ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים. רבי יוסי פתח, אשריכם זורעי על כל מים משלחי רגל השור והחמור. אשריכם זורעי על כל מים, תמן תנינן, כמה מים וכמה מים משתכחין. זכאין אינון ישראל, דלית זרעא להו, אלא על המים, דכתיב ויחנו שם על המים, אינון דהוו תחות ענפי אילנא דקב"ה.
דתניא, אילנא אית לקב"ה, והוא אילנא רברבא ותקיפא, וביה אשתכח מזונא לכלא. והוא אתחם בתריסר תחומין, במתקלא, ואתתקף בארבע רוחי עלמא. וע' ענפין אחידן ביה וישראל משתכחי בגופא דההוא אילנא. ואינון שבעין ענפין סחרנא דלהון.
והיינו דכתיב, ויבאו אלימה ושם שתים עשרה עינות מים ושבעים תמרים, והא אוקמוה, ואתמר בכמה אתר. מאי ויחנו שם על המים. אלא בההוא זמנא, שליטו על אינון מיא, דאינון תחות ענפין דאילנא, דאקרון המים הזידונים. וע"ד אשריכם זורעי על כל מים.
משלחי רגל השור והחמור, אינון תרין כתרי שמאלא, דאחידן בהו עמין עכו"ם, דאקרון שור וחמור. והיינו דכתיב ויהי לי שור וחמור. בגין דלבן חכים הוה בחרשין ובאינון כתרין תתאין, ובאינון בעא לאובדא ליעקב, כמה דכתיב ארמי אובד אבי, והא אתמר. וכשישראל זכאין, משלחי להו, ולא יכלי לשלטאה עלייהו, הה"ד משלחי רגל השור והחמור דלא שלטי בהו.
א"ר אבא, כד מזדווגי כחדא, לא יכלי בני עלמא למיקם בהו, ועל דא כתיב לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו. יחדיו דייקא. ותנינן, לא יהיב איניש דוכתא לזינין בישין, דהא בעובדא דב"נ, אתער מה דלא אצטריך. וכד מזדווגי כחדא, לא יכלין למיקם בהו. מבין סטרא דלהון נפיק מתקיפותא דלהון דאקרי כלב, ודא חציפא מכלהו, הה"ד ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו. אמר קב"ה, אתון אמרתון, היש יי' בקרבנו אם אין, הרי אני מוסר אתכם לכלב. מיד ויבא עמלק.
ר' יהודה אמר, ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אובד. וכי ראשית גוים עמלק, והלא כמה לישנין ועמין ואומין הוו בעלמא, עד לא אתא עמלק.
אלא, כד נפקו ישראל ממצרים, דחילו ואימתא נפלה על כל עמין דעלמא מישראל, הה"ד שמעו עמים ירגזון חיל אחז יושבי פלשת. ולא הוו עמא, דלא הוה דחיל מגבוראן עלאין דקב"ה, ועמלק לא הוה דחיל, הה"ד, ולא ירא אלהים. לא דחיל למקרב לגבך. ועל דא ראשית גוים.
קדמאה דאתו לאגחא קרבא בישראל עמלק הוה. ובגיני כך ואחריתו עדי אובד, דכתיב כי מחה אמחה את זכר עמלק. וכתיב, תמחה את זכר עמלק, הה"ד ואחריתו עדי אובד. עדי אבדו מבעי ליה. אלא עד דייתי קב"ה ויאבד ליה, דכתיב כי מחה אמחה וגו'. אמר ר' אלעזר, ת"ח, אע"ג דהצור תמים פעלו, ועבד עמהון חסד לאפקא לון מיא, לא שבק דידיה, דהא כתיב ויבא עמלק.
ר' אבא פתח ואמר, יש רעה חולה ראיתי תחת השמש. כמה בני נשא אטימין לבא, בגין דלא משתדלי באורייתא. יש רעה חולה, וכי יש רעה דהיא חולה, ויש רעה דלאו היא חולה. אלא ודאי יש רעה חולה, דתנינן, מסטרא דשמאלא, נפקי כמה גרדיני נימוסין, דבקען באוירא.
וכד בעיין למיפק, אזלין ואשתאבין בנוקבא דתהומא רבה, לבתר נפקין ומתחברן כחדא, ובקעין אוירין, ושאטין בעלמא, ומתקרבין לגבייהו דבני נשא, וכל חד אקרי רעה, כד"א לא תאונה אליך רעה. מאי לא תאונה. בגין דאתיא בתסקופא על בני נשא.
