מארי מתיבתאן, באומאה עלייכו, לא תעדו מני, עד דאתקין קרבנין לקב"ה. דשכינתא איהי קרבן ליי', בכל אבר ואבר דמלכא, בחבורא שלים, בדכר ונוקבא. בכל אברים, דאינון: מנהון ברישא, עיינין בעיינין. אודנין לגבי אודנין. חוטמא בחוטמא. אנפין באנפין. פומא בפומא. כגון וישם פיו על פיו ועיניו על עיניו. ובדא הוה מחיה הילד. והכי ידין דמלכא, עם ידין דמטרוניתא, גופא בגופא, בכל אברים דיליה. קרבנא שלים.
דב"נ בלא אתתא, פלגו גופא איהו, ושכינתא לא שריא עליה. הכי קב"ה, לאו איהו בקרבנא עם שכינתא, בכל ישראל, דאינון אנשי מדות, דאינון אברים דילה. עלת העלות לא שריא תמן, וכאלו לא הוה קב"ה חד, בתר דלאו איהו עם שכינתיה. ובחוצה לארץ דשכינתא מרחקא מן בעלה, אתמר כל הדר בחו"ל, דומה כמי שאין לו אלוה. בגין דלית תמן קרבנין בחו"ל. ולזמנא דקב"ה מתקרב עם שכינתיה, אתקיים ביה האי קרא, ביום ההוא יהיה יי' אחד ושמו אחד. ועלת העלות שריא עלייהו.
אע"ג דתקינו אבהן, צלותין באתר דקרבנין. האי איהו לקרבא נפשין ורוחין ונשמתין דאינון שכליים לקב"ה ושכינתיה. כאברין לגבי גופא אבל מסטרא דכורסיין ומלאכין, דאינון גופין ואברין, דלבר ממלכא וממטרוניתא, לית תמן קרבנא. ובגין דא אתמר בכורסייא, ויאמר כי יד על כס יה. כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו. ואברין בפרודא מן גופא. איהו לגו, ואינון לבר. הה"ד, הן אראלם צעקו חוצה, חוצה ודאי.
יהא רעוא דילך, לאחזרא לן לבי מקדשא, לקיים צלותא דאוקמוה קדמאי, יר"מ יי' אלקינו ואלקי אבותינו שתעלנו בשמחה לארצנו ותטענו בגבולנו ושם נעשה לפניך את קרבנות חובותינו תמידין כסדרן, כל חד בסדורא דיליה, ומוספין כהלכתן. דכען לבר מארעא דישראל, לית תמן קרבנין, כגופין דבריאה, דקב"ה ושכינתיה, מסטרא דאצילות דיליה, לית תמן פרודא ואפרשותא. דשכינתא איהי יחודיה, וברכתיה, וקדושתיה. ולא אתקריאת גופא, אלא כד אתגשמו בכורסיין, ומלאכין דבריאה, כנשמתא דאתלבשא בגופא שפלה. ובגין דא, כד שכינתא איהי לבר מהיכלא דבי מקדשא, ולבר מכורסיין דילה, כביכול כאלו לא הוה חד עמיה.
מסטרא דכסא עליון דאיהו גופא לקב"ה, ומלאכין דתליין מניה, כאברין דתליין מן גופא, דאינון דכורין. ונשמתין דאתגזרו מניה דכורין. כסא תניינא, גופא דשכינתא, וכל נשמתין דתליין מניה, נוקבין. ומלאכין דתליין מההוא כורסייא, נוקבין. וקריבו דלהון בקב"ה ושכינתיה.
הכי יחוד קב"ה ושכינתיה, אע"ג דאינון כנשמתין לגבי כורסייא ומלאכין, הכי אינון לגבך עלת העלות, כגופא, דאנת הוא דמייחד לון, ומקרב לון, ובגין דא אמונה דילך בהון, ואנת לית עלך נשמתא, דתהוי אנת כגופא לגבה, דאנת הוא נשמה לנשמות, ולית נשמה עלך, ולא אלהא עלך, אנת לבר מכלא, ולגאו מכלא, ולכל סטרא, ולעילא מכלא, ולתתא מכלא. ולית אלהא אחרא, עילא ותתא, ומכל סטרא, ומלגו דעשר ספירן, דמנהון כלא, ובהון כלא תליא ואנת בכל ספירה, בארכה ורחבה, עילא ותתא, ובין כל ספירה וספירה, ובעובי דכל ספירה וספירה.
