Zohar, Addenda, Volume III 11:1
לאמר הנה עם יצא ממצרים, אי תימא דהא צריך לנטלא פיפוסין ויוחסין דלהון. לא אצטריך, אלא אורח כלל, דכתיב הנה עם יצא. מ״ט. משום דהכי קרא לון פטרונא דלהון כמה זמנין. וע״ד לא תטעי, דכתיב שלח את עמי בכל זמן.
לאמר הנה עם יצא ממצרים, אי תימא דהא צריך לנטלא פיפוסין ויוחסין דלהון. לא אצטריך, אלא אורח כלל, דכתיב הנה עם יצא. מ״ט. משום דהכי קרא לון פטרונא דלהון כמה זמנין. וע״ד לא תטעי, דכתיב שלח את עמי בכל זמן.
ועוד, כד נטלת עיטא עלייהו עם פרעה, בלישנא דא יכלת להו דכתיב, הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו. אוף השתא דכתיב הנה עם יצא ממצרים, ולא אפיק לון אחרא, אלא איהו מגרמיה נפק, ובג״כ תיכול לאבאשא לון.
הנה כסה את עין הארץ, אית דאמרי סיחון ועוג דקטלי לון ישראל, דהוו עינא דארעא. אלא כד אייתי קב״ה ארבה על ארעא דמצרים, כתיב ויכס את עין כל הארץ, ותחשך הארץ. אמאי. בגין דכל חרשין וקסמין דעלמא, לא יכלין למעבד חרשין, אלא מלה חדא, בדרגא חדא, בזמנא חדא. ועמא דא אייתי ערוב, מבולבל מכמה זינין מבולבלין אלין באלין, עד דלא יכלי כל חרשין וקסמין למיקם קמייהו. ודא הוא ויכס את עין כל הארץ, והכא כתיב ויכס את עין הארץ והכי הוא ודאי.
א״ר אבא, בלק ובלעם לא הוה בעלמא חרשין וקסמין כוותייהו, בלעם, חיליה ותוקפיה הוה בפומיה ועיניה. בלק, חיליה ותוקפיה הוה בעובדא דידין. ודא אצטריך לדא. דהא כל זיני חרשין דעלמא, בפומא ועובדא הוא, ובהו תליין. בלעם הוה ליה לישן, ולא ידין. בלק ידין, ולא לישן הוה ליה.
אזלו חברייא, עד דמטו חד בי חקל, ושמשא הוה תקיף לחדא. חמו ההוא בי חקל בשפירו דעשבין, ומיין נפקין לכל סטר, ואילני חקלא סגיאין. יתבו תמן. א״ר אלעזר, כמה יאות אתר דא לנייחא ביה.
אדהוו יתבי, הא חויא רברבא אתי בתוקפא דשמשא, ואעבר קמייהו. א״ר ר״א, חויא חויא, סטי לך מאורחך, דהא תב ההוא גברא ואתנחם על מה דעבד, ולא יוסיף למעבד ההוא מלה. תווהו חברייא. א״ר אבא, מאי הוא. אמר לון שתוקו. א״ר אלעזר, חויא חויא, לבתר דלחישו לך מן שמיא, אתנחם ההוא גברא, ושוי ברעותיה דלא יתיב ביה לעלמין. סטי לך מאורחך. קם חויא בקיומיה, ולא נטיל הכא והכא. תב כמלקדמין, א״ל, חויא חויא, ידענא מה דאת בעי, תוב מארחך, דהא עכו״ם חייבא אתי, דעביד ביש לחד יודאי, והא הוא נאים שכיב במערתא דילך, זיל וקטליה. מיד אהדר ההוא חויא, ודלג דלוגין קמייהו.
א״ר אלעזר, אי לא הוינא הכא, כמה בישין הוה עביד האי חויא, דהא חד ב״נ יודאי עבד עובדא דחובא, ועד לא תב בתיובתא, לחישו ליה להאי חויא לקטלא ליה, ואימלך ההוא ב״נ בין כך ובין כך, ואתנחם מחוביה, ואמר דלא יתוב לעלמין להאי חטאה, וע״ד אשתזיב מן דינא.
