Zohar, Beshalach 10:1
ויסר את אופן מרכבותיו. ר"ש פתח, וארא החיות והנה אופן אחד בארץ אצל החיות. האי קרא אוקמוה ואתמר. אבל ת"ח, קב"ה בכולא אתחזי שלטנותא דיליה, ושלטניה די לא תעדי לעלם ולעלמי עלמין.
ויסר את אופן מרכבותיו. ר"ש פתח, וארא החיות והנה אופן אחד בארץ אצל החיות. האי קרא אוקמוה ואתמר. אבל ת"ח, קב"ה בכולא אתחזי שלטנותא דיליה, ושלטניה די לא תעדי לעלם ולעלמי עלמין.
ועביד שולטנותא באבהן, נטל לאברהם, וקיים ביה עלמא, דכתיב אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, ואוקמוה. נטיל יצחק, ושתיל ביה עלמא, דאיהו קיים לעלמין, הה"ד ואת בריתי אקים את יצחק. נטל יעקב, ואותביה קמיה, ואשתעשע בהדיה, ואתפאר ביה, הה"ד ישראל אשר בך אתפאר.
ות"ח, יעקב אחיד באילנא דחיי, דלית ביה מותא לעלמין, דכל חיין בההוא אילנא אשתכללו, ויהב חיין לכל אינון דאחידן ביה. ובג"כ, יעקב לא מית. ואימתי מית, בשעתא דכתיב ויאסוף רגליו אל המטה. המטה. כד"א הנה מטתו שלשלמה, בגין דבהאי מטה כתיב, רגליה יורדות מות, ובג"כ ויאסוף רגליו אל המטה כתיב, כדין ויגוע ויאסף אל עמיו. ועבד קב"ה ליעקב שלימו דאבהן, הה"ד יעקב אשר בחרתיך.
ת"ח, כל משריין דלעילא, וכל אינון רתיכין, כלהו אחידן אלין באלין, דרגין בדרגין, אלין עלאין ואלין תתאין. וחיוותא קדישא עלייהו, וכלהו אוכלוסין ומשריין, כלהו נטלין תחות ידהא, על מימרהא נטלין, ועל מימרהא שראן.
ודא הוא חיותא, דכל שאר חיותא, אחידן בה ואשתלשלו בגינה כמה חיון לחיון. ואתאחדן דרגין בדרגין, וכלהו עלאין ותתאין אזלין ושאטין בימא, הה"ד זה הים גדול ורחב ידים שם רמש ואין מספר וגו'.
וכד סליק ימא גלגלוי, כלהו ארבין סלקין נחתין, וזעפא אשתכח, ורוחא תקיפא אזלא עליה בתקיפו. ונוני ימא מתבדרין לכל סטר, אלין למזרח, ואלין למערב, אלין לצפון, ואלין לדרום. וכל אינון בני עלמא, דחמאן רשימא עלייהו, נטלין לון, ובלעין לון בקפטירי עפרא.
וכל ארבין לא נטלין מאתרייהו, ולא סלקין ונחתין, בר מההוא שעתא, דאתי חד דברא בימא, וידע לאשלמא רוחא דזעפא דימא, כיון דסליק דא עליה דימא, שכיך מרוגזא, ונייחא אשתכח, וכדין כלהו ארבין אזלין בארח מישר, ולא סטאן לימינא ושמאלא, הה"ד, שם אניות יהלכון לויתן זה יצרת לשחק בו. זה דייקא. וכל נוני ימא מתכנשין לאתרייהו. וכל אינון חיוון חדאן עלה, וחיוון חקלא עלאה חדאן, הה"ד וכל חית השדה ישחקו שם.
ת"ח, כגוונא דלעילא, אית לתתא. כגוונא דלתתא, אית בימא. כגוונא דלעילא, אית לעילא בימא עלאה. כגוונא דלעילא אית לתתא. כגוונא דלתתא, אית בימא תתאה.
