Zohar, Addenda, Volume II 9:1
גרסינן בזהר, מאן דאחיד באורייתא, סמכא ליה, ומחזקא ליה על ירכוי, דלא יסטי לימינא ולשמאלא. זכאין אינון ישראל, דקב״ה יהב לון אורייתא, לגלאה לון רזין עלאין. עלייהו כתיב, ואתם הדבקים בה׳ אלהיכם וגו׳.
גרסינן בזהר, מאן דאחיד באורייתא, סמכא ליה, ומחזקא ליה על ירכוי, דלא יסטי לימינא ולשמאלא. זכאין אינון ישראל, דקב״ה יהב לון אורייתא, לגלאה לון רזין עלאין. עלייהו כתיב, ואתם הדבקים בה׳ אלהיכם וגו׳.
ות״ח, כד יהיב קב״ה אורייתא לישראל, רשים לה ברזא דשמא קדישא. אמר, אנכי ה׳ אלהיך, ברזא דחסד, אברהם אחיד בה, ולקבליה מצות עשה. ורזא דא, תפקידתא קמייתא דפקיד קב״ה לאברהם, מצות עשה הוה. דכתיב לך לך מארצך. ובג״כ, חושבן מצות עשה רמ״ח, בחושבן אברהם.
לא יהיה לך אלהים אחרים וגו׳, ברזא דגבורה, דאחיד בה יצחק. דכל אינון אלהים אחרים ואינון סרכין ממנן, מסטריה ינקין. וכן עשו, וכל אינון ממנן דיליה. דהא יצחק במצות לא תעשה אחיד, ותפקידתא קמייתא דיליה, מצות לא תעשה הוה, דכתיב אל תרד מצרימה. ומצות לא תעשה מסטרא דדינא קא אתי, דהא מענשין ליה לבר נש כד עבר עלה.
ובג״כ חושבן מצות לא תעשה, ברזא דדרגא דיליה, ברזא דשס״ה, לקבל יומי דשמשא, דנהיר מסטרא דגבורה. הה״ד, כצאת השמש בגבורתו.
לא תשא ברזא דתפארת, דאקרי אמת, ואקרי בה יעקב שלימא. ויניק תרין חולקין: מצות עשה, ומצות לא תעשה. הה״ד, ויעקב איש תם יושב אהלים. ועאל לכל סטרין, לרחמי ולדינא, למצות לא תעשה, ולמצות עשה, אקרי שלים, בגין דשבועה משלמא אתייא. ועל דא, ברזא דעשה ולא תעשה. וכמה דאיהי לא תעשה, כד איהי לשקרא. הכי איהי מצות עשה כד איהו באמת. דכתיב ונשבעת חי ה׳ באמת ובמשפט ובצדקה. וכתיב ובשמו תשבע.
זכור את יום השבת לקדשו, ברזא דברית, דהוא יסוד, דאחיד ביה יוסף וע״ד אקרי שבת, דהא יוסף כל אקרי. שבת נמי כל. דכל ענוגא ותפנוקא נפיק מניה, לקיימא עלמין כלהון. ועל דא שבתא כללה עשהולא תעשה. בגין דיוסף נמי בוכרא דנטיל ב׳ חולקין.
תא חזי, בדברות משנה תורה כתיב, וזכרת כי עבד היית במצרים ויפדך ה׳ אלהיך משם. הכא אוליף לן אורייתא רזא עלאה. דהא ההוא צדיקא דאזדבן חיים לעבדא במצרים, ואחילו ליה, לקבליה איהו זכור את יום השבת. ובג״כ אמר לון קב״ה לישראל, בבעו מנכון, הוו דכירין ההוא צדיקא דאזדבן על ידייכו, והוה לעבדא במצרים. ובההוא חובה אתגזר עלייכו לאשתעבדא בכו במצרים. ולכפרא ההוא חובא דזבינתון ליה. נטרו יומא דשבתא, וישתביק לכון, דהא יומא דשבתא לקבליה איהו.
כדאוקימנא ברזא דמהימנותא, יומא קדמאה לקבליה דאברהם. ההוא דכתיב, חסד אל כל היום. יומא תניינא, לקבליה דיצחק, ובג״כ יתיב קב״ה למידן עלמא. יומא תליתאה, לקבליה דיעקב, דאיהו קו אמצעי. ובגין כך כתיב ביה, בעובדא דבראשית, יקוו המים.
יומא רביעאה לקבליה דדוד, דכתיב ביה יהי מארת, מארת חסר, דהא כנסת ישראל לית לה נהורא מדילה, אלא מה דאתיהיב לה על ידא דצדיק. הכי נמי דוד, כתיב ביה עני ואביון, ולית ליה חיים, אלא מה דאתייהיב ליה, מיומי דאדם קדמאה, שבעין שנין.