אמרו חברייא לר׳ אלעזר, במה ידעת. אמר להו, סימנא יהב לי אבא, ואנא אשתמודענא ביה. אמרו ליה תינח חויא, דאשתמודעת ביה. ההוא דאתנחם ותב מחוביה, במה ידעת. אמר להו, כד הוה אזיל ההוא חויא, קשקשוי הוו סלקין, וזנבוי זקוף, ואיהו דאזיל בבהילו, רוחא חדא הוה אזיל לקבליה, והוה קארי קמיה תוב מארחך, דהא תב מחוביה ואתנחם ההוא ב״נ, וההוא חויא בישא לא הוה ציית, עד דיתנון ליה כופר בהדיה, באתריה דההוא ב״נ דאתחייב קטולא ותב. דכך אורחוי דחויא עילא ותתא, כיון דאתייהיב ליה רשו, לא תב עד דאשלים ההוא דינא בישא דאתייהיב ליה רשו למעבד, או דיתנון ליה באתריה חייבא אחרא בכופרא, דהא בריקנייא לא יפוק כיון דאתייהיב ליה רשו.
אמרו ליה, תינח כל דא. ההוא עכו״ם דאמרת דיהבת ליה כופר. במאי ידעת. אמר לון, כיון דמלילת לחויא, ההוא רוחא דהוה אזיל לקבליה ולחיש ליה דיתוב לאורחיה דהא אתנחם ההוא ב״נ, דליג ההוא רוחא על אודניה.
תווהו חברייא, אר״א, ניהך ונחמי, דהא חויא עבד מה דעבד. קמו וקריבו גבי חד טינרא, בההוא בי חקל, אשכחו לההוא עכו״ם דמית, וההוא נחש כריך על עקביה, ולא הוה אבדיל מניה, ובתר אתפרש מעקביה, וסליק על גרוניה, ואכריך תמן, ומתמן נחית על עקביה דלא הוה מתפרש מניה.
אשכחו ליה ארנקי חד מליא דינרין, דגזיל לחד יודאי בארחא, ומחא ליה. נטל ר״א ית ארנקי, אמר, בריך רחמנא דבכלא עביד שליחותא. תבו לההוא אתר דהוו.
פתח ר״א ואמר, מאשר יקרת בעיני נכבדת ואני אהבתיך ואתן אדם תחתיך ולאומים תחת נפשך. מאשר יקרת, יקר מבעי ליה, והכי אצטריך, מאשר אתה יקר בעיני, מהו יקרת, מכלל דאיהו מגרמיה אתייקר. הכי הוא ודאי, דכל ב״נ דאיהו בחיובא. קמי קב״ה, בקדמיתא הוא מזלזלא ותועבה איהו קמי קב״ה, ובתר דאימלך ותב מחוביה, השתא איהו אתייקר מגרמיה, וקב״ה קארי עליה ואמר, מאשר יקרת בעיני נכבדת, את מגרמך יקרת.
בעיני נכבדת ואני אהבתיך, דהא לית רחימו לקב״ה בהדי ב״נ בהאי עלמא, אלא במאן דתב מחוביה, וע״ד אני אהבתיך. אבל מה אעביד, דהא יהבית רשו לחויא לנזקא, דא הוא עיטא, ואתן אדם תחתיך. מאי איהו אדם דיהב קב״ה תחותיה, ההוא אדם דאתי מעמא אחרא דההוא חויא מדיליה ייכול, דכתיב ואתן אדם, אל תקרי אדם, אלא אדום. ולאומים, דא הוא ולאום מלאום יאמץ, ודא זרעא דעשו דיהיב תחות נפשיה.
