Zohar, Addenda, Volume II 7:1
ותלת דלא עברין האי איהו באת פ', ואת א׳, וכולא פ״א באשלמותיה. את ר׳ לית ביה כלל.
ותלת דלא עברין האי איהו באת פ', ואת א׳, וכולא פ״א באשלמותיה. את ר׳ לית ביה כלל.
שערוי אוכמין, תליין, ולא שעיעין. דא איהו בר נש דשתיק תדיר. אבל פקיחא איהו, מאריה דלישנא בישא, מלוי ברוגזא, פום ממלל רברבן, אצלח ולא אצלח, מארי קטטה בביתיה, לא חייש ליקרא דבר נש, חד בפומיה וחד בלביה, הפכפך בלישניה. גבינין דיליה סומקין זעיר.
ואי קמיטא תחות עיניה רב אזיל עד חוטמא מסטר ימינא, ותרין תחותיה, חד מנייהו זעיר מאחרא, דא שכיב בנדה מיומין זעירין, וחוביה רשים ביה רשימין אלין.
בין כתפוי אית ליה רושם חד, וד׳ שערין ביה, חד מנייהו באמצעיתא רב ותלי, וג׳ אחרנין זעירין. ועד לא הוה עבירה דא, הוה תלת זעירין, וחד דאתרשים ביה דקיק וזעיר מכלהו. ההוא רושם הוה ביה מקדמת דנא אוכם, ואינון שערין חוורין כלהו. השתא לאו הכי, אלא רושם אוכם, וחד סומקא ברשימו דטולפחא באמצעיתא. וההוא שערא דאתרבי בין אחרנין, רישיה סומק, ושארא חיוור. אי תב בתיובתא, תשכח בעיניה ימינא חד חיוורא, חיוור גו ההוא אוכמא.
במצחיה ג׳ שרטוטין עברין, ותרין דלא עברין, ההוא רושם אוכם, וסחרניה חוטא סומקא, ובגו ההוא חוטא חד שערא דקיק זעיר ותלת שערין באמצעיתא, כולהו כחדא. זעירא יחכם באורייתא, יוליף, ולא יצלח בעובדוי.
ואי ירוקא דעינא לא יצטבע כ״כ, ועינוי אוכמין, וחד חוטא סומק זעיר, אעבר בין אינון גוונין, כדין איהו באת פ׳ בשלימו, ובאות ר׳ בלחודוי.
במצחיה תשכח שית שרטוטין, תלת עברין, ותלת לא עברין. שעריה תקיף ולא כ״כ, תלי ולא תלי, האי איהו בשלימו לכל בר נש. קמצן איהו, לית ביה חידו, ואפילו בחדווא לא אתחדי, בדוונא חזי.
אטים אודניה שמאליה. שינוי אית תלת רברבין מלעילא. ויהבין לון דוכתא, אינון דלתתא. מהימנא איהו, ולא כ״כ.
אנפוי אריכין, ולא שפירין, קליה כאתתא, ומילוי כאתתא, מקנח פומיה במלוי, אפתח אצבעאן דידוי במלוליה, כד אזיל אקדים ליה בליתא דפרסאי, דלא יחוב ב״נ לגביה. עליה כתיב כי תועבה היא לפני ה׳.
עינין ירוקין, ואילין סימנין ביה, ואנפוי אריכין שפירן, שערוי אוכמין ומריטין מלעילא ברישא, רישיה רב, כד אזיל כפיף רישיה, קריצין דעינוי כקדמאה. עלייהו כתיב, מנע רגלך מנתיבתם.
עינין רברבין וירוקין, דא איהו בתרין אתוון, ר׳ פ״א חד יחידא, וחד בשלימו. במצחוי שרטוטא, דאזיל ועבר מסטר לסטר, ותלת אחרנין אית דלא עברין, מצחיה רב. קריצין דעל עינוי לא רברבין. בדיקניה שערא טפי דא באנפוי שפירו סומק, שעריה שעיע, ולא כ״כ.
