בתר הכי, אית ליה למקרי פרשת בראשית עד ויהי ערב ויהי בקר יום אחד. דאיהי עלויא ותושבחתא דכולא. לבתר יתעסק בפרשת הקרבנות לכפרא עלוי, ויימא צו את אהרן עד תוקד בו. בגין דכל הרהורין ומחשבין דליליא יתכפרו. לבתר ישבח תושבחתא דדוד, ובגין כך ייעול בר נש בתרעין דבהון כולא, ואיהי אתתקנת דרגין.
כיון דמטי ליוצר אור, דאיהו שירותא דצלותא דמיושב, כדין כל אינון דרגין פתחין תרעין וכדין כתימרות עשן כתיב. מה תמרות עשן דקטורת סלקא, ומתחבראן דרגין אלין באלין, אוף הכא איהי צלותא, דתמרות עשן איהי, מתחבראן ומתקשרן אלין באלין, דהא איהו מקשר לון, ואומר כלם אהובים כלם קדושים וכו׳.
לבתר אהבה רבה, לסלקא ולאתקשרא בימינא, ויחודא דשמע, ע׳ רברבא, ד׳ רברבא, וסימנא ע״ד. היינו דכתיב ע״ד ה׳ בכם. אשתארו אתוון ש״מ, במ׳ פתוחה, לפי שמ׳ פתוחה מלך תתאה, מם סתומה מלך עלאה. אשתארו אתוון ש״מ א״ח. מהאי סטרא ש״מ, ומהאי סטרא א״ח.
אמר רב המנונא סבא, כל מאן דמייחד יחודא דא בכל יומא, חדוא זמין ליה מלעילא, מאתוון אלין, ש״מ מהאי סטרא, א״ח מהאי סטרא, ומצרף אתוון אלין. למפרע שרי, ובמישר סיים. וסימנך, אשמח. דכתיב, אנכי אשמח בה׳, בה׳ ממש, והכי אית בספרא דחנוך.
תו, אית ביה עיי״ן רברבא, רמז לאלין שבעין שמהן, רזא דאבהן קדישין. ישראל ה׳ אלהינו ה׳, אלין ד׳ בתי דתפילין, דאחיד לון א״ח. ד׳ רברבא, דא קשר של תפילין, דאיהי אחידת בהו, והוא רזא לחכימין, ולא אתמסר לגלאה.
ותרין רצועין נפקין מסטרא דא ומסטרא דא, רזא תרין ירכין, דהא א״ח דנביאי קשוט אחידן ביה. ועוד, א״ח רמז לפסוק דאמר, פתחי לי אחותי. ולבתר אמת ויציב. ואמאי ויציב דא תרגומו. אלא דא יעקב, ודא יוסף, ואצטריך לאתדבקא בתרוייהו.
ולבתר צלותא מעומד, תלת קדמאין דאינון: מגן, ומחיה, והאל הקדוש, מגן, אית ביה מ״ב תיבין, רזא דשמא קדישא דמ״ב אתוון, ואית לאכללא ליה בלבא, ולאתקשרא כשלהובא בגחלתא ברחימו, ודא איהו ברכתא דימינא.
מחיה אית ביה מ״ט תיבין, ברזא דחמשין תרעין חסר חד. ואית שמא בגבורה ה', ואיהו את״ה גבור לעולם אדנ״י. ורזא דיליה, אגל״א. וברזא אחרא, יגל״א. וכולא רזא חדא, מגבורתא דברכאן, די״הודה: אתה יודוך אחיך, ג״ור אריה יהודה, ל״א יסור שבט מיהודה, אוסר״י לגפן עירה. בדא אתער יהודה בגבורתא קדישא, ודא איהו ברכתא דשמאלא.
קדושה, אית בה ארביסר תיבין, עשר אמירן וד׳ אתוון. ודא כליל לכל סטרין, ואחיד מסייפי עלמא עד סייפי עלמא. תלת בתראי לאו אינון בחשבן דא בתיבין, ואינון: רצה, ומודים, תרין עמודים, תמכי דאורייתא. שים שלום, אילנא דחיי, דאיהו שלמא דביתא, שלמא דכלא. ובין כך באמצעיתא אינון ברכאן דתקינו קדמאי והכי אוקמוה.
לבתר דסיים צלותיה, ואודי על חוביה, נפילת אנפין. הכי אוקמוה, דיעביד כל מה דעבד משה רבינו עליו השלום, צלותא ותחנונין ובעותין ונפילת אנפין, דכתיב ואתנפל לפני ה', וכיון דעאל בכל אינון דרגין עלאין, ואתקשר כלה בכולהו, אית לנחתא לתתא, הואיל ונחית לתתא, אצטריך נפילת אנפין באלפא ביתא.
מ״ט. כיון דצלי צלותיה, ואודי על חוביה, מכאן ולהלאה אחזי גרמיה דמסר נפשיה למאריה ברחימו. דכתיב, אליך ה׳ נפשי אשא. וניחא ליה לההוא סטרא דשריא ביה מותא, עביד ליה נייחא.
