ימלא את ידכם. ובג״כ אקרון שבעת ימי המלואים דייקא.
ומשה דאיהו לוי, מסטר דא קריב בקדמיתא לגבי האי מזבח, הה״ד, שמאלו תחת לראשי. מאי ראשי. אלא ברישא כד אתדבקת האי מזבח בההוא עולה, שמאלו אתקשר בקדמיתא. ועכ״ד אתערו חבריא, בחלוק לבן, שאין בו אימרא שמש. הה״ד, מחשוף הלבן אשר על המקלות. בגין דאע״ג דאיהו מסטר דדינא, אתלבש בחס״ד, וקריב לגבה, ואתער חס״ד עלאה בעלמא.
ומאי קריב. פר ברישא תמיד של שחר עולה ודאי. ולבתר קריב פר חטאת למיהב שלמא בין ההוא פר חטאת, ואהרן דחב לגבה, כד עבד עגלא ודא, כנסת ישראל והחטאת לקבלה איהו. ודא פר כהן משיח, כד איהו חב לגבי מזבח, מה דלא אית בגבר אחרא אלא נוקבתא לחטאת, ולבתר קריב עולה לגבה. כיון דאתקריב עולה לגבי האי מזבח, כדין מלואים הוא. מלואים לעילא, מלואים לתתא. וכלהו עלמין בחדוה, דהא מטרוניתא אתחברת בבעלה, וכדין קריב לגבי ההוא מזבח איל המלואים, ויהיב מההוא דמא על תנוך אודנא דאהרן, בגין דתהוי רכיכא, למשמע ברכיכו, ולא בקשיו. ויקבל מלי דאורייתא, דלא לאפרדא תורה שבע״פ, מתורה שבכתב, ולאשלמא עלמין כלהו. וכן לבנוי.
ופקיד לון דיתבון בההוא תרעא דההוא אהל, למיטר ההוא אתרא, דלא יתקרב ערל וטמא, וישתלמון כלהון שבעה יומין עלאין, ויסתלקון בההוא דרגא דחס״ד, דאיהו מתתא לעילא שביעאה. דהא אינון בקדמיתא אתדבקו בההוא פתח אהל מועד, ולבתר אסתלקו לעילא.
לבתר מה כתיב וימינו תחבקני. הה״ד ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן, ופקיד ליה למיסב ההוא עגל דחב ביה, ויקרביניה לגבי ההוא מזבח. ואיהו הוה כסיף לקרבא לגבה, דדחיל משלהובוי. א״ל משה, קרב אל המזבח ועשה את חטאתך בקדמיתא, והב מההוא דמא באנון קרנות, בגין דחב בקדמיתא לגבייהו, ומנע מנהון ברכאן.
ולבתר ואת הדם יצק אל יסוד המזבח, לאצקא בה ההוא יסוד. מאי יצק. כד״א. ויעש את הים מוצק. ולבתר קריב לההוא מזבח ההוא עולה, ועבד בקדמיתא ראש, ולבתר רגל. ולבתר על ישראל קריב שעיר עזים, דהא מההוא סטרא דיצר הרע אתדבקו בכו״ם.
ולבתר עגל וכבש לעולה. ת״ח, בקדמיתא עגל לחטאת, כיון דקריב ליה בשלימו לגבי אמיה, לבתר קריב ליה לגבי אבוי. הה״ד, לעולה. ולבתר שור ואיל לשלמים, דהא שלמא בכלהו עלמין, והאי שור דסטרא דשמאלא, ואילו דיצחק, לא עבדין דינא, אלא לשלמים, שלמא לעילא, שלמא לתתא.
וכדין קב״ה פתח עלייהו, הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. שבת אחים: ימינא, ושמאלא. משה ואהרן. גם: לאכללא לכ״י. יחד צדי״ק, כלא ביחודא שלימתא. כדין מה כתיב. כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן. כיון דאתחברו דכר ונוקבא שלים. ובג״כ, כשמן הטוב על הראש, בקדמיתא, עתיקא דכלא, רישא דכל רישין. יורד על הזקן, דא חס״ד וגבור״ה ות״ת, דכלהו אקרון זקן, ואברהם זקן. ויהי כי זקן יצחק. ועיני ישראל כבדו מזקן. על פי מדותיו. דא צדי״ק, ואיהו פי מדותיו.
