וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ ויתעצב אל לבו. ר' יוסי פתח, הוי מושכי העון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה. הוי מושכי העון: אלין בני נשא דחטאן קמי מאריהון, בכל יומא, ואתדמן בעינייהו אינון חובין, דאינון כחבלי השוא. וחשבין דההוא עובדא דעבדין, וההוא חובא דעבדין, דלאו איהו כלום, ולא אשגח בהו קב"ה, עד דעבדין לההוא חובא תקיף ורבי, כעבות העגלה, דאיהו תקיף, דלא יכיל לאשתצאה.
ותא חזי, כד עביד קב"ה דינא בחייבי עלמא, אע"ג דאינון חטאן קמי קב"ה, וארגזין ליה כל יומא, לא בעי לאובדא להו מעלמא. וכד אשגח בעובדיהון, אתנחם עלייהו, על דאינון עובדי ידוי, ואוריך לון בעלמא.
ובגין דאינון עובדי ידוי, נטיל נחמה, ואתנחם עלייהו, וחייס עלייהו. וכד בעי למעבד בהו דינא, כביכול עציב. דכיון דעובדי ידוי אינון, עציב עלייהו. כמא דאת אמר ודחוון לא הנעל קדמוהי.
כתיב הוד והדר לפניו עוז וחדוה במקומו. אמר רבי יוסי, תא חזי, ויתעצב אל לבו כתיב. אל לבו עציב, ולא לאתר אחרא. לבו: כד"א כאשר בלבבי ובנפשי יעשה. רבי יצחק אמר, וינחם ה', כד"א וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו.
ר' ייסא אמר, לטב. רבי חזקיה אמר, לביש. ר' ייסא אמר לטב: כמה דאתמר, דקב"ה נחים על דאינון עובדי ידוי, וחייס עלייהו. ויתעצב: בגין דאינון חטאן קמיה.
ורבי חזקיה אמר, לביש: דכד קב"ה בעי לאובדא לחייבי עלמא, נטיל נחומין עלייהו, וקביל ניחומין כביכול, כמאן דמקבל ניחומין על מה דאביד. כיון דקבל ניחומין, ודאי דינא אתעבד, ולא תליא מלתא בתשובה.
אימתי תליא בתשובה, עד לא קביל תנחומין עלייהו, הא קביל תנחומין עלייהו, לא תלייא מלתא בתשובה כלל. ודינא אתעביד. וכדין אוסיף דינא על דינא, ואתקיף לההוא אתר דדינא, למעבד דינא, ואוביד לון לחייביא מן עלמא. וכלא בקרא, דכתיב וינחם ה', קבל תנחומין. ולבתר ויתעצב אל לבו. יהב תוקפא לדינא, למעבד דינא.
רבי חייא אמר, וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ. נטל תנחומין וחדוה, כד עבד קב"ה לאדם בארעא, דאיהו כגוונא עלאה, וכל מלאכי עלאי, משבחן ליה לקודשא בריך הוא, כד חמי ליה, בדיוקנא עלאה. ואמרו ותחסרהו מעט מאלקים וכבוד והדר תעטרהו.
לבתר, כד חטא אדם, אתעצב קב"ה על דחטא, דיהב פתחון פה, למלאכי השרת, דאמרו קמיה בקדמיתא, כד בעא למברי ליה. מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו.
אמר רבי יהודה, ויתעצב אל לבו. בגין דבעי למעבד בהו דינא, שנאמר בצאת לפני החלוץ ואומרים הודו לה' כי לעולם חסדו. ואמר רבי יצחק, אמאי לא כתיב הכא כי טוב, אלא, בגין דאוביד עובדי ידוי, קמייהו דישראל.
כגוונא דא, כד הוו ישראל עברין ימא. אתו מלאכי עלאי למימר שירה קמיה קב"ה, בההוא ליליא. א"ל קב"ה, ומה עובדי ידי טבעין בימא, ואתון אמרין שירה. כדין ולא קרב זה אל זה כל הלילה. אוף הכא, בכל זמנין, דאיבוד רשיעיא איהו מעלמא, כדין עציבו אשתכח עלייהו.
