Zohar, Addenda, Volume III 13:1
רעיא מהימנא, ויחלום והנה סולם, צלותא. מוצב ארצה, דמצלין בני נשא לה בארעא, דאיהי שכינתא. ומטת לשמיא, דאיהו קב״ה. דאתמר, ואתה תשמע השמים. רזא דמלה, ה׳ אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים.
רעיא מהימנא, ויחלום והנה סולם, צלותא. מוצב ארצה, דמצלין בני נשא לה בארעא, דאיהי שכינתא. ומטת לשמיא, דאיהו קב״ה. דאתמר, ואתה תשמע השמים. רזא דמלה, ה׳ אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים.
ובזמנא דמודע לון קב״ה שכינתא, דסלקא בההיא צלותא, מיד והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו, בההוא בר נש, כולהו פתחין גדפייהו לקבל שכינתא בההוא צלותא, הה״ד ופניהם וכנפיהם פרודות מלמעלה. והאי איהו עולים שכינתא על גדפייהו.
ויורדים בו, מאי בו. בקב״ה. וקב״ה נחית עלייהו לקבלא שכינתא, ומתייחד קב״ה בו, בההוא צלותא. דשכינתא איהי מצוה, כלילא משם הוי״ה, יהו״ה איהי חיה דיליה, ומצוה בלא מחשבה, לית לה סליקו, ומחשבה איהו אדם, יו״ד ה״א וא״ו ה״א, תפארת.
מצוה, מלכות, כלילא מארבע חיון דמרכבתא, כלילא מארבע אתוון, איהי נוקבא דיליה, אנפין דיליה, אנפוי רחמי. בגינה אמינא, אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה.
ומסטרא דצדיק, אתקרי אחורוי חיה, כלילא ח״י חוליין, דאינון מאחור דב״נ, לקבל ח״י נענועין דלולב, דדומה לשדרה, דביה ח״י חוליין, איהו אחור לעובדא דבראשית, וקדם למחשבה, דאתמר בה ישראל עלו במחשבה, מה דלאו הכי באדם דעץ הדעת טוב ורע, דאיהו אחור למעשה וקדם לפורענות.
קמו תנאים ואמוראים ואמרו, רעיא מהימנא, יתקיים בך האי קרא, אל תתנו דמי לו, דהא עלאין ותתאין מקננין בצולמא דידך, משריין דקב״ה דאינון ממתיבתא עלאה, ומשריין דמטרוניתא דאינון ממתיבתא תתאה, עלך אתמר והנה מלאכי אלהים וגו׳. בך סלקין משריין דשכינתא בצלותא דילך, ונחתין משריין דקב״ה, לקב״ה לגבי שכינתא, בכמה שירין וניגונין בצלותא, ואנת הוא קריבו דקב״ה בצלותא דילך.
דאיהו קרבנא דקב״ה ושכינתא, בצו את בני ישראל את קרבני לחמי, דתקינו מארי מתניתין קרבנין בצלותא מסטרא דימינא, דתמן איש חסד. כהן. ותקינו זמירות דאינון שיר דלוים אבתרייהו, מסטרא דגבורה. והוד דרגא דדוד מלכא אתקשר בשמאלא, ואהרן דדרגא דיליה נצ״ח, אתקשר בחסד. הה״ד, נעימות בימינך נצח.
לבתר שמע ישראל, דיחודא, כליל ברכו וקדושה, איהו קדוש קדוש קדוש וברכה מסטרא דימינא. הה״ד, דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו את בני ישראל. וקדושה, מסטרא דלוים. עמודא דאמצעיתא, קשור ימינא ושמאלא.
ואיהו קשורא דתפלין דרישא דאיהי אימא עלאה, תפלין על רישיה, כמה דאוקמוה מ״מ, בתפילין דמארי עלמא מה כתיב בהו, ואיהו קשורא דתפילין דיד, דאיהי שכינתא תתאה, והאי איהו דאוקמוה מ״מ, הראהו למשה קשר של תפילין.
ש של תפילין, משה כליל תלת ענפין דאבהן לעילא, דתקינו תלת צלותין, דאינון סימן שמ״ע, דאיהי: שחרי״ת מנח״ה ערבי״ת. מ״ה דילך, צלותא דשבת. דאתמר ביה, ורדו בדגת הים ובעוף השמים וגו׳.
ואנת כליל במרכבה תתאה, דאהרן דוד ושלמה. ואדם קדמאה לעילא, ובת זוגיה לתתא אם כל ח״י, דאיהו צדיק חי עלמין. ובג״ד אהרן אע״ג דאיהו ימינא, אוקמוה רבנן ביה אהרן שושבינא דמטרוניתא, יעקב איהו כליל תלת אבהן, דביה רכיב אדם קדמאה, דלא למגנא אוקמוה מ״מ, שופריה דיעקב כשופריה דאדם קדמאה.