דחיל חטאה איהו, רחים אורייתא איהו, רחים לאינון דמשתדלין בה, חדי בכלא, עביד טיבו לכלא, כדיבא לתועלתיה. מהימנא איהו לרזין דאורייתא. טב איהו למלין דעלמא, מאן דאשתתף בהדיה לא אצלח, לא איהו ולא אחרא. אצלח איהו בלחודוי, דהא את ר׳ גרים.
פגים איהו ברישיה, לעילא, רישומא דחד מכתשא דהוה ליה תמן, דעבד ליה חד רביא באבנא, בלא רעו וכוונא, ואיכסי בשערא. וההוא רישומא דמכתשא, כגוונא דגימל יונית. מהימנא איהו לגבי בני נשא, וסליק למהוי רישא דעמיה, עד הכא רזין דעיינין.
ואית רזין אחרנין דעיינין, דמתפרשן מנייהו. עיינין דמעמקן וחייכאן, דא איהו בשלימו דאתוון, בר דקדמאה ר׳, ובתר פ׳. דא איהו בר נש דאצלח בעובדוי.
ג׳ שרטוטין במצחיה, מצחיה עגיל. עינוי נהירין, מרקמן עובד ציור, קיימין על שלימו. שנאוי יפלון תחותיה, פקיחא איהו, אצלח בכלא, בהיל בעובדוי, טב איהו עם בני נשא, מלוי בקשיו ובלא דחילו, ותרן איהו, עביד טיבו, ולא לשמה.
שעריה שעיע ותליא, ולישניה כחרבא. תחות עינוי קמיטין, ג׳ רברבן וג׳ זעירין, ואי אית ד׳ זעירין וג׳ רברבן, כדין תשכח ב׳ שרטוטין במצחיה, עברין מסטר לסטר, וג׳ דמטו ולא מטו.
תחות טיבוריה קיימא רשימא חד, ציורא דרישא דב״נ, אוכם וחוור. ב׳ שערין תליין ביה. ההוא בר נש אתכשל באתת גבר, מיומין רחיקין, ולא תב מההוא חובא. מרעין רדפין אבתריה, ועל דא אינון מרעין חד, דצעיק לאושדא שתן, ולא יכיל. דעד כאן ההוא חובא תליא, בקדליה דנחש עקימא, ושליט עליה בדא. ודא לסוף יומין דסיבו.
ואי תב בתיובתא, בזמנא דאיהו בחיליה, ההוא רשימא אזעירת דיוקנא, ושערין לא תליין ביה כלל. ואי תב בתיובתא בסוף יומין, כד מרעין רדפין אבתריה, כדין ההוא רשימא קמיט, ושערן תליין ביה, וההוא מרעא לא אעדיאו מיניה, מגו דתלייא בקדליה דנחש.
בגין דההוא נחש, כיון דאחית ההוא חובא על קדליה, לית מאן דיתיר קשרא מקדליה. בגין דההוא נחש, לית ליה רשו ביומי דעולימו דבר נש, לקשרא ההוא חובה על קדליה. וקשרין ליה בקשרין תקיפין.
ואיהו רדיף אבתריה דההוא בר נש, ומלקי ליה, בההוא ברית דחב ביה. ואע״ג דתב בתיובתא, יצווח מגו עאקו דמלקיותא. ההוא חויא דליג, ועאל בההוא קשרא, שיפולי דתהומא רבה. כדין רווח ליה לבר נש, וההוא נחש לבתר יומין נפיק ועביד דא.
ובזמנא דמית ההוא בר נש, תלת מאה שוטרי רדפין אבתריה דההוא בר נש, ותפסין ליה, ועיילין ליה קמי מלכא, ומלכא קדישא מתבר אינון קשרין, ונחית ההוא חובא מעל קדליה.
ועל רזא דא כתיב, אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון. כד״א וכופר בריתכם את מות. תבר ההוא קיימא דילכון, את מות. כד״א, אכפרה פניו, אבטל רוגזיה. כדין ההוא ב״נ אזל לההוא עלמא, נקי מההוא חובה, דהא קביל ענשא בהאי עלמא.