חולה אמאי היא חולה. כד שריא האי על בני נשא, עביד לון קמצנין מממוניהון, אתיין גבאי צדקה גביה, היא מחאת בידיה. א"ל לא תיפוק מדידך. אתיין מסכני, היא מחאת בידיה. אתי הוא למיכל מממוניה, מחאת בידיה, בגין לנטרא ליה לאחרא. ומן יומא דשריא עליה דבר נש, היא חולה, כהאי שכיב מרע דלא אכיל ולא שתי. ועל דא היא רעה חולה.
ושלמה מלכא צווח בחכמתא ואמר, איש אשר יתן לו האלהים עשר ונכסים וכבוד וגו'. האי קרא, לאו רישיה סיפיה, ולאו סיפיה רישיה, כתיב איש אשר יתן לו האלהים עשר ונכסים וכבוד וגו', מאי ולא ישליטנו האלהים לאכול ממנו. אי הכי, לאו ברשותיה הוא דב"נ.
אלא, אי כתיב ולא יעזבנו האלהים לאכול ממנו, הוינא אמר הכי. אלא ולא ישליטנו, דבגין דהוא הימניה לההיא רעה, ואחיד בה. קב"ה לא שלטיה עליה, לאתבראה תחותיה, על דהוא אתרעי בה, ואחיד בה.
וכל ארחוי כשכיב מרע, דלא אכיל ולא שתי, ולא קריב לממוניה, ולא אפיק מיניה, ונטיר ליה עד דהוא יפוק מעלמא, וייתי אחרא, ויטול ליה, דהוא בעליו.
ושלמה מלכא צווח ואמר, עשר שמור לבעליו לרעתו. מאן בעליו. דא אחרא דירית ליה. ולמה זכה האי אחרא למהוי בעליו דההוא עתרא. בגין דהאי הימין לההיא רעה, ואתרעי בה ואתדבק בה. בג"כ, האי אחרא דלא אתדבק בההיא רעה, זכה למהוי בעליו דההוא עתרא הה"ד לרעתו, כלומר בגין רעתו דהוה מתדבק בה, רווח ליה האי.
ד"א יש רעה חולה, האי מאן דיתיב בחולקא טבא, בבית אבוי, והוא אזיל לקבל אבוי, בתסקופי מלין, הא אתדבק בההוא רעה חולה, כבר נש שכיב מרע דכל ארחוי בתסקופא, דא בעינא, ודא לא בעינא, ובגין האי עותרא אתדבק בר נש ברעה חולה, ואתענש בהאי עלמא, ובעלמא דאתי, ודא הוא עושר שמור לבעליו לרעתו.
כך ישראל, קב"ה נטיל לון על גדפי נשרין, אסחר לון בענני יקרא, שכינתיה נטיל קמייהו, נחת לון מנא למיכל, אפיק לון מייא מתוקין, ואינון הוו אזלין עמיה בתסקופין. מיד ויבא עמלק.
ויבא עמלק, א"ר שמעון, רזא דחכמתא הכא, מגזרת דינא קשיא, קא אתיא קרבא דא. וקרבא דא אשתכח לעילא ותתא. ולית לך מלה באורייתא, דלא אית בה רזין עלאין דחכמתא, דמתקשרין בשמא קדישא. כביכול, אמר קב"ה, כד ישראל אינון זכאין לתתא, אתגבר חילא דילי על כלא. וכד לא אשתכחו זכאין, כביכול, מתישין חילא דלעילא, ואתגבר חילא דדינא קשיא.
ת"ח, בשעתא דחבו ישראל לתתא, מה כתיב, ויבא עמלק וילחם עם ישראל, אתא לקטרגא דינא ברחמי. דכלא אשתכח לעילא ותתא. ברפידים: ברפוי ידים, דרפו ידיהון מאורייתא דקב"ה, כמה דאוקימנא. אמר ר' יהודה, תרי זמני אגח קרבא עמלק בישראל, חד הכא. וחד דכתיב, וירד העמלקי והכנעני וגו'.