וע״ד, באלפא ביתא דא, לית בה לא וא״ו, ולא קו״ף, ולא בי״ת. ואית ביה פ׳ באתריה. מ״ט. בגין דנפילת דא דמסר בר נש נפשיה למותא, ואצטריך לכוונא רעותיה, ולמעבד נחת רוחא לההוא סטרא דשרא ביה מותא, כמה דעביד קוף בחרבה בהרים, אחזי גרמיה כמית קמי חיות, בגין דדחיל מנהון, וכד קריבין לגביה, וחשיבו למיכל, ולקטלא יתיה, חמו יתיה דנפיל ומית, וחשבי דאיהו מית, וכדין תבן לאחורא. וע״ד אסתלקו תלת אתוון אלין, דלא ידעי בהו אלא קב״ה בלחודוי.
ועכ״ד ברעותא דלבא שוי גרמיה, ומסר ליה נפשיה ברחימו, וקב״ה חשיב עלוי כאלו נטיל נשמתיה מניה, בגין דאית חובין דעביד בר נש דלא מתכפראן אלא בשעתא דנפקת נשמתיה מניה מהאי עלמא. הה״ד, אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון. והשתא דאתחשיב ליה דנטיל קב״ה נשמתיה, ואיהו יהיב ליה ברעותא, וההיא שעתא קיימא לכפרא על כל חובוי, ואשלים לכל סטרין, ולההוא סטרא דאתמר.
ועל כל דא, עולה ואסתלקת בין תרין דרועין, בחבוקא דרחימו כדקא יאות, ואיהו מקוטרת מור ולבונה מכל אבקת רוכל.
אמר ר״ש, אסור ליה לבר נש לטעום כלום, עד דיכול מלכא עלאה. ומאי איהו צלותא. וצלותא דבר נש כגוונא דא, בקדמיתא מזמין לדיוקנין דחקיקין בכרסייא, על אינון בריין, דמתפשטי רוחין דלהון יסודא בהאי עלמא מנייהו. והיינו דכתיב, מה רבו מעשיך ה׳ כלם בחכמה וגו׳, דהא בריין דאתחזון לקרבנא רוחא דילהון, מתפשטי עלייהו ארבע דיוקנין ומזמנן על בריין אלין. והיינו דאקמרינן והאופנים וחיות הקודש, וכל אינון חיילין אחרנין דקא מתפשטי מנייהו.
ולבתר כהנא רבא קאמר חד שמא קדישא, היינו אהבת עולם אהבתנו וגו׳. ויחודא רבא מיחדי, דהיינו שמע ישראל ה׳ אלהינו ה׳ אחד. ולבתר ליואי קא מתערי לנגונא, דהיינו והיה אם שמוע תשמעו וגו׳ דא נגונא דלואי, בגין לאתערא סטרא חד. ולבתר ישראל, דא אמת ויציב, ישראל סבא דקיימא על קרבנא, דא היא דרגין עלאין פנימאין, וכלא קיימא על פתורא.
אבל לית רשו לחד מנייהו לאושטא ידא ולמיכל מן קרבנא, עד דמלכא עילאה אכיל. והם שלש ראשונות ושלש אחרונות. כיון דאיהו אכיל, יהיב רשו לארבע דיוקנין, ולכל אינון סטרין דמתפרשן מנייהו, למיכל.
כדין אדם דאיהו דיוקנא דכליל כל שאר, מאיך ואנפיל על אנפוי, ומסר רוחיה וגרמיה לגבי אדם דחקיק על אינון דיוקנין, ולאתערא ליה עליה כדקא חזי, והיינו אליך ה׳ נפשי אשא. תלת דיוקנין אחרנין, וכל אינון דמתפשטי מנייהו. תהלה לדוד, והיינו יביעו, ירננו, יאמרו, ידברו, כלהו אכלי ואתהנון, כל חד וחד כדחזי ליה.
מכאן ולהלאה, לימא בר נש עאקו דלביה, יענך ה׳ ביום צרה, עאקו דעוברתא דיתבא בעאקו, ואתהפכו כלהו סניגורין עליה דבר נש. ושלש פסיעות שעושה, הכוונה בהם למיכא״ל וגבריא״ל רפא״ל, שיצא משלש מחנות שכינה. ועל דא כתיב, אשרי העם שככה לו אשרי העם שה׳ אלהיו.
El estudiante lee sin distracciones; al tocar un pasaje abre comentarios, Rashí, Onkelos, notas privadas, preguntas, tarjetas y progreso guardado.
19
Pasajes
0%
ES
0
Refs
0
Guardado
ספר הזהר, תוספות, כרך ג י״ד
Aula de estudio · Bet Midrash Online
Haz clic sobre cualquier pasaje para subrayar, preguntar, guardar nota, abrir Rashí/Onkelos o crear repaso.
Texto hebreo: dominio público
Estado de la traducción: Todavía sin traducción española — disponible en hebreo.