ולבתר כטל חרמון שיורד על הררי ציון, אלין שבע הרים, דאקרון הררי ציון. כי שם צוה יי׳ את הברכה, כיון דאתחברו. חיים עד העולם, דא עץ חיים בההוא עולם. וכל דא, בגין הנהו קרבנין, דמתערין טיבו לעילא ותתא.
ולבתר הכי, כהני דמסטרא דחס״ד קרבין לגביה דההוא מזבח, מה דלית רשו לגבר אחרא לקרבא. ונכסין נכסת קודשין בצפונא דמזבח,
וכהני עבדין שלום בקרבנא, מאי קרבנא: לבן ואדום, חלב ודם. חלב לקבל ההוא דרגא שופרא דכלא. חלב הארץ, מתרגמינן שופרא דארעא. דם, לקבל ההוא דרגא דאקרי נפש, דכתיב נשבע ה׳ בנפשו. וב״נ כד קריב האי דמא, כאילו מקריב נפשיה, הה״ד כי הדם הוא בנפש יכפר.
ובג״ב אזהר לון אורייתא, מאן דייכול מההוא חלב ודם, דמקרבין מניה למדבחא, ישתצי מההוא מדבחא, האי דכתיב, ונכרתה הנפש ההיא מעמיה. מ״ט. בגין דה״ל למקרביה לההוא חלב על מדבחא. וההוא דם ביסוד לאכללא מדת יום בלילה, ומדת לילה ביום. ובעולת התמיד דאיהי כללא דכלא, לכפרא על כל ישראל, על עשה ועל לא תעשה הנתק לעשה. פ״ט. בגין דהא אתרא דרגא דעולה, עשה איהו.
ועבדין ליה מתנות, לאכללא לההוא אתרא דאקרי כ״ל, ולישראל. ולאן אתרא יהבין אינון מתנות. חדא בקרן מזרחית צפונית. לאתערא מזרח דאיהו רחמי. ולאתערא צפון בחדוה לגביה דההוא מזבח ולבתר בקרן מערבית דרומית, לאכללא ההוא מזבח דאקרי מערב, בדרום דאיהו חס״ד. ובגין כך, כלא חדא מתנה. הדא הוא דכתיב, שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני. שמאלו דמזרח דאיהו צפון, תחת לראשי, בקדמיתא. והדר וימינו תחבקני דאיהו חס״ד.
ד״א מ״ט דלא יהבין מתנה בקרן דרומית מזרחית, צפונית מערבית, דהא ההוא קרן דרומית מזרחית, איהו בקדמיתא, כד סלקין כהניא בההוא כבש דבדרום, סטרא וחולקא דידהו, דאיהו חס״ד. ואמרינן כל פנות שאתה פונה, לאו איהו אלא דרך ימין למזבח. בגין לחברא סטרא דמזרח בההוא מזבח, וה״ל לכהנא למיהב מתנה בקדמיתא, בההוא קרן דרומית מזרחית, דהאי איהו קדמאה לאינון דרגין. ולא עוד, אלא דאתער לגבה חס"ד בקדמיתא. הא אתערו חבריא ואמרין, בגין דכתיב אל יסוד מזבח העולה, תן יסוד למזבח של עולה, כלומר קרב יסוד דאיהו צדיק לגבה. וקרן דרומית מזרחית לא היה לו יסוד.
ת״ח, כתיב ביה ביהודה, לכו ונמכרנו לישמעאלים, ובגין דאיהו חב לגבי ההוא יסוד, ואפרשיה מההוא ארץ עלאה, ויהב עצה למזבן יתיה. בג״כ, בההוא חולקא דידיה לא הוה ליה יסוד.
והכי תנינן, מה הוה חולקיה דיהודה, הר הבית ולשכיו ועזרות. ומה הוה חולקיה דבנימין, דאיהו צדיק לתתא, אולם והיכל ובית קדש הקדשים. ורצועה נפקא מחולקיה דיהודה, דאיהי כלפי מזרח, דהא דגלו נמי במזרח הוה, ונכנסה בחולקיה דבנימין, ועלה אתבני מדבחא, דהא מדבחא חולקיה דיהודה הוה, כדאוקמינא, ותעמד מלדת, דקיימא כרסייא על סמכוהי, והיא סמכא רביעאה, לקבל כנסת ישראל דאיהי רביעאה. וכתיב בה, אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה, ודוד בריה אחיד ביה בההוא מזבח, כדאוקימנא ברזא דמהימנותא.
