Zohar, Addenda, Volume II 6:1
תניא. א״ר יוסי גליף הוה חוטרא מתרין סטרין משמא קדישא. חד סטרא דרחמי ודינא באתוון גליפין וחד סטר דינא בדינא נחש עלי צור.
תניא. א״ר יוסי גליף הוה חוטרא מתרין סטרין משמא קדישא. חד סטרא דרחמי ודינא באתוון גליפין וחד סטר דינא בדינא נחש עלי צור.
ת״ח, כתיב ואתה הרם את מטך ונטה את ידך על הים. מאי ונטה. כלומר, נטה בחד גיסא, דגליפא ברחמי ודינא. וכתיב ויט משה את ידו, ולא כתיב וישלח משה את ידו, כלומר אסטי מחד גיסא.
ואי תימא, דגליף הוה מקדמת דנא נחש עלי צור, אלא באסנא אתגליף, דכתיב וישליכהו ארצה ויהי לנחש, בההיא שעתא אתגליף נחש עלי צור.
ות״ח, א״ר יהודה, בעא קב״ה דשמוי הוו גליפן בחוטרא, יעביד אתאן, ותניא, תרין אתין אתעבידו בימא, בההוא סטר דסטא משה ברחמי ודינא. בזע ימא לישראל בי״ב שבילין. ואתיב בדינא על מצראי, ואטבע להון בתהומא. הה״ד, וישב ה׳ עליהם את מי הים.
מההוא שעתא בעא לאפקא מיא א״ל קב״ה, אסטי חוטרא מגיסא אוחרא, ותרין אתאן אתעביד ביה, כמה דאתעביד מסטרא אוחרא, חדא את הכא. וחד את במריבה. אבל השתא, והכית בצור. באן צור. בהאי צור. וסליק נחש דלזמנא אחרא.
אמר רבי אלעזר, מאי דכתיב קח את המטה והקהל את העדה אתה ואהרן אחיך ודברתם. מהו ודברתם. אמר ר׳ אלעזר, מני ליה על נחש, דהא אתעביד בצור, השתא בעי דאתעביד נחש, לאשלמא שמוי דקב״ה, באילין אתין.
משמע דכתיב ודברתם, וכתיב וידבר העם באלהים ובמשה, מה כתיב בתריה וישלח ה׳ בעם את הנחשים השרפים וגו'. מה נחש חיליה בפומא, אוף הכא בפומא.
ומשה לא עבד הכי, אלא הכה, מחא. ולא אשלים שמא, אלא חזר בקדמיתא, בשמא דצור, ושבק שמא דנחש. הה״ד, ויך. ולא כתיב, וידבר, כמה דאתפקד ודברתם. דתנינן, צור למעבד, ונחש למללא. ויך את הסלע במטהו פעמים חד דעבר, וחד השתא.
תניא, א״ר אלעזר, ביה שעתא אשתאר שמא. כלומר דלא אשתלים בההוא אות, דשביק משה נחש, ולא אשתלים כל שמא. דהא בחד גיסא אשתלים בימא. מגיסא אוחרא שרי בצור, ולא אשתלים בנחש. אמר ליה קב״ה, עבדא דשרי שמי ולא אשתלים למעבד אתוון, אוף את שרית ולא תשתלים, לכן לא תביאו, שרית לאפקא לון ולא תשתלים לאעלא לון לארעא. לכן לא תביאו א״ר אלעזר ידע לבא דמשה בקדמיתא דדחיל כד חמא נחש דכתיב וינס משה מפניו לבא חמא ולא ידע.
א״ר אלעזר, כתיב ויעש משה נחש נחושת וישימהו על הנס. על נס לא כתיב, אלא על הנס. בעא לאתקנא מה דחסר. א״ל קב״ה, כתיב להקדישני במים, במים ולא בדבר אחר. כשם שהתחלתי במים, בעינא דישתלים בשמי הנס במים. אמר רבי אלעזר, אתרא דחסר לא שלים, אבל אתעביד נסא הכא.
א״ר יהושע, כתיב עשה לך שרף, עשה לך, לתועלתך. עשה לך, תקין מה דחסרת. ועכ״ז לא תקן אלא ראייה, שהיו רואים בנחש וחיין, אבל לא נקדש שמא במים, ואשתאר חסר מהשאר.
