פתח ואמר ההוא יודאי, והארץ היתה תוהו ובוהו וגו'. מאן ארץ. ההוא דאשתמודעא עלאה ותתאה. היתה תוהו, מאי תוהו. דא קו ירוק, דאקיף כל עלמא. ואקרי קו תוהו, דכתיב ונטה עליה קו תהו ואבני בהו, בהו כמה דתנינן אבנין מפולמות דמשתקען גו תהומי, ומנהון נפקי מיין.
השתא אית למנדע, תהו דאיהו קו ירוק, מאן הוה קו ירוק. אלא אשכחן בספרא דאסיא דקרטינאה, ויודאן דקסרי שמיה, וקראן שמיה אסיא קרטינאה, בגין דהוא רב על כל אסיין, ויקירא בחכמתא, והכי אמר בלשון פרסי, לבר נש יקירא. והוא אמר, והארץ היתה תהו, מאי תהו. איהו קו ירוק דאסחר עלמא. ומאן איהו. קליפא דאגוזא, ודא איהו קליפא דלבר, דאיהו ירוק.
לגו מניה בהו, ואינון אבנין מפולמות, דמנהון נפקי מיין. מן תהו אתמשכאן עור ובשר. מן בהו אתמשכו גרמיה. לגו מניה וחשך, דא חשיכו, דאתמשך מניה עמא דעשו. ואי תימא מן תהו, הרי הוא ודאי, דהא חשך מניה תליא, אלא אינון אבנין מפולמות עאלו באמצעיתא, דמניה אתמשכאן גרמי, כמה דאתמר. וחשך משיכו דקיק, דמניה אתמשך עשו.
ורוח אלהים, דא מוחא דאגוזא, דמתמן אתמשך יעקב שלימא, כגוונא דאגוזא. דא רזא דכתיב, והנה רוח סערה באה מן הצפון, לקבליה דתהו. לגו מניה ענן גדול, לקבליה דבהו. לגו מניה ואש מתלקחת, לקבליה דחשך. לגו מניה ונגה לו סביב, לקבליה דרוח אלהים.
ומתוכה כעין החשמל, לגו מכלא, לקבליה מרחפת על פני המים, דא רוחא דאמא עלאה דקא מרחפא על כלא, ויעקב שלימא איהו ודאי מוחא דאגוזא, וקב״ה ימצאהו בארץ מדבר ודאי. לבתר עבד קב״ה דכל אינון קליפין יהון כולהון משתעבדן ליה.
עד הכא הוה כתיב בההוא ספרא דקרטינאה אסיא, לבתר הוה רשים בהאי קרא, כל נטורא דאצטריך אסיא חכים, למעבד למרע, דשכיב בבי מרעיה, אסירי דמלכא, למפלח למארי עלמא.
דכד אזיל אסיא חכים לגביה, ימצאהו בארץ מדבר, ובתהו ילל ישימון, מרעין דשריין עליה, אשכח ליה באסירי דמלכא. אי תימא הואיל וקב״ה יפקוד לתפשא ליה, דלא ישתדל בר נש אבתריה, לאו הכי. דהא דוד אמר, אשרי משכיל אל דל וגו'. הוא דשכיב בבי מרעיה, ואי אסיא חכים הוא, קב״ה יהב ליה ברכאן, לההוא דישתדל ביה.
וההוא אסיא ימצאהו בארץ מדבר, בבי מרעיה שכיב, ובתהו ילל ישימון, דאינון מרעין דחקין ליה. מאי אצטריך ליה למעבד. יסובבנהו: יסובב סיבות, וייתי עילות, בגין דימנע מניה אינון מלין דנזקין ליה, יקיז ליה, ויפוק מניה דמא בישא. יבוננהו: יסתכל ויבין ההוא מרעא ממה הוי, ויסתכל בגין דלא יתרבי עלוי, וימאך ליה. לבתר יצרנהו כאישון עינו, בגין דיהא נטיר כדקא יאות, באינון משקין, באינון אסוותא דאצטריכו ליה, ולא יטעי מנייהו. דאלמלא יטעי אפילו במלה חדא, קב״ה חשיב על אסיא, כאילו שפיך דמא וקטליה.
בגין דקב״ה בעי, דאע״ג דההוא ב״נ איהו בבי אסירי דמלכא, דישתדל ב״נ עליה, ויסייע ליה לאפקא ליה מבי אסירי. והוה אמר הכי, קב״ה דן דיני בני עלמא לעילא, הן למות, הן לשרושי, הן לעקור, הן לענש נכסין. מאן דאיתחזי לענוש נכסין, נפיל בבי מרעיה, ולא יתסי עד דעבר כל מה דאתגזר עליה. כיון דאתענש בממוניה, ויהב ליה כל מה דאתגזר עליה, איתסי, ונפק מבי אסירי, ועל דא אצטריך לאשתדלא עליה דיתן ענשא, ויפוק.