אמר ר' שמעון, לעילא ותתא. קטרוגא דקודשא בריך הוא הוה, לעילא, כמה דאתמר. לתתא בקב"ה הוה, דהוו נסבי לגברי, וגזרי לון ערלתא דרשימא קדישא, ונטלי להו וארמו לון לעילא, ואמרי טול לך מה דאתרעית. ועכ"פ דקב"ה הוה כלא.
ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק. וכי מה חמא משה, דסליק גרמיה, מהאי קרבא קדמאה דקב"ה פקיד. אלא משה זכאה חולקיה, דאסתכל וידע עקרא דמלה. אמר משה, אנא אזמין גרמי לההוא קרבא דלעילא, ואנת יהושע זמין גרמך לקרבא דלתתא.
והיינו דכתיב, והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל: ישראל דלעילא. ובגין כך סליק משה גרמיה מקרבא דלתתא, בגין לאזדרזא בקרבא דלעילא, ויתנצח על ידוי.
אמר ר' שמעון, וכי קלה היא בעיניך, קרבא דא דעמלק. תא חזי, מן יומא דאתברי עלמא, עד ההוא זמנא, ומההוא זמנא, עד דייתי מלכא משיחא, ואפילו ביומוי דגוג ומגוג, לא ישתכח כוותיה. לאו בגין חיילין תקיפין וסגיאין, אלא בגין דבכל סטרין דקב"ה הוה.
ויאמר משה אל יהושע, אמאי ליהושע, ולא לאחרא, והא בההוא זמנא רביא הוה, דכתיב ויהושע בן נון נער, וכמה הוו בישראל תקיפין מניה. אלא משה בחכמתא אסתכל וידע. מאי חמא. חמא לסמאל דהוה נחית מסטרא דלעילא, לסייעא לעמלק לתתא. אמר משה, ודאי קרבא הכא תקיפא אתחזי.
יהושע בההוא זמנא בדרגא עלאה יתיר אשתכח. אי תימא דבשכינתא אשתכח בההוא זמנא לאו הכי, דהא במשה אתנסיבת ואתאחדת, אשתכח יהושע דאתאחד לתתא מינה. ובמה. אמר ר' שמעון, בההוא אתר, דאתקרי נע"ר.
והיינו דא"ר יהודה, מאי דכתיב עיניך תראינה ירושלם נוה שאנן אהל בל יצען בל יסע יתדותיו לנצח. ירושלם: ירושלם דלעילא, דאקרי אהל בל יצען, דלא ישתכח יתיר למהך בגלותא, ודא הוא רזא דכתיב, ויהושע בן נון נער. נער ודאי. לא ימיש מתוך האהל, ההוא דאקרי אהל בל יצען. מלמד דבכל יומא ויומא, הוה יניק משכינתא, כמה דההוא נער דלעילא, לא ימיש מתוך האהל, ויניק מניה תדירא. כך האי נער דלתתא לא ימיש מתוך האהל, ויניק מנה תדירא.
בגין כך, כד חמא משה, לסמאל, נחית לסייעא לעמלק, אמר משה, ודאי האי נער יקום לקבליה, וישלוט עליה, לנצחא ליה. מיד ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק, דילך האי קרבא דלתתא, ואנא אזדרז לקרבא דלעילא. בחר לנו אנשים, זכאין בני זכאין, דיתחזון למהך עמך.
אר"ש, בשעתא דנפיק יהושע נער. אתער נער דלעילא, ואתתקן בכמה תיקונין בכמה זיינין, דאתקינת ליה אמיה, לקרבא דא, לנקמא נוקמא דברית. והיינו דכתיב, חרב נוקמת נקם ברית, ודא הוא רזא דכתיב, ויחלש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב. לפי חרב ודאי, ולא לפום רומחין וזיינין, אלא בחרב ודאי היא, האי דאקרי חרב נוקמת נקם ברית.
ומשה אתתקן לקרבא דלעילא, וידי משה כבדים: כבדים ממש, יקירין, קדישין, לא אסתאבן לעלמין. יקרין דאתחזון לאגחא בהו קרבא דלעילא. ויקחו אבן וישימו תחתיו וישב עליה, בגין דישראל שריין בצערא, ויהא עמהון בצעריהון.