אדהוו יתבי, הא האי יודאי, דגזל ההוא עכו״ם, דקטל חויא, אתי באורחא, לאי ועיף, ומגו תקיפו דשמשא עאל בההוא חקל, ויתיב תחות אילנא חד, והוה מתרעם לקב״ה, ומצדיק עליה דינא, ואמר, מארי דעלמא, גלוי וידוע קמך, דאנא לא חיישנא עלאי, ועל גופי, ועל ממוני כלום, דהא בדינא אתעביד כל דאתעביד, אבל אבא ואמא סבין אית לי, דלית לי במה אפרנס לון, וע״ד חיישנא.
ותו, על כל דא, צרורא חדא דדינרין דהוה בההוא ארנקי, דחד מסכנא למעבד חופה לברתיה ענייא, מה אעביד, מארי דעלמא, ע״ד כאיבנא בלבאי יתיר.
בכה ואמר, משפטי ה׳ אמת צדקו יחדיו, דינין דמארי עלמא קשוט אינון, אמאי אינון קשוט. בגין דצדקו יחדיו. דהא בשעתא דדינא בעי קב״ה למעבד, כמה מארי תריסין קיימין מהאי סטר ומהאי סטר, ומצדיקין אלין באלין, ומגיחין אלין באלין, כיון דצדקו אלין באלין, ואסתכמו כחדא, כדין משפטי ה׳ אמת. אימתי צדקו יחדיו. כד מצדיקי כל בני דינא לעילא, וע״ד מארי דעלמא ע״ד בכינא, ולא על דידי.
שמע ר׳ אלעזר וחברייא, וקמו לגביה, חמו יתיה דהוה יתיב תחות ההוא אילנא, ואתקיפו ביה, ונטלו יתיה לגביהון. א״ר אלעזר, זכאה קשוט, דאי לא זכאה אנת, לא ירחיש לך קב״ה ניסא רברבא, כמה דעבד. בקדמיתא טול ארנקי דילך, ותיזיל ותחמי מה דעביד קב״ה בגינך. אזל בהדייהו, וחמא ההוא עכו״ם מית, וחויא הוה עביד ביה נוקמין, והוה כריך על קדליה. אשתטח ההוא יודאי בעפרא, ואודי ושבח למארי עלמא, וקם ונשיק ידוי דרבי אלעזר וחברייא אמר לון, השתא ידענא, דקב״ה ארחיש ניסא דא בגינייכו.
אבל רבנן על אבא ואמא סבין דאית לי בכינא, ועל מסכנא דיהיב לי צרורא. פתח הארנקי, ואחמי לון צרורא, וכן אחמי לון מחא דעבד ליה ההוא עכו״ם צלי ר״א עליה, ואתסי.
קריבו לגביה דההוא עכו״ם כמלקדמין, וחמו ההוא חויא דהוה עביד כדבקדמיתא. א״ר אלעזר, חויא חויא, כל מה דעבדת, יאות עבדת. ותו, דאחמית חילך וגבורתך ביה, ועבדת ביה נוקמין סגיאין, והא חמינן תלת זמנין, ואחמית כל מה דעבדת מכאן ולהלאה זיל ואתטמר במערתך, וגזרנא עלך דלא תנזיק לברייתא דעלמא. אתפרש ההוא חויא, וכפף רישיה, ואזל ליה.
אמר ר׳ אלעזר לההוא יודאי, טול עדאה דשנאך, דהא כיסא דדהבא אית ליה לגביה, דשבק ליה בריה דההוא עכו״ם לאבוי, ולא תיטול מדיליה כלום, וזיל לגבי גברא דדוך פלן, ותשכח דמיתא אתתיה, זיל לגביה, והב ליה כיסא דדינרין דא, בגין דההוא גברא אית ליה ברא חד, ושמעון שמיה, והוא אזיל בסחורתא על ימא, ואינון בארבא. בריה דהאי עכו״ם גנב ליה האי כיסא, ויהב ליה לההוא רשע, ואימא לההוא יודאי דיסלק כיסא דא לבריה, דלעגל ייתי לגביה, ויודי לקב״ה, דאחזר אבידתא למארה, וכך עביד, נטל כיסא, וסגיד קמיה דר״א ונשיק ידוי, תווהו חברייא.