ובנימין הצדיק, מצטער עליה, לקרבא יתה לגביה, הה״ד חופף עליו כל היום. בג״כ זכה בנימין הצדיק לתתא, ונעשה אושפיזא לגבור״ה, הה״ד ובין כתפיו שכן, דאיהו חולקיה במערב.
והשתא שכינתא בין תרין צדיקים, צדיק לעילא, יוסף הצדיק. לתתא בנימין. האי בעלה דמטרוניתא. והאי אושפיזא. בג״כ כתיב, מושיבי עקרת הבית, דא עלמא דאתגליא, דא שכינתא תתאה דאיהי עקרת הבית. עקרא דהאי עלמא, רחל, בין תרין צדיקים לעילא ותתא.
בג״כ אתקרי בי מקדשא בית עולמים. מזבח של בית עולמים, האי באחסנתיה דבנימין. אבל כד שריא שכינתא באחסנתיה דיוסף בשילו, לא קארי לה בית עולמים, דהא עולם הו״ד הוא לעילא ותתא. אם הבנים שמחה, דא שכינתא, בג״כ הללויה.
ת״ח, כד אזדבן ההוא צדיק למצרים, בנימין אחוהי הוה צדיק לתתא, ונטל אתריה דלא לאתפגמא, ולאינון עשרה בנין דהוו ליה, קרא לון על שמיה דההוא צדיק, כדאוקמוה חבריא, בלע על שם שנבלע בין האומות.
בגין כך תנינן, היסוד היה מהלך על פני כל המערב ועל פני כל הצפון, אוכל במזרח חצי אמה, ובדרום חצי אמה. בגין דחולקיה דבנימין הוה מערב, בג״כ אית ליה יסו״ד, דהא הוא שליט הוה לגבי ההוא צדיק יסוד עולם. אבל בחולקיה דיהודה דאיהו מזרח, לא הוה ליה יסוד, דהא איהו ארחקיה מניה, דיהב עצה למזבניה למצרים.
ת״ח, סדרא דדגלים הכי הוא סחרניה ההוא מדבחא דעולה, דאקרי משכנא. יהודה ודסמיכין ליה במזרח. ומאן סמיכין. יששכר דאגין עליה בחילא דאורייתא. ולבתר זבולון, דסמיך ליששכר, דיהב לון מלאי וחילא לאתעסקא באורייתא. אפרים ומנשה ובנימין למערב. ראובן ודסמיכין ליה, בדרום. דן ודסמיכין ליה, בצפון.
ות״ח, כתיב ביה בההוא צדיק והוא נער את בני בלהה, וכתיב בבני לאה, וישנאו אותו. בג״כ תנינן, האי יסו״ד הוה מהלך על פני כל המערב, דהא חולקיה דאחוי דנטר ההוא אתרא, ודבנוי הוה. ועל פני כל הצפון בגין דהנהו דהוו שראן בצפון, לא הוו שנאין ליה.
אוכל במזרח חצי אמה, בגין דעבד יהודה פלגו הצלה. אמר, מה בצע, ולא שבק למקטליה. ובדרום חצי אמה, בגין דראובן אמר, להציל אותו מידם, וגד נמי דהוה שריא תמן לא הוה סני ליה.
ת״ח, כמה עקימין אינון בני נשא, דלא בעאן לאשתדלא בארחא דחיי, דאורית ליה קב״ה לבנוי, ואזהר לון עלה, ואמר והגית בו יומם ולילה, דלית לך רשו לאפרשא יום מלילה. ובגין כך יהודה, אע״ג דחולקיה ועדביה הוה מערב, דאיהו לילה, כד הוה שארי סחרניה ההוא משכנא, אדבק במזרח, דאיהו יום, וקב״ה רמז ליה וא״ל, ובחרת בחיים דלא לאתפרשא יום מלילה, ומאן דפריש לון גרים מותא.
ובההוא חובא, מיתו בנוי, בגין דחבילו אורחיהון, ולא דביקו יום בלילה, בגין דלא אשתדלו כדקא חזי. לחברא חוורא בסומקא. בגין לכפרא ההוא חובא דיליה, דאפריש לון בקדמיתא, כד זבין לההוא צדיק, דאקרי יום, דאפרשיה מכנסת ישראל דאקרי לילה. רמז ליה קב״ה, לקרבא מזרח במערב, וא״ל והחונים קדמה מזרחה דגל מחנה יהודה, לקרבא מזרח למערב למיהב ליה שפע ברכאן מלעילא.