רבי אבא אמר, בשעתא דחב קמי קב"ה אדם, ועבר על פקודוי, כדין אשתכח עציבו קמיה. אמר ליה קב"ה, אדם, ווי דחלשת חילא עלאה. בהאי שעתא אתחשכת נהורא חד. מיד תריך ליה מגנתא דעדן.
אמר ליה, אנא אעלית לך לגנתא דעדן, לקרבא קרבנא, ואת פגימת מדבחא, דלא אתקרב קרבנא. מכאן ולהלאה, לעבוד את האדמה. וגזר עליה מיתה. וחס עליה קב"ה, וגניז ליה בשעתא דמית סמיך לגנתא.
מה עבד אדם, עבד מערתא חדא, ואתטמר בה, הוא ואתתיה. מנא ידע. אלא, חמא חד נהורא דקיק, עייל בההוא אתר, דנפיק מגנתא דעדן, ותאב תיאובתיה לקבריה. ותמן הוא אתר, סמוך לתרע דגנתא דעדן.
תא חזי, לא אסתלק בר נש מעלמא, עד דחמי ליה לאדם הראשון. שאיל ליה, על מה אזיל מעלמא, והיך נפיק. הוא אמר ליה, ווי, דבגינך נפקנא מעלמא. והוא אתיב ליה, ברי, אנא עברית על פקודא חדא, ואתענשית בגינה. חמי את, כמה חובין, וכמה פקודין דמארך עברת.
אמר רבי חייא, עד כדו יומא, קאים אדם הראשון וחזי באבהן, תרין זמנין ביומא. ואודי על חובוי, ואחמי לון ההוא אתר דהוה ביה, ביקרא עלאה, ואזיל וחמי כל אינון צדיקייא, וחסידי דנפקו מניה. וירתו לההוא יקרא עלאה דבגנתא דעדן. ואבהן כלהון, אודן ואמרין, מה יקר חסדך אלקים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון.
רבי ייסא אמר, כלהו בני עלמא, חמאן ליה לאדם הראשון, בשעתא דמסתלקי מן עלמא, לאחזאה סהדותא, דבגין חובוי דבר נש, איהו אסתלק מעלמא, ולא בגיניה דאדם. כמה דתנינן אין מיתה בלא חטא.
בר אינון תלתא, דאסתלקו בגין ההוא עיטא דנחש הקדמוני. ואלין אינון: עמרם, לוי ובנימין. ואית דאמרי, אוף נמי ישי. דלא חבו, ולא אשתכח עלייהו חובא דימותון ביה, בר דאדכר עלייהו ההוא עיטא דנחש. כדאמרן.
תא חזי, כלהון דרין דהוו ביומוי דנח, כלהו אפשיטו חובין, על עלמא באתגליא, לעיניהון דכלא. רבי שמעון, הוה אזיל יומא חד, בפילי דטבריה. חמא בני נשא דהוי מקטרי בקיטרא דקשתא בקולפא דקנסיר. אמר, ומה חובא דא באתגליא, לארגזא למריהון. יהיב עינוי בהו, ואתרמיו לגו ימא, ומיתו.
תא חזי, כל חובא דאתעביד באתגליא, דחי לה לשכינתא מארעא, וסליקת דיורה מעלמא. אלין הוו אזלין ברישא זקיף, ועבדי חובייהו באתגלייא, ודחו לה לשכינתא מעלמא, עד דקב"ה דחא לון, ואעביר לון מניה. ועל דא כתיב הגו רשע לפני מלך וגו'. הגו סגים מכסף וגו'.
El estudiante lee sin distracciones; al tocar un pasaje abre comentarios, Rashí, Onkelos, notas privadas, preguntas, tarjetas y progreso guardado.
20
Pasajes
0%
ES
0
Refs
0
Guardado
ספר הזהר, בראשית צ״ח
Aula de estudio · Bet Midrash Online
Haz clic sobre cualquier pasaje para subrayar, preguntar, guardar nota, abrir Rashí/Onkelos o crear repaso.
Texto hebreo: dominio público
Estado de la traducción: Todavía sin traducción española — disponible en hebreo.
