Zohar, Addenda, Volume I 29:1
והארץ היתה תהו, בזמנא דקב״ה הוה באלין קליפין, הוה בונה עלמין ומחריבן, והא אוקמוה, דלית השפעה בכל עלמין. ונהר דאיהו צדיק, יחרב ויבש, בתרין עלמין, בעלמא דין, ובעלמא דאתי.
והארץ היתה תהו, בזמנא דקב״ה הוה באלין קליפין, הוה בונה עלמין ומחריבן, והא אוקמוה, דלית השפעה בכל עלמין. ונהר דאיהו צדיק, יחרב ויבש, בתרין עלמין, בעלמא דין, ובעלמא דאתי.
ואית מאן דאמר, דסליק במחשבתיה למבני עלמין ולהחריבן, ואמר דין מהניין לי, ודין לא מהניין לי. אלין דאתמר בהון את השמים ואת הארץ, מהניין לי. ואחרנין דאתמר בהון והארץ היתה תהו ובהו, דאחזי על עלמין ברעותיה למבני לון, ולא עביד לון, עלייהו אתמר, תהו ובהו.
ובזמנא דקב״ה באלין קליפין, אתמר ביה, סכות בענן לך, מעבור תפלה. תהו וחשך, עלייהו אתמר, ויהי הענן והחשך. ואלין קליפין דאגוזא. מוחא מלגאו, דתליא לד׳ סטרין, דא יהו״ה, דאיהו לא קביל מסאבו. כד״א, הלא כה דברי כאש נאם יי׳. מה אשא לא מקבל טומאה, הכי שמיה לא מקבל טומאה.
ובזמנא דמתגברין אלין קליפין, ואתברון מאגוזא, צלותא דאיהי שכינתא אדני, סלקא לגבי בעלה דאיהו יהו״ה, וסליקת כלא. דבזמנא דאיהו מתכסי מינה באלין קליפין, איהי אתקריאת עניה יבשא, ולית לה אלא מה דיהבין עבדין בחשאי.
ובההוא זמנא דקב״ה אתפשט מאלין קליפין, אתמר, ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך ראות את-מוריך. ומה דהוה יבשה, אתמר בה מלא כל הארץ כבודו. ואתקריית ברכה דיליה, קרבנא דיליה, עולה דיליה, דאוקיד כל אלין קליפין.
וסליקה לגבי קטרת, קשורא דיליה, עולה דיליה, דכתיב זאת תורת העולה. היא העולה בצלותא דשחרית, היא העולה לגביה בצלותא דמנחה, בכמה ריחין ובוסמין דג״ע, דאיהי גן דאורייתא, הה״ד, גן נעול אחותי כלה. סתימא דלא אתפתחת אלא לגבי בעלה.
וכד ייתי בעלה, אדני שפתי תפתח, דאיהי בבא עלאה, אתפתחא לגבי כתרין סמכין קשוט, וקבילת ליה בתרין דרועין, הדא הוא דכתיב שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני.
יהו״ה נחית לגבה, ודא הוא רזא אמ"ן, יאהדונה״י, דאיהו חבורא דתרין שמהן באתוון. ובג״ד, גדול העונה אמן, יותר מן המברך. בזמנא דאינון תרין, ברישא דצדיקייא.
אבל כד אינון ברישא דחייביא, כ״י אמרת לגבייהו, אל תראוני שאני שחרחרת, מאלין דשריין לפתאה לבני נשא, כמה דהוו מפתין לישראל בעגלא, בשית שעתין. הה״ד, וירא העם כי בשש משה לרדת מן ההר. ואוקמוה מאי כי בשש. אלא בשית שעתין עבדו ית עגלא, בגין לאפרשא לון משבע, הה״ד, אך ביום הראשון תשביתו שאור. אך חלק, בין שש לשבע.
ובג״ד אמרה כנסת ישראל, ששזפתני השמש, גרמו דאסתלק מני ו', דאיהי השש ואור השש, דהוה נהיר בסתרא דשית תיבין, דאינון שמע ישראל יי׳ אלהינו יי׳ אחד. בני אמי נחרו בי, נחר גרונם, דבטילו ק״ש, דאתמר ביה רוממות אל בגרונם. ובג״ד, שמוני נוטרה את הכרמים, דאינון שאר אומין ערב רב. ובג״ד, כרמי שלי לא נטרתי. ובג״ד, אינון ערב רב מצליחין בכלא.
כתנות עור, חשוכין דעיינין, דאתמר בהון, ותכהין עיניו מראות, לאסתכלא לאלין דאתמר בהון, נפתחו השמים ואראה מראות אלהים. דאינון: חמש אור דעובדא דבראשית, כתנות אור אינון.
והארץ היתה תהו. והארץ, הא חד. תהו, תרין. בהו, תלת. חשך, ארבע. תהום, חמש. וארבע אינון דכלילן בגופא, ואינון ארבע יסודין, דאינון קליפין דאגוזא, ובגין דא והארץ היתה תהו, ואוקמוה, היתה מקדמת דנא, דהכי ארחא דקליפין דמקדימין למוחא. ורוח אלהים, דא רוחא דמשיחא, מיד דיהא מרחפת על אנפי מיא דאורייתא, מיד יהא פורקנא, הה"ד ויאמר אלהים יהי אור.
El estudiante lee sin distracciones; al tocar un pasaje abre comentarios, Rashí, Onkelos, notas privadas, preguntas, tarjetas y progreso guardado.
12
Pasajes
0%
ES
0
Refs
0
Guardado
ספר הזהר, תוספות, כרך א כ״ט
Aula de estudio · Bet Midrash Online
Haz clic sobre cualquier pasaje para subrayar, preguntar, guardar nota, abrir Rashí/Onkelos o crear repaso.
Texto hebreo: dominio público
Estado de la traducción: Todavía sin traducción española — disponible en hebreo.