ותקנת בראיה, עלה אל הר העברים וגו׳ וראה הראיתך בעיניך ושמה לא תעבור. וראית אותה ונאספת אל עמך. ת״ח, דאפילו ראייה, כיון דעבד ראיה בהאי, אשלים ליה ראיה. אבל לא אשלים שמא במיא, כמו שאר כל שמא.
א״ר יצחק, בשעה דאמר קב״ה, לכן לא תביאו, אמר משה, האי חויא לתקלא עלמא הוה א״ל, משה לאו הכי, דינא לחייביא, וחיין למארי קשוט. דכתיב וראה אותו וחי, באותה שעה ידע משה דרכיו, והצדיק עליו את הדין.
פתח ואמר, הצור תמים פעלו, דא הוא צור דקאמרינן. אל אמונה ואין עול, דכתיב וראה אותו וחי. וכתיב, האל תמים דרכו.
אמר ר׳ חייא, והא תנינן, אל גזירת רחמי הוה. כד״א, אל מוציאם ממצרים. אל רחום וחנון. א״ל לאו הכי, דתנינן שליט רחמי על דינא. אל בלחודוי יכולת הוה ליה, ורשותיה הוה דיליה. מאי יכולת, שלטנותא דאל, אתגבר גזירא דיליה, כד״א, יש לאל ידי, ורשותא דיליה יכולת דעינא בישא. א״ל והא כתיב האל הגדול הגבור. אל גדול, נצחא. אל בלחודוי נצחא.
נהדר למילי קדמאי, וכתיב הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט, הא צור, אל אמונה ואין עול הא נחש עלי צור. וכתיב האל יעות משפט, משום דאורחיה דנחש לאסטאה אורחיה. לכך כתיב ואין עול. האל יעות משפט, ח״ו. א״ר אלעזר, היינו דכתיב אשמעה מה ידבר האל, וגו׳.
וישלח ידו ויחזק בו ויהי למטה בכפו כד״א, מטה משפט מטה כלפי חסד. א״ר יוסי, שני מטות היו, אחד של משה וא׳ של הקב״ה. מאי משמע. דכתיב ומטה האלהים.
דתנינן, בשעה שהיה נוטל משה המטה, ברשותו היה, כאלו שלו. הה״ד, ויקח משה את מטה האלהים בידו. כיון דאמר ויקח משה, איני יודע שלקחו בידו. אלא מהו בידו. ברשותו, ביכלתו.
ואמר רבי יוסי, ברשותו של משה היה, עד שהוקם המשכן. כיון שהוקם המשכן, חזר המטה לפני העדות, ומשה היה נוטלו לעשות בו נסים. הה״ד, ויקח משה את המטה מלפני ה׳, כיון שלקחו, הרי הוא ברשותו, וכשלו היה.
אמר רבי יהושע, אותו המטה של סנפירינון. ומששת ימי בראשית נברא. כמה דתנינן, והמכתב והמטה. רבי יהודה אומר של עץ היה.
מאן דאמר של סנפירינון היה, דכתיב כמראה אבן ספיר דמות כסא, וכתיב ומטה האלהים. ומאן דאמר של עץ היה, דכתיב ויורהו ה׳ עץ וגו'.
שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו. אמר קב״ה, מכאן הרי חק ומשפט לעשות נסים. חק ומשפט, דכתיב נחש עלי צור. ושם נסהו, משום דכתיב, וימתקו המים. ד״א, אמר קב״ה, מכאן ולהלאה חק ומשפט, שלא יהא נקדש, אלא במים שנמתקו.
א״ר יהודה, כתיב כי מרים הם, מכאן שנינו, יש מים עכורים, ויש מים צלולים, יש מים מרים, ויש מים מתוקים. ויצעק אל ה׳ למה צעק. מכאן שהיה בצער באותה שעה, אמר לו, משה, הנחש שנהפך בסנה, עכשיו אצטריך לחקקא ליה בצור, ותרווייהו עמדו על המים המרים ואותה שעה אתחקק צור בנחש, שהיה בו קודם. הה״ד, שם שם לו חק ומשפט.
כד אתא רבי. אבא אתי שאילו קמיה. אמר להו, שפיר קאמר רבי יהודה, והכי הוא. ואנא אצטריך לגלאה רזא דמלה, והא חזינא דר׳ יהודה גלי לה.
אלא אמר קב״ה למשה, משה, השתא במצרים היה המטה של אהרן, לדחות הקש, השולט על ישראל במצרים. אבל כשיצאו ממצרים, כמה מקטרגי מזמני על ישראל, לדחותם בים. כמה מים מרים נזדמנו וקטרגו.