וכי תימא, היכי משמע דבהאי עון אשת איש משתעי קרא. דכתיב הכא אם יכופר העון הזה, וכתיב התם באיסור אשת איש שזנתה, ונקה האיש מעון. וכתיב גבי אבנר, ותפקד עלי עון האשה היום. אי נמי, והנה ששון ושמחה הרג בקר ושחוט צאן אכל ושתה, וכתיב התם אכלה ומחתה פיה. וכתיב, כי אם הלחם אשר הוא אוכל.
וכתיב מי פתי יסור הנה חסר לב ואמרה לו. מים גנובים ימתקו ולחם סתרים ינעם. ולא ידע כי רפאים שם בעמקי שאול קרואיה. זהו כד לא קביל ענשיה בהאי עלמא.
ואי אשתכח ביה זכות אבות ענשיה בהאי עלמא בההוא עון. כד״א, ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם. ופקדתי: זעיר זעיר. אם בפידו להן שוע. פוקד עון אבות על בנים. מזעיר, ונותן זעיר על דא, וזעיר על דא, ואשתזיב הוא ואבוי מענשא דההוא עלמא. דהא ברא מזכי אבא.
עיינין עקימין דלא מסתכלאן באורח קשוט, דא בלא את כלל, פרחין מניה כל אתוון. בגין דאיהו מארי דעינא בישא, חיזו דיליה בהפוכא, ההוא רע עין שליט עליה.
ואי כשרן עובדוי דההוא בר נש, לא שליט אלא על עינוי. ואצטריך בר נש לאסתמרא מעינוי. בגין דסטרא אחרא שלטא עלייהו. אינון עיינין חמאן כל ביש, ואתעבדן סרסורין לגביה, ושייפי גופא נצחן, אבל שלטין עינוי מסתכלאן.
מאן דבעי לאסתמרא מניה, לכתוב יו״ד בידיה ימינא, ובידיה שמאלא זיי״ן וליפתח קמיה, ולימא יו״ד באפכא אתווי וישתזיב מנייהו.
דא איהו פגים לשמושא דקדושה, בגיני כך לא שריין ביה אתוון, והא אסתלקו מניה. דא איהו ברזא דההוא קו ירוק דנפיק מתוהו, במדידו דבוצינא, ואית לאסתכלא גו שרטוטין דידא, בימינא ובשמאלא, וברזא דאינון שרטוטין דידין, תשכח דא.
מאן דעינא חד אטים, ולא כל כך, ועינא אחרא פקיחא. מומא חד מאינון מומין אית ביה. דא איהו באת ר׳ בלחודוי באשלמותיה. ואת יו״ד מטי לגביה, ולא מטי.
במצחיה ג׳ שרטוטין עברין, וחד זעירא דאעבר, אוף הכי רשימא חדא סליק מעיניה לקבל אודניה. שעריה תלי ותקיף. קריצוי רברבין. איהו מומא מסטרא אחרא. אימא דיליה אזלת בחרשין, כד הוה במעהא. ונפקת לפתחי דאורחין בליליא. כד דא אתיליד בגו תרין שנין דיליה אתחלש, עד דאזער דיוקניה. ואמיה אזלת בליליא בהדיה. וקא עבדת חרשין עליה.
האי חדי בחדווא, לית ביה מהימנותא, משבח גרמיה במה דלית ביה. גס רוח. ממלל בישין ועתיקין. ותרן איהו, לית ביה קמצנו כלל. מארי דגיופא. אצלח ולא אצלח. חדידא בלישניה.
ואי חד שרטוטא במצחיה רב, ותרין זעירין, דא אזל גו חרשין. והא אמיה עבדת להו, ומתחלפין שרטוטין דקא סלקין מעינא ימינא לעינא שמאלא, גס רוח איהו, אבל לית ביה בישא כלל. קמצאן איהו, לית ביה קצת גיופא, חדידא בלישניה איהו.
