Zohar Balak 44
Zohar, Balak 44:1
ותרא האתון את מלאך יי' נצב בדרך וחרבו שלופה בידו, בדרך, בההוא ארחא דהוה אשתקע בגווה. וחרבו שלופה בידו, וכי אי איהו נפיק לקביל האי אתון, מאי בעי חרבא. ואי איהו נפיק לקבליה דבלעם, אמאי חמאת אתניה, ואיהו לא חמא. אלא כלא אזדמן. ההוא מלאכא מזדמן לקבליה דאתון, לאפקא לה מן ההוא ארחא דאתטען בה. ובמה. ברחמי. ואזדמן לקבליה דבלעם, לאענשא ליה, על דאיהו הוה בעי למיהך ברשותיה, ולא ברשותא דלעילא.
Zohar, Balak 44:2
א"ר יוסי, השתא אית לשאלא, אי מלוי הוו אתיין מסטרא דכתרין תתאין, ולא מאתר אחרא, אמאי כתיב ויבא אלהים אל בלעם וגו', ואך את הדבר וגו'. א"ר יצחק הכי אוליפנא. דהאי אלהים דהכא כלהו מלאכא הוה. וההוא איהו אתר דאתי מסטרא דדינא קשיא, דביה אחידן חילא ותוקפא דאינון כתרין תתאין, דהוה משתמש בהו בלעם. ובג"כ, ויבא אלהים אל בלעם. ויאמר אלהים אל בלעם. דלזמנין אתקרי מלאכא בשמא עלאה.
Zohar, Balak 44:3
ותט האתון מן הדרך, סטאת מן ההוא ארחא, דהות טעינא מסטרא דדינא קשיא, לקבליהון דישראל. ובמה חמא בלעם, דהיא סטאת מההוא ארחא. אלא הכי אר"ש, דאפילו בארחא, בעא לאבאשא להו לישראל, בחילא דאתניה. וכיון דלא סליק בידוי, מה כתיב, ויך את האתון במקל. אטען לה, ואלבש לה, בזרוזי דינא קשיא תקיפא. הה"ד במקל. במקל דייקא. דאיהו דינא קשיא תקיפא. במקלו לא כתיב, אלא במקל.
Zohar, Balak 44:4
פוק חמי, כמה תקיפא חכמתא דההוא רשע, ותיאובתא דיליה לאבאשא להון לישראל, דאיהו אשגח לנפקא מרשותא דלעילא, בגין דתיאובתיה לאתייקרא, ולאבאשא להו לישראל.
Zohar, Balak 44:5
ויעמוד מלאך יי' במשעול הכרמים וגו'. מה כתיב לעילא, בקדמיתא כתיב, ותט האתון מן הדרך ותלך בשדה, ותלך בארח מישר, מסטרא דשדה, וארכינת ממה דהוה בה. ויך בלעם את האתון להטותה הדרך לאסטאה לה מההוא ארחא דשדה. אמר רבי יוסי, בין מלאכא ובין בלעם הות אתנא בעאקו. לבתר כד חמא בלעם, דלא הוה יכיל, כדין ויך את האתון במקל. כמה דאתמר.
Zohar, Balak 44:6
ויעמוד מלאך יי' וגו'. א"ר אבא, כמה אית לן לאסתכלא במלי דאורייתא, הני קראי רמיזי בחכמתא עלאה. וכי למגנא נפק האי מלאכא, לאתחזאה לחד אתנא. או למיקם בין כרמייא לקבלה, זמנא הכא וזמנא הכא. אלא כלא רזא עלאה הוא, וכלא בעי קב"ה בגין לאגנא עלייהו דישראל, ולא ישלטו בהו זינין בישין, בגין דאינון חולקיה דקב"ה.
Zohar, Balak 44:7
ויעמוד מלאך יי' וגו'. תאנא, מסטרא דאמא, כד איהי מתעטרא, נפקין בעטרהא אלף וחמש מאה סטרי גליפין בתכשיטהא. וכד בעאת לאזדווגא במלכא, מתעטרא בחד עטרא דארבע גוונין. אינון גוונין מתלהטן בארבע סטרי עלמא, כל גוונא וגוונא מתלהטא תלת זמנין בההוא סטרא. דאינון תריסר תחומי גליפין. ועאלין ואתכלילו בתריסר אחרנין.
Zohar, Balak 44:8
ברישא דעטרא, אית ד' שורין לד' סטרין, ואינון מגדלות, כד"א מגדלות מרקחים. מהו מרקחים. כמה דאת אמר, מכל אבקת רוכל. ועל כל מגדלא ומגדלא ג' פתחין, קביעין באבנין טבן, מכל סטרא וסטרא. האי עטרא, נהירא בדלוגין דאופיר, בגין יקרא דמלכא, כמה דכתיב אוקיר אנוש מפז וגו'.
