ושמא דיליה אקרי זהב ירקרק, ורזא דא אוקמוה חברייא, אסתר ירקרוקית היתה, גוון אתרוג, וכלא חד. זהב דא, איהו רישא בסתימו, אע״ג דאיהי באתגליא לגבי זהב עלאה, עד דיתמשכא ושריא לרישא דגבריאל, כמה דאוקימנא. ובג״כ כלא איהו ברזא עלאה, ואתמשכא ההוא רזא לתתא, כולא כגוונא חד.
ועשית כפורת וגו', ר״ש אמר, בכל פרשתא דא אשכחנא, דאתמסר עבידתא בידא דמשה, בר תרין. בכלהו כתיב ועשית ועשית. ובארון ובאפוד כתיב, ועשו ועשו, ולא כתיב ועשית, מאי טעמא בארון לא. בגין דארון כליל ליה למשה בגויה, לאתנהרא מניה, ואצטריך אחרנין לתקנא תיקונא ושפירו דיליה, למיעל ליה לגביה.
באפוד, לא דיליה הוא, ולא אשתמשא ביה, ולא אצטריך ליה למשה, למעבד פולחנא דאחוי, דהא משה איהו מלכא, ואהרן שושבינין דמלכא.
ואי תימא, והא כתיב, והלבשת את אהרן. ואפדת לו. ונתת עליו. ושמת עליו. הא כולי האי פולחנא דמשה, ויקרא דאהרן איהו. לאו הכי, אלא יקרא דמשה איהו, דהא קב״ה לא בעא פולחנא דאהרן, אלא על ידא דמשה. ואהרן לא יכיל לאתקדשא, אלא על ידא דמשה, ובכלא אצטריך אהרן למשה, וכל האי יקרא דמשה איהו.
ועשית כפורת, תא חזי, כתיב בפרשתא דא עובדא דשמים וארץ, וכל אינון חילין דתמן, דהא קב״ה לא פקיד למעבד משכנתא, אלא כעובדי שמים וארץ, למהוי כגוונא דדיורא דלעילא, ולאתחברא דא בדא, כגוונא דנשמתא וגופא למהוי כלא חד.
כתיב בראשית ברא וגו׳, בראשית הא אוקמוה. אבל רזא דעובדא דכפורתא, הכא ברמיזו דלעילא, שלשלא דמטטרו"ן, גניזא דמשכנא, לארמא ארמות קודשא לעילא ותתא.
בראשית, ראשיתא עלאה, כפורתא גניזא טמירא, דאשתכחא מרזא דנקודה דרישא טמירו עלאה, ואתפרש פרישו עלאה, לאתנהרא גו טהירו טמירא, גו האי כפורתא מיטטרו״ן מטטרו״ן, דאתאחדא מתתא לעילא.
מגו דחילו דאזלא בקושטא גו ארעא, הוה אשתכח נהירו דאביד אדם קדמאה, ואתטמר ההוא נהירו בגנתא דעדן, סלקא לעילא לא אתיישבא בדוכתיה, דהא לא הוה אשתלים מכל סטרין שלימו דלתתא הוה גרע, דהא אתאביד בחובה דאדם קדמאה, נחת לתתא, אתטמר גו אילני גנתא, אתפשט תמן בכל סטרי גנתא, עד דאתיליד חנוך בן ירד.
כיון דאתיליד, הוה אשתכח סמוך לגנתא, שריאת ההוא נהירו לאתנהרא בגויה, אתרבי ברבו קודשא, ושריא עליה נהירו דמנצצא, עאל לגנתא דעדן, אשכח תמן אילני דחיי, וענפוי ואנבוי דאילנא, ארח ביה, ואתיישב גו רוחא דנהירו דחיי.
אתו שליחן מלאכי עלאי, אוליפו ליה חכמתא עלאה, יהבו ליה ספר, דהוה טמיר גו אילנא דחיי. ואוליף מניה, וידע אורחוי דקב״ה, ואשתדל אבתריה. הה״ד ויתהלך חנוך את האלהים עד דההוא נהירו אשתלים בגויה.