אמר ר׳ אבא, בכל אורחא דא איהו תווהא, בכל מה דחמינן בך, והשתא איהו תווהא על תווהא, מהו דין. אמר להו, מלה דא, לאו בסימנא איהי, ולאו בחכמתא, אלא רוחא דילי אסתכל, ואנא חמינא כאלו בעינא חמינא. תווהו כלהו חברייא, אזלו כלהו חברייא, וההוא יודאי בהדייהו, עד דמטו לגבי חמוי, כיון דמטו ב לתמן, אשכחוהו לחמוי ג דהוה יתיב על גבי ערסוי, ולעי באורייתא. בריך ברכתא ר׳ אלעזר, ובריכו חברייא, ואיהו חדי בהדייהו.
פתח ר׳ אלעזר ואמר, רפאני יי׳ וארפא הושיעני ואושעה. כיון דאמר רפאני יי', מהו וארפא. כיון דאמר הושיעני, מהו ואושעה. כיון דאסיא מסי, מאן הוא דמחי.
אלא כל אסוותא דעלמא בידא דקב״ה, אבל אית מנהון על ידא דשליחא, ואית מנהון דלא אתמסרו בידא דשליחא, ואינון דאתמסרו בידא דשליחא, אסוותא אינון, אבל לזמנין מתהדרן. אבל אינון דקב״ה מסי, לא מתהדרן לעלמין, וע״ד אסוותא דיליה, איהי אסוותא דלית בה מרעא כלל ובג״כ רפאני ה׳ וארפא ודאי, בלא קטרוגא כלל, והשתא חברייא קב״ה יהב לי אסוותא, ועשק לי, וערב לי.
סחו ליה כל ההוא עובדא, תווה ובכה וחדי. אמר, חברייא, נדרנא דאיהך לגביה, ואתחבר בהדיה, ונודי ונשבח למארי עלמא. חדי בהדייהו.
אמרו ליה, במאי הויתא מתעסק. אמר לון, בפ׳ בלק הוינא מתעסק, וחמינא דחכמתא דיליה, הוא תקיף ויתיר מחכמתא דבלעם, חכמתא דבלעם רגעא חדא, חכמתא דבלק בכל זימנא. אבל מפתחן כלהו בידוי דבלעם הוי דאיהו הוה שלים בפומא. בלק הוה ידע למעבד חרשוי, ולא הוה ידע לאשלמא בפומא.
פתח ואמר, ואתה אל תירא עבדי יעקב וגו׳, האי קרא אוקמוה, אבל אל תירא עבדי יעקב, מחרשוי דבלעם. ואל תחת, מקסמוי דבלק.
ת״ח, היך הוו תרווייהו דא בדא בעיטא בישא לקבל ישראל, אמר בלעם, יעקב בביתא דלבן אבא הוה, ונחש נחשין לקבליה, ויכיל ליה, אנא אסדר נחשין לקבליה. אמר בלק, ואנא אסדר קסמין לשמא דאקרי ישראל.
בההוא שעתא נפק רוחא חדא מסטרא דיוסף, מגו ענפי אילנא, ונשיב באינון נחשים, ובטיל לון. והיינו דאמר יוסף, כי נחש ינחש איש אשר כמוני. מאי איש אשר כמוני. בגיני אית איש, דנחשים יבטל לבנייכו. בגיני איהו לעילא, והיינו איש אשר כמוני. אית איש לעילא, דנפק רוחא אחרא מגו אילנא דלתתא, ונשיב בההוא קסם ובטיל לון.
והיינו קסם על שפתי מלך. מאן מלך דא אילנא דלתתא, כדין אתיב בלעם ואמר, כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל. ותרווייהו הוו בתרין סטרין אלין.