בשפה דיליה אית ביה רושם חד סומק טפי, וחד שערא באמצעיתא אצבען די ברגליה שמאלא קמיטין זקיפין מתפשטין. עיינין זבלגנין, ירוקין, נחתין דמעין תדיר. האי אתדבק באת פ׳, ואת ר׳ לא אתיישבת ביה. האי אית ליה ארבע שרטוטין במצחיה, ועברין כולהו, ותרין זעירין מעיניה ועד שעריה, תרין רשומין, ותלת זעירין, בין קריצי עינוי.
האי איהו ב״נ דאזיל כפיף רישא. זינא חד מתלת מארי רשימין דתולדות צרעת אית ביה, בזיניה. האי לאו מסאבא הוא למסגר. חדי איהו בכלא, וחייך תדיר, כל מילוי חייכין ביה בני נשא. קמצאן איהו בביתיה, באחרנין לאו הכי. לית ליה כסופא במלוי, בגין דחמי כלא חייכן בהו, גייפא איהו, שערוי סומקין זעיר, ולא שעיעין ולא קמיטין.
ואי במצחיה תלת שרטוטין דעברין, וג׳ זעירין דלא עברין, וכל שאר סימנין ביה האי אית ליה פגימו ורושם חד בעינא. דב״נ דהוה צד צפרין, דעבד ביה בלא כוונה, באעא ל דהוה אושיד לצפרין. ואיהו אתרשים על עיניה שמאלא, לעילא מקרצוי באורכא.
ההוא דהוה צד צפרין, אגזים ליה בההוא אעא, בגין דהוא אפרח צפרין, ומחא ליה בלא כוונה. האי אצלח למזוניה ולביתיה, ולא למכנש ממונא סגי. מהימנא איהו, ולא כ״כ. והאי מהימנותא במלין זעירין, אבל ברברבין לאו איהו מהימנא. מארי דלישנא בישא, וכולא חייכין במיליה.
פומיה רב, שפוותיה רברבין, מאן דאשתתף בהדיה, אצלח בכלא, ואיהו אצלח אוף הכי. טב איהו לכל שתופא.
רשימא דההוא מכתשא עמיה, עייניה זבלגנין, ירוקין, וחד רשימו אוכם סחרא לון. האי איהו באת פ״א בשלימו דתרין אתוון. ואת ר׳ בלחודוי.
דא רישיה רב, וד׳ שרטוטי רברבין במצחיה, וג׳ זעירין בין קרצוי. וחד לעילא קריעא זעיר. על חוטמיה שערין רברבין. אנפוי רברבין. רישיה עגיל, הוא גיבר חילא. מארי זדונא במלין.
שעריה קמיט, גייפא איהו. ובליליא אשתתף איהו לגייפא. לזמנין אתכשיל איהו באנתו אסורה. דיקניה מליא בשערין, האי אית ליה בדרועא שמאלא חד רשימו דחרבא, דמחא ליה חד גבר אטיר ימינא, ביומא רביעאה דשבתא, כד בעא שמשא לאתכנשא. דהא בההוא זמנא אתער עליה חד חוטא דמאדים. ההוא חוטא דבסטר שמאלא, וההוא רשימא עמיקא בבשרא בעיגולא.
כד מטא ליומין דסיבו, נפל מאתר דרכיב ביה, או סוסיא, או חמרא, או נפיל מכתלא. ומנה יתחלש וימות. דהא חובה דחטא בעולמוי בהבל רדיף אבתריה. ואי ההוא גברא תב בתיובתא, באמצע יומוי, נפיל מגו חולשא דביה וימות.
ואי תב ביומי עולמוי. כדין תשכח שרטוטין דמצחיה, ג׳ רברבין, וד׳ זעירין, ותרין תרין מגו עינוי דסלקין לעילא. האי כאורח ארעא יהא מרעיה, ויפול מערסיה וימות. דהא לעלמין נפילה אית ביה לבסוף.