ובני יוסף ובנימין, אע״ג דבנימין הוה מתדבק במזרח, רמז ליה קב״ה למשרי במערב, לקרבא כנסת ישראל לגבי צדיק, כלא בארח מישר. הה״ד, כי ישרים דרכי יי׳ וצדיקים ילכו בם. וראובן דאתדבק בסטרא דחס״ד, ישרי בדרומא. ודן בגין לכפרא ההוא חובא דעגלא, דיקבלון בנוי ואינון מסטרא דצפונא, ישרי לצפונא, לכפרא ההוא חובא.
בגין כך כתיב בים שעשה שלמה עשרה על עשרה, וקו שלשים באמה יסוב. כלא ברזא דחכמתא. כתיב ביה עומד על שנים עשר בקר שלשה פונים צפונה ושלשה פונים ימה ושלשה פונים נגבה ושלשה פונים מזרחה והים עליהם מלמעלה ההוא ימא דחכמתא אתתקן בהו.
ת״ח, כד הוו עבדין כהניא ההוא חטאת, לכפרא חובין דלא תעשה הוה, דאית בהו כרת. ועולה, לכפרא על מאן דלא עביד מצות עשה אתי. ומההוא סטרא אתי עולה דאיהו זכר, וכתיב זכור את יום השבת, מצות עשה. ובגין כך, אנו מקרבין בשבת תרין אמרין דמוסף עולה, בגין דבההוא דימינא, אתוסף לההוא צדיק נהירו דעתיקא קדישא, כד אתדבק בכנסת ישראל, דאיהי שמור לא תעשה
בגין כך, אית ביה בשבת עשה ולא תעשה דאית ביה כרת. דהא מאן דעבד פגימו בההוא אתרא, דאקרי לא תעשה, ואפריש זווגא דלהון, אשתצי מתמן נפשא דיליה. ומאן איהו. מאן דעביד עובדין דחול בשבתא, בקדש דאתדבק בשבת, בשבתון, וכלהו עלמין בחדוה בנהירו. אבל מאן דלא עביד אלא בשגגה, מקריב חטאת, לקבל ההוא דרגא מזבח.
ובר״ח, חדתותא דסיהרא, אנן מקריבין פרים בני בקר שנים. דהא מסטרא דפרה אדומה תמימה אתו, ואינון לעילא, לאשלמא פגימו דיליה ולמיהב לה שפע על חד תרין, מההוא אתר דאקרי עולה. ואתוסף בההוא זמנא נהירו לסיהרא, איל אחד לקרבא לה, אילו דיצחק, שמאלו תחת לראשי.
כבשים בני שנה שבעה, לחבקא לה ימינא, ושבעה דכרין אתקרבין בה, תמימים: שלמין בכלא. ואנן מקרבין שעיר עזים אחד לחטאת. דהאי חטאת מהאי סטרא דפר חטאת אתי, דכתיב שמור, ושמור לא תעשה איהו. ואנן מקרבין שעיר חטאת, דאתי על לא תעשה, במוסף דידיה בר״ח, ואתי לכפרא על טומאת מקדש וקדשיו, דכתיב ולא יטמאו עוד בית ישראל שם קדשי, דלא יתקרב בכ״י ערל וטמא.
אבל מוסף דשבת ליכא לקרבא, בגין דהא אתגלי עתיקא קדישא, ונהיר בההוא רצון לכלהו עלמין, וכלא אשתכח בנהירו, דהא שבת בלא דינא כלל איהו, ולא שליט חויא עקימא, וכהני מסטרא דחס״ד, נכסין יתיה בצפונא דמזבח, ואפילו ישראל יכלין למעבד. בר דלית לון רשו למקרב לההוא מזבח לקרבא, אבל למיכס שרי.
ובצפונא איהו אתריה דההוא שעיר, דהא שעיר מצפונא יניק, ואנן מקרבין דמא למדבחא, ועבדין ד׳ מתנות, על ד׳ קרנות, בגין לאקפא לה מכל סטרין, דלא יתקרב מאן דלא חזי לקרבא לקדש הקדשים, והאי חטאת דעבדינן מניה, קדש הקדשים איהו, דלא יתער סטרא דמסאבא מניה בעלמא.