ואנת הוא דמקרב לקב"ה ושכינתיה, בכל ספירה וספירה, ובכל ענפין דנהורין דתליין מנהון, כגרמין, וגידין, ועור, ובשר, דתליין מן גופא. ואנת לית לך גופא, ולא אברים, ולית לך נוקבא. אלא אחד בלא שני. יהא רעוא דילך, דתקרב אנת שכינתא לגבי קודשא בריך הוא, בכל דרגין דאינון אצילות דילה, דאינון נשמתין דבעלי מדות. נשיאי ישראל. חכמים. נבונים. חסידים. גבורים. אנשי אמת. נביאים. צדיקים. מלכים. כלהו דאצילות. דאית אחרנין דבריאה.
דשכינתא איהי קרבן, שמן המשחה. מימינא שמן למאור, כגון את המאור הגדול. שמן משחת קדש איהו מסטרא דשמאלא, דאתמר בה וקדשת את הלוים. שמן כתית, איהי מסטרא דצדיק, דאיהו כתיש כתישין מאברין דאינון זיתים, לאחתא משחא לגבי פתילה. פתילה תכלא. וגבורה מתמן איהי יראה, ולוים שומרין המקדש.
ומתמן פקודא לירא מן המקדש, ואיהו מצות עבודת הלוים במקדש בכ"ד משמרות לוים דבהון לוים בשירה ובזמרה הוו מזמרין קדמך, לסלקא שכינתא דאיהי שירה וזמרה בהון ליי'. כ"ד עם שירה וזמרה כ"ו, כחושבן ידו"ד. ואבתריה פקודא איהי מצות קטרת תמיד לקב"ה, וקטרת כקרבנא.
והפשיט את העולה ונתח אותה לנתחיה. ואמורין ופדרין דאינון מתאכלין כל הלילה, אינון כפרה דאברין דגופא דיליה ונפשיה, דלא יתוקדון בגיהנם, ולא יתמסרון בידא דמלאך המות, ובגין דב"נ חב ביצר הרע, דאיהו צפוני, הכי שחיטתו בצפון לשזבא ליה מההוא צפוני.
ובקרבנין, טול בהו קל וחומר מנביאים, דאע"ג דתורה איהי שם יהו"ה, ונבואה דאתמר בה רוח יי' תניחנו. עם כל דא, לאו כל מארי תורה שקילין, ולאו כל נביאים שקילין, דאית נביאים, דנבואה דלהון בלבושין דמלכא, והכי הוא אורייתא דבע"פ, כמה מארי ספקות ופרוקין, בלבושא דמלכא.
ואית אחרנין דסלקין יתיר, באברים דגופא דמלכא, דאתמר בהון ואראה, וראיתי, במראה, בעיינין. יי' שמעתי שמעך יראתי, בשמיעה. יחזקאל אסתכלותיה ונביאותיה מעיינין. חבקוק מאודנין בשמיעה. ובגין דא, יחזקאל חזא כל אלין מראות דמרכבה בראייה, בעין השכל. חבקוק, בשמיעה. ואית נביאה דנבואתיה בפומא, הה"ד ויגע על פי. נבואה אחרא מריחא דחוטמא, הה"ד ותבא בי הרוח. ואית דנבואתיה ביד, הה"ד וביד הנביאים אדמה. ואחרנין לפנים בחיי המלך, ואחרנין לפני ולפנים.
והכי באורייתא, פשטי"ם, ראיו"ת, דרשו"ת, סודו"ת דסתרי תורה, ולעילא סתרי סתרים לה' הכי בקרבנין אע"ג דקרבנין כלהו ליהו"ה, איהו נטיל כלא, ופליג קרבנין למשיריין דיליה. מנהון פליג לכלבים, אינון קרבנין פסולין, דיהיב להון לסמא"ל כלב, ולמשרייתיה. ובגין דא הוה נחית דיוקנא דכלבא. ומנהון לשדים, דאית בהון כבעירן, ומנהון כמלאכי השרת, ומנהון כבני נשא. לאינון דעובדהון כשדים, פליג קרבנהון לשדים.
אלין דעובדיהון כמלאכין, פליג קרבנין דלהון למלאכים, הה"ד את קרבני לחמי לאשי. דאינון קרבנין דלהון, לאו תליין בבעירן. דקרבנין דבעירן, אינון דעמי הארץ. אינון קרבנין דבני נשא, צלותין ועובדין טבין. קרבנין דת"ח, מארי מדות, אלין מארי רזי דאורייתא, וסתרין גניזין דבהון, קב"ה נחית הוא בגרמיה, לקבלא קרבנין דלהון, דאיהי תורת ה' תמימה, שכינתא קדישא, מי' מדות.