כיון דההוא נהירו אשתלים לתתא, בעא לסלקא לדוכתיה. ובגין לאחזאה ההוא שלימו ברזא דחנוך. יומא חד עאל גו גנתא דעדן, ואחמו ליה טמירין דגנתא, ואנח ההוא ספר, וכל דחמא, לבר, ואיהו צניע בגו חברייא.
לבתר אתלביש ההוא נהירו, גו ההוא לבושא, לאחזאה לעילא, ולמהוי כסופא בהדיה, לכל אינון דעבדו קטרוגא במאריהון, דלא יתברי בר נש בעלמא.
הה״ד, ואיננו כי לקח אותו אלהים. ואיננו: בהאי עלמא. ואיננו: כדקא הוה בהאי עלמא, כי לקח אותו אלהים, לדיוקנא אחרא. בהאי, איהו נער תדיר. ורזא דא אוקימנא, חנוך לנער על פי דרכו, לאנהגא עלמין כלהו, גם כי יזקין לא יסור ממנה, דהא אשתכח ביה, ואהדר נע״ר.
בחנוך אתכליל דיוקנא דעלמא טמירא. איהו כרסייא דמאריה, עביד שליחן בעלמא. כד עלמא בדינא נפקא, ואקרי מטטרו״ן, רבון על כל חיילין עלאין. וסבא איהו נער. עאל מעלמא לעלמא, ואתיישבא רוגזא.
דיוקנא דא, אתפרס בפריסו כפורתא. ואתציירן ביה בההוא פריסו תרין דיוקנין, חד דכר, וחד נוקבא. וקיימן תרין רביין עולימין רחימין ברחימו, דביקן דא בדא.
ורזא דא, בראשית ברא אלהים, פריסו כפורתא סתימאה, את השמים ואת הארץ, תרין כרובין קיימן בדביקו דחביבותא. שמים וארץ לא כתיב, אלא את לאסגאה תרין כרובין כחדא. כפרת דא פריסא לגו, בטמירו דהיכלא, ובתרין סטרין קיימין תרין אלין.
בראשית, סלקא לעילא. רזא דיליה, נחתא לתתא. כגוונא דההוא רזא דבראשית, סלקא לעילא לעילא, ולא אתרשים ברשימו, נפקא רשימו לתתא, ואתעביד מניה כפורתא עלאה, רשימא ברשימין תלתא, ברזא. יהו״ה, אלהינ״ו, יהו״ה. מאלין תלתא, נפקו תלתא אחרנין, ואינון שית, והיינו בר״א שי״ת.
אתפרס כפורת דא, לסטר דרום ומערב, ואפיק תרין כרובין כחדא, דכר ונוקבא, דאשתכחון דא לקבל דא. דרום איהו ראש, כהן בראש. ואיהו בן דכר. מערב איהו נוקבא, בת יחידה, בת היתה לאברהם ודאי. והיינו ברזא דבראשית: ב״ת רא״ש. י׳, כפורתא דלא אשתמודעת, עד דאתפרס בפריסו, ואפיק תרין אלין כגוונא דא ה', וע״ד בת, ב״ת רא״ש. בת לאברהם. י׳ כפורתא לאתפרסא.
אתהדר כפורתא ממערב לצפון, ואתפרס בפריסו, ואתגליא דכר, דאתאחיד בסטרא דכפורתא, ונוקבא אתטמרת לתתא, ואתעבידת באש דצפון. ורזא דא בראשית: ב״ת א״ש, י׳ כפורתא, ר׳ פריסו דאתפרס, ואתחזי חד, ולא תרין, דהא נוקבא אתכפייא לתתא. ואי תימא כלא חד פריסו עילא ותתא. הכי הוא, דלא אפריש שמא דא מן דא, כלא איהו אלהים.