ות״ח, בעולה ב׳ מתנות שהן ארבע, רזא דיחודא דמתיחד עולה במזבח. אבל חטאת ד׳ מתנות, דלאו אינון אלא לנטרא, ולאקפא אינון גבורין. דאינון מסטרא דגבורה, לההוא מטה כרסיא קדישא. ולאשלמא ההוא פגימו דעבדו בה. ומאן דגרים לון לבני נשא למעבד ההוא חובא, מסטרא דשעיר אתי, בג״כ חטאת יחיד שעירה, וחטאת נשיא, שעיר. וחטאת כהן משיח, פר. כלהו מסטרא דשמאלא.
ולזמנין קריב יחיד כשבה, לקביל כנסת ישראל וכלהו שאר מצות. אלא בע״ז דצבור, מקרבין פר לעולה, ושעיר לחטאת. וההוא חטאת חסר איהו, בלא אל״ף. בגין דאיהו גריעות סגיאה, דהא חטאת לישנא דגריעא הוא, דכתיב והייתי אני ובני שלמה חטאים. וכל חד עז בת שנתו מסטרא דשמאלא. וההוא פר דורון לעילא, איהו לצדיק, דאפרידו ההוא ארון, מההוא ברית. ושעיר לחטאת, לקבל כנסת ישראל, דמנעו מנה ברכאן. ועכ״ד יחיד כד חב בכלהו מצות ל״ת דאית בהו כרת, שעירת עזים בעי לקרבא לכתחלה, אלא כד לית ליה דיקריב כשבה.
ות״ח, כ״י רביעית היא ליומי. ובג״כ ד׳ מתנות בעיא. וסליק ההוא ריח ניחח מאינון אימרין, וכדין נייחא לכנסת ישראל, ולא עבדת נוקמין, דהא בשוגג הוה.
ובחדש הראשון, דאיהו ארבעה על עשר, עבדינן פסח. בגין דיהוי דכיר לן לעלם, ההוא פסח דעבד קב״ה לישראל, קטיל ההוא טלה, ואפיק שכינתא וישראל מאתרא מסאבא, ואתחבר ארבעה בעשור. כנסת ישראל אתחבר בעשור, דאיהו צדי״ק, ורמיז אתריה בעשר. וכדין פסח ליי׳.
ובג״כ מאן דאיהו טהור, ויסתלק מניה ההוא ערלה, ויתחזי רשימא קדישא דצדי״ק דאיהו י׳ ביה. ולא קריב פסח ליי׳, כנסת ישראל לצדיק, דהוא חזי לקרבא למקדשא, ולא ערל וטמא. דאי לא קריב אית ביה כרת.
ומ״ט, דהא כל אורייתא לא אית בה כרת, אלא על מצות ל״ת. מ״ט בפסח ומילה, דאינון מצות עשה כרת. אלא בגין דדרגא קא גרים, דאיהי כ״י, דאיהי פסח, ואקרי מצות לא תעשה, בעיא לאתחברא בעשה, ולאתכללא ביה מדת לילה ביום. ומאן איהו. דא צדי״ק, דאיהו מילה ומ״ע, ואתכליל במצות ל״ת מדת יום בלילה. ואי לא אתגזר בר נש לא אתחזי לקרבא לון.
בג״כ קיימא מצות ל״ת עליה, ודיינת ליה בכרת, דלא ייעול נפשיה למקדשא. וכן בפסח בעיא כ״י לאתחברא בבעלה, ואי לא עביד בר נש, ולא קריב פסח ליי׳, קיימא עליה ודיינת ליה. ולא אפיקת יתיה מתחות ידא דפרעה, ואשתציאת נפשיה מאתרא קדישא, ואשתארת באתרא מסאבא במצרים. דהא ישראל אי לא עבידו הני תרין פקודין, לא נפקו מתמן.
ובג״כ כתיב, שמור את חדש האביב ועשית פסח לה׳ אלהיך. שמור: כללא דנוקבא, לא תעשה. את כללא דכלא. חדש האביב: דהא בההוא שעתא, שעורה אביב, ומקרבין מניה עומר עשירית האיפה ממחרת השבת איהו, וספרין שבע שבועין שלמין, לאסתלקא לעילא, ולקבלא מאינון חמשין יומין עלאין דאימא עלאה, אורייתא דאקרי לחם, דכתיב לכו לחמו בלחמי.
ואנן מקרבין ביומא דחמשין, דאתייהיב ביה אורייתא, שתי הלחם: תורה שבכתב, ותורה שבע״פ. ונחית טיבו דעתיקא קדישא דאימא עלאה, באינון שבע שבועין שלימן בכלא. וכל חד מאינון שבע דרגין, כליל בשבעה, כדאוקימנא ברזא דמהימנותא.