עיינין זעירין דקיקין, דלא אתחזייאן גוונין דילהון לפום שעתא, וכד מסתכלאן בהון אינון ירוקין ואוכמין. האי איהו שפוון חדין, ואפין אריכין בחדידו, כדין תשכח במצחיה ב׳ שרטוטין וחד זעירא בינייהו. האי איהו באת פ׳ בלחודוי. ובאת ר׳ בשלימו.
האי איהו שעריה תליא, ולא שעיע. אצלח בעובדי ידוי, ובאורייתא אי אשתדל, אוף הכי. זעירא איהו בשייפוי, וגס בשרא. לית ביה גסות רוחא. ממלל בגו חוטמוי, בגין דנוקבין דילהון דחיקין, ובג״כ נפיק רוחא בדחיקו לסטר שמאלא.
בירכא דיליה לעילא מארכובא, רשימא חד חבורה, דעבד ליה חד רביא בסכין, ביומי עולמוי, ואסתכן ביה. מקנא הוא לאתתיה, עד דבני נשא חייכין מניה. בעי לאתתקנא בגוברין אחרנין, ולא אתתקן, וחייכין ביה. האי לא ישתתף בר נש בהדיה, דלא יצלח. חמדן איהו. אשתדל במה דלא ליה, חשיב גרמיה דאיהו גברא רבא, ולאו הכי. זכי לבנות ולא לבנים.
ואי מתחלפאן שרטוטין, תרין זעירין וחד רברבא במצחיה, ואנפוי סומקין. זכי לבנין ולברתא חדא. או דילדת בר ואסתלקת מעלמא.
כד את חד אית ליה בתר אודניה ימינא, רושם דטלופחא, וחד שערא דתליא בריש אודניה, ואצבעא זעירא די בידא שמאלא כפוף. כדין תתקיים ותוליד בנין ובנן. אי סימנין אלין יהון לה בין רגלהא, יכרע ויפול חד ברא, בין אינון, דיהא מבוע דנביע באורייתא. הוא מקריב ומפזר מבועין ונחלין דאורייתא, ובשנין זעירין יתכניש מעלמא.
האי איהו, מאינון אלף דמתכנשין מעלמא, מריש שתא ועד ריש שתא, ביומין קדמאין. מדאתחרב מקדשא, לא אשכח בר שתין חסר חד, ואילין אינון דמסתלקי מעלמא כד יהבי ריחא, עד לא מטא זמנייהו.
בגין, דכד קב״ה עאל ואוליף אורייתא, לאינון ינקין דאסתלקו מעלמא, כד יהבו ריחא עד לא מטא זמנייהו מהאי עלמא, אינון קדמאי באינון מלין. וקב״ה א״ל לההוא ממנא יופיא״ל שמיה, דקאים וקשיר קשרין דאורייתא, מאן הוא דין דאקדים לי. הה״ד, מי הקדימני ואשלם ואשלם ודאי.
כדין קרא קב״ה למטטרו"ן דאיהו קאים גו פרוכתא דפרסא, ושתין אלף רבוא מארי דאולפנא דאורייתא סחרניה, ואיהו מקשר קשרין למאריה. א״ל, מאן האי דאקדים לי, מי הקדימני ואשלם. איהו רשים גו מתיבתך, או לא. א״ל, מאריה דעלמא, לאו איהו במתיבתא דילי, גו מתיבתך איהו. וכל אינון דקדמי תחות כל שמיא דילי הוא. הה״ד תחת כל השמים לי הוא.
בגין דתרין מתיבתין אית לעילא: מתיבתא דההוא נער מטטרו"ן. ומתיבתא עלאה, דקב״ה. ובכל אתר דתנינן מתיבתא עלאה, דא דקב״ה. מתיבתא דרקיעא, דא מטטרו״ן.
