Zohar Emor 13
Zohar, Emor 13:1
איש מזרעך לדורותם אשר יהיה בו מום. רבי יצחק אמר, בגין דאיהו פגים, ומאן דאיהו פגים, לא אתחזי לשמשא בקודשא. והא אוקמוה, דב"נ דאשתכח פגים, לית ביה מהימנותא, וההוא פגימו אסהיד עליה, כ"ש כהנא, דבעיא לאשתכחא שלים, מאריה דמהימנותא, יתיר מכלא, והא אוקמוה.
Zohar, Emor 13:2
ר' אלעזר הוה יתיב בקסטרא דבי חמוי, והוא הוה אמר, זילגא דבקסטירא בעיטא שכיח. אדהכי, אעבר חד ב"נ, פגים מעיניה חד. אמר חמוי, נשאל להאי. אמר, פגים הוא, ולאו מהימנא. אמר, נשאל בהדיה. אתו שאילו ליה. א"ל, טופקא מאן הוא בעלמא. אמר עתירא, אבל דישליף, ווי על דא, בהדיה אנא מכלהו. אמר ר' אלעזר, במלוי אשתמע, דלאו מהימנותא גביה, ולאו בר מהימנא הוא. ת"ח, קב"ה אמר כל איש אשר בו מום לא יקרב, דהא קדושא דלעילא, לא שריא באתר פגים.
Zohar, Emor 13:3
פתח ואמר, לתורה ולתעודה אם לא יאמרו כדבר הזה. לתורה ולתעודה. מאן הוא תורה, ומאן הוא תעודה. אלא תורה, דא תורה שבכתב. תעודה, דא תורה שבעל פה. תורה שבעל פה לא שריא באתר פגים, דהא מתורה שבכתב אתבני. כתיב צור תעודה חתום תורה בלמודי, צור תעודה, דא תורה שבע"פ, בגין דתמן אתצר צרורא דחיי, ובתעודה אתקשר קשרא דחיי דלעילא, למהוי כלא חד.
Zohar, Emor 13:4
ומתמן לתתא אתפרשן אורחין ושבילין, ומתמן מתפרשין אורחין בעלמין כלהו. הה"ד ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים.
Zohar, Emor 13:5
חתום תורה, חתימה דאורייתא דאיהי תורה שבכתב, באן אתר. בלמודי, אלין נביאי, כד"א ויקם את העמוד הימני ויקרא שמו יכין ויקם את העמוד השמאלי ויקרא שמו בועז. ומתמן אתפרשן אורחין לנביאי מהימני, וקיימי אלין בקיומא לגופא, לשית טהירין, הה"ד שוקיו עמודי שש. וכלא לא קיימא אלא בשלימו, ולא שריא קדושה דכלא, אלא בשלימו, כד מתחבראן דא בדא, כלא הוא שלים, כלא הוא חד, לא אתפגים אתר. ועל דא אקרי כ"י שלם, כד"א ומלכי צדק מלך שלם, ויהי בשלם סכו.
Zohar, Emor 13:6
ובגין כך לא שריא כלא, אלא באתר שלים. ועל דא כל איש אשר בו מום לא יקרב. כגוונא דא קרבנא דביה מומא לא יתקריב. מ"ט. דכתיב כי לא לרצון יהיה לכם. ואי תימא הא קב"ה לא שארי אלא באתר תבירא, במאנא תבירא, דכתיב ואת דכא ושפל רוח. האי אתר שלים יתיר הוא מכלא, בגין דמאיך גרמיה למשרי עליה גאותא דכלא, גאותא עלאה, ודא הוא שלים. אבל לא כתיב, ואת עור ושבור וחרום ושרוע. אלא ואת דכא ושפל רוח, מאן דמאיך גרמיה, קב"ה זקיף ליה.
Zohar, Emor 13:7
ובגיני כך, כהנא דקאים לתתא כגוונא דלעילא, בעי למהוי שלים יתיר מכלא, ולא יתחזי פגים, וע"ד אזהר להו לכהני, דכתיב איש מזרעך לדורותם אשר יהיה בו מום.
Zohar, Emor 13:8
תו פתח ואמר, וכי תגישון עור לזבוח אין רע, וכי תגישו פסח וחולה אין רע, וכי קב"ה אמר אין רע, אי הכי טוב הוא. אלא סופיה דקרא אוכח, דישראל באינון יומין הוו ממנן כהני מארי דמומין, על גבי מדבחא, ולשמשא על מקדשא, ואמרי מאי אכפת ליה לקב"ה דא, או אחרא. ואינון הוו דאמרי אין רע. וקב"ה אתיב להון ההיא מלה דהוו אמרי. אמר: ישראל אתון אמרי כד מקרבי מארי דמומין על פולחני אין רע, מאי אכפת ליה לקב"ה.
Zohar, Emor 13:9
סופיה דקרא מה כתיב, הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך. בר נש מנייכו, אי בעיתו לשלומי למלכא, ולקרבא קמיה דורונא, אתון משדרין ליה בפגימא, או לא. הירצך או הישא פניך בההוא דורונא, כ"ש וכ"ש דאתון מקרבין קמאי ב"נ פגים לקרבא דורונא, הא דורונא דלכון לכלבא אתמסר, דודאי ב"נ דאיהו פגים, פגים הוא מכלא, פגים הוא מהימנותא. וע"ד כל איש אשר בו מום לא יקרב.
Zohar, Emor 13:10
א"ר יוסי, זמין קב"ה לאשלמא להו לישראל, ולאשתכחא שלימין בכלא, דלא יהא בהון מארי דמומין כלל, בגין דיהון תקונא דעלמא, כאלין מאני ולבושא דב"נ דאינון תקונא דגופא, הה"ד ויתיצבו כמו לבוש.
Zohar, Emor 13:11
תא חזי, כד יתערון מעפרא, כמה דעאלו, הכי יקומון, חגרין או סומין עאלו, חגרין וסומין יקומון בההוא לבושא, דלא יימרון דאחרא הוא דאתער. ולבתר, קב"ה ייסי לון, וישתכחון שלימין קמיה, וכדין יהא עלמא שלים בכלא, כדין ביום ההוא יהיה יי' אחד ושמו אחד.
Ficha editorial de este texto