אתהדר כפורתא ממערב למזרח, פריס פריסו בתרין סטרין, בסטרא דמזרח, ובסטרא דמערב. כיון דכפורתא קיימא במזרח ומערב, כדין חדווא אשתכח, וחבורא כדקא יאות. והאי בת אתכלילת בעטרה כדקא יאות, וקיימא באשלמותא. וכדין איהו ברזא דיליה בראשית, בלא פרודא כלל.
ולקבל תלת זימנין אלין, סלקין ישראל תלת זימנין למיחג חגייהו. בפסח אתהדר כפורתא בסטר דרום ומערב, וכדין ההיא בת קיימא באברהם, ואיהי בת ראש. ותמן הלל, ולאו הלל גמור, דהא תרין כרובין אלין, לאו אינון באשלמותא כדקא יאות, דהא ישמעאל נפקא ומקטרגא.
מיומא דר״ה עד יומא דסוכות, אתהדר כפורתא מצפון למערב, כדין ההיא בת אתכפיא, וקיימא ביה ביצחק, ולאו בחדווא, ואיהי ב״ת א״ש, ואינון לאו באשלמותא. וע״ד לית תמן הלילא כלל, דהא עשו נפקא ומקטריגא. בסוכות, סלקא האי בת, ואשתלימת ביה ביצחק, ומתחברן דא בדא, וכדין הלל גמור, עד דאשתכיך רוגזא, וחברותא אשתכח.
בשבועות עצרת אתהדר כפורתא בסטר מזרח ומערב, כדין שלימו אשתכח, וחביבו ודביקותא איהו בכל סטרין, וחדווא דעלאי ותתאי, וכדין תורת ה׳ תמימה משיבת נפש.
ובתלת זימנין אלין, כפורתא אתהדרת בסטרהא כדקא יאות. כפורת דא אתפרסא לעילא. גו ההוא נקודה טמירא, בנהירו קדמאה דאתפרסא. לבתר אתפרס בשלימו. ושריא על ההוא פריסו, כד אתחפייאן גדפי כרובים על האי כפורת, בגין דאתחפייא כפורת, ולא יהא באתגליא.
כפורת כפרת כתיב, דכד אתי נהירו עלאה, אינון כרובים בטשי בגדפייהו, וסלקי לון לעילא, ואמרין שירתא, מסגיאו דההוא חדווא דההוא נהירו.
כגוונא דא לתתא, וכפורתא אתהדר, ומאינון תלתא הוו כרובים ימינא ושמאלא. ימינא שריא ביה רוחא דלעילא, מההוא סטרא. ושמאלא דהוה למערב באהדרותא דכפורתא, קאים לגביה בסטר שמאלא, ושריא ביה רוחא דנוקבא, ואתחבר דא בדא בחביבו דדכר ונוקבא. וכן לכל סטרין, באהדרותא דכפורתא. ולעולם תרין אינון דכר ונוקבא, לתתא בהאי עלמא אינון תרין ולא יתיר.
ואי תימא, לעילא הואיל ואצטריך דבקותא בכפורתא, איך יתהדר כפורתא. ודאי בההוא אהדרותא אתדבק דא בדא, ותדיר אתדבק בה.
כגוונא דכרובים אינון לעילא, קיימן על את וניסא, והא אוקימנא רזא, דכתיב פורשי כנפים סוככים, ולא כתיב פרושי כנפים סכוכים, אלא על את וניסא הוו קיימין זמנין ידיעאן הוו סלקאן גדפייהו ופרשי לון לעילא בכל יומא, והוו מתהדרן ומחפיין על כפורתא. וע״ד באת וניסא הוו קיימין.
בכל אתר דרוחא עלאה הוה אתי ושריא, ודאי בההוא אתר דשריא, אית ביה ממשו, וקיימא באת וניסא. בר נש איהו מעפרא, ועד לא שרא עליה נציצו דרוחא דלעילא, לית ביה ממשו. כיון דשריא עליה, אית ביה ממשו, וקיימא בקיומא. ואי תימא דא בלחודוי, ת״ח, מחוטרא דאהרן דאיהו אעא בלא ממשו כלל, כיון דשדר ביה קב״ה זעירו דרוחא, קאים בקיומא, ואתעביד ביה בריה וממשו. ומה אעא דלאו אורחיה בכך, כיון דשדר ביה קב״ה חד זעירו דרוחא, קאים בקיומיה, והוה ביה ממשו. כרובים דאינון קדושא, וקיימן בקדושה כגוונא דלעילא, עאכ״ו.