גופא דההוא ימא, הא אתערנא לחברנא, אורכא ופותיא, רישא ודרעין וגופא, כלא כמה דאצטריך, וכלא בשמיה אתקרי. וכגוונא דא לתתא לימא דתתא, הכי נמי רישא דימא, ודרועין דימא, וגופא דימא.
כתיב זבולון לחוף ימים ישכון. והא ימא חד הוה בעדביה אלא מאי לחוף ימים, ודאי אוקמוה חברייא ברזא עלאה. וירכתו על צידון, כד"א יוצאי ירך יעקב. זבולון שוקא דימינא דגופא הוה, וים כנרת הוה בעדביה, ומהכא אשתכח חלזון לתכלתא.
ת"ח, כמה רתיכין על רתיכין אשתכחו, וגלגלוי דרתיכא רהטין בבהילו, ולא מתעכבי אינון סמכי רתיכא, לנטלא עליהון. וכן כלהו. ת"ח, רתיכא די ממנא על מצראי, אוקמוה, רתיכא שלימתא לא אשתכח, דהא כתיב ויסר את אופן מרכבותיו, כמה רתיכין הוו, דהוו נטלין על חד סמיך גלגלא, דאתפקדו עלייהו, כיון דאתעבר האי משולטנותא דיליה, כלהו רתיכין אתעברו משולטניהון, ולא נטלו. כדין כלהו לתתא אתעברו משולטנותא, דכתיב על מצרים ועל פרעה ועל הבוטחים בו.
ובההוא זמנא, שלטנותא דמצרים שליט על כל שאר עמין, כיון דאתבר חילא דמצרים, אתבר חילא דשאר עמין. מנלן, דכתיב אז נבהלו אלופי אדום וגו'. וכתיב שמעו עמים ירגזון וגו'. בגין דכלהו הוו אחידן בפולחנא דמצרים, ואחידן במצרים לסיועא דלהון. ובההוא זמנא, כלהו בעאן לסיועא דמצרים, לאתתקפא. ועל דא, כיון דשמעו גבורן דעבד קב"ה במצרים, רפו ידיהון, ולא יכילו למיקם, ואזדעזעו כלהו, ואתברו משולטנתהון.
ודאי כד אתבר חילא דלהון לעילא, אתבר חילא דכל אינון דאחידן ביה, כיון דאתבר חילא דכלהו לעילא, כל הני דלתתא אתברו, בגין האי חילא דאתבר בקדמיתא. ובג"כ ויסר את אפן מרכבותיו כתיב. וינהגהו בכבדות, דהא כד דא אתבר, לא הוו אזלין.
תא חזי דהכי הוא, דלא כתיב ויסר את אופני מרכבותיו, או אופן מרכבתו, אלא ויסר את אופן מרכבותיו. בגין האי חילא, דכלהו הוו מתדבקן ביה.
ותו, ויסר את אופן מרכבותיו, תא חזי, זכאה חולקהון דישראל, דקודשא בריך הוא אתרעי בהו, לאתדבקא בהו, ולמהוי להו חולק, ולמהוי אינון חולקיה. הדא הוא דכתיב, ובו תדבקון. וכתיב ואתם הדבקים ביי' אלהיכם, ביי' ממש. וכתיב כי יעקב בחר לו יה. וכתיב כי חלק יי' עמו יעקב חבל נחלתו. דאפיק לון מזרעא קדישא, למהוי חולקיה, ועל דא יהב לון אורייתא קדישא עלאה, גניזא תרי אלפין שנין, עד לא יתברי עלמא, והא אתמר. ובגין רחימותא דיליה יהבא לישראל, למהך אבתרה, ולאתדבקא בה.
תא חזי, כל משיריין דלעילא, וכל אינון רתיכין, כלהו אחידן אלין באלין, דרגין בדרגין, אלין עלאין, ואלין תתאין, והא אוקמוה, דכתיב זה הים גדול. וחיותא קדישא עליה, וכלהו אוכלוסין ומשריין, כלהו נטלין תחות ידה, על מימרה נטלין, ועל מימרה שראן. בעדנא דהיא נטלא, כלהו נטילין, בגין דכלהו אחידן בה.
