Zohar, Bereshit 95:1
זכר ונקבה בראם. רבי שמעון אמר, רזין עלאין, אתגליין בהני תרי קראי. זכר ונקבה בראם, למנדע יקרא עלאה, רזא דמהימנותא, דמגו רזא דנא אתברי אדם.
זכר ונקבה בראם. רבי שמעון אמר, רזין עלאין, אתגליין בהני תרי קראי. זכר ונקבה בראם, למנדע יקרא עלאה, רזא דמהימנותא, דמגו רזא דנא אתברי אדם.
ת"ח, ברזא דאתבריאו שמים וארץ, אתברי אדם. בהו כתיב, אלה תולדות השמים והארץ. באדם כתיב, זה ספר תולדות אדם. בהו כתיב בהבראם, באדם כתיב, ביום הבראם.
זכר ונקבה בראם. מהכא, כל דיוקנא דלא אשתכח ביה, דכר ונוקבא, לאו איהו דיוקנא עלאה כדקא חזי. וברזא דמתניתין אוקימנא.
ת"ח, בכל אתר דלא אשתכחו, דכר ונוקבא כחדא, קב"ה לא שוי מדוריה בההוא אתר. וברכאן לא אשתכחו, אלא באתר דאשתכח דכר ונוקבא. דכתיב, ויברך אותם ויקרא את שמם אדם, ביום הבראם, ולא כתיב ויברך אותו, ויקרא את שמו אדם, דאפילו אדם, לא אקרי, אלא דכר ונוקבא כחדא.
רבי יהודה אמר, מיומא דאתחרב בי מקדשא, ברכאן לא אשתכחו בעלמא, ואתאבידו בכל יומא. דכתיב הצדיק אבד. מאי אבד, אבד ברכאן דהוו שריין ביה, כמה דכתיב ברכות לראש צדיק. וכתיב אבדה האמונה. כגוונא דא כתיב, ויברך אותם, וכתיב ויברך אותם אלקים.
משת אתייחסו כל דרי עלמא וכל אינון צדיקי קשוט, דהוו בעלמא. אמר רבי יוסי, אלין אתוון בתראין דהוו באורייתא, אשתכחו בתר דעבר אדם על אתוון דאורייתא כלהו. ובתיובתיה לקמי מאריה, אחיד באלין תרין. ומכדין, אתהדרו אתוון למפרע, בסדר תשר"ק.
ובג"ד, קרא לההוא ברא דאתיליד ליה, דאיהו בדמותו כצלמו, שת. דאינון סיומא דאתוון, ולא אתתקנו אתוון, עד דקיימו ישראל על טורא דסיני, וכדין אהדרו אתוון על תקונייהו, כיומא דאתבריאו שמים וארץ. ואתבסם עלמא, וקיימא על קיומיה.
ר' אבא אמר, יומא דעבר אדם על פקודא דמאריה, בעיין שמים וארץ, לאתעקרא מאתרייהו. מ"ט, בגין דאינון לא קיימו, אלא על ברית דכתיב אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי. ואדם עבר ברית, שנאמר והמה כאדם עברו ברית.
ואלמלא דגלי קמי קב"ה, דזמינין ישראל לקיימא על טורא דסיני, לקיימא האי ברית, לא אתקיים עלמא. רבי חזקיה אמר, כל מאן דאודי על חטאיה, קודשא בריך הוא שביק ליה, ומחיל על חוביה.
ת"ח, כד ברא קב"ה עלמא, עבד האי ברית, וקיימא עליה עלמא. מנלן, דכתיב ברא שית, דא ברית דעלמא קימא עליה. שית, דמניה, נגידין ונפקי ברכאן לעלמא, ועליה אתברי עלמא. ואדם עבר על האי ברית, ואעבר ליה מאתריה.
האי ברית, אתרמיזת באת יו"ד, את זעירא, עקרא ויסודא דעלמא. כד אוליד בר, אודי על חטאו, וקרא שמיה ש"ת, ולא אדכר ביה יו"ד, למהוי שית, בגין דעבר עליה. ובג"כ, קב"ה מניה אשתיל עלמא, ואתייחסו כל דרא זכאה דעלמא.
ות"ח, כד קיימו ישראל על טורא דסיני, עאל בין תרין אתוון אלין, רזא דברית. ומאן איהו, בי"ת. ועאל בין תרין אתוון דאשתארו, ויהיב ליה לישראל. וכד עאל בי"ת, רזא דברית, בין תרין אתוון אלין, דאינון שי"ן תי"ו, ואתעבידו שבת, כד"א ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדורותם ברית עולם, כמה דהוה שירותא דעלמא, לאתייחסו בהו כל דרי עלמא, מאלין תרין אתוון ש"ת. הוו תליין, עד דאשתכלל עלמא, כדקא יאות, ועאל בינייהו ברית קדישא, ואשתכלל בשלימו, ואתעבידו שבת.