אמר בוצינא קדישא, רעיא מהימנא, חזינן דכפל קב״ה שמך, ואמר משה משה, לאכללא לך מרכבתא עלאה ובמרכבתא תתאה, לאכללא בך אדם קדמאה, מסטרא דאבהן, ולאכללא בך חוה מסטרא דאהרן דוד ושלמה.
למה לא כפל שם יעקב הכי. אמר ליה, בוצינא קדישא, בגין דקרא ליה יעקב וישראל, יעקב לישנא דעקב, דהיינו נוקבא. דאתמר, עקיבו של אדם הראשון היה מכהה גלגל חמה. ואתקרי ישראל, דתמן ראש דכורא, רישא לנוקבא דהיינו עקב. והאי איהו דאמר קודשא בריך הוא לחויא, הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב. ודא גרם שכינתא בגלותא, דאתמר בה עקב ענוה יראת ה׳.
חדי ר״ש, וחדו מ״מ, ואמרו פומא דשכינתא, סיני, מאן יכיל למיקם קמי פומך, דקב״ה ושכינתיה ממללין ביה ושתין ריבוא דמתיבתא עילאה, ושתין ריבוא דמתיבתא תתאה, ממללין ביה על פומך. ועלך אתמר, והנה מלאכי אלהים עולים וירדים בו.
ד״א והנה סולם. פתח ר״ש ואמר, סיני: דא סלם. ואיהו ק״ל. ורזא דמלה, הנה ה׳ רוכב על ע״ב ק״ל. ע״ב: יו״ד ה״י וי״ו ה״י. ועוד, ע״ב: י׳, י״ה, יה״ו, יהו״ה. קל: יו״ד, יו״ד ה״א, יו״ד ה״א וא״ו, יו״ד ה״א וא״ו ה״א. אתוון קדמאין סלקין לע״ב. אתוון אינון תולדין דילהון, סלקין ק״ל. ע״ב ק״ל סלקין מאתן ותרין, כחושבן ב״ר. ואנת הוא רעיא מהימנא, עלך אתמר, נשקו בר. ואנת רב לתתא, רבן של כל ישראל, רבן דמלאכי השרת. בר לעילא, בר לקב״ה ושכינתיה.
אתמר לגבי דוד, גם ה׳ העביר חטאתך לא תמות. בהאי גם, אתכפר דוד. והאי איהו שיעורא דחלה, מ״ג ביצים, ותוספת חומש ביצה, רמיז וחמישיתו יוסף עליו.
זכאה, צלותא דנפקא מפומך, כגוונא דקב״ה נחית על טורא דסיני, ואתמר ביה כי את אשר ישנו פה וגו׳, הכי כד אנת תשתדל באורייתא ובצלותא. קב״ה כניש עלאין ותתאין, וכל אינון נשמתין דהוו, וכל דעתידין למהוי, וכל משריין דמלאכים, ונחית בצלומא דילך, לקבלא צלותא דילך, אורייתא דילך, בגין דמחשבתא דילך ליחדא לקב״ה ושכינתיה בכל משריין דילה, עילא ותתא.
באורייתך ובצלותך, קב״ה מחשבה טובה מצרפה למעשה. וכגוונא דאיהו אמר אנכי, וכלהו אמרו נעשה ונשמע. הכי קב״ה עביד לכל משריין דיליה. דכלהו שתקין ושמעין למלולך, בגין דרעותך בהון לייחדא לקב״ה ושכינתיה, בכל משריין דיליה.
וכל מה דקב״ה אבטח למעבד לך כמה טבין דלית לון סוף, כולהו אמרו נעשה ונשמע. ובג״ד ברכו ה׳ מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו, ואתתקף בך, דהא קב״ה ושכינתיה וכל משריין דיליה אסתכמו למעבד כל רעותך, ויתיר מה דאיהו כתוב על ידך, ולא נפיל מלה זעירא מכתיבת ידך דלא אתקיים. זכאה בר נש, דמאריה חשיב ליה כגופיה, ועביד ליה יקרא כדיוקניה, למהוי שקיל מלולין דפומוי באורייתא וצלותא, כמלוי בטורא דסיני, ולית חד דפתח פומוי לקטרגא ליה, אלא כולהו עלאין ותתאין באסכמותא חדא, וברעותא חדא.
El estudiante lee sin distracciones; al tocar un pasaje abre comentarios, Rashí, Onkelos, notas privadas, preguntas, tarjetas y progreso guardado.
19
Pasajes
0%
ES
0
Refs
0
Guardado
ספר הזהר, תוספות, כרך ג י״ג
Aula de estudio · Bet Midrash Online
Haz clic sobre cualquier pasaje para subrayar, preguntar, guardar nota, abrir Rashí/Onkelos o crear repaso.
Texto hebreo: dominio público
Estado de la traducción: Todavía sin traducción española — disponible en hebreo.