מאן דאתחזי לשרושי, יתפסון ליה, ויהבי ליה בבי אסירי, עד דישתרש מכלא. ולזמנין דישתרש משייפוי, או מחד מנייהו, ולבתר יפקון ליה מבי אסירי. מאן דאתחזי למות, הכי הוא, דאלו יתן כל כופרא, וכל ממונא דעלמא לא ישתזיב.
וע״ד אצטריך לאסיא חכים לאשתדלא עליה, אי יכיל למיהב ליה אסוותא מן גופא, יאות. אם לאו יתן ליה אסוותא לנשמתיה, וישתדל על אסוותא דנשמתא, ודא הוא אסיא דקב״ה ישתדל עליה בהאי עלמא, ובעלמא דאתי.
אר״א, עד השתא לא שמענא מאסיא דא, ומספרא דא, בר מזמנא חדא דאמר לי טייעא חדא, דשמע לאבוי, דאסיא חד הוה ביומוי, דכד הוה מסתכל בב״נ כד איהו בבי מרעיה, הוה אמר, דא חי, ודא מית. והוו אמרין עליה, דחיל חטאה. וכל מאן דלא יכיל למדבק מה דאצטריך, איהו הוה קני ליה, ויהיב מדיליה. והוו אמרין, דלית חכים בעלמא כגיניה. ובצלותיה, הוה עביד יתיר, ממה דהוה עביד בידוי, וכדומה לן דא הוה ההוא אסיא.
אמר ההוא טייעא, ודאי ספרא דיליה בידי איהו, דקא יריתנא מאבי אבא, וכל מילוי דההוא ספרא, כולהו אתיסדן על רזין דאורייתא, ורזין סתימין אשכחנא ביה, ומלין דאסוותא. דאיהו אמר, דלא יאות למפעל לון, בר מאן דאיהו דחיל חטאה.
ואינון ממה דהוה עביד בלעם, דהוה לחיש לחישין על מרע, והוה אמר בפומיה, ואיתסי מיד. וכולהו בריר לון בההוא ספרא, ואמר, דא אסור, ודא מותר, למאן דדחיל חטאה, בגין דמרעין סגיאין אמר, דתליא אסוותא דילהון בלחישו דפומא, ואינון מסטרא דנחש, ומנהון מסטרא דקסם, וכל אינון דאסור לומר, ואסור למעבד בעובדא הוה אמר. עד דאשכחנא על מרעין ידיעאן דאצטריך לומר כך, ולנדוי בנודי ובשמתא על ההוא מרע, ואיהו תווהא סגיא לגבן.
חדי רבי אלעזר, וחדו חברייא. א״ר אלעזר, אי האי ספרא הוה לגבן, נחמי מאי איהו. אמר, אנא אמסר במסירה, על מנת לאחזאה לבוצינא קדישא. ותנינן, אמר ר״א, ההוא ספרא הוה בידי תריסר ירחי, ואשכחנא ביה נהורין עלאין, כד מטינא לאינון רזין דהוו מבלעם, תווהנא.
יומא חד לחישנא באתר חד, והוו אתוון סלקן ונחתן, עד דחמית בחלמא, ואמר לי, מה לך למיעל בתחומא דלא דילך, איתערנא, ואיבאיש קמאי, על רזין סתימין דהוו תמן. שדרנא לההוא יודאי, ויהיבנא ליה ספרא.
וברזין דבלעם אשכחנא, מאינון שמהן דמלאכים, דשדר ליה בלק, ולא הוו מסתדרן על תיקונייהו, אבל כמה זייני אסוותא אשכחנא ביה, דקא מתתקני על תיקוני אורייתא, ורזין סתימין דילה, וחמינא דאינון בחסידותא וצלותין לקב״ה. ואי תימא, דהוה עביד אסוותא בפסוקי דאורייתא, ח״ו. אלא הוה אמר רזין דאורייתא. ועל ההוא רזא, אפיק רזין דאסוותא, דלא חמינא כההוא גוונא לעלמין, אמינא, בריך רחמנא דאחכים לבני נשא, מחכמתא דלעילא.
ומאינון מלין דבלעם נסיבנא, וחמינא בהו דלא הוה בעלמא חכים בחרשין כגיניה. אמינא, בריך רחמנא דבטיל מעלמא חרשין, דלא יטעון בני נשא מבתר דחלתא דיהו״ה. עד כאן.
El estudiante lee sin distracciones; al tocar un pasaje abre comentarios, Rashí, Onkelos, notas privadas, preguntas, tarjetas y progreso guardado.
18
Pasajes
0%
ES
0
Refs
0
Guardado
ספר הזהר, תוספות, כרך ג י״ב
Aula de estudio · Bet Midrash Online
Haz clic sobre cualquier pasaje para subrayar, preguntar, guardar nota, abrir Rashí/Onkelos o crear repaso.
Texto hebreo: dominio público
Estado de la traducción: Todavía sin traducción española — disponible en hebreo.