Zohar, Balak 44:9
תחות עטרא, תליין זגי דדהבא בסחרנהא, זגא דדהבא מסטרא דא, וזגא דדהבא מסטרא דא, וחד רמונא. בגו ההוא רמונא, אית בה אלף זגין, וכל זגא מנייהו, מתלהטא בסומקא בחוורא. ההוא רמונא אתפלג בפלוגין ארבע, וקיימא פתיחא, לאתחזאה זגהא. תלת מאה ועשרין וחמש זגין לסטרא דא, וכן לכל סטרא וסטרא, עד דמתלהטן ארבע סטרי עלמא, מחיזו דכל פלכא ופלכא, ואינון אקרון פלח הרמון. כמה דכתיב, כפלח הרמון רקתך מבעד לצמתך.
Zohar, Balak 44:10
ארבע גלגלין בפלכי ארבע, נטלין בגלגולא לההוא עטרא, וכד נטלי לה, אזדקפן לעילא. עד דמטו לגלגולא דפלכא עלאה, דנהים יממא וליליא, מתחברן כל אינון פלכין, ונטלין לעטרא, וזקפן לה. וקלא דאינון גלגלין, אשתמע בכלהו רקיעין. לקל נעימותא מתרעשין כל חילי שמיא, וכלהו שאלין דא לדא, עד דכלהו אמרי ברוך כבוד יי' ממקומו.
Zohar, Balak 44:11
כד מזדווג מלכא במטרוניתא, סלקא עטרא דא, ואתישבת ברישא דמטרוניתא. כדין נחית חד עטרא עלאה, קביעא דכל אבן טבא, וחיזור ושושן, בסחרנהא. בשית גלגלין אתיא, לשית סטרין דעלמא, שית גדפין דנשר נטלין לה. חמשין ענבין סחרנהא, דגליף בה אימא עלאה. קביעאן באבן טבא, חוור וסומק ירוק ואוכם תכלא וארגוונא. שית מאה ותלת עשר זוויין, לכל סטרא וסטרא.
Zohar, Balak 44:12
אלף ושית מאה מגדלין, לכל סטרא וסטרא. וכל מגדלא ומגדלא, טורין קביעין. פרחין לעילא, אשתאבן בפתורא דאימא עלאה, במשח רבות דילה. כדין אימא, בלחישו, נגיד מתנן עלאין, ושדר וקבע לון בההוא עטרא. לבתר אנגיד נחלי דמשח רבות קדישא, על רישא דמלכא. ומרישיה, נחית ההוא משחא טבא עלאה, על דיקניה יקירא. ומתמן נגיד על אינון לבושי מלכא. הה"ד, כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן וגו'.
Zohar, Balak 44:13
לבתר אתהדר עטרא, ומעטרא ליה אימא עילאה בההוא עטרא, ופרישא עליה, ועל מטרוניתא, לבושי יקר בההוא עטרא. כדין קלא אשתמע בכלהו עלמין, צאינה וראינה וגו'. כדין חדוותא הוא בכל אינון בני מלכא. ומאן אינון. כל אינון דאתו מסטרייהו דישראל. דהא לא מזדווגי בהו, ולא קיימין עמהון, בר אינון ישראל, דאינון בני ביתא, ומשמשי להו. כדין ברכאן דנפיקי מנייהו, דישראל הוא.
Zohar, Balak 44:14
וישראל נטלין כלא, ומשדרי חולקא מניה לשאר עמין, ומההוא חולקא אתזנו כל אינון שאר עמין. ותאנא, מבין סטרי חולקהון דממנן על שאר עמין, נפיק חד שביל דקיק, דמתמן, אתנגיד חולקא לאינון תתאי, ומתמן מתפרש לכמה סטרין. ודא קרינן ליה תמצית, דנפיק מסטרא דארעא קדישא.
Zohar, Balak 44:15
ועל דא עלמא כוליה מתמצית דארץ ישראל קא שתי. מאן א"י. הא אוקימנא. ובין לעילא, ובין לתתא, כל אינון שאר עמין עכו"ם, לא אתזנו אלא מההוא תמצית. ולא תימא דאינון בלחודוי, אלא אפילו אינון כתרין תתאין, מההוא תמצית שתיין. ודא הוא במשעול הכרמים, שביל מרברבי שאר עמין דמתברכן מניה.
Zohar, Balak 44:16
כד חמא ההוא מלאכא, דהא בלעם אסטי לאתון לההוא שבילא, דכתיב להטותה הדרך, מיד ויעמוד מלאך יי' במשעול הכרמים, לאסתמא שבילא, דלא יסתייעון ביה אינון שאר עמין עכו"ם, ואינון כתרין תתאין. ואזלא הא, כהא דאמר רבי יצחק, כתיב שמוני נוטרה וגו', לנטרא ולברכא לשאר עמין בגלותא. וישראל דאינון כרמי שלי, לא נטרתי, בגין דאינון בגלותא, ולא מתברכין כדקא חזי.
Zohar, Balak 44:17
גדר מזה וגדר מזה. אמר ר' אבא, היך יכיל ההוא מלאכא לאסתמא ההוא שבילא. אלא בגין דסיועא אחרא הוה ליה, קב"ה וכנסת ישראל. ר' יהודה אמר, אורייתא מסייעא ליה, דכתיב מזה ומזה הם כתובים.
