עזי וזמרת יה. רבי חייא פתח ואמר, אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפכה. כמה אצטריכו בני נשא ליקרא לקב"ה, בגין דקודשא ב"ה כד ברא עלמא, אסתכל ביה באדם למהוי שליט על כלא. והוה דאמי לעלאין ותתאין. נחת ליה בדמות יקירא, וחמו ליה בריין, כדין אתכנשו לגביה, וסגידו לקבליה, ואימתא ודחלא נפלת עלייהו מדחלתיה, הה"ד ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ ועל כל עוף השמים.
עייליה לגנתיה דנטע, לנטריה למהוי ליה חדו על חדו, ולאשתעשע ביה. עבד ליה טרוצטבולין מחפיין באבני יקר, ומלאכין עלאין חדאן קמיה. לבתר פקיד ליה על אילנא חד ולא קאים בפקודא דמאריה.
אשכחנא בספרא דחנוך, דלבתר דסליק ליה קב"ה, ואחמי ליה כל גנזייא דמלכא, עלאי ותתאי, אחמי ליה אילנא דחיי, ואילנא דאתפקד עליה אדם, ואחמי ליה דוכתיה דאדם בגנתא דעדן. וחמא, דאלמלי נטיר אדם פקודא דא, יכיל לקיימא תדירא, ולמהוי תדירא תמן. הוא לא נטר פקודא דמאריה, נפק בדימוס ואתענש.
רבי יצחק אמר, אדם דו פרצופין אתברי, והא אוקימנא, ויקח אחת מצלעותיו, נסרו הקב"ה ואתעבידו תרין, ממזרח וממערב, הדא הוא דכתיב, אחור וקדם צרתני. אחור דא מערב, וקדם דא מזרח.
ר' חייא אמר, מה עביד קודשא בריך הוא, תקין לההוא נוקבא ושכליל שפירותה על כלא, ועיילה לאדם, הה"ד ויבן יי' אלהים את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה. תא חזי, מה כתיב לעילא, ויקח אחת מצלעותיו. מאי אחת. כד"א אחת היא יונתי תמתי אחת היא לאמה. מצלעותיו: מסטרוי. כד"א, ולצלע המשכן.
ר' יהודה אמר, קב"ה נשמתא עלאה יהב ביה באדם, וכליל ביה חכמתא וסכלתנו, למנדע כלא. מאן אתר יהב ביה נשמתא. ר' יצחק אמר, מאתר דשאר נשמתין קדישין קא אתיין.
ר' יהודה אמר, מהכא. דכתיב תוצא הארץ נפש חיה, מאן הארץ. מההוא אתר דמקדשא אשתכח ביה. נפש חיה, נפש חיה סתם, דא נפשא דאדם קדמאה דכלא.
ר' חייא אמר, אדם הוה ידע חכמתא עלאה, יתיר ממלאכי עלאי, והוה מסתכל בכלא, וידע ואשתמודע למאריה, יתיר מכל שאר בני עלמא. בתר דחב, אסתימו מניה מבועי דחכמתא, מה כתיב וישלחהו יי' אלהים מגן עדן לעבוד את האדמה.
ר' אבא אמר, אדם הראשון מדכר ונוקבא אשתכח, הה"ד ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו כדמותינו, ועל דא, דכר ונוקבא אתעבידו כחדא, ואתפרשו לבתר. ואי תימא, הא דאמר האדמה אשר לקח משם. הכי הוא ודאי, ודא היא נוקבא, וקב"ה אשתתף עמה, ודא הוא דכר ונוקבא, וכלא הוא מלה חדא.
ר' יוסי אמר, עזי וזמרת יה, אינון דכלילן דא בדא ולא אתפרשאן דא מן דא ולעלמין אינון בחביבותא, ברעותא חדא, דמתמן אשתכחו משיכן דנחלין ומבועין לאסתפקא כלא, ולברכא כלא, לא כדיבי מימי מבועין, כד"א וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו וע"ד ויהי לי לישועה, דבגיני כך, מלכא קדישא משיך ואחסין לתתא, ואתער ימינא למעבד נסין.
זה אלי ואנוהו. דא צדיק, דמניה נפקין ברכאן בזווג. ואנוהו: בההוא אתר דחביבותא אשתכח ביה, ודא הוא מקדשא. אלהי אבי וארוממנהו, משה קאמר דא, לגבי אתר דלואי אתיין מההוא סטרא וע"ד שלימותא דכלא הוא בההוא אתר.
ר' יצחק אמר, ויהי לי לישועה, דא מלכא קדישא, והכי הוא. ומנלן. מקרא אחרינא אשכחנא ליה, דכתיב כי עזי וזמרת יה יי' ויהי לי לישועה, ממשמע דקאמר יי' ויהי לי לישועה, דא מלכא קדישא.