כי אתך אני, לא הוו יומין מן יומא דאתברי עלמא, דאצטריך הכי למהוי קב״ה בהדייהו דישראל, כההוא זמנא דבעא בלעם לשיצאה לשנאיהון דישראל מעלמא. וע״ד אמר קב״ה, בלעם בעא לשיצאה לכו מעלמא, אבל אנא לא אעביד הכי כי אעשה כלה בכל הגוים אשר הדחתיך שמה ואותך לא אעשה כלה. דאלו ייתון כל בני עלמא, לא יוכלון לשיצאה לכון מעלמא.
אתא לבן בקדמיתא, ובעא לאעקרא ליה ליעקב בלחודוי מעלמא, אתא קב״ה ואגין עליה, דכתיב השמר לך פן תדבר עם יעקב מטוב עד רע. אתא פרעה ובעא לשיצאה לון מעלמא, אתא קב״ה ואגין עלייהו, דכתיב וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ. אתא המן ובעא לשיצאה לון, אתא קב״ה ואגין עלייהו, ואתיב כלא על רישיה. וכן בכל דרא ודרא, קב״ה אגין עלייהו דישראל תדיר.
וישראל אמרי, חסדי ה׳ כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו. כי לא תמו מבעי ליה, אלא חסדי ה׳ בכל דרא ודרא הוו בסעדן, כי לא תמנו, ולא אשתצינא. מ״ט דלא אתמנעו רחמוי מינן, דכתיב כי לא כלו רחמיו.
ת״ח, מה כתיב בקדמיתא. וישלח מלאכים אל בלעם בן בעור. ולבתר כתיב, וילכו זקני מואב וזקני מדין. הוה ליה למימר ויבאו המלאכים, מ״ט דקא שני מלה ממאי דקאמר בקדמיתא.
אלא ההוא רשע דבלק, חכים הוה בכל דרגין דלעילא, אינון דקשרין קשרין למעבד בהו חרשין וקסמין, וכל אינון דרגין עלאין מלייהו, דבהו כפיין לדרגין תתאין.
א״ל, בכל זמנא דאנן חרשין וקסמין ונחשין, אית לון דרגין ידיעאן, ומלאכין ידיעאן, דאשתמודעאן לגבי חרשין וקסמין, אבל מכאן ולהלאה אית לך לעיינא באתר אחרא עלאה.
כתב ליה שמהן אחרנין, באינון דרגין קדישין. והכי אורחייהו דקסמין וחרשין, ידעי אינון דרגין דההוא קסם שריא עלייהו, ועבדין חרשייהו, ואומאן לון בדרגין אחרנין עלאין מנייהו, ועבדי מה דעבדי.
שלח ליה הכי, עמא דא לאו קשרא דלהון כשאר עמין דעלמא, אבל קשרא דלהון באתר אחרא עלאה, מתקשרן לעילא מכל דרגין.
כתב ושלח ליה, פופיסא ופטרונא דתריסר נצוצין, דסחרן גלגלי רתיכא דכרסייא קדישא, א״ל, אי תסתכל, ל בהני תסתכל, בגין דהני תריסר דמתקשרין בי״ב שבטין. ואי בהני תעביד חרשין, בדיוקנא דלהון לתתא, דאינון י״ב שבטין, וי״ב דגלין פרישין, ניכול להו, ונגיח בהו קרבא, ונעקר להו מעלמא.
והיינו וישלח מלאכים ודאי. הה״ד וקסמים בידם, פיפוסין דמלאכין קדישין הוו אתייאן בידייהו, ואיהו לא ידע דכל דרגין עלאין בידא דקב״ה אינון. מה חשיב בלק. חשיב, דעמא ישראל אתמסרו למלאכין, כשאר עמין דעלמא, וע״ד כתב שמהן דאלין מלאכין תריסר, ושלח ליה, והיינו וישלח מלאכים.
א״ל, ת״ח, כל דרגין דאינון מתקשראן קשרין לתברא עמא דא, מסטרא דצפון אינון, מסטרא דצפון זמינין למנפל, ושולטנו דחרשין דילן בסטרא דצפון אינון, השתא ניכול לאגחא בהון קרבא, דהא תריסר אלין מתקשרין בהו, ומסטרא דצפון שריין לממני.