בג״כ שמור את חדש האביב ועשית פסח ליי׳, קריב לון ביחודא, דהא ביה אפקך ממצרים לילה, ותשלים להאי דרגא דאקרי ליל שמורים, ותקריב דכורא לגבה, ותתקרי לילה שלימא. ות״ח, נערה בתולה עד לא אתקריב דכורא לגבה, אקרי נער. לבתר אקרי נערה. הה״ד, ונתנו לאבי הנערה שלימא דייקא. ודא איהו כד אשתכחת שלימא, ולא אתקריב מאן דלא אתחזי. אוף הכא בקדמיתא ליל שמורים, לבתר הלילה הזה ליי׳. כד אתקריב זה לזאת.
בג״כ לא אתחזי לאתקרבא בההוא פסח ערל וטמא, ודמה טעון מתנה אחת דייקא. כד״א, אחת היא יונתי תמתי אחת היא לאמה. היא נטרת בנהא, דלא יסתאבון בנמוסייהו ישראל, בג״כ שבטי יה נפקו מתמן. ואתחברת יו״ד בה״א ולא באתר אחרא כמה דעבדי אינון.
אבל כד נפקו מבבל, אסתאבו לתמן וסאיבו מקדשא, בג״כ חויא שליט בהו, ולא אשתכח שלטנותא לישראל בההוא זמנא, בגין דסאיבו מקדשא בנשים נכריות. מכאן מאן דמסאב גרמיה לתתא, מסאב לעילא. ומאן דקדיש גרמיה לתתא, מקדש לעילא. וע"ד ראויין הוו דיתעביד להו ניסא בההוא שעתא דנפקו מבבל כשעתא דנפקו ממצרים, אלא דגרים חובה.
ובחמשה עשר לירחא קדמאה, חולקא דאברהם דאיהו קדמאה, ואחיד בדרגא דחס״ד. אנן מקרבין לקב״ה תרין פרים, לאוספא תרין חולקין לדרגא דחסד, מעתיקא קדישא. איל אחד, לקבל דרגא דיצחק. ובעינן איל, לישנא דתקיפו בגין דחולקא דידיה תקיפו מיא. ובעינן דיסתכם ההוא דרגא דגבור״ה בחסד עלאה, למעבד טיבו עם כל ישראל. ולאתפרעא מאינון דעאקין לון ולאסחרא ליה סטרא דמיין האי דכתיב מחשוף הלבן.
שבעה כבשים תמימים. לקבל כלהו דרגין דישתלמון ביה. וכן בכל יומא ויומא שבעה אמרין. ביומא קדמאה דכולהו, שבעה יומין עלאין, כל חד אשתלים ברזא דשבע, ויהון שבע שבתות תמימות, לקבלא נהירו עלאה דאורייתא. שעיר חטאת לכפרא על סאיבו דמקדשא, ולא יהא ליה רשו לההוא שעיר לערבבא, ולא לאסטנא על ישראל.
וביום הבכורים בהקריבכם מנחה חדשה, לקבל דרגא דיעקב. דהא כדין אשתלים עלמא, ואתחדש. ואנן מנינן שבע שבועין, בגין לחברא כלא ביובלא עלאה, דיהבא להאי ברא בוכרא עטרה דאורייתא, דאתכלילת במ״ט אנפין. ונפקא מחכמה עלאה, באינון חמשין שערי בינה, ואתייהיבת להאי ברא בוכרא, ע״י דמשה, דאחיד נמי בהאי דרגא. הה״ד, צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה, במלכא דשלמא כלא דיליה, דהא אוקימנא דהאי דרגא שלים מכל סטרין, ושלים אקרי ברזא דמהימנותא. דכתיב, ויעקב איש תם. ביום חתונתו, דא כד אתייהיבת. וביום שמחת לבו, כד אתבני בי מקדשא.
תא חזי, כתיב בחדש השלישי, דאתחבר האי דרגא דאקרי שלישי, בחדש, והיא חתונתו. ע״ד כתיב, ויחן שם ישראל נגד ההר, האי דרגא ברא בוכרא. נגד ההר, לקבל ההוא הר דאתיידע, דאיהו זעיר מכל טוריא דלעילא, דאיהו רם ונשא, כד אתחבר לעילא, ואקרי הר סיני. דהא ז' טורין, וז׳ ימין, וז׳ ארצות, ברא קב״ה לעלמא, דאינון לקבל ז׳ ימין עלאין, ולא בחר מכלהו למיהב אורייתא, אלא בהר סיני, דאיהו רזא דכנסת ישראל.