עזי וזמרת יה וגו', ר' חזקיה פתח ואמר, בהאי קרא דכתיב, בכל עת אוהב הרע ואח לצרה יולד. בכל עת אוהב הרע, דא קב"ה, דכתיב ביה רעך ורע אביך אל תעזוב.
ואח לצרה יולד, בשעתא דיעיקון לך שנאך, קב"ה מה אמר, למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך, דישראל, אקרון אחים ורעים לקב"ה. יולד מהו, וכי השתא יולד. אלא בשעתא דעקתא יולד בעלמא, אח יהא לקבלך, לשזבא לך מכל אינון דעקין לך.
רבי יהודה אמר, יולד: דמלכא קדישא יתער בהאי עז, לנקמא לך מאומין, לינקא לך מאימא, בההוא סטרא, כד"א, עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה. לאתערא גבוראן לקבל אומין עכו"ם.
ר' ייסא פתח ואמר, כמה אית ליה לבר נש לרחמא ליה לקב"ה, דהא לית ליה פולחנא לקב"ה, אלא רחימותא. וכל מאן דרחים ליה, ועביד פולחנא ברחימותא, קארי ליה לקב"ה רחימא. אי הכי, במאי אוקימנא הני קראי, רעך ורע אביך אל תעזוב. וכתיב הוקר רגלך מבית רעך.
אלא הא אוקמוה חברייא, האי קרא בעולות כתיב. השתא, רעך ורע אביך אל תעזוב, למפלח ליה, ולאתדבקא ביה, ולמעבד פקודוי. אל תעזוב ודאי. והא דאתמר הוקר רגלך מבית רעך. כלומר הוקר יצרך, דלא ירתח לקבלך, ולא ישלוט בך, ולא תעביד הרהורא אחרא. מבית רעך, מאן בית רעך. דא נשמתא קדישא, דאעיל בה רעך ויהבה בגוך.
ועל דא פולחנא דקב"ה, לרחמא ליה בכלא, כמה דכתיב ואהבת את יי' אלהיך. זה אלי ואנוהו, דכל ישראל חמו על ימא, מה דלא חמא יחזקאל נביאה, ואפילו אינון עוברי דבמעי אמהון, הוו חמאן ומשבחן לקב"ה, וכלהו הוו אמרין זה אלי ואנוהו אלהי אבי וארוממנהו, כד"א אלהי אברהם.
א"ר יוסי, אי הכי אמאי וארוממנהו, דהא אלהי אברהם לעילא הוא. אמר ליה, אפילו הכי אצטריך, וכלא חד מלה, וארוממנהו בכלא, לאכללא, מאן דידע ליחדא שמא קדישא רבא, דהא הוא פלחנא עלאה דקב"ה.
ר' יהודה הוה יתיב קמיה דר' שמעון, והוא קארי, כתיב קול צופיך נשאו קול יחדיו ירננו. קול צופיך, מאן אינון צופיך. אלא אלין אינון דמצפאן, אימתי ירחם קב"ה, למבני ביתיה. נשאו קול, ישאו קול מבעי ליה, מאי נשאו קול. אלא, כל בר נש דבכי, וארים קליה על חרבן ביתיה דקב"ה, זכי למה דכתיב לבתר יחדיו ירננו. וזכי למחמי ליה בישובא בחדוותא.
בשוב יי' ציון, בשוב יי' אל ציון מבעי ליה, מאי בשוב יי' ציון, אלא בשוב יי' ציון ודאי. תא חזי, בשעתא דאתחריב ירושלם לתתא, וכנסת ישראל אתתרכת, סליק מלכא קדישא לציון, ואנגיד ליה לקבליה, בגין דכנסת ישראל אתתרכת. וכד תתהדר כנסת ישראל לאתרה, כדין יתוב מלכא קדישא לציון לאתריה, לאזדווגא חד בחד, ודא הוא בשוב יי' ציון. וכדין זמינין ישראל למימר, זה אלי ואנוהו. וכתיב, זה יי' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו, בישועתו ודאי.
El estudiante lee sin distracciones; al tocar un pasaje abre comentarios, Rashí, Onkelos, notas privadas, preguntas, tarjetas y progreso guardado.
21
Pasajes
0%
ES
0
Refs
0
Guardado
ספר הזהר, בשלח ט״ז
Aula de estudio · Bet Midrash Online
Haz clic sobre cualquier pasaje para subrayar, preguntar, guardar nota, abrir Rashí/Onkelos o crear repaso.
Texto hebreo: dominio público
Estado de la traducción: Todavía sin traducción española — disponible en hebreo.