א"ר יוסי, אלין תרין אתוון, אשתכללו באת בי"ת. וכד אתהדר אתוון למפרע, מן יומא דאתייליד שת, אהדרו אתוון בכל דרא ודרא, עד דמטי ישראל לטורא דסיני, ואתתקנו.
אמר רבי יהודה, לתתא אתהדרו, וכל דרא ודרא הוה גפיף עלמא באתוון, ולא מתיישבין בדוכתייהו. כד אתייהבת אורייתא לישראל, אתתקן כלא. ר' אלעזר אומר, ביומי אנוש, הוו חכימין בני נשא, בחכמה דחרשין וקוסמין, ובחכמתא למעצר לחילי דשמיא. ולא הוה בר נש מיומא דנפק אדם מגנתא דעדן, ואפיק עמיה חכמתא דטרפי אילנא, דאשתדל בה, דהא אדם ואתתיה, ואינון דנפקו מניה, עד דאתא אנוש, שביקו לה.
כד אתא אנוש, חמא לון, וחמא חכמתהון משניין עלאין, ואשתדלו בהון, ועבדין עבידתין, וחרשין וקוסמין, ואוליפו מנהון, עד דאתפשטת ההיא חכמתא, בדרא דמבול. וכלהו הוו עבדי עבידתייהו לאבאשא.
והוו מתתקפי לגבי נח, באינון חכמתן, ואמרי דלא יכיל דינא דעלמא לאשראה עלייהו, דהא אינון עבדי חכמתא, לדחייא לכל אינון מארי דדינא. ומאנוש שריאו כלהו לאשתדלו באלין חכמתן. הה"ד אז הוחל לקרא בשם ה'.
ר' יצחק אמר, כל אינון זכאין דהוו בהו לבתר, בההוא דרא, כלהו הוו משתדלי למחאה בהו, כמו ירד מתושלח וחנוך, ולא יכילו, עד דאתפשטו חייבין, מרדי במאריהון, ואמרי מה שדי כי נעבדנו.
וכי האי טפשותא הוו קא אמרי. אלא, בגין דהוו ידעי כל אינון חכמתן, וכלהו ממנן דעלמא, דאתפקדן עלייהו, והוו מרחצן בהו. עד דאתיב קב"ה עלמא כדקא הוה, דהא בקדמיתא הוה מים במים. ולבתר אתיב ליה לעלמא כדקדמיתא, ולא אתחריב מכלא, דהא ברחמין אשגח עלייהו, דכתיב ה' למבול ישב, ולא כתיב אלקים.
ביומוי דאנוש, אפילו ינוקי דההוא דרא, כלהו הוו משגחן בחכמתאן עלאין, והוי מסתכלן בהו. א"ר ייסא, אי הכי טפשין הוו, דלא הוו ידעין דזמין קודשא בריך הוא לאיתאה עלייהו מי טופנא, וימותון בהו.
א"ר יצחק, מנדע ידעי, אבל אחידו טפשותא בלבייהו, דאינון הוו ידעי ההוא מלאכא דממנא על אשא, וההוא דממנא על מיא, והוו ידעין למעצר לון, דלא יכלין למעבד דינא עלייהו. ואינון לא הוו ידעין דקודשא בריך הוא שליט על ארעא, ומניה ייתי דינא על עלמא.
אלא הוו חמאן, דעלמא אתפקד בידא דאינון ממנן, ובהו כל מלי עלמא. ובגיני כך, לא הוו מסתכלן ביה בקב"ה, ולא משגיחין בעבידתיה, עד דארעא אתחבלת. ורוח קודשא אכריז בכל יומא, ואמר יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם.
ואוריך קב"ה לון כל ההוא זמנא, דאינון זכאין: ירד ומתושלח וחנוך קיימין בעלמא. כיון דאסתלקו מעלמא, וכדין אנחית קודשא בריך הוא דינא עלייהו ואתאבידו. כמא דאת אמר וימחו מן הארץ.
El estudiante lee sin distracciones; al tocar un pasaje abre comentarios, Rashí, Onkelos, notas privadas, preguntas, tarjetas y progreso guardado.
22
Pasajes
0%
ES
0
Refs
0
Guardado
ספר הזהר, בראשית צ״ה
Aula de estudio · Bet Midrash Online
Haz clic sobre cualquier pasaje para subrayar, preguntar, guardar nota, abrir Rashí/Onkelos o crear repaso.
Texto hebreo: dominio público
Estado de la traducción: Todavía sin traducción española — disponible en hebreo.