גרסינן, שבעה יומין עלאין, ברא קב״ה בעלמא, ועלייהו שתיל ובני עלמין. הה״ד, כי ששת ימים עשה יי׳, ולא כתיב בששת. ולקבל אינון שבעה יומין עלאין, ברא קב״ה בארעא, שבעה זכאי קשוט, לקיימא לון, ולאנהרא לון, כל חד וחד לקבל יומיה, ושתיל להו כל חד וחד בדרא דאתחזי, ואינון אבהן דעלמא, אברהם יצחק יעקב יוסף משה אהרן דוד.
ואינון אקרון הררי קדם, דאינון תליין מאינון שבעה יומין עלאין, ושביעאה דקיימא קמייהו. הה״ד, ובית דוד כאלהים. ואע״ג דאיהו שביעאה, רביעאה איהו ביומין, ויוסף איהו שביעאה, וכד אתכליל ביה ביוסף, ויהיב ליה תפנוקא מבי מלכא, אקרי אף הוא שביעאה.
וכולהו אחידו בשכינתא, ברזא דשבעה בנין. ושכינתא, אתקריאת בת שבע, בת מאמא עלאה, דאיהי כללא דשבע דרגין דעמיה, ואיהי דרגא דצדק, עשיראה דאינון ספירן, דאיקרי בהון קב״ה.
ואקרי שביעאה, בקרא דכתיב, לך ה׳ הגדול״ה והגבור״ה והתפאר״ת והנצ״ח וההו״ד כי כל בשמים. ומ״ט והא רביעאה הוא, אלא בגין נטיעה בתראה דאתכלילת בשביעאה, בגין כך נטלא שמיה, וכלא חד.
וכל חד וחד מאבהן, ידע ליה לקב״ה, מגו דרגא דיליה, ואחיד ביה בההוא דרגא. אברהם ידע ליה לקב״ה, מגו אספקלריא דיליה, דאיהי מדת הגדולה, מדת החסד, ימינא דמלכא, וע״ד אחיד בה, ולא שביק לה לעלמין, ועביד טיבו עם כל בני עלמא, ואוקמוה, דהא עובדוי סליקו ליה להאי דרגא.
יצחק ידע ליה בדרגא דגבורה, דאקרי פחד יצחק, ודחיל ליה לעלמין. יעקב ידע ליה, מגו דרגא דתפארת, דאיהו כליל מחסד ופחד, ואקרי אמת, ואחיד בה, הה״ד תתן אמת ליעקב.
יוסף, ידע ליה לקב״ה, מגו ההיא אספקלריא דאקרי כל, ואקרי יסוד, ואקרי צדיק, וע״ד איקרי יוסף כלכ״ל, דכתיב ויכלכל יוסף. וכתיב וצדיק יסוד עולם.
משה ואהרן, אינון תרין כרובים, דאשתמע קלא מבינייהו, וע״ד אתיהיבת אורייתא על ידייהו, הה״ד ונועדתי לך שם ודברתי אתך ואינון תרין כרובין לעילא, ואינון נצ״ח והו״ד, ואינון תרין סמכי דגופא.
כגוונא. דא אית לה למטרוניתא לתתא, תרין כרובין תחותה, אינון עלאין ודאי, דכתיב על ארון העדות דאקרי צדק, ארונא דסהדותא, מאן עדות. דא יוסף, הה״ד עדות ביהוסף שמו. ואקרי תורה שבכתב, וארונא תורה שבע״פ.
ת״ח, כל אינון אבהן עלאין, דאחידן לעילא, רמיזין כלהו בתורה שבכתב. ודוד דאחיד בבתרייתא, דאיהי תורה שבע״פ, רמיזא בדברי קבלה, דמקבלת נהירו מתורה שבכתב.
ואינון תרין כרובין, קיימין על ההוא סהדותא וארונא, הה״ד והנצח וההוד, כי כל בשמים ובארץ, ודא איהו סיומא דשמים ומזווג להאי ארץ.
והכי הוא, דכל מה שברא קב״ה, ברא לקבליה לתתא, ויוסף אקרי עדות, הה״ד עדות ביהוסף שמו, וע״ד שמא דיוסף שלים בכלא, לעילא ותתא.
ועל דא תנינן, ארון דיוסף, וארון דשכינתא, בהדי הדדי הוו אזלין במדברא, והוו כולי עלמא אמרי, מה טיבן של שני ארונות הללו, ומתיבין לון, קיים זה מה שכתוב בזה. קיים ודאי, הה״ד וצדיק יסוד עולם, איהו קיומא דעלמא.
אתא דוד דאיהו שביעאה דאבהן, אחיד בה בהאי בת שבע, דאיהי ממלכה, ולא שביק לה לעלמין, הה"ד ודוד עבדי נשיא להם לעולם. וכתיב, וכסאו כשמש נגדי. וכל דא אוליף לן אורייתא, דכולהו אחידן בה בשכינתא, ברזא דשבע.