באו לים, בא רהב שרו של מצרים, ושל ים, אמר קב״ה למשה, הרם ונטה ידך. כיון דאמר הרם את מטך, מהו ונטה את ידך. אלא הרם את מטך נגד רהב שרו של מצרים. באו למרה, כמה מים מרים נזדמנו אצלם, ונצטער משה וצעק, הדא הוא דכתיב ויצעק אל יי׳.
א״ל קודשא בריך הוא, משה, הרי לך עצה בזה, השלך המטה אצלם, ויתחקק נחש עלי צור, שניהם ביחד וינצלו. הדא הוא דכתיב, ויורהו ה׳ עץ וישלך אל המים. עץ, כמה דאתמר, מקום שיפול העץ, שהוא עצה. וישלך אל המים. וכתיב שם שם לו חק ומשפט, נחש עלי צור. ושם נסהו עטרהו בנסים. אמר קב״ה, מכאן ולהלאה, הרי לך שיעמוד אצל המים, הרי לך להתקדש שמי במים.
כשבאו לאלים, באו המים לקטרג בהם, אמר קב״ה, במקום הזה אין צריך מטה, הרי יעקב שהוא אילן בשבעים נפש, והוא שבעים תמרים, ושתים עשרה עינות מים, שנים עשר שבטים בשבעים עמודים. וי״ב שבטים זכותם יגן עליכם, במקום הזה שנקרא אילן, והוא אלים. כד״א כי יבשו מאילים אשר חמדתם.
מיד ויחנו שם על המים, במקום הזה שנקרא אילן, והוא אלים. משמע דכתיב על המים. ומשמע דכתיב שם שם לו, ולא במקום אחר. ושם שלטו בני ישראל על המים, ולא הוצרך המטה. מכאן ולהלאה, אצטריך המטה בנחש עלי צור, אצל המים.
באו ל לחורב, באו המים לקטרג, אמר ליה קב״ה, והכית בצור. המטה אצטריך הכא, והכית לאלו באותו צור, ולא בנחש. אמר משה, יתיר אצטריך הכא, אנא חמי מים דבעי לשטפא. אמאי, הנני עומד לפניך שם על הצור בחרב והכית בצור.
אמר קב״ה למשה, עדיין במריבה עתידין המים לקטרג יותר, שהם מים עכורים רעים וזידונים, ויזדווגו בהם ישראל בגלוי לעיניהון ואותה שעה אצטריך המטה, והתיר עליהם הנחש בגלוי לעיניהם. דבר שנזדווגו בהם בגלוי.
ת״ח, הכי חמא דוד, דכתיב, לולי ה׳ שהיה לנו בקום עלינו אדם. אדם, זה פרעה. אזי עבר על נפשנו המים הזידונים, כדאמרינן. וכתיב נפשנו כצפור נמלטה מפח יוקשים.
א״ר אבא, מה ראה משה באותה שעה, שלא עשה בנחש. אלא ישראל היו דוחקים למשה, תנה לנו מים, נתייעץ ואמר, קב״ה אמר לי עמוד בנחש, ואנא חמי דאין גזירה לנחש במים, אלא בעפר. אמר ר׳ יהודה מהכא, ועפר תאכל כל ימי חייך, משמע דעפר ייכול כל יומוי, אבל לא במיא, וישראל דחקין לי, ואע״ג דיתעביד ניסא, לא יתעביד באתר דא, אלא כד, אתחקק בעפרא, ולא במיא. דכתיב, וישליכהו ארצה ויהי לנחש. וצור בדא אתחקק במיא, במרה, וכבר עבד ניסא בהאי, דאתעביד זמנא אחרא. דכתיב, ויך את הסלע במטהו פעמים. אמר ליה קב״ה, משה, יען לא האמנתם בי להקדישני, דחשבתון דלא יכיל נחש במים, לכן לא תביאו ע״כ.
El estudiante lee sin distracciones; al tocar un pasaje abre comentarios, Rashí, Onkelos, notas privadas, preguntas, tarjetas y progreso guardado.
33
Pasajes
0%
ES
0
Refs
0
Guardado
ספר הזהר, תוספות, כרך ב ו׳
Aula de estudio · Bet Midrash Online
Haz clic sobre cualquier pasaje para subrayar, preguntar, guardar nota, abrir Rashí/Onkelos o crear repaso.
Texto hebreo: dominio público
Estado de la traducción: Todavía sin traducción española — disponible en hebreo.