ובים כנרת נמי, דאתי מתמן תכלת, דדמי לכסא הכבוד, כנסת ישראל. כנרת: דא צדי״ק. והאי ים דכנרת הוא, כדאוקמוה חבריא, כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד, ובשעה שרוח צפונית מנשבת בו מנגן מאליו. ודוד קם למלעי באורייתא חצות לילה, לאתחברא בכנסת ישראל. ובארץ ישראל, שביעאה דכלא, נקודה אמצעיתא דארעא תתאה, בחר קב״ה, דאיהו לקבל נקודה עלאה.
מ״ט ביה בהר סיני דלעילא, למיהב ביה אורייתא שבכתב, וסימניך, בהאי ארון למיהב ביה ברית. בגין דבהאי ארון מונחין כל גניזין טבין, ותורה שבכתב דאקרי ברית, ביה מונחא. וכל מאני קרבא דמלכא בידיה אתמסרו, וכלהו עלמין דלתתא מנה ינקין. זכו ישראל למיטר אורייתא, כדין יהבת לון כל טיבו דעלמא. ואי לא, כדין יסרת לון. הה״ד, ויסרתי אתכם אף אני, דא כ״י. וכד תחבר באנ״י דל״ת דילה, אקרי אדנ״י, ודיינא לעלמא.
בג״כ כתיב, וזאת התורה אשר שם משה, בזאת אתייהיבת אורייתא. תא חזי, אורייתא שבכתב, צדיק אקרי, ומונח בזאת, דהאי ברית מנחא ביה, דכתיב ארון הברית, בגין דמונח ביה ברית דאיהו צדי״ק. ובג״כ וזאת התורה, אתחבר וא״ו בזאת, וכדין אשר שם משה, סם חיין לעלמא, דהא אילנא דחיי אתדבק בה.
וכד לא מכשרין בני נשא עובדייהו, אסתלק וא״ו מזאת. וכדין כתיב, זאת תהיה תורת המצורע, וזהו חשוב כמת. וכתיב זאת התורה אדם כי ימות באהל, אסתלק ו׳ מזאת, ועביד האי אהל נוקמין. היינו דכתיב, זאת חקת התורה אשר צוה יי׳, בגין דלא אתחברו ו' בה׳, גרמו דסאיבו מקדשא, וגרימו לון מותא. דהא מאן דאפריש לון, גרים מותא לנפשיה.
עד דאתא פרה, וכפרה על בנה. ועבדין מינה הזאה על טמאי מתים. זאת התורה, דלא אתחבר בה וא״ו, עד דעבדו הזאה לאינון כלי מדין. ולבתר, וזאת התורה אשר שם וגו׳. חיים אתדבק בה.
וזאת הברכה, ברכה אתדבק בה בהאי זאת. אבל כל אתר דתשכח באורייתא זאת התורה בלא וא״ו, בגין חובה. זאת תורת נגע הצרעת. זאת התורה לכל נגע הצרעת. זאת תורת הקנאות. בגין דסאיבו גרמיהון, וסאיבו מקדשא. זאת תורת העולה לא כתיב ביה וא״ו, עד דיעבדו לה שלימו בני אהרן, לחברא לזאת בבעלה.
וזאת תורת המנחה, לא אתיא על חטא, דהא נדבה היא, או דאתיא עם עולה, והא עבדא עולה שלימו. זאת תורת החטאת, אתיא על חטא, דסאיבו להאי זאת. וזאת תורת האשם, בגין דלא עבדו כ״כ פגימו, ובג״כ אתיא דכורא, ולא נוקבא. וזאת תורת זבח השלמים, בגין דאתיין לשלמא אתחבר בה וא״ו. זאת התורה לעולה ולמנחה ולחטאת, בגין חטאת דאית בקרא, וחוטא אחד יאבד טובה הרבה.
דא אוקימנא בכל אתרא, וא"ו מוסיף על ענין ראשון. וזאת התורה אשר שם וגו', מ״ט וא״ו, הא לא אמר זאת בקדמיתא, אמאי כתיב וזאת. בגין סם חיים דאתדבק בה.