ותלמידי דרבנן, אינון מלין דלהון כאכילת שירי מנחות, ואית אחרנין דמתגברין עלייהו, דאורייתא דלהון כאכילת מנחות עצמן, ולא שירי מנחות. ואית אחרנין דאורייתא דלהון אכילת קדשים, מאכלים מכמה מינין למלכא. וכל מנחות דמאכלין דקרבנין, מני קב"ה לקרבא ליה כלהו בביתא דיליה, דאיהי שכינתא. והאי איהו פקודא לקרבא קרבנות בבית הבחירה, לקיים כי אם בזאת יתהלל המתהלל וגו'.
למלכא דהוו עבדוי ואפרכסוי ושולטני מלכותא שלחי ליה כמה דורוני, אמר, מאן דבעי למשלח לי דורונא, לא ישלח אלא בידא דמטרוניתא, לקיים בה ומלכותו בכל משלה. ובג"ד אתקריאת שכינתא קרבן לה', עולה לה', אשם לה', ואפילו קרבן נדות ויולדות ומצורעים וזבים וזבות, כלא צריך לקרבא ליי', ושכינתיה, ולבתר איהי פליגת לכלא הה"ד ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה, ואפילו מזונא דחיוון, כגון קרבן שעורים מאכל בעירן, ומאכל עבדים ושפחות דבי מלכא, ואפילו דכלבי ודחמרי וגמלי, לקיים בה ומלכותו בכל משלה. ומנלן דעל ידהא פליג כלא, דכתיב ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה.
בגין דקב"ה בן י"ה, ו' בן י"ה, כליל יה"ו. ושלימו דיליה ה', איהי עולה לידו"ד. קרבן לידו"ד. שלמים ליי'. קריבו דיליה, שלימו דיליה, דביה אשלים יה"ו, למהוי ידו"ד.
וכלא אתהדר ביה, ובגין דא זובח לאלהים יחרם, בלתי לידו"ד לבדו, דלא יהיב שולטנותא לסטרא אחרא בקרבנא, דכל אלהים אחרים עלמא דפרודא אינון, ולית לון קריבא ויחודא, וקב"ה אפריש לון משמיה, כגון דאפריש חשך מאור, הה"ד ויבדל אלהים בין האור ובין החשך. ומאן דקריב לקודשא בריך הוא מה דאפריש, כמאן דקריב מסאבו דנדה לבעלה, והאי איהו רזא ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב לגלות ערותה.
והאי לא תגלה ערותן, קירוב, דכל עריין שקילין לע"ז, דכל סטרין אחרנין, עלייהו אתמר, מאלה נפרדו איי הגוים בארצותם. וכתיב ללשונותם בארצותם בגויהם. וכתיב כי שם בלל יי' שפת כל הארץ ומשם הפיצם ידו"ד. וכל מאן דקריב שום קרבנא לסטרין אחרנין, קודשא ב"ה אפריש ליה משמיה, ולית ליה חולקא בשמיה. דקב"ה בחר לון לישראל מכל שאר אומין, הה"ד ובך בחר ה'. ופליג לון מנייהו לחולקיה, הה"ד כי חלק יי' עמו.
ובגין דא יהיב לון אורייתא משמיה. זה שמי לעלם וזה זכרי לדר דר, והא אוקמוה י"ה עם שמי, שס"ה. ו"ה עם זכרי, רמ"ח. בכל מצוה ומצוה, קשיר לון לישראל בשמיה, למהוי כל אבר ואבר דלהון, חולק עדביה ואחסנתיה. ובגין דא זובח לאלהים יחרם וגו'.
צריכין ישראל לשתפא ליי', בהליכה דלהון, בהקיץ דלהון. הדא הוא דכתיב, בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך. קם ההוא תלמידא ואשתטח קמיה, ואמר זכאה איהו חולקיה, דמאן דזכי למשמע מלין אלין, כלהו שם יי' בכל סטרא, ולא נפיק מניה לבר בכל סטרוי. (ע"כ רעיא מהימנא).
El estudiante lee sin distracciones; al tocar un pasaje abre comentarios, Rashí, Onkelos, notas privadas, preguntas, tarjetas y progreso guardado.
21
Pasajes
0%
ES
0
Refs
0
Guardado
ספר הזהר, בהר ז׳
Aula de estudio · Bet Midrash Online
Haz clic sobre cualquier pasaje para subrayar, preguntar, guardar nota, abrir Rashí/Onkelos o crear repaso.
Texto hebreo: dominio público
Estado de la traducción: Todavía sin traducción española — disponible en hebreo.