בכל זמנא דישראל הוו זכאין, כרובים הוו דביקן בדביקו אפין באפין. כיון דהוו סרחין, הוו מתהדרן אפייהו דא מן דא. מנא הוו ידעי. הכא אפליגו עמודין דעלמא. אבל בתננא דקורבנא, ובקורבנא ע״ג מדבחא, וכהנא כד בריך ית עמא, באינון תלתא, הוו ידעי רזא, דכרובין מהדרן אנפין דא מן דא, וקב״ה בעי תיובתא דבנוי.
תננא דקורבנא, כד הוו ישראל זכאין, תננא הוה סליק לעילא באורח מישור, כעטורא בקולפין, אי לסטר מזרח, אי לסטר מערב, או בכל סייפי עלמא, באורח מישור הוה סליק. וכד לא סטא לימינא ולשמאלא, כדין רעותא קיימא לעילא ותתא, וקב״ה אתרעי בעובדין דישראל בחביבו יתיר.
בקורבנא ע״ג מדבחא, כד הוו ישראל זכאין, הוה מתחזי על גבי אשא דמדבחא, דיוקנא דאריה דאכיל קורבנא על מדבחא. וכד לא הוו זכאין, הוו חמאן דיוקנא דכלבא רביע על מדבחא.
כהנא כד בריך ית עמא, בשעתא דזקיף ידוי, כד הוו ישראל זכאין, ואתחזון לברכא, ידוי הוו זקפין בזקיפו, בלא טור כלל, ואתרמו בחדו וברעו. כדין שכינתא שריא עלייהו, ואזדקיפו אינון מגרמייהו, וכדין כהנא הוה ידע, דאתחזון ישראל לברכא, ובריך לון ברעותא דלבא.
וכד ידוי הוו יקירן, ובטורח סגי אזדקפו, ולא יכיל לארמא לון אלא ברוב טורח. כדין הוה ידע, דשכינתא לא שריא על ידוי, וישראל לא אתחזון לברכה.
דבגין דבשעתא דשכינתא הוה אתייא לשריא על ידוי, כל אינון אצבעאן דאינון בדיוקנא עלאה, הוו חדאן בחדו לקבלא לה לשכינתא עלייהו, ופרחי לאזדקפא לעילא. כמה דהוו חדאן כרובין דהאי עלמא, וכ״ש לעילא, לקבלא לה לשכינתא על גבייהו.
ורזא דא, וידי משה כבדים וגו'. מ״ט. בגין דההיא שעתא ישראל לא הוו זכאין, וידוי דמשה אתייקרו, ולא יכיל לזקפא לון, דכתיב לעילא, על ריב בני ישראל וגו'. וכדין, ויבא עמלק, ואתייקרו ידוי, ולא הוה יכיל לזקפא לן, עד דקביל ענשא, דכתיב ויקחו אבן וגו', והיה כאשר וגו'. כגוונא דא לוחי אבנא, כגוונא דכהנא.
וע״ד, כרובים בההוא זמנא דהוו ישראל זכאין, הוו אנפין באנפין, מתדבקן דא בדא. וכד לא הוו זכאין, הוו מהדרין אפין אלין מאלין. ועל רזין אלין הוו ידעין, אי ישראל זכאין, אי לא.
כרובין: רביין. וכלא ברזא חד קיימי דכתיב, כי נער ישראל ואהבהו. ובג״כ כלא בחדתותא דסיהרא קיימי, כמה דאתחדי דא בחדתותא, הכי איהו כלא ובגין נער, אינון נערים. ורזא דא, אשת נעורים, דקיימא על תרין נערים, בחדתותא עלאה.