ות"ח, בשעתא דבעי קב"ה, לאעברא לאוכלוסין דפרעה לתתא אעבר בקדמיתא לההוא חילא דלהון, כמה דאוקימנא. מה עבד. אעבר וסליק ההוא אתר קדישא עלאה, דהוה מדבר לכל אינון רתיכין, כיון דהאי אסתליק, הנהו כלהו משיריין לא יכילו לדברא, כיון דאינון לא יכילו, ההוא ממנא דמצראי אעברו ליה משולטניה, ואעבר בנורא דדליק, וכדין שלטנותא דמצראי אתעדי. ועל דא, אנוסה מפני ישראל. מ"ט, בגין דחמו ממנא דמצרים אתוקד בנורא.
ר' יצחק אמר, בשעתא דקריבו ישראל לימא, קרא קב"ה לממנא רברבא דעל ימא, אמר ליה, בשעתא דעבדית אנא עלמא, מניתי לך על ימא, ותנאי אית לי על ימא, די יבזע מימוי מקמי בני. השתא מטא עדנא, דיעברון בני בגו ימא. לבתר מה כתיב, וישב הים לפנות בקר לאיתנו. מאי לאיתנו, לתנאו דהוה ליה בקב"ה כד ברא עלמא.
והוו ישראל שראן על ימא, והוו ישראל חמאן, גלגלי ימא סלקין ונחתין, זקפו עינייהו, וחמו לפרעה ולאוכלוסין דיליה, דחילו וצעקו. והא אתמר. הים ראה, מה חמא ימא. ארונא דיוסף קא חמא, וערק מקמיה. מ"ט, בגין דכתיב וינס ויצא החוצה. ועל דא הים ראה וינוס, וכתיב ויסר את אופן מרכבותיו וגו' אנוסה מפני ישראל. מאי טעמא. בגין דחמו ארעא דמצרים, כאלו אתוקד בנורא, כדין אמרו אנוסה מפני ישראל.
רבי חייא ורבי יוסי, הוו אזלי במדברא, אמר רבי חייא לרבי יוסי, תא ואימא לך, דכד קודשא בריך הוא בעי לאעברא שולטנותא דארעא, לא עביד, עד דאעבר שלטנותא דלהון ברקיעא, ולא אעבר שלטנא דלהון, עד דמני אחרא באתריה, בגין דלא יגרע שמושא דלהון ברקיעא, בגין לקיימא מה דכתיב, ולמן די יצבא יתנינה. א"ר יוסי, ודאי הכי הוא.
פתח ר' יוסי ואמר, יי' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ. יי' אדונינו: כד בעי קודשא ב"ה לתברא חילא דעמין עכו"ם, אתקיף דיניה עלייהו, ותבר לון, ואעבר מקמיה שולטנותא דלהון.
אשר תנה הודך על השמים, אשר נתת מבעי ליה, או תנה הודך, מהו אשר תנה הודך. אלא דא הוא רזא דנהרא עמיקא דכלא, ודוד בעא בעותיה, למנגד מניה על השמים, ודא הוא אשר. כד"א, אהיה אשר אהיה.
בשעתא דהאי נהרא עמיקתא דכלא, נגיד ונפיק על השמים, כדין כלא בחידו, ומטרוניתא אתעטרת במלכא, וכל עלמין כלהו בחידו, ושלטנותא דעמין עעכו"ם, אתעבר מקמי מטרוניתא, וכדין זקפין רישא כל מאן דאחידו בה.
אדהכי חמו חד ב"נ, דהוה אתי, וחד מטולא קמיה. א"ר חייא, נזיל, דלמא האי בר נש עעכו"ם הוא, או עם הארץ הוא, ואסיר לאשתתפא בהדיה בארחא. א"ר יוסי, ניתיב הכא, ונחמי, דלמא גברא רבא הוא.