ואהרן וחור תמכו בידיו מזה אחד ומזה אחד ויהי ידיו אמונה וגו', מאי תמכו בידיו. אמונה. וכי על דאהרן וחור תמיכו לידוי, הוו ידוי אמונה. אלא, משה כלא בחכמתא עביד מה דעביד. אהרן וחור, דא מסטרא דיליה, ודא מסטרא דיליה, וידוי באמצעיתא, וע"ד ויהי ידיו אמונה, מהימנותא. אהרן בגין דיתער סטרא דיליה, וחור בגין דיתער סטרא דיליה, והוו אחידן בידוי מכאן ומכאן, דאשתכחא סיועא דלעילא.
והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל. כאשר ירים: דזקיף ימינא על שמאלא, ואתכוון בפרישו דידוי. וגבר ישראל: ישראל דלעילא. וכאשר יניח ידו וגבר עמלק, בשעתא דישראל לתתא, משתככין מצלותא, לא יכלין ידי משה למיקם בזקיפו, וגבר עמלק. מכאן אוליפנא, אע"ג דכהנא פריש ידוי, בקרבנא, לתקנא גרמיה בכלא, ישראל בעיין לאשתכחא בצלותהון, עמיה.
תאנא, בקרבא דא דעמלק, אשתכחו עלאין ותתאין, ועל דא, ויהי ידיו אמונה, בהימנותא כדקא חזי. ויהי ידיו אמונה. ויהיו ידיו מבעי ליה. אלא, בגין דתליא כלא בימינא, כתיב ויהי. וכתיב ידיו, בגין דהוא עקרא דכלא. וכתיב, ימינך יי' נאדרי בכח ימינך יי' תרעץ אויב.
ויאמר יי' אל משה כתב זאת זכרון בספר וגו'. תא חזי, מה כתיב לעילא, ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב. ויחלש, ויהרוג מבעי ליה. אלא, ויחלש, כמה דאתמר, חולש על גוים. יהושע הוה חולש עלייהו, וההוא חרב נוקמת נקם ברית קטיל לון, דכתיב לפי חרב כמה דאתמר.
כתב זאת זכרון, זאת דיקא. ושים באזני יהושע, דהא הוא זמין לקטלא מלכין אחרנין. כי מחה אמחה. מחה: לעילא. אמחה: לתתא. זכר, דוכרנא דלעילא ותתא.
אמר רבי יצחק, כתיב כי מחה אמחה, וכתיב תמחה את זכר עמלק. אלא, אמר קב"ה, אתון מחון דוכרניה לתתא, ואנא אמחה דוכרניה לעילא.
אמר רבי יוסי, עמלק עמין אחרנין אייתין עמיה, וכלהו דחילו לקרבא בהו בישראל, בר איהו. ובגין כך, יהושע הוה חולש עלייהו. רבי ייסא אמר, ויחלש יהושע, דתבר חילא דלהון מלעילא.
ויבן משה מזבח ויקרא שמו יי' נסי. ויבן משה מזבח, לקבל ההוא דלעילא. ויקרא שמו ההוא משה יי' נסי. מאי יי' נסי. בגין דאנקים נקמתא דההוא רשימא קדישא דישראל, ומההוא זמנא אתקרי, חרב נוקמת נקם ברית.
רבי יוסי אמר, ויבן משה מזבח, מזבח לכפרא עלייהו. ויקרא שמו. שמו דמאן. אמר רבי חייא שמיה דמדבחא ההוא. יי' נסי: כד"א, ושם נסהו. וכלא מלה חד, על דאתפרעו ישראל, ואתגלייא ההוא את קיימא, רשימא קדישא. מכאן אוליפנא, דכיון דאתגזר בריה דבר נש, ואתגלייא ביה את רשימא קדישא קיימא. ההוא אקרי מזבח לכפרא עליה. ומה שמיה. יי' נסי.
כגוונא דא יעקב, בנה מדבחא, דכתיב ויצב שם מזבח ויקרא לו אל אלהי ישראל. למאן. לההוא אתר דאקרי מזבח. ומאן שמיה. אל אלהי ישראל.
El estudiante lee sin distracciones; al tocar un pasaje abre comentarios, Rashí, Onkelos, notas privadas, preguntas, tarjetas y progreso guardado.
39
Pasajes
0%
ES
0
Refs
0
Guardado
ספר הזהר, בשלח ל״ב
Aula de estudio · Bet Midrash Online
Haz clic sobre cualquier pasaje para subrayar, preguntar, guardar nota, abrir Rashí/Onkelos o crear repaso.
Texto hebreo: dominio público
Estado de la traducción: Todavía sin traducción española — disponible en hebreo.