Zohar, Balak 44:18
בההיא שעתא מה כתיב. ותרא האתון וגו', ותלחץ אל הקיר, מאי ותלחץ אל הקיר. כד"א מקרקר קיר וגו'. קיר: פטרונא, ההוא דשלטא עלייהו. ותלחץ את רגל בלעם אל הקיר, היא לא יהבא ליה סיועא כלל. ובעקותא, אשדרת ליה לההוא קיר. ורמזא ליה האי, כדין ויוסף להכותה בהאי סטרא.
Zohar, Balak 44:19
ויוסף מלאך יי' עבור ויעמוד במקום צר וגו'. בההיא שעתא, אסתים לה כל ארחין, וכל סיועין, דלא אשתכח בה מכל סטרא דעלמא סיועא. כדין ותרבץ תחת בלעם. כד חמא בלעם דלא הוה יכיל, מה כתיב. ויחר אף בלעם ויך את האתון במקל, כמה דאתמר, דאטען לה, ואלבש לה, בזירוזי דינא קשיא תקיפא.
Zohar, Balak 44:20
ויפתח יי' את פי האתון וגו'. היינו חד מאינון מלין, דאתבריאו ערב שבת בין השמשות. א"ר יצחק, מאי סגי האי לבלעם, או לאתון, או לישראל. בהני מלין. א"ר יוסי, דחייכין ביה אינון רברבין דהוו עמיה, וכד מטו לבלק, אמרו ליה, וכי להאי שטיא שדרת ליקרא, לא תשכח ביה ממשות, ולא במלוי. ובאינון מלה דאתנא, אתבזא מן יקריה. ר' חייא אמר אלמלי לא אמרת אתנא האי, לא שביק בלעם ההוא דיליה, ובמלי דאתנא ידע דאתבר חיליה.
Zohar, Balak 44:21
ר' אבא רמי, כתיב ותפתח הארץ וגו'. וכתיב ויפתח יי' את פי וגו'. מאי שנא ארץ מאתון, דלא כתיב בה ויפתח יי' את פי הארץ. אלא, התם משה גזר על פומא, ופתחת, ועבדת ארעא פקודא דמשה, ולא יאות דקב"ה יעבד פקודיה, דהא משה גזר ופקיד, ופצתה האדמה את פיה. וע"ד היא עבדת פקודוי. דכתיב ותפתח הארץ את פיה. אבל הכא, לא אשתכח מאן דגזר, אלא רעותא דקב"ה הוה, והואיל ורעותיה הוה בכך, כתיב ויפתח יי' את פי האתון. מניה אתא מלה, ומניה אשתכח.
Zohar, Balak 44:22
ר' יהודה אמר, אסתכלנא בפרשתא דא, ובאלין מלין, ואתחזיין דלאו מלין דצריכין אינון. וכי מאחר דכתיב ויפתח יי' את פי האתון, בעיין למהוי אינון מלין מלי מעלייתא, מלי דחכמתא, ואי כמה דאתערו חברנא, דאיהו משבח דסוסיא דיליה רעי ברטיבא, והיא תבת ואמרת, הלא אנכי אתונך. מהכא הוה לה למפתח, והיא לא פתחה אלא מה עשיתי לך. ואי הכי, אמאי קא טרח קודשא בריך הוא, למפתח פומה להני מלין.
Zohar, Balak 44:23
אמר רבי אבא, ודאי באלין מלין אוליפנא דעתא דבלעם, דלאו כדאי הוא למשרי עליה רוח קודשא, ואוליפנא, דהא לית יכילו באתניה, לאבאשא או לאוטבא. ואוליפנא מהאי אתון, דהא לית חילא בבעירי לאשראה עלייהו דעתא שלים. ת"ח, בלעם, בההיא מלה דאתניה, ובההוא דעתא טפשא לא יכיל למיקם. בדעתא עלאה על אחת כמה וכמה.
Zohar, Balak 44:24
ותאמר לבלעם מה עשיתי לך. וכי ברשותי הוה למעבד טב וביש. לאו. דהא בעירי לא מתנהגן, אלא במה דנהגו לון. ואע"ג דההיא אתנא בעקתא יתיר, לאו ברשותה היא, דהא הוא אטעין לה בחרשוי, וברשותיה קיימא.
Zohar, Balak 44:25
ויאמר בלעם לאתון כי התעללת בי. הוה ליה לחייכא מנה, והוא אתיב לקבלא טפשותא דמלהא, כדין חייכו מניה, ואתקליל בעינייהו, וידעו דאיהו שטיא. ומה אמר. כי התעללת בי לו יש חרב בידי. אמרו, שטיא דא איהו יכיל לשיצאה עמין בפומיה, היך לא יכיל לשיצאה לאתניה, והוא בעי חרבא. ואוליפנא, דלית חילא בבעירי לאשראה עלייהו רוחא אחרא, דאי יימרון בני נשא, אי ימללון בעירי, כמה דעתא שלים יפקון לעלמא, פוק ואוליף מהאי אתנא, דהא קב"ה אפתח פומה, חמי מלוי.