Zohar Bo 6
Zohar, Bo 6:1
פתח ר"ש ואמר, תא חזי, כתיב, את הכל ראיתי בימי הבלי יש צדיק אובד בצדקו ויש רשע מאריך ברעתו, שלמה דהות חכמתא יתירא על כלא, מאי קאמר בהאי קרא. אלא, שלמה רמז דחכמתא קא רמז. דהא חזינן אורחוי דקב"ה דלאו הכי, דהא כתיב, ולתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו. אלא תרי ענייני נינהו, דקא רמז הכא.
Zohar, Bo 6:2
דתנינן, כד עינוי דקב"ה בעאן לאשגחא בעלמא, ולעיינא ביה, כמה דכתיב כי יי' עיניו משוטטות בכל הארץ, ואשכחן חייבין בעלמא, ההוא צדיקא דאשתכח בדרא, אתפס בחובייהו. וחייביא מאריך קב"ה רוגזיה עמהון עד דיתובון. ואי לאו, לא ישתכח מאן דיתבע רחמי עליהון, הה"ד, יש צדיק אובד בצדקו, משום דההוא זכאה, אסתלק מעלמא.
Zohar, Bo 6:3
בגיני כך תנינן, לעולם אל ידור אדם אלא במקום שאנשי מעשה דרים בתוכו. מאי טעמא. משום דווי להאי דמדוריה בין חייביא, דהוא אתפס בחובייהו, ואי דיוריה בין זכאין, אוטיבין ליה בגיניהון.
Zohar, Bo 6:4
דהא רב חסדא, הוה דיוריה בקדמיתא ביני קפוטקאי, והוה דחיקא ליה שעתא, ומרעין רדפין אבתרוי. נטל ושוי מדוריה בין מארי תריסין דצפורי, וסליק, וזכה לכמה טבין, לכמה עותרא, לכמה אורייתא, ואמר, כל האי זכינא, על דעאלית בין אינון דקב"ה אשגח לאוטבא להו.
Zohar, Bo 6:5
ד"א, את הכל ראיתי בימי הבלי. וכי שלמה, דדרגין עלאין דחכמתא הוו ביה, על כל בני דרא דכתיב ויחכם מכל האדם, דכתיב וישב שלמה על כסא יי' למלך, אמר בימי הבלי. וכתיב, הבל הבלים אמר קהלת.
Zohar, Bo 6:6
ותנא, ז' שמות נקרא: שלמה. ידידי"ה, אגור. בן יק"א, איתיא"ל, למואל. קהלת. קהלת כנגד כלם. וכלם נקרא כעין של מעלה, קהלת כנופיא קדישא דבי עשרה, בגין כך קהל אין פחות מעשרה. וקהל אפילו מאה, וקהלת כללא דכלא, כמד"א קהלת יעקב.
Zohar, Bo 6:7
ותאנא, שמותיו על שם החכמה אתקרון, ובגין כך ג' ספרין עבד, שיר השירים. קהלת. משלי. וכלהו לאשלמא חכמתא. שיר השירים לקבל דחסד. קהלת לקבל דדינא. משלי לקבל דרחמי. בגין לאשלמא חכמתא, והוא עבד כל מה דעבד בגין לאחזאה חכמתא, ולקבל דרגא עלאה, והוא אמר בימי הבלי הבל הבלים.
Zohar, Bo 6:8
אלא, רזא דהבל יקירא הוא. והוא הבל דנפיק מפומא, ורזא דהבל דנפיק מפומא, קלא אתעביד מניה. ותאנא, אין העולם מתקיים אלא בהבל פיהם של תינוקות של בית רבן שלא חטאו. שלא חטאו ממש. והבל אתעביד ברוחא ומיא, וכל מה דאתעביד בעלמא בהבל אתעביד. ורזא דהאי הבל של תינוקות אתעביד קלא, ואתפשט בעלמא, ואינון נטורי עלמא, ונטורי קרתא, הה"ד אם יי' לא ישמר עיר וגו'.
Zohar, Bo 6:9
ות"ח, הוא הבל, הוא קלא. מה בין האי להאי. הבל קאים בחילא, למיפק קלא. קלא ממש קאים בקיומה לאפקא מלה. וההוא הבל דהוה אחסנתיה דאבוי קרייה הבל, ומניה חזא כל מה דחזא. ואע"ג דסיועין סגיאין מעילא אחרנין הוו ליה, ולאשתמודעא מלה, אמר בימי הבלי. דמלה דא מתמן אתא.
Zohar, Bo 6:10
ורזא דמלה הכל הבל את הכל ראיתי בימי הבלי, יש צדיק אובד בצדקו, דא הוא רזא דמלה, דגלי ופרסם, דכלא תליא בימי הבלי, כלומר בזמנא דהאי הבל ינקא מן דינא, בגין למעבד דינא, צדיק אובד בצדקו, ובזמנא דהאי הבל ינקא מרחמי. רשע מאריך ברעתו. ותרווייהו תליין בהאי הבל, ובג"כ כתיב בימי, ולא כתיב ביום. וכלא תליין בימי הבל דא. מאן דאערע בדינא, בדינא. מאן דאערא ברחמי, ברחמי.
Zohar, Bo 6:11
ואי תימא יש צדיק אובד ולא קאמר אבוד. הכי הוא אובד ממש. דההוא דינא אובד לצדיק מעלמא ומדרא. ויש רשע מאריך ברעתו, מאריך ממש, דההוא דינא כד ינקא מרחמי, עביד רחמי לההוא רשע, ומאריך ליה.
Zohar, Bo 6:12
עד דהוו יתבי חמו קטורא דהוה סליק לעילא ונחית לתתא. אמר אתעטרותא אתעטר בטינתא דארעא, מגו לעילא. אדהכי, סליק ההוא חקלא ריחא, מכל בוסמין, אמר ניתיב הכא, דשכינתא גבן אתקיים. בגין כך, כריח שדה אשר ברכו יי'.
Ficha editorial de este texto