וכדין, אמר ליה קב״ה, אי הכי, לקיט ליה גבאי, לקיט ליה, וארח ליה. הה״ד, דודי ירד לגנו לערוגת הבושם. דודי: דא קב״ה. כד״א, דודי לי ואני לו הרועה בשושנים. ירד לגנו: דא גורן דרקיעא, דקיימי כגורן. לערוגת הבושם: דא מתיבתא דמטטרו״ן. לרעות בגנים וללקוט שושנים. לעיינא ולאסתכלא באינון מתיבתאן דיליה. מאי וללקוט שושנים. אל תקרי שושנים, אלא ששונים. אלין אינון דמקדמי ריחא בהאי עלמא, דמתלקטי ומסתלקי מהאי עלמא, עד לא מטא זמניהו.
כדין קרי ההוא נער מטטרו"ן, לגבריאל די קסת הסופר בחרצוי, וא״ל, כתוב פתקא, והב למלאך המות על פלוני, דילקוט ליה מעלמא, ואתלקיט מיד. וסלקין ליה למתיבתא דמטטרו"ן בקדמיתא, ותמן אמר תלמודיה דאייתי בידיה. ואוליף תמן מה דאוליף. לבתר סלקין ליה למתיבתא עלאה דקב״ה, וזמינא למתיבתא דיליה, ותמן אשתעשע בהו באינון דיליה, ברזי עלאין, וטעמי אורייתא דהוו סתימין בהאי עלמא.
ויופיא"ל רב ממנא, אזיל מגו מתיבתא עלאה, וחתים סתרין ורזי דאורייתא, מגו תרי מתיבתי. כל מה דאקשוי במתיבתא דרקיעא, אינון דמתיבתא עלאה מתרצין. במתיבתא עלאה לית תמן פרכי וקושיין, אלא במתיבתא דרקיעא. וחתים מתרי מתיבתי מלין דאורייתא כדקא יאות וע״ד כתיב, ילכו מחיל אל חיל.
ולזימנא דאתי, יסתלקון פרכי וקושיין מגו מתיבתא דרקיעא, כמה דאתמר ילכו מחיל אל חיל. וכתיב, יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיך. עד הכא רזין דעיינין, באינון לאסתכלא.
דיוקנין דחוטמא. חוטמא איהו חותמא ופרצופא דבר נש לאשתמודע. חוטמא זעירא עקימא, דלא אתיישבא כראוי באורח מישור. דא איהו דאבד פרצופא דבר נש. ודא איהו באת ה׳ בלחודוי, בלא שלימו.דא איהו דארח ענותנותא אתעבר מניה, חציפא איהו. שעריה, בין סומק לחיור.
תלת רשימין רברבין על מצחיה, וג׳ אחרנין דלא אתחזון כ״כ. תלת שרטוטין אחרנין מסטרא דא. ומסטרא דא. שפוון דיליה רברבין. בחציפותיה ממלל בקשיו כל מה דבעי. דאורח ענוותנותא אתעבר מחוטמיה ומעל אנפוי. דהא כסופא וענותנותא מיישר חוטמא על אנפין, והא לית ביה כלל. ובגין דאיהו חציפא, כדיב, וחייך במלוי.
ואי מתעברן שרטוטין מעל מצחיה, ואינון תלת רברבן וג׳ זעירין, ושעריה אוכם. הא איהו בין תרין אתוון במתקלא. דא נמוך רישא, וחייך במילוי. שעריה שעיע ולא כ״כ, צערין רברבין מתערין עלוי, ואשתזיב מכלהו.
דא, זכו זעירא מאבוי מגין עלוי. וההוא זכו אתרשים גו עמודא, דקאים ביה ההוא נער, ואיהו זכי בחד יתמא. בגין דכל ייתם וארמלא, קיימין בפקדוניה דמטטרו״ן, דקיימא לדיינא באינון ע׳ סנהדרין.