אדהכי, אעבר קמייהו, א"ל, בדוקפא דמעברא דקוטיפא דהאי, חברותא אבעי, ואנא ידענא ארחא אחרא, ונסטי מהאי, ואנא בעינא דאימא לכו, ולא אתחייבנא בכו, ולא אעבר על מה דכתיב ולפני עור לא תתן מכשול, ואתון כסומין בארחא דא, ולא תסתכנו בנפשייכו. א"ר יוסי, בריך רחמנא דאוריכנא הכא, אתחברו בהדיה. אמר לון, לא תשתעו מידי הכא, עד דנעבר בהאי. סטו בארחא אחרא.
בתר דנפקו מההוא אתר, אמר לון, בההוא ארחא אחרא, הוו אזלי זמנא חדא, חד כהן חכם, וחד כהן עם הארץ בהדיה, קם ההוא ע"ה בההוא אתר עליה וקטליה. מההוא יומא כל מאן דאעבר בההוא אתר, מסתכן בנפשיה. והא מתחברין תמן משדדי טוריא, וקטלין וקפחין לבני נשא, ואינון דידעי לא עברי תמן, ובעי קב"ה דמא דההוא כהנא כל יומא.
פתח ואמר, עוד היום בנוב לעמוד וגו' הא אוקמוה אינון מארי מתיבתא. אבל אנא לא אמינא לכו הכי, אלא דרזא דמלה אוליפנא. עוד היום, מאן יומא דין. אלא, הכי כתיב, ויקח אהרן את אלישבע בת עמינדב. ורזא הוא, על כנסת ישראל, דאהרן הוא שושבינא דילה, לתקנא ביתה ולשמשא לה, ולמיעל לה למלכא לאזדווגא כחדא, מכאן ולהלאה, כל כהן דמשמש במקדשא, כגוונא דאהרן.
אחימלך כהנא רבא עלאה הוה, וכל אינון כהני בהדיה, כלהו הוו שושבינין דמטרוניתא, כיון דאתקטילו, אשתארת מטרוניתא בלחודהא, ואתאביד שושבינא דילה, ולא אשתכח מאן דמשמש קמה, ויתקן ביתה, ויחדי לה לאזדווגא עם מלכא. כדין מההוא יומא, אתעברא לשמאלא, וקיימא על עלמא, כמין על כלא, קטיל לשאול ולבנוי, אתאביד מינייהו מלכו, מיתו מישראל כמה אלפין וכמה רבוון. ועד כען, ההוא חובה הוה תלי, עד דאתא סנחריב וארגיז כלא.
ודא הוא עוד היום בנוב, דא הוא יומא עלאה, ומאן איהו. דא כ"י, דאבדת שושבינין דילה, ההיא דאשתארת בלא ימינא, לאתדבקא בשמאלא. דכהנא ימינא הוא. ובגין כך, עוד היום בנוב לעמוד.
תא חזי, כתיב גבעת שאול נסה, שאול אמאי הכא. אלא בגין דהוא קטיל לכהני, וגרים דרועא ימינא, לאתעקרא מעלמא. אוף הכא, מההוא יומא, לא אעבר ב"נ בההוא דוכתא, בגין דלא אסתכן בנפשיה. אמר ליה רבי יוסי לרבי חייא, ולא אמרית לך דלמא גברא רבא הוא.
פתח ואמר, אשרי אדם מצא חכמה. אשרי אדם, כגון אנן, דאשכחנא לך, וידענא מינך מלה דחכמתא. ואדם יפיק תבונה, כגון אנן, דאוריכנא לך לאתחברא בהדך. ודא הוא ב"נ דזמין ליה קב"ה נבזבזא בארחא, אנפוי דשכינתא, ועל דא כתיב, וארח צדיקים כאור נגה. אזלו.
פתח ההוא גברא ואמר לדוד מזמור ליי' הארץ ומלואה וגו'. לדוד מזמור באתר חד, ובאתר אחרא מזמור לדוד, מה בין האי להאי. אלא לדוד מזמור, שירתא דקאמר דוד, על כנסת ישראל. מזמור לדוד, שירתא דקאמר דוד, על גרמיה.