ת״ח, אברהם בוצינא קדמאה קדישא דעלמא, כד בעא לאתקרבא בשכינתא, לא יכיל, עד דסליק ואשתמודע באינון תלת דרגין עלאין דעליה דההוא חולקא דיליה.
כיון דסליק ואשתמודע ליה לקב״ה, מגו אינון תלת דרגין, דעם אינון שבעה, וג׳ דרגין הם: כ״ע, חכמ״ה, בינ״ה. ואינון שלימו דעשר ספירן, דאיקרי בהו קב״ה, וכיון דסליק באינון תלתא, כדין, אחיד לחולקיה, ההוא דרגא דתחותייהו דאינון תלתא, דאיקרי חסד.
דכלהו אדביק לון, מגו ההוא אספקלרי״א, דשלטא בליליא, דבהו ודאי לא הוי בר נש דידע כלום. וע״ד תנינן, בן שלש שנים הכיר אברהם את בוראו, בן שלש דייקא.
ות״ח, רזא דהני שלש שנים, ולא חסר, בגין דשכינתא אתקריאת בת שבע, ולא יכיל לאתקרבא בהדה, עד דסליק לאשתמודעא מגווה, ולאתנהרא, ולאנהרא לכלא, מאי דאיהו לתתא, באינון דרגין עלאין, עם אינון ז׳ ושלשה, הרי י׳ דרגין עלאין, רזא דשמא דקב״ה.
וכיון דהוה מתנהיר באינון תלתא, בעא לסלקא באינון שבע, ברזא דכתיב, ויצב אברהם את שבע כבשות. ורזא דא רמז לאבימלך, דלא יתפרעון מנהון, עד דישתלמו אינון שבעה זכאי קשוט בישראל, לקבל אינון שבע דרגין דלעילא.
כיון דאשתלימו, יהא עלמא תתאה, כגוונא דעלמא עלאה, בקיומא שלים, וייתי דוד דאיהו שביעאה, ויתער לההיא בת שבע דלעילא, דאיהי נקמא נוקמיהון דישראל, ויתפרע מנהון.
הה״ד, ויהי אחרי כן ויך דוד את פלשתים ויכניעם ויקח דוד את מתג האמה מיד פלשתים. מאי ויהי אחרי כן. בתר דאשתלימו ישראל, והוו כגוונא דלעילא, כדין ויך דוד את פלשתים וגו׳, דהא עד השתא לא יכילו ישראל למתבר תוקפיהון, דהא אתערו חבריא בההוא מתג האמה, ואוקמוה.
ות״ח, האי דרמז ליה אברהם בכבשות הצאן, ולא בעזים ולא במידי אחרינא. בגין דאינון מסטרא דחסד, מאינון ממנן דינקין מסטרא דחסד, ינקין לתתא אינון כבשים תחות שלטוניהון. ואברהם אחיד לחולקיה מדת החסד, וכלא ברזא דחכמתא.
וע״ד תנינן, מאן דשרי גו ענא, לא מסתכן לעלמין. ואי איהו שארי גו עזיא, ורעי לון, כמה גרדיני נימוסין יתבין לקבליה, לאסטאה, בגין דאינון מסטרא דדינא קשיא. אבל כד אתא יצחק למגזר עמיה קיים, גזר עמיה בשבעה דאתגליא מגו ההוא בירא, דכתיב ויקרא אותה שבעה.
ת״ח, אברהם קרא לההיא בירא דמיין נבעין, באר שבע. יצחק, קרא ליה שבעה. מה בין האי להאי. אלא בגין דיצחק אחיד לחולקיה דרגא דפחד, דאיהו דינא, וע״ד אוסיף בה ה', וה׳ בכל אתר היא מדת הדין. הה״ד, ויקרא אותה שבעה. דלא עבד בחורפן כמה דעבד אבוה, וכלא ברזא דחכמתא. ואוסיף בה ה׳, לאחזאה דאיהי חולקיה.
ת״ח, כד ברא קב״ה עלמא, ברא ליה בדינא. כיון דחזא דלא אתקיים, שיתף ביה חסד. הה״ד, ביום עשות ה׳ אלהים, ואוקמוה באברהם אתקיים עלמא. בגיני כך, האי בירא ביתא דעלמא, על שמיה אתקרי הה״ד על כן קרא למקום ההוא באר שבע. אע״ג דהאי בירא אתדבק ביצחק, דכתיב ויקרא אותה שבעה שמיה באר שבע, סטרא דאברהם, ולא באר שבעה. הה״ד, וימינו תחבקני.