בהיכלא דזכותא, דיינין כל דינין דעלמא, בר מג׳: בני, חיי, ומזוני. וכלהו בקראי כתיבי. בני: גבי חנה, ותתפלל על ה', על ה׳ דייקא, לעילא לעילא, אתרא דמזלא עלאה. חיי: הנני יוסיף על ימיך, יוסיף דייקא. מזוני: דכתיב, השלך על ה׳ יהבך והוא יכלכלך. על דייקא. כדמוכח פרשת עריות, וכן באידרא. ותמן דיינין בני עלמא.
ויהבין פתקא למלאך המות לקטלא לון, ולנטלא לון רוחיהון. והואיל ומשכונין עלאין וטבין דבני נשא בידוי דקב״ה, פקיד למטטרו״ן, דיהון בנוי דההוא בר נש ואתתיה בפקדונא דיליה. ובגין דאסור למשכנא לון משכונין על משכונין, לא ימותון.
ועל דא, מאן ישזיב לון מענויא. ההוא זכו אגין על בנוי. והוא חד מנייהו דההוא זכו אגין עליה בעידן עקתיה.
לדא אית ליה חד רושם במצחיה, חייבא או גייפא איהו, ולא אתחזי קמי בני נשא, דלא ידעין ביה. דא אצלח, ומאן דאתחבר בהדיה יצלח יתיר מניה.
חוטמא עקימא, ותרין נוקבין דיליה רברבין, וסלקין לבר אינון פתחין דנחירין, חוטמא לא סליק. דא איהו באת ה׳ בשלימו.
ד׳ שרטוטין במצחיה רברבין, ושית זעירין. אודנוי רברבין. עינוי רברבן. ותרין רשימין אוכמין דקיקין בעיניה דימינא. שעריה לא אתתקן במזייה, בגין דאיהו רב ותקיף. רושם מכתשא במצחיה.
דא שרפא, בכל יומא זמין כד אתרעם. ברוגזיה קריר חוטמיה, ואתחזי חיוור. תב מרוגזיה לזמן רב. מהימנא איהו במלין רברבין. ובזעירין לאו הכי. חמדן איהו. גופיה מלא מכתשין ואבעבועין בכל יומי שתא, ובר זמנא חד זעירא ביומא סיתווא. אתנהיג בענותנותא בביתיה. תיאובתיה למיכל בכל אתר, אע״ג דלא יזמנון ליה. אי זכי באורייתא ואוליף ינוקין, זכי בהו בשי״ן תי״ו.
בידיה ימינא, רושם עמיקא, מתולדה דאתיליד ביה. תרין נשין אזדמנו ליה, קדמייתא תמות על מתברא. תניינתא תזכה לתרין בנין. חד ימות זעיר, בחלבא דאמיה. וחד יקום בעלמא, גייפא, יתיר מבני נשא אחרנין. וחיין קיימין ביה, אבל לא כ״כ.
חוטמא דאזיל בארח מישר, ומיתקנא על גבי אנפין. הא איהו באת ה״א בשלימו. דא אתגלי במצחיה תרין שרטוטין רברבין. וה׳ זעירין. ותרין מסטרא ימינא לגביה שעריה. מישר מתתא לעילא. שעריה בין אוכם וסומק, תלייא על אודנוי. עינוי רברבין ירוקין. וחוטא סומקא סחרא לגו. אנפוי אריכין.
דא איקרי אנפי נשר. דא מבנוי דסיהרא באשלמותא. כד בעי לאזערא גרמי, טב איהו לגבי מאריה, דחיל חטאה איהו. ביומי עולימוי איהו בלא מרעין, אזיל בבריאותיה כגיבר בלא דחילו. ביומין דסיבו, נחית כנחיתו דסיהרא, חלשא להוי, מרעין רדפין אבתריה, דא זכאה במרעין יתכפרן.
ואי מתחלפי סימנין. ביומי עולימו להוי במרעין, בגין דאיהו כד סיהרא בעיא לאנהרא, ויהא ההוא גברא במסכנו. וביומין דסיבו, יהוי בלא מרעין, ובעותרא ויקר סגי, דהא כדין אנהירת סיהרא, וקיימא באשלמותא. ודא איהו צדיק וטוב לו. ודאי ענותנותא ביה, רחים הוא למאריה בכולא.