ליי' הארץ ומלואה. ליי': דא קודשא ב"ה. הארץ ומלואה: דא כנסת ישראל, וכל אוכלוסין דילה, דמתחברן בהדה, ואקרון מלואה ודאי הוא. כמה דאת אמר, מלא כל הארץ כבודו תבל ויושבי בה: דא הוא ארעא דלתתא, דאקרי תבל, ואחידת בדינא דלעילא, הדא הוא דכתיב והוא ישפט תבל בצדק, בין לחד, בין לעמא חד, בין לכל עלמא, מהאי דינא הוא אתדן.
תא חזי, פרעה מהאי דינא יניק, עד דאתאבידו הוא וכל עמיה. כיון דהאי דינא אתער עליה, ההוא ממנא דאתמנא עלייהו בשלטנותא, אתעדי ואתעבר, כדין כלהו דלתתא, אתאבידו, דכתיב ויסר את אופן מרכבותיו. מאי אופן מרכבותיו. מרכבותיו דפרעה. ומאן איהו ההוא אופן דלהון, ההוא ממנא דשליט עלייהו. ועל דא מיתו כלהו בימא. אמאי בימא, אלא ימא עלאה אתער עלייהו, ואתמחו בידהא. ובגין כך טבעו בים סוף כתיב. אמר רבי יוסי ודאי הכי הוא, ועל דא כתיב, טבעו בים סוף. סופא דדרגין.
רבי חייא אמר, וינהגהו בכבדות. בכבדות מהו. אלא מכאן אוליפנא, דבההוא דברותא דאתדבר ביה בר נש, מדברין ליה. בפרעה כתיב ויכבד לב פרעה. בההוא מלה, דבר ליה קב"ה, בכבדות ממש. אמר ליה קב"ה, רשע, את אוקיר לבך. אנא אדבר לך בהאי, על דא וינהגהו בכבדות.
ויאמר מצרים אנוסה מפני ישראל וגו'. ויאמר מצרים, דא ממנא דאתמני על מצראי. אמר רבי יוסי, האי מלה קשיא, כיון דאעברו ליה משולטנותיה, היך יכיל הוא למרדף אבתרייהו דישראל.
אלא ודאי הכי הוא. אבל דא ויאמר מצרים, מצרים דלתתא. כי יי' נלחם להם במצרים, מצרים דלעילא, דכיון דאתבר חילהון מלעילא, כדין אתבר חילא ותוקפא דלהון לתתא, הדא הוא דכתיב כי יי' נלחם להם במצרים. במצרים דיקא. דא הוא תוקפא דלהון דלעילא. ודא הוא דאוקמוה מלך מצרים סתם. הכא, ויאמר מצרים אנוסה מפני ישראל, דחמו דהא אתבר חיליהון, ותוקפא דלהון דלעילא.
תא חזי, כד אתערת האי כנסת ישראל, אתערו כל אינון דאחידן בה, וכלהו אחרנין דלתתא, וישראל לעילא מכלהו, דהא אינון נטלי לה בגופא דאילנא, והא אוקמוה. ובגיני כך ישראל אחידן בה, יתיר מכל עובדי כו"ם. וכד אינון מתערין, אתבר תוקפהון מאינון דשלטי עלייהו.
תא חזי, האי ממנא שלטנא דמצראי, דחיק לון לישראל, בכמה שעבודין, כמה דאוקמוה. לבתר דאתבר הוא בקדמיתא, אתברו אינון מלכוותא מלתתא, הה"ד כי יי' נלחם להם במצרים. נלחם להם ודאי.
El estudiante lee sin distracciones; al tocar un pasaje abre comentarios, Rashí, Onkelos, notas privadas, preguntas, tarjetas y progreso guardado.
39
Pasajes
0%
ES
0
Refs
0
Guardado
ספר הזהר, בשלח י׳
Aula de estudio · Bet Midrash Online
Haz clic sobre cualquier pasaje para subrayar, preguntar, guardar nota, abrir Rashí/Onkelos o crear repaso.
Texto hebreo: dominio público
Estado de la traducción: Todavía sin traducción española — disponible en hebreo.