יומא חמישאה, לקבליה דמשה. יומא שתיתאה, לקבליה דאהרן ואינון ששת ימי בראשית דלעילא. אינון דרמיזין בקרא, לך ה׳ הגדול״ה והגבור״ה והתפאר״ת והנצ״ח וההו״ד כי כ״ל. ואינון חולקהון דצדיקייא, ברזא דא: הגדול״ה, ברזא דאברהם. הגבור״ה, ברזא דיצחק. והתפאר״ת, ברזא דיעקב, הנצ״ח, חולקא דמשה. ההו״ד, חולקא דאהרן. כי כ״ל, לקבליה חולקא דיוסף. הממלכ״ה, חולקיה דדוד. ויוסף שבת אקרי לתתא, לקבל צדיק חי עלמין, דאקרי שבת לעילא. ובגין כך כתיב, על כן צוך ה׳ אלהיך.
ת״ח, כד בעו ישראל למכבש לארעא דכנען, אקיפו לה שתא יומין. חדא בכל יומא, לקבל אינון זכאי קשוט, דעליהון מתקיים עלמא. וביומא שביעאה ז׳ זמנין, לקבל יומא דשבתא, דאיהו לקבל צדיק, דאיהו זן להו, ומקיים להו. דכתיב, חצבה עמודיה שבעה, וכתיב וצדיק יסוד עולם. איהו יסודא ועקרא דכל אינון זכאין. ואי לאו זכותהון דצדיקייא, לא הוו יכלין למכבשה. הה"ד, לא בצדקתך וביושר לבבך וגו', למען הקים את הדבר אשר נשבע לאבותיך.
כבד את אביך, ברזא דנצח. דאחיד בה משה, ויניק לה, דהא משה הוה מוקיר לקב״ה באורייתא. ת״ח, אי לאו אורייתא, דאתייהיבת על ידוי דמשה נביאה רבה, לא הוו ידעין בני נשא לקב״ה, ולא הוו מוקרין ליה, דהא על ידא דאורייתא, אוליף בר נש פולחנא דמאריה, ואוקיר ליה לקב״ה. ובג״כ כבד את אביך, לקבליה דמשה איהו.
ד״א, כבד את אביך. דא תורה שבכתב. ואת אמך: דא תורה שבע״פ. דכמה דאבא יהיב שפע לאמא, הכי נמי תורה שבכתב, יהיב שפע לתורה שבע״פ.
לא תרצח, לקבל דרגא דהו״ד, דאחיד בה אהרן. ובג״כ לא תרצח. בגין דכד קטלין ליה לבר נש, ההוא זיווא והו״ד עלאה דעליה, נטלין מניה. הה״ד, והודי נהפך עלי וגו'. ובגין כך אזהר לון קב״ה לבני נשא, דההוא שופרא עלאה דיהיב עליהון, דלא יטלון ליה מנהון. ואיהו נמי רזא דשלמא, ובג״כ קאים אהרן לכפרא, ולנכסא נכסת קודשין, ועל פומיה כפר לעמך ישראל.
לא תנאף, ברזא דמלכות, דאחיד בה מאן דאחיד בה. ואיהו רזא דחכמתא, דהא כנסת ישראל לא אתחברת, אלא בההוא דחזי לה, ביסודא דעלמא, וצדיק יסוד עולם. ד״א, הכי אוליפנא ברזא דמהימנותא, כב״ד, לקבל כנסת ישראל. לא תרצח, לקבל דרגא דנצ"ח. לא תנאף, לקבל דרגא דהו״ד.
ד״א, כב״ד, לקבל יהי מארת דעובדא דבראשית. לא תרצח, לקבל ישרצו המים שרץ נפש חיה, בג״כ נפש חיה לא תקטול. לא תנאף לקבל תוצא הארץ נפש חיה למינה, בג״כ לא תנאף, באתתא דלאו מינך, דלאו איהי בת זוגך.
לא תגנוב לא תענה לא תחמוד דא הוא סיומא דעשר אמירן דאורייתא, לקבל עתיקא דעתיקין, ראשיתא דכלא, לאחדא סיפא ברישא, למהוי כלא חד. והא דלא שארי בהו בקדמיתא. לאולפא רזא עלאה, עד אן אתר אתייהיבת ליה רשותא למשה. ומאן אתר קביל אורייתא. מזעיר אנפין.
אמר ז׳ אמירן, לקבל ז׳ דרגין עלאין, דרמיזן בקרא לך ה׳ הגדולה וגו'. ועד ההוא אתר אסתכל משה. דכתיב, פנים בפנים דבר ה׳ עמכם. פנים: דא ברא קדישא. בפנים: דא ברתא.
פנים: דא ברית. בפנים: דא ארון. וכיון דאתחברו דבר ה׳, ומאן אינון, ז׳ אמירן באינון ג׳ דרגין עלאין דעתיקא קדישא, אתאמרו לקבליהון ג׳ אמירן בתראין, וסליקו מתתא לעילא.