וזאת הברכה, בגין ברכה, אע״ג דלא כתיב זאת בקדמיתא, או מלה על מה דייתי. אבל בכלהו מ״ט לא כתיב וזאת, בגין דלא אתדבק וא״ו. והאי דכתיב וזאת תורת האשם, בגין דכתיב לעיל זאת תורת החטאת, וא״ו מוסיף על ענין ראשון.
בג״כ אתייהיבת אורייתא בהאי זאת, ובג״כ כתיב, אף אני אעשה זאת, אסלק מינה וא״ו, ותעביד בהו נוקמין. וכלהו קרבנין אתיין לקרבא להאי זאת לעילא בהאי שלישי. ואנן מקרבין בהאי יומא, תרין פרים במוסף, לאוספא ליה תרין חולקין. איל אחד, לאתחברא ליה חילא דגבורה. שבעה אמרין לקבל כלהו דרגין דיחדון בהאי הלולא. שעיר עזים לכפרא על דסאיבו מקדשא חייבין דלתתא.
ובחדש השביעי לקבל דרגא דיצחק, דיתחבר ביה כנסת ישראל בתרין פרים. האי דכתיב, ותנח התיבה בחדש השביעי בשבעה עשר דאתוספא כ״י, דאיהי שביעית, על עשר סמיכא לעשרה. בג״כ פר אחד לאוספא ליה חילא דאימא עלאה למידן עלמא, אבל תרין לא, בגין דלא יכיל עלמא למסבל דינא תקיפא. איל אחד גבורה דיליה לישנא דתקיפי אילותי לעזרתי חושה והאי איל תשכח בכלהו מוספין דמוסיפין חילא דגבורה עלייהו. בר משבתא, דאית ביה נייחא, ולית ביה דינא כלל, דאתגליא עתיקא קדישא, חידו וטבאן לכלהו עלמין.
כבשים בני שנה, למיהב חילא לכלהו דרגין. שעיר עזים. דלא יתחזי סאיבו במקדשא, ביומא דדינא. ובהאי יומא אתחבר גבורה עלאה, בדינא תתאה דר״ה, למידן עלמא. ת״ח, גבורה דינא קשיא, כ״י דינא רפיא. אך חובת היום פר אחד, בגין דיכיל עלמא למסבל.
ובג״כ בריש ירחא תרין פרים דהיא כפרה. בעשרה לירחא, לקבל דרגא דמשה. במוסף דיליה, פר בן בקר אחד, דלא אתוסף ביה דינא כ״כ, בגין דהוא יומא דכפרה. איל אחד תקיף, לתברא רשיעי עלמא, ובעינן למעבד נייחא לשככא רוגזא.
כבשים שבעה, לאוספא לכלהו דרגין. שעיר עזים אחד אתוסף הכא, בחובת היום, לכפרא על סואבת מקדשא, בגין דקב״ה מלעילא מכפר כלא, ולא ישתאר סאיבו בעלמא. בג״כ חד ביומא, לכפרא קודש הקדשים חד זמנא בשתא, בגין דלא אשתכח כ״כ סאיבו תמן. וחד לברא, למזבח החיצון, דלא אשתכח סאיבו בעלמא.
בחמשה עשר לירחא, לקבל דרגא דאהרן, דאחיד בהו״ד, ואסתלק נמי בחס״ד. ובג״כ, בהאי זמנא, אפילו עם כל אומין דעלמא, עביד קב״ה טיבו. בגין דאתוסף חס״ד דאהרן, עם חס״ד דאברהם. ואינון מקרבין ביה בשבעה יומין קרבנין עלוון. בגין דיחדו כוליה עלמא בחדוותא דישראל.
ע׳ פרים, לקבל ע׳ אומין עכו״ם דעלמא. וביומא קדמאה פרים שלשה עשר, לאחזאה דלאו אינון כדאי לאתקיימא בעלמא, אלא בטיבו דקב״ה, דאית ביה תליסר מכילן דרחמי.
El estudiante lee sin distracciones; al tocar un pasaje abre comentarios, Rashí, Onkelos, notas privadas, preguntas, tarjetas y progreso guardado.
111
Pasajes
0%
ES
0
Refs
0
Guardado
ספר הזהר, תוספות, כרך א כ״ה
Aula de estudio · Bet Midrash Online
Haz clic sobre cualquier pasaje para subrayar, preguntar, guardar nota, abrir Rashí/Onkelos o crear repaso.
Texto hebreo: dominio público
Estado de la traducción: Todavía sin traducción española — disponible en hebreo.