ות״ח, ארבעה מאינון שבעה זכאי קשוט, כד בעו לאתקרבא בשכינתא, בהא דשבע, כולהו ערעו בהאי באר דלא פסקו מימוי לעלמין. אברהם כרי ליה להאי בירא, בגין דאיהו אוליף לכל בני עלמא, דיפלחון לקב״ה. וכיון דכרי ליה, אפיק מיין נבעין, דלא פסקין לעלמין.
וכיון דמית אברהם, מה כתיב. וכל הבארות אשר חפרו עבדי אביו וגו׳. בארת כתיב, וחד הוה, דכתיב באר שבע, וקרינן בארות, משמע דסגיאין הוו, בגין דהאי בירא, מתחזי לון לאבהן בכל דוכתא דהוו אזלין, הוה מתחזי לון כבירין סגיאין.
כיון דמלוה פלשתים עפרא, רזא דאהדרו בני עלמא לע״ז, והוה עלמא שמם, דלית דידע ליה לקב״ה. כיון דאתא יצחק, מה כתיב. וישב יצחק ויחפור את בארות המים אשר חפרו בימי אברהם אביו. מאי וישב. אלא, דאתיב עלמא לתיקוניה, ואוליף לון לבני עלמא, דידעין ליה לקב״ה. הה״ד, ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו. האי בירא ממאן הוי. ממאן דכל חיין דעלאין ותתאין תליין ביה, וחזי כלא. הה״ד, ידע מה בחשוכא ונהורא עמיה שרא.
ות״ח, אינון עבדי יצחק, בגין דאינון מסטרא דדינא קשיא, כד חפרו ליה, מה כתיב ביה, שטנה. והא אוקמוה, עד דאתא איהו, ויחפור באר אחרת ויקרא שמה רחובות ודאי. אבל עבדי אביו, בגין דכלהו מסטרא דימינא אתיין, ולא הוה שטנה בעלמא, ולא נפיק דינא מהאי בירא לאשטנא לון, כד לא כשרין עובדיהון.
מהאי בירא, איהו פתחא למידע ליה לקב״ה. הה״ד, פתחו לי שערי צדק אבא בם אודה יה. ועד דלא סליק מעלמא, בריך ליה ליעקב, ושלחיה לפדן, לאזדווגא. וכד אזיל לחרן מה כתיב. וירא והנה באר בשדה. כיון דחזא יעקב יקרא דקב״ה, מגו ההוא בירא, דאיקרי באר שבע, כדין אמר ללבן, אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה, הקטנה דייקא.
ת״ח, לקבל אינון שבעה זכאין, פקיד קב״ה באורייתיה, לקרבא קרבן מוסף, בשבעה זמנין בשתא, בגין לאוספא להו תפנוקין ועדונין מבי מלכא, אבהן ישבעון בקדמיתא, ובתר כן בנין, והם שבעה זמנין, ולא יתיר.
בשבתא, לקבל צדיק יסוד עולם, דאיקרי כ״ל, ואיקרי מוסף שבת, לאוספא ליה עדונין ממוחא סתימא. ובריש ירחא, לקבל כנסת ישראל, דאתקריאת סיהרא, והוא דוד.
ובחמיסר יומא לירחא קדמאה, לקבל אברהם אבוהון, דאחיד במדת החסד, ואקרי ראשון בירחא תליתאה בעצרת, דאתיהיבת ביה אורייתא, בשבעה קולות, לקבל יעקב, דאיהו תליתאי לאבהן, ואחיד בקול קול יעקב.
ובריש שתא, לקבל יצחק דאתיליד ביה, ואנן מדכרינן ביה עקידת יצחק, ואיהו יומא דדינא, לקבל מדת הדין דאחיד בה. יום הכפורים, לקבל משה, דקביל ביה קב״ה צלותיה, וחס על ישראל, ואהדר ליה אורייתא. בחג הסוכות, לקבל אהרן, דבזכותיה אזלין אינון שבעה עננים, דחפאן על ישראל כסוכה. ובג״כ, עבדין סוכה. וכל אורייתא אית בה כמה רזין עלאין סתימין בה, וכד אלין שבעה מתוספין בברכאן, כל עלמא בשלימו סגיאה.
El estudiante lee sin distracciones; al tocar un pasaje abre comentarios, Rashí, Onkelos, notas privadas, preguntas, tarjetas y progreso guardado.
34
Pasajes
0%
ES
0
Refs
0
Guardado
ספר הזהר, תוספות, כרך ג ח׳
Aula de estudio · Bet Midrash Online
Haz clic sobre cualquier pasaje para subrayar, preguntar, guardar nota, abrir Rashí/Onkelos o crear repaso.
Texto hebreo: dominio público
Estado de la traducción: Todavía sin traducción española — disponible en hebreo.