לא תגנוב, לקבל אמא עלאה, בינה, דינקא מחכמה. ומאן דאית ביה בינה, אקרי מבין דבר מתוך דבר. כמאן דגניב ונסיב מה דאית בלבא דחכם. דאוליף ליה חכמתא ואורייתא, דאע״ג דאשתרי לגביה בינה לינקא מחכמה, גניבה אית מסטרא אחרא דאסיר, ואמר לא תגנוב סתם.
לא תענה ברעך, לקבל דרגא עלאה דחכמתא, דהא בר נש לא יכיל לאתבא פתגם, אלא בגין דרגא דרוחא עלאה דחכמתא דאית ביה. הה״ד, החכם יענה דעת רוח. ואע״ג דהאי ענייה דאיהו עני, אית בהו קיומא דעלמא, וסיועא דעלמא למנדע למריה, ואיהו ברזא דמהימנותא, אית ענייה מסטרא אחרא, דאסיר. הה״ד, לא תענה וגו'.
לא תחמוד לקבל דרגא סתימא עלאה דכל מחשבאן ביה תליין. ולית בעלמא דינדע ההוא דרגא בגין דאיהו סתימא דסתימין. וכד סליק במחשבה עלאה טמירא. ברא עלמא עלאה ועלמא תתאה ברגעא חדא. הה״ד, יעמדו יחדו, וההוא מחשבה סתימא.
וב״נ אית ליה מחשבה סתימא, דלית דידע בה אלא קב״ה בלחודוי. ויהבה ביה בבר נש, למחשב מלין דאורייתא, מלין דמצוה. בגין דההוא מחשבה עלאה נגדא מבועין דילה, לאתרא דחכמתא, ולא אתפרש כלל. ומההיא חכמתא עלאה, נפקא תורה. ונגיד שקיותא עד ההוא אתרא דחכמה תתאה, דאיקרי מצוה.
וע״ד, מאן דחשיב למעבד מצוה, כאילו עשאה. בגין דגרים למיתי ספוקא דברכאן מההיא מחשבה עלאה, עד אתר דאקרי מצוה, וכאילו עשאה, כמד״א, ועשיתם אותם. ומחשבה דא רישא דכולא. ואע״ג, דבסטרא דמחשבה עלאה, אתייהיב ליה רשותא, למילין דמצוה. מלין דלאו מצוה אסירין, הה״ד לא תחמוד.
ותא חזי, מאי טעמא כולהו אמירן לקבל כל כתרא וכתרא. מצות עשה באתרא דחזי ליה. ומל״ת באתרא דחזי ליה. ואינון תלתא בתראי אינון לא תעשה מכללא דעשה, כדאוקימנא, בכלהו, אע״ג דהאי שרי, האי אסיר, בגין דאינון לקבל עתיקא דעתיקין, דחסד ורחמים גדולים תליין ביה, ולא אתחזי אלא למצות עשה, בג״כ דייק מנייהו, דלא יתפני בר נש לסטרא אחרא, ורשים להו במצות לא תעשה.
ואזהר לון לבני נשא בלאו, על האי אמירה בתראה, דאיהי כללא דאורייתא. ומאן דעבר על האי, כאלו אעבר על כל אורייתא. בגין דאיהו לעילא, ראשיתא דכולא, כללא דכלא. ואי בר נש עבר על האי, ואסטי מחשבתיה מאורחין דאורייתא, כדין אתדבק בסטרא אחרא דשקר, וכדין אתי לידי לא תענה ברעך וגו', כדאשכחן גבי אחאב, דחמיד כרמא דנבות, וכדין אסהידו עליה שקרא. ומהאי אתי בר נש למעבר על כלהו אמירן.
אבל כד איהו אזיל באורחי דאורייתא, וחשיב באורייתא בפקודוי, כדין אתפשט ההיא מחשבה בכלהו דרגין, מסטרא דאמת, מסטרא דמהימנותא עלאה.
ות״ח, דהא נעיצין כלהו אמירן, סופא ברישא, ורישא בסופא. רישא למנדע לקב״ה במחשבתיה, סופא דלא לאסטאה מחשבתיה ורעותיה לסטר אחרא. וכד בר נש מתדבק בהאי, כדין כלהו עלמין מתמלאן ברכאן עלאין, דנגדין מעתיקא סתימא דילה.
El estudiante lee sin distracciones; al tocar un pasaje abre comentarios, Rashí, Onkelos, notas privadas, preguntas, tarjetas y progreso guardado.
28
Pasajes
0%
ES
0
Refs
0
Guardado
ספר הזהר, תוספות, כרך ב ט׳
Aula de estudio · Bet Midrash Online
Haz clic sobre cualquier pasaje para subrayar, preguntar, guardar nota, abrir Rashí/Onkelos o crear repaso.
Texto hebreo: dominio público
Estado de la traducción: Todavía sin traducción española — disponible en hebreo.