חוטמא אריכא וחד, חדודא כרישא דחוטמא דנשרא. האי איהו בלא את כלל. שעריה קמיט. שרטוטין דמצחיה ג׳. אנפוי חדידן. עינוי זעירין. האי איהו חמדן במה דאית להו לאחרנין. כל עובדוי לאו בדחילו דשמיא. סאני אורייתא. וסאני למאן דלעאן בה. רחים לפום שעתא למשמע מלין דאורייתא, ולפום שעתא פרחין מניה.
ברגליה שמאלא תרין אצבעאן קמיטין, דלא מתפשטין. וברגליה ימינא חד. האי איהו בחטאה דגנבה, ולא תב מההוא חובא לעלמין.
בין כתפוי, תליין תרין שערין רברבין. בחדוי, אית שלשה שערין דתליין. אומי אומאה בכל רגעא ושעתא, ולא אתהני. זמנין תרין בשתא, ישתתף בר נש בהדיה, ולא יתיר, ויצלח. והוא, מאדר ועד ריש ניסן. ומאלול עד שית יומין בחשון, ולא יתיר, וביומין אלין, יצלח מאן דאשתתף בהדיה, דהא יומין אלין, יומין דאתוון אינון. ומאן דלית ליה אתוון, אתאחד בהו.
ביומין אלין נפקין נשמתין ערטילאין, ואינון מתהדרן כמלקדמין, ולית לון זוגין. וביומין אלין נפקין אתוון כ״ב, ושראן בהו, ומתעטרן בהו, וברחמי ישתכחון זווגין. ובירחין אחרנין, וביומין אחרנין לאו.
דהא, מז' באדר בטש בוצינא, ואפיק אתוון זעירין, ובקעין רקיעין ונפקין לעלמא. בזמנא דאינון נפקין, כל אינון נשמתין ערטילאין, דהוו זמינין לאתהדרא, נפקין בהדייהו, ואתאחדן באינון אתוון.
ונפקין על ידוי דפרוונקא. בגין דכל בני עלמא, כד אתבנין לאתציירא בהאי עלמא, כל ציורין דאתוון מתציירין בהו, על ידא דאינון ג׳ שותפין, דקא מזדווג בניינא. והשתא אלין דקא מתהדרן, כל אינון אתוון דקא אתציירי בהו, אחרנין לא מתציירי בהו. דהא אינון פרוונקין, לא מציירן לון באתוון, כמה דאתצייר בקדמיתא, מסטרא דאבא ואמא.
ואלין אתוון אזלין ומשטטאן בעלמא, ואתאחדן בהו כל אינון דלית לון אתוון, עד ריש ירחא דסיון. דהא כדין אתטמראן אלין, ואתוון עלאין בעייאן לאתגלאה.
ומאלול אתטמרן אלין עלאין. עד שיתא יומין בחשון. עד דיהדרון בני נשא מחובייהו, ויתכפר לון, ומתהדרן אתוון כמלקדמין ובין כך ובין כך אינון זעירין נפקן לקיימא עלמא, ואלין אתאחדן בהו, בגין דלית לון אתוון כלל.
דהא מאלול תליא וקיימא תשובה, ואתוון סלקין לגבה, ובני עלמא מהדרן מחובייהו, ומהדרן לאתוון, וקיימא על עלמא תרין ירחין, ומסתלקין טבת ושבט.
El estudiante lee sin distracciones; al tocar un pasaje abre comentarios, Rashí, Onkelos, notas privadas, preguntas, tarjetas y progreso guardado.
108
Pasajes
0%
ES
0
Refs
0
Guardado
ספר הזהר, תוספות, כרך ב ז׳
Aula de estudio · Bet Midrash Online
Haz clic sobre cualquier pasaje para subrayar, preguntar, guardar nota, abrir Rashí/Onkelos o crear repaso.
Texto hebreo: dominio público
Estado de la traducción: Todavía sin traducción española — disponible en hebreo.