כרובים אנפי עלאי, ואנפי זוטרי. ודאי הכי אינון אנפין טמירין לעילא, דלא אתגלייאן. ובגינייהו חדתותא דסיהרא ומילוי דילה.
אפי זוטרי לתתא, כמה דאוקימנא בכפרת, לעילא ותתא ברזא חדא קיימא. את השמים ואת הארץ אלין רזא דתרין כרובים, חד דכר וחד נוקבא, למהוי דביקין אלין באלין בחביבותא. כמה דאתמר, את לאסגאה עילא ותתא כחדא. למהוי רזא דכרובים כלא בכללא חדא.
כתיב, עבדו את ה׳ בשמחה, חדוותא דתרין כרובים, דהא רביין, כל מה דשארי בגווייהו, אתהדרו אנפוי כרביא, וחדי עמהון. ורזא דא, כיון דשארי עלייהו מאן דשארי, אתהדר נער, בחדו דכלא וברעותא אע״ג דאתיא בדינא על עלמא, כיון דשארי עלייהו אתהדר בחדווא, נער קטירא בחדו. ועלמא אתהדר ברחמי.
מאן דאיהו ברוגזא, ייתון לגבי נער, וישתכך רוגזיה, ויתהדר. בחדוא, ושוי גרמיה כרביא. וכדין כלא בחידו. ועל רזא דסתרא דא, כי נער ישראל ואהבהו, לית רחימו וחביבו בר ברביא.
כתיב ויהושע בן נון נער לא ימיש. הוה קאים גו משכנא דמשה, בגין דההוא אהל, אהל דמשה הוה. ובשעתא דשכינתא הות אתיא, אשתכח תמן יהושע דאיהו נער, ומיד הוה בחדו ורעו דחדוא ויהושע אנפוי דסיהרא בכלא, בכל רזין דיליה הכי הוה.
כיון דמשכנא אתבני, לא אצטריך יהושע למהוי תמן, אלא כרובים הוו תמן, ומשתכחי בחביבו דא בדא, אנפין באנפין, כרביי בחדו. וכיון דשארי עלייהו, מיד כולא בחדו, ודינא לא אשתכח כלל. בגין דקב״ה רעותיה דעמא ישראל בעו לאחזאה עובדא לתתא, לאתערא רחמי, ולאעברא דינא, דלא ישלוט עלייהו כלל, ויהון תדיר בחדוא עמיה, זכאין אינון בעלמא דין, ובעלמא דאתי.
כתיב, והנער שמואל משרת וגו', כתיב נער. וכתיב, ושמואל בקראי שמו, ותנינן דשקול היה שמואל כנגד משה ואהרן, אי שקול איהו כמשה ואהרן, אמאי כתיב נער, דהא בכמה דרגין אינון, לא הוה מטי אפילו לדרגא זעירא דמשה, כ״ש למהוי שקיל כתרוייהו.
אלא האי קרא הכי הוא, משה ואהרן בכהניו, משה איהו נביאה מהימנא עלאה, על כל שאר נביאייא. אהרן בכהניו, איהו כהנא עלאה על כל שאר כהני עלמא, דלא הוה כהנא רבא דסליק בדרגא עלאה כאהרן, זכה אהרן לכהונה ונבואה, נביא וכהן. מה דלא זכה כהנא אחרא. ואי תימא הא זכריה כהן ונביא הוה, ההיא נבואה לשעתא הוה. וכו׳.
El estudiante lee sin distracciones; al tocar un pasaje abre comentarios, Rashí, Onkelos, notas privadas, preguntas, tarjetas y progreso guardado.
46
Pasajes
0%
ES
0
Refs
0
Guardado
ספר הזהר, תוספות, כרך ב י׳
Aula de estudio · Bet Midrash Online
Haz clic sobre cualquier pasaje para subrayar, preguntar, guardar nota, abrir Rashí/Onkelos o crear repaso.
Texto hebreo: dominio público
Estado de la traducción: Todavía sin traducción española — disponible en hebreo.