והואיל ומשמאלא שריין, תוקפא דילהון, אתחלש ואתבר. בגין דכל תוקפא דילהון לההוא סטר איהו. מהו דקאמר. דכתיב, עומד על שנים עשר בקר שלשה פונים צפונה. מצפון שארי לממני, אמר, הא תוקפא דילן מצפון איהו. ואינון ארבעים חסר חד, דרגין תקיפין מפרזלא ונחשא, ותחותייהו לית לון חושבנא. ועל דא ניכול לאגחא קרבא ולאיתגראה בהו.
וקב״ה לא עביד הכי, דלא שביק לון למלאכים, ולא לחילי שמיא, אלא לקב״ה בלחודוי וכל מלאכים רברבין ושלטונין, פלג על כל שאר עמין, וכד אתו ישראל, נטיל לון איהו בלחודוי, ואחסין לון בתוקפא, בגופא דאילנא, ולא שבק לון בידא דמלאכין, ולא בידא דממנין ורברבן דעלמא, דכתיב בהנחל עליון גוים וגו׳. ואלין י״ב תחומין, מתחמן בד׳ סטרי עלמא, לבתר דבדר ענפין וטרפין, נטל לישראל ואחסין לון בתוקפא דגופא דאילנא, דכתיב כי חלק ה׳ עמו יעקב חבל נחלתו.
א״ר אלעזר, כמה יאות ושפיר ל האי. זכאה אורחא דילן, וכמה מלין עלאין קדישין רווחנא לון וחמינא. ההוא יודאי הוה תמן לקמייהו, אמר לון, רבנן, כל מילין אלין, כמה טבאן, ומילין עלאין קדישין נינהו, מאי דכתיב בתריה ימצאהו בארץ מדבר ובתוהו ילל ישימון וגו׳.
אמרו ליה, אי ידעת ביה מלה, אימא, דהא אוקמוה באברהם, דאשכח ליה קב״ה בארעא דפלחי עכו״ם, ולא הוו ידעי במהימנותא דקב״ה, אלא כלהו הוו טעאן בתר עכו״ם, וקם אברהם, ופרח בינייהו ענפא חדא שלים, קדם מארי דעלמא, ואשכח ליה תמן.
מה עבד קב״ה. נטל ליה לההוא ענפא, ואעקר ליה מתמן, ואשרי ליה, ואשתדל ושתל ליה בארעא אחרא. דכתיב, לך לך מארצך וגו', ועביד מניה עמא קדישא, ודא היא מציאה, דאשכח קב״ה בעלמא, בארעא דלא מהימני ביה בקב״ה, ולא ידעי מאן איהו.
אמר ההוא יודאי, שפיר הוא, ויאות מלה דא, אבל אית לשאלה, אי אברהם הוה דיוקנא דאצטריך. ותו, דהא קרא לא אוכח על אברהם כלל, ולא אדכר לאברהם כלל, ולא ליצחק, אלא ליעקב בלחודוי. דכתיב כי חלק ה׳ עמו יעקב וגו', ובתריה כתיב ימצאהו וגו'.
א״ר אלעזר, עכ״ז לא קשיא הכא, דהא אברהם אשכחן דנפק מגו פלחי ע״ז, והכא אע״ג דיעקב אדכר הוא על אברהם, ולית פירוכא כלל במלה דא, אבל אי ידעת מלה או חדושא, אימא.
El estudiante lee sin distracciones; al tocar un pasaje abre comentarios, Rashí, Onkelos, notas privadas, preguntas, tarjetas y progreso guardado.
47
Pasajes
0%
ES
0
Refs
0
Guardado
ספר הזהר, תוספות, כרך ג י״א
Aula de estudio · Bet Midrash Online
Haz clic sobre cualquier pasaje para subrayar, preguntar, guardar nota, abrir Rashí/Onkelos o crear repaso.
Texto hebreo: dominio público
Estado de la traducción: Todavía sin traducción española — disponible en hebreo.